אולי וירוס?
הריון זה לא מחלה. רוב הסיכויים ש"חטפת" משהו
עכשיו זה החורף- שיא העונה...
תרגישי טוב
לבן ותפו"א אם זה עובר אז זה כנראה זה
1.האם כשאני אוכלת חלבי זה כמו לתת מטרנה?אני לא שותה חלב ממזמן ורק מעדן וגבינה וכל מיני חטיפי אנרגיה וגבינות צהובות ובולגרית(ולא אוהבת בשרי...)
2.מה הכי חמור ומה פחות.אם יש הקלה בגזר הדין חח
3.מה אוכלים במקום נגיד בבוקר על הלחם.אני תמיד אוכלת גבנצ או כזה..
4.איך אני יכולה לתת לה ויטמין C יש טיפות או משהו?(היא לא רוצה לאכול פירות כברגיל)
5.איך כדאי לתת אגסים ושאר פירות וכאלה היא לא מצליחה כשזה לא טחון ולא רוצה טחון.
אבל כן רוצה לטעום ממה שאני אוכלת
אפרסמון ותמרים אבל היא נחנקת גם בחתיכות רכות ד' ישמור)
תודה למי שתענה ואוהבת אתכן וסורי אם חפרתי כאן
אם לכל החורף זה סיוט...
תודה רבה לך.וענית זריז
זה ממש לא כמו לתת לה ישירות... החלב שלך הוא תוצר של מערכת הדם, וזה אומר שמה שיש בו כבר פורק לגמרי במערכת העיכול, זה ממש לא כמו לתת לה את המזון החלבי בפני עצמו.
שאפילו למרכיבים מפורקים הם רגישים - זה עשוי לעזור.
אבל אם בגלל זה תרעבי אני בספק רב אם זה שווה את זה.
הצינון שלה זה ברמת האף-סתום, או ממש חום וכאלה?
דלקת ריאות ואוזניים כרגע אנחנו ברמת האף סתום.
2. זה לא משנה. חלבי זה חלבי. ואם חושדים שזה לא עושה טוב, נמנעים מהכל.
3. טחינה. חומוס. חביתה. טונה.
5. לקלף קליפה ולתת לה למצוץ.
1.כן??
תודה תודה
5.היא נושכת ונחנקת . או שזה נופל בריצפה
ושוב תודה
בס"ד
לא יודעת לגבי צינון. (ואני גם לא מאמינה בזה כגורם לליחה וצינון. 
)
יש לה שיניים?
אז לא. ממש לא.
וכן יש לה שיניים.וכל פעם שצומח עוד היא נהיית עם עוד דלקת
(ולמה את לא מאמינה בזה?בסתם או אחרי מחקר
)
בס"ד
אהה. אני לא רגילה לשיניים בגיל הזה. 
את יכולה לחתוך לה "גפרורים" ולתת לה ביד. או לקלף עם קולפן חתיכות.
(כי אם זה גורם, אז למה בקיץ לא מלאים ליחה ונזלת?
זה פשוט התקופה. צריך להתלבש חם ומספיק.
וגם בתקופה שהתנזרנו מחלבי היינו חולים ומצוננים.)
בלי שיינים?מתי הם יצאו להם?!
(מענין.אני צריכה לבדוק)
3. טחינה, חומוס, עכשיו עונת האבוקדו!
4. אני משתמשת באבקה, אפשר להכניס קצת בחלב אם היא אוכלת בבקבוק.
5. מגורד גס בפומפיה (הקטנה שלי אוכלת לבד חתיכות קטנות, בגודל של גרגיר חומוס בערך. מניחה לה על המגש והיא מסתדרת).
בפומפיה על איזה גודל?
בערך מגיל שבעה חודשים.
מגורד גס, כמו הגדול יותר בתמונה הזו
היא כבר יושבת לבד או רק חזקה בשרירים?
כי הבת שלי תשב אם יושיבו אותה וזזה קדימה כדי כאילו לקום
אבל עדיין לא מתישבת לבד.וראיתי שהמטפלת כן מושיבה אותה בספה לאכול.
אז תוהה מה לעשות.
אני נתתי לפעמים פרוסות דקיקות ממש ואז פחות מלחיץ. גם אם בולעים חתיכה זה די מתמוסס.
(בזכות שהתכתבת איתי בשרשור על המזרנים ראיתי את השאלה שלך אחרת לא הייתי כאן.. שמחה קצת "להחזיר" לך)
רק אמונהאיך חתכת?ואם היא בולעת בלי ללעוס יש בזה ערך תזונתי בכלל?
אבל אולי באמת כתבו לך במקביל אלי מרוסק, אולי יותר טוב? אם היא מסכימה.
וכן, יש ערך תזונתי, לדעתי. גם אנחנו לפעמים בולעים חלקים קטנים. מתעכל פנימית יותר.
ומרוסק לא יודעת למה היא לא רוצה כרגע אולי קשור לצינון.
והכי קטע שהיא לא נותנת לי להכניס לה לפה אלא לוקחת לבד ביד
מושיטה יד לכפית או לפרי החתוך
לי היו כאלה שלא הסכימו מרוסק לכן הגעתי לזה. זה יותר השקעה בכמות יותר קטנה אבל לפחות משהו נכנס..
אבל אולי תתני לה לקחת ביד את הכפית של המרוסק? או את המרוסק עצמו. יש סיכוי?
וסבלנות - גם אם בהתחלה אין לנו הם מלמדים אותנו
ולא נותנים תמרים בגיל הזה כפי שאני יודעת בגלל סכנת חנק
הבכורה שלי עם ריח דוחה מהפה.מניחה שזה מליחה
מה יש לעשות?
מה ניסיתם כבר?
מה בדקתם?
דייסת קווקר רגילה ורכה/לערבב דיסה קנויה עם חלב אם ולהאכיל בבקבוק או בכפית
יש עוד מלא אופציות ניתן להוסיף למחית פירות ולמרקים טחונים וכו
ממליצה לך ללכת לרופא לשלול ולבדוק
כבר אמאולא עשיתי משהו מיוחד.
היא פשוט הולכת לישון בלי בעיות.
יש גם ילדים כאלה...
תנסו להרדים אותה עם חפץ מעבר או עטופה
הבת שלי נרדמת רק בשקט ועם משהו ביד(רך )ועל העיניים
0 אלישבע 0כבר אמאאחרונהאמבטיה חמה וארוכה קוד השינה
להלביש חם
בעז''התנסי אגיסטן ...
במצב שאת מתארת נשמע שכבר צריך נר,
במרפאת נשים אצלינו במרכז בכללית יש רופא מיון למקרים דחופים ואני נכנסתי אליו והוא בדק ונתן לי מרשם לנר..וגם למשחה במקביל.
זה סבל נוראי אם אין לכם כזה דבר תבקשי רופא/ה נשים דחוף זה לגמרי דחוף.
אל תסבלי סתם .
תרופת סבתא מעולה.
או שטיפות אינטימיות לנרתיק במים מעורבים עם חומץ תפוחים.
לי באופן אישי הנרות לא עזרו, וחזרה לי הפטריה שוב ושוב.
נתחיל בזה שהתאריך המשוער הוא כמה ימים לפני ראש השנה,
ואנחנו יודעים שזה בן. ועוד עובדה שאנחנו יודעים-זה שאני בדר״כ יולדת מאוחר..
אז קצת מלחיץ מלכתחילה,אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שהוא יצא בזמן שהכי טוב לו,ולנו..
אז אני עוברת את התל״מ והולכת לקופ״ח למעקב הריון עודף- יום לפני ראש השנה
אין צירים ואפילו לא צירצורים..
מאחלת לעצמי שנעבור לפחות את החג ואת השבת שצמודה לו..
ראש השנה עובר בכיף..בלי שום רמז לכך שברעיון כבר הייתי אמורה להיות אחרי.
-משתדלת להנות למרות הכבדות המטורפת 
לא אלאה אתכן בכל המעקבים שעשיתי. אבל עברתי גם את יום כיפור..
היו ימים עם צירים רציניים שהייתי בטוחה שזה זה-אבל כל פעם התאכזבתי מחדש..
יום אחרי כיפור,הולכת למעקב בבית חולים. אני כבר בשבוע 42+2 (באמת! 
)
הרופא אומר לי- בואי נפקע לך את המים,תוך שעתיים את אחרי..מה את אומרת?
נזכרת בכל הסיפורים ששמעתי שאחרי שפוקעים את המים הצירים ממש לא נסבלים
ובגלל ששאפתי ללדת בלי אפידורל (אחרי כמה לידות שכן לקחתי)
אני מסרבת להצעת הרופא- שהיה נראה שלקח אותי כ׳פרויקט׳ כדי שאלד,וכמה שיותר מהר.
הסכמתי לסטריפינג (כנראה שצריך לעזור לבחור לצאת..היה לו טוב שם )
רוצים לאשפז אותי,כי אני כבר הרבה אחרי התאריך, וההערכת משקל גבוהה..
אני חותמת על סירוב, ונוסעת הביתה..
כבר ממש מיואשת. יש לי הרגשה שזה לא יקרה בחיים..
מגיעה לבית והולכת לנוח. בעלי חוזר ולוקח את הילדים מהמסגרות
אחה״צ נחמד ביחד, בין לבין יש גם קצת צירים,אבל אני ממש סקפטית לגביהם..
ארוחת ערב,מקלחות והילדים הולכים לישון
בעלי הולך ללמוד ואני נשארת בבית עם המחשבות ועם צירים שמתחילים להתגבר.
מתחילה לרשום את התדירות והאורך, בעיקר כדי להעביר את הזמן.
אני עדיין סקפטית..
השעה 7 וחצי בערך, בעלי חוזר ואני מראה לו באדישות את הרישומים.
מטילה עליו את האחריות לרשום,כי כבר אין לי סבלנות...
ואז הוא אומר שהמרווח בין הצירים מתקצר וגם אורך הצירים.
הכאבים בינתיים נסבלים,אבל מחליטה להתייעץ עם הדולה
למרות שכבר לא נעים לי כי הזעקתי אותה כבר מס׳ פעמים אזעקות שווא..
נכנסת למקלחת,המים קצת עוזרים.אבל לא נוחה לי העמידה הממושכת,אז יוצאת.
מחליטים לצאת לבי״ח,מזעיקים את חמותי שתשמור על הילדים,ויוצאים לדרך..
הדולה אומרת שהיא מגיעה כדי לראות מה קורה,
אמא שלי ואחותי גם בדרך..
בינתיים כאובה,אבל נסבל..
מגיעים למיון,הרבה גבות מורמות כששומעים באיזה שבוע אני נמצאת.
בודקים פתיחה- 3 מחיקה 70%
כמו במעקב הריון בבוקר!! הצירים שסבלתי עד עכשיו לא קידמו כלום??
מיואשת,יוצאת לעדכן את הבעל ואת אמא ואחותי שהן יכולות מבחינתי לחזור הביתה..חבל להן על הזמן..
הדולה אומרת שעוד מעט נקבל חדר,אולי במחלקת נשים ושם היא תוכל לעשות מס׳ דברים שיזרזו.
חוזרים למיון,חילופי משמרות של האחיות, ואני מחכה שיתפנה חדר.
בינתיים הצירים מתגברים, נעזרת בדולה עם סיבובי אגן ונשימות- מול כל האחיות,הרופאים והפציינטיות שמגיעות למיון..
מתחילה להרגיש שכבר לא יכולה לסבול.הדולה מתעקשת שיבדקו אותי שוב- פתיחה 6!
נכנסת למקלחת.המים לא ממש עוזרים ואני צועקת לדולה שתבוא להיות איתי.
אני פוחדת,כאובה,מבינה שמשהו קורה ואני קרובה מאוד ונלחצת נורא..
הדולה נכנסת איתי למקלחת,עוזרת לי בסיבובי אגן,ויוצאת מהר להגיד לאחות שנראה לה שאני אוטוטו יולדת,
ושידאגו מיד לחדר..
הדולה חוזרת ואומרת לי לשים חלוק כי נכנסים לחדר לידה. אין לי מושג איך אני אמורה להתלבש עם כאבים כאלה..
זורקת על עצמי חלוק ורצה לחדר לידה.
המיילדת מציגה את עצמה,ואני שואלת את עצמי מה זה מעניין אותי איך קוראים לה??
בא לי לברוח,להתאדות,לקבור את עצמי..
עולה למיטה על עמידת 6
מנסים לפתוח לי וריד ולשים מוניטור אבל אני כל הזמן זזה,כי הצירים ממש תכופים.
המילדת בודקת פתיחה ושואלת אם אני מרגישה לחץ,
ואני- כןןןןןןןן!!
המיילדת אומרת שאני יכולה ללחוץ
לוחצת קצת,ואז עוברת לשכיבה על הגב (בהוראת הדולה והמיילדת)
מרגישה לחץ מטורף,קצת לוחצת,נראה לי שהראש כבר בחוץ
ואז המיילדת צועקת- בנות,מהר לחדר 1!!
נכנסות מס׳ מיילדות ומנחות אותי ללחוץ-לא ללחוץ, לחיצות קטנות וכו׳
בינתיים אני מתפללת שהכל יעבור בשלום.מבינה שמשהו לא בסדר..
עוד לחיצה ארוכה,והוא בחוץ!!! 4240 ק״ג של זהב טהור!!
(האמת שבאותו רגע הייתי כ״כ כאובה שבקושי הסתכלתי עליו.. 
)
-מסתבר שחבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר פעמיים! ניסי ניסים!
שמים אותי עלי,ואז קולטת שאמא שלי בכלל לא מעודכנת שאני בחדר לידה,ובטח לא שכבר ילדתי..
פתאום אמא שלי נכנסת לחדר (היא ביררה במיון איפה אני) ורואה אותי עם תינוק עלי.. מרגש ממש..
וואי כמה כתבתי..חחח
לא אלאה אתכן..אבל נקרעתי כהוגן,איבדתי הרבה דם מהתפרים,ההומוגלובין צנח לי ל-7
ההתאוששות לא היתה קלה בכלל.
אבל אין מה להגיד חוץ מ- תודה ענקית לה׳!!
כמה חסדים! כל לידה זה נס ענק שאנחנו בכלל לא מבינים!
׳הקל הטוב כי לא כלו רחמיך,והמרחם כי לא תמו חסדיך׳!!!
היה כיף לפרוק..
תודה למי שהקדישה מזמנה וקראה עד כה.. 
שתמיד יהיו רק שמחות!
כי ברור לי שהחישוב שהרופאים עושים הוא לא מדויק..
וגם הייתי ממש החלטית לא לעשות זירוז כי זה היה גורם לי מן הסתם,לקחת אפידורל..
היה ממש מורט עצבים לחכות שזה יגיע,
כבר הייתי על סף ייאוש..
אבל..הכל עובר! 
זה לא שלא הלכתי למעקב ובדקתי..
וגם התייעצנו עם רב,
וב״ה הכל היה בסדר.
עשו לי הערכת משקל ביום שילדתי (בבוקר,שבאתי למעקב)
וההערכה היתה 3700 ק״ג
תודה על האיחולים
אבל אולי זה יותר מסוכן כשהתינוק גדול?
לא יודעת..
מק"רהרבה נחת ממנו ומכל הילדודס
אנונימית*אפשר לשים לב כשפותחים בערב, לפתוח לא עד הסוף ואז בבוקר קל יותר לסגור
עוד אפשרות - לשלישי לשים מיטת מעבר שהיא הרבה יותר קטנה ותופסת פחות מקום, השאלה בן כמה הוא
מה המידות של החדר?
אפשר להתרגל לסגור את המיטה
rmהיי,
גם אני בתשיעי לפני לידה ראשונה...
בקשר לזוגיות- מאמינה לך על הפחד.. אני גם משקשקת ומתפללת שבע"ה נצליח להמשיך עם זוגיות טובה ועם תינוק קטן, ושנצליח להתמודד טוב עם כל השינוי הז בע"ה. אז בע"ה שהכל יהיה טוב אצל כולנו.
ובקשר לקניות- אני כן קניתי כמה בגדים בסיסיים, וחלק קיבלתי, וכיבסתי שיהיה מוכן, כי פשוט הלחיץ אותי שלא יהיו לי בגדים, ולא רוצה לסמוך על זה שיקנו לי, ולא רוצה שבעלי יתרוצץ. אז קניתי כמה ביגוד ראשוני. ואם את לא רוצה לקנות לפני, מה שהרבה עושים זה ללכת לחנות, מכינים מה שרוצים, משלמים מקדמה
משאירים שם,, ואז אחרי הלידה בעלך או מישהו אחר פשוט מגיע משלם ולוקח..
אם אין לך אמא קרובה עם כוחות שתדאג לזה לא כדאי לך לחכות.
תקני תכבסי ותניחי בצד .
לידה ראשונה אין לדעת כיצד הגוף שלך יקבל זאת והאם יהיה לך כוחות פיזים ללכת לקנות.
אז תקני לפחות דברים בסיסים.
לגבי הזוגיות את צודקת ובהחלט.
לכן כמו שאני הרבה פעמים ממליצה לחברת:
מאוד מאוד כדאי לראות את הטוב ולשמוח לאחר הלידה
כיוון שתמיד יש איזהשהוא לחץ צער עצבות ולעיתים (רחוקות) "דכאון"
שיכול פתאום להרחיק את האשה מהגבר והגבר עצמו נלחץ ועצבני שאשתו עצובה ואינו יכול לשמח אותה או לעודדה וזה מה שגורם לריחוק והקרירןת כיוון שאנו מצפות לשיא האמפתיה לאחר לידה ובתקופה שבה כל ההורמונים משתוללים.
אז עצה ראשונה: השתדלי לשמוח ולראות רק את הטוב ולפחות להגיד לבעלך תמיד את הדברים שאת שמחה בהם.עצה שניה פנקי את עצמך בשינה מנוחה מקלחות יציאה התאוורות או כל דבר שטוב לך כד י שהשמחה שלך תהיה אמיתית.
עצה שלישית : תכנני לעצמכם דברים קטנים משמחים מרגשים לזוגיות שלכם אפילו לכמה דקות כל ערב/ לילה
לפני שאת עיפה והתינוק יצרח.
כמו א. ערב קטנה משהו אפילו קנוי.
שתיה חמה עם מאפה ביחד בבית חשוך למחצה או עם נרות.
יציאה קטנה לרכב/ מתחת לבית .
והעיקר שתעברי הכל בשלום בידים מלאות ובשמחה משותפת.
בהצלחה.
הבנת, ההודעה שלך נשמעת כמעט סינית. - הריון ולידה
בהודעה של פרת משה יש לינק לרשימה באתר כיפה שכבר לא עובד לצערי, אבל השרשור מאד מחכים בפני עצמו.
בגדים- תקני!! לפחות כמה בודדים שיהיה לך משהו לימים הראשונים...וגם ציוד בסיסי שצריך ישר אחרי הבי"ח, מגבת, טיטולים וכד'...
אני גם כיבסתי את הבגדים לפני הלידה באבקה ומרכך לתינוקות...
גם אותי הקטע של השינוי מבחינה זוגית ממש הלחיץ, אבל השבח לאל זכיתי בבעל מקסים שעוזר ותומך, אז נכון שהקשר השתנה מבחינה מסויימת וזה כן קשה שאסורים אבל משהו בקשר מתחזק ומשתדרג...
בהצלחה אחות!
הזדמנותהתינוק לא מגיע עם תיק
(בחיים לא חשבתי על זה. רק בשבת נחתה עלי העובדה הזאת)
שיהיה בשעה טובה! 
לשבוע שבועיים הראשונים תלבישי רק אותםחסוי בהחלטאיך בא לי הריון נוסף 
לתינוק יחסית גדול- אין מה לקנות את ההכי קטנים.
אבל לתינוק קטן- עדיף שיהיה. כי 03 יכול להיות גדול בהתחלה.
איזה כיף, ב''ה. בסוף מתוך הדברים האלה רק צומחים. האיש שלי החמוד ידע שיהיה לי קשה והוא עשה לי ממש הכנה לפני כן, שאנחנו נהיה בסדר ולא נשקע בעצבות. נהיה בראש של- אוקיי, עכשיו קשה ומאתגר ותקופה מבולבלת (ומרגשת בטירוף!!!) אבל תכף נסתכל על זה במבט לאחור.
חסוי בהחלטואוווו חודש תשיעי!! חודש מרגש ומלחיץ כאחד. תשתדלי להנות מכל רגע, הריון ראשון זה התרגשות שחולפת! אף רגע בהריונות הבאים לא ישווה להתרגשות של הפעם הראשונה
אם את חרדה- אני ממליצה לך לקרוא את הספר "ליד ה' "- ספר השקפה שאותי אישית חיזק מאוד! מתאר איך הלידה זה רגע ענק, איך את קרובה לאלוקים ברגעים האלו.
המון תינוקות נולדים בחורף. דווקא חורף לדעתי הוא זמן טוב, את יושבת בבית המוסק, עם התינוק החדש, בחוץ גשמים סופות ורעמים. מטריות מתעופפות באוויר, אנשים קופאים מקור. ולך חם. שקט ונעים. אידיאלי למדי. 
ותמיד אפשר להלביש גופיה נוספת לתינוק, ולחמם מעט את החדר-כמובן בגבול המותר.
בקשר לקניות, בתור בת לאמא מרוקאית מדורי דורות שמעתי על הכלל שאסור לקנות דברים לפני הלידה לתינוק.. (במחילה מכל המרוקאיות- בואו נודה שיש המון מיתוסים שעוברים אצלנו מדור לדור..)
בואי נחשוב תכלס, כשתלדי- מי יקנה לך גופיות? חולצות? סוודרים? אוברולים? גרביונים וכו'?
טיטולים עוד מילא, אבל איך תוכלי להיות בטוחה שאמא/ בעלך יקנו דברים יפים שאת אוהבת? אחרי הכל ילד ראשון רוצים שיהיה הכי מושלם...
אני גם פחדתי לקנות דברים(בעקבות סבתא, פחות בעקבות אמא) וכשעברתי את התאריך וראיתי שהעוברית שלי לא רוצה לצאת.. נשברתי ונסעתי לקניון עם אמא, מילאנו שקיות ענק (על חשבון אמא! 
) וחזרנו עייפות אך מרוצות. יומיים אחרי זה ילדתי אגב. (שבוע 42+2 אולי הקניות הועילו במשהו..)
ואני חושבת שהצעד הזה עזר לי מאוד! קניתי מה שאהבתי, לא נצרכתי לצאת מהבית עם הקטנה לקניות (נולדה בחורף).
בקשר לזוגיות- הפחד הוא מוכר, ילד ראשון, לא מכירים את ההרגשה. עכשיו זה רק אני והוא, מה יקרה כשיהיה עוד תינוק קטן ביננו? האם נאהב כמו היום?
אז ככה, ילד משפיע בהחלט על הזוגיות. אך ע"פ רוב לטובה ממש! ילד זה אהבה מטורפת שאי אפשר לדמיין. תחשבי אותך ואת בעלך לבד. אוחזים ידים, אוהבים. ופתאום מישהו קושר אותך בקשר חזק, אהבה אחת גדולה שמחברת אתכם יחד למשפחה אחת.
אבל, הימים הראשונים אחרי הלידה לא קלים, את עוברת טלטלה וההורמונים שלך משתוללים, אני רק יכולה לייעץ לך שתזכרי את בעלך בכל הבועה הזאת. תזכרי שיש לך בן זוג שלא כ"כ חווה את כל זה, ותחזירי לו אהבה לפחות כמו לפני הלידה.
לבעלי לפני הלידה היו כל מיני חששות, הוא פחד שאני לא אזכור אותו, שאני אהיה עסוקה בתינוקת כל היום ולא אסתכל עליו, כמובן שהבטחתי לו שמה פתאום, אבל די הבנתי אותו, אחרי הכל יש לו רק אותי ופתאום נכנס עוד בונבון למשפחה....
עצה נוספת- אל תזניחי את עצמך בימים האלו, הכי נוח להיות בבית עם פיג'מה כל היום, אבל לבעל זה לא כ"כ כיף לראות אותך ככה, הוא יהנה יותר לראות את אשתו שמחה ורעננה, ולא מפוג'מת. כמובן רק אם את מסוגלת.
אז תזכרי אותו, תדאגי לו והכל יהיה מדהים!
תהני מהרגעים המהממים האלו!!
המון הצלחה והמון מזל טוב!
וסורי שיצא ארוך כ"כ.
חייבת להגיד לך שלידה זו חוויה זוגית כזאת מדהימה
אצלי התרגשתי אפילו יותר מהחתונה. זה פשוט שיא זוגי בשבילי.
מצד שני,
כל לידה היא משבר מובנה שצריך לקחת בחשבון ולא להיבהל.
כשתינוק אוכל רק מטרנה הוא צריך יציאה אחת לפחות ביום. מקסימום אחת לשלושה ימים- ע"פ הנחיות משרד הבריאות...
אולי תתייעצי עם טיפת חלב?
כל זמן שלא מזהים ביוץ אז זה סתם "על עיוור". אם יש יחסים כל יומיים שלושה במשך תחילת התקופה שמותרים אז אתם כנראה מכוסים אבל זה ממש בערך.
תנסי לא להילחץ, אבל אם "לנסות לא להילחץ" רק מלחיץ ומעצבן עוד יותר אז תתחילי מלזהות ביוץ.
אפשר לקנות פסי בדיקה בסופר פארם או במקומות אחרים יותר בזול..
הכי כדאי להיות מודעת לסימנים בגוף אצלך, הכי קל ונוח.
(בגדול, שינויים בראש - יש יותר משיכה, שינויים בהפרשות - שקופות ונמתחות בין האצבעות והרבה, שינויים בצוואר הרחם - רך, פתוח וגבוה יותר מהרגיל, כלומר רחוק מהאצבע שלך שבודקת. עם הזמן, כשעוקבים, קל ממש לזהות את כל אלה).
אצלנו בחודש שהרפיתי מכל המחשבות ואמרתי לעצמי שזה הזמן שלי לבנות את הזוגיות עם בעלי וכמה טוב לנו גם לבד- נקלטתי.
ויש נשים שלוקח להן זמן להיכנס להיריון אחרי גלולות ולעומתן יש נשים שאם פספסו גלולה הן נקלטות. רק תפילות♥
היי ,
כמה זמן לפני לידה התחלתן לקנות ציוד?
יש למשל דברים באייבי שאני רוצה לקנות
אבל אני מפחדת שזה לא יגיע בזמן...
או שבגלל מזל רע וכאלה רק אחרי לידה?
את קונה דברים לתינוק לפני הלידה כי את מאמינה באמונה שלמה שהקב"ה יביא את התינוק בריא ושלם!!!!
את מפנה לתינוק מקום, מכניסה אותו הביתה.
אני באופן אישי, בגלל לחץ של אמא שלי (היא מאמינה בעיין הרע ןכד'), את העגלה השארתי אצלה. אבל בגדים וכו בהחלט מיינתי וסידרתי לפני (בגדים שקיבלתי מדודה שלי, לקנות אמא לא נתנה לי חח קנתה מיד כשהוא נולד). שידת החתלה וכו וכו.
בשעה טובה♥
*סמיילית*הבן שלי גם היה מוציא לשון המון. ודווקא יועצת הנקה אמרה לי ההיפך. שאם הוא מצליח להוציא את הלשון סימן שהיא לא קשורה..
תמיד שווה לבדוק.
כנראה שזה לא חוק
עדיף לבדוק ולהיות רגועים
לאחי הקטן היה ככה, ולא היתה לו לשון קשורה אלא בסה"כ חולשה בשרירי הלשון האחוריים.
אימי הופנתה ע"י רופא למרכז "שיח סוד" לטיפולי פיזוטרפיה, תוך פעם, פעמיים והכל עבר.
יש גם מברשת שיניים מסיליקון לתינוקות, שמתלבשת על האצבע, תנסי לעשות לה עיסויים בצידי הלשון האחוריים.- ע"פ המלצת שיח סוד.
את אחרי לידה? אם כן - כמה זמן?
לרופא משפחה ולבקש בדיקות דם מקיפות - B12, ברזל, ויטמין D, מינרלים שונים - לא מכניסים את זה בבדיקות השגרתיות את צריכה לבקש במפורש
חוסרים תזונתיים משפיעים על נשירה
אם את מניקה ואחרי הלידה לא המשכת לקחת פרנטל אז הגיוני שצברת חסרים תזונתיים
איך התזונה שלך באופן כללי?
בחדר איתי במשרד יושבת אישה, איך נאמר בעדינות? ההיגיינה שלה לא משהו... זה מתבטא בהרבה דברים, לא חשוב, "נגיד" שאני מצליחה להתגבר על זה...
משבוע שעבר הגברת מצוננת נורא, שיעולים, נזלת וכו'. היא אישה בוגרת ואין לה מושגים של להשתעל למרפק נגיד (או אפילו לתוך היד....) היא משתעלת לאוויר, וגם חלון צריך די להתעקש איתה שנפתח (יש איתנו עוד אישה בחדר שמנסה לרמוז לה בכל דרך, אבל הגברת לא מנסה להבין... כך שלרמוז זה גם לא הפתרון, הוא נוסה כמה פעמים ואפילו בבוטות מה...)
חורף עכשיו, חיידקים יש בכל מקום.. אבל מינימום השתדלות שלפחות חלק לא יתפזר באוויר...
אף פעם לא מתחשק להדבק, בהריון בטח שלא... מה עושים?יש למישהי עיצה מועילה?
(ואל תגידו להגיד לה, גם כי אני לא רואה את עצמי אומרת לה: "את יכולה בבקשה להשתעל לתוך טישו/מרפק כדי שלא נדבק?" וגם כי אני ואף אחד אחר לא רוצה להכנס לה לפה...).
היה מבצע מאד משתלם בניו פארם, כמעט חצי מחיר. קניתי כמה חבילות בשמחה.
היום פתחתי את הראשונה מאלו שקניתי במבצע, והטעם שונה מהחבילה שהיתה לי בבית לפני. טעם מוזר ועושה בחילה.
מישהי פגשה את העניין הזה?
שואלת את עצמי אם קרה משהו לחבילות האלו ולכן היה המבצע... (זה היה מבצע לא רק בסניף אחד)
ממש מתלבטת מה לעשות..
והמבצע נגמר.
אבל הרופאה שלי בכללית הביאה לי תלושים כאלה של 15%הנחה, אולי גם את יכולה להשיג.
זה כאילו אותו טעם אבל קצת מודגש יותר
בדקת את התאריך אם הוא בסדר?
התאריך בסדר גמור..מכאן בניק אחראחרונהדורשת קרבתךדורשת קרבתך
