תמיד הריוניות אחרות נראות כאילו יש להן כרית מתחת לחולצה, שלא בועטת או מותחת או כואבת... 
ובאמת ב"ה ב"ה. זה שווה כל רגע של סבל...
ויש לי שאלה אחרת-
אני באה ממשפחה ששם הריון זה לא נושא שיחה. בטח שלא נושא חפירה.
לא תמיד מספרים, וגם אם כן התגובה תהיה "בשעה טובה! הריון קל ולידה קלה!" וזהו. גג גג אמא שלי תברר מתי הלידה בערך.
ולא נותנים לאשה בהריון\אחרי לידה לזוז בערך. את- תנוחי. שהגברים יעבדו..
(וב"ה משפחה ברוכה כמעט בכל זמן יש לפחות אחות\גיסה אחת בהריון אם לא כמה..)
אצל המשפחה של בעלי- ההפך הגמור.
בעלי מספר להם על ההריון (וחייבים לספר לכוווווווווווווווווולם מיד בסוף חודש שלישי אחרך יעלבו) מיד מתחילות החקירות שב"כ -"איזה שבוע? מה התל"מ? ואיך היא מרגישה? תביא תביא אותה שנתחקר אותה גם....." (לא רוצה!!)
אנחנו נוסעים לחמותי לשבת. איך שאני נכנסת בדלת "יוווווווווווווווו איך גדלת! יפה לך הבטן!" (תודה כפרה. זה מאד נחמד הערות על הגוף שלי כשחמי וגיסים שלי בסלון...) ומיד חקירה "איך את מרגישה? נו כבר עשיתם סקירה? מה הרופא אמר? הוא בועט כבר? את עושה מעקב תנועות? עשית העמסת סוכר? אל תאכלי הרבה מתוק! גם אם יצא תקין!" (אפשר בבקשה לשבת? כואב לי לעמוד!)
והכי גרוע- היא רוצה לשים לי יד על הבטן להרגיש תנועות.
לפחות לימדתי אותה (בנימוס) לבקש רשות ולא להתישב פשוט לידי ולתקוע לי ידיים בבטן (!)
ואם אני מבקשת לא לגעת אז היא "רק" יושבת מולי\לידי ונועצת מבטים אולי הבטן תזוז? אולי יראו בעיטות מבחוץ?
או שהניא מבקשת שוב ושוב כמו ילדה קטנה עד שאני נשברת ומרשה לה לשים יד.
הכי גרוע- אני קמה בבוקר ויושבת לשתות קפה. היא מיד קופצת ושמה יד כי תמיד קפה גורם לו לזוז (ותוך כדי מסבירה לי למה אני צריכה להפסיק עם הקפה בהריון ובהנקה ובכלל..)
הלוווווו קמתי הרגע!! תני לי להתעורר לפני שאת מציקה!
(שלא תבינו לא נכון- בדר"כ אנחנו ממש מסתדרות. וחמותי באמת חמודה ומתוקה. אבל בקטע הזה- כמה שניסינו לדבר איתה ולהסביר לה שזה לא נעים לי ולא אכפת ששאר הבנות\כלות נותנות לה חופשי לגעת להן בבטן לי זה לא נעים ומציק ולא כיף. פשוט אומרת "כן כן" ושניה אח"כ ממשיכה לבקש לשים לי יד על הבטן.)
)
אבל שווה.זה עמיד ליותר זמן
