ביישוב סטנדרטי יש את כל הדברים היומיומיים (גן, מכולת, קופ"ח) במרחק הליכה סביר

אז כשנוסעים להורים או לאירועים וכו מדי פעם שוכרים רכב או נוסעים באוטובוס (שנינו ביחד-

מקל משמעותית)

לעומת זאת בעיר צריך ליסוע באופן יומיומי כי לא מחייב שהגן וכו במרחק הליכה ואת

זה כבר הרבה יותר קשה לעשות באוטובוסים- לבד עם הילדים

אנחנו עכשיו קנינו רכב כי הגדול התחיל בי"ס במרחק חצי שעה הליכה עם ילדים/אוטובוס

והבן השני בגן רחוק עם הסעה שמחזירה בשעה 16.00 ואני רוצה שיחזור מוקדם יותר

אבל רק כי הייתי צריכה בשביל העבודה.

עובדת משרה מלאה במרחק כשעה נסיעה, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה בלי רכב.

אם זה לא לשימוש יומיומי - רכב זו הוצאה אסטרונומית.

הרבה יותר זול לשכור רכב בשביל שימוש לא תדיר מאשר להחזיק רכב (במיוחד שגרים בעיר).

כשצריך?

אני חושבת שהשיקול חייב להיות כלכלי וזהו. אים יש לכם כסף לא רק לקנות אוטו אלא גם להחזיק אוטו (כולל הזמן שנמצאים איתו במוסכיםם ודברים כאלה) אז מצוין. אבל אין אין את הכסף אפשר להיסתדר בלי.

אנחנו עם תינוק והשני ב"ה בדרך..
מקווים לדחות את קניית הרכב כמה שאפשר.
אנחנו שוכרים רכב כשנוסעים להורים לשבת (יוצא בערך פעם בחודש 300-400 ש"ח)
קניות עושים עם מונית או משלוח (מקסימום נוסף 60ש"ח לחודש)

וכשיש צורך (במיוחד עכשיו בהריון, אני לוקחת מונית)
אם יש אירוע או משהו חד פעמי מחוץ לעיר ושנינו עם התינוק בד"כ נשכיר רכב..

סה"כ יוצא הוצאות נסיעות 500ש"ח בחודש בלי אירוע או משהו חריג.
לעומת הוצאה של רכב (שאת זה אני לא יודעת, אבל בטוחה שלתחזק רכב ודלק עולה יותר)

עד ההיריון השני נסענו להורים באוטובוסים אבל עכשיו המצב שלי לא מאפשר ועם שני ילדים אני מאמינה שכבר נישאר עם רכב שכור (והגיוני שהתדירות של נסיעות להורים גם תפחת)

אני גם לא מחשיבה את הדלק בשיקול אם להחזיק רכב כי גם בלי הרכב היינו נוסעים

ואוטובוס עם ארבעה ילדים לא נראה לי עולה פחות מהדלק...

אנחנו קנינו  רכב כשהייתי בהריון שני וכשהרחבתי את היקף המשרה בעבודה כל יום מחוץ ליישוב.

כשהיינו רק עם ילד אחד נסענו בתחבורה ציבורית להורים, 3 אוטובוסים או 2 אוטובוסים ורכבת... קצת מורכב אבל בשניים זה בסדר.

עכשיו ב"ה שני ילדים- כשנוסעים להורים הרחוקים- משכירים רכב.. פעם אחת נסענו בלי כי לא היתה לנו אפשרות וזה היה סיוט כי יצאנו בשעה גבולית וחזור לא ממש היתה תחבורה נוחה (מוצש קיץ ונסיעה ארוכה לא הולך ביחד)

אבל חישבנו ויצא שלא נורא אם פעם בחודש וחצי- חודשיים נשכיר רכב לנסיעה להורים, זה לא כמו לשלם דלק וביטוח כל חודש.

כשיש אירועים מיוחדים כמו חתונה או משהו כזה אז אנחנו משכירים רכב כדי שיהיה יותר נוח.

לסתם דברים נוסעים בתח"צ..אין הרבה כאלה.

אם אתם גרים בעיר אז בכלל אפשר להסתדר! הכי טוב! לא צריך על כל דבר שרוצים לקנות לסוע רחוק.

בהצלחה

אפשר להסתדר מצוין גם בלי... פשוט לא ניסית

הלידה...

כי אני נגיד מראש לא הולכת למשרות כאלה שאין לי יכולת להחזיר את הילדים מהמסגרות ואם כן- זה רק אם בעלי יכול להחזיר.

אם אין ברירה אז צריך לקנות רכב, ואז זה צורך בהחלט.

אבל לא כולם צריכים.. אני ובעלי למשל עובדים שנינו ביישוב.. אז לא כזה צריך. 

בהחלט אם היה לנו רכב היה הרבה יותר קל- הייתי יכולה לחפש עבודה גם מחוץ ליישוב למשל 

היינו יכולים לעשות קניות במקום אחר ולא בסופר כאן שהוא קצת יקר בחלק מהדברים.

היינו יכולים לסוע להורים בנחת ולא להשכיר רכב..

אבל זה כבר די פינוק יקר בשבילנו רכב כרגע..

מי יודע אולי עם שלושה או ארבעה ילדים כבר לא אגיד את זה

לנו אין נסיעות מחוץ ליישוב כל השבוע... 

אבל אצלנו זה מרחק הליכה ברגל אז הולכים עם עגלת קניות וכאלה..

ואם זה עם התינוקת אז עם העגלה שלה (ומראש קניתי עגלה עם סל מרווח..)

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

וטוב לשמוע שזה תואם גיל, מרגיע.

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

ןלגבי החברה, כן.. חשבתי על זה

מפחדת לקחת לה את העוגן שלה, מצד שני לא רוצה שזה יגביל אותה.

נחשוב על זה...

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה