פורום הריון ולידה (עמוד 3956)

טיטולים רטובים, עליה במשקל, רוגע וכו' - הסימנים מראים שהיא כן יונקת טוב?

לא בטוח שזה קשור להנקה.

לפעמים הרחם מתעוררת לפעילות דווקא כשהיולדת מתחזקת, חוזרת לכוחות ולשלוות הנפש שלה.

תבדקי באולטרסאונד שלא נשארה שארית שיליה ברחם.

אל דאגה יקרה, עדיך חהיות במעקב.

(בשלב הזה דימומים אחרוים להיות כמו כתמיםץץ ולא כמו מחזור

ממש לא בטוח שלא תקין. רוב הנשים עדיין מדממות ברמה כזו או אחרת שלושה שבועות אחרי לידה.

אחרי שהרגשת תחושה של התכווצויות בעקבות שאיבה - הדימום התחזק? הצבע שלו השתנה?

ליתר ביטחון תבקשי אולטראסאונד, אבל אל תילחצי.

את מתכוונת לדימום של מחזור אחרי הפלה? אם זה ממשיך מחר, נשמע שכדאי להיבדק.

יודעת אולי אם גם למי שלא מידה 38 יש מה לחפש שם?

אבל אני לא מצאתי שם ג'ינס יפה.. קניתי שחור ובז'

למה שלא ידעו מה התינוק אוכל? נראה לי הכי טבעי שיש

אבל כמו שאמרו לך לשמור על צניעות. 

סתם סיפור - יש לי אח קטן בן 10 שלא ניתקל באישה מניקה (הוא הכי קטן בבית).

כשאחותי ילדה, כל פעם שהיא הניקה אמרנו לו לצאת מהחדר וכל פעם הוא היה מתעצבן עד שפעם אחת שאלנו אותו אם הוא יודע בכלל איך מניקים... הוא אמר שלא. אז הסברנו לו ואז הוא הבין למה מבקשים ממנו לצאת.

עכשיו הוא בן שלוש ורבע ואני מיניקה לידו בהחלט. רוב הזמן לא רואים כלום, אבל גם אם כן, זה ממש טבעי לו, פעם אחת הוא שאל והסברתי לו וזהו.

הוא בסה"כ בן שנה ועשר, יש ילדים שיונקים בגיל שלו, לא נראה לי שזו בעיה, חוץ מזה שאחרי כמה הנקות שהוא יראה זה יראה לו טבעי ורגיל.

לפני שבוע בערך הבת שלי, בת שנתיים וחצי, שואלת אותי "מה זה" ומצביעה על החזה שלה.

היא בעצמה החליטה שזה עוד שני פופיקים קטנים..

אמרתי לה שאלה נקודות, לא היה לי רעיון יותר טוב באותו רגע ולא רציתי להשאיר את הטעות..

אפשר להגיד שאלו פטמות. 

בעלי אומר פטמות לא מתאים.. קוראים לזה חזה כל אחד ומה שנשמע לו מתאים...

רוב הילדים שלי עוד ינקו בגיל כזה.

ובעקרון אני מניקה גם ליד הגדולים (12). לא בצורה חשופה כמובן.

אני עצמאית, אבל מרוויחה סכום די זעום בכל חודש (וגם לא קבוע). האם יש אלו שהם דמי לידה במצב כזה?

(ואם כך - אז אולי אסור לי לחזור לעבוד בתום "חופשת הלידה" הרשמית במדינה?...)

טוב, כנאה שאני צריכה לשאול את כל השאלות האלה את רואה החשבון שלנו...

תודה, בכל אופן!

(בעצם, הרוב לא משלמים מיד גם ככה, אז בכל מקרה זה יכול להיות כבר אחרי חופשת הלידה הרשמית...)

אבל נדמה לי שלא דיווחתי לביטוח לאומי (בעלי מתעסק בזה).

בכל אופן, חזרתי לעבוד רק אחרי שישה שבועות מהלידה. אז גם מבחינת הביטוח הלאומי זה בסדר?

@פלא ההורות

אמרת שאת אחות

אם זה עמוק זה עלול לפגוע בעור התוף.

למקרה שזה חורר את עור התוף.

בלי לצאת מהבית, ממש נוח,

תבררי

לא ניזוקה מהסיכה.ב"ה

אבל מצאה דלקת באוזן

שוב

רפואה שלמה לדלקת

בדוק כמה שזה מזיק

בדלקות אוזניים גרון ברונכיט וכו'...

פחדתי מאד מאד לפני..

אבל לא היה ממה.... הרדימו אותי וזהו, אפילו לא הרגשתי שאני נרדמת או מתעוררת, רק פתאום הייתי אחרי, קצת דימום (פחות ממה שחשבתי שיהיה), וכשיצאתי מבית החולים באותו יום כדי לחזור הביתה באוטובוס בינעירוני רק אז הבנתי שאני קצת יותר חלשה מהרגיל. זהו.

אצלי זה היה להוצאת פוליפ.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת.... שתזכי בקרוב לראות ישועות שיהיו שוות את כל הסבל בע"ה!

ורציתי ללכת לשרותים, היה לי כנראה כמו ירידת מים

זה היה השאריות ברחם מהניתוח..

ולפותחת, לא עשו לי את זה באותו היום.

בהצלחה ובקלות

החלטתי לעשות מסיבות רגשיות. כי אם פירקתי את זה לגרומים אז לא ראיתי טעם לעשות דווקא את השקיפות. החלטתי לעשות כדי לוודא שעדיין יש דופק. אם היו מגלים ממצא ממש חמור מניחה שהיה עוזר שזה שבוע מוקדם אבל מבחינה סטטיסטית רוב הסיכויים שזה לא ככה.

ילדתי בעבר לידה טבעית בלי לעשות שקיפות, זה לא קשור. אם בסקירה יגלו ממצא אולי יתנו לך הנחיות בקשר ללידה

נראה לי שכבר כתבתי זאת בעבר..כשאני התייעצתי מדוע לעשות אותה אם אני מתכוונת לעשות מי שפיר / את בדיקת הגנומיטי אז נאמר לי ע"י הרופאים שזו בדיקה שלא כדאי לוותר עליה גם מבחינת מה שהיא בודקת וגם מבחינת התזמון (נעשית לפני הסקירה הראשונה ולכן אם עולים על משהו זה בשלב מוקדם יותר) והיא גם נותנת אינדיקציה טובה על המצב בשלב זה של ההריון

אבל בכל מקרה, הייתי מתעייצת עם הרופא/ה המלווה במקרים כאלו כיוון שרק הם יודעים את כל הנתונים של האישה וההריון ויכולים להמליץ באופן פרטני (וכמובן שעוזר לשמוע מקרים של נשים אחרות אבל תוך התייעצות עם מישהו מקצועי שמכיר אותך)

בגלל שהייתה לי בטן ענקית, אני הולכת להגיד לכולם משוער של שבועיים אחרי לפחות...
שיגע אותי כששאלו אם עדיין לא ילדתי, כאילו שזה תלוי בי או שבא לי שיישאר בבטן

אני במכבי.. אם זה קשור. 

יצירתית.

שיהיה בקלות ובשעה טובה.

יש לי דה זה וו

ממני...

ושלחו לי משהו יפה כאן

על לעבור את התאריך

הזדהיתי..

שיהיה בקלות ובשמחה!

אצל מטופלי אינסולין חוששים שזה ימשיך לרדת בגלל האינסולין שמוזרק, ויהיה היפו. לכן צריך להמשיך לעקוב. אבל הערך הזה בפני עצמו לא נחשב היפו.

מנסיוני כחולת סכרת שרואה ערכים בטווח הזה די הרבה.

אין קשר אם זה מתאים או לא מתאים, זו הבריאות שלך ושל הילד שלך. 

מקווה איתך שזה יהיה סתם אבל החשש הוא לרעלת הריון שזה מצב מסכן חיים. ונשים עם סכרת בסיכון מוגבר לרעלת. 

סכרת טרום הריונית או הריונית?

יש לך היסטוריה של רטינופתיה?

היה לך A1C גבוה לפני הריון? הורדת ערכים ממש מהר בתחילת ההריון?

רטינופתיה סוכרתית מחמירה בהריון, ולפעמים עושים טיפול לייזר כדי למנוע הדרדרות.

זה יכול להיות ממש לא קשור, ולכן כדאי לך לדבר עם האנדוקרינולוג שלך ו/או מומחה להריון סכרתי והם יפנו אותך לבדיקות המתאימות.

נפגשתי במישהי עם מקרה דומה .  אם יש לך תובנות נשמח.

במה עשיתן אחרת בהריון-ילד ראשון ואחר כך התחלתן להידרדר?  

ילד ראשון הייתי די קלולס... המון דברים לא ידעתי וגם אם ידעתי לא הבנתי שזה באמת חשוב ולא הקפדתי. עם השנים למדתי הרבה. גם בהתחלה הייתה מן אשליה כזאת, שדברים רעים לא באמת יכולים לקרות לנו... כשמגדלים ילדים, ומגיעים איתם פעם-פעמיים למיון ולאשפוז מסיבות שונות, ובמקביל באותן שנים גם החברות והאחיות יולדות, ונחשפים להמון מקרים וסיפורים - קולטים שיש דברים רציניים, ולא כדאי לזלזל. מבינים שיש סיבה להנחיות. לא שאני בטוח אעשה כל דבר שממליצים, תמיד משתדלת גם לבדוק ולהבין לבד כמה שיכולה, אבל בגדול הכיוון הוא שעם השנים והילדים אני במגמה של יותר לשמור על הוראות בטיחות, המלצות רפואיות וכו', לא פחות.

וגם בגלל שכשמרגישים כמה אוהבים ילד, ומילד לילד הלב מתרחב עוד והאהבה גדלה, אז פחות ופחות מוכנים לקחת סיכונים ולחפף בשמירה עליהם (עוד משלב העובּר).

אני גם מרגישה שאחרי כמה שנים של גידול תינוקות וילדים יש לי יותר אכפתיות כלפיהם, יותר משנה לי עם משהו מציק להם, אני הרבה יותת מגישה אותם כבני אדם אמיתיים (כשנולד התינוק הראשון שלי הוא כאילו היה יצור מהירח... לא הצלחתי ממש 'להרגיש' אותו, כל הסיטואציה שאני אמא הייתה משונה בשבילי). נגיד את הראשונים השארתי ללילה בתינוקייה בלי לחשוב פעמיים, עכשיו אני ממש לא יכולה לדמיין אפילו רעיון כזה.

יש בזה גם עניין של התבגרות, אחרי כמה שנים של אימהות הרבה יותר קל לי לדחות סיפוקים, להניח את הצרכים שלי בצד לכמה זמן בשביל תינוק קטן שזקוק לי, אני גם ראיתי אותם גדלים וראיתי כמה שהשנים טסות מול העיניים, כמה שהכול זמני, אז זה הופך את הכל להרבה יותר קל כי אין פחד נוראי כזה ואוי-אוי-אוי אם הוא יתרגל על הידיים או לקום בלילה ואף פעם לא ילמד אחרת. פשוט המציאות מראה לי בכל פעם שזה עובר. או לא לאכול ביצת עין או לא לשתות יין - בהריון הראשון זו ההיתה בשבילי גזירה שאי אפשר לעמוד בה, עכשיו - יאללה, שטויות אז תשעה חודשים בלי, החיים עוד כל-כך ארוכים בע"ה... כמו לחכות בין בשר לחלב - גם אם תהיה מולי גלידה שווה אולי קצת יתחשק לי אבל אני לא ממש אסבול מזה, כי כל כך ברור לי שזה לא שווה את זה. אז בקטנה. וזה לא היה ככה בילדים הראשונים.

(סליחה אם נשמע כאילו אני עפה על עצמי, זו לא הכוונה. פשוט השאלה שלך תחיה גרמה לי להרבה הרהורים על מה שהשתנה באימהות שלי. תודה!

בהריון ראשון עשיתי כמו כולם, הזמנתי דברים ולא הבאתי הביתה

מהריון שני קונה כל מה שחסר ומסדרת חודש לפני, לא אוהבת לחץ.

בטיפול בילדים נראה לי אותו דבר והריון, בדיקות גם בערך אותו דבר.

הריון ראשון:

 

מבטיחה לכן זה היה המבט של בעלי!

מרגישה שמשהו באמון נשבר קצת מול ההתנהלות הזאת. אני יברר מה הכי מוקדם לסקירה מאוחרת

לדעתי, שווה את התוספת במחיר.

הוא מאד מאד מיקצועי ויודע מה שהוא מדבר.

הוא גם מאד נחמד ורגיש

תקשיבי, במקום להצטער על ה100 ש"ח שהלכו

תשני כיוון ותחשבי שהשקעת אותם על רופא ממש מעולה ותשמחי.

אני יודעת מה הוא נחשב, הייתי אצלו בעבר, והייתי מוכנה ללכת אליו לסקירה במחיר מסוים, בגלל שיש לו ינסיון בא"ס והייתי בולעת את שאר הדברים שאני חויתי אצלו פעם קודמת.  אבל עכשיו שהמחיר עלה וזה יותר מהכסף, זה התנהלות המרגיזה. אמרתם סכום מסוים, תעמדו בו. זה ממש לשבות קהל אם הייתם מתקשרים אלי יום לפני או כמה שעות לפני ואומרים לי שאה בעצם המחיר עלה, או יותר גרוע נותנים לי לדעת את זה רק כשהייתי מגיעה!! בקיצור מראש הוא נבחר אך ורק בגלל התשלום שהיה הכי משתלם מבחינת ההחזרים של הקופה ולא בגל שום דבר אחר, וברגע ששינו את זה הסיבה ההיא כבר לא תקפה. אז מה שנשאר לי לטובת להשאיר את התור זה כי כבר יש לי תור........