פורום הריון ולידה (עמוד 3959)

הייתי בטלזסטון, ביקרתי בת דודה בביכורים, יכולה להגיב? - הריון ולידה

 

כנראה שטלזסטון מנצח..

אבל רגשית המתח הורג אז תעשי.
בשורות טובות

אפשר להרגיש רק משבוע 13-14 ומעלה

יכול להיות שנקלטתי יחד עם הכדורי מניעה- אי אפשר לשעת אף פעם...

הבדיקת הריון הייתה צריכה להיות חיובית בשלב של בעיטות..

גם אני לא בהריון
והרגשתי כמה פעמים כבר , כאילו סוג של תזוזה
אולי זו פעולת מעיים או משהו...

התחושה היא ממש בעיטות...
הזוי, אולי באמת המעיים שלי החליטו לרקוד😫

התשובה קצת קשה...

 

בגדול כן. אוהבת את כולם ממש.

 

לא מכחישה שלפעמים יש זמנים קשים במיוחד עם ילד אחד או שניים

ואז טבעי שהרגש של האהבה מתכהה ע"י הרגש של התסכול

 

ויש זמנים שפתאום אני מרגישה שאני כ"כ אוהבת את אחד הילדים!!!

 

אבל ברוב הזמנים התשובה היא כן! אוהבת את כולם!

שאלה אם באופן שווה?

כמו שכתבתי לפעמים אני מרגישה אהבה מיוחדת כלפי ילד אחד

זה לא כל פעם אותו אחד

אבל בפירוש יש זמנים שאני מרגישה שאני אוהבת אחד מהם יותר

 

ויש זמנים קשים, שיש התמודדות קשה עם אחד הילדים

ואז אני מרגישה שקשה לי לאהוב אותו.

 

אחרי לידות בכלל כל המערכת משתגעת

ואני צריכה לסדר מחדש את המקום של כל אחד בלב שלי

 

וכמובן, יש לנו משיכה חזקה יותר לתינוק בן יומו מאשר לילד בן 10, נכון?

 

אבל חוץ מזה, בד"כ, אז כן. אוהבת את כולם במידה שווה.

כל אחד אהבה אחרת

ואוהבת בה דברים אחרים

למה את שואלת?

אין לי יותר או פחות

כלומר כן מרגישה הבדל ביחס וברגש אבל חא יותר או פחות. ממש לא.

אצלי עדיין קטנים יחסית (פחות מ-5).

אוהבת וזהו. קשה לכמת אהבה מה יותר ומה פחות

אני אכתוב תשובה מורכבת.מחנכים אותנו לאהוב את הילדים שלנו במידה שווה.אבל זה נראה לי לא אמיתי,רגש אי אפשר לכמת.יש מצבים מאתגרים בחיים .יש ילדים מאתגרים ויש נוחים.גיל ההתבגרות יכול להיות מאוד מאוד מאתגר אז בגיל הזה אנחנו לא מפסיקות לאהוב את הילדים ואפשר להרגיש רגשות שליליים כלפי הילד,זה טבעי ונורמלי.

ואת הילד הקצת פחות
אני יכולה להעיד אישית שלאחי הבכור היה חיבה מאוד יתרה מצד הורי, לא בגלל שהוא עשה משהו אלא בגלל שהוא הבכור. זה היה ממש מוקצן- משהו עושה משהו לא טוב כועסים עליו אבל שהוא עושה משהו לא טוב אז מנסים בצורה עדינה לבדוק מה היה לא בסדר שהוא התנהג כך.
אין דבר כזה לאהוב בצורה שווה עד כמה שתנסו להתכחש לזה!

התייחסות שונה בכלל(!!!) לא קשורה לחוסר אהבה. כל ילד יש לו תקופות בחיים שמצריכות התייחסות שונה ולא דומה ילד לאחיו..
את ילדיי אני אוהבת ללא יוצא מן הכלל.
זה לא אומר שיש תקופות לא פשוטות- עם כל אחד מהם, בתקופות שונות. ואז ההתייחסות אחרת.

קיבלתי פעם בווצאפ

אני אוהבת את כולם ואין לי עדיפות לאחד על השני,

יש לי ילדה שיותר מאתגרת יותר עקשנית וכו יותר דורשת ולפעמים זה קצת מטיש אבל אני אוהבת אותה בדיוק כמו כולם ,

יש להפריד בין המושג אהבה לבין מושג אחר כגון הוא נניח מאתגר יותר ,

אבל בגלל זה אני אוהבת אותה פחות זה בשר מבשרי ..

אלא שהביטוי לאהבה שונה, כי הילדים שונים וצרכיהם שונים: לאחד יותר חשובה חיבה ולאחר - עזרה, לאחד חשוב יותר את המרחב האישי שלו ולשני - צורך לחלוק וכו'.

מה גם שעם כל ילד נבנית מערכת יחסים אחרת.  את אחד את מבינה יותר ואת השני - פחות. יחסים שונים, אך לא האהבה.

את זה שמעתי מחמותי ז"ל.

זה לא שאת צריכה לחלק את הלב שלך בין הילדים (ועם כל ילד חדש, השאר מקבלים חתיכה יותר קטנה...), אלא שעם כל ילד נוצר בך לב חדש עבורו, ואת  אוהבת אותו עם כל הלב, בלי שזה יפגע בשאר ילדייך.

אני מרגישה שזה כל כך נכון! כל ילד שלי אני אוהבת בכל הלב, וכל אחד בצורה שונה, מיוחדת רק לו. ואין לי שום בעיה עם זה. גם אין שום מקום לקנאה בין הילדים, כי אף  אחד לא מקבל משהו על חשבון אחיו.

בזכות הגישה הזאת שלנו, באמת לא היו אצלינו בבית תופעות של קינאה בין הילדים, וכל ילד חדש שנולד - אחיו שמחו מאד במתנה המיוחדת הזאת.

תודה לא-ל.

אהבה זה רגש קצת חמקמק כזה, לא כ"כ ניתן להגדרה.

אבל אם אני מסתכלת על הילדות שלי- כל אחת כ"כ שונה וכל אחת מהן אני אוהבת בצורה כ"כ עמוקה, ושונה- כל אחת לפי מה שהיא. 

זה שקשה לי עם אחת יותר מאשר עם השניה לא רלוונטי בכלל לגבי עצם ועומק האהבה.

 

 

אוהבת שווה בשווה את הילדים המקסימים שלי!!!
אין אף אחד אהוב יותר מאחיו.
נותנת לכל אחד מה שהוא צריך, בטח לא כל אחד מקבל אותו דבר.
אהבה- אוהבת את הילדים שלי ב-ד-י-ו-ק באותה המידה.
חולה עליהם!! ב''ה!!!

אני חושבת שאני אוהבת כל אחד בצורה אחרת, 
זה לא משהו שהוא שווה בין האחים או להיפך שאפשר לדרג את מי יותר או את מי פחות אלא כל אחד בצורה וצבע שונים. 

 

בולטים, נפוחים ומכאיבים.

אם אני זוכרת נכון, החומרים ההומאופתיים מכוונים לוורידים באופן כללי. לא משנה המיקום.

מה זה ואיך ניתן להשיג?

מוצרי טבע לרוב לא נבדקים לשימוש בהריון... או שאת יודעת משהו ודאי לגבי התכשיר הזה?

זו נוסחה הומאופתית. 

הומאופתיה בטיחותית לחלוטין לנשים בהריון ולתינוקות.

 

ממה שעניתי לשאלה דומה:

זה אפילו לא בקטע של מכיל  - הומאופתיה זה מים שהובאו במגע עם כל מיני חומרים בטבע, לא רק צמחים (כשר, כשר), מנערים אותם בצורה מיוחדת, ומדללים. מוסיפים מעט אלכוהול כחומר משמר.

 

לא נשאר כלום מאותו חומר מהטבע במים, אבל המים כאילו זוכרים את התכונות של החומר.

 

(במאמר מוסגר,לאחרונה ראיתי שישנה אפשרות להסבר מדעי לכך של מומחה למים, דר. רוסטום רוי מהאוניברסיטה של קוניטיקט פנסילבניה בארה"ב.

הוא מסכם מחקרים שערך בחומרים מוצקים, בנוזלים, ובפרט במים, ומסביר את ההבדל המבני של החומרים השונים כשבאו במגע עם גלי רדיו, עם גלי מיקרו ועם הומאופתיה. לסיכום הוא טוען שחומר שדולל בתהליך הומאופתי השפיע על מבנה המים. השפעה זאת נשארת במים לאורך זמן. המים האלו המושפעים הם אינם אותם מים שהיו לפני הדילול ההומאופתי).

 

בכל אופן, מישהי שקנתה את התכשיר דיווחה שיש בו הכנה הומאופתית של מס' צמחים וביניהם צמח ההממליס שמוכר ברפואת הצמחים (שונה מהומאופתיה) ההשפעה המיטיבה שלו על דליות (וורידים נפוחים).

 

 

 

על הרות אני לא חולקת - אבל לגבי תינוקות, האומנם?

על פי הוראות משרד הבריאות לא אמורים לתת להם מים בחודשים הראשונים.

גם לא מים לבד, על אחת כמה וכמה מים שמכילים מעט אלכוהול.

בלי קשר לעניין המים זוכרים ושות', לא מתווכחת על זה, רק על הבטיחות.

מי הגורם שאומר שזה בטיחותי לתינוקות? מאיפה המידע? יש מקור?

לא בכמות של מים.

וגם אותה אפשר לקנח אחרי שנגעה בלשון - כמו שעושים בצומות.

 

בהכנה לתינוקות אחוז האלכוהול נמוך עוד יותר.

 

אבל יש אפשרות לקבל את החומרים ההומאופתיים בצורה של כדורים קטנטנים שעשויים מלקטוז -

סוכר החלב, למציצה על הלשון.

 

כתבת שאת לא נכנסת לעניין המים, אבל אם מבינים איך מכינים הומאופתיה, מבינים שמדובר באפס רעילות (באנגלית חומרים הומאופתיים נקראים NO DOSE - בתרגום חופשי, "אפס מינון").

הספרות ההומאופתית מלאה במקורות למקרי מבחן (case studies)בתינוקות.

 

אם את שואלת על משרד הבריאות, העובדה היא שקופות החולים מעמידות לרשות המטופלים, גם תינוקות, אפשרות של טיפול הומאופתי במסגרת שירותים של רפואה משלימה.

 

 

נראה לי שאם הייתי רוצה לתת לתינוק שלי טיפול הומאופתי

והייתי מגיעה להומאופת שאכן קופת חולים מפנה אליו, כדברייך

והייתי מקבלת ממנו מוצר עם אישור שיש פיקוח על הכנתו

והייתי מקבלת הוראות מדויקות על המינון המותר, זמני הלקיחה וכו' וכו'

אז אכן הייתי מתייחסת לכך כבטיחותי לחלוטין.

אבל לא הייתי גוזרת מכך לכל מוצר הומאופתי באשר הוא שהוא בטיחותי לכל תינוק ותחת כל הוראות נטילה.

 

 

בעיניי לגבי תינוקות קטנים הבסיס הוא ששום דבר חוץ מחלב-אם לא נכנס להם לפה. לא בננה (שגם לה אף אחד לא יקרא חומר רעיל) ולא מים עם חומרים פעילים ולא מים בלי חומרים פעילים ולא סוכר חלב ולא אלכוהול במינון גבוה או נמוך. זה הבסיס, ולא שאין לי חריגות ממנו - אפילו אנטיביוטיקה שזה שיא הרעיל יצא לי כבר לתת, אבל כל חריגה צריכה להיות בהוראה רפואית מדויקת, בפיקוח מלא על כל שלבי ההכנה של המוצר, בכמות מותאמת למשקל התינוק וכו' וכו'. ולא מעצם זה שזה מוגדר הומאופתיה זה נחשב בטיחותי.

אז תגידי שאני אמא היסטרית? שיהיה, אני לא אתווכח.

לא אמרתי כלום לגבייך.

 

את מעדיפה ככה. אני מעדיפה לגדל את הילדים גם בלי אנטיביוטיקה, עם פתרון לא רעיל שנותן מענה יעיל.

אני חושבת שנתתי לך את התשובות לכל מה ששאלת.

 

עצמית. סליחה אם התפרש אחרת.

כתבת שנתת לי את התשובות לכל מה ששאלתי, אז אני רק רוצה עכשיו לסכם מהצד שלי - שאלתי רק שאלה אחת: מה המקור לקביעה שהומאופתיה בטיחותית לחלוטין לתינוקות. הנחת הבסיס שלי בשאלה הזאת היתה שלתינוקות קטנים הקריטריונים מחמירים הרבה יותר, ואני לגמרי לא אסתפק לגביהם בהגדרה 'לא רעיל' - כמו שכל המאכלים על השולחן שלנו הם לא רעילים ועדיין לא יעלה בדעתי לתת אותם לתינוקות. בתשובה שלך לשאלה הזאת אמרת שגם קופות חולים מפנות להומאופתיה. על זה אני אומרת שזו ראיה מספיקה, אבל נקודתית לגמרי. לאותו תינוק שהופנה, לאותו סוג הומאופתיה, לאותו מינון וכו' וכו' - בסדר, מקובל. אבל ממליצה שאף אחת לא תסיק מזה לתת באופן חופשי הומאופתיה מבית מרקחת לתינוק שלה. זו העמדה שלי, וכמו שאמרת, כל אחת תבחר.

גם מבוגרים לא מזמינים הומאופתיה סתם.

צריך מרשם מהומאופת והוראות מדוייקות.

 

לגבי התכשיר של דר. סמואלוב, או של חברות אחרות שמתמחות בהכנות הומאופתיות לשיווק לציבור הרחב - בדרך כלל מדובר במינונים (דילולים) נמוכים מאוד, שמתאימים לכלל האוכלוסיה.

גם התכשירים שמיועדים לתינוקות.

 

התשובות שאני נתתי הן לגבי תרופות הומאופתיות שמכינים על פי מרשם של הומאופת.

שנקראת birthlite. הם היו פעם בגאולה ועברו לשם. אם תרצי אברר לך כתובת מדויקת.
המוכרת שם עוזרת מאוד בהתאמה ומדידות.
אני אישית נעזרתי בתחתון כזה וזה עזר מאוד מאוד! מבינה מאוד את המצוקה שלך, זה ס ב ל !
עוד דבר שעוזר- לשכב פעם ביום עם הרגליים למעלה. מחזיר את הדם הורידי אל הלב.
בלידה זה עובר ברוב המקרים, אז אל דאגה...

מעולם לא שמעתי עליה, וההורים שלי גרים קרוב לשם

איפה אפשר להשיג? בא לי בזמן השירשור הזה.. ):

באשדוד בבית מרקחת דן אפשרות להזמין הומאופתיה.

גם ברחובות אפשר להזמין.

 

בבאר שבע, הסניף של הסופר פארם, לפחות בעבר, הזמין עבור לקוחות הכנות הומאופתיות מבית מרקחת במרכז הארץ. שווה לבדוק.

 

לגבי המוצר הספציפי של דר. סמואלוב שהזכירו פה, אפשר אולי לבדוק באתר שלו, אני חושבת שאפשר להזמין בדואר באינטרנט. 

 

 

 

 

אולי פצפוצי אורז? קורנפלקס? קוקוס טחון?

תלוי במתכון

ראיתי בבתי מרקחת של הכללית אבל מניחה שיש גם ברשתות הפארם

אני חושבת שקניתי בבית מרקחת רגיל או בסופר פארם

אגב, הסגולה של לנסינו היא ממש אותו רעיון

אני לא מאמינה שצריך, אבל לפעמים התינוקות לא מצליחים להירדם, ואז אני מתייאשת ומעבירה לבעלי את התפקיד.
ואז הוא שם כרית, ואז התינוק נרדם. ואז הוא משכנע אותי ש"הנה, זה מה שהוא רצה! תראי איך נוח לו"

כך בעצם כל הילדים אצלי התחילו לישון עם כרית, כשאבא החליט שזה מה שחסר להם בשביל לישון. ..

שהיא היתה שמה כרית כשהיא הייתה מגלה את הילד ישן על השמיכה.
לוידעת, שלי בן שנה ושלוש, והוא לא זקוק לכרית.
פעם בגיל קטן יותר שמתי לו בגלל שהיה מצונן וזה הפריע לו לישון, כי הוא מסתובב הרבה בלילה.

גם לי כרית נשמעת מסוכנת

אני יוצרת שיפוע של המזרון כדי שתהיה הגבהה. בדרך הרגילה זה מסוכן . התינוק יכול להיחנק. ח"ו

של המיטה מעל הכרית

כי כרית רכה מסביב לראש זו סכנת חנק! ממש מפחדת לשים כרית.

יש דרך. השאלה אם את ממחשב או סלולארי.

על תיבת ה"פורומים" מתוך שורת התיבות בכחול בראש המסך.

 

תראי שנפתחות לך כמה אפשרויות, ביניהן "מסרים".

תעברי עם העכבר אל האפשרות הזאת ותקליקי. 

פצל"ש = פיצול אישיות, כלומר, ניק נוסף, שם משתמש נוסף, של אותו משתמש.

 

נצל"ש = ניצול השירשור לדיון או שאלה על נושא שסוטה מהנושא המקורי של השירשור.

אני גם ילדתי עם זירוז ב 2 לידות ראשונות. לא כ"כ משנה מדוע היה צריך, ואם בכלל היה צריך, בתכלס, זה מה שהיה.
ובלידה הראשונה מאוד חששתי מזה, כי שמעתי שזה הרבה יותר כואב, וכו' וכו' (בטח גם את שמעת, אז אין צורך להאריך) אבל בסה"כ זה היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי:
אמנם הצירים מתחזקים יותר מהר, אבל כבר מראש אמרתי ותיכננתי לקחת אפידורל, ואז בשביל לתת את האפידורל, היו צריכים לעשות הפסקה בזירוז (אז אפילו שחיכו קצת כדי שתהיה התקדמות משמעותית לפני שעושים הפסקה, כדי שלא תיפסק הלידה, בכ"ז) ואז היתה הקלה בעוצמת הצירים, שזה ממש יתרון לעומת צירים טבעיים, שמתקדמים ומתעצמים וממש אין לך שליטה על זה.
לא היו סיבוכים מיותרים, בלידה הראשונה היה קצת, אבל אני לא חושבת שזה ממש קשור לזירוז, כי היתה מצוקה כבר לפני הזירוז. רק ה' יודע. ...
אבל בלידה השניה הייתי הרבה יותר רגועה, כי ידעתי שכבר עברתי את זה וזה לא כזה נורא, וב"ה לא היו שום סיבוכים

בשניהם יכולתי לקבל רק פיטוצין ובשניהם היה ב"ה לידה מעולה בלי סיבוכים מיוחדים ב"ה.
נכון, זה באמת דבר שלוקח זמן וצריך הרבה סבלנות. יש בזה יתרון מסוים שאת באה רגועה לחדר לידה. יכולה להתארגן, להתקלח בלי כאבים.
עונה לך לגבי פיטוצין-
הייתי מנוטרת כל הזמן על ידי מוניטור, וביד אחת מחוברת לפיטוצין, שכבתי על הגב כל הזמן, השתדלתי לא לעשות תנועות חדות מדי כדי לא לאבד את המוניטור ולא לקפל את היד שמחובר אליה הפיטוצין. והלב דפק, מחכה שעוד רגע יתחילו כאבים... מסתכלת כל הזמן על המוניטור ורואה לאט לאט התפתחות של צירים, לקח הרבה זמן עד שהם גם הורגשו. בינתיים אפשר לנוח, לקרוא, לפטפט עם הבעל לשמור על אווירה קלילה ולא להיות בלחץ, ממש עוזר לעבור את זה כך ולא בציפייה דרוכה כי אז זה סיוט. בלידה השניה הפתיחה התקדמה יפה ולא כאב לי במשך כמה שעות! ואז התחילו הכאבים, בלידה רגילה הם מגיעים בהדרגה והגוף מתרגל לאט לאט לכאב. כאן הם היו חזקים יחסית מאז שהתחיל הכאב, זה פחות נוח ככה כי כשכואב קשה לנוע ולהתכווץ שזה דבר שיכול לעזור להתמודד עם הכאב. @צביה22 סיפרה כאן פעם איך עזרו לה נשימות בלידה עם פיטוצין. כנראה זה גם תלוי מה המינון שנותנים. אני לא הצלחתי להתמודד והחלטתי על אפידוראל. קצת נותן תחושה של חולה לשכב מחוברת לפיטוצין, אפידורל ומוניטור אבל ב"ה הרגשתי מעולה. לפעמים שינו את המינונים של הפיטוצין כשהצירים השפיעו על דופק התינוק. נחתי מעט. ולבסוף הצירים התגברו והתחילו צירי הלחץ. נעזרתי במיילדות להתרומם קצת מה שהיה אפשר במגבלות והתינוקי נולד ב"ה.

ממליצה להגיע עם הרבה רוגע ומצב רוח טוב, להתאזר בהרבה סבלנות ובעז"ה יהיה מעולה!

לידה קלה ומהירה בעז"ה בידיים מלאות!

מוסיפה- ברמת הסבל והכאב לא מרגישה שסבלתי יותר מאשר בלידה בלי פיטוצין...

ניסיתי קודם להתחיל מדברים טבעיים (בכמה ימים שלפני הזירוז), כולל דיקור סיני, הליכות, ועוד. הם לא פיתחו לידה, אבל אולי זה כן עזר להכין את הגוף ללידה כי כשבאתי לזירוז ובדקו בהתחלה מה המצב ראו שאני עם מחיקה 70 ופתיחה 1 וחצי (או משהו דומה, כבר לא זוכרת בדיוק), אז היה אפשר להתחיל ישר עם פיטוצין.

את הזירוז התחילו במינון מאוד נמוך (3 טיפות לדקה) והעלו ב-3 טיפות נוספות כל חצי שעה בערך. בהתחלה זה גרם לצירים חלשים ומרווחים, ובהדרגה ככל שהמינון עלה הצירים נהיו יותר צפופים (מבחינת התהליך, זה היה מבחינתי ממש כמו בלידה רגילה). המקסימום שהגענו אליו היה 18 טיפות לדקה (שזה לא נחשב הרבה, בדרך מתחילים ממינון יותר גבוה מזה).
[הסיבה שניהלו את הזירוז כל כך שונה מהרגיל היתה כי לקחנו רופא פרטי ללידה, לא יודעת אם יאפשרו את זה בלי]

כמו שכתבה @עדינות, צריך להיות על המיטה עם פיטוצין ומוניטור, כך שלא נשאר הרבה טווח תזוזה. אני ביקשתי להושיב את המיטה, כך שזה היה כמו כסא. בהתחלה קראתי ספר (ממש בהתחלה אפילו תוך כדי הצירים כי הם בכלל לא כאבו, כשהם קצת התחזקו קראתי בין הצירים וציורים התמקדתי בנשימות), רק בשעתיים האחרונות של הלידה כבר הנחתי את הספר בצד והייתי כולי בלידה.
לגבי הנשימות שעזרו לי- פה יש פירוט
מפרטת- - הריון ולידה

אם יש עוד שאלות- אשמח לעזור...
בהצלחה!

אני תמיד אוהבת לקרוא אותך ועזרת גם לי

ובתוך שעתיים הנסיך שלי היה החוץ...
ממליצה לך לבדוק.זה נר שמכניסים לנרתיק.(לא נעים לרגע וזהו)

ולגרום להתחלת לידה. אני גם קיבלתי את זה.. למיטב הבנתי זה לא שלא משתמשים בו אלא פשוט לא על כולן הוא משפיע. זה מה שנותנים בד"כ למי שרוצים לזרז ואין בכלל התחלה של לידה. אם 24 שעות זה לא השפיע בד"כ מנסים משהו אחר.. אצלי לקח 20 שעות עד שהוא היה בחוץ, אבל זו לידה ראשונה..

אני לא ממתנגדי האפידורל, מבחינתי כמה שפחות לסבול.. אבל באמת אם זה פיטוצין זה אומר חוסר תזוזה וגם יכול לקחת ימים לא?:/ רק בגלל זה הייתי רוצה לנסות זירוז אחר אבל אי אפשר לדעת מה עדיף.. בעז"ה בשורות טובות. ממש תודה!!

בלידה ראשונה לקח לי 8 שעות בערך מאז שלקחתי את הפיטוצין עד הלידה (לוקח זמן עד הקבלה לחדר לידה, ניטור וכו' עד שמתחילים בפועל עם הפיטוצין). בלידה השניה חצי מזה או קצת יותר.
אבל שוב, בהרבה מהזמן עוד לא כאב לי
לידה זה תהליך ארוך בדרך כלל, וכאן את אמורה להתחיל אותו מאפס... אבל מה זה כמה שעות לעומת התוצאה

שבוע 37
הייתי עם פתיחה 2.5 ומחיקה 80%.

עשו לי סטריפינג ואחרי 4 שעות ילדתי.

הייתי שעה בחדר לידה.

הפלוס של סטריפינג שזה גורם לצירים טבעיים ובהדרגה. ושאת לא כבולה למיטה.

ואני עדיין במתח הזה

כי עברתי הפלה אחת כבר..

לא יודעת אם זה מעודד אותך שגם אחרי הדופק הראשון זה לא ממש נרגע חח

זה לשכנע את הרגש עם השכל 

אבל באופן עקרוני...
תהיי חיובית ואופטימיות, רוב ההריונות ממשיכים ומתפתחים כשורה.
קחי את הסקרנות למקום טוב, מצפה, ולא חושש ודואג.

אבל הזרע יכול להתקיים עד 72 שעות, שזה אומר שאם הייתם ביחד עד שלושה ימים לפני הביוץ את יכולה להכנס להריון. הביוץ עצמו הוא בד"כ 24 שעות עד 36.

שבו הביצית חורגת מהשחלה. התכוונת כנראה לזמן שבו ביצית מחכה להפריה..

ועם אני לוקחת כדורים לדחיית המחזור יש אפשרות להכנס להריון? עם כן איך אני יודעת מתי יום הביוץ שלי כי הרי דחיתי תמחזור?

וזה נקרא מקרוני ביוץ?

את מתכוונת לדחיית הוסת? (פרימולוט נור)

אם כן - ודאי שיש אפשרות להכנס להיריון, הרי מתחילים לקחת את הכדורים אחרי הביוץ, (וגם אחרי ההפריה אם היתה).

הביוץ שלך היה שבועים לפני התאריך המקורי של הוסת (שדחית).

לא נראה לי שיש מניעה 

הכל מותר?
תודהה

קחי בחשבון שיכול להיות יותר קשה, ובד"כ ממליצים להוריד הילוך (הגוף שלך עובד...)
אני נגיד רוב הפעמים לא הייתי מסוגלת לעשות פעילות ספורטיבית, אם עשיתי הייתי נתקפת חולשה באמצע בלי מסוגלות להמשיך, רק לנוח...

ןעוד שירים שכוללים את שם התינוק/ת ובו אני שרה כמה אני אוהבת חיכיתי

ורוצה שיהיה לו/ה נעים.

(ישוב טלה אל חיק האם), שירים נוגים ויפים כאלה...אבל גם את צה"ל צועד! המתוק אוהב את זה

בגדול עכשיו-"המלאך הגואל" מככב אצלנו.. שיר נוגה ומרגיע מאוד.

ואפילו עכשיו שהינוקא התעורר באמצע הלילה הוא דרש-"המלא הגואל..."

 

וגם קבוע בטקס שינה אני שרה לכל אחד-

נומי\ה נומי\ה ילדי\ילדתי\אהובי וכו'.

 

וגם באמבטיה איזה שיר ישן שאחותי המציאה לילדיה(אם את פה אז-).

 

 

וכמובן שרים ושרים כל הזמן..לפני השינה.. באמצע ארוחת צהריים. וסתם שבא לנו להנות או לרקוד.

 ממציאה  המון. בהתאם לסיטואציה. ושרה גם מוכרים.

 שירי ילדים וגם שירי תפילה. ו...גם  שירים מלמדים.  על אברי הגוף ובעלי חיים. שיר מיוחד למקלחת.

 

 

אני רואה את השירה ככלי לימודי.

בשלב מסויים הם לומדים בעפ את השירים.  מרגישה שזה מפתח את הזיכרון השמיעתי. ואת אוצר המילים. 

וגם מלמד מושגים בהכרת הגוף. שמות האיברים.  שמות בעח איפה הם גרים. ואפילו אותיות ומספרים.

בגיל קטן- ניגונים להרגעה/ לפני השינה
שירים שקשורים לחג או תקופה בשנה- יוצר אווירה בבית

בגיל גדול יותר- שירי אצבעות, ממש כיף..

בכללי משתדלת כמה שיותר מנגינות ומילים קדושות ותוכן חיובי ושמח

הגדולה שלי היא תוכי או קוף

או פשוט גברת שלומדת לדבר

והיא אומרת הכל אחרי

אני מעדיפה מילים קדושות או לפחות עם מסר

לכן ענין אותי.

 

זה מאד מטעה, כי נראה שהילדים לא כל כך מבינים.. אבל האמת היא שבגיל הזה הם קולטים הכי הרבה, אם לא במודע אז בתת מודע, וזה הבסיס שלהם לכל החיים.
(כתוב במקורות והיום מופיע גם בספרות של פסיכולוגיה)
לכן אנחנו משתדלים כמה שיותר שהילדים יראו וישמעו דברים קדושים ולא להיפך

עם מילים ומנגינה שחיברו אנשים יראי שמיים/ צדיקים עדיף בכלל..

 זה ממש שטויות

אבל שירים לילדים.

טוב אולי נשקיע בחדשים.

אבל זה לא הלכה או משהו

לגגל ניגונים לפעוטות, שירים חסידיים לפעוטות ותראי מה רלוונטי שם.
אני אישית לא משמיעה דווקא דברים שמיועדים לילדים אלא מוזיקה שאנחנו אוהבים. והרבה שרים בפה

המילים כוללים את השם של הקטני ומילות חיבה ואהבה למיניהם;)

ויש לך דימומים שאת חוששת לכתמים?

אחרי הלידה לקבוע תור לפיוזתרפיה לרצפת האגן.

מגיני תחתון, בדיוק למצבים כאלה.

זה מרגיש ונראה כמו דליפת שתן. זה התחיל היום?

ירידת מים????

כיווץ והרפיה של שרירי ריצפת האגן. 
אחרי הלידה דווקא עלול להחמיר אז לא לזלזל כמה פעמים ביום. ולקבוע כבר עכשיו תור לפיזיותרפיה של ריצפת האגן כדי שתוכלי לשקם בזריזות, חבל על כל יום של סבל

להחמיר?? אויי לא
זה התחיל ביומיים האחרונים או שאולי זה התחיל קודם ושמתי לב לזה עכשיו......
אני נגעלת מעצמי

זה קורה להרבה נשים למרבה הצער,

ואפשר לטפל בזה,

זה מחמיר אם לא מטפלים בזה. 

תתחילי עם להתרגל כמה פעמים ביום לכווץ ולהרפות את ריצפת האגן, כמו להתאפק לשירותים ואז לשחרר (רק לא באמת כשאת צריכה להתפנות) כמה פעמים ביום כל יום עד 120 חובה לכל אישה! 

שהתחיל לי וממש נבהלתי, פשוט חיפשתי ביוטיוב תרגילים ועשיתי (די דבילים, יש לציין..)
וזה עזר פלאים. ב''ה.

את השרירים שנפתחו וזזו ממקומם

אבל כמו שאמרתי, הם ממש עזרו

הוא נפל מרימים אותו למקום

הוא נפתח סוגרים אותו

שזה דליפת שתן ולא הפרשות נרתיקיות?

דלפית שתן זה משהו שאת אמורה להרגיש

הפרשות נרתיקיות לעומת זאת את יכולה פחות להרגיש. דליפת מי שפיר את לא מרגישה בכלל שיוצא משהו

 

סליחה שאני אומרת, הריח לא נשמע לי מדד מספיק אמין.

לדעתי שווה לך ללכת להיבדק - 

לעשות משטח וגינלי לשלול דלקת/פטריה בנרתיק

ולשאול את הרופאה איך אפשר לוודא שאין דליפת מי שפיר

הריח הוא מדד טוב יותר מההרגשה.
הרגשה יכולה להשתנות מפעם לפעם ומאשה לאשה.
אבל אני לא גורם רפואי

ובתור מי שסובלת מזה הלוך ושוב כבר שנים...  במיוחד בהריונות (אחד הסימנים בשבילי להריון שדי מיד מתחילות הדליפות)

 

תרגולים קלים עכשיו בהריון, ביופידבק אחרי לידה.

וגם בזמן הלידה להשתדל בלחיצות שלא להחמיר את המצב

 

ואין מה להיגעל, זה קורה, זה נורמלי - העובר לוחץ על מערכת השתן. (לפעמים יש הרגשה דחופה לשירותים בשביל 2-3 טיפות...)

מקס' תחליפי תחתונים בתדירות גבוהה, למרות שממליצה כן לשים פד סופג שלא תיווצר לך בסוף שפשפת בימים החמים האלה

נשמע כמו דיכאון.

מציעה לך לפנות לארגון ניצ"ה. ואם לא - אז לרופא משפחה, שיפנה לאבחון אצל פסיכיאטר.

בלי סיבה. עיפה מכלום חוסר חשק וכדו... עד שיום חמישי תפסתי את עצמי בכח... קמתי בתלבשתי התאפרתי יצאתי לעיר קניתי נהנתי חזרתי עם כוחות חדשים וברוך ה. זה עבר....
תנסי לצאת.. אפילו לבד.... לפעמים מרוב שאנחנו בהית כל יום מנקות מבשלטת אופות מסדרות אנחנו שוכחות את עצמנו... לא יוצאות לא מתאווררות. וזה חשוב.

אולי מה שאתאר כאן קשור אלייך? הייתי פעם במעקב בתחום אנדוקריני, בשלב מסוים קיבלתי 2 תרופות לטיפול והופ חטפתי דיכאון, עם בכי בלתי פוסק ותחושה של תהום חשוכה שסוגרת. לא יצאתי מהמיטה עד שניסיתי לחשוב מה השתנה בשגרת יומי. התקשרתי לרופאה והיא אישרה שזו תגובה לתרופות. כשהפסקתי לקחת אותן הדיכאון הפסיק.

בהריון שליש שלישי
ממש ממסה להמשיך לתפקד כרגיל ולשמח את עצמי
לצאת עם חברות ללכת לים עם אחיות וכו
אבל הכל נעשה באופן טכני, בלי התרגשות אי הנאה
לא לקחתי שום תרופה חדשה,
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה חיסון שעלת שעשיתי לפני קצת יותר משבוע...

לםעמים זה מתוך התת מודע הלחץ של הלידה... הורמונים....
תכף זה יעבור... ואת תמשיכי לצאת ולהנות זה חשוב.

חכי ללידה בע"ה, תעקבי במשך חודש-חודשיים אחרי מצב-הרוח שלך, ורק אם לא משתפר - תפני לייעוץ.

בשעה טובה ובקלות!

העשרת התזונה יכולה לתת לך אנרגיות - תאכלי כל יום 3 אגוזי ברזיל. שקדים, אגוזים שונים, תמרים - זה ממש נותן אנרגיות.

תוסיפי פירות וירקות ותפרגני לעצמך לנוח יותר

מעולה לעובר אבל על הדרך עושה מצב רוח טוב גם לאם מנסיון

חושדת לברזל שלי
עשיתי בדיקות נראה
בינתיים תודה שאתן כאן!!!

וחולשה רבה בהחלט יכולה לגרום לחוסר שמחה וכוח לפעילויות החיים...

הלוואי שזו הסיבה, וברגע שתשפרי את רמת ההמוגלובין - תרגישי טוב יותר גם נפשית!

זה כבר נותן כח
בדקתי גם ברזל וגם b12
רק הברזל מעט נמוך (10.4 ) , ה b12 תקין
בקיצור מקווה שזה פשוט יעבור!
אפילו תאבון אין לי וזה ככ לא אופייני...

אם הוא גבולי כן כדאי לקחת גם אם את בתוך הטווח

 

 

כתוב שהטווח הוא 160-670
לא נראה גבולי לא?
לא יודעת אם הטווח הזה נכון להריון
אני לוקחת ברזל טבעי שיש בו גם b12
אבל יודעת שכשיש מחסור ממליצים על כדורים מתחת ללשון שנספגים טוב יותר

נראה לי שאני במקומך בגלל שזה גם הריון כן הייתי לוקחת. אולי תשאלי את הרופאה

פעם הטווח היה 200-900 ושינו את זה. 

ברבים: חמיות על משקל אחיות.

בדוק אצל איש לשון.

חמתי - טעות. חמה = כעס. "וחמתו בערה בו"

@פי5 תבקדי באתר של האקדמיה ללשון אם את חושבת שזו טעות

ומה שלא יהיה- שיהיה לך רק טוב

ושזה יהיה הכי טוב בשבילך

את בטוחה לגבי ה90% כי אם את מקבלת מחזור הבנתי שההגנה של נרות ושקופיות נמוכה 

קיבלתי מחזור!

באיחור של שבוע וחצי, אבל מחזור...

אגב, הוא קשה מתמיד, מלא דם ומלווה בכאבי בטן ובחילות נוראיות...למה??

בבדיקת הריון יצא שלילי.

שככול שזה יותר ארוך(בימים) יש יותר דם?

ככה זה היה אצלי.

ובזמן מחזור לפעמים היונקים לא אוהבים את הטעם

שמעתי שזה משתנה