פורום הריון ולידה (עמוד 3973)

אם הוא לא לוחץ אין שום בעיה.

אם הוא לוחץ - אף פעם.

הריון קל ומשעמם וידיים מלאות בע"ה!

הגיוני פס בהיר 12 יום אחרי ביוץ?

חוץ מזה שעם כל זה שהוא בהיר- הוא מאוד ברור!
כנראה הריון צעיר כמו שאמרו..

אז וודאי שיהיה בהיר!!

מזל טוב!!

אין לך מה לחשוש רואים אותו בברור .זה לא דמיון

ויש לי איחור של יומיים...פשוט הביוץ שלמ די מאוחר(6 ימים אחרי הטבילה)

אם הביוץ היה לפני 12 יום אז את כרגע יומיים לפני האיחור.
איחור מוגדר כיותר מ14 יום מהביוץ.

אבל מהביוץ עד המחזור זה תמיד 14 ימים.

המחשה:
הזמן *מהמחזור עד הביוץ* נקרא לו זמן א'
הזמן *מהביוץ עד המחזור הבא* נקרא לו זמן ב'

זמן ב (כמעט תמיד) קבוע. מה שמשתנה בין הנשים זה זמן א'. ואצלך כנראה הוא ארוך יותר.

בע"ה הריון קל משעמם ושיסתיים בע"ה בידיים מלאות.

עזרתן והרגעתן מאוד...

שלב ב' (השלב הלוטאלי) הוא באמת כמעט תמיד קבוע אצל כל אישה, אבל הוא נע בין 12-16.. לפעמים גם פחות, אבל כל עוד הוא מעל 10 ימים זה עוד נחשב תקין בשביל להיכנס להריון..

אבל הרוב המוחלט ממש זה 14...כתבתי שכמעט תמיד... זה לא ממוצע או משהו בכללי... זה ממש רוב מוחלט...

בכל מקרה זה לא ממש חשוב,
את צודקת בכל שזהו שלב קבוע במחזור אצל כל אישה, אבל ציינתי שזה לא בכרח 14 ימים, וגם אם זה פחות זה בסדר וגם אם זה יותר זה בסדר...

אצלי הרבה פעמים 15-16. ואני במעקבי זקיקים בזמן האחרון אז אני יודעת בדייקנות יחסית.

זה נחשב תקין לגמרי.

הבנתי מטכנאית א"ס ומרופאת נשים שהרוב זה 14 לא בגלל תקינות או לא... פשוט שזה המציאות בפועל... אני מכירה עוד מישהי מהפורום שאצלה זה 16...לא סותר את דבריי... ב"ה שהכל תקין...

אצלי, למשל, זה לא קבוע.

אבל אני דוגמא להרבה דפקטים נדירים אז זה לא אומר

בשורות טובות.

מתי קןבעים תור?ולמי? (בהנחה שאני מעדיפה אולטרסאונד ביטני ולא פנימי?)

אבל משתנה לפי עוד פרמטרים.

בעיקרון החל משבוע 7 בערך רואים דופק.
אל תשכחי לקחת חומצה פולית! בשעה טובה

ועוד אחזה בדיקה שאני חא זוכרת את שמה.?

לא, כי אפשר לקבוע תור לפני שמקבלים בפועל את ההפניה ביד.

שבוע 10 לאוטרסאונד ראשון מאוחר מידי?

אבל אולי כדאי לך לקבוע תורים מעכשיו לבדיקות שאת מעוניינת.
כי לקבל הפניה בשבוע כזה רוב הסיכויים שיהיה לך קשה למצוא תורים.

אבל להספיק לעשות שקיפות בעז"ה

בטני זה בסדר גם שבועות 8-9 כמו שכתבתי למעלה. ושקיפות זה 13 משהו כזה...
אבל תקבעי מעכשיו... מה אכפת לך... גם לסקירה לפעמים זה חודשיים התור הראשון הפנוי...

לק"י

כך היה לי בכל אופן.
וכשאמרתי משהו על חיצוני, הרופא כמובן אמר שאי אפשר....

לא כאבי גב ובטן אחא כאבים אדירים בירכיים שרק הלחכה מהירה ותזוזה הרגיעו את הכאב. ורק בלידה הבנתי שזה היה צירים.אני זוכרת שבין ציר לציר הדולה עשתה לי מסאז ברגליים.

תוך כדי תנועות מסוימות של העובר, יותר בחודש שמיני-תשיעי, כשהראש כבר ממש היה למטה.

לא יודעת אם עזרתי.

גם אני אשמח לדעת מה זה ועל מה זה.
בהריון הראשון קרה לי רק ברגל אחת, בהריון השני בשתיהן.

מהקריאה בפורום עלתה לי השערה שזה סימפיליוזיס (אם ככה אומרים/ כותבים את זה), אבל אני לא סגורה על זה.

אנסה לברר עוד קצת. מעניין..

הייתי מחכה לתור של שבוע 11
אא"כ הדימומים מדאיגים אותך ולא מפסיקים ואז הייתי הולכת לפני

לי בשבוע 6 כבר עשו ביטני, יש לי חרדות מנרתיקי בדיוק כמוך.
ממליצה לל ללכת להבדק ולבקש שלפחות ינסו בטני זה מה שאני עשיתי.
ועוד דבר אני למדתי בהריון הזה שעדיף להיות מ"הנודניקיות" שבאות להבדק על כל דבר העיקר להיות שקטה.
מאחלת לך הריוו תקין ובריא

לבקש בטני, אם לא יסכימו בשום אופן - פשוט לסרב. אף אחד לא יכול להכריח אותך

בדר"כ אפשר לעשות בטני בכזה שבוע

 

אני גם הלכתי אחרי לידה לבדוק אם אין שאריות - שתיתי 4 כוסות מים כשעה לפני הבדיקה - ועשו בטני וראו טוב.

אם את לא בעודף משקל, זה צריך להיות בסדר ככה מהבטן רק לראות שיש שק בתוך הרחם ואין המטומה ענקית.
בספק אם אפשר בשלב כזה לראות דופק ולמדוד במדוייק את גודל העובר דרך הבטן. אולי כן ואולי לא תלוי במבנה הרחם ובמיקום ההריון.

אבל לפעמים צריך תמיכה הורמונלית (נרות של פרוגסטרון), וכדאי לבדוק.

בע״ה הריון תקין ותינוק בריא ושלם.

ב"ה היום הייתי אצל הרופאה וראו דופק באולטאסאונד ביטני
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

 

לא ראיתי שזה ישן חח

כדאי לחכות שישה שבועות אחרי הלידה. אבל סביר שתצטרכי ללכת שוב אם תאבדי עוד ממשקלך.

דיאפרגמה לבד לא נותנת הגנה טובה. לרוב משתמשים בה בשילוב עם ג'ל קוטל זרע וביחד הם נותנים הגנה של בערך 94% אם אני זוכרת נכון.

מעיק לא..מציק גם לא..דרוש הסתגלות כן..לפעמים מעט פוגע בספונטניות..לומדים לאט להשתמש בצורה יעיל ונוחה יותר.
עם הדיאפרגמה משתמשים גם בגל קוטל זרע.
קחי בחשבון שאין מניעה 100%.
ההיתרונות עולים על החסרונות. ככה אצלי לפחות.
ואת כל שאר השאלות תפני למתאמת

מה שאומר שאחוז העונות לך קטן כנראה, מאחוז המשתמשות בדיאפרגמה .

 

גם אני מכירה שהיתרונות עולים לאין ערוך על החסרונות.

 

פשוט וקל
ובלי תופעות לוואי שהיו לי מגלולות
חשוב ללכת למתאמת שמבינה בזה ולקנות קוטל זרע טוב ומתאים (יש המון סוגים טובים)
אחוזים גבוהים בשימוש נכון
הייתי מחכה 6 שבועות מינימום - לעתים יצא לי להגיע אחרי, חשוב להגיע להתאמה אחרי הלידה
בד"כ הלכתי אחרי שחזרתי למשקל יציב פחות או יותר

אם זה 28-30 הביוץ אמור להיות ביום של המקווה

ויומיים שלוש אחריו אפשר להיכנס להריון

ככה זכור לי

 

אז לפותחת, רק אם המחזור שלך ממש ארוך (טוב, הכל יחסי, אבל נגיד מעל 34) אז יש סיכוי.

אם את יודעת מתי אמור להגיע הדימום הבא, תלכי שבועיים אחורה בזמן ותראי אם זה יוצא בזמן היחסים אם אחריהם. הכל מאד בערך כמובן.

אני לא זוכרת כמה היה הפעם האחרונה.

לפעמים זה 30 על הקשקש. פעמיים אחרונות היה קצת יותר ארוך.

נחכה ונראה

רציתי לדעת כמה הסיכוי.

לא נורא, בפעם הבאה

אבל ביקשתי מהאחות שהרופאה תתקשר אליי כשתתפנה מעיסוקייה יותר נוח לדעתי.

אם זה משהו שלא דורש התייעצות והנחיות וכאלה (כמו בטא למשל ;)) אני עושה את זה בכיף. אם כן דורש - אפשר כמו שכתבו לבקש שהרופאה תתקשר אליך.

לא הריון ראשון.
סתם לא באלי לבוא לקופה 

אין שום בעיה.

אני פחות משתמשת בהם

במכבי את בכלל לא צריכה את הנייר עם ההפניה ביד. רק צריך שזה יהיה במחשב.

(כמובן שבאופן עקרוני כדאי שיהיה נייר כדי לדעת לקראת מה את הולכת, האם צריך צום וכו').

מתעניינת ולפני שסוגרים על משהו גם ללכת לראו בעיניים..

אגב, שימי לב שגם כשמישהי פותחת שרשור בפורום להתייעץ על עגלות (או כל מוצר) - יש לחברות השונות עובדי שיווק שהתפקיד שלהם זה לשבת כל היום על גוגל ולמצוא באיזה פורום עולה שרשור ולהיכנס להגיד 'כן, היא מעולה! קנינו אותה לבכורה לפני חמש-עשרה שנה והיא עדיין כמו חדשה!'

חלקם שקופים מאוד אבל חלקם מוכשרים, והמשקיענים ביותר גם טורחים להגיב מאותו משתמש לעוד כמה שרשורים, כדי לבנות לעצמם דמות אמינה.

דווקא המידע באינטרנט בגדול די אמין, וזה גם לא שתגיעו לחנות ופתאום תדעו באמת כמה העגלה שוקלת וכמה קל ללכת איתה..

 

בעיני ממש חובה לעשות בירור אינטרנטי, לצמצם דגמים לשלושה או ארבעה שרלוונטיים לכם מבחינת המחיר והתכונות, ואז ללכת לראות. אחרת אפשר לגמרי לצאת מן הדעת וגם לבחור לא טוב.

ומכל האינטרנט, הפורום של קובי סופר הוא ממש מעולה.

אני מתארת לעצמי שהוא יחסית מדייק במשקלי העגלות (כותבים לך משקל באתר של היבואן, אחר כך את מגלה שזה בלי המושב, בלי הגלגלים, בלי אני לא יודעת מה..). והוא יודע המון וחצי מדינה מתייעצת איתו.

בת כמה היא?

כי אי אפשר לסמוך עליה בגיל כזה לשמור בסוד.
אבל ברגע שהסביבה יודעת כדאי שהיא גם תדע את זה ממך.
הייתי מספרת לא בצורה של 'עוד מעט יהיה לנו תינוק' כי בשבילה זה בכלל לא עוד מעט, אלא בניסוח של 'את יודעת שה' שלח לנו תינוק קטן קטן לבטן, והוא לאט לאט גדל שם, וכשהוא יהיה מספיק גדול אז הוא יצא'.
בהצלחה!

בדיוק מה שאני עשיתי
ברגע שסיפרנו לכל האחים סיפרתי גם לילדים. (זה היה בערך שבוע 15) לא רציתי שישמעו משיחות מהצד אלא באופן ישיר מאיתנו.
הניסוח היה ממש בסגנון שכתבה ׳בארץ אהבתי׳ ולא הייתה שום בעיה של משך הזמן.
בהתחלה דברו על זה לעיתים רחוקות וככל שההריון התקדם, נהיה בולט, הם דברו על זה יותר.
בהצלחה!

אניסיפרתי קצת מוקדם כי הילדים שמו לב שקורא משהו חריג,

הייתי הרבה בבדיקות, לא הרגשתי טוב,

ורציתי שיהיה "שם" למה שעובר עכשיו על המשפחה,

אז סיפרתי שאני בהריון, והבטן גדלה, ויש בפנים תינוקת וייקח עוד המון זמן עד שהיא תצא,

אומרים שאם מספרים מוקדם אז הילדים כבר חסרי סבלנות מתי זה יקרה

אני לא חושבת שזה ככה אצלנו,

כי הילדים לא ממש עסוקים בזה,

מאז שיש שם לתופעה שפתאום אמא צריכה לנוח, או לא יכולה לקחת אותם למקומות רחוקים, או להכניס לאמבטיה, או כל מיני פעולות בסיסיות אחרות, יש איזשהי קבלה ורגיעה של המצב.

בהתחלה היו להם יציאות של מה- היא תישן איתי בחדר ותעיר אותי...

אחרי שהם פרקו את המחשבות (שכנראה הצטברו בראש לפני שהצפנו את הנושא)

אז הם כבר לא מדברים על מציאות של "תינוק" (גם אנחנו לא)

אלא רק על מציאות של אמא בהריון שזה כאן ועכשיו.

 

אם אין איזה השלכה מיידית על החיים של הבת שלך כרגע אז אני חושבת שתחכי עד שממש תגדל הבטן באופן שיראה לה מוזר.

וגם זה תלוי מתי כבר מתחילים לדבר על זה חופשי בבית ועם אנשים אחרים,

הילדים קולטים דברים כאלה כמו חיישנים,

לכן עדיף שהמידע יבוא אליהם בצורה ישירה ולא עקיפה.

לענות על מה שהיא שואלת אבל לא להרחיב מדי בנושא התינוק כי זה עוד רחוק,

בהמשך אפשר להכין אותם יותר למה יהיה אחרי הלידה.

כשמתחילים לראות או שאני מדברת עם חברות והם גם ישמעו.

והייתי יכולה בכיף לחכות גם עוד שבועיים. זה היה להם טיפה מוקדם מדיי.
לא הייתה לי בטן.

כדאי גם לעשות סימני דרך-
יהיה יומולדת לx, ואז חג y, ואז z ואחרי זה יוולד בעז"ה התינוק.

קשה לילד לחכות 4-5 חודשים.  לצפות ולצפות - נראה כנצח

לא אמרתי להם במושגים של חודשים או בכלל במושגים של זמן.
אמרנו שיש תינוק בבטן והוא קטן קטן וכל יום הוא גודל קצת קצת לאט לאט. ואמרנו שהוא צריך לגדול הרבה עד שיגיע זמנו להוולד. ושזה יקח המון זמן.
אז כל כמה זמן הילדים היו שואלים אותי מה הגודל שלו וכמה הוא כבר גדל.
גם הייתי משתפת שהיום יש לי תור לרופא שיבדוק מה שלום התינוק וכמה הוא גדל ואחרי התור מספרת וכו. כך הם היו שותפים ולא הרגשנו שום קושי בכך שהיה להם הרבה זמן של ידיעה לפני הלידה.
אולי זה שונה אצל ילדים שונים..

יש לה אח קטן..אבל לו אין מה להסביר יותר מדי..
בן שנה ו8
ולא מדבר עדיין אז אין לי יותר מדי מה לעשות הכנה...קצת לפני נדבר ..אבל לא מראש

אבל על הבת מתלבטת...


כרגע אני בשבוע 29

זה מאוד תלוי כמה הילדה בוגרת והאם תצליח להמתין כ"כ הרבה זמן (להם זה נראה נצח)

אז נראה לי שבגיל הזה אפשר להמתין עד שאי-אפשר ;)

עכשיו אני בשביעי...ונראית בתשיעי בערך..

היא לא שאלה עד כה משהו על הבטן
היא גם לא כ''כ יודעת מה זה הריון
כשאח שלה נולד היא היתה קטנה מאוד
ובאמת הבטן קיימת כבר הרבה חודשים ומן הסתם זה גדל בהדרגה אז היא התרגלה

חשבתי להגיד לה בערך לקראת סוף שמיני כשיש קצת זמן לעיכול ,לסיפורים..
אבל לא משהו מורט עצבים מבחינתה לחכות

אבל לא יודעת...

היא ממש רוצה אח/ות קטן
''בואו נתפלל לה' שיהיו לנו מלא אחים ואחיות''

אני סיפרתי לילדי, בני שלוש וחצי ושנתיים וחצי,
בערך כשהייתי בחודש חמישי, לא זוכרת בדיוק.
הרגשתי שאני רוצה לשתף אותם
וגם כדי שלא ישמעו מהסביבה.
סיפרנו כמו שהציעו פה- שיש לאמא תינוק בבטן שצריך לגדול.
הם שמחו ומידי פעם נזכרו בזה ונתנו נשיקות לבטן או ניסו להרגיש תנועות.
עכשיו כשאני לקראת הסוף, הבטן כבר גדולה ומדברים על זה יותר.
מסדרים לקראת התינוק החדש את העגלה, מדברים מה יהיה אחרי הלידה, איפה נשים את הסלקל באוטו, שהם יעזרו לשים מוצץ וכו'...

זה בטן גדולה וגם היא צריכה את הזמן לעכל

הוא אמנם לא ממש יודע לדבר, אבל הוא בהחלט מבין...
לי הציעו ואני עושה את זה כבר כמה חודשים- כל פעם שרואים תינוק אני מראה לו (בן שנה ותשע)- תראה, הנה תינוק קטן! הנה העיניים שלו, הנה הידיים שלו וכו' אתה רוצה לתת לתינוק נשיקה? בא נעשה לו' טובה' .. אני מרב שחפרתי לו עכשיו הוא בעצמו רואה תינוקות ישר מצביע ואומר- הנה תינוק! ואני שואלת-אתה גם רוצה שיהיה לנו תינוקת קטנה? תיתן לה חיבוק? והוא מבסוט אומר לי 'כן'... לא יודעת כמה הוא מבין את זה אבל אני לא רוצה שזה ינחת עליו יום אחד...
אולי כדאי להתחיל חודש לפני הלידה...

הוא מבין דברים כמו תביא את הבקבוק, תתן לי נשיקה וכל מיני..
אסל לא כמו מה שתארת.

בכל מקרה להראות לו תינוקות ולומר לו הנה תינוק איזה כיף גם לנו יהיה תינוק
ולספר לו קצת ברמה שלו מן הסתם אעשה ..אבל בחודש תשיעי
ככה עשיתי גם עם הגדולה כשהוא נולד- היא היתה בת שנה ו5.
בסוף היא הבינה רק אחרי שהוא נולד כמובן אבל בכל זאת דברתי לפני . רק לא רואה טעם לדבר איתו מעכשיו.

איתה אולי כן...

סיפרתי בתחילת תשיעי, כי הייתי בטוחה שיהיה לי עוד חודש וחצי (וכך היה).

אני פחות מתחברת לסיפור של "לאמא יש תינוק בבטן",
מה שאמרתי - מידי פעם הזכרתי בהקשר המתאים "כשייולד לנו תינוק, נחזיר את העגלת אמבטיה" /"כשייוולד לנו תינוק הוא יהיה בסלקל ו* תעבור לכיסא בטיחות" / "כשייוולד לנו תינוק נקנה לו מוצצים חדשים" וכן הלאה... לאט לאט הזכרתי את זה יותר פעמים עד שזה ממש נהיה חלק מהמציאות בבית. קרוב יותר ללידה אמרתי "כשאמא תלך ללדת את התינוק אז..." ופרטתי להם מי ישמור עליהם וכו'.

לא הזכרתי זמן, ולא שהוא עכשיו בבטן,
בן 3.5 ממש הבין, וכשזה קרה הוא לא היה מופתע בכלל.

זה גם ככה זמן המתנה ארוך.

מנסיוני כמטפלת במעון הילדים מספרים לנו הכולללל!! וכך גם בגילאי גן.
כך כל עוד את לא רוצה שיתפרסם אל תספרי לה.

ולתת זמן מוגדר-קודם יהיה היומולדת של זלדה אח"כ ראש השנה אח"כ סוכות ואז היומולדת של מנחם ורק אז התינוק יהיה מספיק גדול בשביל לצאת.
הם ממש מרגישים...
ככה אני אמרתי ל'גדולה' שלי לפני הלידה (הוא נולד כמה ימים אחרי יומולדת 3 שלה) השני גם היה שותף לדיבורים שיש לי תינוק בבטן אבל הבין ברמה שלו... (לא ממש דיבר אז)

אם כן- איזה דרגה? תפקיד עורפי/ פיקודי?
מאוד מאוד תלוי בו ומפקד שלו וגם בתפקיד שלו.
ובכללי אין חוק ספציפי.
סליחה על הבאסה- אבל לא הייתי סומכת על זה.
לרוב הם לא באמת מצליחים להגיע בזמן.
ואם הוא בתפקיד עורפי אז שעות הצהריים- ערב תמיד יש ישיבות כאלה ואחרות.
אבל שווה לנסות- אין מה להפסיד.
בידיים מלאות בעז"ה.

#עונה לך אישתו של לוחם בקבע שלא בא איתה לאף בדיקה#

בהצלחה!!

על חשבון ימי המחלה שלו...


איך זה עובד בצבא, אין לי מושג

יש חוברת "זכויות משרת הקבע" ושם מפורטות כל החופשות. ת"ש אמורים לדעת או לבדוק את זה.

כמה שזכור לי, יש מספר ימים מסויים (8 אולי?) שאפשר לקחת חופש על בדיקות הריון + לידה, כלומר - אם הוא מנצל את זה בהריון, יהיו לו פחות ימי חופש לאחר הלידה.

חוץ מזה, אפשר לקחת מחלת אישה - שזה יום מלא, אם הרופא משתף פעולה ומוציא לך אישור מחלה (צריך שיהיה כתוב שהאישה נזקקת לעזרת בעלה).

או סתימה בצינורית בנקודה עמוקה?
אולי עדיף לשאול יועצת הנקה מנוסה מאשר רופא..
תרגישי טוב!

במושב עולש בשרון מרפאת הנקה שנקראת חלב אם. תחפשי בגוגל.
הבנתי שהם זמינים טלפונית 24/7 .
הראש זאת דר גינה ויסמן והיא מעסיקה כמה וכמה יועצות.
את יכולה להתקשר ולברר.
לא יודעת אם הם עובדים עם הקופות..

אולי לעוד מישהי תהיה המלצה ליועצת ספציפית... אני לא מכירה את האזור..

בהצלחה!

היה לי אותו דבר לפני שבועיים וזאת הייתה פטריה.
עכשיו מתחיל לי עוד פעם באסה

יכול להיות ההיווצרות של החלב בשד.כמו תחושה של דקירה

להניק,

לעסות את המקןם הכואב,

ולעקוב שלא מתפתחים סימנים כמו פריחה חיצונית וכאלו.

זה בערך הכאבים שהיו לי כשהיתה פטריה..
רפואה שלמה!

אני לא זוכרת אם צריך מרשם..
-היונקת שלי היתה בת שנה כשהיתה לנו פטריה.
אז הבוסף לג׳ל גם ניקיתי לה את הלשון עם חומץ מהול במים..
עם גאזה..
אבל לא יודעת אם הייתי עושה את זה לבן חודש..
הרופא משפחה נתן לי משחה נוספת לשים על עצמי,אבל שצריך לשטוף אותה לפני הנקה, אז הייתי שמה אחרי הנקה..
ואז לפני שוטפת/ מנגבת הייטב עם מגבון...
זה ממש לא נעים.. ואני מאחלת לכם שיעבור במהירות ובקלות

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה לגבי טיפול כזה. בדוק ומנוסה עליי...

ובר-כל.

אחרי התאריך המשוער שלך 

צריכה ללכת כל 2-3 לעשות מוניטור לראות שהכל בסדר..

עד שבוע 42 שאז כבר רוצים לעשות זרוז

עושים גם אולטרסאונד, חום, לח"ד ושתן.
כדאי לברר איפה את יכולה לעשות ומתי אפשר להגיע.
בהצלחה! שלא תצטרכי הרבה...

מוניטור זה לפחות 20 דקות, ובד"כ רוצים יותר כדי ש"ייראה טוב".
ממליצה לקחת תעסוקה,
וכמובן לאכול / לשתות כדי שהעובר יזוז.

אז ב40+3 זה בסדר ללכת פעם ראשונה?

למרות שלי הרופאה אמרה ללכת כבר ביום של התאריך המשוער, אם עוד לא ילדתי, אבל בינינו, עוד יומיים שלושה לא ישפיעו כ"כ. ..
על שאר השאלות אני רואה שענו לך

בעיקרון לאיבחון אלרגיות , יש רופא שנקרא "אלרגולוג" והוא יכול לאבחן למה הגוף מגיב בצורת פריחה.

הגוף צריך את המנוחה הזו
במיוחד כשיש עוד ילדים בבית
לא סתם חז"ל אמרו שהגוף של האישה נחשב" שבור" שנתיים אחרי לידה והמליצו למנוע שנתיים לפחות בין ילד לילד.

גם בעולם הרפואה מדברים על שנתיים עד שהגוף חוזר לגמרי לעצמו
כמובן שבתחושה שלנו זה מרגיש הרבה לפני.
אצלי זה בממוצע של חצי שנה -8 חודשים שאני מרגישה שחזרתי לכוח המלא שלי.

לאכול דברים בריאים, חלבונים וויטמינים וכו'
כדאי להמשיך עם ברזל ופרנטל, אצלי הרגשתי הבדל כשלא לקחתי
כשיש טיפה כח לעשות הליכות. אפילו פעם בשבוע. זה קצת מחזק.

אבל בסוף, לפעמים פשוט צריך זמן.
אישית אני התחלתי לחזור לעצמי רק שבעה-שמונה חדשים אחרי הלידה. רק אז קלטתי כמה הייתי חלשה. ברמות הזויות ממש. וגם אז לקח עוד המון זמן. מאחלת לך שיהיה לך הרבה הרבה יותר מהר ממני

אני באמת לא יודעת איך לתאר את החולשה שהייתי בה.

מישהי כתבה פה בעבר שלוקח לה חצי שנה או שנה להתאושש, שאחרי לידה היא כאילו עבר עליה אוטובוס..

 

אבל אם את כן רוצה לבדוק דברים אז ממליצה לך לבדוק:

1. פריטין - לפעמים מרגישים חלשים וזה בגלל שהפריטין נמוך, גם אם ההמוגלובין תקין. מנסיונה של דודה שלי.

2. בלוטת התריס - יש נטייה לנשים לפעמים לבלגן אחרי לידות. סיכוי נמוך שיהי לך פתאום אבל אם בא לך לבדוק אז סבבה..

אני מזדהה איתך. קשה לחזור לעצמנו אחרי לידה, ובפרט שיש עוד ילדים שדורשים את שלהם.
אני הרגשתי חלשה במיוחד אחרי הלידה הנוכחית, שהיתה מאתגרת יותר מלידות אחרות שעברתי. באמת העצה היעילה ביותר היא להמשיך ולנוח, לפחות שעה ביום אם מצליחים.
אם יש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום סמלי מנערה או לבקש מהמשפחה (זה לא בושה לבקש עזרה, את עדיין יולדת במלוא מובן המילה!)
ככה חוזרים, לאט לאט. תוך כמה חודשים הקטנ/ה ישנו יותר ואת תרגישי שחזרת לעצמך לגמרי.

מרגישה שזה ככ מתעתע.. יש ימים שאני ממש מרגישה כזה שחזרתי לעצמי ואני עושה דברים.. במיוחד שהייתי שלוש חודשים בערך בשמירת הריון, אז מבחינתי עכשיו סוף סוף זה הזמן לחזור לפעילות

ואז פתאום יש נפילה ומרגישה חולשה נוראית, וכאבים בכל מיני מקומות.. ואני נזכרת שילדתי לפני פחות מחודש.. הגוף טורח להזכיר את זה כשאנחנו לא קשובים לו לגמרי..

כנראה שבאמת צריך להפנים שזה משהו שלוקח זמן.. 

והכותבות שמעלי גורמות לי לקבל פרופורציה ולהבין עד כמה זה לוקח זמן... 

 

אחרי שילדתי שאלתי- איך זה הגיוני שאחרי כזאת טראומה לגוף אפשר להתאושש תוך כדי זה שמטפלים בלי הפסקה בתינוק ולא ישנים יותר משלוש שעות ברצף.. וכנראה התשובה זה שדווקא התינוק נותן לנו את הכוח להתמודד עם זה.. 

 

אמרו לי פעם שאחרי לידה יש עליות וירידות בהרגשה ובכוחות, אבל הציר הכללי הוא בעלייה ואני מרגישה שזה נכון.. 

 

אפשר ללכת לעשות עיסוי או שיאצו, לעשות טוב לגוף ולנפש... לישון כמה שיותר כשהוא ישן, לדעת להיעזר, להתפנק, לזכור שאת עוד יולדת..  

שלושה חודשים אחרי ומרגישה שאני לא מצליחה לחזור לעצמי.

כל הזמן עיפה וחלשה. אני מרגישה כל היום שאני הולכת להרדם....

ודוקא הבייבי ישנה יפה בלילה.

מה שכן, שמתי לב שאם אני חוזרת לישון בבוקר, אח"כ אני הרבה יותר עייפה במשך היום

כאילו לא מצליחה להתאושש מהשינה הזאת.

הכי מוזר זה שככל שיש לי יותר דברים לעשות וככל שאני עסוקה יותר במשך היום

אני מרגישה שיש לי יותר כח

דוקא יום של מנוחה ושל כלום גומר אותי יותר מיום עמוס.

תני לעצמך מנוחה.
תקשיבי לגוף שלך, לא להתאמץ, לא לדחוף אותו לקצה גבול היכולת זה יכול להתנקם בך אח"כ.
אל תשכחי שיש לך 2 תינוקות בבית. זה דורש כוח טיפולי פיזיותרפיה.
תאכלי טוב. תשני כשאפשר. לאט לאט הכוח יחזור אלייך.

במיוחד את הגדולה
מוצאים דרכים יצירתיות וזה לא קל תמיד ליישם.

במיוחד כשהם עצבניים ורוצים אמא והכי קל זה להרים אותן.

ולא להתאמץ שהבית יראה מבריק

ולבקש עזרה כשצריך

אם את יוצאת איתן לגינה, לתאם מראש עם שכנה שתבוא ותעזור לך טיפה עם הגדולה בדרך הלוך וחזור אם יש כביש לחצות

הקטנה לא חייבת כל יום מקלחת


ואגב, גם שניצל תירס ופתיתים זה אחלה ארוחה.

לרחוץ ילדים בישיבה על כסא
כשאת מוציאה מהאמבטיה ילדים, להוציא תוך כדי כיוץ של רצפת האגן
כביסה- להוציא את הכביסה מהגיגית בחלקים. לא להרים גיגית מלאה
קניות- לקנות את המצרכים, ולתאם עם בעלך שיעלה הביתה או יסחוב לאוטו
לפרגן לעצמך עזרה בשעת ההשכבה (במסגרת התקציב) כדי שתצטרכי כמה שפחות להרים.
ילדת בערך מתי שאני, אז אני מבינה את ההרגשה החלושה הזו של הגוף.
תקשיבי לגופך, קחי עזרה.
זה יתאזן בעז'ה.

שגיליתי שבמקום להרים אותה לכיור אפשר לשטוף לה ידים באמבטיה

זה בגובה שלה.

ותודה על הרעיונות

נראה לי שאני צריכה ללמוד איך מתכופפים נכון ומרימים נכון וגם איךלשבת זקוף

משנה המשקל.
לא כדאי להרים משקל יותר כבד מהתינוקת שלך לאורך זמן.
באמת לשטוף ידיים ופנים באמבטיה זה מעולה, ותמיד אפשר להעזר בכיסא ולתת לה לטפס.

זה נראה לי הגיוני לגמרי, אני 9 חודשים אחרי לידה ועדיין מרגישה שלא בכל התחומים חזרתי לעצמי.

שלא נדבר על הקומבינות שצריך לעשות כשיש לך עוד תינוקי\ת חמוד\ה לטפל בו\ה

(ארוחות, סידור הבית, כביסות, זוגיות ושאר תחומי החיים).... ואת העובדה שהגוף שלנו עבר תהליך אדיר, מתיש וקשה!

לדעתי צריך לנוח אבל בצורה מאוזנת כי כל הזמן לנוח זה גם מאוד מעייף.

תנסי לחזור לאט לאט, לצאת לגינה, לדבר עם שכנות\חברות, לעשות מסלול הליכה קליל פעם בשבוע  או יותר (אם את אחרי משכב לידה!), לנצל את זה שיש פיזיותרפיה לחיזוק רצפת האגן בקופת חולים בסבסוד משמעותי מאוד (לחלק בחינם).. וכו' או בקיצור- לחזור למה שעושה לך טוב ולקבל את עצמך! מותר לך

החלמה מהירה! (או איטית, כמה שהגוף צריך ;ׂ-) ) ותהני מהאימהות

 תחזיקי מעמד יקרה.

הכל יהיה טוב מאוד בעז"ה.

ילד נבון , " אמא את בוכת" 

 

ולמה בכית יקירה ? תרצי לשתף ?

 

 

קשה לי מאוד.
וכרגע מרגישה שאין לי כוחות לילדים שלי.
מרגישה שלא רוצה שיהיו איתי בזמן הקרוב.
ואז בוכה על זה שאני מרגישה ככה...

לפעמים כשאנחנו בתוך זה אנחנו לא שמות לב

אבל אולי שמידי פעם תבוא ביביסיטר ותעזור לך?

אם יש אפשרות כלכלית,זה יכול לעזור לך מאוד

האמת שאין הרבה כלכלית.
אבל גם מרגישה שזה משהו יותר עמוק ופנימי.
קשה לי עם בייביסיטר. לא אוהבת את זה. לא יודעת להסביר ממש למה.

אבל גם כשבעלי נמצא ושומר עליהם- קשה לי.
עכשיו אני בתקופה שפשוט קשה לי לשמוע אותם.
בוכים. צועקים. רבים.
רק כשהם יוצאים ויש שקט בבית אני נרגעת.
ואז מתחילים רגשות אשם.
שאיזו מין אמא אני שלא רוצה את הילדים שלה בבית...
וגם הם לא באמת יכולים להיות כל יום, כל היום, מחוץ לבית...

אני גמורה.
כבר כמה שעות אני עם כל המחשבות והתחושות.
בוכה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...

לדעתי את פשוט לחוצה וחרדה קצת..וזה ובעי מאוד בשלב שלך יש תקופות כאלו, את צכה לעשות לך קצת שקט והנאות לעצמך להתמלא.. להירגע.. תנסי לשבת לדבר עם השם ולפרט לו ממה את לחוצה וממה את דואגת ואז כשתפתחי ותפרקי את הכל לגורמים, אני מאמינה שהכל יראה טוב יותר...
לא תשובה מקצועית כמובן אלא רק מה שמרגיש לי..
תרגישי טוב.

תודה צדיקה.
באמת שיש לי הרבה דברים ומשימות על הראש וזה לא מוסיף רוגע.
אני בהחלט צריכה לצאת יותר.
הבעיה שאני עובדת ואחר כך בבית עם הילדים.
ובערב כבר גמורה ואין לי כוח לצאת לשום מקום...

וניסיתי כמה פעמים לשבת בשקט ולעשות סדר במשימות.
זה עזר לי להיות קצת יותר רגועה ליום יומיים וחזר...
כי אני מרגישה שלא מצליחה לעמוד בקצב...

נסי לשבת עם בעלך . לא לבד! ותבדקו ביחד!!! איך מורידים לך עומס. איפה האיש היקר שלך שותף. למה הוא נרתם. להבין שנכנסתם לתקופה חדשה שקוראים לה. "רגע לפני לידה" והתקופה הזו מזמנת התמודדויות משלה. ולקראת התקופה הזו . את חייבת להוריד עומסים ולעשות סדרי עדיפויות שכוללים גם את הירתמות מי ששותף עימך.
כמו להוריד מעצמך את חלק ממטלות הבית. כמולהיות נוכח יותר בשעת ההשכבה אם זה אפשרי. כמו לוותר כרגע על דברים ולעשות את המינימום ההכרחי כדי שיהיה נעים.
אם תהיה לילדים תעסוקה הם פחות יריבו. ולך יהיה יותר קל.
ופה צריך להיות יצירתיים. לחשוב על תעסוקה שפחות תצריך אותך לנקות אחריהם. ושתמשוך אותם זמן ממושך. למשל.ל הקליט או להסריט את עצמך בפעילות צהריים מושקעת עם הילדים שכוללת סיפור שהם משתתפים.. משחקי אצבעות. שינון אותיות מספרים. שינון החיה וביתה וכו אפילו סתם שיחה בעניין מסויים ושהם ידברו הרבה. ואז... יש לך צהריים מסודר. שהם יושבים ומאזינים לך ולעצמם ולסיפור. אם תשאלי שאלות תראי שהם גם יענו. וזה חמוד ואת תוכלי לנוח לידם. להוציא משחק אחד . שיכולים לשחק בו לבד כמו צורות מגנט. להקדים את ארוחת הערב וההשכבה. כך שישנו מוקדם. להחליט עם בעלך כמה פעמים בשבוע מביאים אפילו ילדה בגיל 10 בתשלום סימלי שתשחק איתם לידך. שתשלוף משחק ותסדר בסיום. במשך כל 10 דקות רבע שעה. כולל הגשת שתייה . בזמן הזה תוכלי כבר להכין את ארוחת הערב. או סתם לנוח. ההרגשה שלך מובנת. ככל שההריון מתקרב את צריכה להיות במרכז. הצרכים שלך . התחושות שלך. הכאבים. העייפות. צריך לקבל את זה ולבנות מציאות שיותר מתאימה לשלב הזה. כדי שיווצרו פחות תיסכולים. בהצלחה.

בהצלחה!
כבר רואים את הסוף...

שלך הם מקור החיים והכוח שלנו את לפני לידה וזה מובן יש הרבה מחשבות חששות ודאגות בעזרת השם זה יעבור תקומו בשלום החיים ממשיכים לכולנו יש ימים כאלה במיוחד לפני לידה בשורות טובות

תודה לכל אחת שהגיבה.
עודדתן וחיזקתן.

תודה שאתן פה

בהצלחה לך...
מתפללת בשבילך שבעזרת ה' התחושות הקשות יעברו
ויהיה לכם הרבה אור ושמחה

אני מקיאה בלי סוף... כואבת מרוב כאבים בראש מיגרנות הקאות בחילות ... זועקת ל-ה' ובוכה שאני לא יכולה עוד... בתי בת ה5 רואה אותי... אמא מה קרה? ואני תוך כדי ניסיון למחוק את הבכי אומרת לה. כואב לי פשוט... והיא אומרת לי . אמא בואי.. תשתי משהו זה יעזור לך.. ומניחה עלי ראשה... חשבתי שאישה מבמדרת מדברת איתי... הקטנים האלה מדהימים כל פעם מחדש.. הבן שלך פשוט מהמם.. ברוך ה' על ילדינו המתוקים.

אם מעניין אותך.
גם עוזר למנוע ניוון של המוח... כי זה מה שהרגשתי אחרי יומיים בבית

אצלי זה מה שעוזר באמת להפסיק את הצירונים האלה

וגם לראות בלוגים מעניינים, סרטונים להעשרת הידע וכדו'

מניסיון, כל יום שהם בפנים זה רווח נקי.

משהו ששמעתי מחברה שלי,

תנסי לדמיין את עצמך יושבת ליד התינוק/ת שלך באינקובטור - השכיבה במיטה יותר שווה.

פשוט קחי לך ספייס מהחיים ותבזבזי את הזמן.