פורום הריון ולידה (עמוד 3972)

אצלי ראיתי שיש הבדל אם התינוק מוצץ גם מוצץ או לא. (בלי בקבוק בכלל!)

ובקבוק את מתכוונת גם לשאוב?

(אני עובדת מהבית, אז יכולה להניק בכיף עד גיל מאוחר)

ובלי מוצץ - עשיתי את זה רק עם ילדה אחת... אז אין מה להתלהב

זה כ"כ מרגיע אותו כשהוא רוצה לישון

הבת הקודמת שלי הייתה תינוקת מאוד רגועה, ואני הייתי אז אמא "פנאטית" מאוד לעניין הנקה וחיבור תמידי לתינוק... (אחרי תאומים - שאותם קשה יותר לגדל בבלעדיות תמידית...)

2 הקטנים שלי לא לקחו מוצץ (וינקו עד גיל מאוחר יחסית, כולל שאיבות כשיצאתי לעבוד)  אבל התרגלו לצערי למצוץ אצבע

 

מבחינתי- עדיף להרגיל למוצץ!!

2 הגדולים שלי לקחו מוצץ - והם מצצו אותו בעיקר רק כשרצו לישון. לא כל היום בכלל... אפילו למעון לא לקחו מוצץ. וזה היה מעולה! בגיל 3 בערך הם נגמלו ממוצץ.

 

אצבע- עדיין לא נגמלו...

(ואל תדאגו! כשהייתי בבית והם רצו לישון- אני הייתי ה"מוצץ"...)

 

 

מקווה מאוד שאצליח להרגיל את הבא/ה למוצץ!

יש למישהי עצה?

גם מחצית מאחיי לא הסכימו למצוץ מוצץ, למרות שאמא שלי ניסתה... אבל רק אחת מצצה אצבע במקום, ונגמלה מזה בגיל מאוחר...

אם רוב היום את בבית עם התינוק או לא.

כי כשהייתי עם התינוקי שלי בבית בשישי- שבת הוא לא היה צריך למצוץ אצבע בכלל. הנקתי לפי דרישה והיה מעולה.

אבל כש-9 שעות בערך אני לא איתו מידי יום- הוא הרגיל את עצמו לאצבע. וחבל...

אולי לכן ילדיי לא מצצו אצבע. (חוץ מהגדולה, שהתמכרה לאצבע אחרי שנגמלה מהמוצץ...)

היא נגמלה מיזה לפחות או שעדיין?

 

(ממש קשה לגמול מאצבע.

הבת שלי בת 4.5 כמעט ועדיין עם אצבע.

על הקטן אני בכלל לא מדברתתתת)

בת תשע וחצי... מוצצת בעיקר בלילה, כמעט בלי לשים לב...

(ואני מכה את עצמי על חטא שאפשרתי לה את זה - כשנגמלה מהמוצץ היא שאלה אם יכולה למצוץ אצבע במקום. חשבתי שבגיל כזה - ארבע וחצי - היא לא תתמכר לאצבע... טעיתי...)

גם אחותי מצצה אצבע. לא זוכרת עד איזה גיל...

אני זוכרת שלפני כיתה א'- סבתא שלי היתה צוחקת ואומרת שהיא תצטרך לכתוב ברגל כי האצבע שלה תפוסה...

 

[מאוד מקווה שהילדים שלי יגמלו עוד קודם כי האצבע הזאת גורמת להם לכמה דברים לא נעימים.

תולעים למשל

אני די מקפידה איתם על שטיפת ידיים לפני האוכל/ אחרי שמתלכלכים/ לפני השינה וכו' ועל גזירת ציפורניים וכו' אבל באמצע היום יש עוד כמה פעמים שהם מכניסים אצבע "בלי לשאול אותי" ובלי שאני נמצאת בסביבה וכו' ולא תמיד האצבע שלהם נקייה מחיידקים, כמובן.

(ואף אחד מאיתנו לא סובל מתולעים. ב"ה. רק הם....)]

ולגבי הסוגריים שלך - ב"ה לא ראיתי בעיות כאלו...

ברוך ה'!

 

לומדים להתמודד
וניסיתי את כל סוגי המוצצים.

שגם אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, גדלו בלי מוצץ כנראה שזה אפשרי

התינוק מסרב...
אצלי כולם לא רצו מוצץ. אני הייתי המוצץ שלהם. לא קל בכלל אבל יכול להיות שבין השאר זו אחת הסיבות שההנקה מונעת לי יותר משנה.

וגם אם הוא כן היה מתעורר בלילה כל שעתיים - זה לא היה מבטיח במאה אחוז את עיכוב המחזור. רק מעלה את הסיכוי.

הייתי עם סרזט שגרם למחזור ואח"כ עם תוספת פרימולוט נור שגם עשה דימומים

זה אומר שאני אקבל? (כרגע לא מונעת)

 

כמעט 4 חדשים אחרי לידה

ולא יודעת מה קורה איתי עדיין 

חוץ מזה שהיינו אסורים כמעט כל התקופה הזאת

אז עכשיו אני בלעדיהם 

והחיים יפים

עוד מידע חשוב מדפנה מאיר - הריון ולידה

אני לא מבינה איך אפשר ללמד תינוק למצוץ מוצץ,

אצלי הגדול בכלל לא הסתכל בכיוון גם כשהלך למשפחתון חשבנו ששם ירצה כמו כל הילדים,

אבל הוא הכניס את המוצץ הפוך וסתם שיחק איתו,

 

והקטנה רק לקראת גיל שנה הסכימה קצת עד שבגיל שנה וחצי התחברה אליו ממש,

ואני רואה ישועות מזה...

ולא הייתי מעירה בישביל זה בלילה. או מתעסקת עם החישובים האלה.

זה בכל מקרה מאד אישי אצל כל אחת.

בגדול אני מניקה מתי שהוא רוצה ולא מחשבת בדיוק את השעות אבל ברור שיש הפרשים של יותר מ3 שעות ויש גם פחות.

אצלי הקטן ישן שמונה שעות רצוף ויותר (כבר לפני גיל חודשיים) וההנקה עדיין מונעת מחזור.

מדוייק כ"כ מה שכתבת!

הצחקת אותי! תודה לכן!!

אייך עושים כאלה? אפשר מהפלאפון או שחייב מחשב?

זה ממש מצחיק! אבל כואב...
את אמא אלופה. תהיי חזקה!♥♥

ועם האוכל נשמע מתסכל מאד...

תודה ששיתפת..

להיות אחרי לידה.. מתרוממים לגבהים, ומתרסקים אל הריצפה (והריצפה שלך לא יוצאת דופן במקרה הזה ).

 

אחרי הלידה השלישית, כשחזרנו הביתה מביה"ח, בצהרי יום שישי חורפי, אולי הקצר ביותר בשנה,

נסעה איתנו שכנה שהבן העשירי שלה היה מאושפז באותם ימים בביה"ח.

 

כולי נרגשת לקראת המפגש עם שני השובבים הגדולים-קטנטנים שבבית, ולקראת החזרה הביתה עם תינוקת חדשה, שאלתי אותה בחרדת מה, איך אני אמורה להסתדר?

היא ענתה לי תשובה שאימצתי לי מאז ועד היום: אמרה לי "את עכשיו מרכיבה משקפיים ורודים מיוחדים מאוד - שרואים בהם רק את הצורך המיידי של התינוקות ושלך. חוץ מזה, את לא רואה כלום במשקפיים האלה".

 

צריך להתאמן על זה, אבל זה משפט שעזר לי מאוד לפרופורציות נכונות ולשלוות הנפש.  

לארגן ולעצב את הבית יפה.אני קונה סלסלאות יפות צנצנות לארונות צובעת את הרהיטים מחדשת פה ושם עושה לי כיף להגיע הביתה ולהיות בו. מה עוד? יציאה עם חברה. התאווררות. ספר טוב סרט. מטרות חדשות. אתגרים חדשים. לימודים.

- להתבונן או להיזכר ברגעים היפים של הילדים, שהם משחקים ביחד ועוזרים אחד לשני גם ברגעים ממש לא צפויים. 

- רגעים של סיפוק בעבודה ממש מלאים אותי בכוחות

- אמבטיה ארוכה וטובה

- לצאת עם בעלי, אפילו לזמן קצר

 

מספרת להם מידיי פעם שזה מה שה' מבקש מאיתנו.... "שתהיו מכבדין זה את זה..." ממש נקודה משמחת.

זה מי שהפך אותי לאמא- בננו הבכור והמתוק! הוא ממלא אותי באושר!

ושאני משמחת את בעלי זה משמח גם אותי
והפתקים הקטנים שבעלי משאיר לי
ושאני מסדרת את הבית
ושיש לנו אורחים
ושאני זוכרת את ה' בדברים הקטנים

ואת חמודה שאת משקיעה ומגיבה לכל אחת!!
אחלה שירשור ואחלה בחורה;)

כאמא.. משמח אותי להיות אמא. אבל רק כשאני לא עייפה...כשישנתי בלילה..אני פשוט נהנת מכל דבר שהם עושים- גם בלאגן(-;

כרעיה.. פשוט להיות עם בעלי. לדבר, לאכול, לנסוע.. עצם הזמן ביחד עושה לי כיף..

כאישה..ארוחה טובה(-; ושיחה עם חברות.

זה ממש משפיע לי על מצב הרוח. והסבלנות....
אבל זה קורה לפעמים.... אז מנסה להיות מודעת לקושי שלי . ובימים כאלה להתנהל לאט..... אבל בטוח.

מה שבטוח שלא יהיו פה ויכוחים
אז זה מה שעושה אותי שמחה....
שהילדים רגועים ומרוצים, שהבית נקי ומסודר, אפילו שזה אחרי שאני עבדתי על זה.
חשה סיפוק ושמחה שהצלחתי לעמוד בכל המטלות הנדרשות ממני כאמא וכעקרת בית ועוד לקבל את בעלי בערב עם חיוך על הפנים
ואז אני שמה לב כמה טוב מרעיף עלי ה'
בעל מקסים. ילדים מתוקים וחכמים. בית מרווח ונעים
משפחה מסביב חמה ותומכת
זה מה שממלא אותי אושר ושמחה 😍😍😍

ממש ממש עושה שמחה! ובעומק.... תודה!

אני גם מרגישה כל כך הרבה פעמים את הטוב והאבה שה' יתברך מרעיף עליי!
ורק שימשיך ככה תמיד ולכל עם ישראל!

הוא מקשקש משהו... ולי עולה כבר החיוך.... מה זה הדבר הזה? ... הזוי

א. כשאני קמה לבית מסודר.

 

ב. כשבעלי מספיק לומר לי שלום ואוהב אותך לפני שהוא יוצא (בד"כ ישנה כי יוצא מוקדם)לעבודה. 

 

ג. כשהבחורון הבכור שלי יוזם חיבוק או נשיקה בעצמו ולא צריך להתחנן אליו. 

 

ד. חוכמות חדשות של הילד.

 

ה. כשאני ובעלי הלכנו לישון אחרי שיחה ארוכה וטובה - פשוט קמים ליום אחר !!!

 

אחלה שרשור יישר כוחך

כהתחלתי לכתוב את התגובה התכוונתי לכתוב את זה ראשון ושכחתי !!

 

כשאני מסיימת יום שבו הייתי הכי סבלנית לילדים ואני מרגישה אמא טובה

ממשיכה את המחשבה הזו כשהיה לי יום שפישלתי בו.... אני חושבת בלילה. "מה אני עושה אחרת כדי שמחר יהיה לכולנו יום מוצלח יותר....". לפעמים עולה איזה רעיון...

וכותב לי שאני אמא טובה ושאני יקרה יותר מכל הכסף שבעולם😘😘😘 . שאני מספיקה לארגן ולסדר כל יום את הבית ( למרות העיפות) וכולם מודים על זה כל פעם מחדש...
שברוך ה יש לנו בית לם בריא ואוהב.
גורם לי להתחדשות..... ללכת לקניון ולחזור עם ערימת שקיות😶😶😶😶
אוהבת להכין מאכלים חדשים טעימים ומעוצבים...

שהבית מסודר ומאורגן. יש אוכל ביתי וטעים, ואווירה טובה עם הילדים. הרגשה ביתית וחמימה.
שבעלי בבית ושמח בי, ויש תחושה כזאת שאנחנו הכי חזקים ביחד.
ובאופן כללי- אווירה נינוחה ורגועה בבית.

ההרגשה הלא מובנת מאליו הזו. בפשטות. שהוא שמח בי ואני שמחה בו.
והיחד המנצח כל מכשול. ממלא ביטחון ושמחה תודה!

לפטפט את חברה או אמא בטלפון
לקבל עזרה מבייביסיטר או מהבעל
ללכת להליכה קצרה באוויר הקריר עם מוזיקה טובה
להסתכל מבחוץ על הילדים ופשוט לא להאמין- 4 נשמות טהורות! אנשים שלמים. פעם הם היו פסיק קטן ולא ברור. חסדי ה'.
עוד דבר- לקבוע רשימת הספקים קצרה ולעמוד בה.
לצאת עם הבעל לבית קפה
לישון. ממלא את מאגרי הכוח והסבלנות

לפעמים שאני מותשת. אני מבקשת " אפשר חיבוק של כח? ". אני מתמלאת והם מרגישים שהם הצילו את אמא.

כשהבית נקי ומסודר מכניס בי רוגע ושלווה
אישה שמחה התחדשות ממש מרענן אותי
ורעיה שמחה כשהבעל מבין מרגיש אותי קשוב לי מפנק מדי פעם

לא מובן מאליו.

בתור אמא ורעיה- בראש ובראשונה בבית עם בעלי והילדים, לתת לכל אחד את המגיע לו ממקום הכי אמיתי,
לתת לבית את המענה שהוא דורש (בעלי מאוד עוזר לי בזה..ב"ה!)

 

בתור אישה- לעמוד בהספקים בעבודה, ובלחץ שיש.. בחיזוק הקשר עם החברות והסביבה..

 

תודה על השירשור שהביא אותי לחשיבה זו!

 

 

ב"ה

 

כשהבכור שלי חוזר מהגן ורץ בכל הבית ומחפש אותי " מימה , מימה " ואז מתרפק עליי.

או שהוא רואה טלטלביז ואני בחדר , ואני אומרת לו : " אולי תבוא להיות קצת עם אמא במקום הטלטביז , אולי תביא לי חיבוק ? (אחרי שהוא בילה כל היום בחוץ גם עם סבתא וגם במעון ) אז הוא יורד מהכסא ורץ לחדר עם זרועותיו הקטנות המתוקות וקופץ עליי ולופט אותי בחיבוק חזק ..אני נמסה..

או שהוא מחכה לי על יד השירותים עד שאסיים , ואז אומר לי " מימה , בוא " מבקש שאלך לשחק איתו.

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מתוקות ...שדרך אגב יש לי יומן זכרונות שאני מתעדת את כל הדברים החמודים שילדיי עושים.

 

בכלל הבכור שלי מכניס לי הרבה הרבה שמחה לחיים , כל פעם מחדש הוא מלמד אותי שכן אפשר לחבק ולנשק במקום לכעוס ולגעור ...תנסו זאת ,ברגע של עצבים , להרים את הילדים ולחבק אותו ...הבכי מיד יפסק כי לפעמים כשאנחנו כועסים על הילד בפרט פעוטות , הם מתרגמים את ההבעות פנים שלנו כמשהו נוראי והחיבוק החם העוטף משדר להם , שזה בסדר ..אני עדיין אוהבת אותך למרות שעשית א..ב..ג..

והוא מלמד אותי כ"כ הרבה ,לא האמנתי שאפשר לאהוב ככה בחיי .

 

בתור רעיה- משמח אותי שיש לי גבר לדאוג לו , שיש על מי להתרפק , עם מי להתייעץ ועצותיו מאוד חכמות , כמו כן הוא תמיד נותן לי תחושה שאני הדבר הכי הכי יקר וחשוב לו בעולם ...ומעולם לא קיבלתי כזה יחס אז בהחלט שזוהי מתנה מה' שהיה שווה לחכות לה .

 

בתור אישה - כייף לי להראות טוב ולטפח את עצמי , לגלות את השנינות והעדינות הנשית שה' הטמיע במין הנשי.

להתפעל כל פעם מחדש משטף המחשבות שיש לי בראש ועל מהירות העשייה של המטלות ,משהו שרק אישה יכולה לעשות ,ובכלל מהכוח הנשי להתחבר לה' יתברך בלי הרבה התחכמויות וחקירות..בצורה טבעית להרגיש חיבור לאבא שבשמיים.

 

 

 

זה ממש לתרגל יום יום . לפקוח עין טובה על הילדים שלי.   החכמתי תודה.

אשה שמחה- כשאני מסיימת בהצלחה משהו שעבדתי עליו והשקעתי. (בכל התחומים- בלימודים בבית ובעבודה)
כשאני עושה למישהו משהו טוב שעוזר לו באמת.

אמא שמחה- התנועות הנעימות של העובר היקר שלי...
והמחשבות אודותיו ממלאות אותי באושר ובציפיה.

רעיה שמחה- כשבעלי מגיע הביתה ואני רואה עליו שפשוט טוב לו ונעים לחזור הביתה...
כשאני מכינה לבעלי אוכל ליום העבודה ומצרפת פתק עם מילים טובות ואוהבות זה ממלא אותי בשמחה עצומה על עצם זה שהוא הוא... (:

מדהים! זאת גמילות חסדים אמיתית.
.. מחכה בקוצר רוח להרגיש דרישת שלום מהעובר.💃

זה יכל להיות שבוע 4-6 בגדול
הטווח מאוד רחב

בשלב כזה כבר רואים שק..
מעל 10000 כבר רואים דופק
בשורות טובות

מתי בד"כ הולכים לרופאה? באיזה שבוע?

בהצלחה!

אבל ממליצה מאד על אוונט

ואני לא מרוצה
נשפך לי החלב כל הזמן כשאני שואבת..

עם מיילדות בית כדאי לדבר מיד אחרי סקירה מערכות מאוחרת, כדי שיהיה לך זמן גם להתלבט ולבדוק איזה מיילדת את רוצה ושלא יתפס המקום אצלה כי הן מוגבלות מן הסתם בכמה לידות שאפשר לקחת בחודש. 

 

בחדרי לידה טבעיים בבתי חולים זה מאד תלוי, לא בכל בית חולים יש והתנאים להיכנס שונים בין בתי החולים ככה שכדאי לך לבדוק ספציפית לגבי אלה שבאיזור המגורים של

פשוט כשקראתי קצת על חדרי לידה טבעיים ראיתי בעין כרם למשל שאת משלמת מקדמה והם לא יכולים להתחייב שתשתמשי בחדר לידה טבעית כי יש רק 2...
אז לא יודעת זה היה נראה לי מוזר ותהיתי אם זה בכל המקומות ככה? ומה קורה באמת אין?..

 

אבל אנחנו לא יודעים עדיין איפה נגור שנה וליד איזה בית חולים נהיה... אז כנראה שזה עדין מוקדם מדי לבירורים  

 

אגב, גם אם בסוף הולכים על אופציה של דולה בחדר לידה צריך להתחיל לברר אחרי סקירה מאוחרת?..

בנינו, בעין כרם בעיני אין כזה סיבה להשקיע בחדר הטבעי,

זה מפנק וזה חשוב הפינוק הזה אבל גם החדרים הרגילים סבבה,

הצוות בגדול תומך בלידות טבעיות שזה בתכלס מה שחשוב 

וזה לא שבחדר הטבעי מבטיחים לך מי תהיה המיילדת שלך

 

לעומת זה בלניאדו למשל את יכולה לקחת מיילדת פרטית שמחויבת לך ומקסימום יש לה מגבה ואת יודעת מי היא. זה משמעותית דבר ששווה לשלם עליו. 

 

ברוב המקומות זה על בסיס מקום פנוי (בתכלס הם לא יכולים להבטיח שלא כולן תלדנה ביחד..) אבל בגלל המקדמה זה ממש מבאס בעיני. 

 

לגבי דולה, בעיני ברגע שזה מעניין אותך שווה להתקשר, אני אומרת כדולה אין ספק שנשים שפונות אלי בשבועות מוקדמים יותר יוצאות ברווח כי יש יותר זמן להכרות תהליכית, מרגע שאת סוגרת עם דולה היא זמינה לשאלות שלך ויכולה להכיר אותך טוב יותר כדי להיות מדויקת עבורך בזמן הלידה. 

החדרים שם די קרובים לחדר לידה טבעי - אומנם אין מוניטור אל חוטי
אבל יש מקלחת בתוך בחדר, אפשרות לעמעם אורות, לשים מוזיקה
כדור פיזיו (ועוד דברים שלא שמתי לב אליהם)
את לבד בחדר
תומכים בלידה לא על הגב גם במקרה של אפידורל
ולא דוחפים לך אפידורל אלא לפי הרצון שלך.
והמיילדות מדהימות אחת אחת.
הן בעצם מנהלות את הלידה שלך ולא הרופא/ה.

כך שאם אין לך את התקציב או שאת חוששת לשלם סתם- הייתי הולכת לעין כרם בליווי של דולה או לברר אם אפשר מיילדת צמודה איתך שלך. (לא בטוחה שהם מאשרים)

בזמנו הצטערתי על זה (ידעתי שאני מפספסת אותו בכמה חודשים)  בדיעבד אני מבינה שהרווחתי.

לא היה חדר טבעי אז המוניטור האלחוטי היה בחדר הרגיל בחינם וואו, איך זה שדרג לי את הלידה.

וקצת בהיפוך למה שכתבת - לשמחתי מי שבעיקר קיבל החלטות משמעותיוות לא הייתה המיילדת (הלא-משהו) אלא הרופא, שהיה נהדר וקשוב ומכבד והגיוני, ובלעדיו הלידה שלי הייתה כנראה מתגלגלת לתסריט די גרוע...

חשוב מאוד באופן כללי לכל ההריוניות. אבל גרד או כאב בבטן מראים על זה.
לי היה גרד בהריון קודם ויילדו אותי מוקדם, בה התינוקת מתוקה ובריאה אבל לא גדלה הרבה זמן (נולדה 2.400) והשליה יצאה ממש אפורה! תפקודי הכבש עלו מה שגרם לשיליה להזדקן במהירות.
לא רוצה להלחיץ אבל ממליצה ממש סהקדם לבדוק

זה לא גרד. כאילו נמתחה רצועה או שריר או משהו כזה. הייתי באישפוז שבוע שעבר ובדקו אותי.

מחר ישלי הערכת משקל נוספת- רואים תפקוד שיליה באולטראסאונד?

אם זה מה שאני חושבת זה באמת המתחות של שריר הבטן התחתונה.
כנראה מהלחץ והכובד

מוזר חחח
טוב זה כבר הסוף,כנראה הגיוני.
תודה ♡

אצלי נוצר זימן מתיחה במקום הזה שכאב לי...
משו אדום שהפך ללבן וכמעט נעלם אחרי זמן.
הסימן היחיד מ2 הריונות

את המקום בשמן או בקרם ניוואה (בפחית הכחולה) הפשוט, זה עוזר פלאים

לחברה שלי היה, גם לבעלי לפעמים. לי היו כאבים אבל לא נימול.

ממה שאני מכירה זה בעיקר מחוסר תזוזה ולחץ בעמוד השדרה הצווארי.

תנסי קצת התעמלות, לשנות תנוחה מול המחשב, להחליף שולחן (החלפת לאחרונה? כי לי היו כאבים זוועתים בתקופה שאחרי מעבר חדר ולקח לי הרבה מדי זמן לקלוט שהשולחן החדש הורס אותי).

 

כמובן שיכולים להיות הסברים שונים ומשונים לדבר כזה אבל זה דבר נפוץ אז יותר הגיוני להיתלות בו. בקיצור, תתחילי לזוז ותרשמי למכון כושר

בעבר לקחתי סרזט ואח. הסיבות שהפסקתי כי הרגשתי תחושת נימול בכפות הידיים. זה לא בדיוק כמו שתיארת שאת מתעוררת מזה, אבל זה ממש הורגש במשך היום.

אבל כדאי לבדוק אם זה לא מהגלולות.
פשוט, תפתחי את העלון לצרכן ותסתכלי על התופעות לוואי.
מה שכתוב שם קרה לאנשים, תמיד.
לפי זה תדעי מה הסיכוי שזה מהגלולות.
אם כתוב שם, אני הייתי עוברת לאמצעי מניעה אחר.
מנסיון מר עם תרופות למינהם שקרו לי התופעות לוואי בלי שידעתי.
אגב, לי המשיכו הנימלולים אחרי שהפסקתי את התרופה שעושה את זה, כי יש תופעות לוואי שלא עוברות)

סביר להניח שזה בגלל העבודה המשרדית,
יש תופעה נפוצה בעיקר אצל נשים ובעבודת כאלו שנקראת תסמונת התעלה הקרפלית, שגורמת לנימול בידיים. אולי זה זה.
הולכים לרופא שמםנה למרםאת כף יד, ושם נותנים טיפול כמו שצריך.

בכל אופן, כמו שאת רואה, כל אחת פה אומרת משהו אחר אפשרי, ואין לנו מספיק הבנה.

הייתי הולכת לרופא משפחה לשאול ולברר, הוא יוכל לשאול שאלות יותר מדויקות ולאבחן.
אם את לחוצה מעניין הגלולות תבקשי בדיקות לקרישיות יתר, כי זה מעלה את הסיכון לקרישיות כשלוקחים גלולות. אבל לרוב הקופה לא מאשרת אם אין מספיק הצדקה לדעתם...

בכל אופן בהצלחה

הפס ממש ברור.

 

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

רציני זה נכון??? הבן שלי בן 5 חודשים 0:
האמת רציתי הריון נוסף אבל לא חשבתי שזה יגיע כלכך מהר...אני מניקה...

המון המון כח!!!

ושמחה!!!

 

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

גם פס חלש חלש זה הריון???

פס ברור ביותר

בתנאי שרואים את הפס ולא מדמיינים אותו.

וכאן הוא אמין לחלוטין.

בכרך אחד עם אורות התורה, אורות התשובה, אורות הראיה ומוסר אביך. נסי לשאול במוסד הרב קוק, זו הוצאת הספרים.

משהו קטן בגודל של תהילים קטן כזה

ראש מילין - ראש מילין למכירה

אבל לא נראה לי שמתאים שתשתלט על השרשור של סוג של חסוי. 

 

אני חושבת שברור לכל מי ששמירת מצוות חשובה לה שהשאלה הזו היא שאלה הלכתית,

שנגזרות ממנה המון משמעויות נפשיות, ריגשיות, גופניות, זוגיות ועוד ועוד.

אבל אין ספק שלהלכה יש מה להגיד גם בנושאים האלה.

 

לגבי העניין שהרב לא יתמודד עם השלכות השאלה,

הרב גם לא יתמודד עם שאלה על הסיר שטרף או אפילו על ההתמודדות על עוד יום שזוג אסורים.

 

כשאנחנו הולכים להתייעץ עם כל איש מקצוע אחר על שאלות הרות גורל אנחנו לא שואלים כי איש המקצוע יקח אחריות אלא כי אני מבינה שיש לו איך לעזור לי. 

כשהתנור שלי לא עובד אני מזמינה טכנאי אפילו שלא הוא יתמודד עם ההשלכות לגבי התנור שלי אלא כי יש לו איך לעזור לי. 

כשאני הולכת להתייעץ עם פסיכולוג אני לא הולכת כי הוא יתמודד עם השלכות המצב שלי אלא כי אני מבינה שיש לפסיכולוגיה איך לעזור לי במצב שלי. 

כשאני הולכת לשאול רב זה כי ההלכה חשובה לי ואני מבינה שהרב ידע להסביר לי במצב הנתון מה יש להלכה להגיד במצב בו אני נמצאת. 

 

 

לא יודעת אם זה הובן מדברי שאני דתיה ושומרת מצוות.
ברור שאני לא פונה לרב כדי שהוא ישא באחריות.
בדוגמאות שנתת התשובות הן שחור על גבי לבן, או שמותר או שלא. הרב לא יתמודד עם סיר שנטרף והוא גם לא יתמודד עם יום נוסף שהזוג אסור. אבל תשובתו בעניין תהיה חד משמעית. יש לו ידע והוא מעביר לי אותו.
כאשר מדובר על מניעת היריון או הפלה זה לא ידע שהוא מעביר לי אלא הוא פוסק עבורי.

אם אני יבוא לרב עם כתם על עד הוא לא יגיד לי- אני רואה שממש קשה לכם ההרחקות אז אני יתיר לכם אותו או לחילופין יגיד שאנחנן מתמודדים עם זה יפה אז נתמודד עוד כמה ימים. התשובה שלו תהיה או שזה טהור או שזה טמא.
כנ"ל לגבי שאר הדוגמאות שנתת.

כאשר הרב צריך לפסוק עבורי בנושאים שיש בהם מקום לזוז ימינה או שמאלה וזה לא חד משמעי בעניין מורכב יותר.
ולכן אני תוהה איך זה שרב יכול לפסוק במקרים כאלה, נניח באים לרב שני זוגות איך זה שלאחד הוא יכול להתיר למנוע ולשני לא. הבעיות של כל אחד זה כל כך סובייקטיבי. יכול להיות שתהיה אישה שהיא גם עושה דוקטוקט וגם תעבוד משרה מלאה ולא תהיה לה שום בעיה להביא עוד ילד ויכול להיות שתהיה אישה שהיא סטודנטית בלבד והיא מרגישה חנוקה ולא מסוגלת.
האם מקומו של הרב למדוד את כוחות הנפש שלנו?

"איש וביתו" שכתב אותו מי שכתב את ספר התודעה: אליהו כי טוב.

 

מעבר לזה שאני נהנית מכל מילה בספרים שלו באופן כללי, הן מהתוכן והן מהלשון, בספר הנ"ל אני חושבת שתוכלי למצוא את נושאי ההשקפה בעניין מניעה וילודה.

 

 

 

בענייני כשרות יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים שזה אומר שיש מקום לפרשנות של הפוסק ואם נניח מדובר שהפסד ממוני גדול עבור אנשים קשי יום אולי יתירו? קורה. 

 

בענייני מראות יש אפילו טווח הרבה יותר לגמישות, 

כבר קרה שהרב אמר לי שהפסק יצא גבולי אז עדיף שלא אבל אם אני רוצה אפשר,

ככה שאם נניח זוג מרגיש שיום אחד לא מהותי אז הם יבחרו לפה ואם נניח ככה יפספסו ביוץ ומנסים להיכנס להריון אז כן יסמכו על זה. וזו הסיבה שכדאי לשאול רב שמכיר את הזוג,

הרבה פעמים מתירים יותר לזוג צעיר, לזוגות בטיפולים או אם הבעל בצבא וכל יום הוא חשוב או יש בעיות בשלום בית ולא כדאי להוסיף מתח. 

 

ככה גם כאן, 

הרב בורשטיין ממכון פועה סיפר שפעם באו שני זוגות מאותו ישוב שגילו שיש תסמונת דאון לעובר ולאחד המליצו להפיל ולזוג השני להמשיך את ההריון. 

 

אבל מרגיש לי שהחלטות כמו למנוע זה משהו אחר. את מבינה למה אני מתכוונת? זה משהו אישי ומשמעותי יותר.
@ירושלמית טרייה הסבירה טוב מדוע צריך לקבל את דעת הרב כך או כך. והתחברתי לדעתה. וזה לא מובן מאליו במצבים קיצוניים. ממש מבחן אמוני.

שאלת רב זה לא לשמוע מה דעתו האישית כי הוא אדם חכם ונבון
כשאני חיה בעוה''ז ורוצה להיות מחוברת לה' , לעשות את רצונו ולהיות נאמנה למה שהוא מצפה ממני אני רואה בהלכה את המקור הכי בלעדי ומדוייק לדייק אותי מה רצון ה'.
תפקיד של רב זה ללמוד לעומק הלכה ותורה כדי לרדת לעומק של כל נושא.לנסות להיות כמה שיותר קרוב להבין מה ה' מבקש מאיתנו..ולפי זה לפסוק.
ויש כללים ועקרונות מנחים
וכמובן שנוסף עליהם גם החכמה בינה ודעת שכל רב קיבל מה'. אבל לא רק עליהם מבוססת הפסיקה.


ולכן בכל נושא שיש בו ספק האם אני מדוייקת עם רצון ה'
ואין לי את כל הידע הדרוש כדי להכריע אז ה' מצווה עלי לפנות למי שכן יש לו ולהתייעץ איתו.


בנושא הנ''ל מדובר בדיני נפשות
זה לקחת חיים של עובר ולהחליט עליהם
זה נכון שהנתמודדות הנפשית והפיזית היא שלה
אבל
האם זה מתיר לה להחליט לבד בדיני נפשות?
זה לא אומר שללכת לרב זה לקבל תשובה קרה וחסאת רגישות והתחשבות
רב שמתמצא בתחום יבדוק את כל הנתונים-
ההלכתיים יחד עם המצב האישי שלה
ולפי זה יפסוק.

אם לא מעניין אותך מה ה' חושב על הבחירות שלך
אז תמיד תבחרי לבד לפי הרגש
ואם חשוב לך לדעת מה רצונו
כשלא יודעים -פונים לרב.

ובאמת צריך רב עם דעת תורה אמיתית ורגישות אנושית מפותחת.

וכמובן שאני לא חושבת שעל כל פיפס צריך לשאול.
על מה שהוא הלכה מפורשת לא צריך. ועל מה שאין בו צד הלכתי ..נגיד באיזו דירה לבחור לא צריך לשאול שאלה הלכתית (מי שרוצה לקבל ברכה סבבה אין בעיה)

אנחנו פונים לרב בכל פעם שיש לנו שאלה הלכתית.
כי אין לנו את הידע שיש לרב ולא יודעים מה להחליט.
אבל לאישה כן יש את הידע שלה כדי לדעת אם היא מסוגלת להביא עוד ילד או לא. מה שלא בטוח שיש לרב. (אני לא חס וחלילה מזלזלת ברבנים. ממש לא)

ומכיוון שמדובר בדיני נפשות, אני חושבת שהאישה היא זו שצריכה להחליט. כי אישה שנכנסת להיריון לא רצוי יכולה להכנס לדיכאון עמוק. והתינוק שיוולד גם עלול להפגע מזה (לצערנו כבר שמענו סיפורים על התעללות בילדים שנבעו מדיכאון לאחר לידה).
אחותי נכנסה להיריון לא רצוי (אחרי שכבר היה לה אחד כזה) ואחרי הלידה היא נכנסה לדיכאון ולא הייתה מסוגלת לטפל בתינוקת. ב"ה שיש לה בעל תומך ומקסים שלקח אחריות ובכל התקופה שלאחר הלידה הוא טיפל בתינוקת לגמרי בעצמו.
יש כאן דיני נפשות גם של האמא וגם של התינוקת.
לכן אני חושבת שהאישה לבדה צריכה להחליט אם היא מסוגלת לזה או לא.

א. מדובר כאן על עובר שכבר חי ונוצר.
לא רק על האם למנוע או לא.
זה שונה לגמרי!!!!!
להפסיק הריון זה להפסיק חיים של עובר.
ככה מחליטים?
בלי לשמוע מה רצון ה'?

ומתי שבא לך להקשיב לרב פוסקים ויש הלכה .במקרה הזה זה קשה כי היא הריון למרות ההתקן והמצב שלה לא פשוט אנחנו לא פוסקות והדעות שלנו כמו במקרה שלך לא נותנות שום דבר יש פה מקרה לא פשוט ולא לנו הפתרון בעזרת השם הלוואי ויסתדר והיא תזכה לעבור הריון קל ותקום בשלום עם התינוק.

דבר ראשון, מחזקת את מה שכתבה לך תחיה:

בכל תחום כמעט זה לא שחור ולבן.

גם בכשרות, גם בטהרה, במקום של הפסד גדול או סבל גדול יחפשו איך להקל.

 

דבר שני מזדהה איתך בתחום קרוב אבל שונה:

בעלי ואני מנסים להכנסלהריון כבר הרבה זמן, לא מצליחים בגלל ביוץ לפני טבילה עקשן מאד.

לאחרונה דיברנו עם רב וביקשנו היתר להזרעה בשבעה נקיים, לא במקום טיפול רפואי אחר אלא כגיבוי, למקרה ששוב הכדורים לא יעזרו. כדי שלא נפסיד עוד חודש. כי אני לא צעירה וכו'.

אחרי שבוע בערך קיבלנו תשובה שבסדר, אבל רק עוד חודש. כלומר לנסות עוד חודש של כדורים כלשהם/זריקות/מה שהרופאים הטובים מציעים, ורק אחרי שנפספס עוד חודש הוא מתיר לנו הזרעה כגיבוי.

אני יצאתי רותחת מזה. הוא בעצם מדד כאן את הקושי שלנו, את הסבל וההפסד, והחליט לבזבז לנו עוד חודש. מי שמו לקבוע לי כמה אני סובלת וכמה אני בלחץ?

 

בקיצור, אני מאד מבינה אותך.

 

אני חושבת שבמקרים שזה קשה מאד אז בהחלט צריך לדבר עם הרב טוב טוב, שיבין את גודל המצוקה. שהאישה תדבר, כמו שכבר אמרו לי הבנות החכמות פה. ואם הוא לא מתיר אפשר ללכת לרב אחר. אפשר להגיד לרב השני שאסרו לנו ואנחנו במצוקה ומחפשים להתיר. ואם זה משהו שאפשר למצוא לו היתר כנראה יימצא רב (נורמלי, לא רב רפורמי..) שיתיר.

 

אצלנו זה כבר לא היה רלוונטי כי עד שהתמהמהו בתשובה (עינוי דין זה היה!) כבר נאסרנו ולא היה אפשרי.

 

יש לי תחושה שבציבור הדתי לאומי ברובו יש יותר פתיחות למצב נפשי, לשעת הדחק. יש יותר ניסיון למצוא היתרים, הכל כמובן על סמך ההלכה הוותיקה שלנו. אבל יש כאן המון מקום לפוסק. למקורות שהוא מוכן להסתמך עליהם, וכמה הוא מוכן לשנות מהמקובל. מה שנקרא "כתפיים רחבות".

 

אני עצובה מאד ממצב הפסיקה בציבור המחמיר והמקובע יותר (לדוגמא, העגונה מצפת, סיפור שעלה לאחרונה). מקווה שמשיח יבוא בקרוב ויפטור אותנו מחומרות שמצערות יהודים טובים.

 

 

ועם כל זה, לסיכום, לפעמים יש דברים שבאמת אי אפשר להתיר. החיים לפעמים קשים.

מאוד ריגשת אותי, אני מקווה שבע"ה התקופה הקשה תהיה מאחוריכם ובקרוב ממש תראו ישועות.

את צודקת מאוד, ונראה שזה באמת כך, יש דברים שלפעמים אי אפשר להתיר גם אם זה לא קל.

אבל זו התשובה האמיתית..
הרב הוא לא הבוס בעבודה, שאם תתחנני אליו עוד קצת אז הוא יתן לך את מה שאת מבקשת. הוא בסה''כ חוט שמקשר ביננו לבין ה', הקב''ה נתן לנו תורה שכתוב בה ''לא תרצח''. כלומר, אסור לרצוח! אז גם עובר אסור לרצוח, נכון שלא ראינו אותו מעולם, אבל הוא קיים. ובסוף יוולש אדם ככל האנשים.
בהתחלה ממש, עוד אפשר לדון אם הוא בן אדם או לא, כי בהתחלה זה 'רק' גוש של תאים, אז במקרים מסוימים ניתן לבנות על זה שזה עוד לא בן אדם אז ניתן איכשהו למצוא הקלה ולהתיר. אבל כשעברו 40 יום זה בן אדם לכל דבר, והרב לא יכול להחליט משהו שנוגד את התורה, עם כל הקושי שבדבר.. תחשבי מה המשמעות של הפלה, זה רצח. נקודה. הרב ,הוא לא' המנהל' של התורה.. ולכן לא יכול להחליט החלטות על דעת עצמו.. הייתי מובנת מספיק?

בעניין ההפלה.
וגם פה, אין מה לשאול רב כי התשובה היא ברורה. אסור לרצוח.
ומה לגבי מניעת היריון?
אשמח אם תקראי את התגובות שכתבתי

יכולה להעיד על עצמי שהרב שלנו אסר עליי להיכנס להריון ונתן לי טווח זמן שאחריו יהיה אפשר לחשוב (בעלי ואני) על הריון (אמר שאם אנחנו נרצה להתייעץ אח''כ אז בשמחה).
אחד הדברים שהוא אמר זה שאני צריכה כוח פיזי ונפשי.

בקשר להפלה, בוודאי שיש מה לשאול רב, כי כל מקרה לגופו.
אם תשאלי רבנים שונים על הפלה של עובר בעל תסמונת דאון (ואני נותנת את הדוגמה הזו בעקבות הקירבה משפחתית שלי לנושא) יהיו רבנים שיגידו לא להפיל ויהיו רבנים שיתירו הפלה.

אם אישה מרגישה שאין לה כוח פיזי/נפשי וכו' - הרבה יותר קל למנוע הריון מאשר להפסיק הריון

כי ההיתר להפיל נובע מדין רודף. וכאן.. הדעות חלוקות ודעתו ההלכתית של הרב צריכה להכריע מתי יש דין רודף והאם קיים. לפעמים.. קיום ההריון אכן עלול לעלות בחיי האישה..

ויש דעות לכאן ולכאן. חלק ממה שמורכב בסוגיות האלו זה שהן לא היו רלוונטיות בעבר ולכן אין מקורות הלכתיים חד משמעיים בעניין.)

ובחיים יש גם גוונים של אפור,

יש רבנים (לא מעט) שמתירים להפיל עובר שאינו בר חיות או שעלול לסבול כל חייו.

(תלוי רב ותלוי מקרה)

עובר זה לא אדם, זה לא אומר שבכל מקרה שרוצים יתירו הפלה,

אבל יש מקרים שכן, והמתת חסד לא יתירו- כי יש הבדל,

בשביל זה יש רבנים.

אם הכל היה ברור ופשוט כל כך- לא היה צריך רב.

 

שלא נדע ולא נצטרך.

פה , אין שום בעיה עם העובר..
עניתי ספציפית למקרה הנל

והדרך שלנו לדעת מה ה' רוצה היא לדעת את התורה כמה שיותר. בד''כ רבנים חקרו לעומק את הסוגיה ויודעים ''לקלוע'- הכי טוב.
אם לא רוצים לערב אדם אחר בסיפור- זה מאוד מאוד הגיוני לברר עצמאית את הסוגיה ולראות אם יכול להיות שזה מה שה' רוצה ממני.
ממש קשה לי עם הגישה הזאת כאילו הרב פה הוא על תקן פסיכולוג או מחליט משהו בכלל. הוא בסה''כ צריך לנתח את המקרה ולנסות לדייק מה רצון ה' במקרה הזה, בתור אדם בעל בקיאות הלכתית.

לא תמיד הוא נותן הוראה לפי מה שנראה לך ולפי מה שייתן פתרון רגעי. כי הוא מסתכל על המקיף ועל העתיד הרחוק יותר.

כך גם הרב.. הפסיקה של הרב לא מתבססת על שעכשיו אין לי כוחות..אלא היא כוללת בתוכה התייחסות רחבה יותר.
במקרה של סוג של חסוי, חלק מהשיקולים של פסיקת הרב היה מצב החיים של העובר וחלק, מה עובר על האם. כנראה שההכרעה היתה מורכבת ולמרות הכל הרב פסק לא לעשות הפלה.

אין לי ספק שמי שהולך לשאול רב, זה כי תשובת הרב חשובה לו,, יחד עם זה, זה לא מונע את הקושי בהתמודדות שמקיפה את הפסיקה ההלכתית.

זה נכון מה שאת אומרת.. זה שואב אנרגיות לפנות לרב, לנסות לשכנע במשהו שאין לי כל כך איך להסביר גם.

ועוד יותר במקרה שלי שאף אחד לא באמת הבין כמה זה קריטי עד שההתלבטות היתה לא רלוונטית אפילו..

 

אבל.. עם כל הקושי ועם כל המחשבה ללכת ולעשות את זה במודע נגד הרב. ברור לי שאם אני רוצה לעשות מה אלוקים רוצה ההחלטה עוברת דרך הרב. זו שאלה הלכתית לכל דבר ועניין. אני שואלת את הרב בכל נושא שקשור להלכה או להתלבטות משמעותית בחיי. כי אני כן רוצה לכוון את חיי בדרך אלוקים.

 

זה תמיד פשוט?לא!! בכלל לא! אבל זה הפער אצלי כרגע בין המצוי לרצוי..

נשמע גרוע שיש לי אופציה בכלל ללכת במודע נגד אלוקים. אבל כן.. לכל אחד יש יצר הרע..

אין לך מושג מה זה עשה לי בלב
ועל אחת כמה וכמה בשמיים

למה זה לגיטימי, אבל בעניינים שהצגת זה לא?

וגם עם התקן הן נכנסו להריון..

 

כנראה הגוף שלהן עמיד נגד מניעה

 

אין לי מושג מה היו הגלולות בדיוק...

ומכירה הרבה שנהיו בהריון עם התקן

ובטח אפילו יותר כי שותים את זה ו

אולי דווקא בגלל זה ממליצים על זה. לא תמיד אפשר לאכול בחדר לידה, וככה אפשר להרגיש שיש כח בשניה, ואם אח"כ שוב חלשים- לשתות עוד.בחדר לידה שאני הייתי שתיתי רק מים לא הירשו לי לשתות מיץ

ולכן נותן יותר כח בלידה.
אגב, אם כבר שאלת, אז עדיף תירוש לבן ולא אדום.

סוכר ענבים זה הסוכר היחיד שנספג לדם אפילו לפני עיכול. ישיר ממש.

אולי זה טוב ללידה אם מרגישים חלשים, ועיכול זה בטח לא דבר מוצלח תוך כדי לידה.. אבל לא כי זה לאט.

למדתי על זה, תקנו אותי אם אני טועה.

תשאלי כל סוכרתית...

זה מה שלמדתי בקורס הכנה ללידה.
והמדריכה ממש פירטה על זה והדגישה כמה שזה טוב בלידה.
ובחיפוש קל בגוגל אפשר למצוא מלא אתרים שמדברים על זה שטוב לאכול ענבים לפני צום כי זה מתפרק לאט.

ועדיין- בבדיקת סוכר מעמיסים סוכר ענבים...

הסוכר הכי פשוט שיש. הגוף אפילו לא צריך לפרק אותו- הוא פשוט נכנס ישר למחזור הדם.

אפילו סוכר לבן פשוט צריך לעבור פירוק לפני שהוא נספג לדם.

אם הוא לא לוחץ אין שום בעיה.

אם הוא לוחץ - אף פעם.

הריון קל ומשעמם וידיים מלאות בע"ה!

הגיוני פס בהיר 12 יום אחרי ביוץ?

חוץ מזה שעם כל זה שהוא בהיר- הוא מאוד ברור!
כנראה הריון צעיר כמו שאמרו..

אז וודאי שיהיה בהיר!!

מזל טוב!!

אין לך מה לחשוש רואים אותו בברור .זה לא דמיון

ויש לי איחור של יומיים...פשוט הביוץ שלמ די מאוחר(6 ימים אחרי הטבילה)

אם הביוץ היה לפני 12 יום אז את כרגע יומיים לפני האיחור.
איחור מוגדר כיותר מ14 יום מהביוץ.

אבל מהביוץ עד המחזור זה תמיד 14 ימים.

המחשה:
הזמן *מהמחזור עד הביוץ* נקרא לו זמן א'
הזמן *מהביוץ עד המחזור הבא* נקרא לו זמן ב'

זמן ב (כמעט תמיד) קבוע. מה שמשתנה בין הנשים זה זמן א'. ואצלך כנראה הוא ארוך יותר.

בע"ה הריון קל משעמם ושיסתיים בע"ה בידיים מלאות.

עזרתן והרגעתן מאוד...

שלב ב' (השלב הלוטאלי) הוא באמת כמעט תמיד קבוע אצל כל אישה, אבל הוא נע בין 12-16.. לפעמים גם פחות, אבל כל עוד הוא מעל 10 ימים זה עוד נחשב תקין בשביל להיכנס להריון..

אבל הרוב המוחלט ממש זה 14...כתבתי שכמעט תמיד... זה לא ממוצע או משהו בכללי... זה ממש רוב מוחלט...

בכל מקרה זה לא ממש חשוב,
את צודקת בכל שזהו שלב קבוע במחזור אצל כל אישה, אבל ציינתי שזה לא בכרח 14 ימים, וגם אם זה פחות זה בסדר וגם אם זה יותר זה בסדר...

אצלי הרבה פעמים 15-16. ואני במעקבי זקיקים בזמן האחרון אז אני יודעת בדייקנות יחסית.

זה נחשב תקין לגמרי.

הבנתי מטכנאית א"ס ומרופאת נשים שהרוב זה 14 לא בגלל תקינות או לא... פשוט שזה המציאות בפועל... אני מכירה עוד מישהי מהפורום שאצלה זה 16...לא סותר את דבריי... ב"ה שהכל תקין...

אצלי, למשל, זה לא קבוע.

אבל אני דוגמא להרבה דפקטים נדירים אז זה לא אומר

בשורות טובות.

מתי קןבעים תור?ולמי? (בהנחה שאני מעדיפה אולטרסאונד ביטני ולא פנימי?)

אבל משתנה לפי עוד פרמטרים.

בעיקרון החל משבוע 7 בערך רואים דופק.
אל תשכחי לקחת חומצה פולית! בשעה טובה

ועוד אחזה בדיקה שאני חא זוכרת את שמה.?

לא, כי אפשר לקבוע תור לפני שמקבלים בפועל את ההפניה ביד.

שבוע 10 לאוטרסאונד ראשון מאוחר מידי?

אבל אולי כדאי לך לקבוע תורים מעכשיו לבדיקות שאת מעוניינת.
כי לקבל הפניה בשבוע כזה רוב הסיכויים שיהיה לך קשה למצוא תורים.

אבל להספיק לעשות שקיפות בעז"ה

בטני זה בסדר גם שבועות 8-9 כמו שכתבתי למעלה. ושקיפות זה 13 משהו כזה...
אבל תקבעי מעכשיו... מה אכפת לך... גם לסקירה לפעמים זה חודשיים התור הראשון הפנוי...

לק"י

כך היה לי בכל אופן.
וכשאמרתי משהו על חיצוני, הרופא כמובן אמר שאי אפשר....

לא כאבי גב ובטן אחא כאבים אדירים בירכיים שרק הלחכה מהירה ותזוזה הרגיעו את הכאב. ורק בלידה הבנתי שזה היה צירים.אני זוכרת שבין ציר לציר הדולה עשתה לי מסאז ברגליים.

תוך כדי תנועות מסוימות של העובר, יותר בחודש שמיני-תשיעי, כשהראש כבר ממש היה למטה.

לא יודעת אם עזרתי.

גם אני אשמח לדעת מה זה ועל מה זה.
בהריון הראשון קרה לי רק ברגל אחת, בהריון השני בשתיהן.

מהקריאה בפורום עלתה לי השערה שזה סימפיליוזיס (אם ככה אומרים/ כותבים את זה), אבל אני לא סגורה על זה.

אנסה לברר עוד קצת. מעניין..

הייתי מחכה לתור של שבוע 11
אא"כ הדימומים מדאיגים אותך ולא מפסיקים ואז הייתי הולכת לפני

לי בשבוע 6 כבר עשו ביטני, יש לי חרדות מנרתיקי בדיוק כמוך.
ממליצה לל ללכת להבדק ולבקש שלפחות ינסו בטני זה מה שאני עשיתי.
ועוד דבר אני למדתי בהריון הזה שעדיף להיות מ"הנודניקיות" שבאות להבדק על כל דבר העיקר להיות שקטה.
מאחלת לך הריוו תקין ובריא

לבקש בטני, אם לא יסכימו בשום אופן - פשוט לסרב. אף אחד לא יכול להכריח אותך

בדר"כ אפשר לעשות בטני בכזה שבוע

 

אני גם הלכתי אחרי לידה לבדוק אם אין שאריות - שתיתי 4 כוסות מים כשעה לפני הבדיקה - ועשו בטני וראו טוב.

אם את לא בעודף משקל, זה צריך להיות בסדר ככה מהבטן רק לראות שיש שק בתוך הרחם ואין המטומה ענקית.
בספק אם אפשר בשלב כזה לראות דופק ולמדוד במדוייק את גודל העובר דרך הבטן. אולי כן ואולי לא תלוי במבנה הרחם ובמיקום ההריון.

אבל לפעמים צריך תמיכה הורמונלית (נרות של פרוגסטרון), וכדאי לבדוק.

בע״ה הריון תקין ותינוק בריא ושלם.

ב"ה היום הייתי אצל הרופאה וראו דופק באולטאסאונד ביטני
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

 

לא ראיתי שזה ישן חח

כדאי לחכות שישה שבועות אחרי הלידה. אבל סביר שתצטרכי ללכת שוב אם תאבדי עוד ממשקלך.

דיאפרגמה לבד לא נותנת הגנה טובה. לרוב משתמשים בה בשילוב עם ג'ל קוטל זרע וביחד הם נותנים הגנה של בערך 94% אם אני זוכרת נכון.

מעיק לא..מציק גם לא..דרוש הסתגלות כן..לפעמים מעט פוגע בספונטניות..לומדים לאט להשתמש בצורה יעיל ונוחה יותר.
עם הדיאפרגמה משתמשים גם בגל קוטל זרע.
קחי בחשבון שאין מניעה 100%.
ההיתרונות עולים על החסרונות. ככה אצלי לפחות.
ואת כל שאר השאלות תפני למתאמת

מה שאומר שאחוז העונות לך קטן כנראה, מאחוז המשתמשות בדיאפרגמה .

 

גם אני מכירה שהיתרונות עולים לאין ערוך על החסרונות.

 

פשוט וקל
ובלי תופעות לוואי שהיו לי מגלולות
חשוב ללכת למתאמת שמבינה בזה ולקנות קוטל זרע טוב ומתאים (יש המון סוגים טובים)
אחוזים גבוהים בשימוש נכון
הייתי מחכה 6 שבועות מינימום - לעתים יצא לי להגיע אחרי, חשוב להגיע להתאמה אחרי הלידה
בד"כ הלכתי אחרי שחזרתי למשקל יציב פחות או יותר

אם זה 28-30 הביוץ אמור להיות ביום של המקווה

ויומיים שלוש אחריו אפשר להיכנס להריון

ככה זכור לי

 

אז לפותחת, רק אם המחזור שלך ממש ארוך (טוב, הכל יחסי, אבל נגיד מעל 34) אז יש סיכוי.

אם את יודעת מתי אמור להגיע הדימום הבא, תלכי שבועיים אחורה בזמן ותראי אם זה יוצא בזמן היחסים אם אחריהם. הכל מאד בערך כמובן.

אני לא זוכרת כמה היה הפעם האחרונה.

לפעמים זה 30 על הקשקש. פעמיים אחרונות היה קצת יותר ארוך.

נחכה ונראה

רציתי לדעת כמה הסיכוי.

לא נורא, בפעם הבאה