תינוקת בת שנה, יונקת כשחוזרת מהמעון, כשהולכת לישון, ובמהלך הלילה של שעתיים... די סיוט. אני עייפה כל הזמן...
כבר הרבה זמן אני חושבת לגמול מהנקות לילה.
אבל לא היה לי כח ואומץ וכו'
השבוע ב"ה גיליתי שאני בהריון.
אז כבר רוצה לגמול באופן מלא.
מרגיש לי יותר מידי גם וגם..
איך גומלים בהנקה?
אצל הגדולים כולם גמלו את עצמם בסביבות שנה וחצי
אבל עכשיו היא לא נראית שמתכננת להפסיק מתישוא..
זקוקה דחוף לעזרתכן... חודשיים לאחר לידה, מניקה ומתלבטת מאד לגבי התקן. קבעתי תור לשבוע הבא דרך טיפת- חלב להתקן מונה ליזה.
האם אתן ממליצות?
יש לציין שגלולות להנקה גרמו לי לדימומים רבים כך שזה לא בא בחשבון ושהפעם זקוקה למנוחה ארוכה בין הלידות..
אשמח לכל תגובה.
תודה
כלומר, אני לא חושבת שיש התקן שטוב לכולן והתקן שרע לכולן, אני חושבת שלכל אחת מתאים משהו אחר, ושמחה שגיליתי את המתאים לי.
ההתקן שגרם לווסת כבדה ביותר (ממש ארוכה ודימום לא נורמלי) היה נובה טי. ההתקן שלא עשה בעיות (עשיתי איתו כבר שני סבבים ובע"ה אחזור אליו אחרי ההיריון הנוכחי) הוא ג'יינה פיקס.
כי ההתקן שהיה 'לשווא' הוא נובה טי שהתקינו לי בסבסוד בטיפת חלב, ואילו ההתקן ששילמתי עליו ביוקר - ג'יינה-פיקס, הוא זה שעשה את העבודה. אני מניחה שזה יכול היה להיות גם הפוך... כמו אצלך, בעצם, שעשית התקן ביוקר וממרר לך את החיים. איזו באסה 
ככמה זמן את כבר איתו?
תמיד שאלת השאלות היא אם לתת עוד זמן הסתגלות או שאם עד עכשיו זה לא ישתפר זה כבר אבוד...
לדעתי גם אם תחליטי להוציא אל תייסרי את עצמך על הכסף. אני מנחשת שעוד כמה סבבי מניעה לפנייך. אם תצליחי אחרי ניסוי וטעייה למצוא את ההתקן שאיתו את מסתדרת טוב, תוכלי לחזור אליו בכל פעם בלב שקט. זה שווה את זה.
כל ההריון הייתי אצל רופאת נשים בטיפת חלב (ולא בקופה), ואחרי הלידה היא התקינה לי. עכשיו התרחקתי מירושלים ופה אין דבר כזה רופאת נשים בטיפת חלב.
בדיוק היה אתמול בפורום הריון בכיפה אירוח עם ד"ר ברעם, הוא ענה שם להרבה שאלות, אולי יהיה בתשובות שלו משהו שיעזור לך. לצערי לא יודעת לקשר. תוכלי לנסות למצוא את זה.
לפני כמה זמן התקנת?
יכול להיות עדיין הסתגלות, ויכול להיות שלא מתאים לך וכדאי לעבור למשהו אחר,
תתקשרי לרופא שהתקין להתייעץ
חבל לסבול ככה כל חודש
אין משהו מושלם, אבל מה שאת מתארת נשמע מוגזם, מעבר לחוסר נוחות, זה לא בריא לאבד כ"כ הרבה דם.
(לצורך ההשוואה, אצלי גם בחודשים הראשונים של ההסתגלות היה יומיים שכל שעתיים היה צריך להחליף, אח"כ כבר פחות, זה שליש מהכמות שאת מתארת)
אמורה להתקין מחר את המונה ליזה ועדיין חוששת מאוד...
נובה טי.
לא דימום מןגבר ולא נעליים.
הנקתי ולא קיבלתי מחזור, ואחכ קיבלתי מחזורים רגילים לחלוטין עד שהוצאתי. מומלץ בחום!!
וגם התחלתי להרגיש בשבוע 18 לכן פחדתי שפתאום זה הפסיק.
אבל אחרי יום היא חזרה לבעוט.. ממש חששתי ובכיתי, והיה יום שישי בצהריים לכן לא הלכתי למיון...
כנראה שינתה תנוחה למיקום שפחות מרגישים בו(?)....
אם את מפחדת תלכי להיבדק לשקט הנפשי, אבל אפשר גם לחכות קצת לדעתי..
אבל זה לא בטוח, תלוי מה יהיה ביום הלידה. את גבולית. ובטח את במעקב הריון צמוד (ל,ד וחלבון בשתן).
כך שאין מה לדאוג. הכל בסדר 
תקבעי תור עם רופא מרדים בבית החולים שבו את מתכננת ללדת. כמו כן, תור להמטולוג ולבקש משטח דם. זאת ספירה ידנית של הטסיות, ולפעמים זה כן יוצא תקין למרות שבבדיקת דם לא.
אם חשוב לך מאד האפידורל, ישקלו לתת לך סטרואידים לתקופה קצרה כי זה מעלה טסיות ממש מהר. יש אפשרויות נוספות להרדמה איזורית מלבד אפידורל, כדאי לך מאד לדבר עם רופא מרדים.
אם את במאוחדת בירושלים, דברי עם ד"ר ברגר משער"צ. נראה לי שהוא מקבל בבית אגד במוקד נשים.
ונראה שאפידורל לא נותנים רק מתחת ל 85....
אני בד"כ משתמשת בפלורדיקס, אבל לא מסיימת בקבוק בחודש אז יוצא שזורקת הרבה,
אשמח לשמוע חוויות מהספאטון,
כל שקית מכילה נוזל או אבקה?
ומה אתן אומרות, מיץ תפוזים קנוי (כמו של פרימור) עושה את העבודה או שווה להשקיע בסחיטת תפוזים כל כמה ימים? (כל כמה? לימון סחוט מחזיק אצלי במקרר שבוע)
תודה רבה על עזרתכן!
וגם צריך לשתות משהו בבוקר במקום הקפה 
העוגב )
אם היית אומרת התכווצויות כמו במחזור אז מילא,
אבל את כותבת על קשר למאמץ, אז תהיי קשובה לגוף שלך!
וגם שימי לב אם זה קשור לקיום יחסים ולחץ נפשי (מספיק עומס של להספיק דברים כמו יום שישי)
בהצלחה ובשעה טובה!
קודם לאולטרסאונד (תתקשרי לבקש הפנייה)
ואז לרופאת נשים.
ותפרטי גם לטכנאית וגם לרופאה מה את מרגישה בקשר להתכווצויות
שיבדקו מה שצריך
ותהיי קשובה לגוף שלך, תשתפי את בעלך ואם את עובדת קשה (זה עניין אינדיבידואלי לפי ההרגשה שלך)
אז תבקשי פה ושם ימי מחלה כדי לנוח.
ולעשות הכל בנחת,
לנוח המון המון כמה שאת צריכה.
(אני הולכת לישון בסביבות 9 בערב, קמה ב7 ועדיין צריכה מנוחה במהלך היום)
בשעה טובה!
התלבטתי אם לשלוח מאוחר.
ולא שלחתי.והרגשתי דפוק(התבזבז לי יום)
אז תודה
ולא חושבת שהוגן לבקש מהם להעיר, בטח לא בשלב כזה של השנה,
ואת השיקולים שלהם על טובת הילד תשאירי להם
למה שהתינוק המסוים הזה יישן בנחת ואז יעיר את כל האחרים?
מנסה להבין בתור אמא עובדת כמה זה נורא...
הרי אם היה איזה תור לרופא או אפילו אירוע משפחתי שחוזרים נורא מאוחר הביתה..
אז ההורים ייקחו יום חופש??
בתור אמא עובדת זה לא ממש אופציה בשבילי 
אז גם המטפלת נורא כועסת?
או שזה כן סביר?
כמובן לעיתים רחוקות מאוד עם סיבה מוצדקת.
ש.א הלוי ש.א הלוי
עברתי תקופה קשה מאוד, בקושי הצלחתי להתארגן ולצאת מהבית, בקושי הצלחתי להקפיד על סדר יום לילדים.
מטפלת נוספת, סייעת בגן, טענה באוזני המטפלת/גננת בעלת הגן, שצריך לבוא אלי בדרישה חד משמעית לא לאחר.
הגננת הסבירה לה, שכמו שהיא מכילה ומאפשרת עם הילדים, כך היא לוקחת בחשבון שיש הורים שעוברים מה שעוברים וצריך להכיל ולאפשר.
זה היה לפני כמה שנים, מעולם לא סיפרתי לגננת על הקשיים שלי, היא הבינה לבד, ועל התמיכה שהיא נתנה לי בענין הזה, אני לעולם אהיה אסירת תודה לה.
תפתחי את השיחה בכמה ילד מתוק יש לה וכמה את שמחה שהיא מביאה אותו,
תצייני בפניה מקרה שניים מהתקופה האחרונה של "לאכול אותו"
אח"כ תספרי לה על הסיטואציה שאת נמצאת בה ואיך זה נראה מהצד שלך,
(אני מבינה את הצורך שלך לא להעיר אותו, את כמובן אמא שלו ויודעת מה הכי טוב בשבילו, אבל זה מציב אותי בדילמה, שאר הילדים מתעוררים, וזה לא פייר כלפיהם וכלפי האמהות האחרות בלה בלה...)
תשאלי אותה אם היא יכולה לעזור לך למצוא פתרון שיהיה טוב עבור כולם,
בקיצור תרתמי אותה לצד שלך במקום שתהיו אחת נגד השניה,
אולי שהיא תשלח לך הודעה כחצי שעה לפני שהיא מביאה ואת תגידי לה אם זה זמן טוב או שתחכה ששאר הילדים מתעוררים וכד'
גם אם פתרון ביניים הוא לא אידיאלי בהמשך זה יועיל לשתיכן ואני בטוחה שיהיה לה הרבה יותר קל לשתף איתך פעולה בגישה הזאת מאשר בגישה של "כללים".
וגם שנה הבאה, אם את רוצה להכניס סעיף כזה לתקנון או כל סעיף מעצבן אחר (מהצד של ההורים), אני בעד לעשות אסיפת הורים כשבוע לפני תחילת השנה שבה את מסבירה מה עומד מאוחרי הכלל,
זה פשוט יותר נעים ככה.
וחשוב כמובן שאם יש כללים- אז לעמוד בהם, ולא לתת להורים למתוח את החבל.
בהצלחה!
קרם כל בוקר וכל צהריים, וכובע כל פעם שיוצאים.
הי,
אני בשבוע 13 בהריון בסיכון,
מתחילת ההריון לצערי היו דימומים, חשבו תחילת הפלה, חשבו דברים אחרים,
ב"ה אלף פעמים, העובר חי, נושם ובועט (טוב לא ממש נושם אבל עם דופק 
)
כל 10 ימים אני במעקב אולטרסאונד, וכל פעם המתח עולה, מה יהיו התוצאות הפעם...
כל כך קיוויתי שהבלאגן הזה יסתיים מהר,
אבל זה עדיין לא קרה,
ב"ה שההיריון ממשיך, זו בשורה טובה.
אבל מבדיקה לבדיקה אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שנוצר שם בפנים תינוק קטן, כבר יש לו ממש צורת גוף.
קשה המעבר החד של הרופאים בין "את רואה איזה תינוק חמוד הוא" לבין "שתדעי שיש אופציה של הפסקת הריון במצב כזה"
"חשוב מאוד לעשות סקירת מערכות" (מה שאומר שההריון ישרוד עד אז...)
לבין: "בכל יום יכולה להתרחש הפלה ולא נעים שזה יתפוס אותך בעבודה ולכן קחי חופשת מחלה"
עד עכשיו הצלחתי להתייחס להריון כעניין טכני וכל הזמן אמרתי שמה שצריך לקרות יקרה, וגם אם ההריון הזה יסתיים מוקדם מהצפוי אז בע"ה יהיו עוד הריונות תקינים ויש דברים גרועים יותר בחיים.
אבל עכשיו זה כבר מתחיל להיות קשה, כבר רואים בטן (וטוב שמהבחינה הזאת אני לא הולכת לעבודה)
המשפחות כבר יודעות- מה שרק גורם למתח לעלות.
באולטרסאונד רואים תינוק, וזה משמח וקשה כאחד.
רוצה לדעת מה כתוב שם למעלה, מה העתיד של העובר,
רוצה לדעת מה יהיה...
מנסה לשמור על אופטימיות זהירה...
תודה למי שקראה 
בס''ד
לא פשוט בכלל בכלל.
קודם כל להגיד שאת גיבורה וכל הכבוד שאת מצליחה לשמור על אופטימיות.
בואי נעוף עם האופטימיות קדימה. תתפללי ותקווי שהתינוק הזה עוד כמה חודשים על הידיים שלך בריא ושלם.
תעזרי לו, תדברי אליו- תגידי לו שאתם כל כך מחכים לו. תשמחי בו.
תנסי כמה שיותר להוריד מתח וכמה שיותר להעלות שמחה זה ממש יעזור ויעשה לך טוב.
אין ספק שלא נעים לשמוע את שני הצדדים למטבע כל הזמן.
תנסי לשמוע רק את הצד הטוב.
תכניסי אנרגיות ושמחות וטובות.
המון בהצלחה!!
מחכה לבשורות הטובות בעז''ה שעוד יגיעו. (:
דבר שני- לא כדאי בשלב כזה לבצע סיסי שליה? או שמוקדם? או שא"א מבחינת הבטיחות?
תזכרי שמה שלא יהיה, הקב"ה משגיח על העולם ועל בריותיו, ויש כל מיני נתיבים שעל כל אחת לעבור בהריון שלה... תתחזקי בביטחון בה', ושיהיו בשורות טובות והרבה רוגע נפשי.!!
מבינה אותך מאוד!
בע"ה הכול יהיה בסדר, ותזכי לחבוק בעוד כמה חודשים תינוק בריא. (והלוואי שכל המתח והאי-ודאות ייעלמו בקרוב!)
אני חושבת שאולי אפשר להיקשר להיריון ולעובר גם במקרה כזה. הרי הרבה נשים שהפילו, חלילה, מספרות שהן הספיקו לחוש קשר גדול לעובר, ואפילו געגועים אליו... זה אמנם קשה כך להתגבר על האבדן, אבל מצד שני - כך אין התכחשות למה שהיה ונוצר בתוכן, מה שהיה חלק מהן...
בקיצור - יש לך עכשיו ילד בבטן, ומותר לך להרגיש קשורה אליו! מותר לך לאהוב אותו ולהיות אופטימית לגביו!
ובשורות טובות!
ריגשתן אותי,
בע"ה הצלחה לכולן!
אין לי זמן לכתוב הרבה אז רק משתפת בהרהור...
היו זמנים בהיריון שהרגשתי הודיה גדולה (כשראינו תוצאה חיובית, כשראינו דופק, וכו' וכו'), ומסיבות כלשהן היה לי ספק שאולי זה לא באמת יתגשם לתינוק חי, ומרגיש מוזר להודות ולשמוח כשאני כולי בתפילות ותחנונים... כשחשבתי על זה קצת אמרתי לעצמי שההודיה היא בכל מקרה, היא בפני עצמה. ברגע זה יש בי חיים - אז על הרגע הזה אני מודהה. בלי תלות בכך שכך יהיה גם בהמשך. מבחינתי ההתינוק הוא אמיתי והוא דבר לשמוח בו גם כשהוא בפנים, לא רק כעדות על כך שבעתיד הוא יצא ויהיה אמיתי... מקווה שיצאתי ברורה. מקווה שיעזור לך.
תודה רבה!
ל"אלוקי נשמהשנתת בי"
כיונתי על זה בהריון הקודם
(עכשיו אין לי זמן..)
וכשהיא נולדה לקחתי אותה להתפלל
ושרתי לה את זה
זה היה כ"מרגש.
אני מניחה שכל מקרה לגופו,
כרגע אין דימומים, אבל גם אין שיפור בהמטומה, (הייתה לפני שבועיים וגם השבוע 7 ס"מ שזה נחשב גדול)
הרופא נתן לי נרות פרוגסטרון וימי מחלה אבל אמר שלא הוכח שזה עוזר
לבנתיים רופא אחר שלח אותי לבדיקת נוגדנים והערכים יצאו מעט גבוהים מהטווח אז הוא הפנה אותי לבדיקות נוספות ולהתייעצות עם ראומטולוג (לא מבינה בזה כלום)
והתור היחיד שהיה פנוי בטווח זמן ריאלי הוא בחיפה (אני גרה בשפלה)
אבל הראומוטולוג הזה הוא פרופסור אז נראה לי שווה את הנסיעה וגם הרווחתי טיול
מנסה לחשוב חיובי ולראות את היתרון בכל מצב
תודה רבה על העידוד,
שבת שלום!
שאת קמה מוקדם בבוקר כשילדים מתעוררים
עובדת כל היום בעבודה קשה
חוזרת מהעבודה היישר לילדים-- מחבקת, מחתלת, מבשלת, מקלחת, משחקת, מרדימה
ואז מתחילה להתכונן לשבת- מכינה תבשיללים
כשבעלך חוזר ב22:30 את רצה לסופר לקניות לשבת
וכשאת חוזרת ב12 הבית הפוך
ובעלך לא עשה כלום, אלא היה בשטויות במחשב
למרות שהכל זועק לשמים
כלים, רצפה, כביסה....
אוף
אין לי טיפים כי אין לי תאומים
אבל שמחה בשמחתך
שיהיה הריון קל, עגול ומשעמם
ולידה קלה בידיים מלאות.
מצרפת לך קישור לשרשור שהיה בעבר בנושא
במסילת ישרים.
אם אני לא טועה, הוא מקבל גם בתל אביב.
כשהתבשרתי על היריון התאומים שלי
ואז חפרתי פה בהרבה שאלות ספציפיות, וב"ה קיבלתי מענה יפה. (יש בתפוז, נדמה לי, פורום לתאומים ושלישיות, אך כיוון שהוא חסום לי - לא היה רלוונטי בעבורי...)
התאומים זהים או לא? (בשני שקים או בשק אחד? שתי שליות או שלייה אחת?)
בכל אופן, שיהיה בשעה טובה ובקלות ובשמחה, ומוזמנת לחפור ולשאול פה על כל דבר שעולה לך!
זה נחשב להיריון יותר ב"סיכון" מאשר כשהם בשקים ושליות נפרדות.
מקווה שתמצאי רופא/ה טוב/ה ורגוע/ה למהלך ההיריון!
הקטן בן 9 חודשים לא מסכים לאף מוצץ ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה
לאחרונה הרבה הזהירו אותי כמה זה גרוע ושצריך לנסות למנוע ממנו את זה
זה באמת כזה רע?
מישהי התנסתה?
איך אני גומלת ילד כזה קטן מהרגל שכ"כ נעים לו?
אשמח לעצות
עד שהאורתודנט אמר לי "או שתפסיקי או שיהיה לך קוביות לכל החיים", ואז הפסקתי למחרת.
לא יודעת כמה זה גרוע. אם זה רק בלילה בשביל להרגיע את עצמו זה לדעתי פחות גרוע מאשר למצוץ כל היום.
שמעתי כאלו שמרחו לק מרה בשביל לגמול. אני חושבת שבגיל כזה לשחרר ולנסות לגמול בגיל יותר מאוחר.
וזה לא עד כדי כך רע למצוץ אצבע. אנשים סתם אוהבים להפחיד.
ואחרי כמה חודשים הוא העיף את המוצץ ולקח את האצבע
האמת שאני לא ניסיתי להלחם בזה
בסביבות גיל 5 או משהו כזה הוא נגמל מהאצבע
בדיעבד מסתבר שהוא נגמל כי מישהו "נשמה טובה" אמר לו הפחדות מה יקרה לאצבע שלו אם הוא לא יפסיק (וזה לא היה אני או בעלי) האמת שרתחתי כששמעתי את זה אבל זה כבר היה באיחור של כמה חודשים והילד היה גמול מהאצבע קומפלט אז העניין איכשהוא שקע בלי שטיפלתי ב"נשמה הטובה"..
שהילד, וגם אנחנו ההורים לא נהיה תלויים בדבר חיצוני כדי להרגע/להרגיע.
אין אצלנו את הפאניקה שפעמים רבות מצויה בקרב הורים לתינוק עם מוצץ, אודות איבוד המוצץ ועוד.
אנחנו מאמינים כי הילד צריך למצוא "פיתרון" כיצד להרגיע את עצמו, וכמו שכתבה הפותחת " ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה ". תשמעו איזה ברכה זו. אתם, כהורים, לא צריכים לקום אליו בלילה או במהלך היום כדי להחזיר לו את המוצץ.
בנוסף, עם מוצץ בפה, אפשר למשל לשבת ולשחק בדופלו. כי 2 הידיים פנויות. אבל עם אצבע בפה זה לא אפשרי. לכן כשתינוק/ילד מרגיע את עצמו לא ע"י מוצץ הרבה מהזמן בהם ילדים אחרים יהיו עם המוצץ בפה, הם לא ימצצו אצבע.
אני מרגישה שהמוצץ פעמים רבות נמצא בפה "סתם", ונמצא יותר מידי. ואני מרגישה שלפעמים זה מאט את דירבון הילד לפתח את השפה. אני מרגישה שהרבה הורים נותנים/מרשים לילד שלהם לדבר בזמן שהמוצץ בפה, במקום לבקש שיוציא ושידבר כמו שצריך.
לגבי גמילה - סיפורים על קשים בגמילה יש לכאן לכאן. לא חסר ילדים, שלא מוכנים להיפרד מהמוצץ, וההורים צריכים לשבור את הראש כיצד לגמול אותו. וגם, לא חסר ילדים, שממשיכים למצוץ אצבע בגילאים בהם זה כבר לא מקובל.
לדעתי, לא זה צריך להוות שיקול. כי אם, הילד יגיע לגיל שהוא מוצץ אצבע וזה כבר לא נאה בעינכם, אז אתם תתמודדו עם זה. כמו כל דילמה חינוכית אחרת, ולדעתי אין צורך לפחד מזה.
לעומת זאת, עם אצבע זה כבר יותר נפוץ.
גמילה מאצבע היא קשה יותר, כי האצבע תמיד נמצאת שם...
וזה בלי לדבר על כאלה שכל הלסת העליונה עקומה כי הם מצצו אצבע עד גיל מאוחר.
סתם נראה לי הרגל מיותר.
ולא מעונינת בשום מוצץ.
אניאיתך בבעיה. אין לי פתרון כרגע...
בת 4
ובן שנה ו-9 חודשים.
הייתי שמחה יותר אילו היו מתרגלים למוצץ כמו הגדולים שלי.
הגדולים נגמלו ממוצץ בסביבות גיל 3, 3.5
ואצבע קשה לגמול גם אם הילד מעונין בזה מעצמו.
בכל אופן, לשאלת הפותחת-
בגיל כזה כבר לא הייתי נלחמת אם האצבע מרגיעה אותו.
יותר מאוחר- לנסות. השאלה איך?
(יש לי שכנה שהבת שלה היתה עם אצבע בפה וזה היה מרגיע אותה
ובסביבות שנה וקצת היו לה פצעים בפה. לא זוכרת איך קוראים לזה.
אז היא נגמלה אוטומטית מהאצבע.
אבל אח"כ, כשעברו לה הפצעים בפה- הילדה לא היתה רגועה ואמא שלה החזירה לה את האצבע לפה.)
כמובן שמוצץ הכי נוח,
אבל למי שמסרב למוצץ, עדיף לדעתי למצוץ אצבע.
תינוק בלי אפשרות להרגיע את עצמו הוא תינוק שמאד מאד קשה להרגיע ומאד קשה להתמודד איתו בזמנים שצריך להרגיע אותו.
כל מוצצי האצבע שלי נגמלו בין גיל 8- 8.5
ברגע שלילד יש מוטיבציה להיגמל מהאצבע מספיק מבצע פרסים קטן ומרה על האצבע או כפפות בלילה בשביל לגמול.
