ולכן אלה שלא מצליחים להיגמל ממציצה ייאלצו מתישהו לוותר על מוצץ - ויעברו לאצבע.

בין המבוגרים המעטים המוצצים אצבע יש כאלה שמראש התחילו עם אצבע, וכאלה שהתחילו עם מוצץ ו"נגמלו".

עד שהאורתודנט אמר לי "או שתפסיקי או שיהיה לך קוביות לכל החיים", ואז הפסקתי למחרת.

לא יודעת כמה זה גרוע. אם זה רק בלילה בשביל להרגיע את עצמו זה לדעתי פחות גרוע מאשר למצוץ כל היום. 

שמעתי כאלו שמרחו לק מרה בשביל לגמול. אני חושבת שבגיל כזה לשחרר ולנסות לגמול בגיל יותר מאוחר. 

וזה לא עד כדי כך רע למצוץ אצבע. אנשים סתם אוהבים להפחיד. 

ואחרי כמה חודשים הוא העיף את המוצץ ולקח את האצבע

האמת שאני לא ניסיתי להלחם בזה

בסביבות גיל 5 או משהו כזה הוא נגמל מהאצבע

בדיעבד מסתבר שהוא נגמל כי מישהו "נשמה טובה" אמר לו הפחדות מה יקרה לאצבע שלו אם הוא לא יפסיק (וזה לא היה אני או בעלי) האמת שרתחתי כששמעתי את זה אבל זה כבר היה באיחור של כמה חודשים והילד היה גמול מהאצבע קומפלט אז העניין איכשהוא שקע בלי שטיפלתי ב"נשמה הטובה"..

המורה שיגעה אותי... והצליחה..

מה שבטוח, אף פעם המוצץ הזה לא הולך לאיבוד

ובאופן אישי, השיניים שלי לא עקומות. לא הראשונות ולא הקבועות.

בהצלחה!

שהילד, וגם אנחנו ההורים לא נהיה תלויים בדבר חיצוני כדי להרגע/להרגיע.
אין אצלנו את הפאניקה שפעמים רבות מצויה בקרב הורים לתינוק עם מוצץ, אודות איבוד המוצץ ועוד.
אנחנו מאמינים כי הילד צריך למצוא "פיתרון" כיצד להרגיע את עצמו, וכמו שכתבה הפותחת " ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה ". תשמעו איזה ברכה זו. אתם, כהורים, לא צריכים לקום אליו בלילה או במהלך היום כדי להחזיר לו את המוצץ.
בנוסף, עם מוצץ בפה, אפשר למשל לשבת ולשחק בדופלו. כי 2 הידיים פנויות. אבל עם אצבע בפה זה לא אפשרי. לכן כשתינוק/ילד מרגיע את עצמו לא ע"י מוצץ הרבה מהזמן בהם ילדים אחרים יהיו עם המוצץ בפה, הם לא ימצצו אצבע.
אני מרגישה שהמוצץ פעמים רבות נמצא בפה "סתם", ונמצא יותר מידי. ואני מרגישה שלפעמים זה מאט את דירבון הילד לפתח את השפה. אני מרגישה שהרבה הורים נותנים/מרשים לילד שלהם לדבר בזמן שהמוצץ בפה, במקום לבקש שיוציא ושידבר כמו שצריך.
לגבי גמילה - סיפורים על קשים בגמילה יש לכאן לכאן. לא חסר ילדים, שלא מוכנים להיפרד מהמוצץ, וההורים צריכים לשבור את הראש כיצד לגמול אותו. וגם, לא חסר ילדים, שממשיכים למצוץ אצבע בגילאים בהם זה כבר לא מקובל.
לדעתי, לא זה צריך להוות שיקול. כי אם, הילד יגיע לגיל שהוא מוצץ אצבע וזה כבר לא נאה בעינכם, אז אתם תתמודדו עם זה. כמו כל דילמה חינוכית אחרת, ולדעתי אין צורך לפחד מזה.

 

לעומת זאת, עם אצבע זה כבר יותר נפוץ.

גמילה מאצבע היא קשה יותר, כי האצבע תמיד נמצאת שם...

וזה בלי לדבר על כאלה שכל הלסת העליונה עקומה כי הם מצצו אצבע עד גיל מאוחר.

סתם נראה לי הרגל מיותר.

ולא מעונינת בשום מוצץ.

אניאיתך בבעיה. אין לי פתרון כרגע...

בת 4

ובן שנה ו-9 חודשים.

הייתי שמחה יותר אילו היו מתרגלים למוצץ כמו הגדולים שלי.

הגדולים נגמלו ממוצץ בסביבות גיל 3, 3.5

ואצבע קשה לגמול גם אם הילד מעונין בזה מעצמו.

בכל אופן, לשאלת הפותחת-

בגיל כזה כבר לא הייתי נלחמת אם האצבע מרגיעה אותו.

יותר מאוחר- לנסות. השאלה איך?

(יש לי שכנה שהבת שלה היתה עם אצבע בפה וזה היה מרגיע אותה

ובסביבות שנה וקצת היו לה פצעים בפה. לא זוכרת איך קוראים לזה.

אז היא נגמלה אוטומטית מהאצבע.

אבל אח"כ, כשעברו לה הפצעים בפה- הילדה לא היתה רגועה ואמא שלה החזירה לה את האצבע לפה.)

כמובן שמוצץ הכי נוח,

אבל למי שמסרב למוצץ, עדיף לדעתי למצוץ אצבע.

תינוק בלי אפשרות להרגיע את עצמו הוא תינוק שמאד מאד קשה להרגיע ומאד קשה להתמודד איתו בזמנים שצריך להרגיע אותו.

כל מוצצי האצבע שלי נגמלו בין גיל 8- 8.5

ברגע שלילד יש מוטיבציה להיגמל מהאצבע מספיק מבצע פרסים קטן ומרה על האצבע או כפפות בלילה בשביל לגמול.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...