פורום הריון ולידה (עמוד 4027)

והוא אמר שאין פרנטל כשל"פ. חומצה פולית מופיע ברשימה של מכבי.

כשיש אצל הרופאה מכשיר בחדר ברור שיותר נוח לעשות אצלה, לא? מה התלבטות?

סתם עניין אותי מה השינוי שנוצר...

ורק להערכת משקל שלחו אותי לטכנאית...

המכשירים שיש לרופאי נשים בחדרים הם בד"כ מאוד פשוטים כי הרופאים הם לא טכנאי אולטרסאונד.
לא תמיד הם יכולים לראות נכון או במדוייק דברים מסויימים (זה גם לא התפקיד שלהם).
מנסיון שלי, עדיף "לבזבז" זמן וללכת לטכנאית אולטרסאונד ולא להסתמך רק על המכשיר של הרופא

מה הטכנאית יכולה לראות שהרופאה לא, אם מדובר בבדיקה שגרתית? אם הרופאה רואה שההריון בתוך הרחם, ויש דופק, זה לא מספיק?

וכמות מי שפיר

חמישי ורק פעם אחת הביאה לי הפניות...מצג ראש בודקים רק בסוף לא?

פעם בחודש הרופא בודק דופק ואת הגודל של העובר לראות שמתפתח בהתאם לשבוע...

אצלי הרופא ראה עובר ודופק (בשבוע 9)
כשבאתי לעשות שקיפות עורפית, גיליתי שיש לי תאומים. (אמנם יש לי סוג נדיר מאוד ואמרו לי שהגיוני הוא לא ראה אבל עדיין, אם זאת היתה טכנאית יש יותר סיכוי שהיא היתה רואה)

מאיזה בחינה נראה לך לא בסדר?
אם התינוק בגיל ומצב שרוצה תשומת לב אז מעולה להיות איתו. אבל אם נרדם תוך כדי הנקה, ומצידך הולך לך טוב ולא נדרשת תשומת לב מיוחדת להחזקת התינוק וכדומה, אז למה לא?

תעשי כל מה שעושה לך טוב על הלב בזמן ההנקה (חוץ משתית משקה חם בקרבת התינוק כמובן).

 

מה שמשמח אותך, עוזר להנקה, לחלב, ולקשר הטוב בינך לבין התינוק.

להפיך כשאני רק מניקה אני מאבדת סבלנות הרבה יותר מהר אם אני עסוקה אין לי בעיה לתת לה כמה שהיא צריכה ורוצה

אני זוכרת מההנקה שזה היה ממש כיף. במיוחד בהתחלה שהביבי עוד לא דורש צומי אז זה ממש זמן רגיעה...

פשוט זה מרגיש לי קצת לא בסדר כי אז לא כל צומת הלב שלי נצונה לבן שלי...
אבל אולי אני מגזימה.. לא יודעת..
עדיין מתלבטת.
אשמח לקרוא עוד דעות...

אני ניסיתי לקרוא

בסוף העדפתי להיות עם הבת שלי עד הסוף

החלטתי שזה הזמן שלנו ביחד היתי נותנת לה חום ואהבה 

חיבוקים נשיקות מילים טובות

וככה ההנקה היתה הרבה יותר מספקת לשתינו

זה היה הזמן פינוק שלה

וככה מרגיש לי נכון

בעצם אנחנו סביב התינוק כמעט 24/7

וחשוב לתת זמן גם לעצמינו

את הפלאפון באמת הייתי מרחיקה בגלל הקרינה

אבל אם עושה לך טוב לקרוא- תקראי

חשוב לתדלק גם את עצמך כדי שזמן ההנקה לא ישעמם אותך או יתיש אותך

וחשוב לעשות גם מה שעושה לך טוב כדי שיהיה לך כח להמשיך לתת

עכשיו כשהתינוק קטן- תפרגני לעצמך

כשיגדל- ממילא הוא לא יתן לך לקרוא בזמן ההנקה....

 

את לא מגזימה.

את רוצה לתת את כל כולם לילד וזה מקסים!

אבל חשוב לא פחות לתת גם לעצמך.

הערות, הארות... סיפור לאח הגדול...

תקראי כשמרגיש לך שמתאים, תפני צומי לתינוק כשמרגיש לך נכון

מעדיפה להתמקד בתינוקת אבל אין ספק שלפעמים אני מתפתה לדברים אחרים - עבודה, לימודים, פלאפון, סידור...
תנסי ותראי איך התינוק מגיב, יש כאלה שזה פשוט יפריע להם (כמו הבת שלי) וכל שנייה יסתובבו לראות במה האמא העזה להתעסק ;) ויש כאלה שלא מזיז להם כלום.
האמת שגם קצת תלוי בגיל הפיצקיים נמצאים כל כולם בתוך ההנקה והגדולים יותר מן הסתם קולטים יותר גירויים שלפעמים מעניינים אותם יותר מהאוכל עצמו.

זה בערך הזמן היחיד שלי לפורומים((גם עכשיו), אני אמורה להסתכל כל ההנקה על התינוק?, התינוק הנוכחי של , בן שנתיים ויונק, הוא ממש ילד פלאפון, זמן ההנקה הוא הזמן שיש לי לפלאפון, ב"ה לא נראה שיש לו חסך, או שאני מפספסת משהו?

באיזה מרחק זה בטוח? קצת מפחיד העניין של הקרינה, אבל מה עושים עם זה?
אם כך אי אפשר להשתמש בפלאפון בהריון, זה קרוב לעובר

קשה לי קצת להסביר אבל זה פשוט מרגיש לי לא נכון...
בלי קשר אני חושבת שהפלאפון קצת משעבד אותנו בחיים (אותי לפחות) ואני משתדלת להתנתק ממנו כשאני יכולה.
בהנקה זה פשוט ברור לי שזה לא טוב.
(פעם אפילו שמעתי הרצאה בנושא הפלאפונים והוא אמר שעשו מחקר שמי שיונק והאמא בפלאפון יונק פחות טוב)
אבל תכלס אם טוב לך ולתינוק עם זה אז סבבה.. זה כנראה עניין אישי של כל אחת...

תראי כאמא למשפחה ברוכה שעובדת משרה מלאה, זה כמעט הזמן היחיד שלי לפלאפון, גם עכשיו אני כותבת בזמן הנקה, לכן אם אין בזה בעיה בריאותית, לא רואה בעיה, לא נראה לי הגיוני שצריך לשבת כל ההנקה ולהסתכל על התינוק, זה שעבוד טוטלי, אצל כל ילדי קראתי ספרים, או נחתי בהנקות, בעיני זה זמן שלי, לנוח , או לעשות כל דבר שאפשרי תוך כדי הנקה, זה בהנחה שהגדולים יותר לא רוצים תשומתלב תוך כדי.

כשאני מניקה ומתמקדת בתינוק, חושבת עליו ומלטפת אותו, החלב זורם הרבה יותר טוב מאשר כשאני ממוקדת בדברים אחרים... בפועל לא מצליחה תמיד להתמקד בתינוק וכן עסןקה בדברים נוספים...

עוד יותר מלאדם מבוגר.

המוח שלו בזמן התפתחות מוגברת ושמעתי שהקרינה יכולה ממש להזיק להתפתחות, מלבד הסכנה של סרטן חס ושלום.

ברור שגם בהריון זה מסוכן.

להרחיק במידת האפשר.

אישית גם קשה לי לראות שנשים מסתובבות עם תינוק בעגלה ושמות את הפלאפון בתוך העגלה ליד התינוק.

 

הבת שלי כמה שיותר להיות מחוברת יותר טוב אז אני מעסיקה תצמי והיא מקבלת מה שצריכה..

תלוי בעירנות של הקטן, כשהוא עירוני וצמא לקשר עין אני מוותרת על הקריאה....

מבחינתי כשיש לי תעסוקה אני הרבה יותר שמחה להניק וזה טוב גם לתינוק. במיוחד אם מניקים הרבה זמן.

אני בשישי. מרגישה כבדה וזה די קשה...
אבל הכל שווה כל כך... (:
בעזרת ה' נעבור את זה!
קבלי את עידודי!
וכל המעודד את חברו מתעודד תחילה... (;
את מעניקה חיים לדור הבא!
לא ממליצה על לידה בשביעי שמיני כי אז פגיה ובלגנים...
חזקי ואמצי!!!

בחודש השישי ואומרת מה יהיה בתמוז?? עם תשיעי? מפחדת לחשוב על זה חחחחח ומתפתלת לכוחות יום יום!
בהצלחה לכולנו!

התינוק עוד לא בשל בחודשים האלה... תני לו לגדול בבטן שלך, הכי טוב.

גם אני הרגשתי ממש כבדות בחודש חמישי... אל תשימי על אף אחד! זה מה שאת מרגישה וזהו! 

אני ממליצה לנוח ולא ללכת הרבה, לשים רגליים על כסא כשאת יושבת...זה עוזר.

את ממש לא עושה סיפור, לפעמים הריון זה כבד, וחודש חמישי כבר יש בטן ויש מה לסחוב.. ב"ה.

 

לגבי כדורים וכו'- תתייעצי עם האחות בטיפת חלב מה לעשות עם הדיכאון, יכול להיות שזה דיכאון של הריון... וכדאי לטפל בזה.

 

בהצלחה רבה!!

 

 

חםםםםם והמזגן מקפיא אבל עדיין חם לי מבפנים ואין אויר.
מסורבלת כבדה ומאושרת...
מצב פרדוקסלי לחלוטין.
מתרגלים לאט לאט בעז"ה. (:

זה שנכנסתי להריון ספונטני זה כבר סימן טוב.

ירידה במשקל מורידה את ההשלכות של החלטת הפוליציסטיות במידה ניכרת.

מסתיים כך, אל תאשימי את גופך!!
ואחוז גבוה מאוד של בעלות שחלות פוליציסטיות זוכות בהריונות ספונטניים ותקינים!! אל תחששי מגופך!!
צריך עוד נתונים ומן הסתם עוד בירור כדי לדעת, וגם אז- יש סיעתא דשמיא וידע מפותח מאוד ברפואה היום.
בהצלחה ובשורות טובות!!!

והרופא יגיד את דברו

אסור להן חוקית בכלל לומר!!
הכל בסדר, תהי רגועה ותתייעצי עם רופא ואחכ אפשר גם עם הומופת

ילדים- בלי שום טיפול ב''ה.
אל תדאגי, בעז''ה הכל יהיה בסדר.

מכירה המון נשים שיש להן את זה והכל כרגיל

עובדה- כבר נכנסת להריון ב"ה

 

שווה לברר על שיטת אביבה- עוזרת מאד מאד לזה

לכי רק לרופא טוב שיעשה לך מעקבים ובדיקות הורמונליות.
וזה ממש לא אומר שבע"ה יהיה לך הריונות על ידי טיפולים.

לידה לטכנאית וגם אמרה לי אותו הדבר.

ברוך השם נשואה כמעט 4 שנים עם 2 ילדים ו3 בדרך...

כל פעם שאני נופלת עליה זה נגמר בבכי

והיא נכנסה בקלות בכל ההיריונות שלה... ושהיא אמרה לי את זה פעם בדרך אגב היא לא נשמעה לחוצה או עשתה סיפור שזה משהו נורא

והיא גם ראתה ציסטה.. והתפלאה מי זה הרופא שלא מיידע אותי על כך..
ואני דווקא ממש סומכת עליו, הוא הרופא של אימא שלי כבר 18 שנה

ציסטה בשחלה/שחלה פוליסטית נפוצה מאד אצל נשים בגיל הפוריות, הרוב אפילו לא ידעו מזה בלי אולטרסאונד.

 

כשיש הפרעה הורמונלית שגורמת לזה לקרות כל הזמן ופוגעת בפוריות, זה נקרא תסמונת השחלה הפוליצסטית ולא מאבחנים את זה מאולטרסאונד אחד.

 

הייתה לי ציסטה בשחלה לפני כמה חודשים, שאחר כך התפרקה והשחלה הפכה פוליצסטית, והייתי היסטרית כשהרופא אמר "שחלה פוליצסטית" אבל הוא הרגיע והסביר את ההבדל- והנה זה עבר ואני בהריון טבעי.

בכל מקרה, שיהיה לכולכן חג שמייח

אולי תכתבי בכותרת את השאלה?\

ככה יראו יותר.

או תנסי לעשות חיפוש בגוגל או באתרים אחרים

אני בכוונה לא רוצה לחפש באינטרנט.. מעדיםנ לדבר עם מישהי שעברה את זה בשלום.

זה אמור להיות נדיר?

אם לא בגלל פסח אולי לא עונים

ממליצה שוב- תנסי בכותרת

הריון כזה הוא 1:10,000 בערך.

פשוט יש פה הרבה בנות אז חשבתע אולי יש לפחות עוד אחת כמוני...
כנראה שלא..

קשה,קשה - הריון ולידהתראי אם זה זה.

או לשאול את המנהלות אם שמעו.

יש גם פורום של כיפה

חיבוק בינתיים.

רוצה לספר על הרגש שלך ולתאר מה החששות?<

וסליחה אם זה לא מתאים ששאלתי..
פשוט הסתקרנתי.
שיהיו לכם השורות טובות
על הדרך מקפיצה

לי הכי עוזר למצוא מענה עוקצני/ הומוריסטי, לפי הבנאדם.
משהו כמו- זה תאריך משוער, לא תאריך תפוגה..

כשאלד תדעי, ואם זה יהיה בן, מבטיחה לעדכן אותך על הברית, את יכולה להיות רגועה. ...

כשאנחנו חושבות על תשובה מוחצת, אנחנו כבר בעצבים על השאלה.

 

את הרי לא חייבת דין וחשבון לאף אחת, סביר להניח שאנשים מתעניינים מתוך תמימות או מתוך תחושת מעורבות כנה.

הנשים ששואלות שכחו מה זה להיות בתשיעי.. כמו ששוכחים מהר מאוד את העוצמה של הלידה..

 

אם את מחייכת במקום לענות, את לא מתעצבנת, ומי ששואל יצטרך לענות לעצמו למה את מתכוונת.

 

בשעה טובה בעז"ה .

לא
טרם
כשאלד-תדעי

וכן על זו הדרך...
ככה גם ענית. ..גם לא פרטת ... הפירוט גורם ליותר עצבים...וגם בעלי הטקט יבינו שאין לך סבלנות.
ומי שלא מבין-תתעלמי.
מס.מ.ס קל להתעלם.

כאילו, זה שאלות אמיתיות או רטוריות. 

כשתלדי הם ידעו... אלא אם כן הם מספיק חופרים שתרצי לנקום בהם...

 

הוא נועד לשימוש חיצוני, בשונה מהנרות.

לשים לבנים מכותנה

טלק-קמח תפוחי אדמה

בעיקרון זה בא מרטיבות-חידקים אוהבים רטוב

וגם מחוסר איזון בתזונה

או שינויים הורמונלים.

מסתדר לך?

ב. יש משחות לפטריה ללא מרשם רופא.

ג. יש תכשירים טבעים שיכולים לעזור

ד. יוגורט ללא סוכר

ה. לשטוף הרבה

ו. בלי תחתונים או 100% כותנה

ז. לקחת פרוביוטיקה

זה משחה חיצונית... לא ראויה למאכל כלב..

שסיכה היא כמו שתיה, ולכן גם חייבת הכשר לפסח. כלומר: כל מה שמורחים על הגוף, צריך הכשר לפסח

היא תשמח למכור לך.

מזה מחיר סביר מבחינתך?

נראה לי שיש לי קלסר שלם שאני כרכתי (לא כריכה שלהם. נראה לי שנת 1987-8 בערך.מוזמנת לפנות בפרטי

אבל לא כרוכים.
אשמח להעביר לך.
בחינם,כן? =]

אם בדקת המוגלובין והוא נמוך - אז לפי מה שאני יודעת אין סכנה לעובר (מלבד במקרים קיצוניים), אלא לאם - היא חלשה יותר, מתפקדת פחות, ואחרי הלידה - כשמאבדת דם - עלולה להגיע לחולשה קיצונית עוד יותר (ואולי גם קצת סכנת חיים).

מה עושים? לוקחים ברזל, ובודקים שהוא נספג טוב. במקרי קיצון - לוקחים עירוי של ברזל דרך הווריד.

אם כן - אז את כבר יודעת שסימני ההיריון אצלך לא מעידים כלום על תקינותו...

בשעה טובה ובשורות טובות!

יש שם גם חוות דעת

אם אני לא טועה 

ואם אני לא טועה נפתח חצי שענ או שעה אחרי יציאת השבת. שווה לברר

נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. לכי תטפלי בעצמך... זה חשוב לא רק בשבילך, אלא בשביל הבעל והילד.

ואני בטוחה בזה, כי הייתי בדכאון פעם.

גם אמא שלי היתה בדכאון אחרי לידה, ושאלתי אותה אם נראה לה שאני בדכאון, היא אומרת שממש לא.

בשאר הדברים אני ממש שמחה, וגם נהנית מהחיים בכללי, נהנית מהתינוק, נהנית ללכת לטייל, נהנית מהתחביבים שלי אפילו יותר מלפני הלידה (יש לי זמן...), פעילה ומאושרת באמת (בפנים בלב).

רק ביני ובין בעלי קורה משהו מדכא.

שאני לא יודעת איך לצאת ממנו.

 

 

 

 

(הלכנו לבית קפה ולטיולים כמה פעמים בשבועיים האחרונים, כדי לשפר... לא עזר)

פותחת יקרה : הייתי במקום הזה בדיוק.

כל התחושות שאת מתארת, כלפי הבעל, כלפי התינוק.

 

קודם כל, אם את לוקחת גלולות למניעה, יתכן שהן המקור לתחושות האלה.

 

מאוד טבעי. עברת, ואת עדיין עוברת, חוויה שיש בה פוטנציאל של הלם ממש.

קחי את הזמן, ואל תשליכי ממה שאת מרגישה עכשיו על ההמשך או על מצב היחסים בינך לבין לבין בעלך באופן כללי.

איך אמרה לי חברה והצילה אותי ממש באמירה הזאת :"אהבה זה ענין של הורמונים".

חשבתי שבחיים לא אקבל את עצמי חזרה, הכל היה כל כך עוצמתי ואינטנסיבי.

 

לכי לטבול בשביל המצווה, בשביל מה שאת יודעת בשכל שאת עושה למען בעלך. ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

אני מניחה שגם בעלך משתדל להיות מסוייג כסוג של התמודדות עם התקופה ועם התחושות שאת משדרת.

כדי להקל על התחושות, את יכולה לקחת רסקיו של באך.

ואם את מרגישה שאת לא מצליחה לצאת מהמקום הזה חלילה במשך תקופה ארוכה, לכי לטיפול אלטרנטיבי תומך.

אין לי הרבה זמן הערב לכתוב, אשתדל מה שכן אפשרי...

קודם כל חיבוק. נשמע שלא קל לך.. 

פתאום תחושות שאף פעם לא הרגשת...

 

לידה ראשונה היא דבר שמטלטל את החיים.

טלטלה מבורכת אבל בהחלט טלטלה.

קודם כל הטראומה של הגוף

הילדה

התפרים אם היו

ההנקה

ההשמנה

ההורמונים שבשמים

 

הלם כזה לעצמנו על מה שקרה לנו.

לגוף שלנו. זה ברובד הראשון

ויש גם ברובדים רבים נוספים..- מה שקרה לנו כמשפחה.

הפכנו להורים

הזמן שלנו כבר לא חופשי בידינו ועוד ועוד...

 

תנסי לחשוב לעצמך כמה השתנו החיים בחודשיים האלו..

גם על בעלך עבר משהו דומה.

אמנם לא ילד ולא מניק- אבל הרבה מאד דברים אחרים כן קרו לו

(ויכול להיות שקשה לו לתרגם את השינויים האלה ולהמשיך איתם את החיים)

אז קודם כל-לנסות להיכנס למצב של אמפתיה כלפיו (וזה קשה!!)

מקום שמבין שגם הוא לא בדיוק כרגיל...

 

מה בדיוק לעשות.

שני דברים יש לי בראש.

1. להתפלל. עמוק. חזק. מכל הלב. ה' שומע ועוזר.

2. שמעתי  בשיעור של הרבנית ימימה על הפסוק משיר השירים- "תחת התפוח- עוררתיך"

במקום לתפוח ולתפוח מכעס ומעלבון (ויש הברה סיבות)- לעורר את האהבה.

לא לחכות שהוא יפתח ויעשה- לעשות בעצמך

 

תכף אמשיך

הכי נכון שבעולם להתמלא בכעס ובעלבון ובתחושות בטן רבות עליו, ועל זה שהוא לא מתקרב או מנסה להתקרב ולקרב. ולתפוח ולתפוח עם כל הכעס..

 

אבל מה שבאמת יביא לטוב במקום התפיחה הזו- זה לעורר בעצמך. תחת התפוח- עוררתיך

במקום לחכות שיקנה לך מתנה- תקני לו את. תשאירי לי פתק כיפי. תסמסי לו משו משמח..

ועוד ועוד...

גם אם לא תרגישי שהכל בא מעמקי הלב...

ובע"ה זה יביא גם להתעוררות מצידו

 

(זה הכי קשה שבעולם. עשיתי את זה כמה פעמים במצבים שבאמת הרגשתי שהוא צריך לקום ולעשות ואני הכי בעלבון ובעצבים בעולם. ופשוט מדהים מדהים איך זה משפיע...)

 

 

ומחשבה קטנה לסיום- הרבה פעמים חוסר חשק פיזי גורם לחוסר חשק מיני

עד הלידה הייתי מאוד כזאת... לעשות את הצעד שלי...

עכשיו אני עייפה... וגם נמאס לי להוביל ולהיות היוזמת, הוא גבר, שיקח את האחריות גם...

מרגישה שהטהרה עכשיו מספיק דורשת ממני וקשה לי (תפרים, הכתמות, הלחץ הזה...) וכאילו הוא לא עושה כלום. הכל בשבילו גם כשאני לא רוצה בשבילי.

 

עכשיו כתבתי רק כדי לפרוק... ההודעה הראשונה שלי כבר עזרה לי לדבר איתו יותר ולהתפייס טיפה (מממש טיפה... אבל גם זה משהו)

 

תודה לך במיוחד על המילים והרעיונות...

רוצות שלא יגעו בנו יותרמידי נגעו בנו כל ההריון אינסוף בדיקות וכו) בלידה כמובן ובהנקה בלי סוף הגוף שלו כל הזמן צריך להיןת זמין שלנו לתינוק (יש כאלה שזה מציק להן) אז עכשיו את פשוט רוצה שקט ושיגעו בך כמהשפחות. אני הרגשתי את זה אחרי אחת הלידות ואחרי איזה תקופה זה עבר. אז תני לעצמך את הזמן ואת ההבנה. ובעזה לאט לאט הרצון והחשק יחזרו.

בדיוק את מה שהרגשתי אחרי הלידה!
החדשות הטובות הן שזה עובר, זאת תקופה קשה אין ספק אבל אוטוטו בע״ה בקרוב ממש זה ישתפר גם הקשר בינך לבין התינוק גם הקשר בינך לבין בעלך.. הכל ישתפר בע״ה.

מה שאני עשיתי כשהרגשתי ככה זה קודם כל המון עזרה עם התינוק, ישנתי בלילה וקמתי רק להנקות, ביום השתדלתי לצאת איתה לסביבה תומכת ובכלל להיות מוקפת באנשים מכילים ועוזרים.
בקשר לבעל, להתחיל להשקיע. גם בלי חשק ״מתוך שלא לשמה יבוא לשמה״.זה לא חייב להיות הפקה מהסרטים אפילו סתם תכתבי לו פתק חמוד לכבוד פסח ותצרפי שוקלד קטן, היחס שלו אלייך ישתפר והנק׳ מבט שלך כלפיו תשתפר כי הרגע כתבת עליו שבחים ומחמאות.
תעצבי לכם תמונה משפחתית יפה ותתלי אותה (בחדר השינה/על המקרר/ במסך מחשב...) תעשו הליכה משותפת אתם והתינוקי בעגלה, תשחקו משחק קלפים כמו טאקי/פייסטן/מלחמה, תראו סרט או תלמדו משהו ביחד.. העיקר אל תתנו לקשר לדעוך!
מאחלת לכם המון אהבה, נחת והצלחה! בטוחה שהכל ישתפר בקרוב בע״ה, אין ספק שגם המגע הפיזי יעזור מאוד.

שמעת על דבר שנקרא חוזה?או מערך משפחתי?

יש כל מיני מושגים שמתארים את מה שקרה לכם,לנו ולעוד מלא משפחות.

בעצם כבר מההריון אנחנו משתנות נהיות משהו אחר,גם הציפיות עולות והצרכים

עד עכשיו הינו זוג והיה בינינו חוזה לא כתוב שכל אחד מתנהג בצורה מסוימת

לדוג' אחד מאיתנו כל הזמן כותב פתקים,מחמיא-והשני מגיב בשמחה  והתלהבות וככה הקשר נמשך

כשבהריון ואחרי הלידה בוודאי יש שינוי הכל זז ומתהפך,

לכאורה אנחנו נשארים אנחנו אבל לא.זה אני חדשה

(אצלי הביטחון העצמי עולה בכמויות -כילדה ובחורה היתי בישנית

וכאישה ואמא אני על הילדים שלי ועלי כמו לביאה.)

אבל את זה רואים רק לאחר זמן לא כשאת בתוך זה.

ויש גם שינוים קטנים אפילו פיזיולוגים-שגם משפיעים

וגם השני משתנה ותנאי הזמן והפנאי והכח לזוגיות משתנים.

יש עיפות,יש חולשה, אין זמן כמעט וכשיש-משקיעים בתינוק או בעצמך-לישון ולאכול

אפילו מבנה הנרתיק משתנה אחרי הלידה והחשק המיני יורד מאוד כידוע גם דימוי הגוף

אז אין לנו למה לצפות אלא לכתוב חוזה חדש ,ולבנות מערך משפחתי חדש.

יש אבא אמא וילד-ה,אנחנו משהו אחר.

כמו שכתבו לך אולי זה יעזור לתלות תמונה של כולכם,ולעשות כמה שיותר דברים כמשפחה.

עכשיו צריך להשקיע גם בזוגיות אבל זה זוגיות חדשה

תחשבי שהתחתנתם מחדש...או ששופצתם.

מה שהכי עוזר לי-זה להשקיע בעצמי ולשנן שאמא חזקה ושמחה ונינוחה אז הכל חזק ושמח.

אני מפרגנת לעצמי על איך שאני נראית (ומפסיקה להתלבש מוזנח ולעשות פנים אומללות)

ויוצאת לכל מיני מקומות שעושים לי טוב.ומדברת עם אנשים שאני אוהבת

ואז מגיעה שמחה ומלאת כוחות הביתה.

צריך להשקיע גם בזוגיות ולצאת ביחד או כשהוא ישן להיות ביחד

אבל אני מניחה שזה קורה מעצמו כשהוא גדל מעט.

בהתחלה הם זערעורים כאלה וכאילו הקשר שלנו והכח הולך אליהם

אח"כ אפשר לשלוח אותם -או להביא הביתה ביבי סיטר (עדיף משפחה לרוגע שלך)

וגם זה קשה כי צריך להשאיר אותם לבד וזה מפחיד.אז לאט לאט כל דבר בהדרגה

וגם בקיום יחסים.אני כל הזמן חשבתי על התינוקת אם היא בוכה וזהו

גם הפחד שזה אולי יכאב מפריע מאוד.אז לכן לא לצפות לכלום הכל בסבלנות ולאט

וזה מובן מה שאת מתארת שאין התרגשות וציפיה.

אם לא יהיה שינוי תוך כשלוש חודשים-אולי תתתיעצו-אבל אתם בהתחלה כ"כ

אם תשלבו הרבה תקשורת והסברים-זה הכי יעזור לך ולו.

מה נשתנה?הרבה נשתנה,רק תשימי לב.

וככה תוכלי אולי לשחזר קצת דברים מפעם שעשו לכם טוב

או פשוט למצוא דברים חדשים.

אבל האורות הללו של ההתחלה הם שמורים להתחלה.לפעמים יש טעימות מזה..

אבל התרגשות חדשה וההערכה הדדית ומערך משפחתי חדש(תגלגלי על זה אולי)

תהיה בעז"ה גם תהיה.

אז מזל טוב לכם

ובהצלחה רבה בעולם ההורות והזוגיות החדשה ובשילוב של אמא אישה ובן אדם לעצמי!

(נראה לי כתוב על חוה שקראו לה גם חווה על שם אם כל חי -אמא וגם חיה בן אדם -בת אדם כמו אדם חיים)

בכללי את נקראת לי (על משקל נשמעת לי)
ממש חמודה...
מעניין מי את באמת....
חג שמח

כל כך יפה וברגישות!אשרייך!!

משפחה - תשקיעי בעצמך. בלי רגשי אשם

קראתי בתשומת לב וקיבלתי מכם, תודה...

תעבדו ותדברו על זה.
הכל יסתדר בעזה

לא הבנתי מה קורה לי.מה קורה לגוף שלי.
הגוף האישי שלי פתאום נחשף לכולם.בדיקות בהריון .לידה.בדיקות אחרי.
הרגשתי שהגוף שלי הוא כבר לא שלי.
זו היתה הרגשה של באסה ואף אחד לא מבין מה יש לי.אבל ב"ה זה עבר

שימי רפידות הנקה

בד"כ תופעות הלוואי וכאבי ההשתרשות אם יש מתרחשים בתקופת האיחור והלאה. 

לא יודעת ממה היו הכאבים, אבל המחזור הגיע אחר כך כרגיל.

כששאלתי פה על זה ענו לי שיכול להיות כאבי השתרשות בלי דימום.

לפני וסת

תקראי קצת PMS- תסמונת קדם ויסתית. התסמינים מופיעים מהביוץ והלאה

כמו כאבי מחזור חזקים בלי דימום כמה ימים לפני התאריך המשוער של המחזור (בסוף גם הגיע דימום שנבע מההשתרשות)

היו לי כאבים חזקים הלכתי להבדק והכל היה בסדר.
זה היה שבוע 5 או 6.
ב"ה הכל מצויין ואני כבר בחודש 6... (:
כמובן שיכול להיות שזה בכלל מחזור...
אני בהתחלה הייתי בטוחה שמחזור אבל לא...
אפילו טיפת דם לא ראיתי ב"ה.

אז אני יודעת מה זה תסמיני טרום וסת כי שנים סבלתי מזה (מאז הלידה הקודמת כמעט ופסק). אבל זה תמיד מתחיל לי 3-7 ימים לפני במחזור. כאן זה 10 ימים לפני.

בכל זאת, אחרי יומיים כאלה זה נעלם לגמרי. אני שומרת על אופטימיות זהירה

ולא כמה ימים בודדים לפני וסת.בכל אופן בהצלחה

היו שני פסים

גם במשפחתון יש מטפלת אחת ל5 תינוקות, והיא גם המבשלת והמנקה,

ככה שזה לא נכון להגיד שמטפלת במעון יותר עמוסה,

וגם יש מטפלות במשפחתונים שמרשות לעצמם לקפל כביסה ולבשל גם לשאר המשפחה,

וטלפונים וסידורים על חשבון זמן העבודה,

במעון אין כזה דבר, מטפלת באה לעבוד.

מבחינת היחס יכולה להיות מטפלת של 1 על 1 שלא יהיה לה כוח להתייחס,

לכן זה תלוי ספציפית באותו מעון,

הכי טוב לבקר בשכונה, לדבר עם הורים ולהתרשם בעצמכם.

מבחינת הנוחות ששניהם יהיו יחד זה אכן שיקול חשוב, וגם ככה תוכלו לקבל אוטומטית דרגה אחת פחות לכל ילד (הנחת אחים)

אם אפשר לסמוך על המטפלת..

במעון יש הרבה רעש והמולה והמבנה לא ביתי

 

למרות שמה שאמת על מעון ממש לא נשמע לי נכון (ואני עובדת במעון)

בטח שנותנים לתינוקות לאכול כמה שהם צריכים, אלא מה? משאירים אותם רעבים??

יכול להיות שתינוק יחכה קצת לאוכל (ובזמן הזה המטפלת תשתדל להרגיע בדרך אחרת)

אבל ממש לא ישאר רעב..

ודווקא במעונות הכללים הרבה יותר קפדנים מאשר במשפחתון, כך שסביר שישמרו על הכללים

של איחסון חלב

כמובן הכל תלוי במטפלת, כמו שאמרה אמשוני, גם החום ואהבה (ובזה גם במעון וגם במשפחתון אל תצפי ליותר מדי,

מטפלת היא לא אמא ולא אמורה לחבק ולנשק כל היום...

כנראה שתלוי במעון, כדאי מאד לברר על המעון הספציפי אליו שולחים...

גם אני חששתי מזה מאוד ורק את הילד החמישי שלי הכנסתי למעון בגיל כזה, אחרי שהכרתי את המעון מהגדולים( שנכנסו אליו רק בגיל מאוחר יותר והיו קודם אצל מטפלות). במעון שלנו היה מצויין, והרבה יותר טוב מאשר אצל המטפלות, שהיו טובות אבל לא הקפידו על בטיחות של צעצועים, חימום מתאים, או שעשו טובות לכולם וכשבאתי מצאתי הרבה תינוקות , או ילד גן חולה ששמרו עליו, פשוט אין עליהן פיקוח וכל אחת עושה כרצונה.
לכן לדעתי השאלה היא לא מעון או משפחתון, אלא האיכות, איך היחס? האוירה?כדאי לשאול אנשים, ואין כמו מראה עיניים, ומדד חשוב- האם המטפלות שמחות, מרוצות או ממורמרות? איך יחסי האנוש שם? המנהלת? מנהלת טובה שמתיחסת יפה למטפלות מקרינה הלאה, והמטפלות יתיחסו כך לילדים.

ששולחות למעון/משפחתון כלשהו, אשמח מאד אם יכתבו לי בפרטי...