פורום הריון ולידה (עמוד 4077)

או שהיא לא מתרפאת וזו אותה אחת כל הזמן.

כי לענ"ד, לפי איך שנשמע מדברייך, זה לא התרפא.

אולי כדאי לבקש טיפול אחר לפיסורה.

ואני לא רוצה להגיע לזה


איך מתמודדים עם בדיקות כל כך מביכות??
אני רווקה. כמעט ולא נזקקת לרופא ב"ה
והבדיקה של הפיסורה מחרידה מבחינתי.
מפחדת ללכת שוב לרופא.

אולי אין ברירה ואצטרך ללכת

 

מצאתי רופאה אחת, באיזה בית חולים, כל השאר גברים

אבל יש אליה תור לעוד חודשיים

עד אז זה רק יהיה חמור יותר.

אם את רוצה הכוונה איפה
פני באישי.

פני בבקשה אם תרצי.

אני יודעת מה זה לצערי הרב, זה סבל בל יתואר.
קודם כל, סביר להניח שזה לא פעם שניה שלך אלא שפשוט הראשונה עוד לא עברה והיא התחילה להתרפא ואז נפתח הפצע שוב. 😢

אני סבלתי מזה חצי שנה ובסוף זה הסתכם בניתוח שבועיים אח"כ מתתי מכאבים, ברמה של לצרוח כל התפנות, עוד שבוע כואב אבל נסבל ואח"כ קיבלתי את חיי מחדש. ממש ככה.
גם אני כמוך ניסיתי כמה שיותר להתחמק מהבדיקות בגלל האי נעימות ובגלל הפחד מהכאב, אבל זה לא שווה את זה בכלל, כי זה רק עלול להחריף מיום ליום.
תנשמי עמוק לפני הבדיקה, זה לא אמור לקחת יותר מ30 שניות! אגב, מי הרופא שהלכת אליו? אם תרצי המלצה לרופא מומחה שהוא בנאדם לפני הכל, והוא גם זה שניתח אותי אח"כ באופן פרטי, אשלח לך.
בינתיים מה שאמור להקל -
לשתות מים כל הזמן, לסיים 2 וחצי ליטר מים ביום.
לאכול כל יום לפחות 5 סוגים של ירקות מחמישה צבעים
לאכול פירות
ירקות עלים ממש עוזר
ירקות שורש בטטה, דלעת, סלק מעולה!
יש כמובן 'תרופות סבתא' כמו כף שמן זית על הבוקר על בטן ריקה - דוחה, אבל עושה עבודה טובה.
מיץ שזיפים - לוקחים 3-4 שזיפים מיובשים, משרים במים רותחים לחצי שעה או למשך הלילה ושותים על בטן ריקה.
יש משהו שנקרא סובין שאפשר להוסיף אותו לסלט, למעדן למה שתרצי, וזה בעצם סיבים תזונתיים טובים.
תרופה טבעית שעוזרת גם נקראת קונסיל תפוז, תבקשי מרשם מהרופא.

כמובן, בטח אמרו לך כבר אמבטיות ישיבה חמות כל יום, זה גם אמור לרפא וגם זה מרגיע את הכאב אחרי התפנות.

מאחלת לך מכל הלב רפואה שלמה!
זה באמת גיהינום בהתגלמותו! ואם זה יעודד אותך, אז תדעי שרמת הכאב של הפיסורה, אצלי לפחות, הייתה נראה לי יותר חזקה מהלידה שעברתי..

זה מה שחיפשתי
לדעת מה באמת טוב לאכול ממישהי שעברה את זה
שומרת את כל הרשימה ואוכלת רק אותה
בינתיים מהפחד עברתי לאכול רק ירקות כבר שבוע וחצי
מה שגורם שכל שעה וחצי בערך אני אוכלת

שיכנעת אותי 😕
אקבע מחר תור לרופא בעז"ה

כמה שאלות:
כל הכאב שתיארת זה אחרי הניתוח? לא מספיק כל הכאב שלפני?!
אחרי לידות זה לא יכול לחזור אם אעשה ניתוח? לא באלי לעשות אם במילא זה יחזור אחרי לידות.
לא יודעת איזה רופא, מי שהיה לו תור ראשון. חשבתי שאני עומדת למות אז העיקר היה מבחינתי לקבוע תור.
אני לא רוצה ניתוח ;( אני פוחדת

הבדיקה באמת ממש קצרה
אבל לא נעימה וכואבת ממש

את התרופה הטבעית של התפוז הרופאה שלי אמרה לי לא לקחת הרבה כי אז הגוף שלי יתרגל אליה אז פוחדת לקחת שוב



קיצור, אני פחדנית


אמן! תודה לך.
מעריכה את ההשקעה בתגובה.

התרופה של התפוז היא טבעית, ככה הרופא הפרוקטולוג שלי אמר לי ולכן אין חשש לפתח בזה תלות. אני כל בוקר וערב שתיתי אותה פלוס כמה כפות שמן זית, פלוס מיץ שזיפים, פלוס תרופה שנקראת נורמלקס שהיא לא טבעית. מרב הפחד שהיה לי שלא תהיה קיבה מספיק רכה. וכל היום טחנתי ירקות...
אחרי ניתוח לא אמור לחזור הפיסורה, אבל כמובן תמיד יכולה להיווצר חדשה , לא קשור ללידה אלא קשור לעצירות קשה מאוד ששורטת את המקום ומפתחת פצע שנפתח כל פעם מחדש כשמתפנים. ובגלל שהמקום הזה מלא בעצבים אז זה כאבי תופת שאין לי אפילו מילים לתאר את העוצמה של הכאב, מי כמוך יודעת...
לגבי הכאב של אחרי הניתוח- לא לכולם כואב ככה, פשוט אצלי היתה גם דלקת קצת אח'כ , אבל זה בהחלט כואב בטירוף. אל תאמיני למי שיגיד לך שרק קצת כואב שלא תבואי בציפיות כמוני ובסוף חטפתי כאפה לפנים.
וכמובן שאל תרוצי לעשות ניתוח אם לא ניסית את כל האופציות האחרות, זו רק ברירה אחרונה. אני הגעתי למצב שכבר לא יכולתי לשאת את זה, לא פיזית ובטח שלא נפשית.. כל היום חשבתי על ההתפנות של מחר... והכל סבב סביב זה, כמה דמעות שפכתי על הדבר הנורא הזה.. ה' יודע..וב''ה שהוא שלח לי שליח טוב, שהצלחתי להשיג תור מהר, כי אם אין רופא פרטי מחכים בתור כמה חודשים בכיף...
לגבי התרופות הטבעיות-אצלי לא דיגדג כלום!! רק מה שקצת עזר זה הניפידיפין אבל באיזה שהוא שלב גם זה כבר לא עזר.
מאחלת לך מכל הלב רפואה שלמה!
עוד כמה דברים שאפשר לאכול שהם יכולים גם להשביע-
קוואקר, דיסה או גרנולה
לחם 100% מלא
דגים לא חריפים
עדשים למיניהם

או שיקרה נס
או שיחמיר עד שלא תהיה ברירה

תודה לך על העצות
מאמצת את כל המאכלים שכתבת




(מאנונימי כדי שלא ישמר לי בכרטיס אישי)

המים החמים הם נעימים אבל לא מועילים אם לא להיפך

הם מנפחים את האיזור.מים קרים מצמקים את הנפיחות.

לכן עדיף קר או פושר

זה מרכך את המקום.

אולי לטחורים זה לא טוב...

לפיסורה -צריך חם! וכמה שרק אפשר.
זה מזרז מעבר של דם למקום וכך מתרפא במהירות.

..לטחורים לעומת זאת צריך רק קר! (זו בעיה כשיש את שניהם, המלצה שלי לטפל קודם בפיסורה ורק אחרי בטחורים)
תרגישו טוב!

אני אחרי לידה

היה לי כאבי תופת ביציאות

ביקשתי נרות מרופא משפחה, נתנה לי פרוקטו-גליבנול וזה די עזר

עכשיו המצב שאם היציאות רכות הכל בסדר אבל אם יש יציאה קשה זה פוצע מחדש ואז הסיוט חוזר ושוב שמה נרות עד שעובר

 

אז השאלה שלי זה איך אני יכולה לדעת אם זה טחורים או פיסורה (כדי לדעת אם יעזור מים חמים או קרים)?

את יוכולה למצוא הרבה פירוט בגוגל
יש טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים
אני מציינת שאני כותבת רק מנסיון אישי שלי.ואני לא גואם מוסמך בשום דרך)
. את החיצונים אפשר להרגיש(נפיחות או בליטות בפי הטבעת)
את הפנימיים לא רואים אבל לפעמים יש תחושה של ׳גרד׳ או הרבה דימום-לפעמים בלי כאבים כלל ולפעמים עם כאב
.
הפיסורה יכולה לכאוב בעיקר בזמן יציאה-אבל לא רק...
.
אני חושבת שכדאי לך פדוט לנסות להרגיש מה עושה לך טוב.
המים הקרים או המים החמים..
לי אישית הגבינול לא עזר!
בהצלחה!

תלכי לפרוקטולוג.
גם לי היה בול ככה והנרות קצת עזרו, אבל בסוף מתברר שזו הייתה פיסורה שהחמירה עם הזמן!
תלכי להיבדק.

תיאור לכאב של פיסורה זה כאב חד ודוקר.

חשבתי שזה טחורים והמשחה לטחורים הרגיעה טיפה עד שהחמיר ולא יכולתי לנשום מכאב והפנו אותי לפרוקטולוג, והוא גילה שזה פיסורה רצינית

רפואה שלמה!

כדי לא להגיע למצב של התערבות כירורגית.

 

כדאי כדאי לפנות לטיפול ולנסות להימנע מניתוח. חוסך את הסבל וגם מלמד את הגוף לא להגיע למצב כזה בעתיד.

 

דבר ראשון זה משהו שרופא משפחה יכול לעזור. אני חשבתי שאצטרך פרוקטולוג והלכתי לרופאת משפחה כדי לקבל הפניה ובסוף היא בדקה, אמרה שזה פיסורנ ונתנה לי משחה לטפל. ב"ה המשחה ממש ממש עוזרת. ומרגישה שיפור משמעותי תוך חודש וחצי. המשחה נקראת ניפידין. אם יש עוד שאלות מוזמנת באישי בשמחה.

זאת המשחה שמכינים בבית מרקחת? שפורפרת חום/בורדו?

את מאזור ירושלים? אם כן אני יכולה להמליץ לך על רופאה

כבר 4 פעמים

ראשית לתחילת הבעיה- האם הצואה יוצאת לך קשה?

אז הלכת לפרקטולוג?
הוא אמר מה הסיבה?
אני מכירה שזה נגרם כתוצאה מצואה קשה שפוצעת את המקום.
בכל אופן ממליצה על קרם מיוחד (שאגב גם מגביר חלב בין שלל הדברים שהוא עושה) שמייצרים במקום בסופר פארם. תשאלי את רופא המשפחה שלך, זה עשוי מחומר שבעלל חשבו שהוא יעיל למשהו אחר וגילו שעוזר מאוד. לצערי לא זוכרת את שמו. אם לא תמצאי תעדכני ואנסה ליצור קשר עם הרופאה שנתנה לי.
בריאות בקרוב בעזה

גם משלשולים ולא רק מצואה קשה

זה מעצירות

אם מדי פעם כשאני מנגבת שם אחרי שאני בשירותים אני רואה טיפה דם על הטישיו, בלי שזה כואב בכלל.. זה פיסורה? זה בעייתי?

הייתי הולכת לעוד רופא לעשות א.ס נוסף
אולי יש מצב שזה מתנוון?
בכל מקרה אם זה ממצא יחיד אז הוא די שולי
צריך לבדוק שיש זרימה תקינה ומעקב גדילה

תעשיי מעקב לפי ההמלצות.

עורק טבורי בודד - הריון ולידה

(ניסיתי לפחות ... מקווה שיצליח )

והוא הסביר שלפעמים בסקירה המוקדמת רואים, אבל בעצם רואים משהו אחר...

 

כממצא יחיד הוא באמת פחות משמעותי, מומלץ לבצע סקירה מכוונת בהמשך ואותנו גם הפנו לאקו לב (כי עורק טבורי הוא מחשיד לבעיה לבבית ל"ע), אצל לבסוף נולד ילד בריא ב"ה...

צריך לבצע בסוף ההריון מעקב גדילה שוטף, לוודא שהוא גודל מספיק (בגלל שיש לו רק עורק אחד שהוא ניזון ממנו במקום 2...)

היו לך סימנים כלשהם?
שואלת בשביל לדעת על עצמי..

א ל מה שגרם לי לבדוק זה הצירים שהיו בתדירות גבוהה יחסית לאותו שבוע וחששו שהצירים ישפיעו על אורך הצוואר. יש שלבים שבהם עוד ניתן לעצור את הלידה...

ואז בדקו את אורך הצוואר באופן קבוע עד שבאיזשהו שלב ראו שהוא התקצר

לפני שבוע סירבתי לבדיקה, עכשיו אני בתחילת תשיעי, מקווה שלא עשיתי טעות שסירבתי.
רצו לבדוק בעקבות צירים שראו במוניטור.
אם הצוואר באמת התקצר אז מה ההשלכות של זה לגבי בשלב כזה?
סליחה בפני הפותחת שככה ניצלשתי, מקווה שזה בסדר.

אם את כבר בתשיעי אז ממש אין לך מה לחשוש. מקסימום פשוט תהיה לידה. 

החשש באורך צוואר קצר זה שתתפתח לידה וככל שזה בשלב מוקדם יותר זה בעייתי. 

אבל אצלך ב"ה זה כבר בסדרגמור.

 

שיהיה בקלות בזמנו וביידים מלאות!

משהי שהיה לה 2 הריונות ככה, והייתי חייבת מנוחה
בהריון שלישי ורביעי, הכל היה כרגיל.

כמה זמן היא חיכתה?

להריון שני- בלי. תודה לאל!
נסתרות דרכי האל

להיות לא מדוייקים.
אם את באמת חוששת נקודתית- תאכלי פחמימה.

בגדול זה דומה להרגשת טרום התעלפות,
אבל יש הרגשות דומות לפעמים גם מסוכר גבוה, גם מלחץ דם נמוך, ומסתם חולשה של הריון...

אם זה חוזר, או שאת הקבוצת סיכון- תעשי בירור רפואי..

סתם קרה כמה פעמים שהרגשתי רע ממש,
וכשאכלתי פרי מתוק או עוגיה זה עבר.
אז תהיתי אם יש דרך יותר ברורה להצביע על זה.
למדתי ואני תמיד עם תמרים זמינים...

וככה גם מדריכים חולי סכרת,
אם יש חשש שהסוכר נמוך אז לאכול משהו עם סוכר זמין! תמרים זה מצויין.
אם זאת לא הבעיה זה לא מזיק (גם אם חולה סכרת והבעיה הפוכה של סוכר גבוה העוד כמה גרמים של סוכר לא יזיקו נקודתית) ולעומת זאת אם זו כן הבעיה העוד כמה גרמים האלו זה קריטי!
לכן זו בהחלט פעולה נכונה!
הדרך היחידה לתת אבחון ודאי זה בזמן אמת ברגע שמרגישים את התחושות אז למדוד סוכר בדם- לרוב זה לא מעשי ולכן ההנחיה לעיל היא הנכונה.
תרגישי טוב!

אני עדיין מניקה, ב"ה.
אולי הכל סתם שיבוש הורמונלי 😎

לגבי סימני הריון - כל הסימנים האלה נכונים גם ללפני מחזור וגם לביוץ ככה שאני במשך הזמן למדתי לא לקחת אותם מדי ללב...

בהצלחה!

אין לך דרך לדעת היום האם נקלט הריון או לא.. חכי 4 ימים בערך ותעשי בדיקת דם להריון.

בשורות טובות!

כן.. את בהחלט מוגנת

אגב..

את יכולה לחבר עוד 2-3 טבעות ורק אז לעשות הפסקה של שבוע

הרופא אמר שאפשר לחבר עד 3-4

אז הלכתי על המקסימום...

כמובן להחליף כל 3 שבועות

על כמה את יודעת שמותר הכי הרבה?

תנסי.. אם יש לך כתמים ודימומים כנראה את צריכה להפסיק

אז אפשר להמשיך? זה לא מוגזם לחבר 5 טבעות ברצף??

תודה!

אבל אני לא מדריכה.

מי שמעוניינת להצטרף יכולה לפנות אליי בשמחה

כתבתי לך אתמול מניק אחר... אני מהדרום הרחוק..

תודה! פורום חשוב מאוד!

וקפיץ..

חשוב ומעניין מאוד

גם אם לא פעילות,
או שפעילות אך בלי ללמוד קורס,
או שבאמצע קורס
תודה על ההבנה
ותודה על ההקפצה

אז יש או אין???

אני מדריכה וכבר צירפת אותי...

תוכלי לשלוח לי רישור?

בדיוק התחלתי הדרכה חדשה ...

בהצלחה!

כדאי ללכת לבדוק בהקדם האפשרי. זה לא תקין

אבל יבואו מנוסות ויגידו.
יש אפשרות להצטרף רק למסעדה או שהיום רחוק ממך?
כשאני הייתי באותה סיטואציה פשוט אמרתי שאני לא מרגישה טוב והברזתי.
והאמת שהייתי כ"כ סמרטוט בהתחלה שלא היה נראה לי ליסוע כ"כ הרבה בשביל יום כיף כשלילדים שלי בקושי יש לי כוח.
התבאסתי שהפסדתי במיוחד שלא קורה הרבה אצלנו יום גיבוש אבל ההריון חשוב יותר

ומסתבר שהם לא מוכנים לבטח נשים בהריון

מאמינה שיהיה שם שלט עם הכיתוב שהנסיעה בטרקטורון אסורה לנשים בהריון.

 

 

אם ככה אז נראה לי שאין לי מה לעשות שם, סתם לסבול נסיעות ולא להשתתף בכלום, גם במסעדה לא ברור כמה אהנה, אז אארגן לי יום חופש מתאים יותר
באסה, אבל צרות של עשירים ב"ה,

תודה בכל אופן.

תנועות תרגישי עוד כמה שבועות..שבוע 25 ככה פחות או יותר.
אני כל ההריון לא אכלתי עוף!! כל אחת והשריטה שלה
ברוכה הבאה למועדון

זה עוד לא שלב של מערב תנועות

ואם יש לך שיליה קדמית, את בכלל תרגישי מאוחר יותר

 

ולא תמיד הריון מלווה בחשקים מוזרים.

היו לי הריונות שרציתי רק אוכל מסויים כל הזמן

והיו שהכל עבר בסדר מבחינת אוכל

 

שיהיה בקלות ובשמחה

הריון עגול ומשעמם

ולידה קלה בידיים מלאות

הצוות מיילדות מקסים
גישה ממש זורמת וטבעית..את יכולה לבחור מה נוח לך בכמעט כל דבר-תנוחות,טיפול בתינוק.
לא צריך להחליט מראש על ביות- יכולה לזרום עם מה שתרגישי-תרצי שימי בתינוקיה תרצי תשאירי אצלך..אפשר לשים רק לשעה וללכת לנוח..
החדרים הטבעיים מושלמים- ענקיים חדשים נוף מהמם לכנרת ג'קוזי אמבטיה מיטה זוגית אביזרים...
הרגילים-קטנים אבל סבבה.לא התנסיתי בהם ..

בלידה אחת הגעתי כשעמוס מאוד אז לא יצאתי מרוצה מהמחלקה...האחיות היו לחוצות..המיילדת לא היתה איתי כל הלידה כמעט.
בלידה השניה הכל היה בנחת ובטוב גם בלידה היתה מיילדת צמודה..
קיצר-כנראה תלוי תזמון

אבל בכללי הם סבבה

עזרת לי ממש.
אשמח לשמוע עוד בנות שילדו שם.
בכל מקרה מתכננת בעז״ה ללכת לסיור שם, אבל עד יש אשמח לשמוע מבנות זה ירגיע את החששות...

ילדו שם וממליצות מאד!
כמו שכתבו לפני, מאד זורמים שם על דברים טבעיים..
שיפצו את המחלקה לא מזמן.
אבל השאלה גם מה חשוב לך?

באופן משמעותי, יתכן שאפשר להחשיב כמחזור. ההגדרה היא די חמקמקה במקרים האלה. אצלי זה משמעותי כדי לקבוע את עונות הפרישה בחודש הבא, ולא פעם אני מתלבטת בזה. 

 

בכל מקרה תתייעצי עם הרב שלך, כי במצבך יתכן שהרב יתיר 4 ימים בכל מקרה.

הוא שאם לא נהגתם איסור בזמן הכתמים האלה - אז אי אפשר לספור אותם.

כי העיקר של הספירה הוא שיהיו חמישה ימים ללא אישות, אחרת אי אפשר לעשות הפסק (לא מדברת על מצבים מיוחדים שיש היתר, אלא על הסטנדרט).

לומדים את זה ממעמד הר סיני, שיכול היה להתקיים רק אחרי שלושה ימי פרישות (שלוש יממות 'מעת לעת' יוצאות בעצם ארבעה ימים הלכתיים, ולפי חלק מהפסיקות הארבעה הפכו לחמישה בגלל החמרה בחשש מסוים).

 

אבל אם נהגתם איסור אני לא יודעת בוודאות אם היום של הכתמים נחשב חלק מהמחזור או לא.

נהגנו כמו שנוהגים כשיש דימום שעוד לא ברור אם הוא אוסר - לא אסורים לגמרי אבל כמובן לא אישות.
טוב, בכל מקרה בעז"ה מקווה שבעלי יוכיח לשאול הערב ונחכים.
הזכרת לי שכדאי לציין גם את הפרט הזה כשהולכים לשאול.

שהייתה פרישה מאישות מסיבה הלכתית.
לדוגמא אם היתה עונת פרישה ובעונה הבאה התחיל הוסת אז ניתן לספור מיום הפרישה.

נניח זוג היה יחד בלילה, ובצהרים האישה קיבלה מחזור. והוא מחזור חזק ללא ספק.
אי אפשר לספור את אותו יום?
ואם לא היו יחד במקרה בלילה שלפני כן? אני מניחה שבעבר זה קרה לי שהמחזור הגיע בשעות היום בלי שנהגנו הרחקה בלילה, ולא הייתי מודעת לזה שצריך כאילו להוסיף יום לפי דבריכן.

זה בעצם פוטנציאל לבעיה בכל פעם שהמחזור מגיע לא ביום פרישה. לא זוכרת שלמדתי על אזהרה כזאת.

מה אתן אומרות?

סופרים מהיום, ולא מהלילה שלפניו. זה לא משנה את המספר של הימים, אבל זה משפיע על הפרישה בחודש שאחר כך.

 

אם היה מותר להיות ביחד, אבל בפועל לא עשו את זה- זה לא משנה ואי אפשר להוסיף עוד יום. כמו ש'פלא ההורות' כתבה- אם היתה פרישה מסיבה הלכתית, ולא אם למעשה לא עשו שום דבר, למרות שהיה מותר.

כתבת שסופרים את היום, אז בעצם כן סופרים אותו כיום מלא.. או שלא?
עונת פרישה זה באמת עניין אחר.

אבל אז יכול לצאת מצב שהיום הזה נספר לצורך חישוב תאריך המחזור, הפרישה והדילוג ממחזור קודם.
ואילו לצורך חמישה ימי דימום הוא לא נספר.
אז נקבל פה מחזור של שישה ימים, ואי אפשר לעשות הפסק אחרי חמישה.

הסתבכתי לגמרי.

כדי שאם היו ביחד בו ביום ואז ראו דם - כבר יהיה אפשר לספור אותו כיום פרישה.

זהיום פרישה "ספייר" שנוצר בדיוק בגלל מצבים כאלה.

גם אם הדימום מתחיל כמה דקות לפני השקיעה- עדיין סופרים את אותו יום. והוא נחשב ליום הראשון מתוך החמישה.

אז זה סותר את מה שכתבתן קודם..
אגיד לבעלי שישאל את הרב על זה בכללי.
ההלכות האלה באמת אינסופיות.

ואפילו אם קוימו יחסים באותו יום לפני שהתחילה הווסת - עדיין, כל זמן שנאסרתם לפני שקיעה, זה נחשב ליום קבלת הווסת. שהוא רלוונטי גם לצורך קביעת העונות בחודש הבא וגם לצורך ספירת חמישה ימים להפסק.

ולפני שבעלי שאל הוא הספיק למצוא הספר הלכה של הרב רובין התייחסות מפורשת לעניין הזה:
אפילו אם היו יחסים בלילה קודם, אם היה אח"כ דימום שאוסר לפני השקיעה אז סופרים את היום הזה.

דימום שאוסר, זה כבר עניין אחר..

ולגבי צירוף יום פרישה למניין הזה, זאת שאלה וזה ספק אם אפשר לצרף. עונה לפני שהיא חומרה בוודאי כנראה לא מצרפים. "אנסה לעשות סדר" סיכמה טוב.

מיום קבלת הוסת כולל.
יום קבלת הוסת הוא היום הראשון לחמישה ימים. כמו שאמרו יום לענין זה זה עד רגע לפני השקיעה.
וכך מריך לנהוג בדרך כלל.
מה שתארתי למעלה זה מקרה יותר חריג בדרך כלל שלמעשה בני הזוג נאלצו לפרוש זה מזה מסיבה הלכתית עוד לפני קבלת הוסת, ולפני שהותרו שוב להיות יחד הגיע הוסת. אז סופרים את החמישה ימים כבר מיום שפרשו.
נקודה לציון שרוב הנשים הוסת שלהן אורך לפחות חמישה ימים כך שהקדמת הספירה בדרך כלל לא תועיל להקדמת ההפסק טהרה, אבל למקרים שכן אז הרויחו.
ואדגיש שוב את מה שכבר כתבו אחרות- הכלל הוא לגבי פרישה הלכתית בלבד!! כל עוד מותרים גם אם בפועל לא היו יחד זה לא נכלל בכלל הזה והספירה מתחילה מקבלת הוסת.

מקור הלכה זו היא שכאשר אישה משמשת עם בעלה יכול להיפלט הזרע. זרע זה שנפלט סותר את ימי ספירת הנקיים. אלא שהוא סותר רק שלושה ימים -6 עונות לאחר מכן הזרע לא ראוי להזריע ולכן הוא לא מטמא ולא סותר.(דבר שגם המדע גילה בימינו)

כאשר מדברים על העונות בהלכה זו לא מדובר על יום ולילה אלא על שעות. ישנם 72 שעות שאי אפשר להתחיל לספור בהן. ולכן יוצא בעצם שתמיד מיום הוסת (כולל) סופרים ארבעה ימים לא משנה אם זה בלילה או ביום גם אם ראתה בליל שני וגם אם ראתה ביום שני ההפסק יהיה ביום חמישי ותחילת השבעה נקיים ביום שישי. במקור ההלכה הזו תקפה רק אם קיימו יחסים ביום הוסת - אם לפני זה מצטמצמים הימים בהתאמה יום לפני - מורידים יום וכן הלאה. וכך נוהגים בני עדות המזרח כך נפסק בשו"ע. 

לגבי בני אשכנז נהגו להוסיף עוד יום מחמת ספק שעלול לקרות במצב קיצון בו קיימו יחסים בין השמשות ובטעות יחשבו שזה יום ויספרו אותו למניין הימים לכן החמירו יום נוסף בכלל המצבים. עוד חומרה של בני אשכנז שגם אם לא שימשו כלל ויש שאומרים אפילו אם הבעל בחו"ל צריכה להמתין חמישה ימים. 

לגבי בני אשכנז ישנם שני זמנים בהם לא צריכים לספור חמישה ימים.

1. בזמן שבעה נקיים - ז"א אם ראתה בתוך ימי הספירה וודאי לא שימשו ולכן יכולה להתחיל לספור מיד.

2. חופת נידה - יכולה להתחיל לספור ישר כיון שגם שם וודאי לא שימשה.

יש כאלו שגם הוסיפו עוד מקומות כגון אם יום לפני חל יום הפרישה - כך שאסור לקיים יחסים אז וודאי שלא קיימו ולכן אפשר לספור ממנו. (מקרה זה לא מוסכם על כל הפוסקים כיון שגם ביום כזה יש התרים לקיים יחסים - כגון ביוצא לדרך ולא כמו בחופת נידה ובשבעה נקיים - מקום לשאלת רב)

זהו באופן כללי. כמובן שכל אחד תשאל את הרב שלה אין פה מקום לפסוק הלכה רק להסביר את הדינים.

אחרי שש נקיים..התחיל מכתם המשיך בדימום אמרו שזה טבעי ונורמאלי

יכול להיות שזה עדיין הדימום של הלידה, ויכול להיות שזה כבר מחזור..

מה שנראה לי הכי משמעותי- זה הנחת שלך.
אם אצלך ברור שזה טוב לילד שיש לו אח, שזו מתנה בשבילט, שסה לר על חשבונו בהסתכלטת רחבה וכו' וכו'-
זה עובר לילד.
הוא יהיה מאושר איתך.
לא שוללת לשים לב אליו יות, לעשות הכנות וכו' אבל בעיני- זה הכי משמעותי.

בהחלט אני משתדלת לא לשמוע על כל מיני הפחדות למינהם של ילדים שממש מקנאים באח חדש.
מנסה להיות אופטימית

למה את מסתכלת על זה "כלמזער נזקים", חבל שזו נק, המבט, חלילה לא מתוך שיפוטיות...

אני חושבת שמה שאנחנו נחשוב ונאמין זה מה שהילד יקלוט.

מה שאני חוויתי מילדי זה ממש שמחה ושותפות, הם חיכו לזה והיו שמחים כשנולד אח (נכון שאצלי הם לא צפופים מאוד וההבנה היא שונה) אך איך שאנחנו נסתכל על העניין זה מה שיעבור אליהם.

את שמחה בזה נוסף לכם עוד אוצר למשפחה והוא רק שלהם והם דואגים לו שלא יקרה לו כלום ורק הם שומרים עליו, להפוך את האופציה לקנאה לתפקיד להעצים אותם.

לפחות בהתחלה, בהמשך ברור שיש התמודדות.

בהצלחה יקירה

אח קרוב בגיל זה מתנה 

ולא כדאי לך לרחם עליו אלא לשמוח בשבילו כי הם מאד מרגישים את מה שאנחנו משדרים להם

גם לי היה הבדל כזה, ויש עוד יתרון בהבדל קטן שמהר מאד הגדול לא זוכר שפעם הקטן לא היה הוא פשוט חלק מהמשפחה וזהו זה

שיהיה לך בקלות!!!

צודקות שזה ממש משפיעה מה שאנחמו מרגישות. ראיתי את זה קורה בעוד כל מיני דברים אחרים וזה באמת עובד.
אשתדל להכניס לעצמי ולהאמין באמת שהכל יהיה בסדר והם יהיו חברים טובים ואין סיבה שיהיו בעיות.

תודה רבה

שהאיש שלי צריך שידברו איתו על דברים טכניים בהגיון.. פשוט תסבירי לו את כמות ההוצאות בחודש אחד(פורים-תינוק-פסח)..

לפורים או לפסח? זה נראה לי יסייע לך מאוד. אני אומנם רק בשבוע 31, אבל מתכננת לסגור את הבית לכל הפסח.
בדרך כלל אנחנו לא מתארחים, אבל השנה בגלל שכל החגים יוצאים בסוף ההריון המשפחה הציעה.
את יכולה לנסות גם וכך תפחיתי את העומס שיש על עצמך וגם על בעלך.

בעז״ה בשני החגים אנחנו ניהיה אצל ההורים. כך שזה באמת מקל אבל בפורים בכל מיקרה חייבים לתת משלוח מנות אז זה לא כ״כ משנה איפה ניהיה.
פסח- בעז״ה ניהיה אצל של שנינו. הבעיה שאנחנו גרים קרוב להורים של בעלי וגם ככה יש אצלם המון אורחים אז מעדיפה כן לישון לפחות בבית כדי שיהיה קצת שקט לי, ולילד הגדול קצת שיגרה מסויימת...

אני מציעה לך שבמקום לחשוב איך "לנער" את בעלך,
תחשבי איך עורכים תיאום ציפיות...
ואיך את כגברת הבית יורדת מהציפיות של איך היית מצפה שהבית/ החג יראו אילו היית בשיא כוחותייך,
למה הציפיות שלך שבעלך מסוגל לעמוד בהם.

למשל את אולי רגילה להבריק חלונות, ובעלך לא בקטע אם מפאת קוצר זמן ואם מפאת חוסר יכולת/הבנה למה צריך...

תעשו רשימה של מה חייבים לעשות, ומה כדאי לעשות, את יכולה גם להוסיף מה ישמח אותך שהוא יעשה

ועם הרשימה המשותפת שתסכימו עליה הוא כבר יצטרך להתמודד.

פסח זה חג שחל גם עליו ומידת המחוייבות שלו למצווה זהה, ככה שאני חושבת שאין טעם לנסות לזרז אותו, בסופו של דבר זאת אחריות שלו.

לעניין פורים גם יש חובה בסיסית של לתת שתי מנות וזהו. אם אתם מתארחים אז מן הסתם תביאו משהו למארחים, אפשר גם משהו קנוי,
(אנחנו שנה אחת הבאנו לאנשים שאנחנו לא מכירים משהו רק כדי לצאת ידי חובה וממש הערכתי את בעלי שדאג לזה והוריד ממני עוד טרחה, בשנים אחרות השקעתי יותר בשביל האווירה)

אחרי שתהיה לכם רשימה מן הסתם גם יהיה יותר קל להתחיל.

בהצלחה!

של מה יקרה אם תלדי בשבועיים הקרובים, ושום דבר לא יהיה מוכן...

או לתת לו דוגמאות מנשים שאת מכירה (גם כאן מהפורום), שלחוצות אפילו יותר ממך, למרות שמצבן טוב משלך...

(גם אני יכולה להיות דוגמה - הלידה שלי אמורה להיות אחרי פסח, ובכל זאת אני כבר נורא לחוצה ומלחיצה את בעלי...)

בע"ה יתרגל מהר לאח החדש, והוא יהפוך להיות חלק מחייו, עד שכמעט ישכח את הזמן שהוא לא היה...

(כותבת מניסיון של הפרש של שנה וחצי).

העצות שלך בהחלט יכולות להיות מועילות. אנסה לתפוס אותו בזמן רגוע ונוח (מה שנדיר אצלינו בתקופה הקרובה בגלל המבחנים😁).

בעז״ה מתפללת ומאמינה שהכל מכוון בידי הקב״ה. ובטוחה שהוא דואג לי ללדת בזמן שהכי טוב בשבילי

מנסה לעזור..
קודם כל בקשר לפסח, לדעתי כדאי להוריד פרופיל מראש, ולקחת את הנקיונות וההכנות בנחת. הכוונה היא שלא חייבים לנקות בטירוף את כל הבית. ברור שצריך לבדוק היטב שאין חמץ, אבל אם יש מקומות בבית, כמו מדפים גבוהים או ספרים, שלא נגעתם בהם חודשים ורק העלו אבק אז זה לא נורא אם הם ימשיכו לעמוד ככה גם בפסח.
אני ילדתי שנה שעברה שלושה שבועות לפני פסח. אני אומרת לה' אלף פעמים תודה שהחזיר לי את כוחי מהר כדי שאוכל לנקות את הבית לפסח, אבל עדיין זה לא פשוט ועושים רק מה שחייבים.
דבר נוסף שיכול לעזור- אם יש לכם יכולת, אז להביא עוזרת לפעמיים שלוש כדי שתעשה את הדברים הקשים יותר כמו המקרר. (יש כל מיני ישיבות שמציעים את הבחורים שלהם לעזרה בניקיונות פסח והם יחסית גם מאוד זולים)

בקשר לקשר בין האחים. תשדרי לגדול שאתם עדיין מאוד אוהבים אותו ולתת לו המון אהבה ותשומת לב. ובשביל לעזור לו להתחבר לאחיו/אחותו אפשר לבקש ממנו לעזור לטפל בו/בה כמו להגיד- הוא בוכה בוא תעזור לו ותביא לו מוצץ. אצלנו זה מאוד עזר. וב"ה עדיין הגדול מאוד אוהב את אחותו.

אני ובעלי באים ממשפחות ספרדיות מאוד שהאבק זה חמץ😔 באמת כדאי להוריד פרופיל ולהכניס לראש שהשנה לא יקרה כלום אם יהיה אבק.
נשתדל בעז״ה
תודה רבה

ואחרי כמה שנים שאמא שלי הייתה מעבידה אותנו קשה לפני פסח וראתה שזה לא הגיוני ההיסטריה הזו. התחליה להגיד: אבק זה לא חמץ והילדים הם לא קורבן פסח 😁
אימצתי את זה גם לביתי שלי..

בקשר לפסח, תסגרי ותמכרי כל מה שאפשר (אפשר לנקות רק את הסלון ולישון שם על מיטה מתקפלת לול לפעוט ועגלה לתינוק).

אפשר לסגור ארונות ולמכור.

אפשר לכסות את הספריה בנייר רצף (כמו שבסופר מכסים את האזורים של  מוצרי החמץ) ולמכור. וכו'.

אם ההורים גרים לא רחוק, פשוט להשאיר מקום מינימלי לשינה במשך השבוע ולארוחות ללא בישול (ואז גם לא צריך להשתגע עם המטבח). 

לארגן מראש בגדים במדף מסויים לכל השבוע (ואז לא צריך לנקות את החדרים והארונות).

אני ילדתי פעמיים בסוף אדר- את הבת הרביעית ואת השישית.

פעם אחת ניקיתי את חדר השינה שלנו (בלי ארונות רק מיטות) סלון (ובו הילדים ישנו) ומטבח (כי היינו בעיקר בבית בחג)

ובפעם השנייה התארחנו ומכרנו את הבית.

ביחס להכנת הפעוט- באמת קשה להבין בגיל כזה צעיר את השינוי שעומד לקרות

אני עשיתי את זה יותר פשוט בגיל הזה- 

קניתי ערימת מתנות בזול, ממתקים והפתעות לפעוט, ולאחר הלידה כל פעם שראה את התינוק דאגתי שבעריסה לידו תהיה מונחת מתנה ואמרנו שהתינוק הביא לו מתנה.

עשינו מזה עניין גדול וכך הילד התרגל להסתכל על התינוק בצורה מפרגנת וחיובית.

דבר נוסף זה שכדאי גם לשתף אותו בטיפול בתינוק (שיביא לך מוצץ, טיטול וכדומה, שינענע איתך את העגלה...)

ולהחמיא לו על כך מאד! להתפעל ממנו מאד!

ולא לכעוס עליו בגלל התינוק! (גם אם הוא העיר אותו שנייה אחרי שהצלחת להרגיע ולהרדים אותו).

שיהיה בהצלחה ובמזל טוב!

 

רעיון ממש נחמד עם המתנות.
אבל זה לא הרגל קצת בעייתי שאח״כ יהיה קשה להפסיק?

ב"ה הילדים שלי לא הראו מעולם תסמינים של קנאה (ויש לי 8 ילדים ב"ה).

את המתנות אפשר להוריד בהדרגה. אני מדברת על כמה פעמים ראשונות שבהן הוא רואה את התינוק.

זה גורם לו לשמוח בתינוק.

חשוב גם לתת לו תשומת לב ולא להתייחס רק לתינוק.

בהצלחה!

אחת לנקיון חובה 

והשניה לנקיונות רשות. 

לכל משימה (נניח מגירת תבלינים מיון ונקיון ) - הערכת זמן.

גם במקרה הכי גרוע הוא יכול לנקות דירה לבד. 

אז יעשה לילה לבן. קורה. גם לטובים ביותר. 

 

 

 

 

ממש מסקרן אותי..

בברכה, ש. הולמס.

ילדתי כמה ימים לפני פורים את הקטנה שלי כשהבכור בן שנה ו5.

גם סבלתי מצירים מוקדמים מתחילת החודש התשיעי.

מה שעזר לי להרגיע את הצירים זה דווקא יותר לנוח. אז הבאנו בעזרת ההורים של בעלי עוזרת שניקתה לקראת פסח  וזה ממש עזר והוריד לחץ. לדעתי חשוב באמת לזכור שאבק זה לא חמץ ובעל זה לא קורבן פסח. 

אפשר לנקות חלונות גם שבוע אחרי פסח למשל. 

גם אמא שלי הייתה אצלי אחרי שילדתי שבוע וגם זה עזר. בקיצור, קיבלתי עזרה ממי שהציע ואני לא אחת שממהרת לבקש עזרה, אבל במקרה הזה היה צריך.

 

בקשר לבכור אני מזדהה מאוד עם מה שכתבו פה לראות את התינוק החדש כמתנה לבכור.

 

נראה לי הוא ממש מרגיש מה זה אח רק אחרי הלידה, אז לפני הלידה זה  הזמן לתת לו עוד יותר תשומת לב ואהבה. וגם אחרי הלידה חשוב לשדר שאח זה מתנה, והרבה אהבה ותשומת לב גם לבכור. 

אישה אחת המליצה לי בזמן ההאכלה של התינוק, כשבד"כ הבכור בא וקצת מפריע לתת לו איזה חטיף (כשר לפסח), או צעצוע, לדבר איתו. ככה הוא מרגיש שלא מרחיקים אותו גם בזמן ההאכלה של הקטנציק. לי זה באמת עזר.

בהצלחה ושיהיה במזל טוב!

אולי מישהי עדינה ונעימה יותר באופי תתן לך הרגשה נעימה.

באיזה אזור את?

 

בינתיים תתחילי לתרגל בשכיבה כמה שיותר פעמים ביום, כבר תרגישי שיפור

וממש בסדר,
אבל לא יודעת למה לי זה היה ככ קשה.. ולמה קשה לי להתחיל עם זה שוב...

הפיזיוטרפיסטית בכלל לא נגעה בי!! מזתומרת היא ממש הכניסה את האצבע שלה??
זה הכל עובד על ביופידבק. הכנסת אלקטרודה שמחוברת למחשב וככה עטשים את התירגול ורואים את הכיווץ..

כי אני הייתי בקופה ולא היה מכשיר והיה לי ממש לא נעים. מעניין איפה אפשר לעשות עם מכשיר..

עשיתי במכון פיזיוטרפיה בבית חולים מאיר.
נשמע לא לעניין בכלל הכנסת אצבעות.
הייתי בורחת..

הפיזיותרפיסטית אמרה שהיא לא אוהבת את המכשיר כי הוא לא בודק הכל (יש דברים שהוא לא יכול לבדוק כנראה) ולכן היא לא משתמשת בו..
אבל טוב לדעת שיש גם אלטרנטיבה...

זה נכון שהוא לא בודק הכל.

עשיתי עם מכשיר בירושלים אצל קלודין הטב בלום, הלכתי כמה פעמים פרטי והמכשיר בהחלט עזר לתרגול כי הוא נותן פידבק. אם את רואה איזה מספרים שעולים ככל שאת מתאמצת יותר חזק זה בהחלט משכנע להתאמץ..

אבל ממש הרגשתי שהוא בודק רק את השריר הסוגר החיצוני יותר ולא שרירים אחרים שמרימים. אז כנראה שכדאי גם וגם.

דרך אגב אני חושבת שלחברות קופ"ח כללית זה היה בחינם, או שאולי מאוחדת..בכל אופן מכבי לא שילמו לי על זה.

אתר מחכים ומפורט במיוחד. הסברים, תרגילים וכו'. כדאי לקרוא שם גם לפני שהולכים לפיזיו או לרופאה אורוגינקולוגית כדי לדעת מה לשאול ולהבין את המושגים.

אבל היא מסתכלת אם הכנסת טוב את המכשיר וזה ממש לא נעים

הפנייה מרופא נשים / משפחה.
קביעת תור במקום שיש בו פיזיוטרפיה רצפת אגן. אין בכל מקום.
בעיקרון זה עובד על שיטת ביופידבק- הכנסת אלקטרודה לנרתיק (כמו טמפון אבל גדול..) שמחובר למחשב ומראה את הכיווץ עוצמתו וזמן הכיווץ.
ככה אפשר לתרגל בצורה מדוייקת.
בנות כאן רשמו שאצלהן הפיזיוטרפיסית הכמיבה אצבע..לא יודעת מה זה בדיוק

ואפילו יותר טוב מחיישנים.
רק שזה פחות נעים למטופלת, וזה גם טוב בשביל לבדוק מה המצב אבל לא בשביל לתרגל עם זה.

קצת מביך אבל מספרת פה שכשאני עושה תרגילים אני לפעמים שמה אצבע כדי להרגיש שאני מכווצת חזק. זה מאד מאד עוזר לתרגול אז שווה לי את אי הנוחות..

אני הגעתי עם וסטיבוליטיס ושריר ממש תפוס שם... ולפעמים היא ממש עשתה מסג' לשרירי התפוס שלי כמו בפיזיותרפיה לכאבי גב.

נראה לי תלוי למה מגיעים

ומוזר מאוד.
בלי קשר לדתיים או לא זה נשמע מוזר, ולא נראה לי שכל בתי החולים ככה. אני ילדתי בכמה מקומות, ולא כולם דתיים, ומאוד הקפידו על שעות ביקור, לא היו אצלי תינוקות בחדר, וכתוב בפירוש על הדלת של השירותים והמקלחת שזה לשימוש היולדות בלבד. ממש מבינה את הבאסה שלך, אני כנראה לא הייתי שותקת על כ"כ הרבה דברים מרגיזים. ...

ישן עם יולדות אחרות באותו חדר 

בעלי גם ישן איתי.
גם ככה החדר לא פרטי, זה לא צימר ובכל מקרה נכנסים לך לחדר מלא אחיות ורופאים. יש ווילון לכל מיטה- סוגרים אותו.
אמנם יש נשים שמתייחסות לזה כאל נופש אחרי לידה, אבל לרוב הנשים זה אשפוז. ויש מי שלא מסוגלות להישאר לבד מסיבות נפשיות או גופניות.

היו לי זוג בחדר שכל הלילה התלחששו

וזה היה די מעצבן.

 

אם הם יודעים לשמור על שקט ופרטיות של השני- למה לא?

אם לא, זה כן נורא כי אישה כן צריכה לנוח ולישון אחרי לידה.

נכון שסוגרים את הוילון אבל עדיין, לא רוצה לשמוע קולות של גבר זר מטר לידי בלילה וללכת לשירותים יחד.

והאמת אצלנו בחדר (שעצ יולדות א) בלילה הדלת היתה די סגורה ויכולתי לקום לשירותים בלי כובע.ולא לסגור את הוילון עד הסוף.

זה מאד מאד מפריע. ודיבורים ולחשושים כל הזמן גם מפריעים.

 

ולגבי הביות בחדר - טמטום, הזוי ממש.

 

לא הייתי רוצה להסתובב ככה אחרי לידה ליד גבר זר.

לי זה ממש נשמע מוזר שגבר זר יישן בחדר שיולדות אחרות ישנות שם.

ועוד ישן עם אישתו באותה מיטה. איכס!

אבל למה איכס???

 

אותי זה מעצבן כי אני בזמנים האלו אני מרגישה שאני הכי צריכה את הקרבה של בעלי

וכשיש איתי בחדר זוג ששוכב יחד במיטה ולא מפסיק להתנשק

זה מוציא לי את המיץ.

זה מקובל בבתי חולים שנשארים ליד חולה שצריך סיוע, בלי הפרדה מגדרית (אם רק לנכדים הבנים היה מותר לבוא אז לא היה מספיק כוח אדם לסייע לו בכל הלילות).

אני מסכימה שלהשתמש בשירותים של מאושפזים זה לא לעניין (במיוחד מבקרת אישה בחדר של מאושפזים גברים או מבקר גבר בחדר של מאושפזות, אבל גם אם זה מאותו מין - השירותים בחדר נועדו רק למאושפזים).

אבל להישאר בלילה ליד בן משפחה מאושפז ולסייע - זה חשוב מאוד.

ראוי להשתדל מאוד לא רק שלא להפריע למאושפזים האחרים אלא גם לעזור להם. בעלה של היולדת שהייתה מאושפזת איתי התנדב להביא גם לי אוכל מחדר האוכל. זה היה ממש יפה מצדו ועזר לי מאוד מאוד.

כשהייתי מאושפזת במחלקת נשים, בעלי ישן איתי, וגם בעלה של השניה, וזה היה בסדר גמור (אפילו שעדיין הסיטואציה רגישה כי מחלקת נשים...)
אבל אחרי לידה זה עניין אחר לגמרי.
הכאבים לרוב חזקים יותר, התשישות, הדימום הכבד, ההנקה, הכל כל כך אינטימי וזה פשוט סיוט אם יש גבר זר איתך בחדר, ועוד שמשתמש בשירותים!!!!
שירותים של יולדות זה שירותים מלאים בפריטים אינטימיים, אפילו בכתמי דם קלים, הם צריכים להיות כמה שיותר פנויים ליולדת שלפעמים העניין הזה לוקח לה זמן וכואב מאוד.

וחוץ מזה שלדעתי נוכחות של בעל בלילה יכולה להעיק על הרבה יולדות, לא תמיד גברים מבינים מספיק את הצורך במנוחה, יש כאלה שחושבים שעכשיו זה הזמן שלהם לצומי/צפיה בטלוויזיה, והאישה נשארת ערה וערה וערה עד שהוד מעלתם סיימו את היום גדוש החוויות...

תראי שכתבתי למעלה שהשירותים אמורים להיות מחוץ לתחום (וזה נכון גם למלווה אישה! ק"ו לגבר).

וכן כתבתי שחשוב לא להפריע למאושפזות האחרות.

שני הדברים האלה נכונים וחשובים בכל מחלקה בבי"ח. כמובן שגם ביולדות.

 

אבל ההפרדה שעשית שבמחלקת יולדות יש יותר כאבים, תשישות, בעיות אינטימיות - כאן אני אכן חולקת.

צעקות נוראיות כמו ששמעתי במחלקה שסבא שלי היה מאושפז בה לא שמעתי מעולם במחלקת יולדות אנשים שם התייסרו. ממש.

וגם לעניינים אינטימיים של מאושפזים אחרים יצא לי להיחשף לצערי הרב לאו דווקא במחלקת יולדות. זכורה לי חוויה קשה כזאת דווקא בחדר התאוששות שבו הייתי עם הבן שלי אחרי ניתוח.

כך שאני לא רואה הבדל. בית חולים הוא בית חולים. לא מקום נעים במיוחד... מחלקת יולדות היא לא מקום יוצא דופן - לא מקום של סבל קשה יותר לעומת מחלקות אחרות, ולא מקום שגורם להיחשפות יותר ממחלקות אחרות.

ברור שצריך להיות מתחשבים ורגישים.
גבר שפותח לך טלוויזיה בקולי קולות זה לא לעניין, גם ביום. או שמדבר בטלפון בקול.
לגבי השירותים והמקלחת- בעלי נניח הלך לשירותים אחר, והתקלח אצלנו בחדר רק כשהאישה השניה ישנה או הלכה משם. למרות שאני אישית לא רואה בעיה שיתקלח שם גבר גם כשאני ערה, אם אני לא רוצה כרגע והוא לא מתקלח שעה...
מקווה שהיולדת איתי בחדר תשאיר שירותים נקי וסביר בלי פרטים אינטימיים מידי, ולא בגלל בעלי...
באמת בבית חולים כמו שכתבה מישהי מאד מקובל להישאר לישון עם החולה. וכמו שכתבת, אחרי לידה זה עניין אחר לגמרי... מבחינתך ומבחינת הרבה נשים העניין האחר הוא הרגישות לפרטיות והאינטימיות שלך אבל מבחינת אחרות העניין האחר הוא עזרה פיזית, עזרה בטיפול בתינוק ותמיכה נפשית. אני לא הייתי מסוגלת להישאר לבד דקה.

כל הימים, חוץ מהכמה שעות שינה בלילה. הייתי זקוקה לזה וזה היה מצויין.
אבל בלילה ממש? זה המקום להתחשב ביולדות אחרות. את ממילא ישנה (ברור שיותר תומך כשהוא איתך לגמרי. עדיין...)
וכנל עניין השירותים. אני קיבלתי את זה שזו שאיתי לא ניקתה את המקלחת אחרי, או השאירה תחבושות גלויות והיו כתמי דם. היא היתה תשושה פיזית ונפשית וקיבלתי לגמרי. בעלי כמובן לא נכנס לשירותים. גם כשהיא לא היתה בחדר. לא לעניין נקודה.

וזה עוד חוץ מהאחיות עצמן.

 

חוץ מיזה שהבעל יכול להיות מלווה ביומיום ולעזור לאשתו אבל בשביל כמה שעות בלילה שהוא לא איתה- מה כבר יקרה אם הוא ילך לישון בביתו באמת?

 

בי"ח זה מקום ציבורי וצריכים להתחשב בשאר המאושפזות שם.

 

גם אני הבן שלי היה מאושפז בבי"ח וישנתי איתו וזה הרגיש לי אחרת מאשר שבעלי היה יישן איתי בתור יולדת.

זאת ממש לא אותה הרגשה.

ובכ"ז, כשישנתי עם הבן שלי כשהוא היה מאושפז- לא התקלחתי בבי"ח!
הייתי הולכת להתקלח בבית בזמן שמישהו אחר שהה עם הקטן שלי בבי"ח!

זאת שרשמה נגד שהייה של הבעל אחרי לידה, בלילות.

 

כתבת דברים חכמים וצודקים

ולא טורח לסגור

מחרפןןןן

שיהיו בריאים אנשים עם החוסר רגישות שלהם!

 

אבל זה גם טיפשות של תלה"ש שהם מאפשרים דברים כאלה.

בחיים לא שמעתי על ביות מלא וחלקי באותו חדר

"צרת רבים..."

אבל מעודד לשמוע שאני לא היחידה...

ביום האחרון הודעתי לבעלי שאם הוא לא מגיע לשחרר אותנו מיד כשאפשר אני נכנסת לדיכאון...

פשוט ישבתי ובכיתי מרוב יאוש...

 

עכשיו אני נזכרת... סליחה על החפירות...

שביום השני אחרי שהיולדת שהיתה איתי בחדר ( היינו רק 2). היתה עייפה... הגיוני..

סגרה את התריס, כבתה את האור סגרה את הדלת.. והלכה לישון... כאילו חיה בסרט...

11 בוקר כאילו 3 בלילה...

ואחרי כל זה, כשיצאתי החוצה להתאוור עם בעלי הילדים ושכחתי את הטלפון הוא צלצל כמה פעמים.. והיא ביקשה שאשתיק אותו כי הוא ממש הפריע לה שצלצל ב18 וחצי בערב.

 

ועוד לא הוספתי על אין שיש יולדות חילוניות שמסתובבות במחלקה, כותנות שאני אפילו בתוך הבית לא הייתי לובשת... וסליחה על הסטיגמה... 

 

קשה להשתחרר מהעניין. כמה שהלידה היתה מעולה והיולדות היה מזעזע בלשון המעטה.

בחיים לא שמעתי ששמים ביות מלא עם ללא ביות בחדר אחת.. גם לא עם ביות חלקי..

וגם לגבי שעות ביקור וזהז שישן..

לדעתי זה ממש לא התנהלות של בתי חולים

חבל שלא דרשת לעבור חדר...

או לפחות היית ורשת מה שמגיע לך!

היא זאת שהיתה לא בסדדר

 

אבל קרה לי גם בבי"ח דתי שבעל ישן עם היולדת שלידי

וכנ"ל לגבי ביות.

רציתי ביות, שמו אותי בחדר שלא כולן היו בביות והרגשתי מאד לא נעים אבל כשהתלוננתי אמרו שיש עומס וזה מה שיש... מבאס אבל ממש לא יכולתי לשים את התינוק בתינוקיה בגלל זה

(ודווקא תל השומר מפרסמים עכשיו הרבה בעיתונים חרדיים שיבואו ללדת שם ושיש תנאים מעולים וכו')

 

לגבי שעות הביקור המאוחרות הללו- עד 12:30 בלילה- לא יכולת להתלונן?

ממש חוצפה.

לא קשור לנופש או לא- כמו שאחת הבנות כתבה כאן.

זה ענין של מנוחה.

אישה אחרי לידה ועם תינוק קטן- חייבת לנוח.

וכש"יושבים" לה על הראש עד שעה כזאת מאוחרת בלילה- זה באמת מעצבן!
 

וגם מבחינת גבר זר ששוהה באותו חדר של היולדת ומשתמש בשירותים שלהם ומתקלח שם- ממש לא נעים!
מילא- היא צריכה עזרה ברגיל. ניחא.

אבל בשביל מה הוא צריך להתקלח שם ולישון שם וכו'...

ממש לא לענין!
 

אפילו שהוילונות סגורים והכל- לא הייתי מרגישה בנוח בכלל שגבר זר יישן בחדר שאני ישנה בו..

 

 

ולגבי הביות- ג"כ. ממש מבינה אותך.

 

 

בבי"ח דתי יש עוד ענינים חוץ מימה שהעלית-

מבחינת הלבוש של היולדות והצניעות

ושאת מרגישה הרבה יותר נוח להסתובב שם בלי להרגיש חשופה מידי או שלא בנוח.

 

לא נותר לי אלא לאחל לך המון מזל"ט, נחת, התאוששות קלה וכו"ט! 

 
 

ותודה ששיתפת אותנו...

 

 

נא לא לזרוק עגבניות

 

אני חושבת שדבר ראשון שצריך לחשוב עליו הוא מקצועיות הצוות הרפואי ואיך הם מתמודדים עם שאלות מורכבות

 

מה יהיה אחר כך בחדר? את האמת, לא כ"כ מעניין אותי

 

העיקר שאני והילד נצא לחיים טובים ולשלום

 

בסך הכול, מדובר בכמה ימים ארעיים שעוברים

 

ואם ח"ו משהו מסתבך יכול להיות לזה השפעה לשנים רבות....

 

( מדברת מנסיון של פשלות של בית חולים "דתי" ומלידות קשות שבכל אחת יצאתי בנס ממש)

 

אני ראיתי בחוש איך בבית חולים רגיל פשוט עבדו כמו שצריך, בלי להמרח, בלי לקחת סיכונים

 

מקצוענים בקיצור

הרווחתי את המעלות של בית חולים דתי, ויחס מהמםםםם!!!!

 

ובכללי בתי חולים דתיים, מעודדים יותר את מנוחת היולדת.

בתי חולים אחרים, מעודדים יותר ביות.

 

אלו מסקנות שהסקתי אחרי דיונים ארוכים עם יולדות אחרות שהיו איתי ב'אם וילד'.

 

אבל בית החולים שהוזכר על ידי הפותחת לא מקצועי.

 

רק שתבעתי אותו על רשלנות רפואית גיליתי כמה תביעות יש נגדו...

 

ומכירה כמה סיפורים מקרוב...

 

אז כן, שוה להצטמצם בדברים מסוימים ולא להסחב עם בעיות רפואיות שנים בגלל רשלנות....

לי יש נסיון מעולה בבי"ח מעיני הישועה

ודווקא הייתי תובעת את איכילוב אם היו לי כוחות נפש לזה!

הם התרשלו בכמה פעמים שיצא לי לשהות שמה.

לפני לידה ובתחילת הריון ועוד...

 

ואח"כ אומרים: לכול לבי"ח בגלל שהוא מקצועי ולא בגלל שהוא דתי.

 

סורי.

 

הייתי גם בבי"ח דתי ויצאתי מישם מרוצה עד מאוד! כולל אחיותיי, גיסתי ושכנותיי.

 

 

ולמרות שאני גרה קרוב לאיכילוב- לא חושבת לחזור לשם בעז"ה.

 למרות שהם מתדהרים בזה שהם "מקצועיים"..

 

בעיני, מעיני הישועה, מקצועניים לא פחות ואכפתיים עוד יותר!

 

(לא הפותחת)

 

 

 

אין קשר ישיר בין רמת הדת לרמת המקצועיות

 

אבל ספיצפית במעיני הישועה יש גישה של "סמוך" ו"יהיה בסדר"

 

אני לא יכולה לרשום פה את כמות מקרי התלונות של הרשלנות הרפואית ללא הסכמת העו"ד שנעזרתי בה

 

אבל המספרים מדברים בעד עצמם, ואיכילוב ד"א, ממש לא בראש הרשימה

 

עם זאת, יש להדגיש כי פשלות יש בכל מקום ולכן צריך להתפלל לשליחים נאמנים

 

יחד

 

עם השתדלות

ילדתי 4 לידות (שונות) במעיני הישועה והיה מעולה. תמיד!

 

והייתי מאושפזת מס' פעמים לפני לידה/ במהלך הריון/ בכללי באיכילוב והיה גרוע!

(חוץ מפה ושם שכן היה בסדר. אבל זה המיעוט.)

 

ואם היה לי כוח- הייתי הולכת לתבוע את איכילוב על המון דברים.

דברים שאני ראיתי במו עיניי ללא שעו"ד יגיד לי!
 

זה מה שאני חויתי.

 

(+ "חויה" נוראית שחוינו כל המשפחה בזה שבי"ח איכילוב פשוט "הרג" את סבא שלי ז"ל.

אמא שלי והמשפחה שלה לא מסוגלים להתקרב לאיכילוב בגלל מה שעוללו לסבי ז"ל.

לעומת מה ששמעתי באיכילוב שיש להם יותר ערך לחיים ועושים ככל יכולתם להאריך גם את חיי המבוגרים.

מה גם שסבי לא היה סיעודי.

יהודי בן 88 שהלך ותפקד וחשב ודיבר מעולה עד לרגע שנכנס לאיכילוב בגלל משהו פעוט ושם הרדימו אותו בעל כרחו ואח"כ כבר לא יצא מישם בחיים. אבל זה כבר ענין אחר)

 

 

 

 

בגלל הכבוד לחיים בכל מצב כנראה, שקצת חסר לפעמים בבתי חולים אחרים (וזה בלשון המעטה).
גם מי שבמצב די סופני הם משתדלים לטפל כמיטב יכולתם ולא הורגים.
אני לא אומרת שזה טוב כשצריך ניתוחים מסובכים וכאלה, אלא דווקא למצב שצריך השגחה ותשומת לב של רופאים.

הוא שמר על דממה וכל שכן לא התקלח..

הכל עניין של מזל ותפילות.
את יכולה להיות בבית חולים דתי וליפול על שותפות זוועה
לעומת זאת אני הייתי בהתחלה עם שותפות יהודיות זוועה ובסוף עם גויה מהממת ושקטה. אז זה ממש עניין של תפילות.
אני לא הייתי מתפשרת על איכות מקצועית ורפואית (ילדתי בקפלן).

אין חדרים נפרדים 

כנראה שם פשוט יצא שהשכנה לחדר לא רצתה ביות

והוא באמת התקלח שם?? 

ולדעתי אם כואב ואת לא שקטה--עדיף להיבדק!
( ועדיף עכשיו מאשר בלילה שכמעט הכל סגור-מנסיון)
בשורות טובות

בעיקרון שמעתי שזה נורמלי, לא?

ב"ה לא משהו שמנע ממני לתפקד כרגיל. הייתי בשבועות מתקדמים יותר בשמירה בגלל זה. בסוף ב"ה ילדתי בזמן. אפילו עברתי את התאריך...

א. פעם ההנקה מנעה, היום לא. מוכנה להיכנס אחרי חודשיים להריון?
ב. פעם כל מה שהנשים עשו זה גידלו את הילדים, החיים היו יותר פשוטים מבחינת רמת חיים. היום יש עבודה ולימודים ובית וכביסות ואוכל ברמה שפעם לא היה את זה.. במסגרת חיים כזאת קשה להיכנס להריון כל הזמן..

אני לא מעיזה להתפלל שלא יבוא ילד..!! זה כיאלו לבקש מהקב"ה שלא יביא לי שפע וברכה.. ככה לפחות זה מרגיש לי..

אשמח לדעת למה את נגד

3 מפתחות בידי הקב"ה: גשמים, ילודה ותחיית המתים (לא בלשון המדרש...)
מאמינה שהקב"ה מביא לכל אחת כפי יכולתה, אך כמו בפרנסה יש לעשות השתדלות כל אחת לפי עניינה

יש בחירה לאדם.

ועובדה שלצערינו רואים נשים לא בריאות בנפשן יולדות עוד ועוד ילדים, כשהן לא מטפלת בעצמן.

האם זהו רצון ה'? לא יודעת

ה' מביא גם מחלות לא עלינו ולא על אף אחד ואסונות וכו'

 

אז בעבר הרבה מתו בלידה, גם מישהו סיפר שבתלמוד כתוב ששפחות היו זולות מאוד כי הרבה מתו בלידה.

ומספרי היסטוריה היו הרבה מלכות ונסיכות שמתו בלידה. ולנשים שלא היו בעיות בריאות היו הרבה ילדים 

ובברית המועצות בקושי מכרו אמצעי מניעה והיה קשה למצוא ולקנות אז נשים נשים עשו הפלות יזומות  כל שנה. 

 

ואישה לרוב לא הייתה נכנסת להריון חדש עד שהתינוק בן שנתיים.

ועוד - בעבר הייתה למרבה הצער תמותת תינוקות גבוהה מאוד מאוד. זה כמובן איום ונורא ושובר לב, אבל זה גם מביא למצב שכנראה די נדיר היה לראות משפחה של ותר מ... נניח שבעה ילדים.

היום שב"ה רמת הרפואה עלתה מאוד, בלי מניעה אישה יכולה גם להגיע ליותר מחמש עשרה ילדים - זה דבר חדש שלא היה בעבר.

נכנסתי להריון שני 5 חודשים אחרי לידה ראשונה.
אבל זה מ א ד משתנה מאחת לאחת. לפעמים אפשר לקבל אינדיקציה מהנשים במשפחה שלך- אמא ואחיות.

לגבי אמצעי מניעה. אני מעולם לא השתמשתי ומתפללת שה' יתן לי כח גם הלאה ולא אצטרך לקחת. למנוע הריון זה ממש לא דבר שהייתי עושה לכתחילה, אלא רק במקרה של צורך גדול ואמיתי.
זה לגבי הגישה הכללית. כמובן שאם יש צורך באופן פרטי- שואלים רב ספציפית ויש מקרים שמותר ואפילו חובה למנוע.

ולשאלתך גם פעם היו אמצעי מניעה, אם כי פרימיטיביים יותר.. מוזכר כבר ברשי על חומש בראשית ועוד.

ילדי באים בעזרת טיפולי פוריות לכן לא לוקחת סיכון שאם יבוא לי טבעי אז אשמח. אבל מצד שני אחרי כל לעדה אני בלחץ שנה..... שלא יכולה לישוב על הריון....

גם אני לא לוקחת בינתיים אמצעי מניעה. מאמינה שה נותן ילדים כשהאישה יכולה ומסוגלת ולא חסרים מקרים שהאשה לקחה מניעה ובסוף נכנסה להריון עם המניעה.
בין הילד הראשון לשני לקח לי 7 חודשים להיכנס להריון שנפל בשבוע 8 ואחרי חודשים וחצי נכנסתי שוב להריון. בילד השני נכנסתי אחרי 4 חודשים וב״ה ההריון מתקדם. נראה מה יהיה הלאה. בעז״ה מאמינה ובטוחה שה׳ יתן לי כוחות

אבל ההנקה מונעת לי שנה שלמה, ואחרי השביעי הרגשתי צורך למנע יותר וגם אחרי השמיני , לא יודעת מה היה פעם, אבל אם ההנקה לא היתה מונעת לי הייתי חייבת להשתמש באמצעי מניעה גם קודם , מאוד מאוד קשה ללדת בלי הפסקה, במיוחד שתחילת ההריון שלי סיוט, ואני לא רואה איך כלכלית אפשר לא לעבד. התלבטתי המון עם עצמי שנים בשאלה שאת שואלת , הגעתי למסקנה שגם את האפשרות לאמצעי מניעה ה' ברא וגם את החוכמה לרב אותו את שואלת, והמציאות מורכבת.

אצלי גם ברוך ה' כשהמחזור חוזר- זה הריון מייד, ולכן באיזשהו שלב היתי חייבת הפסקה ארוכה יותר. ולכן זה משתנה מאוד מאישה לאישה, אישה שההנקה לא מונעת לה בכלל ונכנסת בקלות להריון וההריון קשה לה-יהיה לה קשה יותר לא להשתמש באמצעי מניעה, ממש בלתי אפשרי לאורך זמן, צריך גם לגדל את הילדים. ולעומתה אישה שההנקה מונעת לה המון זמן או אשה שגם כך לוקח לה הרבה זמן להכנס להריון תוכל אולי לא להשתמש באמצעי מניעה .בסופו של דהר המטרה לגדל את ילדינו באהבה ובצורה טובה, וכך צריך לבחון את סוגיית אמצעי המניעה, לפעמים ביטולה ( של המצווה ) הוא קיומה

כנראה שהיו בעבר אמצעי מניעה כלשהם (אפשר להסתכל ברש"י על סיפורן של שתי נשות למך בספר בראשית), וגם ההנקה הייתה הרבה יותר מלאה באמת, ולכן מנעה (וגם גופן של הנשים היה "חזק" יותר מהבחינה הזו).

 

אני אישית גם לא אוהבת בכלל את הרעיון של אמצעי מניעה... אבל מודה לה' על האפשרות להשתמש בהם כשזה באמת נצרך. כי בימינו הדורות חלשים יותר, ולכן אי אפשר להסתמך על המניעה הטבעית של ההנקה.

בקודמים לא השמשתי ונכנסתי פעם אחת אחרי 7 חו' ופעם שניה אחרי 8 חו'. עכשיו אחרי קיסרי אז חייבית למנוע

לפעמים גם לפני
זה אמנם לא מעט זמן
אבל זה לא תמיד מספיק...
בגדול הם בערך כל שנתיים החמודים שלי
פעם אחת שמתי התקן לא הורמונלי לשנתיים והיה פער של 3 שנים וזו היתה חוויה שאוששה את כל הבית.
זה עשה פלאות לזוגיות שלנו ולעוד הרבה תחומים אחרים
גם לי היה קשה עם אמצעי מניעה
אבל הרי אנחנו מתערבים ומשפיעים על המציאות כל הזמן
זה היה לימוד בשבילי שכשזה מותר אז זה מותר, רצוי ונכון

לא טבעת. טבעת כן משחררת הורמונים מקומיים

אבל אני אישית חושבת שבכל דבר בחיים בנאדם צריך לעשות השתדלות למה שהוא רוצה

אם את לא באמת מסוגלת או רוצה עכשיו ילדים..

למה לא למנוע?

הרי אם אלוקים כן חושב שאת צריכה עוד ילדים ודוקא עכשיו זה יקרה גם עם מניעה..

(מכירה 3 נשים שנכנסו להריון עם מניעה והן שמחות בזה וטוב להן..

ומצד שני נשים שלא לקחו מניעה בשביל לא להתערב לאלוקים ומתוסכלות מזה שבא עוד ילד..)

 

ויודעת שגם אם יהיו לך מליון ילדים ברצף את לא תמנעי ובאמת מאמינה באמונה שלימה ותמימה ותשמחי אם מה שיבוא עלייך אז סבבה..

רק רציתי להראות צד אחר

לא תשתמשי כי לא היה פעם? כי לא ככה ד' ברא את העולם?
מי שצריכה וזקוקה משתמשת ונהנית.
כנ"ל באמצעי מניעה, ד' נתן מתנה לדור שלנו. צריך לדעת להשתמש בתבונה!
א"א להשוות בין חיים של מישהי אחת לשניה- הריון, לידה, הנקה, בעל, ילדים, קשיים, פרנסה...
בשביל זה יש לנו רבנים.

שפעם הגוף היה חזק יותר, וכל דבר שעבר על הגוף, השפיע על הגוף ב100%.
זאת אומרת שכשאישה היתה יולדת ומניקה, הגוף שלה היה "עסוק" ב 100% בהנקה ובייצור חלב, ולא היה ביוץ ומחזור עד אחר תקופת ההנקה (שמן הסתם היתה בזמנו יותר ארוכה כי לא היו תחליפים) . ואז הגוף היה יכול להתאושש ולחזור לכוחות ולהיות מוכן להריון חדש.
היום, שהגוף חלש יותר, אז הכל חלש יותר, ולכן גם ההנקה לא ממש חזקה ו"תופסת" את כל הגוף, והרבה נשים שמניקות מקבלות מחזור תוך כדי.
חוץ מכל הנ"ל היו גם בעבר אמצעי מניעה, אלא שהיום הם יותר מפותחים

פעם רוב האנשים עבדו בעבודה פיזית קשה, אכלו יחסית גרוע וההגיינה הייתה לא משהו..

הגוף שלהן היה חלש מדי בשביל להחזיק בריון והנקה ביחד. היום ב"ה אין בעיה של אוכל, הסביבה שלנו נקייה והגוף יכול לפנות הרבה יותר משאבים להריון והנקה.

כשהחלטתי שהמניעה של ההנקה לא מספיקה ואני צריכה עוד זמן, הלכתי ללמד את השיטה, הייתי אצל מיכל שונברון, לדעתי זה ידע מדהים וחשוב על הגוף, אבל קצת קשה להשתמש בה לאורך זמן ללא אמצעי אחר( כגון דיאפרגמה- שלא כולם מתירים) לימים הפוריים, כי אם פשוט נמנעים מאישות בימים אלו זה יוצא שאחרי הטבילה צריך לחכות עוד 3-5 ימים, כך זה היה אצלי, וזה קשה מאוד. בנוסף- אם ממש חשוב למנע, זה קצת בעייתי כי מספיק פספוס קטן ( כמו שקרה לי...וקיבלתי מתנה מקסימה), כדי להכנס להריון. לאחר מכן הבנתי שאין לי בררה אלא להשתמש באמצעים הרגילים.

רק שפיספוסים יש גם עם אמצעים חיצוניים.

בכל אופן שאלת מה אנחנו עושים אז על זה עניתי...

ב. מודה ומתוודה, אחרי לידות, עד שלא מצאתי מניעה שהתאימה לי פשוט נמנענו מאישות. אין מה לעשות. זה כמו שתגידי, למה לעבוד? אם ה' רוצה לתת פרנסה הוא יתן, ואם לא אז גם עבודה לא תעזור. למה לקחת תרופות? אם ה' רוצה לרפא שירפא.. אלא מה, יש הנהגה אלוקית ויש השתדלות אנושית

בממוצע ילדתי כל שנה וחצי (הפרש הכי גדול בין הלידות היה לי שנה ותשעה, והכי קטן שנה וחודש).

אחרי הלידה השביעית הייתי פיסית במצב שלא יכולתי הריון. הייתי חייבת למנוע. עשיתי את זה בקושי רב.  כל הזמן הסתכלתי על הילדים המקסימים שלי ואמרתי- איך אפשר למנוע עוד שפע כזה???

 

התייעצתי עם רב שאמר לי: כמו שה' רצה ממך ללדת- עכשיו הוא רוצה ממך לעצור.

לא היה לי קל, אבל הבנתי שבאמת זה מה שה' רוצה ממני.

 

ב"ה ילדתי עוד מאז, ועדיין מונעת כדי שיהיו מרווחים יותר גדולים בין הלידות.

 

וכשאני מונעת אני בכלל לא מתפללת שלא יהיה הריון. להיפך. תמיד יש לי תקווה שאמצעי מניעה לא יעשו את עבודתם כמו שצריך (אבל זה לא קרה אצלי...)

אני האנונימית שכתבה שלא מנעתי עד הילד השביעי, אני עם התקן, יודעת שזה נה שנכון עכשיו, ובעזרת ה' יגיע הזמן לעוד אחד ( אולי אחרון), בעזרת ה', אבל כל חודש יש לי תקוה סמויה בלב שאולי ההתקן לא יעבד, אפילו שאין לי מושג איך אתמודד עם יהיה הריון.

שנתיים מהלידה.
אישה הייתה נחשבת מסולקת דמים 24 חודש. מסולקת דמים זה שאין דימום בכלל כמו בתקופת הריון.
ואז היו להם הפרשים של כ3 שנים בין ילד לילד.
אצלי לא מנעתי בין 3 הילד הגדולים, וההפרשים ביניהם שנה וחצי, שנה ושמונה חודשים. (נקלטתי מיד אחרי המחזור הראשון)
אחכ עם התקן מנעתי שנתיים וההפרש בין השלישי לרביעי יצא 3 שנים.

יש לה 5 ילדים רצופים, שנה אחרי שנה. אחר כך היא מנעה, כנראה, כי פתאום המרווחים ממש גדלו...

אבל היא מעולם לא עבדה, והיא פשוט אוהבת לרדוף אחרי ילדים ולשחק איתם כל היום. יש לה המון סבלנות, והיא ממש נהנתה מזה.

אני בחיים לא הייתי מסוגלת. 

 

פעם הסתדרו בגלל ש:

ההנקה מנעה, 

נשים לא עבדו מחוץ לבית,

תמותת התינוקות הייתה גבוהה בטירוף, במאה ה19 קרוב ל50% מהילדים מתו לפני גיל 5. 

פעם היו מתים צעירים. ילדים היו מתים המון. והחיים היו מאד קשים, גם בעניין הזה.

אז השאלה "איך פעם הסתדרו" היא בעצם ללא תשובה. פעם גם לא היה חשמל ולא היו תרופות ולא היה פלסטיק! מעיל נגד גשם אפילו לא ממש היה.. והרבה יהודים היו עניים מרודים. ולא היה גם ביטוח לאומי ולא גיוס תרומות באינטרנט.

מה לעשות, היה קשה.

אני מאמינה שהיו הרבה שהיו להם יותר ילדים ממה שיהיו רוצים או יכלו לכלכל, ואם לא היתה ברירה אולי מנעו בצורה "טבעית"..

 

יש לי שאלה אחרת לגבי מה היה פעם, אבל אולי חבל שאנצלש לך. תגידי אם לא מפריע לך.

 

בזמן האחרון אני סובלת מביוץ לפני טבילה.

אני מניחה שגם פעם היו הרבה נשים עם מחזור קצר יחסית או דימום ארוך יחסית שבעצם נכנסו לקטגוריה של עקרות הלכתית.

אני תוהה באיזה שלב הבינו את הקשר הזה בין מחזור קצר וזה שאין ילדים, והאם היה מצב שבנות עם מחזור קצר היו צריכות להסתיר את זה או לשקר כדי להתחתן..???

למישהי יש מושג?

שלרוב היה מצב של וסת קבוע-סימנים קבועים.זמן קבוע.

רק היום לרוב אין.

חוץ מזה מה עם צמח הדודאים שהביאו ללאה?

זה לא קרה?כל האימהות וכו'

 

אגב אני מכירה את הנושא של ביוץ מוקדם קצת

 

ההנקה מונעת לי ב מאה אחוז
כל עוד אני מניקה אני לא מקבלת וסת ולא נכנסת להריון
6 ילדים...

ארבעה ילדים. הגדול בן 6, 4, 2 וחצי שנה.

ד"ר גור דביר
ד"ר רן נגר

מקצועיים מאוד. ועדינים.

ותודה שענית לי

 

אני קצת מכירה אותך..

בהמשך ההריון איחשף, בעז"ה. (שימשיך בקלות ובבריאות, אמן!)

הוא גבר אבל עדין וסימפטי מאוד.
בדק אותי ברעננה בהריון בסיכון