ישן עם יולדות אחרות באותו חדר 

היו לי זוג בחדר שכל הלילה התלחששו

וזה היה די מעצבן.

אם הם יודעים לשמור על שקט ופרטיות של השני- למה לא?

אם לא, זה כן נורא כי אישה כן צריכה לנוח ולישון אחרי לידה.

נכון שסוגרים את הוילון אבל עדיין, לא רוצה לשמוע קולות של גבר זר מטר לידי בלילה וללכת לשירותים יחד.

והאמת אצלנו בחדר (שעצ יולדות א) בלילה הדלת היתה די סגורה ויכולתי לקום לשירותים בלי כובע.ולא לסגור את הוילון עד הסוף.

זה מאד מאד מפריע. ודיבורים ולחשושים כל הזמן גם מפריעים.

ולגבי הביות בחדר - טמטום, הזוי ממש.

לא הייתי רוצה להסתובב ככה אחרי לידה ליד גבר זר.

לי זה ממש נשמע מוזר שגבר זר יישן בחדר שיולדות אחרות ישנות שם.

ועוד ישן עם אישתו באותה מיטה. איכס!

אבל למה איכס???

אותי זה מעצבן כי אני בזמנים האלו אני מרגישה שאני הכי צריכה את הקרבה של בעלי

וכשיש איתי בחדר זוג ששוכב יחד במיטה ולא מפסיק להתנשק

זה מוציא לי את המיץ.

זה מקובל בבתי חולים שנשארים ליד חולה שצריך סיוע, בלי הפרדה מגדרית (אם רק לנכדים הבנים היה מותר לבוא אז לא היה מספיק כוח אדם לסייע לו בכל הלילות).

אני מסכימה שלהשתמש בשירותים של מאושפזים זה לא לעניין (במיוחד מבקרת אישה בחדר של מאושפזים גברים או מבקר גבר בחדר של מאושפזות, אבל גם אם זה מאותו מין - השירותים בחדר נועדו רק למאושפזים).

אבל להישאר בלילה ליד בן משפחה מאושפז ולסייע - זה חשוב מאוד.

ראוי להשתדל מאוד לא רק שלא להפריע למאושפזים האחרים אלא גם לעזור להם. בעלה של היולדת שהייתה מאושפזת איתי התנדב להביא גם לי אוכל מחדר האוכל. זה היה ממש יפה מצדו ועזר לי מאוד מאוד.

תראי שכתבתי למעלה שהשירותים אמורים להיות מחוץ לתחום (וזה נכון גם למלווה אישה! ק"ו לגבר).

וכן כתבתי שחשוב לא להפריע למאושפזות האחרות.

שני הדברים האלה נכונים וחשובים בכל מחלקה בבי"ח. כמובן שגם ביולדות.

אבל ההפרדה שעשית שבמחלקת יולדות יש יותר כאבים, תשישות, בעיות אינטימיות - כאן אני אכן חולקת.

צעקות נוראיות כמו ששמעתי במחלקה שסבא שלי היה מאושפז בה לא שמעתי מעולם במחלקת יולדות אנשים שם התייסרו. ממש.

וגם לעניינים אינטימיים של מאושפזים אחרים יצא לי להיחשף לצערי הרב לאו דווקא במחלקת יולדות. זכורה לי חוויה קשה כזאת דווקא בחדר התאוששות שבו הייתי עם הבן שלי אחרי ניתוח.

כך שאני לא רואה הבדל. בית חולים הוא בית חולים. לא מקום נעים במיוחד... מחלקת יולדות היא לא מקום יוצא דופן - לא מקום של סבל קשה יותר לעומת מחלקות אחרות, ולא מקום שגורם להיחשפות יותר ממחלקות אחרות.

וזה עוד חוץ מהאחיות עצמן.

חוץ מיזה שהבעל יכול להיות מלווה ביומיום ולעזור לאשתו אבל בשביל כמה שעות בלילה שהוא לא איתה- מה כבר יקרה אם הוא ילך לישון בביתו באמת?

בי"ח זה מקום ציבורי וצריכים להתחשב בשאר המאושפזות שם.

גם אני הבן שלי היה מאושפז בבי"ח וישנתי איתו וזה הרגיש לי אחרת מאשר שבעלי היה יישן איתי בתור יולדת.

זאת ממש לא אותה הרגשה.

ובכ"ז, כשישנתי עם הבן שלי כשהוא היה מאושפז- לא התקלחתי בבי"ח!
הייתי הולכת להתקלח בבית בזמן שמישהו אחר שהה עם הקטן שלי בבי"ח!

זאת שרשמה נגד שהייה של הבעל אחרי לידה, בלילות.

כתבת דברים חכמים וצודקים

ולא טורח לסגור

מחרפןןןן

שיהיו בריאים אנשים עם החוסר רגישות שלהם!

אבל זה גם טיפשות של תלה"ש שהם מאפשרים דברים כאלה.

בחיים לא שמעתי על ביות מלא וחלקי באותו חדר

"צרת רבים..."

אבל מעודד לשמוע שאני לא היחידה...

ביום האחרון הודעתי לבעלי שאם הוא לא מגיע לשחרר אותנו מיד כשאפשר אני נכנסת לדיכאון...

פשוט ישבתי ובכיתי מרוב יאוש...

עכשיו אני נזכרת... סליחה על החפירות...

שביום השני אחרי שהיולדת שהיתה איתי בחדר ( היינו רק 2). היתה עייפה... הגיוני..

סגרה את התריס, כבתה את האור סגרה את הדלת.. והלכה לישון... כאילו חיה בסרט...

11 בוקר כאילו 3 בלילה...

ואחרי כל זה, כשיצאתי החוצה להתאוור עם בעלי הילדים ושכחתי את הטלפון הוא צלצל כמה פעמים.. והיא ביקשה שאשתיק אותו כי הוא ממש הפריע לה שצלצל ב18 וחצי בערב.

ועוד לא הוספתי על אין שיש יולדות חילוניות שמסתובבות במחלקה, כותנות שאני אפילו בתוך הבית לא הייתי לובשת... וסליחה על הסטיגמה... 

קשה להשתחרר מהעניין. כמה שהלידה היתה מעולה והיולדות היה מזעזע בלשון המעטה.

בחיים לא שמעתי ששמים ביות מלא עם ללא ביות בחדר אחת.. גם לא עם ביות חלקי..

וגם לגבי שעות ביקור וזהז שישן..

לדעתי זה ממש לא התנהלות של בתי חולים

חבל שלא דרשת לעבור חדר...

או לפחות היית ורשת מה שמגיע לך!

היא זאת שהיתה לא בסדדר

אבל קרה לי גם בבי"ח דתי שבעל ישן עם היולדת שלידי

וכנ"ל לגבי ביות.

רציתי ביות, שמו אותי בחדר שלא כולן היו בביות והרגשתי מאד לא נעים אבל כשהתלוננתי אמרו שיש עומס וזה מה שיש... מבאס אבל ממש לא יכולתי לשים את התינוק בתינוקיה בגלל זה

(ודווקא תל השומר מפרסמים עכשיו הרבה בעיתונים חרדיים שיבואו ללדת שם ושיש תנאים מעולים וכו')

לגבי שעות הביקור המאוחרות הללו- עד 12:30 בלילה- לא יכולת להתלונן?

ממש חוצפה.

לא קשור לנופש או לא- כמו שאחת הבנות כתבה כאן.

זה ענין של מנוחה.

אישה אחרי לידה ועם תינוק קטן- חייבת לנוח.

וכש"יושבים" לה על הראש עד שעה כזאת מאוחרת בלילה- זה באמת מעצבן!
 

וגם מבחינת גבר זר ששוהה באותו חדר של היולדת ומשתמש בשירותים שלהם ומתקלח שם- ממש לא נעים!
מילא- היא צריכה עזרה ברגיל. ניחא.

אבל בשביל מה הוא צריך להתקלח שם ולישון שם וכו'...

ממש לא לענין!
 

אפילו שהוילונות סגורים והכל- לא הייתי מרגישה בנוח בכלל שגבר זר יישן בחדר שאני ישנה בו..

ולגבי הביות- ג"כ. ממש מבינה אותך.

בבי"ח דתי יש עוד ענינים חוץ מימה שהעלית-

מבחינת הלבוש של היולדות והצניעות

ושאת מרגישה הרבה יותר נוח להסתובב שם בלי להרגיש חשופה מידי או שלא בנוח.

לא נותר לי אלא לאחל לך המון מזל"ט, נחת, התאוששות קלה וכו"ט! 

ותודה ששיתפת אותנו...

נא לא לזרוק עגבניות

אני חושבת שדבר ראשון שצריך לחשוב עליו הוא מקצועיות הצוות הרפואי ואיך הם מתמודדים עם שאלות מורכבות

מה יהיה אחר כך בחדר? את האמת, לא כ"כ מעניין אותי

העיקר שאני והילד נצא לחיים טובים ולשלום

בסך הכול, מדובר בכמה ימים ארעיים שעוברים

ואם ח"ו משהו מסתבך יכול להיות לזה השפעה לשנים רבות....

( מדברת מנסיון של פשלות של בית חולים "דתי" ומלידות קשות שבכל אחת יצאתי בנס ממש)

אני ראיתי בחוש איך בבית חולים רגיל פשוט עבדו כמו שצריך, בלי להמרח, בלי לקחת סיכונים

מקצוענים בקיצור

הרווחתי את המעלות של בית חולים דתי, ויחס מהמםםםם!!!!

ובכללי בתי חולים דתיים, מעודדים יותר את מנוחת היולדת.

בתי חולים אחרים, מעודדים יותר ביות.

אלו מסקנות שהסקתי אחרי דיונים ארוכים עם יולדות אחרות שהיו איתי ב'אם וילד'.

אבל בית החולים שהוזכר על ידי הפותחת לא מקצועי.

רק שתבעתי אותו על רשלנות רפואית גיליתי כמה תביעות יש נגדו...

ומכירה כמה סיפורים מקרוב...

אז כן, שוה להצטמצם בדברים מסוימים ולא להסחב עם בעיות רפואיות שנים בגלל רשלנות....

לי יש נסיון מעולה בבי"ח מעיני הישועה

ודווקא הייתי תובעת את איכילוב אם היו לי כוחות נפש לזה!

הם התרשלו בכמה פעמים שיצא לי לשהות שמה.

לפני לידה ובתחילת הריון ועוד...

ואח"כ אומרים: לכול לבי"ח בגלל שהוא מקצועי ולא בגלל שהוא דתי.

סורי.

הייתי גם בבי"ח דתי ויצאתי מישם מרוצה עד מאוד! כולל אחיותיי, גיסתי ושכנותיי.

ולמרות שאני גרה קרוב לאיכילוב- לא חושבת לחזור לשם בעז"ה.

 למרות שהם מתדהרים בזה שהם "מקצועיים"..

בעיני, מעיני הישועה, מקצועניים לא פחות ואכפתיים עוד יותר!

(לא הפותחת)

אין קשר ישיר בין רמת הדת לרמת המקצועיות

אבל ספיצפית במעיני הישועה יש גישה של "סמוך" ו"יהיה בסדר"

אני לא יכולה לרשום פה את כמות מקרי התלונות של הרשלנות הרפואית ללא הסכמת העו"ד שנעזרתי בה

אבל המספרים מדברים בעד עצמם, ואיכילוב ד"א, ממש לא בראש הרשימה

עם זאת, יש להדגיש כי פשלות יש בכל מקום ולכן צריך להתפלל לשליחים נאמנים

יחד

עם השתדלות

ילדתי 4 לידות (שונות) במעיני הישועה והיה מעולה. תמיד!

והייתי מאושפזת מס' פעמים לפני לידה/ במהלך הריון/ בכללי באיכילוב והיה גרוע!

(חוץ מפה ושם שכן היה בסדר. אבל זה המיעוט.)

ואם היה לי כוח- הייתי הולכת לתבוע את איכילוב על המון דברים.

דברים שאני ראיתי במו עיניי ללא שעו"ד יגיד לי!
 

זה מה שאני חויתי.

(+ "חויה" נוראית שחוינו כל המשפחה בזה שבי"ח איכילוב פשוט "הרג" את סבא שלי ז"ל.

אמא שלי והמשפחה שלה לא מסוגלים להתקרב לאיכילוב בגלל מה שעוללו לסבי ז"ל.

לעומת מה ששמעתי באיכילוב שיש להם יותר ערך לחיים ועושים ככל יכולתם להאריך גם את חיי המבוגרים.

מה גם שסבי לא היה סיעודי.

יהודי בן 88 שהלך ותפקד וחשב ודיבר מעולה עד לרגע שנכנס לאיכילוב בגלל משהו פעוט ושם הרדימו אותו בעל כרחו ואח"כ כבר לא יצא מישם בחיים. אבל זה כבר ענין אחר)

אין חדרים נפרדים 

כנראה שם פשוט יצא שהשכנה לחדר לא רצתה ביות

והוא באמת התקלח שם?? 

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.