פורום הריון ולידה (עמוד 4079)

לא יודעת מה זה בדיוק אבל זה נראלי משהו מהגוף שלנו, לא העובר..

ככה הרגיש לי.

לא רואה סיבה ללחץ או משהו

אני בשבוע 27 עכשיו ועבר לי כבר..

קודם במפשעה ואז ברגל

איזי טנס,זה להקלה בצירים,בדר"כ עוזר בשלב לטנטי. ועל כל אישה משפיע אחרת. 

מכירה כמה שהסתדרו ועזר להם...

מכירה את ההמתנה.
כדדאי לך למנף אותה לדברים טובים שאת יכולה לעשות ....


חזקי ואמצי!


 

אני יולדת תמיד לפני הזמן ככה שאני באמת לא יודעת איך ומתי זה יתפוס אותי.

מה שהכי קשה לי זה לדאוג כל ערב לכל הכביסות

שאם אני אצטרך פתאום לצאת הילדים בבבית לא יתקעו בלי בגדים

אוכל הקפאתי קצת 

ואני דואגת כל הזמן שהבית יהיה מסודר והכל במקום

שאם אני אצא פתאום ותגיע מישהי לשמור אני אוכל להדריך אותה מרחוק מה נמצא איפה

וגם שיהיה לה נעים להכנס לבית מסודר ולא לבלגן מטורף.

בקיצור, עסוקה כל היום בלסדר ולכבס ולדאוג...

בכל מקרה, לא נראה לי שהלחץ משפיע על התקדמות הלידה ולא עכב אותה

הלידה תהיה בדיוק בזמן שאלוקים מחליט ולא רגע קודם או אח"כ.

ממש לא נראה לי שלחץ יכול לעכב לידה בצורה כזאת.

37 זה עדיין קצת מוקדם, ואם ילדת בלידה הקודמת ב42, בכלל לא נראה לי שיש לך מה להלחץ עכשיו.

שיהיה בהצלחה

לידה קלה ושמחה

ובידיים מלאות

לא סתם אומרים שאישה היא בהיריון שמונה חודשים+שנה - כי החודש התשיעי נמשך כמו נצח...

הייתי ממליצה לך לא לחשוב בכלל שאת כבר בתשיעי, כי את הגדול ילדת מאוחר. (זו לא ערובה, אמנם, אבל עדיף לך לחשוב ככה...)

ואולי למצוא דברים שאת "חייבת" להספיק לפני הלידה, ולהתחיל לעשות אותם, כדי להעביר את הזמן וכדי להסיח את הדעת...

ולזכור שאת נורמלית ביותר.

מהנסיון שלי נשים רבות מרגישות כמוך, המחשבות ממלאות את הראש וקשה להפטר מהן

זה באמת מפריע לשחרר ולהנות מההווה.. 

מה שעובד מאד טוב במצבים כאלו זו שיחת התמקדות. דרך ההתבוננות בדבר עצמו עולה הפתרון מתוכך.. זה כמו קסם. ממש מרגש. 

לא מזמן היתה אצלי מישהי בדיוק במצב הזה.. יצאה עם דימוי מאד חזק שעזר לה במשך כמה שבועות עד הלידה.. אשמח לעזור לך 

יש תרופות שעוצרות את הצרבת.

אני אישית חיה על לנסו פרזול

בלי זה לא מסוגלת לנשום

(זו תרופה די חזקה. יש תרופות קלות יותר)

ושאת מרגישה ביטחון. 

יש דולות שאולי יסכימו לעשות "דיל"  כזה.

ואם את מרגישה איתה בנוח. וגם לשאול אם היא פנויה בד"כ.

יצא לי להיפגש עם דולה שהיא גם מורה, ואז שאלתי: אם אלד בשעות העבודה שלה איך היא תבוא? אז שילמתי לה על הפגישה ואמרתי שאני לא מעוניינת.

כדאי גם לבדוק האם היא מוכנה לבוא בשבת. הרי יולדת היא בסכנה ובתנאים מסוימים מחללים עליה את השבת.

מצאתי בסוף דולה חרדית שהייתה מוכנה לבוא גם בשבת, והיא הייתה נחמדה ולא לוחצת, ותומכת. בסוף היא עזרה לי בשתי הלידות.

פנינה צסרק,ממליצה.

אם מתחילים לחפש לא תמיד מיד מוצאים.

כל אחת לגופה, יש כאלה שמתחילות משבוע 20, יש כאלה שרואות במקלון את הסימן כבר משריינות דולה, ויש כאלה גם בשבוע 35

היכן את רוצה ללדת?

ניתן לשנות את החיים, אך תמיד ניתן לשנות את היחס אליהם.

אני מאד-מאד מבינה על מה את מדברת. מכירה את חיי ההישרדות טוב מאד.

אבל זה - מה שיש. ועם זה צריך לחיות.

הבעיה היא לא בחיים, אלא בציפיות מהם. כמו שאמרת: לא ככה דמיינתי את החיים שלי.

דבר ראשון - תצאי מדמיוניות.

את אומרת: לא מצליחה לחיות את החיים. - את רק צריכה להבין, שאלה הם החיים ולקבל אותם כפי שהם.

ברגע שתפנימי את זה - תגמלי מהדימיונות ומהציפיות ותתחילי לשמוח.

כי מה שמונע ממך את השמחה - זה האכזבה שנובעת מחוסר התאמה בין ציפיות למציאות.

את הציפיות טוב להשאיר לכרית. מה מקל על החיים ומיפה אותם מאד.

וגם אני מזדהה. יש לי תקופות כאלו בחיים. לא מעט.

ההמלצה שלי היא :

א. לדבר על זה עם ה' כל יום, בקביעות. מה שמכונה "התבודדות"

ב. ללכת להתפלל במערת המכפלה, קבר רחל, רשב"י, או כל מקום אחר שיש בו צדיק שאת מרגישה קשורה אליו.

ג. לשתף את בעלך בהכל- שיוכל לעזור לך להתרומם.

ד. לא להתייאש. להתחיל כל יום מחדש. 

בהצלחה נשמה.

ממליצה בחום על דיקור סיני

יכול לפקוח את העיניים ולגרום לראות את כל הטוב שבחיים.

פשוט ללכת לטיפול ולספר מה שאתן מרגישות.

בהצלחה! הלואי ותתעודדו במהרה!

שבוע 6-1: חודש ראשון
שבוע 10-7: חודש שני
שבוע 15-11: חודש שלישי
שבוע 19-16: חודש רביעי
שבוע 23-20: חודש חמישי
שבוע 27-24: חודש שישי
שבוע 32-28: חודש שביעי
שבוע 36-33: חודש שמיני
שבוע 42-37: חודש תשיעי

כי זו אותה חלוקה בדיוק.

שרשור תחילת הריון הגדול!!! טיפים מהמנוסות ושאלות של מתחילות! - הריון ולידה

זה באמת לא משנה 

אבל כן מעודד יותר לחשוב שאת כבר יותר בתשיעי מבשמיני, לא? 

ותהיי ערנות לתחושות של עצמך. הגוף שלנו מאותת לנו כשמגזימים...

אני זוכרת שהייתי בערך בשבוע הזה בחתונה של חברה טובה.

לא היה מצב לא לרקוד אז רקדתי בזהירות ובלי להשתולל, והכל היה בסדר ב"ה.

אבל לא שאלתי אף פעם רופאה כך שזה לא חוו"ד רפואית.

מותר לרקוד, לא לקפוץ, אבל ריקודים מתונים בהחלט מומליצים

לרצפת אגן,לכל אישה.

תכתבי בשורת חיפוש "דו קרני"

יש הרבה לידות מוקדמוצ,ועוברים במצג עכוז.

וגם ליוויתי נשים עם רחם דו קרני שהכל היה בסדר וילדו רגיל ובמועד.

עדיף כמה שיותר מהר. זו רק בדיק דם אז את יכולה לבקש הפנייה רופא המשפחה כך שכשגיעי לרופא נשים יהיו לך כבר תוצאות.

אבל את יכולה גם ללכת לרופא משפחה - ולבקש הפניה לבדיקת דם של תפקודי כבד.

את זה בטח יהיה יותר קל לעשות כי הן נמצאות יותר שעות ולדבר כזה לא צריך תור.

כדאי לבדוק מהר, אם המצב סביר זה לא נורא אבל חשוב לדעת אם באמת יש רעלת ומה הרמה שלה.

כי יכולה להיות עלייה של תפקודי כבד גם בלי שאר הפרמטרים שציינת וגם זה עלול להיו מסוכן לעובר.

בהחלט לא נעים

לא צריך להיבהל..גם אני לוקחת פריפול בקביעות בהמלצת הרופאים והיתה לי תופעה כזו בהתחלה אך היא עברה

באיזה שלב את לפני החתונה?

חדר ייחוד - מה שטוב ונעים לכם. חיבוק, נשיקה ואפשר גם סתם לתת יד, מדברים ואוכלים(אם יש תאבון..) 

בלילה הראשון - כנ''ל מה שמתאים לכם. ממש לא חייבים לעשות הכל על ההתחלה.

אנחנו ניסינו להיות ביחד ממש שבוע אחרי החתונה.. 

המדריכה תענה לך על כל השאלות.

גם מבחינה מוטורית וגם מבחינה חברתית.

אני חושבת ששנתיים זה כבר גיל שכן מומלץ לשלוח

יהיה לה מעניין וכיף והיא תלמד דברים חדשים ותהיה לה חברה.

נראה לי שאפילו שאת בבית, זה לא בזבוז לשלוח אותה

וגם את תקבלי קצת שקט.

אני לא מדברת על מסגרת עד 4, אלא עד 1

שגם יהיה לה בית וגם מסגרת חיצונית ומעשירה.

הם נורא נהנים וזה מפתח גם מבחינה חברתית

וגם בשבילך לנוח אחרי הלידה עם התינוק

יש גיל שמשעמם להם בבית והם חייבים תעסוקה עם בני גילם

בפרט שתהיי אחרי לידה ולא יהיה לך כח לטפל בילד שרוצה לשחק ולצאת,

מה לעשות שאנחנו כהורים לא יכולים לספק לילד כל מה שהוא צריך וברוך ה' על כך

תהני מהזמן עם הבייבי הבא

שלא לדבר על זה שילד לומד להתנהל בחברה, לוותר, לעמוד על שלא, לגונן על עצמו ואפילו להרביץ

בהצלחה!! לא קל לחשוב להיפרד מהילד..

כל אחד מהם מבחינה התפתחותית היה מעבר לגילו, נכנס לגן כשהיה צריך בקלות ובשמחה, והשתלב ללא קושי.

היו שנים שהיו לי שני ילדים בבית, והיו גם שלושה.

אחרי חמש עשרה שנים כאלה (הקטן בן שנתיים עדיין איתי בבית)- מרגישה שאני הרווחתי, וגם הילדים הרוויחו. שמחה על כל רגע.

אבל, צריך לקחת בחשבון שזה לא קל, פיזית ונפשית.

לדעתי חשוב שיהיו לאמא תחומי עניין נוספים שהיא עוסקת בהם (לימודים/ חוגים/ וכדו'), כדי שלא תישחק.

מגיל שנתיים הילד כבר גדול יותר, מחפש אתגרים ודורש יותר התעסקות- צריך להיות מודעים לזה ובחון אם זה מתאים לך. 

תזכרי גם שאת צריכה לנוח אחרי לידה. האם סדר היום של הגדול יאפשר לך לנוח?

יש לי חברה שגידלה ארבעה ילדים בבית, ובילד החמישי הרגישה שהיא כבר לא מסוגלת יותר, שמה את שני הקטנים במעון ויצאה לעבוד עד ארבע כל יום. 

חשוב מאוד שאמא תהיה מודעת ליכולות שלה, לצרכים הנפשיים והגופניים שלה, כדי שתוכל להיות אמא שמחה ובריאה.

אם אמא מסוגלת- לדעתי הכי טוב לילד להיות איתה.

אבל חשוב מאוד מאוד להיות מודעת לעצמך ולהקפיד שזה בהתאם למסוגלות שלך.

התקופה שאחרי הלידה היא חשובה וכדאי לחשוב עליה, אבל אחרי שבע"ה תתאוששי יש עוד שנה שלמה. 

אם את מחוברת לרעיון להשאיר שניים איתך, כדאי לחשוב רחב ולא רק על אחרי הלידה.

ונק' נוספת, אחרי הלידה תוכלי להצמיד אותה אלייך ע"י דיבורים על הטיפול בתינוק ולשתף אותה במשימות (לקחת את הטיטול שלו לפח..), זה יעניין אותה וישמח אותה להרגיש מועילה וגדולה, ולא תצטרכי להעסיק אותה במשימות יזומות אחרות ושונות. לפחות לא באותה אינטנסיביות כמו בלי זה.

שתהיה לך החלטה מצמיחה ובונה לכולכם

קודם כל- בשבילך. אחרי אחת הלידות הייתי בבית עם עוד ילדה בת שנתיים וחצי וזה היה אחד הדברים הכי קשים. וגם לה לא היה כיף...הלכתי לה לישון ב9 בבוקר והיא משעמום נרדמה מתישהוא גם, לא הצלחתי באמת להיות איתה וגם לא באמת לנוח כמו שצריך.

שנית- בשבילה- לא הייתי שולחת למסגרת עד 4, למשל, אם אין צורך, אבל יומיים- שלושה בשבוע עד 1 וחצי-2 זו מסגרת מאוד נחמדה לגיל הזה- הם רוצים וצריכים חברה בגיל הזה וזה בדיוק מה שמקבלים בגן.

יש לך אפשרות לעשות גן סבב? למצוא 3-4 אמהות עם ילדים באותו גיל, שכל אחת נותנת יום אחד בשבוע?

אם כן- אז זה פתרון טוב לענין הכלכלי, ומנסיון- עשיתי את זה עם 3 ילדות עד כה ותמיד היה מקסים ומוצלח.

ויש לך חופשת לידה קצרצרה!
 

אני חושבת שזה מאוד תלוי אם את עובדת בכללי או לא.

כאישה עובדת אני יכולה להגיד לך שהחופשת לידה נורא קצרה וכדי להתאושש מהלידה ומהטיפול האיטנסיבי בתינוק - קשה מאוד לטפל בתקופה כזאת ב-2!

זה לא דומה לאישה שנמצאת בבית ביומיום ולא עובדת בחוץ.

אז בסדר- יהיה קשה בהתחלה אבל לומדים להתרגל ואחרי שיש לקטן כבר סדר יום- נהנים מהשהות של הילד הגדול בבית.

לי יצא לשהות בבית אחרי לידה עם תינוקת פיצית ופעוטה בת שנה. לא היה קל.

הן לא ישנו באותם זמנים והייתי עסוקה כל פעם עם מישהי אחרת. בקושי הצלחתי לנוח!
והופ, אחרי 3.5 חודשים מהלידה כבר חזרתי לעבודה.

במקרה אחר יצא לי ללדת בתחילת החופשה הגדולה של הילדים- כך שכולם היו איתי בבית כמעט חודשיים. היה ממש קשה, אחרי לידה.

ועד שחזרו סופסוף ללימודים ולגנים- הגיעו ב"ה החגים ואחרי החגים הייתי אמורה כבר לסיים את חופשת הלידה שלי ולחזור לעבודה.

הרגשתי שאני לא מסוגלת. עד שיש לי חופשת לידה ובקושי נהנתי ממנה?

הארכתי את החופשה בעוד חודש אחרי החגים.

הילדים היו במסגרות ואני התאוששתי לי קצת בבית תוך כדי מנוחה בבקרים וכל השאר.

כשאשה לא עובדת והיא נשארת עם כמה ילדים בבית- זה פחות נורא אולי...

כי יהיו כמה חודשים לא הכי קלים בהתחלה אבל אח"כ מתחילים להסתדר ונהנים.

(אמא שלי לא עבדה והשאירה אותנו בבית עד גיל 3 והיא טוענת שזה היה נחמד וגם לא משעמם.)

חוץ מיזה שאני חושבת שבגיל שנתיים+ הם צריכים קצת חברה של ילדים בני גילם.

זה יותר מפתח אותם מאשר לשהות בבית!

גם בזה יש לי ניסיון.

את הבכור שלי הכנסתי לגן רק בגיל 2.5 (אמא שלי שמרה עליו עז אז)

וראיתי הבדל בינו לבין הבנות שלי שהכנסתי מוקדם יותר לגן מבחינה חברתית וביטחון עצמי וכו'.

בהצלחה רבה!

אבל אם את לא עובדת זאת גם הוצאה וגם טרחה. עוד נקודה - כמו שלנו קשה עם ילדינו כך גם למטפלת קשה. ולא מסכימה שצריך לשלוח כדי להתכונן לגן, הסתגלות קשורה לאופי הילד ולאווירה בגן, מניסיון בתור אימא. אבל צרכים שלך קודם כל. אם את מרגישה שעדיף לשלוח אז לשלוח. 

אני חושבת (בתור אמא לשניים עם הפרש של שנה ו5 חודשים) שבתקופה הראשונה כחודש וחצי אחרי הלידה כדאי לקחת עזרה: אולי בנקיונות, אולי בבישולים, אולי יותר בייבי סיטר אפילו כשאת בבית, כי צריך להתאושש אחרי הלידה. לדעתי לא חייבים להכניס למסגרת עד גיל שנתיים וחצי - 3, תלוי בילד. בבית יש הרבה יתרונות: יחס אישי יותר של האמא, בטחון, פחות הידבקויות מוירוסים וכמובן יתרון כלכלי כשאת בבית.

אני אחרי לידה הייתי כמעט שנה בבית עם שניים, והרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון. זה היה קשה במיוחד בחודשיים הראשונות אחרי הלידה, אבל אח"כ היה בסדר. מה שעזר לי לא להישחק זה לצאת פעם בשבוע לבד לשיעורים. זה נתן לי כאילו אוויר לנשימה. 

כשהגדול שלי הגיע לגיל שנתיים וחודש הרגשתי שבית כבר לא מספיק לו, למרות שהוא מתפתח מצוין.  וגם הוא הלך לישון נורא מאוחר מה שהקשה עלי, וגם כל הזמן חיפשתי לו תעסוקה... היה קשה... אז מצאנו לו מסגרת קטנה ל3 שעות מ 9 עד 12, מעון עם חצר, צוות נחמד, ילדים בגילו וכו' בתשלום של 1100.

 אני רואה שזה עשה לנו טוב. הוא הולך לישון וקם בשעות הרבה יותר סבירות, יש לי יותר שקט וזמן פנוי, אני יותר פנויה גם לגדול וגם לקטנה. הוא רואה עוד אנשים, חווה עוד חוויות. מצד שני היה חולה יותר פעמים החורף.

אבל הוא ילד ממש אנרגטי וסקרן. יכול להיות שאת הקטנה שלי אשלח למסגרת יותר מאוחר כי היא יותר עדינה ותינוקת "של בית" ו"של אמא". עכשיו היא בת שנה כמעט.

בהצלחה! החלטה לא פשוטה.

אז זה באמת מוציא את החשק לשלוח אותה.

ואולי עדיף שתתארגני מראש על עזרה איתה עד שתתאוששי מהלידה.

ולכן את השיקול האמיתי רק את יכולה לעשות...ובעיקר להתפלל על זה.

זה תלוי במזג של הילד, באיך שתהיי אחרי הלידה, בתגובה שלו לשינוי במשפחה אחרי הלידה, במסגרת החדשה שאולי תרצי לשלוח אליה, ביכולות הכלכליות ועוד...

אני אחרי הלידה של ביתי השנייה בחרתי לשים את ביתי הבכורה במסגרת זמנית במהלך חודש(מטפלת פרטית), כדי שיהיה לי את הזמן לעצמי. חייבת לציין שהן היו יחסית צמודות עם הבדל של שנה וארבע. אחר כך היא נשארה איתי בבית והיו גם סיטואציות מורכבות (שאגב יכולות להתרחש גם אחה"צ או בערב) כמו למשל שהייתה כל הנקה מבקשת מים ועד שלא הייתי נותנת לה ומפסיקה באמצע היא לא הייתה נרגעת..  אבל כיום, כשאני אחרי שלושה ילדים יכולה לומר שהרוגע שלך בסיטואציות מורכבות נבנה עם הזמן וגם עם הילדים..

עוד נקודה שחשוב לחשוב עליה זו נק' המבט שלך כיום...לפני הלידה השנייה שכאמור הייתה סמוכה יחסית עם רווח קטן מאוד חששתי איך אסתדר עם שניים כאלו קטנים.. ואישה טובה וחכמה אמרה לי בניגוד לכל פחדיי "תחשבי שיהיה טוב" תחשבי שבאמת תוכלי להצליח במשימה המורכבת, וזה כיף שיש נשמה חדשה, וגם התינוק החדש יכול להפתיע בנינוחות שלו שתאפשר את התמרון הזה...בקיצור לתת מקום לטוב ולהנהגת ה' שעוברת דרכך, ולהאמין בזה ובעז"ה תראי ברכה (ולא אומרת שלא יהיו קשיים...)

וגם כמו שאמרתי למעלה תלוי באופי של הילד. יש ילדים שמעסיקים עצמם יפה ופחות דבוקים לאמא ויש כאלו שכל היום ינדנדו לך כשתהיי עם התינוק החדש. תבחני בעצמך עכשיו ולדעתי גם סמוך ללידה. בגיל הזה משתנים ו"מתבגרים" מאוד מהר.

אני לא יודעת אם את גרה בקהילה שיש עוד נשים כמוך שנשארות בבית, אבל אני מצאתי אמהות כאלה בסביבתי והיינו עושות סבב בינינו בשמירה על הילדים, וכך גם נהנתי משקט בחלק מהימים וגם לא הוצאתי על כך כסף, וגם ביתי הבכורה נהנתה מהחברה שכולן הזכירו כאן. מצד שני אצל ביתי השנייה היה לה טוב להיות איתי עד גיל שנתיים ויותר בלי צורך דחוף בחברה וכיום היא ילדה מאוד חברותית. 

אשרייך שאלו הן הדילמות שלך!! לגדל את ילדי ישראל זו המשימה הכי קדושה וחשובה!! בהצלחה בבחירה... ה' יהיה בעזרך!

זה כל כך נכון שמה שאנחנו חושבות משפיע מאוד על התפקוד שלנו.

כשהייתי בהריון מתקדם עם הקטנה ופחדתי לגדל שני תינוקות צמודים, אז אישה טובה אמא ל10 אמרה לי משהו פשוט ונכון - כמו שהתרגלת לילד אחד תתרגלי גם לשניים. וזה באמת ככה.

הקב"ה נותן ילד, איתו הוא נותן גם כוחות, ומה שצריך לגדל אותו. זה לא אומר שחייבים דווקא להישאר עם שניהם בבית. כמו שכתבו זה תלוי בהרבה גורמים והחלטה בעיקר שלך ושל בעלך. אבל הגישה של האמא ממש חשובה.

עוד משהו שאמרה לי פעם אישה טובה. שאלתי אותה אם לא היה לה קשה לגדל 6 ילדים. אז היא אמרה: "תלוי איך לוקחים את זה. אם מקטרים כל הזמן אז גם עם אחד זה קשה". ובאמת לגדל ילד בישראל זאת עבודת קודש, וזה בניית עם ישראל לדורות! אשרינו שזכינו.

אני חושבת שחשוב מאד שיהיה לך טוב אחרי לידה ואפשרות לנוח.

להביא ולהחזיר זה בקטנה לעומת 5-6-7 שעות טובות של מנוחה או טיפול בתינוק.

אני שלחתי את הילדים רק בגיל 4 לא מצטערת, ואפילו מתגעגעת לתקופה הזו..

אנחנו השארנו בבית מתוך אמונה שאנחנו כהורים- המחנכים הטובים ביותר לילדים. יש לו אמא ב"ה, למה הוא זקוק לאמא נוספת?

חברה- אפשר למצוא בגיל הזה בכל מקום: בגן שעשועים, בספריה, בחצר.

ומבחינה התפתחותית- להפך. הבית זה המקום הטבעי לילד. ולכן שם הוא מפתח הכי טוב את היכולות שלו. וראיתי את זה בפועל, ב"ה

מה שכן- הייתי מאוד ממליצה לך למצוא עזרה אחרי לידה. אם אמא שלך שומרת עליה- מצוין!!

אפילו תחליטו על יום קבוע, או יומיים שבהם האמא שומרת, ואת נשארת למנוחה..

בהצלחה והחלטות טובות

יש ביוטיוב מלא סיפורים כאלה (מארה"ב).

ועוד שבוע 41, לא תגידו 20..

שבגיל מבוגר (מעל 40) קרה לה משהו מאוד דומה - אומנם היא גילתה בחודש השמיני.

וזאת מישהי שהיו לה שניים-שלושה ילדים גדולים כבר, שהביאה אותם רק בזכות טיפולים.

כל ההיריון - שלמעשה לא ידעה עליו- היא השתוללה, נסעה, טסה, במסגרת עבודתה, ורק בחודש השמיני היא התחילה להרגיש שמשהו מתרחש לה בבטן .

היא גדולה במיוחד. והיא גם לא תיארה לעצמה שיתכן כיוון של הריון.

למה לא מאמינה? הסיפור של אתמול הוא  המצאה?

האישה הרגישה שמשהו משמעותי, שאי אפשר להתעלם ממנו, קורה בחודש השמיני.

יש לה כבר כמה ילדים ושהיא בהריון פשוט לא רואים. היא מתרחבת קצת, בעיקר לצדדים, ואי אפשר לחשוד שזה הריון... 

אנשים לא האמינו לה בחודש שמיני שהיא בהריון.

די מוזר אבל ממש אמיתי..

לא יודעת לשלוח קישורים..

הקטע הכי מוזר לי שזו הלידה השביעית שלה!! היא מכירה מה זה תנועות, מה זה בטן קשה, מה זה צירים..

פשוט הזוי ברמות!

זה במעלה אדומים, זה לא באתיופיה...

גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שלא היו לה בחילות, הקאות, התכווצויות וכל שאר המתנות הנלוות להריון...

איך היא לא הרגישה תנועות??

לא מצליחה להבין...

ז"א שגם אם מקבלים מחזור

עדין תמיד נהיה במתח שמא אנו בהריון?

אז למה לה לחשוב על הריון???????

לא מבינה את חוסר האמון בדיווח או בסיפורים.

הכל נכון. גם אני לא יכולה לדמיין איך הריון עובר אצלי מתחת לרדאר עם כל מה שאני סובלת בהריון,

אבל עובדה.

ביוץ זה עבודה של השחלות. מחזור עבודה של הרחם.

הרחם לא "סגורה", למשל במצבים של היפרדות שיליה או קרומים, יתכן דימום שמתנקז החוצה.

קורה לפעמים. אבל נדיר.

מישהי, חברה מהקהילה, התמוטטה יום אחד בביתה עם כאבי בטן חריפים.

בעלה הזמין אמבולנס, והפרמדיקים שהגיעו שואלים אותה באיזה שבוע היא.

והיא אומרת להם: אני לא בהריון.

הם עונים: לא רק שאת בהריון - את באמצע לידה!!

מסתבר שהיא אחת שסובלת מהפרשים מאוד גדולים בין מחזורים [חצי שנה בין מחזור למחזור]

והיא לא שמה לב שהתעכב יותר מזה ולא חשבה אפילו על הריון [היא גם אחת מאוד שמנה כך שהשינוי במשקל לא היה משמעותי...]

התינוקת שלה כבר בת יותר משנתיים....

כל הקהילה צחקה על כך שאמא שלה הסתובבה במשך יומיים אבלה וחפוית ראש מרוב כעס על כך שביתה לא סיפרה לה שהיא בהריון... [היא פשוט לא האמינה שהיא לא ידעה!!]

מכיוון שהילדה שלי גם היתה בועטת לפעמים כשהחלפתי לה

ורופא אמר לי מפורשות שאין בזה שום סכנה.

ואני בהריון בסיכון

ולמרות זאת הוא אמר שזה לא מסוכן.

לפעמים להגיע מוקדם מידי זה לא טוב

כי לא רואים דופק בשלבים מוקדמים מידי

וזה סתם יוצר לחץ.

קבעת לשבוע מצויין!