מי שקשה לה לא חייבת לקרוא.
אני כותבת בעיקר כדי להוציא ממני.
קשה לי עם איך שהחיים שלי מתנהלים.
מרגישה שאני עסוקה כל הזמן בלשרוד את הרגע הזה.
לא מצליחה לחיות את החיים. להרגיש את השמחה.
רוצה להנות מגידול הילדים שלי.
רוצה להרגיש את כל הטוב שיש לנו.
לא ככה דמיינתי את החיים שלי.
לא טוב לי ככה. לא טוב לי!
אני רוצה להצליח.
אבל אני לא מוצאת את הכוחות.
וזה לא חדש.
זה כבר איזה שנתיים ככה.
כבר שנתיים אני אומרת לעצמי שלא טוב לי לחיות ככה.
ואני לא מצליחה לשנות.
לא מצליחה לעשות אחרת.
וניסיתי ללכת למישהי (אפילו שתיים) לטיפול, לנסות למצוא פתרון, ולא עזר.
אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש רוצה לשנות ולא מצליחה להבין איך לעשות את זה- ומתייאשת.
לא מוצאת רעיון, איך להתקדם? מה לעשות?
אוף. אוף. אוף.
יום שישי היום ולא עשיתי כמעט כלום.
אני רק בוכה.
ותכף יש לי יומולדת. לא רוצה עוד שנה כזאת!
איך משנים???
(כנראה שאחרי הלידה השניה, לפני שנתיים, היה לי קצת דיכאון. עכשיו בהריון שלישי ועדיין לא מרגישה שיצאתי מזה לגמרי, אבל ניסיתי כבר פעמיים טיפול ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך לצאת מזה. איך לי כוח לעוד טיפול, עוד פעם לפתוח הכל. רוצה להצליח להתקדם ולשנות לבד...)




