פורום הריון ולידה (עמוד 4096)

נשמע תקין..

לי היה דימום סביר בערך שבוע..

1. לא יודעת אם תקין.
2.לי היה כתמים ולא דימום שפסק אחרי 4 ימים.
אגב לפי הרב ששאלנו זה לא אסר אותנו

גם אני הרגשתי ככה,
מצד אחד לא היה לי גרם כח לעשות משהו בבית ומצד שני גם לא אפשרתי לבעלי לעשות משהו, הרגשתי לא נעים שהוא עושה הכל, בכיתי שזה לא פייר....
אבל זה עבר! תנוחי ותצברי כוחות!

ובתקווה שחוסר האנרגיה יעבור לקראת שבוע 15 ככה ושתוכלי לתפקד שוב. נסי אולי כל יום לעשות אפילו משהו קטן למען הבית שלא תרגישי שהזנחת לחלוטין. (אפילו אם זה להכניס מכונה למשל, שזה לא משהו מאוד מאתגר ולוקח באמת כמה דקות)
ולהביע כל הזמן הערכה לבעלך! לדעתי זה חשוב. שירגיש שהוא באמת עוזר להריון ולא סתם מסונג'ר..
בהצלחה ובשעה טובה

בשליש הראשון.. שילוב של עייפות וחולשה ובחילות נוראיות יחד עם עצלנות רצינית וכל הזמן שאלתי את עצמי איפה הגבול..
כאב לי לראות את בעלי עובד בלי סוף ואני מתכרבלת בשמיכת צמר על הספה... שאלה טובה!
תמיד אחרי שעוברת תקופת הבחילות אני מרגישה צורך שבעלי לא יעשה כלום (כמעט) בבית., בעיקר בישולים, כאילו מרגיש שלקחו לי את התפקיד בבית ועכשיו הוא רק שלי! ואז אני מבשלת ומנקה הכל לשבת ולא נותנת לו לעשות כלום... אח"כ זה מתאזן וגם הוא שותף

זו שאלה שכל אחת יכולה לענות תשובות רק לעצמה....

עשי כל מה שאת יכולה.

תפרגני לעצמך על כל עשיה קטנה.

תסלחי לעצמך על כל מה שאת לא עושה.

תאמרי לעצמך: מותר לי לנוח!!

גם אני כל הזמן מסתובבת עם יסורי מצפון

אולי סתם הטרחתי את כולם ובאמת כן יכלתי.

אין מה לעשות. זה הלב שלנו, שתמיד בטוח שיכול יותר

ולא תמיד מקשיב למוח שאומר סטופ.

ועד שאנחנו כן מפרגנות לעצמינו, אנחנו לא מצליחות לעשות את זה בשמחה.

לפעמים אני שואלת את עצמי- נניח שזה באמת מעצלות כי בא לי עכשיו לנוח-

מה, זה עבירה? אסור לפעמים לנוח ולתת לשני לעבוד?

אבל זה לא תמיד עוזר. בד"כ אני נשארת עם הרגשה רעה שהטרחתי אחרים.

בעלי אומר לי: למה את עדיין מבואסת? תראי איך ניקיתי פה.. (כמעט) כמו שאת אוהבת!
אני מסבירה לו שזה לא כיף לי כל ההרגשה הזאת שלהיות תלותית ובכלל לא נעים לי לראות אותו ככה.. באמת קשה לשמוח..

ועם כל זה .עדין יושבת בעבודה.בשביל לקום מהכסא אני גוררת את עצמי

וזאת בגלל אין לי ספק אפילו שאני עובדת ומתאמצת בבית יותר מידי. לא מתחשבת בעצמי

בגלל שבהתחלה לא תפקדתי אז עכשיו אני כן מתפקדת וכן עושה הכל כמו שכתבו כי לא נעים לי כמה אמא יכולה לא לתפקד.

 והנה הכאבים מגיעים בענק!!!

 

כל ניסיון להילחם בזה
להתנגד
לנסות להתגבר
למתוח את הכוחות עוד קצת
רק עושה את זה יותר גרוע
בטטה זה מצוין
כי גם כשהיא נחה היא מצמיחה שורשים
אני הגעתי למסקנה שממש צריכה 3 חודשים במיטה

אני כרגע אחרי 3 לידות רצופות כל לידה שנה הפרש
ומרגישה שעדין לא חזרתי לכוחותי.
אז אוקי שבוע ראשון שני אחרי לידה הגיוני שלא יהיה כח אבל 5 חודשים?
מרגיש לי כאילו אני סתם מתעצלת.
למרות שבפועל באמת אין כח ובעיקר חשק.
כל הזמן מרגישה לא נעים מבעלי שקם מוקדם בבוקר לוקח אל הילדים לגן.
הולך לעבודה ואחכ בערב עוזר עם המקלחות וההשכבה בעוד שאני לא עובדת קמה מאוחר ובערב אני כבר גמורהההה.
לא רוצה לתאר לכם איך הבית נראה...

יש מין תשישות בלתי נגמרת כזאת. ובחילות יכולות לגמור אותך סופית.

זה עובר. לי אישית היה יותר קל לעשות דברים בבית בחודשים מתקדמים עם ורידים כואבים וגב תפוס מאשר בעייפות של תחילת ההריון.

(חוץ מכלים) 

אני גם אחרי 3 לידות צפופות, חמישה חודשים אחרי הלידה האחרונה ויש ימים שפשוט אין לי כוח לכלום..

מה שעוזר לי זה לכתוב- מה אני רוצה לעשות ביומן ואז כל פעם אני מתקדמת קצת.

הרבה הצלחה! זה באמת מאתגר!

אני הגעתי למסקנה, בהריון האחרון (החמישי ב"ה) שזה בכלל לא עצלות. ביחד עם הבחילות וההרגשה הפיזית הרעה נלקח מאיתנו החדווה לעשות משימות בבית. בשביל לתפעל בית צריך גם כח פיזי וגם חדווה! ושניהם נלקחים מאיתנו הרבה פעמים בתחילת הריון. תראי שעוד מעט יחזרו שניהם. וזה לא עצלות! אני באיזה שהו שלב בתחילת ההריון השתדלתי במקום להתבעס, לשמוח ולהודות להשם שכל השנים הוא נתן לי כח פיזי ושמחה וחדווה לעבודות הבית. אחרי תקופה זה חזר! לוקח זמן עד שזה חוזר במאה אחוז.
עכשו אחרי לידה בחסדי השם!

זה קטע קצת אבסורדי, זו צריכה להיות התקופה הכי שמחה אבל ההורמונים גורמים לבאסה כזאת שלא בא כלום!

אני עברתי שלוש לידות בהפרשים של שנתיים ושנה וחצי, ובאמת חשבתי שאני עצלנית,

היה לי מצפון גדול,

עשיתי הפסקה לאחר הלידה השלישית כי היה לי קשה מאד.

ופתאום,

כעבור יותר מחצי שנה ועד עכשיו ב"ה אני מרגישה שיש לי כח, שיש לי חשק, מרגישה קלילה ולא כבדה, קופצת, רוקדת, מה שמתברר לי שהכל היה תופעות של היריון וגוף עייף.

בחודשים הראשונים של ההריון האחרון הייתי בטוחה שאני בדיכאון של הריון (קראתי בגוגל וכמובן שיש דבר כזה), וממש נלחצתי. מזל שבעלי היה שפוי וזכר שזה היה ככה בכל ההריונות.
בינתיים אני כבר עם תינוקת בת חדשיים, אחרי הריון שברובו לא היה לי כח לעשות כלום, ועדיין אני נחה הרבה.
אני יודעת שאני ממש זקוקה למנוחה הזו, וכדי לא להפיל הכל על בעלי לקחנו עוזרת לנקיון, והחלטנו להוריד את רמת הציפיות הכללית (לא חייבים אוכל מושקע כל יום...).
אני בטוחה שיש מי שהיה רואה בזה עצלות, אבל אני בוחרת לראות בזה צורך של הגוף שלי, ובוחרת לכבד את הצורך הזה עכשיו, כדי לזכות בעז״ה בגוף בריא לעוד שנים רבות.

תנוחות העובר, סימפוליוזיס או ורידים במפשעה בעיקר שעומדים.

תקפידי לשתות הרבה, ותבדקי אם למטה באזור המפשעה זה נפוח. אם זה סימפליוזיס מומלץ להתרחץ עם מים חמים, ולעשות תרגילים משחררים.

2 הנקודות ששאלת עליהם: הכל בסדר.
מאוד מוכר שגברים חוששים בהתחלה להחזיק תינוקות כ"כ קטנים, לא נורא, מתרגלים, ובינתיים יש אמא. ..
השיער בכל הגוף נושר. זה בדר"כ בתינוקות שנולדו לפני שבוע 40, אבל לא רק. וזה נושר ולא מטריד בכלל. נראה כמו פרווה. ...

יזרום (:

גם הבת שלי נולדה ככה, אחרי חצי שנה נשר הכל.
אגב, היא נולדה בשבוע 40+4

מכירה הרבה גברים שחוששים להרים תינוק בהתחלה, מתרגלים וגם בשלב מסוים מבינים שהם הרבה יותר ״עמידים״ ממה שהם נראים לאט לאט תתגבר וזה יזרום לך.
בקשר לשיער- נושר.
שתרוו נחת מהמתוקה הקטנה!

ולקח לו המון זמן עד שהחזיק אותה לבד.
אבל זה כמו בנהיגה, בהתחלה אתה בהיסטריה מכל פיפס וחושב שאתה הולך להרוג את כל העולם, אבל לאט לאט מקבלים ביטחון ורוכשים את התחושה הנכונה.

אגב, גם אני, בתור אמא, עדיין מפחדת להחזיק תינוק בן יומו. אבל אחרי שהוא כבר בידיים שלי זה עובר

וכמו שכתבו, כל השערות האלה נושרות אחרי כמה ימים.

מזל טוב והרבה נחת!

זו תופעה רווחת ?

תתחיל לאט לאט. קודם לערסל בידיים ורק בישיבה

ולאט לאט להתקדם משם.

בעלי ב"ה החזיק את הילדים שלי מייד 

אבל להלביש או לקלח? לקח לו יותר מחצי שנה עד שהעז לעשות את זה.

והקטע שחשבתי אחרי שילדתי את השני שהפעם יהיה בסדר

אבל לא. גם הפעם הוא פחד להלביש או לחתל או לקלח.

ושוב ושוב עם כל ילד... לקח המון זמן עד שהוא העז לעשות את זה.

גם ביתי נולדה כך הרוב ירד... יש לה ברגליים ובגב עוד קצת... שטויות... שתגדל אם תרצה לא חסר פתרונות להעלים את זה

אבל העיקר הריסים ארוכות וצפופות.....

אם ההורים לא שעירים זה מוזר

קפץ..
אני הכי לא שעירה בעולם. בעלי נורמאלי כזה...
והפיצית נולדה מלאת שערות..
היום אין זכר. ואפילו לא שמתי לב מתי זה קרה.

בדרך כלל רוב השיער מספיק לנשור לפני הלידה. אם הלידה מוקדמת התינוק יוצא שעיר כי השיער עוד לא הספיק לנשור. גם אם יולדים בתאריך עדיין יכול להיות שחלק מהשיער לא הספיק לנשור ואז התינוק יותר שעיר.

זה ככה בהתחלה

שיעור יילודים, נקרא בלועזית לנוגו (lanugo) תעשה חיפוש בויקיפדיה אתה יכול לקרוא קצת.
בגדול העובר מתחיל לייצר שיער ראשון מזקיקי השערה בשבוע 16 ברחם. זקיקי שיער נמצאים בכל מקום בגוף למעט כפות ידיים ורגליים. בד״כ השיער נושר לפני הלידה כאשר העובר מגיע למועד (אחרי שבוע 37 בערך) ולכן לנוגו ביילוד זו תופעה שמופיעה הרבה פעמים בפגים. אבל יילודים רבים נולדים עם לנוגו גם במועד. השיער מופיע לרוב בכתפיים ובגב אבל יכול להיות בכל מקום בגוף. נושר כעבור כמה שבועות.

והשיער-
חלק נושר וחלק נשאר, תלוי בגנים.

צריך פשוט לשים אותם על הבטן הרבה כשהם ערים. יש הרבה המלצות באינטרנט לגבי כל שלב - מה צריך לעשות כדי לעזור להתפתחות.

לגבי השיער - כמו שהרגיעו אותך - השיער נושר. בעוד חצי שנה כבר לא תזכור שהיא נראתה שעירה כשנולדה.

מזכיר לי שבעלי ראה את הבכור שלנו שיצא עם ראש מאורך ומוזר וחשב לעצמו שזה יישאר והתנחם בכך שזה הפגם היחיד ...
כמובן שזה הסתדר.

קשור למצב אצל ההורים ?

רק תביט ימינה ושמאלה ותראה...

יכול להיות שבגלל התרחבות כל האיזור בהיריון
האיזור משתפשף בזמן הליכה ולכן זה כואב.
נסי לשים טלק. מה שלא עוזר לא מזיק

אם כן, אני סובלת מהם כבר מחודש שישי.
את מרגישה שזה בצקתי ונפוח?

מתלבטת אם יש לי את זה

לא הפותחת

אם אלו ורידים, אזור המפשעה קרוב לשפתי הנרתיק יהיה נפוח מאוד.

נראה לי  שזה ככה

ותודה על ההסבר

היתי בטוחה שהתפרים נפתחו

זה ממש כואב מרגיש כמו דלקת ,

וזה לא וורידים כי היו לי וורדים ואין לי עכשיו ....

 

 

אלא כנראה שזו תנוחה של הראש שלו ....

הרופא אמר שאפשר לקחת אופטלגין....

מי איבחן לשון קשורה

לנו אמרו  שיש לשון קשורה אחורית....היה גילוי מאוחר לא ביום הלידה היינו תמימים חתכנו אצל מה זה מומחה שהמליץ ועלה הון... היום מרגישה טיפשה ושזה היה ממש סבל מיותר לכולנו. לא שינה לה כלום בהנקה או אוכל...לא בטוחהדשהיה משהו שם בכלל

איך יודעים את הסוג והדרגה של לשון קשורה?

אבל היתה לבן שלי,
עשינו ניתוק אחד שעזר, אבל לא לגמרי,
וניתוק שני שעשה גרוע יותר...
לא הייתי עושה שוב לפני ייעוץ טוב אצל יועצת הנקה מומחית ממש.

יכולה לספר. שלכמה ילדים שלי היה . למי שניתקתי . הדיבור רהוט ומובן. ולמי שלא ניתקתי (לאחר התייעצות עם רופא). הדיבור עד היום לא ככ מובן. הם הוגים את כל ההברות והצלילים. ועדיין אם לא מדברים לאט אני הרבה פעמים לא מבינה. זה פוגש אותם בכיתה. ועם החברים. וזה מעמיס קושי נוסף על ההיקשרות החברתית. אפילו בדרגה ממש נמוכה של לשון קשורה.

הניתוק ככ פשוט וההחלמה ממנו היא כמה שעות. כמו לעשות חור לעגיל. אצלנו הרופא במרפאה היה חותך. ומיד הייתי מניקה. בבאים אחכ כבר שילמנו למומחה אותה פעולה פשוטה ב"ימבה" כסף. אבל יש החזר מהקופה. אני מאד ממליצה לעשות בשנה הראשונה ולא כשגדולים כיון שכבר צריך הרדמה וזה נהיה קצת יותר טראומאתי כמו כל ניתוח.

אמרו שאם לא מפריע בהנקה לא צריך להתערב.
אבל אני מפחדת שבדיבור זה ישפיע עליו
עם איזה רופא אפשר להתיעץ בנוגע לזה?

מפתיע אבל ממליצים עליו מאד. הייתי אצלו פעמיים. הוא ימליץ לגזור כמובן. וייתן מאמר מקיף על הנושא והשלכותיו העתידיות .(לפי המאמר שלו יש הרבה). יש לו גם אתר.
מכיוון שכבר הייתי עם ילד אחר בניתוק שריר הלשון במרפאה אצל הרופא הרגיל. הייתי די בהלם מהרעש והבלאגן סביב העניין. הוא עושה שיחת הדרכה לפני ואחרי. ומלווה את התהליך. (אצלו זה תהליך שאורך שבוע כשכל יום האמא אמורה לקרוע את הרירים מחדש. זה מבהיל וזה קשה לעשות את זה.)
אם את רוצה משהו עדין ובאמת לא טראומאתי יש את ד"ר סודי נמיר. רופא משפחה שמתמחה בעור. יותר אובייקטיבי. התנסיתי גם אצלו. 10 דק' ונגמר הסיפור.

זה כמעט חיסל לנו את ההנקה.

(גם המחשבה על לעשות חור לעגיל לתינוקת מזעזעת אותי, אבל שם לפחות זה לא מקשה על יכולת היניקה)

 

אני בכל זאת בדעה שאם יועצת הנקה מוסמכת (אך ורק מוסמכת! לא חאפרית) קבעה שזה חיוני להצלחת ההנקה - אז לעשות. אבל לא להכניס תינוק לפעולה כירורגית בשביל דברים שאולי יהיו ואולי לא יהיו בעתיד. הטיפול יהיה אפשרי גם בעתיד. נכון, עם הרדמה. עדיין - לא שווה את זה בעיניי.

לחלק מהילדים לשון קשורה גורמת לקושי בדיבור, ולחלק בכלל לא. זה לא דבר שאפשר לחזות אותו מראש.

אם היה ברור שלשון קשורה מובילה לקשיי דיבור בהמשך, אולי הגישה שלי הייתה אחרת. אבל זו שאלה פתוחה. 

תרטיבי סמרטוט בתה ושימי על העיניים 

זו תרופת ילדותי ומאד עזר

ובהצלחה!

ועד שהגענו לרופאה לא היה כלום. (זה התפתח בשישי בערב ועד מוצ"ש עבר לגמרי)

לק"י

לא נראה שיש איסור.
אבל זה פשוט חסר משמעות...

פשוט השם חסר משמעות ולדעתי יש הרבה עניין ביהדות לקרוא בשם בעל משמעות כלשהי בעברית. ומשמעות חיובית.

ללא ידוע לי על איסור, אבל כנראה שיש ערך לשם עברי...
ואני תמיד חיפשתי את המשמעויות של שמי ומשערת שגם אחרים מחפשים..

תני לו שם משמעותי לאיזה כיוון שאת רוצה - שיתן לו כוחות, שימלא אותו שמחה, טוב לב, שיגדל להיות תלמיד חכם (אם את מתפללת על זה וחשוב לך ).

 

הזדמנות פז להעניק לילד שלך, לבטא את התחושות שלך, ועוד - כל מה ששם אומר.

 

מזל טוב .

שם זה משמעות לחיים... ולירו לפי טעמי לא נשמע יהודי. מכירה הרבה חילונים ממש שנתנו את השם הזה..

אבל זה דעתי האישית ואני לא בקטע של שם תנכי דווקא אלה שם עם משמעות יהודית שם עם תוכן..

אם אתה ממוצא צרפתי, אני מניחה שזה יהיה פחות מוזר,
הילד יגדל עם משמעות, כי יש לשם הזה משמעות.
זה גם לא יהיה מדי מוזר בסביבה כי בכל זאת זה לא שם כזה נדיר, אבל אם אתם ממש דוסים, ומרגישים ישראלים יותר מאשר צרפתים, אז כדאי לתת שם ישראלי שהילד ירגיש בנוח לעלות לתורה
אפשר אולי שני שמות, זה מקובל אצל בעלי אזרחות כפולה או אלה שמרגישים ככה מנטאלית, שיש שם בשתי שפות, שם ישראלי ושם בינלאומי.
(כמו כאלה שיש להם שם ביידיש ושם בעברית)
אם היית שואלת על השם מנדל או מושקא, לא היו עונים לך שזה שם חסר משמעות, למרות שזה שמות שאין להם משמעות בעברית.

הרי הבעיה בבשר נא היא חיידקים שלא מתו מחום הבישול. אבל בבשר כזה כמו שאת מתארת, בדר"כ כל הבשר הגיע לחום הבישול, אולי לא מספיק זמן כדי לבשל את הבשר, אבל בשביל להרוג חיידקים זה בטח מספיק. ממילא את לא צריכה לדאוג.
זה מה שההגיון שלי אומר

אבל כנראה רוב מה שאכלת לא היה נא, וגם אם היה חלק קטן הוא היה גבולי.. הכמות גם משמעותית. וכמובן שלא בכל בשר נא יש חיידקים, זה רק סיכון.

את בטוחה שזה קשור דווקא לטוקסופלזמה? אני חושבת שזה קשור יותר לליסטריה או סלמונלה וכאלה, לא?

בכל מקרה אם את מרגישה טוב אז ב"ה את יכולה להיות רגועה.

 

 

ואם את לא נרגעת אז תבקשי מהרופאה בדיקות דם שאולי ירגיעו אותך.

אבל מה זה שמירת הברית לבחורים נשואים?

עדיין לפעמים נכשל בשז"ל, וממש חבל לנו על זה.

יש ספרי מוסר על זה... באופן כללי

לא יודעת איך לתמוך.


באיזשהו מקןם אני מדחיקה ולא חופרת אבל דווקא הוא רוצה שאני אעזור לו.

אני מראה לו שזה חשוב לי וזה באמת עוזר לו, נותן עוד כוחות להתגבר ובכללי זה שהוא לא לבד...

להיות הרבה ביחד כדי לשחרר אותו להקל עליו

בהצלחה

אבל בהריון יש כאבים ולא תמיד מסוגלת
ולפעמים בכלל אסורים
ובכללי, היינו רוצים להתגבר על זה אחת ולתמיד, לא שיהיה תלותי בי לגמרי.

אשת חיל את

רוב הרבנים נגדו. ואני מכירה סיפורים של חבר'ה שרק הדרדרו ממנו

הומאופתיה היא אלופת מניעת ההתפרצויות .

אפשר להתחיל טיפול תוך כדי התפרצות ולהיעזר להקלה ולהחלמה מהירה, ולהמשיך אח"כ אם יש צורך לגעת בהיבטים רגשיים נוספים כדי למזער או לבטל את האפשרות של התפרצות נוספת.

 

תמיד השימוש בתרופה ההומאופתית הנכונה יאריך את משך ההפוגה בין ההתפרצויות, ינמיך את העוצמה של ההתפרצות הבאה, ובהדרגה יפסיק את ההתפרצויות. 

 

(אני הומאופתית).

 

בעבר סבלתי מהתפרצויות חוזרות ונשנות של הרפס על הפנים. ב"ה לא עוד.

והאם יש לה 'התנגשות' עם בעיות אחרות (אני נוטלת בקביעות כדורים לבעיה רפואית אחרת)

 

כמו כן, אשמח לעוד עצות וכו'

זו לא תרופה אחת  - זה מאות תרופות שהומאופת בוחר מביניהן את זו שהכי מתאימה לך, במינון שהכי יתאים לך.

התרופה שהתסמינים שלה זהים לתסמינים שמהם את סובלת (הומאו=דומה. הדומה מרפא את הדומה).

 

התרופות הן למעשה מים שבאו במגע עם חומרים מהטבע - מחצבים, צמחים ואפילו בעלי חיים (כשר. כשר.), עברו טילטול/ניעור ודילול. מוסיפים למים אחוז קטן של אלכוהול שמהווה חומר משמר.

 

תראי מה כתבתי כאן בתגובה לשאלה אחרת: הומאופתיה היא מצד אחד תרופה (עוצמתית מאוד, אבל מחומרים מהטבע) ומצד שני היא פועלת במדוייק על הנקודה הרגשית שמטרידה את החולה - התרופה מטפלת במקור של הקושי.

 

מרגיש לי לא לגמרי מעמיק.. חסרות לי שאלות. כמו האם התינוק יונק, אם יש אדם נוסף שקם אליו, אם הוא עם האמא בבית או אצל מטפלת/מעון, אם יש בעיה רפואית שמשפיע על השינה וכו'...

מרגיש לי קצת חסר ולא ברור לי איזה מידע תוכלי לדלות ממנו אבל בהצלחה.

לא כ"כ הבנתי כתבת
אבל אני שואבת כוחות מבן הזוג שלי
ממחאמות לעצמי- לעמוד מול המראה ולהגיד במה אני טובה ומה נקודות החוזק שלי
לא לנסות להיות "אם השנה" - לעשות את הכי טוב *שאני* יכולה.
ולפעמים הכי טוב שלי זה לתת לילדים לחם עם ממרח לארוחת ערב וללכת לישון מוקדם.

לשים מוזיקה כיפית לדברים שאני פחות אוהבת - כמו כביסה/כלים /נקיון/כל מלאכה בבית

ולתת לעצמי זמן פנוי לדברים שאני אוהבת- יצירה, אפייה, חברות, סרט, ריקוד, ספורט, טיול כלשהו
ולבלות עם בן הזוג שלי.

את העבר אין לנו אייך לשנות
ההווה- זה מה שאנחנו יכולים לשנות ולהשתנות. להשתפר ולהתקדם. לבחור לשמוח גם כשקשה. (וקשה. לכל אחת יש את החבילה שלה)
אנשים שחושבים עלייך דברים- בד"כ עסוקים בלחשוב מה את חושבת עליהם
הכי חשוב זה מה שאת חושבת על עצמך ואייך את רואה את עצמך.
אישה חזקה. אימא מדהימה ובת זוג אוהבת.
ומותר להתפרק, ומותר לבכות, ומותר שיהיה קשה- בשביל זה יש בן זוג שהוא שותף לחיים ועוזר ותומך בי כשקשה לי ואני בו.

אבל זה לא קל ואני לא כ"כ פתוחה לצערי לבעלי....

כל יום 3 פעמים. כמו:

אני מלאה בטוב ובשמחה!

הקב"ה שולח לי שפע של כח ונחת בחיים.

תודה ה' על המשפחה המדהימה שיש לי.

תודה ה' על המודעות הגבוהה שלי.

תודה ה' שאתה מרים אותי מעלה מעלה.

תודה ה' על הילדים המקסימים שלי.

תודה ה' על היכולות והכוחות הנפלאים שטמונים בי!

אני האמא המדוייקת והנפלאה ביותר לילדי.

בעלי הוא האיש המדוייק והנפלא בשבילי!

 

זה משנה מציאות. לגמרי.

בהצלחה יקרה

שיעזור לך להעצים כוחות חיוביים ואמונה בעצמך, ויעזור לך לעבד את החוויות השליליות כדי שלא יצופו כל הזמן. חוויות שצפות כל הזמן הן חוויות שלא עובדו ולכן מציפות אותך, חבל לסבל, ולדעתי טיפול רגשי יכול לעשות שינוי משמעותי.

תמשיכי לכתוב פה, ולפרוק!

זה עוזר המון!

אני ממליצה גם על מוח אחד.

 

ועוד משהו: על כל דבר קטן שאת מצליחה לעשות, תני לעצמך הרבה עידוד!!

 

שיהיה בשעה טובה

החזיר לי את השפיות
איזו קופה את?

לפחות הפעם לא עצובה
מרשה לעצמי להשתבלל רוב שעות היום במיטה
מבינה שאני צריכה אתזה וזהו
וזה יעבור
מה שיכולה לעשות מהמיטה או מהספה מקורבלת בשמיכה- עושה. כמו שיעורי בית עם הילדים
קחי ברזל. אל תשאירי את הקיבה ריקה
וקבלי את עצמך כמו שאת
לי זה עזר למצב רוח

היה לי כל כך קשה...
וביום בהיר אחד נהיה לי רצון עז לעשות משהו, לצאת, לאכול דברים טעימים, להנות...
יום אחר כך אפילו התלבשתי...
ויום אחרי יצאתי לסיבוב מעייף בחנויות ליד הבית...
כיום, חודש חמישי ב''ה, אני מרגישה בנאדם...
זה בהדרגה...
אבל די פתאומי השינוי...

הייתי שם...גם היריון שלישי....והיום (כבר לקראת הסוף ב"ה...) יותר קל...

ההתחלה ממש קשה....

מוזמנת לאישי אם תרצי לעוד עידוד והזדהות...

באמת הקושי הגדול שלי הוא שאין לי עם מי לחלוק את התחושות.
אין לי חברות..
האיש שלי עושה כ"כ הרבה כדי לפצות על מה שאני לא ונמאס לי להתלונן לו כי הוא פשוט כבר לא ממש מתייחס (לא בקטע רע, פשוט נראה שנגמרו לו המילים ).. מה גם שבגלל המצב אנחנו בכלל לא ביחד במובן האינטימי.. מה שגורם לו גם למתח ועצבות. .
אמא שלי לחוצה בעצמה ממצבי.. לא ממש מבינה מה עובר עלי.. היא לא סבלה מזה..
ולפעמים כל מה שאני רוצה זה לבכות למישהו, שיאסוף אותי אליו..
יש לי דמעות..
ובאמת אני לא ממקום מתמסכן. זוכרת ש"ח יכינו בקוצר רוח להריון הראשון למעלה משנה ורבע ואיך זה היה קשה להמתין.. כך שמודד על זה

אבל הקושי הוא עצום

מוזמנת בשמחה לאישי...

והקושי שלך מובן לגמרי!!!

אני הייתי בדיוק במצב שלך, אני מרגישה כאילו כתבת מה עובר עלי. גם בעניין האינטימי.

מיום חמישי לקחתי דיקלקטין ומאז אני בן אדם. הוא מרדים קצת בהתחלה, וגם קצת יקר. אבל שווה הכל בשביל להרגיש שפויה בלי הבחילות האלו.

הייתי שם לא מזמן, ומאוד מבינה את הקושי. מה שהכי עזר לי זה פשוט להוריד הילוך,
להרים רגליים ולאפשר לעצמי מנוחה. אני בנאדם שמח וחיובי, אבל סתחילת הריון הכל נראה קודר שחור ועצוב. ככה זה, ההורמונים מאוד משפיעים וגורמים לחוסר במוטיבציה. עם הזמן זה פשוט חולף, ואת חוזרת לכוחות שלך.
יעזור לך לדעת שזה זמני, ולפרוק מדי פעם פה בפורום.
אפשר גם לשוחח עם אמא או חברה טובה.

רק אומרת, שלא כל הדיאטניות מוצלחות...
ולפעמים דיאטה של דיאטנית לא קונבנציונלית יותר בריאה,
אבל זה תלוי גם בך, למה את מתחברת...
בכל מקרה, אם את במעקב הריון בסיכון את די צריכה דיאטנית דווקא של הקופה
..

להרכבת תפריט ואחרי זה לבצע מעקב של דקירות כשבוע שבועיים..

לא אמרו לי מה הלאה, אם הסוכר לא יתייצב סביר להניח שאז אתחיל באופן רשמי מעקב הריון בסיכון..

עשיתי בשבוע 13..

תודה על התשובות.אז....ממה שהבנתי פשוט לחכות לסקירה מוקדמת??

בדר''כ משבוע 15+ רואים...
ויש מקרים-כמו מה שהיה לי שרק לקראת שבוע עשרים

על אף שגם שם לפעמים יש פאשלות אז לקחת בערבון מוגבל בסקירה מאוחרת לרוב כבר ממש אין טעויות.

אין כלכך ברירות חחח

15 אמרו שזה נראה בת

ובשבוע 25 ראו בברור בן

הריון ראשון ואני ממש רוצה לדעת

ממש מחכה כבר לדעת.

יש לי תחושות לכאן ולכאן!

 

מענין מי מהן תצדקנה בסוף

מה מין העוברי...
בעלי אומר שאם אני אדע יהיה לי קשה לא לספר (מה שנכון;)) אז כבר עדיף לא לדעת...
ופעם בשבועיים בערך אני משנה ה"תחושה שלי" שזה בן/בת..
דווקא זה מגניב לא לדעת.. יהיה הפתעה

אני בשבוע 37!

וכל בדיקה ראו משהו אחר

אז נשארתי בספק

וזה מבאס ממש!

אני פשוט צריכה לחכות במתח לא יכולה להתכונן לכלום

בדיוק אתמול חברה סיפרה לי שכל ההריון אמרו לה שזה בת

ופתאום בלידה המיילדת אומרת מזל טוב בן..

אז התנחמתי שלפחות אני לא בונה על כלום.

כי אם ראו בשבוע מתקדם אז יתכן ובבדיקה אחרת היה בתנוחה שהסתירה ולכן לא ראו...


תעדכני כשתלדי;)

בנים😍😍😍😆😆

כי לא עושה כמעט כלום מהבדיקות
ובאולטרסאונד רגיל לא רואים
איזה קשה לחכות...

מה בעצם ההבדל?

זה רק תלוי באיזה שבוע את ובאיזה תנוחה העובר נמצא וכמה מאמצים הטכנאית תעשה כדי לראות את המין....

ויש לי נסיך קטן.

הרופאה אמרה ש'הוא בעצמו אפילו לא יודע מה הוא'