תלמידה אמרה לי משו מעליב (בזמן רגיל זה לא היה מזיז לי) והפסקה שלמה בכיתי בחדר מורים

אוי, זה היה פאדיחה😣
אבל יש הבדל בין לתת בקבוק בעגלה בצורה נורמלית לבין להשכיב שכיבה מליאה!!!!
יש בדר"כ 3 שלבים בעגלה. השלב המתאים לאכילה מבקבוק הוא השלב האמצעי, כשהעגלה טיפה מוטית אחורה.
אבל שכיבה מליאה א"א לבלוע כך.
תנסי על עצמך ותראי אם את מצליחה
זה בסדר.
אני איך שאני בהריון אני לא מסוגלת לשתות קפה... פשוט מגעיל אותי המחשבה...
אבל אח"כ זה עובר...
לפני ההריון הייתי שותה קפה כל בוקר, חייבת... ולפעמים עוד כמה פעמים בעבודה.
אבל בהריון אני לא מסוגלת כאמור, וכשאני כן אז רק כוס אחת ומשתדלת לשים כפית ממש שטוחה...
כוס אחת ביום לפעמים 2.אתמול הלכתי לאולטראסאונד,
והטכנאית כל הזמן הזיזה את העובר ודפקה עליו כי הוא לא זז
(הוא באמת זז הרבה פחות ממה שזכור לי שהיה בהריון של אחותו הגדולה - למה זה קורה ?)
טוב, בסוף זז.
אבל היא עשתה לי פרצופים מפחידים כאלה...(פרנויה)
ומאז אני בלחץ...
גם בצעתי 2 סקירות וב"ה כל הממצאים יצאו בסדר.
אבל פתאום אני מתחילה לפחד אולי היא ראתה שם משהוא שלא נורמלי...........
כל הריון אני מאמינה שיש את הפחד הזה ....
אבל אני באמת לחוצה ....
והכל בסדר. נולד ילד בריא וחמוד
תקני לו אולי מתנה קטנה ותכתבי לו ברכה מושקעת ומרגשת, ותתני לו את זה במעמד אישי של שניכם.
יש אנשים כאלה, שלא אוהבים את הטררם סביבם... הגיוני ולגיטימי. תני לו את השמחה בדרך שלו
.
אבל משהו סמלי אפשר שניכם
מתנה עם כרטיס ברכה
וארוחת ערב משהו שהוא מאוד אוהב
עם הפטמה הוא הרבה פחות מתאמץ ולא פותח את הפה גדול כמו הנקה בלי פטמה.
מנסיון ממליצה ממש ללמוד להיפטר מהפטמת סיליקון. לי זה גרם מלא פצעים ופטריות והפך את ההנקה לפרוייקט לא נעים...
בעיקרון כדי להפסיק 'פשוט' צריך לתת לו לינוק בלי, אבל לשים לב שהוא פותח את הפה מספיק גדול (מכניס את כל העטרה לפה ולא רק את הקצה) אם לא- לנתק ולחבר אותו מחדש. זה לוקח זמן וסבלנות אבל משתלם. אם את לא מצליחה לבד בעיני שווה ביקור אצל יועצת הנקה.
בהצלחה!
בתכל'ס - זה מתי שאת מרגישה שזה בשלב של לידה כבר... בכ"ז - יחסית יש לך ניסיון...
לא בטוחה שאני צודקת.
מאוד שונה מאישה לאישה.
כי זאת פעם ראשונה, ועוד לא יודעים איך יהיה.
בלידות האחרות כבר יש נסיון ואת יותר מכירה איך זה עובד על הגוף שלך.
לכן זה יותר תלוי בכל אחת, ואין כללים גורפים.
כמובן שיכולים להיות הבדלים בין הלידות אצל אותה אישה.
וצריך לקחת בחשבון שהלידה השנייה יכולה להתפתח יותר מהר.
עוד דברים שנכנסים לשיקול:
מרחק מבית חולים.
אם יש לך יכולת להתמודד עם הצירים בבית, ולהגיע בשלב יותר מתקדם.
מתואמתשלוש הלידות הרגילות שלי היו במשך כארבע שעות מאז שהגעתי לבית החולים. (שזה לא נורא בכלל! בטח ללידה ראשונה. אבל אני עדיין חולמת על לידה קצרה יותר...
)
האמת שלא מדדתי את הזמנים מהרגע שהתחילה הצירים, אבל יש מצב שבאמת הלידה הראשונה הייתה הארוכה ביותר (אם לא מחשיבים כמה לילות של צירים לפני הלידה האחרונה
).
תכתבי את הסיפור לידה שלך! נראה לי שגם פה ישמחו לקרוא אותו
. אבל בעיקר בשבילך... (אני מצטערת שלא כתבתי בזמנו את הסיפורים של שתי הלידות הראשונות שלי. היום הן זכורות לי רק כבליל אחד מטושטש...)

בשאיפהמה אומר ומה אדבר, אני מקווה שאצלי זה באמת יתקצר בחצי או יותר מחצי.. חחח
12 שעות הייתי בחדר לידה...
ובכ"ז, אני מקווה בעתיד ללידה קצרה יותר... לאמא שלי הייתה לידה של עשר דקות בבית החולים
- כך שיש לי סיכוי...


בלידה שלישית. יצאתי לדרך (שעה נסיעה באמבולנס) כי הרגשתי נפשית שהלידה ממש קרובה, וכי בעלי חשב לצאת לשיעור מרוחק מהבית.
יצאתי באמבולנס כי בלידה ראשונה כמעט ילדתי באוטו (שעה וחצי של צירים ברורים שתזמנתי), ולידה שניה כמעט באמבולנס (כבר נשמתי את הנשימות המיוחדות שלומדים בקורס כדי לא ללחוץ) זה אחרי שהתעוררתי לפנות בוקר עם מה שאני חשבתי שהיה וירוס של בחילות וכאבי בטן, ובעלי זיהה מיד שאני בלידה והזמין אמבולנס.
הייתי בטוחה שיחזירו אותי הביתה. אבל אם לא בעלי, הייתי יולדת בבית.
אמנם לידות חטופות, אבל ממש לא טראומתיות מבחינה נפשית, חסדי ה' גם ללא חבלות פיזיות.
והלידה האחרונה שלי, למשל, שהיו צירים במשך כמה ערבים (וכל בוקר עבר) - נחשבת ללידה של כמה ימים??
מחכה ומצפה
לי אישית זה מאד עזר. (אבא שלי דחף אותי ללכת פעם ראשונה, ולמרות סקפטיות שלי, זה ממש עזר לי.)
אפשר גם למצוא ברשת תרגילים שאפשר לעשות בבית
עשיתי עכשיו חיפוש בסיסי בגוגל (באנגלית ובעברית) וכל המקורות שמצאתי מאד ממליצים על כירופרקטיקה בהריון.
כמובן שזה לא מוסמך, אבל לא מצאתי בחיפוש הקצר שלי טענות לאסור.
את צריכה לעשות לפחות 3-4 פעמים ביום. כנראה יש הצטברות מאוד גדולה.
יש גם תרופות שעוזרות לכיוח.
הבת שלי משתמשת במווקס. תשאלי את הרופאה.
ואני הייתי ממליצה לבקש הפניה למרפאת ריאות, הם יותר מומחים בעניין.
וביחד תשלבי גם טבעי.
בעיקרון אחרי שבוע של אינהלציות 3-4 פעמים ביום זה אמור לעזור
אבל אני אישית לא נתקלתי אף פעם ברופא שרושם סתם. מניסיון של ארבע רופאים. יש ילדים רגישים יותר. ויש ילדים שכמעט אף פעם לא צריכים. אפילו באותה משפחה
לילדים שלי היו 2 רופאים:
אחד פרופסור גדול שהיה נותן תרופות בלי סוף
והשני "רק" דוקטור אבל ידע מתי לתת תרופה ומתי לבדוק יותר לעומק וכו'.
והיו לי מקרים ממש לא נעימים עם הפרופסור שהיה נותן בכל פעם תרופות.
ואני ושכנות שלי העדפנו ללכת לשני שלא היה נותן תרופה על כל צעד ושעל.
בינתיים הראשון יצא לפנסיה
והשני עזב את האזור שלנו והתמנה למנהל מרפאה גדולה בעיר אחרת. מתאים לו!
אז עכשיו אנחנו אצל רופא אחר שגם לא ממהר לתת תרופות. וזה מעולה מבחינתי!
בעקרון צריך רופא מעמיק אבל שנותן תרופות כשצריך, ושלא לא צריך לא דוחף אותן.
מישהו עם נסיון.
שרואה הרבה ילדים ויודע איזה מחלות מסתובבות בשוק בזמן הנתון. ומתוך כך יודע גם מה הטיפול המומלץ.
כמו שאמרה מישהי ישנם ילדים רגישים יותר ורגישים פחות.
גם אצלי הגענו לאנהילציות כמה פעמים (מונע לפעמים סיבוכים של דלקת ריאות), אבל לא הגענו למשאפים.
נראה לי שבמצב שילד רגיש כל כך כדאי תמיד לשמוע עוד דעה של עוד רופא.
תשאלי אנשים אם הם מרוצים ולמה, האם הרופא נשמע אמין ושוחה בחומר. האם הוא ער לסימנים ותנועות של הילד, האם יש לו נסיון.
בנוסף האם הוא זמין, הרבה שעות קבלה, ושקל להגיע אליו.
רופא טוב יכול להציל חיים.
רק בריאות
אינהלציה. במקרה שרק רשרושים שם בראות וילד בכללי מרגיש טוב אפשר לנסות רק משאף. רופא שלנו שנה שעברה נתן לנו אנטיביוטיקה במצב כזה רק כשהגינו בפעם שלישית והיה ברור שצריך. האמת שהייתי מעדיפה שירשום ישר ולא היינו צריכים לחכות שבוע שיחמיר. במקרה דלקת אוזניים גם מתחילים רק טיפות אבל אם זה רציני אז גם חייבים אנטיביוטיקה. במקרה של דלקת גרון עושים משטח.
לדחוף כמה שיותר תרופות..
לכבוד חנוכה, מה דעתכן על סיפורי ניסים?
אז אני מתחילה-
יום אחרי תשעה באב, אנחנו אמורים לעבור למחרת דירה כל הבית ארגזים.
פתאום אני מרגישה כאב בטן חד ומשונה הולכת לשירותים ו.. דימום,
נראה לי שזה לא סתם מחזור שולחת את בעלי לקנות בדיקה (חודש לפני כן בדקתי ויצא שלילי, לא קבלתי כמה חודשים)
ואכן שתי פסים, הולכים מהר לרופא הוא רואה שק ואומר שכנראה מדובר בהפלה נדחית לגשת מחר לבית חולים בצום.
למחרת אנחנו כזכור עוברים דירה, אז מעבירים לנו את הבית ובעלי ואני נוסעים לבית חולים, אני בצום כי זו בטח הולכת להיות גרידה.
הדימום ממשיך, בבית חולים בודקים יש שק אין דופק אבל מציעים לחכות אולי הוא פשוט קטן עדיין. ואכן אחרי שבוע מגעים שוב עם דימום ושוב בצום אלא שהפעם יש דופק!
בקיצור, כיום היא עוד מעט בת שמונה ילדה מתוקה ושמחה. בהריון שלה עוד היו המון ניסים.
והנס העוד יותר גדול הוא שאחיה שנולד אחרי שבע וחצי שנים ואחרי עוד 5 הפלות כשאני כמעט בת ארבעים נולד אחרי הריון רגיל לגמרי ולידה מופלאה.
נפלאות דרכי ה'
בכל זאת מרגישה שיש לנו נס - אחרי שנה של ניסיונות ואכזבות, קבענו כבר תור לרופא פוריות, וב"ה ביטלנו אותו כמה שבועות לפני כי גילינו שאני בהריון 
הארכתי את חופשת הלידה שלי. היה אמור להשאר מספיק כסף לזה, אלא שממש לקראת הזמן שהייתי צריכה לחזור ראיתי שאין ממש הרבה בבנק, וזה אמור להספיק גם לחודש שאני מתחילה לעבוד... (מקבלים משכורת רק אחרי חודש עבודה)
בעלי נותן הרבה מאוד כסף לצדקה, אז אמרתי לו שאולי כדאי לתת צדקה באופן מחושב יותר.
אלא שמשמיים חשבו אחרת...
אחרי שעה חמותי מתקשרת ואומרת שהם קבלו סכום גדול ורוצים לחלק בין הילדים!
וזה לא הכל
למחרת קבלנו מכתב מקרן השתלמות, בעלי עבד שנה בהוראה לפני הרבה שנים, ועכשיו אפשר להוציא את הכסף...
בקיצור, קבלנו את המשכורת
היפנובריתינג - אם מענינת אותך השיטה
אני עם כאבים במפשעה, מדי פעם יש צירונים, לפעמים קצת יותר חזקים- לא צירים אמיתיים, זה קורה לי תמיד..
אבל לגבי הכאבים, זכור לי שזה היה לי גם בהריון השני לקראת סופו ויום פני הלידה חברה אמרה שאולי זה פתיחה-יכול להיות??
אני עכשיו בשבוע 33
עם סימפיוליוזיס-אז אולי זה בגלל זה?
אמא!אחרונהבהריון ההוא הבדיקה של ה50 היתה תקינה ובכל זאת הפנו אותי ל100 שיצאה גם תקינה.
הרופאה אמרה לי שבהריון הבא לעשות ישר את של ה100, למרות שלא היתה לי סכרת,כנראה בגלל הנטיה לעובר גדול..
להתחמק מהעמסת סוכר לא מומלץ באופן כללי ובמיוחד לא כשהעובר גדול.
מעבר לחשיבות של שמירה על איזון אם יש ח"ו סכרת, גם בלידה יכולים על כל סיבוך קטנטן להטיס לניתוח אם יש חשד לסכרת..
לא תמיד כשעושים מוניטור בודקים פתיחה
במידה וכן בודקים- לפעמים מדממים ולפעמים לא. בד"כ לא.
תצטרכי לשאול את הרב שלך אם זה אוסר או לא.
את בתחילת הריון?
אם כן, זה סופר לגיטימי.
גם אם לא, זה עדיין נורמלי ורגיל.
אני בשבוע 22, ויש ימים שאני כועסת ומתעצבנת על כל העולם- בעלי, הילדים והלקוחות שלי בעבודה. אל תשאלי איזה פקעת הייתי בתחילת ההריון, ה' ישמור ויציל...
מה שאני עושה, זה משתדלת להיות נחמדה אל עצמי גם בזמנים כאלו.
אני טובה ורוצה לעשות טוב, אבל לפעמים נופלת בגלל הורמונים, שינויים במצב רוח וכאלה.
להתפלל על זה גם עוזר מאוד, ולזכור שזה זמני.
חיבוק יקרה.
אז אם את מניקה יכול להיות שחסרה לך שינה בגלל הנקה בלילה,
או חוסרים למיניהם בגוף שגורמים לחוסר נחת.
שווה לעשות איזה בדיקה
לא יודעת הסברים.
אבל אם את עצבנית והכל מכביד אולי תנסי לחפור למצוא למה?
אולי את עובדת קשה מדי?
אולי את מרגישה לא מוערכת?
אולי לא ישנת מספיק לאחרונה?
אולי את לא אוכלת טוב ואת רעבה?
אולי פשוט קחי יום חופש וצאי לעשות משהו כיף?
יש לי חברה שאמרה לי פעם שאם היא קולטת שהיא עצבנית יותר מדי היא מנסה לשים לב למס' דברים כמו שבודקים אצל תינוק למה הוא בוכה- רעב, עייפות, "טיטול" (צורך לשירותים..), בגדים (אם נוח לך).
בהצלחה ובנחת!
אבל כשאחראיים על מישהו אחר, זה עוד יותר צריך להיות במודעות שלנו.
שמחה שעזרתי לך אנונימית =)
חוזר של איגוד הגניקולוגים לגבי היקף בדיקות ה-US, 2012
"