התלבטתי עם להעיר על ליכלוך

בסוף הורדתי רמת ביגוד וציפיות.

הילד יסבול בגלל זה היחס שלהן ישתנה בהתאם

על סדר וניקיון

לפעמים הבת שלי חוזרת עם שיער מבולגן ואף קצת מלוכלך

זה גן עם כמעט 30 בנות אני מבינה שהסייעת לא יכולה כל יום לעשות קוקו לכולם...

ולפעמים היא כן עושה אז מעדיפה לא להעיר...

הערתי פעם שלא הורידו לה את הסוודר מהבוקר והיא הייתה עם מלא שכבות

והם אמרו שהם לא שמו לב כי זה היה סוודר דקיק וחשבו שלא צריך להוריד..

נזהרת מאוד להעיר הערות!!

אמהות שנותנות הרבה מחמאות ואומרות תודה זה ממש נותן מוטיבציה!!

ולהפך...

האמת שאני  מהצד של המטפלת

איזו אמא עצבנה אותי היום פשוט עם איזו הערה...

והאמת, זה קצת פגע בי...

נפגעתי כמה פעמים מהורים, זה באמת קשה

כי גם ככה זאת לא עבודה קלה זאת עבודה פיזית ואינטנסיבית והורים לפעמים לא יודעים 

כמה הם יכולים לפגוע במטפלת של הילדים שלהם...

זה ממש מוריד את המוטיבציה!!

אני השתדלתי להתעלם ולהבליג...

לי אישית גם עזר שהייתה לי מנהלת תומכת שהייתה מעורבת והייתה עונה להורים ומגנה עליי

כשפגעו בי..

ב"הצלחה לך

ומאחלת שלא יעירו לך יותר הערות כאלו, זה באמת לא נעים...

האמא הגיבה בצורה קצת קיצונית

מגיעה עד הסנטר וההיא ממשיכה לספר כאילו כלום רק חשבתי מה היה אם ההורים שלו היו רואים את זה פשוט לא הזיז לה וזה לקח הרבה זמן שהייתי שם

במקרה זה קפץ אחרייך ובמקרה שלך את היית בסדר גמור ובלי קשר האמא צריכה להיות סופר רגישה למטפלת שמטפלת בבת שלה 

תגידי לה שתפנה למנהלת והיא תרד ממך תראי לה קצת שאת לא חייבת לה ושהיא צריכה לכבד את האדם שמטפל לה בילדה

אם זה דברים לא מאד משמעותיים אשתדל לשתוק.

הבת שלי היתה חוזרת יום יום מנוזלת. זה לא היה נעים אבל למדתי להגיע עם טישו ומגבון ולנקות אותה מייד.

רק כשזה היה מוגזם ונהיה לה פצע ליד האף- הערתי בעדינות שכדאי לשים לב לנגב את האף.

מאידך- הבן שלי הצליח פעם אחרי פעם לברוח מהגן. הייתי מגיעה לקחת אותו והוא היה מחכה לי בחוץ.

פה זה מצב של סכנה ולכן הערתי מייד. כשזה לא עזר הערתי בתקיפות. כשגם זה לא עזר- איימתי בפניה לפיקוח. זה כבר עזר. לא נעים אבל שלום הילד שלי  קודם להכל.

להיות מהמעירות. אני ממש משתדלת לפרגן מכל הלב, לתת הרגשה טובה וזה כיף לי וכיף לגננת וכמובן לילד.

ובאמת חושבת שאין כמו הגישה של הפרגון. 

מה שמגיע מגיע, וגם אם לא הכל 100% בדר"כ מתעלמת ומודה על הדברים הטובים האחרים.

מה שכן, אם זה דבר קריטי, אז חייבים לומר מילה. בכל אופן- זה הילד שלי. והאחריות עליו היא שלי. ואם יש משהו שהוא לכל הדעות לא בסדר וזה גורם לי לחשוש שהילד לא מטופל כראוי- אז אין ברירה אלא להעיר, בעדינות ובחכמה כמובן, עם המון מילים טובות בהתחלה, באמצע ובסוף. מתוך אהדה וידידות ולא הכרזת מלחמה או משהו כזה...

אני אתן דוגמא למקרה שהייתי חייבת להעיר- שמתי לב שהרבה פעמים כשאני לוקחת את הבייבי מהמטפלת הוא חוזר במצב שכיבה מליאה, עם בקבוק ריק או כמעט ריק לידו. ז"א- היא נותנת לו בקבוק בצורה כזו!!!

שאלתי אותה בעדינות אם ככה הוא אוכל וכשענתה חיובי הערתי לה בעדינות שאני חושבת שזו לא צורה.. מילא אם היא מביאה בקבוק בעגלה ולא מאכילה ביד אני מבינה (למרות שהייתי מעדיפה ביד..), אבל בשכיבה מליאה זה לא שייך!!

והיא קיבלה את זה ממש ברוח טובה.

כי לא הראיתי לה זעזוע או כעס, אלא בתור שיתוף, בקשה.

כמובן אם היא לא הייתה משנה הייתי מעירה לה בצורה יותר ברורה.

אבל יש הבדל בין לתת בקבוק בעגלה בצורה נורמלית לבין להשכיב שכיבה מליאה!!!!

יש בדר"כ 3 שלבים בעגלה. השלב המתאים לאכילה מבקבוק הוא השלב האמצעי, כשהעגלה טיפה מוטית אחורה.

אבל שכיבה מליאה א"א לבלוע כך.

תנסי על עצמך ותראי אם את מצליחה 

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה

אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם

זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים

כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם

פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות

נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו

אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה

לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה

ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה

אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..

ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית

וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים

פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני

או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

אלבומים זה באמת יקר

מציעה שתבדקי אם יש להם הנחות מדי פעם ואז לחכות לזמן של הנחה כדי להדפיס (אם אין לחץ של זמן)

או לחילופין לחפש קופון הנחה מלכתחילה לאתר אחר וללכת עליו.

אני עושה אלבומים בwow, פתיחה מלאה, ובאמת חיכיתי לרגע של מבצע כדי להדפיס כי המחיר המלא מוגזם. זה עדיין לא זול, אבל מזכרת משמעותית להמשך...

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.