פורום הריון ולידה (עמוד 4185)

למה את מפחדת להניק? זה לא אמור להיות קשור, לא להכאיב ולא כלום. אם עברת לידה בשלום את בטוח יכולה להניק עם התקן בלי לחשוש

שעשיתי לבד וביחד.. ועם הרב..
פתאום כשההתקן בתוכי זה נראה לי הזוי.
וההנקה כי הרחם מתכווץ תמיד בהנקות אחרי הלידה אומנם ב"ה הוא חזר לגודל המקורי אבל זה הקשר ;)

אני גם הרגשתי קצת אי נוחות ביום הראשון, אולי גם השני אחרי ההתקנה. והגעתי למסקנה שזה בראש שלי ולא באמת מרגישה את זה. כי חשבתי על זה כל הזמן. אבל בתכלס, שתפסיקי לחשוב על זה עוד יום יומיים, גם לא יפריע לך כל העניין.
הנקה מכווצת את הרחם רק בימים הראשונים אחרי לידה, עכשיו לא ישפיע

0504102306

אבל המחשבה שלך הגיונית.

נראה לי כדאי לך לבקש בדיקת דם לפרופיל הורמונלי ואז יוכלו לראות את כל ההורמונים, ולבדוק אם המצב תקין.

לגבי ירידה במשקל- אני יודעת שדיאטה יכולה לעזור לפוליציסטיות, אבל לא מחייב, ויכול להיות שגם תלוי בדיוק בדיאטה.

 

בהצלחה

אם הבנתי נכון אפשר ע"פ בדיקות הדם גם להבין אם היה ביוץ תקין.

תנסי לעשות בדיקת דם אחרי היבוץ ואולטרסאונד בערך באותו זמן.

ואת יכולה גם פשוט לבקש מהרופאה בדיקות לוודא שהביוץ תקין.

לא מספיק יודעת, אבל שמעתי מחברה שלאורך כל המחזור הייתה צריכה לעשות בדיקות דם כדי לעקוב אחרי ההורמונים, ותמיד ההורמונים הראו כאילו היא מבייצת בימים הקרובים.

במקור שם צרפתי. משמעות להעריץ.

http://mobile.stips.co.il/ask/1980431/%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%A9%D7%9D-%D7%94%D7%9B%D7%99-%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A3

לא רוצה לאכזב אבל ביקשת את דעתנו

מה זאת אומרת? לא הבנתי... השם הזה ישן... כתבתי מיראל בפייסבוק בעברית, קיבלתי הרבה תוצאות))) בעברית...לא צרפתית)))

צר לי לאכזב..
אבל מנגד גם לדעתי את לא צריכה לפחד כל כך מראש מהתפרים שאולי יהיו..
א. לא בטוח שיהיו..
ב. לא בטוח שיהיה קשה להתמודד איתם.
לי ב״ה לא היו סימני מתיחה.
בלידה ראשונה חתך יזום
בלידה שניה קרע קטן ותפירה קטנה
בשני המקרים ב״ה לא סבלתי מהתפרים חוץ מיום-יומיים ראשונים ואז קיבלתי משחה מקומית להקלה.
שיהיה בהצלחה, בקלות ובעיקר בבריאות!!

ובלי קרעים ותפרים

יש לי תמיד סימני מתיחה (ולא מפריע לי, ב"ה) - בלידה הראשונה נחתכתי ונקרעתי ונתפרתי, ובשתי הלידות האחרות שום דבר ב"ה. (לא מחשיבה את הניתוח הקיסרי שבאמצע).

שיהיה בשעה טובה, ובלי תפרים משום סוג שהוא!

חברה קרובה שלי יש לה סימני מתיחה הזויים שנשארו גם שנה אחרי הלידה בצורה חריפה מאוד, ולא היה לה קרעון אחד קטן בלידה למזלה.

היא אמרה לי שמכיוון שאין לי כמעט סימני מתיחה, סביר להניח שגם לא אקרע, ואכן כך היה ב"ה...  בכל הלידות לא נקרעתי בכלל חוץ מקרע קטנטן בלידה השניה (בלידה הראשונה חתכו אותי כשגרה בלי לשאול ובלי שהיתה לי אפשרות להתנגד... ) 

אבל!
קרעים זה באמת לא נורא.
(ואני ילדתי לפני שבועיים עם קרעים אז הזיכרון עדיין טרי (: )
נכון שהיה נחמד אם הייתי יכולה ללדת בלי קרעים, אבל כמה שאני מפחדת מזה לפני, אחרי הלידה בסופו של דבר החוויה היא בסדר.
בימים הראשונים אולי קצת קשה לשבת וכד' אבל כל יום מרגישים שיפור משמעותי וזה עובר!

רק בלידה הראשונה המיילדת עשתה חתך קטנטן, שלא הצריך אחר כך תפירה.

בלידות הבאות לא היה שום חתך / קרע, כולל לידה שהתינוק היה כמעט 4 קילו עם היקף ראש עצום (שהצריך אלף בדיקות מרוב שהיה חריג).

לא היה לי סימני מתיחה והיה לי קרע פנימי קטן. אבל אני מכירה גם משהי עם הרבה סימני מתיחה שגם לה היה קרע פנימי קטן

אצלי יש סימני מתיחה רבים מאד (אני שחיפית במקור, אבל עולה המון בהריון)

 

בלידה ראשונה היו קרעים רבים מאד בנוסף לחתך המבוקר שנעשה

בלידה שניה - מעט קרעים חיצוניים (שנתפרו)

לידה שלישית - קרעון קטנטן ובלתי מורגש

 

לענ"ד גמישות העור (שתלויה אכן ברמת הקולגן) היא רק אחד הפרמטרים לסימנים/קרעים

פרמטרים נוספים הם: האם הקפידו להזין את עור הבטן חיצונית במהלך ההריון, מס' הק"ג שהאישה עלתה במהלך ההריון ולגבי קרעים - היקף הראש של התינוק ומידת התזוזה של עצמות האגן של האישה

 

והיה לי תפר פנימי אחד,

תסיקי את מסקנותייך את ;)

אבל קרעים מטורפים.. וזה היה נורא..
כנראה שאין קשר, ושרוב הלידות עוברות עם תפרים ממש בקטנה. ואין דרך לדעת איך יהיה.

לא קרעים ולא סימנים.
כנל אמא שלי
כנל אחיות שלי
מרגישה שזה גנטי...

והיה לי קרע קטן.. הבן שלי נולד עם הקף ראש גדול... קיבל את זה מבעלי.. אבל זה לא היה רציני.

שנשארו חזקים גם לאחר שנתיים מהלידה...
בהריון השני התווספו עוד סימנים רבים וכהים ואני כבר כמה חודשים טובים אחרי לידה והם עושים רושם שהם כאן כדי להישאר...
ולגבי תפרים- בלידה הראשונה הציקו לי מאוד כ3 שבועות (ולא הועילו תרסיסים ופדים קפואים וכו')
בלידה השנייה כמעט ולא הורגשו.
כשבדקתי במסמכים הרפואיים הופתעתי לגלות שב2 הלידות הקרעים היו באותה דרגה, לכן הסקתי שגורם משמעותי שמשנה זה היכן הם ממוקמים.

ולא היו תפרים.

היריון ראשון - וואקום, אז היו תפרים.
היריון שני - בלי תפרים בכלל, אבל הוא נולד רק קילו וחצי.

פעם ראשונה חתך יזום וקרע פיצפון שהתאחה לבד.
פעם שניה כלום.
ב"ה

בשלוש הריונות היו לי הקאות.

ההריון הנוכחי הוא הרביעי, ובו לא הקאתי בכלל!

אבל הבחילות והחולשה בהריון הזה, היו ממש קיצוניות, עד כדי כך שיצאתי לחופשת מחלה לתקופה ממושכת!!

 

אצלי שיא הבחילות זה בחודש שני, ואח"כ הן נחלשות בהדרגה איטית לאורך כל ההריון.

מה שבטוח שעכשיו בחודש תשיעי, אני מרגישה הרבה יותר טוב, מאשר בשליש הראשון של ההריון, ואפילו יותר טוב מהחודשים הרביעי או החמישי להריון.

 

מה שעזר לי להרגיש קצת יותר טוב, זה הדברים הבאים:

1. מנוחה

2. לאכול רק מה שבא לי.

3. להקפיד לא להיות רעבה

4. אוויר

 

והכי עוזר, זה להתפלל, שהתקופה הזו תעבור מהר!

גיליתי אותו רק בהריון הזה(4), מקל מאוד!!!
עוד דבר- לירוק. כן, פשוט כך. כל פעם שיש בחילה לירוק לשירותים.
והזמן... הזמן הכי מקל!!!

יכול להיות שהייתי צושכת עוג אבל הוא כבר ממש ביקש אז התחלתי לתת לו נראה מה יהיה עכשיו..
התחלתי בתפוח (סתם כי זה מה שאכלתי באותו הרגע והוא היה אצלי על הידיים וכמעט חטף לי אותו...) אבל הוא בעיקר מצץ אותו אז אני לא יודעת אם זה נחשב.. (:
לא יודעת ממה עדיף אבל נראה לי שממש טעימות התחלנו מירקות שאין אליהם כ"כ אלרגיות כמו גזר ואז קישוא..

ולפעמים הילד לא רוצה, מספיק לו החלב, למדתי לא להילחץ מזה, וכשירצה הוא יאכל.
מתחילה עם תפו"א, אחרי כמה ימים מוסיפה גזר, אח"כ בטטה, קישואים, ואז כל מה שבא לי. עדשים, עוף. ...
אח"כ מתחילה עם פירות: מבשלת תפוחים ואגסים, ואז מוערכת עם מזלג, ככה יותר קל לתינוק לאכול מאשר מגורד
אחרי זה כבר לא כ"כ משנה י מה אני מוסיפה, בדר"כ התינוק פשוט מתחיל להתעניין באוכל שלנו, ולאט לאט מצטרף לארוחות עם כולם

אפשר מגיל חצי שנה להתחיל להציע דברים, טעימות קטנות ונייטרליות של ירק אחד או פרי אחד (בד"כ תפו"א או תפוח-עץ/בננה).

אישית אני לפעמים מושכת עוד את תחילת שלב המוצקים, ומתחילה רק כשאני רואה שהתינוק מגלה התעניינות.

ובגיל חצי שנה התינוק כבר צריך תוספת של אוכל. ההנקה לא מספיקה.

ואני אסביר לך למה זה:
הגדולה שלי בת 11. כשהיתה תינוקת אמרו לי בטיפת חלב להתחיל לתת מוצקים בגיל חצי שנה.
אחרי כמה שנים, בתינוקות הבאים, אמרו לי (בטיפת חלב) להתחיל לתת טעימות בגיל 4 חודשים. כשהתפלאתי הסבירו לי שזו המדיניות החדשה, כי יש הרבה רגישויות ואלרגיות וככל שהילדים יחשפו לאוכל מוקדם יותר יפתחו פחות אלרגיות.
בילדה האחרונה שלי התחלתי בגיל 4 חודשים טעימות, וכשסיפרתי לאחות בטיפת חלב היא אמרה: בעיקרון אנחנו ממליצים לא להתחיל לפני חצי שנה!
אז שוב הרמתי גבה, ואמרתי לה שפעמים קודמות אמרו לי 4 חודשים? אז היא הסבירה לי ש*חשבו* שזה יעזור לכל האלרגיות וכו' , אבל בפועל ראו שההיפך הוא הנכון, והיו יותר אלרגיים ככה, ולכן חזרו להמלצה להתחיל בגיל 6 חודשים.
במילים אחרות: אנחנו שפני ניסיון של המערכת. .. חושבים משהו, נותנים הוראות והמלצות, רואים שזו טעות, אז מנסים משהו אחר. ....

אני מקווה שאני אצליח רק להניק עד גיל חצי שנה, כבר עכשיו- כמעט ארבעה חודשים אני מרגישה שהיא לפעמים רעבה....
ואני לא רוצה בשום אופן לתת מטרנה.

בהל מקרה טעימות זה לא מה שישביע אותה. בגיל ארבעה חודשים מותר לתת רק כמה כפיות ולא מנה שלמה.
רק מגיל חצי שנה מנה שלמה.
ואני שמעתי ששינו את ההנחיות כי הוקים נתנו ארוחות שלמות בגיל ארבעה חודשים במקום רק טעימות...

אם היא רעבה את חייבת לתת לה תוספת.

אפילו תערבבי דייסה עם חלב אם

אבל אי אפשר לתת לילד להיות רעב בגלל אידיאולוגיות.

נכון שמטרנה לא מומלץ מלכתחילה, אבל אם הילדה רעבה- תחשבי שוב.

בהצלחה.

אני לא יודעת באיזה קופח את אבל במכבי לפחות אם יש מרשם מהרופא הם מחזירים את העלות, כנראה עד איזו תקרה.

אז כדאי לקנות משהו איכותי.

בדרך כלל מה שיש בבתי המרקחת של הקופה פחות טוב.

לפחות במכבי, היה שם משהו באזור ה 200 שקל (אני קניתי גרביים עד הברך אז זה לא אומר כלום על מחיר גרביון).

אמא שלי אמרה לי לא להתקרב לסחורה שם וקניתי של סיגוואריס, עולות משהו כמו 500 אבל מצאתי חנות שמוכרת ב 600 שני זוגות (והקופה בעצם החזירה לי את ה 600 כי זה לא עניינם שקיבלתי שניים במחיר אחד..)

רופאה נתנה לי הפניה

ולא השתמשתי

כי הציעו לי את זה פרטי

 

 

מניחה שעם הפניה ובחנויות המתמחות בזה תקבלי משהו הרבה יותר איכותי.

אני קניתי בבית האורתופדיה, תנסי לצלצל אליהם ותשאלי איזה חברות הם מוכרים.

אני לא מבינה בגרביונים אבל אם אלה אותן חברות של הגרביים, אז סיגוואיריס sigvaris עם הכותנה הכי הכי מומלצות.

גם medi מדי טובות אבל הן חזקות נורא ומומלץ לקחת מידת לחץ אחת פחות מהמרשם.

 

מקווה שיענו לך פה בקרוב לובשות הגרביונים..

 

למה לך לקנות פרטי אם את יכולה לקבל החזר? חבל לדעתי.

יש לי את הדרגה הגבוהה, מכבי שלי, אז אולי זה קשור גם לזה. אני פשוט לא זוכרת..

לורידים זה כמובן מיותר לגמרי, החום מנפח את הרגליים..

הם היו נראות לי עם הרבה ליקרה והרופאה אמרה לקנות ליקרה..

 

לייקרה זה כלום. גם חולצות הלייקרה שלי לוחצות אבל בשביל להחזיק את הורידים שלא יתנפחו צריך רמה אחרת של לחץ. אלה גרביים שקשה מאד ללבוש אותן, דרך אגב. אבל המאמץ משתלם..

זה לא דומה לגרביים רגילות, זה נורא לוחץ.

לאט לאט, בנחת, כל ההזמן תמתחי למעלה את החלק שכבר יושב מסודר על הגוף.

קצת כמו בצק שמרדדים, כל הזמן לדקק בהדרגה, עד שזה יושב על כל הרגל.

כמובן לגרוב במתינות. לא למשוך מדי.

 

מקווה  שתיהני מהם. אותי הם ממש העמידו על הרגליים מחדש. תרתי משמע..

עוד שאלות 

לובשים אותם כל היום,?

כל יום?

מתי מכבסים?9

אני לא ירדתי מהמיטה בבוקר לפני שגרבתי אותן, לפני שיורדים מהמיטה הוורידים עדיין לא מלאים כ"כ ואז האפקטיביות של הגרביון הרבה יותר טובה.

 

אם את בהריון יכול להיות שתזדקקי לעזרה כשהבטן גדלה, לגרוב ולפשוט אותן...

 

אני רכשתי שתי זוגות וכיבסתי כל יום- יומיים (תלוי אם זה קיץ ומזיעים אז כל יום) כך שהיה לי תמיד להחליף.

מכבסים על תכנית של כביסה ביד במים קרים, הן מאוד עדינות ומים חמים הורסים אותן.

את תתרגלי לאט לאט.

אמא שלי אפילו לא יורדת מהמיטה בלי.
זה אומר שמפעילים לחץ על הרגל לפני שהוורידים התנפחו.

באמת נורא חששתי מהעניין הזה בלידה האחרונה.

רציתי ללדת בעין כרם- שעה נסיעה, לעומת סורוקה- 40 דקות.

במיוחד מכיוון שילדתי פעם אחת ברכב די חששתי מהמרחק.

אז החלטתי לזרום עם המציאות... בסוף היה לי ל"ד גבוה שדרש לנסוע למיון, אז נסעתי כבר לעין כרם, ללא צירים למזלי ושמה ילדתי.

האם זה היה שווה לי? לגמרי. אחרי חוויות לידה בסורוקה, הבנתי שהם לא יכולים לספק שמה את הצרכים שלי. הייתי מרוצה עד הגג מעין כרם, חוויה מתקנת לסורוקה

איך תכננת לנסוע .באמבולנס?

 

נסענו ברכב שלנו.

היה לי ברור שאמבולנס לא יסיע אותי עד עין כרם.

 

בלי קשר מעדיפה ממש לנסוע ברכב שלנו ללידה, למרות שאת השלישי שלי ילדתי ברכב...

גרה באיזור ירושלים ורוצה לנסוע ללניאדו.

 

בלידה שאחריה הגעתי מוקדם מדי ללידה... הייתי 24 שעות עם צירים. כך שבאמת אי אפשר לדעת.

 

איזה נהג את מתכוונת לקחת? למה דווקא לניאדו? גם עין כרם מקסימים

אין לי נהג.חשבתי לקחת מונית או הסעה.

חשוב לי יחס אישי

יש בעין כרם?זה לא המוני?

מה עשית שם כשהגעת מוקדם?חזרת?

קשה לדעת מתי אוף..

חשבתי שבלידה חוזרת אדע יותר..

אני שומעת ממך שלא..

איך את מתכננת לקחת נהג עד לניאדו? זה המון כסף

חשבת ללדת בעין כרם? מכירה את ביה"ח הזה?

מאד לא המוני.

היחס מאד אישי, חם ואמפתי.

 

ממליצה מאד!

לי זה היה חוויה מתקנת אחרי הלידות הקודמות שלי.

 

המיילדות, הרופאים, המרדים, האחיות במחלקה ובתינוקיה- כולם מדהימים.

לא היתה אחת שניתקלתי בה והיו לי תלונות עליה.

 

הם משתדלים כמה שאפשר להיות איתך ולתת לך הרגשה ביתית.

 

 

א. לנסות ללדת בבי"ח בו זורמים איתך. לי למשל יש חוויה מאוד טובה מעיין כרם..

ב. בנוגע לפחד מהמיילדת- לנסות לזכור שאת היולדת והיא נותנת לך שרות. אם היא נותנת שירות לא משהו,היא כאן הלא בסדר. אם הייתי הולכת לבי"ח שיש חשש שאחשוש בו מהמיילדת הייתי מתדרכת לפני את המלווים שלי שיעזרו לי בקטע הזה.

 

בהצלחה!

לא הצליח כ"כ 

הגיעה אחרת כשהלכה ללידה בחדר השני

ועזרה לי כ"כ..

וגם לאחריה היתה מישהי מהממת..

ובכל זאת היה עלי לחץ אדיר 

כי הלידה נתקעה..

ככה לא אמורה להתנהג מיילדת!
אני לא מכירה מציאות כמו שתיארת - לפחד מהמיילדת?? ממש לא אמורים להרגיש ככה.
היא לא אמורה להחליט לך איך לשכב.ובכללי לא אמורה לתת לך תחושה שאינך יודעת ללחוץ או שאת לא מספיק טובה במשהו

לכי ללדת במקום עם אוירה נעימה ומיילדות נעימות ותומכות.

מבינה את הקושי שלך

והמיילדת נשמעת מאד לא נעימה

 

אבל בכל זאת - אסרטיביות שלך זה מה שחסר פה

להתעקש להחליף מיילדת

ניסינו להתעקש..

אמנם לא עברתי בדיוק כך, וממש לא פחדתי מהמיילדת, תמיד היו לי מיילדות מקסימות.
אבל מכירה כ"כ את התחושה הזאת, שברגע האמת אני עושה רק מה שאומרים לי, ולא משנה מה תכננתי לפני כן.
אבל אולי זה באמת קשור לזה שילדתי בשערי צדק, והגישה שלהם מאוד מקובעת.

*חשבתי שאם לוקחים דולה זה מועיל לכאלה מצבים..י.. אני רואה שלא תמיד..
מבאס!
(חיבוק על החויה הקשה! )

בדר"כ צוות של בית חולים לא מקבל התערבות של דולה.

היא מקסימום יכולה ללחוש לך על מה להתעקש אבל רק את או בעלך יכולים לבקש/לדרוש דברים בשביל עצמכם

 

דולה נמצאת בשביל לתמוך בך פיזית ונפשית בתהליך הלידה, לא להתנהל מול הצוות עבורך.

שמתי לב שיש מיילדות שממש שונאות שמביאים דולה.

במיוחד אם זו אחת שכל הזמן מתערבת

הן מרגישות שהגיעה מישהי שלוקחת להן את התפקיד ומתעלה עליהן

ולכן אם לוקחים דולה, מתפללים דבר ראשון שהמיילדת תהיה אישה טובה ושזה לא יפריע לה

ודבר שני- שתתמקד בך ולא תתחיל עם הצוות. זה יכול רק להביא צרות.

 

אולי אני טועה אבל זאת ההרגשה שאני קיבלתי.

לא יודעת לגבי לחיצות. אבל גם עלי פקדו לשכב על הגב ורצו לחבר למוניטור למרות שבדיוק חזרתי מהקבלה אחרי מוניטור ולא הייתי מסוגלת לשכב על הגב אז פשוט כרעתי כמו שהיה נוח לי והתעלמתי מה"ציווי" ואז הן נאלצו "להתגמש" עם רצוני וילדתי תוך פחות משעה!!
תעשי מה שנוח לך. ושהמיילדת תגיד מה שהיא רוצה.. את זו שיולדת! אם לא תעמדי על שלך אין מי שיעשה זאת עבורך

וכו'. מניסיוני אפשר פשוט לעשות מה שאת רואה לנכון, כאילו בכלל לא שמעת אותה.

ובמחשבה שנייה, זה בעצם מה שאת (רק אמונה) מתארת שעשית, שבפועל פעם אחר פעם עשית מה שראה לך.

הכול בסדר @}

ובסיעתא דשמיא הפעם גם תיפלי על מיילדת מקסימה שרואה עין בעין איתך.

אסור אף פעם להכליל.

לפעמים המצב הרפואי דורש שכן יקשיבו למיילדת.

אני לא באה לטעון שתמיד צריך לעשות בדיוק כמו שאומרים

אבל כן צריך לשים לב אם הן אומרות בתם כי זה הנוהל או כי יש סיבה.

אישה שמקבלת זירוז חייבת להיות מחוברת למוניטור

וגם אישה שיש חשש שיהיו לעובר ירידות בדופק.

 

ולכן, מה שאני מסנה לומר זה להיות קשובים.

לא להתעלם.

אפשר לשאול למה זה חשוב ואז להחליט

אבל הרבה פעמים מסוכן לקחת החלטה על דעת עצמינו.

 

מנסיוני האישי שרציתי מאד להסתובב וללכת ולא לשכב

המיילדת התעקשה שבמצבי הרפואי אני כן צריכה לשכב ולהיות מחוברת למוניטור

והיא צדקה. לאורך כל שלב הצירים היו ירידות בדופק והיו חייבים לעקוב כי ברגע שזה היה יורד עוד קצת 

היו מטיסים לניתוח. בסוף ב"ה ילדתי טבעי.

 

שבמצבים שמגיעים למסקנה שמה שהמיילדת אומרת לא מתאים לי - אז אין צורך להתווכח על זה, אלא פשוט לעשות מה שנראה לי לנכון וזהו.

לא התייחסתי לשאלה איך מחליטים מתי כן ומתי לא לשמוע לה, אלא רק לשאלה איך עושים את זה בפועל, במצבים שמחליטים שלא לשמוע.

אין מה לומר שאת צודקת. מיילדת לא מעבירה לנו את תורת משה

וכן יש מקום לשיקול הדעת שלנו.

רציתי רק לדייק את העניין בשביל מי שכן צריכה להיות קשובה למילדת.

לא הייתי מוכנה למוניטור. והמיילדת התחילה לצרוח. היא רצה למחשב וכתבה בפרוטוקול היולדת מסרבת לעלות למיטה  למוניטור. היא חשבה שזה ייאים לי. אבל זה לא....

 

מאד קשה ללדת ולהתמודד תוך כדי עם לחצים
להיות מרוכזת בלידה ובמקביל להיות אסרטיבית
זה תדר הפוך..
חייבת לשתף שגם כאשר אני כדולה נתקלת במצבים כאלה זה מאד קשה
מצד אחד אני רוצה לעזור לאשה לממש את הרצונות שלה ולהיות שם בשבילה ומצד שני אם הצוות יחשוב שאני מובילה אותה נגד מה שהוא מציע הוא ינפנף אותי משם מיד.
מהנסיון שלי ברגע האמת יש לא מעט פעמים תחושה של קונפליקט והתנגשות.. ואין פתרון קסם
קצת טיפים שבכל זאת יכולים לעזור-
להתאמן בנשיפות גם בשירותים וכשהמיילדת מנחה אותך ללחוץ להסביר לה שככה את עושה גם בשירותים
לומר מראש למיילדת שאת מעוניינת ללדת בלי לחיצות מאומצות ולהגיע לאיזה הבנה בשלב מוקדם יותר של הלידה
חוץ מזה כמו תמיד הרבה תפילות ואמונה שלמה שכל מה שה' עושה הוא לטובה
----
שולמית זלצר-ליווי הריון ולידה בדרום-0549448522

בזכותך הבנתי למה אני שונאת בתי חולים ולמה לא מסוגלת לחשוב ללדת שם שוב..

לא מתחברת לרופאים/אחיות/ חלוקים. זה עושה לי רע. מרגישה שאני חייבת להקשיב להם. ואת עזרת לי להבין שאני פשוט פ ו ח ד ת מהם! פשוט לא עושה לי טוב.

זה מחזק את הרצון שלי ללידה ביתית!!

שנזכה להריון סופסוף משמח וטוב.

וללידה מתוקה ושמחה!

 

תלוי מאיפה את ואיפה את רוצה ללדת. יש טווח מסויים לכל אזור שמפנים. בגדול כן מתחשבים ברצון של היולדת.
כמובן שהכל תלוי בהתפתחות הלידה.
יש הרבה פרטים חסרים לי בשאלה.
בעלך במרחק שעה מבית החולים שאת רוצה ללדת בו? את בכל מקרה מתכננת ליסוע באמבולנס? יש ילדים שצריך להשאיר?

למרות שיש לי בי"ח קרוב לבית וילדתי אחרי 3 שעות וכן סבסדו לי את האמבולנס!

את יודעת להגיד לי מה היה המרחק בין הבית שלך לבית חולים?

אני חושבת שהקופה אבל לא בטוחה...

 

אני לא גרה בב"ב וילדתי במעייני הישועה. גרה בעיר אחרת ויש לי בי"ח אחר קרוב לבית בעיר שלי!
 

גם אחותי גרה לידי ונסעה באמבולנס למעייני הישועה ולא ביקשו ממנה ע"ז תשלום!
 

 

אם למשל אין מי שיסיע אותי (העבודה של בעלי במרחק שעה מהבית) או שמדובר בשעות של פקקים או שזה שבת.

המרחק מהבית שלי לבית חולים הוא 48 ק"מ בערך.

 

יש לכם רכב אבל הוא לא איתו בעבודה.
אני חושבת שכדאי שיקח בתקופה הקרובה את הרכב או שתשכירו אחד נוסף

אבל באמת נחשוב על כיוון כזה. תודה!

דיברתי עכשיו עם נציגה של ביטוח לאומי, ואצלה לא מופיע הסעיף של "בית החולים הקרוב יותר".

אז אם עומדים בתנאים האחרים (משהו של לידה ואישפוז תוך פרק זמן מסויים...) אז הם בע"ה מממנים את האמבולנס!

על פי כללי מדא, ואת יכולה להתעקש.

אם זה ממש לא במחוז שלך - למשל , את גרה בירושלים ורוצה להגיע ללניאדו - האמבולנס מחויב להעביר אותך לאמבולנס במחוז אחר, שיעביר למחוז אחר עד שתגיעי.

 

השיקולים באמבולנס זה באמת מהירות , וזה מעולה,

הרגשת ביטחון- את בידים טובות,

 

נגד - זה חוסר נוחות (חייבים לשכב אחרת אין ביטוח)

אפשרות לתשלום  - אם הזמנת ולא ילדת תוך מספר שעות(24 או 48 לא זוכרת)

תחויבי בתשלום , ואם נסעת לבית חולים מרוחק בתוספת של X תשלום לכל קילומטר.

בשביל לפתור את זה אפשר לקפוץ לקופת חולים אם זה יום - ולבקש הפניה לאמבולנס

או להסתמך על הידע שלך כשזו לידה שניה ומעלה.

 

בהצלחה!

זה קצת מבטל לי את האופציה הזאת...  

אפשר גם לשבת

אבל רק על הכסא/ מיטה שמיועד לחולה

ולא על הספסל של החובש והמלווה.

תוכלי בהחלט לבקש שיושיבו את הכסא ולא תצטרכי לשכב

זה לא הכי נוח בגלל הקפיצות של האמבולנס אבל זה עדיין עדיף כי את בידיים טובות.

אבל עקרונית אין ביטוח לחולה שלא שוכב, ולכן ההוראה הרשמית היא לשכב.

אין ביטוח אם הוא יושב על הספסל או הכסא שמיועדים לחובשים.

אם הוא על המיטה שמיועדת לו, הוא לא חייב לשכב ויכול לבקש לשבת

ועדיין הביטוח מכסה אותו.

אני חובשת בכירה במד"א ואלו הם הנהלים.

אגב, גם אין ביטוח על מלווה שיושב מאחורה. מלווה צריך לשבת ליד הנהג.

יש נהגים שמקפידים על זה ויש שפחות.

אז בפעם הבאה שלא נותנים למלווה שלכן לשבת לידכן, תבינו מאיפה זה מגיע

ותשתדלו לא להתווכח עם הנהג. לא כל נהג מוכן לקחת את הסיכון.

יש נהגים שמוכנים אפילו לקחת את הסיכון שהחולה ישב על הספסל

ויש שלא מוכנים לקחת סיכונים בכלל.

 

אני מתכוונת שהחלק העליון מתרומם להיות משענת.

באמת הפרמדיקים רצו להשכיב אותי אבל התעקשתי ובסוף ישבתי

הצירים הרבה יותר כואבים בשכיבה

מהר ברכה לעין כרם וילדתי, ולא שילמתי על האמבולנס..
לפי מה שהבנתי אם יולדים תוך 72 שעות לא משלמים

אני חושבת שאם זה בית חולים אחר באותה עיר אז אין בעיה.
לי בכל אופן נתנו, מרחק של איזה רבע שעה נוספת של נסיעה .

לא משלמים לאמבולנס אם אכן ילדת תוך x זמן מאותה נסיעה (לא זוכרת בדיוק אבל זה קשור לקופת חולים ולא לביטוח לאומי. תבדקי מולם)
עם זאת היה פה שרשור בעבר לגהי השאלה לאן האמבולנס יסכים לקחת אותך. את זה הכי טוב לברר מראש ישירות מול מדא.
בהצלחה!

ומה הרגשת?היא חזרה לבד למקום?

אחרי הלידה היה לי קשה לשבת ולשכב עליה. כאבים. לא יכולתי לנסוע בתחבורה ציבורית נסיעות ארוכות שמצריכות ישיבה רצופה.

 

הלכתי לטיפול הוסטאופתי, הומאופתי ופיזיותרפיה, והסתדר ב"ה.

ב 3 לידות שאחר כך זה לא חזר ב"ה.

שמחה לקרוא שאת מרגישה טוב

וגם קדמה ללידה הזו שכיבה בשמירת הריון מתמשכת.

 

אבל ככל הנראה זה לא רק זה - זה גם מצב רגשי במשך תקופה, שהשפיע לא טוב על המערכת החיסונית, ועל התיאבון ועל העיכול, וכתוצאה מזה איבדתי המון סידן וויטמינים אחרים.

בקיצור השפעה משולבת של כל הגורמים אחד על השני.

 

למדתי מזה המון, וב"ה היום אני במקום אחר לגמרי.

כשהוא בא לבקר את אמא במחלקה הוא גם יונק.

יש לי חברות שעשו זאת והיה להן מעולה. לי זה לא מתאים (נפשית).

אבל כרגע הגעתי למסקנה שפשוט מהיריון להיריון יורדת לי רמת הבחילות וההקאות...

לא בתאומים ולא בהריונות אחרים

כמדומני שאם אכן יש שניים רואים את זה מהאולטראסאונד הראשון..

שלפוחית השתן מודלקת ונפוחה? יש לך עוד סימנים של דלקת בדרכי השתן?

 

או שסתם החלפת תנוחה ממה שאת רגילה?

אגב, שימי לב שזה עלול להיות מעליב למי שענתה לך מעליי, שאת שואלת אם יש עוד תגובות בלי להגיד לה מילה, מתעלמת ממה שכתבה. סך הכול גם להגיד לה יפה תודה היה מקפיץ את השרשור לתשומת לבך.

פשוט קראתי את התשובה לפני שעתיים..והגבתי בזמן אחר...

ואצלי זה צניחה של שלפוחית השתן, זה מחמיר לי אחרי מאמץ, יום שלם של עמידה, וגם סמוך למחזור..., כדאי לבדוק את הענין ואם אכן זאת הבעיה להתחיל תרגילים. לחזוק שרירי רצפת האגן

לאישה שאין לה וסת קבוע (שבפועל זה רוב הנשים היום, נראה לי) יש חיוב לבדוק את עצמה בימים הצפויים לקבלת הווסת, וגם לפרוש מבעלה באותם ימים. יש בזה כל מיני פרטי דינים, אם תרצי אצרף מקור מפורט. בגדול מדובר בשלושה ימים "חשודים", ואחד מהם הוא חודש אחרי הווסת הקודמת (בתאריך עברי) - זו "עונת החודש".

אף פעם לא שמעתי על בדיקה ממש.
אלא רק פרישה

כי יש בדיקות שבלעדיהן אסור להיות יחד

יש בזה דינים והלכות מתי בדיוק לבדוק...אחרי השעה שבה התחיל המחזור..זה הזמן ללמוד שוב דיני טהרה

אנחנו צמודים לספר של הלכות. לא נתקלתי בחיים.
אעבור על זה היום בערב..
תודה!

שאת מכניסה נתונים של מתי קיבלת מחזור...ואז את מקבלת מתי הפרישות והבדיקות שלך..לי זה לא נח. משתמשת בחוברת על סרגל מיוחד

מוזר.. המדריכה כלות לא אמרה לי על זה מילה. רק על פרישה. אבקש מבעלי להתייעץ עם הרב מה עלינו לעשות. אני בהריון ראשון שבוע 5-6 ולא עשיתי את הבדיקות הנצרכות אלא רק פרשנו.
נברר עם הרב..

כך זכור לי...תתקנו אותי אם אני טועה

אם הוסת לא קבוע, יש דעות לכאן ולכאן.

כדאי לקרוא בספרים הרלוונטיים לכם ולברר.
אני הנשואה הטריה ממקודם.
דיברנו עם הרב. אמר שלא עברנו על נידה בכך שלא ביצעתי את הבדיקה (לא ביצעתי מחוסר ידע ולא משכחה) ואמר לי לבדוק פעם אחת היום בערב וזהו. מה שמקל זה גם שאני בהריון ב"ה. ככה אמר.
ממש תודה לכן שהארתן את עיני:*

שיהיה בשעה טובה.

בשאר ימי הפרישה כנראה בדיעבד לא נורא אם לא בודקים.
זה מה שאני זוכרת מדרכי טהרה.

וואי בנות אני מתביישת, שכחתי בזמן האחרון מהבדיקות האלה. ב"ה שהמחזורים שלי מתקצרים מחודש לחודש אז לא זוכרת מתי בכלל הגענו לאחרונה לימי פרישה..

את בסדר גמור.

בשורות טובות .

לא שמעתי מעולם על בדיקה, כל שכן לא בתקופת ההריון....?????

אבל עדיף שמישהי שמתעסקת עם פיזיוטרפיה של ריצפת האגן תבדוק אותך.
אני הבנתי שרופאי נשים לא תמיד יודעים לבדוק את זה, ובמיוחד שבדיקה אצלם היא בשכיבה, שאז הצניחה עולה....

מאיפה הזמנת ספאטון?

(אם אפשר קישור)

 

גם אני חייבת ברזל וכל השאר עושים תופעות לוואי...

בדקת גם פריטין?

 

תנסי כדור אקטיפרין - על הבוקר, על קיבה ריקה ולחכות חצי שעה לפני שאוכלת - זו המלצה שקיבלתי מרופא. חוץ ממוצרי חלב יש עוד דברים שמפריעים לספיגה וקשה לדעת מה בדיוק. לכן אם את לוקחת באופן הזה את משפרת את סיכויי הספיגה.

 

אני בהריון הזה לשם שינוי הצלחתי להעלות את הברזל באמצעות תזונה - אגוזי ברזיל - 3 ליום, שקדים לא קלויים. 2-3 תמרים כל יום. - בהפרדה ממוצרי חלב כדי לשפר את הספיגה.

 

הורדתי סוכר לבן וקמח לבן, תחושה שלי שגם לזה יש השפעה על שיפור הספיגה. 

אני בשבוע 34 וההמוגלובין שלי 10.7. רמת פריטין דווקא בסדר..

האמת היא שקניתי את האקטיפרין אבל יש בזה ברזל סולפט על בסיס מלחים, וזה בדיוק סוג הברזל שעושה לי עצירויות וכאבי בטן .

לך זה לא עשה תופעות לוואי?? כי אני מאוד רגישה לזה. הארון שלי מלא בתוספי ברזל שפשוט הפסקתי לקחת כי זה עשה לי פשוט לא טוב.

האגוזים והשקדים שאכלת העלו לך את הברזל ברמה משמעותית? ולקחת את האקטיפרין יחד עם זה?

אני לוקחת אקטיפרין אחד די מההתחלה

ואז לקראת האמצע הוא כבר לא מספיק וההמוגלובין מתחיל לרדת, ירד לי ל10. אז התחלתי עם אגוזי ברזיל, שקדים ותמרים וההמוגלובין התחיל לעלות בחזרה.

 

אני לא יודעת מה משלושתם זה מה שעזר באמת אז לוקחת הכל-שקדים,תמרים ואגוזי ברזיל.

עוקבת בבדיקות דם כל חודש לראות שעולה וכן-ההמוגלובין עולה. בערך 11.5 שזה כבר בסדר ללידה

אחרי אינספור סוגי ברזל שניסיתי, הקשבתי לחברה ולקחתי ברזל טבעי עם ויטמין סי של nsp.
יש להם אתר וכשרות, ממש ממליצה

כשהתינוקת מתחילה לאכול מוצקים אפשר גם לתת מים.. כשזה רק הנקה אז אין צורך.

תתני בבקבוק אל תדאגי היא לא תשתה יותר מידי רוב הסיכויים שהיא תיתן שלוק ולא תרצה עוד (לוקח זמן עד שהם מתרגלים למים) כל פעם לתת קצת עד שהיא תתרגל. גם לבת שלי הייתה עצירות רצינית כשהתחלנו מוצקים כדאי לטפל עכשיו כי זה יכול רק להחמיר. בעיקרון חוסר מים יכול לגרום לעצירות. חוץ מזה אם אני מביאה טעימות מאוכל שעושה עצירות תפסיקי עם זה לתקופה ותביאי אוכל שלא עושה עצירות ולאט לאט תחזירי את שאר המאכלים. למקרים קשים של עצירות אפשר להביא מיץ שזיפים טבעי שיש בחנויות טבע. אבל לא הייתי מתחילה בזה כי זה יכול להרגיל אותה לשתייה מתוקה. אם להביא אז לא בבקבוק כדי שתדע להפריד בין זה לבין מים.

קיבלתי מחזור אחרי שבועיים.

הכי טוב ללכת לרופא ולשאול.

יכולות להיות לזה המון סיבות.

ברובן אפשר לטפל.