פורום הריון ולידה (עמוד 421)

לק"י

תינוק BathTowel בני בנות 100% כותנה ילדי תינוק מגבות שמיכת עבור יילוד חלוק רחצה 6 שכבות גזה מטלית תינוק החתלה - AliExpress 1501

כרגע מצאתי את הפריט המדהים הזה ב-AliExpress. כדאי לך לבדוק אותו! ibetyouibetyou

₪14.19  73%OFF | Happyflute חדש קידום רך מוסלין במבוק כותנה תינוק לעטוף אופנה מודפס יילוד רב-פונקציה החתלה שמיכת 120*110cm

Happyflute חדש קידום רך מוסלין במבוק כותנה תינוק לעטוף אופנה מודפס יילוד רב-פונקציה החתלה שמיכת 120*110cm - AliExpress 1501

אני מאוד אוהבת את הסוג הזה לגיל הקטנטן, במיוחד מיד אחרי לידה שלא תמיד יש כח להתעסק עם קשירות. אחפש לך קישור

בעז''ה יהיה בסדר. נראה לי שבנסיבות אלו ודאי שיש יותר חששות, שלא היו בילדים קודמים, אבל אם הרופאים לא רואים משהו- אז להתפלל לטוב ולקוות שאכן לא יהיה כלום.

נפשית, אני לא יודעת ממה את חוששת, אבל אם מזה שהיתה פחות ברחם- להשתדל לעשות עור לעור איתה כשאת שם, וזה לא פחות מקשר ביניכן בעז"ה, ואפילו אבא שלה יכול, שזה תוספת טובה.

הרבה טוב!

קודם כל מזל טוב.

מבינה מאוד את החששות.לי עד היום יש רגישות לילד הזה אפיחו שכבר מזמן שכחנו שהיה פג.

לקח לי זמן לעבד את החוויה הזו ואני זןכרת שגם פתאום אחרי תקוםה הבנתי כמה זה יכל להיגמר אחרת ואיזה חסד שנגמר בטוב וזה טלטל אותי מאוד.לאט לאט עיבדתי את החוויה. תקבלי את עצמך ואת התחושות אני זוכרת שחברה טובה לא הבינה למה קשה לי ובכיתי אחרי הלידה כי מבחינתה התינוק בסדר אני בסדר אז הכל טוב וזה ממש לא היה ככה זה מורכב יותר ולוקח זמן לדברים לשקוע.אצלי הוא ברוך ה הרגיש טוב די מהר אבל בשנתיים הראשונות היינו בדיקות בלי סוף כל פעם משהו אחר שברוך ה הכל עבר אבל היה מלחיץ ולא קל בכלל.לי מאוד עזר שהסביבה הבינה אותי 

בת כמה הבת שלך עכשיו?

ממה את חוששת?

הבן שלי היה יותר מורכב, יחסית לשבוע שנולד.

הוא היה ממש קטן במשקל,

נולד עם ריאות לא בשלות, למרות שבזמן הזה הן כבר אמורות להבשיל.

הוא היה מונשם בהתחלה, ולקח לו כמעט חודש להשתחרר מהפגייה.

כיום הוא בן 8 חודשים.

חוץ מזה שהוא קטן בגודל, אין שום השפעה לפגות.

הוא עדיין במעקבים בהתפתחות הילד, אבל ב"ה הוא מתפתח בסדר.

אחרי שבוע שבועיים לא פשוטים, וקצת מלחיצים

ב"ה הכל בסדר. ילד שמח ומאושר! בריא וחכם.

גם פגים אחרים שאני מכירה, שנולדו בשבועות מוקדמים יותר, ב"ה בטוב. הפגות לא נכרת לעין... ולא נוכחת בכלל בחיים שלהם (כנראה שנוכחת בתפילות של אמא שלהם..)

בעז"ה רק נחת!!😁

מכירה 2 שנולדו בקיסרי בעקבות סיכונים בתחילת 34 ודווקא לא רואה בהם שום דבר מיוחד משום בחינה... הם רגילים לגמרי מכל הבחינות: גופני, נפשי, חברתי וכו..

ודווקא אחת נולדה עם בעיה גופנית וב"ה הסתדר וגדלה😀

התאומים שלי נולדו בשבוע 34. הם היו בםגייה שבוע ושבוע וחצי ואחר כך השתחררו, ינקו מלא עד גיל חודשיים ואז בשילוב עם בקבוק עד גיל עשרה חודשים.

ההתפתחות המוטורית שלהם הייתה תקינה - בעיכוב של חודש-חודשיים, בהתאם לגיל המתוקן. כשהם הגיעו לשלב של הדיבור היה להם עיכוב יותר משמעותי והם טופלו אצל קלינאית תקשורת והיו בגן שפה.

אבל מהרגע שנכנסו לבית ספר - לא נותר שום זכר לפגות שלהם. הם ילדים מפותחים, חכמים למדי, חברותיים, מלאי מרץ ויצירתיות...

אז מבינה ממש את הדאגה עכשיו מהלא ידוע, אבל באמת שבוע 34 נחשב שבוע מצוין בשביל פגים, שלא משאיר בדרך כלל משקעים לעתיד (בניגוד לכל מיני בעיות שנובעות מפגות מוקדמת).

בע"ה בקרוב תוכלו להתחיל בחיי השגרה המבורכים, ותרגישי טוב יותר!

מזח טוב והרבה נחת!❤️❤️❤️

אני רק רוצה להוסיף שלכל ילד יש את הדרך שלו להגיע לעולם, והשם מכוון את זה לכל ילד וילד.

נכון שיש סוגי לידה יותר אידאליים לתינוק ויש שפחות, אבל מי החליט מה הכי אידאלי?

אולי נשמע הכי מתאים להיוולד בחושך בתוך מים אבל זה לא אומר כלום על המשך החיים...

גם הרבה פעמים אומרים שלא טוב שאישה בהריון חווה לחץ, וכמה נשים בהריון חוות לחץ? המון המון..

גם את הלחץ השם מביא

כל הדברים האלה הם חיצוניים, *לא בידיים שלנו* ולא חייבים להשפיע בכלל

בסוף הכי חשוב זה *מה שבידיים שלנו*

איך היא נולדה לחלוטין לא בידיים שלך

השם קבע את זה

אני חושבת שכשמתחברים למה שביכולת הבשפעה שלנו זה מאוד מאוד מרגיע

את יכולה להרפות ממך את האחריות למצב הזה ולהתמקד במה שאת יכולה לעשות

את יכולה לשים לב, להיות במעקב פגים ואם עולה איזה שהוא קושי, לטפל.

ברוך השם שהמצב עכשיו תקין והכל טוב ובעזרת השם שימשיך ככה.

וחיבוק על החוויה

לא קל ללדת מוקדם מהמצופה❤️

באמת עודדתן

נלחצתי בעקבות שילוב של מישהי מקצועית שראתה אותו (הלכתי אליה לצורך עניין מסויים והיא שמה לב למשהו אחר) וזרקה משפט שהלחיץ אותי ביחד עם סיפור של חברה שנולד לה פג ואובחן בסוף עם איזושהי הפרעת תקשורת...

אז יש עלי מועקה.

ואני כל הזמן מנסה לבדוק איך הוא, אם הוא עוקב, אם הוא תקשורתי... מתרגלת מה שהיא נתנה לי,אבל בלחץ.. מרגישה שיש משימות להספיק איתו... לא נהנת ממנו מספיק.

בראש שלי יש הספקים... שיצליח להרים את הראש. לעקוב במבט וכולי....

והוא כזה מתוקי.... אבל באמת לא ככ קל לו למשל להרים ראש..

ואני מעודדת אותו אבל מרגישה שיש גם לחץ פנימי כזה של "רק שיצליח, ונסמן וי, ויגדל, ונראה שהכל בסדר.." וזה כל כך מבאס אותי!! קודם כל כי אובייקטיבית זה לא נכון... גם ילד שנולד בריא חלילה פתאום יכולים להיות דברים אז צריך להתחזק באמונה ובטחון בלי תלות במשהו מסויים.. וגם כי זה פשוט לא פייר לילד!! הוא צריך אמא ששמחה בו ומאמינה בו בכל מצב...

מבינות מה אני אומרת?

וואי. אני ככ אוהבת אותו.

הלוואי מישהו היה יכול להרגיע ולומר כבר מעכשיו שהכל יהיה בסדר ורק נהנה מהדרך......

למיטב ידיעתי אין שום קשר בין פגות לבין לקויות תקשורת. הפגות משפיעה על קצב ההתפתחות ובמקרים חריפים יש גם איברים שלא התפתחו מספיק.

בכל אופן, אני חושבת שאת לגמרי יכולה להסיר דאדה מליבך, וכל עוד הוא מתפתח בקצב מתאים לגיל המתוקן - אז הכול בסדר ❤️

כל כך מבינה את מה שכתבת.

אז קודם כל שולחת לך חיבוק גדול❤️

וגם בכותרת שמתי רק ❤️,

כי זה ממש מובן וממש מקשה כל המחשבות האלה שמתבחבשות במוח, לכן נראה לי שבאמת קודם כל הלב שלך,הלב של אמא הוא הדבר הכי חשוב.

תני ללב שלך מקום חשוב מאד!

כתבת שאת לא מספיקה להנות ממנו, זה מאד הגיוני כי המחשבות נכנסות ללופ כזה מציק,ולחץ להספיק כמה שיותר לגרום לו להתפתח יותר,

לכן כדאי ליזום זמני כיף - של סתם זמן הנאה משותפת, ובזמן הזה אל תעשי שום תרגיל ,אל תצפי לשום תגובה תקשורתית,פשוט תשתוללי איתו, לא הבנתי בן כמה הוא,אבל תעשי זמן כזה תואם גיל- אפילו אם הוא ממש פצפון - אז אמבטיה ריחנית ואחר כך אפשר להתקשקש עם מסז' וקרם גוף וצחוקים וחיבוקים.

וגם - כותבת לך מניסיון שלי,אבל זה לא שחלילה אני אומרת לך שלבן שלך יהיו בעיות,אלא רק כוון איך אפשר להרגיע את המחשבות האלה-

כשאני הרגשתי שנכנסתי ללופ כזה ( וכמובן תוסיפי לזה קרובי משפחה שרק מוסיפים לחץ ללופ הזה ועוד חששות ) חברה טובה עזרה לי לצאת- היא אמרה לי בנחרצות- בואי נגיד שהוא מפגר,אוטיסט,או מה שלא יהיה. זה הוא ואת אמא שלו ואת אוהבת אותו ככה!

מעכשיו  כל וי שאת מסמנת- זה רק ברכה ! זה לא משהו שתלית בו את כל תקוותך ואהבתך אליו וכו'.

וזה כל כך טבעי ונכון במה שכתבת בהרגשה שהוא צריך אמא שמחה בו ןמאמינה בו בכל מצב, זה באמת צריך להיות כך!

כל הטבלאות שמשוות להתפתחות תואמת גיל וכו' אני בעד להתייחס אליהם ככלי מקצועי שעוזר למה שצריך ,אבל לא כדבר קריטי, באמת באמת הילד שלי הוא הכי מפותח והכי טוב כי בהתאם לתנאים שה' ברא אותו-הוא מושלם,ואני אמא שלו ורואה את הטוב שבו גם אם בעין מקצועית הוא לא תואם גיל.

וגם כשאני עושה איתו תרגילים ומקדמת אותו זה כדי שיהיה לו טוב, אבל זה לא הופך את האהבה שלי אליו לאהבה ש"תלויה בדבר".

וזה כל כך חשוב ונותן בחיים לכל ילד ולכל אדם שהוא יודע שבשביל אמא שלו הוא מושלם כמו שהוא!

ולגבי המשפט האחרון - אף אחד לא יכול להרגיע כי כמו שכתבת - אין שום בטחון בשום דבר בעולם הזה.

ולכן הבטחה לא תהיה לנו אף פעם- אבל אמונה בה' יש לנו , וכשאנחנו מתחזקות באמונה שה' הוא לבדו עשה עושה ויעשה ,והוא ברא את הילד, והוא נתן לו את התנאים הדרושים לו בעולם הזה-

אז זה כל כך מרגיע- בעז"ה יהיה בסדר ואפשר להנות מכל דרך - כי אם זו הדרך שה' הטוב התווה לנו -למה לא להנות ממנה?!

אני כל כך מבינה אותך,

זה גם קורה לי לפעמים עם תינוקות שלי,

אחד לא כ''כ תקשר וממש נלחצתי,

ופשוט לא הצלחתי להנות ממנו מרוב לחץ,

ב''ה היום הוא הכי תקשורתי בעולם שראיתי!

בא לי לחבק אותך, זה תחושות ממש מובנות

ולא נעימות.

הלוואי שתצליחי להנות ולשמוח ממנו כמה שאפשר ❤️

מאז שאני מכירה אותה היא בחורה מהממת בלי שום בעיות

ואח של בעלי פג משבוע 31

גם ב"ה ילד תקשורתי, מתוק, מחונן

בנות דודות שלי התאומות פגות משבוע 34-35, לא זוכרת בדיוק והן שתיהן כבר בנות יותר מ20 ובחורות חכמות ותקשורתיות

להמשיך?😉

יש לי 4 גיסות כולן נולדו פגיות. הכי קטנה 800 גרם. 

כולן ממש ממש בסדר ב"ה. גופנית, נפשית. חלק מהן נשואות עם ילדים. 

הן גם לא נראות פגיות. 

אחת מהן, ילדה בן בשבוע 32 או 34 לא זוכרת, 

והוא ממש מתוק, בריא בגוף ואין משהו חריג בנפש.. 

ועוד מישהי שאני מכירה- חברה של אחותי, לא מכירה את כל הפרטים אבל מה שאני יודעת- 

לידה שניה שלה, ילדה פגית ממש קטנטונת, היו מלא זמן באינקובטור ובפגיה, 

וב"ה היום הילדה בת 8- ילדה מהממת כישרונית חייכנית ומתוקה. 

וגם עליה לא רואים שהיא פגית, יש לה משקפיים, אבל זה לא רק לפגים.. 

אז בע"ה הכל יהיה בסדר!! 

ילדתי בשבוע 35. תינוקת חכמה ומתוקה, עולה עכשיו לגן עירייה ומפותחת בטירוף. כשהורים אחרים שומעים שהיא לא גדולת שכבה, ועוד שנולדה פגה-הם מופתעים ממש.

זוכרת שבעלי שאל את הרופא בפגיה אם זה ישפיע על משהו בעתיד. הרופא הסתכל עליו ואמר-'אם אתה שואל אם כשהיא תקבל ציון נמוך באיזה בוחן בכיתה ד' תוכלו להאשים את הפגות? אז כן, תמיד כן'.

אני מכירה פגים עם סיפורים עצובים. ב"ה נשמע שאת ממש לא שם. שבוע 34 הוא שבוע בסדר גמור. המערכות סך הכל עובדות, וחוץ מזריקה לריאות סך הכל העובר מוכן לצאת.

אם כן יש חששות ממליצה ליצור קשר עם העמותה של הפגים (שכחתי את השם). הם ממש מלווים ויש להם יכולת לתמוך, וגם קבוצות תמיכה בוואטסאפ ובפייסבוק.

אבל באמת נשמע שהמצב טוב ב"ה

את צריכה להזיז את הגוף מדי פעם להזרים את הדם. אפשר להזיז גם בשכיבה. להרים ולהוריד רגליים וכאלה..

חיבוק ❤️

היפרמאזיס מכזה שבוע🥺🥺🥺🥺

שה' ישלח לך כוחות

שכבתי יותר מחודש עקב בחילות נוראיות , קמתי רק לשירותים, בדיוק כמוך

בשלב מסוים הראש כנראה לא היה רגיל להיות בישיבה יותר מרבע שעה, והייתי מוצאת את עצמי מסוחררת וחייבת לשכב (היה קורה בדרכ בשבת שזה הזמן היחיד שישבתי יותר זמן מהרגיל). וככל שהייתי מתעכבת עם השכיבה אז הרגשתי צורך להתעלף

לקח זמן עד שהבנתי את הקשר שהגוף התרגל להיות בשכיבה והדם לא זרם..

סליחה שאני לא עוזרת ורק מלחיצה בתחום אחר, אבל הרגשתי צורך לשתף כי זו תופעה שמאוד הלחיצה אותי עד שהתחלתי לשבת יותר

אם אפשרי חושבת שכדאי חלק מהיום להיות בתנוחות יותר זקופות כלומר להישען על כריות או על כורסא..

אפשרי דבר כזה?

כורסא ממש מחליש אותי.

אוף.

והכי הייתי ממליצה פשוט להייעץ עם רופא

כי אם זה לא בעייתי לטווח הארוך אז תעשי עכשיו מה שהכי עוזר לך

הסתכלתי ספציפית על החיזוי של אוקטובר השנה (ירושלים), בתחילתו קיץ עם ערבים קרירים, באמצע (סוכות) כבר יותר סתווי עם ימים נעימים וערבים יותר קרים.

הכנתי לקטן (4.5) 2 חולצות ארוכות ו3 קצרות, יש לו גם ז׳קט דק וז׳קט עבה לעת הצורך.

אם גרים באיזור כמו ירושלים ויש תינוק קטן כדאי להתארגן גם עם בגדים יותר עבים ואם יוצאים בערב גם עם מעיל.

שמעתי על גריל בר. אבל זה מחפוד ולא אחת מהכשרייות שציינת..

אולי שווה להתקשר למשגיח ולברר בדיוק

שהיא טובה.

היינו שם בברית של חברים.

אני ממש נהנית מזה!

בעלי ישן עם הפוך גם בשיא הקיץ אז חצי עליו וחצי אני מחבקת חחח

ברוח דומה..

גם לי מגיע מדלית זהב לפחות.

התעוררתי הבוקר בחמישה לשבע וראיתי שבעלי עדיין ישן. לא התעורר מהשעון מעורר בשש וחצי.

יש לו הסעה לעבודה בשבע ועשרה.

ואם מפספס אין לו איך להגיע לעבודה.

נשבעת לכן שזו הייתה ממש התגברות רצינית להעיר אותו ולא להסתובב לצד השני כי "לא ראיתי לא ידעתי" ובכך להכריח אותו להישאר איתי היום בבית...

(מסתכנת באאוטינג- גרים באזור מעל 900 מטר... אז בתכלס נעים אצלינו החל מ17.00)

או לפחות בעולם הוירטואלי.

אין לי הוכחה שאת בשר ודם 😁

בכל אופן, סיפור קורע!

(האמת אני מבינה את הלך החשיבה שלו)

לק"י

לא מבינה את הראש שלהם לפעמים🤭

ברגע הראשון עוד נבהלתי מה שיתוף

ואנ י כזה ווואייייי למה לא מאנונימי?????????????? כי הניק שלך מוכר פה

טוב שזה "רק" זה למרות שגם בשביל זה צריך אומץ מטורף

אלופה את!!!!

אומרת לשכנה בשיחת גינה

ככה זה ילדים, רבים, בוכים, רוצים כל מני דברים, גם לי הרבה פעמים אין סבלנות. אני אישית דואגת מראש לא להיות עם הילדים הרבה ברצף, זה קשוח לי מדי.

לא בטוח שאת צריכה לעשות איזושהי עבודה ובטח לא בעקבות הדברים הללו. זה מחלחל לנפש ומקטין. 

כשיש פגיעה כזו, צריך להגן על הנפש מפניה ולא לחפש לעשות עבודה, עבודה עושים מתוך העצמה ושינוי, לא כתיקון פגמים.

אני לא חושבת שהאישו אם את אמא טובה או לא, כולנו לפעמים טובים יותר או פחות, בזמנים של כשלונות האמירה הזו תצוף.

אני חושבת שההגנה האפקטיבית היא לזהות אמירות פוגעניות, הזיהוי הוא כבר הגנה, הבנה שהסיטואציה בעייתית וכבר לא מדובר בשיחה רגילה. אפשר לשקף/ להתעלם/ לכעוס ובעיקר להבין שזה שלו ולא שלך, ההתנהגות שלו ולא קשור אליך.

בעלך הוא לא אדם זר

זה בעלך

אם יש נימה של ביקורת בדבריו לפי הרגשתך - כדאי לומר שזה לא נעים לך. זה לא כמו קשר עם אדם אקראי ברחוב

את לא אחראית למה שהוא יגיד, אבל את כן אחראית להגיד לו שזה לא נעים לך הטון. למה לא בעצם..?

אם הוא מחפש קצת 'טווסות' וכבוד, כדאי שזה לא יבוא על חשבונך.

זה עניין של תקשורת. קלאסי ממש

תמיד אצלי יש הרבה יותר בכיות,

הרבה יותר ניג'וסים,

הרבה יותר שיגועעע, ועניינים...

ואני ממש לא חושבת שאני הורה פחות טוב מבעלי,

הם מרגישים מאוד בנח 'להישען ' עליי על כל שטות,

וגם אם אני מאה אחוז פנויה אליהם הם מתנהגים ככה.

דווקא יש משהו שכשאני 'מזניחה' אותם, הולכת לחדר ומתרחקת מהם, הם פתאום מסתדרים יותר טוב.

את ממש לא צריכה להרגיש שההתנהגות הזאת זה אשמתך. ברגע שתאמיני שזה דווקא סימן טוב, תשדרי את זה ברובע לבעלך. 'כן, באמת אצלי מתבכיינים הכי הרבה... ככה זה אמא, זה מרוב שאוהבים אותי 😄'  לאט לאט זה יכנס לו. 

פחות רגועים מאשר עם בעלי (בעיקר עם היונקת כמו שאמרת).

אנחנו מציינים את זה מדי פעם כעובדה פשוטה, לא לטוב ולא לרע. אין בי בעיה, אלא הילדים פחות ממושמעים כשהם איתי, וזה בסדר.

האמת שברגע שקיבלתי את זה כעובדה- זה לא מפריע לי, אלא עוזר לי לבקש ממנו עזרה... נגיד, אם הייתי איתם לבד צהריים-ערב, ברור שאחר כך אצטרך לנוח ושהוא יקח אחריות, לעומת אם הוא היה איתם שהוא פחות צריך את הזמן הזה אחרי.

גברים באמת בדרך כלל יותר רגועים ופחות מושפעים אמוציונאלית מהמריבות של הילדים, אבל אצלנו אפילו לבעלי זה כבר קשה... (ועדיין לפעמים באופן מודע הוא אומר לי: "תני לי לטפל בזה, טוב?" כי הוא יודע שאני יותר מדי עם אמוציות)

חופש גדול זה קשה וסוחט, וההימצאות האינטנסיבית עם הילדים מוציאה מהם ומאיתנו דברים לא צפויים...

(דוגמה מהיום? קבענו שעושים יום שדה. היו שני לוקיישנים אפשריים - חלק מהילדים רצו כך וחלק רצו את המקום השני. עשינו הגרלה, והקטנה הוציאה את הפתק - הכי נייטרלי שיש, נכון? ובכל זאת אחד הילדים שהאפשרות שהוא רצה לא נבחרה פצח בצווחות מחאה וכעס וקריאות של "זה לא הגיוני!" ניסינו להישאר רגועים, אבל זה היה ממש ממש קשה... בסוף בעלי הצליח לשכנע אותו לעשות משהו כיף אחר בינתיים, אבל זה היה קשה... וזו לא פעם ראשונה בחופש הזה)

בקיצור - כמה שפחות רגשות אשם. להבין שזה החופש פלוס היותך אישה פלוס היותן ילדות, וילדים מטבעם הם "אנוכיים" וחושבים בעיקר על עצמם.

בע"ה עוד תלמדי כלים להתמודדות... ❤️

לפי המריבות שלנו

(האמת שהמריבות האלה ממש גורמות לנו לייאוש פעם זה לא היה ככה...)

אבל זה לא אומר שאני אמא דפוקה, זה בגלל שהקשר שלי איתם שונה.

אני מרגישה שאצלי הם יותר מבקשים תשומת לב. ובדרכ כשאני איתם בבית, לצערי לרוב הזמן אני עסוקה.

בחינה רגשית אז זה מאפשר להוציא בו מגוון של רגשות, לא רק רגשות חיוביים.

ולכן ילד יכול לפעמים להיות מדהים בגן, להיות אסוף ולהתנהג ממש ''יפה'' ואז בבית התפרצויות בכי, סירוב ואגרסיות.

כי הביץ מספיק בטוח כדי להתפרק ולהוציא את כל המתח שהתמלא כל היום

כנראה שיש לילדים שלך סוג אחר של קשר איתך וסוג אחק של קשר עם בעלך

כנראה שהוא מביא להם ביטחון ורוגע ואת מביאה מקום מכיל ומחבק ולכן אצלך הם מתפרקים יותר

וזה חיובי מאוד שיש לילדי גם וגם

ואנחנו מאחורה משגיחים. קראנו לנו, בעלי בא ותוך רגע חזר אלי ואמר ״הילדים מסתדרים״. כעבור כמה דקות קראנו לנו שוב, אני הלכתי - סנג׳ורים, בקשות ותלונות בלי סוף D:

תרגישי בנוח, מזדהה לגמרי.

ומקסימה שאת שישבת וכתבת!

מלאכית את בעצמך!!!

אינספור פעמים אני נתקלת בסיפורים מהסוג הזה,כמעט כל פעם שאנחנו חוזרים מגינה/ טיול או משהו כזה יש לי סיפורים חדשים.

העם שלנו כזה טוב,כולו שופע אהבה ורצון לעזור.

וזה מושרש כל כך בתוך עם ישראל שזה חוצה מגזרים!

זכינו להיות חלק מהעם מופלא 

הייתי יום אחד בקניון עם הילדים,

הבייבי עשה בטיטול ופתאום אני מגלה שאין לי מגבונים...

ביקשתי מאישה אחת שהביאה לי בשמחה,

הילדים שלי שאלו אותי-' אמא, שילמת לה? '

אמרתי להם, נראה לכם?? עם ישראל צדיקים, הם שמחים לעזור אחד לשני, לא מבקשים על כל דבר כסף...

שמחתי שהם גם רואים את השיעור הזה.

איך את מתמודדת לבד בימים האלו

זה קשוח ברמות

חיבוק ❤️❤️

תודה רבה על מה שאת עושה בשבילנו!!! איזה ראיית טוב! ובאמת - "עמך כולם צדיקים" רואים את זה בעין.

ולגבי הילדים, נשמע שהם קטנים, לא מסכנים בכלל... גם אני מגוייסת עם ילדים קטנים ומראש החלטתי שום טיולים. גדול עליי. קניתי להם רובי מים ויוצאים להשפריץ עם השכנים... ומטיילים לפארק/ ספרייה/ לבית של חברים.

מלאכית את על מה שאת עושה בשביל כולנו

ומדהימה על היכולת לראות את המלאכים בתוך כל הקושי והבלאגן

וכמה מרגש מה שכתבת. עם של צדיקים.

תודה!

ואת פשוט גיבורה שאת עוברת את התקופה הזו ככה ועוד מצליחה להודות על הדברים הקטנים!

איזה מהממת את!!!!

וחיבוק ענק ותודה על המסירות שלך למען עם ישראל...

בפועל לא יודעת מה היה בלי זה

אבל הוא עבר את התקופה ממש בסדר.

מכירה מישהי שהשתמשה עם כל הילדים שלה וממש ממליצה,

אבל תמיד שהם בכו היא טענה שזה לא שיניים אלא משהו אחר,

אז כבר אי אפשר לדעת ממה הבכי ואם זה באמת עוזר

בכלל. ניסיתי אצל שני ילדים.

מאמינה שאמשיך עם זה 🤣 כי כבר יש לי שרשרת אז למה לא...

אבל הבת השניה שלי בגיל שנה וחצי התחילה להתעורר מלא בלילה בלי סיבה נראית לעין.

ערב אחד נשברתי. בשעה 22:00 אחרי 5 או 6 יקיצות שלה, לקחתי שרשרת משכנה ושמתי לה. התעוררתי ב6:00 והתפלאתי לגלות שהיא נושמת למרות שלא העירה אותי אפילו פעם אחת בלילה🙃

מאז לא הורדתי לה את השרשרת לפחות חצי שנה.

לילדים שאחריה שמתי קצת אבל ב"ה באמת הם הצמיחו שיניים בסבבה אז לא היתה בעיה שצריך לפתור...

זה מה שכתבתי, ששמתי לה כי היא היתה מתעוררת מלא אבל זה היה בגיל מופלג אחרי שהיו לה כבר רוב השיניים...

היות וזה עזר לא התעסוקתי בשאלה למה בדיוק זה עזר, ניצלתי את הזמן כדי לישון.

כלומר הקטן.

בעיני זה עוזר. כמובן אין לי דרך להוכיח. אבל עם זאת שלפניו היו לילות סיוטים. היתה מתעוררת מלא. עד ששמנו לה את השרשרת.

גם אצל הקטן היה אותו דבר. כשהלילות התחילו להיות קשיים, שמתי לו. והכל טוב.

לא הרגשנו את הכאבים שיניים אצל שניהם מאז השרשרת. השיניים פשוט גדלו. רק רוק בתקופות מסוימות.

אצל הבכור ממש זוכרת לילות רבים שנתנו לו אקמול כי לא היה שום דרך להרגיע את הבכי בלילה. (אז עוד לא הכרנו את השרשרת)

או שהיה ביוץ מאוחר והעובר באמת קטן יותר, ואז עוד שבוע יראו שהוא גדל וגם יהיה דופק.

או שהועבר לא מתפתח, ועוד שבוע הוא ישאר באותו מצב או שיתחיל דימום.

קרה לי, אבל באיחור של שבוע+-

היה ביוץ מאוחר, חישבתי שבוע 10 אבל באולטרסאונד ראו 8

כמובן כל מקרה לגופו, ואני לא יודעת מה אצלך, אבל יש גם מקרים כאלה שזה תקין

ובאמת העובר לא התפתח... חיבוק! זה לא קל!

וגם היה בגודל של 3 שבועות פחות

לא רואה סיבה לספר  זה רק מתבשל, והברכה שורה על הנסתר..

כשיראו שיש בטן אז יבינו, או שיחליטו לשאול או שיבינו שאני מעדיפה לא לדבר על זה ואז זה גם יחסוך לי חטטנות ונגיעות בהמשך

שישאלו אותך? או לחילופין, את סבבה עם זה שאף פעם לא ידונו בנושא? לא ישאלו לשלומך? לא יתעניינו?

אגב, אני חושבת שהנסתר זה המין, לא ההריון עצמו... לא? 

מרגיש לי תמיד חטטני מדי

קל וחומר על הריון שהןא נושא רגיש

אל תשאלו אם אני מנסה, או רוצה עוד, או אם אני בהריון או איזה שבוע , וקל וחומר מה המין..

ואם בכל זאת שואלים אז אני נאלצת לשקר

מפחיתה בשבועות או אומרת שאני לא יודעת כי תמיד זה משתנה

ועל הריון אומרת בע"ה.. מחפשת תשובות לא מפרטות

פשוט כתבת שאת לא אומרת ומקסימום שישאלו אותך... ניסיתי להבין...

לגמרי הריון זה דבר אישי ורגיש...

הכל פשוט מתוך הנחה שאם רואים בטן אםאת רוצה שיתייחסו לזה או שגם אז, לא. אני אישית תמיד בברוך כי לא נעים להתעלם התעלמויות גסות מבטן ענקית אבל ממש חשוב לי לא להתייחס עד שהאשה לא מחליטה לשתף... 

חשוב לציין שאני ככה גם ההפך

גם אם חברה תהיה עם בטן הריונית של חודש תשעי אני לא אדבר על זה עד שזה יבוא ממנה, שגם אז אגיד שיהיה בשעה טובה וזהו..

עם שאלות יש דרך להתחמק, הסיבה לדיסטנס זה כדי למנוע את שלב ב שזה ליטוף של הבטן... חחח

והרגל שלא מובן איך הוא התחיל..

אבל זה באמת השיא, כל הדיסטנט שלי זה כדי להמנע מהמגע הזה שאי אפשר למנוע כי זה בא בהפתעה 

כמה קשה היה לחמותי לקבל את זה שלא מתאים לי....וזה הסבתא של העובר.

אנשים זרים?!?!?

גם נשים. לא משנה

אין סיכוי.

צר לי שאין לי מושג איך להעביר את המסר הזה בלי לפגוע ביחסים איתם

אבל לחזק אותך שזה לא לגיטימי והכי נורמלי שלא תסכימי לזה

האמת אני עובדת בסביבה מאוד גברית

ובכללי ממש כמעט ולא מספרת מלבד למשפחה ולבוסים הישירים שאז זה מאוד ענייני.

מתישהו זה כבר נהיה ברור מאליו או שהנושא עולה איכשהו אז אני זורמת או מאשרת

אבל בקטע הזה נראה לי שאני קצת מגזימה 😉 גם לא כזה אכפת לי לספר,  אם יש סיבה אני אספר גם בשלב מאוד מוקדם, סתם אני מתפדחת מהחשיפה שבזה

הם לא יתעניינו ולא יחקרו, וגם אם תשתפי זה יסתכם ב"יפה מזל טוב.." או משהו קצר וקולע

גם אני סיפרתי לבוס בהריונות הקודמים, הרגשתי מאוד בנוח כי הוא גם לא יתלהב ויתחיל לספר לכולם.. יש מה ללמוד מגברים חח

ובאמת שזה כיף לגעת בבטן ולהרגיש תנועות , ולחוש את ההריון

אבל ככה סתם לגעת כחלק מהשלום זה סתם 

לא תמיד ולא עם כולם, אבל כשיחת נשים בעבודה זה דוקא נחמד.

מה שכן, לבשר על ההריון זה החלק המוזר בשבילי. שאני פחות אוהבת.

אבל לא ספציפית על ההריון שלי ולתת פרטים עליו

כיף בדיעבד לשתף על חוויות שהיו בהריון בעבר,

אבל לא לשתף בהווה מה ראו בסקירה ואיזה שבוע ומה המשוער ומה המין וכו..

כחלק משלום???

אני נתתי לחברות הטובות ולאחיות להרגיש תנועות

וגם זה כשהן ביקשו ולא שלחו ידיים בלי רשות

ממש לא היית מרגישה בנוח אם מישהי פשוט תבוא ותיגע...

לא זכור לי אף פעם שמישהי פשוט באה לגעת לי בבטן.

ואני דווקא עובדת במקום עם אוכלוסיה מגוונת...

אבל כנראה שזה תלוי בסוג חברה.

נשמע באמת מעצבן ומציק ממש....

אצלנו לפחות זה מגיע ביחד עם החיבוק של השלום

מתחבקים ואז ליטוף לבטן ודיבור לעובר

זה קורה במשפחה הקרובה של בעלי 

לא רואים עלי כמעט כלפי חוץ, רק בחודש שביעי יוצאת הבטן

אז זה תמיד הפתעה גם בכאלה שבועות😅

לפעמים הייתי משחילה את זה באגביות. לא מספרת באופן רשמי (לאנשים בעבודה. לא למנהלת).

מנהלת תלוי מה גודל הבטן... אומרת קצת לפני שזה בולט מדי... לא מעוניינת שידונו על הבטן שלי וגם אוהבת לשתף שידעו מתי התלמ בצורה ברורה... 

לחברות הטובות (לא בצוות, הצוות שלי מורכב רק מגברים חילונים, ואני) סיפרתי בתחילת רביעי, או חמישי..

לצוות שלי, סיפרתי לכל אחד כשהזדמן לי, בערך כשיצאה הבטן (תחילת חודש שביעי)

לא סיפרתי בתור בשורה, אלא הכנסתי כבדרך אגב.

לדוגמא כשדיברנו על דד ליין של גרסה X או על תכנית לחודש Y, אמרתי שאני כבר אצא לחופשת לידה אז... וכדו'..

יצאה.

מצד אחד מוקדם מידי, מצד שני זה די ברור

מתלבטת. כי באמת אני לא אוהבת לספר עכשיו

אני היפראמזיסית.

כשהציעו לי קידום בעבודה אמרתי להם שאם אכנס להריון אעלם לתקופה. הם העריכו את זה ששיתפתי. וקודמתי. ובאמת אחרי כשלושה חודשים נעלמתי לכמה חודשים טובים. ברמה שלא עניתי לטלפונים.

בהריון הבא בשבוע שישי באתי ליום פרידה, ארגונים עם מחליפה וכד'....

אני גם בהריון עם היפרמזיס לא היתה ברירה וסיפרתי ממש מוקדם יחסית.

אבל לא היה צריך לספר.

כולם הבינו לבד עוד קודם...

בהריון הבא שהיה יותר קל סיפרתי בשבוע 14

אין לי בעיה לשתף מוקדם.

שבערב שבת את צריכה ללכת לאן שהוא, שתבין מה שתבין

אני ממש משתדלת לא לשקר

שחברה אחרת הזמינה אותך אליה או משהו בסגנון.

חושבת שמותר לשנות מהאמת במקרה כזה

אבל אחותי היתה באה אלי כמעט כל שבת, וזוכרת שפעם היה לי ליל טבילה וממש הייתי לחוצה מזה, בסוף היא לא באה...

אבל אחרי זמן היא סיפרה לי שדיברה עם חברה והחברה אמרה לה שלא באים לאישה סתם כך בלי שבת בלי לתאם...

מאז אם אני רוצה שנפגש אני מתאמת בערב שבת.

סתם המלצה לעתיד..

שהחלטתם לנסות לעשות קבלת שבת מוקדמת כי זה מאוחר לילדים בשעון קיץ וכו

ואחרי שבת תעדכני אותה איך היה ואם זה כדאי;)

זה לא שקר כי כנראה שבאמת זה מה שתעשו כדי שבעלך יספיק להתפלל לפני שתלכי

'היי, הערב לא אהיה בבית/ אצטרך לצאת. אז שלא תרגישי נעים אם תבואי ובעלי יפתח לך'

ושתבין מה שהיא רוצה🤷

תזכירו לו!

היה לי מקרה דומה וממש התבאסתי שדחיתי לעצמי את הטבילה למרות שהרב נתן תשובה ממש באיחור פשוט כי לא ראה את העד, והתשובה היתה שהמראה טהור ..

אז זה לא נעים אבל לדעתי כדאי להזכיר.

וגם לשאול על שישי.

אולי יפתור לך גם את הבעיה עם שבת...

וחייבת ללכת לישון ולא יהיה לך כוח לצאת

אם עייפה לא טוב אז שאת לא מרגישה טוב

נשמע לי רעיון מעולה

לא מרגיש טוב אז נשאר בבית ופחות מתאים שתבוא אליך...ואז גם יוצא שתראה את סעלך או משו זה לא חשוד..

חושבת שמותר לשנות מהאמת בשביל זה

כי את עייפה ורוצה לנוח או צריכה לעשות משהו

ואומרת לה שהיה שישי קשוח ואת הולכת לישון אחרי הדלקת נרות

ובעלך ישמור על הילדים

תקשיבי השבת יש לי עניין חשוב...

היא תבין ותוכל לעזור לך.

אפילו היא תשמור על הילדים.

אני לא בעניין לומר את האמת....

מצד שני, גם לא בעניין לשקר.

להתקשר בשישי זה יהיה סתם מוזר כי אף פעם לא עושה את זה.

אולי באמת אגיד שבעלי לא מרגיש טוב ולכן נשאר. נראה.

כי זאת גם סיבה לצאת לגן שעשועים עם הילדים כדי שיהיה לו שקט.

אם לא, אפשר פשוט לכתוב לה משהו בסגנון של: היי, השבת פחות מתאים לי להיפגש, ניפגש שוב בשבוע הבא.

פעמיים, לידה ראשונה הייתה לי קשה שם, כל מיני סיבוכים שקרו שם בהמלך הלידה, אבל המחלקה של הנשים הייתה מעולה. 

לידה שניה חזרתי לשם עם חששות (חזרתי בגלל שהייתי מרוצה מהחלקה של היולדות, אהבתי שחצי מהמחלקה זה המגזר החרדי, וגם זה קרוב אלי), הרופאה סיפרה לי שיש שם איזה פרוייקט בשם עטופה, פרוייקט שעוטף אותך במהלך כל הלידה. בקיצור ניכנסתי לפרוייקט הזה והייתה בלי עין הרע לידה מושלמת עם כל צרכי. מיילדת שלא אשכח בחיים!! כמובן אבל זה הכל סייעתא דישמיא, כל בית חולים יש לו את החסרונות שלו, ופתאום יוצאים על מיילדת מתוסכלת. בקיצור צריך הרבה תפילות להשם !!! אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות

הסיבוכים היו קשורים לבית החולים או בלי קשר?

הם ידעו לטפל כמו שצריך?

ותוכלי לפרט על הפרוייקט הזה, מה זה אומר?

מבינה מדברייך שיש שם הרבה חרדיות? זו אווירה דתית אם נמצאים שם בשבת?

הילד בלע מי שפיר והמיילדת לא שמה לב לזה שעד שאמרתי לה,  לקחו לי אותו ולא הבנתי בכלל מה קרה, בהמשך היו כמה פשלות בגלל העברת משמרות, לא נתנו לרופאה את הדוח על מה קרה לו, והוא היה עם חמצן ועד שתפרו אותי לקח המון זמן, קיצר נפלתי בין הכיסאות סיפור ארוך, אני אפילו לא זוכרת מי הייתה המיילדת אני כן זוכרת שהיא הייתה חמודה. הצוות שם מקסים . 

 הפרוקייט הזה נותן סוג של חוויה מתקנת, קוראים לו פרוייקט עטופה, ממש מקשיבים לצרכים שלך, נגיד לי היה חשוב מאד צניעות בלידה, שרופאים (גברים) לא יגעו בי או שהיו קשובים אלי, אז ממש ניסוי כמה שיותר לעזור לי, בקושי ראיתי רופאים חוץ מיזה ששם את האפידורל, כמובן שיסבירו לי על כל מה שקורה וכו. כמובן שצריך לפנות אליהם כמה זמן לפני הלידה בשביל הפרוייקט הזה, ואז את רשומה במערכת .  בעיקרון אבל הטיפול שהם נתנו היה טוב, הילד יצא מהחמצן עוד באותו הלילה תדה להשם, ובאמת שהצוות בתינוקיה קשוב וגם במחלקת הנשים .

אני יצאתי בדיוק לפני שבת מישם, והאווירה לגמרי הייתה חסידית, אוכל מהדרין, ומתי שאני הייתי רוב המחלקה חרדית(כמובן שיש גם מהגזר המסורתי חילוני ) 

חייבת לציין שהלידה השניה הייתה שונה, המיילדת ששמה אביבית הייתה פשוט קסם !! לא יכולה לשכוח אותה ואת התלתלים שלה !!!

הייתי מאוד מרוצה. מיילדות מהממות! וגם במחלקה אחיות מקסימות.

ומדייקת:

בשתי הפעמים הייתי באפס הפרדה ומאוד אהבתי. לא יודעת איך המחלקה הרגילה.

בפעם השנייה שם, היה עומס בקבלה ובחדרי לידה וזה היה לא נעים לחכות ככה בקבלה במצבי (אחרי שבדקו אותי) עד שיתפנה חדר כשמסביב גברים וכו. 

כל ילד שלי נולד בביה"ח אחר

ושם הכי הייתי מרוצה

גם האחיות בלידה וגם אחרי הלידה וגם בתינוקיה.

ילדתי בתקופת הקורונה ואני חושבת שהיה ביות חלקי

(בלילה שמתי את התינוק בתינוקיה)

יש לי למה להשוות ובאמת ששם היה הכי טוב.

זו הייתה הפעם הראשונה שילדתי שם (בערך לפני שנה וחצי)

הייתי מרוצה מאוד מאוד מהמיילדת ומחדרי הלידה,

הייתה לי מיילדת מעולה ממש וגם כל מי שפגשתי לפני הלידה היו מקסימות.

מבחינת תנאי האשפוז- התינוקיה והאפשרות לביות חלקי היו מצוינים, אבל המחלקה עצמה הייתה צפופה ועמוסה (תכלס זה יכול לקרות בכל מקום, אבל ספציפית היה לי די קשה עם זה וממש חיכיתי לחזור הביתה). 

מהיחס של המיילדות, מהתשומת לב לצרכים שלי (הסכימו להכניס אותי לחדר לידה למרות שלפי הפרוטוקול היה מוקדם מידי ולא היתה מספיק פתיחה כי זאת לא היתה לידה ראשונה שלי ואמרתי שאני מרגישה שאני כבר בלידה, באמת ילדתי מאוד מהר אחר כך... וגם בכמה דברים בחדר לידה היתה גמישות בהתאם לצורך שלי בלידה), מהאחיות באישפוז המדהימות!!! שרק דאגו שיהיה לי טוב! אני בוכה בלי הפסקה אחרי לידות, והן רק חיפשו מה יעזור לי בכל סיטואציה כשבבית חולים אחר התעצבנו עלי כשבכיתי על שטויות (וזה לא נשלט... כנראה מעומס ההורמונים)

אבל יש מרדים אחד לאפידורל.

ובגלל שהתעכב עם מישהי שקצת הסתבך לה משהו אני לא הספקתי לקחת אפידורל בפעם השניה שהגעתי לשם. לא יודעת איך זה בבתי חולים אחרים, כי בהם זה לא קרה לי, אבל גם לא קרה לי בפעם הראשונה באשדוד...

(*כוכבית קטנה חשובה- אני יודעת גם על כמה שלא היו  מרוצות שם בגלל הטיפול הרפואי)

זאת לידה שלישית שם

מאוד ממליצה

ילדים שמפריעים לישון, גם אם זה לדקה כל פעם, זה הורג את הלילה

בטי אם נשארים לישון לידך, לי לפחות זה הופך את השינה לגרועה

לכן אני לא מסכימה לישון לידי, רק בבוקר. כלומר אם רואים אור בחוץ אפשר לבוא לידי, אם לילה אני מחזירה אותם למיטה שלהם. יוצא דופן זה אם יש משהו שמפחיד אותם או אם חולים ואז אני מאפשרת כל מה שיעזור.

אין ברירה אלא לעמוד על זה שלא באים אליכם למיטה, להחזיר אותם שוב ושוב. אתם גם בני אדם שצריכים שינה אי אפשר לתפקד ככה...

לדעתי ברגע שלא תהיה אפשרות לעבור אליכם למיטה הם גם יתעוררו פחות.

להחזיר אותם כ״כ הרבה פעמים במהלך הלילה זה קשה!!!! זה גם בתחילת הערב וגם בסוף הערב ומלא פעמים באמצע הלילה והם בוכים וצורחים ולמי יש כוח לשבת איתם שעות לפנות בוקר בחדר?

הם התרגלו שאו שאנחנו יושבים איתם בחדר עד שנרדמים או שהם אצלנו.

הינו איתם בגן החיות התנכי ואח״כ בקניון בירושלים

קרסו לנו לשינה באוטו בדרך חזור ב17.30

(מודה שזה לא זמן טוב אבל גם בימים שהלכו לישון ב20 הם מתעוררים מלא!)

ומהרגע שהגענו והעלינו אותם ישנים באזור 19

אחד מהם התעורר

שכבתי אותו שעה אצלנו במיטה כי התבכיין והתאים לי להכנס לנוח והייתי עייפה יכולתי להירדם

וכל שניה קורה לי אמא ומנג׳ס ולא נרדם.

סתם נחתי איתו במיטה בניסיון להרדים אותו שעה

ואז אני כמו זומבי לא אכלתי ולא ישנתי ונהייתי עירנית

הוא שכב בספה מאז ועד עכשיו לא נרדם ואני ערה איתו

ברור שכשהוא יתעייף ואני ארצה לישון סופסוף

התאום השני יתעורר לנו ב2 בבוקר ויחגוג

מה יהיה?!?!?!?!

ההשקעה בפעילויות מגוונות כדי שיהיה להם כיף בכל יום מחדש!

אני באופן אישי ממש 'מתאבדת' על זה שלא יישנו לי ברכב בשעות היום, כשחוזרים מבילויים, או לפחות שיישנו ממש ממש מעט זמן, כדי למנוע את הסיוט הזה של שינה מאוחרת..

זה כולל השמיע שירים וסיפורים מעניינים בדרך, לשעשע אותם בחידות או בכל דבר אחר מעניין, העיקר. שלא. יישנוווו.

לדעתי זו הנקודה הכי משמעותית. בגיל הזה מספיק שישנו חצי שעה בחמש אחהצ וההשכבות אוטומטית יהיו הרבה יותר קשות..

דווקא היציאה מהשגרה משפיעה? זה הרבה עומס מנטלי, ואולי גם עייפות יתר. אולי כדאי לנסות דווקא למתן את האינטנסיביות של הפעילות בחוץ?

הלוואי שיסתדר! חוסר שינה זה ממש ממש סבל

או שני דברים..

א שווה לבדוק תולעים(אפיחו אם לא מגרד להם) זה גורם לפעמים להתעוררויות מרטבות וקושי בהרדמות.

ב לפעמים עייפות ייתר גם מפריעה להרדם ויכולה לגרום להתעוררויות.

אני רואה את זה על הקטנה שלי (בת 3) שבימים שלא ישנה צהרים אפיחו שעייפה קשה לה ממש להרדם בלילה ובסוף ישנה מאוחר בכל זאת וימים שנרדמה לי בטעות בצהרים בלילה נרדמת טוב יותר ולרוב גם מוקדם יותר.

את זה שהרגע הצלחתי להרדים אותו בדם יזע ודמעות.

שוב נכנסתי לחדר שלהם לשבת איתם בפעם המיליון שירדמו.

איזה חיים זה בשבילנו לשבת כל הערב, לפנות בוקר בחדר איתם????

ב1.9 אחזיר אותם לתחתוני לילה וזהו

וכעס עליהם

אין לי סימפטיה

אני עצבנית ורק בא לי שכבר ישנו!!!!!

ואז הם כבר מקבלים בוסט של אנרגיה?

אולי הם צריכים לישון ב7 במקום ב8?

ומעלה נקודה, מקווה שזה בסדר.

בהרבה שירשורים שלך פה עולה הנקודה של קושי בגבולות, סדר, סדר יום, וזה נראה לי יכולה להיות הנקודה גם כאן- סדר יום מסודר, טקס שינה קבוע, שעת שינה קבועה עוזרים לילדים לישון יותר טוב בלילה, אולי זה חסר, במיוחד באוגוסט עם כל כך הרבה יציאות.

אני חושבת שכדאי לכם ללכת להדרכת הורים כדי לקבל ליווי לתהליך של הצבת גבולות ובניית סדר בבית. אני מרגישה שהגבולות והסדר ממש עוזרים לי בהורות ונראה לי שזה יכול לעזור גם לך.

אולי באמת צריכים לישון ב19

יש מצב

ושאין סדר בשעת השינה

ממש נכון

אבל אף אחד לא התיחס לזה שאם מחזירים אותם למיטה כל הזמן צריך לשבת איתם שעות באמצע הלילה

אנחנו לא בנויים לזה 

כשיש זמן ואנרגיה אז יש טקס שינה

אבל לאחרונה  יושבים איתם בחדר

ועסוקים בפלאפון ומשעממים אותם עד שנרדמים

….

עם התאום השני שהתעורר כי נרטב

השני שהעביר איתי את כל הערב נרדם

ועכשיו כל הזמן שלי אחרי שלא אכלתי נורמלי או עשיתי משהו שאני אוהבת או ישנתי

צריך לעבור אליו שוב!

כמה מתסכל…

אבל בעיניי שווה את השקט בלילות הבאים.

אולי אפשר לשים מזרון בחדר שלהם כדי שיהיה יותר קל.

כרגע למען האמת אני הייתי מחזירה תחתוני לילה ושמה מזרון בחדר על הרצפה, מי שמתעורר ורוצה להיות לידכם מוזמן לישון על הרצפה בשקט בלי להעיר אתכם.

אצלנו היו תקופות כאלה שהילדים באו לישון לידנו. בניגוד להפחדות, גם אם הם מתרגלים לישון לידכם זה לא ממשיך לנצח, ולפחות לרוב כולכם יכולים לישון.

באופן כללי, פחות נשמע שעכשיו אתם בתקופה שמתאימה לגמילה מטיטול הלילה ואם הם כל הזמן מרטיבים אולי גם הם לא בשלים לעניין?

( ואגב, ההתעוררויות מקבילות לתקופת הגמילה? האם אתם לוקחים לשרותים כשמתעוררים? אולי הם מתעוררים כי צריכים לשרותים?)

כל כך הרבה יותר רגוע לכולם.

הבת שלי ישנה איתנו ברוב הלילות בשבוע. מתחילה את הלילה בחדר שלה ומתישהו עוברת אלינו.

לצערי הרב, כן?

אבל לא בטוחה שהיא בשלה לזה.

וגם אני צריכה להיות בשלה לזה, ועכשיו עם התינוק זה קשה יותר.

אז אני די בולעת את העובדה הלא מרנינה הזו.

הם קטנטנים עדיין

עצה שלי -- לא משנה מה עובר לך בראש לגבי החופש הגדול, תדאגי שלא ישנו צהריים וישנו עד 20 גג

תתכנני את כל היציאות לפי זה ותעירי אותם מוקדם.

סדר יום זה דבר חשוב.

לגבי הקימות - במקום שתרדימי אותם שעות, מזרן לידכם כשצריך כל הזמן.

פספוסים את כבר מכירה את דעתי. לא בעד טיטולים ותחתוני לילה. אבל תעשי לפי הכח שלך

וחיבוק❤️

מי שבא אליכם אליכם בלילה שישן על מזרן לידכם, ולא בתוך

המיטה שלכם.

תשבו עם הילדים ביום ותבהירו להם שאין יותר אפשרות לישון במיטה שלכם. מצידי אפילו תפרידו מיטות כדי להמחיש להם את העניין.

בכל שרשור שלך את מעלה את העניין, לא חבל? תעשי לזה סטופ.

גם בן ה3.11 שלי מגיע לחדר שלנו כמה פעמים בשבוע. פורסים לו שמיכה על הרצפה והוא ישן שם בשלווה עד הבוקר.