שיש לי מחשבות על אוכל. מכירות את זה?
מחר אני אהיה בקניון אחרי בדיקה ומה שאני חושבת כל היום זה על הבדיקה וכמה שבאלי לשבת ולאכול המבורגר אחר כך!
בעלי גם יבוא איתי לבדיקה והוא לא אוהב בשרי ובאופן כללי להוציא כסף על אוכל יקר בחוץ אבל כל כך בא לי ההיריון הזה המבורגר!! (יצא לי לאכול כבר פעמיים! ואני בחודש רביעי...)
הלוואי שנשב מחר ונאכל.ואני מרגישה ממש מבוישת שזה המחשבה שלי כל היום בערך
מאד טבעי..
נשמע יותר כמו אכילה רגשית
יש פינוק ונחמה באוכל מסוים שעושה לנו את זה
בכללי משתדלת להתגבר על אכילה רגשית בדרכים אחרות (מטעמי שמירת המשקל והבריאות)
אבל לפעמים אפשר גם לזרום עם זה. למה לא
שאת מתביישת. אלו בדיוק הדברים שמקרבים. שאת מתארת לו את האמת במקום להיות במחשבות ולהסתיר שקנית או לפחד ולהתבייש לבקש
נורא קל להשמין ונורא קשה לרזות.
תחשבי שכשאת אוכלת משהו מיותר כגון שוקולד ההנאה היא לשתי דקות במקרה הטוב.
והסבל שתצטרכי כדי להוריד את הקילוגרמים שיידבקו עלייך יהיה מתמשך פי כמה..
ויש גם סבל גדול בלהרגיש שמנה ושאין לך מה ללבוש..
בהצלחה רבה בהתאפקות, ממני שהורידה עד עכשיו רק חמישה מתוך עשרה קילו עודפים שצברתי בזלילה..
(אני השמנתי דווקא בהנקה ולא כל כך בהריון.
וטיפ שאני לא יודעת אם אפשר ליישם אותו בהריון אבל תנסי - ללכת לישון מוקדם ולהפסיק לאכול מוקדם.
אני הייתי יכולה לאכול סעודה גדולה באחת בלילה. היום אני משתדלת לאכול אחרי שבע בערב רק דברים קטנים ולא משמינים וזה עוזר.
תודה לפורומים פה שמהם התחזקתי ברעיונות האלה).
אנונימי (פותח)לגבי חשש מכאב,פשוט צריך לנסות,הרי זה אמור לעבור מתישהו...ולא כדאי בכלל להסתכל על נייר הניגוב.
יתכן שיתן הקלות.
אל תעשי כלוום בלי לשאול!
אם שמים מוך והוא לא נעים ועלול לפצוע, אז הרי רק מסתבכים יותר - יהיה דם על העד ושאלת רב וכו'..
ולכן הרבה פעמים כשיש רגישות, לא רק אחרי לידה, הרבנים מורים להפחית בבדיקות.
הדבר הראשון שמוותרים עליו זה מוך כי הוא יושב שם הרבה ומציק, וכי הוא מנהג נביאים (וגם ככה אנחנו עושות אותו סימלי עם עד ולא עם צמר גפן דחוס).
יש טווח רחב של אפשרויות כשהמינימום הוא הפסק+בדיקה בראשון ושביעי.
תשאלי!
הייתי מנסה להקדים, ואם לא אפילו נוסעת קצת יותר רחוק.
זה כן טיפה מאוחר.
ואם את רוצה שקיפות וכו' זה כבר הזמן לקבוע תור.
[אם כי, באחד ההיריונות שלי הגעתי בשבוע 10 לאו"ס ראשון.
והרופא הוריד לי 3 שבועות וכמה ימים!!! איך זה ביאס אותי..חחח]
אבל כן, הייתי מנסה להקדים.
או שמתחננת ואומרת שזה ממש ממש דחוף ובין התורים וכו'.
ושוב- תעשי מאמץ ותסעי למקום אחר..
ולגבי US ראשון לדעתי לא כדאי לחכות כל כך הרבה כי דוקא בגלל שהמחזור לא היה סדיר קובעים את גיל ההריון לפי US
את יכולה לבקש הפניה ל US ראשון גם מרופא משפחה ואולי את גם לא צריכה תור בשביל זה - משאירה מעטפה אצל המזכירה עם כרטיס ופתק מה הבקשה ומכינים לך הפניה - יש אצלכם אפשרות כזאת?
אם הוא בן אדם נורמלי..
וחוץ מזה באיזה קופה את?
במכבי רשמית אפשר לעבור בכל רבעון אבל אם רוצים לעבור באמצע רבעון אפשר לכתוב להם. אולי אפילו הוסיפו אפשרות כזאת במכבי אונליין.
ואת ההפניה לאולטרסאונד מרופא המשפחה אפשר לבקש באינטרנט אם הרופא עובד איתו..
אני עושה הכל דרכו וזה מאד נוח.
מגיעה לרופאת נשים כבר עם תוצאות אולטרסאונד ביד..
ומה שאמרו לך זה באמת חשוב - ככל שהאולטרסאונד מוקדם יותר כך יוכלו לקבוע את גיל ההריון במדויק יותר!
תבקשי הפניה למחר..
גיליתי , שהחיסון יכול לגרום למחלות אוטואמוניות להתפרץ
כמו לופוס מי שזה מוכר אצלו במשפחה , עדיף לא לקחת חיסון,
הבנתי שמטרת החיסון להגן מבעיה אצל הגבר, שיכולה להיווצר אם הוא לא היה נאמן לאישה אחת ,
מי שמתחתנת עם חוזר בתשובה זה חשוב,
לא עלינו במצבי אונס יכולה להתרחש הדבקה,
אם אני לא טועה, מספיק שאחד מבני הזוג ייתחסן,
לקחתי גלולות שש שנים או יותר ברצף עד החתונה.
במחזור הראשון אחרי החתונה היה לי דימום שהופיע ככה באמצע, בלי קשר.
אבל המחזור הבא אחריו כבר היה יותר נורמלי.
מקווה שגם אצלך יתנרמל מייד.
לא הייתי דואגת עכשיו, תני לגוף שלך חודשיים לפחות לעשות מה שהוא רוצה לפני שאת מתחילה לדאוג.
לגבי טהרה, לשאול רב. אם יהיה רלוונטי, ללבוש תחתון כהה ולא להסתכל בניגוב. בכל מקרה לשאול על כל דבר קטן ולא להניח לבד שאתם אסורים כי זה המון פעמים לא נכון. וגם בשבעה נקיים שווה לשאול..
היה יחס נעים, בלידה הראשונה המיילדת היתה ממש רק איתי והיתה מדהימה
בלידה השניה היו יותר מדי אנשי צוות בחדר
לא היה עומס מיוחד ובלידה הראשונה היה אפילו ריק במיוחד
יש ביות מלא חוץ מ4-5 שעות ביממה שהתינוק חייב להיות בתינוקיה,
אבל היולדות שהיו איתי בחדר לא היו בביות וזה יצר מצב לא נעים כי לא היה לי נעים
שהתינוק בוכה ומפריע להן..
כשיש ביקור רופאים יש גם ביקור רופאים בתינוקיה
אז רק בשעות האלה צריך להפרד מהתינוק..
שאר השעות כולל בלילה את יכולה להשאיר אותו לידך
המילדות שם מקסימות ובד"כ לא עמוס בחדרי לידה.
גם במחלקה היה בסדר גמור.
פלא ההורותאם זה מעודד, אנחנו במצב דומה. בעז"ה שתינו נקבל בשורות טובות בקרוב!
א. הרבה פעמים אני מרגישה את הבעיטות ממש למטה. כאילו הוא בועט לי לכיוון של הנרתיק ממש. לא זכור לי שהרגשתי את זה בהריון הקודם. מוכר לכן? זה נורמלי?
ב. אחרי עמידה ממושכת ובמיוחד אחרי קיום יחסים ממש כואב לי למטה. באיזור הפרינאום והשפתיים החיצוניות לשני הצדדים. ומרגיש גם נפוח. קרה לכן? יש צורך ללכת לרופא? שמעתי פעם על תחתון אלסטי שיכול לעזור. יש לכן מושג איך משיגים וכו..? תודה רבה
לי זה היה אבל בהצטרף לורידים שהיו בכל הרגליים הנחתי שזה ורידים גם שם.
יש באמת תחתון אלסטי שעוזר מאוד!!!!!! תבררי בקופה שלך מה צריך לעשות כדי לקבל מימון.
אני קניתי באלפא מעבדות זה ליד כיכר השבת. קוראים לזה V BRACE משו כזה. בכללית מושלם (לא פלטינום) זה עלה לי 370, בפלטינום יש יותר החזר.
זה מציל
1. כנראה הוא כרגע מצב עכוז, גם אצלי היה ככה ואחרי שכנראה התהפך התחלתי להרגיש את הבעיטות למעלה
2. קודם כל מציעה לשלול פטריה. את יכולה לבקש הפניה אפילו מרופא משפחה, את עושה לעצמך את הבדיקה (מקלון כמו של משטח גרון, מכניסה ממש קצת בנרתיק סוגרת חזרה במכסה שלו ומגישה לאחות במעבדה עם ההפניה.
אם זה לא פטריה זה יכול להיות החלשות של שרירי רצפת האגן - תרגיל קיגל יכול מאד לעזור. חפשי מידע באינטנט או ללכת לפזיו' של רצפת אגן
לגבי ורידים ותחתון אלסטי - לא מכירה אז לא יודעת לעזור. לי עבד 2 הדברים שכתבתי לך פה.
בהצלחה
שהתקיים לרבני קהילה ונשותיהם:
מכתב לשכנתי הצדיקה והיקרה.
שלום לך,
עם הרבה אומץ והיסוסים, הרגשתי שאני חייבת לכתוב לך,
כדי שאולי קצת תביני מה עובר עליי.
זה קשור למה שאמרת לי כשראית אותי אתמול.
אז רק שתדעי, שאתמול לא נרדמתי עד השעות הקטנות של הלילה.
למה?
כי בכיתי ובכיתי ובכיתי...
תוך כדי שבעלי מנסה להרגיע אותי,
שאלתי אותו: למה? למה דווקא אני?
אני לא מאחלת לך את תחושת התסכול שמגיעה לי כל חודש,
באותו תאריך, בשנים האחרונות.
ההבנה שעוד חודש עבר, וגם הפעם משהו לא הצליח, מוציאה אותי מדעתי.
אולי קצת אשתף אותך, במה שעובר עליי...
בשנים האחרונות עברתי טיפולים מאוד לא נעימים:
כדורים הורמונליים, בדיקות פולשניות, זריקות כואבות ועוד.
אבל האמת,
שהכאבים הפיזיים זה החלק הקטן בסיפור, החלק הכואב זה החלק הנפשי.
להגיע לפגישת מחזור מהאולפנה, וכל בנות המחזור מסתכלות לך על הבטן,
ושואלת אחת את השנייה בלי מילים: "מה קורה איתה? למה אין לה ילדים?"
זה עשה לי כ"כ קשה. אפילו להצדיק את עצמי אני לא יכולה.
את יודעת, שבזמן האחרון אני פשוט לא מסוגלת לעבור ליד גן הילדים ביישוב.
אני פשוט לא מסוגלת להסתכל בעיניים של הילדים עם חיוך מתוק כזה,
אז כל פעם שאני הולכת למכולת, אני עושה פשוט עיקוף, העיקר לא לראות ולא להצטער.
אצל ההורים של בעלי, כבר הודענו שאנחנו לא מגיעים לשבת אם גיסתי גם מגיעה.
יש לה אמנם ילדים מתוקים, אבל אני פשוט לא מסוגלת.
קשה לי לראות את גיסתי (שקטנה ממני), מנשקת בלי הרף את התינוק שלה.
קשה לי לראות כמה נחת יש לסבא וסבתא מהנכדים שלהם.
קשה לי שבעלי מסתכל עליי, ואומר לי במבט עיניים: "נו, מתי גם לנו יהיו?"..
שלא תביני לא נכון, יש לי בעל מקסים, בעלי מאוד מחזק אותי,
אנחנו נוסעים לכל טיפול יחד, והטיפולים השונים הצמיחו לנו זוגיות מדהימה.
אבל זה כל כך קשה גם לו...
בתפילות הרבות שלי, אני בסוף אומרת ל-ה', גם אם אני לא ראויה לילדים:
"עשה למען בעלי!"
הלכנו לקבל ברכות מרבנים, נסעתי להתפלל אצל קברי צדיקים,
עשיתי דיאטות שונות ולא נעימות, ובלעתי כדורים מכל הסוגים.
במכון פוע"ה כבר כולם מכירים אותנו, ויודעים מה זמן הווסת שלי.
כן, זה ממש לא נעים לספר (ובפרט לרבנים) על זמן הביוץ שלך,
והתוצאות של ההזרעה האחרונה שכשלו.
אני מרגישה שאין לחברות שלי על מה לדבר איתי.
כולן מדברות על מטרנות, עגלות, מעונות ובגדי ילדים.
אני יודעת שיש אולי צרות קשות בעולם, וידוע לי שיש גם בחורות בגילי שעדיין רווקות...
אז מה? – אבל אני רוצה ילד קטן, לחבק, לנשק ולטפל בו בכל ליבי.
להתמסר אליו, ולהיות האימא הכי טובה שאפשר.
בראש-השנה האחרון לא הלכתי לתפילה,
פשוט לא הייתי מסוגלת לראות את כל העגלות עם התינוקות בעזרת נשים.
קשה לי לראות חברה שהתחתנה אחריי והיא כבר בהריון השלישי,
את לא מבינה מה זה להתפלל שההזרעה החמישית סוף סוף תצליח.
אין לי כבר כוחות! לא כוחות פיזיים ולא כוחות נפשיים!
ואז...
את, שכנתי הצדקת, תוך כדי שאת מחזיקה תינוק בידך.
תפסת אותי באמצע השביל בדרך ואמרת לי, בלי לחשוב יותר מדי:
"את יודעת ששמעתי שהריון בא רק מתוך רוגע ושמחה! אולי תנסי להיות יותר שמחה!"
עכשיו את אולי קצת מבינה למה בכיתי לילה שלם?
נראה אותך שמחה ורגועה, כשזה המצב שלך. כשרופא אומר לך:
"תתחילו לחשוב על אימוץ ילד! זה תהליך שלוקח לפעמים 8 שנים!"
אני לא כועסת עלייך, ידוע לי שלא התכוונת לפגוע בי.
אבל, הסכינים שתקעת לי בלב, הרסו אותי.
חשוב לי שתבני, אני לא רוצה רחמים מאף אחת, ולא מבטי חמלה.
פשוט, אשמח שתתייחסי אליי כמו אל כל אחת אחרת, גם אם אין לי עדיין ילדים.
אז אולי, פעם הבאה תחשבי פעמיים,
וכך תימנעי צער מאישה שלא מפסיקה לחלום על ילד...
אני ב"ה נשואה עם ילדים
ויש לי חברה גרושה שמאוד רוצה להקים בית וכו'
ועוד חברה רווקה
וחברה נוספת עם ילדה אחרי כמה שנים טובות של ניסיון להיכנס להיריון...
האם לדבר איתם טבעי על ילדיי?
לא לדבר?
כי הן כן שואלות לפעמים עליהם...
ורוצות שאשלח להם תמונות של הילדים שלי...
ואני ממש לא יודעת איך לנהוג!
האם אני מכאיבה להם שאני מספרת משו על הקטן שלי או לא לספר כלום??
מהקצת שחוויתי (לא יודעת אם זה נקרא קצת, לי אישית נשאר חותם עמוק בעניין), כן, אם מישהי יוזמת איתך דיבור על הילדים, זה כנראה מעניין אותה, והיא רוצה בזה. אל תנסי לחשוב מה בדיוק עובר עליה... באותו רגע בא לה לראות את הילדים המתוקים של החברה שלה, וזה עושה לה טוב, אז זהו, פשוט תשלחי לה בחיוך.
א-ב-ל
אל תמשיכי עוד בדיבור חופר עליהם... לדוג' מה לא לומר- "כן, וואי, המתוקי הזה בדיוק התחיל לצחוק בקולי קולות כל פעם שמחליפים לו חיתול... אנחנו נשפכים ממנו!"
כי בעצם לזה החברה לא היתה מוכנה נפשית, ולתמונות שהיא בעצמה ביקשה, היא כן היתה מוכנה נפשית... מבינה?
ואם יש לך חברה שלא כ"כ מדברת על זה, אז דברי איתה על בגדים, מתכונים, עניני עבודה... וכמה שאת מתגעגעת אליה, ואולי תעשו הליכות ביחד או אולי לדבר על עניינים אחרים שמשותפים לכן... (נניח משהו בקהילה)
בפן האישי,
אני יכולה לומר לך על עצמי, שבאמת לא הרגשתי חלק מהקהילה כ"כ כי כל המפגשים העיקריים (לא יזומים) היו בגינת השעשועים. ולא, אני לא טיפוס שסתם אבוא לשבת בגינה... יש לי לו"ז די צפוף, והן לא חברות שלי בלב ובנפש שאשקיע זמן בסתם לשבת... אם היתה פעילות קהילתית השתדלתי להגיע. אבל אני כן יודעת שהיו נשים אחרות, שגם כן חיכו יותר שנים ממני אפילו, שכן הגיעו לגינה...
בקיצור, אני מנסה לומר שכל אחת והמקום והתחושות שלה.
ומה שבעצם הסביבה מתבקשת לעשות זה להיות רגישים למצב הספציפי, ולנסות להדליק את קולטני הרגישות שלנו, ולמצוא איפה אפשר לשתף ואיפה לא.
ופה אני מגיעה לנקודה מאוד חשובה-
לפעמים אי-שיתוף פוגע יותר משיתוף. אל תחשבו שבגלל שאני לא בהריון אז בטח הייתי רוצה שכל העולם לא יהיה בהריון יחד איתי. וגם אם כן, כולנו מבינים שאין אופציה כזאת. אז לא לספר על הריון זה בלתי אפשרי. כי זה יתגלה. אז למה לא לעשות את זה בדרך המכבדת ביותר? שתיתן לי אופציה לעכל...
תודה על ההקשבה.
אני מנסה להיות רגישה במצבים כאלה ולעשות את מה שאמרת!
אבל יש לי 2 מצבים שאולי את תחכימי אותי איך את היית מתנהגת אילו היית במקומי:
1. לחברתי הגרושה יש אחיין שלומד יחד עם הבן שלי!
והיא מספרת עליו המון. על החכמות שלו ועל החברים בכיתה ושהיא משוגעת עליו וכו'.
האם, באותה הזדמנות, לספר לה על הבן שלי שלומד איתו בכיתה או שלא כדאי?
זה מצבים מ'זה רגישים. לא יודעת כבר מה להגיד.
האם היא גם מחכה שאשתף אותה בזה (כי זה קשור גם לאחיין שלה) או לא?
2. יש לי חברה רווקה ששולחת תמונות של אחיינים שלה. ולפעמים אני אומרת לה: יאללה, תשלחי תמונות. אז היא אומרת לי: למה את לא שולחת תמונות אליי כשיש לך תמונות חדשות על ילדייך?
ואני כן שולחת פה ושם אבל לא רוצה לנקר עיניים ולשלוח מידי הרבה. לא יודעת למה היא מצפה. שכן אשלח/ שלא אשלח. באיזה תדירות?
שוב.. אלו שאלות שלא יודעת אם תהיה לך תשובה עליהן ואני באמת מנסה ללכת בין הטיפות...
ומאחלת לכל בנות ישראל זיווגים הגונים וילדים טובים ובקלות!! אמן!
כי בטח יש עוד המון ני-אנסים קטנים ומורכבים ששונים מאנשים לאנשים... אז זה רק נראה לי...
1. כן. הייתי משתפת... כי היא מדברת בהתלהבות על אחיין שלה (ב"ה), אז הנושא הזה קרוב לליבה, ולשמוע על הילד שלך, שנמצאים יחד במקום משותף, זה לא רחוק מהמקום שהלב שלה נמצא... אבל זה כ"כ קשה להגיד, כי זה תחושה שתלויה גם באופי שלך, ושלה...
2. שוב, כ"כ תלוי בטיב הקשר בינכן וכמה אתן פתוחות וכמה אתן משתפות באופן כללי בחיים אחת את השניה... מה תדירות הדיבור בינכן...
נראה לי שהייתי שואלת, "XXX, בא לך תמונה של מתוקי שכבר למד ללכת? או תמונה מהיום הראשון לכיתה א'..?" עצם השאלה, מלבד גלוי האכפתיות והרגישות שבה, גם נותנת לה זמן להתכונן נפשית, כמו שהזכרתי בהודעה הקודמת... נכון שסביר שלא תאמר לך לא, לכן אמרתי, זה כ"כ תלוי בטיב הקשר בינכן וכמה אתן פתוחות...
אני מאוד פתוחה, וחברה טובה שלי היתה (ועדין) כ"כ רגישה איתי בנושא, אבל תמיד אמרתי לה שלחי תמונות ואיזה מותק ואיך גדל ואיזה מרגש וכו'... אבל זה היה הקשר שלנו...
זה שאת מתאמצת ללכת בין הטיפות, וללמוד, ולא להתייאש לעולם הרחמים וניתוק הקשרים- זה מה שמדהים, וזה מה שלענ"ד עושה נחת רוח לבורא עולם. יישר כוח גדול!
שלום כולם
עלו פה כמה נקודות רגישות ושאלות איך מתייחסים לאנשים שחווים ניסיונות לא קלים...
ברוך ה' זכיתי להיוולד למשפחה נהדרת. ה' בירך אותנו בהרבה ברכות ובהרבה מתנות, אבל ביחד עם זה זכינו גם בניסיון לא קל של אתגרי פוריות אצל כמה מאתנו. אני רוצה לשתף אתכם בנקודת המבט שלי, בתור "אחות של".
אני חושבת שאם מישהו ביקש תמונה או שאל על משהו, כדאי וצריך לתת ולשתף, ובשמחה. חשוב מאוד לחשוב על משפטים שאומרים. יחד עם זה, אם זה מישהו מספיק קרוב, אפשר לשאול איך להתייחס אליהם. פעם שאלתי את אחותי איך היא רוצה שאני אדבר איתה על ילדים. היא אמרה לי שהיא לא רוצה שיתייחסו אליה כמו אל בובת חרסינה. זה לא שאסור להזכיר את המילה "ילדים" לידה. אבל נגיד, אחותי האחרת כן שואלת אותה אם אכפת לה לשמוע סיפורים על אחיין שלי, ולפעמים היא כן אומרת שכרגע לא מתאים לה...
פעם ניגשתי לחברה שלי שהייתה נשואה בערך שנתיים. לקחתי אותה לפינת החדר ושאלתי בעדינות אם היא רוצה שאני אתחיל להתפלל עליה. אמרתי לה במפורש שאני לא שואלת אם היא עכשיו בהיריון, דוחה, מתפללת לזה, או מה, וזה לא ענייני. היא אמרה לי שאפשר. אני חושבת שהיא קיבלה את השאלה שלי טוב כי בכל זאת, היא מכירה אותי ויודעת מאיזה רקע אני מגיעה... (דרך אגב, אחרי פחות משנה היא ילדה. כשחישבתי אחורה הבנתי שיכול להיות שאז היא כבר הייתה בתחילת ההיריון. אבל ה' שומע כל תפילה ומבין את הכוונה שלנו...).
עוד משהו ממש חשוב בקשר לחברויות וקשרים עם זוגות מאותגרי פוריות: אני רוצה להזכיר לכם שיש חיים חוץ מילדים. העובדה שלמישהו אין ילדים לא אומרת שאין להם עוד חיים. לא תמיד צריך להסתכל עליהם בתור "אין להם ילדים". אפשר גם להסתכל עליהם בתור "מורה להיסטוריה ומתכנת מכונות כביסה" או בתור "זוג גומלי חסדים" או "אוהבים לטייל ולפתור תשבצים". לא צריך להמציא מתחת לאדמה נושאים לדבר עליהם. פשוט צריך להזיז קצת את המבט לחיים הרחבים שיש לנו.
מתפללת שכל אלה מעם ישראל שמחכים לזה יזכו בקרוב לזיווג הגון, זרע של קיימא, ושנזכה לפתוח את הלב לנשמה של אנשים אחרים.
שנה טובה!
)יש לי חברה ממש טובה שמחכה ואנחנו פתוחות והיא ממש מדברת על זה חופשי, היא מנעה שנתיים ועכשיו מחכה כבר שנה,
זאת עוד לא ממש הסיטואציה אבל חשבתי האם להציע לה להיות קוועטר בברית? ואם זה יותר מתחשב או יותר מעליב? אשמח לשמוע מבנות שחוו, כי אין לי מושג אם זה באמת משמח אותך כשמציעים לך או לא..
ואגב, ממש מזדהה עם התחושה שאת לא יודעת איך להיות רגישה ומה פוגע (דיבור או הסתרה)
תמיד אני אומרת שהילדים בסוף הגיעו בזכות הביזיונות שעברנו בקווטרים למיניהם...
זוג אחרי לידה, באמצע אירוע כמו ברית, בד"כ לא שם לב מה קורה סביבו.
ברגע שזוג בלי ילדים עושה קוואטר תמיד מגיעים כל חסרי הטאקט מכל רחבי האולם (והעולם) ומביישים אותו עד עפר עם כל מיני דברי בזיונות למיניהם (כיד הדמיון הטובה עליך)
החל מדודות שצורחות את כל פרטייך לפני כולם וכלה בהתלחששויות של קהל שלם מול עינייך.
אם הם רוצים לעשות קוואטר הם יכולים לפנות אליך.
הרב בן ציון מוצפי תמיד אומר שהוא לא בעד סגולות אבל את הכניין הזה הוא אומר להרבה זוגות לעושת ובס"ד רואים תוצאות-
כשיש ברית לבקש מאבי הבן שהזוג שמצפה ילדים יביא את היין שמקדשים עליו בברית.
ואז האישה (שמצפה) צריכה לקחת בקבוק יין ולעשות עליו קניין- ז"א שהוא לא שייך לבעלה אלא רק לה. (כי ידוע שכל מה שקנתה אישה- קנה בעלה, שייך לבעלה.)
או שהבעל ייתן בקבוק יין לאשתו במתנה גמורה.
ואת הבקבוק הזה לתת לאבי הבן שיקדשו עליו בברית.
אף אחד לא צריך לדעת שזה יין של פלוני וכו'.
רק הזוג המצפה ואבי הבן של התינוק.
ובעז"ה תזכו לישועות גדולות!!
לפחות לגבי שע"צ לעומת עין כרם:
בשע"צ אם אין מקום בביות המלא במחלקה ד' ואת נאלצת להיות במחלקה אחרת אין לך שום אפשרות לאפס הפרדה. התינוק והאמא מתאשפזים בנפרד, לוקחים לך את התינוק מחדר לידה לתינוקיה, אח"כ אותך למחלקה ורק אח"כ את יכולה להפגש עם התינוק במחלקה (וקרה לי שאמרו לי שהתינוק בחימום בלה בלה ואת צריכה לריב איתם שיביאו לך אותו)
בעין כרם לעומת זאת - גם אם אין מקום ביולדות ג' (ביות מלא) ואת נאלצת להיות ב א או ב (ביות גמיש) - עדיין אפשר לשמור על אפס הפרדה, את יוצאת מחדר לידה יחד עם התינוק, עוברים דרך התינוקיה שם מתבצעת הקבלה של התינוק וממשיכים לחדר שלך יחד עם התינוק
בעייני לפחות זה הבדל גדול
(בפוסט טראומה משע"צ בנושא הזה....)
יש אפס הפרדה גם בביות חלקי , בשונה משע"צ
בכל מקרה לא אני ערכתי את הטבלה ואפשר לעדכן אותן בקבוצה "הזכות שלכן להיות ביחד מרגע הלידה"
בנוי על פי מקרים אישיים , ונהלים שהן מוסרות בטלפון
עוד כמה ימים יש לי תור ראשון
הסבירו לי שאם לא הולכים לפיזיותרפיסטית אז התרגילים עלולים להועיל ועלולים שלא. כי אולי את תעשי אותם נכון ואולי לא.
הפיזיותרפיסטית מסתכלת על האיזור בזמן שמכווצים את השרירים ויכולה לומר האם את בכיוון הנכון או לא.
בגדול התרגיל הכי נפוץ הוא של כיווץ כל שרירי רצפת האגן למשך 10 שניות ושחרור איטי שלהם. צריך לעשות את זה 3 פעמים.
ולחזור על כל הסט הזה 3 פעמים ביום.
זה בתור התחלה.
בכל מקרה פיזיותרפיסטית זה ממש קריטי.
למה לא לעשות בהריון?
ניסיתי בעבר כודרי חילבה של חברות אחרות ויותר זולות וזה לא השפיע כמו שהכדורים של אלטמן השפיעו!
אני חושבת ש"חילבה + כרום" לא מתאים.
תתקשרי לקו הייעוץ של אלטמן ותשאלי. המס' שלהם הוא 1700-704-701
תסבירי להם בשביל מה בדיוק את נוטלת את הכדורים הללו ומה מתאים...
בהצלחה!
.
.