פורום הריון ולידה (עמוד 4232)

אבל בוודאי שיש כאלה מקרים. רוב הקיסרי הלא מתוכנן הוא תוך כדי צירים, כשרואים מצוקה, או שאין התקדמות וכד'

תוך כדי צירים בגלל ירידות חדות בדופק.

למה מסוכן?
לא ככ הבנתי...

נראה לי שככה זה רוב הקיסריים.

לא חושבת שזה מסוכן יותר מקיסרי אחר.

אולי תסבירי למה את שואלת יהיה יותר קל לענות

ממליצים הרופאים לנתח ואני רוצה לדחות לתאריך הלידה הצפוי כלומר :

 

40/41

 

אז פשוט מפחדת מההשלכות שמה יהיה ח"ו.....

 

ולכן השאלות...

אבל באופן כללי ככל שידוע לי זה לא מסוכן ניתוח תוך כדי צירים וזה אפילו טוב לתינוק באיזה שהוא אופן.

ואז זה יהיה בניתוח מהרגע להרגע, מה שממש לא מומלץ.
אם כבר קיסרי- עדיף לבוא מוכנה מראש, בתאריך קבוע, כשאת יודעת יום, שעה ומי הרופא- ולא שפתאום יתפתחו צירים ויטיסו אותך לחדר ניתוח בזמן שיש רופאים מתמחים/ משמרת לילה וכד'.
בניתוחים אלקטיביים בדרך כלל נמצאים בכירי המחלקה.

תוך כדי צירים וירידת מים.

כמו שחילזון אמרה כמעט כל קיסרי חירום הוא תוך כדי תהליך לידה שהתחילה טבעי.

זה לא ממש מסוכן בהשוואה לקיסרי אחר.
אבל בוודאי שקיסרי מתוכנן עדיף על חירום.
יותר רוגע, פחות לחץ וסיכון.

אך, כלום לא בידיים שלנו!

מניסיון של 2 חירום ועוד 2 מתוכננים.

בקלות בעזרת ה!!

אני בדיוק לפני ניתוח שני מתוכנן.. הראשון התחילו לי צירים לפני התאריך שנקבע. ולכן היה ניתוח דחוף.
אני מתלבטת האם לקבוע לשבוע מוקדם יותר? כדי שלא יקרה לי שוב?! ממש ממש חשוב לי שזה יהיה אלקטיבי ולא דחוף

מדוע אם עברת רק קיסרי אחד את מתכננת את השני ולא מנסה מנסה טבעי?

אם יש לך עבר של צירים מוקדמים.
תעשי אותו ב 38..
אני תמיד עשיתי ב 38 בול!
למרות שהרופאים שיכנעו אותי לחכות ל 39.. לא הסכמתי.
והכל היה בסדר.
כמובן בגלל שאני מכירה ויודעת רת ילדיי שנולדים גם ככה גדולים.
בשבוע 38 - 3600
וב 42 - 4200

בעיה מסויימת אצלי לא מאפשרת

אל תהיי עצובה..

העיקר בריאות לאם ולתינוק!!

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת
מתוך בריאות איתנה ושמחה!!

רק לא כל כך נעים לשכב ולהיות קשורה עם צירים.. אבל לא נורא זה רק עד שההרדמה משפיעה

אחרי ירידת מים (שהפסיקה בשלב מסוים), ותוך כדי צירים - שהגיעו באמצעות פיטוצין (כך שיכול להיות שכשהוציאו את הפיטוצין לפני הניתוח, גם הצירים הפסיקו).

כי העובר היה במצג עכוז.

עוד לפני שבכלל חשבנו לקבוע תור לניתוח התחילו לי הצירים ואיתם ירידת מים וכשבדקו פתיחה היא כבר הייתה גדולה והכניסו אותי לניתוח חירום כי זה היה יכול להתפתח מאוד מהר...

לצערי היום אין כמעט רופאים שמיילדים עכוז..ככה זה היה מסוכן

יש רופאים שיודעים ליילד עכוז

 

לא כל מצג עכוז אפשרי ליילד רגיל, זה תלוי בעוד כמה גורמים, הערכת משקל, מנח מדויק ולא זוכרת מה עוד

 

אבל יש מצבים שזה אפשרי ויש נשים שעשו את זה.

זה נכון אבל בכל מקרה לידת עכוז מתבצעת בחדר ניתוח כדי שאם חלילה לא יצליחו- ינתחו מייד!

שהתנהל בחדר לידה רגיל

אבל לא הייתי באזור.. ואני חושבת שהמנח היה בעייתי..

ובזמנו בדקתי את זה וממש נמנעים מליילד טבעי פה בארץ

והרגעתן אותי. יישר כח!!!

של רצפת האגן.

אם רצפת האגן חלשה מדי או שרירי הבטן התרחקו אז כפיפות בטן יחמירו את המצב.

מציעה לך לעשות תור מהר לפיזיו, תבקשי הפניה מרופא נשים או משפחה, מי שלא עושה פרצופים.. התור הראשון לוקח זמן בדר"כ אז תזדרזי.

בהמשך אחרי חודש חודשיים אפשר להתחיל ללכת לשיעור רצפת אגן.

מצאתי שיעור כזה במכון כושר בבית הכרם והוא מעולה, עובד על בטן והאזור, יעיל פי כמה מהתרגילים שעושים בבית.

שמאשר שהכל בסדר אפשר לעשות ספורט.
יש המון תרגילים לבטן מלבד כפיפות בטן. חפשי ביוטיוב.

מצטטת לך את הרופא שהלכתי אליו אחרי הלידה:

"את לא צריכה פיזיותרפיה אבל אם את רוצה אני לא אמנע ממך".

יש לי צניחות בדרגה 1.5-2.

תבקשי הפניה לפיזיותרפיה. תתעקשי. גם רופא משפחה יכול לתת.

והאם זה מותר בהריון?

תחפשי באינטרנט, יש את מערכת השעות.

אפשר בהריון. המדריכה בהריון.. אבל אנחנו לא בכושר שלה כמובן..

כל שיעור תכלס אפשר בהריון אם יש מדריכה טובה ששמה לב אליך ואומרת לך איזה תרגילים את צריכה לשנות.

שתמיד טוב בהריון שיהיו ולא יחסרו...

צריך לקחת גם חומצה פולית? או שזה כבר נכלל בפרנטל?

בנוסחה של אלטמן, סולגאר וסופהרב יש ברזל עדין שלא גורם לעצירות. 

אם את לוקחת פרינטל, יש בו מספיק חומצה פולית,

אלא אם כן מדובר בהריון שמלווה בדימומים שאז לפעמים מעלים את המינון של החומצה הפולית ל 800 מק"ג (מינון כפול) או אפילו 1 מ"ג (פי יותר מעשרה מהמינון הרגיל).

 

 

אני גם הסתכלתי שכתוב יש שם יותר מ400 מ"ג. מה שיש בחומצה פולית

יכול להיות שחומצה שמגיעה לבד היא יותר יעילה?

נמוך 200 ושאת לוקחת גם בנפרד זה משלים ל60פ וזה מעולה.

עד לפני כמה שנים המינון בפרינטל היה גם 400 מק"ג ככל שאני זוכרת.

היום המינון הוא 200 מק"ג. וכנראה שהרופא התכוון שתקחי את שני המוצרים.

אבל אם את מרגישה חולשה, או כל תופעה אחרת, פיזית או נפשית, שקשורה להריון, כדאי לקחת.

אפילו רק פעמיים - שלוש בשבוע.

גם תגיעי עם כוחות ומאגרים מלאים ללידה ולתקופת ההנקה אחרי הלידה בעז"ה.

לאחרונה אני מרגישה טיפה חולשה, אז אקח מדי פעם פרנטאל.

הרופא אמר לי שאפשר להפסיק לקחת חומצה ולקחת במקום זה פרנטל?

עשית בדיקות דם לאחרונה?

 

מה מצב הברזל שלך וה B12?

 

 

ובעיקרון לא היה חוסר בברזל ובבי 12.

הרירית הדקה גם היא מהסרזט.

זקיקים = תלוי איזה גודל.

אבל סרזט לא מונע ביוץ אלא מונע עם שינוי ההפרשות או רירית הרחם או שניהם.

שאלת את הרופאה אם יש לך איזה סיבה לחשוב ססרזט יהיה פחות יעיל אצלך?? כי זאת גלולה למניעה בשימוש בכל העולם, תנוח דעתך!!

 

לגבי הפטמות, גם לי היו כאבים נוראיים. שמתי רפידות הנקה אע"פ שזה פחות טוב ועדיף לאורר כי הן פשוט הגנו שלא יכאב לי א משהו נוגע בי.. יעבור אי"ה.

יכול להיות שאין לך מספיק חלב עדיין ולכן היא רעבה ולכן הכאב אצלך. תתני לה מטרנה ובמקביל תישני טוב. לי זה הכי עזר. ב"ה היינו על הנקה מלאה אחרי התקופה הקשה של ההתחלה. ואני בטוחה שלא היה לי מספיק חלב.

התרופה" ורמוקס" פותרת את הבעיה בדר"כ אבל אם התולעים חוזרות, אי אפשר לתת אותה הרבה פעמים ברצף, כי זה משפיע על הכבד. נראה לי פעם בחצי שנה מותר. ..
הפיתרון שאני מצאתי זה תמצית זרעי אשכוליות, קוראים לזה GSE , קניתי בחנות טבע, והמוכר אמר לי לפי גילאי הילדים כמה טיפות כמה פעמים ביום.. זה טבעי, ולא מזיק. הבעיה שזה לוקח זמן, וצריך להיות עקביים. לפחות חודש או חדשיים. ..
אה, עוד משהו, זה מאוד מר. הילדים שלי לקחו בכפית ומראש הכנתי להם כוס מים שישתו מייד

מנסיון שלי עם הילדים (ולעיתים גם על עצמי, כשנדבקתי מהם) הרבה פעמים זה גם עובר לבד. בלי טיפול.

כך שחודש חודשיים - עם או בלי טיפול זה יכול לעבור.

לגדולה שלי היה ולא הציק לה בכלל. במקרה במקרה קלטתי אחת.

לעניות דעתי אם זה לא מציק אין לזה משמעות

לך אולי זה לא מפריע ולילדה שלך לא מציק אבל למה את לוקחת אחריות על ילדי אחרים?

1. השמן נועד לטיפול ולמניעה

בטיפול ההשפעה איטית יותר

 

2. בגדול- חוץ מורמוקס אפשר לטפל בשיני שום (לקלף בזהירות שלא יפצע את השן ולהכניס לפי הטבעת- עדיף עם מעט וזלין שלא יכאב, לבחור שן מאוד קטנה). תלוי בגיל של הילד. יש ילדים שגדולים מדי בשביל זה. 

עוד דבר- אני מאירה על פי הטבעת והן זוחלות החוצה ואז אני "מלקטת אותן". בדר"כ מרגיע מאוד מידית 

עוד אפשרות כדי שלא יצאו החוצה הוא למרוח וזלין על פי הטבעת.

 

3. משיגים בבתי טבע. יש סוג שצריך קירור ויש סוג שלא.

 

4. אנחנו נותנים כף כל ערב . עד שמרגישים שאין צורך תלוי בילד ובחריפות המתקפה.

 

5.. אצלי הילדים אוכלים את זה ככה. אצל חלקם צריך כוס מים אחרי. אבל הם קצת יותר גדולים יש ילדים שנתנו לה מיץ מיד אחרי. 

טוב לקטנים יותר שסובלים...
שמים המון סוכר באמבטיה ונותנים להם לשבת בפנים ולשחק...
התולעים יוצאות לסוכר אבל בגלל שזה במים הפיצים לא מרגישים את הגרד שבזה

מחומרים אורגניים??

 

אצלנו שום לא עבד וגם לא גרעיני דלעת.

אם אורך הטיפול הוא חודש-חודשיים, כמו שאמא ל-6 כותבת, בזמן הזה כל המשפחה נדבקת.

ולמה שיתרגשו מחומרים אורגניים? כי לפעמים זה באמת עובד

אצלינו בדר"כ שום ממש עבד.

 

ילד בוכה ומתעורר מהשינה מגרד לו, שמים חתיכת שום מצופה בהרבה וזלין (או שן שלמה מאד מאד קטנה) וקבלת לילה שקט וחלק ככה כמה ימים ברצף עד שאת מניחה שהכל כבר נגמר ומנסה לוותר על זה ורואה שהילד ממשיך לישון רגוע גם בלילות הבאים..   ככה זה עבד אצלינו

באופן דרסטי.

 

לתולעים הרגילות זה מספיק. כבר בלילה הבא לא מרגישים אותן.

הן משגשגות בתנאים של עודף סוכר ותזונה לא נכונה.

 

להקפיד על תפריט מאוזן. אפשר לחזור בהדרגה לכמות סבירה של סוכר אחרי שמשיגים איזון.

 

כל האמצעים האחרים הם יעילים אבל לא מטפלים בבסיס העניין.

הילדות שלי יודעות שאם יש להן תולעת בלילה- למחרת הן אוכלות גרעיני דלעת ומפחיתות מתוקים.

זה לרוב עוזר מיידית.

ותמיד יוצא לה מן חצי נוזלי(סליחה על התאור)

 

והאמת קצת נרתעת לבדוק למטה. יש דרכים אחרות (לפני הגעה לרופא) איך לברר אם יש תולעים??

 

ואם כן זה בהכרך מדבק והילדים האחרים גם נדבקו??

שלשול.
תולעים לא תמיד רואים, גם רופא לא יראה. ..

אין לי עצה
מתלבטת גם אם לנסות זירוז טבעי ובינתיים מחכה לרבש"ע שיקרא לנשמה הזו לצאת

אני שבוע אחרי לידה ברוך ה אחרי שבמהלך החודש ה9 הייתי המון עם צירים כפי שאת מתארת, ארוכים ויחסית סדירים שאחרי כשעה נעלמו כלא היו.. התלבטויות לצאת או לא וכו.
בסוף הלידה הגיעה שבוע ויומיים אחרי המועד ובלי צירים.....
אז יש הפתעות.
ולא בהכרח שתגיעי בלי כוחות ללידה. חלילה.
להשקיע בחשיבה חיובית ומתוך הבנה ואמונה שלתינוק הזה יש את השעה המיוחדת והנכונה לו והקדושה שהוא יופיע בעולם בלי קשר ותלות בשיקולים הפיזיים או האחרים של אמו.

בשעה טובה....

עיסוי עם משאבה

שמן קיק יחסי אישות

שמן קיק לא מסוכן?

הוא מגעיל ..אבל יעיל מאוד 

כשלי היה ככה הדולה הציעה לי לקחת 

שקלתי את זה ורפלקסולגיה

בסוף ירד לי הפקק הרירי 

ואז החלטתי שדי  רציתי לעסות עיסוי פטמות ולא היה לי משאבה

(עיסוי זה רק משהו חזק )

אז לקחתי קרובת משפחה תינוקת רעבה 

ביקשתי רשות מאמא שלה והנקתי אותה בקולסטרום 

הלכתי לישון אכלתי טוב ולקראת הערב נהיה צירים מהירים וכואבים

הגעתי עם פתיחה 5 לבי"ח אבל עד שילדתי עברו 16 שעות

אבל התקבלתי לבי"ח ושמחתי שאני כבר בידיים ואחריות שלהם..

 

מניסיון שלי כדולה היתההלי יולדת יומיים צירים הגיעה לבית חולים 2.5 פתיחה עשיתי רפלקסולוגיה תוך חצי שעה נהיה 6.5

ודולה כמו רופא פרטי שצמוד אליך זה יקר.
אבל-
שווה כל שקל.

תפני באישי

אם הטעות היא שלו ולא שלכם, אז שייקח אחריות. להתקשר ולהתלונן, ולדרוש בתוקף שייקח אחריות וידאו לשלוח לכם במידה הנכונה

הטעות היא בהחלט שלו. זה קצת מצחיק, כי כתוב על המזרון את המידות שהזמנו, וכשמודדים עם מטר, רואים שזה יותר קצר ולא במידות שכתובות.

 

החשש היחיד שלי הוא שעבר שבוע מאז, ולכאורה ניתן לתהות למה לא פנינו קודם (לא השתמשנו במזרון בכלל. הוצאנו מהניילון, הכנסנו למיטה וגילינו שלא מתאים, והוצאנו מיד).נקווה שהשיחה תעבור בקלות...

 

שוב תודה (:

אני ממש מרוצה ממנו. לתינוק ממש נוח בו והוא נרדם תוך שנייה. המנשא גם מרגיש יציב ומבדים איכותיים

 

אבל אני לא מכירה מנשאים אחרים ככה שאין לי למה להשוות..

לנו יש ארגו ומאוד מרוצים, אבל הוא לא לחודשים הראשונים. אז הכי כדאי מנשא בד
בייבי ביורן קצת בעייתי מבחינה פיזיקלית, כל הלחץ על רצפת האגן של התינוק

אנחנו משתמשים מגיל 3 חודשים והוא סבבה

אני האנונימית מלמעלה

אז בייבי ביורן לא נחשב מתאים. את ארגו בייבי אני לא מכירה. אני נהנית מאוד מנשא מאי טאי של טופה טופ (חברה ישראלית).
יש קבוצה (פתוחה) בפייסבוק בשם 'חיבוק הבד' שאפשר למצוא שם הרבה מידע על מנשאים פיזיולוגיים.

עשיתי ממש סקר שוק

ורק התבלבלתי (יש כל כך הרבה דעות)

הדבר הכי טוב שעשיתי זה ללכת לאולם תצוגה שלהם

והסברתי שם את מה שחשוב לי במנשא, ופשוט התאימו לי

ואני הכי מרוצה שיש עד היום

בסוף קניתי את בייביביורן(למען האמת כי גם היו לי שוברים בשילב וניצלתי אותם עד תום...)

הבנתי שמבחינה בריאותית ארגו יותר אורתופדי . ואז שינו את דעתי עם הדגם החדש של בייביורן - "וואן", הם פחות או יותר אותו הדבר

 

ואנחנו נהנים ממנו מאוד! הוא רק בו

 

תודה רבה לכולכן בנות ..
אכן לארגו יש מתאמים , קנינו את הדגם 360 החדש הנושם חח
עם מתאם מתאים .

תודה על העזרה יקרות

זקוקה לעידוד דחוף...

מאחלת לך בע'ה שיחלוף...

התמיכה עוזרת (-:

תבקשי עזרה מאמא/אחות?

בכל מקרה תדעי שזה בסדר יותר מגמור להכין את הפשוט והבסיס ביותר. לנקות ממש רק לכלוכים גסים. להזיז לצד מה שצריך לסדר...

בהצלחה, זה עובר!

בעלי עוזר, אבל כמה הוא כבר יכול...
אין לי כבר כוח להקיא יותר )-:

קונים אוכל מוכן
ומחכים שהשלב הקשה הזה יעבור...

ב"ה את מגדלת יהודי נוסף בבטן
נשמה יהודית תבוא לעולם דרכך

זאת תקופה קשה והיא תעבור מהר בע"ה ואח"כ יהיה לך כוח לעשות הכל בקלות ובשמחה.
הכי חשוב שתרפי ותנוחי כמה שיותר, הגוף שלך צריך את זה!!

תכתבי במה את צריכה עזרה, למשל - לשטוף כלים, לטאטא, לקפל כביסה. תבקשי מבעלך עזרה בדברים האלו או בחלק מהם. הוא יעשה את זה תני לו זמן פשוט
לגבי שבת, אוכל מוכן זה אחלה רעיון! קצת יקר אבל מאוד נוח. את יכולה להכין רק תוספת פשוטה כמו אורז או פירה ואז תקנו רק עיקרית.
כשהייתי בהריון כמעט כל שבת בבוקר היינו אוכלים בורקסים עם גבינות וירקות, זה מזה קל וטעים וכלום עבודה אפשר אפילו לקנות בורקסים שאין זמן או כוח ורק לחמם.

 

היתי במצב שלך משבוע6 עד 14..... כל יום נצח....
הבית היה ג'יפה כלים גיהוץ כביסות מה לא??? בשבתות האלה הייתי נוסעת להורים שלי.... רצוף כל שבת אחרת ה ירחם מה היה....
ביקשת מהרוםא תרופות??? יש תרוםות שיכולות להקל... דקלקטין זופרן תלוי במקרה ומה הרוםא ימליץ.... לי למשל המליצו על זופרן והתעקשתי לקבל דקלקטין כי הוא לנשין בהריון... ולי זה עזר פלאים... הקאתי בהרבה פחות התחלתי לשתות לאכול קצת לארגן את הבית....
תנסי שווה לך.
את מירושלים???

והוא מעולה.... אולי אםשר לנסות כמה כדורים לראות איך הולך לך...
מה שכן בימים הראשונים היתי עשנונית ברמה של מסוממת.... ואחרכ זה עבר

קודם כל- עירוי, ומהר!!! אם לא קיבלת עירוח ב-24 שעות הקרובות- עכשיו!!! לטרם/מיון... לא מומלץ אפילו לחכות לבוקר... דבר ראשון- נוזלים לגוף- דחוף!!

אח"כ שאר התמיכה שבעולם!!
א. את זכאית לשמירת היריון על מחלה שנקראת 'היפראמזיס'-נעים מאד...
במקום כל.פעם לעבןר את מדור הבדיקות עם הסטיק על כמה עומד האצטון עכשיו... ורק אז להכריע שתקבלי נוזלים- את זכאית שבתיק הרפואי שלך יהיה כתוב בהוראות לאחות- " עירוי כל יומיים של שני ליטר עד סוף ההיריון". את באה למרפאה, לא משנה איפה ומתי וישר מתחברת בלי בדיקות ודיונים..
אני קיבלתי את המחווה האנושית הזאת מרופאת נשים...
ב. תנסי תרופות שנקראות זופרן/דיקלקטין... אני אישית "חייתי" (לחיים עם היפראמזיס אי אפשר לקרוא חיים... זה יותר מוות מחיים!!) איתם כמה חודשים.. עלו לנו כמה אלפים טובים ושיפרו את המצב במעט...
ג. הוסטאופטיה בסוף הצילה אותי.. הקיבה שלי נכנסה לתוך הסרעפת- ובטיפול אחד כללללל ההקאות נגמרו!!! מה שלא עשו התרופות עשתה ההוסטאופטיה והסיעתא דשמיא לרחם עליי ועל אישי וילדיי...
ד. יד מי שיכול לבשל לכם...? אוכל קנוי? לנו היו שבתות של קוסקוס ושניצל מוכן כזה... זאת ההישרדות.. למרות-שאם הייתי יכולה הייתי פותחת גמח לנשות היפראמזיס... זה הגיהנם עליי אדמות!! רק מי שהיה שם... יבין!!
ה. חיבוק ענק. מוזמנת לאישי. לבכות. להתעודד.. ולשפוך תסכולים..

ה' גאה בך. אני עכשיו באמצע הנקה של האוצר הפיצי שבידיים שלי... תדאגי לך ולו בלי הפסקה. גם כשאיו כח לעירוי- תלכי. זה מציל חיים!!!

טוב,

ב"ה היום קמתי בבוקר עם הרבה יותר מרץ .

פחות בחילות והקאות. 

אלך לרופאה לבקש מרשם לפרמין קודם כל, ואם לא יעזור, אנסה תרופות אחרות.

 

מישהי ניסתה פרמין? זה עוזר?

יש תופעות לוואי?

במיון זה עזר.
אבל כל אחת עובד עליה משהו אחריכול להיות שלך זה יעשה טוב...

הייתי אצל הרופאה, והיא אמרה
שבגלל שטרם הגעתי לעירוי, אסור לי לקבל תרופה כמו פרמין.
8 הקאות ביום, תחושה מגעילה בלי הפסקה, לא מספיק???
מה, צריך למות כדי לקבל תרופה?????/-:

אני סבלתי בתחילת ההריון מאוד מאוד מבחילות. לא הייתי מקיאה כי באופן כללי אני מתקשה להקיא- עוברת גיהנום עד שמצליחה להקיא... פשוט לא אכלתי שבוע מרוב בחילות. לה הגעתי לעירוי אבל הרופאה הציעה לי בלי בעיה דיקלקטין. לא ביקשתי כי בכלל לא עלה על דעתי שיש תרופה לזה. חשבתי שאין ברירה אלא לסבול... לי הדיקלקטין מאוד עזר!

אני ממש ממש סובלת. וזה ההריון הרביעי שלי
כך שאני לא חדשה בעסק

איך עוברים את התקופה הזאת????
הרגשה רעה במשך כל היום..ללא אפשרות לטפל בילדים
פשוט סיוטטטטט

התחלתי דיקלקטין לפני מספר ימים,
וזה הופך את כל העניין ליותר נסבל.
לא אומר לך שאין בחילות בכלל, אבל ממש על אש קטנה.
אולי תנסי?

זה בלי תופעות לוואי?

הוא רצה לתת לי זופרן והעדפתי לנסות את הדקלקטין
הלכתי לרופא אחר ורופא אחר נתן לי לי זה עזר אני מצליחה לעמוד על הרגליים.
יש קצת בחילות אבל בהרבה פחות.
בימים הראשונים עייפות. וראש כבד... מרחף...אבל לאט לאט הגוף מתרגל לכדורים וזה עובר

הוא מאוד חזק ויש כאלה שזה לא עושה להן טוב.
כל יום בבטן הוא מתנה שווה לך לחכות לפחות לשבוע 37..
אם בכ"ז זירוז טבעי להתחיל בעיסוי פטמות, יחסי אישות, רפלקסולוגיה.
תרגישי טוב ובשעה טובה

שזו המטרה, ואז נוצרים צירים.

מכירה כמה נשים שהשיליה לא נפרדה טוב והיו צריכים גרידה בחדר ניתוח אחרי הלידה.

תני לזמן לעשות את שלו. (מבינה אותך עד מאודדד)

 

את יכולה ללכת יחפה על החוף. אומרים שזה עושה רפלקסולוגיה טובה ומזרז.

 

אבל רק אחרי שעברתי את התאריך, זה ישפיע רק אם הגוף מוכן ללידה, את אומרת שאת עם צירים אז אולי כן ישפיע, אבל מה הלחץ. כל יום בבטן זה הכי טוב להתפתחות של התינוק. אני הייתי מחכה עד התאריך ואז לוקחת.
בעיקרון לוקחים כף רצוי עם מיץ תפוזים טבעי האפקט יותר יעיל ככה.
רצוי לסתום לא האף שאת לוקחת כי יש לזה טעם נורא ומזויע. זהירות לא לקחת יותר מדי כי זה יכול לשבש את התהליך הטבעי של הלידה (קרה לי באחת הלידות)
אם לוקחים מינון טוב זה אמור לעזור ולעשות צירים טובים

לא מומלץ לזרז לידה בשבוע 36...
גם זרוזים יזומים עי צוות רפואי הם לרוב בשבוע 38.
ממליצה לך להשתדל לפחות עוד שבועיים למשוך..
ואולי דווקא לגבי העבודה- תוכלי לקחת חופשת מחלה או לצאת לחופשת לידה מוקדמת.. אולי זה יעזור לך לעבור את השבועיים האלו??
בהצלחה רבה!!

אז מאד יתכן ששמן קיק הוא באותה קטגוריה!!!

שמן קיק זה זירוז מאד חזק. אמנם אם הגוף לא מוכן ובשל ללידה זה מן הסתם לא יעבוד. אבל אם זה כן עובד זה עובד בדר"כ מאד אינטנסיבי וכיום כבר יודעים שיש בזה אפילו חשש לקרע ברחם בגלל העוצמה הלא מבוקרת של הצירים שזה מייצר.

 

מנסיוני אני יכולה לספר לך שלקחתי שמן קיק באחת הלידות שלי כי היתה סיבה לזרז ולא רציתי זירוז ביתחולימי וזו היתה הלידה עם הצירים הכי אינטנסיביים וקשים שהיו לי מכל הלידות. 

עפ פיטוצין לפחות יש בקרה, יש מעקב על עוצמת הצירים ומוניטור עובר תוך כדי, אם יש צורך מורידים את קצב הפיטוצין או מפסיקים אותו לגמרי

שמן קיק זה דרך אל חזור - אחרי ששתית שתית אי אפשר להפסיק את זה וזה יכול להיות מסוכן.

 

למה אסור לך זירוז??

שאני מאד מאד מבינה את מה שאת חווה, בסוף כבר הכי קשה וכל יום מרגיש כמו נצח

 

אבל עדיף לנסות לעבוד מהראש, לנסות להרפות ולהירגע. להתפלל הרבה לקב"ה שייתן כח לעבור את זה בשלום, שייתן רוגע. 

 

לידה שמתחילה באופן טבעי זה תמיד עדיף, מתנהל באופן בריא כשהגוף בשל ומוכן, כשהתינוק בשל ומוכן. 

לא כדאי לנסות בכח לשנות סדרי עולם. כבר נכתב לתינוק שלך בר"ה הקודם מתי ואיך בדיוק הוא ייצא לאויר העולם.

 

נסי לשחרר.... 

 

שולחת לך המון כוחות!!

הוא נחשב זירוז טבעי אבל הוא לא ממש עדין
הבנתי שעדיף לנסות רפלקסולוגיה או דיקור
בהצלחה רבה

הרופא הזהיר אותי מהשמן קיק.
אז באמת נראה. שכדאי לך לברר עם הרופא שלך קודם.

לא תמיד יש בחילות והקאות, אני הקאתי רק בהריון ראשון, ולא בצורה נוראית כ"כ כמו שנשים אחרות מתארות פה. בשאר ההריונות לא, תודה לה' שכנראה יודע מה הם הכוחות שלי. ..

לי בראשון היו בחילות והקאות ובשני בכלל לא הקאתי ובקושי בקושי בחילות

רוב 9 החודשים.
ואז 2 הריונות בלי כמעט בכלל בחילות. הראשון נגמר בהפלה ולכן בשני הייתי בלחץ שמשהו שוב לא בסדר ובגלל זה אין לי בחילות. אבל הכל היה בסדר ב"ה ויש לנו תינוק מתוק.

שצריכה לקבל מחזור רק בעוד כשבוע וחצי....

זה בד עבה כמו של חצאית בסיס אבל הוא רק כמו חגורה רחבה כזאת. כמו המשך של חולצה או התחלה של חצאית.. בקיצור בדיוק באזור הפופיק. זה יכול קצת להסתיר בלי לחמם.

קיבלתי באבישג ארבל שי על קניה אחרת או משהו כזה.

בהריונות הראשונים הייתי עסוקה בלהסתיר ובהמשך פשוט קיבלתי את זה.
כולם רואים שיש לי בטן הריונית..

מה שכן, יש חולצות שממש מטשטשות ולא רואים ויש חולצות שממש מבליטות, משתדלת להימנע מהמבליטות..

ואם בכל זאת את רוצה משהו פרקטי יותר - בהריונות הראשונים השתמשתי בסלוטייפ רפואי כזה, אפשר לקנות בכל בית מרקחת וכו'..

שני פלסטרים באיקס כזה על הטבור.

(מכבי)

מישהי מכירה שיטות ללימוד הרדמה עצמאית כבר מהשלב הזה?
אני מכירה הרבה שטוענים שצריך להמתין לגיל 5 חודשים, אבל איכשהו זה לא משכנע אותי..
אני יודעת ש׳הלוחשת לתינוקות׳ תומכת בלימוד הרדמה מגיל אפס (צריכה לקרוא שוב את הספר, עבר זמן מהפעם האחרונה..)
יש עוד שיטות?

תודה

ניסיתי בגיל חודש את שיטת ההרדמה שלה עבד מצויין

הרעיון הוא שלא את מרדימה את התינוק, אלא הוא את עצמו.
קודם כל שיהיה רגוע, שבע, נקי (טיטול) ושקט.
שמים אותו בסביבה נקייה מגירויים,
עטוף בשמיכה בצורה שכובלת את הרגליים והידיים.
(זה לא התעללות כמו שזה נשמע, הם לא שולטים בגפיים שלהם, וכשהן מתנופפות להן זה גירוי שמשאיר אותו ער.)
והולכים.

מודה שאינלי מושג איך מגיעים לזה עם תינוק שלא התרגל מגיל 0,
אבל ממליצה לקרוא את הספר, יש לה פרק על זה.

היא גם אומרת כזכור לי לעשות מן טקס שינה, להרגיע אותו כשהוא בידיים בצורה אנכית ולהשכיב אותו במיטה כשהוא רגוע.
דבר נוסף יש לה את השיטה ליחשה וטפיחה- את טופחת לו על הגב/בטן/צד תלוי בשכיבה שלו ולוחשת שששש שששש...
היא אומרת שתינוק לא יכול להתרכז ביותר מ2 דברים אז טפיחה ולחישה גורמת לו להפסיק את הבכי.. היא אומרת לטפוח בקצביות וכנל הששש ברגע שהתינוק מתחיל להירגע את מאטה את הטפיחות עד שאת מפסיקה אותן... את הששש עד שהוא מרגע לגמרי ונכנס לאחד השלבים של השינה.
זה בערך מה שאני זוכרת.. אוכל לבדוק לעומק מאוחר יותר.

חרותיק- אני מאמינה שאפשר לשנות הרגלים בכל שלב. לפעמים זה לוקח יותר מ3 ימים (הזמן של תינוקות קטנים) הכל תלוי ברצון של האמא/אבא, כמה ההורים מאמינים בשיטה ולא נכנעים לילד. ככל שיהיו יותר בטוחים בעצמם ככה השיטה תעבוד יותר

זה לזהות ממש על הרגע הראשון שהתינוק עייף לדוג פיהוק, בכי קטן של עצבנות מהמשחק של דיי מציתי ועוד.. ישר להוציא גירויים ולהתחיל עם טקס הרדמה...
מלא גירויים ושלא תופסים את העייפות בזמן מקשה ממש ממש את ההרדמה. הילד עצבני מתעורר כל רגע ולא ישן טוב.. בכלל.. לכי תנסי להרדים אותו עצבני. ממש חשוב לשים לב לתינוק

היא קטנה מידי.. וגם ככה בשבועות הראשונים הם רב הזמן על הידיים..
אבדוק בספר וארענן גם לעצמי...

אני אבודה עם טקס שינה לפעוטות בגיל שנתיים וחצי אבל זה סיפור אחר :/

אצלי זה מה שעוזר.

(חוץ מבלילה כשאני גם ישנה..)
הבעיה זה שבמהלך היום אני לא מצליחה להגיע לשלב שהיא ישנה בו..

איפה היא ישנה? אני ראיתי שבהתחלה היה להם גדול מדי במיטת תינוק, והיא נרדמה יותר בקלות באמבטיה של העגלה.
אולי תנסי עם מובייל, שהיא תשכב ותצפה בו עד שתירדם

זה או שמשהו מציק לו, מה שמביא בד"כ לבכי עייף.
או שלא מצליח להרדים את עצמו. לוקח להם זמן ללמוד.

ממליצה על השיטה של הלוחשת לתינוקות. בהצלחה!

זה מרגיע וגם מנתק קצת מהסביבה. אני גם רןאה שכשהקטן שלמ עיף ואני עושה לו פו על העיניים הוא עוצם אותם ואחרי כמה פעמים הן נשארות עצומות.
כמובן שאם הוא לא צריך לישון זה לא מרדים.

כבר שבוע שאני קוראת את השירשור שוב ושוב
בינתיים התחלתי לקרוא (שוב) את הלוחשת לתינוקות ואני מנסה ליישם..

הבעיה היא שאני אף פעם לא לגמרי בטוחה שהיא באמת עייפה (עד שזה כבר עייפות נוראית..) ואז אני כל הזמן מהססת אם להשכיב אותה או לא
מניחה שעוד קצת תרגול יעזור לי להבין..

תודה!

סך הכל היא בת חודשיים, אחרי שעה וחצי יש סבירות גבוהה שהיא עייפה (שעה וחצי מהרגע שהתעוררה לאכול)
ברור שאולי עייפה קודם או אחרי, אבל זה הכיוון...

ברור שיש כאלו שמפסידים בדרך. הורים/ בית/ בישולים/ עבודה/ ניקיון- אצלי כל זה מפסידים

 

מה שנשאר זה בעל, ילדים וזמן אישי

 

הנה הטיפים שלי:

 

1. סדר עדיפויות - כשאי אפשר לעשות הכל, להחליט על סדר עדיפויות ולעמוד בו. (כשאני עיפה, הבית סביבי חוגג ואני יודעת שלא אצליח לעמוד בהכל אני מחליטה שהדבר ההכי חשוב זה הרוגע מול הילדים, האוריה הטובה וכללל השאר יחכה. ואז אני נטו עם הילדים, עוצמת עינים לכביסות, לכלים, לבלגן וללכלוך)

 

2. תמיד להשאיר גם את עצמך בתוך רשימת סדרי העדיפויות שלך - אם זה שיעור שבועי/הליכה בערב/פעמיים בשבוע להכנס למיטה עם ספר (גם אם הבית עדיין הפוך)/כל מה שעושה לך טוב - חייב להכלל ברשימה.

 

3. בזמני לחץ כמו ערבי שבת וחג - יושבת כמה רגעים, מכינה לי רשימה אחת של בישולים ורשימה שניה של נקיונות/סידורים ודברים שצריך לעשות. שמה את שתי הרשימות על המקרר ועובדת לפיהם - זה משחרר לי לחץ מהראש. הדף זוכר בשבילי. מוחקת כל פריט שסיימתי. רושמת ממש לפרטי פרטים קטנים.

 

4. כשרוצה עזרה של הילדים בזמי עומס כנ"ל - מכינה רשימת עבודות ושם הילד ליד העבודה - זה עוזר לילדים לעזור יותר בקלות, הם לא מרגישים שכל רגע מבקשים מהם עוד משהו, הם יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות וזה עוזר לשמור על אוירה נעימה גם בזמן לחץ.

 

5. "ניקיון תוך כדי" - יש הרבה דברים קטנים שאפשר לטפל בהם מיד. החלפת טיטול לקטן-שימי את הטיטול בפח.

הילד טפטף שוקו - קחי טישו/מגבון ותנקי לפני שהכל נהיה שחור. עברת ליד המראה בסלון ושמת לב שהיא מלאה טביעות אצבע - קחי מגבון, תרטיבי, שפשפי עם מגבת נקיה והמראה מבריקה בכלום מאמץ. וכך עוד הרבה דוגמאות כיד הדמיון הטובה - כשמטפלים בדברים קטנים מיד אז לא מצטבר והסביבה נעימה יותר בלי הרבה מאמץ

 

6. טפלי בעצמך היטב - את עמוד התווך של הבית, את צריכה להיות במיטבך, זה אומר לשים לב שאת אוכלת טוב, אוכלת בריא, ישנה מספיק. נחה כשצריכה - גם אם זה כרוך בלקחת ביביסיטר שתוציא את הילדים למתקנים או עזרה בנקיון, או בחורה שתשטוף לך כלים. שמרי על הכוחות שלך. כשאת מלאה יש לך מאיפה לתת למשפחתך האהובה.

 

7. לקרוא ספרים טובים על גידול ילדים/חינוך ילדים/זוגיות - זה מעצים, נותן רוגע, נותן כלים ורעיונות.

 

8. כביסות - מייבש אפילו בקיץ כשאין זמן להתעסקות עם תליה והורדה, לוקחת את הכביסה בסלסלה לספה, יושבת ומקפלת תוך כדי פטפוט עם הילדים,כל אחד משתף במה שעבר עליו היום וכו'

 

אם תכתבי את גילאי הילדים שלך אוכל לחשוב על טיפים עוד יותר ממוקדים.

זה המון ניסוי וטעיה, לכל אחת מתאים דברים אחרים, לומדים תוך כדי החיים, אין להשוות את ההתנהלות שלי בעבר להתנהלותי כיום (נשואה מעל עשור + ילדים בגילאים שונים בלע"ר) 

 

לאסוף טיפים מאנשים זה טוב, נסי את מה שמדבר אליך..

בהצלחה

1.2.3. עובד אצלי קבוע ב״ה.

אבל 4 שווה לי להתחיל לנסות. הם עכשיו הגיעו לגיל שרשימות יכולות לתרום להם והם יודעים לקרוא. תודה על הרעיון...

אהבתי את ה"נקיון תוך כדי".

 

בקלות וביעילות

מחולק יפה לפי נושאים, מאד מסודר וברור. מאד מעשי.

לא זוכרת כרגע את השם של הספר. אהבתי לקרוא אותו, לקחתי ממנו הרבה טיפים בזמנו.

אם את רוצה אבדוק בבית וארשום לך.

"הבית- העסק הנבחר".

הייתי בסדנא שלה פעם, יש לה עצות וטיפים טובים, שווה להסתכל באתר שלה, בטח יש שם גם דברים חינמיים. (ואולי שווה להרשם לסדנאות לא חינמיות )

כריכה חצי ורודה חצי תכולה, נכון?

 

(האנונימית שמליצה ולא זוכרת את השם)

לספר של יעל זלץ פחות התחברתי

 

הספר חכמת נשים לטעמי הרבה יותר עשיר מבחינת עצות וטיפים ומוגש בצורה מאד ברורה ומסודרת. מחולק לפרקים וקטגוריות מאד טוב.

1 מידי פעם חשבון נפש להזכיר לעצמך את סדר העדיפויות ולמה בחרת לעשות מה שאת עושה. נותן מוטיבציה מחודשת. ואולי תגלי שבעצם הניקיון לא כל כך חשוב ואפשר לוותר או  שאת מעדיפה להוריד שעות בעבודה.  

 

2 לא להשוות: אף פעם לא להסתכל על השכנה שיש לה יותר ילדים והיא קמה יותר מוקדם לעבודה והבית שלה יותר נקי.

את בסדר כמו שאת. מה שאת עושה, גם אם הוא חלקי ולא מושלם, זה טוב. זה חסד. זה מצווה.

כל אחת והחיים שלה.

 

 

 

ערב בשבוע קבוע שמוקדש לזוגיות. עושים כל מאמץ לא לתכנן בו דברים אחרים, ואם יש משהו חובה אז קובעים תחליף חד פעמי ולא מוותרים!
כאמור באותו ערב או בוקר או זמן שנקבע אין כביסות כלים ועניינים אחרים. ממוקדים בזוגיות בלבד! כל זוג ומה שמתאים לו- מטיילים, מדברים, בית קפה, לומדים ביחד.. לא משנה מה - העיקר ביחד! (לטעמי רצוי משהו בתחומי זוגיות ולא למשל צפיה בסרט. אבל כל זוג מה שטוב לו)
זוגיות בריאה היא בסיס לרוגע בבית, אוירה טובה, הפגת מתחים. היא הבסיס להכל!

כשאני מחכה במטבח- למיקרוגל, לקומקום, שהסיר שאני משרה יתמלא- אני תמיד עושה משהו קטן, שמה כלים מהמייבש במקום/שוטפת כוסות שנשארו בכיור/ מעבירה סמרטוט על הגז/ מנקה את המקרר או התנור בקטנה וכן הלאה
לשטוף כלים ישר אחרי האוכל ולא לתת להם זמן להתקבע עם הלכלוך, אם אין זמן בכלל אז לפחות לפתוח עליהם את הברז שניה או להשרות.
כשאני נכנסת לחדר/יוצאת ממנו לוקחת איתי משהו שלא במקום ושמה במקום על הדרך
כביסות להפעיל בערב עם טיימר ובעלי או אני תולים על הבוקר. לא שווה לחכות שיצטבר מלא- עדיף מכונה לא מלאה כל יום ולא ערימות ענקיות של כביסה ביום אחד. ואז זה שטויות לקפל ולשים במקום בערב. אני גם מקפלת בעמידה ישר מהחבל למקום בדרך כלל (זה באמת כלום מכונה אחת)
חוק ששמעתי פה ואימצתי- אין תחנות ביניים, שמים ישר במקום. מורידה מטפחת ישר תולה בלי להניח על המיטה, חוזרת מהעבודה אז לא מניחה את התיק ליד הדלת אלא ישר במקום ולהוציא מה שצריך וגם כדאי שהילדים שבגיל המתאים יעשו את זה עם התיקים

חלקם אני כבר עושה, אבל אאמץ עוד!

סתם צוחקת נראה לי הכל ענין של הרגל

 

אני כל בוקר עם השאלה הזאת.. איך יש נשים סופרוומן שעושות הכל והם נשות חיל נפלאותתת ואני סה"כ שתי ילדים אבל אני מתפקדת רק עם הבייבי והגדול זה התחום של בעלי.. והבית של שתינו  

 

ואני עונה לעצמי שככה אצלינו ואצל כל אחד זה שונה וכשאצטרך לתפקד יותר כנראה אני גם אדע לעשות את זה. שה' ימשיך לתת כח לכולללםםםםם

 

ואם היושבי בית שלי שמחים ולא מתלוננים אז הכל בסדר לבנתיים

 

ובאמת שב"ה שום דבר לא מוזנח ועדיין בעלי חושב שאני עושה ה מ ו ן בלי סוף ואני מרגישה עצלנית מפונקת בלי כוחות לזוז...

יושבי הבית זה באמת הדבר הכי חשוב לדעתי

יש אתר אינטרנט (אמריקאי, יתאים רק למי שתוכל להתמודד עם האנגלית) בשם  flylady.net

יש לה שיטה סדורה ומפורטת איך לנהל בית מאורגן והיא עושה לך "אימונים" על זה, בשלבים (אפשר להרשם ולקבל מיילים עם משימות כל יום וכו'. קצת מוגזם בעיני). לא חייבים לקחת הכל כתורה מסיני, אבל לקחתי ממנה הרבה טיפים..

העיקרון שלה זה לעשות את המשימות במנות קטנות, ולעשות את זה בצורה כיפית כמו משחק, כך שלא יהיה שוחק ומייאש. 

ממליצה על האתר הזה הוא חמוד ויש בו הרבה טיפים מעשיים ובעיקר גישה מוצלחת של לעבוד בכיף, ולא מתוך מסכנות.

האישה הזאת התחילה עם זה כי פעם הבית שלה ננעל ניראלי או משהו כזה וכשהשוטרים הגיעו אליה הביתה הם שבו שפרצו לה לבית מרוב שהיה בלאגן..

קראתי את זה איפה שהוא לא זוכרת איפה..

"הזמן יעבור בין אם תגשים את החלומות שלך ובין אם לא"

תודה לכולם על כל הטיפים, החכמתי גם יש לכם גם מה לעזור לשפר בכיוון של חשיבה חיובית? נראה לי שכל מחשבה טובה יכולה להקל מהנטל, לפחות מהצד הרגשי...כשהמשקפיים ורודות גם הר של בוץ נראה הר של שושנים

מה שאמי תחיה תמיד אומרת.
מנוחה תהיה בקבר בלי סוף.
ואני לא מצפה מהחיים שיהיו קלים.
מה שכן אני מאמינה שהם שמחים גם אם עובדים קשה...
הכי קשה לי זה כשהבית מבריק ואז אני נזכרת שמחר הוא יהיה מלוכלך שוב.
אני אומרת לעצמי מחר ננקה שוב, ככה החיים.
ואני מודה עם הזמן נעשה יותר קל מתרגלים לכך שגידול ילדים זוהי תקופה תובענית וחובה להנות ממנה כי היא נגמרת מהר

כל הר עוברים אותו בקלות יותר אם יש מוזיקה ברקע!

זה מטיס את הזמן עם בישולים כביסות ונקיון
וכמובן לרקוד עם הילדים זה תמיד כיף

קודם כל לזכור שהבית הוא של הבעל. ואשה ושניהם חולקים במטלות הבית למען שניהם,והילדים.
לעשות כל יום קצת ,יום קניות,יום גיהוץ יום נקיון יסודי.להרגיל את הילדים לסדר את המשחקים ולנקות ,אם נשפך שוקו על השולחן
נכון שכביסה צריך לכבס לפעמים כמה מכונות ביום.צריך להחליט יחד על אילו מטלות האיש /אשה אחראים.אפשר לקחת מנקה אפילו נערה שתעזור בשטיפת כלים /קיפול כביסה.
להקדיש זמן איכות לעצמך.לצאת עם חברות חוג ספר טוב .
ילדים גדלים ואז הם חולקים במטלות אחזקת הבית.

תודה לכל הנשים שהקדישו מזמנם העמוס וכתבו לי (ולכולנו בעצם) עצות יעילות/ טיפים מוצלחים לניהול וארגון הזמן והבית...

 

חן חן...

 

וכמובן שאשמח לשמוע עוד עצות מחכימות!

1.להכין כמות כפולה כשמכינים   דברים שאפשר להקפיא- לעשות הרבה בבת אחת. לאפות 2 עוגות אותו דבר- לא לוקח פי 2 זמן מאשר לאפות עוגה אחת.

 כנ"ל בהכנת קציצות וכד.

 לעשות כמות כפולה ולהקפיא. צריך לארוז נכון- בקופסא אטומה בתוך שקית  או  לעטוף בניר כסף וניילון נצמד וכד'. לסמן עם מדבקה מה יש בקופסא ולארוז  לפי הכמות שתצטרכי אחר כך.

 חוסך הרבה זמן.

 

2. לנצל זמן עם הילדים: לתלות כביסה איתם כשהם נותנים את  המקלות, לקפל כביסה תוך כדי שהם משחקים וכד'

 

3.  סדרי עדיפויות כל אחת לפי מה שהיא מוכנה לוותר: אחת תאכל על חד פעמי, אחת  לא תאפה עוגות, אחת תהיה רגועה גם כשיש כלים בכיור. כל אחת פי מה שמתאים לה.

 

שכוייח לכולן.

ומחזקת את הנקודה שהוזכרה כאן

על חשיבות המבט הפנימי,

העין הטובה,

ההסתכלות החיובית,

ההתרכזות בעיקר - משפחה: בעל וילדים, אני והשמחה שלי.

כל אלו נותנים כל לצלוח את המכשולים.

בנוסף, לזכור שלפעמים לא הכל הולך,

לפעמים יש יום שדברים פשוט לא מתקדמים איך שתכננו,

וברוך ה' "מחר יהיה יום חדש"  (סקארלט או'הרה, חלף עם הרוח).

לפעמים אפילו יש כמה שבועות או אפילו תקופה

שדברים לא במצוי אלא רק ברצוי.

לקבל את עצמי ואת המציאות בנחת, בענווה, 

ולדעת שבע"ה זה יעבור ואהיה במקום, בזמן, בשלב של יותר רצוי,

יותר חוויית הצלחה.

 

בהצלחה לכולנו.

כשיש משהו שאת לא אוהבת לעשות,

כביסה, כלים, בישול, סידור ארונות....

תתקשרי לחברה/אחות, -מי שאת אוהבת לדבר אתה,

וחברי אוזניות.

לא יאמן כמה כיף וזריז זה הופך הכל

 

 

אפשר גם לשמוע מוזיקה/ רדיו/ שיעור וכד'

נשמע ממש ממש ממש ממש לא פשוט!!!!!

 

אבל עדין היא אמא צריך למצוא פתרון-

 

פעם שמעתי מרב שאמר שאם האמא מתלוננת על כלתה הבעל צריך לצודד באשתו לו להגיד לאימו שזו אישתו והוא בטוח שהיא רוצה שהיה לו טוב, ואם היא תמשיך לומר לו דברים בגנותה הוא לא יוכל לבוא, או שהוא מבקש לא לדבר איתו יותר על נושאים כאלה.

פעם אחת בעדינות אך בתקיפות וזהו!

 

תנסו כמה שפחות שתהיה באזור

יותר להתרחק ורק לכבד

לבוא אולי בתדירות פחות גבוהה

 

ופשוט לא להתחיל להתווכח בנושאים האלה איתה , פשוט להגיד לא מוכן לדון על זה , זו אישתי ושלום הבית שלי שזה א!

 

(אולי כדי גם להתייעץ עם רב שמבין יותר - נשמע שזה דבר שחזור על עצמו)

 

 

עניין שלה.

את יכולה להמשיך לכבד אותה  ביחס ענייני, בלי להתקרב יותר מדי.

סה"כ בעלך לצידך ב"ה. היא תצטרך ליישב את ההדורים עם הבן שלה.

 

מה איכפת לך מה היא אומרת מאחורי הגב, את תעשי את הטוב בעיני ה' - זה יתן לך המון כוח. אל תדאגי, בטוח הגיסות שלך מכירות אותה ולוקחות את מה שהיא אומרת בעירבון מוגבל.

רק ההבדל- אצלנו בעלי לא תמך בי בכלל והיה מאוד מושפע מההורים שלו. 

גם אני הרגשתי שזה נובע מקשר לא טוב ביניהם.

בשלב מסויים כבר לא יכולתי יותר ומאז אני לא מסכימה ללכת להורים שלו כמעט בכלל. ולא מוכנה לקבל מהם עזרה או מתנות.

הרגשתי שזה ממש פוגע בזוגיות. לכן נקטתי בצעד מאוד משמעותי שאני לא מוכנה לסגת ממנו. מרגישה שעשה לנו טוב מאז.

הם פגועים, אבל הזוגיות שלנו הרבה יותר חשובה מזה.

לפעמים בעלי הולך לשם לבד או עם הילדים (לא בשבתות וחגים).

 

כואב וקשה מאוד, אבל לפחות את ובעלך ביחד, ואת לא לבד בעניין.

מקווה שהגיסות תומכות בך ולא מושפעות מהאמירות שלה. אחרת זה עוד יותר קשה ופוגע.