הבטן מתחילה קצת קצת לצאת... ולכן האנונימיות 
.
חלק מהחצאיות כבר לוחצות עליי. כשאלך לקנות לקנות מידה יותר / במידה שלי עם גומי / מידה גדולה יותר עם גומי?.
האם גם בחודש שמיני בעז"ה אצטרך ללכת לקנות כי אעלה גם במידה או שהגומי שיש בחצאיות הריון של רמילי מתאים לכל חודשי ההריון?
בכנפי נשרים.
יש להם יותר לילדות ונערות, אבל חצאיות הבסיס שלהם עם פס רחב מאד ונעים שממש לא לוחץ. הוא פשוט יושב שם. האמת גם החצאית עצמה קצת נדבקת למה שמעליה ומתחתיה ןזה מעצבן.. אבל זה מאד נוח לבטן.
אישית אני קניתי ב"שמיז" chemise בגאולה, חצאיות יפהפיות אבל עם גומי ממש. זאת שהשתמשתי בה להריון - פרמתי לה קצת את הגומי בצדדים וזה נעשה מאד נוח. עולה שם 160 אבל שווה כל שקל, יש לי כבר אחת דמוי ג'ינס ואחת שחורה יפה לשבת, הרבה אחרי ההריון. הן פשוט יפות. השחורה יפה גם בתור חצאית לא בסיס.
במצב כזה של תסכול כל כך עמוק ורגשות לא מעובדים. מילים שנאמרות בלי הרבה מחשבה ונחרטות בלב לעולם.
לא חכם בעיני לשפוך את כל זה הבעל. זה ליצור קרע על קרע, אח"כ אי אפשר לקחת את המילים בחזרה.
חשוב מ-א-ד להוציא את הרגשות, לעבד אותם, להבין את עצמך, "להתאבל" על מה שאת מרגישה שהחמצת. להרים את הראש ולחפש את להאיר את חייך ולחזק אותם. הכי טוב למצוא גורם חיצוני חכם ומבין - רבנית/יועצת/מטפלת זוגית שייתן מקום לפרוק וגם יידע לכוון לבניה והעצמה
לבוא לשיחה עם הבעל ממקום נקי יותר, מעובד יותר. לא לפגוע בו ובזוגיות לחינם.
(כן, גם אם זה יעלה כסף)
כדי להצליח לקבל את המצב הנוכחי ולברר איך להתקדם למה שאת רוצה.
תחושת ההחמצה שלך לא לגמרי תלושה אולי מהמציאות אבל גם לא ממש אוביקטיבית. את לא באמת יודעת מה היה אם... ויכול להיות שאם היית במצב אחר היית מצטערת על ההפך. ובכל מקרה כרגע כל ההתפלספויות האלה חסרות משמעות. את צריכה לקבל את המצב הנוכחי ולראות איך לצמוח ולהתקדם ממנו. באימון יהיה לך אפשרות להניח את כל ההתפלספויות האלה מאחור ולהתקדם הלאה.
חבל לחיות כל הזמן בתחושות כאלה כי זה גם משפיע מן הסתם גם עליך וגם על מי שסביבך.
אני מצטרפת להמלצה שכתבו לך לעשות תהליך אימון אישי. ואני לא אינטרסנטית, למרות שאני מאמנת אישית בעצמי. פשוט מרגישה שזה ממש יכול לעזור לך לברר באמת איפה את נמצאת, מה טוב ומה לא טוב במציאות שלך, מה זה החוסר שאת פוגשת, למה את זקוקה ומה יכול לעזור לך למלא אותו.
מתפללת שתמצאי את החופש שלך בדרך שהכי נכונה לך!
לעשות סדר בראש. להשתיק את הבלאגן של המחשבות ולהבין מה באמת אתה רוצה מעצמך.
סליחה שלקח לי זמן להגיב, לא נכנסתי לכאן.
וגם עכשיו מקצרת בגלל השעה המאוחרת.
אבל חשוב לי להסביר שלא תהיה טעות. מקוה שתראי.
מה שאת מתארת קצת מקטין את התפקיד של האימון.
מי שמגיע לאימון מאד ממוקד זה אולי נק' יתרון והוא יזוז מהר, אבל בהחלט חלק מתהליך האימון זה לברר בעומק ובפרספקטיבה חדשה את הרצון והצרכים. האימון הוא מפתיע ועוזר לראות את הדברים אחרת ממה שחשבנו. אם היינו יודעים לבד מה אנחנו צריכים כבר היינו עושים את זה בלי אימון...
בנחת...התשלום על אימון לא קבוע בין המאמנות. הרבה פעמים תלוי בוותק ובנסיון של המאמנת (אבל לא בהכרח תלוי רק בזה). יכול להיות גם פחות מ-200 וגם יותר (וגם הרבה יותר... שמעתי על 750...).
בהצלחה!!! שתראי ברכה וסיעתא דשמיא בהשקעה שלך!
אני למדתי ב"כוונה" וזו באמת שיטה ייחודית ומומלצת. סליחה אם זה נשמע פרסומת, זה ממש לא אלא באמת כנה ומרצון לעזור.
מה שהתכוונה גשם2013 זה שבסיום כל מחזור לימודים, המאמנים הטריים יוצאים לסטאז', ואז הם לוקחים תשלום סמלי כמו שכתבה. הם אמנם פחות מנוסים אבל לא בהכרח פחות טובים
אני כל כך מבינה את מה שאת מתארת.
אני מצטרפת להמלצה על אימון במיוחד בגלל שכתבת שהייתם בייעוץ המון פעמים ושום דבר לא התקדם.
ההבדל בין יעוץ זוגי לאימון הוא בכך שאת צריכה לעשות את האימון מול עצמך.
את צריכה להבין מה מקור התחושות שלך ולפתור אותם, לשנות את התפיסה האישית שלך על החיים, על בעלך, על הזוגיות. ולעשות עבודה אישית שלך על הזוגיות.
כשאת תשתני, כל הזוגיות כולה תשתנה. בלי שתבקשי מבעלך להשתנות, כי כרגע את לא *באמת* יודעת מה את רוצה ממנו או מעצמך.
שמעת על אפרת צור? אן לא אני ממליצה לך לגגל "אפרת צור" ולראות את הקורס שהיא מציעה, הוא מקסים ויכול לתת לך המון תובנות. יש לה כמה סרטונים חינמיים להתרשמות.
המצב שאת מתארת הוא באמת מצב מעיק וקשה מאוד.
אבל מה שאני חושבת הוא שאת לא צריכה להיכנע לחדלון הזה שאת מתארת.
אלא להפך- שהחדלון הזה יתחיל להצמיח אותך למקומות טובים, שמן הסתם יהיו הרבה יותר טובים ממה שנראה לך.
אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל. ר' נחמן אומר להתחיל מהתחלה כל הזמן.
יש אנשים שבגיל 50 עושים הסבת מקצוע ולומדים משהו חדש. גם את יכולה. תנסי לברר על מסגרות לימודים למקצוע שאת רוצה- אולי לימודי ערב? אולי לימודים במכללות עם פחות דרישות?
מרגישה שרוצה יותר ליהות עם חברות- אז תכניסי לך ללו"ז מפגש נחמד פעם בשבועיים או משהו כזה.
השינוי לא יכול ולא צריך לבוא בבום, בפעם אחת.
זה שינוי שיטפטף לאט לאט, צעד אחרי צעד.
הקשר עם בעלך?
זה לדעתי היסוד של הכל. אם אין קשר חזק, משמח- אז כל החיים בבאסה.
דברי איתו על זה, תביעי רצון להתחדשות בקשר, תהיי יצירתית. יש דברים כ"כ פשוטים שאפשר לעשות שהם משמחים ומחזקים.
בהצלחה לך. ר' נתן כותב בכמה מקומות שהעיקר הוא הרצון. אדם שאין לו רצון- הוא כבר כבוי לחלוטין. אבל לך יש רצון. הנפש שלך רוצה משהו טוב יותר, ומגיע לה! אז תשמחי שיש לך רצון. כי הרצון שלך הוא כ"כ נכון וטוב- קשר עם האיש, חיים שמחים, סבלנות לילדים, סיפוק ושמחה. את רוצה את כל הדברים הנכונים, ועצם זה שאת רוצה- זה הפתח הראשון לדרך שבה הדברים האלה יקרו.
אל תתיאשי. תמיד התחלות והצעדים הראשונים בדרך לשינוי הם הכי קשים. נראים כמו הר אוורסט שצריך לטפס עליו. אבל תתפללי על זה, ובע"ה תצליחי.
נשמה באמת להחזיר את הגלגל אחורה אי אפשר, ועלינו להאמין שמה שעשינו ה' הוביל אותנו לזה וזה הכי טוב בשבילנו
ובכל זאת את...
כנראה יש בך כשרונות וכוחות שצועקים כי הם רוצים יכולת לתת ביטוי בעולם הזה...
תנסי למצוא דרך ' לממש את עצמך' כאן, היום, בתנאים האלה, הקיימים...
אולי ללכת לחוג או קורס מסוים...
המון בהצלחה!
ואל תשכחי לדבר עם ה' יתברך ולהתפלל שתהיי שמחה ושלימה עם כל השפע הטוב שהוא השפיע עלייך...
בעזה שהכל יהיה תקין ולא יהיה עד שתראי אותו בחוץ..מחכה ומצפה
😁אני הולכת בקרוב לעשות אולטראסאונד ממוקד רק לפנים, ונראה לי שזה לא יעבור בבדיקה אחת....
אל תקנאי יקרה! גם אני מחכה מאוד לראות את הפנים של העובר, אבל.....
תדמייני את התינוק המושלם והשלם שתקבלי בעז"ה, ותמשיכי לשמוח!
אני כנראה עומדת לקבל תינוק עם שפה שסועה
אם תלכי לטכנאית א"ס מיומנת היא תוכל להוציא לך תמונה מעולה
לפי הידוע לי, אי אפשר ללדת טבעי במצג רוחבי,
אבל הסיכוי להצליח להפוך את העובר למצג ראש גבוה
שבוע 37 זה זמן טוב להיפוך
אבל אני לא מוצאת מקור כרגע
הריון אחד עבר לי בשבוע 12
ובהריון השני בלידה 
זה תלוי בכל כך הרבה גורמים, שסיפורים של אחרות עלולים רק להטעות ולהפחיד...
באופן עקרוני, ומאוד לא מדוייק, יכול להיות שיפור בהריונות חוזרים לעומת הריון ראשון.
אבל, זה תלוי גם בגיל האם, בכושר הגופני, במשקל, בתזונה, במצב נפשי, ובעיקר בעיקר ברצון ה'.
את בתחילת הריון רביעי, שיהיה בשעה טובה!
לדעתי הכי טוב שאת יכולה לעשות- להרפות, לדעת שאת בידיים של ה'.
השתדלות לאכול טוב, לשתות מספיק, לקחת תוספי תזונה, לישון מספיק, ולהשתדל לתפקד כרגיל במה שאפשר.
הרבה הצלחה!!
(אם זה בכל זאת מעניין אותך- ההריון הראשון שלי, היה קשה מאוד מבחינת בחילות וחולשה כללית. השני הרבה יותר קל ב"ה. השלישי, קשה יותר מהראשון. הרביעי, יותר טוב מהראשון, פחות טוב מהשני)
אנונימי (3)הריון מתקדם חשבתי את מתכוונת לשמיני, תשיעי, עשירי וכו'
ולשאלתך - רביעי לא היה לי קשה יותר מקודמיו. ולמעשה גם שביעי לא.
מה שהרבה יותר משפיע זה תזונה נכונה, מצב גופני כללי. משפיע כמה הפסקה היתה לך לפני ההריון.
אצלי רביעי דוקא היה אחרי הפסקה יחסית ארוכה והיה הרבה יותר קל משלישי שהיה אחרי הפסקה קצרה.
הוא חסה. לפחות ראש חסה שלם אחד כל יום.
לטענתה אחרי שסבלה מורידים בהריונות הראשונים היא גילתה את הפתרון של החסה ובהריון שבו אכלה כל יום ראש חסה זה פתר את הבעיה של הורידים לגמרי.
אני מניחה ששווה לנסות.
הסתייגות חשובה - מי שנוטלת תרופות לדילול דם צריכה לבדוק אם מותר לה לצרוך חסה בכמות גבוהה, עלולה להיות התנגשות בין השניים.
אם את רוצה תשלחי לי באישי.
ההריון הראשון היה זוועה. הקאתי כל בוקר, וממש לא יכולתי לזוז, אפילו לא לקום מהכסא.
בהריון השני- הקאות פעם בכמה ימים והיה לי הרבה יותר כוח.
בהריון השלישי- הקאתי פעם אחת ויחידה- וגם זה מריח חזק של מאכל לא טעים.
הריון רביעי- לא הרגשתי אותו בכלל. ממש הרגשתי ותיפקדתי רגיל לחלוטין.
מאחלת לכולן שיפור במצב
באיזשהוא שלב אני כבר מתעייפת ומפסיקה לארוז, בעלי שואל אותי מתי בערך נראה לי שנצא לבית חולים ואני אומרת לו שכנראה נצא רק מחר בערב כי זה לידה ראשונה וכו ואני מתמודדת סבבה.. איך חייתי בסרט.ואמרו פה פעם שיכול להיות גם ביוץ בלי מחזור ממש. לא ברור לי אבל הכל יכול להיות.
בכל מקרה ברור שאי אפשר לדעת לגבי הביוץ הראשון. המחזור מגיע רק כשבועיים אחריו.
אם אין איזה משהו מיוחד הדברים הרגילים של היומיום לא אמורים להוות שום מיכשול.
סחיבה לא טובה - הכוונה משהו קיצוני מאד לא להרים ילד קטן.
והריון זה לא אומר שאי אפשר להיות פעילים. כמובן הכל לפי ההרגשה.
בשעה טובה ילדתי לפני שבועיים ילד רביעי.
אני מרגישה שהבית גדול עלי- אין לי כוחות לסדר, לכבס, לקפל, לשטוף וכו.
בנתיים עושה את המינימום באיפוס הסלון והמטבח (וגם זה לא מחזיק יותר מ5 דקות)
מכבסת ומידי פעם מפזרת לארונות- אבל רוב הכביסה יושבת בערימה יפה...
החדרים הפוכים.
בעלי עובד ולומד ככה שהוא לא ככ נמצא- ובאמת כשהוא נמצא הוא מכבס, שוטף כלים ומסדר.
הילדים עוזרים באיפוס (הגדולה בת 6- אז היכולת די מצומצמת)
והם כל היום בבית (חופש וזה).
לא יודעת אם לשחרר ולבנות על זה שבעוד שבוע שבועיים יהיה לי יותר כוחות או לחייב את עצמי להשקיע יותר בסידור הבית...
אם אין לך שום דרך להשיג עזרה חיצונית (בעלך - שימעיט בשעות, בני משפחה, עזרה בתשלום) - בהחלט בהחלט תרפי! גם מה שאת עושה נשמע מעל ומעבר.
משכב לידה זה שישה שבועות לפחות. האידאל הוא לשכב ולנוח כל הזמן, להיות רק עם התינוק. אם זה לא אפשרי - אז להרפות כמה שאפשר, ולא לצפות בכלל לתפקוד מושלם או אפילו חצי מושלם.
ומכיוון שאת לא ממש נחה עכשיו - לדעתי תמשיכי להרפות מבחינת התפקוד גם למשך זמן ארוך יותר - עד חודשיים-חודשיים וחצי, נגיד - ולא לנסות להכריח את עצמך לתפקד רגיל באופן מיידי.
מזל טוב!
תני לעצמך לנוח!! אחרת, בטוח לא יהיה לך כח אח"כ.
אם יש לך אפשרות, אולי תביאי נערה או עוזרת שתעזור קצת בסידור.
אם לא, לא נורא שהבית יהיה הפוך קצת זמן, יותר חשוב שתנוחי כדי שתאגרי כוחות להמשך.
את אמורה רק לנוח ולהניק עד גיל 6 שבועות =)
השאולה אם יש לך את האפשרות...
(ולדעתי זה לא כזה חד וחלק שאחרי שישה שבועות צריך להתגבר כארי ולחזור לתפקוד מלא. אני זוכרת את עצמי חודשיים אחרי לידה, עדיין חלשה במקצת...)
הבנות עכשיו בחופש, יש המון שרוצות להרוויח קצת.
ובנות יכולות גם להוציא את הילדים לגינה וגם לסדר את הבית.
יולדת יקרה!
לפני שנה הייתי באותה סיטואציה כשלך.
ילדתי את בני הרביעי בתחילת החופש הגדול.
הבן הגדול שלי היה בן 6 והפשוט השתגעתי עם הילדים בחודשיים של החופש בבית.
ועוד אחרי לידה...
עד שקראתי משו ממש נכון שאומר שהיולדת צריכה לדעת להרפות בתקופה הזאת.
והיא נתנה דוגמאות. למשל:
גם אם מקפידה על אוכל בריא ומזין מידי יום-
לונורא שעכשיו, כשאת אחרי לידה, הם יזללו ממתקים מידי פעם במקום לרוץ אחריהם עם האוכל.
או, אם עבר עלייך יום קשה במיוחד והקטנצ'יק לא נתן לך רגע של מנוחה,
זה לא הזמן להתעקש עם כולם על מקלחות וצחצוח שיניים- למרות שאת מקפידה על זה ביומיום!
זאת תקופה קצרה וזמנית שתחלוף וחבל סתם לבזבז אנרגיות מיותרות על כללים וחוקים, סדר וניקיון.
את אחרי לידה. תרפי.תרגעי.
תתאוששי.
הזמן יעשה את שלו. התינוק יגדל קצת ויהיה יותר רגוע ולך יהיו יותר כוחות וסבלנות
ואז תחזרי לעצמך בצלוא הכח והמרץ
בהצלחה רבה
והרבה סיעתא דשמייא
ממני...
כמה שניות אחרי שהזיזו את היד החולצה שוב מקפצת
