אני הייתי עם ירידת מים ועשו לי חוקן... אולי תבררי על בית חולים אחר?
אבל אולי יציק יותר בגלל הטחורים
ואני רק אומרת שגם אם עושים חוקן זה לא תעודת ביטוח שלא יהיו יציאות בשלב הלחיצות.
שמעתי פעם משהו כזה
אין בזה בעיה כמובן, המיילדת מייד מנקה את זה ללמטה כדי שלא יגיע לתינוק,
המיילדות לגמרי רגילות לזה ואת ממש לא היחידה שזה קורה לה.
כמובן שהמבוכה שלך מובנית אבל לפעמים הידיעה שזה קורה אצל הרבה נשים מורידה מהקושי 
נפלתי בעבודה לפני כמה זמן.
אם יקרה מצב שהעובר נפגע מהנפילה הזו
ויגלו את זה אחרי הלידה.
מה אני אמורה לעשות כדי שתהיה לי ההוכחה שהנפילה הזו באמת קרתה בעבודה?
ולמי אני אצטרך להוכיח את זה?
שאלה אחרת. עובר שגדול בערך בשבועיים מגיל ההריון (שעד עכשיו כן התאים)
ושיש לו גם ריבוי מי שפיר מעל 10 ס"מ.
יש תסמונת מסוימת שיכולה לגרום לזה?
(כששקלנו אם החשש לתסמונת דאון יגרום לנו לבדוק מי שפיר,
החלטנו בסוף שנהיה מוכנים לקבל את זה אם ח"ו זה מה שיש לתינוק)
השאלה היא אם יש תסמונת אחרת, מפחידה יותר או פחות שגורמת לתופעות האלו.
שאולי בסוף כן נלך לבדוק..
תנסי לשאוב זה פחות כואב כשיש פצע שימי משחה אחרי השאיבה וככה כמה שעות בלי להניק יעזור לך..גם כשנרגע תמשיכי למרוח מחה לכמה ימים עד שיעבור לגמרי..
היא מפעילה הכי הרבה לחץ במקום שבו הסנטר שלה, אז אם הפטמה היא שעון והסנטר שלה בד"כ על שעה 7 נניח אז להניק בשעה 12/1/2
יש משהו שאת טובה בו?
יש לך מקצוע?
אפשר גם חוגים פשוטים לילדים קטנים, כמו שעת סיפור וכדומה, ואז לא מפריע שהיא נמצאת איתך.
א. כן. בלידה את יכולה להיות בכלל בלי מבחינת בית החולים זה לא משנה להם.. כן הייתי ממליצה לך על הנקה רגילה בלי ברזלים.. היה על זה שירשור על זה לא מזמן..
ב. כן.
ג. עשיתי תוך כדי הלידה וראו מוניטור שזה עשה צירים הייתי כבר עם אפידורל אבל חלק כן הרגשתי.. משערת שזה עזר..
ד. עשו לי סטריפינג (בלי לשאול 
) זה כואב, אומרים שמקדם, אותי השפזו אחכ כבר ללידה.. לא ממליצה רק אם אין ברירה. וזה גם פרוצדורה שאוסרת- שאלנו את הרב אחרי שעשו לי..
ה. ברט. (גם על זה היה שרשור לאחרונה תעשי חיפוש)
בהצלחה! כרגע אין לי עוד זמן.. הכי חשוב ברוגע ושימחה עם הרבה אמונה בריבונו של עולם.
בפועל הלידהמחכה ומצפהבשתי הלידות עשו לי סטריפינג אחרי שכבר התחילו קצת צירים והייתה פתיחה+ מחיקה.
כואב, אבל לא נוראי, ולא בטוחה עד כמה מזרז, אבל נראלי שווה את הניסיון...
לגבי כיסוי ראש, אני שמה בתיק לידה כובע ברט, כיף לי איתו אחרי זה גם בבי"ח כשאין לי כוח להשקיע במטפחת. אבל יש מצב שקצת יחליק לך לקראת סוף הלידה.
כמובן תדירות יחסית למה שהוא בדרך כלל (כי יש כאלה שתמיד עושים כל ארוחה, וזה תקין לגמרי)
למשל אם הוא בד"כ עושה 10 פעמים ביום ועכשיו 17 - זה כנראה שלשולים...
וכמובן הכי חשוב ההתנהגות שלו. אם אמלאלה מרגישה שהוא לא רגוע וסובל, אז אולי יש משהו.
מצד שני גם אם הוא משלשל, נראה לי שאין מה לעשות חוץ מלהקפיד להניק מספיק כדי שלא יתייבש. וכמובן לעקוב אם המצב מחמיר (עלה חום מעל 38 \ נהיה אפאתי - צריך ללכת ישר למיון . עד גיל חודש.)
בעבר כמעט ולא הייתי מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי לוסת, ואילו בתקופה האחרונה (מנסים להיכנס להיריון, אחרי כמה היריונות ולידות ב"ה) - אני תמיד מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי.
אני לא מתלוננת על זה כמובן - אבל זה מעלה לי חשש, שאולי משהו השתנה בגוף, ובגלל זה אני לא נכנסת להיריון.
גם הוסת עצמו לא כבד כ"כ כמו שהיה זכור לי. זה כן דימום רציני שאי אפשר לטעות בו, אבל עדיין - אני מסוגלת להסתובב לפעמים יום שלם עם אותו פד, בלי צורך להחליף...
זה יכול להצביע על בעיה כלשהי?
שלא כדאי לעשות תרגילים בהם שוכבים על הבטן כי זה מפעיל עליה לחץ.
אז נראה לי שעדיף שלא.
שלום לכולם. אני כותבת מאנונימי כיוון שאני ניק מוכר פה בפורום.
מתלבטת מאוד בנוגע להרחבת המשפחה. המצב שלנו בקצרה- 3 ילדים, הגדול בן 6 והקטנה בת שנתיים וקצת. בעלי מעוניין מאוד וגם אני אך שנינו מעט מפחדים.
מפחדים, כיוון שקשה מאוד לנהל את הבית כשאני בתחילת ההריון (סובלת קשות מהתופעות האופייניות)
מפחדים, כי אחרי אחת הלידות סבלתי מדיכאון והייתי זקוקה לטיפול,
מפחדים, כי הילדים שלנו לא כ"כ פשוטים ודי תובעניים.
הרצון לעוד ילד חזק מאוד, אך הפחדים הללו מפריעים.
התייעצנו עם רב, שאמר שזה תלוי בנו.
מה כדאי לעשות?
אנונימי (3)אחרונהויש לנו גם הפרשים דומים.
אני אגיד לך מה נתן לנו כוח להתגבר על הפחד ובכל זאת להמשיך להביא ילדים לעולם גם אחרי הפרשים כאלה - הדרכה שנתן לנו הרב שלנו ומלווה אותנו מאז - לחתור לחפש פתרונות. לכל אחד מהקשיים שתיארת.
אם זה להיפתח לטיפולים שמרכזים להתפתחות הילד מציעים, או לטיפולים אלטרנטיביים עבור הילדים או עבור עצמך, לנסות למצוא דרכים להתארגן כדי לתת מענה לקשיים בתחילת הריונות, וכו' וכו'.
ברגע שאת אוספת לעצמך סל של כלים להתמודדות, את גם מטפלת בקשיים ומרגישה התקדמות, וגם באה מתוך עמדה של כוח אל האתגרים. מרגישה שיש לך שליטה מסויימת ולא חוסר אונים.
בהצלחה רבה.
אני אמא לשלושה בגילאי 1.5, 3 ו-6. (קצת צפוף...)
טוב לי במקום שאני נמצאת בו, ולא חשבתי כרגע על הגדלת המשפחה.
עכשיו גיליתי שאני בהריון ואני לא יודעת איך להרגיש עם זה.
אני לא מרגישה שיש בי כרגע את הכוחות להריון ואח"כ לטיפול בתינוק.
לא מרגישה מוכנה לעוד ילד.
מצד שני- זו מתנה, וכל ילד נוסף, וכל נשמה יהודית נוספת שיורדת לעולם זו שמחה ענקית!
וברור לי שאח"כ אני אשמח שתהיה לי משפחה גדולה ושאני אוהב את הילד עד כלות הנשמה כמו את הקודמים לפניו.
אז אני קרועה בין רגשות, ויחד עם כל ההרגשה הרעה ממילא, קשה לי להוסיף גם את הקושי הנפשי.
חשוב לי לציין שהפלה לא באה בחשבון בשום פנים ואופן!
יש עוד מישהי שחוותה כזה דבר?
איך להתמודד עם זה?
במהלך ההריון כשראיתי שהתינוקת ב"ה בריאה, זה היה בשבילי כמו אמירה מה' שהעיקר העיקר שהילדים שלנו בריאים ושלמים. נכון שזה לא קל, אבל כמו שאת אומרת זה מביא איתו הרבה מאוד ברכה.
כששמו אותה עלי אחרי הלידה כבר התחלתי לשכוח מהקושי....
והיא כ"כ מתנה לאחותה הגדולה (אין כמו אחות!!!) שהיום אני חושבת לעצמי - איך המשפחה שלנו יכולה בלעדיה?
מקווה בשבילך שהקב"ה יתן לכם הרבה סיעתא דשמיא והרבה כוחות ותזכו לשמוח בילד/ה שיבוא.
אנונימי (3) וואו! מרגיע אותי שיש עוד כאלו. זה סימן שאני בסדר...
הרגשתי שאני ממש לא בסדר אם ככה אני מגיבה לדבר שאמור להיות שיא השמחה.
אני פשוט מפחדת כי אני טיפוס שחייב את השקט והמרחב שלו. כשיש תינוק קטן אין לך דקה של שקט.
עכשיו הוא צריך לאכול, עכשיו הוא בוכה, עכשיו מקלחת, עכשיו כואבת לו הבטן
הוא כאילו מכתיב לך כל דקה מה לעשות, אפילו לישון לא נותן לך, ואני ממש משתגעת מזה.
אחרי שלושה כאלו, קשה לי לחשוב על התסריט הזה שוב...
וזה בלי להוסיף את העובדה שההריונות שלי הם בסיכון גבוה וכוללים שמירה ואישפוזים.
ניסיתי לעשות הכל כדי למנוע. בשמיים רצו אחרת והחליטו להפקיד בידי עוד נשמה.
כמובן, אני שמחה. אבל כמובן, אני גם לא כ"כ.
מתנחמת בעובדה שמי שנותן את הילד נותן גם את הכוחות.
יש לי 3 ילדים- 4,3,1. אחרי השלישית ניסינו למנוע וריבונו של עולם החליט אחרת... היה לי קצת דיכאון עד שראו דופק בשבוע 8.. עכשיו גם בוכה הרבה. ונרגעת די מהר מרוב תודות לה יתברך שאני בריאה ולא קשה לי כמו הרבה אחרים שזועקים לילד... ושהילדים בריאים ואני רואה כמה הם אוהבים ואיך הבן שלי הגדול שמח שהולך להיות לנו עוד תינוקי..
אז אני נעזרת הרבה בהורים ושכנים ואומרת תודה ענקית ומתלוננת בשקט.
אז הנה-
עכשיו כבר אין לי שום בעיה
עכשיו אני יודעת בדיוק מה להרגיש.
עצב.
ריקנות.
כאב.
אשמה.
אמרתי שאין לי כח
אלוקים שמע
כבר לא צריכה כח
ההריון הסתיים.
תודה ענקית למי שהיתה איתי, הזדתהתה ועודדה.
*כוכבית*לאבד הריון זה לא פשוט. גם אם תכננת אותו וגם אם לא.
הרבה כוחות!
אבל רק בפעם הראשונה,
ואולי גם זה לא.
דברי עם בעלך והעיקר - אל תפחדי. אין כמו פחד לגרום לכאב...
אם מעניינת אותך הדעה ההלכתית. את לא יכולה לסמוך על אמירה של אף אישה כאן.
מה זה יעזור אם משהי תגיד לך שלא חייבים?
את לא מכירה אותה ואת רמתה הדתית ואין לך מושג אם ולמה פסקו לה כך..
זו דעתי..
והוא אמר שבעיקרון יש חובה להיות ביחד.
תמיד יש יוצאים מן הכלל ומיקרים מיוחדים אבל על זה רק רב יכול לפסוק.
ממליצה לא לחכות!
תקבעי תור לד"ר חנה ספיר
חבל על כל רגע שעובר.
היא מאוד מאוד עדינה, נחמדה, סבלנית ומסבירת פנים.
אחרי שחיכיתי 4 חודשים לאחינועם לב שגיא
היא הפנתה אותי למעקב אצל ד"ר ספיר- אמרה שהם עובדות בתיאום.
ואם את בכללית ויש עוד הרבה זמן תור- תתקשרי למזכירות ותנסי להקדים
לפעמים מתפנים תורים.
הפתרון לפעמים הוא מאוד פשוט וחבל על כל רגע של סבל.
שלום, אנחנו בתהליך של מעקב ביוץ ע"מ להצליח להיכנס להריון.
בעקבות כך וכן בעקבות תקופה ארוכה בה היינו אסורים נתנה לי הרופאה כדורים של פרימולט נור
לקחת למשך 20 יום כדי לאפס את הגוף וכדי לאפשר לנו זמן טהרה ארוך.
שאלתי - בעקבות כך אני אמורה לסיים לקחת את הכדורים בדיוק יומיים לפני חופשה משפחתית...
ידוע לכן האם אפשר להמשיך ולקחת את הכדורים למשך תקופה ארוכה יותר?
אשמח לתשובות. תודה!
כי זה נשמע תגובה חריגה. הרבה כלות לוקחות את זה למשך זמן. אף פעם לא שמעתי על כזה דבר.
לפעמים הפרימולוט מצליח "לנצח את הגוף" ולסחוב עוד כמה ימים בלי וסת ולפעמים לא.
תמשיכי לקחת בידיעה שאולי זה לא ילך.
