פורום הריון ולידה (עמוד 4324)

לכי לעשות אולטרסאונד, יכול להעיד על שאריות שיליה.
ככה היה לי שבועיים אחרי לידה.
(וממליצה להוציא אצל ד''ר נילי ינאי, במקום לחכות סתם ולסכן את הרחם, אומנם פרטי, אבל שווה כל שקל)

יש לך עדיין הפרשות דמיות?
ואני הייתי הולכת למומחה אולטרסאונד, לפעמים זה כ''כ קטן שהרופא לא רואה.
אצלי פשוט באמת היה ענק, אז ראו בקלות באולטרסאונד.
מכירה כאלה שראו רק בהסטרוסקופיה.

ועוד שאלה- את מניקה? יש מספיק חלב?

סליחה שאני מתארת, שמזכיר משהו מת. ואם להפרשות יש צבע ירקרק, אז ממש חשוב להיבדק אצל עוד רופא ולעשות אולטרסאונד פנימי.

זה צריך להיות מלווה בהפרשות.

אם זה לא נעלם תוך כמה ימים או לחילופין אם יש כאבים או חום. אז ללכת שוב להיבדק. 

 אבל רק מישהי טובה -מאד מאד יעזור!!!

לבעלך יש כנראה אילו שהם חסכים רגשיים , יתכן מהיותו ילד, שהוא לא מסוגל להשתתף בצערך ולעודד אותך.

בקשר לזה שאת חושבת שהוא טיפש- אין מה לעשות רק לשנות את החשיבה להסתכל על התכונות הטובות שלו!

ברגע שתלכו לטיפול יצוצו כל מיני דברים שלא חשבתם עליהם... וישנו לך ולו את החשיבה.

שהוא פחות חכם כי אף פעם לא אמרתי לו את זה ונרא ה לי שאם נלך לטיפול הוא ישמע את זה...

 בטיפול נפתחים כל ה"קלפים" אחד על השני...

וגם אפשר לעשות מפגש רק של אחד מכם (ככה נהוג בדר"כ) ואז אפשר לספר הכל בלי שישמע.

אבל ממש לא הייתי ממהרת להאשים את הבעל...
הוא גבר מצוי, ואת אישה מצויה לא פחות,
וקשיי התקשורת שלכם מצויים ביותר. בטח בשנה ראשונה.

את טוענת שהוא לא רואה אותך, אבל אני קוראת שאת גם לא רואה אותו.
מה החוויה שלו כשאת בוכה כמה שעות, מה זה בשבילו להכניס כביסה ועוד לפי ההוראות המסובכות שלך בעיניו, איך הוא מרגיש עם התגובה שלך למתנה/מכתב שהוא מביא ומה זה גורם לו בהמשך. וכו' וכו'.
אני מרגישה שאת פשוט צריכה ללמוד את נקודת המבט שלו.
ואם תתני לו לדבר, עם יותר קבלה והרבה פחות ביקורתיות ושיפוטיות, גם הוא יקשיב לך יותר ותמצאו מכנה משותף.
ולדבר אחרי שאת כועסת, או כשמה שיש לך בראש זה "איזה טיפש" - לא נקרא. אין סיכוי שתצא מזה שיחה בוגרת ומועילה.

חוץ מזה שכדאי להתרגל להסתכל בעין טובה. על המציאות ןבפרט על בעלך. רק עין טובה! גם אם את מרגישה שזה לא "מציאותי". גם אם הוא באמת 'טיפש'. להסתכל על המציאות מהעיניים שלו, הרי הוא לא חושב שהוא טיפש. אז לחשוב את מה שהוא חושב. לאהוב *אותו*.
אני כמעט בטוחה הוא לא באמת טיפש, ושאת גם יכולה להרגיש ככה ללמוד ממנו ומההתנהלות שלו. אם רק תשחררי את הביקורתיות....

בהצלחה...

הספר האלמותי 'גברים ממאדים ונשים מנוגה', יש לו עוד כמה חלקים יותר מפורטים על דברים ספציפים בזוגיות, כמו מאדים ונוגה יוצאים לפגישה/ מתחילים מחדש ועוד.. וניתן להעשיר את עצמך בקריאת הספרים הנוספים, אבל הבסיס הוא גברים ממאדים ונשים מנוגה.

 

את צריכה לשנות את תפיסתך לגבי איך זוגיות 'צריכה' להראות ומה בעל 'אמור' לעשות/לומר/להתנהג... 

 

אבל בכללי המצב לא נראה מצדיק גירושין בשום אופן, הוא כן מצריך עבודה זוגית, וכרגע מצידך יותר מאשר מצדו.

 

אם את עדיין תקועה לכי אפילו את לבדך לייעוץ, את בודאי תצאי נשכרת ממנו.

 

 

יש דברים שבעל לא יכול - רק חברה. הוא לא אישה. הוא מרגיש אחרת.

אז הביא מתנה בלי מכתב, אז מה? למה לעשות מזה עניין? לא כולם משוררים. ולא תמיד מכתב יפה באמת מעיד על אהבה. אולי על יכול כתיבה הוא מעיד.

לפעמים נשים כל הזמן בוכות בשביל צומי. כשמסתכלים על זה מהצד הדבר היחיד שמרגישים זה עצבנות. אני לפחות מרגישה ככה כשאני עדה לבכי נשי בשביל צומי. אסור להפעיל אנשים אחרים על ידי בכי

נשים בוכות בשביל צומי?
אולי גם תגידי שנשים נאנסות כי הולכות לא צנוע
ונשים מקבלות מכות כי הן אשמות
זה ממש לא לענין להפוך את הקורבן לאשם

אישה שמקבלת מתנה ללא מכתב לא משתווה לאישה נאנבת או מוכה.
כלומר היא לא קורבן!
היא חיה עם אדם שנוח לו בצורה מסוימת ויש לו אופי מסוים. ולפעמים במקום לנסות לשנות אותו כדאי ללמוד להסתפק במה שיש..
זו דעתי..

ודאי שלא דיברתי על מכתב שזה בעיני שולי באמת

שבוכות בשביל צומי. כל פעם שהן רוצות משהו מבעל או רוצות צומי ולא מתאים לו עכשיו הן מתחילות לבכות.

יש כאלה שעושות את זה גם מול ילדים בוגרים. חמותי בוכה כל פעם שלא מסכימים אתה או עסוקים והיא רוצה צומי ואני מכירה עוד נשים כמוה. לפעמים זה מתלווה ב "אתה לא אוהב אותי!!!!" או "אם אתה אוהב אותי אז.." או  "אני נעלבתי ואתה צריך להבין למה", או "אתה לא מבין אותי ורגשות שלי או אתה חסר רגישות".

איך אני יודעת שזאת הצגה? כי עושים אותה תמיד מול אנשים מסוימים שזה עובד מולם. אבל לפעמים בכי כזה הופך להרגל ואין טעם לדבר עם אישה כזאת בכלל. או שעושים מה שהיא רוצה או שהיא בוכה. אז מתרחקים ממנה.

כתוב שאלוקים סופר דמעות של אישה ואוסף אותם , ואת ככה עושה מהם דמעות תנין.
אני מקווה שלעולם אף אחד לא יזלזל בך, לא בדמעות או עצב או כעס או חרדה וכו
כל אחת מבטאה את עצמה שונה.ואם אישה לא מורידה דמעןת רק הפנים שלה מאוד עצובות,זה בסדר? כן צריך להתיחס לעצב ?

לא נתקלת באנשים שמנסים להפעיל את השני באמצעות מניפולציה רגשית כזאת או אחרת..??? הדבר נכון גם לגבי גברים וגם לגבי נשים, ונשים רבות מנצלות את הדמעות לשם כך. 

 

ואם את כבר בעניין של מקורות יהודיים, אז דוקא אצלנו יש את העניין של לא לבכות 'בכיה של חינם', שהיא דבר חמור מאד....

שיש בה מן הכפיות טובה. יכול להיות שאצלכם במשפחה השתמשו בזה כשמשהו נשבר... (כמו שיש כאלה שאומרים מזל טוב כשמשהו נשבר) הרעיון אותו רעיון בכל מקרה.

תני לו אוצר מילים. אפילו עכשיו.
כשאתה רואה שאני מבואסת, יכול לשמח אותי אם היית אומר לי "---" או אפשר גם"---" תאמיני שהוא רוצה לעזור לך וזה כואב לו, והוא יקפוץ על השביל שתתני לו.

קודם כל אני מקווה שזה לא תקופה ארוכה מדי שזה מה שאת מרגישה

ושתדעי שיש תקופות שקשורים יותר ויש תקופות שקשורים פחות וזה בסדר

 

אגב אני חושבת שלהתנתק לגמרי מהחברות שלך ולתלות הכל בבעלך זה גם לא נכון כי גבר זה גבר ולפעמים אישה (להרגשתי) צריכה אישה שתבין אותה וזה משהו שרק חברה יכולה לעשות. אז אולי כדאי לחדש קשרים..

 

וחזרה לנושא- מההיכרות עם בעלי הרבה פעמים אני אומרת דברים שמציקים לי והוא עדיין לא מטמיע את זה (וכל הכבוד שהסברת לו מה את צריכה שיאמר לך שכשאת במצב כזה- זה לא מובן מאליו. )

מהניסיון שלי אם את כותבת את הדברים הם נלקחים יותר ברצינות. אולי תיקחי את הזמן לכתוב לו במכתב שקשה לך לפעמים ואת צריכה אותו לצידך, ותני לו באמת דוגמאות של איך את רוצה שיתנהג במצבים האלה- מה לעשות ומה לומר..?

 

ודבר נוסף- בעלך לא טיפש.. אם הוא היה טיפש כנראה שלא היית מתחתנת איתו מלכתחילה, נכון?

בבעלך כמו בכל בנאדם אחר יש תכונות טובות יותר ותכונות טובות פחות. הבעיה מתחילה כשהתכונות הטובות פחות "מתנפחות" בראיה שלנו ומתחילות לכסות על התכונות הטובות יותר.

מה שאני מנסה לומר זה שאולי תעשי רשימה של דברים שאת אוהבת בו. או תנסי בהתנהלות היום- יומית איתו לנסות כל יום למצוא משהו שאת אוהבת בו, וככה להחזיר את הדימוי החיובי שלו בעינייך.

אגב כשאת מזהה את זה אם תגידי לו את זה זה יהיה מעולה, גם בשבילו וגם בשבילכם..

 

ואם ממש מפריע לך שהוא חוזר ואומר ש"וואלה? לא ידעתי.." אז פשוט תגידי לו את זה. לי ממש הפריע שבעלי כל הזמן לא הבדיל בין זכר לנקבה (שלוש בנים במקום שלושה וכו') ופשוט תיקנתי ותיקנתי עד שעכשיו הוא כבר מתקן את עצמו- לא לגמרי אותו דבר אבל אפשר לשנות את הדיבור של הבנאדם. תסבירי שזה מציק ותאירי את תשומת ליבו לזה כשזה קורה..

 

ואני גם חושבת שכמה טיפולים אצל מישהי טובה יעשו לכם רק טוב..

אז ממש תודה רבה לכולכן על התגובות, מחמם את הלב..

 

אז למי שכתבה על כך שמחפשת צומי וכו'- לא נעלבת אבל אני ממש לא אחת שמחפשת צומי...פשט העניין עם המכתבים מאווד חשוב לי, שבעלי ינסה להשקיע במה שאני אוהבת זה מספיק לי גם אם הוא יקנה לי רק שוקולד בתוספת.

 

אז רק אעדכן שבאיזשהו שלב פניתי אליו ושאלתי אותו אם הוא לא שם לב שאני עצובה ואז גם הוא פתח הרבה דברים שהפריעו לו בהתנהלות וככה דיברנו לנו איזזה שעתיים באמצע הלילה והתפייסנו.

 

עדיין יש מה לעבוד עמ למנוע את המשבר הבא אבל זו גם התקדמות.

 

תודה ונשיקות לכולן!

קחי את כל הויטמינים שצריך, ממילא תהיי יותר חיונית, ולחץ הדם שלך יעלה מעט.

לשתות הרבה לאכול טוב ולהוסיף מלח וקפאין לתפריט...
אני גם לא אוהבת קפה ושותה קולה כשצריך...
שוקולד גם עם קפאין...
מלפפון חמוץ גם עוזר לפעמים...

גם לי יש לח"ד נמוך, והבנתי שבכלל לא מטפלים בזה כי זה עדיף בהרבה על גבוה..

אבל אם את מתעקשת אז אני (שבאופן מוזר חולת מלח) אוהבת לחתוך מלפפון ועגבניה גדול (נגיד 8 חתיכות כל אחד), להפציץ במלח ולאכול

 

אבל זה ממש לא בריא

אז אולי לא כדאי..

אצלנו במשפחה יש הרבה עם לחץ דם נמוך ולמרות שחיפשנו מקורות בכל מקום הנזק היחיד שמדובר עליו בצריכת מלח גבוהה הוא לחץ דם ככה שמי שסובל מלחץ דם נמוך זה לא אמור להזיק לו (וגם אני אוהבת מלוח מאז ומתמיד והלחץ דם שלי תמיד נמוך)
ולא מטפלים בזה כי הנזק של לחץ דם נמוך הוא 'רק' איכות חיים (חולשה,סחרחורות התעלפויות וכו') ושל לחץ דם גבוה הנזק יכול להוביל לסכנת חיים...

ללחץ הדם הנמוך עודף המלח אולי יועיל אבל למערכות אחרות בגוף - ספק.

 

לפותחת הייתי מציעה לאכול ראש סלרי, גבעולי סלרי, שומר וקולורבי מתובלים בשמן זית, לימון, ומעט מלח.

ככה גם תשיגי מלחים וגם תגני על הכליות ודרכי השתן.

 

כדאי להוסיף לתפריט גם חסה ובכלל עלים ירוקים - הרבה פטרוזיליה, כוסברה חיים, וסלק עלים מאודה.

אל תרבי בחמוצים שנכבשו באופן תעשייתי.

אפשר להשיג בחנויות הטבע, או להכין לבד בקלות , מלפפונים וירקות כבושים נוספים בצורה בריאה.

באופן כללי אני לא אוהבת מלח, אז אין סכנה שאתמכר.
ב''ה מה שטעים לי זה אוכל בריא. בהתחלה של ההריון לא הפריע לי השחור בעיניים והסחרחורות והחולשה.
אז לא הגברתי לא צריכת קפאין ולא צריכת מלח, רק הקפדתי על שתייה מרובה ומקלחות לא חמות.
העניין הוא שעכשיו גם צנח לי ההמוגלובין, אז עד שיעלה חזרה אני חלשה יותר באופן מורגש
וגם קיץ, וחם גם בלי מקלחת חמה, מה שאומר שכלי הדם מתרחבים והלח''ד יורד עוד
אז נכנעתי ופניתי למלח. לא חושבת שיפגע בכליות, כי אני גם שותה הרבה. וגם זה רק לעוד ארבעה חודשים או עד שיגמר הקיץ ויעלה הברזל.
תודה על האזהרות!

אני הייתי באותו מצב, לקחתי רופא פרטי,
כי לויבק יש סיכונים מסויימים שלפעמים מיילדת לא רוצה לקחת עליהם אחריות ולו הקטנה ביותר. ומצד שני גם רציתי לעשות את ההשתדלות שלא לקחת סיכונים מידי מסוכנים- כי זה לא שווה את זה. וחשבתי שרופא יוכל להחליט באופן יותר מקצועי.

והעיקר זה התפילות. התפללתי המון. וב"ה נענו התפילות.

אשמח לדעת מי הרופא שלקחת, איפה ילדת והאם הרגשת שזה היה משמעותי להצלחה של הלידה.

 

וכמובן שתפילות...

ילדתי במעייני הישועה
לקחתי את אחד מהרופאים שם
לדעתי ספציפית למקרה שלי זה היה מאוד משמעותי
שמעתי על הרבה נשים שילדו שם ללא רופא ומיילדת פרטית והכל היה בסדר.

ממה שאני יודעת דולה היא לא סמכות רפואית היא עוזרת ליולדת לעבןר את הלידה כמה שיותר טוב כמו עיסויים תנועות נשימות וכו וגם מסבירה לזוג מה הולך בכל שלב ואם יש מושגים רפואיים לא מובנים אז היא מסבירה להם.

מיילדת פרטית כשמה כן היא. אני יודעת שיש בתי חולים שלא מאפשרים את זה.

לא בטוח שאם הלידה תתחיל הירידת מים כבר תהיי חחיבת קיסרי כי יש המים חומר מזרז ויכול להיות שזה יוביל ללידה רגילה בעזרת ה'.

מה עם איכילוב? לא אמרת איפה ילדת... אבל הבנתי שיש שם התקדמות לכיוון כמה שיותר לידה טבעית. שווה לברר.

אבל יוגה הריון מאוד עזר לי בלידה

ורעיון מעולה! תודה..

גם הלידה הקטדמת דלי היתה ניתוח לפני שנתים.
רק שאני עכשיו בשבוע 16 ...
אשמח גם לשמוע עצות וטיפים מה מהמנוסות
בהצלחה לנו!

שיקח את חסותו עליך. לכי לבית חולים בו נמצא הרופא.

תתעודדיי רוב הסיכויים שזה מצליח בעז"ה מכירה ושמעתי על מלא שהיה להם קיסרי ראשון ואח"כ ויבק מוצלח רגוע וטוב 

1-תבחרי רופא שמאמין בזה ובעד ויבק (לא חייב פרטי )

2- תבחרי בית רפואה שבעד ויבק או יותר נכון יעשה הכל להמנע מקיסרי (תבררי אונליין על אחוזי קיסרי בבתי רפואה שונים)

3- קחי לך מישהי איתך ללידה שתעזור לך בדרך הנכונה -דולה או כל מלווה אחרת (שעושה לך טוב)

4- תאמיני בזה שזה אפשרי (כי זה באמת אפשרי)

5- תבדקי עם עצמך שהשתחררת מכל החוויות של לידה קודמת ואת פתוחה לחוויה חדשה ומרגשת 

6- תדמייני לעצמך משו כמו פעם ביום תהליך לידה מושלם כמו שאת רוצה (תכנסי לסרט )

 

וכמובן תהילים ותפילות 

 

ובתחילת תשיעי תכיני את הגוף ויהיה מעולה בעז"ה 

 

אני שם עוד חודש

לידה קודמת לפני שנה ו9

 

קיבלתי זירוז 19 שעות אחרי ירידת מים ללא שום התקדמות של צירים \ פתיחה כלשהי

והזירוז לא השפיעה לטובה על הקטנצי'ק (פעימות לב הפסיקו פעם שלישית ולא הצליחו להחזיר אותם) אז טסנו לניתוח חירום ..

 

היום אני מודה לה' שיש אופציה כזאת שה' ישמור מה היה קורה אם לא היה אפשרות לנתח - ככה החלטתי להסתכל על זה!!

מישהי ילדה אולי בלניאדו עם מיילדת פרטית? או בחדר לידה הטבעי שם? ולכל אלו שכתבו שהן גם לקראת ויבק- מה התוכניות שלכן ללידה- דולה? רופא פרטי? יש המלצות לדולה תותחית שמתמחה בויבק ומגיעה ללניאדו?

מלא שאלות, אני יודעת.. תודה לכל מי שקוראת ועונה, אני לומדת ומתחזקת!

ולא כ"כ התחברנו בסוף. (וגם לא הצליח הויבק לצערי...). אבל יש שם המון מיילדות תחפשי המלצות.

בפעם הבאה לקחתי רופא פרטי (גם בלניאדו). אבל זה די יקר.

דקה יניקה בפועל.. אח"כ לא רוצה- יורד וזוחל וסתם מסתכל ומשחק בדברים
אחרי 5 דקות נזכר שהוא רעב- יונק עוד דקה..

גם היום (10 חודשים) עושה את זה לפעמים...
ולפעמים יונק רצוף 10-15 דקות וזה מספיק לו

אולי כדאי לך לחשוב על הומאופתיה או דיקור? גם בשבילך וגם בשביל בעלך. זה נשמע שכדאי לעשות מאמץ ולמצוא פתרון.

 

והכי חשוב - נשמע שחסרים לך ויטמינים ומינרלים. להקפיד על פרינטל, ואם את כבר לוקחת, יתכן שאת צריכה תגבור של B12 וסידן + ויטמין D לכל הפחות.

אבל עם תופעות מהלידה

יכולה לעזור,כגון חלב ומוצריו,קמח לבן וכרוב. 

ובנוסף או אם את לא מניקה.מנשא,עיסוי בטן עם שמן זית,החזקה על הבטן...בגוגל תמצאי המון עצות

אם יש לך רפלקסולוגית שאת מכירה אז ללכת אליה ושתראה לך איך לעשות לה ברגל..

הוא לא ממליץ על דברים הומאופתיים כיוון שחלק מכילים אלכוהול או סוכר

זו תרופה שהרופאים אפילו ממליצים עליה וכל החברות שלי השתמשו בה

תבדקי פשוט מול הרופא/ה ילדים שלכם

 

ולגבי הכאבי בטן, אנחנו עשינו תרגילים שלמדו אותנו בטיפת חלב (מן כיפוף של הברכיים בעדינות , בתנועות קטנות לכיוון הבטן ואז זה מאוד משחרר ומקל עליהם) וראיתי שכתבו גם אמבטיות חמימות שגם מאוד הקל אצלנו

תשכיבי על הגב

תתפסי את הרגליים ותקפלי את הברכיים לכיוון הבטן שילחץ על הבטן.

אפשר 2 רגליים יחד או אחת אחרי השניה כמו אופניים.

זה לוחץ על הבטן, כך שהכאב מפסיק וגם עוזר לשחרר את הגזים.

מישהו נתן לי את העצה הזאת לתינוק צרחן במיוחד וזה עזר מאד.

אני אישית הייתי מרימה לבן שלי את רגליים לכיוון הבטן ויש גם טיפות של גרפווטר  שממש עזרו לנו.
זה היה ממש מפריע לו והוא היה בוכה בכי שהיה גורם לי לבכות איתו יחד ממש מבינה אותך...

אם הן מהנרתיק, ואת בסוף ההיריון - אולי עלולים לחשוש מירידת מים מקוניאליים...

לא תקין זה בטוח

כדאי להבדק ע״י רופא נשים או לפחות לבקש לבצע משטח דרך רופא משפחה.
אם מלווה גם כאבי בטן אז מומלץ בדיקת רופא נשים.
תרגישי טוב!

אני לא בהריון והםסקתי לימנוע לפני שלושה חודשים. אני בקושי מניקה- יש ימים שאולי פעם אחת ויש ימים שלא...

הרבה זמן התעלמתי, אחר כך הלכתי לרופאים, כל פעם נותנים איזה משו נגד פטריה, וזה חוזר. 

במשטח תרבית לא עולה משו מסוים. 

גם לי לא מגרד ואין כאבים, וגם אין ריח או משו. 

לקחתי נרות ןזה עבר

גם אם לא מרגישה כלום חשוב לטפל
כדי שלא יעבור לרחם עצמו

האם יש לך סמפטומים? משהו מפריע? למה בצעת את הבדיקה??
בפטריה מטפלים בעזרת אגיסטן. ניתןמלקבל גם מרופא משפחה ויש מקומות שאפילו בלי מרשם.
לגבי החיידק לא יודעת אם צריך לטפל (למשל בחיידק שנקרא gbs מטפלים רק בלידה) תבררי עם רופא.
בכל מקרה ממליצה לקחת גם פרוביוטיקה להחזרת האיזון הטבעי (תוודאי שמותר בהריון, נדמה לי שכן)
תרגישי טוב!

כבר שבוע וחצי לא רק במתן שתן. כל הזמן. זה לא חיידק gbs. נכון?

הצריבה כנראה מהפטריה (תרבית שתן תקינה) אבל כאבי בטן זה אולי קשור לחיידק!
ממליצה להוועץ בהקדם עם רופא נשים לגבי טיפול מתאים.
תרגישי טוב!

זה סטרפ מקבוצה a לעומת gbs שזה סטרפ מקבוצה b. הוא נמצא במשטח הוגינלי כלומר הוא נמצא בנרתיק.

כן?

כמו שכתבתי בהתחלה צריך לברר האם צריך טיפול.
בהצלחה!

אמור להיות בנרתיק רק בגרון. וכשהוא בגרון הוא חיידק טורף ומסוכן במיוחד לאישה הרה. ומה אם הוא בנרתיק? מקווה שאצליח להירדם הלילה...

ממליצה לעבור אליו גם בלי קשר להריון . יותר טבעי ועושה יופי את הפעולה (ky עלול לשרוף...)

לא שורף וממש טוב לי. שמן נראה לי יחמם יותר וישרף לי ..

 

ואם בשמן עסקינן.. שמן ויטמין E גם אפשר להשתמש? (אולי אנסה עד לאישור רופא על הקייווי..)

הyk שרף לי..

לא יודעת עד כמה קשור דווקא להריון.
זו הרגשה שתפוס לך? או מן כאב מעומעם?

חייבת עצות.
שמתי בקבוק חם.
נחתי עם כרית מתחת לגב.
ישנתי כמעט שעתיים כי אמרתי אולי זה מעייפות.

מותר מסאז' בהריון?

כי אם כן זה נשמע לפי התיאור התרחבות הרחם

שמתי לב שהעצמות ברגליים נורא כואבות לי שמתי גם עליהם בקבוק חם.
אני גם לא יודעת אם ללכת לעבודה מחר,לא רוצה לדפוק ברז..

ואני לא מקנאה בכלל. אני שמחה שאנחנו מתגברים, ואפילו לא מאוד קשה לנו להתגבר, מרוב שברור מאליו שזה אסור.
אני שמחה שאין לנו אפילו במחשבה קטנה שלעבור על ההלכה זו אופציה אפשרית.
נכון שזה משפיע גם על זה שיש פחות קושי בריחוק, כי הלב לא חומד מה שהעין לא רואה דרך להשיג, אבל לדעתי זו מעלה.
ומה שאצלנו זה שברוך ה' כל פעם מיד אחרי המקווה אנחנו כן כבר רוצים נורא להתקרב, ובעלי מחכה לי מתרגש וכו', וגם אני מתרגשת ושמחה מאוד.

זה לא מעיד על מידת האהבה בינך לבין בעלך...

כל הפרפרים שלא היו אז...

 

לא צריך לחיות בהשוואות. במיוחד לא ממה שכותבים פה בפתיחות.

יכול להיות שכתבה ברגע של וואו. וברגע הבא היה שם וואו???

תתמקדי בשמחה הביתית שלך ותעצימו את הזוגיות שלכם

תאמיני לי שאין לך מה לקנא

ttt

זאת הרגשה ממש קשה ומבאסת לדעת שלא עמדת בזה. אנחנו כל כך מתביישים בזה שבקושי מדברים על זה בינינו לבין עצמנו.

היום ברור לי שזה שאנחנו מצליחים לעמוד בזה זה בגלל שנפלנו וברור לנו שאנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה לעולם.

תאמיני לי זה מרגיש לא טוב 

 

ונורא נורא קשה לנסות להתגבר ומסתכל לעשות אתכפיא לזמן כל כך ממושך תודי לה' שהיצרים שלכם רגועים!!! 

יש משהו כזה, ייתכן שזה רק ללקוחות כללית, לא זוכרת.
שאלתי כמה פעמים בכמה נושאים, זכור לי שענו תוך יומיים.

גם אם זה לא המרפאה שלך. תנסי לברר באיזה עוד מרפאות היא עובדת ומתי.
יש שאלות שאולי גם במכון פועה ידעו לענות לך (יש להם הרבה ידע רפואי ואפשר לשאול גם שאלות שלא קשורות לבעיות הלכתיות)
בהצלחה!

פעם אחת יותר מהרגיל והטבילה הראשונה מחליפה את המקלחת

ספר מתוק ומאוד מבין את הילד, ובעיקר - צנוע (יחסית).

אומנם לא ספר, אבל ממש ממליצה.

מצורף לזה גם תעודה כזאת שרושמים עליה את השם של הילד וחתום שהוא גמול.

זה ממש חמוד כמתנה לגמילה.

כיף שיש שירים בנושא שאפשר לשיר אותם עם הילד, זה מאוד עוזר לתהליך

הילדה בת שנתיים וחודש (וחודשיים אם מחשיבים את השנה המעוברת)

לאחרונה היא מורידה בעצמה מכנסיים וטיטול הרבה פעמים...
כשהיא עושה יציאה ממש היא מודיעה לי שהיא עושה בטיטול.
והתחילה לבקש מדי פעם 'שרותים' אבל לא מוכנה להתקרב אליהם כמובן.
גם לא ממש רוצה עדיין לשמוע על סיר.

מצד אחד היא עוד קטנה ונפשית מאמינה שכדאי שאחכה עוד קצת.
אבל איך מזהים מתי כדאי?
ואיך עושים?

לדעתי אם היא עדיין חוששת מהשירותים והסיר - אל תלחצי עליה.

כשהיא תראה ממש התעניינות - אז תתחילי.

בהצלחה!

(ודרך אגב, דווקא את הקטנה שלי אני חושבת להתחיל לגמול קודם. כרגע היא בת שנה ושבעה חודשים, וכבר מראה הבנה קצת ביציאות וגם מנסה להוריד כל הזמן את הטיטול... אבל לה יש דוגמה אישית. ואני עדיין לא בטוחה שאני רוצה להיכנס לזה כבר עכשיו...)

הבת שלי אומנם ממש קטנה בת שנה ותשע אבל מיוזמה כבר יושבת בשירותים.
היא יודעת להוריד מכנסיים, עולה על הישבנון, אבל לא עושה כלום.
היא מבקשת כמה פעמים ביום לשבת השרותים, אבל אין לי כוח למשחק הזה אם היא לא עושה שם כלום.
מצד שני, על הרצפה היא כן עושה ופעם ב.. גם באמבטיה. אז למה לא באסלה?

אפשר לנסות להסביר לה, בכל פעם שיוצא לה על הרצפה, שעושים רק בשירותים. ואולי מיד אחרי שיוצא - לקחת אותה לשירותים, שתלמד שזה קשור.

לפי מה שידוע לי ושאמרו לי - חצי שנה זה עוד בסדר גמור וזמן קצר..
עד שנה - שנתיים זה אפילו בסדר (לפי מה שאנמ זוכרת, הגיוני מאוד שאני טועה)
מה שאמרו לי - להוריד לחץ- לחץ סוג של מונע מהגוף להיקלט בנחת, להשקיע בכם ובזוגיות שלכם.

לחסוך לקראת הילד - מעכשיו. זו הוצאה דיי גדולה וכל סכום הופך למשמעותי (אפילו 200 בחודש)
ותפילות..

וגם אז אם המחזור לא סדיר יכול להיות תוצאה שלילית.. נראלי תנסי קצת להרגע ולהיות סבלנית, זה קשה בטירוף אבל זה שווה את השקכ הנפשי..
תסמינים של הריון זה שונה מאישה לאישה אבל זה מגיע בערך שבועים אחרי האיחור במחזור..

בעלי בצבא ככה שמאוד הגיוני שלא ניקלט מהסיבה הפשוטה שהוא לא נוכח כל הזמן.
זה פשוט הרצון הזה להעניק לו בצורה הכי גדולה מתוך נתינה של תינוק מתוק.
דיי חיפשתי תשבות טכניות כדי לדעת מתי לעשות את הבדיקה והאם זה מסוכן לחכות למשל שבועיים כדי שלא אתאכזב בטוח?

תחכי כמה שיותר, אם את לא רוצה להתאכזב.

 

וסתם ככה- חבל להיות כל כך בלחץ חצי שנה אחרי החתונה, תהני מהזוגיות, מהביחד, בהריון זה לא אותו דבר.

תחכי תמיד לפחות עד ליום בו אמורה לקבל את המחזור (בעדיפות כמה ימים אחר כך, כדי להימנע מטעות בבדיקה).

 

אם משתנה מפעם לפעם- תמיד טוב להתחיל לזהות מתי הביוץ שלך. ככה גם אפשר לכוון את קיום היחסים באופן מדויק, וגם לדעת לצפות כמה זמן אחר כך אמור להגיע המחזור. 

14 יום אחרי ביוץ (12-16 יום, לרוב 14 יום) אמור להגיע המחזור.

לזהות את הביוץ- יש את שיטת המודעות לפוריות שאני יכולה להמליץ עליה. (בקצרה- זיהוי הפרשות פוריות בתקופה של לפני ובזמן הביוץ+ מדידת חום השחר).

ויש גם מקלוני ביוץ.

 

ממליצה להתנסות בשיטת המודעות לפוריות ברוגע, לא בלחץ, לא חייבים למדוד חום שחר כל הזמן, אפשר סתם להתבונן בגוף ובהפרשות שלך מדי חודש, וללמוד להכיר את עצמך קודם כל.

להימנע מלחץ כמה שאפשר (עד כמה שזה קשה....ומבינה אותך לגבי הבדיקות השליליות...).

 

ולשאלתך האם זה מסוכן להמתין תקופה של שבועיים- ובכן, לא. חשוב כמובן גם לקחת חומצה פולית בתקופה זו.

 

 

 

לא רואה סיבה להלחץ ולבדוק כל פעם בשניה של איחור.

זה סתם כאב לב ולחץ מיותר.

הגוף הוא דבר דינאמי וביוץ מאוחר הוא דבר נפוץ.

גם אני לוקה בזה
אבל טרום ווסת דומה לעיתים להריון אז חבל להתאכזב כל פעם.
ואני הולכת רק על בדיקת דם, אמינה יותר ולא עושים אותה סתם, רק כשבטוחים.
ואין שום בעיה גם לגלות שאת בהריון גם בחודש שלישי. העובר מתפתח ולרוב הכל בסדר. אז מסוכן זה לא!
וחצי שנה זה כלום.
אבל הכי חשוב להבין למה את לא נקלטת.
ביוץ מאוחר, מוקדם, טכנית הכל תקין ועוד.
לרוב זה מסתדר
אני מדברת מנסיון של המתנה שנה וחצי, בלי לחץ בכלל. ידעתי שהביוץ לפני המקווה וחיכיתי בסבלנות...
נהנתי מהזמן להיות זוג צעיר, הרבה זמן. כיף!!