פורום הריון ולידה (עמוד 433)

את לוקחת בונג׳סטה?

אולי תכתבי מה את לוקחת וננסה לעזור מנסיון

אז את לגמרי נורמלית

וברור שזה עושה דיכאון כי הנפש צריכה גוף חזק והגוף צריך אוכל.

שולחת לך חיבוק חזק!! גמני עברתי הריון ממש ממש קשוח עם בחילות וריחות נוראים והיה פשוט סיוט

וכן גם עם דיכאון זה ממש קשור.

לא יודעת באיזה שלב את.

אם בהתחלה אז תתעודדי שזה כנראה ישתפר בהמשך,

אם יותר בהמשך וזה לא עובר כדאי מאוד להיעזר בכדורים כמו בונג'סטה

וגם לחפש איזה מאכל כן את מסוגלת לאכול (אני לא רוצה לספר פה מה אני אכלתי בהריון כי זה ממש הזוי אבל בגדול זה היה לאכול משהו מאוד ספציפי כמה שיותר קפוא כי אז אין לו לא ריח ולא טעם)

ואחרי הלידה הכל עובר!!

אז זה קשה וסיוט אבל זה פשוט עובר.

ולמי שזכאי- יש קריטריונים לקביעת הדרגה.

כדי שיהיו זכאים, צריך ששני ההורים יעבדו או ילמדו.

יש מינימום של שכר שצריך להרוויח.

מהנתונים שכתב, נשמע שאתם אמורים להיות זכאים. אבל קשה לגעת בלי נתונים מדויקים.

הדרגה שמקבלים תלויה בהכנסה לנפש.

תחשבי את ההכנסות החודשיות שלכם ותחלקי במספר הנפשות.

ככל שההכנסה לנפש יותר נמוכה, אפשר לקבל דרגה יותר נמוכה, ואז צריך לשלם פחות.

יש טבלאות של הדרגות לפי השכר לנפש.

(הדרגה יכולה להשתנות אם יש כמה ילדים במעון).

אם לבעלך יש משכורת גבוהה, יכול להיות שלא תהיו זכאים להנחה.

לגבי עסק עצמאי, אני לא יודעת מה צריך.

את יכולה לשלוח את הטפסים שהם ביקשו, בכל מקרה זה לא יזיק.

אבל כנראה המשכורת של בעלי זו הבעיה כי יש לנו הכנסה לנפש די גבוהה

אוף זה הזוי, ההכנסה שלנו לנפש לא באמת מאפשרת לשלם 3000 שח לחודש.. 

הטופס שהם ביקשו כעצמאית זה משהו שצריך להוציא מרואה חשבון, אין לי כזה כי העסק שלי ממש פיצי על גבול הלא רווחי

השאלה מה ייתן לי למצוא רואה חשבון וליצור כזה טופס

והאם יעזור לי לדווח על הרבה שעות או מעט? משכורת נמוכה או גבוהה? 

זה עסק ממש גמיש אפשר לשחק עם זה קצת

אם ההכנסה של בעלך ברוטו לא מזכה בהנחה

נצטרך גם להחזיר תשלום על כל בחודשים אחורה ששילמנו סכום נמוך יותר. 

ותראי אם אתם זכאים בכלל ...אם אתם מרוויחים מעל 5000 שח לנפש אתם לא זכאים

סל הריון כללית פלטינום. 

ככה עשיתי עם מכבי.... 

חשבתי שכל הקופות אותו דבר בסך הכל... 

כתוב שם "ועוד" 

אז שווה להתקשר... זה לא שאת שואלת שאלת קיטבג. זה או שזה קיים או שזה לא. השאלה שלך לא תשנה כלום לשום כיוון... 

התינוק היה בטרמפולינה, ישבתי לידו על הרצפה בסבלנות והבאתי לו, הקפדתי שזה יהיה כשאני מחייכת ומדברת אליו, שיבין שזה משהו "טוב". 

נעזרתי במה שכתוב כאן: 

התינוק לא לוקח בקבוק- מה עושים? — מירי פבזנר

תכלס, בסוף מה שהכי עזר זה שהוא הלך למטפלת ושם לא היתה לו ברירה... 

לא עבד😭😭😭

עם הגדול באמת באיזשהו שלב פשוט התעקשנו כי לא היה שייך שאניק יותר, בא לי שהפעם זה יילך בטוב

מאמ טומי טיפי ואוונט 

הסכים בסוף רק לנסינו

ואולי כדאי שמישהו אחר ייתן, בתנוחה תומכת הנקה.

כאילו הוא יונק. ואת הבקבוק לא להטות יותר מדי כלפי מעלה, אלא להשכיב גם אותו כאילו על הצד וכך לתת לתינוק.

מקווה שהסברתי ברור...

לק"י

והבקבוק ישר, שלא יישפך הכל לפה, אלא שהתינוק יצטרך לשאוב.

אחרי לא מעט נסיונות

ועוד כמה סרבנים רציניים ששמעתי... 

לתוך החזייה שלך ככה שתתחמם ותספוג את הריח שלך

זה בנוסף לשאר העצות שאמרו כאן

מושלם

בקבוק של לנסינו, שהבנתי שכבר לא משווקים בארץ, אבל יש באמזון

אבל עכשיו דווקא ראיתי שיש במלאי בכל מיני אתרים פה

סיפרתי על מה שהכרתי מהתקופה האחרונה

קשה למצוא בקבוקים של לנסינו אבל אני אנסה להשיג כי אני רואה שההמלצה גורפת 

וראיתי שאפשר גם להזמין באינטרנט מksp.

במחיר מעולה גם.

לקטנה שלי ניסיתי ללמד אותה לקחת בקבוק איזה חודש לפני שהתחילה מטפלת

לפני זה בעלי ניסה והיא ממש לא הסכימה

מה שעשיתי זה לתת לה את הבקבוק כשהיא שבעה ורגועה שתשחק איתו ותתידד איתו וגם דווקא אני

אחרי קצת זמן ששיחקה אתו ניסתה להכניס לפה וגילתה שזה טעים

ובאמת לקחה מידי פעם בקבוק

האמת זה לא עזר אצל המטפלת ועברנו איזה יומיים שלא הסכימה לשתות מבקבוק עד שנכנעה.

אצלך היא כן הסכימה לקחת בקבוקים ואצל המטפלת לא?

חודשים או קצת אחרי. ינק והתחלתי לשלב גם בקבוק מגיל חמישה - שישה חודשים, בלי בעיות מיוחדות. 

כשהתחיל מטפלת בגיל תשעה חודשים לא הסכים לקחת בקבוק אצלה בכלל. די מהר פשוט עברה להאכיל אותו מכפית, והמשיך לינוק ו/או לקבל בקבוק בבית. 

תינוקות זה עם מוזר חח

הצלחתי לשכנע אותה לקחת בקבוק ואז הנחתי לזה

אחרי חודש נכנסה למטפלת ולא הסכימה.

אני לא זוכרת אם באמצע יצא שהיא לקחה בקבוק כי תכלס הייתי צמודה אליה אז כנראה שרק ינקה.

לק"י

למרות שהבן הגדול שלי לקח מהלידה בקבוק מידי פעם. ויום אחד החליט שלא עוד....

למרות שאחותי (שהיתה שומרת עליו הרבה) גילתה שהוא כן מסכים לפעמים כשזה ממש חם.

אבל ביום שחזרתי לעבודה, הוא היה בן 4 חודשים, והסכים לקחת בקבוק בלי בעיה (מי ששמרה עליו נתנה לו נדמה לי בתנוחת הנקה, אבל עדיין).

כך שהכל יכול להיות עם הקטנים האלה😅

כלומר שהרגע נשאב

הבן שלי עשה לנו קצת בעיות עם בקבוק

ניסינו כמה סוגים וכמה תנוחות (עד שהתחלנו עם לנסינו)

אבל גם לנסינו בהתחלה לא כזה התלהב

הסכים לאכול רק כשהיה ממש ממש רעב

עם החרדה הזאת הוא התחיל מעון, הכנתי את המטפלת שאולי יעשה קצת בעיות

ביום הראשון באמת לא זרם

ביום השני הופתעתי לגלות שהיא שמה אותו על פוף, ניסתה להביא את הבקבוק אבן הוא פשוט לקח לה את זה מהיד

מאז הילד אוכל בקבוקים שלמים לבד. לא דמיינתי שילד בגיל חצי שנה יידע להחזיק ולאכול לבד. 

אולי יעבוד גם אצלך..

אז ננסה בהמשך

באמת בשלב הזה לא בוער לי שהיא תיקח, אני פשוט בטראומה ממה שהיה עם הגדול ורוצה להרגיל לזה מעכשיו

לק"י

הבן הגדול שלי אהב בשלב מסויים שהחלב יהיה ממש חם.

ותנסי תנוחות שונות- תנוחת הנקה, עם הגב אלייך, לעטוף את הבקבוק והפטמה שלו בחיתול.

לא חשבתי על הקטע של הטמפרטורה 

היום הגיע הבקבוק של לנסינו (הזמנתי מקיי אס פי) והיא באמת הסכימה לאכול ממנו! תודה רבה לכל הממליצות  

כל הכבוד להם

אין על לנסינו בעולםםםם

לא ברור מה הקסם

גם שלי מסכים רק איתו 

זו ממש הקלה כשהם מוכנים

רק מעודדת אותך שהבת שלי בשלב מסוים הסכימה לשתות גם מבקבוקים אחרים ופושטים יותר (כי זה באמת קשה לתחזק כל הזמן את הניקיון של הבקבוק היחיד או שני היחידים...)

בינתיים אני מאושרת שיש משהו שכן עובד

אבל לא סומכת על זה בלי להשוות לבדיקות הרגילות

**לא ניסיתי אותן

את הרצון לקבל תשובה

אבל לא תמיד אפשר לדעת

הכי טוב ללכת לרופא הוא היחיד שיכול לעשות בדיקה ולהבין 

חשבתי שאולי למישהי היה משהו דומה ויכולה להגיד מה זה יכול להיות

אך שונה..

זה לא רק כתמים

זה לפעמים הרבה יותר מזה.

האמת אם ממש מלחיץ אותך הייתי מנסה להשיג תור לרופא אחר יותר קרוב

כי אולי זו התחלה של

זה דבר שיכול לקרות, לפני ווסת, אחריה, ובין ווסתות

אם הייתי בלי אנגלית בכלל (מה הכוונה בכלל - לא תדעי נניח להסתדר באתר שבו מזמינים כרטיס טיסה?) אז הייתי מצטרפת לקבוצת פייסבוק כזו, קוראת המלצות וגם שואלת על יעדים שנוחים ללא אנגלית

לא יודעת אנגלית בכלל🤦 

מאמינה שאסתדר באתרים כי יש מלא אפליקציות של תרגומים וכאלה.. מפחדת מהרגע שננחת בארץ זרה ונצטרך להסתדר. 

איך יודעים איך להגיע ממקום למקום? יש מוניות כמו בארץ? אפשר לדעת מחירים מראש? 

מאמינה שלמצוא מלון מראש, כשר ושמתאים לנו כן נדע לעשות. יותר מפחיד אותי להסתדר במקום לא מוכר, עם שפה לא מוכרת...

אז תתכנני באתרים/קבוצות שהמליצו מטה... 

הוא כן יודע אנגלית? אתם יודעים שפה אחרת כלשהי?

אשמח לחלוק איתך מנסיוני בפרטי כי טסתי כמה פעמים לבד ולא לבד, אבל לפרט פה יהיה אאוטינג. 

מקווה שלא נצטרך את הידע הזה😬

הוא כן דובר גם שפה אחרת, לא רוצים לסוע לארץ הזאת... בכללי הוא יותר טוב באנגלית ממני, יש לו חוש לשפות, אבל לא ברמה של שיח שוטף...

תודה, אפנה אליך בפרטי!

ואם יש לבעלך אנגלית בסיסית אפשר להסתדר. 

יש גם מקומות שהיהודים מדברים עברית פרפקט וזה יכול להועיל, והמון המון מעבודת המחקר לגבי מקומות לינה, תחבצ, מסלולים, אטרקציות וכו אפשר למצוא ברשת - חלק באתרים בעברית ואפילו יעודיים לדתיים. 

בקיצור עדיין מוזמנת לכתוב לי ואחפור לך קצת חחח

לא יודעת לעזור מעבר, אבל הפרגון בהחלט מגיע לו

מה יותר זורם לכם?

אורבני?

טבע?

יש ברשת מלא מידע 

ארגנתי הרבה טיולים בחיי

חלקם לי ולבעלי

חלקם אבילו לא ביצעתי בעצמי- אלא תכננתי לאחרים

בעיני לתכנן זה חלק מהחוויה

ולענייננו-

זה באמת לא צסובך כמו שזה נשמע☺️

לבד עם בעל ואפילו עם ילדים

היום הכל באמת מונגש

טיסות יש טיסות סודיות

לינה יש אייר בי אנד בי

מוזמנת ממש בכיף לפרטי לטיפים ולינקים

וסתם ככה, לטוס עם הבעל זה ממש ממש כיף

אבל טיסה לבד, נגיד למשפחה או משו, זה גם ממש כיף אם באלך התחלה לבדוק את השטח לפני שנוסעים יחד 

לגבי הקושי בתקשורת, אני חושבת שיש היום אפליקציות תרגום. 

את מדברת לטלפון בעברית והטלפון משמיע את התרגום בשפה זרה.  

כדאי לגגל את זה.

ויש עוד כל מיני אתרים שעוזרים לתכנן

מניחה שככל שתתכננו מראש יהיה יותר קל בטיול עצמו, במיוחד בלי אנגלית

בגלל ההיסטוריה של ההפלה

בהצלחה

אבל גם אני הייתי הולכת להיבדק בשביל השקט הנפשי.

על אף שזה נשמע שלב מוקדם. באיזה שבוע את אמורה להיות? יש סיכוי שלא יראו עדיין כלום

יש 2 אפשרויות: לנשום עמוק, לשתות הרבה ולחכות לשלב שאמורים לראות דופק.

לחילופין, ללכת להיבדק ולבקש תמיכה הומרונלית

אני יודעת שכדאי להוציא בזמן ווסת

תשאלי לגבי הפסיקה שלכם, אם מטמא או לא

לא אמור לגרום לדמום אך יכול לגרום לדמום.

אבל יותר קל להוציא תוך כדי מחזור שצואר הרחם במילא פתוח קצת יותר

והוצאתי פעמיים

זה לא הביא את הוסת

אולי היה כאב לכמה שעות שעבר וזהו

אבל ההוצאה עלולה לגרום לדם פצע.

ולא חייב בכלל לכאוב,יותר כואב להכניס,להוציא זה ממש יותר פשוט.

אז עניתי מניסיון שלי שלי מה שחויתי

ויודעת שזה יכול לגרום לפצע

לגבי כאב- כל אחת ומה שקורה אצלה

אם הוא כבר נמצא במנח לא טוב את לא רוצה להוריד אותו יותר אלא לעלות אותו כביכול ולהוריד אותו למנח טוב.

תרגילי ספינינג בייביז מעולים חזה ממש וגם טיפול איזון אגן כי לפעמים ש רצועות שתפוסות מידי או משוחררות מידי ואז זה ממש עוזר

והתעצלתי ללכת לאקוויבלריו.

מתחננת אליך שאל תעשי את הטעות שלי ותלכי לטיפול איזון אגן/אקוויבלריו.

הלידה שלי הסתבכה מאד בעקבות כך שהוא נכנס לא טוב.

ויש לזה השלכות על התינוק עד עכשיו!

יש לי המלצה חמה למישהי מצוינת בפ’’ת.

הלידה האחרונה שלי גם היה לי ככה כי כל ההריון בקושי עשיתי כריעות

וזה למרות שקניתי סטוק של ביבס (אל דאגה מצאתי מישהי פראיירית שהסכימה לקנות את כולם)

עם הקטן מראש התחלתי עם נוק, אבן לא הסכים ולכן עברתי למאמ 

חבל שלא הזמנת באמזון את נוק - יש להם שם מוצצים בצבעים חלקים חתיכים (אני פשוט שונאת את הדמויות שיש על המוצצים פה, שם יש חלקים)

למאם מוצץ מיוחד לניו בורן. אצלי ניסיתי מאם, סובינקס, ביבס, וכלום לא הלך. בסוף עם המוצץ ההוא זה עבד. קוראים לזה מאם קומפורט. הוא עשוי כולו יחידה אחת מסיליקון, קל משקל במיוחד כך שקל להם יותר להחזיק אותו בפה, והפטמה קצרה וקטנה יותר. בהצלחה!

KSP

אבל כן יודעת שזה תלוי בתינוק.

אני תמיד עם התינוקות שלי בבית (עובדת מהבית), ועם התינוקת הקודמת זה היה ממש מאתגר... איכשהו הצלחתי לעבוד, אבל בקושי (תכננתי לנסות להכניס אותה למסגרת, אבל בסוף זה קרה רק לקראת גיל שנה וחצי. ואז הכנסתי איתה למסגרת מלאה, בניגוד לילדים הקודמים שהיו בגיל הזה במסגרת חלקית, וזה היה מצוין בשבילה. וגם בשבילי...)

בהצלחה בהחלטות❤️

והארוחות היו בזמנים מוגדרים פחות או יותר

ישנו במיטה שלהם מגיל קטן ממש (פחות מחודש אפילו, אחרי שהעברתי מהעריסה של העגלה), בלילה בחדר השינה במיטת תינוק

במהלך היום עד גיל 3 חודשים בערך בעריסה ואז בחדר במיטת תינוק

בין לבין זמן משחקים, יציאה בחוץ וכו

לא זוכרת מה הספקתי בבית האמת.. ואם בכלל.. בשלב הזה הייתי בהריון נוסף כשהבכור היה איתי, בשמירה,  ועם הקטנה זה היה כבר שניהם יחד 

הם כן הלכו לישון באותה שעה בערך ב19.00. ואז היה לי זמן לעשות דברים בבית אחרי, אבל לא הייתי אז מקפידה שהכלים יהיו שטופים כל יום. כביסה כן הייתי עושה 

זה בדיוק השלב של חרדת נטישה, אז הגיוני שאת לא מצליחה לעשות הרבה. גם הבן שלי בדיוק למד לשבת לבד בגיל הזה, וגמע מרחקים בבית אחריי/ לידי

לא ינקו בגיל הזה 

הוא בן שנה 

קם ב8 בערך ואז הוא נודניק כזה

וגם לא מסכים לאכול כמעט כלוםםם 

ודביקי וגם כשעלי הוא לא רגוע

כזה לא סגור על עצמו

וזה באמת מגביל בקויש מצליחה לתשות קפה ולאכול אפילו בקטנה

אבל בערך שעה וחצי- שעתיים מהקימה נרדם לשעה- שעה וחצי- שעתייים

וזה בעצם הבוקר לשי מבחינתי

אבל כן הוא לא יונק וכשגמלתי מהנקה הרגלתי להרדם לבד עם בקבוק במיטה

ואז זה באמת הרבה יותר קל

אפשר לעשות קניות וסידורים, זה גיל שהוא ממש יהנה מלצאת ולהסתובב.

עבודות בית - מה שאפשר איתו ביחד. לשים אותו לידך לשטיפת כלים (על כסא אם הוא עומד או בכיסא אוכל), בינתיים לתת לו לאכול, או לשחק בכפות או כמה כלי אחסון שנכנסים אחד לתוך השני בערימה.

לקפל כביסה ביחד, הוא מעיף בגדים לרצפה ואת מקפלת ומראה לו ומדברת אליו...

לגבי היום, לפעמים אני מגלה אח''כ שעלה החום או יצאה שן או משהו כזה, ואז אני מבינה שהוא פשוט הרגיש לא טוב ולא ידע לספר לי על זה.

כנראה שגם אצל המטפלת הוא יבכה עד שהוא ירדם ויתרגל אין פה פתרון קסם. יש ילדים שיותר קשה שלהם.. 

אז לא בטוח שזה הפתרון. 

אצל המטפלת לדברים שונים מאשר בבית

לק"י

שבמסגרת הוא נרדם אחרת.

מנשא איכותי ישדרג אתכם, משהו שיש לו אופציה לנשיאת בטן וגב.

יכול להיות שיהיה לך יותר כיף לצאת איתו, וגם הוא יתפוס יותר סדר יום.

אם בא לך לחזןר לעבוד סופר לגיטימי בלי קשר לחורף, רק מציינת שיכול להיות שהמצב ישתפר.

אני חושבת שזה קורה לכל התינוקות שיש ימים שהם לא נותנים לנשום ויש ימים יותר קלים.

כן הייתי מנסה לבדוק למה הוא לא ישן טוב בצהריים.

נשמעמחי ממש מעט לגילו הזמן שהוא ישן במהלך היום.

תנסי לתת לו דייסה בבוקר שיהיה שבע טוב כשהוא קם, כמ לא ברור למה הוא נכנס ללפחות שלא רעב ועייפות בשלב מוקדם של היום.

אצלי היו ימים שאם היותר צריצה לעשות דברים שמתי במנשא על הגב.

קצת כבד ולא הכי נוח, אבל רק ככה יכולתי לעשות דברים.

היא איתי בבית .יש בקרים שמשחקת יפה על השטיח זוחלת..ויש שלא..... 

מה אני עושה?

מבינה שכנראה קשור להוצאת שיניים !..

שמה אותה בכיסא אוכל למצוץ לחם.

או מוצץ טעימות ממש אוהבת.יש לך?

אם ישנה וקמה עצבנית מנסה להחזיר לישון   

(זה תלוי תינוק מן הסתם...)

אצלי כל עוד היא היתה בשלבים של הזחילה הצלחתי לעשות בערך הכל,

בעיקר עבודות בית, היא פשוט לפעמים זחלה אחריי או שהיתה עסוקה עם ה"צעצועים" (ללעוס לטעום וכו') שלה... 

קיפול אני מקפלת בעמידה על המתלה, אבל הייתי מסתדרת גם בישיבה אני חושבת...

ומהרגע שהיא התחילה לעמוד, אז היא יותר צריכה אותי, כדי לא ליפול... 

אז פחות מצליחה לעשות דברים שצריכים ריכוז

וגם מאז שנכנסו המוצקים כארוחה, אז זה ממש לשבת ולהאכיל וזה לוקח זמן...

לגבי שינה, זה ממש תלוי, לפעמים לא ישנה בבוקר ורק צהריים קצת יותר משעה, לפעמים גם וגם... 

אני ממש משתדלת להיות קשובה אליה לזהות סימני עייפות, 

לפעמים סוג של "מכריחה" אותה לישון כי יודעת שזה יעשה לה טוב

להרדים לבד במיטה נראה לי מאתגר, רק בקבוק או עייפות רצינית שנרדמים כזה מייד אבל שניהם לא תמיד קורים

סדר יום- הסדר יום סובב סביב הארוחות בעיקר, כי אחרי ארוחה היא בד"כ רגועה ויכולה להעסיק את עצמה, ואני מדי פעם מצטרפת... 

לא עונה אחת אחת כדי לא להעיק. 

אבל קראתי את כולן..

היום היה יותר טוב.

נראה לי אני צריכה להקפיד יותר על ארוחות טובות ובזמן ואז כבר נראה יותר טוב, ולחכות שהחרדת נטישה/משהו שמציק לו יוקלו קצת, כי כרגע הוא ממש לא נותן לי לזוז...

(ואגב, הוא בהחלט יכול לזחול בכל הבית, אבל למה לו, אם הוא יכול פשוט לצרוח על השטיח :/ )

ונירמלתן לי קצת.. מודה שהציפיות שלי היו אחרות מהגיל הזה.

היא מדהימה, לא יודעת איך מגיעים אליה..

זה ממש הצלת נפשות...

יש להם הרבה אנשי מקצוע 

ד׳׳ר רונית לזר, היא לא פסיכולוגית אלא עו’’ס קלינית.

שמעתי מכמה שהיו אצלה שהיא מאד מקצועית, והיא חרדית. היא בפתח תקוה קרוב לצומת גהה.

ד"ר ברוריה נוסבוים. היא פסיכולוגית קלינית.

שהיא פסיכולוגית חינוכית אלופה ממש, אבל היא גרה בירושלים...

מצד שני היא כזאת נשמה טובה, שאני בטוחה שהיא תשמח להפנות אותך לקולגות מתאימות.

אז אם את רוצה שם וטלפון תכתבי לי בפרטי.

נופל - "אוי, סמאללה"

מושיב אותי לידו ומבקש - "אמא תספרי לי איך היה בעבודה"

מקבל מכה. אני - "אוי!" הוא - "לא נורא, אני יהיה בסדר."

הבת שלי עוברת על השמות של הילדים במעון הוא בן היא בת. ואז שאלתי על ילד שעשו לו תספורת אם עשו לו פאות.

אז אמרה אמא פאות זה של בנות כשאהיה גדולה תקני לי פאה. 

אז עשיתי לה סדר פאה זה של בנות ופאות זה של בנים

 ועוד אחד התיישבתי ליד השולחן בבוקר לשתות קפה אז היא כל רגע אומרת לי תקומי ומסדרת את הכיסא. ואז הזיזה שוב ושוב בסוף אמרתי לה שאני לא קמה אז היא אמרה תיישרי את הכיסא. ואני אקרב אותך לשולחן.   

אתמול אמרתי לבת שלי (3) שהגיע הזמן ללכת לישון

היא: "אבל אין מיטות פנויים!"

אני: "בדקת? מה הבעיה במיטות שלכם?"

היא: סתם, בדקתי, יש מיטות פנויים"

באה אליי ושאלה אותי "אמא מה זה עשירות?" הסברתי לה..

ומה זה "ולמכים ולמכות?" לקח לי כמה שניות ואז הבנתי שככה היא שרה את "ורווקים ורווקות" בעוד יותר טוב😅

באחד הימים השבוע היא אומרת לי: "אמא, אני רוצה להתחתן" (כפרה על הבלחיות)

אני: "אוקיי עם מי את רוצה להתחתן?"

היא: "עם משה מהגן שלי"

אני: "אוקיי, אז תגידי לו מחר בגן"

היא: "טוב, אז תתקשרי לאמא שלו ותגידי לה שאנחנו מתחתנים"

יפה שהבינה שצריך לסגור וורט בין ההורים😜

"ורווקים ורווקות יהיה להם סיבוך"😅

היו אצלנו אתמול אורחים, והבאנו שקיות תה לשולחן למקרה שירצו שתייה חמה. (ברגיל אנחנו בקושי שותים שתייה חמה)

הבת שלי (אוטוטו בת 3) ראתה את השקיות ומיד וידאה: "לא בעיניים, נכון?"

מסתבר שהיא זוכרת עדיין את הפעמים ששמנו לה תה בעיניים כשהיו לה דלקות...

דיברה עם בן השנה.

היא שואלת אותו שאלה, ואז משנה את הקול ועונה.

ויש לה כל מיני שיבושי מילים, כמו לנקח את האף.

ללכת, אמא ללכת.. עשתה את זה גם פעם קודמת כשהיינו 😅

עשתה כאילו אפצ'י ואמרה לי-עשיתי אפצ'י. אז הרופא מתלהב, עשית אפצ'י? וואו תעשי שוב. ייבשה אותו 🤭 (הוא לא חולה בעיקר הייתי צריכה הפניות ושיראה משהו שהתנפח)

אני מקיאה את חיי

הבת שלי - סמאללההה!!!

אני קמה מהשולחן כשהיא יושבת

הבת שלי מסמנת עם היד - שב שב

ונעלמו לי כל השאר... זה פשוט קרה עכשיו

או נגיד באמצע הלילה-אמא שב. לאחרונה היו לה הרבה ימים שהיא כי הזמן אמרה לא אבא! אמא! ממש בכתה.. אבא קום (זה הזמן היחיד בערך שלה איתו..)

לא בדקתי . היום יעשה בדיקה

אבל יש לי כאבי מחזור בלי לקבל

קרה לי כמה פעמים

אחרי שימוש בפרימולט נור זה גם הגיוני יותר כי זה משבש

אבל גם מאוד הגיוני שהוא פשוט מאחר בגלל הריון....

פרימולט נור לא מונע הריון

זה קורה כשיש הריון.

אצלו הבעיה הייתה כנראה פחד - הוא פשוט פחד לעשות פעולות "מסוכנות".

הלך בסופו של דבר (אחרי פיזיותרפיה שעזרה חלקית) בגיל שנה ותשעה חודשים, ומאז פשוט נפתח וכאילו איבד את הפחד. (כילד גדול זה חוזר לו באופנים אחרים)

ויש לי אח שהיה עם טונוס שרירים נמוך בצורה חריפה, והלך בגיל שנתיים והיו לזה השפעות גם אחר כך, אבל בספו של דבר הוא התגייס אפילו לקרבי...

וגם לי היה טונוס שרירים נמוך, הלכתי בגיל שנה ושבעה חודשים, וב"ה עקרונית לא נשארו לי שאריות מזה.

אז יש תקווה! גם אם באמת בזמן אמת זה מרגיש קשה ממש...

אצל אחד הילדים שלי הזחילה הגיעה סביב גיל שנה

גם בגלל טונוס , מאוד נמוך לא על הגבול

גם ההליכה לקחה זמן אבל לא עשינו פיזיו אז אצלכם זה בוודאי ישתפר מהר יותר בע״ה 

היא התחילה ללכת בגיל שנה ו9, אחרי הרבה מאמץ.

אני לא רואה היום קושי, היא מצמצמת פערים.

בעיני זה לא כמו עיכוב בהתפתחות השפה

התאומים שלי היו עם עיכוב רציני בשפה, וב"ה הדביקו את הפער לגמרי בתוך שנה (בעזרת גן שפה). היום הם בין החכמים בכיתותיהם

(כמובן, יכולים להיות מקרים שהפער נשאר לתמיד, אבל מניחה שזה קורה גם בהתפתחות מוטורית... בכל אופן, מסכימה איתך שקושי מוטורי עדיף על פני קושי בשפה)

הנסיך שלי- שחגג שלשום שנתיים 🥳🥳 התחיל ללכת לפני חודש! 

התיישב לבד לראשונה בגיל שנה וחצי בערך, זחל על 6 בכיל 1.7 -1.8 ,זחל גחון סביב גיל שנה וחודש 

הכל הכל היה מתעכב ממש. כל ביקור אצל הפיזיו היה התקדמות איטית כפסע (אחת לחודש היה ביקורת) 

אבל זה קרה! לאחרונה ממש התחיל פתאום ללכת. היום הוא הולך יפה מאוד, עדיין לא נעמד לבד הלי להיתמך בקיר/כסא/שולחן אבל הוא מתקדם. בקצב שלו 

ילד מושלם והאור של חיי. היה לי גם קשה לקבל את העיכוב שלו אבל ההליכה הזאת הגיע 

אצלי הוא עצלן. לא טונוס נמוך או גבוה אין בעיה. פשוט לא היה בא לו. והוא גם שמנמציק כזה היה קושי בלהרים אותו 

ועדין. לא נןעל נעליים עוד ויש קשיים אבל הוא מתקדם.

לראות אותן הולך פשוט עשוה לי אושר, וואוו. 

אז גם את תראי את ההתקדמות ופשוט תשחררי!! 

בהצלחה 🙏🌹❤️

אחרי שהיינו באבחון של פיזיותרפיסטית, במפגש הראשון אמרה שהוא יילך לבד,

והוא התחיל ללכת בשנה ו8.

כשהיה קטן היינו הולכים הרבה לגן שעשועים והוא חיזק את עצמו

רק בגן חובה עשינו סדרה של פיזיותרפיה כדי שילמד להחזיק את העיפרון.

מי שרואה אותו מהצד לא יודע שהוא היפוטוני

זה מפריע לו בעיקר בלימודים שכותב לאט ולא מאוד מובן.

הוא בחר ללכת לחוג קפוארה, הוא מתאמץ ומצליח.

הוא ילד מקסים ורגיש, ילד נחת.

זה יקרה, יהיה בסדר בעזרת השם!

*מאנונימי כי יש יותר מדי פרטים

הבן שלי בן תשעה חודשים וגם עדין לא זוחל.. וגם לא מתיישב.. כן יושב לבד, אבל כמעט ולא מתהפך (למרות שיודע לדעתי)

אני עדין בקטע של לחכות🙈 כי נראה לי שהוא כן בכיוון

רק רציתי לומר שזה לא כל כך חריג..

חיבוק על התחושות הלא נעימות🫂

בעז"ה יהיה בסדר והיא תדביק את הפער💕

הצלחתן לעודד אותי 

בע"ה נמשיך לתרגל, ולהתפלל

ואני אנסה לא חהיות בלחץ 

יכול לבוא לידי ביטוי בהתפתחות מוטורית מאוחרת.

אבל זה לא אומר כלום על העתיד!!!!

מדברת מנסיון כאמא לפגות.

וכאמא לילד שהתחיל רק בגיל שנה לזחול/לשבת וכו' ואכן התחיל ללכת מאוחר. ב"ה הוא צמח לבחור כארז.

בנוסף, אני כרגע עם הבייבי גם אצל פיזיו' במעקב צפוף מסיבה מסוימת.

זה קשה לראות שההתקדמות כ"כ איטית.

אבל אני יודעת שאני עושה את הכי טוב שאפשר כרגע

נשאר לי רק להתמיד בטיפולים ולהתפלל- לפני הכל ואחרי הכל

אז חיבוק גדול והרבה סיעתא דשמייא

שמילא יש לה קשיים גם באכילה והמום הלבבי

אז כנראה שגם אני רגישה אלייה יותר ו"מוותרת" לה הרבה שהיא בוכה.

וגם קצת עיפה כי יש איתה המום התעסקות רפותחת, היא לא במסגרת וכו'

סליחה שימאה לי פריקה

זה כ"כ מובן כל מה שאת מתארת.

ואת בכלל לא צריכה להיות עם מצפון

כי את עושה כל מה שאת יכולה בתנאים העכשויים.

וזה לא פשוט בכלל!!!!

אולי אפשר לבדוק את האופציה של מעון שיקומי?

כך את טיפולי הפיזיו' וכל השאר היא תקבל במסגרת המעון

ואת תוכלי יותר בנחת לעבור את היומיום וגם להנות מהרגע?

אולי מספיק רק להעביר למישהו אחר את הטיפולים? כגון בעל/סבתא/אחות/מתנדבת

קצת להקל עלייך כי את נשמעת בעומס רגשי ופיזי עצום?

לגבי מעון-כרגע אסור לה להיות במסגרת בכלל זה אני איתה בבית. אולי אשתמש בזה לאחרי הניתוח.

בעלי משתגל אבל צריך לעבוד, ומישהו אחר שישמור עליה אנחנו מנסים אבל היא דיי רגילה רק אליי וצורחת אצל אחיים. אבל באמת התחלנו משהו הדרגתי עם אמא שחי כי אני חייבת אוורור

לשים את הילד על שטיח/ דשא סינטטי עם בגד גוף שירגיש את הגוף שלו ביחס לסביבה. במזג אוויר כזב חשוב כמובן לחמם טוב. 

אבל אצלינו לא היה טונוס נמוך. בהמשך הסתבר שיש קצת קושי בויסות חושי.

היא כנראה ממש על הגבול

אבל מאוד השתפרה.

זה מה שהפיזיותרפיסטית אמרה-

שהיא בגבול התחתון של טונוס רגיל-על גבול הנמוך.

אבל ב"ה מאז שהתחלנו יש,דברים שהשתפרה בהם מאוד ויש דברים צריך עוד תרגול

עיכוב בהתפתחות מוטורית יכול להיות בהחלט קשור למום בלב.

מניחה שאתם במעקב ומטופלים בכל מה שצריך, 

חשוב להמשיך להיות במעקב גם לבבי וגם בפיזיוטרפיה ולהתאזר בסבלנות, נשמע שיש התקדמות אז לקחת בחשבון שהגיוני שההתקדמות איטית ואי"ה היא תשלים את הפערים עם הזמן.

הבת שלי היתה עם התפתחות מוטורית איטית, בגיל שנה גילו לה מום בלב וניתחו מיידית, אחרי הניתוח עדיין ההתפתחות היתה יחסית איטית אבל היתה התקדמות משמעותית, התחילה ללכת בגיל שנה ושמונה, לאורך כל התקופה הזו וגם כמה שנים אחריה המשכנו מעקב פיזיותרפיה.

חשוב לשים לב שכשילד מתחיל ללכת בגיל יותר מאוחר הוא בדר"כ מפחד יותר מנפילות וזהיר יותר, וזה מאט את ההתקדמות, לפיזותרפיסטיות יש טיפים איך להתגבר על זה.

ברגע שכבר הולכים שאר הפערים המוטוריים (קפיצה, ריצה ושלבים מתקדמים יותר) כבר פחות משמעותיים ונסגרים מהר.

בדיוק שבועז שעבר אמרו לנו שהפעם הבאה יגיגו לנו מצי בערך יהיה הניתוח.

תודה רב"ה על השיתוף

אני ב"ה ובתודה על על החסדים, כרגע גם בסחרחרה של מלא בדיקות וטיפולים פרא רפואיים וכד'

אז כמובן עובדת רק עם רשימות, רשימת סידורים, רשימת קניות, רשימת טלפונים דחופים ורשימת תיקונים.

וקניתי לי יומן קטן שמרכז לי את כל התורות, כן, אני מימי הביניים עם פלאפון כשר וללא אפליקציות

מבשלת פעם ביומיים שלושה סירים ענקיים, של מרק ומנה עיקרית, ואז רק צריכה להשלים תוספת קלילה.

קניות- רשימה על המקרר, מה שאני רואה שעומד להגמר או שפתחתי את החבילה האחרונה/אחת לפני מיד נרשם.

כשעובדים במשרה מלאה... אני ממש מרגישה שההורות היא משרה מלאה בפני עצמה! (ולא אפרט את כל התורים וכל הפיצ'פקס הקטנים לכאורה שאני מריגשה שיושבים לי על הצוואר עם הילדים המתיקים שלנו...)

בכל אופן, אני לא לבד בזה. בעלי ואני ביחד מנהלים את המערכת הזו. נכון שבתפקוד השוטף של הבית אני יותר שרת הפנים (סדר בבית, כביסות וכו') והוא יותר שר החוץ (בנק וכל מיני סידורים כאלה), אבל בנושא של הילדים אנחנו לגמרי ביחד, לפחות בעניין של התורים שלהם. ואני לא מדברת רק על התורים שדורשים את שני ההורים ביחד (כמו אבחנות למיניהן), אלא גם על כל השאר. פעם הוא לוקח ופעם אני. פעם הוא זה שמתקשר כדי לקבוע ופעם אני. מחליטים לפי העניין (אם מדובר בגבר אז הוא יתקשר, אם מדובר באישה אז אני, או אם מדובר בנסיעה ברכב אז הוא ייקח לתור, אם משהו קרוב לבית אז אני. וכן הלאה...)

אין סיכוי שהייתי שורדת בזה לבד... לא סתם המצב הטבעי של משפחה הוא שיש שניים שעומדים בראשה...

בקיצור - יש סיכוי לשתף יותר את בעלך בכל ההתנהלות הזו של ההורות?❤️

תורים לילדים זה באחריות שלי.

רק במקרים חריגים בעלי ייקח לתור, וגם אז אני אעשה את הטלפונים.

אבל בעלי יותר שותף בדברים בבית. הוא אחראי על שטיפת כלים וכביסות.

בקיצור, כל משפחה לפי איך שמתאים לה.

אבל מסכימה עם זה שצריך לחלק את המטלות בין ההורים.

לגבי קניות, מה שעוזר לי זאת רשימה כללית.

הכנתי רשימה של כל הדברים שאנחנו קונים בשוטף. ואז, כשעושים קנייה, אני עוברת על כל הרשימה ובודקת מה צריך לקנות. ככה פחות מפספסים דברים.

כשצריך לעשות השלמות, בדרך כלל אני קונה בדרך הביתה. לפעמים אני שולחת את הגדולה לקנות, אם זה משהו אחד או שניים שהיא מכירה ויכולה לקנות בעצמה.

כן, יש ימים שאני חוזרת הביתה עם הילדים בידיעה שאין ארוחת צהריים מוכנה. או שצריכה לאלתר משהו לשלוח להם בבוקר.

תורים הסידורים אני משתדלת לקבוע ליום החופשי שלי, ואם אין סידורים אז זה יום להספיק קצת דברים בבית (בשישי אני עובדת).

אמהות וגם אבות נמצאים במירוץ החיים באופן תמידי

כי כל ילד הוא פרויקט עם הרבה עבודה, כמה ילדים ובמיוחד כשהם קטנים זה פרויקט ענק שמצריך הרבה אנרגיות והרבה יכולות.

כשיש מודעות כזו, אפשר לנסות להערך מראש למה שאפשר, לתעדף את הדברים החשובים ולהכין תוכנית עבודה לדברים שצריך לבצע.

אם 2 ההורים עובדים במשרה מלאה, לרוב החיים הופכים צפופים מדי.

אני כן חושבת אבל שחלוקה ביניכם, את ובעלך, תוריד לך קצת מהעומס. בטח ובטח שרגשית.

יכול להיות שזה גם משולב, העומס, עם תחושה שהכל עלייך ואין לך על מי להישען ואז זה יותר קשה

ובטח שאת יכולה לבקש

אפילו תזמיני לעצמך איזה משהו שווה כדי לדאוג לעצמך..

שולחת חיבוק  

לעבוד על זה שיש לך את הכח הזה ואת יכולה !

בעזרת השם 

אני תמיד חושבת  שזה מעל הטבע, יש מישהו שנותן לנו יד כל הזמן שנוכל להתמודד 

מידי פעם להביא מישהי לעזרה, להכין אוכל מהיר שאין ברירה 

קניות אונליין 

לפנק את עצמך במשהו 

אני לוקחת חופש מהעבודה ,שימי לב שאת יכולה לנצל את הבדיקות על חשבון ימי מחלה.

אצלי בכל אופן ניתן מציעה לך לבדוק

מגיע לך לגמרי!

אמאל'ה נשמע עמוססססס

ותכלס, כן, גם אני מרגישה ככה

ממש מתרוצצת מתור לתור 

והקניות...

אבל מידי פעם מזמינה לעצמי משהו טעים לאכול (טוב גם לבעלי חח)

ויש לי בבית מגירה עם פינוקים רק לי, שוקולדים חטיפים וכד'

משתדלת לא לאכול הרבה אבל מספיק לי הידיעה שיש לי משהו ששייך רק לי ושמטרתו לפנק אותי,

סוג של ליצור לעצמי הערכה מבני הבית (שאיננה בדרך כלל חחח) על מה שאני עושה.

ולגבי קניות, יש לי רשימה על המקרר וכל פעם כותבת שם מה שהולך להיגמר או חבילה אחרונה שפותחים 

אבל עם ילדים גדולים זה פתאום נהיה מאתגר כי הם לוקחים מה שבא להם בלי לעדכן 😅

אני משתדלת בנוסף להיות 'על זה', כל פעם שאני מוציאה משהו - מעיפה מבט מסביב לראות האם יש עוד משהו שהולך להיגמר.

בהצלחה 😍

לעשות רשימה זה מצוין.

פעם בשבוע תעשי משהו אחד מעבר לשוטף כמו תורים לרופאים שהם לא דחופים. 

כדאי שהבית יהיה מסודר, שיהיה מקום יעודי לכל דבר, ולהוציא מהבית כמה שיותר דברים מיותרים. 

כל יום לארגן קצת.

אל תוותרי על זמן לעצמך.

את לא לבד, כולנו בתוך זה...

חיבוק