פורום הריון ולידה (עמוד 434)

והאמת דאצלנו בבית של ההורים שלי חול המועד זה חצי שבת לא מתחזקים כמעט את הבית אז אני ממשיכה את המסורת🤣🤣

ולא לעשות כלום

וחיכיתי המון זמן להזדמנות לרענן נקיון בכל מיני מקומות שאני ממש לא מגיעה אליהם באמצע שבוע בשוטף.

לק"י

תמיד תוכלי להמשיך לקרצף מחר😅

הבית שלנו ממש הפוך. אתמול חזרנו מהבית של ההורים שלי, והיה לי מרץ לארגן דברים. גם הבוקר המשכתי עוד.

מקווה להמשיך הלילה.
 

ומחר אני עובדת ואין לי חשק. מרגישה כאילו אני פותחת שנה חדשה אחרי שבוע וחצי של חופש😂

ובחג אולי נארח מישהי לסעודה, אז כדאי שהבית יהיה במצב טוב.

סיימתי עם השטיפה והסדר בסלון בבוקר

לא אגיד שסיימתי והכל טיפ טופ, כי הבית אף.פעם לא נגמר ב"ה חיים בו ואנחנו בחופש עכשיו. אבל בכל זאת, רציתי להספיק קצת

איזה קטע שאת עובדת מחר.לא ידעתי שבחנ"מ יש ימי לימודים בחוה"מ. אבל תכלס, בטח קשה להם. יצא 11 ימי חופש כולל שבתות

לק"י

לילדים על הרצף. לא בטוחה).

ולא בפסח. מזל. רק חסר לנו לקרצף לפסח כדי שנוכל לאכול שם😅

והיינו בחופש בין כיפור לסוכות. ההגדרה של הימים שונה. הלוואי שהיו מחליפים ביניהם.... המזל שזה קייטנה, אז הצוות נרשם מתי שהוא רוצה. 

רוב מה ששפשפתי היה גם עם ספוג פלא שהוא עדין

היה רק חלק קטן שהוריד צבע והשתמשתי בסקוטצ' חזק, אבל זה היה גואש ולא יכלתי לראות את זה יותר

והוא הוריד לי מהקירות גואש שחור ומעצבן כמעט בלי לקרצף. תענוג

כמעט התחלתי לנקות את שאר הקירות בבית איתו אבל מהר מאוד חיזלשתי. יש גבול😅

טוב שאת פה!

שמחה שיצא לך טוב

@שמש בשמיים 

@קמה ש. 

@לפניו ברננה! 

@רקאני 

@טארקו 

@בארץ אהבתי 

@אורות המלחמה 

@דפני11 

@עטלף עיוור 

@אשה שלו 

@אבןישראל 

@ואילו פינו 

@מחי 

@norya 

@שושנושי 

@טובטוב הגמד 

@מדברה כעדן. 

@רינת 24 

@מכחול 

@מיוחדותאינסופית 

@טוט 

@בוקר אור 

@בת אל123 

@חיים חדשים🍃 

@באמונה תמיד 

@אוהבת את השבת 

@amrachel 

@פצלשהריון 

אשמח להיות מתויגת....

אני היום השתדלתי בצהריים להיות בלי.. לא הרמטי, אבל הייתה השתדלות

בעזרת ה' נתייג אותך

ומעכשיו עד 10 מנסה לגמור ולשלוח הזמנה מנקסט לילדים לחגים ולסתיו. יאללה, רבע שעה ממוקדת על זה ואז סוגרת את המחשב.

מנסה שוב לצהריים עד ההשכבות.

לעבוד, בעזרת ה' להיות יעילה וממוקדת בעבודה.

לוקחת גם עד 12.

תודה שהערת את השרשור...

הצלחתי לעשות דברים אחרים ולא שרפתי שעתיים אבל כן פתחתי פה ושם...

איך היה לך? איזה כיף שהצטרפת!

לא כולל וואצאפ

הם נחשבים הזוג המוביל במשפחה של בעלי

שיוזמים רעיונות-מניעים

מצפים לדברים ודורשים דברים לפעמים קצת באגרסיביות שאני פחות מתחברת אליה

(בעלי מאד נוהה אחריהם)

וההורים של בעלי שהם באמת מקסימים וקשובים ומעריכים את הגיסות נותנים מאד  

מקום לכולנו  אבל בינינו הסיבות מרגישה שלצערי אין באמת אחווה אמיתית

עובדה שבבריתה המשפחתית היא ייבשה וישבה במקום אחר ואחרי זמן לא רב כולם הלכו לשבת לידם

(אני לא הרגשתי צורך לעבור לשם מאחר שכבר ישבתי עם בעלי, הילדים ועוד כמה קרובי משפחה והם באו אחרינו) .

אח"כ תפרידי מה עניינו של כל אחד.

לגבי רמת החום/ מעורבות, אכן זה עניין של סגנון. אבל ממש לא מהווה מדד לקשר ולאהבה.

יש אנשים קרים מטבעם אבל הם לא פחות אוהבים ממי שאוהב להחצין את רגשותיו. (ולפעמים דווקא זה שמחצין זה חיבוק דב ולא אהבה אמיתית, כמובן יש ויש)

לגבי ישיבה בחתונה של משפחה מורחבת, הגיוני לשבת עם מי שלא התראו הרבה זמן ופחות עם הגיסות. מבינה את ההרגשה שלך שאת פחות מכירה את המשפחה, אבל זה נקודת המבט שלך והיא לא מחייבת את הגיסה (בטח אם לא ביקשת לשבת איתם) ולכן המקרה לא מעיד על רמת הנחמדות של גיסתך.

לגבי ההערה של קרובי משפחתך, אז עליה וקוץ בה. מצד אחד אתם מאוד חמים ופתוחים, מצד שני כשיש קרבה גדולה, הגבולות מיטשטשים.

במקרה הזה למשך ממש לא לעניין לדבר איתם על הקשר שלך עם גיסתך, זה טבעי שהם ינסו "להוריד" ממנה לעומתך, אבל זה לא משרת את האינטרס שלך.

לכן כדאי לעשות הפרדה ברורה. אין שום סיבה שמישהו מהמשפחה שלך ידע על מהות הקשר/ הקרבה שלך למשפחה של בעלך. אפילו לא על הקשר עם חמותך. זה לא עניינם כמה את מתארחת שם ואת מי את מחבבת יותר או פחות ובטח לא עניינם לדעת למה.

ממש חשוב לשמור על ההפרדה הזאת, אחרת תמיד יהיו את ההערות האלו שמורידות למשפחה השניה.

"את נורא נחמדה והיא קצת מתנשאת"

זאת פרשנות מנקודת המבט שלהם. הם רגילים להתקשר בחג ושזה אינדיקציה לנחמדות ולכן כשאת מתקשרת את נחמדה וכשגיסתך לא מתקשרת היא לא נחמדה.

אבל האמת היא שאת מתקשרת כי את גדלת על זה שלהתקשר זה להראות נחמדות וגיסתך גדלה על זה שאין קשר בין טלפון בחג לבין להיות נחמדה.

כדי לשפוט אם גיסתך נחמדה או לא, את צריכה לשאול את עצמך איך נראית נחמדות *בעיניה* ולא איך נראית נחמדות בעיני המשפחה שלך.

לגבי מה ההמלצה לעשות, אז קודם כל להכיר את השפה והניאנסים שמקובלים אצלם בלי השוואות למשפחה שלך.

אבל חוץ מזה, להסתכל בעין טובה. הגישה הזו תהיה דודה של הילדים שלך. היא אחות/ גיסה של בעלך.

מה התועלת שתצא לך מלקרר את הקשר?

מה התועלת שתצא לך מלחמם את הקשר?

זאת לא שכנה שאם אתן לא באות בטוב אחת לשניה אז אפשר להתרחק ולהתחבר עם שכנות אחרות.

משפחה זה לכל החיים. וכשיש חריקות זה יחרוק כל הזמן בקשר של הילדים עם חצי משפחה שלהם

ויחרוק בקשר שלך עם בעלך בכך הקשור למשפחה שלו.

אז חבל, ככל שיש ביכולתך לשפוט לפנים משורת הדין, לפרש לטובה, להסתכל על המעלות יותר מאשר על החסרונות- את המרוויחה.

לא צריך בכל מחיר. אם הם פוגעים בך ברמה מוגזמת זה סיפור אחר, אבל לא נשמע שזה המצב, אלא שאת פשוט לא רגילה לשפה שלהם ומנסה ליצור קשר לפי השפה של המשפחה שלך שככה גדלת וזה מה שאת מכירה.

טיפ איך ללמוד על השפה שלהם. תנסי להבין מתוך הסיפורים בתוך המשפחה. למשל כשחמותך מספרת על ההורים של חמיך. למשל כשמעלים זיכרונות ילדות של בעלך והאחים שלו לגבי הקשר לדודים שלהם. ככה תביני מה מקובל אצלם ומה נחשב לקשר טוב ומה פחות.

וגם מה בעלך חושב על האינטראקציה זה מדד. הכי קל לפתור את זה ב:הוא גבר, לא מבין ניואנסים.

אבל אפשר להסתכל על זה, אנחנו הנשים מסבכות כל דבר, בואו נראה איך הברים מרגישים לגבי זה ונבין אם ההתנהגות לגיטימית או מוגזמת.

בהצלחה!

את צודקת אבל חסרה לי האמפטיה בתגובה שלך;)

אשמח לעוד תגובות מעוד אנשים

ממתי שרשור על גיסות לא מעניין?

וכתבתי בחלקים אז אולי זה מרגיש ככה כי לא הכל נכתב רצוף.

בכל אופן לפחות התחברת לתוכן, שמחה לשמוע.

זה זמן שהוא ממש הפיק של בעיות האירוח וקשרי משפחה בשיא תקופת החגים אז הקשב לא מאה..

תנסי להעלות את הנושא לא בסמיכות להמון שרשורים בנושא משפחה, וכנראה יהיו יותר תגובות.

בכל אופן ברוכה הבאה לפורום ומקווה שתמצאי מענה.

אני חושבת שהבדלים בין משפחות זה באמת משהו שצריך ללמוד, ונורא קל ליפול לפרשנויות מוטעות רק כי גדלנו שונה.

אני יכולה לספר שהיו דברים שאחרי החתונה ממש הפריעו לי אצל ההורים של בעלי. לדוגמא - בכל נסיעה, גם כזו שלא קשורה אליהם, היה חשוב להם שנעדכן אותם שהגענו, כי אחרת הם דואגים לנו (ואם לא התקשרנו או שלחנו הודעה הם היו מתקשרים לבדוק אם הגענו ואם הכל בסדר). לי זה הרגיש קצת חדירה לפרטיות, והרגשה שלא סומכים עלינו, וממש היה מעצבן אותי כל פעם מחדש.

ואז בשיחה פעם עם שכנה, שהמשפחות שלהם בדיוק הפוכות (היא גדלה במשפחה דומה לשל בעלי, ואני במשפחה יותר דומה לשל בעלה), היא סיפרה לי איך בהתחלה אחרי החתונה היה לה קשה עם הרגשה של קרירות וחוסר אכפתיות שהיא הרגישה מצד ההורים של בעלה. והדוגמא שהיא נתנה היתה כשהם נוסעים הביתה אחרי שהיו אצלם בשבת - ההורים של בעלה לא מתעניינים לדעת אם הם הגיעו הביתה.

והשיחה הזו ממש הפילה לי אסימון. פתאום קלטתי שלמי שגדל במשפחה כמו של בעלי, להתעניין אם הגענו זו דרך להביע אהבה, ברמה שאם לא מתעניינים זה מרגיש כמו קרירות וחוסר אכפתיות.

מאז עשיתי עבודה עם עצמי, והיום אני ממש מצליחה להרגיש איך כל הדברים שפעם כל כך הפריעו לי הם בעצם דרכים שבה הם מביעים את זה שהם אוהבים אותנו.

אבל זה ממש לימוד ועבודה עצמית שהייתי צריכה לעשות כדי להגיע לזה ולא המשיך להתעצבן מבפנים (אף פעם לא אמרתי להם שום דבר, אבל ממש הייתי צריכה להתאפק לא להראות על הפנים שלי שזה מעצבן אותי. והיום זה באמת משמח אותי).

לכל אחת

ממש לא מובן מאליו,תודה!!

כולנו מחכימות על הדרך!!

זה אכן קשה להשתלב במשפחה עם סגנון אחר משלך.

אולי הגיסה הזו היא טיפוס יותר קריר ומסוגר. אני לא רואה סיבה להפסיק להיות נעימה ותקשורתית, אבל אולי כדאי לך קצת ריחוק רגשי - לדבר על המשפחה, הילדים, דברים יומיומיים, אבל לא מעבר, ואז אולי תרגישי פחות את חוסר ההדדיות בקשר. אני לא יודעת באיזו תדירות את מתקשרת, אבל יש נשים שפחות מתחברות לשיחות טלפוניות, ואולי גם גיסתך כזו.

לגבי הובלה, הרבה פעמים הזוגות היותר ותיקים מובילים יותר. לא הייתי מנסה לשנות סדרי עולם אם זה לא קריטי לך. אם יש דברים שכן תדברי על זה עם בעלך, ותראו איך להציע שינוי, או לא להצטרף לפעילות מסויימת. או ליזום בעצמכם טיול ולהזמין את האחרים להצטרף, ולקבל את זה שיכול להיות שלא ירצו.

מה שכן, כדאי לך לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לפני ארועים. תנסי לחשוב מה חשוב לך, אבל גם להעמיד את עצמך במקומו. אולי באירועים משפחתיים תאכלו ביחד, ואז מי מכם שהארוע מהצד שלו יהיה זה שיסתובב לדבר עם אנשים והשני יעסיק את הילדים? אם קשה, אולי שמי שמסתובב יקח את התינוק התורן כדי להקל?

אני מבינה את חוסר הנעימות אם לא מכירים כל כך, והצד השני לא מזמין כל כך, אבל כשזה הצד שלך רוצים להסתובב ולשמוע מה חדש אצל אחרים...

מתכוונת מהעניין הזה של החום והמשפחתיות מהמשפחה שלי.. וקרירות מאוד מהמשפחה של בעלי... ברמה של יומיום אזעקות אצלנו, את אף אחד זה לא מעניין בכלל מה איתנו ומה עם הילדים.... לא מתקשרים לא מתעניינים, כלום..אבל כבר התרגלתי, זה האופי שלהם... אז אני גם לא יוצרת קשר..

אבל מוסיפה, אני רואה שאצלכם יש טיולים מפגשים משפחתיים וכו, אצלנו אין כלום...

לבעלי יש רק אחות אחת, שהיא נשואה עם ילדים וכו ואח רווק.. והאחות גרה בקרבת ההורים יחסית... אנחנו גרים מרחק נסיעה מהם.. נפגשים פעם בשנה אם בכלל... ואז ההורים דןאגים שגם האחות תגיע לביתם יחד עם ילדיה כדי שיפגשו הנכדים.... אבל ככה ביומיום אני כבר לא מתקשרת...

בעבר התקשרתי, ניסיתי לפתוח כל מיני נושאי שיחה שמיד נסגרו.... כאילו יש מעין חמימות קצת בשיחה אבל מהר מאוד זה נסגר וגם היא לא תנסה ליצור קשר... אז כבר לא משקיעה בזה מאמץ וכוחות...נפגשים פעם בשנה בחופש הגדול ושלום על ישראל...

תמיד רציתי וחשבתי שיהיה קשר טוב ביני לבינה... אבל רואה שלא זורם מצידה, אני לא יכולה לבד להניע את העגלה... וגם המרחק עושה את שלו ברוך ה'

אם מתאים לך להישאר ככה חמה מולה אפילו שהיא לא, אחלה

ואם לא, זה גם בסדר

את מחליטה איפה הגבולות שלך נמצאים

ואם את מצפה ליחס חזרה ולא מקבלת וזה מבאס אותך, אז אל תתני אותו. השאלה היא איך זה יגרום לך להרגיש

יש לי למשל אחות שיש לה קטע שאם מתקשרים אליה ביום הולדת/ ערב חג, היא לא עונה. קבוע. גם לא מתקשרת אליי ליומולגת למרות שיש בינינו הפרש של יומיים

מאיך שאני מכירה אותה היא כנראה מובכת מהסיטואציה. והיא יכולה להתקשר אליי אחרי כמה ימים ולא להתייחס לזה בכלל.

האם אפסיק להתקשר..? לא. למה? כי זו אני. אפילו שהיא לא עונה. לפעמים אוסיף הודעה, לפעמים לא. אבל זו אני. שתדע שאחותה חשבה עליה וכדי לשמר את זה לעתיד שאולי יעבור לה וכך נשמר את הקשר.

לא לכולן זה מתאים, לי כן. ומולה כן.

יכול להיות שמול מישהי אחרת - ממש לא

לגבי בעלך מציעה ליישר איתו קו. אם מפריע לך משו, תדברו על זה ותגידי שאת מצפה ממנו לx y z תשמעי מה הוא אומר ותנסו להבין אחד את השנייה. אישית, באירועים משפחתיים בעלי פחות מעניין. לא בקטע רע, אבל יותר מעניינים אותי אנשים שאני לא רואה הרבה וגם מבחינתו זה ככה. אנחנו מבינים אחד את השנייה וזורמים

יכול להיות שלך פחות זורם. דברו על זה

הדעה שלי שבכל מקום שאני נמצאת אני משתדלת להיות נעימה, חמה, חביבה, לומר מילה טובה

זה ההשתדלות שלי

יש בנות שיותר מתחברות ויש כאלו שפחות.

זה תקף גם למשפחה המורחבת, גם גיסות.

יש לי אמונה שאנשים נמשכים יותר לאנשים טובי לב, מכילים. אני רואה את זה.

ואפשר להגיד שהגיסות שלי מעט שונות ממני, מי יותר מי פחות...

וכן אולי היו פעמים שציפיתי ליחס מסוים

אבל זה היה בהתחלה, שורה תחתונה למדתי לקרוא אותן.

למדתי להבין, זאת אולי נראית קרירה אבל הלב שלה כזה טוב וחם, והיא פשוט קצת חסומה

וכל אחת והסיפור שלה.

לא יודעת, הלב שלי נפתח אליהן לכל אחת לפי איך שהיא.

ואני רואה שזה משפיע.

בסופו של דבר אבל, כימיה זה כימיה, אם לא זורם לי להיות איתן בקשר רציף זה באמת פחות יקרה.. אבל זה טבעי ככה וזה בסדר

העיקר שבמפגשים משפחתיים יש אווירה נעימה בסך הכל.

החשוב הוא בעיניי לראות מעבר למה שהחיצוני משדר.

אין אדם קריר באמת לדעתי, יש אדם שחסום מעט ללב שלו, לרגשות שלו, אבל כמעט תמיד אנשים כאלו ראיתי שהם רגישים וטובים.

ויש ברור שיש גם כאלו קצת קשוחים, ומעדיפים להתרחק ממה שלא נראה להם בעין ולקרב את מי שכן...

אוקי, שלהם... אבל שוב, מאמינה בלב.

שרואים אותו משהו נפתח...

לב אוהב

❤️

מהממת את

חיזקת גם אותי על הדרך

כיף לשמוע

והניק זה סיפור ישן אבל קשור בלב כן חח

וואי לא נעים בכלל...

מסכימה שאם זה כבר ברמה שפוגע, ואין שינוי בהתנהלות אז עדיף להתרחק...

אני חושבת שגם זה חלק מלקרוא את התמונה ואת הבן אדם שמולי, עד כמה הטוב שלי ישפיע עליו ויגרום לו להפתח ולהיות גם נעים או שבאמת לא, וזה בסדר לגמרי...

יש אנשים לא נעימים לצערינו (אני בטוחה שיש להם סיבה טובה אבל עדיין...) 

לא בטוחה שצודקת,

אבל מבין המילים נראה לי שיותר משמפריע לך שהמשפחה של בעלך כזאת, מפריע לך בעיקר שבעלך מתלהב מהם במקום לשבת לידך- יושב לידם, ושהוא רואה בהם דמויות וכאילו תחושה שאולי אותך הוא לא מספיק מעריך... יכול להיות?

המשפחות חילוניות

לא נותנת לזה במה .. אצלנו הן כל הזמן בתחרות

מי קנתה איזה רכב, למי יש בית, למי יש עבודה כזאת או אחרת אני לא אוהבת להתערבב איתם יותר מידי

למזלי וגם בעלי לא. הן רק בנות .. הבעלים שלהן אותו הדבר רק מסתכלים מה כל אחד עושה מתי למה

והכי בלתי פוסק על כמה שאין וחסר ..

גרות צמוד אחת לשניה ברוך ה בקושי נפגשות 😅 שלום שלום ומשתדלים שלא להתערבב 

מה עם רון? או רן?

רוני - בעיקר בנות

שם חיבה של אהרן/ רון - לבנים 

ומכירה המון בנות בשם הזה..

בהצלחה!🤍

תודה

ברכה גדולה

עכשיו בעלי אחראי על זה, לא נותנים מעשר בדיוק וצר לי על זה מאוד

אבל לא מתכוונת לריב איתו על זה. העליתי את זה וראיתי שקשה לו, לא חפרתי מעבר

יוצא שכמה פעמים בשנה חוץ מסכום קבוע של כל חודש נותנים עוד סכום גדול ואני מקווה שהשם רואה את כוונת הלב ושזה יוצא מעשר לפי דיעה כלשהי

מעניין מאיפה מגיע הקושי ואם זה עניין של גברים.

אני ממש מאמינה שאי אפשר להפסיד מזה 

ב"ה גם היום יש לנו ברכה, אי אפשר לומר שלא. זו תהיה כפיות טובה חלילה

אבל אני מאמינה בתמימות. השם אמר מעשר - נותנת מעשר

אם את בקושי סוגרת את החודש 

אז להביא עוד 900 שח מינימום מהמשכורת שלך זה קשה ממש

ביקורת חלילה כלפי מי שמתקשה, יותר שיח בינינו על זה שאנחנו מוכנות לתת למעשר מדויק מהנטו ולבעל זה יותר קשה

הצחיקה אותי ושמחה אותי האמונה שלה, של  מי שמעשר

בדיוק היום חשבתי על זה...

בעלי כל הזמן רוצה להגדיל, לי קצת קשה עם זה.

ב"ה מרוויחים בנטו סכומים מכובדים, אז גם המעשר זו הוצאה די גדולה.. אותי זה קצת מלחיץ🤷

בס״ד

בגדול בעלי אחראי על הכספים.

ואני… לחשב את המעשרות (ואז מעדכנת את הסכום שיצא ובדר״כ בעלי מבצע את העברות).

מפרישים מהנטו.

אף פעם לא חשבתי להפריש מהברוטו האמת.

מקזזים הוצאות עסק ועלות צהרונים ולפעמים גם עלות מטפלת אם יש תינוק כי זה מה שמאפשר לנו לעבוד (ככה הרב שלנו אמר לנו לעשות). לא זוכרת למה לא מקזזים עלות של מסגרות בוקר, אשאל את בעלי.

לא מקזזים הוצאות של הבית או חסכונות לילדים.

רק לספר שאצלנו במקור העניין של המעשרות היה יותר מושרש ומסודר אצלי. עם השנים בעלי ממש הושפע מזה והיום הוא על זה ממש. אולי תעבירי את הטיפול של המעשרות אלייך? מבינה שזה טיפה מאתגר אם את פחות מטפלת בכספים שלכם אבל מאמינה שזה יכול להיות אפשרי אם זה יכול לפתור את זה.

בהצלחה 😍

מפרישים מהנטו

לא כל חודש יש לנו בדיוק אותה משכורת (המלגה של בעלי קצת משתנה)

אבל יש לנו הוראות קבע קבועות כל חודש לפי הסכום הכי גבוה שיש סיכוי שנקבל ואפילו קצת יותר.

יוצא שאנחנו נותנים יותר ממעשר.
וזה חוץ מהשקלים שבעלי נותן לצדקה מדי יום... כשאוספים בתפילה או בכולל.

אני שומרת את כל הקבלות ומקבלת החזר מס תפוח מאוד בסוף השנה.

לכן מקפידים לתת צדקה, למקומות שיש להם קבלות עם סעיף 46. אלא אם כן זה משהו קרוב אלינו או חשוב במיוחד.

אבל אנחנו לא מביאים מעשר

המצב כרגע כל כך חנוק וקשוח שאני לא מצליחה להבין איך אני אמורה לחיות בלי המעשר אז קל וחומר איתו

וכנראה שאין לי מספיק אמונה כדי "לנסות את ה'" ולעשר כדי שאתעשר

מעון

משכנתא 

שכירות 

הלוואה 

סופר

רפואה 

השם יעור

חייבת להגיד שיחד עם זה אני רואה הרבה ניסים בפרנסה 

סתרתי את עצמי נראלי

כמה שהשם גדול תודה להשם על הכל

הם משום צדקה.

כי ההורים חייבים לפרנס את ילדיהם רק עד גיל שש. ומעל גיל זה ניתן לומר שזנים אותם משום צדקה, משהו כזה.

כמו שמקצצים תשלום נסיעות מהמשכורת, כי לולא נסיעות לא יכלת ללכת לעבודה. אז כך גם מעון, לולא היית שמה את הילד במעון לא היית יכולה ללכת לעבודה.

הוצאות אןכל בעבודה לדוגמא לא נחשבות, כי היית צריכה לאכול בכל מקרה.

עורכת, זה לא משום צדקה, אלא משום צורך עבודה. סליחה לא קראתי עד הסוף

הרציונאל זה לקזז  הוצאות שהן הכרחיות בשביל לעבוד- דלק לנסיעות לעבודה, מעון (כי בלי לשים את הילד במעון אי אפשר לעבוד)

כמו שעצמאי אמור לחשב את ההכנסה שלו לפי הרווח ולא לפי ההכנסות..

ץ

חשוב לתת צדקה על בסיס קבוע אבל לא חשוב לי שזה יהיה מעשר.

לבעלי זה חשוב והוא עושה את החישוב ונותן מעשר, נראה לי מחשב מהנטו בלי לקזז הוצאות כלשהם.

זו לא חובה, אלא הידור מצוה. יש מצוה לתת צדקה, ומעלה מיוחדת לתת מעשר.

אני מאוד בעד לתת מעשר.

בעלי חושב אחרת, ואני משאירה לו את האחריות לתת כראות עיניו, למרות שלדעתי כן כדאי לתת מעשר 

(כרוקה הייתי נותנת)

מאוד מקפידים על מעשר ואפילו יותר. נותנים מהנטו.

יש הוראות קבע שמכסות מעשר של משכורת אחת והמעשיות מהמשכורת השנייה נותנים בצורה פחות קבועה. אבל מידי תקופה יושבים על ההכנסות ומוודאים שתרמנו עשירית לפחות. בדרך כלל זה יותר ב״ה..

זה מה שנכנס לבנק, אם אתן מהברוטו לא יישאר כלום, גם ככה יש הורדות מיסים והפרשות.

לא מקזזת עם הוצאות או עם חסכונות לילדים.

האמת לא הבנתי את הרעיון של לקזז חיסכון, ממילא מה שנשאר בעוש אפשר להסתכל על זה כחיסכון.

ואנחנו חוסכים יותר מ10% אז אם נחשיב חיסכון כמעשר לא ניתן צדקה.

בקיצור, צדקה זה צדקה. מי שרוצה שיתן כמה שהוא רוצה (1% או 5% איש כנדבת ליבו) אבל בלי התחכמויות..

עם ניקוי דברים מסוימים. מי שהולך לפי זה, בעיניי זה ראוי מאד, ומאמינה שגם בעיני הקב״ה. 

גם לנו היה רב שאמר שהוא מוריד כל מיני דברים לפני שמחשב מעשר..

בכל אופן אין לי מושג מה אנחנו עושים 😅

אם זה היה תלוי רק בי הייתי נותנת ממ שמעשר, אבל בעלי אומר לי שבגלל שהמשכורות לשנו גם ככה לא בשמיים, ועכשיו כשאני בחלת אז עוד יותר- אז הוא עושה חישובים ואנחנו נותנים סכום מסויים אבל לא יודעת כמה

לא מחשיבים חסכונות של הילדים.

משתדלים לשבת ביחד על זה כל ראש חודש, לחשב בדיוק כמה נכנס, כמה צריך לתת, מחליטים לאלו מוסדות או ארגונים לתרום, ונותנים.

רואים ברכה מטורפתתתתת!!! זה שווה לגמריייי!!

היתה תקופה שלא הקפדנו והמצב הכלכלי ירד... ואז התחזקו ונתנו על *כל* התקופה הזאת וזה החזיר את עצמו+ די מהר בדרכים מפתיעות...

הרי זה כסף שבכלל לא נכנס..)

לא מקזזים כלום ולא מחשיבים כלום חוץ מאשר תרומות..

גם בתקופות לחוצות ממש וכמובן גם כשפחות..

זה באמת מצווה ממש ממש קשה אין מה להגיד..

בקושי נותנים. כלומר נותנים תרומות פה ושם אבל בתכלס לא מפרישים באמת מעשר.

בעבר כשהייתי רווקה שאלתי רב והוא אמר שכל עוד אני ממש חיה מהכסף ולא חוסכת סכומים אז אפשר פשוט לחשוב על סכום שקל לי להוציא בלי מחשבה ולתת אותו כמעשר. לא היה סכום כזה אז החלטתי על 10-15 בחודש ונתתי הצטברות שלהם מדי פעם. (כאילו נגיד פעם בשנה 120).

היום אנחנו גם דחוקים יחסית גם אם יש פה ושם חסכון קטן אז אני לא נותנת (אני פשוט יותר אחראית על הכספים בבית). גם ככה אנחנו בתזרים שלילי וזה לא מתאים לי. אני יודעת שיש דעות שאפשר להחשיב את הכסף של חינוך הילדים על המעשר אז מתרצת לעצמי בזה..

בעלי כבר תקופה מאד רוצה לתת אבל מחכה שאני אסכים. נגיד היה איזה סכום פתאומי שנכנס והוא שאל אז אמרתי סבבה (בסוף לדעתי נתן איזה חומש ולא מעשר..) אמרתי לו שכשבקבוע יהיה לנו רווח חיובי בין ההוצאות להכנסות, נפריש מעשר מהרווח

ולצערי לא נותן מעשר

כן מקפיד על צדקה קבועה כל חודש

לקרובי משפחה (נזקקים)

חלק

לקופת צדקה שכונתית

וחלק

לכולל שכונתי

2. פעמונים

3. מרכז פעימות של הרב בן שלמה

4. חברים לרפואה- שבעלי התנדב שם ויש להם מקום חם בלב הגדול שלו

5. זכרון מנחם- לפיענוח דגימות

קרובי משפחה שאין להם

קופת הצדקה המקומית

כוללים

ארגוני חסד כמו בוני עולם

לדעתי מהנטו. לא בטוחה . צריכה לשאול את בעלי.

נתנו גם שהיה מצב כלכלי ממש לחוץ

ותמיד ראינו שה' שולח כסף פתאום אחרי היום שנותנים מגיע עוד פרנסה ( בעלי היה אז עצמאי מהצד), ופתאום מתגלה מענק..

קיצר ראינו ברכה עין בעין

נותנים אבל לא מעשר.

לא מחשבים ומקזזים בדיוק. פשוט נותנים סכום שהוא מכובד שנראה לנו שלא יפגע בנו

נותנים לפעמונים ולמקום שעשיתי בו שירות

מידי פעם מצטבר כסף בקופת צדקה שלנו ואז נותנים גם אותו

ומחשבים כל חודש בדיוק מה סך ההכנסות שחייבות במעשר

כמה זה 10% מזה, כמה שילמנו צדקה במהלך החודש

ומשלימים את היתרה.

כמו הרבה תגובות פה,

אנחנו רואים הרבה ברכה בכסף ב"ה.

כשהתחתנו לא נתנו מעשרות כי בתור בחורה נתתי המון המון כספים לצדקה

הרבה יותר ממעשר ואמרו לי שאני יכולה לחשב את זה על העתיד.

בקיצור היתה תקופה שלא נתנו וממש נחנקנו כלכלית

אחרי חצי שנה בערך החלטנו להקפיד על מעשרות ומאז ב"ה רואים ברכה.

חומש על כל סכום שנכנס

ולא משנה מאיפה נכנס

בגלל שהשכר שלנו נמוך ואנחנו בקושי סוגרים את החודש.. אז קשה לנו לשים סכום מדויק כל פעם..

לרוב הילדה או אנחנו שמים כסף בצדקה שזה מצטבר נותנים לבית כנסת/ לרב שלנו/ יש לנו כאן איש מקסים שמקריא לילדים פסוקים ומי שחוזר אחריו מקבל מתנה אז נתנו לו את הצדקה גם כמה פעמים יש כאן פרויקט של ארוחה לכל ילד.. שזה פוד טראק כזה שמחכה מחוץ לבתי ספר בשכונות היותר מוחלשות ומכין להם ארוחה מי שתרם את הכסף לאכול מקבל בתמורה תפילה שהוא מבקש.. יש כאן מישהי שעוזרת למשפחות נזקקות הסכומים לא גדולים וזה עצוב אבל זה בא על חשבון הבית הקניות או השכירות זה צובר חובות וממש קשוח לצערי

שנזכה לתת כל הזמן ביד רחבה 🙏🏻

היא מאוד עדינה ונעימה

בעלי הלך לשילב וראה שיש כמה סוגים...

ואיך מסתדרים עם זה בשבת?

לא חשוב עד ריקון אלה קצת פחות, אם מרוקנים את השד אז הגוף מבין שצריך עוד, אם לא מרוקנים אז יפחית עצומות/יעצר על הכמות הזאת (אם אני מבינה נכון)

לזה אולי מתאים גם משאבי לא חזקה, כמו ביאמבה אם חיקויים מעליאקספרס

לדלקות וייצור מוגבר

גם לי אמדה לא היתה נעימה

מי שהכי מוצלחת עבורי זו קליניקר דואל פרו (הדגם היקר המרובע עם שני המנועים, לא העגול הזול דרך קופח)

היא חזקה מאוד, נחשבת משאבה ברמת בית חולים

יש לה שני מנועים כך שאפשר לשאוב דוצ בעוצמת שונה לכל צד ללא תלות בין הצדדים

היא היחידה שמפנה אותי מעולה ולא מייצרת לי דלקות

ואני שואבת בלעדית כי  הוא לא יונק (כבר שנה)

היא לא הגבירה לך את החלב?

כרגע מהפחד להגביר את החלב אני רק סוחטת עם היד... אבל זה די מעייף וגם מכאיב לאורך זמן בידים ובגב..

בתדירות השאיבה, ובשאיבה עד ריקון

בעיקרון סחיטה ידנית מגבירה חלב אם היא נעשית אחרי הנקה או שאיבה ומרוקנת את השד לגמרי

אבל הכי טוב להתאים לך תוכנית לפי הצרכים שלך על ידי יועצת הנקה

אני אישית שואבת בלעדית ומשחקת עם השאיבות לפי הצרכים שלי . ככה שיכולתי להוריד שאיבות בלילה ולהגדיל פערים ולכן לא הגדיל את הכמות.

לאיזה צורך את שואבת?

כמה זמן את אחרי לידה?

אני כמה ימים בודדים אחרי לידה.

בעיקרון אני מניקה ואז אני סוחטת את המקומות שאני מרגישה שלמרות ההנקה עדיין יש בהם גודש/סתימה.

אני משתדלת לא לרוקן אלא רק לסחוט בשביל הקלה של המקומות הכואבים והגדושים כדי שלא תתפתח לי דלקת

כמה ימים אחרי לידה זה סאגה אחרת

איך היה לך בלידות קודמות?

הסחיטה נתנה לך מענה?

כי בשלב הזה זה באמת איזון עדין בין לפנות את הגודש ולהימנע מדלקת לבין לייצור ביקוש עודף

שאני מנסה לשמור על האיזון הזה.

אחרי לידות קודמות היה מזעזע. היו לי מלא סתימות ודלקות ואז הפסקתי להניק. בלידה הקודמת המשכתי רק לסחוט ביד איזה חמישה חודשים,  פעמיים ביום. הפעם אני כן ממש רוצה לנסות להמשיך להניק וגם בכללי לתת יותר מהחלב שלי. מקווה שאני אצליח...

עם נטייה  לעודף ייצור ודלקות

זה איזון מאוד דק

אני ממליצה להיעזר ביועצת הנקה טובה ומומלצת עם ניסיון

מה שנכון לכל אשה לאו דווקא מתאים לנשים עם ייצור יתר. צריך לזה הדרכה נכונה.

זה גם הולך ומתגבר מילד לילד

הייצור נהיה גבוה יותר בכל לידה כי נוספת עוד רקמת שד

אל תפחדי לשאוב להקלה

גם אם זה אומר שתייצרי בתקופה הראשונית עודף חלב

זה כאילו מפחיד להיכנס לסחרחורת שהגוף ייצר עוד ועוד אבל מנגד אם לא מפנים טת החלב גם התינוק לא מצליח לינוק טוב וגם נוצרות סתימות ודלקות וזה גלגל

מקסימום שואבים פעם ביום את העודף

זה מתאזן אחרי חודשיים ככה

ועצת הזהב שלי-

כורכום

סופח נוזלים ונוגד דלקת מוכח מחקרית

לקחת כפית במים פעמיים ביום

יפחית קצת בכמות וימנע דלקת

על כל העצות!!

אני אנסה אותן..

בנתיים מה שהכי עוזר לי לא להגיע לדלקת זה הכרוב על הגושים...

במיוחד בגודל קטן כזה.

צריך להיבדק אם הקריש יותר גדול מכדור טניס

היה לי הרבה יותר גדול מזה ואמרו לי שזה בסדר.

אם באופן כללי הדימום לא מתגבר, אין ריח רע ואין הרעה בהרגשה או חולשה.

תקראי על זה קצת, תראי אם מתאים.

אם כן, זה נראה מאוד מפחיד , אבל הילד לא זוכר כלום. ואין כל כך מה לעשות.

אצלנו שמנו לב שכשעייפים מאוד זה קורה יותר. 

לי הסבירו לא להעיר את הילד כי בעצם הוא עדיין ישן..

המראה של ילד מבועת מאד לא נעים והתחושה היא של חוסר אונים..

לי עזר ללחוש באוזן שאמא פה או להציע לגרש "אותם"(אני לא יודעת על מה החלום אבל כנראה יש מראות/תחושות לא נעימים). לפעמים הייתי מקרבת בובה אהובה והילד היה מחבק אותה תוך כדי.

מה לא עזר:

להרים את הילד- בדרך כלל החמיר את המצב

לנסות להעיר/ לקרוא לילד בשמו

אם זה ילד בגמילה לעיתים ראיתי קשר לכך שהיה צריך להתפנות אבל לא היה מספיק עירני כדי להבין מה לעשות.

בהצלחה רבה!

בהצלחה!

הבן שלי בגיל הזה צרח בטירוף בלילה שיש לו ג'ירפה במיטה והוא פחד ממנה פחד מוות... זה היה שילוב של קורע מצחוק וקורע מרחמים. ובדיוק גם ככה רצינו להעביר אותו למיטת מעבר אז בעלי קיפל את הלול ואמרנו לו שאבא זרק את הג'ירפה רחוק רחוק. וזה קצת הרגיע אותו אבל כמה לילות הוא לא היה מסוגל לעלות למיטה והתעורר בצרחות ואי אפשר היה להרגיע אותו.

היום הוא בן 3 והבאנו עריסה לתינוק (שדומה ללול שהיה לו) ופתאום הוא נזכר בג'ירפה שאני כבר שכחתי ממנה והיה לו חשוב להזכיר שאבא הוא חזק והוא זרק את בג'ירפה החצופה.  יש לו דמיון ממש עשיר והוא משחק בצורה מעוררת השתאות, אף אחד אצלי לא שיחק כ''כ יפה משחקי דמיון, אז כנראה שזה מעיד על דמיון מפותח.

היה לילות קשוחים וגם היום מידי פעם יש , אבל זה עובר...

תודה לכולן על התגובות, זה באמת נשמע הכיוון, היא לא עונה לי וממשיכה לישון ולמלמל, אתמול בלילה היא צרחה את השם של בת דודה שלה חחחח מעניין על מה היא חלמה

בבוקר כמובן לא זוכרת כלום

נשמע מתיש כל פעם לבוא להרגיע בלי פתרון להפסיק את זה לגמרי, מתי השלב הזה עובר?

הציעו את זה פה לפעילות חנוכה, עשינו והיה מוצלח ברמות!

זה הולך ככה:

קונים ממתקים צבעוניים כמו חבילת מסטיקים, סוכריות/ עדשים/ נחשושים/ שוקולדים עטופים בנייר צבעוני.

מחביאים מתחת לכוסות קרטון אטומות זוגות של סטים זהים.

למשל:

2 עדשים צהובים+מסטיק ירוק= סט 1 (את אותו הרכב מחביאים פעמיים)

עדש צהוב+ עדש כחול+ 2 סוכריות אדומות= סט 2.

וכן הלאה..

עושים בכמה דרגות קושי כי זה מבלבל.

מסדרים על השולחן בכוסות הפוכות את כל הסטים מעורבבים ומשחקים משחק זיכרון.

עשיתי 20 סטים שזה 40 כוסות.

היה מצחיק, חוויתי ותחרותי.

הכנתי את הגדולים מראש שייתכן ונעשה "איזון" שלל במהלך המשחק. הכוונה שמי שיש לו הרבה ממתקים תורם למי שיש פחות.

אחרת לא הייתי מסכימה למשחק.

לפעמים לקטנים שמתי מה"קופה" (מה שנשאר לי שלא היה חלק מסטים) כדי שלא יתבכיינו על הממתקים ולשמור על אווירה מתאימה ומהנה. הגדולים גם עזרו קצת לקטנים ורמזו להם איפה הזוג נמצא.

היה ממש מוצלח, אבל צריך להכין את הגדולים להתחשבות בקטנים אחרת זה יהרוס את הכיף.

אני לא יודעת אם יש גרסה בריאה יותר של הרעיון כי כל הקטע זה הצבעוניות של המשחק, זה מה שמבלבל.

אם רוצים גרסה בריאה, אפשר לחשוב על שילובים של פירות/ירקות (פלחי קלמנטינה/תפוז, פרוסות תפוחים בצבעים שונים, רצועות גזר/גמבה/מלפפון, עגבניות שרי, תמרים, צימוקים/חמוציות, לגדולים אפשר לשלב שקדים/אגוזים) לדעתי דווקא יכול להיות ממש מתוק וכיפי. אולי ננסה אצלנו...

כלומר לא משנה כמה פריטים יש בהרכב 

את הממתקים ושרוול כוסות קניתי מראש,

כל השאר היה תוך כדי.. לא תכננתי מראש את הרכב הסטים, אלא מה שזרם.

שמים על השולחן פעמיים הרכב כלשהו, מכסים בכוסות ומכניסים בין הכוסות המוכנות.

מדי פעם מערבבים, גם הילדים עזרו לערבב.

עשיתי את זה בחנוכה, כשאני לבד עם הילדים, עם קטן בן שנתיים וחצי, ולא הרגשתי טרחה בכלל.

מקסימום אפשר לתת לילדים להעמיד את הכוסות, ממילא מערבבים, אז זה לא שהם זוכרים איפה שמו.

הקרדיט לא לי, מישהי הציעה את זה כאן בפורום, סליחה שאני לא זוכרת מי זו הייתה 🙏

והילדים ממש נהנו!!

תודה על הרעיון 😍

זה סוג של משחק קופסא אבל לא ממש...

יותר חברתי כזה

ועוד משחק מעולה זה "לינק" (=משחק התגובות)

הכי שווה להכין עצמאית.

מדפיסים מהאינטרנט תגובות (יש מלא חופשי להדפסה) ובוחרים סיטואציות/ נושאים שחמים אצלכם.

מחלקים את התגובות בין כולם, חוץ ממשתתף אחד שכרגע המשחק מתרכז סביבו.

ואז מעלים נושא. למשל: מה X חושב על האחים הקטנים.

כל אחד מהמשתתפים נותן את התגובה מתוך אלו שאצלו שנראת לו הכי מתאימה.

המשתתף המרכזי אומר מה התגובה שהכי מתאימה לו, ומי שהביא את התגובה הזו זוכה בכל התגובות האחרות שהגיעו ומגדיל את המאגר שלו.

כמובן שהתגובות הן מאוד סוריאליסטיות ומוקצות.

יצא לי לשחק בכמה פורומים ותמיד היה מאוד מוצלח

אם היה לנו איך להדפיס, הייתי קונה מהם גם עכשיו.

יש לו חדרי בריחה לסוכות- לפי הפרסום זה נשמע ממש מדליקA!

שמים לכל אחד כתר על הראש עם הגדרה

נגיד

חייל במילואים

עולה חדש

רגיש לגלוטן

עצבני

ועוגץד כיד הדמיון הטובנ

המטרה היא לגלות נה כתוב לך על הכתר.

כל אחד צריך לדבר עם הנוכחים בשולחן לפי מה שכתוב להם על הכתר.

זה קורע מצחוק

דמים 9 דפים עם מןשגים מהווי הבית לפי הגדרות

נגיד

מקומות 3

אנשים 3

חפצים 3

מסדרים את זה ב3 טורים

טור מקומות טור חפצים טור אנשים.

אפשא להוסיף כם טור ארועים וכולי....

ובכל אחד בוחרים 3 שמתאימים להווי הבית שלכם.

נכיד במקומןצ- מקום שגרתם בו פעם. מקום שאתם הולכים אלין קבוע. המקום שהתחתנתם בו....

ואז כותבים על דף והופכים

יוצא שיש לוחשל 3 על 3

דפים מוסתרים.כל טור הולך מהקל אל הקשה

מעל כל דף יש ממתק

ככל שדרגת הקושי עולה, ממתק שווה יותר

ואז מתחלקים ל2 קבוצות .ובכל תור מנסים לנחש

מי שניחש נכון הרוויח את הממתק

עונה כדי שאצליח למצוא את השרשור מחר להרחיב לך.
אם @אישתו של לא תענה לך עדיין...

אני אנסה שוב.

המשחק הוא בעצם לוח גדול על הרצפה של ניחושים.

הלוח בנוי מ3 טורים ו3 שורות.

סהכ 9.

טור אחד מקומות

טור אחד אנשים

טור אחד אירועים

(אפשר כמובן לבחור הגדרות אחרות לטורים... חפצים... מאכלים... או כל דבר אחר לפי מה שמתאים לכם)

בכל טור בוחרים 3 דוגמאות מהחיים שלכם כמשפחה. נגיד מקומות. מקום שגרתם בו. המקום שהתחתנתם בו. מקום שאתם מטיילים בו באופן קבוע. או כל דבר בסגנון הזה...

ככה בכל אחד מהטורים. בוחרים 3 מושגים וכותבים אותם על דף.

ואז מסדרים את המושגים על הרצפה, כשהדפים הפוכים.

כל טור, מסודר מהקל אל הקשה. מה שהכי קל לנחש, ואז מה שפחות, והשלישי מה שהכי קשה.

וככה מסדריםמאת שלושת הטורים.

מתקבל לוח של 9, 3 על 3.

שבשורה הראשונה הכי קל

ואחכ בינוני

ואחכ הכי קשה לניחוש.

מעל כל טור כותבים בהתאמה, חפצים/מקומות וכולי.

קונים 9 ממתקים/חטיפים.

ומסדרים אותם לפי השורות.

בשורה הראשונה שהכי קל לנחש, הממתקים הכי קטנים. ממתק על כל דף.

בשורה השניה הממתקים הבינוניים.

ובשורה השלישית שזה הכי קשים בכל קטגוריה, הממתקים הכי שווים.

ואז מתחלקים ל2 קבוצות, ומנסים לנחש... כל קבוצה בתורה מנסה ניחוש אחד על איזה ריבוע שרוצה. אם ניחשו נכון, הרוויחומאת הממתק.

מקווה שזה מובן.

אם יש שאלות בשמחה

עם שאלות -

מי הכי מצחיק בבית?

מי הכי נדיב בבית?

מי רוקד הכי טוב?

מי תמיד קם ראשון בבוקר?

וכד'. דברים שהם אולי עם ניאונסים משפחתיים מצחיקים.

לא עם דברים פוגעים מצד שני, בתוך משפחה יש מקום 'לרדת' אחד על השני בקטע טוב ואוהב ... 

זה יותר לפי שבועות.

לי בהריון ה1 היתה בטא מאוד גבוהה ביחס לשבוע (ברמה שחששו למולארי) וב21 אלף לא היה עוד דופקים אבל אחר כך הכל היה מעולה והיא ילדה בריאה ומתוקה בת 4.5

אני לא יודעת מה השבוע, המחזור לא סדיר וצריך לתקן בוודאות

אבל איך זה הגיוני שכבר אני מרגיה כל כך רע?

וגם מה עושים עם הבחילות הנוראיות האלו?

איך יכול להיות שעוד לא רואים עובר וכבר זה חזק כל כך??? אני משתגעת

רואים שק

דופק זה מעל 6000 נראה לי... אבל לא מדוייק

לי נשמע ממש טוב פשוט חכי עוד איזה שבוע/יים לדופק.

אצלנו הבעיה נפתרה ברגע שלמדתי לקחת איתי חבילת מרשמלו ולהשתמש בה בעת הצורך 😂

בעלי נסע לפנינו לחפש מקום

אני נסעתי עם כל הילדים, לא מצאנו את המקום הלכנו מלא ברגל, כולם התבכיינו, בסוף מצאנו, נהנו איזה שעה וחזרנו..  

בתמונות לא רואים שהם בכו

אני לא מתחרטת, אבל כן גורם לי לחשב עצירות ולקחת פינוקים ולהתחשב במזג האוויר..

לא תמיד זה מצליח אבל אם אמנע בכי מכולם לא אצא מהבית 

אז תכלס סוף טוב הכל טוב

מבחינתם..

אנחנו אלה שנשארו עם תחושה מבאס

נראלי שככה..

או שכן עליהם זה משפיע?

הלכנו לבקר סבתא

היא גרה במקום בלי שום חניה בסביבה

מנגד האוטובוס מגיע ממש עד פתח הבית

ולכן החלטנו לנסוע באוטובוס

הגדול בן שנתיים עשה לנו פוזות על המרחק של 40 מטר שהיינו צריכים ללכת מהתחנה לבית

וואיייייייייי איזה סיוט

כמובן הרמנו אבל עשה פוזות כל דברים אחרים שלגמרי לגמרי התחרטנו על הרגע הזה שהעזנו לצאת מהבית

מחר היינו אמורים לנסוע לסבתא מצד אחר, נכון לרגע זה אני לא הולכת

קטני גם לא מוכן לאכול בקבוקים,

חצי מהזמן הייתי נעולה בחדר לצורך הנקה

בהמשך גם התקף גזים

היה לנו ממש כיף ב''ה.

לא מתכננת לצאת שוב בחג הזה. נקודה 

נשמע שהוא מגיב ללידה.. טבעי, בריא וחשוב שהוא פורק!

חיבוק!!!

אני מתעייפת לפני הילדים ומסיימת את הטיול, לא הולכת לטיולים ארוכים בלי אפשרות לחתוך באמצע בעת הצורך.

אם ילד בוכה מעייפות ברור שזה הזמן לחזור הביתה, לרוב בסימנים הראשונים של העייפות אני כבר אחזור.

ההתלבטות שלי אם המסקנה ,שעד עכשיו אצלי הייתה אינטסקטיבית, שהיה עדיף לא לצאת.. ללמוד לפעם הבאה, שעדיף לא ללכת

בסיטואציה x,y

אלא-משהו שהתבהר לי לאחרונה,

שוואלה לא נורא שהילדים בוכים ואחכ עובר להם..

לא יודעת,נראלי לא הסברתי טוב את הדילמה...

עם השנים אני פחות ופחות יוצאת עם הילדים ויותר מבלה  איתם בבית, כי בחוץ הרבה פעמים לא נהנים או שההנאה קטנה והמאמץ גדול

בבית אפשר להנות מהרבה דברים עם מאמץ קטן ופחות סיבות לבכי או לחוסר הנאה

אין עצבים ומריבות בבית

החופש פה די פסטורלי

גם אצלי גדולים + קטן בן 4.5

נחמד לצאת לפעמים, לרוב כיף לנו יותר בבית, בלי פקקים, בלי להזיע, בלי ערמות אנשים בכל מקום.

במיוחד אם חושבים לטווח הארוך… כתבתי למעלה על כל הריבים שזה גרם בינינו אבל היום שהם גדלו ב״ה אנחנו ממש רואים את הפירות. אני מאד אוהבת לטייל וזה ממש ערך מבחינתי, היה קשה כשהם היו קטנים אבל היום הם מתים על טיולים ואפילו מעדיפים את זה על מסכים שזה נדיר ביותר 😂

בסוף הם זוכרים את החוויה כולה ולא את הקושי (לנו ההורים יותר קשה מהם הרבה פעמים).

אם כל היציאה רק בכיות, לא שווה.

אם זה שלב קצר מתוך היציאה אז מחשבת מסלול,

למה הוא בכה?

מרעב? נביא אוכל.

מעייפות.?

נקצר מסלול/ נצא אחרי שהוא ישן טוב

אם פשוט ארוך לו מידי, אז עושים עצירות.

בסוף תשאלי אותו איך היה? נהנת? לרוב הוא יגיד שכן, אנחנו אלה שנשארים עם הטעם המר של ההתבכיינות. 

אולי באמת אני זאת שצריכה לצרוח על הרצפה ולהשתטח 😅

בעלי רוצה שנצא היום לכותל, אני בעיקר תוהה אם *לי * יש כח יותר מאשר אם לילדים יש .. 

או אחרי שהילדים ישנו (גם שינה של שעה באוטו בדרך זה סבבה, אבל מעדיפה את הבוקר כי הם פחות מגיעים לקצה אבל רוב הזמן זה פחות ריאלי)

אני בעצמי לא סובלת יציאות ארוכות מדי וממצה די מהר אז זה מסתדר

כי בסוף זה גוזל גם ממני אנרגיה

לצאת עם מנשא/ עגלה גם לגילאים גדולים יותר.

ילד בוכה הורס לי את החוויה, משתדלת להתאים את היציאה לכוחות של כולם.

כן מנסה לצ'פר איפה שאפשר.

למשל היום היינו תקועים בפקק נוראי, נתתי לקטנים לראות סרט בנסיעה.

או כשהלכנו לריקודגלים בירושלים קניתי להם ארטיקים שווים (חלבי) כדי להסיח את דעתם מהקושי.

כלומר מפרגנת להם איפה שאפשר כדי להצליח גם לצאת למקומות שאני אהנה וגם שלא יעבור את גבול יכולת ההכלה של הקטנים.

אבל הגדולים שלי יודעים שכדי שנצא כולנו למקומות שמעניינים אותם הם חייבים להיות שותפים מלאים לעזרה עם הקטנים.

למשל כשילד צריך שירותים זה סיוט ללכת כל המשפחה עם כל הציוד. נוח שיש מי שחולק את האחריות.

או כשהיינו בלונה פארק, גם הגדולים לקחו קטנים למתקנים ואני יכולתי גם לנוח בין השאר.

או כשיש עליה קשה הם דוחפים בעצמם את העגלה או עושים משחק דרך עם הקטנים וככה מתקדמים. או כשיצאנו לחופשה משפחתית של כמה ימים הם עזרו המון והספקנו תוכניות מעניינות וכולם הרוויחו.

כשהיו לי רק קטנים אז היציאות היו להפנינג ליד הבית ומשחקיות סגורות במקסימום.

אבל גם מותר לעשות הפסקה/ לבלות את החג יותר בנחת ופחות בהתרוצצות. לא מתחרטת גם כשמחליטים לבלות באיזי.

לא מתחרטת שיצאנו

כי אם אתחשב בזה לא נצא

אבל כן יותר קל לי בסיטואציות האלו כשאני עם בעלי או בן משפחה נוסף שעוזר ולבד זה פשוט קששששהה!!

אבל גם אין ברירה כ'כ אני אצא איתם כי הגדולים שמסוגלים כבר ולא עושים כאלו בעיות רוצים לצאת אז אי אפשר שבגלל הקטנים הם יפסידו אז מוכנה לסבול את ההתנהגות הזו אבל יש לזה בהחלט מחיר מעצבן

לפחות עם הגיל זה עובר

מה שכן!! כלל מבחינתי משעה 18:00 אני לא יוצאת לאף מקום כי הם כבר עייפים וזה בטוח יהיה לחוץ ומעצבן אז מראש לא!!

ובאמת כשלבד זה הכי מאתגר..

וכן בשעות הערב זה נועד לכשלון

אבל לפעמים יש אירועים בערב🤷

מנסה לשחד אותם ללכת לישון לפני

ואירוע בערב הוא משהו מתוכנן ולא כזה זרימה

לא זוכרת את הקישור..

מידות ממש גדולות .. (f..)

אולי שווה להזמין ולהפוך להנקה...

אבל אולי ננסה..

בקלות לך לשלוח קישורים?

של באר מרים תרדי קצת למטה היא הביאה קישורים בתחילת תמוז

הייתי מעתיקה לך בעצמי ממה ששלחה אבל לא יודעת איך עושים את זה דרך הטלפון 😅

אחרי 4 הפלות - אמאלה!!! ועדיין בלי

וואו בחיי זה קשה. קשה מידי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה פשוט יותר מידי בשביל בנאדם רגיל.

לא ברור מאיפה הכוחות, זה מטורף

בתפילה שיהיה המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות. תינוקי מתוקי ברמות!!!!

לגבי התחושות של ההריון אני לגמרי מבינה אותך

בונגסטה לפעמים עושה תופעות לוואי של עייפות קשה + עייפות של ההריון שקיימת גם ככה

אני בנוסף ל 2 בונגסטה ביום (בוקר וערב),

אכלתי הרבה דברים יבשים

כמו צנימים, פריכיות אורז

שייקים של פרות עם חלבון ויוגורט כדי שהגוף יקבל משהו מעבר לחטיפים..

מעבר לזה, פשוט להמתין לשליש שני.. בתקווה שיעבור לך ממש מהר ובקלות

תודה!! אנסה את כל מה שאמרת

לגבי הבונג׳סטה, היו לך תופעות גמילה כשהפסקת?

היא עושה לי קצת סיוטים וגומרת אותי מעייפות, אני מדיי פעם מנסה לא לקחת 

אז את לא נותנת לגוף לההתרגל 

תנסי לקחת כל יום בשעות קבועות במרווח של 12 שעות ובע"ה תראי הקלה אחרי כמה ימים

לפעמים ממליצים להוסיף גם תרופה נוגדת חומציות וזה גם יכול להקל

ושימי לב שאת שותה מספיק, כי אם את מיובשת זה גם מחמיר את הבחילות וממש ממליצה לך ללכת לקבל נוזלים 

וחיבוק לך ממש מזדהה זה קשהההה

נה הרופאים אומרים??

הייתי לוקחת חודשיים ימי מחלה... אין מה לעשות...

מבינה כל כך לליבך,

לקחתי מחלה פה ושם והגעתי לעבודה שאני נושכת שפתיים ורק רוצה להקיא.. זה היה בלתי נסבל...

את מטופלת אצל מישהו ומקבלת תמיכה תרופתית להיריון הנוכחי?

עשו לך בדיקות ? למה קורות ההפלות?

.תרגישי טוב, כל כך מזדהה עם תחושותייך

בדקו הכל, הכל היה תקין, לא ברור למה ההפלות קרו. אני עם הרבה מחלות אוטו אמוניות אז הפעם אני עם סטרואידים, ועוד כמה תרופות לתמיכה ..

מטופלת אצל רופא פרטי זמין ונהדר

חוששת מאוד על העבודה. לא רוצה שכולם ייראו כמה רע לי ויבינו מה הולך

בעבודה. במיוחד שאמרת שאת לא יכולה לקחת חודשיים מחלה .אז לפחות הימים קשים תוכלי להישאר בבית בלי מצפון

והעיקר לשמור על עצמך ועל העובר .גם העבודה חשובה, אבל זה מעל הכל.

ממש מציעה לך להוריד את הפחד מלספר וכך להקל קצת על עצמך..

בהצלחה .בבריאות ובקלות!!

הבשורות הטובות שזה אמור להשתפר בהמשך.

בעז"ה בקרוב בקרוב אצלך.

הבשורות הפחות טובות שאין כזה טיפים שעובדים (חוץ מהבונג'סטה)

כאילו יש מלא טיפים אבל לא לכולן זה עוזר.

פשוט תחפשי מה מקל עלייך.

לי היה עוזר דברים קפואים. חוץ מזה כל מה שנכנס יצא מיד.

אם חשוב לך מאוד לעבוד אז תלכי לעבודה ובבית תנוחי ככל האפשר.

אני הקאתי מלאאא בעבודה. ממש ביליתי בשירותים

ומלא לא הגעתי. אבל כשהגעתי הרגשתי זוועה

והיה חשוב לי להמשיך להגיע (אם כי סיימתי את ההריון עם 0 ימי מחלה...)

ואני סיפרתי מוקדם על ההריון כי רציתי התחשבות של הבוס שלי

ובאמת זה היה מאוד מאוד משמעותי כמה שהוא עזר לי מאז שידע שאני בהריון.

אני מבינה את הרגישות שאת לא רוצה לספר

תעשי את השיקול שלך.

כבוגרת מלא הפלות חוזרות בשרשרת (8-9) בשבועות הראשונים גם אני חששתי מאוד בהריונות האחרונים. באחד לפני האחרון הייתי על סף ייאוש טןטאלי אמרתי לעצמי אני אעשה הכל, אבל הכל כדי לשמר על ההריון ובהחלטה של רגע החלטתי לא ללכת לעבודה. המנהל שלי לצערי פחות הבין אותי בפעמים הקודמות אז משם לא היה מגיע משהו לכן החלטתי להקריב ולעשות הכל מבחחנתי ולהשאיר לה' את שלו. קיבלתי גם תמיכה של זריקות ונחתי. רוב היום שכבתי ועבדות בת קלות ביותר.

גם אני חששתי לקחת ימי מחלה ברצף למלא זמן אבל אמרתי לעצמי זה או אני וההריון עכשיו או שאני מסיימת עם זה. הייתי באמת מיואשת (היו לי בבית 2 גדולים בני 11-12 שתביני כמה שנים חיכיתי לילדים) לקראת שבוע 10 הטלתי את הפצצה בעבודה שאני בשמירה ולא מגיעה עס הלידה

אישרו לי שמירת הריון מההתחלה בגלל הרקע.

אם יש לך מחלות נוספות ברקע, לא תהיי זכאית לשמירה? וכך תקבלי שכר מהביטוח הלאומי? תבדקי את זה

את גם לא מסוגלת לתפקד מהפחד. הפחד של מה יהיה הפעם, הפחד מהעבודה, הפחד להוידע להם, הפחד לעזוב פתאום ולהישאר ללא עבודה. אל תרגישי רגשות אשם ונחיתות כלפי זה. תקבלי הכל באהבה ותחבקי את הקושי וב"ה תצאי בידיים מלאות הפעם

אם יש לך אישורי מחלה מתאימים, תבדקי עם חברת הפנסיה אבדן כושר עבודה

בשעה טובה יקירה ❤️

לגוף להתאפס

של 40-50 יום?

אולי בתקופת הנקה אם קיבלתי

כאבי ביוץ וכאב של זה יכול להיות דומה...

זה ממשיך או שזה היה קצר ונגמר?

וזה בא בכאב חלש כזה שאני מבינה שזה תיכף מגיע ואז כאב בלתי נסבל שחייבת לשבת

לאט לאט מתאזן ועד הבוקר כזה זה עובר לרוב 

מה עושים עם ציסטה?

לפעמים פשוט מחכים שהיא תספג

יש מצבים שמחליטים להתערב

חושבת שהייתי הולכת להיבדק

ילדתי בשבת אחרי ירידת מים בשישי בערב....

וזה היה בדיוק בסוף שבוע 37. בשבת הייתי צריכה להיות שבוע 38 אבל בדיוק ילדתי...

והריון ראשון וכו, לא חשבתי שיהיה ככה מהיר מבחינת שבועות... אז עשינו בכלל שבת בבית... 

כמובן שאי אפשר לדעת, אבל סטטיסטית לידה ראשונה קוראת לרוב אחרי התאריך.

אז כמובן שאת יכולה ללדת גם היום, אבל גם יכול להיות בעוד כמעט חודש...

הפרשות כאלה אני מכירה כל תשיעי ואפילו לפני.

כאבי גב יכולים להיות "סתם" ויכוחים להיות צירים. את מרגישה משהו מחזורי, שבא והולך? יודעת להגיד כל כמה זמן?

אפילו אם אלה צירים, יכולים להיות כמה שבועות שבהם מרגישים צירים אמיתיים חלק מהזמן לפני שמתפתחת באמת לידה.

אז אם הם מאוד חזקים ויחסית סדירים אולי הייתי מתחשבת בהם, אבל אם לא אני חושבת שאת יכולה לנסוע כרגיל.

זה לא צירים.. זה סתם כאבי שרירים כאלה, אבל כאבים חזקים פנימיים כאלה 

אני מכירה לא מעט שילדו לפני התאריך בלידה ראשונה.

אבל באמת אף פעם לא עשיתי השוואה לעומת אלו שילדו בתאריך או אחריו.

בכל מקרה, לא הייתי סומכת על סטטיסטיקה. אם לא שייך ללדת שם אז לא הייתי נוסעת. אם אפשר להסתדר במקרה שהלידה תתחיל שם, רק שזו לא עדיפות ראשונה, אז אפשר לנסוע ולקוות שהסטטיסטיקה תעבוד במקרה הזה לטובתם.

למקום שלא מתאים לי להתחיל בו צירים.

אבל בחגים זה יותר מורכב. לא יודעת מה הייתי עושה.

סיכוי טוב שלא תלדי, אבל זו בהחלט אופציה אפשרית אז צריך לקחת בחשבון ולחשוב מה עושים אם מתחילים צירים..

לק"י

בטח כשזה לא צירים וישר נוסעים.

להתמודד עם זה אני מעדיפה בבית שלי, בלי נוכחות של אנשים שהם לא המשפחה הקרובה.

חודש תשיעי אני לא מתארחת באף מקום

מי שרוצה שיבוא אלינו להתארח

וואי זה ממש ממש קשה וכואב לשמוע את זה

זה נשמע באמת מצב לא קל

אולי כדאי לנסות בכל אופן להתעקש שיעשה את זה (גם אם לא בשמחה) משכב לידה זה משהו שגברים לא תמיד מבינים את ההשלכות שלו לטווח הארוך

וכרגע הדבר הכי חשוב שתנוחי ולא תתאמצי גם אם זה אומר שהבעל צריך לעזור יותר

וכמובן- לתקשר את זה ולדבר על זה ולא לנסות להסוות את הקושי- בסופו של דבר את יולדת 

אני באמת לפעמים מסווה את הקושי

קשה לי שהוא לא תמיד עוזר בשמחה,או שאומר כמה דקות ושוכח , פשוט עושה וזהו במקום להתעייף בלבקש

נמאס לי כל הזמן להסביר לו 

ולתזכר, ולחכות שהדברים יקרו יש לי הרבה ניסיון כי אנחנו שנינו בבית כל היום (עובדים מהבית, אני כרגע בחופשת לידה)

מה שעוזר לי זה קודם כל להגיד שזה חירום אם זה חירום- חירום הכוונה שאני לא מסוגלת עכשיו להתאמץ ולעשות משהו חשוב שיקרה עכשיו- לא פיקוח נפש. אני מדגישה שזה קריטי עכשיו

ואם זה לא חירום- לתת התראה מראש. נגיד בשעה הקרובה אני רוצה לעשות אמבטיה/שתשמור על התינוקת ואז יש לו זמן להתארגן לזה והוא פחות מביע (וגם מרגיש, לפי דבריו) שנותנים לו הוראות (שאת זה הוא שונא כמו כל גבר ממוצע)

הוא עוד לא הולך?

אני בגיל הזה כבר אף פעם לא מרימה אותם כי זה עושה לי כאבי גב. והם מסתדרים. ובטח שאחרי לידה שצריך להיזהר לא להרים כבד.

תשמרי על עצמך..

מבינה את הקושי שאין אוורור מכירה את זה..

תנסי פעם אחת לשבת עם בעלך להסביר לו בצורה רגועה (וכמה שיותר לא מאשימה, כדי שיהיה לו קל יותר לקבל את זה) את המצב שלך, מה זה אישה אחרי לידה, מה את עוברת, ומה את צריכה.. אם לא נסביר הם באמת לא ידעו :/

הוא לא חווה את זה, באמת קשה להם להבין...

הייתי מנסה להסביר לבעלי את המצב ולבקש עזרה אפילו להתאווררות קטנה.  להכריח את עצמי לצאת מדי פעם אפילו לנשום אוויר חצי שעה לבד/ עם בעל/חברה

אחרי לידה זה תקופה ממש קשה מכל הבחינות

אבל היא עוברת

חיבוק שוב

גיבורה😘

לא מחייב שיהיה

אצלי אחרי 10 ימים מהלקיחה היה לי כמו מחזור ואז כלום כמה חודשים . 

טוב לשמוע, נתפלל!

וב״ה לא היה לי שום כתמים או דימומי הסתגלות. לוקחת כבר קרוב לחודשיים. 

כשלקחתי אחרי הלידה הראשונה, היו כתמים ממש קטנים שהפסיקו אחרי שבוע וחצי.

כשלקחתי אחרי הלידה השנייה, לא היו שום כתמים. וגם שהורדתי את ההנקה לגמרי ועדיין המשכתי עם הסרזט, לא היו בכלל