פורום הריון ולידה (עמוד 4392)

ולי יצא פעם לקנות מעיל שהגזרה שלו נפתחת בגב בקו מתחת לחזה והוא מתאים לי גם להריונות, לא ניסיתי עם מנשא כי אני יולדת בד"כ בתחילת הקיץ.

כזה גדול ורחב של גוזף קאופמן.
לא משהו עם גזרה נשית מחוייטת..
תקני במידה אולי אחת יותר גדולה מהטבעי שלך בלי הריון..

מחלקת הריון

שבגיל הזה הם צריכים הרבה גירויים ותעסוקה ושם יש להם.

שוקלת לשלוח גם רק בשביל החויה והענין.

הוא באמת לא יודע לדבר אבל את תדעי אם טוב לו.

מקווה שתסמכי על המטפלת ותרגישי שהיא יד ימין שלך.

ואז יהיה יותר קל 

מומלץ לערוך היכרות לפני כן ולצפות עליה  כמה שאפשר ולא לשלוח וזהו.

לבדוק איך זה לך ולו בתור נסיון אבל בלי שתסמכי על המטפלת זה לא יצליח...סתם לידיעה זה עבודה..

בן ראשון?

עונה מנסיון כמטפלת 

הבת שלי איתי בבית בינתיים וא"א לעשות כלום כשהיא ערה...

בטוח לא לעבוד

 

ומשפחתון לא נוח כי זה לא כןלל שישי ((

שלא רגיל לרעש ולעוד אנשים

אבל גם למעון יש הרבה יתרונות

-הוא מכין לנקיון וסדר

-הוא עומד בשקיפות מלאה 

-הוא מכין את הילדים לגן בצורה טובה

-חיביים להפעיל את הילדים כל הזמן

ועוד...

לגבי הפרידה ממנו כדאי לך לקרוא בספרים איך לבצע את זה בצורה נכונה וחכמה...

בגדול להגיע לפני היום הראשון לשעה ולהכיר לו את המטפלת 

להביא חפצים שלו שהוא מכיר לשם חיתול מוצץ -חפץ מעבר

 

בהדרגה להביא אותו ליותר שעות בכל יום לפני שאת חוזרת לעבודה

לא לשינה אלא לאוכל ולמשחק ולהיות בקשר עם המטפלת איך הוא(לא יותר מידי)

בהצלחה

 

אחרי הרבה משפחתונים שעברנו ובכולם היא בכתה והיה לה ממש קשה, במעון היא פורחת!! ממש אוהבת ללכת, מאושרת, וממש אוהבים אותה.
זה קשה תמיד, אבל מאוד מחזק אותי שהיא נהנית. בת שנה ו9

לא עובדת משרה מלאה, אבל סטודנטית.
הנסיך שלי נכנס למעון בגיל 3 חודשים וחצי.
חייבת להגיד שזו מסגרת שלכתחילה, עם כל המינוסים, הכי טובה לדעתי!
זה מעון של התמ"ת? כי זה מה שאני בעד כל כך..הפיקוח, המסגרת. למשפחתון פרטי/מטפלת אין באמת את הפיקוח שאני רוצה ומצפה.
זה מקום שבו הקטנים מתפתחים, משחקים, לומדים, והכי חשוב- בחברה!! לומדים איך להיות עם חברים, וכיום- הבן שלי כל כך אוהב חברה ומתבאס כשצריך לעזוב את החברים.
בעז"ה גם את הבאים בתור אשלח למעון(כרגע עוד סטודנטית..)
מה שכן, יקח לה טיפה זמן להתרגל. הוא מספיק גדול בשביל להבין..אבל זכרי, לך זה יותר קשה מאשר לילד עצמו..
המון הצלחה!

לראות אותה מחייכת באושר כשמזהה את המטפלת שלה ולראות את האור והרוך בעיניים ובקול של המטפלץ כשהיא מספרת איך היה.
לשמוע מהמנהלת על הבת שלי איך התפתחה ומה עשתה היום.
ולדעת שטוב לה בוודאות.

אם המטפלת טובה ונעימה, ואת סומכת עליה- הקושי פוחת.

אלא למטפלות  משם שאני מכירה שיראו את הבת שלי בכלל בתוך הכל..

ואין למטפלת מחליפה, במקרה והיא מרגישה לא טוב וכד',

ואם הילדים שלה חולים- הם נשארים בבית...

 

תכלס- הכי טוב עם אמא

פיקוח חזק מאוד..עד כדי כך שאני לא רוצה לפתוח משפחתון .מפחדת ממנה...

סוגרת משפחתונים על ימין ושמאל...

לדעתי לילד עדיף סביבה ביתית

שבמקום אמא שלפחות יהיה בית 

ואפשר לברר על המטפלת...

מנסיון (עבדתי גם במעון וגם פרטי מהבית)

בבית את מחליטה מי יהיו הילדים, מה יהיו שעות העבודה, את גם בבית שלך אז את יותר רגועה (אם ילד היה נרטב או מתלכלך או שהיה חסר לו טיטולים, או אוכל אז תמיד היה לי משלי לתת לו. במעון לא תמיד יש לך טיטולים או בגדים להחלפה ואת תמיד בלחץ כשחסר.

במעון עובדים גם עם מלא מלא ילדים והמשכורת הרבה יותר נמוכה מאשר בבית, וזה ממש מתסכל ולא נותן חשק להשקיע בעבודה.

הפיקוח הזה תמיד משדר לך שאי אפשר לסמוך עליך ולכן הרבה פעמים מתנהגים בחיוך ובנחת רק כשהמנהלת נכנסת לכיתה...

 

לדעתי, אין מה להשוות בין טיפול ביתי לבין מעון

הנוספים שרשמתי?

וגם- את מדברת מהצד של המטפלת,

אני מדברת מהצד של האמא, שעם כל האמון במטפלת, רוצה לוודא שילדה יהיה מטופל בצורה המקסימלית.

 

לטפל בילדים זו העבודה הכי קדושה, אבל גם הכי שוחקת.

וגם כשהיא מחסירה היא מוצאת מחליפה. תמיד יש כמה מחליפות אופציונליות בסטנד ביי.

כשפותחים משפחתון יודעים שלא תוכלי לצאת בשעות הבוקר מהבית כמעט אף פעם.

 

יש כאלו שיסדרו להן יום חופשי כבר מתחילת שנה. וגם זה בסדר. גם במעון יש למטפלת יום חופשי.

 

לגבי הילדים החולים, צחקתי כשקראתי... אם כבר יש ימים בהם מטפלת פרטית נשארת עם ילדים חולים בבית זה ימים בודדים. במעון יש כל השנה ילדים חולים. במעון ילדים חולים הרבה יותר מאשר במשפחתונים. לא בגלל ההגיינה, אלא בגלל שיש שם מ-ל-א ילדים, בחדר אחד, כל יום למשך כל היום (בנוסף יש הורים ששולחים ילדים חולים למעון ועד שהמטפלת מאששת את חששותיה שהילד אכן חולה ועד שההורים באים לקחת את הילד החולה, הוא הספיק כבר להדביק חצי מהכיתה) אצל מטפלות פרטיות זה קורה הרבה פחות. אולי בגלל האמון העמוק יותר בין המטפלת להורים, אולי בגלל היחס האישי שיש במשפחתון, אולי בגלל שיש מעט ילדים. בכל מקרה במשפחתונים ילדים חולים הרבה פחות.

 

כשהבת שלי היתה במעון היא חלתה בוירוס של שלשולים למשך חודש (!)

ומתוך 29 ילדים בכיתה שלה היו עוד 17 שחלו כמוה.

זה היה מעון מבריק ומצוחצח. אבל מה לעשות? כשיש כיתה כזו ענקית, זה מה שקורה.

נראה לי שהקב"ה לא תכנן את גוף האדם לחלוק כ"כ הרבה חברים לכיתה בגילאים הרכים והצעירים.

 

ולגבי האמון במטפלת, לדעתי זה קשור לנתינת אמון באופן כללי. מי ששמה את הילד שלה במעון כי קשה לה לתת אמון במטפלת, זו כנראה מישהי שקשה לה לתת אמון בבני אדם.

כלומר זה לא קשור ליחס שנותנות המטפלות הפרטיות/במעון זה קשור למשהו פסיכולוגי אצל האמא.

 

כל מטפלת היא מקסימה. לא משנה איפה היא עובדת.

בעיני, מי שפותחת משפחתון בבית, זה מפעל חייה ולא עבודה שהיא הגיעה אליה כי זה יותר נוח מלעבוד בנקיון (לא שכל המטפלות כאלו אבל יש גם כאלו)

במעון פגשתי יותר מטפלות ממורמרות מאשר במשפחתונים פרטיים. ולא תעזור שום מפקחת לנושא הזה. א"א לפקח על מה שקורה בלב של המטפלת, ובעיני זה הדבר הכי חשוב. יותר מהיגיינה, יותר מלו"ז עשיר, יותר ממעון מאובזר היטב, יותר מארוחת בוקר וצהריים.

 

קוראים מתוך דברייך שאת מטפלת בנשמה.

הייתי שמחה לשים אצלך את התינוק שלי.

אין לי שום בעיה פסיכולוגית לתת אמון, ההפך אני נותנת לפעמים אמון רב מאוד , אפילו יותר מידי, וילדי היו במשפחתונים ומטפלות ובסך הכל היה לי אמון ורובן היו בסדר ואפילו חמות וטובות, אבל כרגע בני במעון מעולה, ואני מרגישה שיש יתרון כלשהו כאשר המעון מעולה, הפיקוח הוא לא של המפקחת או המנהלת אלא עצם הנוכחות של אנשי צוות רבים, ושהמטפלת הראשית משרה אוירה טובה, שאר המטפלות נכנסות לזה, לא נעים להיות פחות טובה ליד מטפלות אחרות, כמובן שיש גם מעונות טובים פחות, ויש מטפלות מסורות שנותנות את הנשמה, אך הן לבד עם 5 תינוקות לפעמים, ובית שלהן שצריך לתפקד, ולפעמים קשה להן ואין גיבוי של איש צוות אחר, שכל אחת תעשה את השיקול שלה בהתאם לאפשרויות העומדות בפניה, רק חבל לפסל מעון על הסף, כמו שאני פסלתי פעם עם הגדולה שלי, רק בילד החמישי גיליתי שהמעון יעול לתת מענה טוב, הילד שלי בכל אופן הולך כל בוקר בשמחה, ברוך ה', וכשאני באה בסוף היום נראה שמח

הגדולים שלי היו במשפחתונים ואת הקטנים יותר שלחתי למעון טוב , חם , ומומלץ מאוד, היתרון של המעון מבחינתי שיש פיקוח, לא מטפלת לבד עם 5 ילדים, בביתה, לפעמים עושה גם כביסות ובישול תוך כדי ואף פעם לא תדעי מה היא עושה כשאין אף אחד, במעון יש פיקוח כל הזמן ואם זה מעון טוב, עם אוירה חמה ואוהבת, זה עדיף לדעתי, הילדים שלי הולכים בשמחה, ללא בכי, לאחר תקופת הסתגלות קצרה

לק"י

כמובן שזה תלוי משפחתון (ומעון).

זה אני.
חזרתי מחופשת לידה קצת מוקדם מכל מיני סיבות ( חוקית ושלא...)
ופיצונת היתה בת חודשיים וחצי בפעם הראשונה שמתי אותה אצל המטפלת במעון.
כמה בכיתי. היה לי קשה בטירוף..
אבל השד לא כזה נורא בסופו של יום.
אני ממשיכה להניק ושואבת לה בקבוקים למעון.
וסהכ נראה שטוב לה שם.
היא קטנטונת רק בת ארבע חודשים וקצת.. כשאני מגיעה היא נקיה רגועה מחייכת.
למדתי להרפות ולתת אימון.
שנה הבאה מפחיתה בעזה לחצי משרה..
אגב לא יודעת אם לקרוא לזה מעון- מטפלת פתחה דירת חדר שלא בבית שלה אלא באיזה בניין ליד ויש לה שם עוד שלושה תינוקות חוץ מהבת שלי...
בהתחלה שמתי מ9-1 וראיתי שאני מרוצה אז כבר לא אכפת לי ליותר...
תודי לה על החצי שנה יחד ותאמיני שהכל יהיה בסדר בעזה

ככה זה כשאמא שלה סטודנטית...
היא במעון ביישוב עם מנהלת שמקפידה ממש על הכל! הבת שלי עם חיוך ענק כל בוקר כשמגיעים, מחייכת למטפלות שלה ונהנית לשחק שם עם התינוקות האחרים. חוזרת תמיד עם חיתול נקי ובגדים נקיים (חוץ מהיום החופשי שיש מטפלת מחליפה שפחות מקפידה), מקבלת חום ואהבה מהמטפלות. טוב לה, טוב לי וכולנו מרוצים.

אם כשאת מגיעה לקחת את הילד בחזרה את רואה שהוא באמצע לשחק, רגוע ונקי -
אני חושבת שזה מדד טוב.
אפשר גם להגיע מידי פעם בשעות לא צפויות....

היה לי ניסיון אחד עם מטפלת לא מוצלחת שכל פעם שבאתי לקחת את הקטן שלי ראיתי אותו עומד אומלל כזה י הוא היה רץ אלי בבכי, בכי של פחד והקלה שסוף סוף הגעתי (ולא מדובר כמובן על הימים הראשונים של ההסתגלות)

כל אחד נפתח בשעות אחרות:

אחד בשכונת האולפנא -  פתוח ראשון

אחד בבית אל א' - פתוח שני.

אחד בבית אל ב' - ליד הישיבה פתוח שלישי.

אני לא סגורה על השעות פתיחה בגלל השינוי לשעון קיץ

וממליצה לך לבדוק באתר של מועצה מקומית בית אל.

 

הבלניות מתוקות ממש. מבחינת איכות המקוואות: מקווה שכונה ב' הכי מסודר ונקי אבל נפתח מאוחר.

גם המקווה באולפנא נחמד והיתרון שנפתח ממש מוקדם מהשקיעה בערך.

אני אישית לא טובלת בשכונה א' כי הוא ישן ומוזנח...

 

לא צריך לתאם מראש. בהצלחה!!

ובאמת ב' הכי מוצלח ובאולפנא גם ממש יפה בב' אני טובלת קבוע והבלניות ממש נחמדות באולפנא טבלתי פעם אחת כשהייתי צריכה לטבול אחרונה ושיחליפו אח'כ מים ושם החליפו באותו יום והבלנית אמרה לי מתי להגיע ואפילו קצת עיכבתי אותה כי היה קצת עמוס באותו יום אז טבלתי קצת אחרי הזמן והיא הייתה ממש בסדר איתי
בא' לא הלכתי אף פעם כי אומרים שהוא קצת מוזנח ולב' לרוב נוח לי יותר להגיע מבחינת שעות ומיקום

 

*מקווה גבעת האולפנה לקראת סוף העליה לארטיס: חצי שעה לפני שקיעה, למשך שעתיים.

*מקווה שכונה ב': מרכז היישוב, מתחת לישיבה הגבוהה, ליד ביה"ס: 20:30-22:30.

*מקווה שכונה א': ליד הכניסה ליישוב, ליד גן הפיל...: 19:30-21:30.

 

באולפנא ובב' אפשר להתארגן בנחת מההתחלה ועד הסוף ויש ה-כ-ל...., אין שום צורך לתאם מראש, דופקים על דלת הכניסה עד שהבלנית אומרת שאפשר להכנס (כדי שלא תפגשי אף אחת...,) בד"כ אין בכלל תור.

 

בא' צריך להתקשר 029975234 שניה לפני שאת באה, כדי לשאול אם פנוי, גם שם יש את כל הציוד, אבל יש יותר עומס אז יצא פעם שזרזו אותי בהכנות... (ואין שרותים בחדר הכנה)

 

 

בהצלחה רבה!

 

www.kipa.co.il/mikve/
או לכתוב בגוגל "מקווה כיפה"
יש שם פירוט על כל המקוואות נראה לי, כולל ציונים.
כשחמישה כוכבים זה הכי טוב (נגיד תור- אז לא עמוס)
שיני לב שבנוגע לבית אל יש שם בית אל ובית אל ב'.
נראה לי שאלו שלושת המקוואות שהאנונימיות דיברו עליהם.
בהצלחה!

בטוח לא צריך לתאם עם הבלנית (שלא כמו ב א')

ואת תמצאי אותו בקלות (כי הוא במרכז הישוב)

 

גבעת האולפנא זה קצת בקצה של הישוב ותצטרכי לשאול אנשים

במקווה של ב' זה מאוד פשוט. את נכנסת (עם רכב) מהכיכר של שבעת המינים לסיבוב של רחוב מעגלי הראי"ה וזה נמצא בכניסה לרחוב הזה מצד שמאל (בדיוק בסיבוב)  

לפעמים צריך לחכות כמה דק שיתפנה חדר עם אמבטיה (יש חדר אחד עם מקלחון ובשבילו כמעט אפעם לא צריך לחכות)
ולדעתי גם את המקווה של האולפנא קל למצוא

בעליה לארטיס- הפניה השניה שמאלה (אם מכירים קצת- איפה שהיה הפינוי של גבעת האולפנא), מבנה ראשון משמאל.

אני לא מכירה את בית אל בכלל...

תודה צדיקות

בכיכר השניה (לא זאת שמיד אחרי הכניסה אלא בהמשך) את פונה שמאלה וממשיכה ישר עד שישלך פיצול לרחוב מעגלי הראי"ה ימינה ולעוד רחוב ששכחתי משמו הוא בירידה.. המקווה הוא מולך. יש שם שילוט ברור ממש. ומין שער כזה שזה הכניסה למקווה.

יש עליה פסלים גדולים של רימון, גפן ותאנה. זה סימן זיהוי שמאוד עוזר

הטלפון במקוה 9973540

זה עוד לא שבוע שעושים בו מעקב תנועות, וכידוע כל הריון הוא שונה..

תחיה/ יפעת, אולי שווה לפתוח שרשור נעוץ עם ידע מסודר על התנועות? נראה לי שהרבה שואלות על זה.

לפעמים שליה כזו גורמת לתנועות להיות פחות מורגשות, בייחוד בשבוע כזה.

מעקב תנועות זה בין שבוע 24-28 

ואם יש לך שיליה קדמית או שאת מלאה יכול להיות שתרגישי מאוחר יותר. 

עשינו גם משהו דומה ואמרנו יחד 'נשמת' כהודיה על הולדתה.

אפשר גם לעשות סעודת אמנים לזכותה ולגאולת עמ"י...

אשמח(מאוד..) לקבל רעיונות..
או לשמוע מה עשיתם ואולי מתוך זה יעלו לנו רעיונות.

שבוע טוב

http://www.itim.org.il/טקס-שמחת-בת-מודרני
אם אתם מתחברים..

מישהו יזם לעשות סבב, העריסה עברה בין כולם והייתה מלאה בממתקים, וכל אחד כשהיא הגיעה אליו ברך את התינוקת בברכה מקורית ולקח ממתק.

לא תמיד יהיה סדיר אבל אין לדעת  

1. אני לא מקפידה בגיל כזה כבר.
2. מוסיפה דייסה כשמרגישה שהמטרנה לא מספיקה בשביל הלילה

אז לא צריך להוסיף?

אני מקפידה עד גיל שנה ואני חושבת שזו ההנחיהה.
וגם עכשיו אני מעדיפה לתת לו רתוחים אם יש לי.

1.‏ מיים רתוחים זה עד גיל שנה...
2.‏ למה צריך להוסיף דייסה?? לא חובה ‏.‏ אם את רוצה תוסיפי לפני השינה.‏ הבת שלי אכלה יפה מאוד רק סימילאק עד גיל שנה ו3‏ חודשים ואז נגמלה...
בעיני סתם מיותר.‏ עדיף שתכיני לה לבד דייסת קוואקר בייתית.

תכניסי מה שאת רוצה גזר בטטה קישוא דלעת אם היא מסתדרת כבר עם מרקמים אז אפשר עדשים או כל מיני סוגי קיטניות. אפשר להכין מה מרק עוף עם ירקות אפשר להביא גם אוכל רגיל קובה מעוך פירה קוסקוס עם מרק ירקות או כל דבר אחר שאתם אוכלים רק למעוך טוב.

להכנת דייסה: תרתיחי כוס מים, ןתשפכי לסיר חצי כוס קוואקר טחון.

זה מתבשל תוך שתי דקות, ואפשר להוסיף לזה אגס, תפוח, תמר או שזיף מיובש (מונע עצירות).

זה משביע מאוד ויש בזה הרבה רכיבים טובים וחשובים.

לגיל חצי שנה עם הטעמות!!! הוא בן 5 חודשים ויונק ..

אני נותנת בעיקר ע"פ דקישה, ובגיל חצי שנה אצלי יש ממש דרישה לאוכל.

לק"י

מתחילים ארוחטת ממש בהדרגה, ואם צריל משלימים ארוחה בחלב.

https://www.materna.co.il/%D7%94%D7%98%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%98

לשטוף רק במים במשך חודש ואפילו לא כל יום לשטוף אותו (כמה שפחות).
עכשיו אני חופפת רק עם שמפו פעמים בשבוע בערך ושאר השבוע רק מים
השיער שלי בריא וטוב והנשירה פחתה.

אצלי אחרי 2 ההריונות היתה נשירה מטורפת ממש

שהתחילה בערך 4 חודשים אחרי הלידה והסתיימה בערך 8 חודשים אחרי הלידה

היה שלב שהרגשתי שיש לי כלב בבית כי לאיפה שלא הייתי מסתכלת ראיתי שערות שלי..

שאלתי את הרופא שלי והוא אמר שפשוט בהריון כמעט ואין נשירה אז כל מה שהיה אמור לנשור נושר עכשיו.

אני ממש הרגשתי כאילו כל פעם שאני מסתרקת חצי מהשיער נשאר לי במברשת, אבל בסוף למרבה הפלא נשאר לי שיער על הראש.

אז אני מניחה שזה טבעי בסה"כ..

ומתישהו בלי לשים לב זה נפסק (אולי 6-7 חודשים?) וחזר לנשירה הכמות הרגילה שהייתה לפני ההיריון...

הפיתרון להמשיך לקחת פרנוטל

מה זה בדיוק? ואיפה קונים את זה? האמת היא שזכרתי את זה מפרסומת ששמעתי מזמן (ruts-h-r, פתרון חזק לנשירת השיער...) מדהים כמה שזה נשאר לי בזיכרון, למרות שעד עכשיו זה היה לגמרי חסר משמעות בשבילי. ואגב, אני לא משתמשת במרכך בכלל. מאז ומתמיד...

גם לי הייתה נשירה מטורפת ואחרי כמה זמן (די הרבה זמן, כמה חודשים) זה עבר לבד.

לא מבינה את העצות לא לחפוף הרבה או לחפוף רק במים. אצלי זה דווקא מתכון בטוח לנשירה..

בס"ד

פעם הרוקחת אמרה לי שבהיריון אין כמעט את נשירת השיער הטבעית, ולכן אחרי לידה יש נשירה בכמות גדולה... אז תחשבי שזו פשוט נשירה שהייתה צריכה לקרות במהלך תשעה חודשים...
אותי זה הרגיע!!

תנסי להחליף ותראי אם יש הבדל.מלפפון שמעתי שעוזר לנשירה ואפשר לקחת מולטי ויטמין שמשלים את החסרים..

להסתפר, להפחית במרכך,

והספרית אמרה שג'לי/ג'לטין עוזר לחיזוק. היא אמרה גם שבגלל הקשר החזק בין אמא לתינוק שלה- בתקופה שלתינוק נושר שיער גם לאמא נושר.

פשוט לגרד את הראש מכל הכיוונים. זה גם עוזר לזרימת הדם בראש וגם תורם לחיזוק השער.

גם מומלץ לא לחפוף יותר מפעם בשבוע וגם לא להשתמש במרכך שער. לאכול טוב את כל אבות המזון. ולהוסיף כדורים של אבץ  שטובים גם לעוד דברים בגוף כמו לחיזוק הציפורניים ולהטבת העור. או לקנות קומפלקס של ויטמינים שעוזר ספציפית לשער שמכיל בתוכו אבץ ועוד דברים טובים. 

כמו"כ להשתדל מתי שאפשר לאוורר את השער ובשום אופן לא למתוח אותו חזק בקוקו/קוקס וכדו'...

ולא להשתמש בכלל בקרם לחות לשער ובמיוחד לא על שורשי השער. השומן שבזה גורם בין היתר לנשירת שער.

בהצלחה והמון בריאות. אל תשכחי ששער כל הזמן צומח. הוא לא רק נושר.....

לא לחפוץ במים חמים מאוד, זה מחליש את השיער.

 לאחרונה הכרתי מוצרים מדהימים של חברת"פוראוור" שיכולים לעזור ממש בבעיית נשירת השיער- שילוב של תמיכה של הגוף מבפנים ומבחוץ.  אם מענין אותך לשמוע פרטים, תגיבי בשירשור ואחזור אלייך ב"ה. ואגב- משהי כתבה מנסיון שהנשירה עוברת לבד, אצלי הנסיון מראה אחרת...

קודם כל מזל-טוב, ידוע שנשירת שיער נובעת  בין השאר ממחסור במינרלים -ולאחר לידה זו תופעה נפוצה.  חברת "פוראוור" מייצרת מוצרים מאלוורה אורגנית  מיוצבת ופעילה באיכות ללא מתחרים בשוק ,וכן תוספי תזונה ייחודיים. אני ממליצה על שילוב של ייצוב ואיזון של מערכות  הגוף ע"י משקה אלוורה (ועל הדרך תרוויחי  חיזוק מערכת חיסונית, ניקוי מערכת העיכול ומולטי ויטמין אופטימאלי...)וכן כמוסה של ויטמינים ומינרלים שונים . בנוסף מומלץ לעסות את הקרקפת במשחה המורכבת מאלוורה וגופרית המחזקת את שורשי השיער. - על כל המוצרים יש 30 יום אחריות מהחברה! 

 

                  אם את מעונינת להמשיך לשמוע פרטים - bendavidne@gmail.com  (אני מעדיפה לא לפרסם מספר נייד בפורום).   לילה טוב.

אחרי האחרונה שוב גידלתי

אחרי שתי הלידות זה עצר ברגע את הנשירה המטורפת. 

שימרו על הבריאות של הגוף והשער והכל יסתדר. יש כאן הרבה עצות טובות. נסו אותן...

ההשפעה התחילה תוך כמה שעות (שעתיים-חמש שעות)
שימי לב שהמינון המומלץ הוא פעמיים ביום לפחות (בערב)..
בהתחלה ניסיתי לקחת רק כדור אחד, וזה עזר רק ליומיים-שלושה ואז ההשפעה נחלשה וחזרתי להקיא, מאז אני במינון של 2 כדורים ביום

הניסיון שלי הוא מהפסקת הגלולות אחרי החתונה. לקחתי כמה שנים עד החתונה..
והיה בלגן, לא זוכרת בדיוק אבל בחודש הראשון היה דימום מוקדם מאד שלא יכול להיות עוד מחזור נורמלי.
בעצם, הדימום שאחרי הגלולות הוא לא מחזור אמיתי: הוא כמו הדימום שבשבוע הפסקה. ואי אפשר לדעת מתי היה הביוץ, אז פשוט תעזבי. תהיי רגועה, תזרמי עם השגעונות הנוכחיים של הגוף שלך.
רק כדאי לשאול את הרב ולא לאסור את עצמכם סתם בגלל כתמים.

לא כולם בעלי רגש מוסרי מפותח כל כך.

יש לי גיסה עם ocd
והיא חיה עם זה בשלום ובשלוה... ועם טיפול!
עד שלא טיפלה בזה המצב שם היה קטסטרופה.

אז קודם כי כל חיבוק. זה דבר נפוץ וכל הכבוד שאת פתוחה לשיפור ולטיפול.
על שיטת שלושת המימדים שמעת?
הבנת ממנה שזה פעל אצלם יפה מאוד..
אם את מעוניינת אשאל אותה עוד פרטים. היא מאוד פתוחה עם זה ולמיטב ידעתי לא גולשת כאן...

בהצלחה רבה.

אם את מודעת זה קורה הרבה לאנשים שרוצים לעשות טוב.

ואין לך שום בעיה נפשית.

טוב שאת מודעת לעניין ושאת הולכת לטפל.

ה' יהיה בעזרך!

מפסיכיאטר..

נשמע מפחיד אבל הוא ידע לאבחן אם זה אכן OCD.

בנוסף, ישמצב שאחרי שתהיה לך אבחנה מסודרת הוא יוכל להפנות אותך למטפלים מתאימים אולי אפילו דרך הקופה.

 

זה לא אומר שיש לך בעיות נפשיות, רק קושי קטן שחובה לטפל בו!

גם לי יש את זה ומאז שאני בטיפול זה ממש השתפר,
אני הלכתי דרך אירגון ניצה,
אבל מניחה שרק אישה אחרי לידה יכולה לבוא לזה דרכם.
בטח יש עוד הרבה מטפלות אחרות שאפשר ללכת אליהן.

מה שחשוב שזה דורש הרבה התמדה ותירגול ואז רואים תוצאות..

יש לבם שיטת טיפול מיוחדת לזה

. יש לזה ב"ה טיפול ועוברים את זה.

טלפון אפשר למצוא בגוגל. יש להם אתר.

 

אכן ממליצה מאוד להתייעץ עימם.

 

בהצלחה!

כמה שאלות על סרזט-
האם רופא משפחה יכול להביא מרשם לסרזט?
סרזט עלול עשות כתמים?או שאפשר להתחיל ב7נקיים?
תוך כמה זמן משפיע?

מניקה מלא

כי לא השתמשתי

לגבי סרזט -

מרשם מרופא משפחה זה תלוי ברופא וגם תלוי אם קיבלת בעבר או זו פעם ראשונה. מרשמי המשך בודאי שנותנים אבל להתחיל לא בטוח..

לגבי כתמים בהחלט יכול לעשות כתמים. המלצת מכון פועה בגדול זה להתחיל שבועיים לאחר הטהרה משתי סיבות - א. יהיה קודם כל זמן בטהרה לאחר התקופה הארוכה של האיסור אחרי הלידה. ב. יותר קל להתמודד הלכתית עם שאלות כתמים מאשר לנסות להטהר כשיש כתמים או צבעים בבדיקות פנימיות...

ולגבי המניעה לאותה תקופת ביניים מהטהרה עד להשגת השפעה הגלולות כדאי להתייעץ ישירות עם מכון פועה ולקבל המלצתם.

 

בהצלחה!

יש בסופר פארם ספוגיות למניעת הריון...
השתמשתי בזה..
יקר קצת 3ספוגיות ב 50 שח..
בהצלחה...

אף פעם לא איחר לי גם כשהייתי בלחץ נשבעת חחח זה תמיד היה מקדים לי תמיד!! אני לא רגילה שמאחר לי אני מפחדת..

חבל שתבחרי באופציה השנייה. ואם את מקיימת יחסים בגיל כזה, את כבר יודעת מזה אומר שמאחר..כך שאם שאלת פה כדי להשקיט את המצפון.... לא יודעת אם תקבלי מענה כזה. כי את צריכה להבין שאת לוקחת אחריות על המעשים שאת עושה. והמעשים הם מאוד חמורים.

אי אפשר לעשות מה שרוצים, ואח"כ לבקש עיצה ב"פורום"...או במקרה החמור לבצע הפלה.. 

אני יודעת שלא שאלת על זה, אבל חבל שאת לא שומרת על גופך, ומונעת מהחבר שלך עבירות שאי אפשר להשיב אותן

זו עבירה חמורה וחשוב שתדעי את זה

 

 

מקווה שתקחי את הדברים שלי ברוח טובה, ובהצלחה לך

 

זה לא שאני לא מוגנת אני מוגנת ועם קונדום זה לא שבחרתי להלחץ פתאום.

זהו פורום דתי לכן ערכתי לך קצת את הכותרת.

 

תקני בדיקת הריון ביתית, לפעמים יש שינויים והמחזור יכול להשתנות ומצד שני אם את בהריון כדאי לדעת על זה כמה יותר מוקדם. 

לא ניראלי שיש היריון.. מפני שהיינו ממש מוגנים..

תמיד יש את הסיכוי ... 

אז קודם כל הפורום הזה הוא פורום דתי והבנות כאן לא ככ רגילות לכאלה סוג שאלות ולכן גן לא בטוח שתדענה לענות..
חסר כאן כמה פרטים חשובים. מה אורך המחזור בדכ? מתי בערך קיימתם יחסים?
זה עקרוני כדי לדעת אם הייתם יחד בזמן הביוץ...
בכל מקרה יום אחרי האיחור אמורה להגיע כבר תשובה האם קיים הריון.
תלכי לאיזה בית מרקחת מרוחק תקני ותבדרי בשירותים. אם את בכל זאת חושדת אפשר לעשות גם בדיקת דם בקופח שזו הבדיקה הכי אמינה...

יוו כמה לחץ.
להבא זה לא שווה אתזה!
כאישה דתיה אני יכולה להמליץ רק להמנע מיחסים שאסורים עפי תורה אבל קשה לי להאמין שתשמעי בקולי
פתרונות אחרים אסור לי לייעץ..
אז תעשי לי טובה אישית ותפני לרופאת נשים. קצת תדברו על החיים ועל המוות בעיקר על החיים ועל איך הם מתחילים......

המחזור לשעבר קיבלתי אותו ב28 והוא נגמר ב2 אם אני לא טועה . וב16 קיימנו יחסי מין. עם קונדום. לא היתה שום חדירה מסוכנת בלי אמצעי מניעה

וקונדום הוא אמצעי מניעה חלש( מספיק חור..)
וגם בעייתי הלכתי.
תנסי לברר על גלולות אן התקן שהאחוזים איתם גבוהים יותר.

קרה גם לחברה שלי רק שניא נכנסה להריון בטעות😐
אבל כל עניין זה משהו אחר אם הייתם כל כך מוגנים אין סיבה שזה הריון והגיוני שמאחר קצת... אין מה להלחץ.. חכי קצת ותקני בדיקת הריון כדי להרגיע את עצמך... בהצלחה❤❤❤

גם מעוניינת לדעת

להכין לי מראש תעסוקות מתאימות למקרי הצורך.

אפילו הפתעות בשקל כאלה,

לא זוכרת מה מעסיק בגיל הזה, אבל שיהיה לך מוכן משהו במקום זמין לדחוף לה ליד שלא תפריע לך.

אפילו ממתק - בעיניי שווה שתאכל משהו לא בריא ותצליחי לא לכעוס עליה.

 

במקרי חירום - כשאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ,

כבר קרו כמה פעמים שעצרתי הכל, מצידי שתמשיך לבכות ל2 דקות, זה לא אסון,

וזה עדיף בעיניי משאני יתפרץ עליה, מה שברור שפחות עדיף.

אני פשוט מתעלמת לרגע ממנה ומהבכי,

יושבת לי לרגע, וחושבת על עצמי.

מה אני צריכה עכשיו?

אולי כוס מים?

אולי סתם לנשום עמוק דקה?

אולי לתכנן רגע את צעדי?

אולי ללכת לשירותים?

ואז אפשר לחזור להתייחס לילדה.

 

לפעמים גם עדיף להפסיק את מה שתכננת לעשות, אם רואים שזה לא הולך איתה.

אז תספיקי פחות, ותהיי יותר רגועה איתה. זה בד"כ שווה.

 

אחרי הלידה, עם שניים קטנטנים זה באמת קשה, צריך למצוא שיטות, ולדעת שזה עובר.

לי עזר להכין ספר עם תמונות לגדול כשהנקתי את הקטן,

או לצאת עם שניהם הרבה החוצה, זה מרגיע.

אני מקווה שזה ברור לך שזאת חציית קו אדום לתת לילדה כל כך קטנה סטירה. היא עוד לא מבינה שהיא עושה משהו בעייתי ופשוט אוהבת להשתולל. ברור שזה לא קל ואני ממש מבינה אותך ואת הקשיים שאת עוברת. הדרכים איתם אני מתמודדת (יש לי בת בת שנה וחדשיים):

1. להבין שזה שיש ילד קטן בבית זה אומר שדברים הולכים בקצב אחר לגמרי אי אפשר לתכנן הספקים ולצפות שהכול ילך בקצב שאת רוצה. כל פעם שאני רוצה לשטוף כלים או לסדר את הבית אני יודעת שזה יעבוד רק אם יהיה שיתוף פעולה של הילדה אם יש לה מצב רוח טוב והיא בכיף מעסיקה את עצמה אני נותנת מעצמי כמה שאפשר כדי לסיים הכל בזמן הזה. אם מצד שני היא במצב רוח שדורש ידיים/ התעסקות מתמדת איתה אני מוותרת והכלים יחכו למחר אחרת שנינו נצא מתוסכלות מהמצב.

2. במצבים שהילד משתולל או בקריזות מטורפות ואני מחוסרת כוחות לגמרי אני נותנת לה לבכות ולהוציא קריזות ויושבת ולא עושה כלום זה קורה במקרים מאוד נדירים. השבוע זה קרה לא הבנתי מה היא רוצה והיא פשוט בכתה וצרחה הייתי כל כך מותשת ממנה אז נתתי לה להוציא כעסים אחרי מספר דקות של צרחות על הרצפה היא קמה וביקשה לעלות עלי הרמתי אותה והיא מיד נרגעה ממש הרגשתי שגם אני הצלחתי לצאת שפויה מהאירוע וגם היא הצליחה בעצמה למצוא פתרון להירגע.

קודם כל לא היה נעים לי איך שכתבת.
אולי יש לך ילדה באותו גיל, אבל את לא בהריון מתקדם כך שברור שהרבה יותר קל להתמודד כשיש רק את הילדה . לא שזה מצדיק את זה שנתתי לה סטירה,
אבל זה רק מראה כמה מעייף ומתיש זה.
ובדיוק בגלל שאני יודעת שזה לא טוב ביקשצי עצות.

בנוסף כתבתי בפירוש שאני מרגישה אמא רעה, אז למה את מנסה להעצים את זה ולגרום לי להרגיש יותר רע?.

הכי עדין שיכולתי. לא חשבתי זה נכון רק לנחם ולעודד כי הרגשתי שזה נותן לגיטימציה למעשה. את צודקת שאני לא נמצאת במצב שלך גם אם הייתי בהריון לא הייתי יכולה לדעת מה בדיוק עובר עלייך כי כל אחת חווה את המציאות בצורה אחרת אני ממש לא שופטת אותך על מה שעשית ולכל אחד זה יכול לקרות. כל עוד לומדים מהמעשה ומקבלים על עצמנו לא לחזור על המעשה. אני מצטערת שנפגעת ממני.

אני חושבת שזה לא נורא עם בזמן שאת מעוד עסוקה

היא תשב קצת בעגלה / כסא אוכל / לול

אני נעזרתי בהם המון עם שני הגדולים

ההפרש ביניהם שנה

 

ב"ה שהשני יוולד יגיעו אתו כוחות נוספים

בהצלחה רבה

אני באמת לא מבינה למה להיכנס למצבים של סטרס ולחץ אם אפשר אחרת?

את בהריון וזה לכשעצמו קושי,ופחד...למה להישאר עם הבת בבית?

יש אפשרות לשלוח למעון? מטפלת? 

סטירה או כל מכה לתינוקת כזאת קטנה יכולה להרוס הרבה.

יש לך קושי להישאר איתה בבית(והוא מוצדק) אז תישלחי למטפלת לכמה שעות!!

זה עדיף על העצבים שלך  על הקטנה.

ואני חושבת שזה שווה את כל הכסף שיש או שאין.

אני לא יודעת למה נישארת איתה בבית אבל אם זה משיקול כלכלי

אז עדיף לחסוך בדברים אחרים ולהכניס למסגרת אפילו לכמה שעות ביום.

אני מאמינה את אמא מקסימה ויש לך רק רצון טוב להיטיב עם הילדה,אבל אין ספק שהקושי הוא רב!!!

נסי לעשות חשבון נפש עם עצמך ועם הקושי שאת מתמודדת איתו ותראי איך תוכלי לשנות את המצב.

מאחלת לך המון בהצלחה.

וסליחה אם כתבתי קשה..

קודם כל את בוודאי אמא מצויינת. כי כל אמא היא הכי מצויינת לילד שלה. ואף ילד לא ירצה להחליף את אמא שלו.

 

ולגבי מה ששאלת, נראה לי שאת צריכה להחליט עכשיו, מה תעשי במצבים בהם הבת שלך מרגיזה אותך.

לדוגמא,

ללכת לחדר

לשתות קפה

לחבק אותה חזק

להתקשר לבעלך/לאמא שלך/לחברה טובה ולשתף אותם בקושי

להתעלם למרות שזה קשה

לשים אטמי אזניים לכמה דקות(אני הייתי עושה את זה במצבי קיצון וזה ממש הציל אותי כשהבת שלי בכתה בלי סוף) 

לשים את הבת שלך בתוך הלול עם בקבוק מים וצעצוע 

 

לגבי התנגדות לטיטול. אני כן מחליפה בכוח. אם את מרגישה שזה קשה לך נפשית, או שזה מחדיר בך תחושות אגרסיביות, אז אני כן הייתי מוותרת על טיטול ומשאירה את זה לזמן שיהיה לי כוחות. 

עצות נוספות לגבי הטיטול זה: אם זה קטנים אז כן להחליף בכוח (כי זה לא מלחיץ שהיא תברח פתאום כי זה לא מלכלך), ואם זה גדולים אז לרחוץ אותה במקלחת, ופחות סביר שהיא תתנגד ותרגיז אותך.

אולי תדאגי לנוח קצת, ולהירגע לפני כל החלפה קשה.

 

רציתי להוסיף שאני ממש מבינה אותך. אמנם הבנות שלי לא צפופות, אבל מאוד קשה לי בהריונות. אני בהחלט יכולה לדמיין את עצמי יוצאת מדעתי אם בחודש תשיעי הייתי צריכה להחליף גדולים לילדה מתנגדת בת שנתיים וחצי...

 

מאחר ולי מאוד קשה להישאר עם ילדים בבית, אני מצטרפת להמלצה לשלוח את הגדולה שלך למשפחתון אחרי שתלדי.

לי אישית זה נשמע לא מציאותי. להיות אחרי לידה עם תינוק פצפון וילדה בת שנתיים וחצי, זה נשמע טירוף.

אפשר לאכול מכלים חד-פעמיים. מים, חומר, כפפות וכוחות עולים לא פחות משלוש צלחות חד-פעמיות.

לסדר גם כשהיא ישנה וכדאי שבעל יעזור - כולם יודעים לנקות

אם את רואה ששתיכן עצבניות אז להכניס אותה למיטה לכמה דקות ולהירגע בחדר אחר

ולקבל שילדים בוכים ומשתוללים. ככה הם. משום יש הנחה שברגע שילד בוכה אז הורה חייב איכשהו להשקיט אותו במקל או בגזר. וזה לא נכון לדעתי. לפעמים ילד גם צריך להוציא עצבים בבכי וזמן להירגע. כמובן לבדוק למה בוכה ולא להתעלם לגמרי.

אם זה בכוחות שלך אז סיבוב בחוץ מאוד מרגיע.

בקשר לטיטול - לתת לה בינתיים משהו שאת לא נותנת בכלל. צריך כמה צעצועים פשוטים שיהיו רק בזמן החלפת טיטול בידיים. היא תהיה עסוקה ואת בינתיים מחליפה לה. במקרה קיצוני אפשר להחליף בכוח אבל לא מתוך עצבים אלא כי היא צריכה טיטול נקי אחרת היא תסבול. ולזכור שהיא תינוקת.

ולא להרגיש אימא רעה - להרבה אמהות צעירות זה קורה בילד ראשון.

ומותר לך לקרוא משהו או לראות משהו כשהיא תשחק בקוביות לידך לדוגמא. לא כל הזמן אבל שלא יהיה מצב שהיא בכלל לא משחקת לבד וברגע שאת לא מסתכלת עליה משתוללת.

 

תקפידי שלפחות פעם בשבוע יש לך זמן לעצמך. לא בשביל לעשות עבודות בית אלא פשוט לעצמך. זה ממש חשוב לבריאותך הנפשית.

גם לי היו שניים צפופים בהתחלה (לפני הרבה שנים) והגדול שלי היה שובב רציני. ברמה שאם לא הייתי נועלת את הדלת הוא היה בורח לי לכביש בשניות. (הוא הלך מגיל 10 חודשים.) והיה לי הריון ממש לא קל. ואני מאוד עצבנית בהריונות. ואני בטוחה שגם עשיתי המון טעויות איתו וכעסתי עליו הרבה. ולקח לי הרבה שנים להתאושש מזה שהייתי אמא גרועה ולא נתתי לו את מה שהוא היה צריך. ושבגלל ההריון התייחסתי אליו כאילו הוא כבר ממש גדול ואמור להבין הכל בעוד שהוא  היה בעצם עדיין תינוק והיה צריך שככה אתייחס אליו.

אני זוכרת שהקפדתי שיהיה לי זמן לעצמי מידי פעם. אבל זה לא הספיק. היינו במצב כלכלי לא טוב ולא יכולתי להרשות לעצמי מטפלת אז הייתי ממש במצוקה. אבל ביקשתי הרבה עזרה מבעלי. ואח"כ החלטתי שאני לא יולדת יותר ילדים צפופים. בשבילי זה לא מתאים.

אז הצעתי הנוספת היא שתחשבי טוב לפני שאת כועסת על הילדה, תזכירי לעצמך שהיא עדיין תינוקת רכה וצריכה את הפינוק ותשומת הלב שלך כדי להתפתח לילדה שמחה ועצמאית. ותנסי לצמצם את עבודות הבית למינימום ולהעזר בבעל/ הורים/ אחים וכו'. כי יותר חשוב הבריאות הנפשית של שתיכן ממה תאכלו או איך הבית נראה.

יקרה! את אמא נפלאה!
את סך הכל אמא שקשה לה ואולי חסרים לך קצת כלים (כמו לרוב האמהות בתחילת הדרך).

מבינה מאוד את הקושי שלך.

גם אני ב"ה זוכה להיות עם הילדים בבית, זה כיף גדול וזה גם מאתגר!

כמה דברים שעולים לי מתוך מה שאת כותבת ומתוך הניסיון והחוויות שלי:

1. את כותבת שאת מתעצבנת עליה בעיקר כשאת עסוקה או עייפה.
ובאמת זה קורה להרבה מאיתנו.
הפתרון לזה הוא קודם על להבין שהילדה שלך נפלאה ומקסימה ופשוט לך קשה כרגע. הבעיה היא לא בהתנהגות של הילדה אלא בפנאי וביכולת שלך באותו רגע.
אז מה עושים במצב כזה?
קודם כל להשתדל כמה שפחות להגיע למצבים האלה - אם זה בתכנון אחר של היום, בחלוקת עבודה אחרת (אולי עזרה מהבעל או עזרה חיצונית), להוריד משימות שלא חייבים לעשות וכד'..
אם בכל זאת את חייבת לעשות משהו כרגע והילדה איתך לנסות להעסיק אותה - אם זה להביא לה משחק (הכי טוב משחק שקשור למה שאת עושה, נגיד אם את תולה כביסה להביא לה לשחק עם האטבים), לשים אותה בעגלה, לעשות איתה ביחד את המשימה, ולפעמים אפילו לשים לה סרט במחשב.

ומה קורה אם היא בכל זאת משתוללת ו"מפריעה" לך?
לעצור, לנשום, לזכור שהבעיה לא אצלה אל אצלך, ולנסות ביצירתיות לפתור את הבעיה.
לפעמים תופתעי שכשאת מגיבה בנחת הדברים נפתרים מהר וברוגע.

2. לגבי החלפת טיטול, מה שלנו עזר - לתת לה לשחק עם משהו, לשיר שיר שהיא אוהבת (אגב, "ידיים למעלה על הראש" הוא שיר מצוין בדיוק לזמן הזה), לספר לה סיפור תוך כדי, להצחיק אותה ובזמני קיצון אפשר סרט במחשב אם הוא ליד או להחליף בנחישות ורגישות, בלי כעס אבל כן חדורים במטרה.

3.אני לא יודעת מה הסיבה שאת איתה בבית, אבל אני כן יכולה לספר לך מהניסיון שלי.
אני בבית עם הילדים לגמרי מבחירה כי אני מאמינה שילד צריך להיות בבית עם אמא בשנים הראשונות.
אבל אני גם מאמינה שצריך הקשבה לעצמי ולילד אם זה באמת טוב לו ולי.
אני יכולה להגיד לך שהיה לי ילד שהיה שובב מאוד וכל הזמן היה צריך שאעסיק אותו, וזה היה לשנינו מאוד קשה.
עד שהגעתי למסקנה (קצת מאוחר מידי לטעמי) שהכי טוב לשנינו שהוא יילך למסגרת.
מצד שני היה לי ילד שידע להעסיק את עצמו, ולי היה יותר פנאי אליו אז הוא נשאר בבית בכיף להרבה יותר זמן.
תבדקי מה מתאים לך ולבית שלך!

4. כל אמא ובעיקר אמא שנמצאת עם הילדים כל יום זקוקה לפנק את עצמה ולמלא מצברים!
תחשבי מה יעשה לך טוב וייתן לך כוחות למשל: להתאוורר מידי פעם עם חברה, ללכת לשיעור תורני, ללכת לחוג כלשהו, זמן מוגדר שאת ישנה בלי הפרעות, מתנה קטנה לעצמך מידי פעם, לראות סרט טוב ועוד..
אני אגיד לך אפילו יותר מזה,
אני מאז שאני בבית החלטתי שתמיד יהיה לי בוקר אחד חופשי בשבוע, זה יכול להיות אפילו ל3-4 שעות.
זה היום/הבוקר החופשי שלי שכל פעם אני ממלא אותו במשהו אחר - היו שנים שהלכתי ללמוד משהו, היו שנים שהלכתי לבוקר לימוד לנשים והיו שנים שפשוט ניצלתי את הבוקר הזה כדי להיות בנחת בבית לבד.
תחשבי מה מתאים לך ויעשה לך טוב!
אמא שיש שנותנת לעצמה יכולה לתת יותר לילדים שלה!

ושוב חיבוק גדול, מבינה מאוד את הקושי ובטוחה שרק תצמחי ממנו!

מאוד מפורטת ונעימה לקריאה..חיזקת אותי.

שמחה ממש שחיזקתי!

😘

בענין הסטירות -מה שאני עשיתי -קיבלתי החלטה , שלא משנה מה הילדה עושה -אני לא מרביצה . זה מחוץ לתחום . זה מאד משפיל לקבל מכות . אני קיבלתי, ולמרות שהטראומות שלי בילדות הן חמורות מהמכות שקיבלתי , אני עדיין חושבת , שזה מיותר , לא מחנך ולא פותר שום בעיה . בחיי פגשתי אנשים נפלאים . חזקים , טובי לב , ותמיד כששאלתי הם לא קיבלו מכות בילדותם . לפעמים יצא שפגשתי אנשים מבוגרים פשוטים מאד , שלא הלכו לאוניברסיטה , וכששאלתי אותם על ההורות שלהם -התברר שהם לא היכו את הילדים . ולמה שאלתי? כי שמתי לב שהילדים שלהם היו יותר מאושרים , יותר בטוחים בעצמם .

 

בהצלחה לך ולכולנו . אפשר לחנך ילדים , להקנות להם משמעות , להציב להם גבולות -ואפילו להעניש במקרים מסויימים -בלי לתת אף מכה אחת. 

 

 

אני לא מראה לבן שלי מחשב בכלל,

 

אבל בשעת חירום שכזו

אני שמה לו ביוטיוב שיר או שניים שהוא אוהב.

הוא צופה בזב וזה מרגיע אותו מיד.

 

זה אכן לא מומלץ ולא בריא ולכן שומרת את זה רק לעיתות חירום.

(מאז הלידה של הקטנה, לפני חודשיים, לא השתמשתי בזה... כך שזה באמת נדיר אבל גם באמת עוזר)

אם הגעת למצב שנתת לתינוקת בת שנה סטירה. (ונשמע שזה לא פעם אחת ולצערי נשמע שזה עוד יחזור לפי ההודעה...)

תעשי טובה לה ולך ותרשמי אותה לכמה שעות במסגרת כל יום.

נכון, בעז"ה את תעבדי על מידותייך.

אבל אחרי הלידה זה עוד יותר לחץ ועצבנות וכעס.

וחבל על שתיכן...

 

טיפים-

כנראה יש לך יותר מדי עומס. זה לא מצב נורמלי מה שאת מתארת להגיע לסטירה...

איך הייתה הילדות שלך?

אם גדלת באווירה מתוחה (ואולי אפילו קצת מכות) אני אישית הייתי ממליצה לך עכשיו ללכת לאיזשהו סוג של טיפול כדי להגיע לרצונות האמיתיים שלך להיות הורה עם סבלנות.

את צריכה תמיכה והרבהה תמיכה.

צריכה פתרונות יצירתיים לרגעי הכעס.

ובעיקר צריכה לשים את זה בראש סדר העדיפויות

לא להכות את הילדה.

שימי לך צמיד כתום כמו של גוש קטיף שיזכיר לך שאין שום דבר בעולם ששווה את זה...

אני עדין לא נהנית מההריון אני יוצאת מהבית וכבר רוצה לחזור אני לא יכולה להיות מחוץ לבית יותר משעתיים זה פשוט טירוף ההריון שיבש לי את כל החיים זה לא נעים לומר אבל זה לא פשוט בכלל אני חושבת שאני תקועה בבית עד סוף ההריון מקווה שאצלך זה לא יהיה ככה

כל הזמן יש משהו מציק, אז אם לא בוחרים להסתכל רק, רק על הטוב, איך אפשר להנות?!

ובאמת לא כדאי לקרוא סיפורים מפחידים...

אין מה לעקוב בשבוע 18... לפעמים זה ככה ולפעמים זה ככה.

ו... אולי כדאי שפעם הבאה לפני הבאת סיפור כזה, תרשמי לפני כן... "סיפור מהאינטרנט" ותרדי כמה שורות כדי שמי שלא תרצה לקרוא תוכל להחליט...