וגם כשהיא מחסירה היא מוצאת מחליפה. תמיד יש כמה מחליפות אופציונליות בסטנד ביי.
כשפותחים משפחתון יודעים שלא תוכלי לצאת בשעות הבוקר מהבית כמעט אף פעם.
יש כאלו שיסדרו להן יום חופשי כבר מתחילת שנה. וגם זה בסדר. גם במעון יש למטפלת יום חופשי.
לגבי הילדים החולים, צחקתי כשקראתי... אם כבר יש ימים בהם מטפלת פרטית נשארת עם ילדים חולים בבית זה ימים בודדים. במעון יש כל השנה ילדים חולים. במעון ילדים חולים הרבה יותר מאשר במשפחתונים. לא בגלל ההגיינה, אלא בגלל שיש שם מ-ל-א ילדים, בחדר אחד, כל יום למשך כל היום (בנוסף יש הורים ששולחים ילדים חולים למעון ועד שהמטפלת מאששת את חששותיה שהילד אכן חולה ועד שההורים באים לקחת את הילד החולה, הוא הספיק כבר להדביק חצי מהכיתה) אצל מטפלות פרטיות זה קורה הרבה פחות. אולי בגלל האמון העמוק יותר בין המטפלת להורים, אולי בגלל היחס האישי שיש במשפחתון, אולי בגלל שיש מעט ילדים. בכל מקרה במשפחתונים ילדים חולים הרבה פחות.
כשהבת שלי היתה במעון היא חלתה בוירוס של שלשולים למשך חודש (!)
ומתוך 29 ילדים בכיתה שלה היו עוד 17 שחלו כמוה.
זה היה מעון מבריק ומצוחצח. אבל מה לעשות? כשיש כיתה כזו ענקית, זה מה שקורה.
נראה לי שהקב"ה לא תכנן את גוף האדם לחלוק כ"כ הרבה חברים לכיתה בגילאים הרכים והצעירים.
ולגבי האמון במטפלת, לדעתי זה קשור לנתינת אמון באופן כללי. מי ששמה את הילד שלה במעון כי קשה לה לתת אמון במטפלת, זו כנראה מישהי שקשה לה לתת אמון בבני אדם.
כלומר זה לא קשור ליחס שנותנות המטפלות הפרטיות/במעון זה קשור למשהו פסיכולוגי אצל האמא.
כל מטפלת היא מקסימה. לא משנה איפה היא עובדת.
בעיני, מי שפותחת משפחתון בבית, זה מפעל חייה ולא עבודה שהיא הגיעה אליה כי זה יותר נוח מלעבוד בנקיון (לא שכל המטפלות כאלו אבל יש גם כאלו)
במעון פגשתי יותר מטפלות ממורמרות מאשר במשפחתונים פרטיים. ולא תעזור שום מפקחת לנושא הזה. א"א לפקח על מה שקורה בלב של המטפלת, ובעיני זה הדבר הכי חשוב. יותר מהיגיינה, יותר מלו"ז עשיר, יותר ממעון מאובזר היטב, יותר מארוחת בוקר וצהריים.
(( 
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)