פורום הריון ולידה (עמוד 441)

פעם רופאה אמרה לי לתת לאחד הילדים.

היא אמרה שאפשר במקום שתי טיפות ביום, לתת 14 טיפות פעם בשבוע.

אולי יהיה יותר קל להקפיד

מראש תקני של 1000 ואני מכירה שממליצים גם לקחת 2 ואפילו 3 בבת אחת במיוחד אם ידוע לך שחסר לך. תחשבי שתינוק לוקח 400 ליום...

נספג בגוף טוב יותר...

עיניים ואוזניים חזק!!!!

צערך הוא צערנו.

עד שלא כל החיילים והחטופים יהיו בבית בע"ה בבטחה

אין לנו שבת ואין לנו חג ואין לנו חיים

וזה באמת מעומק הלב

חיבוק גדול את לא לבד!!!!!!!

חגים זה טריגר לא פשוט.

לגבי הקישוטים, תקשטו את הבית אם קשה לכם להתארגן על סוכה.

זה ממש משמח וממלא!

תתלו שרשראות ותמונות, וברכות ומוביילים.

ועוד כיד הדמיון..

אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אחרי שמחת הילדים בע"ה תידבקי גם את בשמחה ובאופטימיות שלהם.

תחילת שנה, זו הזדמנות שהכל התהפך לטובה ובע"ה השנה החדשה תביא איתה ישועות ונחמות!

תחשבי כשהכל ייגמר, תסתכלי אחורה וכמה תהיי גאה בעצמך!

תדמייני איך כשתהיי סבתא, הילדים יבקשו ממך שתספרי לילדים שלהם על ההתמודדות בתקופה הזו..

את בונה עכשיו במו ידייך את ההיסטוריה!

אמן שה' ישלח לך כוחות יש מאין 🤗🤗

מקווה שלפחות שותפות גורל יעודד אותך קצת

❤️❤️❤️

אולי אני אבקש סליחה שאני בעולם המקביל?

ולא מספיק שותפה

ה' שם אותך בנסיון הזה קודם כל ההערצה והודיה גדוךה לך אבל זה לא אומר שזה לא קשה

האמת מתכווצת רק מלקרוא חיבוק גדול ותודה גדולה

מתפללים עליכם וחושבים..

ומכירה את המקום הזה ממש ... אומנם בעלי לא במילואים עכשיו,אבל גם בתפקיד מסויים שנעדר הרבה מן הבית גם בשבתות, חגים וכו'. וזה גם בשביל הציבור. פיקוח נפש.

רוצה להגיד לך שכתבתי הודעה לרב שמואל אליהו שהיום כיפור שלנו לא כמו של כולם. וזה קשה לי מאד. והוא ענה לי שהיום כיפור שלנו במעלה הרבה יותר יותר גדולה והלוואי על שאר האנשים להיות במעלה שלנו וכנ"ל החיילים(זה הרב הוסיף על החיילים.. לא אני)

אז לכי תדעי, אולי בזכותכם גם נחתם עם ישראל לשנה טובה. וכל דמעה שלך וכל צער שלך ה' אוסף ברחמים , שוקל אותה ודן את עם ישראל לחיים טובים ולישועות בזכותך.

תודה לך יקרה

שעל כל צער שלך ה' יחזיר לך טוב כפל כפליים. 

אין לך על מה להצטער

חיבוק!

לטובת מי שאין לה פייסבוק:

שקעתי, אבל קמתי.

זה פוסט קצת אחר, אשמח שתקראו ותצטרפו אליי.

כבר כמה שבועות שאני קוראת פוסטים בקבוצות פייסבוק.

של נשים מדהימות שפשוט נשברות.

ואני רוצה להביא פה את נקודת המבט והניסיון שלי.

אני יפעת, אישה של גל, אמא ל-3 בנות. נכנסתי להיריון עם פרוץ המלחמה, עכשיו הקטנה בת שלושה חודשים, אנחנו בסבב נוסף.

בעלי קפץ בשמחת תורה, אני עברתי לגור אצל ההורים המדהימים שלי, כי אני גרה בדרום ואין לי מקלט.

בשבועות הראשונים הייתי שבר כלי. הורמונלית עם בחילות. צריכה לתפקד בשביל 2 בנות. בוכה המון, לא מצליחה להחזיק השכבות.

הותר לפרסום ראשון שאני מכירה - התקף חרדה.

כשהגוף שלי הגיב ככה, הבנתי שאני חייבת, פשוט חייבת להתחזק, לצמוח מהמשבר. אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח. הבנות שלי צריכות אותי, העובר שצומח לי בבטן צריך אותי ובעלי צריך אותי חזקה.

ואז שיניתי גישה.

הייתה לי הבנה עמוקה - אני חייבת לעמוד בפני עצמי, לא להיות תלויה באף אחד. גם לא בבעלי, שהוא בעזה ואני לא יודעת מה יהיה.

התחלתי לעשות עבודה עצמית אינטנסיבית. לאסוף את כל הכלים שצברתי עם השנים ועם המשברים שהיו לי במהלך החיים, ממש מילדות.

התקופה לימדה אותי המון על עצמי, כמה כוחות יש לי.

אני בלתי מנוצחת! יש לי את עצמי!

כמובן שנשברתי בדרך. בכיתי המון, לא תפקדתי בעבודה, צעקתי על הבנות שלי ולא ישנתי בלילות.

כשגל חזר, סיפרה לי הגננת של האמצעית שהיא סיפרה לה שאבא חזר ואמא כבר לא בוכה.

זה כאב לי, אבל ידעתי בכל ליבי שעשיתי מה שיכולתי וזה חלק מהחיים.

עכשיו אנחנו בעיצומו של סבב ב׳.

כל כך פחדתי ממנו. איך הגוף שלי יגיב כשהוא יחזור ל7.10, ללחץ ולחרדה.

וגיליתי שאני הרבה יותר חזקה. כי יש לי את עצמי חזקה ומתפקדת.

אני בוכה, קשה לי ועצוב לי. אני נותנת לעצמי לשהות ברגשות הקשים.

אבל אני יודעת שאני אקום מיזה.

אני כותבת את זה לא כדי שיגידו לי שאני אלופה ולביאה. אני לא. אני פשוט לקחתי אחריות על המצב הנפשי שלי, את השאר אני לא יכולה לשנות.

אין לנו מושג איזה עוד משברים מחכים לנו.

אבל אני רק יודעת שאנחנו יכולות ומסוגלות לפתח חוסן. לכל משבר שלא יבוא. כדי לא להרגיש קורבנות של המצב, אלא להרגיש תחושת מסוגלות גבוהה, להצליח לנהל את עצמי בתקופות קשות.

ולהיות בלתי מנוצחות! אנחנו יכולות!

אהיה אמיתית ואגיד שאני לא יודעת לאן היוזמה שלי תלך. אבל,

אני מזמינה אתכן, להצטרף לקבוצה שתעסוק בחוסן. איך אנחנו מחזקות את עצמנו כדי לעבור את התקופה הזאת ואת המשברים שנצטרך לעבור בהמשך.

המטרה שלי היא קבוצה שבה נשים יוכלו להתחזק ולפתח חוסן בעזרת כלים שניתנים מתוך הקבוצה.

כל אחת מגיעה עם סל של קשיים.

אבל גם עם סל של חוזקות.

מי שתצטרף לקבוצה,

גם תיטען בעצמה וגם תטעין אחרות מסל החוזקות שלה.

כי יש לנו את עצמנו.

תצטרפו אליי!

ו… תשתפו🙏🏽

לינק לקבוצה - צומחות ממשבר:

‏https://chat.whatsapp.com/CJ1SvbMkXZ82OMp6I2jFZt

חיבוק ענק. רק לבכות איתך לרגע.

והלוואי שתסעו לאנשהו משמח ושתלכי לקנות לך תכשיט מהמם. מגיע לך כל כך! 

שולחת לך הרבה הרבה חיבוקים❤️❤️❤️

כתבת כ"כ נוגע, מרגישים את הלב העצום שלך,

אני כל כך מעריכה אותך ❤️ שככה את נותנת למען העם! תודה רבה ❤️

יש המון המון יוזמות מכל הסוגים , אשמח תשלחי לי הודעה ונוכל מעט שבמעט להביע הערכתנו ולתת מעט כוח.

להשכיב את הילדים ירדתי רגע לרכב. שמעתי מכל כיוון קולות פטישים, שמחה וצחוק, שירי סוכות, והדמעות פשוט זלגו.. בדרך כלל זה ערב כל כך מיוחד בבית, ועכשיו הוא היה כל כך ריקני וחסר 🥺 וזה אחרי ראש השנה לבד, ולפני סוכות לבד..

ממש הרגשתי שאני חיה בפלנטה אחרת מהשכנים והחברים, וזו חוויה ממש קשוחה.

מאחלת לכם עוד הרבה חגים ביחד עם שירים ושמחה.

הלבד הזה ככ קשה.

בעלי לא לוחם אז רק מעט חגים עשינו לבד בגלל המילואים, וזה לא משתווה לקושי שלכן אבל הלב איתכם

רפואה שלימה במהרה לכולם!!

אם זה בא והולך אז סביר שזה צירים

אבל לא בהכרח שזה יתפתח אולי זה רק ברקסטון

מה שמסמל התקדמות בד"כ זה שהם מצטופפים ומתחזקים

לרוב גם הכאב יעבור מהבטן לגב תחתון ולכיוון למטה יותר

אבל לא בהכרח זה ממש סובייקטיבי 

לי אמרו גם חצי כוס יין אבל אני לא שותה

ולנסות לישון

אם זה באמת לידה את תתעוררי כשהם יתחילו להיות יותר רציניים אל דאגה 😉

שיהיה בשעה טובה

שונה מאישה לאישה.

תתזמני מהתחלת תנועה ועד הסוף ומה המרווחים. אם זה סדיר תלכי למיון

נשאר לך לעשות רק העמסת סוכר

תעשי העמסה

שליש שלישי הערכת משקל

פעם ב - תעשי סטיק ולחץ דם

תיק מעקב הריון את לוקחת מרופא נשים בשבוע 37 ונגמר הסיפור..

לא נשאר לך להוסיף הרבה מעבר לבייסיק שאת עושה

ממש ממליצה להשקיע

בסופו של דבר אין על לידת מים (מניסיון)

אני במקומך הייתי משקיעה בשביל זה

אני גרה ביישוב כל הגעה למרפאה זה סרט..

בכלל מה זה אומר פעם ב?

מאיזה שבוע צריך? כל כמה זמן?

ואני אחרי שלוש לידות כן? חחח איזה בורותת

באיזה בית חולים ילדת לידת מים שאת ממליצה?

אני באמת שוקלת אם לעשות את המעבר בשביל זה אבל זה ממש סרט והשקעה בשבילי.....
 

מתי בדיוק צריך..

אצלי הייתי מאוד מסודרת עם הבדיקות כי הייתי בהריון בסיכון

בדקו את התיק הריון בחדר לידה

כזה רפרפו מלמעלה ושאלו אם עשיתי מאוחרת והעמסה - זה הכי קריטי להם

במקום כמובן עושים מוניטור כדי לוודא שהכל תקין

לא עושים במשקל נמוך או גבוה מידי (מעל 4 קילו)

לא עושים אם היה בעבר קיסרי

ואולי יש עוד כללים

בכל אוםן אני ילדתי בעין כרם

היה מעולה!!!! 

כי העמסת סוכר אפשר לעשות בכל מרפאה. וגם מעקב הריון של האחות לדעתי אפשר. אני עשיתי במרפאה בישוב שלנו את שניהם (מעקב של האחות למעשה עכשיו אני עושה ביחד עם הביקור אצל הרופא. אבל בהריון הראשון עשיתי במרפאה בישוב).

העמסת סוכר זו בדיקה חשובה, לא הייתי מוותרת עליה.

אז כל בדיקת דם אפילו זה ממש סרט

האמת שאני הייתי עושה מאמץ לעשות בכל זאת העמסת סוכר.

במעקב הריון אצל האחות מה שהכי חשוב זה לראות שלא מתפתחת כעלת הריון. וזה מתבטא בחלבון בשתן ובלחץ דם גבוה. מד לחץ דם אפשר לקנות ולבדוק בבית. ואולי אפשר לבקש בקופה שאת שייכת אליה כמה סטיקים לבדיקות שתן והסבר איך לפענח את התוצאה, כדי שתוכלי גם לבדוק בבית. בקופ"ח מכבי כתבו פה שיב אפשרות רשמית כזו לעשות מעקב הריון מהבית, עם טלפון של האחות שמדריכה אותך. אבל אולי גם בקופות אחרות יסכימו לתת אפשרות כזו, אם אחרת לא תעשי בכלל מעקב.

(לא יודעת לגבי החשיבות של זה עבור לידת מים. אבל כן חושבת שזה חשוב בפני עצמו, כדי לשמור עלייך ועל העובר...)

אמורים משבוע 12.

ככל שההריון מתקדם, זה יותר חשוב.

גם אם לא עשית עד עכשיו, אפשר להתחיל.

במכבי עשיתי מהבית. ממש נוח.

העברתי את הצירים במים והתינוק יצא מחוץ למים, והאמת שהיו לי לידות מהירות

ככה שאני תוהה לעצמי כמה זה יהיה משמעותי בשבילי גם שהלידה עצמה ממש במים...

בכל אופן תודה רבה!!

ותבררי מה התנאים.

אני זוכרת שהעמסת סוכר זה כן תנאי לגבי מעקב רופא ואחות לא זוכרת שזאת דרישה.

למה צריך עוד תורים לרופא בין לבין?

העמסת סוכר צריך (וזה גם ממש חשוב)

צריך בדיקות דם שליש שלישי. לא יודעת אם זה בין הדרישות שלהם.

כנראה צריך גם בדיקות gbs. כדאי לברר.

מעקבי אחות אני לא חושבת שזה בדרישות.

איזה רלוונטים לך? במרכז וירושלים בדקתי

בעקרון התקשרתי והם עןנים על זה ואפילו בדקתי איתםמהכל לפני ככה הייתי בטוחה

ולא כתבתי😂

זה שלכל בית חולים חשוב משהו אחר למשל לעין כרם סקירות ולשערי צדק העמסה ונתנו לי לידת מים בלי סקירות

כי לא ייקחו סיכון במצב של ספק סוכרת

כל השאר לא קריטי

העמסת סוכר זו בדיקה חשובה, ממש לא כדי לפספס אותה

מבינה את הקושי בנסיעה לכל בדיקת דם, אבל כמו שעל סקירה את לא מוותרת, ממש לא כדי לוותר על זה.

ובהקשר ללידת מים זה גם הדבר היחיד שחסר לך... נראה לי גם חייבים לעשות הערכת משקל בסוף.

במיוחד שאני ב"ה מקפידה בזמן האחרון על תזונה.

ההתלבטות שלי אם כן זה נטו ללידת מים

יש נשים שאוכלות רק ג'אנג ולא יפתחו סוכרת הריון, יש כאלה שאוכלות סופר בריא ויפתחו. גם מבחינת הטיפול, למי שתפתח סוכרת, לא תמיד רק שינוי תזונתי עוזר (אם כי לרוב כן). ולא תמיד הקפדה על תזונה בריאה זה בדיוק מה שצריך לסוכרת, זה הרבה יותר ספציפי.

ובגלל שהסיכונים של סוכרת יכולים להיות משמעותיים, ממש חשוב לבדוק גם אם את גורו תזונה... למרות הקושי. זו בדיקה מאוד מאוד חשובה.

אני ממש לא גורו בתזונה אבל בחצי שנה האחרונה זכיתי להקפיד ולא לאכול סוכר כמעט.

איזה טיפול נוסף יש מלבד תזונה מותאמת??

לא יודעת למה יש לי ממש אנטי לבדיקה הזו.

ואז מוסיפים טיפול תרופתי. נכון שב"ה בסוכרת הריון זה נדיר. בכל מקרה, תזונה לסוכרת זה גם עניין של איזון נכון של פחמימות, של סוכר פירות וכו'. גם במקומות דווקא של מה כן לאכול וכמה.

אני מבינה את האנטי, זו בדיקה לא כיפית בכלל בלשון המעטה... אבל בואי נגיד שליד ההשלכות שיכולות להיות לסוכרת הריון לא מטופלת זה פיקניק

ולגבי טיפול נוסף - לפעמים צריך גם אינסולין. לא בכל מצב, אבל בלי לבדוק אי אפשר לדעת.

כתבו פה שיש אפשרות חלופית לבדיקה - לעשות מדידות סוכר במשך שבועיים (שעה או שעתיים אחרי הארוחה, לא זוכרת בדיוק), ולראות אם יש ערכים שחורגים מהנורמה. אם את ממש לא רוצה לעשות את ההעמסת סוכר, את יכולה לבדוק לגבי האפשרות הזו.

אבל לא הייתי נמנעת לגמרי מבדיקה. ההשלכות של סכרת לא מטופלת יכולות להיות קשות.

בעיקר חשוב שתביני שלסוכרת הריון יש סיבוכים מאוד מסוכנים, ושהתזונה הנוכחית שלך לא בהכרח מתאימה לה. ככה שאם יש לך והיא לא ידועה זה עלול להיות מסוכן, לא סתם לא נעים ולא נוח.

החלטות טובות ❤️

יש תזונה ממש ספציפית, ופחמימה זה חשוב ממש בסכרת הריון אבל בצורה מאד מדודה(30 גרם בארוחות מרכזיות ו-15 בארוחות ביניים. נמנעים מפחמימה פשוטה וגם הפחמימות המורכבות כל אחת זה אחרת בשבילה ובשביל זה יש לנו מכשיר למדידת סוכר אחרי כל ארוחה.

סכרת הריון זה משהו שלפעמים עולים עליו רק בהעמסה(לי לא היה שום גורם סיכון! אני רזה ואוכלת ממש בריא בדרך כלל!) ויש לו סיכונים מאד גדולים. מסוכן גם סוכר גבוה וגם סוכר נמוך. הסיכונים יכולים לנוע מסיכון של העובר לסוכרת בעצמו ועד לדום לב חס ושלום לעובר. ממש לא כדאי לא לעשות את הבדיקה... זה חשוב ממש(ויש עוד סיכונים וסיבוכים לאמא בלידה .. אם הסוכר לא מאוזן ולא התייחסתי לזה בכלל) בקיצור כדאי מאד מאד לעשות

ממש מבינה את הקושי והסרט להגיע למעקבים ובדיקות אבל הן באמת למען בריאותך או בריאות העובר.

סכרת זה סיבוך לא נעים בכלל שעלול אם הוא לא מטופל לגרום לנזקים לך ולעובר.

ומעקב אצל אחות הוא לנטר תסמיני רעלת שעלולים להיות מסוכנים ממש.

ממליצה ממש לנסות לעשות בדיקה לסוכרת ומעקב אחות

בריאות ושמחה

אם זה מנחם.

את יכולה לנסות להתאפק ובערב לדבר בנחת על כוס תה. יותר נחמד מלהתעצבן. אבל גם אם לא, אנחנו בני אדם, מלאכים רק ליום אחד...

אוףףףףף

אני בוכה פה

נמאס לייי

הוא בכלל לא אשם 

אין לי כוח

אני מידי מוצפת רגשית בשביל לדבר ולהסביר את עצמי

עכשיו רק מחכה שיחזור ויקרא אותו....

תודה לך!

רק לפני ראש השנה ופסח.

אבל עם משתדלת לשלוח לה תמונות של הילדים מידי פעם.

אבל אם הייתי יודעת שזה ממש חשוב לה הם הייתי עושה השתדלות מידי פעם..

מעדיפה כשנפגשים פעם ב בטלפון מאולץ לי ומוזר.....

ומבינה שיש ציפיות זה מורכב....

בטח כשמצופה שאת תתקשרי....

אני לא מתקשרת.. אם חמותי מתקשרת אני זורמת איתה בשיחה קצת מאולצת

הבת גרה לידה, הכוונה באותה עיר...

אנחנו גרים במרחק מאוד רב מהם, ולא שומרים על קשר טלפוני וגם לא מתראים.. כך יוצא..

האמת, אני בסדר עם זה..

אני אחת שיכולה לדבר איתה בטלפון, אבל כשניסינו בעבר, ראיתי שהיא לא ככ דוברת אמת בטלפון, ומהצד שלה נשמעת שיחה מאולצת אז וויתרתי על ההשקעה של הזמן מצידי עבור שיחה שכזו עם מישהו שלא באמת מתעניין ולא משתף באמת...

אז שיחות טלפון הן רק לדברים ענייניים, ולרוב מתכתבות בווטסאפ (גם על דברים ענייניים או תמונות של הנכדים).

וכשנפגשות מדברות כמו שצריך...

לא יודעת איך גיסתי השנייה מתנהלת, אבל מניחה שדי אותו דבר. (אין עוד גיסות)

מקווה שתמצאי את דרך האמצע עם חמותך ❤️

שחררי מזה...

גם אני ככה זה אופי של בן אדם תעשי מה שטוב לך בסוף היא תקבל את זה

זה לא שאת עושה בכוונה רעה

תנסי אולי להתקשר רק בימי שישי להגיד שבת שלום? שיחה קצרה ואז את ״חייבת״ לסגור כדי לעשות משהו דחוף לכבוד שבת. או ליד איזה ילד שמפריע לדבר 😂

אני מאמינה שעם הזמן תרגישי שזה קל יותר.

באמצע שבוע אולי תשלחי מדי פעם תמונה חמודה או משהו כזה.

חמות מהממת זה מצרך נדיר ושווה להשקיע בקשר.

גם אני לא מתקשרת לחמותי אז ממש מבינה את ההרגשה שלך (לשמחתי היא לא מתלוננת…)

חמותי חשבה שאתקשר אליה המוןןןן

היא דיברה על זה מלא בהתחלה

ואני לא טיפוס כזה.. אין לי זמן ולהורים שלי לא מתקשרת ככ הרבה כמו שהיא מצפה.

פשוט הפסקתי להתקשר ככ הרבה והיא הבינה

וגם נכנסה כלה שגם לא ככ בקטע..

והשיחות וידאו שבכלל מרגיש לי שנכנסות לי לחיים כי הרבה פעמים אני בלי כיסוי ראש וכו… .

היום היא כבר מבקשת שהילדים יתקשרו וגם לזה אין לי כח כל יום

והיא מתלוננת..

והקשר הוא טוב

והולכים אליהם גם פעם ב3 שבועות חודש כזה

וכשצריך לדבר אז מדברים

אבל מה לעשות שאני לא בנויה לקשר צפוף כזה… 

אבל כן בקבוצת הווצאפ אני שולחת הרבה תמונות של הילדים

מצלצלת אליה מדי פעם כשאני בנסיעות

לאף אחד כמעט אני לא ארים טלפון אם אני לא בנסיעה

אולי כשיהיה לי יותר זמן עוד 10 שנים כזה? חח

יש לי קשר ממש נחמד

והואציכל להתפתח אם הייתי מדברת בטלפון

אבל אני שונאת ממש

עם כל אחד פשוט לא אוהבת שיחות מעבר לחייב בטלפון ממש ממש לא עובד לי

אז מקבלת את עצמי ומסבירה שצריך ומשקיעה במקומות אחרים

כל אחת והקרבה וההשקעה שלה

אפילו כחסד

לעשות תזכורת להתקשר אפילו שיחה קצרה

לספר לה משהו על הילדים או משהו מארועי השבוע

להתעניין מה שלומם

ולא לתת לה לצבור בלב העלבות מזה ולך הצטברות תסכול

לעשות ענייני ולחזק את עצמך שמלעשות טוב אף פעם לא מפסידים

רציתי להתקשר לאמא שלי לפני הצום אבל הטלפון שלי היה אצל אחד הילדים, אז לקחתי את הטלפון של בעלי, חיפשתי אמא וחייגתי, לקח לי שניה להבין שהתקשרתי לחמותי וגם היא היצה נשמעת מופתעת 😀

אז מזה אפשר להסיק את כמות השיחות איתה..

היא יותר בנאדם של מדבקות וכאלה ואני פחות משתפת פעולה.. שולחת תמונות של הילדים כשיש משהו מיוחד.

אני קצת מתביישת לעשות את השיחות חובה האלה ואפילו לפני חגים לא מתקשרת אלא רק שולחת דרך בעלי.. מקווה שלא יחזור לי בגלגול עם הכלות

וניתקתי =O 

ואני זאת ששומרת על קשר

גם עבור בעלי...

ואחרי שנתיים בערך אחרי החתונה של בקשות לשמור על קשר.. אני מתקשרת המון. האמת אני משתדלת להתקשר לשני הצדדים כמעט ברמה יומית. חושבת שזה חשוב להראות לילדים מצוות כיבוד הורים.

עברנו שנים קשות של לידות ומשברים וקורונה ומלחמות ומה לא, אז עושה את המאמץ מתוך אמונה  שמשפחה זה הכי חשוב בעולם ויש קשרים שחייבים לתחזק.

האמת שגם אני שונאת לדבר בפון..וחמותי גם הייתה שואלת אז פשוט אמרתי בפנים שאני לא מתקשרת לאף אחד סתם כי אני לא אוהבת לשוחח בטלפון אלא בסמס

וזהו...

אבל אם חמותי הייתה מהממת הייתי מתאמצת להקליט לה שבת שלום כל שבוע🤪

ארשום לי

אם כן, הייתי לוקחת ממנו בסוף השיחה להגיד שבת שלום. ולקוות שייעצר בזה..  

(קרה פעם אחת, כשבעלי היה מגויס)

אני ממשששש לא טיפוס של טלפונים. מתקשרת לאמא שלי רק לשיחות ענייניות, ולסבתא שלי לפני חגים.

מזל טוב, שבת שלום וכולי רק בוואצפ…

אולי כדאי להכניס באיזה שיחה איתה סתם דרך אגב שאת פחות אדם של טלפונים, להנמיך ציפיות.. האמת, נשמע מעיק. 

זה מאוד מאוד מחבר.

והזכות היא בגדול כולה שלך.... במיוחד אם היא חמות מהממת.

אצלי לפני שהתחתנתי סבתא שלי ממש עשתה לי שיחה כמה זה חשוב וכמה כדאי לי להשקיע בזה.

התקשרתי.. והיה מביך ברמות.... לא היה לנו מה לדבר...ככה עוד שבוע ועוד שבוע וכמעט ויתרתי ואז פתאום יום שישי אחד שהחלטתי שהוא האחרון שמעתי ב"שלום" שלה ככ הרבה שמחה.. שהבנתי פתאום שזה כן משמעותי למרות שהיה נראה לי יבש.

בכל אופן.

חושבת שזו אחת הסיבות העיקריות שהקשר שלי איתה יותר חם ובאיזשהו מקום יותר קרוב מאשר הקשר של גיסתי איתה.

אגב

סבתא שלי עודדה אותי ממש גם לשלוח תמונות של הילדים...

אין מה לעשות.. כנראה סבתא שלי החכמה הבינה שאין מה לעשות, תמונות של נכדים זה אחד הדברים שהכי משמח סבתות, והקטע הזה שהכלה מראה התייחסות לחמות כנראה נותן לחמות להרגיש שחשוב לכלה שלה שתהיה בעולמה אפילו קצת... בסוף, זה באמת שומר על קשר. ונותן לה מקום של שייכות בחיים...

זה הפרשנות שאני נותנת לזה.

וההוכחה שלי שזה באמת מקפיץ את הקשר- בעיקר מצד החמות. זה ממש נותן לה תחושה של חשיבות, של כבוד, וזה חוזר אליך בסוף פי כמה.....

תחשבי שאם היום היא מהממת- אז עם זה היא תהיה עוד יותר.....

בעיני זה גם מהמם שחמותך מבקשת את זה.

היא מודעת כנראה לצורך הזה שפשוט יכול להקפיץ בינכן את הקשר.... איזה כיף לך שהיא אומרת לך את זה ונותנת לך בעצם מקום לשדרג את הקשר...

זה גם מראה בעיני על פתיחות ואהבה כמו לבת- שהיא מרגישה בנוח לבקש ממך את זה... חשוב לה הקשר איתך.....

ולגבי הצמידות לשבת.

זה כזה פעם בשבוע.. וגם אולי יותר קל ליישם את זה ככה בלי לשכוח, וגם אולי המינון הוא סביר.. לא כל יום.. מצד שני לא משהו רחוק מידי..

חחחחח

כשמסתכלים על זה ככה זה באמת יותר קל.

ותאמת.. לא מצופה הרבה.

להתקשר, לשמוע מה שלומה, איך עבר עליה השבוע, ובקטנה לספר מה שלומך (ואם לא זורם לך אז משהו מיוחד שהיה השבוע עם אחד הילדים..)

חמש דקות שיחה וקנית אותה🤗

השפע ממנה אליך יגיע פי כמה..... מבטיחה לך...

אגב הסיבה שאני מאנונימי כי סיפרתי את זה כמה פעמים בהזדמנויות שונות..

בהחלט אסתכל על הזוית הזו

והיא םתחה את השיחה ב"למה אשתך לא מתקשרת???"

האמת שהיא צדקה בעניין הזה כי לא התקשרתי לאחל שנה טובה וזה באמת כבר לא יפה

אז התקשרתי להתנצל ובצדק ולמזלי היא לא יכלה לדבר.

אז התנצלתי בהודעה

היא אמרה שהייתה בטוחה שאני כועסת או פגועה (היא חושבת שכל מי שלא מתקשרת כועסת או םגועה...)
 

בכל אופן החלטתי שאני לא מתכוונת להתאמץ ככה כל שישי כי זה לא ייגמר.

בחלט להתקשר לחגים מידי פעם

ובאמת לשלוח הודעה של שבת שלום זה רעין טוב, מקווה שייספק אותה ;)

ופעם טלפונים זה מה שהיה, כנראה בגלל זה היא חושבת ככה.

(אגב, אני אוהבת לדבר בטלפון. לא עם חמותי... אבל גם עם מי שכן, אני בקושי מתקשרת. גם עמוסה וגם דוחה).

אני שולחת לפחות פעם בשבוע תמונה של הילדים לה ולחמי.

חמי מאוד רוצה לדבר עם הבת שלי בשיחת וידיאו, וזה קורה פים בחודש, בלעדיי.

אני מתכתבת עם חמותי לפעמים, אבל לא עמוק מידי. מה שלומכם וכו'.

מאודד לא זורם לי טלפונים ואני אחת שדוחה ממש כל טלפון

אבל נראה לי הרגל מאוד מכבד וחשוב

חמותי היתה מאוד רוצה שאשוחח איתה

כשהיא מבקשת ממני כשהילדים איתה בוידאו אז אני מכניסה את הראש ואומרת כמה מילים

(תמיד היא מסבירה לי שזה רק היא וזה בסדר אם אני בלי מטפחת 😉)

אבל היא התרגלה....

המזל שלי שאין לה למי להשוות אין עוד ילדים נשואים.

בכללי היא היתה רוצה קשר הרבה יותר חם, היא תמיד מנסה אבל מה לעשות זה לא אני

כמובן אני מכבדת אותה, מנומסת, נחמדה

אבל לא משהו מעבר

והיא באמת חמודה והכל ועוזרת ונותנת מלאאא אבל אנחנו הרבה יותר מדי שונות

מה עם הודעות?

אצלי זה הרבה יותר נח להתכתב עם אנשים, פחות מחייב

שונאת לדבר בטלפון ולא רואה שום סיבה לדבר עם אנשים בכח.

מודה שאני גם לא מתערבת בשיחות שלה עם בעלי, אני פשוט לא רואה עניין בלאחל כל שבת שבת שלום.

גם לאמא שלי אני לא מתקשרת כל שבוע וגם לא לפני חג.

וגם בעלי לא מתקשר להורים שלי לאחל להם שבת שלום...

בהתחלה הפריע לחמותי, עכשיו נראה שכבר השלימה עם זה מחוסר ברירה.

גיסתי כנראה מתקשרת אבל זה לא ענייני....

ואני גם לא קוראת לה אמא, אם אין ברירה קוראת בשם שלה, אבל כמעט ולא יוצא.

אלא אם כן צריך משהו טכני...

אנחנו מגיעים לבקר וזה מספיק בעיניי

כשבעלי מדבר איתה לפעמים אני מתערבת קצת בשיחה אבל לא יותר...

שאם היא שלחה את גיסתך,

ושלחה את בעלך,

ואמרה לך ישירות..

כנראה זה באמת חשוב לה.

אז קודם כל קחי את זה כמחמאה!

היא מתעניינת בקשר *איתך* ולא רק עם הבן שלה והנכדים...

אני חושבת שאפשר לעשות מאמץ, לפני שבת לשיחה קצרה. תתכנני לפני הטלפון איזה סיפור אחד על אחד הילדים שלך, איזה משהו מצחיק שאמר או עשה, תשאלי מה איתה בהכנות לשבת? התארגנתם כבר? ושבת שלום וזהו. אם יזרום מעבר לזה מה טוב ואם לא, לפחות זה.

אני גם שונאת שונאת שונאת שיחות טלפון, גם עם אמא שלי, אני אחרי שיחה צריכה לפעמים להתאושש. אמיתי. הבעיה שלי עם השיחות עם חמותי שהן מתארכות עדלא ידע... ואני מאבדת ס ב ל נ ו ת . וכבר פספסתי את הפואנטה ואני כבר .. אה.. וואו... כן... בטח .. יפה... נכון .. וואי וואי... וכו'... חחח

תכווני לשם מצוות כיבוד הורים, זה כולל גם חמות... 

חרשת🤭

אנחנו מדברות יחסית הרבה בווטסאפ ואני שולחת לה תמונות ומשתדלת לפרגן ולהביע הערכה להתעניינות שלה וכו'

יש מצב גדול שאם היא היתה שומעת היא היתה מצפה לטלפונים ואני שונאת את זה הכי שאפשר

ואני משתדלת ממש לדבר גם אמא שלי וגם עם חמותי מידי יום, ככל שמתאפשר.

לא בהכרח שיחות ארוכות, סתם לשאול בשלומם, איך מרגישים.

חוץ מזה שזה אור חוזר ממש, מרגישה שזה מחזק את הקשר בנינו ובינה לבין הילדים

ומוסיף להם עורף משפחתי וחוסן נפשי. בקיצור, גם אם מתחיל מאולץ זה יופי של מנהג.

מצד שני, עם אמא שלי אני מדברת כל יום וזו מן ציפייה לא כתובה שלה, שכן - אם לא התקשרתי היא נלחצת ובודקת אם הכל בסדר

לדעתי עצם הדרישה יוצרת אנטגנויזם, ומצד שני - לא רואה בזה רע.

אני מדברת עם חמתי לפעמים יותר מפעם בשבוע על כל מיני דברים, נותנת לה להרגיש חלק מחיי הילדים ומשתפת בכל מיני דברים. לדעתי זה חשוב

נכנסתי לתומי ולא הבנתי איך יכול להיות שיש 27 התראות 

עכשיו קוראת הכל

תודה לכןןן3>

אם את יודעת שזה חשוב לחמתך וזה כל כך משמח אותה- בעיני ברור שלהתקשר. (במיוחד שהיא חמות מהממת ונשמע שמנסה להיאחב איתך בפעמים אחרות).

גם לחמותי זה חשוב ואני מתקשרת אליה פעם בשבוע- או תוך כדי נהיגה ואז זה לא כשאני עסוקה או ביום שישי. אני מדברת איתה יותר מאשר אמא שלי. כי בשבילה זה הדרך לשמור על קשר ויחס (ולאמא שלי זה לא).

זה משמח גם את בן הזוג שלי שאני בקשר טוב עם אמר שלו.

שיחה של כמה דקות. לפעמים מאולצת- לא נורא.

אני מוכנה לעשות משהו שאני בכלל לא אוהבת ולצאת מאזור הנוחות שלי בשביל חמותי.

היום אחרי כבר 14 שנות נישואין- התרגלתי כבר לשיחות האלה והן אפילו כבר פחות מאולצות. 

כך שזה עוד לגמרי תקין.

לא מכירה את התסמין שציינת בקשר לאוטיזם, אבל ידוע שלא כדאי לקרוא בגוגל על תופעות אפשריות, כי תמיד נגיע לגרוע מכול...

מקווה שעוד שבוע תשמעו אצל הרופא דברים טובים! ואולי גם הקטן כבר יתחיל לחייך, אז לגמרי תהיי רגועה

שלי רק עכשו יוצרת קשר עין טוב (כמעט 3 חודשים).. אמרו לי שסבבה והעיקר שרואים שרואה..

לגבי היקף ראש- אין לאף אחד במשפחה ראש גדול? אצלינו יש לסבא וזה ממש מורגש בנכדים😀

לבן שלי יש היקף ראש גדול ושכל גאוני (;

שךי בן 6 שבועות התחיל לחייך שבוע שעבר השבוע לא מפסיק

חכי תני לו את הזמן

הוא עלה באחוזונים או שמהתחלה היה גדול?

אם יש עליה זה יכול להצביע על דברים נוספים ופתירים, מוזמנת לפנות בפרטי וארחיב אם רלוונטי 

לק"י

לא חושבת שיש הרבה ילדים עם ראש גדול.....

וגם אף פעם לא שמעתי על זה.

אבל כמובן כמו שאמרו לפני, תקין לגמרי ההתנהגות של התינוק ולא נראה סיבה לדאגה;)

ובבקשה בבקשה אל תחזיקי את האוטיזם בראש

פליז

יש כזאת אבחנת יתר בארץ שזה נורא

המתוק שלך בקצב מצוין אם בגילו היו לו חמישה חיוכים

ממש תקין

גם המעקב וכל מה שתיארת נשמע תואם גיל לחלוטין

חיבוק גדול

הוא נשמע מותק של תינוק שלומד את העולם

מה זאת אומרת לעקוב שלא חוזר? עכשיו או בחודש הבא?

אני אמנם עם התקן שעושה כתמים לפעמים אבל כבר הייתי תקופה בלי

ואתמול חזרו

ב"ה בינתיים הפסיק

כמה זמן לקח לך לסיים עם הכתמים?

אני שבועיים אחרי התקנה ולא רואה את הסוף 

לקח לי המון זמן.

שמתי אותו 5.5 שבועות אחרי לידה

וטבלתי רק 12 שבועות אחרי לידה, כלומר 6.5 שבועות אחרי ההתקנה 🙄

הדבר היחיד שעזר זה היה לקחת פרימולוט נור לשבוע. אחרי הטבילה הפסקתי, חזרו הכתמים אבל לא אוסרים. התמעטו לאט לאט

היום 5 חודשים אחרי לידה כמעט ואין כתמים.

אם בא לך זבנג וגמרנו, אז קחי את הכדור שלקחתי (ניסיתי כל מיני דברים טבעיים שבפועל רק בזבזתי מלא כסף כי זה דברים יקרים, פה 100 שח שם עוד 120.. )

זה עשה לי ממש ממש רע לפני החתונה

ברמה שהייתי חייבת לעבור לגלולוץ בגלל התופעות לוואי (בעיקר מצב רוח)

אני כל-כך רוצה להמנע מזה

אולי באמת נשקול אחרי החג

לפני שבחג תהיה כאן רעיה ואמא שפויה 🤥

אבל לקחתי רק שבוע אז היה בסדר

העיקר הצלחתי להיטהר

ועכשיו נזהרת מאוד לא להאסר

יש לכן רעיון איך לעצור את הכתמים שלא יתגברו?

חוץ מלנוח ולשתות הרבה שאת זה אני משתדלת לעשות

אבל לימון עזר להוריד

אשמח מאד להמלצות אם בא לכן לתת בפרטי 🙏 אנחנו מהמרכז אבל ניסע זמן סביר. אם זה יועצ/ת גם זוגי וגם אישי מעולה, ואם במקרה זה  מישהו/י שגם עוסקים ביעוץ מיני אז בכלל אש..  

@אולי בקרוב

@אורוש3

@מרגול

וגם כל אחת אחרת אם יש המלצות זה מצוין

כי לא יוודעת אם זה כזה קריטי לנו.

מכון יהל פנינו אליהם בעבר אחרי החתונה למשהו קטן ולא ככ אהבנו את מי שהפנו אותנו אליה...

מתחילה, גם אם זה יצא ארבעה מפגשים. זה עדיף מכלום.

במקביל, לפנות לקופת חולים להיכנס לרשימת המתנה. גם יהיה עוד שנה, אבל להיות בתור.

לברר האם יש זכאות דרך הקופת חולים או ביטוח אחר כדי להוזיל עלויות. נגיד דרך ביטוח משלים במקום. חולים טיפול פסיכולוגי יכול להיות 150₪ למפגש, ולא 400₪. שאפשר למצוא בזמינות טובה. אם זה נכלל בהחזרת, זה כבר נותן מימון של 10 מפגשים שזה כבר זמן מכובד

בטוחה שכל דבר שעולה בטיפול נרשם במחשב של הקופה. נשמע לי כמו משהו שאי אפשר להעביר, זה לא אתי.

אולי כדאי לברר.

זה שהטיפול במימון הקופה לא אומר שהוא חשוף לכולם

אפשר בדלתא, באורבניקה, פוקס

בטח בכל חנות של הלבשה תחתונה

כמו ביגוד. באזרים למינהם.

ויש כאלה עם ריפוד (נשלף בד"כ) . וכאלה בלי.

וכל מיני סגננות.

נציעה לקנות 2-3 ולראות מה היא אהבה.

אני קונה את הסוג שנקרא גופיית בטן ולא גוזיה (המבנה טיפה שונה, אין סיכול בגב)

יש גם בבזאר שטארוס בעיקרון כל חנות שאת יכולה למצוא תחתונים לילדות כנראה יהיה גם גוזיות.

מבינה את ההלם הראשון.. אבל כדאי להתרגל לפני שממש צריכים.

הכי חשוב שיהיה נוח לילדה, אח"כ תראי שזה נראה יפה עם חולצה צמודה וזהו..

אצלי היא עלתה מידות ממש מהר. (מבחינת ההיקף של המותן)

בהחלט הלם ראשוני

תודה 

היו לה נוחות הרבה יותר.

לדעתי תתחילי עם מידה 12-14 כי הן יחסית קטנות.

בהמשך, לפי ההתפתחות, את רואה אם צריך לעלות במידה/לקנות כבר משהו תומך יותר.

הכי חשוב לעשות מזה כיף ושמחה שהיא כבר גדולה וכו'....

ולהסביר לה איך ללבוש, מתי, ולתת לה את ההרגשה שתגיד בכיף מה נוח ומה פחות.

לאט לאט תמצאו את הקצב שלכן

בהצלחה והרבה נחת

איזה מבאס לריב יום אחרי כיפור!

אני כ''כ מכירה את זה שזה נכנס לחלומות🥴

תכניסי לך לראש שהעצבים של בעלך לא קשורים אלייך, היה לו קשה בגלל משהו מסוים. זה נפל עלייך כי את הכי קרובה אליו, את לא עשית כלום, ואת גם לא צריכה להרגיש אשמה על משהו. תחשבי שגם לפעמים עצבנית בגלל משהו מסוים בעצמך או בעבודה או ווטאבר ואז נופלת על הבעל.

תלכי אליו ותתני לו חיבוק, ותגידי לו שיחבק אותך. זהו.  חבל על כל דקה של צער ביניכם... 💕

וכשזה קורה לי אני ממש מבינה את עצמי?

אוף, אבל זה מעצבן שאין לי מה לעשות עם זה, כי הקושי שלו הזה עדיין לא נגמר

אבל תדעי שאם את תבואי לקראתו כשלא מגיע לו, מצד הדין , בפעם אחרת גם הוא יבוא לקראתך כשלא מגיע לך (למרות שהאישה תמיד צודקת, אז תמיד מגיע לך 😆 ) וגם יהיה לו יותר קל בהתמודדות שלו עם עצמו, אז בסוף זה יחזור אלייך.

אל תבכי, תלכי לשתות קפה עם משהו טעים ותרגעי ואחר כך תבואי אליו. 💕

את עשית את הדבר הנכון לפי שיקול דעתך באותו רגע (בעיני זה היה הכרחי אבל ברור שזה לא חד משמעי)

ואם *את* תהיי עיפה או כל דבר אחר בגלל זה זו לא סיבה לגיטימית לכעוס עליך

אז קודם כל תהיי שלמה עם עצמך

ומותר לך גם לבכות ולשחרר אחרי זה תלכי להתקלח ולאכול או כל דבר שיעשה לך טוב (כמובן לשתות המון לאור חווית אתמול)

וכשיהיה לך כח כדאי ממש להגיד לו שאת פגועה

שאת מבינה שחשבתם אחרת

וזה בסדר

אבל ציפית שיגבה אותך, שיתן לך תמיכה, אהבה, הזדהות עם החוויה המלחיצה הזו של חוסר תנועות ואיזה אחריות זה מפיל עליך

ושנפגעת

הגיוני שהוא כבר עבר הלאה כמו גבר טיפוסי;) או שאולי יהיה לו הסבר למה זה הקפיץ אותו

או שבאמת זה היה נטו בגלל הצום

אבל הרגש שלך חשוב והוא כאן והוא כואב

תבואי פתוחה לשמוע ולא רק להשמיע

להיבדק הוא חושב שזה בזבוז זמן!!!!

אצלנו זה הפוך, כאשר יש חשש או ספק הכי קטן בעלי ישר רוצה שאלך להיבדק ואני יותר אדישה🙈

ואחרי זה אני כועסת עליו שבגללו בזבזתי את הזמן חחח.

העיקר רק בבריאות!

לא סביב ארוע ספציפי אלא בכללי - זה יותר רגוע.

חשוב שיבין איך את מרגישה סביב זה

את הלחץ שיש לך על העובר

תחושת האחריות

העובדה שא. מחוברת כל הזמן לחוויה את בעצם המוניטור של ההריון הזה

וגם ההורמונים שמכוונים אותם להיות יותר רגישה ויותר דואגת (ב"ה! לא סתם הקב"ה ברא ככה)

ולכן זו לא שאלה טכנית או סטטיסטית כמו שקל יותר לגבר לחשוב על זה אלא משהו יותר עמוק מזה ולכן הבדיקה היא גם כדי להרגיע אותך ולא רק הצורך הרפואי ( שגם קים! לא יודעת אם כדאי להראות לו סיפורים שנגמרים אחרת....לך בטח לא כדאי לקרוא כאלה כמובן )

זה יעזור לויכוח הזה להשמע אחרת בפעם הבאה

כי כל עוד השאלה היא האם צריך ללכת או לא אז לא תגיעו להסכמה כי באמת אין פה תשובה אחת ואין מי שצודק.

השיח צריך להיות סביב מה הצרכים והרגשות *שלך* ומה את מצפה ומבקשת ממנו אם הוא יכול להעניק לך

פה אין מה להתווכח

בהצלחה!

ברור שלא קל לנהל שיחה כזו וברור שתקחי את זה רק לנקום שמתאים לכם

אבל אולי יעזור לך שיהיה לך כיוון חדש במקום הדיון שחוזר על עצמו ומתסכל ממש

אה, גם נזכרתי שהוא קצת חולה, אולי בגלל זה הוא היה כזה עצבני.

אתן עוזרות לי ללמד עליו זכות

4 חודשים אחרי לידה, הנקה מלאה רק רוצה לשתות כל הזמן

חודש תשיעי עכשיו ישתבח שמו הצלחתי ללכת רק לנעילה וכל הצום היה כל כך טוב!!!

ב"ה נחתי הרבה אבל מזמן לא עבר לי צום כל כך קל

שתהיה שנה טובה עם רק בשורות טובות ומשמחות לכולנו!!

אבל הכי קשה זה לטפל בילדים.

הפעם עבר בסדר בהנקה.

הייתי עם הילדים בבית כל הזמן, ובקושי הצלחתי להתפלל.

בטח גם המתוקה יותר אנרגטית מאשר בגיל חודש

ואני ראיתי את כל עם ישראל בגינה, אז לא בטוחה שכולם היו בבית כנסת

ברור שזה לא לשכב לנוח כמו שגיסתי בהריון ראשון פה היתה

ברוך ה׳ יכלה לנוח ולצבור כוח

אבל בסך הכל

באמת ילדה שהיא חסדי ה׳

היה לי מצפון

נכון שכרגע התפקיד שלי הוא לגדל את הילדים

אבל בורא עולם - אני רוצה רק מילה אחת של קדושה

כמה מילים צהסידור

פשוט בכיתי עם סידור פתוח, הבן שנתיים מלטף שואל שוב ושוב אם תינוקי עשה לי כואב (כי למה בוכים?.. וואי זה היה קורע. כן תינוקי בן חודש עשה לי משהו 🤣) במקביל מביא מליוני ספרונים ועלונים שאספר לו

האמת - היה לי קשה להשלים עם זה

לא נעים להגיד אבל בקושי נעילה הצלחתי להתפלל

טוב, בטוחה שה' מקבל את זה

רק הוא יודע כמה רציתי

וכן - אפשר לומר שהיה לי זמן בחצי שעה ששניהם ישנו אבל לא ממש יצא הייתי עייפה מידי בשביל זה.

אחרי הבנה והשלמה המצפון עבר, אל תדאגו 😃 ב''ה תודה לה'
עכשיו לפחות למדתי לשנים הבאות 

סוף פריקה. 

אצלי התפילה הייתה נשמעת בערך ככה-

כככככלללל נדרי, אההה ואסרי - הי חמוד אני לא מרשה, וחרמי ו הי הי לרדת ממנו. הוא לא צעצוע.. וכונומי וכינוני רגע חמודה אני עוד שניה באה לעזור לך בשרותים

קיצר אחרי כמעט עשור שאני אמא ( יאו שהזדקנתי)

אני מבינה שכרגע זה התפקיד עם כמה שזה קשוח

וככה ה' רוצה שהתפילה שלי תראה

ובעזרת ה עוד כמה שנים הם יגדלו ונחזור לבית כנסת

תודה על זה

טוב שלמדתי את זה מספיק מהר 🤪

פתחנו אותו

ופתאום נפל לי האסימון

שזהו

נגמר יום כיפור

ומה עשיתי בו בדיוק?…

זה המוןןן

ללכת בכיפור להתפלל בוותיקין

לחזור הביתה לקרוא תהילים

ולחזור למנחה

אז זה כילו היה לי קשה…

ובכל זאת צריך להבין שזה לא מה שמתבקש מאיתנו עכשיו...

אני שנה שעברה ביום כיפור עברתי הפלה

היה לי מאוד קשה עם זה שלא התפללתי 

זה אפילו לא הריון שאת נחה בשביל הילד או הנקה שזה בשביל החלב...

בעלי היה צריך ממש להכניס לי לראש שזה מה שה' רצה ממני באותו זמן

הוא החליט לקחת לי את ההריון בדיוק ביום כיפור 

וממני נדרש לנוח ולתת לזה לקרות... (כמה שהצלחתי לנוח עם כאבים...)

השנה היה לי כבר יותר קל להבין את זה ברוך ה'

הרגשתי ממש שאני לא הולכת לתפילות בשביל התינוקת שלי

וזה מה שמצופה ממני...

זו זכות ענקית להביא ילדים יהודים לעולם ולגדל אותם!

כל נשמה שאנחנו מביאות מקרבת את הגאולה!

בהריון קשה לי ממש

זה הרבה מהקושי

ולכל אחת משו אחר קשה יותר- לצום בהריון או בהנקה..

לא משווה להריון אבל לי בהנקה מאד מאד קשה לצום.. מאד

אבל אף פעם לא הייתי חודש אחרי לידה בצום... (הייתי חודש וחצי אחרי לידת תאומים בצום תשעה באב, וצמתי את כולו כמעט. זה השיא שלי)

עכשיו הייתי שישה ימים אחרי לידה, ומזל שגם ככה נפסק לי לשתות לשיעורים, כי לא בטוחה שהייתי עומדת בצום מלא עם יונקת אינטנסיבית כזו...

אבל מאוד תלוי באיזה שלב בהנקה ובאיזה שלב הריון

וגם תלוי איזה צום

כי אצלי תשעה באב תמיד קשה יותר מכיפור

את הבכור ילדתי בין תשעה באב ליו"כ

חד משמעיתתת היה לי הרבה יותר קשה בהנקה

וזה עוד עם שתיה לשיעורים!! בחיים לא היה לי צום כזה קשה.

אלופה שתפקדת!!!

ולגבי התפילות

אני היום מראש החלטתי שלא ללכת לבי"כ

הבנתי שבבית יותר סיכוי שאתפלל משהו, אם בכלל. ובאמת ההחלטה היתה נכונה, אבל זה כמובן לא אותו דבר כמו בי"כ... ברוך ה' שאלו הסיבות🥰

אבל לא בגיל הקטנציק, אלא בגיל הגדול יותר.

צמתי תשעה באב בקלילות יחסית כשהייתי עם תינוק בן חודשיים וחצי, ועכשיו כמעט חמישה חודשים היה יותר קשה, וזו לא פעם ראשונה אצלי שקשה יותר בהנקה. 

וחמוץי כל הצום

מסתכלת עלי בשוק

את מרגישה טוב????

לא רוצה לנח את מניקה!!!!

להזכיר את התגובות שלה בתשעה באב חודש שמיני??

איך היה הצום

זוועה צמתי עד אחת וגם זה כבר לא עזר

אויש יש לך מושג למה?

כי אני בהריון

חחחצצ

כן! הקב"ה דן אותך לפי המעשים שלך ורואה שצמת למרות הקושי! ורואה שטיפלת בילדה שלך במסירות למרות הקושי! ורואה שהיית סבלנית וישבת וסיפרת לה סיפור למרות הקושי!

להעיף. את. המצפון. על. התפילות. לפח!

זה לא מה שהקב"ה מצפה מאיתנו בשנים האלה.

וואלה הרגשתי סבבה לגמרי בצום. ולא הלכתי עם הבנות לתפילה. כי אני יודעת שהן לא יהיו באמת בשקט ואז גם אני לא באמת אתפלל וגם אפריע למי שסביבי..

ואין לי שום הרהור על זה. מבחינתי כל התפילות בכוונה של בעלי, ושל כל מי שסבב אותו בישיבה- הן שלי גם. כי בשמירה שלי על הבנות, אפשרתי את התפילות האלה.

וזה שאת התפילות שלי מלמלתי מהר וחזרתי לבנות זה מעולה. כי תכלס, זה היה יותר בשביל עצמי שאני ארגיש שהתפללתי. מבחינת הקב"ה צמתי ואיפשרתי לבעלי להתפלל אז עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות.

וזהו. אני לא בוחרת לא לחיות בשנים האלה בפומו על מה שאני לא עושה.

אני בשנים האלה משתדלת לגדל את הילדות שלי באהבה ובשמחה וזו המצווה שלי בשנים האלה. התפילות בבית הכנסת יחכו לי "עד יגדל הנער"

ובהריון לא צמתי בכלל...

בתשעה באב ניסיתי והתחילו לי צירים אז הפסקתי...

אבל חד משמעית אם הוא דן אותך לפי מעשייך-

אז הם רצויים לפניו!

מה יותר טוב מאמא יהודייה שממלאה את התפקיד שלה ומגדלת את הדור הבא??

3 ילדים שלי היו בני חודשיים בכיפור והיה ממש לא קל לצום ולהניק יחד.

שנה שעברה הייתי בחודש תשיעי ועבר ממש בסדר!!
והשנה עם תינוק יונק בן שנה כמעט - הייתי חלשה ובלי כוח. הרבה יותר קשה משנה שעברה..

אבל הפעם בהנקה חלקית עבר מצויין ב"ה.

רק אחרי הצום התחילו כאבי ראש.. 

שכדאי לך לפנות לעמותות ספציפיות שאת מזדהה אתן.

נניח בחיפוש שעשיתי רגע עכשיו בגוגל מצאתי מודעת דרושים ל"יועץ עליה" בארגון נפש בנפש. לא יודעת אם זה ספציפית מתאים לך, אבל הרעיון - לחפש באופן ממוקד לפי עמותות שמעניינות אותך, או פשוט לפנות אליהן טלפונית \ מייל, גם אם את לא מוצאת מודעה.

מאחלת לך שתמצאי את המקום המדויק לך, שיהיו בו הרבה סיפוק ומשמעות בע"ה!

אפילו בלי כסף

להתנדב בעמותות,

לכתוב תוכן ברשתות (אם זה מתאים),

על הדרך תראי למה יש ביקוש ומה מתאים לך.

תכירי אנשים מהתחום.

קורסים מקצועיים תמיד אפשר לעשות.

אולי תנסי בעמותות של שירות לאומי, רכזת במרכז להעמקת היהדות, מדרשות טיולים.

בהצלחה רבה!

אבל לא פרקטיים כרגע כי גרים בחור

אבל בהחלט אוספת לי אותם בלב להמשך גילגולנו בעולם..

תודה לכל מי שענתה..לא מגיבה אישי כדי לא להעמיס

אני מהצפון (טריה, חודשים) וחיפשתי עבודה במקומות של בריאות הנפש 

ראיתי כל מיני, מעניין אותך? 

מיטת קומותיים לבנות, שהן פחות שובבות מהבנים שאיישו את המיטה ההיא, ז"ל...

אבל בעלי אמר שלדעתו הבעיה היא שמתחת למזרן יש קרשים עם רווחים, ולא קרש אחד לאורך כל המיטה (שזה מה שיש במיטות הנוכחיות של הבנים שלנו). השאלה אם לעצמל'ה יש גם מיטות כאלה, עם קרש אחד לכל אורך המיטה.

בעלי טוען שכשיש רווחים המיטה יותר חזקה. אבל רווחים צפופים יחסית

קומותים נפתח לבנות

רגילה נפתחת לבנים

לקחנו מזרנים כחולים רגילים ואנחנו מרוצים (לפעמים יוצא לי שם להרדם צהריים וסבבה לגמרי

כבר כמה שנים מחזיקים מעמד איכות מעולה בעיניי

אבל לדעתי אם נשבר קרש באמצע ניתן לקנות בכל נגריה חתיכת עץ מלא לפי הגודל הרצוי ולהדק אותה עם אקדח סיכות למקום הרצוי..

זה גם משהו שיכול לקרות בכל מיטה במידה וקופצים עליה

זה לא קורה... (אם הוא חזק כמובן)

מדברת מהניסיון שלנו, עם השובבים שלנו. המיטה של עצמל'ה החזיקה אצלנו כארבע שנים, נדמה לי, והמיטות הבאות שקנינו מחזיקות מעמד ועדיין במצב מצוין כבר יותר משבע שנים... (אמנם הבנים התבגרו קצת במהלך השנים, אבל עדיין הם עולים הרבה על המיטות ומשתמשים בהן לעוד דברים מלבד שינה)

זכור לי שהתאומים של הפותחת די שובבים, לכן אמרתי לה שנראה לי שלא כדאי עצמל'ה.

מיטה אחת לפני 4.5 שנים ואחת נוספת לפני חודש, אני מרוצה מאוד מהאיכות. מצד שני לא קופצים אצלי על המיטות ב"ה.

יש להם שם 4 סוגי מזרונים, כשהפשוט ביותר זה מה שמגיע עם המיטה, אנחנו שידרגנו לשלישי לא זוכרת איזה סוג. הסוג הפשוט לדעתי ממש לא נוח

מוסיפה, קנינו את סוג המיטה הבערך הכי זול אצלם בחנות. המוכר אמר לנו בפירוש שכל ההפרשים במחירים זה בגלל שוני עיצובי ולא בגלל שהמיטה באמת חזקה/ איכותית יותר

אחותי ואני קוראות לזה זמן ניקוי כפוי🤣

מנקות להם את האוזניים את האף בין הבהונות

וגם את הקשקשים/ קילופים/ ווטאבר שזה

מחזיקה שמן תינוקות או קוקוס ליד איפה שמניקה ואיתו שולפת אותם (אני כמה פעמים מרחתי שמן ואז אחרי כמה דקות עתישי עם מסרק (לא מברשת) כדי להוציא אותם, אבל לא יודעת טוב לא טוב, פשוט הגעיל אותי שזה ככה…)

ואיך שלפת?

גם אצלי בזמן הנקה אני מטפלת בכל אלה

רק שאצלי אני רואה את הקרקפת כל הזמן כשהוא במנשא 🤣

עם מסרק עשיתי לגדול שלי בגיל 3-4 חודש

בגיל חודש וחצי בטח מוקדם מידי לעשות ככה, לא?

ועם מסרק עשיתי בגיל כזה אבל בזהירות פשוט

כזה עדינון רק שיראה נקי

טוב, אנסה היום

תודה על המענה!!

בעוונותיי חיללתי שבת בגלל זה, לא מסוגלת להפסיק...

ביום כיפור ממש הצטערתי, כי אני יודעת שאסור ועדיין ממשיכה 😟 בעלי רואה אותי באטרף אומר לי- תרגעי, את לא נושמת כשאת עושה את זה....

אני מורחת שמן אמול/ זית- די מסריח אבל טבעי/ שמן תינוקות - לא טבעי, פחות בריא.

מעסה בעדינות ממש, והקשקשים מתרככים ואז זה כבר לא כואב להוריד. אני עושה עם מסרק סמיך, אני יודעת זה נשמע מזעזע על ניו בורן אבל המליצה לי אחות טיפת חלב ממש עדינה אז סמכתי עליה וזה באמת בסדר. מסרקת ישר והפוך ומנגבת את הגועל הזה על מגבון, ככה כל הנקה ... עד שזה נגמר. וזה חוזר כעבור שבועיים - שלושה אבל פחות.

וואי את עושה לי חשק להתחיל הרגעעעע אבל הוא ישן

נחכה לו בסבלנות שיתעורר 😃

שמן זית קצת מגעיל אותי

לדעתך שמן שקדים יעשה אפקט דומה?

אצל הגדול עשיתי עם זולין - עבד מעולה אבל לאחרונה נחשפתי לזה שזה לא החומר הכי בריא.. 

לסרק את השיער לכל הכיוונים, בעיקר הפוך,

זה גם מאוורר ומייבש את השורשים כדי שלא ימשיכו להיות קשקשים,

וגם יפריד את הקשקשים הקיימים מהראש וזה מזה וירכך אותם.

שמן זית - לתת לו ככה 15 דקות

ואז עם מברשת תינוקות להבריש

ואז אני עושה בעדינות עם מסרק סמיך לא עד הסוף- רק לאלו שמנותקים מהקרקפת ודבוקים לשיער

ב''ה עבר מעולה

שמתי שמן קיק (בריא לשיער בלי קשר)

חיכיתי כמה דקות

סירקתי

קילחתי

וזהו עבר!!!! אין זכר לזה ב''ה 

האמת ממש הופתעתי

גם חששתי לגבי מה שסבוק

בפועל הכל ירד ממש ממש בקלות..

אני עשיתי על שמן קיק אבל משערת שהכל אותו דבר 

אמרו לי שזה קורה מחלב ממש טוב אז הכל בסדר;)

יש שמפו קצף מצוין של חברת מוסטלה שמוריד את זה

לא יאומן איך דווקא מהדבר הכי מסריח (סבוריאה ודומיו) מצליחים להוציא משהו טוב חחח

חבל לא מסגרתי את הקשקשים האלה 

פעם קודמת השתמשתי רק בו

ברור שמעכשיו להתחיל למרוח משחה

יש גם למאמי קייר וכו

הרעיון זה לגרום לריכוך הפטמות

בעז"ה שהפעם לא תזדקקי לרפידות טיפוליות

לי בחודש הראשון כאב רצח ופשוט אחרי כל הנקה שמתי לנסינו והרפידת הנקה הייתה שם כדי לספוג

אפשר לקנות בבית מרקחת פשוט לנולין טהור, זה מה שיש במשחה של לנסינו.

לגבי הקניות הייתי באותה התלבטות ולא קניתי ואז נפצעתי וויתרתי על ההנקה... 

כל מיני אמרו לי שהוא יותר מומלץ

(יועצת הנקה, דולה וחברות שהשתמשו)

ויודעת גם שיש בסניפים..

פשוט הייתי בסופר פארם מסוים ששם לא היה ואז הם בדקו לי במחשב באיזה סניף יש כרגע..

והיה בסניפים אחרים

לפני הלידה לא חייב לנולין דווקא כי זה יקר והמרקם מגעיל אפשר כל קרם לחות טוב או שמן פשוט להעשיר את האזור בלחות ולרכך

נרסיקר בעיני אין צורך לקנות, בעז"ה שלא יהיו פצעים אז אין בזה צורך

שמן קוקוס זה גם ממש טוב אבל די מלכלך... וגם פחות סמיך מלנולין אז צריך למרוח יותר פעמים כדי שישפיע

(כשיכלתי הייתי פשוט שוכבת עם הבייבי בלי חולצה בחדר סגור, שמה מתחתי מגבת קטנה ומורחת כל פעם שהתעוררתי וכמובן אחרי כל הנקה. גם האוורור ממש ממש חשוב למנוע כאב ופצעים) 

ובלידה השניה ב"ה לא הייתי צריכה בכלל...

אם יש סופר פארם או משהו בסגנון בבית החולים שאת מתכוונת ללדת בו, לא הייתי קונה מראש

משחת הנקה יקרה ובסוף לא היה לה שימוש

תמיד תוכלי לקנות לדעתי אם זה משהו יקר חבל לקנות אם את לא בטוחה שתצטרכי

האמת אני הייתי בהלם,

בעלי התעצבן אני עשיתי כאילו קבלתי שיחה לקחתי את הילדה ויצאתי. מאז באמת שקט לא שמעתי מאף אחד מהם..

ספציפית הוא נמצא אצלי הרבה .. ואני עוזרת לגיסתי שיש צורך, אם אני מוציאה את הילדה שלי לאיזה מקום הוא מצטרף. אם הוא אצלי הכנתי משהו אחד והוא יבקש משהו אחר אני מכינה לו.. אם הוא בא איתי לחנות גלידות ומבקש גלידה שעולה יותר ממה שסיכמנו הוא מקבל אף פעם לא עשינו את החשבון הזה.

למרות שיש פער גילאים בינו לבין הילדה שלי..רק שהיא לא מפסיקה לבכות שהיא נפגעה.. כי רואים שאוהבים אותו יותר 🤦🏻‍♀️

לילד

וכן כדאי שבעלך ידבר על זה עם אמא שלו בעדינות ויגיד לה שזה היה לא בסדר

תישארי את מחוץ לזה ושהוא יפתור את זה מולה

באמת לא נעים

בגלל זה.

זה באמת נשמע מוזר.

יכול להיות שיש לנכד הזה משהו שמעורר רחמים אצלה אז היא מגוננת עליו, אולי למשל אמא שלו בדיכאון (לא תמיד רואים את הדברים האלה), או שעליו יש משהו רפואי, או חברתי- חרם חברתי , אני יודעת על חמותי שהיא לפעמים מתייחסת בעדיפות עליונה על נכד/ה שיש איתם משהו שגורם לה לרחמים, פעם זה היה לבת שלי שהיה לה משהו רפואי, לא רציני אבל היא לקחה את זה אישית, ופעם נכד שקצת מגמגם וזה כאב לה אז היא גוננה עליו, כשהיה מריבות תמיד היתה בעד הילד הזה , או נכדים שאמא שלהם היתה בשמירת הריון ולא תפקדה היא הרגישב צורך לגונן עליהם ולפנק אותם יותר מאת כולם... אז אולי יש לה איזה סיבה מיוחדת כזאת...

בכל אופן בעלך לגמרי יכול להגיד. או אם הבת שלך מסוגלת להגיד בעצמה משהו

הייתי מחליקה אבל בגלל שהילדה נפגעת זה ממש קשה ..

גם סבא עושה אפליות? 

אני לא חושבת שיש איך לשנות את הסבא והסבתא....

הייתי מתמקדת בלהדגיש לילדה שלא משנה מה אתם אוהבים אותה הכי בעולם...

לא יודעת בת כמה היא אבל אולי גם להסביר לה שסבא וסבתא בחרו לפנק את X

אבל אנחנו יודעים כמה שאת מדהימה... וגם הם אוהבים אותך...

לנסות לנרמל לה את הסיטואציה... בהתאם לגיל ולרמת הבנה שלה...

זה מבאס אבל ככה הם בחרו וההפסד הוא שלהם...

לפעמיים רק מחמיר את המצב וזה יעבור מעצמו . הכי חשוב שאת תאהבי אותה ותתני לה המון יחס וצומי ילד שיש לו גב חזק של הורים לא צריך אף אחד הוא בטוח בעצמו .

את לא יודעת אם הנכד הזה עובר משהו, או שההורה של אותי נכד עבר משהו בילדותו ועכשיו הסבתא מפצה דרך הנכד.

את אומרת שמול שאר הנכדים היחס הוא אותו יחס. הייתי מתמקדת בזה.

האם הבת שלך יודעת שאת הנכד האחר הם מביאים?

אם לא, תפרידי בין זה לבין מה שהיא יודעת ומרגישה.

כי יש את האפליה שאת מרגישה, ויש את האפליה שהילדה מרגישה, ולא הייתי מוסיפה עוד על מה שהיא מרגישה.

בשבילך תחשבי איך היית מרגישה לו היה מתוודע לך שהילד ח"ו חולה במחלה קשה? כנראה היית מתביישת בעצמך.

אז לא הכל אנחנו יודעים, ואפשר להנות מהספק שאולי עומד רגש שאפשר להבין אותו, מאחורי ההתנהגות. לעולם לא נדע ואין זה מעיינינו.

לגבי הילדה, פשוט הייתי מפרקת כל סיטואציה שהיא מרגישה.

היא לא קיבלה סוכריה. זה מבאס, אבל יכל לקרות בגלל מלא הקשרים, לא רק בגלל הנכד.

ואז מחפשים פתרון ספציפי לבעיית הסוכריה במקום ללכת למקום של הקנאה.

למשל אפשר לשאול את סבתא אם יש משהו אחר שאפשר להתכבד בו. ואם אין לשאול אם אפשר להתקשר לאמא שתביא איתה כשהיא מגיעה.

אולי אפשר לאפות עוגיות יחד.

לעבור ממוד של היפגעות למוד של עשייה.

אולי לקבוע ביקורים משותפים עם בני דודים אחרים, לגביהם היחס זהה והם יהנו אחד בחברת השני.