פורום הריון ולידה (עמוד 4435)

כמו שומר ..שקדים

לי זה גם קרה לפני כמה זמן שהוא פשוט לא מפסיק לינוק עד שאני מרגגישה שאין לי כבר כלום

ונתתי מטרנה אכל עוד 30 אבל אח''כ רצה עוד הנקה

לא יודעת מעבר מה לייעץ אבל נראהלי ככה

שהוא לא רגוע ורעב בערבים?

הוא כנראה צריך כמות גדולה יותר - ב"ה גדל . ובשביל להגדיל כמויות צריך לתת לו לינוק יותר, בכל פעם שהוא מראה סימנים של רעב.

ככל שתניקי יותר, הגוף יתרגל לספק כמות גדולה יותר בשעות האלה.

אם תוסיפי תמ"ל, הגוף יתרגל לספק כמויות קטנות יותר, התינוק עלול להעדיף דווקא את הבקבוק, ולא בטוח שיהיה המשך להנקה .

בדרך כלל שעות אחה"צ והערב הן שעות שיש בהן פחות חלב בגלל העומס של מקלחות והשכבה של הילדים הגדולים יותר, וגם בגלל העייפות המצטברת של כל היום.

אם את יכולה, תפני לך זמן אחה"צ לנוח קצת - אפילו רק לשכב על הספה, זה יכול לתרום הרבה לייצור החלב בשעות הערב.

בהצלחה, וכל הכבוד לך על ההנקה עד עכשיו.

כדאי לאכול זרעי פשתן בצהרים.. (טחונים ועדיף טריים) זה ממש מרבה את החלב.. 

ולישון כמה שאפשר בבוקר, כי אז מיוצר בעיקר החלב..

והרבה פעמים במוצאי שבת יש יותר חלב, אז אז לשאוב למקרה הצורך..

תמ"ל.

אין שום הגיון בלשאוב אחרי הנקות ולתת תמ"ל במקביל - זה מפר את האיזון בין הביקוש לייצור החלב.

שאיבה אף פעם לא תהיה דומה להנקה לצורך הגדלת כמויות.

הסדר הנכון הוא: להניק. להניק שוב אם צריך, גם אחרי 10 דק', כמה שצריך, להעביר מצד לצד, ולחכות ל"חלב הגדול" שמגיע בדרך כלל יממה אחרי הנקות אינטנסיביות - בתנאי שלא מתערבים בתהליך עם שאיבות ותמ"ל.

להכין כרוב למקרה של גודש.

רק אחרי שהכמות גדלה אפשר להוסיף שאיבות, וגם כן - לא בשביל להגדיל כמויות אלא לשעות שהתינוק לא נמצא איתך.

כל מה שכתבתי מתייחס למצב שכמויות החלב לא מספיקות לתינוק וצריך להגדיל אותן.

אם יש מספיק חלב, אין שום סיבה להניק שוב ושוב. 

לא הבנתי אותך - אם היא פולטת, למה את שואבת ולמה את נותנת תמ"ל או זקוקה לחילבה?

אולי התכוונת למשהו שונה מהפותחת - לא מצב שאין מספיק חלב, אלא שאת רוצה להגדיל כמויות בשביל לשאוב לזמנים שאת לא מניקה? זה ענין אחר.

אבל זה בדיוק הבעיה! שהוא נשאר רעב! הגוף לא מייצר עוד חלב ומה שקורה בפועל זה שאני לא ישנה בלילות כי הוא בוכה ועצבני וזה עוד יותר משבש את הייצור של החלב...

ואין לי ממש אפשרות להסתובב איתו כל היום מחובר אלי

מה שאני עשיתי זה להמשיך להניק לפחות פעמיים שלוש מכל צד

ואז לתת תמ''ל כי בכל זאת הוא רעב-ולא משאירים תינוק רעב!

במקביל לאכול דברים מרבים חלב ותוך כמה ימים זה יסתדר לך ותוכלי לוותר על התמ''ל 

מה שחשוב זה לא לתת יותר מידי תמ''ל להשתדל ארוחה אחת ולא יותר

ונראה לי לא לשאוב זה סתם יסחט אותך אם זה קורה רק בלילה זה יסתדר 

לפחות מהניסיון שלי

אבל אם זה משהו מתמשך גם ביום אז אני לא יודעת

מאכילה אותו 2 צדדים, כל צד פעמיים. (הוא ממש מכאיב לי כשהוא עצבני- "תופס" לי את הפנים חזר, מתנתק, שורט אותי) 

ב8 בבוקר לא נתתי יותר- הוא היה נראה שבע

ב11 נתתי לו תוספת של 60

ב14 הוא אכל קצת גרבר ירקות כזה שעשיתי לו (ממש קצת)

ב16 שוב רצה לאכול, נתתי 2 צדדים

ב17 שוב רעב, נתתי מה שיש + תוספת של 50

אם מתערבים עם תמ"ל ושאיבות, השלב הזה רק מתארך.

אם את רוצה להמשיך להניק, תצטרכי להקדיש לשלב הזה את הזמן. אין מנוס.

וגם לנוח ממש - במיטה ביממה הזו. לשתות ולאכול.

אני יכולה לספר מהנסיון שלי (7 לידות, מניקה עד גיל 3) -  בהנקה אחרי הלידה השלישית כן הוספתי תמ"ל ולקח שבוע עד שהגענו לכמות החלב הדרושה והתינוקת חזרה להיות רגועה. 

בכל מקרה אין הגיון בשאיבות בשלב הזה.

שמעתי מכמה נשים שזה פשוט שינה להן את החיים..

אפשר להשיג אחת טובה גם בכמה מאות שקלים ולדעתי זה שווה את הבריאות הנפשית

אגב עד כמה שזכור לי (לא עבר הרבה זמן אבל הזיכרון לא משהו  ) בגיל הזה הם אמורים לקום להנקה אחת בלילה וזהו, לא? (כמובן שיש הנקה לפני השנה ובבוקר)

בכל אופן הייתי מתייעצת עם יועצת, נשמע שממש קשה לך וזה יכול לשנות לגמרי את איכות החיים..

בהצלחה יקרה!

רגע לפני שגורמים לך פה לפקפק בעצמך, באימהות שלך ובאיפה את טועה...

יש לך מספיק חלב, אל תדאגי, חלב הוא עניין של היצע וביקוש.

ועם זאת, זה בסדר שפנית למטרנה כדי שבעלך יוכל להושיט יד.

חסרים כמה פרטים קטנים כדי לקבל תמונה מלאה:

האם הילד ישן איתכם בחדר? אצלי מרגע שהוצאתי את הילד לחדר ליד יכולתי לישון פשוט כי התעוררתי רק מבכי ולא מכל תזוזה שלו או גירגור קל....

אמרת שהילד שוכב ער כשעה במיטה, אז מה? למה זה מטריד אותך? את אומרת שגם לך לוקח זמן להירדם, את צריכה השגחה כל הזמן הזה? אם הוא שוכב בשקט הוא לא זקוק לך.

ממה נובע הבכי שלו? האם יש לו סדר יום? האם הוא בוכה מעייפות, רעב, כאבי בטן?

ציינת שזה מהצורך בהנקה או מוצץ.

כל כמה זמן הוא קם לינוק?

גם ילד שלא אוהב לישון ישן בלילה.

ככל שהוא נהיה פחות תלותי בך הוא יכול לישון טוב יותר.

בגדול השאיפה היא להרגיל אותו שקמים כל 4 עד 6 שעות לאכול ולחזור לישון וזה בהחלט משהוא שאבא יכול לעשות.

בעלך צריך אסרטיביות וביטחון עצמי וצריך שאת תשחררי ותתני לבעלך לעשות את המלאכה.

אצלנו אני קמה רק להניק בידיעה שלפי הגיל הילד יונק כל X שעות.

בין לבין בעלי קם.

אם הילד רעב הוא לומד וגם הבטן שלו מתרגלת במהרה שהוא מקבל אוכל כל X שעות ואז הוא שותה בהתאם.

אם לסכם את הדברים:

א. פעלת נכון.

ב. הוציאו את הילד מהחדר

ג. אם הוא שוכב בשקט בלול זה לא צריך להטריד אותך.

ד. הקציבו לילד זמן שבו הוא אוכל, הוא יתרגל תוך שבוע לזמנים, כך תדעו אם הוא זקוק למוצץ או לבקבוק ולאט לאט הצורך במוצץ יפחת והמרווח בין שעות האכלה יגדל בהתאם לגיל.

ה. תשחררי, תאמיני בבעלך ובקשי ממנו שיאמין בעצמו כי הילד מאוד חש אם נכנסים לחדר בחששות והתלבטויות או באסרטיביות החלטית.

בהצלחה!

משמע לא פיקפקו באימהות שלה עד עתה.

התגובה שלי גם לא באה בניגוד לתגובות קודמות או על חשבונן.

כתבתי מניסיוני, גם את זה כתבתי- זה ניסיוני והמטרה היתה בעיקר לחזק אותה בדרכים שנקטה עד עכשיו.

אולי כתבתי במעט יותר מידי ביטחון עצמי, אבל זה לא גורע מהתשובה.

לגבי נושא החלב, זה לאחר הרבה התייעצויות עם יועצת הנקה- שוב, ניסיוני וטו לא.

אבל רוצה להציע כמה דברים קטנים (בנוסף לפיתרון שתמצאו בקרוב בע"ה):

1. מנוחת צהריים שלך!!! חשוב. נותן כוחות ממש.

2. תשתי הרבה..

3. החלטת שאת רוצה לתת מטרנה בלילה? הגיוני ממש (גם אני עשיתי כמוך). אבל את יכולה גם להמשיך עם קצת הנקות ביום (אם יש לך כוחות), כמו שכתבו כבר.

4. אמבטיה ארוכה ( 10 דקות) לתינוק במים חמימים מעייפת אותו מאוד. אצלי לרוב הם ישנים טוב בשעות שאחרי כן. אולי גם את תלכי לישון אז? (כן,  כן.. ב 8 בערב... יכול להיות שאלו יהיו שעות השינה הכי טובות שלו ולכן גם שלך).

מבינה אותך ממש. העייפות הזו... החמודים האלו דורשים הרבה . מאחלת לך שתמצאו דרך טובה לכולכם להסתדר.

אני גדלתי כך.

באמת עצוב.

מנסה היום לשמור על קשר טוב עם אמא שלי, אבל זה ממש לא קל לי.

זה גיל 0-3

דוקא בגלל שלא זוכרים

בוכה ולא מתייחסים אליו...

כשאני לא שומעת אותו בלילה (מה לעשות...לא תמיד אני מתעוררת מיד... ) אני שומעת כשהוא באמצע הבכי... ואני יודעת שזה לא בכי שעומד להגמר.

ילד בן שנה ו-7 חודשים, שכבר שנה ו-7 חודשים לא כל כך ישן..

ניסינו את כל השיטות.. באמת.. אחים שלו אף פעם לא עשו לי כזה בית ספר- אבל כלום לא עובד.

לפני שלושה ימים התחלנו עם שיטת ה-3 דקןות (שיטת 5 דקות שעברה אצלי קיצור..)
בפעם הראשונה זה היה נורא

בפעם השניה לא פשוט

אתמול בלילה היה דיי בסדר

וגם.. בלילה הוא קם פחות!!

מוזמנות לזרוק עליי עגבניות 

מנסיוני הרב מאוד של שלושה ימים אני חושבת שצריך להתאים לכל ילד מה שמתאים לו. לאחים שלו בכלל לא חשבתי לעשות את זה

אבל זה הגיע למצב שהוא בוכה- גם לפני ההירדמות וגם בלילה- בשביל לבדוק גבולות, ולדעתי לא באמת מתוך משהו שקשה (אחרי תקופה ארוכה של ניסויים הגענו למסקנה..) והוא בעצמו דיי אומלל מזה בסופו של דבר. ומן הסתם גם אנחנו

והשלוש דקות הזה זה משהו שהיה לי מאוד קשה לעיכול ומאוד מאוד התנגדתי לה. לא עשיתי את זה על אף אחד מהאחים שלו.

אבל אצלו זה פשוט התאים. כשכלום לא כואב והכל בסדר והילד פשוט מנסה לבדוק עד כמה "הוא יכול למשוך את זה"- הילד צריך בסוף גבולות.

ואני חושבת שהשיפור המטורף שקרה בשלושה לילות זה פידבק לזה שזה מה שהיה צריך להיות שם..

ואני לא חושבת שזה מתאים לכל ילד. ברור שלא.. אבל לפעמים זה אולי הרע במיעוטו ואני מקווה שבעוד כמה ימים ההליכה לשינה תהיה כבר בלי בכי בכלל (בע"ה בע"ה, מקווה לא להתאכזב)
וסליחה על החפירה. וסליחה על הדעה השונה. והקטע המצחיק הוא שאני יודעת שעד לפני חודש הייתי נוזפת בכל מי שהייתה רושמת דבר כזה אבל מסתבר שאתה אף פעם לא יודע מה צופן לך העתיד.. 

זה באמת מאוד מאוד שונה מבכי של תחושת נטישה,

וזה גם תלוי בגיל

יש לזה קשר ברור לקימה וחוסר רוגע. תינוק שישן בחדר הורים מרגיש את זה. אצלי חמישה ילדים והוצאנו מהחדר לחדר משלהם וזה משפיע מאוד מהר כי הולכים לישון כולם בשבע או שמונה וחשוך ושקט שם והם לא מריחים אותי. תנסי.

אולי יעזור לו לסדר את מחזורי השינה.

רחמי עליך, זה עינוי מתמשך.

ראיתי בסופר פעם שיש דייסה שנותנים לפני השינה... נראה לי היא ממש משביעה לא יודעת מה הקטע..ולא זוכרת של איזה חברה

עדיף להפשיר קודם במקרר .

לכמה זמן בהקפאה- נראה לי כמה חודשים טובים...תחפשי מידע על זה באינטרנט

יש תרבויות שבהן זה מובן מאליו שהתינוק על אמא במנשא כמעט כל הזמן.

אז עדיף למעט, לא?

לא הבנתי מהתיאור של הפותחת איזה סוג מנשא מדובר.

זה אכן סיוט, חוץ מכל הכאב של ההפלה המרחק הזה.

תעשי לעצמך כל יום לימונדה משני לימונים. עוזר.

והמאמץ הפיזי אכן גורם לעוד דימו ם. לדעתי לנוח ולהתאמץ ואז זה יפסיק.

 ככה היה לי אחרי הלידה.

כל פעם שהתאמצתי חזר.

בשורות טובות בע"ה

והתקשרתי לרב - שללא ההדרכות שלו היה לוקח לי יותר ימים.

ממליצה לפנות למכון פועה. יש כל מני הדרכות לאישה שסובלת מכתמים. (תצייני שאת אחרי הפלה, כמובן).

קיום יחסים,עיסוי פטמות,שמן קיק-חזק יותר,סטריפינג ע"ע מיילדת. 

פיטוצין בבי"ח פקיעת מים..

בהצלחה! 

למה מזרזים אותך ביום חמישי?

הסיבה לזרוז, יש לעובר ואריקס, התרחבות של וריד לתוך הבטן שלו מהטבור,

עד לפני כמה שנים היו מיילדים בשבוע 35 מחשש למוות של העובר, כיום מחכים קצת יותר אבל לא נותנים לעבור את התאריך

שמעת על דבר כזה?

נכון מזרזים סביב שבוע 38.

הייתי מנסה לפני זה טבעי.

בהצלחה בע"ה בקלות ובידיים מלאות בבריאות.

ואם אין לי משאבה? יש דרך ביד?

והתחילו לי צירים מטורפים ממש כואבים, כל 5 דקות ציר של יותר מדקה שהפסיקו אחרי 20 דקות

שאבתי שוב ואותו סרט

אני לוקחת הומאופתיה כבר מתחילת תשיעי

מתלבטת אם לעשות סטריפינג אצל מיכל פינקלשטיין

האמת שאני גמורה כבר מהיומיים המצרצרים האלה

אני בשבוע 39+3 הרופאה נתנה לי עד מחר לזרוז

כבר ילדתי עם פיטוצין בלידה ראשונה שבוע 41 היה מזעזעעעעעעעע

בעיניי זה השלב לשמן קיק, ואחריו סטריפינג.

זה אולי לא הכי נחמד, אבל אם את בכל מקרה בדרך לזירוז - אין ספק שאלו זירוזים יותר עדינים.

אני שתיתי פעמיים שמן קיק. גרם לי לשלשולים מטורפים ולא גרם ללידה לצערי, אבל עדיין אני חושבת שזה נסבל ביותר,

והייתי חוזרת על זה אם צריך.

קחי בחשבון, שאחרי שמן קיק צריך שרותים קרובים, ולא מומלצת נסיעה ארוכה אם אין לך שרותים באוטו.. 

בהצלחה. זה לא קל!

את הראשונה שאני שומעת ממנה ששמן קיק לא עבד עליה 

לידה ראשונה,רביעית וחמישית

כמו שכתבתי לכן הרופאה נתנה לי דד ליין עד יום חמישי, כבר היה לי הפניה לחדר לידה לקבל זירוז,

הלכתי למרפאה של הרופאה במסילת ישרים, היא בדקה אותי ואמרה לי את בפתיחה 4, לכי לחדר לידה תבקשי סטריפינג טוב ואת כבר בלידה..

היא גם התקשרה בשבילי לחדר לידה וביררה מי הרופאה שם ותאמה איתה שאני מגיעה..

נסעתי הביתה לקחת את התיק ללידה, הגעתי לבי"ח בסביבות 14:30, עשו לי סטריפינג (שלא כאב בכלל ב"ה) והגעתי לפתיחה 5

לא רציתי להכינס לחדר לידה, העדפתי שתתפתח לידה לבד, חיברו אותי למוניטור למלא זמן  ואז אמרו לי את יכולה להסתובב ולחזור עוד שעה לבדיקה, בנתיים אני שואבת, לוקחת שמן קיק, לוקחת הומאופתיה ויוצאת עם בעלי לטיול באיזור

לאט לאט הזמן עובר והרופאה רואה אותי שוב בסביבות 19:30 ואומרת לי חבל לך על הזמן, יש לך הזדמנות לקבל אפידורל ופיטוצין ותלדי, חבל על הכוחות שלך

הדבר האחרון שרציתי היה ללדת ככה, בתאום עם הדולה סיכמנו על פקיעת מים, נכנסתי לחדר לידה ב20:00 בערך ובשביל לפקוע את המים היה צריך ציר שדלא הגיע, הדולה עשתה לי רפלקסולוגיה חזקה ברגל ותוך רגע מגיע ציר ענק, המיילת פוקעת את המים ובעלי בדיוק מגיע למילים בתהילים "פיתחת שקי" זה היה מדהים לראות את זה..

מ20:15 הצירים מתגברים, אחרי מוניטור אני יושבת על הכדור בחדר, כל ציר נושמת והדולה מעסה את הגב, הצירים מתגברים, אני נכנסת לאמבטיה עם הכדור, הטוש על הבטן והדולה מרחה לי שמן מדהים בגב שהרגיע ועשה ריח מעולה, מתחילה לאט לאט להרגיש את הכאבים ומתנחמת שעוד רגע אני יולדת,

ב21:25 אני מרגישה לחץ מטורף, יוצאת מהר למיטה ולאכזבתי ואכזבת כולם אני רק בפתיחה 6, נשברתי מאד ואמרתי שאני כבר מיואשת..

חזרתי לכדור במקלחת ופתאום תוקף אותי ציר מטורף, צרחתי שאני רוצה אפידורל והודלה אומרת לי בואי נראה מה יהיה עוד 10 דקות, לא עוברת שניה ואני מוצאת את עצמי פתאום לוחצת בלי שליטה,

טסתי החוצה למיטה, המיילדת באה לבדוק אותי מתוך ידיעה שאולי הגעתי לפתיחה 7, היא בודקת והיא אומרת בהלם את בפתיחה 9 ואחרי שניה את יכולה ללחוץ

ב21:30 הבן שלי היה בחוץ!!!!!

ב"ה בלי תפרים, פעם ראשונה שמיילדת מדריכה אותי מתי ללחוץ, היא אמרה לי עכשיו לחיצה חזקה, עכשיו תעצרי, עכשיו לחיצה קטנה, פשוט מדהים!!!

אחרי הלידה הודיתי לה' על כל הצירים שהיו לי במשך השבוע שפשוט עשו לי את הפתיחה הזו לאט לאט

ועוד דבר מעודד שכשמגיעים הצירים שא"א לסבול יותר סימן שקרובים כבר ללידה..

היא גם נכנסה אלי אחרי הלידה להגיד מזל טוב

מקבלת גם נשים בהריון רגיל בשכונת רמות 

לדולה קוראים מיכל כ"ץ

אמריקאית, מקסימה, לידה שלישית שהיא מלווה אותי 

התינוק ב"ה בריא ושלם

הוא כבר לא צריך את חבל הטבור 

פחד מכאב זה פחד..

גם אני פחדתי מהכאב בלידה,

עד שהגעתי למצב שאני לא מסוגלת לסבול את הציר הבא! פשוט לא! כל ציר הפחיד אותי כי ידעתי שהוא כואב ממש.

גם לפני הלידה פחדתי ממש מהכאבים שיהיו לי..כמה כואב זה? אצליח להתמודד?

נראה לי פשוט שאנחנו  לא אוהבים שכואב לנו ואנחנו די מפחדים מכאב, כאב זה בלתי ידוע

זה לא נעים ואנחנו לא מוכנים לדמיין את זה אפילו.

(כי לפעמים מה שעוזר להתגבר על פחד זה לדמיין את הסיטואציה שאת עומדת לעבור ואז את יכולה להיות יותר רגועה שאת יודעת מה הולך להיות כי עברת את זה בדמיון)

אבל פה אין מה לדמיין, כאב לא יכול להיות בדמיון..

שעובדת בשע"צ, היא נחמדה מאוד וגם מומחית בתחום.

לא יודעת אם היא עובדת עם מכבי.

היא ממש נחמדה, מאירת פנים ומסבירה. אנחנו ביקשנו ממכבי טופס 17 לייעוץ גנטי בשע"צ. ואז קבענו תור (026666336- זה המס' הישיר לגנטיקה).

קחי בחשבון שלא יהיה להם תור לשבוע שבועיים הקרובים....

(אצלי זה לקח חודשיים, אבל אם תגידי מה הסיבה, יש סיכוי שידחפו אותך....)

בהצלחה ובשורות טובות!

תינוקות קטנים נוטים להעלות מעל עצמם את השמיכה, או להוריד אותה

אם ת רואה שהוא שם את השמיכה מעל לראש, זה מסוכן, 

תני לו שמיכה שלא חונקת

לא פוך!!!! 

ואם הוא ממשיך תלבישי אותו חם ועדיף בלי שמיכה בכלל

זו דעתי

ושמיכה לא רכה, לא כזאת שנצמדת.

כזאת שעומדת קצת מעצמה ותשאיר איזה רווח.

תה 

אם את עדיין חוששת אפשר לתפוס את השמיכה בקצה (אחרי הרגליים) באיזה משהו ואז ככה הוא ממש לא יכול למשוך כלפי מעלה

למה חשוב להשקיע בהנקה?

כי תינוקות שינקו סובלים פחות ממחלות ילדות, מהשמנת יתר, דלקות אוזנים, סכרת ועוד שאר מרעין בישין.

תינוקות שינקו גדלים להיות מבוגרים עם IQ גבוה יותר

כי בשבילך- כל חודש הנקה מפחית את הסיכון לסרטן השד, סכרת ודיכאון אחרי לידה.

(הכל כמובן מעוגן במחקרים) 

לגבי הזמן הזוגי, זה גם עניין של זמן, גם תינוקות עם תמ"ל יכולים להתעורר בזמנים לא צפויים ושתכאב להם הבטן, זה בעיקר הגיל ופחות ההנקה ובאמת כדאי לחשוב ביחד מה עושים כדי לצמצם למינימום את ההפרעה לזמן שלכם, כי ככל שעוברות השנים ומצטרפים עוד ילדים בע"ה זה לא נהיה קל יותר  

וכן, סביר להניח שאם לא היית מניקה המצב היה יותר גרוע חלילה.

וכן, גם אני לא מברות המזל ובשתיים מתוך 3 הנקות ההתחלה היתה קשה עד סיוטית אז מזדהה איתך  

אני יכולה להגיד לך שאצלנו גם אני וגם בעלי סבלנו בילדות מדלקות אוזניים והיינו זקוקים לניתוח כפתורים, ב"ה עד עכשיו לא ניתחנו אף ילד אפילו שגנטית היינו מצפים אחרת. 

היו חולים הרבה יותר בדלקותראות/אוזניים ומרעין בישין אחרים, יותר מילדי שקיבלו תמ"ל...

אני ראיתי בזה ברכת שמיים מיוחדת לילדי, שלא ינקו לא מתוך בחירה.. אלא מתוך אילוץ.

וזה מראה שאנחנו רק עושים השתדלות והקב"ה את השאר.. (הם גם חכמים במיוחד הילדים שלי...)

מן הסתם יש כאן בנות שיוכלו לפרט יותר אבל בכל זאת..

אין על חלב אם! הקב"ה ברא אותך עם היכולת לספק לבייבי את הכי טוב ששהוא יכול לקבל! כמה סיבות:

א. זה הכי טוב בשביל ההתפתחות שלו (מבחינה קוגנטיבית, התפתחות עין, התפתחות מוטורית גסה ועדינה, כישורים שפתיים ועוד..),

ב. הכי בריא עבורו (מפתח את מערכת העיכול, משפר את מערכת החיסון, נמצא כעוזר במניעת מחלות בטווח הרחוק)

ג. מפתח בך רגישות לצרכיו ולרגשותיו

יש עוד דברים מן הסתם אבל זו התמונה הכללית. מנגד, הדברים מש לא שחור ולבן. אני אמא לילד מקסים ומתוק בן שנה וחודשיים שעדיין יונק לוש פעמים ביום. כרגע אני שמחה מזה וטוב לי ולו, אבל אני לגמרי מבינה אתהנקודה שדיברת עליה. מהלידה בעלי ואני לא יצאנו לחופש שנינו והרבה בגלל ההנקה, וכלל- כל הזמן הזוגי מצטמצם. אני נמצאת בשלב בו זה עוד שולי אבל את עוד בתקופה שזה יותר קשה. אז בקשר לזה-

א.קודם כל, ההנקות הולכות ומתקצרות! את תראי שככל שמתקדמים עם זה ההנקות מתקצרות משמעותי, מה שמותיר לך יתר פנאי לדברים שלך ושל בעלך. (שלא נדבר על זה שעוד מעט מתחילים עם מוצקים, מה שמוריד עוד את הקושי)

ב. נסי להרגיל את הבייבי לקחת בקבוק עם חלב אם שאוב. תשאבי כל לילה. זה ירווח אותך ויתן לך קצת מנוחה וכמובן יאפשר לכם לצאת מדי פעם ולחזק את הקשר שלכם.

ג.על אף כל האמור לעיל, תמ"ל לא כזה אסון כמו שעושיפ ממנו. אני חושבת שהרבה יותר חשוב שהאמא תהיה מאושרת ושמחה בשביל התינוק. אם לא, אל תחשבי פעמיים ותתחילי לשלב.. זוהי דעתי בכל אופן.. (אומרת בתור משהי שהיה לה קשה מאוד לשחרר והבאתי פעם ראשונה תמ"K בגיל שנה כשהבייבי היה חולה וכבר לא היה לי מספיק חלב אם.. בדיעבד אני יכולה להגיד שהגזמתי.)

מקווה שעזרתי, הרבה הצלחה!

אותי מאוד עודד לטעום את החלב זה כזה טעים וכ''כ נעים בדיוק בטמפרטורה המתאימה

לא חם מידי לא קר מידי 

ממליצה מאוד לשאוב קצת כדי לטעום

ואם יזדמן לך לטעום גם מטרנה עוד יותר טוב

ולא קשה להחליט מה יותר טעים

אני אחרי שטעמתי כ''כ ריחמתי על הבן שלי שהבאת לו מטרנה

(לפעמים נותנת לו פעם אחת בלילה מטרנה)

ושימי לב לקשר שזה נותן לך עם הילד כ''כ כיפפפ

כל הכבוד לך ממש מצדיעה לך שאפילו שהסביבה לא תומכת את ממשיכה

אי אפשר שמישהו אחר יפגש במקומך?

ואם היית יולדת כבר? היו יכולים להסתדר בלעדייך?

לדעתי תקשיבי להורים... אין לך מה לסוע ולהסתובב בשלב כזה.

זה מדכא וזה עלול לקרות!

הנתונים אומנם יכולים להשתנות ברגע.. אבל באותה מידה הם יכולים להשאר ככה.

אם יש עניין דחוף. סעי לטפל בו! חבל שאחר כך תתחרטי על זה שלא עשית

ואם פתאום יתפסו אותך צירים ותלדי תוך שעה.. אז גם בבית לא היית מספיקה להגיע

לדעתי, אי אפשר לעצור את החיים החל משבוע 38

אני לא הייתי נוסעת.. אין אופציה אחרת אולי איך לעשות את הפגישה (כמו שבתאל1 הציעה)?

אומרים שדווקא פחד הוא אחד הגורמים העיקריים לכאב.

זה מעניין שלמרות שאת מאוד מפחדת לא כואב לך..

באופן אישי, ילדתי בלי אפידורל. הכאב היה נוראי!! ממש פחדתי למות מהצירים.

ב"ה לקראת סוף ההריון, בזכות קורס הכנה ללידה, שיניתי את כל התפיסה שלי..

קראתי גם הכנה רוחנית ללידה של דפנה חסדאי וכתבתי לי משפטים שמחזקים אותי.

כמו:

כל ציר מקרב אותי אל התינוק שלי.

הכאב הוא ברכה.

תהליך הלידה הוא טבעי ובריא.

הקב"ה הוא המיילד (לידה= ליד ה')

ה' תכנן את הלידה להיות הדרך הטובה ביותר להביא את התינוק לעולם.

הגוף יודע ללדת.

אפשר להתמודד עם קשיי הלידה ועם הצירים בדרך טבעית.

ממש תליתי לי דף עם משפטים מחזקים על המקרר. ובמהלך כל הלידה עבדתי עם הנפש.

עסקתי בנשימות, בידיעה שהכאב הוא חלק מתהליך הלידה ושזה רצון ה'.

לא היתה לי לידה קצרה, היו לי שעות של צירים.. וזכיתי להגיע לבי"ח בפתיחה מלאה!

המחשבה היא לא כמה יכאב לי. אלא האם אני מסוגלת להתמודד.

אותי יותר הפחיד משהו שהוא לא טבעי (התערבות כמו: פתיחת וריד, אפידורל).

תשאלי את עצמך:

מה מפחיד אותי?

האם הכאב?

מה מפחיד בכאב?

הלוואי ויהיו לי את הכוחות שלך הפעם הבאה שתהיה בעז"ה מתישהו.

אבל בקשר לפתיחת וריד:

זו לא ממש התערבות.

לא מכניסים שום חומר.

רק מכינים את המחט עם הצינורית בווריד למקרה חרום.

זה חשוב וכבר סיפרו פה שזה הציל חיים.

אפשר להכניס משם חמרי הרדמה במקרה של קיסרי חרום (וכל רגע יכול להיות משמעותי במקרים מסויימים, משמעותי לחיים ומוות), ואפשר גם לזריק דברים נחוצים לאם במקרי חרום. שלא נדע ולא נצטרך, אבל אל תסתכלי על זה כהתערבות. רק מתפללים שזה לא יהיה בשימוש!

הכל זה בחסדיו.

אני יודעת שפתיחת וריד זה לא ממש התערבות. כתבתי את זה כי במחשבה שלי רציתי ללדת כמו שילדו פעם.. לגמרי בלי כלום..

ב"ה שהיום יש אפידורל ואפשרות להתערבויות שיכולות להציל חיים.

מקבלת את הערתך

אני יודעת שגם לסוגאר יש מוצר עם רכיב שמופק מענבים, ואני לא זוכרת בדיוק - או שעל המוצר הזה יש חותמת כשרות מיוחדת של בד"ץ, או שאין עליו כשרות בכלל. לא זוכרת, אבל כאמור יש בזה זהירות מיוחדת, עד כמה שהבנתי.

אולי אשאל את ההורים שלי בהזדמנות.

אמור להיות להם ספר עם כל התרופות והכשרות שלהן, גם לפסח.

או לרבנות הראשית מחלקת כשרות.

אבל אני מניחה שאין בעיה, כל כך הרבה נשים שמקפידות על כשרות למהדרין עושות את הבדיקה, קשה לי להאמין שהרבנים היו מזניחים את בירור הכשרות בתחום הזה.

הרי זה מוצר שאפשר לקנות כמעט בכל מקום.

אבל אני די בטוחה שכשר, זוכרת שבדקתי בזמנו אבל לא זוכרת איפה ומה.

+חודשי חופשת הלידה כאילו עבדת.

אבל תצטרכי לשלם איכשהוא קרן פנסיה והשתלמות בעצמך על החודשים שתקחי המשך חופשה ללא תשלום, או שאילו יהיו חודשים לא מדווחים? את זה אני לא יודעת.

והשאלה היא אם את מורה קבועה או ממלאת מקום.

אמרתי מראש שרוב הסיכויים שאני יאריך..

וזו השנה השניה שלי עם הכיתה הזו (בעצם זו השנה השניה שלי כמחנכת)

למען האמת, גם את התואר עדיין לא סיימתי אז עניין הקביעות פחות מדבר אלי.

אבל זה באמת משדר חוסר רצינות? להפך, אני רואה ייתרון בכך שהממלאת מקום לא תהיה בייביסיטר שלושה חודשים אלא שיהיה לה פרק זמן ממושך ומשמעותי עם הכיתה...

יעני 17 ימים מתחילת שנה שבאמצע היה ר"ה.

לא התחלתי שנה, ולא קבלתי משכורת על הימים הלה- אבל דמי לידה כן קיבלתי.

יש לציין שלא חזרתי לאותו מקום עבודה..

תשאלי בביטוח לאומי. הכי בטוח