פורום הריון ולידה (עמוד 4438)

הוא אוהב אותך מאוד.

יכול להיות שהוא פשוט מתגעגע או שפרידות קשות לו, ואז כשאבא שלו מגיע קשה לו להתנתק.

אם היה אפשר, הוא בטח היה רוצה את שניכם איתו כל הזמן .

עד שהבנתי שהבטחון שאני מקנה לו, והאהבה והדאגה זה לא פחות מלהיות תמיד צמוד לאבא.

אני נחה בשבת חופשי (כי הוא רוצה את אבא )
בצהריים משתדלים להיות ביחד שבעלי נמצא, יש יתרונות.
אל תעלבי מהקטן שלך. זה יפה מדהים וטיבעי לראות קשר בין אבא לבן.

ברור שהוא אוהב אותך אבל אבא זה שונה. אל תדאגי זה נורמלי..

שקנינו והבת שלי סרבנית מוצצים אולי הכניסה לשניה והוציאה יהיה חבל לי לזרוק אותם.

בעקרון חברות המוצצים אומרים להחליף מוצצים כל כמה חודשים (לא זוכרת כמה בדיוק).
אז אף פעם לא הקפדתי בדיוק, אבל ודאי שלא לשמור מילד לילד...

וגם פטמות של בקבוק מחליפה.
את הבקבוק עצמו לא תמיד .אם זה בקבוק איכותי יקר וטוב

ברור. גם בקבוקים ופטמות.

כר פורה לחיידקים...

אולי אם זה בקבוק יקר כמו מאמ, טומי אוונט וכל אלה מליגה א', וחדש יחסית,(פחות מבן חצי שנה, שהילד הקודם לא "טחן" אותו ואין עליו יותר מידי שריטות) הייתי מרתיחה ומנקה טוב (לא עם אקונומיקה!!! שמעתי שיש כאלה שמנקות עם אקונומיקה,

אצלי זה רק לשירותים או טיפה בדלי מים שלם כשהרצפה במצב גרוע)

בקבוקים צרים או זולים הייתי מעיפה ישר בלי לחשוב הרבה.. 

מוצצים גם יקרים הייתי מחדשת, אלא אם זה משהו שהילד הקודם השתמש בו גג חודש,

ונקנה לא מזמן. 

 

יש מצבים שחבל לזרוק כשהתינוק כמעט לא השתמש

אני הייתי ילדה רזה והיום אני ממש לא בעלי היה תינוק שמן (בטיפת חלב אסרו להביא לו בננות וכו') והיום הוא רזה מאוד...
איזה כיף לך! שלי בן שנה וכמעט 3 חודשים ושוקל פחות מ8 וחצי.. בת השנתיים וחצי שלי שוקלת 11...

בנוסף המשפחה של בעלי (כן כן חוסר טאקט) כל הזמן אומרים כשהם מחזיקים אותה "וואי זה כבד" "ממש כושר" "אולי אתם מאכילים אותה יותר מידי" "הנכדים האחרים לא היו ככה" וכד' וכל הזמן שואלים אותי מה האחוזון שלה (כמעט 90) וזה משגע אותי ועוד יותר גורם לי לחשוש..

תעני בכל מיני משפטים כמו 'כן היא כבדה ככה יש יותר ממנה לאהוב' או 'כן אנחנו שולחים אותה כל יום ללול קרוב שיפטמו אותה ביחד עם האווזים' וכאלה...
ואם היא מתחת לאחוזון 90 אז בטח שאת יכולה להיות רגועה לא כולם הולכים בדיוק לפי הספר והגיוני שכשהיא תתחיל לזוז יותר ולהוציא אנרגיות היא תרד באחוזונים...

אצלי הם שמנות וזה מתוקי לטעמי.
לכן לוקחת את ההערות בתור מחמאה.
והגדולה שלי בת 3 עוד מעט,הייתה תינוקת באמת שמנה ועכשיו היא נורמאלית לגמרי.
כשמתחילים ללכת ולרוץ וכ'ו אז מתאזנים.
וכחי את ההערות שזורקים לך בתור מחמאה!
יש הרבה שהיו מתות לתינוק שמן.

ושוקלת סביבות ה- 8 קילו. אולי אפילו טיפה יותר.

 

אין שום השלכה על העתיד. רוב האחים שלי נולדו 4+ ק''ג והיו תינוקות שמנים ממש, לא סתם עגולים חמודים אלא ממש שמנים. היו הם רזים שדופים.

 

מתה על תינוקות עם פולקעס.

 

וגם, חכי שיתחילו השיניים והיא תפסיק לאכול. יורדים אז במשקל ורק תשמחי על כל גרם שיש לה.

באחוזון ה-97 אפילו. ברגע שהם מתחילים לזוז (בחורף בקושי זזים), לזחול במהירות, ובעיקר כשמתחילים ללכת, הם מתחילים להרזות. אצלי הם נשארים כמעט אותו משקל מגיל שנה (בסביבות ה-12 קילו) עד גיל שנתיים וחצי. כמעט לא עולים ומגיעים יפה מאוד לאחוזון ה-50.

אומנם זה קצת באסה, כי פחות לקחו אותם בכיף על הידיים (הם באמת היו כבדים) אבל יש משהו כיף בזה שאת לא כל הזמן במעקב של טיפת חלב, האם הם באחוזון או לא, האם הם אוכלים מספיק או לא. יש להם תאבון, אוכלים בכיף ויש גם מה לצבוט (אין כמו תינוקים שמנמנים, אני מתה על הקיפולים בעור החלק שלהם)

לעומת זאת, השלישית, בקושי אכלה, כל דבר ירקה, היתה אוכלת במנות קטנטנות, תאמיני לי שזה משגע. היא היתה באחוזון ה-25, אז נכון שהיא אומנם היתה יותר רזה, אבל את הרבה יותר מתעסקת סביב האוכל. והיא דווקא, כשהגיעה לגיל שנה וקצת - נפתח לה התיאבון, וגם היא הגיעה בשלב כלשהו בערך לאחוזון ה-50. כולם אצלי די ממוצעים. נראה מה יהיה כשהם יגדלו...

כל ביקור בטיפת חלב זה חתיכת לחץ כי הנה יגידו לי להפסיק להניק.
הדאגה שאולי היא באמת לא אוכלת מספיק יכולה להטריף את הדעת.
אגב התינוקות השמנים והמתוקים האלה ברגע שהם מתחילים לנוע ולזוז ב מורידים את הכל.
ומה שנשאר זה ינקות טובה ועשירה התמונות מהממות בסלון של ילדה תפוחות לחיים..

הבן שלי שקל 9 קילו בגיל 7 חודשים ואחרי חצי שנה 9 וחצי. אומנם הוא ירק באחוזונים אבל הרבה בגלל שהם מתחילים לזוז ולהוציא המון אנרגיה..

אני לגמרי מודה לקב"ה על הבת המהממת שלי! ואני גם מאוהבת בתינוקות עם פולקס ושמחה מאד שהיא אוכלת טוב. רק הבעתי חשש מהקשר לעתיד..
תודה על התגובות

אני הייתי תינוקת שמנה מאד

רק מהנקה, אבל ממש כבדה במיוחד, והיום אני רזה מאאאאד אפילו אחרי לידות (פחות מ-50)

 

בעלי היה תינוק רזה וכחוש (קראו לו במשפחה "ניצול שואה", "ביאפרה") והיום הוא צריך ממש לשמור על המשקל

 

והמשך - הבת שלי שקלה 7.5 ק"ג בגיל 7.5 חודשים (שזה אמנם לא כמו הבת שלך, אבל יחסית הרבה) והיום היא שוקלת 9.5 בגיל שנתיים וחצי

 

קיצער, אם היית אומרת שהיא רזה מדי, הייתי נותנת לך רשימת טיפים להשמין אותה, אבל במצב הנוכחי - אל תעשי לה דיאטה, תני לה לזרום עם הטבע שלה

שכל הילדים שלו ש=מ=נ=י=ם (ומתוקים) עד איזה גיל חמש (שנים)
ואז הם פתאום תופסים גובה ונהיים מקלות..
אז לא נראה לי שזה אומר משהו..
אגב מכירה גם חבר'ה שבילדותם היו מקלות ועכשיו הם שמנמנים..

סיכמת מאוד יפה.

 

ולמרות שהגבתי לנושא ההלכתי מאנונימי, וחשבתי שהדיון חשוב, היה צר לי על התבטאויות מפורטות מדי.

 

שאני אישה  כמובן.

אני מסכימה איתך, אין לנו שליטה על מי שקורא בפורום ואין לי ספק שיש פה גם בני נוער משועממים וגברים עם כוונות לא ראויות וכמובן שגם גברים עם כוונות טובות שרוצים מקום ללמוד ולהבין.

 

לכן פעם בכמה זמן כשהנושא עולה אנחנו מדגישות את זה. זה כתוב גם בהודעה הפותחת. כל אישה שכותבת פה כותבת על דעת זה שחמותה/הגיס המתבגר שלה/השכן שלה ובת דודה שלה קוראים אותה.

 

למה אני כן בעד הכותרת "לנשים בלבד"?

כי שליטה על מי שקורא אין לנו. אבל שליטה על התגובות לנו המנהלות יש. ולכן אם מישהי ביקשה שהשרשור יהיה רק לעיני נשים וגבר יגיב שם כגבר באופן מוצהר, לא משנה עד כמה עניינית ורגישה תהיה התגובה שלו היד תהיה קלה על מאד על הדק המחיקה. גם זה כתוב במכתב הפתיחה של הפורום. 

 

בכל מקרה גם אני שמחה שיש פה גברים פעילים שמזכירים לנו להיזהר במילותינו ובאופן כללי בעיני זה סופר לגטימי ואפילו מבורך שגם האבא יהיה שותף פעיל בהריון, בלידה ובהורות. זה בהחלט גם שלו. 

 

גלישה נעימה לכולנו  

אבל של אישתו ולא של אחרות.

 

קשה לי להבין גברים שנכנסים לפה.

אבל כמו שכתבת - שיבושם לו ואנחנו צריכות להיזהר.

 

 

אבל מכיוון שהרוב אנונימיות או ניקיות ערטלאיות אז בעצם מבחינתי ההודעות כאן זה מידע בלבד בלי בן אדם שהמידע הזה משוייך אליו.

כמובן שאין לי שום יכולת וזכות להגביל זאת,

אבל זו דעתי

חייבת לציין שגם לי זה מפריע...

כותרת- משעממת.

ואז ההודעה תראה כך :

"לנשים בלבד!



( רווח או רווחים )

וגוף ההודעה."

כך גם ההודעה לא מושכת, וגם בפנים בהתחלה כתוב כותרת משנית- אזהרה
וכך גם מי שלא רוצה לקרוא לא נכשל בקלות כי צריך לדפדף כדי לקרוא.

אבל- כמובן שאת מי שמחפש לקרוא זה לא בהכרח מה שירתיע רק ייתן את ההבהרה שזה לנשים בלבד.
בעצם זה שני רעיונות ואפשר גם ליישם ולהסתפק רק בראשון.

זה גם פותר את מה שתחיה העלתה.

הכי חשוב שלא תבטלי בלב את ההפסק והספירה כי אם את ויתרת עליהם אפילו רק במחשבה לא נראה לי שיש רב שיתיר לך

זה נשמע בסדר, שווה לבדוק.

אלו בדיוק הצבעים שהרב רגיל לראות...
כלומר, זה צבע שאישה לא אמורה לדעת לבד אם הוא בעייתי או לא, אלא זה צבע באמצע.. יכול להיות טהור ויכול להיות שלא.
אז כמו שאמרו, הכי טוב להראות לרב, ויש סיכוי לטוב.

היא מקלה מאד על הכאבים של הצירים. אני לקחתי כבר פעמיים וזה עזר לי מאד מאד! שילמתי 1,000 ש"ח למישהי ממש טובה 

זה זול
מאיזה אזור היא?

איפסה אותי ולא נתנה לפחד ולכאב להשתלט עלי.
לקחתי דולה שמתעסקת בזה רפואית ככה שעזרה לי מאוד בהחלטות רפואיות שצריך לקחת.
עיסויים בנקודות מסויימות שמזרזרות את הצירים וגורמות להם להיות מועילים יותר.

בזכותה בכל ציר הרגשתי איך התינוקת יורדת למטה.



אני שילמתי 1200 ולא יודעת אם זה יקר או לא..

כמובן אני נוגעת בדבר אז גילוי נאות וכו'

 

מה היתרונות? 

מחקרים מראים שלידות שהיו בהן דולות היו עם תוצאות טובות יותר מבחינת אחוזי קיסרי (40% פחות!!) מבחינת וואקום, בחירה באפידורל, תחושת היולדת לאחר הלידה ועוד.

 

מבחינתי אני רואה שהליווי שלי כאדם שמצד אחד אני מכירה את היולדת עוד מראש (לעומת הצוות הרפואי שאין לו מספיק זמן להבין מי היולדת ומה רצונה ובטח לא מכיר אותה בזמן "נורמלי" שלה) ומצד שני לעומת המשפחה אני לא מעורבת ריגשית וזה מאפשר לי לתת ליולדת את התמיכה שהיא זקוקה לה ולהיות רק בשבילה, נקייה עבורה. 

 

טווח המחירים- החל מכמה מאות בודדות לדולה בסטאז' ועד 3000 לדולות ותיקות. 

זה גם תלוי איזור מגורים ומגזר.

(במרכז גובים יותר מבפריפריה, בציבור החרדי גובים משמעותית פחות משאר הציבורים) 

והאם יש בדרכ מפגש מקדים שבו קצת מזכירים מה לעשות בלידה? נשימות וכו?

וגם כדי לדעת מה אני רוצה ולהתכונן לכל מיני תרחישים.

מפגש ראשון כדי בכלל להכיר ולתת לכם הזדמנות להכיר אותי ולהרגיש האם יש קליק ואתם מעוניינים בי כדולה.

עוד מפגש-שניים של עבודה, גם הכנה ללידה ותזכורת של דברים חשובים וגם תיאום ציפיות כדי להיות יותר מדוייקת לרצונות של הזוג.

תגידי שהוא לא יונק טוב

יש לו לשון קשורה

 

תגידי שבפעם הקודמת ההנקה הייתה לך מאוד קשה, ממש סיוט, ואת לא מוכנה לעבור את זה שוב.

מצד שני אם את לא מוכנה לשקר אז או שתגידי את האמת או ש...? תשקרי? אין עוד אפשרויות, כל מה שלא אמת הוא שקר.

ושיכבדו וזהו?

זה לא משהו שאת צריכה להתבייש בו

את לא צריכה לפרט שאת נוטלת תרופות

כל המצב שהילד תלוי בך מכניס אותך ללחץ נפשי ולחרדות ......

אני לא מניקה כי ככה מתאים לי. נקודה.
ככה טוב לי.
ככה נח לי.
תהיי שלמה עם האמירה הזו ואל תתני לערער לך את הביטחון.

ובכל זאת, אם את לא עומדת בלחצים, את יכולה לומר שבגלל בעיה רפואית את לוקחת תרופות שאסור לך להניק בגללן. אף אחד לא חייב להבין שאלו תרופות לדיכאון. יש כל מני תרופות שבגללן אסור להניק. וזה לגיטימי ביותר לא לפרט אילו תרופות את לוקחת, או מה הבעיה הרפואית. (אם משהו ישאל בכל זאת תרימי גבות בתמיהה מולו... כי זו שאלה ממש חסרת טקט..). וזו אמת לאמיתה, כמובן, כך שפתרנו את הבעיה שאת לא רוצה לשקר.

 

ומעבר לעניין הזה - מאחלת לך הרבה כח!! כל הכבוד לך!

וגם אמיתית

מכירה את זה ממשפחות.
כשלא יודעים ממציאים ולפעמים זה הרבה יותר גרוע מהאמת.

אולי את יכולה להגיד שאת מניקה חלקית. כדי שלא תצטרכי להניק מחוץ לבית.
אף אחד לא עוקב אחריך בבית. בעיה רק אם תתארחו וישימו לב.

אני חושבת .. שמיד אחרי הלידה תקבלי משהו לייבוש החלב. ממילא לא יהיה לך חלב.

כאשר ישאלו.. תגידי "ממש אין לי חלב אין לי ברירה..." או "מיד אחרי הלידה ראיתי שהפעם אין לי מספיק והחלטתי שאני לא נלחמת על זה ונותנת סימילאק" משהו כזה. או דומה...

זאת כל האמת ורק האמת והיא תמיד טובה.

סליחה אם זה לא מה שרצית לשמוע
זה נשמע מאוד קשה מה שאת עוברת במיוחד שאי אפשר לומר למשפחה.
פעם נטורופטית מקצועית מאוד אמרה לי שדכאון אחרי לידה נגרם ממחסור בויטמיני בי. והיא אמרה לי שזה וודאי.
אמרה לי לומר למישהי שהכרתי לקחת קומלקס בי. האמת שלא אמרתי לה ולכן לא בדקתי את זה אבל אני מאמינה לה( לנטורופטית הזאת ) בעיניים עצומות.
אז אולי כדאי לך לנסות? יש גם מאכלים שעשירים בויטמינים האלה- דגנים מלאים וקטניות. וגם בשמרי בירה- זאת אבקה ששמים במים ושותים.
ויש גם אומגה 3 שאומרים שחיוני, נמצאת בשמן פשתן בדגים...
אולי ככה תוכלי להפחית את המינון של הכדורים ואולי להוריד כמובן בייעוץ רפואי. ואולי שווה לך לנסות ללכת לנטורופטית טובה שתסדר לך תפריט נכון.
בהצלחה רבה ותרגישי טוב !
עוד משהו- האם אין כדורים שאפשר להניק איתם? שאלת?

אולי באמת כדאי לחשוב על שינוי בתזונה וכך לרדת מהכדורים, כי זה מטריד וכובל לקחת כל יום ולא לשכוח כ"כ הרבה זמן..

יש לי עוד חמישה חודשים ללידה, הלוואי שאוכל עד אז לעשות שינוי בתזונה ולהפסיק עם הכדורים ולהניק. הלוואי...

ותודה לכולן על התשובות,  אתן נהדרות!

1. אל תפסיקי בלי פיקוח וליווי של פסיכיאטר! דוקא בהריון/אחרי לידה חשוב להיות מאוזנת ולא לעשות שינויים בלי השגחה! בפרט שאחרי לידה המצב באמת עלול להחמיר וכדאי שתהיי במעקב רפואי.

2. ביררת שאסור להניק עם הכדור? בד"כ כדורים שמותרים בהריון מותרים גם בהנקה, וגם אם הכדור הספציפי שאת לוקחת אסור בהנקה יש תחליפים גינריים שמותרים בוודאות. מכירה מישהי שהניקה עם לוסטרל שלושה תינוקות.. ואולי גם עם ציפרלקס.

3. מצטרפת לכל מי שאמרה לך לשים פס על הסביבה. ההחלטה להניק היא שלך ושלך בלבד ותלויה בכ"כ הרבה גורמים שזאת פשוט חוצפה שאנשים מוציאים לנכון להתערב במשהו כ"כ אישי.

 

שה' יברך אותך בהריון בריא, ותינוק בריא ושלם עם אמא שמחה ובריאה זה העיקר!

תבררי על ציפראלקס.

במיוחד שלפעמים כביכול כבר הכתבנו לעצמנו מציאות,

בין אם התכוונו ובין אם לא..

הייתי אומרת בפשטות אני לא מניקה כרגע.

בד"כ לא אמורים לשאול שאלות חטטניות של למה כמה ואיך,

ומי שכן,

ראוי שתגידי לו, כרגע זה מה שהכי מתאים.

ובד"כ מה שמשדרים- זה מה שגורם /מונע מאנשים לשאול

 

שאלה - אם כדורים האלה מותרים בהריון איך זה יכול להיות שבהנקה אסור?

טיפול אלטרנטיבי יעיל מאוד שגם מטפל בתסמינים וגם מביא להחלמה מלאה גם ממצבים קשים ומתמשכים כמו שלך. 

ואפשר לשלב אותו עם התרופות הרגילות עד שאין בהם צורך.

והחלטתם לנסות מטרנה וזה הולך לכם טוב, והתינוק רגוע ככה והחלטתם להמשיך... ומכאן- שכל אחד יתעסק בבעיותיו...

כי אסור לי להניק. אם מישהו ישאל מעבר תגידי שזה פרטי.

 

אם תגידי שאין לך חלב או אין לך כוח יתחילו לחפור לך... לא כדאי.

1. בדיוק אחרי הלידה (או יום קודם) קמת עם כאבי תופת בשן וגילית שיש לך דלקת.. עכשיו את על אנטיביוטיקה והרופא אמר שאסור לך להניק.

אני מניקה כפייתית ועם זאת אני חושבת שכל אחת אמורה לעשות מה שטוב לה. ושאף אחת לא תדחוף את האף למקומות שהיא לא צריכה..

2. ממליצה על דיקור סיני כנסיון לטיפול בדיכאון. אני חוויתי דיכאון (קל) אחרי לידת הראשון ובהריון השני הייתי בלחץ מזה.. ישר אחרי הלידה קבעתי תור לדיקור וזה עשה לי ממש טוב.. ממליצה.. (אגב אפשר דרך קופות החולים זה בסבסוד משמעותי..)

סהכ התירוץ שלו כביכול הגיוני.. ואין ספק שהריון שני ידרוש ממנו שיתוף פעולה 

כך שאפילו בגלל זה לא שווה לך ללחוץ עליו.

תשבו יחד על ארוחה טובה ותחליטו על תאריך הבא שמדברים על הנושא..

את תראי שלפעמים תוך חודשיים שלוש יכולים להשפיע ממש ממש ולשנות את הדעה לחלוטין

הילד באמת עדיין קטן..ואפ' בציבור הדתי לאומי היום יש מודעות גדולה ללקיחת מניעה שנתיים לאחר לידה..

ולכן,לדעתי..כדאי להמשיך עם מניעה עד גיל שנתיים במיוחד עם הבעל לא מרגיש שהוא בשל לזה...

אל תשכחי שכשאנחנו יולדות,אינו כל כולנו בילד באהבה ובטיפול של הרך הנולד..ולפעמים הבעלים קצת מוזנחים בצד..אולי בעלך זקוק לזמן אישה קצת..

ולכן,לדעתי תרפי מעניין והזמן יעשה עת שלו..

ו..אני כותבת מנסיון אגב..כי גם בעלי היה כזה..נתתי לו את הזמן..ובסוף גם הוא קצה..

בהצלחה יקירה..

ב"ה בעלי מדהים ואוהב מושלמות אבל רק בגלל זה היה לו פחד ילדים שנעניק להם את כל מה שהם צריכים...

לנשואים פלוס נכון שילד צריך לבא מאהבה ..אבל יש כאלה שקשה להם החלטות בחיים .

הם לא יעברו דירה עד שלא יעיפו אותם..

לא יעזבו תעבודה עד שלא יפטרו אותם..גם אם יהיה להם הכי רע שבעולם שם.

או שתיהיה אשה חכמה לצידם ותתמוך ותשכנע..או תקשה ותציב עובדה לפי האופי של זה שליצדה וישתנו דברים..

ומהרגע שהם נולדו כל ילד הם החיים שלו ברמות שאי אפשר לתאר ..איזה אהבה יש לו אליהם...ב"ה.

ולאור חיי אני נתתי לבעלי את הזמן וזה לא עבד..

אז בילד שני שכנעתי שכדאי 2 ילדים ברצף אות כל היתרונות שבדבר..

וילד שלישי שהבעיות עם הגלולות..נעצור ואחכ נעשה הפסקה יותר גדולה עם התקן..

ואז פשוט הצבתי עובדה \דברתי איתו על זה שאני אוהבת אותו אבל רוצה ילדים ואני לא מוכנה לוותר על זה בחיים שלי הבעתי בצורה חד משמעית שאני מוכנה לוותר על דברים בחיים שלי ולא על זה  ...

ואם אני ההיתי נותנת לבעלי את הזמן אני מסתפקת אם ההינו עם ילד אחד .

אז את צריכה לבדוק מה המניעה שבעלך לא רוצה?

האם יש לו קושי של החלטות חדשות בחיים?

סתם עצלן ואין לו כח...אז יש מצב לשכנע קשה הים שווה מחר...

ועוד דבר שתגידי לבעלך שיש 9 חושדים שהילד עוד יגדל..

תהי חזקה תתפלי לה" שיתן לך את הכוחות ואת חכמת הנשים בדבר...

 

הרבה פעמים 2 ילדים רצופים בגיל מאד מקל הם משחקים ביחד ולכם יש זמן לעיסוקים אחרים.

וגם לילד מאד כיף ילד בן גילו אני מכירה הרבה שמביאים בזוגות 2 רצוף הפסקה ושוב 2 רצוף....

כדאי לדבר מאד עם בעלך ולהסביר לו את היתרונות שבדבר.

מאד מומלץ מניסיון!

 

א. גלולות זה לא בריא

ב. התקן יכול גם הוא לפגוע .

ג. ילדים זה לא מובן מאליו. זה זמני . מאד. 

ד. שלום בית מעל הכל .

 

 

אז צריך לחשוב על דרך לגרום לו לרצות . גם אם תיכנסי להריון מחר , כשהתינוק הבא יוולד בעזרת ה' , הילדון יהיה בן שנתיים וחצי כמעט, אבל זה לא מובטח. 

יש איזה מישהו שהוא מעריך מאד ? סיפור שיכול לתת לו השראה? בהצלחה.

 

אני לא זוכרת איזה רב זה היה , שגדל בתקופת השואה. המצב היה קשה בלשון המעטה , ואמא שלו המשיכה להכנס להריון , אז הוא שאל אותה-למה היא נכנסת להריון , כאשר רוב הסיכויים שהתינוק לא ישרוד . (היא הגיעה לאוושויץ בהריון! והתינוקת אכן לא שרדה). היא אמרה לו , שהיא צריכה לעשות את שלה , ושהקדוש ברוך הוא יעשה את שלו . 

זה סיפור קצת קשה , אבל אני אסיים אותו , כי הוא קרה והוא אמיתי. התינוקת לא שרדה , אבל בעצם הצילה את חיי האם , כי בגלל שהיא היתה בהריון לקחו אותה לניסויים . בסופו של דבר האמא והילדים השתחררו מהמחנה והיא ילדה עוד שני ילדים באמריקה . נזכרתי בשם הרב -עזריאל טאובר . לדעתי הוא עוד חי. סליחה עם הסיפור קשה מדי , וכמובן אפשר להסיר את ההודעה -אם היא לא מתאימה . בכל זאת זה פורום לנשים בהריון.  

לא מבינה את זה.

אבל אני ממש לא מבינה בזה...

היא תוכל להבחין האם זה גוש חלב או גוש שדורש טיפול אחר ואם לא תדע להבחין בעצמה- תשלח לאולטראסאונד.

יותר מזה אין לי ידע..ב"הצלחה!

 

ואמרו לה שזה אפילו יכול לקרות מלחץ וזה היה יותר מגודל של גולה מקוה שבע"ה גם לך כמה יעלם לבד

תנסי לעשות קצת עיסוי עם מים חמים

אם כן, למעשה אין סיבה לדאגה. צריך לתת את הזמן שהגוש יתמוסס או ישאב דרך הצינוריות עד ליציאה החוצה מהשד.

 

גם אם מלכתחילה הגוש לא כאב, אבל הוא קיים שם, זה יכול להיות סביר ותקין במצב של הנקה, אבל כדאי לגשת לבדוק.

אל תדאגי לא כל כך מהר יש צורך בניתוח, ברגע שאת מניקה סביר שיש שינויים וגושים.

 

אם אין גודש, אל תמשיכי לשאוב.

אם יש גודש, תעטפי בכרוב ורק תסחטי מעט ביד אל ספל, אם יש צורך.

תני למקום מנוחה.

תנסי לשתות לימון -לסחוט ולשתות עם מים

וגם קינמון עוזר..(תערבבי בכוס מים\ תוסיפי לאוכל וכו')

רק שאני הצלחתי להטהר סופית רק אחרי 3 חודשים.
מאחלת לך שאת תכף ומיד תצליחי להיטהר.
זה אכן קשה!!אבל מבטיחה שזה עובר מתי שהוא..
תנסי לא להתעסק בזה כל היום למרות הקושי כי כשעסוקים בזה הזמן זוחל ונראה נצח.
תתעסקי בדברים אחרים שישיחו את דעתך ותתפנקי קצת.
תיהי חזקה!!

אם יום אחרי בדיקה מופיע דם- אולי הבדיקה מגרה את הפצע להפריש דם?

תשאלי רב ואולי תיפני לבודקת טהרה שתעזור לך.

בהצלחה

תשאלי רב אפילו אם את חושבת שלא.
לנו התירו למרות שחא חשבתי שיש סיכוי

גם אני ניסיתי כמה פעמים וכל פעם לא הצליח.
בסוף אחרי שבועיים שלושה פתאום הלך חלק והבנתי שזה פשוט עניין של זמן, וחבל להשתגע ולנסות שוב ושוב ולהתאכזב.
עדיף לחכות שיהיה נקי ממש ואז לנסות שוב.
באמת קשה שכבר הייתם מורחקים הרבה זמן.. אבל נראה לי שחבל להצטער. תני לגוף את מעט הזמן שהוא עוד צריך.

ומה שכן, כדאי לשאול רב לגבי כמות הבדיקות ומוך דחוק. כי האזור הרבה פעמים עדיין רגיש ויכולים להיות דימומיםקלים מהבדיקות עצמן, ויש הרבה הקלות שצריך לעשות במצב הזה. אצלי, למשל, יכולתי לעשות רק בדיקה אחת ביום. השנייה כבר הייתה גורמת לשפשוף ודימום. והרב מיד אמר לעשות אחת ביום ובלי מוך.

אתן מקסימות!!
תוגה על העידוד.. רק שיעבור כבר..

אז כדאי להתייעץ

לפעמים יש היתרים מראש, במיוחד כשיש עוד סיפור רקע בנוסף לזה שכבר עברו 6 שבועות מהלידה. 

 

מקווה שתצליחי במהרה!!

אני לא מאובחנת ממש כפוליציסטית, כי בשביל אבחון מלא צריך את כל העסק:
הרבה ציסטות (לי יש מעט, וזה גם פחת עם השנים).
אקנה
השמנה
לפעמים שיעור יתר
וגם נטייה לעמידות לאינסולין

זה מה שאני זוכרת..

אצלי זה היה יותר בסגנון של בלגן הורמונלי בשנים הראשונות אחרי גיל ההתבגרות, וזה הלך ונרגע. התסמין היחיד אצלי היה קצת ציסטות ומחזור קצת מבולגן אבל לא נורא.


למה את שואלת?
את רווקה? נשואה? בת כמה?

בעיקרון זה אחד הדברים שהכי קל לטפל בהם אם זה מפריע להכנס להריון. זה גם לא חייב להפריע. אך תתרגשי מזה.

אם את רווקה, כדאי לקחת גלולות כי זה עוזר לסדר את המחזור. אני לקחתי חודשיים, וזה כבר עזר קצת. אחרי כמה שנים לקחתי שוב בגלל אקנה לתקופה ארוכה מאד.

אם את נשואה את בעיקר צריכה רופא טוב..

כשהייתי רווקה לא היה לי מחזור סדיר, לא הפריע לי יותר מידי אבל רופא נשים הביא לי גלולות..זה לא ממש עזר כי כשהפסקתי המחזור שוב לא הגיע. עכשיו מנסים להיכנס להריון, אז רופאת נשים הפנתה אותי לאולטרסאונד ומשם לבדיקות דם. 

זה לא מסובך אבל בנוסף אפשר לנסות אמצעים טבעיים...דיאטה שנמנעים בה מסוכרים ופחממות פשוטות ועושים פעילות גופנית, יכולה לפתור לך את הבעיה.. (חפשי בגוגל, 'האתר הישראלי לתזונה לבעלות שחלות פוליצסטיות)

בהצלחה!

כאבי בטן ודימומים בהריון לא סובלים דיחוי!!!!!!

להיבדק בהקדם אבל בלי להילחץ.

גם אם יש בעיה חלילה, אי אפשר לעזור כרגע כמו שעוזרים במקרי חירום בשלבים מאוחרים יותר בהריון.

אבל כן אפשר לתת לך תמיכה הורמונלית לחיזוק הרחם, והנחיות.

 

לא לשמש במצב כזה, עד שההריון מתחזק.

לקחת חומצה פולית להעלאת הרמות ההורמונליות שעוזרות לרחם לתמוך בהריון.

 

בשורות טובות בעז"ה.

לא לדחות את זה.

תודה על התגובה. התקשרתי למוקד חירום וזה מה שאמרו. מחר אבדק בעזרת ה'.

שהתקשרת!

שנשמע בשורות טובות בע"ה!

ברוך ה' מצויין! ראו דופק לשני העוברים באולטרסאונד, והם בגודל המתאים לשבוע. אחד אפילו זז להנאתו. הטכנאית של האולטרסאונד ראתה את מקור הדימום ,ורופאת הנשים שלי אמרה שזה לא אמור להדאיג אותי כרגע. המליצה על מנוחה ונתנה לי הפניה לאולטרסאונד למקרה שחס וחלילה הדימום יחזור.

ב"ה איזה כיף!!!!!!! שימשיך תקין כל הזמן!!!!

מה מקור הדימום אם אפשר לשאול?

הריון קל ומלא בשמחות ובעזרת ה' בידיים מלאות!!!

להילחץ - תמיד רק מזיק. אז לא כדאי.

 

להבדק - אין דחיפות, כי בשבוע 9 לא ידעו לעזור לך בכל מקרה.

 

לעשות - כן, צריך: לשתות כל הזמן, לשכב, לשמור על רוגע נפשית ולקרא פרק א' בתהלים.

 

מאחלת לך הריון תקין ולידה בזמן.

רק שבאמת לא נשארו כבר מידות..

 

המבצע הסתיים אתמול.

מאחלת לך שמעכשיו יהיה רק אור טוב בחייך.

תפני לרופאה לפעמים זה בעיה קטנה שמיד תצליחי להכנס להריון...

ואל תסתמכי על די בטוחה שלא מפספסת את הביוץ תבדקי בדיוק מתי הוא?

בהצלחה בכל!

מחזזיקה לך אצבעות ושתזכרי שאחרי החושך בא האור אחרי הלילה יש את הזריחה.

שבעזרת ה"יהיה לך ילדים מתוקים.וצדיקים..

את אישה מקסימה וצדיקה , אני מציעה לך קודם כל להירגע בלי לחץ , זה יגיע בעזרת השם, ישוע שההמתנה היא לא קךה בכלל בכלל בכלל.

משאני גם מציעה זה לגשת לרופאת נשים ,בלי לחץ להגיד לה "אני נשואה שנה ועדיין לא בהריון ,ולא ידוע לי על בעיות" יש דברים באמת פשוטים לפעמים זה רק משהו קטן ,סיכוי גדול גם שתגיד שהכל תקין .. לא לדאוג.
בנחת תקבעי לך תור לרופאה.
ובעזרת השם תיגלי שאת כבר בהריון עוד לפני שיגיע התור שלך..
בהצלחה רבה!

עוד משהו, בתקופה הזו שמנסים ואת מצפה להריון, מאוד מומלץ לא לעבוד קשה מידיי , לא להתאמץ הרבה..

קודם כל שנה זה נורמאלי לגמרי...וחייב ממש להרפות למרות שזה קשה..אני נכנסתי להריון רק אחרי שהרפיתי ואמרתי שהחודש זה בטוח לא יקרה.. אמרתי לעצמי שאם החודש זה לא יקרה אלך לרופאה לבדוק קצת את העניינים. חשוב לזכור גם ששנה זה מאז שהחיבור הצליח (שזה חשוב מאוד) כי להרבה זוגות עד שיש חיבור מלא זה לא נספר בשנה..
זה באמת לא קל אבל תנסי לנצל את הזמן הזוגי שה' זימן לך.. ותדעי לך שבזמן המתאים בעז"ה ההריון יגיע גם יגיע( בתקווה שאכן אין בעיה).
אז אני הייתי לוקחת חודש שלא חושבים על זה בכלל ועושים כיף ביחד. כן לשים לב שטובלים לפני הביוץ..(אפשר עם מקלות ביוץ שקונים בסופר לבדוק..לרוב אמין..) ורק אחר כך ללכת לרופאה ולבדוק

תודה רבה על התגובות.

אני אקח את העצות של כולם.

אני מנסה להרגיע את עצמי, להתעסק בזה פחות,

ובעזרת ה' להיפקד.

 

הזה שמצפים להריון, כי יש נשים שקצת חלשות וזה משפיע עליהן...

אפשר לקנות בחנות טבע ''מסטיק תימני'' זה גם מחזק את הרחם וגם מגביר את הביוץ.זה מגיע בכדורים לבליעה ובטיפות עדיף לקחת את הכדורים כי הטיפות מרות נורא.זה סך הכל תוסף תזונה כך שאם לא יעיל לא יזיק... ושיהיה בהצלחה

עד  כמה שאני יודעת זה לא יכול להזיק.....

ומישהי כתבה פעם שאסור לקחת יותר מ3 חודשים, עלול לגרום להדבקויות ברחם

בפרט אם את יודעת אם את לא מפסידה את הביוץ. גם דברים טבעיים עלולים לגרום נזק.

בפרט מסטיק תימני, שאסור לקחת ממנו יותר מ3 חודשים רצוף! כי זה גורם להידבקויות ברחם!!

 

לדעתי, תרימי טלפון למכון פועה וקבלי הדרכה מסודרת: או שתחליטי להרפות לכמה חודשים. אם אתם צעירים זה בהחלט נורמלי.

אם תחליטי לבדוק, תלכי לרואת פוריות ותבדקי חודשיים: ביוץ, פרופיל הורמונלי שלך ושל בעלך ובדיקת זרע בכוסית. משם תדעו איך להמשיך!\

ואל תסכימי לקבל שום כדור בלי שהתמונה המלאה מושלמת.

בהצלחה

בפעמיים הקודמות שלקחתי תוך חודש וחצי נקלטתי ואז ממילא הפסקתי.
כמובן שזה לא סותר בדיקות רפואיות!! זו רק השתדלות קטנה נוספת.

אני לא יודעת איך את, אבל אותי מאד מרגיע שאני עושה מה שאפשר ויודעת מה קורה בגוף שלי.

הלכת לבדיקות בסיסיות לרופאה?

בדיקות דם סטנדרטיות (ספירת דם, שומנים בדם וכו' שכדאי לעשות מדי פעם סתם ככה. פעילות של בלוטת התריס, מצב הורמונלי וכו')?

כדאי גם לעשות סתם  אולטרסאונד.

 

את לא צריכה להרגיש משמהו לא בסדר בשביל ללכת לרופאה.

אני הלכתי מיד אחרי החתונה סתם לראות מה המצב.

אצלי היה פספוס של הביוץ והרופאה נתנה לי אסטרופם, אבל זה אחרי בדיקות סטנדרטיות לראות שכל השאר בסדר.

 

חזקי ואמצי, בעז"ה יהיו לכם הרבה ילדים מתוקים!

לא יודעת למה הקב"ה שלח לך את הניסיון הזה, אבל למרות שזה קשה תנסו להנות מהזוגיות עכשיו.

אני מצטערת שהייתי לחוצה ולא ידעתי לנצל את הזמן להנות. זה נכון להמון מצבים בחיים..

(לא אמרת בת כמה את, אני מאד מבוגרת אז טסתי לרופאה ולא חיכיתי. כשצעירים אומרים שאין בעיה לחכות שנה. זה מאד תלוי בגיל).

 

בשורות טובות, ישועות ו נ ח מ ו ת !!

אני בת 25 ובעלי בין 28.

התחלתי לקחת מסטיק תימני לפני חודש בלבד.

לפני שלושה חודשים עשיתי בדיקות בסיסיות, בדיקות דם אולטרסאונד ברחם והרופא אמר שהכל תקין.

קבעתי תור נוסף לעוד שבוע מקווה שיהיה בסדר.

 

 

שן הבינה הראשונה (לא היה לי כוח לדבר ותהיתי למה השדכן נתן לו את המספר.... אהל ב"ה הסתבר שהיה שווה את זה! )
אחרי חצי שנה ממש קרוב לחתונה..עקרתי את השנייה
משמע- הייתי רווקה כשהיא צמחה

יש 2 שיניים אחוריות שצומחות בסביבות גילאים 12-15
ויש שני בינה שבדכ צומחות לאחר גיל 20
כנראה שטרם צמחו לך

הם התחילו בכיתה ח' ועד לגיל 20 צמחו ב''ה כולם...

אגב לחמותי עכשיו בגיל 60 התחיל לצמוח ולבעלי טרם צמח אז כנראה שזה גנטי

הרופאת שניים ממש צחקה עלי כשבאתי אליה עם כאבים ואמרתי לה שגודל לי שן בינה. ואחרי שהיא בדקה קראה לכל המזכירות והאחיות והרופאות האחרות לראות את הפלא הזה ;)

כמו שנפלו לי השניים בגיל ממש מוקדם אז גם השן בינה גדל לי מוקדם.. זה נראה לי רק משהו פיזיולוגי

האם היה משהו רגשי משמעותי בחייך באותו הזמן?
בתקווה שאתן זוכרות...

3 חודשים ראשונים של ההריון הייתי עם אופטלגין בשביל להרגיע את הכאבים. אני לא יודעת אם זה קשור אבל את ההריון הזה סיימתי בשבוע 30 בגלל ירידת מים מוקדמת.

בערך חודש שלישי
אבל הן צומחות כל כך לאט
אני חודשיים אחרי ליגה וצמיחתן טרם הושלמה

אולי בגלל זה חסרה לי בינה?

איזה קטע .הייתי בטוחה שצמחו לי מאוחר מכולן.
אבל אני רואה פה תשובות שמפריכות את זה.

אני בת 24 ולאחר שיחה מעמיקה עם בעלי ותובנות חשובות בעקבותיה שפתרו לנו דברים שישבו מתחת לשטיח של שנים,
מיד מיד מיד אחכ ביצבצה לי השן בינה הראשונה, שכבר ניסתה לצאת לפני כמה שנים ומאז עוד כמה פעמים והתחרטה...
היה לי ברור שזה משהו פנימי, אולי ההבנה שקיבלתי .
ולאחותי הרווקה שצעירה ממני כבר צמחו מלפני כמה שנים, (הרגשתי "טפשונת " לידה .)

תהיתי לעצמי אם אני היחידה שזה קרה לה.
דווקא הסיפור על הסבתא/אמא בת שישים מצדיק את מה שאני חושבת אבל מעניין לשמוע עוד...

לי ולאחי התאום בקעה השן בינה הראשונה ממש ביחד, בגיל 17. שאר השיניים בקעו עד גיל 22 אני חושבת.
זה קצת מפריך את הטענה שלך שזה בעקבות משהו רגשי, אני חושבת שזה יותר גנטי.

ערבי בא אליי ואומר לי:
"אתה יודע אצלנו לשן בינה קוראים שן חכמה"
אמרתי לו: "גם אצלנו בינה זה חוכמה", אז הוא אמר לי:
"אהההה באמת? ואני חשבתי שקוראים לה שן בינה בגלל שהיא בבינה של הפה"..

יש קשר??
ועוד צמחה במקום שאמרו לי שאין בכלל שן בינה ולא תצמח (גם בצילום פנורמי בתחילת הנישואין לא הייתה קיימת כלל). הזוי!

הבעיה ותפני אותי אם לדעתכם יש צןרך לגשת ךרופאה.

לפני 9 ימים טבלתי בפעם הראשונה אחרי לידה (לקח לי חודשיים וחצי להיטהר!).

קדם לטהרה הזו פעמיים שבהם עמדתי לטבול וזה התבטל , פעם אחת יום לפני הטבילה,ואז חשבתי שאולי לא התנקתי , נמשך דימים לכמה ימים ,עשיתי הפסק ואז שוב ביום הטבילה,-דימום ואז אמרתי כנראה שזה מחזור כי זה נמשך איזה חמישה ימים. ואז סוף סוף טבלתי אחרי שעשיתי הפסק כמובן . זה היה חמישי לפני שבוע ויומיים . עכשיו היום שוב דימום השאלה מה זה מחזור? אולי מהגלולות? אני לוקחת את הגלולות כבר חודש וקצת...

אני כבר מתחילה לפחד מזה

יש רבנים שממש מבינים בכל עניני המניעה.

או מכון פועה.

ומשם לרופא.

יכול להיות שאת צריכה תוספת הורמונים או שהאמצעי מניעה הזה לא מתאים לך.

בהצלחה.

ולגבי הדימום.

את יודעת שלא כל דימום אוסר? כדאי לשאול רב עם נסיון שמבין באמצעי מניעה.

בעיקרון זה דימום שך ווסת..

ממליצה לך לפנות לרופאה ולבקש אמצעי מניעה אחר.

בכל זאת אקבע תןר התורים רחוקים וכני קוצה רופאה ולא רופא

הרבה יותר קריטי מגלולות אחרות.

אני ממש לא הקפדתי על הזמן..כמובן שבטווח השעה הקבועה..
חרגתי חופשי שעתיים ויותר.
כמובן שכל גוף מגיב אחרת ואולי לה זה כן משפיע אבל הרופאת נשים שלי אמרה שלא צריכים להיות הסטריים על הדקה כמו בסרזט.

מיקרולוט קצת דומה לסרזט, אז בהחלט יכול להיות שזה בגלל שלא לוקחים בשעה קבועה.
אצלי היה חשוב גם ללכת לישון בזמן! אם הולכים לישון פתאום מאוחר זה גם עושה בלגן הורמונלי.

הגלולות קצת חלשות, אז כל שינוי קטן עושה דימום.

חשוב לקחת בשעה קבועה במיוחד בחודשים הראשונים. אחר כך הגוף מתרגל וזה נעשה פחות קריטי.

כך מנסיוני עם סרזט ועם מינס..
הגלולות האחרות שלקחתי במשך השנים היו חזקות יותר ולכן פחות רגישות לזה.

בין דימום של וסת לדימום של גלולות.
חבל על הספק..

טובה שלי אמרה שגם קיבלה ווסת עם מיקרולוט . הבעיה שזה קרה מהר מידיי והיה אמור להיות ביום חמישי ולא אתמול

בהכרח מונעות מחזור..אלא רק הריון

גם בורידים וגם בסימפליוזיס. לא חייבים להישאר עם זה ולהמשיך לסבול.

יש הומאופתיה, יש אוסתאופטיה, שמומלצות מאוד לטיפול בקושי של סימפליוזיס (וגם בורידים).

 

ותקני לך גרביון אלסטי או חגורת בטן או טייטץ טובים.

 

אל תישארי ככה.

גם עצמאיות יכולות לקבל שמירה מביטוח לאומי
מעתיקה לך מהאתר של ביטוח לאומי
תנאי הזכאות
האישה תושב/ת ישראל.
היא עובדת שכירה או עצמאית, ששולמו בעדה דמי ביטוח בעד 6 חודשים לפחות מתוך 14 החודשים שקדמו ליום קובע לשמירת היריון - היום שהפסיקה את עבודתה עקב שמירת ההיריון.
יש בידה אישור מרופא מומחה לנשים ולידה על שמירת ההיריון. בכל מקרה לא תשולם גמלה לתקופה העולה על שבועיים לפני היום שנערכה לתובעת הבדיקה הרפואית הראשונה שבה נקבע שהיא זקוקה לשמירת היריון.
במקרים שסביבת העבודה או סוג העבודה הם הסיבה לשמירת ההריון, יתכן ותידרשי להביא אישור מרופא תעסוקתי.
תקופת השמירה הראשונה לא תפחת מ-30 ימים רצופים. אם קיימת הפסקה בשמירת ההיריון, כל תקופה נוספת של שמירת היריון לא תפחת מ-14 ימים לפחות.
לא משולם לה תשלום בעד תקופת שמירת ההיריון מגוף אחר. בעקבות שינוי בחוק ביטוח אמהות מיום 6.9.07 אין העובדת חייבת לנצל ימי מחלה שעומדים לזכותה. עובדת הזכאית לתשלום גמלה לשמירת היריון מהביטוח הלאומי, אך מעדיפה בכל זאת לנצל את ימי המחלה ולקבל את תמורתם מהמעסיק שלה, תישלל זכאותה לגמלה מהביטוח הלאומי בעד הימים ששילם לה המעסיק.
למי שיוצאת לחו"ל - אישה בשמירת היריון אינה זכאית לגמלה מיום יציאתה לחו"ל ואילך.

חוץמזה שאחרי לידה בדרך כלל אני מרגישה הרבה יותר טוב מבהריון.. בדרך כלל.

השבוע ילדתי סופסוף אחרי הריון כזה...
עד כדי כך היה נורא שרצתי בשבוע 37 לרופא והתחננתי לסיים את ההריון בניתוח (וכך היה...)

הרבה כוחות!!
זה נגמר בסוף. ובשמחה!

קשה. קשה. קשה.
תנוחי ותזכרי שיש תאריך סיום לזה, ו הייסורים יסתיימו בטוב...

או שהניתוח היה מסיבה אחרת.. אם כן.. אז תעדכני אם זה היה שווה...איזה כאבים יותר כואבים

וואי.. איזה כיף לקבל לגיטימציה לתחושה הזאת!!!!!

אמא שלי רק אמרה לי שאני מפונקת ושאני לא ידבר שטויות..

בבקשה תלכי לאוסטאופתיה 

אמרו לי שעןשה פלאים..

והלוואי והייתי יודעת מזה כשלי היה סימפליוזיס ואף אחד לא אבחן אותי

יהיה גם עובר גדול וניתוח בעבר...

יש מצב לבקש זירוז כדי לסיים כבר?
ומזל טוב!!

הוא הזיז חי את האגן חזרה למקום.
עדיין כואב, אבל אין, אין מה להשוות.
הוא דוחף נשים בהריון בין התורים, אם תרצי אני ייתן לך את המספר שלו.
מבטיחה לך שזה שווה כל שקל!!
הגעתי עם כיסא גלגלים ויצאתי הולכת!

לנסות לא יזיק..

השאלה אם אני לא אצטרך כל חודש.. כי אני  רק באמצע

שהצעתי אוסתאופטיה.

 

אם את שואלת אותי - כדאי אפילו לקחת הלוואה כדי להגיע לטיפול כזה גם פעם בשבוע אם צריך.

לדעתי זו אפשרות הרבה יותר סבירה מאשר ללכת על אופציה של ניתוח כדי לסיים את הסבל. לא לשכוח שבעז"ה תרצי הריונות נוספים בהמשך. גם מי שכתבה שהלכה על ניתוח, יש אצלה נתונים נוספים שמצטרפים לבקשה לניתוח.

הייתי מנסה כל אפשרות אחרת לפני שהייתי בוחרת בהליך ניתוחי.

 

ואם זה לא האזור שלך, את יכולה לבקש מאותו אוסתאופט שימליץ על איש מקצוע טוב באזור מגורייך.

אף רופא לא מנתח בגלל זה.
הניתוח היה מסיבות אחרות לחלוטין.
רק שבגלל הסבל הכל כך גדול מזה- לא הבהיל אותי ניתוח ואפילו רציתי בו מוקדם ככל האפשר.

אשריך ואשרי בעלך על המשפחה הגדולה

כן ירבו כמותכם

השומר בכניסה אמר שמכל הארץ מגיעים...
שהוא פשוט קוסם.
אני אישית הגעתי בשבוע 29 והוא אמר שהוא מקווה שאני לא יצטרך לבוא שוב עד הלידה.
חוצמיזה שיחסית לאיכות שלו, הוא לוקח קצת 350₪.
והוא חוזר בתשובה, אז זה גם יותר נעים...

אני אבדוק אם יש לי החזר מהביטוח אולי..

קוראים לו מיכאל סנהדרין, הטלפון-‏‪052-803-5505‬‏
תכתבי לו הודעה עם המצב שלך ואיזה שבוע בהריון, תכתבי את מה שכתבת פה שאת לא מצליחה לישון חוץ מבתנוחה מסויימת וכו'.
פשוט הוא ממש עמוס והוא דוחף את מי שבאמת צריך (כמוך..)
בהצלחה!!

הדר +972533010561

בעקבות מספר שרשורים פה לאחרונה רציתי להעלות כמה נקודות למחשבה...

הריון כימי הוא למעשה ביצית שהופרתה , הבטא התחיל לעלות מעט, אך הביצית המופרית לא השתרשה ברחם ואז בעצם הבטא ירדה והכל נגמר.

זה לא הפלה.
זה הריון שמעולם לא היה.

וובעצם ניתן להמנע מהמידע ומעוגמת הנפש במספר דרכים.

לאחר ״הריון כימי״ יגיע וסת כרגיל או כמעט כרגיל, באיחור קל של מספר ימים.

אני לא יודעת את הרקע של כל מי שחוותה את הצער הזה.. אבל אני יכולה בהחלט לומר שבהרבה מהמקרים היה ניתן אולי לעבור חוויה אחרת.

אני רק יכולה לשער שאותן נשים שמספרות על הריון כימי בצעו בדיקת הריון בשלב מאוד מוקדם. אולי אפילו לפני האיחור. ואז כמובן הבטא נמוכה מאוד (תקין בשלב מוקדם מאוד), ואז הרופא שולח להמשך מעקב כל יומיים והאישה מטורטרת ולחוצה עד שעובר הזמן ומגיעים למסקנה תקין או לא.
וכשלא תקין האישה חווה חוויית הפלה.
וזו חוויה לא קלה (מנסיון!)

בחלק גדול מהמקרים, ומה שאני רוצה להציע,
זה שני דברים.
א. גם כשמאוד מאוד רוצים וסקרנים ומחכים - להמתין עוד קצת בסבלנות ולבצע בדיקת הריון לפחות מספר ימים עד שבוע לאחר האיחור (אלא אם יש משהו חריג כמו כאבי בטן מאוד חזקים או משהו כזה)
ב. לבצע בדיקת הריון ביתית בשתן. קודם כל היא פחות רגישה ולכן לא תתן תשובה חיובית בערכים מאוד מאוד נמוכים של בטא. דבר שני היא לא נותנת מספר שאז מתחילים להתלבט אם הוא כן או לא תקין, אלא נותנת תשובה כן או לא.

אני חושבת שקל יותר לעבד חוויית עוד חודש שעדיין לא נקלטתי בו, לעומת חוויית הפלה.
וזו גם המציאות האובייקטיבית

אלו רק הרהורים. מוזמנות להסכים או לחלוק, לשמור בלב או לשתף את כולן.

לפעמים יש ביוץ מאוחר.

ואין לך מושג שזה מה שקרה.

 

מבחינתך יש איחור מטורף, את בודקת ומגלה הריון.

עושה בדיקת דם ומגלה שאכן יש הריון אבל הוא צעיר יחסית לתאריך הווסת.

ולכן מבקשים לעשות בדיקות חוזרות כדי לראות הכפלה.

 

לפעמים זה באמת יהיה הריון כימי ולפעמים "סתם" ביוץ מאוחר.

 

מה שאני באה לומר שעם כל הכאב-

לפעמים אין דרך למנוע את עגמת הנפש..

 

 

 

(חוצמיזה שאישית קשה לי להתחבר בחודשים הראשונים להריון בגלל שהחודשים הראשונים כל כך רגישים)

בואי נמנע את האכזבה, לפחות היכן שאפשר.

 

הבהילות לבדוק הריון לפני האיחור באמת גורמת הרבה מתח, מכל הבחינות.

 

 

אם הרופא או האחות מפנים? אני לא יודעת מה הפרוצדורות אבל הכי הגיוני שבעולם שמי שאמרו לה תעשה בלי לחשוב.

כמו שמי שנותנים לה מבצעת כך מי שמבקשת מקבלת...

אבל אצלי לדג' בהריון האחרון היה לי איחור גדול והסתבר שהיה ביוץ מאוחר.
החזירו אותי שבוע וחצי אחורה.

כל דבריכן נכונים. יש כל מיני חריגות.
דיברתי על המצבים בהם יש לנו שליטה

עברנו שני הריונות כימיים רצופים, שהלחיצו והדאיגו אותנו במאד מאד

ואם קצת יותר סבלנות היינו יכולים ללא לדעת עליהם בכלל...

ב"ה הכל לטובה..