*סמיילית*נשמע הגיוני. אני הקאתי עד שבוע 18 בערך, זה חולף לאט ובהדרגה עד שיום אחד את קולטת שכבר כמה ימים לא הקאת תנסי אולי לשים לך משהו ליד המיטה לאכול מיד כשאת קמה ותנסי לקום כמה שיותר בהדרגה (משו שתמיד טוב לעשות). תרגישי טוב!
אני בכללית ואצלנו גם סקירת מערכות מוקדמת קובעים אצל רופא אחר באופן יותר פרטי (לא יודעת אם בהשתתפות הקופה או לא. עלה לי 114 ש"ח. התקשרתי למוקד של כללית והם הפנו אותי למקומות שיש להם הסדר עם כללית שאפשר לעשות בהם).
יש טעם לעשות את הבדיקה כדי להירגע, כי בעצם כשאני חושבת על זה אין ממש טעם אחר. הרי את אותם דברים רואים יותר בהרחבה בסקירה המאוחרת. היתרון של הסקירה המוקדמת, לפי דעתי לפחות, הוא באמת שעושים אותה בשבוע יחסית מוקדם עדיין כך שאם ח"ו... ל"ע...
אולי תגגלי פשוט באינטרנט ותשאלי כמה זה עולה...
שיהיה בשעה טובה
.
תחיה דולהיש כאן לא מעט אמהות לתאומים וכן יפעת ואני עברנו הכשרה מיוחדת בנושא
ר.דאני ממש רוצה להגיב לך על הרבה ממה שכתבת אבל זה באמת ארוך להודעה בפורום.
אני ממליצה גם לזכור שגוגל מאד מפחיד,
לקבל תמיכה של נשים שעברו את זה ולבקש לא לספר לידך סיפורי זוועה (באופן כללי לא נחמד, בטח לא בהריון ובטח לא בהריון תאומים)
תזכרי שהרבה מהלחץ הוא כסת"ח ותמיד תבקשי לברר עוד ועוד האם באמת צריך את מה שאומרים לך.
לגבי אוכל- בהריון תאומים זה באמת חשוב הרבה הרבה יותר שבשליש הראשון כמה שיותר תשתדלי להקפיד על תזונה טובה, הרבה חלבונים וירקות. ובאופן כללי להבין שהגוף שלך עובד פי כמה וכמה מבמצב רגיל. את כאילו כל היום עושה ספורט מאומץ ואת חייבת לקחת את זה בחשבון ולשמור על עצמך. תתפנקי בלי נקיפות מצפון ב-כ-ל-ל!! 
ואני מאד מליצה לעשות קורס הכנה ללידה פרטי עם מדריכה שעברה הכשרה ללידות תאומים כדי לקבל הדרכה מותאמת עבורך.
אני השמנתי רציני בכיתה ח' וישלי סימנים בכל מיני מקומות. אפילו בברכיים..
ואילו בבטן ב"ה יצאתי בלי כלום!
אומרים שזה גם הורמונלי או משהו.
אז לא בטוח.
ובכל מקום בגוף העור יכול להיות קצת שונה.
ואם את שמה קרם את בוודאי עוזרת לעור להתמודד.
אולי תבקשי מתנה להריון מההורים את הקרם.. כמה חבילות כבר שיהיה..
הקרם של ד"ר פישר זכור לי גם כלא זול בכלל. לא ניסיתי.
עדדין יקר אבל שווה בדיקה. לבדוק שיש קודם, לא לנסוע במיוחד.
זה לא שאיך שסיימת את הלימודים את מחוייבת להחזיר שלוש שנים
אלא בשנים שסמוכות ללימודים לא זוכרת כמה
את צריכה וגם לא חייב שהם יהיו רצופות
- לדעתי לא צריך להישמר מבחינה בריאותית יותר מאשר בהיריון רגיל. (אלא אם כן יש הוראה מיוחדת). כרגע תאכלי רגיל, מה שאת מסוגלת, ואח"כ תנסי לאכול מסודר יותר ובריא יותר.
- לימודים - תשתדלי כמה שאפשר לסיים לפני הלידה, אבל אל "תהרגי" את עצמך. אני ילדתי את תאומיי שבוע לפני סיום הלימודים, ועשיתי את המבחנים במועד ב' - חלקם אפילו אישרו לי לעשות מהבית.
- לדעתי לספר להורים, בטח לאמא שלך, אם גם היא עברה את זה. זה חשוב לתמיכה שלהם בכם, וגם כדי שלא יתעלפו מתדהמה אחרי הלידה...
- הפלה - אין סיבה לחשוש מזה יותר מאשר בהיריון רגיל. בע"ה הכול יעבור בשלום ובקלות.
- כן, תהיה בטן ענקית... יהיו כאלה שאפילו ירמזו לך שהן מזהות שיש לך תאומים... תתעלמי! תישאי אותה בגאון ובשמחה!
העיקר - בשעה טובה, בקלות ובשתי ידיים מלאות!
אנונימי (5)של המיילדת מרווה זוהר-
זכיתי להיות מיילדת בעשרות לידות תאומים. זה לא משהו שקרה מאליו זו היתה החלטה עקרונית. האמנתי שהכשרתי כמיילדת לא תהיה שלמה אלא אם ארגיש ממש בנוח עם כל סוגי הלידותהפיסיולוגיות. כולל כמובן עכוז ותאומים. זו היתה אחת הסיבות שבגללן הלכתי לעבוד ולהתנדב אחרי שסיימתי את לימודי המיילדות שלי, במקומות בעולם בהם נהוג שהמיילדת מלווה לידת תאומים ועכוז בבית או במרכז לידה. (הקהילה האימישית בארצות הברית, החווה של אינה מאי בטנסי וגם באוגנדה) אתמול דיברתי עם אישה יקרה לי מאוד לקראת לידת תאומים. אלו הדברים שאמרתי לה. אלו הדברים שאני מאמינה שאישה לקראת לידת תאומים צריכה לשמוע ומגיע לה לשמוע: לידת תאומים היא ברכה כפולה. מבחינתי היא לא לידה בסיכון. היא פשוט לידה. ואז עוד לידה, כשהכל כבר פתוח ורך. אין הבדל מהותי מבחינה פיסולוגית. זו לא לידה עם קרניים. זו לא לידה שבה האמא עומדת על הראש. כל אותם דברים שמקדמים לידה ונכונים בלידה של עובר אחד נכונים כפליים בלידת תאומים. אני אגיד לך עכשיו את כל הדברים המחזקים והמרגיעים שאני אומרת לכל אישה לפני לידה. רק שאני אגיד לך אותם פעמיים. כי את חזקה כפליים. ויודעת כפליים. וכי יהיו סביבך אנשים נרגשים ואולי אפילו לחוצים או מבוהלים, וחשוב כפליים שתשארי בתוך עצמך. "את יודעת ללדת. את יודעת ללדת" "הגוף שלך חכם, הגוף שלך חכם" "נשימה עמוקה ותנועתיות, נשימה עמוקה ותנועתיות" "כדאי לאפשר לגוף לעשות מה שהוא יודע ולהמנע מהתערביות מיותרות, כדאי לאפשר לגוף לעשות את מה שהוא יודע ולהמנע מהתערבויות מיותרות " "אהבה, אהבה, אהבה אהבה"
ראיתי לידות תאומים שאחד עכוז ואחת ראש, או שניהם ראש או שניהם עכוז, ראיתי לידות תאומים שאחת נולדה והשנייה נולדה למחרת, ראיתי לידות תאומים שאחד נולד והשני שהיה במצג רוחבי ראה שהתפנה לו מקום והסתובב למצג ראש או למצג עכוז, ראיתי לידות תאומים שהוא לא עשה את זה לבד ועזרנו לו קצת, עם רבוזו או עם יד מבפנים- תוך כדי נשימה עמוקה של האם- זה לא נורא. לפעמים השני מגיע מיד, לפעמים הגוף צריך רגע לנוח. תהיה הרבה תכונה בחדר ברגעים האלו, את תשארי בתוך עצמך, יש לך כל כך הרבה כלים, את יודעת כל כך הרבה. רק תחזירי לעצמך את הנשימה, תדברי אל התינוקות שלך. הכל יהיה בסדר. הכל יהיה בסדר. זו כפליים ברכה, כפליים עוצמה, וכפליים ידיעה פנימית.
אותו דבר נכון אגב לגבי הריון תאומים- תשתי מלא מים, תזיני את עצמך במשפע אוכל נקי ומזין, תקשיבי לגוף שלך ותנוחי כשאת צריכה לנוח, תנשמי עמוק, תקיפי את עצמך במלווים ואנשי מקצוע תומכים שמקשיבים לך ומכבדים אותך ונוסחים בך בטחון. הכל נכון לכל הריון ופשוט נכון כאן פי שתיים. אפשר להרגע. אפשר להרגע.
אין כמו ההריון הזה בעולם. תודי לה' שזה שני שקים כך שהסיכון קטן יותר ב"ה. שהם לא זהים...
תדעי שהכל מצוין כשנגמר שליש ראשון עם הבחילות ועד הכובד של הסוף...
משתפת-- אני גיליתי רק להורים שלי וגם מי שאמרה לי שזה נראה שניים אמרתי בביטול כזה: ברור שניים האמת שזה שלוש...
או שאמרתי בבקשה לא להעליב אותי...
בקיצור היה חוויות מתוקות וההלם של כולם היה משכנע בלחיצות של הלידה!
לקחנו רופא פרטי כי בכ"ז יש איזה שהוא סיכון רב יותר לניתוח וטוב שיהיה מומחה שיש לו אינטרס רק ללידה רגילה.
אבל אולי זה היה מיותר. אולי.
זו לידה אחת רק שמקבלים שניים 1+1 כי השני יוצא ממש בקלות יחסית.
תקפידי מאד על תזונה בריאה וברזל. ו...זהו.
שיהיה המונמון בריאות והצלחה ואחר כך טון של כח ונחת. הכל שווה עם בונוסים וריביות מתוקות!!!
לגיטימי מאוד שתלחצי בשורת ההריון התאומי. זה באמת לא פשוט, וגם הריון של עובר יחיד זה לא פשוט! וגם זה יכול להכניס לחרדות!
אבל לעומת הריון של תאומים, בהריון של עובר יחיד את יכולה להתנחם ולומר לעצמך: "וואלה, כולן עוברות את זה, אני אעבור את זה גם..." ובהריון של תאומים, קצת פחות אפשר להגיד את זה.
אבל גם בהריון של עובר יחיד זה לגיטימי להילחץ... התופעות של ההתחלה לא עוברות, אני לא מתפקדת, הבטן יוצאת, מתחילים לראות עליי, לא מוצאת בגדים, איפה יולדים, קורס הכנה, איזה עגלה ואמאאאא כמה דברים זה לא נגמר! וזה לא עוזר כ"כ שכולן עוברות את זה. אני חווה את זה לגמרי מההתחלה ועד הסוף... (אני ובעלי המדהים).
וכשחושבים על זה- אין לי מושג איך זה עם עומר יחיד, כי טרם זכיתי, אבל לא יודעת, לא נשמע לי שיש כזה הבדל... אני כבר מרגישה תנועות (שבוע 25) ולא חושבת שזה כזה שונה כשזה שניים, וגם אם כן- לא בטוחה שזה מה שמלחיץ...
אני מודה ומתוודה, קצת לחוצה לקראת הלידה שתגיע בע"ה בזמנה ובקלות!
כאילו, מפחדת להגיע לקיסרי, אין ספק שזה יותר קל על ההדק וכו'.. אבל עקרונית, הבנתי שזה עניין של אופי...
צריך להתפלל לה' שהכל יתקדם בתקינות ובבריאות, להרגיע את עצמי שהיום הרפואה מתקדמת כ"כ אז ידעו לדחות את הלידה כמה שאפשר במקרה של ח"ו לידה שמתחילה לפני הזמן, מטפלים טוב בפגים...
אני עושה את ההשתדלות שלי- נרשמתי לקורס הכנה ללידה מותאם לתאומים של בית חולים (התלבטתי בין פרטי לקורס בבי"ח, אחד מהם נראה לי חובה), ששם מסבירים על כל התהליך עם דגש על תאומים... (להימנע מלידה מוקדמת, מה לעשות בלידה, נשימות, הנקת תאומים וכו')
אם עושים את כל ההשתדלות שלנו מול ה', יש מין רוגע כזה שמה שלא בשליטתנו- זה מה'. לדוג' הלימודים שלך... בע"ה הלוואי ותספיקי הכל. אבל במידה ולא תספיקי- אז בריאות הילדים חשובה ביותר וה' יזמן לך מתי לסיים את המחוייבות שישארו לך.
אחרי הלידה תראי שהגידול מצריך המון אנרגיות וזמן ודווקא טוב שבהתחלה אין לך מקום עבודה שמחכה לך. אח"כ תחליטו לאיזה מסגרת להכניס אותם (מטפלת פרטית/משפחתון/מעון) ואז תראו איך המציאות תגלגל.
נכון שקשה שא"א לתכנן, אבל זה נכון תמיד! גם בלי הריון זה לא פשוט לתכנן... יכולת לחפש ולא למצוא...
תני לה' לנהל את העניינים, אתם תעשו את מקס' ההשתדלות שלכם!
ההריון בהחלט שואב ולוקח כוחות, וז זה הדמנות של ושל בעלך לעבור שיעור מקסים בזוגיות- איך בעלך גם יתן מעצמו בשביל ההריון בלי שהוא בעצמו בהריון... הוא יעזור יותר בבית, יכין לך אוכל שיותר תאהבי בגלל החשקים... וכו' וכו'. ככה יוצא שזה עבודה זוגית אפילו שאת זו שפיזית בהריון. באיזשהו שלב כשיראו אתהבטן ואח"כ תרגישי תנועות, והוא יוכל להרגיש- הוא יתחבר לזה עוד יותר (כל בעל והאישיות שלו) וירגיש שיש להכל מטרה וזה לא שאת סתם מתפנקת...
כדאי להבין שאשה הריון היא לא אותו דבר כמו לפניכן +מגדלת עובר/ים בבטן.
כדאי שתפנימי את זה את קודם ואז ממילא גם בעלך יבין...
אצלנו זה היה ברור שמספרים להורים על התאומים... זה משהו מיוחד ולא לספר זה קצת מוזר בעיניי... אבל כ"כ תלוי בקשר שלכם.
במקרה שלך שיש לך במשפ' תאומים ואמא שלך יודעת מה זה- בכלללללל. אבל עדין לשיקולך ומה יעשה לכם טוב.
לגבי הפלות- תמיד יכול להיות לצערנו הרב הפלות- שוב- הכל מה' ואין לנו דרך לדעת שהכל יהיה בסדר. וזה נכון לגבי כל הריון. ואני לא חושבת שיש סיכון כפול...
שמעתי שיש את תסמין התאום הנעלם. הוא באחוזים די נמוכים... אבל שוב, זה לא משהו שאת יכולה לעשות משהו בנידון. רק להתפלל לה' שהכל ימשיך תקין.
אין ספק שהבטן תהיה גדולה יותר מעובר יחיד. בכמה? א"א לדעת. הרי זה תלוי במבנה גוף שלך, במיקום העוברים ברחם... יכולה לומק לך שפעם ראיתי מישהי בהריון שידעתי שהיא בחודש תשיעי, והיתה לה בטן ע-צ-ו-מ-ה שהייתי בטוחה שיש לה תאומים. בטוחחחה! וזה היה עובר אחד ויחיד... אז שלא תחשבי שבגלל הבטן ידעו יותר או פחות. אין דרך לדעת באמת...
להיות אמא בבת-אחת ל2 זה באמת מפחידא בל שמעתי מאמא ל2 זוגות תאומים אחכ ילדה בודדת דבר כזה-
את כל הטעויות שלי עשיתי על ** (הילדה הבודדת)... זה יותר קל בעיניה להיות אמא לתאומים, כי זה מה שהכירה... אני חושבת שזה נקודת יתרון כלשהי דווקא... (למרות שאני דוגלת שלא משנה מה ומי ומתי- ה' מביא כוחות. גם תאומים אחרי 10 ילדים בודדים).
בהצלחהההה ומוזמנת שהמנהלות יקשרו ביננו אם תרצי עוד שיחה באישי.
מודדת כובעיםאאלט אמורה להיות ירידה בתנועות כי יש פחות מקום, אבל נשמע שזה קרה קצת בבת אחת וגם הכאב לא אמור להיות (לפחות לא מזכרוני) אז כדאי להיבדק.
תבדקי מה הרשימה שנבדקה בבדיקת השתן הכללית.
אמור להיות שם חלבונים protein. זה סטנדרטי אבל כדאי לוודא שזה אכן נבדק.
התרבית לא קשורה, היא לבדוק זיהומים: שמים בצלחת ורואים אם גדלה מושבת חיידקים (הסבר מוחשי ברמה של ידע בגרוש.. אני בטוחה שלא כך ממש מבצעים את זה..)
משתמשת בחודשים לועזיים כי זוכרת ככה-
התפטרתי בינואר (1) ילדתי ביוני (6) עבדתי מינואר אחורה 15 חודשים.
חישבו לי ממוצע של חודשים 11,12,1 ולפי זה קיבלתי חופשת לידה.
לא עבדתי לפני הלידה בכלל.
וזה לא משנה בכמה מקומות עבדת העיקר שיש לך 15 תלושים מתוך 22 חודשים שקדמו ללידה.
מה שאסור זה אם יש וותק של מעל חצי שנה או שסיבת הפיטורין היא ההריון ורק אם המעסיק ממש טיפש אפשר להוכיח דבר כזה.
תקראי בנושא פסקי דין באינטרנט.. גם אם לא עברה חצי שנה ופיטרו המעסיק נאלץ לפצות
וגם כאשר לא אמר כלום שהפיטורין בגלל ההריון
בית הדין לעבודה מאד מאד נוטה לצד האשה בהריון בכל הנושא הזה
טוב שהיא מתייעצת עם עו"ד שיראה לנכון איך לעשות זאת באופן הטוב ביותר
אני מכירה כאלו שהיו זמניות ואכן היו זמניות - מראש, בחוזה זמני בלבד
אבל כאן - הוא מעדיף למצוא עובד חדש ומפטר את האשה בהריון
הא לא ציינה שנכנסה לעבודה על סמך העובדה שישנה עובדת בחל"ד שהיא מחליפה אותה
יש כאן חוסר יושר מצד המעסיק
וגם חוסר הגינות
במשפטים כאלו בית המשפט מתייחס לכל המכלול
האם הוא פיטר עובדים נוספים או רק אותה? אם כן, יש מצב מאד סביר שעשה זאת עקב ההריון
ואם היה בוחר לפטר היה צריך לבדוק זאת מול התמ"ת
או לפחות להתחיל לחפש עובד עוד חודש
לא מיד כשהוא מפטר.. זה אומר דרשני
אם העובדת לא היתה בסדר, המעסיק צריך לציין זאת ולערוך שימוע בהתאם, להוכיח את העובדה
שהיא לא היתה כפי הנדרש ממנה
יש צדדים לכאן ולכאן
את לא יכולה להכיר בזה שעובדת בהריון זה דבר שמוסיף קשיים לעסק?
יש לה זכויות רבות שמפריעות להתנהלות של העסק שלא לומר ממש ע"ח המעסיק וכשמדובר בעובדת חדשה שממילא נקלטה למילוי מקום ממש סביר שהוא יעדיף לא להמשיך איתה ולקלוט עובד חדש.
עוד אין לה קבלות בעסק (שוב, מדברת על מקרה היפוטטי, אין לי מושג מה עם הפותחת) אז לגיטימי שיחליט שהו לא יכול להרשות לעצמו את זה.
החוק ששומר על זכויות הנשים בהריון הוא טוב למי שיש לה וותק ובעוכריה של מי שמחפשת עבודה או טריה בעבודה.
הרי אם לא היו את החוקים מעסיקים היו פחות חוששים להעסיק נשים בהריון, כי אם הכל ילך טוב אז מעולה אבל אם משהו משתבש הוא "תקוע" עם העובדת חודשים רבים אחרי הלידה.
תחשבו שמעסיק זה לא תמיד איזה טייקון אלא בד"כ בנאדם שלקח סיכון והלוואות ופרנסתו ופרנסת כל עובדיו תלויה בהצלחת העסק. והרבה מהזכויות של עובדת בהריון יוצאים מהכיס שלו בעצם. (כמו למשל הפרשת פנסיה בזמן שהיא בחל"ד)
ברור שזה שלב שהבטחון הכלכלי הוא מאד חשוב.
אני חושבת שהחוק מנסה למצוא איזון בין שמירה על הביטחון הכלכלי של ההריוניות לבין שמירה על הבטחון הכלכלי של העסק.
לכאורה אני לא רואה למה המעסיק עבר על החוק, אין לך דרך להוכיח שזה יה בגלל ההריון וגם אם ברור לנו ב200 אחוז שזו הסיבה כל עוד אין דרך משפטית להוכיח את זה הוא לא עבר על החוק. זה טבעו של החוק.
וכן, זה נראה לי הגיוני שהחוק להעסקת נשים יצא מכל פרופורציה במסווה של הגנה על נשים פוגעים במעסיקים (שגם הם יכולים להיות בעלי משפחות ונשים בהריון) ובסופו של דבר גורמים ליותר מעסיקים להימנע מהלעסיק נשים וזה חוזר אלינו כבומרנג.
דווקא אם היה לך עסק בעבר אני מניחה שאת יכולה להסתכל מעיניים של מעסיק ולהבין שהוא חייב להיות מודע לאיזה סיכונים הוא יכול לאפשר לעצמו בעסק.
ושוב אני אבהיר שאני לא שכירה ולא מעסיקה, רק רואה את זה מהצד וחושבת שהחוקים האילו מביאים איתם הרבה עוולות במסווה של כוונה טובה.
לא אתייחס רגע למקרה של הפותחת אלא לסוגיה העקרונית-
ככל שנשים ינצלו פירצות בחוק כדי לדפוק את המעסיקים שלהם יותר ויותר מעסיקים ימצאו דרכים דיפלומטיות לא להעסיק נשים בגילאי הפוריות עם דגש על דתיות שידוע שיולדות יותר.
זה מצב שאנחנו רוצות בו?
ואני כותבת את זה כעצמאית שלא מתכננת להיות מעסיקה ככה שאני ממש לא נוגעת בדבר משום כיוון שלו.
בואו נזכור שמטרת החוק הוא להגן על נשים אבל שימוש יתר בו יהיה בעוכרינו.
אני שמעתי תקדים על מעסיק שפיטר עובדת שעבדה חודשיים במקום
והיא תבעה לבית משפט וזכתה!!
תדעי לך שבית הדין לענייני עבודה מאד לצד נשים בהריון
תתבעי אותו! מגיע לו
אם הוא מחפש עובד חדש אין שום הצדקה למעשיו
ברור שהוא לא יגיד שאת בהריון ולכן פיטר אותך, אלא ימצא תירוץ אחר
אל תוותרי, את יכולה למצוא את עצמך עם סכום פיצוי יפה מאד ביד,
והכי חשוב - כל פסק דין כזה מרתיע מעסיקים נוספים, וזה לא פחות חשוב
לגבי מה ששאלת - יעשו ממוצע של כל התלושים, לא של ה3 האחרונים
שאלה שמעניינת אותי - העובדת שחזרה מחל"ד, כמה זמן עבר מאז שחזרה עד שפיטר אותך?
דבר נוסף - יש מצב שאת משוחחחת איתו בטלפון/פנים מול פנים ומקליטה אותו, ושואלת אותו איך הוא מחפש עובד חדש
בעוד שמפטר אותך, אולי יעסיק אותך עד שהלידה או משהו (ןאז תרוויחי ממנו הודאה בכך שהוא מחפש עובד חדש, הודאהבכך שידע שאת בהריון ופיטר אותך, וכו')
וישר לתביעה
שיהיה בהצלחה!
שאלה שעלתה כמה פעמים ביני לבין בעלי. קנינו מזרון של ליטף, שאפילו בחנות עצמה אמרו לי שאין שום הבדל בין עמינח לדוגמא לליטף, מלבד שעמינח זה שם וחברה.
אבל אחר כך הבנתי שהמזרון של ליטף לא נושם, עמינח כן.
הבנתי שבעיקרון שהוא יהיה נושם זה חשוב, ואם את ממש רוצה לוודא הכל, אז שלא יהיה בו חומר מעכב בעירה שהוצא מהתקן לאחרונה - הוכח כלא בריא.
בקיצור, זה לא כל כך משנה העיקר שתוודאו שיש לו תו תקן !
עמינח/ בייבי גב/ קינג קווייל
המזרנים מתחילים מאיזור ה900
וכמו שאמרתי, אנחנו בינתיים נשארנו עם הליטף.. עלה לנו 360 ש"ח.
מעניין מה יהיו המשך התגובות
גם לליטף יש מזרון נושם.
בחנויות לתינוקות תוכלי לקבל הסבר מלא ומפורט.
יש נושם לגמרי, חצי נושם וכלל לא נושם (שלא מומלץ למיטה, רק ללול..)
יש 2 צדדים למזרון...
אבל אני לא זוכרת להסביר ממש.
תודה על הכל!אחרונה
מענין אני אף פעם לא מחכה שיעשו גרפס הבנתי שבהנקה לא צריך את זה...
מניקה המון ומיד משכיבה..
)ברור. גם בקבוקים ופטמות.
כר פורה לחיידקים...
אולי אם זה בקבוק יקר כמו מאמ, טומי אוונט וכל אלה מליגה א', וחדש יחסית,(פחות מבן חצי שנה, שהילד הקודם לא "טחן" אותו ואין עליו יותר מידי שריטות) הייתי מרתיחה ומנקה טוב (לא עם אקונומיקה!!! שמעתי שיש כאלה שמנקות עם אקונומיקה,
אצלי זה רק לשירותים או טיפה בדלי מים שלם כשהרצפה במצב גרוע)
בקבוקים צרים או זולים הייתי מעיפה ישר בלי לחשוב הרבה..
מוצצים גם יקרים הייתי מחדשת, אלא אם זה משהו שהילד הקודם השתמש בו גג חודש,
ונקנה לא מזמן.
אשתו
אשתוושוקלת סביבות ה- 8 קילו. אולי אפילו טיפה יותר.
אין שום השלכה על העתיד. רוב האחים שלי נולדו 4+ ק''ג והיו תינוקות שמנים ממש, לא סתם עגולים חמודים אלא ממש שמנים. היו הם רזים שדופים.
מתה על תינוקות עם פולקעס.
וגם, חכי שיתחילו השיניים והיא תפסיק לאכול. יורדים אז במשקל ורק תשמחי על כל גרם שיש לה.
באחוזון ה-97 אפילו. ברגע שהם מתחילים לזוז (בחורף בקושי זזים), לזחול במהירות, ובעיקר כשמתחילים ללכת, הם מתחילים להרזות. אצלי הם נשארים כמעט אותו משקל מגיל שנה (בסביבות ה-12 קילו) עד גיל שנתיים וחצי. כמעט לא עולים ומגיעים יפה מאוד לאחוזון ה-50.
אומנם זה קצת באסה, כי פחות לקחו אותם בכיף על הידיים (הם באמת היו כבדים) אבל יש משהו כיף בזה שאת לא כל הזמן במעקב של טיפת חלב, האם הם באחוזון או לא, האם הם אוכלים מספיק או לא. יש להם תאבון, אוכלים בכיף ויש גם מה לצבוט (אין כמו תינוקים שמנמנים, אני מתה על הקיפולים בעור החלק שלהם)
לעומת זאת, השלישית, בקושי אכלה, כל דבר ירקה, היתה אוכלת במנות קטנטנות, תאמיני לי שזה משגע. היא היתה באחוזון ה-25, אז נכון שהיא אומנם היתה יותר רזה, אבל את הרבה יותר מתעסקת סביב האוכל. והיא דווקא, כשהגיעה לגיל שנה וקצת - נפתח לה התיאבון, וגם היא הגיעה בשלב כלשהו בערך לאחוזון ה-50. כולם אצלי די ממוצעים. נראה מה יהיה כשהם יגדלו...
הבן שלי שקל 9 קילו בגיל 7 חודשים ואחרי חצי שנה 9 וחצי. אומנם הוא ירק באחוזונים אבל הרבה בגלל שהם מתחילים לזוז ולהוציא המון אנרגיה..
אשתואני הייתי תינוקת שמנה מאד
רק מהנקה, אבל ממש כבדה במיוחד, והיום אני רזה מאאאאד אפילו אחרי לידות (פחות מ-50)
בעלי היה תינוק רזה וכחוש (קראו לו במשפחה "ניצול שואה", "ביאפרה") והיום הוא צריך ממש לשמור על המשקל
והמשך - הבת שלי שקלה 7.5 ק"ג בגיל 7.5 חודשים (שזה אמנם לא כמו הבת שלך, אבל יחסית הרבה) והיום היא שוקלת 9.5 בגיל שנתיים וחצי
קיצער, אם היית אומרת שהיא רזה מדי, הייתי נותנת לך רשימת טיפים להשמין אותה, אבל במצב הנוכחי - אל תעשי לה דיאטה, תני לה לזרום עם הטבע שלה
כתבו שם כמה פעמים שיכתבו בכותרת "לנשים בלבד".
לדעתי - זה לא רעיון טוב.
כותרת מסוג כזה מושכת לשרשורים האלה בדיוק את אלה שלא כדאי למשוך אותם לשם. את אלה שנכנסים לפורום לשם זימה, ותהיו בטוחות שיש לא מעט כאלה.
לדעתי גם לא כדאי לכתוב בכותרת מילות מפתח מסוג "טבילה", "כתמים" וכדו'.
לדעתי על נושא אינטימי כותבים כותרת משעממת. "התייעצות", "צריכה עזרה". כאלה. אז מי שבאמת שותפה לפורום תפתח, ואלה שמרפרפים על הכותרות כדי לחפש תוכן עסיסי יריצו הלאה.
מה לעשות, זה האינטרנט. ככה הוא עובד.
ואני דווקא שמחה שגברים מגיבים פה. בזה שהם מגיבים הם נותנים לנו תזכורת שהם פה, שהם קוראים. הרבה יותר מאלה שכותבים - קוראים. וזה דבר שכדאי שנזכור כשאנחנו מחליטות מה לכתוב ואיך וכמה לפרט.
על ההחלטה להיכנס לפורום נשי אפשר לחלוק, אבל רוב אלה שמגיבים כאן - כוונותיהם לטובה ולא לזימה. אלה שנכנסים בשביל זימה -מחפשים מה לקרוא, לא מה לכתוב. חשוב לזכור שהם קיימים וקוראים אותנו. חשוב לקחת את זה בחשבון.
אני מסכימה איתך, אין לנו שליטה על מי שקורא בפורום ואין לי ספק שיש פה גם בני נוער משועממים וגברים עם כוונות לא ראויות וכמובן שגם גברים עם כוונות טובות שרוצים מקום ללמוד ולהבין.
לכן פעם בכמה זמן כשהנושא עולה אנחנו מדגישות את זה. זה כתוב גם בהודעה הפותחת. כל אישה שכותבת פה כותבת על דעת זה שחמותה/הגיס המתבגר שלה/השכן שלה ובת דודה שלה קוראים אותה.
למה אני כן בעד הכותרת "לנשים בלבד"?
כי שליטה על מי שקורא אין לנו. אבל שליטה על התגובות לנו המנהלות יש. ולכן אם מישהי ביקשה שהשרשור יהיה רק לעיני נשים וגבר יגיב שם כגבר באופן מוצהר, לא משנה עד כמה עניינית ורגישה תהיה התגובה שלו היד תהיה קלה על מאד על הדק המחיקה. גם זה כתוב במכתב הפתיחה של הפורום.
בכל מקרה גם אני שמחה שיש פה גברים פעילים שמזכירים לנו להיזהר במילותינו ובאופן כללי בעיני זה סופר לגטימי ואפילו מבורך שגם האבא יהיה שותף פעיל בהריון, בלידה ובהורות. זה בהחלט גם שלו.
גלישה נעימה לכולנו
אבל של אישתו ולא של אחרות.
קשה לי להבין גברים שנכנסים לפה.
אבל כמו שכתבת - שיבושם לו ואנחנו צריכות להיזהר.
כמובן שאין לי שום יכולת וזכות להגביל זאת,
אבל זו דעתי
חייבת לציין שגם לי זה מפריע...
יראת גאולהאחרונההיא מקלה מאד על הכאבים של הצירים. אני לקחתי כבר פעמיים וזה עזר לי מאד מאד! שילמתי 1,000 ש"ח למישהי ממש טובה
תחיה דולהכמובן אני נוגעת בדבר אז גילוי נאות וכו'
מה היתרונות?
מחקרים מראים שלידות שהיו בהן דולות היו עם תוצאות טובות יותר מבחינת אחוזי קיסרי (40% פחות!!) מבחינת וואקום, בחירה באפידורל, תחושת היולדת לאחר הלידה ועוד.
מבחינתי אני רואה שהליווי שלי כאדם שמצד אחד אני מכירה את היולדת עוד מראש (לעומת הצוות הרפואי שאין לו מספיק זמן להבין מי היולדת ומה רצונה ובטח לא מכיר אותה בזמן "נורמלי" שלה) ומצד שני לעומת המשפחה אני לא מעורבת ריגשית וזה מאפשר לי לתת ליולדת את התמיכה שהיא זקוקה לה ולהיות רק בשבילה, נקייה עבורה.
טווח המחירים- החל מכמה מאות בודדות לדולה בסטאז' ועד 3000 לדולות ותיקות.
זה גם תלוי איזור מגורים ומגזר.
(במרכז גובים יותר מבפריפריה, בציבור החרדי גובים משמעותית פחות משאר הציבורים)
מפגש ראשון כדי בכלל להכיר ולתת לכם הזדמנות להכיר אותי ולהרגיש האם יש קליק ואתם מעוניינים בי כדולה.
עוד מפגש-שניים של עבודה, גם הכנה ללידה ותזכורת של דברים חשובים וגם תיאום ציפיות כדי להיות יותר מדוייקת לרצונות של הזוג.
אני בהריון אחרי דיכאון לידה בלידה האחרונה (לפני כ5 שנים) עדיין נוטלת תרופות באופן קבוע. בגלל זה לא אוכל להניק. זה מאד חבל לי כי אהבתי את ההנקה אבל הבעיה היותר גדולה היא מה לומר למשפחה. הדיכאון לא התפרסם במשפחה (חוץ מההורים כולם ידעו שאני חלשה ולוקחת ברזל וויטמינים..) מה להגיד במשפחה? אצלנו כולן מניקות (וכמה שיותר זמן..)
הלידה עוד רחוקה אבל זה ממש מטריד אותי.
אשמח לעצות בנושא מניסיון או סתם מחכמתכן.. (אני קוראת פה הרבה וממש נהנית)
תודה לכולן.
את לא צריכה לפרט שאת נוטלת תרופות
כל המצב שהילד תלוי בך מכניס אותך ללחץ נפשי ולחרדות ......
ובכל זאת, אם את לא עומדת בלחצים, את יכולה לומר שבגלל בעיה רפואית את לוקחת תרופות שאסור לך להניק בגללן. אף אחד לא חייב להבין שאלו תרופות לדיכאון. יש כל מני תרופות שבגללן אסור להניק. וזה לגיטימי ביותר לא לפרט אילו תרופות את לוקחת, או מה הבעיה הרפואית. (אם משהו ישאל בכל זאת תרימי גבות בתמיהה מולו... כי זו שאלה ממש חסרת טקט..). וזו אמת לאמיתה, כמובן, כך שפתרנו את הבעיה שאת לא רוצה לשקר.
ומעבר לעניין הזה - מאחלת לך הרבה כח!! כל הכבוד לך!
אני חושבת .. שמיד אחרי הלידה תקבלי משהו לייבוש החלב. ממילא לא יהיה לך חלב.
כאשר ישאלו.. תגידי "ממש אין לי חלב אין לי ברירה..." או "מיד אחרי הלידה ראיתי שהפעם אין לי מספיק והחלטתי שאני לא נלחמת על זה ונותנת סימילאק" משהו כזה. או דומה...
זאת כל האמת ורק האמת והיא תמיד טובה.
אולי באמת כדאי לחשוב על שינוי בתזונה וכך לרדת מהכדורים, כי זה מטריד וכובל לקחת כל יום ולא לשכוח כ"כ הרבה זמן..
יש לי עוד חמישה חודשים ללידה, הלוואי שאוכל עד אז לעשות שינוי בתזונה ולהפסיק עם הכדורים ולהניק. הלוואי...
ותודה לכולן על התשובות, אתן נהדרות!
1. אל תפסיקי בלי פיקוח וליווי של פסיכיאטר! דוקא בהריון/אחרי לידה חשוב להיות מאוזנת ולא לעשות שינויים בלי השגחה! בפרט שאחרי לידה המצב באמת עלול להחמיר וכדאי שתהיי במעקב רפואי.
2. ביררת שאסור להניק עם הכדור? בד"כ כדורים שמותרים בהריון מותרים גם בהנקה, וגם אם הכדור הספציפי שאת לוקחת אסור בהנקה יש תחליפים גינריים שמותרים בוודאות. מכירה מישהי שהניקה עם לוסטרל שלושה תינוקות.. ואולי גם עם ציפרלקס.
3. מצטרפת לכל מי שאמרה לך לשים פס על הסביבה. ההחלטה להניק היא שלך ושלך בלבד ותלויה בכ"כ הרבה גורמים שזאת פשוט חוצפה שאנשים מוציאים לנכון להתערב במשהו כ"כ אישי.
שה' יברך אותך בהריון בריא, ותינוק בריא ושלם עם אמא שמחה ובריאה זה העיקר!
תבררי על ציפראלקס.
במיוחד שלפעמים כביכול כבר הכתבנו לעצמנו מציאות,
בין אם התכוונו ובין אם לא..
הייתי אומרת בפשטות אני לא מניקה כרגע.
בד"כ לא אמורים לשאול שאלות חטטניות של למה כמה ואיך,
ומי שכן,
ראוי שתגידי לו, כרגע זה מה שהכי מתאים.
ובד"כ מה שמשדרים- זה מה שגורם /מונע מאנשים לשאול
שאלה - אם כדורים האלה מותרים בהריון איך זה יכול להיות שבהנקה אסור?
והחלטתם לנסות מטרנה וזה הולך לכם טוב, והתינוק רגוע ככה והחלטתם להמשיך... ומכאן- שכל אחד יתעסק בבעיותיו...
1. בדיוק אחרי הלידה (או יום קודם) קמת עם כאבי תופת בשן וגילית שיש לך דלקת.. עכשיו את על אנטיביוטיקה והרופא אמר שאסור לך להניק.
אני מניקה כפייתית ועם זאת אני חושבת שכל אחת אמורה לעשות מה שטוב לה. ושאף אחת לא תדחוף את האף למקומות שהיא לא צריכה..
2. ממליצה על דיקור סיני כנסיון לטיפול בדיכאון. אני חוויתי דיכאון (קל) אחרי לידת הראשון ובהריון השני הייתי בלחץ מזה.. ישר אחרי הלידה קבעתי תור לדיקור וזה עשה לי ממש טוב.. ממליצה.. (אגב אפשר דרך קופות החולים זה בסבסוד משמעותי..)
סהכ התירוץ שלו כביכול הגיוני.. ואין ספק שהריון שני ידרוש ממנו שיתוף פעולה
כך שאפילו בגלל זה לא שווה לך ללחוץ עליו.
תשבו יחד על ארוחה טובה ותחליטו על תאריך הבא שמדברים על הנושא..
את תראי שלפעמים תוך חודשיים שלוש יכולים להשפיע ממש ממש ולשנות את הדעה לחלוטין
ב"ה בעלי מדהים ואוהב מושלמות אבל רק בגלל זה היה לו פחד ילדים שנעניק להם את כל מה שהם צריכים...
לנשואים פלוס נכון שילד צריך לבא מאהבה ..אבל יש כאלה שקשה להם החלטות בחיים .
הם לא יעברו דירה עד שלא יעיפו אותם..
לא יעזבו תעבודה עד שלא יפטרו אותם..גם אם יהיה להם הכי רע שבעולם שם.
או שתיהיה אשה חכמה לצידם ותתמוך ותשכנע..או תקשה ותציב עובדה לפי האופי של זה שליצדה וישתנו דברים..
ומהרגע שהם נולדו כל ילד הם החיים שלו ברמות שאי אפשר לתאר ..איזה אהבה יש לו אליהם...ב"ה.
ולאור חיי אני נתתי לבעלי את הזמן וזה לא עבד..
אז בילד שני שכנעתי שכדאי 2 ילדים ברצף אות כל היתרונות שבדבר..
וילד שלישי שהבעיות עם הגלולות..נעצור ואחכ נעשה הפסקה יותר גדולה עם התקן..
ואז פשוט הצבתי עובדה \דברתי איתו על זה שאני אוהבת אותו אבל רוצה ילדים ואני לא מוכנה לוותר על זה בחיים שלי הבעתי בצורה חד משמעית שאני מוכנה לוותר על דברים בחיים שלי ולא על זה ...
ואם אני ההיתי נותנת לבעלי את הזמן אני מסתפקת אם ההינו עם ילד אחד .
אז את צריכה לבדוק מה המניעה שבעלך לא רוצה?
האם יש לו קושי של החלטות חדשות בחיים?
סתם עצלן ואין לו כח...אז יש מצב לשכנע קשה הים שווה מחר...
ועוד דבר שתגידי לבעלך שיש 9 חושדים שהילד עוד יגדל..
תהי חזקה תתפלי לה" שיתן לך את הכוחות ואת חכמת הנשים בדבר...
א. גלולות זה לא בריא
ב. התקן יכול גם הוא לפגוע .
ג. ילדים זה לא מובן מאליו. זה זמני . מאד.
ד. שלום בית מעל הכל .
אז צריך לחשוב על דרך לגרום לו לרצות . גם אם תיכנסי להריון מחר , כשהתינוק הבא יוולד בעזרת ה' , הילדון יהיה בן שנתיים וחצי כמעט, אבל זה לא מובטח.
יש איזה מישהו שהוא מעריך מאד ? סיפור שיכול לתת לו השראה? בהצלחה.
אני לא זוכרת איזה רב זה היה , שגדל בתקופת השואה. המצב היה קשה בלשון המעטה , ואמא שלו המשיכה להכנס להריון , אז הוא שאל אותה-למה היא נכנסת להריון , כאשר רוב הסיכויים שהתינוק לא ישרוד . (היא הגיעה לאוושויץ בהריון! והתינוקת אכן לא שרדה). היא אמרה לו , שהיא צריכה לעשות את שלה , ושהקדוש ברוך הוא יעשה את שלו .
זה סיפור קצת קשה , אבל אני אסיים אותו , כי הוא קרה והוא אמיתי. התינוקת לא שרדה , אבל בעצם הצילה את חיי האם , כי בגלל שהיא היתה בהריון לקחו אותה לניסויים . בסופו של דבר האמא והילדים השתחררו מהמחנה והיא ילדה עוד שני ילדים באמריקה . נזכרתי בשם הרב -עזריאל טאובר . לדעתי הוא עוד חי. סליחה עם הסיפור קשה מדי , וכמובן אפשר להסיר את ההודעה -אם היא לא מתאימה . בכל זאת זה פורום לנשים בהריון.
*סמיילית*אחרונהאבל אני ממש לא מבינה בזה...
.
כמובן.