פורום הריון ולידה (עמוד 4498)

אז כל התינוקות ככה?

מתוקים שכאלה...

 

פשוט נמסים רק מלהסתכל ולראות את איך מגלים משהו חדש בגופם ו/או בסביבתם...

תצאי לשופינג

תקפצי לחברה

תזמיני חברות או משפחה אלייך

תזכרי במשהו שאת אוהבת לעשות ותעשי [לקרוא ספר/ לתפור / לטייל/ לכתוב/ לצייר / לרקוד/ לנגן וכו']

 

אני גם הרגשתי ככה

עד שהייתי ממש עצובה 

ופשוט הפסקתי הכל (כביסות, אוכל, נקיונות)

הבית היה הפוך ומבולגן ואכלנו סנדוויצים כל היום (לבעלי יש ארוחה נורמלית בעבודה)

עד שהבנתי מה טוב לי

 

כיום אני מרכזת את הכביסה ליומיים בשבוע

את הניקיון- עושה פעם בשבוע שנוחתת עלי מוזה חדר אחד ביסודיות ואת השאר חפיף

ומפנה זמן לעשות דברים שבשטף המטלות הרגילות והשגרה לא מצליחה להגיע

אני רק שבועיים אחרי הלידה וכבר מתחילה להרגיש משועממת.

אם לא היה חורף נראה לי שהייתי חוזרת לעבודה שלי עם הקטנצ'יק לידי, כבר אחרי החודש הראשון

אבל מסתבר שאני אפחד להוציא אותו בקור ובגשמים

 

עשיתי את זה כבר פחות משבועיים אחרי הלידה....

לא מסוגלת להיות כל היום בבית, ויציאה - אפילו לזמן קצר - עשתה לי טוב מאוד.

וגם הרגשתי נורא ולא היו לי הכוחות לעשות דברים אחרים.

לא השתעממתי, הייתי מתוחה ועייפה וכמעט לא ישנתי.

 

ב"ה נשמע שאין לך בעיה של התאוששות אלא רק של מה לעשות עם הזמן ואיך לעשות בכיף.

אז מצטרפת לכל העצות.

לצאת לא פרקטי, אבל אולי פעמיים בשבוע מישהו יוכל להשגיח על התינוק במקומך ואת תצאי לך לקניון לבד?

אני הייתי מאד צריכה לראות אנשים.

היה לי הרבה יותר כיף בזמן שהייתי אצל ההורים, אע"פ שזה לא הועיל כמעט מבחינת מנוחה, בעיקר כי אמא שלי היתה הרבה שעות בבית והיה לי עם מי לדבר..

 

אם בעלך יכול לחזור מוקדם זה יהיה לכם נחמד. אפילו תנסו לראות סרט יחד או משהו..

אם הוא חוזר מאוחר כי קשה לו עם השינויים בבית תנסו לדבר על זה. הוא אולי מצפה שתהיי עליזה וחייכנית ותהיה ארוחת ערב מוכנה, ואת צריכה את העזרה שלו בשביל זה.. סתם מעלה אפשרות.

 

כנראה הייתי במצב פיזי ירוד במיוחד וגם בסוג של הלם מהמצב החדש..

וגם היה לי קשה עם ההנקה.

מקנאה במי שאומרת שזו היתה לה תקופה נפלאה.

עברנו במהלכה לדירה שלנו והיינו צריכים לקנות רהיטים ומכשירי חשמל כי שכרנו דירה מרוהטת.

ונשארתי עם טראומות ממנה....

מחכה בכליון עיניים לחופשת הלידה הבאה, שלא נראית באופק עדיין, כדי להשלים חסכים...

הילוך ולהתרגל לאט לאט למציאות החדשה

לחפש חברות שגם בחופשת לידה ולבוא אליהן.
לעשות "השתלמויות " מקצועיות לעצמך בתחום שאת עובדת בו.
סדנאות קורסים חוגים שיעורי תורה שמעניינים אותך וגם בשביל החברה
עיצוב הבית קניות אפילו דברים קטנים אבל עושים לך את זה..
ולהכין אוכל מיוחד.
טלפונים לחברות אם לא פרקטי לבוא אליהן. אפשר לתאם מראש שמחר את מתקשרת לפלונית וכו.
ספרים טובים ..

כיף לי בבית עם הקטנה!!
לא משעמם לי כי היא מעסיקה אותי.
אני בקצב שלי, יש לי זמן פנוי לטפל בבית כשיש לי כוח.
בקיצור - לא רוצה לחזור לעבוד בחודשים הקרובים!!!
אני גם יוצאת ללמוד פעמיים בשבוע לימודי תואר, כך שזה כנראה מוסיף עניין.
בהצלחה לכל המחלימות!! שנדע ונשכיל לנצל את החופש לטובת בריאות הגוף והנפש!!
ואם כבר מדברים, אני רוצה להרשם לחוג התעמלות או משהו בסגנון. זה גם יוסיף להתאוששות

החליטו לקרוא לזה "חופשה". יותר כמו" נסיון התאוששות לידה"
אני אישית לא ראיתי את החופש בזה.. ואני עוד יצור של בית.
ולא הייתי מסוגלת לצאת כמו שמישהי פה הציעה.. במיוחד לא בחורף כשהקטן יונק ואין לי כוח לשאוב.. אנחנו מחשבים כל יציאה מראש כי אני גם שונאת נסיעות... קיצור לא סבלתי אבל לא נהנתי כ"כ..

בקיצור רק עכשיו, אחרי שה"חופשה" נגמרה, והוא כבר גדול יותר וקל טיפה יותר אני מרגישה את החופש .. צריך לחזור לעבוד

קחי את החודש הזה כדי לבלות.

ככה בקטנה - פעם בשבוע קפה ועוגה, פעם בשבוע חוג באיזה מתנ"ס....

גם אצלי חופשת הלידה מתארכת לה ואין לי מושג עד מתי.

ואני כנראה טיפה בדיכאון.

הבעיה המרכזית שלי היא הקושי הפיזי, העייפות, זה שאין לי זמן לעצמי.

וכשאני קצת חלשה יותר מהרגיל אז אני ממש מיואשת.

 

המחשבה על עוד הריון ועוד ילדים מכניסה אותי ללחץ ודיכאון נוסף כי אין לי מושג איך מתמודדים, ומצד שני אני ככ רוצה לא לאכזב את בעלי עוד ועוד.. אחח, לו רק היו לי משרתים!!

 

אשמח לשמוע רעיונות איך יוצאים מזה, אע"פ שכנראה יהיה קשה לחשוב על כאלה כשהקושי שלי הוא מאד פיזי.

הייתי צריכה כנראה לחזור לעבוד או ללמוד אבל עם הטיפול בקטנה ועבודות הבית אני לא מבינה איך אפשר. הרי רק נעשים יותר עייפים (אע"פ שלשבת בעבודה הרבה יותר קל מאשר לרדוף אחרי הפשושית!!).

 

מה שכתבת על כך שהכל זמני הוא נקודת מבט טובה שלא חשבתי עליה.

 

(אין לי בעיה של תזונה או ברזל וכאלה, אלא רק של חוסר שינה ופדלאות תורשתית.. )

מתאים למצבים של פדלאות כללית, חולשה, קצת חוסר אונים.

 

אני כמעט בטוחה שזה לא ידבר אלייך, אבל הומאופתיה יכולה לשנות את נקודת המבט שלך, לתת תמיכה.

או טיפול אלטרנטיבי אחר - מוח 1, עוצמת הרכות, למשל.

אבל אני לוקחת פוליפרין מאז הלידה אז הסבירות המוכה.

אסתכל אי"ה, תודה!

בזמן האחרון נעשיתי קצרת רוח לפיצית ממש.

ובזכות ההערה כאן על חומצה פולית נזכרתי שנגמר לי הפרנטל והחלטתי לנסות בלי.

עד שהרופא רשם לי חדש, התחלתי לקחת איזה מולטי ויטמין אחר שהיה לבעלי, ואע"פ שהוא שונה ומכיל בעיקר B12, B6 וכו', אני מרגישה בן אדם אחר. ממש תוך יום ראיתי שינוי.

 

אז זהו, הויטמינים זה קריטי, אפילו שאני לא מניקה הרבה, ובזכותך נזכרתי בזה!

לא חייבים להיות לבד כל היום.. 

אבל כן גם אני השתגעתי !

חינמיות

בקניונים וכאלה..

וזה נחמד כי את יוצאת ופוגשת אימהות במצבך וזוכה גם קצת לדבר עם בנות שעברו את גיל החצי שנה..

אני ממש נהניתי מזה..

ותכלס עדיף שהבית יהיה טיפה מבולגן, ויום אחד בשבוע אולי לא תעשי כלים מאשר שתהיי בודדה ובבאסה..

נכון שזה קשה אבל אפשר להפוך את זה לכיף! תחליטי על יום שאת יוצאת לפעילויות האלה

אני הכרתי דרכן חברות שהיו גם בחופשת לידה באזור שלי

ואח"כ גם נפגשנו בבית שלי, בבית שלהן.. שתי מבוגרות על שתי תינוקות זה הרבה יותר נחמד מאשר מבוגר על תינוק!

אני לא הרגשתי את החופש...

גם על הדרך מקפיצה למעלה .

לדעתי אם הבעל מסתדר ויודע במצבים של ילד חולה , מה לעשות ואיך לטפל ולא נלחץ, מן הראוי שהוא יישאר בבית.

אבל - אם לא אז רצוי שהאמא תיקח יום חופש לטובת הילד.

לדעתי השיקול של עדיף שילמד כי זה מצווה לא כל כך תופס כי יש פה חסד שזה יותר חשוב ועוד עם המשפחה

אבל באמת מעניין לשמוע איך זה אצל נשות האברכים.

אשת אברך (היום בעלי איש חינוך).

באתי מבית שמחנך לעבודה ולמרות השאיפה לבעל בן תורה לקח לי זמן לתרגם את הרצון לחיים המעשיים.

לדוגמא בתחילת הנישואין או מיד אחרי הלידה הראשונה, הייתי מזעיקה את בעלי כמעט בלי חשבון על כל דבר כמעט, הביתה.

 

בעלי הסביר לי שכאברך הוא מקבל מילגה שמחייבת אותו לשעות הלימוד לכל דבר וענין (לא משנה שעד שהתחייבנו למשכנתא, בעלי החזיר את המילגה לישיבה כתרומה, כדי כמה שפחות לעשות את התורה קרדום לחפור בה).

הוא תמיד אמר - "תחשבי שאני איש הייטק, מחוייב למשרד שעות רבות ביום. כמו שלא תזעיקי איש הייטק באמצע היום מהעבודה ותמצאי פתרונות, ככה לא מזעיקים הביתה אברך בישיבה".

 

מצד שני כהילדים היו חולים, ולא היה לנו פתרון אחר - סבתות, ימים חופשיים שלי כמורה וכו' - חילקנו את הנטל בינינו על פי מה שהסתדר.

לימוד תורה כאברך, נחשב ממש לזמן של עבודה!

שבדרך כלל לאמא יש חופשת מחלה לילד, ולאבא לא...

כל פעם עושים חשבון מחדש, אי אפשר שהנטל יפול רק על אחד הצדדים.

משתדלים למצוא גם עזרה מבחוץ, לדוגמא איזה שכנה בחופשת לידה או ביום חופשי וכדומה

שהיחס לישיבה הוא לפחות כמו לעבודה.

אין דבר כזה לחתוך מוקדם כי עייפים, לקפוץ החוצה לכמה שעות או להבריז..

כמובן שיש, בשיקול דעת, ולפעמים.

ולכן כשאנחנו שואלים את עצמנו- אם עכשיו הוא היה בעבודה, הוא היה נשאר או אני?

זה ברור יותר.

 

חוצמזה שיש מקרים שבהם מדובר על תינוק קטן שישן רוב היום, והלימוד תורה לא נפגע כ"כ, אצלנו לפעמים הייתה אפשרות לבעלי ללמוד עם החברותא בבית אפילו בזמן השינה של התינוק וכך יכולתי לצאת כשהיה לי משהו חשוב..

 

בעלי בכולל ואני עובדת והשבוע היה לנו מקרה דומה והסתבר שכל כולל יש ימים שאפשר לקחת למחלה של האישה או של הילד...

בבת הראשונה הייתי סטודנטית- ויום בשבוע של עבודה מעשית הוא שמר עליה קבוע בישיבה.. ובשאר הימים היא הייתה איתי בלימודים- שהייתי בסטאז' אז זה היה תלוי יום. יש מצבים שלא הייתי יכולה להחסיר מהעבודה ולכן הוא היה לוקח אותה לישיבה\שומר בבית. ואם הייתי יכולה הייתי לוקחת חופש.

 

חושבת שצריך לראות באותו זמן מה המצב ולהחליט. 

 

 

 

לכל זוג מתאים משהו אחר ויש המון אפשרויות של מערכות יחסים שאני לא יכולה ואף אחת כאן לא יכולה לומר לך מה כדאי לכם לעשות..

הבן שלי היה חולה אני נשארתי איתו למרות שפיספסתי יום לימודים ויום הכשרה ואצלנו לא הגעת שלוש פעמים-שלום..

ובעלי אברך...

אבל אני יודעת כמה חשוב לו הלימוד, וכמה הוא רציני בזה, וכמה הוא מקפיד כאילו זה עבודה אז אמרתי לעצמי שבפעם הבאה אולי הוא זה שישאר איתו ונעשה פעם פעם..

זה מה שהתאים אצלנו, אבל ממליצה לך ממש לשבת ולדבר על זה יחד איתו ולהגיע להסכמה משותפת!

בהצלחה ורפואה שלמה!

והאמת אני בחיים לא ביקשתי ממנו להישאר עם ילד חולה. עשיתי מהפכות או הורים ששימרו, או אפילו שילמתי ביבי סיטר שתבוא הביתה אפילו שזה עלה אותו היום יותר מיום עבודה שהרווחתי.

מה שכן ביקשתי ממנו לפעמים קצת לאחר או קצת לצאת קודם. נגיד אני נשארתי עד 12 עם התינוק בבית והוא יצא ב12 במקום אחד מהכולל ואז הלכתי לעבודה ונשארתי יותר מאוחר כך לפחות הלכתי לחצי יום עבודה..

או שאם אמא שלי יכלה לשמור רק מעשר אז הוא היה עם התינוק עד עשר בבית. אבל יום שלם שאני הלכתי והוא נשאר בבית לא זכור לי בחיים.

אבל אני אחת שמאוד מאוד חשוב לי הלימוד, אפילו התחילו לי צירים שעתים לפני שהוא סיים את הכולל ולא התקשרתי (טוב ידעתי שאני לא בלידה.... אחרת ברור שהייתי מוציאה אותו)

אני גם בחיים אל מתקשרת אליו בשעות הכולל אלא אם כן זה משהוא בהול .

עכשיו לכל אלו שיגידו שבטוח האברכים לא כל הזמן לומדים... אז זה לא העניין שלי אני מאפשרת לו את הלימוד ואני אקבל על זה שכר...

 

לוקחת יום חופש מהעבודה אפילו שלא מגיע לי ימי מחלה בגלל האחוז משרה הקטן.
מבחינתנו בעל אברך זה לכל דבר ועניין כמו בעל עובד,אם היה עובד הייתי מוציאה אותו מהעבודה?לא.אז גם לא כאברך.

יש לך בעיה בחישוב המחלה בתלוש.. תתלונני.

בכל מקרה לפי חוק משלמים מלא רק מהיום הרביעי כך שאם יש בעיה כלכלית זו בעיה להחסיר. 

ככה אמרו לי,השנה אני 35% משרה,נה שעברהייתי 18%,אבל לא חשוב,לא רציתי לנצלש...
תודה בכל אופן..

לי על זה תשלום,השנה שיש לי 35% משרה יש מצב שכן לפי מה שהבנתי שנה שעברה כשהתקבלתי לעבודה,רק לא וידאתי את זה עדין.

להישאר בעצמי, התורה יקרה לי מאוד, יותר מכסף, יותר מהכל.

אני מבקשת ממנו להתחלף איתי רק אם צריך להישאר יותר מיום אחד, ואני מרגישה גמורה, או שאני לא יכולה להיעדר ביופ הבא מהעבודה מכל מיני סיבות.

הבוקר חזרתי לעבודה אחרי שלא הייתי כאן ראשון שני. הייתי עם הילד בבית...

לפעמים הוא נשאר ולפעמים אני..

אז אין טעם לבדוק.

גמני החלקתי במדרגות על הישבן כשהייתי בשבוע 36 ולא קרה לי כלום. והבטן לא נפגעה, רק חבלות ברגליים והידיים.

היום יש לי תינוק מתוק בן חודש וחצי.


האחיות נוטות להחמיר כדי לא לסכן את עצמן...

רק כדי להיות רגועה.... אם גם ככה האחיות זורמות עם זה אז מה אכפת לך

אמנם בשבוע כזה אני לא יודעת אם אפשר לעשות משהו חוץ מלומר לך לנוח.

אבל להיבדק-חובה!

אולי תבינו שהאחיות והרופאים אומרים דברים לא כדי לבטח את עצמם אלא כדי לשמור עלייך ועל העובר טוב.

אני הייתי רצה מליון פעם למיון ולרופאים 'סתם' מאשר חלילה האפשרות השניה.

אחיות ורופאים נוטים להחמיר כדי לנקות כפיים. הם באמת מסכנים! אם יקרה לך משהו ועברת אצלם הם יכולים לשלם מחיר לא קטן. אבל באמת שאם אין תסמינים אז אין צורך להבדק על הכל. זו הגישה שאנחנו גדלנו בבית עליה ובאמת היינו הרבה פחות חולים ומאושפזים. וכשגדלתי והקשבתי לפחדים האלו והלכתי אחרי חששות הרופאים והאחיות חוויתי על בשרי כמה שזה הזיק לי. צריך בדבר הזה לפעול במידה...

אני לא חשודה כאן כחובבת כיסתוחים וכאחת שרצה לרופא על כל דבר אבל בהחלט נפילה בהריון עלולה לגרום להיפרדות שיליה גם אם המכה לא היה בבטן או בגב, כי ההדף עלול לגרום לזה.
במקרה של פותחת השרשור זה באמת שבוע גבולי כי בתחילת הריון ממילא שק ההריון בתוך האגן ומגן עליו. כשהרחם מתחילה לעלות זה כבר בעייתי ואכן על כל נפילה צריך להיבדק- אולטרסאונד ומוניטור.
מעקב תנועות לענין זה גם לא רלוונטי כי חלילה בהיפרדות שיליה יכול לקחת זמן עד שלא יהיו תנועות וזה עלול להיות מאוחר מידי.

 

כשאני לא בהיריון אני גם לא רצה לרופא על כל דבר, אבל בהיריון לדעתי צריך להיות זהירים יותר. אני בהיריון עושה בדיוק כמו פרפר לבן...

בתחילת ההריון אין לרופאים מה לעשות באמת והסיכוי שהעובר ינזק ככ בקלות היא יותר נמוכה ולכן אני אומרת את מה שאני אומרת. כי בתחילת ההריון אם יש בעיה מיד רואים כתמים. לכן בעיניי זה המדד.

של הריונות שהסתיימו בצורות כואבות מאוד "כי הרופאים נוטים להדאיג סתם" וכי "זה כסתח".

יודעת מה?
מעדיפה ללכת סתם, מעדיפה שהרופא ישלח אותי למיון אלף פעם (ותאמיני לי שהייתי מאושפזת בהריון סתם) מאשר חלילה לאבד את העובר.

הייתי אצל רופא משפחה ששלח אותי למיון למרות שחשב שהכל בסדר..וב"ה באמת הכל בסדר! לא מתחרטת לרגע על שהלכתי..רק שהרופא במיון אמר שבמקרה כמו שלי אז לא הייתי חייבת לבוא כי זו לא נפילה רצינית ואין תסמינים לח"ו מקרה רע.. אבל לא רוצה שאף אחת תסיק מזה משהו, אני בעד שאם יש חשש-ללכת להיבדק
בשורות טובות אצל כולן בעז"ה!!!

חשוב מאד לא לגרד! ותבקשי מהרופא לעשות בדיקותדם של תפקןדי כבד.

להקלה אפשר למרוח שמן שקדים עם לבנדר

אם הבחילות הרגילות פסקו, כנראה שהחדשות נגרמות ממחסור בסידן ואולי גם המינרל גופרית שנגרם כתוצאה ממה שההריון לוקח מהגוף, ומתקופה שבה לא מסוגים לאכול כל דבר.

 

לסידן (ועל הדרך ויטמין D)  שתים-שלוש כפות גבינה לבנה. אם הצרבת מלווה בעווית (הושט מתכווץ ומעלה את האוכל כלפי מעלה חזרה), אפשר ללקק לאט לאט את הגבינה.

 

יתכן שזה יספיק. אם לא, תוסיפי לתפריט גם כרוב/קולורבי/אפילו צנון או לפת אם את אוהבת - זה יחזיר לגוף את מינרל הגופרית.

אני לא ככ מסתדרת עם מוצרי גבינה בהריון... וקפסולת שמן דגים לא מסריחה?

ובאיזשהו שלב מתפנה להכנות.

מתפללת.

אני לחוצה, נרגשת, לא מרוכזת. 

באיזשהו שלב אני מותשת מהתרגשות ומצליחה לנמנם קצת - בעלי עוזר עם הילדים ומקפיד לאפשר לי לנוח.

 

כשמגיעה השעה להתארגן, אני סופסוף מצליחה להתעשת ונעשית יעילה.

 

עם כל השמחה, זה יום לא קל לי. אני משתדלת להכין הכל יום יומיים קודם - גם כביסה נקיה וכו', כי אני יודעת שביום הזה אני לא יכולה לסמוך על עצמי.

 

שהיינו רק זוג בלי ילדים

הייתי ישנה, עושה את ההכנות בנחת והייתה התרגשות כל היום.

היום, כשיש ב"ה ילדים אני כ"כ עסוקה כל היום שהמיוחדות מורגשת

דרך הציפייה ודרך ההכנות אבל קשה יותר להקדיש זמן מעבר לזה...

אבל אני באמת עצמאית. עובדת מהבית.

איזה מתנה זו...

מסדרת את הבית, לפעמים מדליקה נרות יפים בחדר
ואז האווירה מתחממת
מקפידה לתכנן ולהתחיל את ההכנות יום קודם כמה שאפשר

יום מיוחד!!

אני חסרת סבלנות כבר מהרגע שאני קמה בבוקר. מתקשה להתרכז בעבודה...

אם אין לי זמן לארוחת ערב רצינית אז אני מכינה משהו קליל יותר - אבל תמיד משהו חם.

פעם סיפר לי איזה בחור בדייט שיש לו שכנים זוג צעיר שרצו לעשות ערב רומנטי והדליקו נרות, ונשרף להם כל הבית..
אז עדיף להיזהר עם זה. בחדר שינה ממש אסור. מילא על שולחן אוכל כשאוכלים..

מיום המקווה

אצלי זה יום לא קל.. כל היום אני בהכנות קצת קצת, כדי שאגיע בנחת למקווה. הילדים משום מה מרגישים שאני צריכה לצאת ופתאום לא נרדמים, אני מתקשה למצוא בייביסיטר.....אני מגיעה למקווה ורק רוצה לברוח ולסיים!!!!

כשלמדתי הדרכת כלות אצל הרבנית לבנון לפני רבה מאוד שנים,

היא אמרה שביום הטבילה לא צריך לבשל לנקות את הבית וכו'.

לזה יש מספיק ימים בשנה. שליל טבילה הוא כמו ליל החתונה.

מה שחשוב זה המפגש והחיבור המחודש של הזוג.

היא אמרה שמי שלא ישנה בדרך כלל בצהרים שתלך לישון שיהיה לה כוח לליל טבילה.

היא אמרה שבה יש להשקיע את הזמן אפשר לבשל משהא טעים,אבל שכל מה שעושים שלא יגרום ליעםות ויגרה מהדבר האמיתי שהוא המפגש הזוגי.

באותו יום על חשבון ה20 %ומצחצחת את הבית כמו לשבת ומכינה משהו טעים כמו וקליל כמו בורקס פיצה וסלט פירות
אחרי הלידה זה נראה שונה כי אני מתעסקת עם התינוק בלי סוף...

מתרגשת, מנסה לעכל מה באמת הולך להיות, מסתכלת על אנשים ברחוב מסביבי וחושבת- רק בעלי ואני שותפים לפגישה המשותפת שלנו הערב!!!, מנסה לסיים כמה שיותר משימות בעבודה לפני שאגיע לבית, בבית מתקתקת עניינים כדי שמיד כשאפשר לטבול אלך וחושבת איך לשמח את בעלי (הודעה מחממת את הלב באמצע היום, מכתב אישי, בגדים מיוחדים שהוא אוהב...) .

כמובן אם אני מרגישה עייפות אני נחה קצת... .

בד"כ בעלי אחראי לאוכל ולסידור הבית... .

ומכיוון שאינני יודעת על איזה רקע נכתב

 

נותר לי רק לאחל - שאם טרם קיבלת - תקבלי את מבוקשך בקרוב ממששש!

ואם קיבלת - שתתגשמנה משאלותייך תמיד!

ב"ה זכיתי לבן פעוט אהבת חיי בקלות אבל הכמיהה לעוד...

ודמעות
.

במשך כמה זמן את לא מרגישה את הרגליים?

בעיקרון אם העובר במצג ראש אז הבעיטות הן רק למטה, כבר לר בכל הבטן בשבוע הזה.

אני הייתי בטוחה שאני מרגישה את הראש למעלה, אבל הסתבר שזה היה הישבן..

בכל מקרה כן צריך להרגיש תנועות למעלה יותר.

אם לא מרגישים-ללכת להיבדק!!
זה השלב הכי הכי מסוכן.

הרגשתי היום בבטן..
תודה

עלול לגרום לכתמים.

תקפידי ללבוש צבעוני ולא להסתכל בניגוב

אם את עדיין לא בחמישי- אל תספרי לו, אם ישאל, את יכולה להשיב בחיוב אבל תעשי את זה טבעי, בלי לחץ!!

אני מרגישה מטומטמת..

היה נשמע לי שאת לא רוצה לספר לו, זה הכל. אם את רוצה - קדימה..

אני סיפרתי לבוס בערך בשבוע שלך כשהרגשתי שהבטן מתחילה לצאת לי.

מנסה להבין מבעלות ניסיון אם יש משהו שלא חשבתי עליו, שבגללו עדיף לי עדיין לא לספר..

קראתי איפשהו פעם שאם את מודיעה למעסיק שאת בהריון- אסור לו לפטר אותך בגלל זה. מבחינת החוק.

אז בעצם אם הוא רואה ומנחש שאת בהריון אבל לא סיפרת לו- הוא יכול לפטר אותך ולתרץ בכך שהוא לא יודע..

 

תחפשי מידע קצת בגוגל- בטח דובר על בסוגיה הזאת רבות..

 

והנה גיגלתי לך ויש סימוכין למה שכתבתי:

"במקרים רבים המעביד יכול לגלות על דבר ההריון בטרם נמסרה לו הודעה רשמית על כך מהעובדת (לדוגמא, המעביד חושד בשל המראה החיצוני או ההתנהגות, או "שמע על ההריון ממקורות זרים"). מעבידים יכולים בשלב זה לטעון כי לא ידעו על דבר ההריון ולהעיר לעובדת הערות מקצועיות רבות. הערות אלו תוכלנה לשמש את המעביד בבית הדין לעבודה בתור עדות לכך שפיטורי עובדת לא היו בשל ההריון אלא בגין אי שביעות רצון מעבודתה.

 

במידה ואת חשה כי המעביד מעיר לך הערות בדבר עבודתך ללא סיבה, וטרם סיפרת לו על ההריון, מהרי ועשי זאת. מעבידים אשר פיטרו עובדת בהריון ללא היתר מהממונה לחוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, יוכלו לטעון להיתר רטרואקטיבי כאשר לא ידעו על דבר ההריון (זאת בניגוד למעבידים אשר ידעו על ההריון).

 

יש לציין כי במידה והמעביד מפטר את העובדת בטענה שלא ידע על ההריון, והאחרונה מודיעה לו כי היא בהריון בעת פיטוריה, חייב המעביד לבטל את הפיטורים ולפנות לקבלת היתר ממשרד התמ"ת."

 

מתוך האתר- 

http://www.ovdim.org.il/%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A1%D7%99%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F/

מתלבטת איך לספר. אין לי אומץ פנים מול פנים.
מה עדיף בהודעה? במייל?

כי גם באותו שבוע גיליתי שהוא מתכוון לפטר אותי.

אז עכשיו הוא תקוע איתי  

ולא מצליח.
בנוסף הוא גם נהיה יותר מגעיל אלי ממה שהיה, ואני מקליטה את כל השיחות שלי איתו.

קצת אחרי שסיפרנו להורים.
בעיקר כי זה היה בחופש הגדול, וחשבתי שנכון שהיא תדע לפני שסוגרים את כל השיבוצים, כדי שתיקח בחשבון אם זה רלוונטי. (גם היתה מישהי נוספת במקצוע שלי שהיתה אמורה ללדת כשלושה חודשים לפני, וחשבתי שאם היא תדע שאני אמורה ללדת אח"כ זה ישפיע על מציאת מחליפה).
בכל מקרה, זה מקום עם הרבה יולדות בלעה"ר ואף לא אומרים שם משהו רע למי שנכנסת להריון...
הודעתי לה במייל, בעיקר כי זה היה בתקופה שלא ראיתי אותה, אבל גם כי סתם יותר נעים ככה.

א.אם אין לך וותק של חצי שנה יכולים לפטר אותך.
ב.יש מעסיקים שמתנכלים לנשים בהריון (כן כן!..) כדי שהן תעזובנה מעצמן.
לכן תספרי רק שאת מרגישה בטוחה!
לפי החוק לפני שבוע 18 את לא חייבת!

לצורך העניין, עדיין אין לי חצי שנה..

אם אין לך וותק של חצי שנה הוא יכול לפטר אותך.
את תוכלי אחר כך לתבוע ולהוכיח שזה בגלל ההריון.
אבל תצטרכי עדויות/ מכתבים/ מיילים להוכחה שהוא היה מרוצה אבל עשה זאת רק בגלל ההריון.
העניין הוא מאוד מטוד עדין וקשור לאיך ה"יחסים" בינך לבין המעסיק שלך... אם את יודעת שהוא לא אחד שזה יפריע לו אז תרגישי חופשי לספר לו.
רוב המעסיקים מפחדים לפטר נשים בהריון אך לצערי כבר שמעתי על מקרים שבהם פוטרה עובדת רק כי היא בהריון...

מותר לפטר אותה ככה סתם ללא סיבה. אם היא חושבת שזה בגלל ההיריון- נטל ההוכחה מוטל עליה.

כלומר למעסיק מותר, אלא אם כן הוכח אחרת.

למי שיש ותק של חצי שנה- אסור משום סיבה לפטר אלא באישור משרד הכלכלה!

כלומר, גם מעסיק שמסיבה אובייקטיבית רוצה לפטר (לא מרוצה מהעבודה שלה או שהוא בצמצומים)

אסור לו לפטר אלא באישור.

ואני מבינה גם אותו שקשה לו.

גם אני אם הפעוט שלי היה מחזיק משהו מסוכן ביד הייתי רוצה להוציא ממנו.

וגם אני אם הייתי מחזיקה משהו מעניין ביד והיו לוקחים ממני הייתי מתרגזת מאוד.

גם אני הייתי רוצה שהפעוט שלי יישן בשעה הגיונית.

וגם אני אם היו מרימים אותי ומניחים אותי במיטה עם קיר מסביב הייתי עושה מה שאפשר כדי לצאת.

 

אז אחרי שברור שלכל הנוגעים בדבר קשה עם המצב הקיים ורוצים לשנות... מה עכשיו?

אפשר למצוא הדרכה לשיטות שיגרמו לו להבין שאין לו ברירה, ושיעזרו לכם להתעלם מהרצונות והמשאלות שלו. יש הרבה שיטות כאלה. בטח תקבלי כאן למשל המלצות על אדלר/שפר.

אם נראה לך שיתאים לך לקבל סוג אחר של הדרכה, יותר בכיוון של איך לחיות ביחד בכבוד הדדי, איך לקיים זה לצד זה גם את מה שחשוב לכם וגם את מה שחשוב לו, איך למצוא פשרות בלי שאף אחד מהצדדים לא ירגיש שנעשה לו עוול - אז אני ממליצה בחום על בשמת אבן זוהר. אבל באמת רק אם זה הכיוון. אם הכיוון הוא להכניע אותו אז אין טעם לפנות אליה.

אני מכירה אישית את בשמת.  היא מדהימה ומוכשרת.

אז אני חושבת שפרופורציות

אם החפץ מסוכן אז פשוט לוקחים ממנו וזהו

אם הוא שוכב על הרצפה אז זה לא נורא, צריך להתייחס לזה בקלות, מותר לו לבכות, זה זכותו, אני חושבת שהיום אנשים קצת שוללים מילד זכות לבכות, כי חייבים מיד להפסיק את זה, מי במקל ומי בגזר, אז זה לא נכון, מותר לילד לבכות ואנחנו לא חייבים להרגיע אותו מיד לא כי אנחנו רוצים לתת לו לבכות עד שירגע כדי להכניע אותו אלא כי עכשיו הוא לא מרוצה ורוצה לבכות ומותר לו. הרבה פעמים אני רואה שילדים כשמחליטים לשכב על הרצפה ולבכות בוחרים מקום נוח, נזהרים לא לקבל מכה ובודקים שאני מסתכלת, אפילו בגיל שנה. זה אפילו קצת מצחיק

ובקשר לשעות שינה אז לפעמים הוא פשוט לא עייף עדיין, לא נראה לי שזה נכון להשכיב ילד לא עייף לישון, אז עדיף לבדוק כמה שעות הוא באמת צריך, ולהשכיב כשהוא עייף, כשילד עייף הוא ישן

בהצלחה 

הפניית תשומת הלב שלו מהדבר המסוכן או הלא רצוי - זאת אומנות שלפעמים צריך ילד כזה כדי ללמוד אותה.


אצלנו בעלי שולט בזה יותר טוב ממני.

מותר לנו לאסור דברים לפעמים

לפעמים ממש חזק. 

אמרתי לכולם שזה לא מהגנים שלי, אלא מהגנים של בעלי התימני... (עקשנות וכו').

בן בכור הוא לרוב מאתגר..

היום הוא בן 8 וחצי, הכי ממושמע בבית, והכי פחות עקשן. איך? הוא התבגר (וכמובן שגם אנחנו נענים לדברים שהוא רוצה אם הם בגבולות האפשר. בדיוק השבת הוא ביקש משהו מיוחד לאכול והכנתי במיוחד אז הוא אמר לאורחים "מה שאני מבקש - מתקיים" אני דווקא אוהבת שזה מה שהוא מרגיש, כמובן כל עוד גם אני מרגישה שמה שאני מבקשת ממנו מתקיים...)

הוא מנסה אתכם וזה טבעי, זה הגיל, וזה מראה שיש לו אופי טוב ולא כנוע מדי (אני אוהבת הרבה יותר את הילדים האלה מאשר את ה"נחנחים" חסרי האופי. הם הרבה פעמים שומרים דברים בפנים, ונהיים סגורים וכנועים מדי. טוב שיש לו אופי, טוב שיש לו ביטחון, סקרנות ורצון לבדוק גבולות). אתם צריכים להיות עקביים ולא להתרגש מ"ההצגות" מצד שני - להבין אותו ואת הצרכים שלו, גם אם אנכם מסכימים ברגע זה. יש דברים שאסור, ואין מה לעשות (כמו חפץ מסוכן) אז לוקחים בלי הרבה הסברים. לישון - כמו שכתבו לפני, לעשות תהליך השכבה קבוע, בזמן שהוא אכן באמת עייף, להקריא סיפור, לשיר שיר +קריאת שמע. והוא יכנס לתלם. ילדים אוהבים שגרה שמתאימה לצרכים שלהם. ובגיל 3+- לרוב הדברים ירגעו וילכו וישתפרו...

לפעמים נראה שהם לא מבינים מספיק בגיל הזה, ובאמת שאני לא יודעת עד כמה הם מבינים אותנו עד הסוף, אבל אפשר לדבר איתם הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
לאיזה דיבור אני מתכוונת? פשוט להראות לילד שאת באמת מבינה איך הוא מרגיש. כמו 'אתה באמת רצית לשחק בחתיכת זכוכית הזאת... זה היה כל כך מעניין, ונוצץ, וממש רצית לבדוק אותה בעצמך! ממש נעלבת כשאמא לקחה לך מהידיים! אתה יודע, זה מסוכן לשחק בזה, החתיכה הזאת חדה ואפשר להיחתך ממנה ואז זה ממש כואב! אבל זה באמת היה מעליב שאמא לקחה לך את זה ככה מהיד... אולי נמצא משהו אחר מעניין שלא יכאיב לך?'
ועוד משהו- לא לחפש איפה להתנגד לילד. אם אמרת על משהו שאי אפשר, וכשהוא מתחיל לבכות את קולטת שבעצם זה לא עד כדי כך עקרוני לך, אז מותר גם לשנות. 'אוי, אני רואה שאתה ממש ממש רצית את זה. אתה יודע מה? אתה יכול לשחק בזה קצת ואחר כך נחזיר למקום'.
לא להתעקש רק כדי להראות לו שאת קובעת, הרבה יותר חשוב להראות לו שאכפת לך מהרצונות שלו מאשר ללמד אותו שאת שולטת עליו.
זה מהנסיון שלי... (רק ילדה אחת, אבל גם עם רצונות מאוד חזקים)

 

הילד שלך, כמו על בן אנוש, רוצה להשיג משהו בהתנהגות שלו. השאלה היא מה הוא משיג. מה הוא רוצה לקבל. לשם מה כדאי לו להתנהג כך? 

בגישת שפר, תוכלי להבין מה הילד משיג. וכשתדעי זאת, יהיה לך יותר קל. גישת שפר היא גישה חדשה-ישנה המבוססת על המקורות היהודיים, להבנת הדינמיקה שבין הורה וילד. 

תוכלי ללכת לחוג הורים ולהבין מעט יותר מה עובר לו בראש. ההבנה תוליד יחסים חדשים בינך לבין הילד שלך. 

אז לפעמים להביא לו משהו אחר שיסיח לו את הדעת.
אצלנו זה עוזר הרבה פעמים מאשר להגיד לו על כל דבר כמעט "אסור/ לא לגעת" וכו'

אני לא מומחית לחינוך או טיפול, אני אמא לשלושה בנים עם צרכים מיוחדים בתיפקוד גבוה. אבל יש לי תחושת בטן שגישת שפר יכולה לעזור כאן.  אתר "מרכז שפר"   http://merkaz-shefer.org/

בהנחה שאתם רוצים לבנות את הילד ולא להרוס אותו, כפי שכבר נכתב, 

אפשר גם לקרוא את הספר של חיים עומר - "לשיקום הסמכות ההורית".

אחד הרעיונות בספר הוא "חיבוק דב".

כשהילד עובר את הגבול - לדוגמא - מתעקש להחזיק משהו חד, וזועק לשמים כשמונעים ממנו את החפץ.  חיים עומר מסביר לחבק את הילד חזק אלינו, בלי החפץ החד, גם אם הוא מנסה להשתולל, להעיף את ראשו אחורנית (זהירות על הלסת שלכם), להניף ידיים ורגליים.  הוא ממליץ להחזיק אותו עם הגב אל החזה שלכם.

חיבוק דב משדר לילד שאוהבים אותו. אסור בתכלית האיסור להכאיב לילד, רק להחזיק אותו כך שלא יהיה חופשי להשתולל (להחזיק חזק, אבל לא כואב).  כשמחבקים מישהו, מחזיקים אותו קרוב.  להבדיל מסטירה - שמעיפה מישהו ממני והלאה.

החיבוק משדר שאוהבים את הילד, אבל כרגע הוא נמצא בחוסר שליטה, וההורה\מבוגר אחראי משדר לו שהוא, ההורה, נמצא שולט במובן חיובי במצב, ולכן הילד יכול להרגע.

ניסיתי ודיברתי עם הורים אחרים שניסו - פלא איך שהחיבוק עובד!

חיים עומר ממליץ על חיבוק ארוך.  כשאני ניסיתי, חיבקתי רק עד שהילד נרגע וביקש להסתובב בטן אל בטן ולקבל חיבוק מאמא.אז הירפתי קצת, ואיפשרתי לחמוד להסתובב אלי ולקבל חיבוק.  למרות שבעצם ניתן לומר שכל הזמן חיבקתי, אבל הילד בחוכמתו מבדיל בין הצבת גבול פיזי ברור = חיבוק דב, לבין חיבוק של רוך וקירבה.

יש גם מקרים שהילד אומר תודה להורה ש"הגן עליו מפני עצמו".

הספר קריא ונעים.

ממש לא חייב להיות תסמינים, זה לא מעיד על תקינות ההריון.

בהריון הראשון לא היה לי בחילות/הקאות/ כלום לא היה, ויש לי ילד מתוק.

ההריון הזה יש קצת בחילות והכל בסדר


תקבעי תור לאולט' בסביבות שבוע 8+ לראות דופק
ושיהיה במזל טוב

מעודד..

 

אשמח לעוד תגובות,

נשים שהיה להן ככה

ואם יש כאלה שגם הסוף היה אחרת...

 

אני כל הזמן חושבת על זה,

למרות שזה הריון שלישי,

שכחתי כבר מה אמורים להרגיש ואני קצת דואגת,

חיכינו לו...

 

אבל ביקשת מניסיון אז היו לי בחילות אבל לא הקאתי בכלל, הייתי טיפה יותר עייפה מהרגיל אבל זה עבר אחרי כמה זמן. וזהו.

רק עייפות נוראית וזהו..בהריון הראשון היו לי בחילות ממש מההתחלה לכן זה מוזר לי גם..אבל תתעודדי ותודי לה' שאת מרגישה טוב!!זה ממש ברכה!!

א.הבטא נשמעת בסדר.שבוע 4 זה ממש התחלה.

ב.ממש לא חייב שיהיו תסמינים!זה לא מעיד דבר על תקינות הריון.
יש הרבה שאין להן.
אני עברתי 2 הריונות בלי כלום ב'ה.
ולהרבה התסמינים מתחילים רק בשבוע 7-8.

מברכת אותך בהריון קל ובריא ללא אף תסמין מציק.

תהי בנחת.כל מה שתיארת זה מצוין.

התלוננתי קצת מידי מוקדם כי עכשיו התחילו לי כאבי גב תחתון...

 

אז כנראה שלא צריך להתלונן, ותמיד לשמוח ולהודות על מה שיש...

 

בשורות טובות!!! 

אז תהיי רגועה.. ויש כאלה שאין להם בכלל בחילות .

אם כן, אז הוא כבר לא מדבק...

 

באופו כללי דלקת ראות פחות מדבקת מדלקות אחרות - גרון למשל.

 

רפואה שלמה.

בטח לוקח יום יומיים להשפעה...

לחיידק/וירוס הרבה קודם.

 

אני עצמי הייתי כבר פעמיים עם דלקת ראות ואף אחד מהילדים או בעלי לא נדבק. ולא שמרתי שלא להדביק.

שתגדל להיות חיילת של הרבי שליט״א!!!!

ואמן לברכותייך !!

מה שלומך את? האם עברת בסוף???

אני בשוק שזכרת!

 

 

אי אפשר לשכוח! והרבה נחת גם לך לא מזמן גם את ילדת נכון??

מה שלום הקטן שלך???

שתזכו לגדלה לתורה לחופה ולמעשים טובים

והכל בבריאות ובשמחה.

 

 

אני התלבטתי אם בכלל לכתוב ולידע. ואני ממש רואה שזה מחמם את הלב המשוב, אני לא מתחרטת ותודה רבה רבה לכולן,

 

אתן מתוקות!!

העמסה של 50 היא רק בדיקת סקר ממה שהבנתי.

העמסה של 100 ארוכה ומעיקה יותר (לוקחים כמה פעמים דם)

והיא המכריעה האם יש סכרת הריון או לא.

מכירה כמה וכמה חברות שהעמסה של ה50 יצאה גבוהה מידי

והעמסה של ה100 יצאה תקינה.

בהצלחה!

עכשיו צריך להמנע ממתוקים?

קודם כל לא להלחץ!

כמו שכתבו כאן - מה שקובע זה ההעמסה הארוכה והרבה מאוד נשים עם העמסה רגילה לא תקינה יוצא תקין בארוכה.

ההעמסה הארוכה מתבצעת בצום של 8 שעות. לוקחים דגימת דם ראשונה לפני שתיית הסוכר, לאחר מכן שותים כמות כפולה של סוכר ולאחר מכן למשך 3 שעות לוקחים בדיקת דם כל שעה.

אז תתכנני לעצמך יום חופש

ובהרבה מרפאות זה לא יכול להתבצע בימי חמישי אז תבררי קודם.

 

הסכרת נגרמת בהריון מהורמון מסויים שמופרש מהשלייה לדם האם ומקשה על התמודדות הטבעית של הגוף עם הסוכרים.  תהליך זה קורה אצל כולן. רוב הנשים הגוף מצליח להתגבר על ההורמון הנ"ל אבל אצל חלקן לא ואז נוצרת סכרת.

 

בהצלחה!!

אם ח"ו התוצאה של ה100 מראה סכרת הריון תצרי איתי קשר באישי. הייתה לי סכרת בהריון הקודם ואולי אוכל לעזור.

 

בהצלחה!!!

ועשיתי את הבדיקה הארוכה של ה100 והיא יצאה תקינה ב"ה..

 

אז בנתיים זה לא אומר כלום, תגשי לרופא בהקדם עם התוצאות והוא יתן לך הפניה לבדיקה המורחבת.

יש הכנות שרצוי לעשות?
האם יש צורך במלווה? בהנחיות רשום שכן, אך בבדיקה של ב50 הרגשתי טוב ואני לא רוצה סתם להטריח את בעלי.

אני הרגשתי ממש לא טוב!

נכון שזו בדיקה מאוד מחלישה,
אבל זה לוקח 3 שעות. חבל על הזמן של המלווה...

האם את מודעת לכל התהליך ומה את צריכה לעשות?? זו בדיקה שונה לגמרי מזו של החמישים.

נכון שזו בדיקה מאוד מחלישה,
אבל זה לוקח 3 שעות. חבל על הזמן של המלווה...

האם את מודעת לכל התהליך ומה את צריכה לעשות?? זו בדיקה שונה לגמרי מזו של החמישים.

אם היה לי מלווה היה כנראה יותר טוב..

מה שכן זאת באמת הטרחה, שלוש שעות להימרח שם בצפיפות ובמחנק.

עבר בסדר יחסית... אבל אין עדין תשובות... אני בלחץ....
תוך כמה זמן יש תשובות?

כשבעלי חזר נסעתי לסופר פארם
קניתי בדיקה אחת של לייף (אני רגילה לקנות תשובה כנה.. של לייף הרגיש יקר כל כך.. )

התלבטתי אם לחכות לבוקר...
החלטתי שלא לחכות

יצא פס אחד..
כעבור 9 דקות נגלה פס שני בהיר בהיר בהיר (אבל גם בעלי רואה אותו)

כנראה שהיה כדאי לחכות לבוקר.. חח...

רוצה להתרגש.. אבל הפס בהיר כל כך..

וכמו שאמרו פה הרבה, הכי וודאי בדיקת דם...

 

מזל טוב!!

הסימן שאת בהריון - זה בדיקת הריון חיובית, ואמרת שיצא לך שלילי?

בעקרון פשוט מחכים.

נורא כואב לי

היה שם צבע כתום

אבל אם את אומרת שזה אפשרי, למה זה לא כאופציה רשמית?

אם אני מרגישה שלב בעירה אז הוא לדקה או שתיים. עד שאני אספיק לבקש זריקה זה כבר יעבור. אז מעולם אפילו לא עלה בדעתי...

ואחרי שהסתדרתי עם כל הצירים בלי אפידורל, נראה לי שבשבילי אישית זה יהיה ממש פספוס דווקא את הרגעים שהוא מחליק ויוצא לא להרגיש. זו כזו הרגשה מדהימה... האמת היא שהרגעים האלה של הסוף הם אלה שמחזיקים אותי לפעמים לא לבקש אפידורל לפני. לא רוצה לפספס את התחושה הא-להית הזאת.

כמובן לא אומרת על אף אחת אחרת, רק מסבירה למה בשבילי לא הייתי רוצה דבר כזה.

 

יש נשים ששורף להן לזמן משמעותי?

עם אפידורל וגם בלי אפידורל מרגישים בדיוק אותו דבר איך הראש יוצא.

השוני זה הכאב לפני. אבל מבחינת שהראש יוצא וההרגשה אצלי אותו דבר.

אשר כשילדתי עם.
במיוחד אחרי הלידה האזור שם נורא נורא כאב לי (ולא היו תפרים..) אז לקחתי אופטלגין כמה שיותר מהר וזה עזר..

מדברת. בלידה השלישית והרביעית  לא. וחיכיתי להרגיש כי ככה האמנתי שהם ממש כאן