פריקה. אין לי למי לבכות - הריון ולידה
תקציר הפרקים הקודמים בקישור הנ"ל
אני כל כך כועסת עצמי.
מאז שהתחיל כל הסיפור הזה,
אני מדוכאת
אני לא אוכלת מסודר ונורמלי,
אין לי כח לבשל , הבת שלי אוכלת בגן ובעלי בעבודה.
סתם אוכלת לחם מקמח מלא במקרה הטוב , או פחמימות ריקות (לרוב) ומוצרי חלב לארוחת צהריים ערב ובוקר
הפסקתי אחרי ההריון לשתות נס עם כפית סוכר במקום סוכרזית או שוקולית עם חלב , וחזרתי לזה
בכמויות גדולות (4 כוסות ביום) אחרי שקיבלנו את האבחנה (עין ערך בתקציר הפרקים הקודמים...) .
חזרתי לשתות שתיה ממותקת (ויטמינצ'יק ) אחרי שהורדתי אותה לגמרי,
כי אני לא מצליחה לשתות מים, ומסתובבת חצי מיובשת.
אז אני בסוף שותה ויטמינצ'יק ולא מצליחה להכריח את עצמי לשתות מים.
במקום לרזות , אני משמינה
הפנים שלי שמנו, נהיו לי שומנים בצוואר ובסנטר,
עד השבועיים האחרונים עוד אפשר היה להגיד שהפנים שלי עגולות אבל יפות,
עכשיו גם זה לא. סתם מנופחת יתר על המידה. לא רואים לי צוואר בכלל.
הייתי אצל דיאטנית והפסקתי.
אין לי כח לסוע באוטובוס לעיר עם הפיצית, כדי לראות מישהי במידות של דוגמנית,
שמדברת אלי בצורה פטרנליסטית וטון דידקטי כאילו היא הסמכות-יודעת-כל ואני הבטטה חסרת התבונה.
נותנת לי תפריט של 1200 קלוריות ביום , בזמן שאני שוקלת כמו עגלה בת חצי שנה?
(BMI 32 בפעם האחרונה שנשקלתי, מאז זה נהיה יותר גרוע אני מקווה שלא יותר מ33 ) ואני אומרת לה
שזה לא מספיק לי ושאני לא מסתדרת עם זה, אז היא אומרת שיש בתפריט
3 כריכים מלחם קל וזה הרבה פחמימות.
אין דיאטניות מידה 40 ? BMI תקין, אבל לא מימדים של שחקנית בהוליווד ?
כי כאן יש רק אותה ואני לא יכולה להסתכל עליה.
אין לי איך לסוע לקופת חולים אחרת.
וגם זה דיי מלחיץ אותי להיכנס עם התינוקת לקופ"ח הזו,
זו עיירת פיתוח עם הרבה עליה שירדה לא מזמן מהמטוס וכל קשר בינה ליהדות מקרי בהחלט,
והרבה, להבדיל, מסתננים,
ולא הייתי רוצה שהיא תתפוס שחפת או משהו חס וחלילה. אבל אני חרדתית מידי, אני יודעת.
כשהייתי בשומרי משקל לפני שנים היתה מדריכה עגלגלה יחסית וחמודה מאוד,
רזיתי יפה.
אחרי זה היא עזבה והגיע טיפוסית שחצנית, סנובית, יהירה ומעצבנת במימדים של מקל לניקוי אסלות, שכששאלתי אותה משהו בסיסי
(שילמתי מספיק בשביל לשאול אותה) היא אמרה לי בחוסר סבלנות "תשאלי בקבוצה,"
אמרתי לה "אני לא מדברת בקבוצה, אני לא משתפת זרים בדברים אישיים ולא יכולה לדבר על עצמי"
אז היא אמרה לי "את צריכה להיפתח יותר " . מי היא שהיא תגיד לי ככה ? אין לה שום סמכות לזה.
עזבתי. זו לא סדנת מודעות עצמית ופתיחות לעולם,
וממש אין לי חשק לדון עם אנשים פנים אל פנים,
על דברים אישיים שקשורים בהרזיה בקבוצה מעורבת, ואת האמת, גם לא בקבוצה מגדרית.
נמאס לי כבר מהכל. אני חייבת לרזות, ומה שאני עושה בתכל'ס זה הפוך.
אמא שלי כל הזמן יורדת על המראה שלי
אבל בלעדיה אני אבודה לגמרי.
אם עד לפני שבועיים עוד יכולתי להסתכל במראה על הפנים שלי ולחשוב, שמנה אבל יפה,
עכשיו גם זה לא.
עד שאני לא אתאפס על עצמי אני לא ארזה,
ואני לא רואה את עצמי מתאפסת.
אני חייבת להגיש 2 עבודות ללימודים, ולשלוח ביבליוגרפיה למרצה מעצבנת שכבר סיימתי את העבודה שלה
ופתאום החליטה שכן צריך ביבליוגרפיה בעבודה .
אין לי כח ואין לי ראש לשבת על הלימודים.
אני לא מצליחה לישון בלילות
ולא מצליחה להחזיק מעמד בימים.
אני כולי גמורה.