כידוע, ההמלצה היום היא להשכיב את התינוק לישון על הגב.
מענין אותי כמה אמהות אכן מישמות את ההמלצה הזאת.
אני אישית מנסה מחדש עם כל תינוקת, אבל אחרי שבועיים בערך נשברת, הופכת אותה שתישן על הבטן ואז מתחילה לישון בעצמי.
כידוע, ההמלצה היום היא להשכיב את התינוק לישון על הגב.
מענין אותי כמה אמהות אכן מישמות את ההמלצה הזאת.
אני אישית מנסה מחדש עם כל תינוקת, אבל אחרי שבועיים בערך נשברת, הופכת אותה שתישן על הבטן ואז מתחילה לישון בעצמי.

שאין שום דבר מסביב, מזרן מתוח. כשמתחילים להתהפך אינלי בעיה שישנו גם על הבטן..
4 ילדים על הבטן מלידה,או על הצד.
"הכל סובב את האשכנזים". ![]()
תודה על הסקר!בנחת...והשינה השתפרה פלאים.
הרגשתי ממש פושעת, ובעלי בהתחלה שאל בעדינות אם לא כדאי בכל זאת להתעקש עוד קצת על הגב, אבל היא פשוט ישנה כל כך הרבה יותר טוב ככה!
מה גם שאצלנו במשפחה הדעה הרווחת היא שאין כמו שינה על הבטן מבחינת איכות... מאז שהיא החלה להתהפך ייסורי המצפון שוכחים קצת.
מאז בלילה היא דיי מלאכית, ב"ה ב"ה ב"ה. אבל אי אפשר באמת לדעת אם זה קשור לזה או לא.
בע"ה בלידה הבאה מאמינה שאנסה שוב גב...
ככה אמרה לי פעם הרופאת התפתחות
ועוזרים למי שמתלבטת להחליט על הצד הפחות טוב.
אני אומרת - כל אמא זכאית לבחירות שלה. בלב שלם. אבל לפתוח שרשור כזה זה תמיד יוצא בסופו של דבר דרך להשפיע גם על בחירות של אחרים, כלומר להכניס יותר תינוקות לסיכון.
בכל שרשור כזה תמיד אפשר למצוא הודעות של אימהות שבעקבותיו מחליטות להקל על עצמן, ובלעדיו אולי היו מתגברות על הקושי.
(אני לא מדברת רק על מוות בעריסה אלא על כל מיני שרשורים של מה שיותר טוב ופחות טוב לתת לתינוקות)
נורא חבל לי 
לא כשרשור שמביע את דעתי, אלא כשרשור שיספק את סקרנותי...
ועדיין- אף אחת כאן לא טענה שההנחיה היא לא נכונה. הטענה המרכזית שעולה מכאן היא שההנחיה להשכיב על הגב היא לא תמיד ניתנת לביצוע.
האמת שחשבתי שזה מה שיעלה כאן, כי זה מה שאני רואה גם מסביבי.
ובכל זאת יצא מענין.
לשכנים שלי נפטר תינוק שישן על הבטן!
האמת, גם אני השכבתי על הבטן.
אם הייתי מודעת לסכנה לא הייתי עושה את זה!
אך היום אם הייתי יולדת, אין מצב
שהייתי משכיבה על הבטן בלילה!
מה עדיף נוחות או סיכון?!?
זו השאלה!!!
אבלבנימינהזה שהוא נפטר על הבטן לא בהכרח אומר שזה בגלל שהוא היה על הבטן
על מחקר שנערך שם שבכלל קושר את זה לאיזשהוא קרום במערכת הנשימה שהוא עבה יותר אצל ילדים שנפטרים ל"ע.
לא זוכרת בדיוק, לא קראתי בעיון. אבל מי שילדה שם ויש לה- שתקרא...
הטיפול בחולי סרטן בכימותרפיה והקרנות ולא בעשרות סוגי טיפול אחרים שנוסו - מתבסס על סטטיסטיקה. כל הטיפולים היו הגיוניים, בדקו סטטיסטית מה עובד בפועל.
ההמלצה לתת מוצקים בגיל חצי שנה - מתבססת על סטטיסטיקה.
ההוראה ללדת וגינלית ולא לעשות לכולן ניתוחים קיסריים ולחסוך את הצירים - מתבססת על סטטיסטיקה. ראו שסטטיסטית יותר נשים יוצאות בשלום מלידה מאשר מניתוח.
הבחירה שלך ללבוש סוודר בבוקר חורפי מסתמכת על סטטיסטיקה. סטטיסטית הסיכוי די גבוה שבחורף יהיה קר מדי עם חולצה קצרה.
בדקו בכלים של סטטיסטיקה (אוכלוסייה של אלפי תינוקות, נטרול גורמים צדדיים וכו') וגילו שלהכבה על הגב יש השפעה דרמטית על אחוזי התמותה. בשבילי זה מספיק טוב.
התאמה בין ההנחייה לבין המציאות בפועל.
לפי מה שעולה פה בינתיים- יש התאמה רק בגילאים המאוד צעירים, עד חודש בערך.
זאת בעיה, כי באמת רוב התינוקות ישנים שינה מאוד קלה על הגב ומהר מאוד האמהות מוצאות את עצמן ממוטטות מחוסר שינה. כך שזה לא ממש ענין של נוחות או סיכון.
האמת היא שיש עוד דברים שמעלים סיכוי- הנקה, שינה בחדר ההורים, עישון.
מענין- אם יוציאו הנחיה חד משמעית להשכיב בחדר ההורים סמוך למיאת האם אולי גם האחוזים ירדו?
אני לא אומרת ספציפית עליהן,
אבל הרבה פעמים אומרים "מוות בעריסה", כדי לא לבייש .
אף הורה לא ירצה להגיד שהתינוק נחבט בקיר (כמעט קרה לי בלילה שהייתי גמורה מעייפות עם הקטנה, הבית קטן וצפוף) או נפלה עליו קופסא כבדה מהארון הגבוה (הדלת של הארון העליון נפתחה אצלנו בחדר כי העמיסו את הארון יותר מדי בקופסאות סימילאק
שדודה של בעלי הביאה לנו בכמויות וקופסא גדולה נפלה 2 דקות אחרי שהפסקתי לשבת שם עם הבכורה על הידיים בגיל פחות משבוע) אנחנו הורים מאוד, מאוד , אחראים , משגיחים ופדאנטיים, ככה שאם זה קרה אצלנו אז בכל בית חלילה יכולה לקרות תאונה כזו.
או נפל מגובה או תאונה ביתית אחרת.
ככה שמוות בעריסה זה לא תמיד מוות בעריסה .
אני התחלתי להשכיב על הבטן בגיל חודשיים, לפני כן השכבתי רק על הגב , פשוט היא לא רצתה בכלל להיות על הבטן,
לא הרימה את הראש, צרחה כשרק שמו אותה על הבטן, האחות בטיפת חלב אמרה לי שהיא חייבת להיות על הבטן ולהתחזק , ונהיה לה כבר מבנה ראש ישר מרוב שכיבה על הגב . אז החלטתי שהיא כמה שיותר תהיה על הבטן, כדי שתתרגל ותסכים להיות על הבטן. היא ישנה איתנו בחדר,
ואני כמה פעמים בלילה קמה לבדוק מה איתה ואם האף שלה לא דבוק למזרון. אפילו שעכשיו היא כבר ישנה לילה שלם (7 חודשים) וגם ככה מתהפכת על הבטן כל הזמן.
אם כן, אני מזיזה לה את הראש הצידה. זה עזר, והיא התחילה לאהוב להיות על הבטן ולהרים גבוה את הראש.
היום היא נהנת להיות על הבטן ומרימה ראש מעולה. זוחלת אחורה, עומדת על שש..
והמצב תקין.
אבל צריך מאוד להשגיח אם מחליטים להשכיב תינוק על הבטן. אסור שהאף יהיה דבוק למזרון. המזרון צריך להיות מזרון של מיטת תינוק, ויש עוד כללים.
לא כל המקרים אבל רב
שזה חופף תקופה עם הרבה נזלת ונגיפים אחרי חורף שלם שגם הוא מלא בזה
אז נראה לי ששם הסיבה
ילדים שלי כשהם מנוזלים קשות פשוט לא ישנים גם אם זה רק ווירוס, לילות של סיוט
ועם אחת שנהייתה עם קשיי נשימה גם רק ווירוס - הלכתי למיון, רופא התפלא איך כל כך הרבה נזלת בילדה קטנה אחת
לא נראה לי שזה קשור באמת לשכיבה על הגב או על הבטן למרות שאני משתדלת למלא הנחיות
ואגב זה בכל אופן מאוד נדיר
גם בגלל הסיבות שאמרת וגם בגלל שבחורף אנשים נוטים לחימום יתר, יש יותר שמיכות כבדות וכו'.
ובלי שום סתירה - גם השכבה על הבטן היא גורם סיכון, וגם חוסר הנקה זה גורם סיכון, ועישון זה גורם סיכון ברמות מזעזעות, ויש עוד.
כמה שיותר גורמי סיכון ביחד - הסטטיסטיקות יותר מבהילות.
לכן בחורף חשוב שבעתיים להקפיד על הכללים.
ההוראה הזו יצאה בשעתו ביחד עם עוד 4-5 הוראות לגבי תינוקות (לא זוכרת את הרשימה במדויק), משום שלא היה למשרד הבריאות האמריקני נתונים ברורים איזה מבין הדברים ברשימה אכן גורמים למוות עריסה.
אכן, שיעורי מקרי מוות העריסה ירדו לאחר מכן בעשרות אחוזים, אבל לא ברור כלל מהי הסיבה האמיתית לכך!!
בכל מקרה, אני נגד להשכיב תינוקות על הגב, כי מול עיני התינוק כמעט נחנק למוות מפליטות כשהיה על הגב!!
אני משכיבה את התינוק על הצד וזה הכל. זה בודאי הכי בטוח, רק מה שחשוב כשמשכיבים על הצד זה להשכיב שווה בשווה לשני הצדדים, כדי לא לגרום לחולשה בשרירי הצוואר של התינוק (טורטיקוליס).
אבל לא עקבו מה ההורים עשו בפועל אז קשה ללמוד מזה..
עובדה שהורים רבים ממשיכים להכיב על הבטן כפי שאפשר לראות פה (וזה כשבד"כ מי שעושה נגד ההנחיות לא יתלהב להגיד את זה בפורום אז כנראה שיש אפילו יותר ממה שנראה פה)
וגם אני ישנה טוב.
לא נרשמו שום בעיות עם זה ב"ה.
יש גם מקרים כאלה.. 
(ולא עשיתי שום מאמץ מיוחד כדי שזה יהיה ככה)
השיטה של העטיפה מאוד מאוד מועילה!!
ממליצה בחום!
לקחת סדין קטן או שמיכה קטנה או חיתול בד הכל לפי העונה וגודל התינוק,
ולעטוף היטב עם רגליים וידיים ישרות בפנים ( בעיקר הידיים).
מספיק חזק שלא ישתחרר בקלות אבל לא חזק מידי שלא יכאב.
זה נותן לתינוק את תחושת האיסוף שחסרה לו בשינה חשופה על הגב.
בהצלחה ורק בריאות ודברים טובים אצל כולם!
4 ילדים על הגב עד שהתהפכו
2 ילדים על הגב עד גיל חודשיים ואז על הבטן, העניין הוא שהייתי שמה אותם על הבטן בשעות ערות אבל הם במקום להתאמץ ולהרים ראש היו נרדמים תוך דקות ואז תוך זמן קצר כבר לא הסכימו לישון על הגב
אין שום קשר, ונראה לי שאין לך יותר מידי ניסיון עם ילדים...
בטח שלחילוניות שיש בקושי ילד/ שתיים וכלב אין שום מומחיות בטיפול בילדים...
חחחחחח.... הצחקת אותי, לקחת דוגמא לטיפול בילדים מחילוניות.
תאמיני לי שמספר האחיינים שטיפלתי בהם לפני החתונה, עוד בטרם נהייתי לאם, עולה על מספר הילדים של כל החילוניות בעבודה שלך ביחד.... לא הן תלמדנה אותנו איך לטפל...
כאלה חסרות אחריות!!
שצריך לחשוש מהם לפני שבכלל באים לזה
וחילוניות בעבודה- סליחה כי כל אחת ומשפחתה ולא כולן ככה
אבל יש מלא חילוניות עם ילד אחד שמאכילים אותם ממתקים בלי סוף עם טלוויזיה עד שעות קטנות בלילה, לפעמים הורים בכלל בקושי פוגשים את הילד שלהם כי ילד אחד אפשר לתקתק בין סבתא, חוג ומטפלת ואז הוא כבר גדול , שזה בלתי אפשרי עם הרבה ילדים
ומה השטות הזאת להשוות בין לנסוע ברכב לא חגור, תקראי סטטיסטיקות
כל שנה נולדים עשרות אלפי תינוקות ואולי כמה מתים בעריסה, תחשבי את האחוז!!!!!
ברור שסכנת תאונות דרכים גדולה הרבה יותר מזו של מוות בעריסה
עכשיו תחשבי את האחוז, הוא זניח
אבל כן בנכות לפעמים לכל החיים
אנחנו ממש לא מזלזלים אבל יש הרבה סיבות נוספות למוות בעריסה ורוב האימהות בהתחלה מנסות על הגב עד שזה ממש לא שייך.
בלידה עכשיו הרגלתי אותו לישון על הגב גם במהלך היום, בערך בגיל 3 חודשים הוא כבר לא היה מצליח להירדם על הגב וכשהייתי מחזירה אותו לגב אחרי שנרדם על הבטן הוא היה מתעורר וצורח ופשוט לא ישן-אז גם לטובתו אני משכיבה אותו על הבטן וגן על הבטן הוא לא ישן הכי טוב אבל לפחות לא מתעורר מכל פיפס..
תינוק לא חגור בטוח יעוף מידיים או סל קל, את יודעת את זה בדיוק כמוני
ופה מדובר בהנחיה שלא בטוח שמיישמים אותה ואז יכול להיות שתדירות מוות בעריסה בכלל ירדה מסיבות אחרות
תאונת דרכים, אולי בעבר סטטיסטיקה הייתה קצת אחרת
ואת לא ענית לי לשאלה - איך אימא אמורה לנהוג אם היא המבוגר היחיד באוטו ותינוק לא קשור? התשובה - לא יכולה
זה ברור שתינוק יעוף
אולי הניחו במושב האחורי בלי סלקל? אולי אמא לא נהגה אלא רק ישבה מאחורה עם התינוק בידיים? או מבוגר אחר?
ברור שזה מסוכן מאוד, אבל עדיין יש רבים כמוני שגדלו כך ושרדו.
עצם העובדה שלא נפגעתי לא הופכת את זה לבטיחותי.
ועל אותו עיקרון: מסוכן להשכיב תינוק (שעוד לא מתהפך) על הבטן, אבל יש רבים שגדלו כך ושרדו.
עצם העובדה שתינוק לא נפגע כך לא הופכת את זה לבטיחותי.
במדינות שלא מקפידים על כללי בטיחות בדרכים סטטיסטיקה לגמרי אחרת
ואני מניחה ששום אימא לא שמה תינוק על מושב אחורי בלי סל קל גם לפני שלושים שנה, תתקשרי לאימא שלך ותשאלי
דוגמא שהבאת היא דומה - אני אקצין - זה כמו שתגידי שלשים תינוק על בטן זה כמו לשים תינוק על הגג ותביאי פה סטטיסטיקות כמה אנשים נופלים מהגג כל שנה, אין לי מוסג, אבל מפני שאנשים נסגרים אז בטח סטטיסטיקה לא מפחידה ואז את תסיקי מסקנה שזה אותה סכנה או שלהשאיר על הגג לא מסוכן
בקיצור יש לך הנחה מוטעת
בכלל, יש כאלה שטוענים שלהביא עוד ועוד ילדים לעולם שגם ככה עומד על סף פיצוץ אוכלוסין, והוא מלא בסבל ומלחמות- זה גם חוסר אחריות.
וזה לא קשור למספר ילדים. מה, אם ח"ו ילד נפטר אז ההורים מרגישים "טוב, לא נורא, יש עוד 6"? חס ושלום. כל ילד הוא מתנה, כל ילד הוא נשמה , כל ילד הוא אישיות.
יש תינוקות שישנים על הגב מצוין, יש כאלה שפשוט לא, גם אם עוטפים אותם. אחרי ארבעה, חמישה, שישה ימים ולילות בלי שינה, ואחרי שבועיים שלושה של 24 שעות בלי שינה של שעתיים- שלוש ברצף, אישה אחרי לידה יכולה לקרוס, פיזית ונפשית.
אולי לך זה לא קורה, אשרייך.
אבל אישה במצב כזה שמשכיבה על הבטן כדי שהיא תוכל לישון ולחזור למצב שפיות- זה לא חוסר אחריות.
התינוקות שלי לא ישנים בבית חולים רגע! 36 שעות הם צורחים על הידיים. על ידיים של אמא שהרגע ילדה ומשוועת לרגע אחד של שינה ללא דאגות שעוד רגע מישהו יקום ויצרח עד השמיים.
אנחנו מגיעים הביתה והדבר הראשון שאני עושה זה לשים אותם על הבטן וללכת לישון! להתאושש מהטראומה של בית חולים.
רק בגלל הקטע הזה אני כ"כ מצטערת שזה מסוכן ללדת בבית. כי אם זה לא היה מסוכן, אין מצב שהייתי מתקרבת לבית חולים.
גם לעבור צירים, גם לידה וגם לעבור 36 שעות ללא שינה....
ממש הוצאת לי את המילים מהפה.
אבל ראו שכשהתינוק על הגב - הפליטה יוצאת מהפה ונוזלת לצד הפנים (לחי וסנטר).
דווקא על הבטן הפליטה אומנם נופלת לסדין, אבל מול הפנים שלו - והתינוק עלול לשאוף אותה ח"ו.
בעמ' 63 מובאת ההנחיה להשכיב על הגב כגורם מפחית סיכון. ומיד לאחר מכן מופיעים יוצאי הדופן- פגים, תינוקות שמרבים לפלוט או להקיא ועוד כמה.
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
שבוע טוב,
מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...
בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).
אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!
כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...
מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...
אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...
בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...
יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.
לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..
מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..
להחליף התקן.
חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן
והעיצות הרגילות להפסקת דימום.
נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.
הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!
מה אתן עושות?????
צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע
לא
ולא
עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.
וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(
תודה!
על נגמרו לי השמות , יעל זקש
לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...
זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה 
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא? 
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
היא ילדה יומיים לפני
נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם
הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב
בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.
אבל עוד חזון למועד 