פורום הריון ולידה (עמוד 4525)

אולי פשוט לדבר על זה?

לפתוח את זה בצורה עניינית, לשמוע מה בדיוק קשה ול ולנסות ביחד למצוא פתרון ולהגיע לעמק השווה.

 

ומהבחינה הפרקטית- אם יש לך זמן אחר ביום שבו יש לך יכולת להכין משהו- אולי תכיני מראש, בוקר, בצהרים.

הוא מבין כמה את מרגישה רע?

אולי להזמין אוכל,לקש עזרה מחברות. או מהילדים אם הם מספיק גדולים

הילדים בגילאי שנה וחצי ושלוש. וחצי.. אז זה לא כל כך עוזר. אני גם עובדת בבקרים. אז אין לי אפשרות להכין.
אני מדברת איתו על זה כל הריון.. נמאס לי פשוט להסביר לו מה זה הריון.
אני גם בבעיה כי ההורים משני הצדדים לא גרים בקרבת מקום..
בקיצור.. תסכול עמוק

יש גברים (או בכללי אנשים כאלה), והם בדרך כלל בעלים טובים ונעימים, אבל במצבי עומס ולחץ, במקום להתגייס לעזרה הם - נקרא לזה - פועלים ההיפך.

 

כשאני לא מתפקדת, במקום לקחת על עצמו יותר, בעלי מרים ידיים ונעלם לזמנים יותר ארוכים מהרגיל - התפילות פתאום ארוכות יותר, או שהוא נוסע דווקא עד קצה העיר כדי לקנות לי תרופות ושוכח לחזור ...

 

היום אני מבינה, וגם הוא מבין, שהתגובה הזו לחוסר התפקוד שלי היא בגלל משהו שנעוץ בילדות שלו, אמא שלא תמיד תפקדה מבחינה נפשית לתקופות ארוכות.

היום זה קורה לו הרבה פחות והוא נענה בשמחה לבקשה לעזרה שלי. וזה בגלל שהשתדלתי להגיב עניינית למצב : לא נכנסתי להאשמות ומריבות מיותרות. מה שיכולתי ביקשתי מאחרים - ככל שהילדים גדלו זה הפך יותר קל, לקחתי עזרה בתשלום בכל מיני תחומים - הרעיון בא ממנו, וזו היתה הדרך שלו להקל עלי, והעיקר - המשכתי לאהוב ולכבד אותו על אף הקושי (העצום - זה היה מאוד לא פשוט).

 

אז מה אני מציעה - אם הוא בסך הכל בעל טוב בזמנים רגילים, תגידי לעצמך "זה לא אני זה הוא".

אם הוא מתעצבן שאין אוכל מוכן, אל תקחי את זה על עצמך. סביר להניח שלא עלייך הוא כועס אלא על המצב.

 

תעשו שיחה עניינית ושקטה - תגידי את איזה עזרה את צריכה, איפה את מתכוונת להשיג אותה ותמורת איזה סכום.

אתם נמצאים כרגע בתוך הקושי לכן אולי לא יהיה שייך לדבר על הסיבה העמוקה שגורמת לו להפוך לחסר סבלנות ורגישות דווקא כשאת זקוקה לו ביותר. חכי שהזמנים ירגעו ואת תחזרי לכוחות שלך כדי לשוחח על זה.

אם את מרגישה שיש צורך ביעוץ זוגי בנושא הזה, תבקשי ממנו להתלוות אליך ליעוץ.

 

1. אולי תלמדי אותו איך מבשלים ושיבשל לעצמו.
2. אולי יש ימים שיש לך יותר זמן ותוכלי לבשל כמות שתספיק לכמה ימים?
3. אולי לבקש עזרה משכנה/ חברה / בחורה שתבשל בתשלום.

בהצלחה!

אנחנו הנשים קל לנו להבין את הגברים, לתלות את ההתנהגות שלהם בחוויות העבר וכו׳.
הבעי׳ה כשזה מגיע בזמנים קשים כמו תחילת הריון שמלווה בבחילות וחוסר תפקוד...
בקושי אנחנו מצליחות להתפנות לדברים הטכניים - קל וחומר לעניינים הרגשיים.
אני מאוד מזדהה איתך ומאחלת לך שהעניינים הסתדרו.
אין לי מה להציע יותר ממה שכתבו למעלה - שיחה כנה עם הבעל נטולת כעסים, לקחת עזרה בכסף אם מתאפשר, לקנות אוכל מוכן...
בהצלחה רבה!!
והכי חשוב - במזל טוב

שהשליש הראשון יעבור במהרה ואחזור לתפקד כרגיל בעזרת ה׳.
גם בשביל הילדים שלי שלא כל כך מרגישים אמא בזמן האחרון וגם העבודה ששם המנהלת שלי לא הכי אנושית בעולם

ותודה לכל העונות.. אני בטוחה שאעזר בעצותכן..

תעשי בדיקות - אולי חסר לך משהו וכשתשלימי תרגישי טוב יותר? אגב, את לוקחת פרנטל? מאד חשוב.

 

אולי תכיני ארוחת ערב במהלך היום. אולי משהו שאוכלים קר או משהו שתוכלי לחמם תוך כמה דקות.

 

אולי יש לך אפשרות לעזרה? הרי מדובר במשהו זמני. שאמא/אחות/חברה/שכנה טובה תכין. בטח ישמחו לעזור לך.

תרגישי טוב!

האמת שגם בעלי אוהב ארוחות חמות ומבושלות בערב,
ובתחילת ההריון הוא די חי על קורנפלקס אבל כמה אופציות שלי עזרו הרבה פעמים:
קודם כל, גם אם זה קורנפלקס-
אז לפחות אחד שווה. הייתי קונה לו כריות, קוקומן, כל מיני דברים שהוא אוהב שגרמו לו לוותר יותר בכיף על ארוחה חמה. ככה הרגשתי גם קצת טוב עם עצמי שאני מפנקת.
חוץ מזה-
קצתגאנק פוד. נכון שזה לא אידיאלי, אבל כדי לשרוד את השליש הראשון אני לא בוחלת באמצעים. קונה חבילת נקניקיות/המבורגר/טבעול/קובות ועוד כל מיני כאלה ומכינה בקלות עם ציפס בתנור. קונה לחמניות וזהו. זאת ארוחה כיפית לגמרי. היום יש המון מוצרחם מוכנים שרק צריך לחמם או בישול קצרצר. אפילו רטבים אפשר לקנות היום כמעט הכל מוכן. רוטב לפסטה וכדומה.
דבר שלישי- להשתמש המון בתנור. כלמה שאפשר. זה אפס עבודה כמעט מבחינתך ובקלות אפשר להכין אחלה ארוחה מלזרוק כמה תפוחי אדמה ועופות לתנור, סתם לדוגמא.
הרבה הצלחה!!!

כשהייתי במצב שלך, רציתי כל הזמן לישון.

עם הזמן -

למדתי להשלים עם הכוחות שלי

לדעת שאני לא מושלמת, ולהפסיק עם ייסורי המצפון.

את עושה את הכי טוב שאת יכולה,

ואם את לא יכולה יותר מזה, אל תתייסרי. ה' לא מצפה ממך ליותר.

 

כשאני ראיתי שאני מותשת מהעבודה מחוץ לבית, ולא מצליחה לשלב עבודה+בית +ילדים,

התחלתי לעבוד בתוך הבית.

גם זו אופציה.

שמן הסתם יסתיים בעז"ה בקרוב.

 

בעוד מס' שבועות יהיה לך יותר קל. אל תקישי ממה שאת מרגישה עכשיו למה שיהיה אחר כך (למרות שגם אני כמו האנונימית מעלי הבנתי די מהר שאני לא בנויה לעבודה מחוץ לבית).

 

תמיד התחלה של עבודה חדשה היא לא פשוטה, גם פיזית, אפילו למי שלא בהריון.

קחי את זה בקלות ואל תתעכבי על הקשיים כרגע (תני לזה זמן ורק אז תחליטי אם זה אכן לכוחותייך או לא).

במקום זה, תחשבי כל הזמן במה את יכולה להקל על עצמך - קחי בחשבון שבשבועות הראשונים תצטרכי אולי להוריד מעצמך בישול ונקיון, ואפילו - בימים שאת לא עובדת אחר הצהריים ונמצאת עם הילד, קחי עזרה של מישהי שתהיה איתו בחלק מהזמן.

 

הרבה בהצלחה.

ללכת לישון מוקדם,לבקש עזרה אחה"צ ערב,בזמן א.ערב ומקלחות.

ובע"ה התקופה הזאת תעבור את כבר בחודש שני..

מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך,עגול,בריא,ומשעמם.. שבסופו תצאו בידיים מלאות.

סיטואצי׳ה מוכרת...
אם את מודעת לעצמך - שהצעקה מגיעה לא בגלל הילד אלא בגלל העייפות שלך אז קל יותר להתגבר על זה.
פשוט להרגע...
זה לפחות מה שאני עשיתי..
זה יעזור גם בלי קשר למצב הרוח שלך ולהרגשה הכללית - השליטה העצמית

אם דיברתי בטלפון תוך כדי גרעפס, הוא היה טועם את השפורפרת .

 

אני לא חושבת שהיא רעבה. זה צורך כזה. אולי זה אפילו עוזר להם לשחרר את בועת האויר שהצטברה לגרעפס.

מה עם מוצץ?

 

אני יכולה לספר שהיום התינוק הזה כבר ילד גדול. הוא ילד שזקוק לדבר הרבה, ולפעמים ממש זקוק ללעוס מסטיק.

היא יודעת למצוץ, אבל הוא נופל לה הרבה פעמים.

 

לגבי הילד שלך- איך את יודעת שהוא זקוק ללעוס מסטיק? בן כמה הוא? (שואלת מתוך עניין, ולא ביקורת. בינתיים אני לא מרשה לבנות שלי ללעוס מסטיק, ותהיתי איך רואים שילד זקוק ללעיסת מסטיק).

 

ואיך יודעים מתי הקטנה שבעה, כשמדובר בארוחת מוצקים?

ויש לו פרקי זמן שהוא ממש זקוק ללעוס - אם לא מסטיק, אז קיסם עץ, או פקק פלסטיק או מה...

 

לגבי מוצקים - פשוט לפי הרצון שלה. כמו שאת עושה כרגע.

הם יודעים לסמן מתי הם שבעים, הצורך בלהכניס צעצועים לפה הוא לא מרעב, הוא צורך להתעסק במשהו.

ככה אני מבינה.

 

 

בודקים את העולם דרך הפה...

אני הייתי מודאגת דווקא במקרה הפוך - תינוק שכמעט לא מכניס לפה דברים שנקרים לידיו. (אם זיכרוני אינו מטעני - אחד הילדים שלי היה כזה, והיום, בן שש, הוא נוהג "לאכול" את החולצות והציציות שלו כל הזמן...) 

נכון שכל הילדים בודקים את העולם דרך הפה, אבל עם הילדים האלה רואים שזה צורך יותר חזק - כמעט לבלוע ברעבתנות את הצעצוע.

אבל אצל שתי הגדולות זה בטוח לא היה עד-כדי-כך. טוב, כל אחת היא אחרת

יותר קל לזיהוי ע"י הנחת פד אם תוך חצי שעה הוא ספוג זה ירידת מים,תריחי למים יש ריח של זרע.

בהצלחה.

הלכנו לחפש בכמה סופר פארמים ואין להשיג את זה עכשיו

אני שמתי כשירדו לי המים ולא השתנה לתחתונית הצבע, גם כשירדו בכמויות והיה ברור שזה ירידת מים.

לפי ההוראות שלהם זה "זיהה" ירידת מים, והלכתי למיון. אבל הרופא במיון לא התייחס לכך ברצינות, ובבדיקה שלו הוא לא ראה ירידת מים ושחרר אותי.
מאז לא השתמשתי בזה שוב.

טוב שלא היה את זה בחנות

הבת שלי לא אהבה מרוסק

ניסית לתת לו בחתיכות קטנות ולא מרוסק? או פינגר פוד?

ניסיתי אפילו לתת לו לאכול לבד את הפרי תוך כדי משחק..נתתי בננה והוא שייק והכניס לפה, נשך והוציא החוצה.
בן 7 חודשים..

תנסי מרק-מתובל..,תנסי ירקות ופירות שונים..
ובנחת.בלי להלחץ.
ובעיקר בלי לשדר לו לחץ.
זה חדש לו ומוזר.ולא מתפרש לו כ'אוכל'.

הבת שלי בת שנה וחצי ועדיין לא קל לגרום לה לאכול כמו שצריך.יש ימים ויש ימים.
אבל משתדלת לא לדחוק את השעה.ולהזכיר לעצמי שמתישהו כולם אוכלים.
ושלך עוד קטן,אז ממש בנחת.

אז הם פורצים הביתה בסערה, מחסלים את כל מה שבסירים, ואח"כ שואלים "מה יש לאכול?"

אבל לפני כן, לא רק שנה וחצי, גם בגיל שלוש וגם בגיל שבע וגם בגיל עשר - את מסתכלת עליהם ולא מבינה ממה הם חיים. הכמויות שלהם מיקרוסקופיות!

אבל וואללה, הם חיים :-O כבר בדקתי את זה על כמה ילדים...

מה שכן - לרוב הילדים יש מדי פעם, ככה פעם בכמה חודשים, איזה שבוע-שבועיים של בולמוס אכילה. מה שקוראים אצל תינוקות "קפיצת גדילה".

הבת שלי הסכימה לאכול מוצקים רק בגיל שנה..

 

סעודת מלכים

בהצלחה!

 

יש תינוקות שסובלים מגזים ותנוחה במנשא מאוד עוזרת להם להירגע.

 

ולפעמים בנסיעות באוטובוסים זה יותר קל

עד גיל 3 חודשים הבת שלי ישנה שם כל הזמן היא מאוד אהבה ידיים וזה איפשר לי לעשות דברים תוך כדי אחרי הגיל הזה אפשר לקשור את המנשא בד בצורה שונה כך שהיא בתנוחה של עמידה וזה היה לי מעולה לתקופת מעבר בין המנשא קשירה למנשא תיק כי היה גיל שהיא כבר לא הסכימה להיות בתנוחה מתכרבלת אבל עדיין לא התאים לה הפיסוק הגדול שמנשא תיק עושה בכל מקרה אחרי גיל 3 חודשים בערך הפסקתי להשתמש במנשא בבית אלא רק בטיולים. אם יש לך אפשרות להשאיל ממשהיא להתנסות ואז לקנות אז כדי כי לא בטוח שהילד שלך ירצה מנשא... בכל מקרה זה לא קריטי לקנות עכשיו כי בחודש הראשון זה לא כל כך מומלץ להשתמש מבחינת ריצפת אגן ומשכב לידה.

כשצריך יותר שתי ידיים פנויות לתמרן בין הילדים..

אבל מנשא טוב יכול להיות מאוד מאוד יעיל ושימושי, כמו עגלה ואפילו יותר מעגלה. (לפני שהמציאו את העגלה כל התינוקות היו במנשאים).

כשהתינוק לא רגוע וכלום לא עוזר- מנשא לרוב עוזר.

כשיש לך זמן עמוס כמו יום שישי ובישולים והתינוק בוכה- אם הוא במנשא יש לך שקט ושתי ידיים לעשות הכל

כשנוסעים לשבת למקו שבו אין מעלית שבת ואין מצב לעלות ולרדת עם עגלה- מנשא הוא הצלה.

 

וחוץ מכל השיקולים האלה- יש שיקול מרכזי: המנשא הוא טוב לתינוק. התינוק מרגיש מחובק, קרוב. המנשא מספק צרכים של תנועה, מגע, חום וקרבה.

 

מעבר לזה- זה תלוי בך אם זה נוח לך, וגם תלוי במנשא- יש מנשאים טובים יותר וטובים פחות.

 

יש לי חברה שהבת שלה לא מסכימה מנשא בשום אופן. הבת שלי מאושרת במנשא. חדידנו הטוב ביותר לשעות קשות של בכי, הוצאת שיניים ומחלה.
גיסתי, לעומת זאת, חושבת שהטרמפולינה זה ההמצאה הגאונית ביותר יותר ממנשא. אני לא ראיתי יותר מדי שימוש לטרמפולינה. חביב ולא יותר.
ממליצה להכיר קודם את התינוק ולראות מה הצרכים ומה מתאים לכם. תשאילו להתנסות אם אפשר.

שיהיה בשעה טובה

עדיף לך לחכות לאחר הלידה ולראות, ואם תהיה לך אפשרות להשאיל ולהתנסות הכי טוב.

 

אני לא השתמשתי, גידלתי 3 ילדים בלי זה.

 

טרמפולינה לעומת זאת מאד שימושי אצלי.

בשביל הרגעה אף פעם לא השתמשתי בזה, אם יוצא לי לקחת אותו במנשא אני דווקא משתדלת שיהיה רגוע לפני כן...

זה נוח רק כדי לקפוץ למכולת/ללכת במדרגות

בילד הראשון זה היה נראה לי מיותר, היום עם שלושה ילדים זה ממש מציל אותי ושימושי

בכל מקרה לא כדאי לקנות מנשא לפני לידה, עדיף תמיד למדוד כמה עד שאת רואה מה מתאים לך עם מה התינוק הכי רגוע

אנחנו נסענו ונוסעים הרבה בתחבורה ציבורית, והמנשא היה ממש נצרך, במיוחד בגילאים הקטנים. המנשא עזר לתינוקת להירדם, וככה לא היה צריך להחזיק כל הדרך ואפשר לישון מצויין יחד עם התינוק

היה בשימוש כמעט עד גיל שנה וחצי או אפילו יותר.

כשהיתה פצפונית עזר לנו מאוד עם הגזים.
וגם לעשות דברים בבית כשהיא עלי והידיים משוחררות.
בטיולים שעשינו היה ממש נח לשים אותה שם.
בנסיעות באוטובוס לקחת במקביל לעגלה כשצריך לקפל את העגלה..

בקיצור שווה כל שקל

אבל בהחלט יכול לסייע. תלוי בך ובתינוק. 

 

חשוב לי להוסיף שלא כל המנשאים בריאים לתינוקות. כדאי ללמוד על זה קודם, וגם למשל במנשא בד ארוך יש מגוון תנוחות אפשריות וצריך ללמוד איך לקשור נכון ומה מתאים לכל גיל. 

לשים תינוק במנשא לא טוב יכול לגרום לנזק לך ולו. 

חוץ מזה, תרגילים של רצפת האגן חשובים ככלל, אבל כשנושאים תינוק הרבה זמן (במנשא/בידיים) זה גם משמעותי, אז תשימי לב שאת לא גורמת לעצמך נזק חלילה. ולתרגל לפי ההוראות. 

 

ושתהיה לידה קלה, בידיים מלאות, תינוק ואמא בריאים, ואח"כ תראו מה ואם מתאים. 

 

אגב, מנשא בד ארוך אפשר גם ליצור לבד ולא רק לקנות, וזה חוסך מאוד בעלויות.

 

ומוסיפה גם את דעתי -

שלתינוק קטן עדיף מאוד מנשא קיצור של מנשא בד ארוך (צמד החדש, לופי)

ולתינוק גדול עדיף מנשא ילקוט.

 

 

כבר הגעת לשם מכאן והלאה - כל טיפה שהוא מקבל שווה זהב, אבל אין צורך להשלים בתמ"ל.

 

 

את אומרת שהקצת שהוא מקבל זה מספיק?

הרגעת אותי

הנקה שלוש פעמים ביום גם בהריון זה מעולה, ותוסיפי לו מוצקים. בעיקרון צריך הנקה או תמ"ל עד גיל שנה. אח"כ כל טיפת חלב היא בונוס, אבל לא הכרחית.

שיהיה בשעה טובה

לקורס פרטי (יש קופות חולים שמממנות גם קורס פרטי עד סכום מסויים) או משהו מסודר מביה"ח שאם את יולדת שם את מקבלת החזר כספי על הקורס.

אני אישית עשיתי בביה"ח הדסה, שם גם ילדתי וקיבלתי החזר.
בעלי היה נוכח בכל המפגשים -7 מפגשים. וזה היה מעולה.
הקורס היה יסודי, דיבר על הדברים החשובים (שמבחינתי זה הנשימות כאשר יש צירים).


לעומת זאת יש לי חברה שעשתה קורס בשערי צדק,והיא לא הייתה מרוצה כל כך, כי הם לא דיברו על הכל, והיא הרגישה חסרת ידע.

בעיקר לבעל

הכי טוב - אם יש לך המלצה מחברה.
אפשר לבדוק גם בקופות חולים.
להעשרה - יש סרטונים בין טיוב (אולי של הופ)
אני עשיתי ברחובות ויכולה להמליץ לך על מישהי...

אני מעבירה קורסים פרטים בירושלים לך ולבן הזוג.

ממליצה להתחיל בין שבוע 28-32 ולסיים עד שבוע 36.

יש קורסים דרך קופ"ח ובתי חולים.

יש החזרים מקופ"ח כללית פלטינום ומכבי שלי בין 50%-75% 

ומלאומית עד 300 ש"ח.

לפרטים נוספים במסר.

 

היה נחמד אבל כמו שאמרו כאן היה חסר ידע.
אישית, קראתי הרבה באינטרנט ובפורומים, הרבה פה, ונראה לי שידעתי יותר מהמדריכה.. אני קצת מגזימה, אבל בנושא רצפת האגן אני חידשתי לה.
המפגש על ההנקה היה מעולה!! מעולה, קצר ותמציתי ונתן לי הרגשה של ביטחון בידע שלי. הוא הועבר ע"י מישהי שהיא אחות ראשית ביולדות ב', נדמה לי, ולצערי אני לא זוכרת את שמה.

המפגש המובטח לגברים בלבד לא התקיים.

מה שכן, בחודש תשיעי הלכנו יחד לסיור בחדר הלידה בשעצ והיה חשוב ומועיל מאד.

אם תמקדי יותר אולי נוכל להמליץ על דברים ספציפיים...

 

חשוב לך הידע הטכני? (מה קורה בלידה, ואחריה)

חשוב לך טיפים להתמודדות עם הצירים?

חשוב לך ההכנה הנפשית לקראת הלידה?

חשוב לך הכנה רוחנית?

חשוב לך להתכונן גם לשלבים שאחרי הלידה? (הנקה, החלמה וכו')- אחרי הלידה אין זמן וכח ללמוד כמו לפני שיש לך שקט

חשוב לך להיות עם בעלך בקורס? מה את רוצה שידע? שישמע ישירות ממי שמעביר או שאת תתני לו תקציר?

מתי יש לך זמן פנוי ונגישות לעשות את הקורס? (יש קורסים של 7-8 מפגשים בערב/בבוקר ויש קורסים של 2 מפגשים של שעה-שעתיים כל אחד)

 

בירושלים יש קורסים פרטיים (יש עם מילדות, יש עם דולות)

ולכל בית חולים יש קורס.

 

אני גיליתי שחשוב לעשות תיאום ציפיות לפני הקורס כדי להבין שזה מה שאת מחפשת.

חברות שלי ממש התלהבו מהקורס של הבי"ח

ואני ביררתי מולם ומול מעבירי הקורס והבנתי שלי מתאים משהו אחר...

קראתי באינטרנט מידע, ראיתי סירטונים והייתי בפורומים של נשים לקראת/אחרי לידה כדי לדעת פחות או יותר למה לצפות.
התכוננו נפשית ופיזית (עד כמה שאפשר) אישי ואני.
לי זה הספיק, ואני לא חושבת שהקורס היה מוסיף לי משהו (גם ככה לא זכרתי כלום במהלך הלידה ואישי והמיילדות עזרו מאוד), אבל זה אישי לכל אחת.

רק אמר שחשוב לבדוק בתימחולים ושם עושים גם משהו מזורז

1.בבית חולים בו את רוצה ללדת (בהנחה ואת כבר יודעת איפה תרצי ללדת).
2. בקופת חולים שלך
3. פרטי רק את ובעלך.
שני האפשרויות הראשונות הם קבוצתיות או רק נשים או נשים וגברים אם זה לא מתאים לכם מבחינת צניעות קבוצה מעורבת לדעתי עדיף כבר פרטי כי מאוד חשוב שגם הבעל יבוא עם כל הידע הנדרש ללידה. פרטי עולה בסביבות ה700 אבל אם יש לך פלטינום בכללית יש החזר של 75 אחוז אז זה יוצא פחות מ200 שח (אני לא יודעת איך זה עובד בקופות אחרות) לדעתי פרטי זאת האופציה הכי טובה כי לא מתביישים לשאול שאלות וקובעים לימים ושעות שמתאימות לך אבל אם אין לך אפשרות להחזר אז עדיף לעשות בקופה או בבית חולים.

2 מפגשים מרוכזים ומעולים.

אבל לא ילדתי עדיין...

אבל לא ילדתי עדיין...

לניאדו.

עשית סיורים בחדרי הלידה? מה עוד חשוב לך?

איפה ניתחו אותך ולמה?

בשער"צ יש את המחלקה החדשה יולדות ד' עם אופציה לביות מלא אם זה רלוונטי לגביך.

 

ניתחו בשיבא בגלל תאומים מונו-מונו והמלצה לפגיה במרכז היתה שיבא.

 

בשערי צדק ילדתי את הבכור בלידה רגילה.

בלינאדו לא הייתי רק שמעתי המלצות,

 

ומכאן השאלה - יש לאחד מהם עדיפות בפרמטר מסוים ששווה בגללו ללכת דווקא לשם?

 

 

אינני יודעת את מדיניות שערי צדק בעניין

בפרוטוקול בכל בתי החולים בלידת ויב"ק חייב ניטור רציף לאורך כל הלידה.

גם לא אחרי ניתוח. ואני חושבת שהם הבי"ח היחיד שזאת הגישה שלו.
ילדתי שם אחרי ניתוח, ומעבר לאזכור של העניין בקבלה לא הרגשתי שום התייחסות נוספת.
כך שמי שרוצה ללדת ויב"ק בלידה טבעית בלי אפידורל, זה המקום מספר אחת. מי שרוצה עם אפידורל, שווה להכנס לאתר של vbac, יש להם סטיסטיקות על אחוזי ההצלחה של בתי החולים השונים בלידה מסוג כזה

כאשר יום הלידה זהו היום הראשון ויום הברית זהו היום השמיני.

שיהא בשעה טובה!!

יש ב h&o מחלקה של בגדי הריון

רמי לי בסנטר וואן אם את עוברת שם,

סניף רק של ביגוד צנוע , צד של מציאון עודפים שאפשר לפעמים

למצוא מציאות בזול, לא תמיד. מצאתי שם כמה מציאות שוות בהריון.

כדאי לעשות מועדון אם מתכננים קניה רצינית , זה  מחזיר את עצמו.

מי שנותנת שירות ללקוחות היא בדרך כלל המנהלת חנות הלא דתיה (נכון לשנה שעברה כשהייתי בהריון)

שלא כדאי להסתמך על מה שהיא אומרת אם באים לבד לקנות,

קיבלתי מחמאות ממנה על דברים שישבו זוועה, העיקר למכור.

 

 

אני התחסנתי ומלבד אודם מקומי לא היו תופעות לוואי.

חוץ מזה שבכלל לא יודעים האם החיסון באמת יעיל ומעביר נוגדנים לעובר, אין מספיק מחקרים שמוכיחים שהחיסון אינו מזיק לנשים בהריון ולעובר.

לא רוצה להיות שפן נסיונות.

אבל ההמלצה היא בחודש תשיעי כדי שתהיה רמת הנוגדנים גבוה לתינוק.

כי לוקח לנוגדנים זמן לעבור לתינוק..

אני עשיתי והיה לי ממש סבבה אבל הבנתי מבנות פה שהיה אודם ונפיחות.

בכל מקרה, שווה את הסיכון שיכול להיות ח״ו אם לא מתחסנים.

רק תאמרי ואשלח

.

שעלת זה מחלה מסוכנת בינקות. לא רוצה להסתבך עם זה.

באזור מגורי היתה התפרצות מחלה ולא לקחתי סיכון.

בכל מקרה, אם את מפחדת לעשות בהריון, כדאי מאוד לעשות מיד אחרי הלידה, כדי שתהיי מחוסנת וחלילה לא תדבקי ותדביקי את התינוק.

אם עברת לא נורא.
למכשירים האלה יש ביקורת רצינית והקרינה שם נמוכה מאוד

אני אומרת שאני בהיריון (גם בשלב שעוד לא הכי רואים) ומיד נותנים לי לעבור מהצד

תעשי בדיקה.

עשיתי בדיקה בבוקר ויצאה פס אחד .. :/
מבאס רצח !!!!!

תודה על התשובה

למרות ההנקה ?
או שלא הנקת יותר

קפיצה אשמח לעוד תשובות בבקשה

זאת תופעת לוואי ידועה. נראה לי שזה אפילו כתוב בעלון של הסרזט.

אין מה לדאוג.

עשינו בבית של ההורים עם קייטרינג למשפחה מצומצמת

אנחנו לא התכוננו, רק חשבנו מה אנחנו רוצים.
בפועל, ממש לא היה לי ראש לזה אחרי הלידה ונורא עיצבן אותי שאני צריכה לארגן עכשיו אירוע. 

הטלתי על בעלי את כל האירגונים ובסוף היה מוצלח אבל באמת צריך לדעתי לא רק לתכנן מה רוצים אלא גם ממש להסתכל על קייטרינג ואולם (אם רוצים).
בקשר לקייטרינג - אנחנו הזמנו בייגלים עם סלטים וגבינות וכו' (אפשר גם להוסיף פשטידות וכל מיני...) וזה יחסית הוזיל עלויות והיה יפה

גם אצלנו לא היה בטוח שהברית תהיה בזמן, רק יום לפני כן המוהל בדק את התינוק ואמר שאפשר (היתה לו צהבת ממש גבולית ורוב הזמן אפילו גבוהה). בהודעה ששלחנו לאנשים כתבנו שיכולים להיות שינויים ועם הקייטרינג והאולם סגרנו על מחיר ואמרנו שכמובן שהאירוע יכול להידחות.

בברית הראשונה בכלל לא ידענו שתהיה ברית (לא ידענו מה יש לנו), והברית השנייה הייתה בהפתעה, למרות שידענו את המין: לידה מוקדמת, ואז החלטה של המוהל על תאריך שאפר כבר למול בו (שלושה שבועות אחרי הלידה) - שלושה ימים קודם לכן.

בכל אופן - כמובן שאת הארגון עושים הבעל, ואם אפשר גם ההורים של הבעל והאישה. היולדת לא אמורה לארגן ולתכנן כלום.

 

ואנקדוטה לסיום: לאחי וגיסתי נולד ביום טוב סוכות האחרון בן, מה שאומר - ברית בשמחת תורה. ההורים שלי ארגנו אצלם באזור המגורים אירוח לכל בני המשפחה הקרובה משני הצדדים, כולל שלוש סעודות (שתיים של החג ואחת של הברית), ואז - כחצי שעה לפני כניסת החג, ראה המוהל, שבא להסתכל על התינוק, שיש לו דלקת עיניים, ופסק שאי-אפשר לקיים את הברית עד שתתרפא הדלקת...

בקיצור - גם אם מתכננים מספיק זמן מראש, לא בטוח שהברית תצא בזמנה...

 

בקלות ובידיים מלאות אצל כולם! 

לק"י

אז אני בעד לברר קצת קודם, אבל לקחת בחשבון שברית זה די ארוע מהרגע להרגע.

ניסינו לגשש לפני ולהחליט מה מעדיפים. ברית עם משפחה מצומצמת או מורחבת אבל בגלל שזה העביל לאי הבנות החלטנו לחכות לזמן הלידה.
מאחר והמשוער היה באיזור החגים ויש יותר סיכוי ללדת בחג/שבת מאשר ביום חול הבנו שאין מה לתכנן.
הלידה באה מוקדם מהצפוי ( זירוז ) ויצא שהיינו צריכים לארגן סוכה חכל החבר'ה. מה שהעלה את רמת הלחץ.
( יצא לנו רק יום חול אחד נורמלי להתארגן ולארגן. טירוף )
אצלנו נוספה הדילמה של היכן מעדיפים להשקיע.. פידיון/ברית. ( דבר שכדאי לקחת בחשבון )
מחירי מנות: אולם- סביבות : 70-120
קייטרינג- 50-40 למנה בשרית. ( לא כולל שתייה.. כלים חד פעמיים וכו')
שיהיה במזל טוב!

לנו האולם עלה 400

לקחנו אוכל מהולי בייגל רמות (היינו צריכים בגלל כשרות)

יצא באזור 5,000 ש"ח ל80 איש בלי שתיה וכלים חד"פ שקנינו בנפרד

השכרת אולם: תלוי במיקום.
באיזור המרכז סביבות ה-1000

כלומר, לשים כסף בצד לברית, לחשוב על סנדק ומוהל

יש לי כל מיני חשבונות במשפחה אז היה לנו זמן לעכל ולחשוב גם על שם

 

בנוסף, ידעתי שתהיה ברית ואני רוצה להיות לילה אחרי בבית החלמה, אז גם לזה חסכנו

 

עשיתי גבות לפני (זה נשמע מצחיק אבל רציתי להיות יפה בברית ואחרי לידה זה כואב מוות)

 

בקיצור, סתם דברים קטנים שאותי ואת בעלי מאוד הרגיעו

 

הקטן נולד וידענו מה לעשות בכל דבר אפילו קטן.... (כמובן שהמשפחה לא ידעה על זה כלום)

 

ועוד בן אחד ב ז' אדר ככה שהברית הייתה בפורים,יום שישי קצר.אז כל התוכניות השתנו,

בקיצור לחכות לאחרי הלידה אפשר בגדול לחשוב מה רוצים. אגב ל חלק מהבנים שלי היה גם צהבת אז גם רק בדקה ה99  ידענו אם עושים בזמן או לא.

כדי להחליט על מה אתם הולכים: ביתי - אם יש אופציה, או אולם עם קייטרינג.

אבל ברור שהעיקר זה אחרי הלידה.

אגב, בנוגע לחשש מצהבת- יש סגולה ידועה ליטול לתינוק ידיים מייד לאחר הלידה (בתוך השעה/שעתיים הראשונות ללידה)

יש לנו חששות שלא נכסה את הברית.
אנחנו רוצים לעשות ברית באולם בלי המווון מומזנים
אירוע צנוע ומנות לא יקרות..

האם אתם כיסתם את העלויות של הברית? ואולי גם יצאתם ברווח?

אנחנו ממש מפחדים להכנס מהברית לחובות

ובמשפחות שלנו לא קיים המושג לתת מתנות כספיות שמכסות את המנה.

הודענו מראש שמי ששגר בסביבה ומעוניין לקפוץ לטקס הברית - מוזמן, אבל סעודה למשפחה הקרובה בלבד.

ודאגנו שיהיה עוגות ושתייה לכל אלו שלא נשארים לסעודה.

כמובן, תמיד יהיה את אלה שמרגישים את עצמם משפחה קרובה למרות שהם ממש לא עונים מבחינתי להגדרה, אז לקחנו בחשבון עוד כמה מקומות בגללם (ידענו מראש מי יעשה את זה...), ואכן כך היה.

ואם יש מישהו שחושב שאנחנו קמצנים - שיחשוב, לא מזיז לי.

סעודת ברית נועדה להיות סעודת מצווה ולא חגיגת ענק. אני הקטנה בבית עם שבעה אחים ואחיות נשואים מעלי, ב"ה משפחה גדולה, ואין לנו את האפשרות לפרגן גם לכל הדודים/ דודות הגדולים של התינוק (דודים שלי ושל בעלי) להשתתף בארוע כזה.

דוקא לטקס פדיון הבן, לקחנו בחשבון שהרבה ירצו להגיע כי זה מאורע די נדיר, ובאמת גייסנו את כל המשפחה להכנת סעודה ביתית באולם, כדי להוזיל עלויות.

אני מאמינה שאם כולם מצליחים לארגן ברית תוך שבוע ולפעמים אף תוך כמה שעות-אז אין לך מה לדאוג-הכל יהיה בסדר!
דרך אגב- אחותי ילדה פג ובסוף הברית לא היתה בזמנה, הרופא בדק את התינוק בסביבות 7 בערב וקבעו ברית למחרת בשמונה בבוקר!! ב''ה הסביבה נרתמה לעזור והיה מצוין..
'התאומה' הגיבה שהיא אומרת לחלק מהאנשים שהם מוזמנים לטקס..
אני לא חושבת שצריך להכנס לזה..חבל.
תחליטו בינכם כמה מנטת אתם מזמינים-
למשל אם המשפחות יחד זה 50 אני הייתי לוקחת עוד 10 מנות וזהו- והעיקר רואה שאני לא יכנס מזה לחובות מטורפים. (וכמה אנשים שיבואו יבואו , יסתדרו...יוסיפו כיסא, צלחת, לא קרה כלום-מה שיש זה מה שיש-וזה הכי טוב!)
מצד ציפיה למתנות- זה ממש תלוי משפחה ומנטליות..
חוצמיזה אסור לשכוח שגם למוהל צריך לשלם כמה מאות לפחות..
ודבר אחרון והכי חשוב לדעתי,
הכי חשוב שהיולדת תהיה פנויה -ממש כמו כלה ביום חופתה..זה ממש אירוע טעון רגשית וכל ההורמןנים צפים..ואת צריכה לשמור על עצמך בשביל התינוק שלך וובשביל ההחלמה שלך..
בהצלחה!
שיהיה בקלות ובידיים מלאות..
(אני די מזדהה, לא יודעת מה יש לי בבטן, בתשיעי, במצב כלכלי לא פשוט...ישועת ה' כהרף עין!!)
אנחנו מדברים על זה בכללי ממש -תיאום ציפיות..
ומה שעשינו בבן הראשון- יום אחרי הלידה ישבנו והחלטנו מה מו מי..
שלוחי מצוה אינם ניזוקים!

אם שתי המשפחות שלנו ביחד היו 60 - שזה מה שהזמנו - בכיף.

אבל את צריכה להבין שאם אפילו רק חלק מהדודים שלנו יגיעו לברית בהרכב משפחתי מלא (כולל כל הטף.. ) אז אני אצטרך להזמין 150 מנות וגם זה לא בהכרח יספיק.

כל מה שניסיתי לאמר זה שבמשפחה שלנו יש מודעות גבוהה לכך שהמשפחה גדולה ב"ה, וזוג צעיר לא יכול לעמוד בנטל כזה

(כי גם לשלם שישים מנות זה לא משחק ילדים), ולכן אנשים מבינים שאם אתה לא דוד ישיר של התינוק (אח/ גיס שלי או של בעלי), אז אין מקום לנוכחות מלאה של כל בני הדודים של הורי התינוק...

אגב, יש לי דודים מדהימים שמתאמצים לא לפספס אף ברית שהאחיינים שלהם עושים, וגם כשאנחנו מנסים לשכנע אותם שיש מקום ושישארו לסעודה, הם מסרבים. באים לברית, אומרים מזל טוב, טועמים מהכיבוד והשתייה ורצים הלאה...

ואני חושבת שזו צורת מחשבה יפה מאוד.

ועוד עם מעט רווח אפילו.
אבל, זה תלוי מנטליות. הצלחנו לכסות עם הרבה סייעתא דשמייא בעקבות צד אחד ששם נהוג לתת מתנות מכובדות ואילולא המתנות הללו היינו נכנסים להפסד כלכלי. ( דבר שצריך לקחת בחשבון מראש )

אני ממש נגד השימוש בביטוי הפסד כלכלי!!! 

ברית מילה היא מצווה ששוה להוציא עליה כסף, וזה לא משנה בכלל איזה מתנות תקבלו או לא תקבלו ואם תכסו או לא תכסו את ההוצאות. לא מסתמכים על כזה דבר, מתכננים ארוע שאפשר לעמוד בהוצאות שלו בלי להתמוטט. זה הכל....

ועם כל הכבוד וההערכה למנטליות של השארת מתנות בסכומים מכובדים - כבודה במקומה מונח, ואין קשר בינה לבין רווח והפסד כלכלי, ובוודאי שאין מקום לביטויים כאלו בקיום מצוות!!!

טעיתי בהתבטאות. תודה על ההארה.

שמנו כסף בצד לברית,
כך לא דאגנו שלא יהיה מאיפה לשלם לברית.
ובאמת המתנות לא כיסו את הברית אבל זה היה ממש בסדר כי נערכנו לכך מראש.
קניתי מראש בגדים לילדים האחרים ולפני הלידה אפלו גיהצנו כבר את החולצות כי אחרי הלידה הזמנים הם אחרים...
באחת הבריתות קניתי בחודש שמיני נעלי שבת חדשות בשבילי כי לא היו לי יפות וידעתי שיהיו לברית.

לפני הלידה בעלי החליט מי הוא רוצה שיהיה המוהל, חשבנו על קונספט בגדול בלי ירידה לפרטים,

זה חסך לנו אחרי לידה את כל העוגמות נפש ואי ההבנות והאכזבות של כל הצדדים שאולי חשבו שמתאים קונספט אחר.

הארגון בפועל הטכני- אחרי הלידה בעיקר אמא שלי.

עשינו באולם של בית כנסת לכ60 סועדים, דוד שלי ובנות דודות עצבו את האולם וקשטו, אמא שלי בישלה את רוב האוכל

וחמותי גם עזרה, מאחים ואחיות שלי ושל בעלי ביקשנו מכל אחד להביא סלט.

היה ממש טוב ומפואר ויצאנו בלי נזק כספי משמעותי 

(המזומן כיסה את עלות המוהל וזהו)

 

מבחינת הטרחה של אמא שלי- לה היה חשוב להזמין את אחים שלה ושל אבא שלי שגרים במרחקים ולכן היה צריך לכבד אותם עם מנה ממש, אז אמרנו לה שהכנת האוכל עליה- ב"ה היא אוהבת מרימה לא מעט אירועים כאלה.

 

כל זוג עושה לפי היכולת שלו, אם המשפחה רוצה מעבר, שהיא תישא בעלויות...

לעשות בבית כנסת ואז יותר זול. אני יודעת שקיים בעוד מקומות. יש כאלה שיש להם מתחת אולם קטן.

זה התקן לא הורמונלי שבנוי בצורה שונה מהרגיל, כך שגורם לפחות דימומים כנראה (נראה לי שזה במחלוקת בין רופאי הנשים, בכל אופן לי באופן מובהק הוא גורם לפחות דימומים מהלא-הורמונלי הרגיל שניסיתי לפניו).

אני בעד להכניס אותו כבר עכשיו, ככה את בטוחה יותר, וזה הרי לא עולה יותר (בניגוד לגלולות שכמה שיותר חודשים זה עולה יותר).

אצלי הוא לא הקדים את חזרת הווסת (חזרה בגיל תשעה חודשים, בדיוק כמו שהיה כשהייתי בלי התקן), כן מאריך קצת את הווסת אחרי שהיא חזרה - אבל לא ברמה בלתי נסבלת.

יש כמה רופאים בארץ שמתקינים אותו. אפשר להשיג רשימה במכון פועה.

הוא לא מסובסד כמו הלא-הורמונלי הרגיל. אולי יש השתתפות של הביטחון המשלים (לי אין משלים, אז אני לא ממש יודעת).

מה המחיר שלו?

האם הטהרה אחרי הוסת היתה באמת יותר ארוכה (כתמים וכאלה...)?

ממש עזרת לי

בחצי השנה הראשונה אם מניקים הנקה מלאה אפשר להסתפק בנרות... במיוחד אם את מכירה את הגוף שלך.

הבנתי שאת ההתקן הלא הורמנלי הרגיל אפשר להתקין רק בזמן הווסת

אז עד קבלת המחזור כשנה לאחר הלידה מנענו בעזרת נרות+הנקה מסיבית כל כמה שעות

ולאחר מכן מיד לאחר קבלת המחזור הראשון עשיתי התקן לא הורמנלי. ההתקנה היתה לי כואבת וסבלתי כמה ימים אבל מאז אני לא מרגישה כלום. החיסרון היחיד הוא שהמחזור התארך בשלושה ימים בערך (!) ככה שאין לנו הרבה זמן להיות ביחד...

 

אבל בגדול מומלץ.

 

 

אלא אחרי שנטהרתי מהלידה.

לא היה לי כואב. אולי צביטונת. לא יותר מזה. לא סבלתי בכלל.

ממליצה בהזדמנות זאת על ד"ר מיקי שטטמן בירושלים. רופא דתי, עדין ביותר, מקצועי, ממש יש לי המון מילים טובות להגיד עליו. נסעתי אליו מרחק כמה שעות נסיעה כדי שיתקין לי גם בפעם השניה.

זה לא היה סיוט כל הזמן לסמוך על נרות?

איך נקרא ההתקן הרגיל ששמת? ולמה צריך לשים אותו דוקא בזמן וסת?

 

תודה רבה רבה!

החכמת אותי!

 

תראי אין מניעה בלי חסרונות. העדפתי למנוע בהתחלה עם נרות אפילו שזה פוגע בספונטניות כי לא רציתי הורמונים (גלולות) ולא רציתי לשים עדיין התקן. למה? כי הרופא אמר שעדיף לשים בזמן הווסת (לקראת סוף הדימום). גם כדי להיות בטוחים שהאישה לא בהיריון וגם כי החדרת ההתקן גורמת לדימום מהרחם ובעצם מטמאת. אם מתעקשים יתכן שאפשר לשים גם לפני הווסת אבל קחי בחשבון שזה מטמא... אני העדפתי לקבל בצורה טבעית ואז להתקין.

בכל אופן החלטנו לקחת את הסיכון ולמנוע בעזרת נרות + הנקה מסיבית. מהכרות עם הגוף שלי אני יודעת שההנקה מונעת אצלי כל עוד היא בתדירות מסוימת. בילדים הקודמים זה עזר לי עד גיל 8-9 חוד' ואילו בפעם הנוכחית, בזכות המודעות ובעזרת מטפלת ששיתפה פעולה - הצלחתי לא לקבל מחזור (וגם לא להכנס להיריון) במשך כמעט שנה. אבל זה אינדבדואלי לכל אחת, וכן, גם לקחנו פה סיכון.

 

נראה לי שההתקן נקרא התקן נחושת ללא הורמונים.

בכל אופן שיהיה בהצלחה! שמחתי לעזור.

עשיתי התקן  לא הורמונלי פעמיים אצל ד"ר  פיליפ שווד- מדהים לא כואב בכלל!! בפעם הראשונה עשיתי כ6 שבועות אחרי הלידה ובאותו יום עשיתי הפסק טהרה ולא דיממתי בכלל רק קיבלתי מחזור סדיר מידי חודש, בפעם השניה היו לי מידי פעם דימומים בהתחלה אבל אח"כ עבר והיה ממש מצויין , ממליצה מאד לעשו ת דווקא דרכו כי הבנתי שאצל אחרים יכול להיות בעיות או שזה כואב לפעמים. הוא מומחה ביותר!!

1. אנחנו שיתפנו את שני זוגות ההורים. היה חשוב לנו שיהיו מודעים ושידעו לעזור לנו יותר מהרגיל. שאר העולם, כולל שני הילדים הגדולים שלנו, לא ידעו על ההיריון הכפול. (לחלק אנשים יצא שאמרתי שזה היריון בסיכון מסוים).

2. אני לא הייתי בשמירת היריון רשמית, אבל לא עבדתי. עבדתי עם ילדים מהבית, ואת העבודה הזו הפסקתי בשלב כלשהו בהיריון. כמובן שלא קיבלתי שום ביטוח לאומי, כי זו לא הייתה עבודה רשמית...

בכל אופן, את הלידה מוקדמת שהייתה לי (שבוע 34, ירידת מים) לא היה אפשר לעצור, גם אם הייתי במנוחה מוחלטת...

1. אנחנו סיפרנו להורים של שנינו ולאחים הגדולים. זה גם מאוד עזר להריון וגם לאחרי הלידה.

וגם בלי קשר הייתי מספרת להורים לפחות.

2. אני גם פחדתי מזה. איכשהוא בעקבות המלצות הגעתי לרופא נשים לביקור אחד, אמרתי לו שפיזית קשה לי, הוא כתב לי שמירה משבוע 27- פשוט עד אז עבדתי, ואמר שביטוח לאומי מאשרים את זה בהריון תאומים ואין מה לדאוג. למרות שכל הבדיקות היו תקינות והכל היה בסדר. 

רק אח"כ גיליתי שהוא גם הרופא שמאשר בביטוח לאומי את השמירות הריון.......

(אגב, הרופאים האחרים אמרו שאם הכל בסדר אין סיבה לשמירת הריון- אבל הם טעו כי ביטוח לאומי כן מאשר)

 

 

ועוד משהו קטן,

ממש חשוב להוריד כמה הילוכים בהריון כזה. ולנוח כמה שאפשר.

זה לא הריון עם עובר אחד, מנסיון גם של הריון של עובר אחד וגם הריון של תאומים.

הכי חשוב להשתדל, עד כמה שזה תלוי בנו, לשמור על הבריאות שלך ושל העוברים כמה שיותר זמן שהם בבטן....

אני אישית מעדיפה לידה בתשיעי ופרוצדורות עם ביטוח לאומי מאשר הפוך, מה גם שביטוח לאומי לא אמור לעשות בעיות.

אני יודעת שלא תמיד הלידה בתזמון כמו שלי, אבל אני ב"ה ילדתי בשבוע 38.

 

בכל מקרה הרבה בהצלחה ובריאות

לך, למשפחתך וצוציקים שבדרך.

 

 

תודה רבה ! 

הרגעת אותי מאוד

ובהחלט קשה להוריד הילוך עם עוד ארבעה קטנים בבית... אבל תודה שהארת את עיני

שהמקום לא החלים לגמרי.

 

כדי להגביר את יכולת הריפוי של הגוף, כדאי לקחת ויטמין C. אולי גם אבץ יתאים במקרה הזה.

את יכולה לפנות לטיפול הומאופתי ממוקד יותר שיועיל לריפוי הרקמות.

 

יתכן שמשהו שאת רגישה אליו מונע החלמה. זו גם אפשרות.

תבדקי דלקת בכניסה לנרתיק. זה התחיל לי פתאום באמצע החיים ועדיין מסייט אותי כל פעם מחדש, אבל לפחות אני יודעת מה יש לי ומנסים לעבוד על פתרון

פעם הלכתי לבודקת טהרה שאמרה לי שבגיל הפוריות יש מן סוג כזה של קשקשים בנרתיק שמאוד עדינים במיוחד אחרי לידה (ניראה לי שבשפה מקצועית זה נקרא לקטרופיאנס). הם יכולים לדמם מכל מגע עדין.

ממליצה ללכת לבודקת טהרה באיזור שבו את גרה.

המלצת הרופאים לחכות עם קיום יחסים עד 6 שבועות אחרי הלידה.

אני אישית עם 4 ילדי הצלחתי להיטהר אחרי חודש. אם הכל תקין אין שום בעיה להיות יחד.

אבל כבר היו כאן נשים בפורום שטבלו שלושה-ארבעה שבועות אחרי לידה.

הדימום הסתיים ולא נצפו כתמים. והכל היה תקין.

מבחינת טהרה?

הרב שלנו ממליץ להזדרז להיטהר - כמובן, על פי הרצון והיכולת של היולדת.

 

 

הוא כן לקח מוצץ אבל הוא גם רצה לינוק כל הזמן...

הוא בערך בגיל של הילדה שלך

בכל מקרה במשך היום אין לי פתרון אבל בלילה, שלי גם היה חוגג והוא היה ישן איתי ביחד במיטה וזה היה לי ממש קשה עד שהחלטתי שדי,אין לי כוח ובמיוחד ילד בגיל שלו (גיל שנה) כבר לא צריך לקום בלילה ואם הוא קם זה נטו פינוק.

הייתי דואגת לעשות לו טקס שינה, ארוחת ערב טובה, מקלחת הנקה וזהו, שמים במיטה.

הוא היה צורח ממש, אחרי איזו חצי שעה בעלי היה מגיע מלטף מחבק מנסה להשכיב והולך. הוא צרח ככה כמה לילות איזה שעתיים (באמת) ממש נשבר לי הלב לשמוע אותו,

אה, חשוב להשאיר בקבוק מים כי הם נהיים צמאים מהבכי

בכל מקרה, שורה תחתונה בסוף הם מתייאשים והולכים לישון

ככה כמה לילות ואחרי שבוע הוא כבר בכה "רק" נגיד רבע שעה ואז הולך לישון היום יש פעמים שהוא בוכה חמש דקות ויש פעמים שהוא לא בוכה בכלל.

ואם הוא קם באמצע הלילה ובוכה אני לא ניגשת אליו, הוא גם היה בוכה עד שהתייאש, ככה הוא הבין שאין לו למה לקום והוא ברוך ה' התחיל לישון לילות שלמים.

בהתחלה הייתי אומרת לעצמי שאם הוא בוכה הוא כנראה צריך אותי, אולי הוא רעב/צמא/פוחד והייתי באה אבל בשורה התחתונה תינוק בן שנה אמור כבר לישון לילה שלם וזה פינוק במיוחד שאת לא נהנת מזה וזה שובר אותך.

הרבה הצלחה.

מעודד לשמוע שיש לזה סוף...
אבל אני לא מסוגלת לתת לה לבכות יותר מדי,
כתבתי את זה כשממש נשבר לי, וכבר עברו לי מחשבות להפסיק את ההנקה בבת אחת,

כי ניסיתי בבוקר שתרגע (אחרי הנקה) והיא בכתה עד שבסוף נכנעתי, וככה פעמיים!!