פורום הריון ולידה (עמוד 4532)

שתראי אם חסר לך משהו...תבקשי הפניה מרופא משפחה או מהרופא נשים

לפחות שיהיה אפשר להכניס משהו לפה...

רכיבים טבעיים ולא תעשייתיים כמו רסק עגבניות, אבקת מרק וכו'..

אני הייתי אוכלת סנדוויצ'ים בצהריים או נשארת בצום...

באופן כללי ממליצים פחות על אוכל מטוגן בשמן עמוק

וצריך להקפיד לאכול ארוחות קטנות כל שעתיים-שלוש.

היה סבבה,כל חצי שעה קמתי ועשיתי סיבוב במטוס,שתיתי הרבה..

בביטוח צריך לעדכן,זה עולה סביב דולר ליום

אם לא כואב וכו'- אין בעיה להיות ביחד.

למנוע בינתיים אפשר עם נרות אבל כרגע אין להשיג אותם.

מומלץ להתקשר למכון פועה

(סתם שואלת-לא הפותחת)

בלי קשר לבדיקה ולהתייעץ איתה

מהסיבה הפשוטה שזה פשוט מלכלך, הוא קצת פולט את זה אח"כ ויש לזה צבע ממש חזק...

בקשר לעצירות אני לא יודעת, מצטערת

בגיל 4 חודשים כבר מותר לשלב דיסה בתמ"ל, תנסי להוסיף מעט דיסת אורז או קוננפלור לתמ"ל - אצלי זה עבד יופי.

אומנם נלחמתי איתו שיכניס את הבקבוק לפה בפעם הראשונה, אבל ברגע שהרגיש את הטעם - אכל בהתלהבות.

אם זה כולל גם בדיקות של הורמונים וסוכר - צריך לצום 8 שעות לפני

ועד שמבינים שאלו צירים מסודרים הם כבר די עוצמתיים.

ככה זה היה אצלנו בלידה ראשונה.

לפעמים - ואת זה באמת צריך להשאיר לפעמים נדירות - צריך להגיד בהחלטיות "אני רוצה שתהיה זמין".

בלי להבין יותר מדי.

"זה חשוב לי, זה מרגיע אותי, אני חוששת ואני אזדקק לך ברגעים האלה".

למעשה, ירגיע אותי מאוד אם כבר מעכשיו תודיע לי איפה אתה נמצא בכל פעם, וקח איתך את הנייד".

נשמע שהוא בעל טוב. הוא יבין.

בקשר לשונות:

תמיד חשוב להבין את העומק מאחורי מה שאומר בן הזוג, ולא לראות רק על פני השטח. להבין את הצורך ש"מתחבא" מאחורי מה שרואים/שומעים.

את יכולה לנסות "לחקור" איתו למה הרוגע חשוב לו, או מה הוא "יפסיד" אם יילחץ ממשהו. נשמע לי שסיכוי טוב שתגלו שהחופש שלו מאד חשוב לו ובשבילו להיות לחוץ זה לוותר על החופש. ואז יהיה לך יותר קל להבין את הצורך שלו לא להלחץ. זה לא שהוא סתם לא מוכן לבוא לקראתך, אלא שומר על החופש שלו שחשוב לו מאד. (או שהוא שומר על משהו אחר אם לא צדקתי בעניין החופש) ואז את יכולה לחשוב בצורה יותר חכמה איך לבקש עזרה ממנו בלי לפגוע במה שחשוב לו.

גם את עצמך את יכולה לשאול מה הצורך שלך בסיטואציה הזו, וכך תוכלי להסביר לו יותר מה את מבקשת ממנו. כי אם את אומרת לו שאת רוצה להגיע לבית חולים בזמן אז הוא יכול לחשוב לעצמו: "בסדר, היא לחוצה, אבל אני יודע שנגיע בזמן", ואז לא חשוב לו כ"כ לשתף איתך פעולה. אבל אם את מבקשת ממנו שישדר לך מראש שהוא שותף שלך ויתן לך תחושת בטחון (לדוגמא) - זו בקשה אחרת מבחינתו.

תמיד חשוב לעשות את העבודה הזו בין בני זוג... פוגשים את זה בהרבה סיטואציות אבל זו אותה עבודה בעצם.

ובקשר להתארגנות הספציפית ללידה,

בלידה ההכנה היא גם פיזית אבל לא פחות ואולי יותר נפשית. וליולדת יש צורך ממשי בתמיכה, שותפות, בטחון ואולי עוד שלא כתבתי. זו הזדמנות מצויינת בשבילך להסביר לבעלך שאת צריכה אותו בלידה לא רק מעשית אלא גם נפשית, וזה מתחיל גם לפני הלידה. שבשבילך הידיעה שהוא זמין לך היא חלק ממה שאת מבקשת ממנו בתור שותף בלידה.

מאחלת לך שהלידה תהיה בשבילכם חוויה זוגית מעצימה, ותעבור בשלום ובקלות!

לפני שנים הייתי בהרצאה של יועץ זוגיות, והוא אמר על חילוקי דעות כאלה: לרוב מה שמשאיר משקע זה לא אם ויתרתי או לא בסיטואציה הספציפית, אלא אם נשארתי עם הרגשה שהקשיבו לי וכיבדו אותי או לא.

דרך הפעולה המעשית היא השורה התחתונה, היא לא צריכה להיות עיקר הדיון.

עיקר השיח שהקב"ה מזמן לכם עכשיו - הזדמנות פז להבין זה את זה יותר ויותר לעומק. להקשיב עד הסוף, בלי קטיעות ובלי "כן, אבל". להקשיב באמפתיה אמיתית. באהבה. אם יש צורך - להיכנס באמצע עם שאלות עדינות שיכוונו אותו לחדד עוד יותר למה כל כך חשוב לו החופש שלו (מה את יודעת מה יעלה, משהו שקרה בכיתה ו'...). לתת לתחושות שלו למלא אותך ולנסות לראות מנקודת המבט שלו.

ובתורך גם - להפך. לשתף אותו כמיטב יכולתך. לתת לו יד ולהוליך אותו אל נבכי נפשך. תמיד תגלי שמאחורי מה שהגעת יש עוד שכבה עמוקה יותר.

והפתרון המעשי?

א) יכול להיות שהחידוד הזה יצמיח אותו מאליו, כי תוך כדי שתסבירו מה באמת חשוב לכם - תגלו שאין בדיוק סתירה. נגיד תגלו שבשבילך העיקר זה הנייד הפתוח, ובשבילו זה לא כ"כ מפריע, רק חשוב לו לבחור לבד לאיזה בי"כ ללכת. או להפך. או כל דבר אחר. כשמשיבים באמת ובתמים מגלים דברים מעניינים...

ב) יכול להיות שבסופו של דבר אחד מכם יצטרך לוותר, ואתם תבדקו ביניכם, למרות שלשניכם חשוב הצד שלכם, למי זה יותר משמעותי וקריטי במקרה הזה. במקרה אחר אולי השני יוותר.

גם זה שוויתר, לא יישאר עם משקע של מרירות אם ידע שקיבל הבנה והערכה לצכיו.

בשעה טובה!

כשחושבים על זה שכלית את צודקת וזה כאילו לא פתיר. אבל נפשית זה לא תמיד עובד ככה.

יכול להיות שאחרי שתסבירי לו למה זה חשוב לך ושזה לא סתם "נודניקיות"מצידך הוא ירגיש יותר משוחרר. במצב עכשיו הוא כנראה מרגיש חנוק ושאת "תופסת אותו"חזק. ואם יבין את הצורך שלך יוכל להבין שזה ממקום אחר. ואז יוכל להרגיש מספיק חופשי כדי לרצות לעזור לך ולמלא את הצורך שלך. חשוב לו לעזור לך אבל ממקום עצמאי שלו.

ובאופן דומה, אם תדברי איתו ותקבלי ממנו שדר ברור שהוא איתך לגמרי וחשוב לו לעזור לך ולהיות איתך וכו', יש סיכוי משמעותי שמשהו בך ירגע, ופחות תצטרכי את הברור המציאותי בכל הנסיבות איך הוא זמין לך וכו' (ברור שלא תוותרי על זה לגמרי, אבל זה יהיה פחות בלחץ), כי יהיה לך בטחון עמוק יותר.

אנונימית - אהבתי את איך שכתבת. נראה לי שאנחנו משלימות אחת את השניה.

אבל יש כאלה שזה לא עוזר להן.

יש לי בחילות נוראיות אבל בכ"ז אני לא בעד לקחת כדורים, זה מפחיד אותי (למרות שלא בהיריון אני דווקא לוקחת...)
תנסי כל דבר אפשרי - קרח, קרטיבים, לימון... פשוט חכי שזה יעבור עוד כמה שבועות... חיבוק!

לפחות לנסות קודם.

וממה שאני ראיתי גם B3 ו B1 מאוד עוזרים. ויש נשים ש B2.

אפשר להתנסות עם כל אחד בנפרד ולראות מה מועיל. עדיף על B COMLEX שאומנם כולל את כולם אבל קשה לעיכול.

הריון ראשון והבחילות היו נוראיות, הגעתי לארבעה ימים רצוף בלי להצליח להכניס כלום לגוף, מקיאה מהבוקר עד השינה, פעמיים הגעתי מהתייבשות לבי"ח ואז התחלתי לקחת דיקלקטין.. מאז אני בסדר גמור מבחינת ההקאות.. אבל מחכה כבר שייפסקו הבחילות, אני כבר בשבוע 15 אבל עדיין לא יכולה להוריד את הכדורים..

מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך,עגול,בריא ומשעמם.. שבסופו תצאו בידיים מלאות.

צריך לקבוע תור לרופא נשים,אם יש לו אולטראסונד בחדר אז לא צריך עוד הפניה לאולטרסאונד. רק לבדיקות דם לבטא וכו'.

רואים דופק בע"ה סביב שבוע 8

בהצלחה ובשורות טובות. להמשיך לקחת חומצה פולית. ברזל רק אם יש צורך

זו שאלה חשובה כל כך! לא חושבת שיש צורך למנוע הריון, אבל מאמינה מאוד שאם זה יצוף בהמשך זה יכול להבהיל יותר ממה שזה באמת. לכן אני מאמינה שעם ליווי הכל יהיה בסדר!!

או שתי שאלות שאולי יעזרו להבהיר עד כמה התחושה שלך היא אובייקטיבית או שמא סובייקטיבית ותלויה בסיבות מתחום אחר לגמרי - שינויים הורמונליים למשל.

כמה זמן אחרי החתונה הרית? האם היה פרק זמן משמעותי ללא הריון וגם ללא התחושות והמחשבות האלו?

קודם כל אני מזדהה עם מרבית התחושות ושולחת . זה קורה לכולנו אני חושבת, במידה כזו או אחרת, והרבה פעמים מתעצם אחרי לידות. וכבר אמרה לי שכנה שילדה כמה שבועות אחרי - שתינו את ילדינו הבכורים - "אהבה זה לגמרי ענין של הורמונים" , ובאותו זמן לקחתי את האמירה החכמה הזו בשתי ידיים, היא ממש הצילה את חיי הנישואים שלנו.

את לא צריכה להרגיש כפיות טובה לא כלפי רבש"ע ולא כלפי בעלך משתי סיבות - האחת - אם מקור התחושות הוא חלילה אמיתי ואובייקטיבי, צריך יהיה לבחון אותן ברצינות, אולי במסגרת יעוץ מקצועי, בהמשך - לא כעת כשאת סמוך אחרי לידה עם סערת הרגשות שאופיינית לתקופה הזו.

הסיבה השניה היא שאם מקור התחושות הוא סובייקטיבי ותלוי בשינויים ההורמונליים שאת חווה - הרי את "אנוסה", וכל זמן שאת לא פוגעת בבעלך, את לא צריכה להתייסר בייסורי מצפון.

מה שאני מציעה - בינתיים תסיחי את הדעת מההרהורים המייסרים האלה. תחליטי לא להחליט כרגע. גם זה סוג של החלטה. זה לא הזמן. הבירור יחכה, ואולי אפילו לא יהיה בו צורך .

אם קשה להסיח את הדעת, אפשר לקחת רסקיו של באך או לפנות לטיפול אלטרנטיבי ממוקד יותר, פשוט כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך כרגע (אני ממליצה על הומאופתיה, אבל יש גם אפשרויות נוספות).

תרגישי טוב, תהני מהקטן? קטנה?, תשמרי את הכוחות שלך להנקה ולהחלמה מלאה בעז"ה.

לתחושה זאת יש בסיס אמיתי?

לכל אשה יש דברים שמפריעים לה בבעלה/ שיותר קשה לה איתם.

אולי תנסי להגדיר לעצמך מה בדיוק מפריע לך בו. לפעמים כשמגדירים השד לא נראה כ"כ נורא..ובעצם מגלים שזה ממש דברים ספורים ולא כ"כ משמעותיים..

עד כמה זה מהותי?

ועוד דבר- דרושה השקעה בנישואין. ומה' אישה לאיש. הקב"ה נתן אותו כמו שהוא כי זה מה שנכון לתיקון שלך וכנ"ל גם להיפך.

ומציעה לך לכתוב 10 דברים טובים על בעלך. אפילו הכי קטנים. תחשבי למה התחתנת איתו, מה את שמחה בו. זה מכניס לפרופורציות ומשמח.

אפשר גם חמישים שנה להשאר עם השאלה- האם הייתי צריכה להתחתן איתו.

החוכמה היא לדעת שהשאלה הנכונה היא- איך. איך הופכים את חיי הנישואין לטובים.

אם תדעי להתמקד בשאלה הזו- החיים שלך יהיו הרבה יותר יפים.

ואם את צריכה קצת תמיכה מקצועית- אני ממליצה בחום על ענת סטרז' מכוכב השחר שהיא מהממת ועזרה לי בנקודה דומה מאוד.

וגם חיבה, ואפילו זמנים של אהבה רבה.

אל תקחי את החמישה חודשים הראשונים כמדד - החודשים הראשונים, אפילו השנה הראשונה ויותר, עלולים להיות קשים.

אני כיוונתי רק אל הנתון ההורמונלי, שבגללו אני גם מציעה להניח לזה כרגע. אפשר לחזור אל העבודה הזוגית כשההתאוששות מהלידה תהיה מאחורייך.

לא אמרתי שבהכרח זה הורמונים. מהתשובות שלך אני מבינה שכנראה שאצלך זה לא.

וגם אם כן, עם אנשים אחרים אין לך את זה כי את לא נשואה להם .

כל מה שאמרתי זה להניח לזה עכשיו.

ולדעת שזה נורמלי.

השאלה האמיתית היא- כמה אנרגיות נשקיע בבירור התשובה לעומת כמה אנרגיות נשקיע בהשלמה עם המקום שאת עומדת בו. השאלות האלו עולות המון מהדמיון- אני רואה מהי זוגיות בסרטים, אני רואה זוגיות חיצונית של בני זוג אחרים סביבי וכו' וכו'. צריך להיות עם ראש על הכתפיים להבין שעל מנת שתהיה זוגיות מצויינת צריך לעמול על כך. אהבה היא נתינה- תתמקדי בלתת לו המון וכל דבר שתתני תאמרי בקול לעצמך- זה לכבוד בעלי, כדי שיהיה לו טוב. השיטה הזו תמיד עוזרת ונותנת דחיפה מאוד חזקה. דבר שני שנראה לי נדרש בשלב הזה הוא לא לתת מקום למחשבות הללו בשלב הזה. כשעולה השאלה הזו תעני לעצמך- זה בעלי ואני שמחה בו. ובאותו רגע תדמייני רגע נעים שהיה לכם ביחד. ובוודאי להתפלל בצורה מפורשת מול ריבונו של עולם על הקושי המדוייק.

מאמינה מאוד שאם תעבדי על זה בעקשנות תראי ברכה גדולה בקרוב. 

אתם בכל זאת נשואים מעט מאוד זמן וכבר מגדלים יחד ילד שהאהבה אליו וההשקעה בו בוודאי מצמצמת מעט את הזוגיות.

תפני לרופאת משפחה או לטיפת חלב.

אם זה משהו יוצא דופן או חלילה לא תקין, יתייחסו לזה במלוא הרצינות.

תקבעי תור עכשיו. זה יתן לך שקט נפשי.

בהצלחה.

גם אני נלחצתי שהבן שלי לא היה עם ידיים קפוצות, והיום הוא ילד מפותח היטב שאוהב לרוץ ולהשתולל.

היא סוגרת את הידיים לפעמים? היא יכולה לסגור אותן חזק?

בשלישי בקושי, כנראה בגלל שהייתי כבר פחות לחוצה.

אני לא הרגשתי בחסרון, למעט זה שבגלל שהייתי רגילה לביבסנס, בשבת הייתי קצת יותר לחוצה..

וגם שצריך לזכור בשבת להוציא.

בגדול, עבד כמו שעון. לא צפצף סתם אף פעם, וכמה שניות אחרי שהוצאתי את התינוק התחיל לצפצף (אולי זה החסרון היחיד, שצריך לזכור לנתק כל פעם שמוציאים, או להתרגל לצפצופים מדי פעם..)

נתן לי להיות רגועה ולא לבדוק כל פעם בחשש אם הוא ישן יותר מדי, מה קורה איתו.

הפסקתי להשתמש בשלב שהם כבר ממש זזו במיטה ויכל להיות מצב שלא ישנו על זה - זה היה אחרי חצי שנה למיטב זכרוני (די מזמן).

אלא אם כן את עם שפיכת מים / דימום..

תתזמני במשך שעה ו40 דק כל 5 דקות ציר שהולך ומתחזק ואז תסעי..

אם את גרה רחוק מהבית חולים סעי כשיש לך ציר כל 7 דקות..

אבל לא במצב שבא והולך אחרי שאת נחה / עושה מקלחת טובה..

אין מה לדאוג.

ב"ה יש לנו בת מתוקה מהממת וחכמה מאוד!

ילדתי בניתוח בגלל מצג עכוז אבל באמת שהכל יכול לקרות עד הרגע האחרון והוא יכול להתהפך.....

אז בעז"ה בשורות טובות ולידה קלה בידיים מלאות!!!

לידה רגילה בבית חולים ביקור חולים. הייתה ממש לידה טובה ותינוק בריא ושמח

צוואר פעור.

מחברה אני יודעת שבמצבים כאלה תופרים ושוכבים בשמירה.

מקווה שתקבלי טיפול הולם ומקצועי.

משמיים שהיו לך דימומים שהסבו את תשומת הלב לצוואר הרחם.

בעז"ה בשורות טובות.

זה להקפיד על חומצה פולית 800 מק"ג לצורך התמיכה ההורמונאלית.

ההריון שלך יקר (ההריונות של כולן יקרים כמובן, אבל שלך בא אחרי מאמצים מרובים) הייתי במקומך לוקח רופא/רופאה פרטית.

לעניות דעתי המענה שקיבלת לא מספיק.

תקפידי לשכב ולשמור.

ב-3 הריונות מתוך 4 היו לי דימומים בהתחלה (כולם אחרי טיפולים), וכולם הסתיימו בלידה, ברוך ה'.

בהריון האחרון - הכי הרבה דימומים עם גושים ענקיים בהתחלה והייתי בשמירה חודשיים, עכשיו מתחילה חודש שישי..
תנוחי ותשתי הרבה. אני הייתי מתקשרת לרופא ולא מחכה שבוע, כי אומנם לא כולם תומכים בכך, אבל ניתן לתת תמיכה הורמונלית של פרוגסטרון בשבועות האלה וזה יכול לעזור.

וגם - לא לקיים יחסים. זה בכל מקרה לא רלוונטי לשבוע הקרוב, אבל גם אחר כך, יכול להיות שכדאי קצת לשמור - תשאלי את הרופא כשתפגשי איתו.

מעבר לזה, אין הרבה מה לעשות מלבד להתפלל (לא יודעת לגבי הצוואר הפתוח, אבל יכול להיות שזה מהדימום ושווה לבדוק שוב כשתפגשי עם הרופא)

השם "הפלה מאיימת" הוא מאוד מאיים, אבל בעזרת ה' נקווה לטוב!

דבר ראשון- רגשת אותי מאד!!

איזו בשורה טובה. ואיך גדולים חסדי ה'!

דבר שני- אולי כדאי שתשמעי עוד חוות דעת של רופא/רופאה ואולי כדאי לשקול ללכת למישהו פרטי.

בהצלחה!

שתבשרי לנו בשורות טובות בעיתו ובזמנו..

היא מהדרום ותוכל  לתת שמות.

אם מישהי יודעת לתייג שתתייג בבקשה.

או שאולי תסבירו לי איך עושים את זה? .

באופן פרטי.

אם את מכירה רופאים מקצועיים בדרום, תכתבי.

קרן מ - סליחה שאני מדבררת אותך, פשוט גם אני לשעבר תושבת הדרום, ואני מזה מבינה את הלחץ.

אני נעזרתי ברופאה פרטית בירושלים עד העיבור ב"ה, ואח"כ כשאי אפשר היה לנסוע אליה בגלל דימומים ושמירת הריון (היפרדות קרומים, היפרדות שיליה), נעזרתי בה טלפונית ודרך הפקס קיבלתי מרשמים לתמיכה הורמונלית.

ביקורות עשיתי במרפאה המקומית. לא היתה ברירה, המרחק היה גדול מדי בשביל נסיעה. בטח לא במצב כזה.

שיהיה לך המון בהצלחה ובשורות טובות בעז"ה.

תשמרי ותמצאי רופא טוב, וה' הטוב ישמור.