פורום הריון ולידה (עמוד 4533)

בשביל מרשם לגלולות או לצורך התקנת התקן, אין בעיה לטבול ולשמש לפני ביקור אצל הרופאה.

 

לי בבדיקה גם מישוש ידני של הנרתיק והבטן - לוקח שניה אחת

ואח"כ עוד שניה עם הדבר הזה שמאפשר לרופאה להסתכל פנימה. וזהו. ממש שטויות.

 

ואם אני אומרת שטויות - תאמיני לי. מילה של פחדנית חסרת תקנה .

הפחד תמיד קיים אני חושבת...

אבל באופן רגיל, התפרים היו אמורים להחלים.

 

הרבה פעמים יש עוד מעט רגישות, אבל פעילות במקום, אם הכל תקין, דווקא מסייעת להחלמה של הרקמות ולחזרה לגמישות של השרירים.

 

את יכולה להצטייד בג'ל עזרקיאן לפעמים הראשונות(עם מרשם או בלי, לקנות בבית מרקחת) שמבטיח לחות וגם מאלחש מעט - בדיוק במידה הנכונה.

וכדאי לגשת לענין בנחת, בסבלנות ובעדינות (בתגובה למה שענתה כאן מישהי לא מזמן לאותה שאלה כמו שלך, אני מוסיפה : דווקא כשלא מושכים את ההכנות עד לנקודה שאי אפשר להמתין יותר, טכנית, מגיעים אל התשמיש עם יותר שליטה ויכולת לנהוג בעדינות ובמתינות).

 

בעז"ה בקלות.

זה עלול לשבש אותן!! שאלת רב

דיברתי על תשמיש.

אבל לשאול!!! כל מקרה לגופו

זה די מראה על מצב הכאב, לא?

ממליצה גם להצטייד בג'ל עזרקאין בשביל הפעמים הראשונות.

תקחו בחשבון שלא בטוח שתצליחו בפעם הראשונה, ואל תתבאסו אם זה באמת ככה כי זה קורה להרבה.
לנו לקח כמה פעמים עד שכל האזור נרגע והצלחנו, וגם עכשיו (3 חודשים וחצי אחרי הלידה) לפעמים אם בעלי רוצה מהר מידי זה כואב לי ומפסיקים.

לי באופן אישי כאב בפעמים הראשונות, ועד עכשיו (שנה אחרי) יש לי צלקות קלושות מהלידה

תודה רבה!! הרגעתן קצת..

 

האמת שדווקא לא חשבתי בכלל על הכאב, הפחד הוא מלהזיק למקום..

אין בכלל בכלל שום בעיה אם אין כאב? זה אומר שהכל תקין?

לא הספקתי ללכת לבדיקה אצל רופא נשים, ואין תורים פנויים..

אם חיממת אי אפשר לקרר ולתת שוב
אם לא חיממת שימי במקרר

בחוץ עד שתתעורר שוב...

ולא מבינה בבדיקות ביוץ.

 

בהצלחה ובשורות טובות!

זה ערכה של מקלונים כמו בדיקת הריון. עולה באיזור 30 שח איזה עשר מקלות.
יש בפנים הוראות.
בגדול זה מראה שני פסים בזנן הקרוב לביוץ..

תני לגוף שלך להתאןשש ולעשות את שלו.
בהצלחה.
קחי לך חצי שנה שקטה, למה לך לדאוג ככ מוקדם?

גם אני הייתי במצבך שהייתי בלחץ ( ילד בן שנה + ואין עדיין הריון נוסף)
צריך לתת לגוף להתאושש.. הרי רק הפסקת להניק. חכי קצת וזה יגיע.
אני אישית תמיד הבדיקות ביוץ יצאו לי שלילי ונכנסתי ב״ה להריון שוב

בהצלחה

ורק אז נכנסים להריון. לי יש הבדל של שנתיים וחצי בין הלידות. וברור בוודאות שזו הסיבה.

לא שאני אוהבת לדאוג....רק כדי שנדע  

מעל המפשעה

זה אומר שהוא מתקדם לכיוון תעלת הלידה

יצטרך לוותר על הדמיונות ולקבל אותך כמו שאת.

 

יקרה תאכלי כמו שצריך כי התינוק הוא ברכה ממשית וצריך לדאוג לו לכל צורכו, וגם לך - את צריכה להחזיר לעצמך את הכוחות ואת השמחה. אם צריך קחי ויטמינים.

לעומת זאת חזרה למראה שלפני ההריון הוא התעסקות בדמיונות.

 

יכול להיות שאת מאותן נשים שחוזרות לעצמן מיד ויכול להיות שלא. חס וחלילה שזה מה שישבית את השמחה שלכם.

אישה של בדיעבד.

ולעבוד על זה.

וזו עבודת המידות (תרתי משמע) החשובה.

 

אולי יעזור לדעת שזה מה שנכון לעכשיו. בעז"ה בהמשך תוכלי לעבוד על שיפור המראה אם זה עדיין יהיה חשוב לכם.

אבל כרגע זה שיעור חשוב שנשמע ששניכם צריכים ללמוד.

את העבודה הזו הוא היה צריך לעשות לפני כן, אם בכלל.

בדיוק כמו שאת.

 

תעשי השתדלות, אבל בלי להשתגע, ואל תקדישי לזה יותר מדי מחשבה.

 

אם כבר, מי שצריך לעבוד על עצמו הוא מי שממלא את הראש בדמיונות.

לק"י

וגם סביר להניח שבעלך ישתנה עם השנים.

בעלך יודע שלא תישארי צעירה ויפה לנצח? מה הוא חשב שאחרי הלידה הכל יעלם??
סורי אבל זה נשמע כאילו הוא רוצה שתיהי בובת חרסינה יפה שלא משתנה.


אני אישית היה לי מאוד קשה עם השינויים שעברו על הגוף שלי (כמו שלך..) ובעלי רק חזר ואמר אייך אני יותר יפה בעיניו וכמה זה מושך אותו יותר ולא מפריע לו בכלל..
כדאי שתדברו ביניכם על זה ותבהירו כמה דברים.. זה לידה ראשונה ועוד קל יחסית (לפי מה שאני הבנתי) לחזור למראה הקודם פחות או יותר, אבל מה יהיה בלידות הבאות?? וכשתתבגרו?? ויהיה לכם שער לבן וקמטים?


אני לא אומרת להזניח, אבל צריך לקחת בחשבון שיהיו שינויים ולא תחזרי לגיזרה שלך וסימני המתיחה ישארו..(גם אם הם ידהו ויבהירו..)וכרגע ההנקה יותר חשובה מהמראה החיצוני! את חייבת לאכול בשביל הילד שלך! שלכם! וכדאי שגם בעלך ידע את זה.

לא מאשימה את בעלך עם כל הפרסומות והנשים שנראות כאילו לא ילדו, זה קשה לעכל כזה שינוי.
אבל אל תשכחי שנשים כאלה עובדת לפעמים על הגוף שלהם 24/7 ולא מיניקות ובקושי עם הילד רק כדי להראות טוב..


ואגב, עם תזונה נכונה להנקה! תרגילים לחיזוק ריצפת האגן והליכה (אפילו יחד עם בעלך והתינוק..) לא מסיבית מידי משהו קליל רק כדי להזרים את הדם ולהניע את הגוף את תחזרי מהר מאוד למה שאת רוצה. הנקה זה לא משמין, להפך.

שיחה כנה ונעימה. לשתף אותו שקשה לך עם השינויים שעוברים על הגוף שלך ואת חוששת שגם לו קשה עם השינויים. ועם זאת את שמחה בתינוק החדש ויודעת שעם כל הקושי- זה שווה את זה.

תשתפי אותו כמה חשוב לך שיעודד אותך ויפרגן לך ויגיד כמה את יפה בעיניו.

אומרים שסימני מתיחה לא יורדים אלא מתבהרים. תסתכלי על זה בגאווה שזה הציורים של המתוק שלך..

מותק- עברת הריון, לידה. את הכי נשית שיש!

כשאת תסתכלי על זה בצורה חיובית, גם הוא יקבל את השדר וישמח בזה..

חשוב שתתחזקי, תאכלי טוב. תדאגי לך ולתינוק..

חיבוק גדול!

כל הזמן הייתי אומרת לו, מה שהיה לפני ההריון נשאר שם, איך שאני נראת היום לא בהכרח אראה אחרי, גם מבחינת שומן וגם מבחינת סימני מתיחה וכו'
לדעתי דברי איתו, תסבירי לו את המצב ונראה לי שאם הוא בעלך הוא יאהב אותך לא משנה איך את נראת.
ובטוחה שעם הזמן לאט לאט תחזרי לעצמך.

את לא אישה של בדיעבד, את אישה שהוא יקבל כי הוא אובב אותך.
למדי אותו לאהוב ולהתרגש גם מסימני המתיחה.
למדי אותו להרגיש כמה זה נחמד שהחזה שלך מלא, תלבשי דברים מגרים קצת כשאתם תכנסו למיטה.
ובכלל למדי אותו לאהוב איך שאת- ככה.
בהצלחה

גם אני חששתי מאוד שבגלל ההריון וההשמנה בעלי יירתע או משהו כזה

שיתפתי אותו בזה והוא אמר לי שממש לא והוא אוהב את איך שאני נראית

והלוואי ותמיד אהיה ככה בהריון 

אני חושבת שכדאי שתעשו תיאום ציפיות 

נכון שיש דברים שמשתנים ונאים אחרת 

אבל תדעי לך גברים מתרגלים ומסתגלים הרבה יותר מהר לשינויים מאשר אנחנו

משהו שאת יכולה שבוע שלם לחיות בסרט שהוא לא אוהב ופתאום הוא יגיד לך מפיתאוום 

ותודה לכולן על התגובות! זה עוזר.

ותזכירי לו שהוא "אשם" בשינוי הזה 

תמיד שבעלי אומר לי שהשמנתי וכדומה כמובן הכל בכיף ובצחוק אני אומרת לו ששנינו ביחד בזה 

זה שאת לקחת את זה במסירות נפש רק על עצמך זו זכות ענקית 

 

שעלול לגרום לדחייה אצל הבעל- אז לא צריך לחשוף אותם... לא במראה ולא בדיבור על כך...בשביל מה?? מי לא רוצה להיות יפה בפני בעלה??? מצד שני- למי אין חסרונות??? זה יכול להיות מקומות שאת לא אוהבת כי לא חטובים בעינייך, או ורידים ברגליים,או כל דבר אחר... מה לחשוף? לכסות את המכוער ולחשוף את היפה... כמה שהבעל אוהב את אשתו- הוא בן אדם,למה להפגיש אותו עם צדדים פחות יפים? זה רק הורס...

לק"י

ואני גם לא אוהבת את עניין ההסתרה.
לא חייב שהוא יראה מה שמגעיל אותו, אבל שידע שזה קיים.

ארוכה. למה שיראה? הוא צריך לחשוב שאני מושלמת כמה שאפשר...אפילו את הגרב האלסטית שאני מורידה לפני השינה- לא מאפשרת שיראה. הכל כדי להיות יפה בעיניו, וששום דבר לא ידחה אותו.

 

ולמה שידע שקיים? כדי לשתף אותו שזה מפריע לך ואת מבואסת? אני מבינה זאת...

לדעתי ברור שהגוף משתנה גם של הבעלים יכול להשתנות אבל שלנו הנשים משתנה מלא, וצריך לדעת לקבל ולאהוב ככה,

 

במצבים מסוימים זה חייב להתגלות.

לק"י

צריך ללמוד לקבל אותם.
בדיוק כמו שהאשה תקבל את הקרחת/ הכרס/ השערות הלבנות.

אפשר להסתיר

 

ברור שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת לנכון

וברור שצריכה להיות הרגשה הכי נוחה ליד הבעל, ובכ"ז אני סבורה שצריך להשתדל לא לעשות דברים שיגרמו לדחייה

בוודאי שלא לעשות שברים שיגרמו לדחייה, אבל אני נגד רעיון ההסתרה, היא לוקחת ממכן כוחות וגורמת עוגמת נפש כשהיא נחשלת, כאילו אין מספיק בעיות בעולם. ביתו של אדם הוא מבצרו והוא צריך להסתובב בו הכי בנחת שאפשר. עשית מעשה אדיר וקורבן עצום כשהבאת תינוק לעולם, את צריכה להיות גאה בכל סימן מתיחה, קפל שומן או קמט, לא להתבייש בהם. בכל אופן, הבטן יורדת בחודש וחצי הראשונים בדרך כלל. וייתכן שבעלך כבר התרגל למראה החדש, הלידה הייתה שינוי פתאומי, ולפעמים מצבי לחץ גורמים לאנשים להתנהג שלא כהרגלם, אולי הוא רמז לך שהוא מוטרד מהשינוי ובעצם שכח מזה מאז, ואת נותרת פגועה... נסי לדבר איתו.

קודם כל אישה צריכה להרגיש נוח עם הגוף שלה, ואז ממילא נוהגים בספונטניות.

 

גם אני לא מתלבשת בפניו, אבל זה מתוך צניעות ולא בגלל שאני מתביישת בגוף שלי.

ויש לי בטן, וישבן וורידים ומה לא בעצם .

 

מצד שני, שמתי לב שמפריע לבעלי שהזרועות שלי שמנו. רק זה מכל הדברים. הוא כמובן לא אמר כלום אבל משהו קל שבקלים במבט שלו.

אז אני משתדלת להספיק ללבוש חולצה עם שרוולים עד שעולה האור, מה שלא עשיתי בעבר כי הרי אני מכוסה כמעט כולי בשמיכה.

וגם זה עד שאצליח בעז"ה לחזור לעצמי בשביל שנינו.

 

אז משהו מאוזן באמצע - באופן כללי אין צורך להתבייש בגוף שלנו כמו שהוא. אבל אם יש משהו שמרגישים בפירוש שדוחה אותו, מוטב לא לדחוף את זה לפרצוף וגם להשתדל לעשות משהו בקשר לזה. אין טעם להתגנות בכוח רק בשביל להיות צודקת באופן עקרוני. וכל אישה (וגם בעל) שרגישים אחד לשני מבינים ונרמזים גם אם הדברים מובעים בנימה דקה מן הדקה.

 

אבל! במקרה שמתארת הפותחת היא צריכה לעמוד בסטנדרטים לא מציאותיים. אין סיבה שתתבייש בגוף שלה רק בגלל סטנדרטים דמיוניים.

לק"י

אבל להסתיר מהבעל דברים- ממש לא.
לא חייבים להראות דברים שמגעילים, אבל שידע שהם קיימים. כדי שאם בכל זאת יצא לו לראות- זה לא יהיה "הלם".

גברים אוהבים עם עיניים, הם אוהבים לראות גם אם זה נראה לנו לא יפה

גישה כזאת לפעמים יכולה רק להרוס, כי במקום להתקרב וליהנות תחשבי איך להסתיר ואיך הוא לא יראה ולפעמים גם לשדר ריחוק ולהעליב

אבל ברור שאת צריכה לדבר איתו שיחה פתוחה על העניין.

אני כבר שנה וחודש אחרי הלידה, ועושה כמה תרגילים פשוטים לחיזוק שרירי רצפת אגן ובטן גם בשביל בריאות ובעיקר ליופי, עם בסיס יומיומי. זה עזר רק חלקית, והבטן לא ירדה לחלוטין, והסימנים דהו מאוד אבל הם שם, חיים וקיימים (ויש לי המון!!).

ולא חזרתי למשקל שלפני ואני עדיין מבואסת מזה, למרות שהשלמתי חלקית. וכל פעם אחרי שאני רואה תמונות מהחתונה אני מבואסת מחדש מאיך שאני נראית עכשיו.

אבל בעלי אוהב אותי רק יותר. כן, הוא אומר מפורשות שישמח אם ארזה קצת, אבל אין קשר בין זה לאהבה...

ואל הסימנים הוא כבר מזמן לא מתייחס (אם כי מעולם לא הביע דחייה מפורשת כמו שאת מתארת). וזהו...

זה החיים יקירתי, משלמים מחיר על מתנות מדהימות כמו המתוקים שלנו....

לק"י

גם אם הלידה לא זורמת חלק- יש הרבה אפשרויות לעזור היום.

בעז"ה שתהיה לאחותך לידה קלה ומהירה עם הרבה בריאות.

והיא מוגדרת "חולה שיש בו סכנה" בזמן הקרוב ללידה.

אך ב"ה באמצעי הרפואה המודרנית של היום פחות שומעים על מקרים שנגמרים רע.

יש דברים נדירים לא עלינו, לכן צריך לעשות השתדלות-

היא- ללדת במקום בטוח ולא לסכן את עצמה ואת העובר-

וכל השאר להתפלל שיעבור בשלום,

ו-ז-ה-ו! בלי לחץ

חבל שהפחידו אותך

בעבר לפני כמה מאות שנים באמת היה מסוכן אבל ברמה סבירה 

לידה קלה והרבה בריאות לה ולתינוק או תינוקת שיוולד

איזה הזוי, כמה ימים שאני רוצה לשאול את השאלה ואיך שאני שואלת הכמות גדלה וזה כנראה רשמית המחזור..
אז אין צורך בתגובות, תודה

אם את לא מספיקה לקבל בכלל אנטיביוטיקה-יקחו מהתינוק בדיקת דם ואם צריך יתנו אנטיביוטיקה.

אם קיבלת בזמן הלידה אבל פחות מ4 שעות-אז זה תלוי בי'ח-
יש כאלו שיבדקו את התינוק ויש שלא..
אני למשל קיבלתי פחות משעתיים לפני הלידה-ולא בדקו את התינוק כי אמרו שזה מספיק.

בכל מקרה-לא סתם נותנים לתינוק אנטיביוטיקה.בודקים קודם.

לגבי מתי לצאת-גם אני הסתבכתי לפני.
בפועל-
יצאנו אחרי חצי שעה של צירים צפופים וכואבים.
הגעתי עם פתיחה 5 וילדתי תוך שעתיים ב'ה.
גם לי הלידה הראשונה היתה מאוד ארוכה.
ממליצה להקשיב לעצמך ולזהות מתי את עוברת שלב לשלב הפעיל של הלידה ואז לא לחכות הרבה ולצאת.
אני יצאתי עם צירים מאוד צפופים-כל דקה וחצי.אבל אני גרה 3 דקות מהבי'ח אז לא דאגתי.
זיהיתי שעברתי שלב לפי היכולת תקשורת עם הסביבה-הרגשתי מעורפלת יותר,שקועה רק בעצמי ובצירים,לא יכולה לעשות משהו אחר.

אני גם מקיאה ברגע שאני עם מחיקה מלאה-ואצלי זה סביב פתיחה 3-4.

וגם זיהיתי לפי סוג ועוצמת הכאב.

לפני-גם הסתבכתי איך אזהה.
בפועל-היה לי ברור.

מאחלת לך לידה מהירה וקלה כמו שלי ואפילו יותר.

לא זוכרת את ההוראות אבל נראה לי שאו שדניהם זהים בחוזק או שאחד חזק יותר מפס הבקרה
לכן לדעתי הביוץ היה לך בשבת, כנראה תפבת אותו ממש בתחילתו ולכן גם למחרת ראית ביוץ ( ביוץ נמשך בין 24 ל36 שעות)

קודם כל אני לא סומכת על הבדיקות האלו כי הן לא אמינות בעליל!

לגבי התוצאות כת' בהוראות שבמצב של הריון הבדיקה תראה תוצאה חיובית אם א"א להסתמך על זה לי זה הראה חיובי ולמחרת קיבלתי...

בקיצור לא נראה שהגוף שלך השתגע זה הבדיקות "משוגעות"....

כי בודקים אם התפרים התאחו טוב.

וגינלי זה בודק את הרחם

בטנית. (היה לי תפרים)

לרוב נראלי שעושים ויגינלית..

את מצב הנרתיק שהכל בסדר, אין לך מה לחשוש, הרופא יודע שאת אחרי לידה ואת גם יכולה להגיד אם כואב לך...זה עם כפפה וג'ל...

הלוואי שהיו לי מילות  נחמה בעבורך!...

 

אתחיל מהסוף:

גם לי אין רישיון, וזה אכן לא נעים לי להיות תלויה, אבל אני בוחרת בזה, בגלל פחד טיפשי שיש לי מנהיגה. הנה, אני אומרת את זה, למרות שזה הרבה יותר מבזה מהסיבה שלך.

לא בעצם שלא תאמרי, כך בפשטות, לכל אלה ששואלים אותך למה אין לך רישיון - "אסור לי", בלי להוסיף עוד הסברים? ואם ימשיכו לשאול, את יכולה לסתום להם את הפה באמירה כמו: "את/ה באמת רוצה שאפרט לך את כל הדברים שמונעים ממני לנהוג?!"

 

ובקשר לשאר:

נשמע שאת צריכה באופן דחוף למצוא מישהו (עדיף מישהי) שתוכלי בפניה לפרוק את כל צרותייך, ואולי אף מישהי שתוכל לעזור לך לטפל בחלק מהקשיים? אולי יועצת או פסיכולוגית, אולי מישהי מרפואה משלימה...

זה אמנם בעייתי קצת מבחינה כספית, אך אפשר למצוא סבסודים מקופת חולים או ארגונים שונים (אולי אפילו ארגון ניצ"ה? הם מטפלים בדיכאון אחרי לידה, אבל אולי יוכלו לעזור בכ"ז?), או ללכת לטיפולים זולים. (מוח אחד, לדוגמה, אני יודעת שזו שיטת טיפול ברפואה המשלימה שדי זולה...)

 

הרבה כוח! מאחלת לך רק טוב ושמחה בחיים!

תודה על התמיכה.אני הולכת עוד כמה ימים פעם ראשונה
לפגישה נטו אני והיא עם הפסיכולוגית
של הבת שלי. זאת שמלווה אותנו בסרט הזה
מתחילתו. בד"כ זה אני ובעלי ביחד, בפגישה
שהיא לא עם הבת שלנו, אבל היא ראתה שאני
זקוקה לה נואשות אחד על אחד.
ומה היתה התגובה שלו?
למה את רוצה להיפגש איתה לבד?
מה, את לא רוצה אותי?
מה אני מפריע?
אוף.
אני אישית לא כזה מחזיקה מטיפול רגשי על ידי
נשות טיפול לא קליניות, כמו מוח אחד.
יכול לדעתי לעשות גם נזק.
יש סיבה לזה שפסיכולוגיות ועו"ס קליניות, פסיכותרפיסטיות מסוגים אחרים
תרפיסטיות באמנות מוכרות עם תואר שני וכד'
לומדות שנים, עושות עבודה מעשית ופרקטיקום.

אם לא מתאימה לך הגישה של רפואה משלימה - אז בסדר. פסיכולוגית זה מצוין. (יש כאלה שיעדיפו הפוך...)

בקשר לתגובה של בעלך - אמרי לו שאת זקוקה לפגישה אישית, כדי לדבר עלייך, ולכן בעצם לא "צריך" אותו שם, חבל לו לטרוח להגיע...

חיבוק גדול!

 

חיבוק בחזרה..

את כזאת גיבורה! באופן להפליא!

ואין לי כל כך מילים להגיד, אבל אנסה בכל זאת...מקווה שזה יעשה לך קצת טוב בלב. סליחה אם אומר מילים שלא במקומן...לא זו כוונתי..

טוב שאת כותבת, ומוציאה מעצמך, ופורקת..זה כל כך חשוב לנפש שלך! ואם את רוצה לבכות, תעשי את זה. זה יקל עלייך!
אבל רק בקשה לי אלייך, תוך כדי בכי-תתפללי! תבקשי מה' שהדמעות האלה תהיינה דמעות של תפילה, דמעות של בקשה למצב טוב יותר. שתוכלי לראות את האור בקצה המנהרה...זה יעזור לך..

אני יודעת שזה קשה, גם נפשית וגם כלכלית. אבל תרימי את עצמך..תאהבי את עצמך כמו שאת..גם אם את לא מרוצה מעצמך! אני אומרת לך שמבין השורות את מדהימה ומיוחדת! ורואים שיש לך כוחות! גם לשבת ולכתוב ולתאר את התחושות שלך, צריך בשביל זה כח. זה לא מובן מאליו! ויש לך את הכח הזה!!
תתפנקי. תתפנקי. תתפנקי.
תני לעצמך כל דבר שרק יכול להרים את מצב רוחך..

והלוואי שה' ישלח לך שמחה ואושר ויהיה לך רק טוב! אמן!

תודה על הפירגון.
קשה לי כרגע להתפלל.
אני לא מצליחה להתעלות מעל תחושות השבר
והכעס. זה ביחד עם הפיגועים האחרונים.

וכן..חשבון הישרכארט שלי יודע שאני מתפנקת...
חצאיות ג'ינס בחנות שמחזיקה אוהלי ג'ינס במידה
44 הן מוצר יקר... צריך להוציא 150 שח בסוף עונה במותג כמו עונות , כי בבזארים הזולים ומאורות של הפרסים הכל זה מידות של אולפנסטיות בפנימיה עם חדר אוכל גרוע במיוחד (כשכבר אוכלים משהו אז מקבלים הרעלת מזון וככה נשארים מידה 36) וגם ככה כבר אין לי כח להיכנס לחנויות כאלה, פעם הספורט שלי היה להתמקח בעיר בחנויות בגדים של פרסים, סבתא שלי היתה גאה בי. הייתי מורידה ב70% בכיף. ואיכשהו 20% מהחנויות משפחה רחוקה איכשהו באיזשהו אופן. אבל התפדחתי לבקש הנחה בגלל שאבא שלי בן דודה שני או משהו כזה של מישהו שם. הם אף פעם לא ידעו מי אני. מגיל 8 החלטתי שלא גוררים אותי לאירועים של מי שאני לא מכירה ואני נשארת בבית , אפילו לבד. היום התברגנתי, נכנסת לקניון וזהו... אני אשכרה מביישת שושלת טהרנית מפוארת של לקוחות מאוסות שמתמקחות בחנויות בגדים למטרות ספורט.

לק"י

44 זה לא ענק בכלל..ואפשר למצוא גם בחנויות רגילות.
ומחירי החצאיות היום אכן מופרזים.

בשורות טובות בשמחה ובנחת בעז"ה

ואם כבר יש המידות הן מידות קטנות.


מניסיון עצוב מאוד של חיפוש לשווא.

לק"י

אני דוקא ראיתי בחנות רגילה.

לא נכנסת כמעט לחנויות רגילות,
חוץ מעונות, שאפשר למצוא שם צנוע . לורד קיטש זה חנות של דתיות בהגדרתה.. גם שם אפשר למצוא אבל הם מעצבנים אותי עם הדגמים שלהם . (טוב במותן, הדוק מידי מאחורה..)
בחור בקיר יש מידות יאמר לזכותם,
אבל למי יש זמן להגיע לקניות בירושלים כשגרים רחוק משם.

רשיון לא נותן את השחרור, אם כל זה אני לא כבולה בבית, לוקחת מונית, אוטובוס, רכבת, אוטו זה לא מה שימנע ממך לצאת מהבית!!!!!!
צאי להליכה כל ערב, צאי לשעה אפילו לבד, אני עכשיו אחרי שעה הליכה לבד וזה היה ממש נחמד, פשוט שימי בגדי ספורט ותצאי.

גם רבקה אמנו, כשנתקלה בהתמודדות חינוכית קשה, אמרה "אם כן למה זה אנכי", זה אולי במלים אחרות "חבל שנולדתי".

אם רבקה לא היתה - לא היה עם ישראל.

אם את לא היית - לא היה... אין לי איך לדעת. התפקיד שלך בעולם הוא בוודאי גדול ועצום וא"א לדעת עכשיו.

זו רק מחשבה רגעית טבעית מהקושי 'חבל שנולדתי'. זה לא אמיתי. האמת היא שאין לך ערך ואין לך תחליף ואם לא היית זו היתה אבדה נוראה לעולם. ממש כך!

תאמצי את הפתרון של רבקה. כשהרגישה כך היא הלכה לדרוש את ה'.......

נשמע שקשה לך ואת זקוקה לתמיכה.

מקווה שהפגישות עם הפסיכולוגית יעזרו לך ותמצאי בהן מקום שתרגישי חופשי לפרוק את אשר על ליבך ולצאת מחוזקת!

 

רק משו קטן ממני- את נשמעת אישה חזקה ומדהימה (אני לא סתם כותבת, זה עולה מהכתיבה שלך) 

ואני חושבת שצעד ראשון בדרך לחיזוק ההערכה העצמית שלך יהיה לא לדבר על עצמך בזלזול.

את לא דפוקה, את לא פרה, לא נפל ולא בהמית!

 

תחשבי על עצמך דברים טובים ואל תתני לאנשים סביבך להוריד לך את הביטחון העצמי!

 

שולחת חיבוק גדול!! 

לארגן את הבית לקראת הלידה, לבשל ולהקפיא וכו'.

 

אבל אולי לא לזה את מתכוונת. 

לסדר אלבומי תמונות
להכין לילדים דפי יצירה/ עבודה על חנוכה / חורף שיהיה לך לאחרונה הלידה
לקנות לכל אחד מתנה מהתינוקי (זה לא תעסוקה בשבילך אבל זו עצה טובה)

אם את שומרת,סידורם בארון..."דגירה וקינון"- סידור כל הבית כי לא יהיה זמן אחרי הלידה, מקומות שבד"כ את לא נוגעת בהם- זה הזמן... אני הרבה שנים הייתי בבית ורק עבודות הבית (כלים, כביסה, קיפול והחזרה למקום, סידור, ניקיון, בישול, קניות) גמרו לי את הבקרים...

נראה לי אפשר להשתמש בפורום הזה...

וחיבוק ממני.

כ"כ קשה...

הפלה להכנס לפורום הזה שמצא בהריוניות מתלהבות..

מבינה אותך, הפורומים פה יותר נוחים..

ואני כותבת כאחת שעברה 2 הפלות רצופות (ובהחלט מסתפקת בזה..).
מה גם שאחת ההפלות הייתה במקום בו המיון יולדות הוא יחד עם מיון נשים, ככה שאני שכבתי במיטה ועל ידי שכבה אישה שנאנקת מצירים... יש בזה משהו מעודד, הרי זאת המטרה (או חלק ממנה) להגיע לשעת הלידה. אז ה׳ עוזר...
כשעוברים אירוע כזה קל מאוד להכנס למצב רוח קודר ואפרורי. פורום שלם על נושא כזה זה כבד מדי!!
לדעתי הפלות, שיתופים ושאלות על הנושא מתאימים לכאן. זה יזכיר לנו כי גם אם ח״ו חווים דבר קשה כזה, יש גם את הצד היפה של העניין, הריונות טובים, לידות ודברים משמחים. בעז״ה שכולנו נהי׳ה רק בצד המשמח.
ולך,
שעברת דבר כל כך קשה,
משתתפת בצערך!
ומאחלת לך -
הריון קל, בריא, המסתיים עם ידיים מלאות!!

פשוט יש הרבה שאלות סביב התחום, וב"ה כאן אין כל כך הכרות עם הנושא ולכן גם אין הבנה בו..

וזה מתסכל.

אצלינו חוו את זה 4 אחיות ו4 גיסות וגם דור ההמשך וגם האמא המנצחת על המקהלה...

זה אכן שכיח
אך לא הופך את זה לקל
ולפעמים יש לזה סיבה
מישהו שעברה 3 הפלות צריכה לפנות ליעוץ גנטי

המציאות לצערנו קצת אחרת
מי שחוותה כאב ורוצה להתאבל על האובדן
זה לא תמיד מתאים או שייך
לבוא למקום שמח כמו כאן

בנוסף יש כאן בפורום ב"ה סוג של תמימות..
אמנם היום זה פחות ופחות טאבו לדבר בנושא ההפלות
זה נושא חשוב, ואני שמחה שהמודעות אליו גדלה
ובכל זאת, למה להכניס אחרות לעולם הזה?
לפחות בצורה כל כך ישירה, שעלולה להכניס לראש פחדים וחששות?

מצטערת מאוד בשבילך
שה' ימלא חסרונכם במהרה
וכן, אפשר לכתוב כאן
הבנות פה יחבקו ויתמכו

מוזמנת לאישי אם את רוצה אוזן קשבת וחיבוק

בתקופה הראשונה (חודש??) שינוי כזה אמור להיות משמעותי ואולי להשפיע על הדימום.

בהמשך, לפחות אצלי, זה ממש לא משנה.

אני לוקחת לפעמים בפערים עצומים..

גם שלי מזיעה לפעמים בהנקה. ביחד איתי....

לא נשמע לי חריג במיוחד.

עד היום, בהנקה היא ממש מזיעה, והיא כבר בת שנה+
נזמע לי שהכל בסדר! בתאבון

היא גם התינוקת היחידה אצלי ככה עם כל השאר התופעה הזאת לא היתה.טוב אולי זורם לה דם חם בגוף

היא גם התינוקת היחידה אצלי ככה עם כל השאר התופעה הזאת לא היתה.טוב אולי זורם לה דם חם בגוף

הקב"ה ינחם את הילדים האלה.

אי אפשר לתאר את העצב .תינוק בן4 חודשים בלי אמא!!!
גם לי יש תינוקת בת 4 חודשים אוי ואבוי

ה' יקום דמם

מישהי יודעת מאיפה היא במקור?

אין מילים. רק השם יגאל אותנו.

מכירה אותה מפורום פרוג. מזעזע

עוד פיגוע בעיר העתיקה...כל כך כל כך כל כך קשה לי!!!!!

אבא עד מתי?..

הייתי מול המחשב גמורה עם הכתבות עליהם.
בעלי חזר ממשמרת לילה ושאל מה הבעיה למה אני עם פרצוף כזה.
אמרתי לו שיסתכל על המסך.
והתגובה שלו היתה "זה מיום חמישי כבר"
נראה לי שהוא פשוט רצה לנחם אותי
אבל זה רק עיצבן.
אסור לעבור על סדר היום.
אני עוד נזכרת כל יום בשלהבת פס הי"ד.
מאז שהייתי ילדה בת 10 שקראה בבוקר מעריב וראתה תינוקת יפייפיה שירו בה והיא איננה .באתי לבית ספר בוכה ובכיתי חצי יום בכיתה על התינוקת בתמונה שנרצחה בעגלה. אף אחד מהכיתה לא ידע על הרצח הזה, אף אחד לא הבין מה הקטע שלי. לא היה לי מושג מה זה היישוב היהודי בחברון. ידעתי שיש עיר כזאת וששם מערת המכפלה, אבל לא הכרתי את הפוליטיקה מסביב.
לא ידעתי שיש כזה דבר התיישבות ביש"ע או רש'פ. לא הכרתי את המילה "מתנחל"
רק ידיעה שמסוכן ואינתיפדה שעדיף לא לצאת לקניון. ו"אבא למה אין שלום?" לאבא שלי 8 פעמים ביום.
לא מזמן אמרתי לקרובת משפחה את השם "שלהבת פס" והיא שכחה ממנה לגמרי. לקח לה כמה דקות להיזכר.
מה שאני מנסה לומר זה שאסור , אסור לעבור לסדר היום.

היא פשוט מקסימה, חזקה ואצילית.

היא זכתה ב"ה לילדים נוספים ומקסימים כמוה, לאחר האסון הנורא.

ואחרי שנולדה לי בת עוד יותר לא הבנתי איך קמים מאסון כזה. שמחה לשמוע שיש עוד ילדים. זה לא מוחק את הצער, אבל נותן עניין שמעסיק במקומו.

הוא בן 10 חודשים אז הוא לא זקוק לזה כל כך מבחינה תזונתית, ויתכן שלא כדאי שמשהי אחרת תניק אותו כי זה רק יבלבל אותו יותר, ההרגשה
הזאת של משהו שמתקרב אליו כל כל ובעצם זה לא אמא שלו.

משפחת הנקין מחפשים תרומות חלב אם לתינוק היתום המתוק. (הוא לא מוכן לשתות תחליפי חלב)
הם נמצאים בפדואל
אז אם למישהי יש מנות חלב מיותרות או אפילו מוכנה לעזור ולשאוב במיוחד..
תודה
אפשר להפנות אליי 0546157983
תעבירו למי שנראה לכם רלוונטי

כמובן שזה לא מומלץ, אם יש יותר מדי זה עלול להפריע בנשימה. את יכולה לנסות להחזיק אותו יותר מאונך ופחות שוכב?

כאבים מטורפים

הלכתי לאורטופד

אמר שזאת תופעה של הריון

ביום של הלידה זה עבר  ב"ה

 

אבל ממליצה לך ללכ לרופא גם

בתנועות?

תקראי על תסמונת התעלה הקרפלית, אם נראה לך שזה זה. יש לך קצת תחושת נימול? בצקת?
כדאי ללכת לרופא, ואם יש לך כירורג כף יד זמין בקלות זה עדיף על אורתופד.
אם זה מההריון אין לך מה לדאוג, יעבור אי"ה כשההריון ייגמר.. אבל כן ייתכן שאפשר לשפר את המצב עד אז ולכן כדאי ללכת לרופא.

ומאד יכול להיות שבעלך צודק: הנפיחות בהריון גם ככה יוצרת לחצים בכפות הידיים, אז אם את ישנה עליהן, וישנה כשהידיים לא במצב ישר, זה בוודאי מחמיר כל תופעה. תנסי לישון עם שורש כף היד במצב ישר, לא מסובב ימינה או שמאלה ולא מסובב למעלה או למטה.

את יכולה לנסות לקנות תחבושת פשוטה בבית מרקחת ולשים אותה בצורה רופפת בלילה, רק כדי שתמנע ממך לעקם את הידיים מתוך שינה, ותראי אם זה עוזר.