פורום הריון ולידה (עמוד 4556)

ובכל מקרה זה עיניין של ימים עד שתראי את התינוק המתוק!

אולי מיץ עלי פטל/ יין

 

עיסויים וכד'

 

גם אם לא יקדם לא יזיק

 

אין לי מושג כמה ואיך בדיוק, מעולם לא לקחתי אבל יש כאלה שעזר להם...

 

בכל מקרה זה באמת מבאס, אך מאחלת לך שהסיוט יגמר מהר ושיהיה לך לידה קלה ומהירה ותצאי בידיים מלאות בעז"ה.

 

 

מבינה את ההרגשה שלך. והחום המעיק הזה לא מוסיף לקושי.

אבל אל תתיחסי לזה כאל "משהו שם תקוע". הנשמה יורדת לעולם הזה בדיוק בזמן הנכון לה, בלי קשר לכמה פתיחה או לא. כשזה יגיע, זה יגיע....

הבן שלי כבר בן שנה, עם 8 חדות בחוץ לחלוטין, ועוד 4 טוחנות שכבר בקעו, ואני לא מצחצחת.

ממליצה או לקנות מברשת עם ראש קטן וסיבים רכים

או אצבעון שזו מברשת שמולבשת על האצבע ובקצה שלה יש מברשת- מגיעה לכל פינה

וגם יוצרת יותר עניין אצל המתנגדים

 

אין צורך במשחה.

מוכר, מוכר, אבל תחשבי על זה שהוא איתך כל הזמן. תרגישי אותו ותחשבי חיובי. ואם את מרגישה תנועות אז עוד יותר תרגישי רגועה.

תמונות.

 

יצאו לי כמה תמונות ממש יפות של הפנים אז לפעמים כשהוא זז ממש חזק אני מסתכלת בתמונה וחושבת שזה הוא שם בפנים ומתרגשת...

 

אם ממש חשוב לך לראות אותו תלכי ותגידי שאת לא מרגישה תנועות ויעשו לך א"ס.....

אני לא הרגשתי את ההתקנה בכלל וגם לא הרגשתי שום דבר מיוחד אחריה. קיבלתי מחזור אחרי התקנה, לי אישית לא כאב יותר ממחזור רגיל אבל ביומיים הראשונים היה דימום יותר מסיבי..
הייתי ממליצה ללכת ולעשות התקנה בלי לפחד. זה לא לוקח יותר מ5 דק. אם את רוצה אני יכולה להפנות אותך לגניקולוג מעולה!!
בהצלחה!

אשמח לשמוע עוד תגובות!

לא מפחיד בכלל, הכל אותו דבר באמת שתענוג.

בהצלחה

שכדאי לך לחשוב עליה לפעם הבאה..

אם כבר את גם ככה שמה עכשיו התקן אז היה עדיף לך לשים אותו

אחרי הלידה, לחסוך את הנרות (הרבה כסף ומזיק לספונטנית)

ולקבל מניעה יותר חזקה

אא"כ לא ידעת מראש שתמנעי שנתיים

תנסי להתקשר למוקד הטלפוני של הקביעת תורים.

למעט הבדל תהומי אחד: אני ממש מקפידה לשמוח בכל עוד חודש שעובר, מתוך הבנה ברורה שהחודש הזה נשלח אלינו ע"י הקב"ה לצורך אחר!!

אני גם מרגישה שהקב"ה שולח לי את זה ממש: ביום של המחזור תמיד אני יקרוס מעומס/ לא יעבור מבחן/ יקבל מהבוס מטלה ענקית וכו'... שעוזרים לי להבין למה עכשיו אני עוד בלי ילד

 

וסתם לסמוך עליו שהוא דואג לנו.....

אם את רוצה עוד, או סתם לפרוק באישי, תגידי....

ובע"ה בשורות טובות בקרוב.....

זה לא תמיד מובן מאליו, ולא כולם מצליחים מיד. יש המון שמצליחים רק בשנה השנייה והלאה- ובצורה טבעית לגמרי!

צריך המון סבלנות. גם אנחנו חיכינו שנה מהחתונה וברוך ה' באופן טבעי נכנסתי להריון בסביבות היום נישואין...

היום הפיצי בן שנה- מבסוטים מכל רגע איתו. ובדיעבד רואים גם את השנה שה' נתן לנו לחכות- כמתנה גדולה- לזוגיות, והרבה גם לגידול עכשיו של הילד באהבה ובשמחה. כי כבר באמת חיכינו לו, וה'אמהות' (/'אבהות') לא נפלה עלינו כמו שלפעמים קורה לאלו שמיד אחרי החתונה נכנסים להריון...

אני רואה בזה רק פלוסים. יש יותר זמן לצפות, ולעכל...

מקווה שחיזקתי לפחות קצת. בכל אופן- ממש התפעלתי מהחוזק שלך והאמונה למרות החברה הדוחקת. תמשיכי בדרך האמונה וה' יתן לך בע"ה הכל!

תנו לזמן לעשות את שלו, גם שהכל בסדר לוקח זמן להרות וזה תקין.

חבל שיש אנשים חצופים במיוחד אם אתם זוג דתי,

צריך להיות אסרטיביים עם אנשים חצופים שדוחפים את האף לפרטיות ולחדר המיטות של הזוג.

תיהנו מהזמן הזוגי שלכם, שחררו לחץ ובע"ה תתבשרו בשורות טובות בקרוב. 

זה קשה ולא כיף בכלל...

אני אחרי הפלה שהיתה לי לא הייתי מסוגלת ללכת לבריתות של שכנות שלי. זה פשוט היה מעורר בי קנאה.

למה הם זכו ולא אני?

בעז"ה הכל לטובה, זה קשה לראות את זה אבל צריך להאמין.

הרבה בהצצלחה

פניתם למכון פוע"ה.?

 

אנחנו חיכנו 3 שנים עד שנפקדנו,היו אלו שנים לא פשוטות,

רק עוברים כמה חודשים או שנה ואנשים מסתכלים ובוחנים את הבטן,

יש כאלה שמגדילים לעשות ושואלים מה קורה? ודוחפים את האף.

 

לאנשים תמיד יש מה להגיד..חלק מנסים לעזור,חלק סתם לא מבינים איך את עדיין לא בהריון

וחלק דואגים.

 

אני מציעה לך לנסות להתמקד בדברים הטובים שבתקופה הזו,

זה זמן מעולה לבנות את הזוגיות,לצאת לטייל ולהנות ביחד.

לעשות דברים שכיף לך,לבשל,לקרוא ועוד..

ללמוד מקצוע שמעניין אותך,לעבוד..

 

והכי חשוב להתפלל ולהאמין שזה יגיע..

 

תנסי להתעלם ממה שאנשים חושבים/ אומרים..

ותתרכזי בטוב שיש כרגע,באפשרות להתקדם ולעלות.

 

יש פעמים שזה מעצבן שאומרים את זה אבל באמת זה נכון!

כשיש ילדים יש פחות זמן לכל מיני דברים,

אז תהני ותכייפי!

 

(אומרת זאת מנסיון)

 

הרבה בהצלחה!ושיהיו בשורות טובות ומשמחות!

 

בדיוק במצב שלך נשואה שנה ומנסים ומקווים כל חודש ו... טוב אני לא אחזור על מה שכתבת אבל מתאים לי הלחץ והשאלות הכל בדיוק מושלם כאילו כתבת עלי!! אפילו השמנתי קצת לאחרונה

 

 

ובאמת הגענו למסקנה שזה נהיה מן נורמה כזו חתונה תוך שנה ילד/ה וזה ממשיך אנשים נכנסים לחיים ולא כדי לצאת אם יש אח"כ הריון מדי מהר לדעתם הם יאמרו את זה ואם מתעכב יתחילו לשאול שאלות וזה נמאסססס אני את אנחנו ועוד מלא רוצים לחיות ולנהל את החיים שלנו!!!! ולא לחיות ע"פ נורמות ומקובלויות!!!! זה לא פשוט אבל דבר ראשון צריך לשנות את זה בראש עובדת על זה.

 

ד"א אצלינו עלינו על הבעיה שיש לה פתרון פשוט

 

אם תרצי לדבר בפרטי בכיף

בכוונה כתבתי לא "יזכרו", כי בהחלט אתם תזכרו, אבל כולם מסביב רק יביטו במשפחה הברוך ה' גדולה, וכל מי שספר לכם והסתכל לך על הבטן, ימצאו מישהי אחרת לספור לה ולהסתכל לה.  הסביבה לא תזכור.

לעצם העניין, זו בהחלט תקופה קשה.  גם אנחנו חווינו אותה.  

אפילו היה סטודנט שלמד איתי באוניברסיטה שניגש אלי ושאל איך זה שאני דתיה ועברו כמה חדשים ואני לא בהריון!!!  ומיד התנצל ואמר שהחברים שלו אומרים לו שאין לו טקט בכלל ושהוא שואל שאלות שאסור לשאול אותם!  

 

לעצם העניין - הפתרון הפשוט שלנו הגיע דווקא מחברים, לא מהרופא.  החברים התחתנו לפנינו, וגם להם היתה אותה בעיה, אבל מכיוון שהתחתנו לפנינו, כבר פתרו אותה, והציעו גם לנו לנסות.  ב"ה באותו חודש נקלטתי.

 

דברים כמו לחץ נפשי יכולים לעכב הריון.  בעיה נוספת יכולה להיות ביוץ בזמן לא סטנדרטי.  יש נשים שמבייצות מוקדם, וזו בעיה אחת.  יש נשים שמבייצות מאוחר, במקום ביום ה- 14, יכול להיות גם ביום ה- 24, או כל יום אחר.  אפשר לבדוק (על פי רוב) על ידי בדיקת חום גוף לפני ה"מודה אני".  

 

ויש נשים שפוריות יותר דווקא בתקופה מסויימת של השנה (כל הילדים עם ימי הולדת בהפרש של חודשיים שלושה זה מזה), ולא תדעי עד שלא יהיו לכם מספר רב של ילדים  וצריך לחכות קצת עד למועד הנכון\הפורה.

 

בקיצור - הרבה חיבוקים, התקופה לא פשוטה, ויש את מי לשאול (כבר הזכירו את מכון פוע"ה) ויש גם חברות וחברים (של הבעל) ואפשר לשאול ולהתעניין עם מי שחווה את הקושי הזה.  לפעמים הפתרון מחכה מעבר לפינה ומצפה לרגע שנגלה אותו.

בהצלחה!!!   

אני לא חושבת שאוכל לשתף בזה חברים... . מרגיש לי חדירה לפרטיות!

 

 

אחרי כמעט שנתיים זכינו להריון הראשון.

 

זו תקופה קשה ומבאסת אבל בדיעבד אני היום מצליחה יותר לקבל את זה בהבנה ולהבין שיצאו מזה גם דברים טובים.

 

עד שלא רואים את הפתרון זה קשה מנשוא ויש הרבה חששות מה יהיה ואיך יהיה..

צריך להתחזק באמונה שהכל מאת ד' וזה יגיע בעיתו ובזמנו (אני יודעת שקל לדבר וקשה להתמודד עם זה..)

ובאמת לזכור שלרב רב הזוגות יש פתרון, בודדים הבעיה מאוד קשה וגם אז בהרבה פעמים אמנם לוקח זמן אבל בסופו של דבר גם הם נפקדים.

 

תנצלו את הביחד ותחזקו את הזוגיות, אני יודעת שהבעיה מעציבה ומלווה אתכם בכל רגע אבל צריך לנסות לשחרר ולהנות מהטוב שיש ולהודות עליו.

מצד אחד לנסות למצוא פתרון אבל מצד שני לא לשקוע שם (אני לצערי ממש חשבתי על זה המון וזה לא מוסיף טוב... צריך לשחרר בין לבין).

 

תמיד חשבתי שלא משנה מה יהיה יש לי את בעלי ואני מאוד אוהבת אותו וכיף איתו ונעבור את זה יחד וזה ממש עודד אותי. באמת אני גאה בזוגיות שלנו ומבינה שהיא לא מובנית מאליה, היא ממש היוותה עבורי עוגן לאורך כל התקופה הזו. 

 

 

שולחת המון חיבוקים!

מתפללת איתכם!

גם לנו לקח זמן עד שנכנסנו להריון (ב"ה עכשיו אני כבר בתשיעי...)

 

והסביבה בהחלט לחצה, החל מאמא שלי- באופן ישיר, וחברות, שכנות, גיסות- ברמזים דקים ועבים, במבטים וכו'...

 

בעלי סבל מזה בטירוף, כי כל הזמן חשב מה חושבים עלינו, מה גם שכשלא לחצו\רימזו יש לפעמים הרגשה של אי נעימות שבאה מאליה כשיש אירוע משפחתי וכולם עם ילדים ואנחנו כמו איזה זוג צעיר, כשכולם יודעים שאנחנו לא זוג צעיר... גם לי זה היה לא נעים כ"כ אבל כל הזמן אמרתי לבעלי ואני גם אומרת את זה לך:

 

תראי, אנשים לא ישתנו, הסביבה תמשיך לחטט, ללחוץ, לרמז אבל אם להרגיש נעים או לא נעים זה כבר החלטה שלנו. גם ככה עצוב לי וכואב לי שאין לי הריון, אז למה לנו להעניש את עצמנו בעוד סבל ולהרגיש אי נעימות מהסביבה?! עשיתי משהו רע שאין לי ילדים? זה תלוי בי? מה פתאום! זה תלוי רק הקב"ה, ואני לא צריכה להתנצל על זה! ואם תאמיני כל הזמן שזה רק ממנו, יהיה לך יותר קל להכיל את זה. 

 

שינוי הגישה הזאת במחשבה מאוד עזר לי, פחות ריחמתי על עצמי ופחות התביישתי (כאילו למה שאני אתבייש במשהו שלא תלוי בי??) וגיליתי שאפשר להרגיש הרבה יותר טוב!

הלוואי שזה יצליח גם לך, ובע"ה בקרוב מאווווד תיפקדו!

 

 

מה שכתבת על ההבדל בין התנהגות הסביבה לבין החלטה שלנו איך להגיב אליה ממש מקסים.

קשה ליישם כמובן, אבל חשוב מאוד!!!.

אבל- גם קשה לי שנגיד כשאני בשבת משפחתית מורחבת, אנשים חושבים בראש שלהם "אולי עכשיו היא בהריון או שיש לה קשיים... מסכנה". אפילו פעם אחת קמו בשבילי כדי שאני ישב (ממש לא נעים!).

תודה רבה.

כתבתן דברים מחזקים ומרוממים. לחלק התחברתי יותר ולחלק פחות... ,

אבל כל הדברים כמכלול מחזקים אותי ממש באמונה ובנסיון הלא פשוט.

פנינו למכון פוע"ה.

 

עוד קושי שכעת אני מבינה עד כמה נתקלתי בו והוא הפריע לי: חוסר היכולת לשתף- פשוט כי אין את מי.

אז יש לי חברה שאחרי טיפולי פוריות של 7 שנים ברוך ה' ילדה. לה לא אספר, כדי שלא להחזיר אותה למצב הזה וגם כי היא עסוקה מאוד כרגע עם הפצפוני.... .

למשפחה אני מרגישה לא נעים לספר.

לחברות- ממש לא (הן לוחצות גם כן!).

לבעל- בכל פעם שסיפרתי הוא לא ידע איך להגיב... אני הייתי צריכה תמיכה רגשית והוא אמר טיעונים שכליים (ואמרתי לו שאני פשוט צריכה תמיכה רגשית ושיתוף ולא טיעונים שכליים למיניהם). אז אנחנו מדברים על זה בינינו, אבל בכל פעם שזה קורה אני היחידה שמדברת ומספרת והבעל רק מקשיב... .

 לך שום חברה\אחות אפילו עם ילדים, אחת עם ראש על הכתפיים ולא כזאת שמחטטת שתוכלי לשתף אותה?

 

אה, אגב אני חושבת שיש פורום סגור למעוכבי ילדים. אבל תמיד כדאי שיהיה גם מישהו אמיתי ולא ווירטואלי...

 

ולגבי בעלך, יתכן שגם לו זה כואב אבל גברים כידוע, לא חושפים רגשות בקלות והוא לא רוצה לחשוף את רגשותיו כדי להיות החזק מבינכם... תגידי לו שאת רוצה לשמוע מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, אם הוא גם מתבייש וכו',

 

אנחנו לפעמים התמודדנו עם זה בצער, בבכי, בכאב ברגעים קשים של אכזבה ולפעמים זה היינו מרשים לעצמינו גם לצחוק על זה ולעשות מזה בדיחות, אולי עם הומור יותר קל לתקשר על זה? אני לא יודעת אם זה טוב בשבילכם..

 

למאותגרי פוריות ללא ילדים. קוראים לזה אדו"ה. תגגלי, בטח תמצאי אותם.

הזוגות שמגיעים הם זוגות דתיים והמפגשים ממש מקסימים. ממליצה!

אנחנו בדיוק בקו התפר... מצד אחד- אנו לא זוג מאותגר פוריות, כי מבחינה רפואית הכל תקין עדיין ורק אולי מתחילים לגשש... מצד שני- יש חשש שמא חלילה נצטרך להגיע להגדרה של "מאותגרי פוריות" ויש את הלחץ של הסביבה... . לזה בדיוק התכוונתי שאין את מי לשתף!. אני לא ילך למפגשים של זוגות מאותגרי פוריות כי זה לא מה שאני כרגע! אין שום טעם לעשות על עצמי סטיגמה כזאת ולפגוש שם זוגות שבאמת מתמודדים עם המצב הזה... 

אנחנו לא שיתפנו.

חבר של בעלי פנה אליו ושיתף את מה שהם חוו, והציע שאולי המידע הזה יעזור גם לנו.

ב"ה השיתוף הועיל לנו.

 

ולגבי הקושי עם הבעל - גברים חווים אחרת.  אנחנו חוות רגשית וזקוקות לחיבוק ולהרבה טישו.  ובאמת קשה למצוא למי לבכות.  הבעל לא מבין \ קשה לו עם הבכי שלנו, לא רוצים לספר להורים, וכו'.

 

חיבוק ובהצלחה!!!

אבל המלצה: לקנות כיסא אוכל שאינו מרופד..

הריפוד דורש כביסות חוזרות כל כמה זמן, בעוד שהפלסטיק דורש ניגוב סך הכל

חשוב לבדוק גם:

רגליים יציבות,

חגורות אחיזה טובות

 

 

 

 

זה נראה לי הרבה יותר נוח לתינוק.
אבל זה באמת שיקול של כל אחד..

המלצה נוספת היא כיסא עם שלבים בגובה כדי שיהיה נוח להגיע אל התינוק בכל מצב.

נראה לי שהוא עלה 300 שקל.
מגיע 2 מגשים מתפרקים. המשענת זזה לכמה מצבים ויש ריפוד מכמו פלסיק כזנ שמספיק ניגוב במגבון.
הכיסא עולה ויורד.
וגם יש לו גלגלים אז אפשר להניע מצד לצד בקלות.

עם גלגלים זה עלול להיות מסוכן.

הדגם הזה: http://kolbosima.co.il/-/hige-chair-diseny-1453.html 

(לי יש בצבע בז' / כתום)

הריפוד מאוד נוח מתנקה עם מגבון. וניתן להוצאה בקלות לכביסה במכונה.

 

הגב נשכב ל-2 מצבים נוספים מלבד הישיבה.

לכיסא עצמו יש 7 גבהים.

2 מגשים.

מתקפל בקלות.

 

לי היה מאוד חשוב שיהיה מוט בין שני הרגליים שבא מהכיסא עצמו ולא מהמגש כי בגיל הקטן עדיין לא חייבים לקשור בחגורות הבטיחות.

של ליטף

מתנקה בקלות

עם 3 פונקציות

נוח ובטיחותי

בערך 470 שח

חיסרון אחד - בלתי ניתן לקיפול

מעבר לזה שווה כל שקל, בעיניי

קומפקטי. מתנקה בקלות ומתקפל בקלות. אפשר לקנות כל חלק בנפרד.

זה עוד 20 שקל משהו כזה..הכל יחד יוצא בסביבות ה100-120

 

בעיקרון אנחנו מאוד מרוצים ממנו.... קל מאוד לניקוי והמגש שיש לו שני חלקים נוח ונשלף.

הכיסא מרופד ויש כמה מצבים של ישיבה וגם כמה מצבים בגובה. עלה נראה לי 200 ומשו...

 

החיסרון שהוא כמו כל הכיסאות אוכל גדול ותופס מקום. בדיעבד עכשיו אנחנו מצטערים שלא קנינו את הכסא

אוכל הפשוט של איקאה כי תכלס לא צריך יותר מזה.

כמובן שהכול תלוי בתקציב, ככל שיש יותר אופציות בכיסא, המחיר עולה...

 

• אני אוהבת ריפוד - במיוחד כשהילד עוד קטן (ותלוי גם אם הוא מתיישב לבד). זה לא חייב להיות קשה לניקוי.
• זוית הכסא - גם כן תלוי אם הילד כבר מתיישב לבד (מזחילה). אני אוהבת שהמשענת מתכווננת. אני משתמשת בזה גם כשהילד שותה ועוד קשה לו כשהוא בזוית חדה.
• גובה משתנה - העדפתי, אבל לא היה משהו שמצא חן בעיניי בסכום סביר, אז לא קניתי. וזה לא נורא בכלל.
• מגש - חשוב לבדוק שהוא בגובה מתאים לילד. כבר נתקלתי במגשים שהם גבוהים מאד לילד (כשהוא יושב בכסא) וזה לא נוח בעליל! יש כסאות עם מגשים נשלפים - לדעתי גימיק נחמד אבל לא כזה נחוץ. (אפשר לנקות גם בלי זה, והלכתית - אין בעיה להשתמש באותו מגש לחלבי ובשרי כי זה משמש רק באוכל קר.)
• כסא יציב.
• כסא רחב - אנחנו לא רצינו כסא צר, בשביל הנוחות גם כשהילד יגדל וישמין.
• כסא חזק - יש כסאות שהמשענת זה רק הריפוד, ויש כאלה שהריפוד על פלסטיק. האחרון חזק יותר.
• אופן הקיפול.

 

אנחנו קנינו את הכסא של ג'וי ב350, ואנחנו מרוצים מאד!

 

http://www.toyland.co.il/items/375728-%D7%9B%D7%A1%D7%90-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C-MIMZY-SNACKER-%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%A6%D7%91%D7%A2-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7-Joie

היללדים גדלים והאוכל נהיה מלכלך.
והם רוצים לאכול לבד ומורחים את כל הכיסא.
הכיסא שלנו משוכלל אבל נוראי. מטונף מארוחה אחת.
מתה להחליף לכיסא של איקאה.
כשקטנים, הם יכולים לאכול בעגלה, בטרמפולינה. חבל על ההשקעה של כיסא מרופד ומשוכלל שמתלכלך מאוד.

בהמלצתה קנינו כזה שיהיה אצל ההורים שלי והוא מעולה!! יש בו הכל!
מה שכן, הוא נראה קצת קטן אבל בינתיים התינוקת קטנה אז אין לי מושג אם הוא באמת קטן או רק נראה ככה.
הוא עולה בערך 280-300.

לבית קנינו כסא גדול של קוסאטו, עם ריפוד עטוף בפלסטיק ומשענת מתכווננת. עכשיו הוא סבבה, אבל מישהי כתבה כאן שכשגדולים זה מתלכלך נורא ואני חוששת לזה. אבל עכשיו באמת נוח עם התכונות שלו. והוא יקר ממש.

(הזה הכוונה זה שהעלית משילב..)

אלא כסא שתופס מקום. קנינו אותו בשילב בתלושים שקיבלנו מתנה לברית..

 

הוא ממש אחלה, חזק ויציב, לדעתי יחזיק מעמד עוד הרבה שנים בקלות.. רק תופס מקום.

ושיהיה לכם נוח לאחסן.

האחות בטיפת חלב הודיע לי שהיא תקבל את החיסון בשני חלקים ...( כי החצי השני חא הגיע למרפאה)
ושאם יהיו תופעות לוואי, זה יהיה בעוד כמה ימים עד שבועיים ולא מיד..
קיוויתי שלא יהיו בכלל
אבל הבת שלי אלופה בתופעות לוואי.. את כולם היה לה... ברוך ה׳ עכשיו יותר טוב...)
(עבר כמעט חודש מחיסון גיל שנה)
בהצלחה!

אתרום לך מנסיוני, אחרי שעברתי סדרות של תרגילים שמצאתי באינטרנט, שהיו מייאשים וקשים מידי.

אני מעלה לך קובץ תרגילים איכותי, לוקח 5 דקות בערך ולא מייאש בכלל.

הם אומרים להקפיד על זה פעמיים שלוש בשבוע, והאמת היא שאני משתדלת לעשות את זה פעמיים ביום...

אני התחברתי מאוד, ומאוד עוזר לבטן. בהצלחה!!

 

20150818075927.docx

אם את לא- שתייה ומנוחה יעבירו אותם בע"ה!! אם לא- להיבדק

ה...

מצד שני גם הרבה זמן לא הייתי במחזור..

השאלה האם להבדק? זה משהו שאמור להדליק נורה אדומה?

במחזור? בטח שזה מדליק נורה אדומה,..
אלא אם כן את מניקה או שהמחזורים שלך לא סדירים...

לא יודעת למה..אבל פתאום היו פעמים שהמחזור היה יותר כואב.

ליציאות מעיים או לתכיפות במתן שתן?

 

אם זו תכיפות במתן שתן, יתכן שיש לך במקביל דלקת בדרכי השתן, ולכן הכאבים.

 

אם זה צורך ביציאת מעיים בזמן מחזור - לא הייתי נבהלת - קורה שפעילות רחמית מעוררת פעילות מעיים. (על אותו עיקרון פועל הזירוז בשמן קיק - מחולל פעולת מעיים נמרצת ומפעיל גם את הרחם. לא שאני ממליצה).

 

אם אחרי השלושה ימים הראשונים של הדימום הכבד יותר זה עדיין לא חולף, יש אולי ענין לגשת להיבדק.

 

באופן כללי, תעקבי אחרי הדפוס של המחזורים הבאים.

 

 

 

אבל לא יוצא כלום.. בנוסף יש כאבים חזקים מהרגיל

כדאי ללכת להיבדק בזריזות. חבל לסבול...

יכול להיות שזה אבנים.. הייתי ממליצה ללכת להיבדק.

דלקת בתוספתן לא באה כשנח לנו.  היא באה כשהיא רוצה.

התיאור של הכאבים והרצון להתפנות, אבל לא יוצא כלום, אופייני גם לדלקת בתוספתן.

אם הכאבים עדיין חזקים, ועוד לא הלכת להיבדק - אנא, לכי הלילה או מחר בבקר.

ושהרופא\ה ימצא את הסיבה לכאבים!

לא לספר לך סיפורים שזה "סתם".  שיסבירו באופן ראוי.

אני מכירה אשה שבסוף תשיעי התלוננה על כאבים, ואמרו לה שזה צירי דמה, לא נורא.  בסופו של דבר התוספתן התפוצץ תוך כדי הלידה.  ב"ה האמא והתינוק בריאים ושלמים, אבל הסיפור היה ארוך ומפחיד.

 

בקיצור - כשכואב מעל ומעבר למצופה - לבדוק!

רפואה שלמה

ניראה לי גם עושים שם היפוך

http://www.hydrotherapy.co.il/%D7%95%D7%95%D7%90%D7%98%D7%A1%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%96%D7%99%D7%AA/

בבית אגד.
מקצועי , נחמד ולא מלחיץ...

עד כמה שידוע לי בכל הבתי חולים לא נותנים לבעלים להשאר כל הלילה. נותנים להם להיות רק בשעות ביקור.
אנחנן בקשנו מהאחות אישור שהוא ישאר קצת יותר מאוחר

כשילדתי בניתוח בלילה שאחריו נתנו לאמא שלי להיות לידי כל הלילה

 

בדר"כ לא נותנים

בלילה אחרי הניתוח הם יותר גמישים.
כנ"ל אם עלית למחלקה מחדר לידה בשעה מאוחרת, יתנו למישהו קרוב או שניים להיות לידך עד יותר מאוחר.

העלו אותי למחלקה באזור 23:30 והאחות די העיפה את בעלי משם כדי שאני אלך לישון. בשאר ימי האשפוז היו פה ושם בעלים של נשים אחרות אחרי שעות ביקור אבל לא בשעות מאוחרות מאד.

הבאנו מזרון מהבית.. לא העירו לנו על כך..

ורק לאחרונה זה השתנה.

בפועל היה לנו יותר נוח שייסע הביתה לבת הגדולה שלנו.

כשילדתי בשבת והייתי בחדר לבד אז העלימו עין. בעיקרון בשבתות יש אולם גדול בבי"ח שהבעלים ישנים שם על מזרונים.

באמצ"ש אין מצב.

פעם באחת הלידות ראיתי זוג בחדר הנקה שליד התינוקיה שהיו שם כל הלילה (לכל כסא יש עמדה ליד ווילון שאפשר לסגור כדי לשמור על פרטיות המניקה) איך שנכנסתי הבעל קם לצאת אבל אמרתי לו שלא מפריע לי שישאר. (בגלל הוילונות)

עקרונית הבעלים לא יכולים להיות בלילה.

כשהייתי שם בלידה האחרונה, הייתה במיטה לידי מישהי אחרי לידה קשה מאוד, ואישרו לבעלה להיות איתה כל הלילה.

אבל מבחינתי - זה היה לא נעים... הם אמנם השתדלו לא לדבר ושלא ירגישו בנוכחותו - אבל בכ"ז מבחינת ההרגשה שלי זה לא היה נעים. ואני בטוחה שגם לו זה היה לא נעים - בלי אפשרות לישון נורמלי, בלי אפשרות ללכת לשירותים...

בקיצור, תחשבו אם זה בכלל טוב.

אם אני זוכרת נכון הבעלים יכולים להיות מ8 בבוקר עד 22 בלילה, אבל בלילות עצמם לא.

כשעוברים להדסה ביבי (אני עברתי לשבת) אז הבעל יכול להישאר איתך ומשלמים רק עליו (לך יש חינם)

אנחנו עברנו לשבת ושילמנו על בעלי 400 ש"ח (ביום חול זה בסביבות 200 נראה לי).

 

ובאמת כמו שכתבו, יש הגיון, את בחדר עם עוד מישהי וזה הרבה פעמים לא נעים לה שגבר מסתובב שם כשהיא אחרי לידה...

בעל אחד ישן עם אשתו איתי בחדר והאחות צעקה עליו בבוקר. אבל ראיתי כאלה שישנו ולא אמרו להם כלום. במיוחד ביולדות ג זה נראה שלאפחד לא אכפת...

גם שיש וילון

מי שמעוניינת שבעלה יהיה איתה שתשלם על חדר פרטי. זה הרבה מעבר לחוצפה להכניס בעל לחדר של נשים!

מי שרוצה להיות עם בעלה שתיקח חדר פרטי.
לא מתאים שבחדר של נשים יהיה בעל של אחרת.

הווילון הפרדה זה לא מספיק בכלל. זז הרבה ושומעים כל דיבור גם אם לוחשים.
גם פוגע במנוחה של היולדות האחרות וגם בפרטיות שלהן.

וכולנו יודעות כמה זה זמן רגיש עם כל הדימומים והכאבים כשאנחנו כל כך רגישות ורוצות את הפרטיות שלנו, אז גבר זר בחדר?

כשהייתי באיכילוב היה שם בעל שנשאר עם אשתו בלילה וזה היה פשוט סיוט!

 

כל הזמן התלחששו וזזו וממש הפריעו לי לישון.

 

לדעתי זה חוסר התחשבות גדול מאד ביולדות אחרות.

כמה לילות וחוזרים הביתה.

ודווקא בגלל שמדובר בכמה ימים, לא יקרה כלום אם היולדת תסתדר כמה שעות בלילה בלי בעלה.

ביום זה פחות נורא שבעלים נמצאים בחדר, גם אם קצת פחות נוח וחופשי.
אבל בלילה זאת הרגשה ממש לא נעימה, שאת ישנה ומעבר לווילון יושב גבר זר.

כמה פעמים ילדתי באמצע הלילה ואיפשרו לבעלי להשאר איתי אם ירצה כדי שיהיה לידי להתאוששות ואחרי חצי שעה, שעה, שלחתי אותו לבית וזה מאז שהרגשתי ככה באחת הלידות כשבעל של יולדת אחרת נשאר בחדר, ממש לא יכלתי לישון עם כל ההורמונים והמצב הגופני אחרי הלידה, כשצמוד לווילון שלי ישב בעל של יולדת כל הלילה.

אני כשילדתי בניתוח חרום הייתי חייבת חייבת מישהו לידי! מה שכן- הבאתי את אמא שלי ולא את בעלי שיהיה יותר נעים לכולן.. 

והיכולת לחשוב יצירתי כדי להתתחשב בסביבה..הוא משהו שגם בתור יולדת צריך להיות.
כשבליל שבת בשתים עשרה בחילה קמתי להניק עם חלוק של בית חולים וכו.. וליד הדלת עמד לי גבר.. זה היה ממש אבל ממש נוראי!!!! נאלצתי להשאר בחדר ההנקה עד שיעוף משם כי הייתי מעט לא צנועה ולדעתי זה הדבר הכי לא הוגן לעשות ליולדת.. לא מכירה אישה שממש חייבת את בעלה לעזרה בשתיים בלילה.. (אלא אם כן בדיוק ילדה.. וגם.. יש להתחשב!)

אבל צריך לזכור שנשים אחרי לידה לא תמיד רק אחרי לידה ולפעמים חייבים את הבעל (או מישהו אחר אבל לא תמיד יש אפשרות למישהו אחר) מנסיון...
וכן לא היה לי הכי נחמד שהיה גבר מהצד השני של הווילון אבל לקחתי את זה בחשבון מראש ובתיק לידה שמתי כובע שאפשר לישון איתו/לשים בקלות וקפוצון או חולצה למקרה שהחלוק לא יהיה צנוע מספיק וכו'...
בית חולים זה לא בית ולא סתם יש כלל שלכל מאושפז (גם ביולדות) מותר מלווה אחד לביחירתו בכל זמן מלבד טיפולים שאינם מאפשרים זאת מבחינה בריאותית...

אני גם בבית מכוסה לגמרי וק"ו בחוץ.
אבל בתור נשים שמגיל אפס מקפידות על צניעות ולא להיות בחברה מעורבת, ובמיוחד בלילה, זמן שינה, ובזמנים רגישים כאלה שגם ככה מרגישות כאובות, צריכות לקום הרבה להתנקות וכו', והרבה פעמים מגלים כתמים על הבגדים מאחור... הרגשה מאוד לא נעימה כשגבר אחר נמצא בחדר.
ואני לא מדברת מבחינת החוק. אלא להתחשבות מעבר למה שאני חייבת. לחשוב לא רק עליי אלא גם על זו שלידי- עד כמה זה קריטי שדווקא בעלי יהיה לידי, ואם כן אז אולי רק חלק מהזמן.
אישית, הרבה פעמים יצאתי להניק בלילה בתינוקיה אפילו שהביאו את התינוק אליי עד למיטה וזה רק כדי שהשותפות בחדר שבחרו להמשיך לישון, ישנו באמת ויצברו כוחות, אפילו שמבחינת הנוחות שלי היה קל בהרבה להניק בחדר.
ח"ו לא שופטת את אלה שנוהגות אחרת או את אלה שבעליהן איתן, לפעמים זה חוסר מודעות, לא כל אחת חושבת ברגעים כאלה שזה אולי מפריע לאחרות
וגם יש מקרים מסויימים לא רגילים-( עזרה פיזית אפשר לבקש ברוב הפעמים מאחות במחלקה) שבהם אפשר להבין את ההכרחיות/ נחיצות דווקא של הבעל.

צריכה עזרה. אישה בדיכאון ל"ע- צריכה עזרה. ולא רק צריכה- חייבת. בלידה הקודמת שלי היתה איתי בחדר אישה עם לידה שהסתבכה והיה לה ל"ע קרע ברחם.. וכל מה שהיא היתה צריכה- קיבלתי בהבנה..

 

מסכימה שיש צורך להתחשב ובאמת עדיף לדעתי אמא / אחות ולא גבר, אבל צריך להבין שיש מקרים מורכבים יותר, זה שאת לא מכירה אישה שחייבת עזרה ב-2 בלילה זה לא אומר שזה לא קיים.

ואני בהחלט חושבת שבמיוחד אישה שבוחרת ללדת בבית חולים דתי צריכה לקחת בחשבון את הנוחות של חברותיה לחדר.. וסתם ככה, אם בעל בשתיים בלילה עומד מחוץ לחדר, כנראה שאשתו ישנה והיא לא צריכה אותו. אז למה לא לרחם עליו ולמה לא. לרחם על השכנות לחדר??

ושם הגיעה שומר והעיף את הבעלים החוצה ב22:00.

הוא ממש נכנס חדר חדר ובדק שאין אורחים חוץ מהיולדות.

 

אולי ביולדות ג' זה שונה כי זה מחלקה של ביות מלא.

ואגב, ביולדות ג' אני הייתי מאושפזת לפני הלידה בשבוע 32, ולא היה מקום בחדרים של הריון בסיכון אז שמו אותי עם יולדת,

ולפי הכללים שלהם לבעלים מותר להישאר בהריון בסיכון, אז גם בעלי ישן איתי חלק מהלילות שם (ברור לי שליולדת זה לא היה נחמד, אבל זה ענין של המחלקה לא שלי, ולי היה ממש חשוב שבעלי יהיה...)

 

(וגם השתמשנו בזה חלק מהלילות כשהיה צורך-הייתי מאושפזת שבוכ)
בברזילי לא יודעץ מה הנוהל אני הייתי יכולה שהוא ישאר אם הייתי רוצה (הייתי לבד בחדר) אבל העדפתי שיהיה עם הילדה מה גם ששם הם הביאו לי אותו לחדר להנקה באמצע הלילה כשהיה צריך וגם הציעו לבוא לקחת אותו מאוחר יותר חזרה אם אני ארצה וכאלה ולא היה לי צורך מיוחד...

המלווה ללילה.

http://www.new-m.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%A7%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%A0%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%99-%D7%97-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%9F.html

בעלי היה איתי עד 1 בלילה והלך רק כי רציתי לישון אף אחד לא אמר כלום

בטח שבבתי חולים הדתיים. אלא אם כן עוברים למלונית. בעין כרם נותנים בביות המלא

בראשון נותנים להישאר בלי בעיה בכלל, בשני- לא זוכרת כי לא היה לי צורך שיישאר. אני חושבת שגם אפשר, אולי עם אישור.

אם זה ממש חשוב לכם, תבררו. אני חושבת שזה הזכות החוקית שלכם . כמו שבכל מחלקה בבית חולים מותר שיהיה מלווה אחד כל הזמן, גבר או אישה

בסוף שבת, ואחותי באה לישון אתי בלילה בספונטניות (על הכורסה) וזה היה ממש כיף וממש עזר!! ממליצה!
אחכ ביולדות ג' ממש רציתי שבעלי יהיה אתי אבל זה לדעתי ממש מפריע לאחרות (אני הייתי רוב הזמן עם מכנסיים וחולצה קצרים-קיץ, רתחתי! ) ואם היה שם גבר זה היה ממש ממש מבאס! ! ובעלי גם היה צריך לנוח אחרי שהיה אתי בלידה כל השבת. ...

קל לידה זה טיפות הומאופתיות?

 

אני הומאופתית.

א. עזרתי לעצמי וליוויתי יולדות נוספות עם הומאופתיה - מזרז, מקל על כאבים, מפיג חששות, פחדים, יאוש (אם מופיע בשלבים מסויימים ) ובכך מזרז שוב את התהליך.

וגם, ככל האפשר, מונע התערבות בתהליך הלידה - חלק מן היולדות שאני ליוויתי היו מיועדות לזירוז. הצלחנו להביא את הגוף לפעול מעצמו כך שלא היה צורך בזירוז.

מדובר כמובן בחומרים ובמינונים שמותאמים אישית, נכון לזמן הלידה.

 

ב. צריך לדעת שתכשיר שמיועד לציבור הרחב מכיל בדרך כלל מינונים נמוכים מאוד שיתכן שלא יועילו. מצד שני אם מתמידים בנטילת הטיפות הן מצטרפות למינון גבוה ואפקטיבי יותר. ומצד שלישי - כיוון שהתכשיר אינו מותאם אישית, יתכן שהוא לא יעלה ולא יוריד כי חסר בו את החומר ההומאופתי שאת זקוקה לו באותו שלב בלידה.

 

ג. באחת הלידות לקחתי בטעות יותר מדי (חומר ספציפי מסויים, שהתאמתי לי אישית), וזה עצר את התהליך (פתיחה של 7 - פשוט ישבנו וחיכינו) ל3-4 שעות - שזה הרבה פעמים זמן ההשפעה של טיפות הומאופתיות.

 

אני לא חושבת שדבר כזה יכול לקרות אם לוקחים תכשיר שמכיל מינונים נמוכים, אבל בכל מקרה, יש לזה פתרון מאוד פשוט - מאז אני לוקחת איתי ללידות בקבוק קטן של קולה או של נס טי. מספיקה לגימה קטנה והקפאין שובר את ההשפעה של ההומאופתיה.

חצי שעה אחר כך הקפאין מתנדף ואפשר לחזור לנסות להשתמש בתכשיר בזהירות.

 

בעז"ה בשעה טובה, ברגע קטון ובידיים מלאות.

מסתבר שזה דילול הומאופתי של צמח אחד - צמח המיצ'לה.

 

אז מצד אחד - זה מתאים לכל יולדת. מכין את הגוף ללידה - מגמיש ומרכך את צוואר הרחם ומגביר את יעילות הצירים. 

אבל מצד שני -לא מטפל בהיבטים רגשיים או בנטיות אישיות שעשויים לעכב או להשפיע על מהלך הלידה (כפי שעושים חומרים הומאופתיים פעילים אחרים שציינתי).

 

עכשיו התחלתי טיפול הומאופטי, ואני לא יכולה לחשוב בכלל על להפסיק לשתות קולה (אני לא שותה קבוע כל יום)

תלוי איזה סוג טיפול קיבלת: אם קיבלת מה שנקרא רמדי או פוטנץ באופן חד פעמי (הומאופתיה קלאסית) - ככל הנראה שברת את ההשפעה של ההומאופתיה אם שתית קולה, וכאילו לא עשית כלום.

 

אם קיבלת טיפות או כדורים הומאופתיים לשימוש רב פעמי (הומאופתיה מודרנית) - לא נורא. תמשיכי את הטיפול מחר.

צריך להרחיק את לקיחת התרופה ההומאופתית לפחות חצי שעה מצריכת קפאין.

מה שאני עושה: למי שחייב קפה על הבוקר, אני ממליצה לשתות קפה, להמתין לפחות חצי שעה, ואז לקחת את הטיפול ולהשתדל לא לשבור את ההשפעה שלו במשך היום, עד למחרת.

 

כשנמצאים בתוך מחלה פעילה, עדיף בכל מקרה להימנע מקפאין ולתת לטיפול ההומאופתי לפעול, אחרת עלולה להתרחש התדרדרות.

 

 

בין היתר, צריכת קפאין היא אחת הסיבות שבגללה טוענים אח"כ טוענים שהומאופתיה לא עובדת...

 

אגב, יש להימנע גם מתמציות צמחים. מה שאומר: תה צמחים למיניהם. תיונים על בסיס פירות ללא קפאין זה בסדר גמור (פסיפלורה, מנגו, היביסקוס, ורד הבר, פירות יער וכו').

 

וכן משחות שיניים על בסיס מנטה - חריפות מדי (מי פה תאידנט למשל, שובר את הטיפול), מסטיק מנטה מהסוג החריף.

 

רפואה שלמה.

גם השתמשתי בלידות האישיות שלי,וגם נשים שאני מלווה בלידה.

ברח׳ יפו.. אצל מני בשוק.
או אצל רינה פארם

מטפטפים מס' מסוים של טיפות - לפי התקדמות ההריון או הצירים - לתוך כוס מים ושותים.

שמשתמשים בו ברפואה האינדיאנית והשימוש בו למעשה מקביל לשימוש האירופי בעלי הפטל.

רק שבדר. קי - היצרנים של הטיפות, מכינים את החומר בדילול הומאופתי בשיטה מיוחדת להם, ולא כתמצית צמחים.

(אני עניתי על הומאופתיה למעלה. ענין אותי לדעת, אז שאלתי אותם עכשיו).

 

מכין את הרחם ללידה.

 

 

נטורופטית שאני מכירה רוקחת בבית סדרת טיפות, ללפני הלידה תוך כדי הלידה ולאחרי הלידה.

היא גם רקחה לי קרם לבנדר שמעתי שזה טוב לתפרים אם חלילה יהיו

אכן הלידה היתה יחסית מהירה, והצירים היו מעולים...בלידה ראשונה.

חושבת ששווה לנסות.

קניתי דרך האנטרנט ב"רינה פארם"

במה זה עוזר?
מתי כדאי להתחיל לקחת?

"עשויות מצמח המיצ'לה"

וגם "שאלתי".

 

לגבי מתי להתחיל - נדמה לי שהם ממליצים משבוע 36. את יכולה לקרוא באתר שלהם, או בטח יש הוראות בעלון לצרכן של התכשיר.

גם אני חשבתי שהרופאה לא הביאה לי לעשות הערכת משקל והתקשרתי אליה.. מסתבר שההערכה שעשיתי לפני שבועיים/ שלושה רלוונטית ולא צריך לעשות שוב..
היה לך אולטראסאונד מעקב לאחרונה? אולי זה אותו עניין כמו שהיה לי.. אם לא- תתקשרי למרפאה ותבררי..

לגבי שאר הדברים- נחכה לחכמות ממני..
בהצלחה!

בקשר לשאר - לא יודעת.

ולגבי הכאב, נשמע כמו שריר פנימי שנתפס, תנסי לעסות שם קצת כדי לחמם את המקום ולשחרר, אם לא הולך זה יעבור לבד.

לא כי יצא משהו חריג, ככה אמרו לי לעשות מראש...

ולגבי הערכת משקל- תשאלי את הרופאה, מוזר לי שיש לזה גבול... תמיד אפשר לעשות אולטראסאונד ולראות...

במשך שעה, שעה וחצי ואז מפסיקים!!!!

בטח זה כבר לא רלוינטי לך... אבל.. מה איצך?

ואז כתבת שזה אכן נכון..והיית בהלם קצת מההפרש הקטן מהלידה הקודמת..
את ההריון שלי גיליתי מעט אחריך..
אז די עקבתי אחריך...
עכשיו כשילדת ולי נשאר עוד חודש אני פתאם קולטת שזה אמיתי ושזה קרוב..

שיהיה מלא מזל טוב!גידול קל ונעים!
איזה תאריך לידה מקסים!

 

ניתן למצוא אותם בבתי מרקחת ובסופר פארם.

 

 

אם המחזור לא סדיר אולי כדאי גם לפנות לרופאת נשים כדי לסדר אותו.

בכל מקרה, יש נשים רבות שהמחזור שלהן לא סדיר והן מצליחות להיכנס להריון ואפילו יחסית מהר אז לא להילחץ.

 

 

 

אבל יש בשמן זית רמת חמיצות שאני לא בטוחה שתהיה טובה.. אולי זה יגרום לה להרגשה של צריבה או שריפה

שמן שקדים אמור להיות שמנוני למדי.

המדריכה המליצה על שמן זית ואמרה שאפשר לצרף כמה טיפות של נבט חיטה.
כמובן שמן זית איכותי.

שלא יגיע לנרתיק.. משם הדרך לפטריה קצרה.. לצערי..
לפי מה שאני יודעת עדיף לא שמן נבט חיטה לא בגלל שהוא לא טוב.. רק בגלל שהוא יכול לעורר את עניין הפטריות.
-במחשבה שניה, אולי אם זה רק כמה טיפות.. אז זה לא מזיק...
בכולאופן... בהצלחה

ואני לא אותן...

עלה לי 26 ש"ח, בקבוק זכוכית כחול כזה..

ועוד שאלה קטנה -
אמורים לעשות רק ממש בפתח, נכון? אני מפחדת שאני לא עושה את זה טוב...

תודה רבה!