אולי מדובר ברופא לחוץ?
האם הרופא אמר לך משהו?
האם עשית בדיקת דם לוודא שהכל תקין, זאת חזקה, יש ברזל, סידן, B12, אין בעיית סוכר, בלוטת תריס וכו' ?
האם קורה מסביבך משהו שמלחיץ אותך?
לא ציינת מדוע היה עליך לעבור גרידה. האם הסיבה לגרידה יכולה להיות סיבה להפלה?
הדימום אמור להיות דומה למחזור, אולי טיפה יותר כבד או ממושך.
אולי תפני למכון פוע"ה ותשאלי לדעתם.
בהצלחה!
לא הכול ברור, כנראה בגלל העריכה...
דימום אחרי הפלה - כמו דימום אחרי לידה, וזה שונה מאד מאישה לאישה.
בעז"ה נקווה שלא יהיו לך הפלות יותר ורק תלדי בשלום.
יחד עם זה, אני מליצה לך בחום לערוך בדיקות ע"מ לברר מה סיבת ההפלות שעברת. לא תמיד ניתן לאתרם, אך צריך להשתדל.
אם תרצי - את מוזמנת לפנות אלי עבור רשימת הבדיקות.
שנשמע רק בשורות טובות!
שלום לכן,
אני חדשה בפורום וקצת מבולבלת...
אני בשבוע 38+6, הרגשתי כל הלילה צירים די סדירים אם כי לא ממש כואבים...
הלכתי למיון יולדות ואמרו לי שיש לי 80% מחיקה, פתיחה 1.5, וראש בספינה מינוס שתים. ו.... החזירו אותי הביתה. אמרו לי לעקוב...
מה זה אומר לעקוב?
כל הזמן יש לי צרצורים כאלה, לא מספיק כואבים...
האם הנתונים הללו מראים על לידה קרובה? זה אמור לקרות תוך יום או שאתקע ככה שבועיים?
בכל הלידות הקודמות שלי ילדתי עם ירידת מים ומיד אפידורל, כך שאני לא ממש סגורה על מינון הצירים וחוזקם....
איך אדע מתי לנסוע לבית חולים בשבת, (בלי שיחזירו אותי כמובן..), אם אי כל הזמן מרגישה צרצורים כאלה....
כך היה גם לי. 90-95 במנוחה ועשיתי בדיקות אקו לב והולטר והכל היה תקין. את יכולה לבקש
מרופאת הנשים הפניה לקרדיולוג והוא יתן לך בדיקות רק כדי שתרגעי.
הלב בהחלט מתאמץ יותר בהריון כי נפח הדם עולה אז יש לו יותר עבודה, חשוב בכל זאת לשים לב שאין בעיה וזה משהו חריג חלילה.
ובבקשה גשי לאחות ותבדוק, כפי שאת רואה לא כולם מבינים, ומבלבלים מושגים וערכים רפואים, עד כדי סכנה ממש.
דופק 200 זו הפרעת קצב שלא ניתן לחיות אתה יותר מכמה דקות, פשוט תתפתח בצקת ריאות מיידית.
יש גם ברמי לוי אם אני לא טועה
בהריון הקודם לקחתי מידה l וזה היה ממש מממש קטן.
ואני נחשבת רזה.
אחכ בעלי הביא לי לבית חולים xl וזה היה ממש טוב.
נראה לי שגם אחרי קיסרי אומרים לחכות 6 שבועות עם החדרה של טמפונים וגביעוניות לנרתיק.
במיוחד אם התחילה פתיחה לפני הניתוח
כעיקרון, זה בעיה להרים יותר מ4 קילו...
זה כמובן משהו שאי אפשר לעמוד בו, כי ילד שוקל יותר מזה, ושלוש חלב עם שתי קילו סוכר כבר עוברים את זה....
אבל מומלץ להרים מה שפחות.
אם את מדברת על משקל של ילד - אז אל תרימי אותו בעמידה, אלא שבי על כסא ותמשכי אותו אליך לברכיים, זה בריא הרבה יותר.
העובר מתחשב 
. כשהרחם לא מחזיק מספיק את ההריון בעצמו, צריך לשמור.
אז איך מרימים תינוק בן שנה? מתיישבים וקוראים לו אלייך. מרימים אותו אליך כשאת במצב ישיבה.
(עכשיו ראיתי שככה כתבה התאומה 
).
אם ההריון חלש, אז גם לא גוללים תריסים בחבל.
גם לא מרימים אפילו לא בקבוק ליטר וחצי מלא מים.
אם ככה אז אסור להוציא תינוק ממיטתו ואסור לצאת איתו לגינה ואסור לעשות קניות ואסור לצאת בכלל כי בקיץ צריכים לצאת עם הרבה מים ולא בקבוק קטן, ואסור לבשל ארוחה למשפחה כי סיר מלא שוקל יותר ואסור לא לגור בקומה א' כי אחרת צריך להרים דברים, בקיצור זה לא נכון
כשאת מרימה משקל כבד תכווצי את ריצפת האגן (כמו להתאפק לשירותים) או שתאספי את הבטן (לנשוף ולהרגיש את הטבור נכנס פנימה)
מה שלומכן? זה לא קשור להיריון...אבל ... כשאני עושה מתן שתן אז שורף לי וכשאני יושבת זה קצת מציק וכששמתי קצת אלוורה כדי להרגיע כי שרף לי...אז אני מרגישה אי נוחות...אבל האלוורה עוזרת ומרגיעה קצת אבל עדיין מציק בקטנה ובקיום יחסי אישות זה שורף מרגיש לי כמו שריטה כואבת..וחוץ מזה שבוע איחור בווסת....יש לכן מושג מה זה יכול להיות? אשמח לתגובות למה אני מזה לחוצה מזה...מפחיד אותי כי זה פעם ראשונה שככה קורה לי....אשמח לתגובות עזרה ולא הפחיד כי אני גם ככה בלחץ...תודה
אני אגלה לך מה רשי כותב- "ניתנה רשות לרופאים לרפא".
אה, אופסי, הצדיק לא התייחס לזה? מצטערת. אולי כי הוא לא חולק על רש"י ועל דברי חכמים כתובים.
אני מתפללת בבשבילך, שאמונת חכמים העיוורת שלך (ואני אוסיף גם המוטעית והמסוכנת) לא תפגע בך בהמשך הדרך (עייני- פרשת הרב ברלנד והרב שיינברג. ולא חסר). ואם חלילה מישו במצב של סכנת חיים, תקחי אותו לבי"ח ולא תשאירי אותו לבית עם תפילות בלבד רק בגלל ש"היה פעם רופא שהשאיר כדור בבטן של החולה". זה נכון. אבל היו גם מאות, עשרות, אלפים, מקרים של הצלה.
חשוב לי לומר- אני לא מתנגדת חלילה להיוועצות ברבנים, וכמובן וכמובן שהכל מה' יתברך ורק מאיתו ובסופו של דבר אנו מאמינים כי תפילות חשובות לביטול גזירות וכו. אבל, די כבר עם העבודת אלילים הזו ושטיפת המח.
אני מבטיחה לך שהוא לא ישן כי ריחם עליך שמגיעות לך עוד שעות שינה 
כל עוד היא בטווח הנורמלי, ואת רואה שיש לה התקדמות כל הזמן- עומדת, הולכת כשהיא מחזיקה בחפצים, מתחילה לעמוד לכמה שניות וכד'- אין לך מה לדאוג.
אאל"ט עד שנתיים זה עוד נחשב נורמלי.
אין סיבה להלחץ... פשוט לעשות... אין לך מושג כמה שזה יכול להועיל...
לפעמים רק כמה תרגילים פשוטים שהפזיוטרפיסטית תתן לך ותראי התקדמות.
הנורמה זה עד שנה וארבע , אולי וחצי וזה חריגים...
למה לחכות ולהתחיל רק אז?
אני הייתי מתחילה לטפל.
בהצלחה יקירה...
התווך הוא מגיל שנה עד שנה וחצי.
וזה שהיא הולכת תוך כדי החזקה ברהיטים רק מראה שהיא מסוגלת ללכת רק יש את השלב של האומץ להתחיל ללכת מבלי להחזיק ובשלב הזה קצת קשה לה.
אני לא הייתי ממהרת לשום מקום.
רק לתת לה כל הזמן לזחול.
הרבה הרבה על הרצפה.
זה כל הסוד
עוד מעט היא תגלה שהיא יודעת ויכולה.
גם שלי מתחילים בגיל הזה ללכת, זה סביר לגמרי.
גם אנחנו לפעמים מפחדים לעשות משהו ואחר כך מגלים שמזמן כבר ידענו ויכולנו, נכון? 
לא יודעת האם יש דרך לטפל בזה וכמה היא מרחיקה לכת, באופן כללי מציעה ללמוד את השינויים שקורים וללמוד לאהוב אותם או לפחות להשלים איתם.
התרבות מוכרת לנו עם נשים שגופם נראה מושלם וצריך לזכור שזה עם הרבה ניתוחים ופוטושופ...
זה לא ליפול או לא ליפול, זו לא האפשרות.
זה שאחרי הלידה אסורים. נקודה. עד שטובלים בשמחה ובהתרגשות וזה מדהים כמה שמרגש.
נכון, זה קשה וצריך למצוא דרך איך להתמודד עם התקופה,
אחת העיצות שעזרו לי זה לא לדבר על הקושי יותר מידי עם הבעל. זה גורם לקושי לגדול(במיוחד לקושי של הבעל),לדבר עם אחרים כן עוזר וקצת מרגיע.
וב"ה כשיש ביד תינוק אז נותנים אהבה לתינוק זה טיפונת מיקל.
ו- להיות בקשר עם רב מאז שמתחילים להיטהר כדי לעשות כמה שפחות טעויות ולעלות על קשיים בהיטהרות מוקדם,
לא לעשות יותר מידי בדיקות כדי לא לפצוע.
ולהתפלל על זה, שתעברי את והוא את התקופה בקלות ובנחת.
ולגבי בעלך, הוא יעשה את העבודה עם עצמו איך לא ליפול, את תהיי חזקה כלפי עצמך שזו לא אפשרות.
בהצלחה,
ותדעי שזה עובר.
על זה.. יש נשים שכלכך לא רוצות שום מגע. הכל כואב ולא רוצים לפעמים אפילו לטבול (אם זה מגיע מהר... ושיגיע לך בטיל..).
אם יהיה לך קשה אז בואי לפה... תפרקי... ונעודד אותך.
ותחבקי את התינוק המוווווווןןןןןןן!!!! זה לא יפה להגיד (ואל תגלו לבעלי) אבל זה מגע קצת מפצה לפעמים..
גם אני ממש פחדתי לפני הלידה מהתקופה הארוכה של האיסור בעיקר בגלל שאני אחת שיש לה חשק יותר מהממוצע ולא יכלתי לדמיין תקופה כל כך ארוכה של ריחוק. בפועל זה היה לי יותר קל משבועיים רגילים שאסורים החשק המיני ירד לאפס אחרי הלידה והייתי מאוד מוטרדת מזה חוץ מזה שיש מציאות חדשה בבית יש תינוק בבית זה משנה המוון היה לי מוזר שפתאום היינו מותרים שפתאום צריך להתייחס לרצונות שלך ושל בעלך אחרי שחודש שלם את כולך רק למען התינוק. לוקח זמן עד שלומדים לאזן בין היחס לבעל והתינוק וגם החשק עולה בצורה הדרגתית.
הזמן הזה עובר כ"כ מהר, ברווחים של שעתיים שלוש בין הנקה להנקה...
מסכימה עם האנונימית מעליי, דווקא לי היה ממש קשה אחרי הלידה.. לא מבינה למה דווקא בזמן קשה כמו אחרי לידה גם אסורים... כ"כ מבאס...
אבל זה כל כך מתוק אח"כ כשמותרים, זה ממש ממש מרגיש כמו אחרי החתונה...
אני מקבלת את זה כגזירה, יש הרבה מצוות שקשה לקיים ואין לנו מה לעשות, כך ציוונו אבינו שבשמים...
בהריון בלידה בחינוך בחיים וכו'
אז גם בזה יש סיעתא דשמיא ענקית ורק צריך לרצות את הטוב ביותר
ככל שנשמרים ככה יש השפעה של אור מלמעלה על השלום בית על האהבה והאחווה ובכלל - אני רואה את זה במוחש!!!
אתכפיא על הרגש עושהה המממווווןןןןן נחת רוח לריבונו של עולם שנותן לכם אוצר קטן עוד רגע..
תנו לקב"ה חיבוק ענק ע"י שכל פעם שקשה תגידו לו (בלב או במילים) "זה (האתכפיא) בשבילך באהבה ענקית"
אצלנו כשהיה קשה וכמעט ח"ו.. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו שיווו כמה חוגגים שם למעלה על האתכפיא שלנו
אני מאד ממליצה להתייעץ עם רב כדי לברר בדיוק מתי אפשר להתחיל לנסות להיטהר אחרי הלידה במיוחד עם יש חשש לנפילות. יתכן שתקבלי יותר הקלות כדי למנוע מצבים כאלו.
ושווה כמובן לדבר כזוג איך אתם עוזרים לעצמכם לא ליפול ולשמור על הקשר הזוגי הריגשי גם בלי המגע. התקופה שאחרי הלידה מטלטלת עם כל הקשיים שבה וצריך הרבה "עוגנים" כדי לעבור אותה בטוב,
דברים שעוזרים לי-
לדאוג שיהיו ארוחות טובות לתקופה שאחרי הלידה (אם לבשל ולהקפיא מראש ואם מהקהילה והמשפחה)
למצוא זמנים שבהם מדברים
אצלנו כבר נהייתה מסורת לצאת לארוחת ערב שבועיים אחרי הלידה, אפילו עם התינוק. להתלבש ולאכול כמו שאר בני האדם ממש עזר לי ולנו לשאוף עוד אוויר כדי לחזור לשגרה העמוסה של אחרי הלידה.
לקבל כל עזרה שמציעים לך בשתי ידיים כדי להקל מהעומס, הרבה מהקושי מתעצם מהעייפות ועומס.
אבל יכול להיות ארוך.
את מוזמנת לפנות באישי
ולהקפיד מאד לא להרים כבד בסיטואציה כזו זה מאד מאד חשוב כדי לא לגרום משהו למטה באגן או באזור התפר...
חוץ מזה הכל אותו הדבר וגם הבדיקות
לגבי הלידה זה שונה מצד אחד זה לא לוקח שעות.. אבל מצד שני את מרגישה שאת בלידה ראשונה במקום שניה הכאבים מאד חזקים..(אבל קחי בחשבון שכל גוף שונה מהשני ויתכן בהחלט שבגלל שלא עברת צירים בראשון יקח במשך יממה הצירים כמו בלידה ראשונה אמיתית והרבה שמעתי שכך עבר להן.).
חוץ מזה גם הדימום אחרי לידה רגילה הוא שונה לחלוטין בניתוח, תוך שבוע שבועיים את יכולה להיות נקיה. (אל תקחי זאת כדעה הלכתית) ולידה רגילה הדימום כבד מאד, בהתחלה למשך שבוע שבועיים, ולאחר מכן זה כמו מחזור רגיל שלא נפסק רק לאחר חודשיים...
אבל הרבה יותר קל להסתובב ולהרים דברים ולהתאושש בכלל לאחר לידה רגילה
בהצלחה יקרה ולידה קלה. ולבסוף שתצאי בידיים מלאות .
לפעמים היו לי הרגשות כאילו התפר עומד "להיפתח", אבל לדעתי זה היה סתם פסיכולוגי.
ללידה התכוננתי הרבה - יותר מדי (הייתי משוגעת ולקחתי רופאה פרטית. אבל זה לא נצרך אם הולכים לבית-חולים שמעודד גישה טבעית או לידות רגילות).
אפשר לנסוע עם עגלה פתוחה גם ברכבת וגם באוטובוסים וזה לא עולה כסף,
למעט שעות הבוקר (7-9) שאז או שמשלמים או שצריך לקפל את העגלה..
בהצלחה ונסיעה טובה!
באוטובוס בד"כ יש פחות מקום לעגלות
בהריון ראשון וכבר עברתי את התאריך..
היום הייתי במעקב הריון עודף וכשהאחות חיברה אותי למוניטור היא אומרת כזה "היי, הרגשתי ציר".. אני לא הרגשתי כלום ושאלתי אותה איך היא יודעת?
אז היא אמרה שהיא הרגישה בבטן (שלי כמובן..)
עכשיו יש לי קצת התכווצויות של מחזור אבל ממש לא סדירות ולא מאד כואבות..
ואני שואלת:
חוץ מהכאב- איך אני גם יכולה להרגיש חיצונית ציר?
איך היא ידעה להרגיש כשאני לא הרגשתי?
וכמה זמן אני יכולה להיות עם התכוצויות כאלה עד הלידה בעז"ה?
תודה!!
תחכי שיהיה סדיר וכואב.
יכול לקחת גם כמה ימים עם צירים כאלו ויכול להתפתח מהר מאוד
ותוך שלוש שעות ילדתי.
מהתכווצות להתכווצות זה נהיה יותר עוצמתי. נשמע שיש לך סף כאב גבוה.
תהיי עם האצבע על הדופק. בעיקר לקפיצות בעוצמה של הכאב.
אם יש לך נסיעה של יותר מחצי שעה עד לביה"ח אל תחכי לצירים חזקים - אצלי מרמה של כאבי מחזור סבירים, זה בבת אחת קפץ לצירים שכבר לא יכולתי לשבת.
בעז"ה בשעה טובה 
.
שהם התקשויות של הרחם, לפעמים קצת כואבות.
נראה לי שכשיהיו צירים אמיתיים את פשוט תדעי. תמדדי כל כמה זמן יש ציר כזה, ותרשמי לך.
ככה תוכלי לראות אם יש סדירות ואם הזמן מתקצר בין ציר לציר.
ככל שעובר הזמן, ויש צירים סדירים שהזמן ביניהם מתקצר בהדרגה, והכאב שלהם עולה בהדרגה- זה סימן שאלו צירים אמיתיים.
היתה לי בדיוק את אותה בעיה..
אני פשוט הלכתי לבית חולים כשהיו מרווחים של בערך 5-7 דקות בין כל ציר (היתה נסיעה של חצי שעה בערך..)
והייתי בטוחה שישלחו אותנו חזרה הביתה אבל כבר הייתי בפתיחה של 3.5
אבל היו לי צירים במשך שלושה ימים, אז מצד אחד תהיי עם יד על הדופק לבדוק מרווחים בין הצירים ומצד שני תהיי מוכנה לה שזה יכול להיות גם כמה ימים ככה...
שיהיה בהצלחה, בקלות ובידיים מלאות מתרגשת בשבילך
יש נשים שמתפתחת אצלן לידה, גם עם צירים לא ממש סדירים.
מה יהיה על ארוחת הצהריים והבית..זה רק הריון ראשון. מה עם אחרי הלידה ומה עם הריון שני ושלישי וכו' ועוד הפתעות שיש בחיים שבהן לא תוכלי לתפקד ב100 אחוז?
אין מה לעשות, זה המצב ולא תמיד את או בעלך תוכלו להיות 100 אחוז מתפקדים. זה הזמן להודות בפני בן הזוג שאת חלשה ולא יכולה לעשות כך וכך, ופשוט לבקש עזרה. אם זו עזרה טכנית- שהוא יעשה במקומך או עזרה נפשית- של הבנה וקבלה שהבית עכשיו לא לגמרי מתפקד.
תנסי להקל על עצמך- ארוחות פשוטות יותר, אולי לקנות חד"פ וכד'.
ותנסי לשתות שתיה קרה ומתוקה, אולי זה יעזור לך לשתות יותר.
אסור לכל אחד, בוודאי שאסור לאשה בהריון.
כמו שהמדריכים אומרים לחניכים - "מי שלא שותה בפה שותה בוריד"
ההחלטה שלך, אבל בהחלט יכולה להבין אותך שקשה לך לשתות מים.
לכן הקב"ה ברא מיץ, מרק (אפשר לבשל, לקרר אותו ולשתות אותו קר), וגם מלון ואבטיח.
אם תאכלי אבטיח שלם כל יום (או חצי אבטיח, תלוי איזה גודל הוא), לא תצטרכי לשתות, וב"ה תהיי רוויה.
האבטיח איננו רק סוכר אדום. יש בו שפע ויטמינים ומינרלים (אפשר למצוא רשימה במרשתת).
שלל הויטמינים והמינרלים יוסיפו לך כוח, נוסף על הנוזלים מהפרי המדהים הזה.
אולי חסר לך ברזל או משהו אחר.
החום שיש לנו מאוד מעיק. נכון, ובכל זאת, את חייבת לשתות, או לאכול את הנוזלים = לאכול אבטיח.
בתאבון ובהצלחה!
והגוף שלך עובד קשה!
אז תשתי משהו שאת אוהבת, העיקר לשתות, תחזיקי במקפיא אוכל מוכן שאפשר ברגע להכין במיקרו, מה לעשות, ושהוא ינקה או עוזרת. אין ברירה-את צריכה עזרה
עד שבעלי קנה לי במידה יותר גדולה.