פורום הריון ולידה (עמוד 4563)

יכול להיות שבגלל שהוא כבר גדול אז זה פחות משביע ומוצקים יותר משביעים בגיל הזה

לא להוריד פחמימות באופן דרסטי.

את צריכה את הקלוריות האלו בשביל החלב.

 

את יכולה להוריד את כל המתוקים והשמנים והמטוגנים אבל אל תורידי מנת פחמימה לכל ארוחה.

אני מרגישה שיש לי פחות חלב . בלי קשר לרעב של התינוק. הוא יונק הרבה ברוך ה

לא עושים דיאטה בהנקה! הפוך, בהנקה יש תאבון מוגבר וכל היום רעבים!!!

רק בבוקר, בערב, בלילה ואולי קצת במשך היום. הוא כבר אמור לאכול פירות, ירקות מבושלים, גבינות וכו'.

כך זה אצלי בכל אופן ולכן נראה לי שכן אפשר לעשות דיאטה בשלב הזה.

תינוק אמור לינוק כמה שמתאים לו ולאמא שלו.

יש תינוקות שיונקים הרבה.  כמה וכמה פעמים ביום, וגם משלבים מוצקים פה ושם.

 

מבחינה ביולוגית, בלי קשר לתרבות, או למה שנהוג בשכונה, רצוי שתינוק יינק הרבה.  חלב האם מספק לחמודים האלה גם מערכת חיסונית משופרת, וגם אהבה, ורגיעה ועוד שפע דברים טובים, לא רק תזונה.

 

הנקה היא הענקה.

 

ולפותחת - החלב נוצר ממה שאנו אוכלות ושותות.  ככל שנגביל את עצמנו, אנו עלולות גם להגביל את כמות החלב שיהיה לנו לספק לתינוק.  אולי תוכלי להשאיר את האוכל כרגיל, ולבטל מתוקים \ מטוגנים ולהוסיף פעילות ספורטיבית?  אפשר לשים את החמוד בעגלה, וללכת איתו הליכה מהירה מאוד, למשך 30-60 דקות מספר פעמים בשבוע (אולי בלילה, כדי לא להיות בחוץ בחום...).

 

בהצלחה!

אבל לא מבינה בזה ממש..
ניסיתי לעודד
נחכה לחכמות יותר!

כי האפידורל לט השפיע.
זה נשמע ככה בערך- אבל בצרחות שלי..
המילדת:תתקדמי קצת שאבדוק אותך.
אני-חא יכולה לזוז!!!
המילדת-תתישבי כדי..
אנזי-לא יכולה לזוז!!!כואב לי!!!
וכו...
אומרים שיותר קת ללדת כי כל האגן גמיש יותר
אבל כשאי אפשר להרגיע את הצירים כי כואב לעשות תנועות סיבוביות או לזוז בלידה.. אז כואב

40 דקות מהתחלה (בבית) עד הסוף (בבית חולים)

וכ"כ כאב לי שכשהגענו לבית חולים רק בכיתי למיילדות שיוציאו אתו ממני כבר

ילדתי 4-5 דקות אחרי שהגעתי למיון

הכי מהר שנגיע לבי"ח זה תוך שעה..

וגם אני חוששת שלא אוכל להיות בתנועה בגלל הכאבים האלה.

בהתחלה, מיד אחרי הלידה, הכאבים נמשכים? או שיש איזו הקלה מיידית אחרי הלידה?

אני לא יכולה לדמיין גם להיות אחרי לידה וגם להמשיך עם הכאבים...

כי את חייבת לזוז וכי אין מי שיעזור לך טכנית..
של ח לי חודש להתייצב סופית ועוד חודשיים אחר כך גרורות..)-;

לא יכולה לענות לך לגבי הכאב בלידה כזאת, אבל כן יכולה להגיד שיותר מומלץ ללדת בלי אפידורל עם סימפיזיוליזיס.
הסיבה היא שהכאב שאת מרגישה מגן על הגוף שלך מתנועות מזיקות, וכשאת עם אפידורל את לא מרגישה את הכאב ואת עלולה לעשות תנועה שתזיק לגוף.

אני לא אומרת שלא לקחת אפידורל, אבל כן חשוב לדעת את זה כדי לקבל החלטה וכדי להתנהל נכון בלידה.

אני בשאיפה לא לקחת אפידורל, עקרונית.

אבל תהיתי אם כדאי בגלל הכאבים הנוספים. אז תודה על המידע!

וירקות באמת לא משביעים.

כדאי להתחיל בהדרגה לעבור לפחממות מלאות.

אל תוותרי פתאום על כל המאכלים שאת אוהבת, אבל תאכלי הרבה אוכל בריא, ורק בסוף, תפנקי את עצמך במשהו טעים.

לפי שבועות ומשקל התחלתי שלך. - אולי זה ירגיע אותך שכולם עולים במשקל.

צריך לשים לב לאכול מספיק וטוב, חלבונים למשל וגם סידן, ברזל וכו'.

כמו שכתבו חטיפים וממתקים כדאי להמעיט.

לעצור את הרעב של התינוק!

כלומר, לעצור את האיתותים שלו שהוא זקוק לחומרי בנייה טובים כדי לבנות את הגוף - פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים, מינרלים...

תצטרכי לחנך אותו שאוכלים רק בזמן ארוחות, אפילו שהוא צריך  לבנות את הגוף שלו ולגדול  בכל רגע ורגע.

נראה לך שתצליחי לחנך אותו ללכת הפוך מהצרכים שלו? 

(הכל בחיוך ובקריצה. תאכלי נשמה, תאכלי. כמה שיותר דברים טובים  יותר טוב. ממש לא רק ירקות. תאכלי טוב ובריא ומשביע.)

אבל מעבר לזה, תשאלי דיאטנית טובה (לקופת חולים אמורה להיות אחת כזו...), אני הבנתי שחלבונים (ביצים/ מוצרי חלב/ בשר / דגים) אמורים לאכול בכמות כפולה, אבל בשום פנים ואופן לא פחמימות, כי מה שגורם לעלות מאוד זה הפחמימות.

תבררי על זה אצל מישהי מוסמכת יותר ממני...

בהצלחה!!

אני אמורה לעלות בין 11.5-16 קילו..

אבל איך זה אמור להתחלק בחודשים?

כלומר איך אני יודעת שאני לא עולה יותר מידי בחודש?

יש כאלו שעושות בחודש שישי/ שביעי "קפיצת גדילה", ואח"כ לא גדלות הרבה,

ויש שנשארות קטנות עד חודש שמיני ואז גדלות מאוד.

זה צריך להיות טיפה יותר מהרגיל. ולהקפיד על אוכל בריא כמה שאפשר.
ולשתות מיים! זה חשוב נןרא בהרין וגם עוזר לדיאטה..

לא אמורים לעלות יותר מדי בהריון. וכל קילו מיותר שתעלי תצטרכי לעבוד עליו אח"כ. ובנוסף זה גם מחמיר את הסימני מתיחה.

 

אני הייתי בדיוק כמוך! אז העפנו מהבית את כ-ל השטויות! זהו, אין ממתקים, אין חטיפים, אין קורנפלקס.

מצד שני מאוד השקענו בפירות וירקות! הפירות היו במקום ממתקים והירקות במקום חטיפים.

נכון, הסתובבתי 9 חודשים בתחושה של רעב תמידי ושל דיאטה אבל זה שווה את זה בעיני...

היום אני באמצע תשיעי ועליתי 10 קילו  עד עכשיו שמבחינתי זאת הייתה השאיפה (להגיע לסוף הריון עם 11-12 קילו נוספים).

 

לגבי המחשבונים, בעיני זה בלבולי שכל כי יש חודשים שעולים יותר ויש חודשים שעולים פחות והמחשבונים הם לינאריים בד"כ.

 

אני עליתי הרבה בהתחלה ובסוף פחות למרות שבד"כ זה הפוך...

למשל בחודש שישי לא עליתי אפילו קילו אחד!

בשביעי 2 קילו, בשמיני קילו, ובתשיעי בינתיים קילו וחצי.

אז את רוב העליה עשיתי בחודשרביעי- חמישי.

 

פשוט במקום נשנושים, תפזרי את הארוחות על יותר פעמים ביום. אני למשל הייתי אוכלת איזה 5 ארוחות ביום אבל יותר קטנות (ככה היה נוח לי...)

 

למשל בבוקר כשאני קמה, הייתי שותה קפה + כמה שקדים. ופרי

אח"כ בסביבות 11 הייתי אוכלת כריך עם חביתה, גבינה וירקות + פרי

באיזור 14 הייתי אוכלת ארוחה רצינית בשרית (עם הרבה ירקות מבושלים, הייתי מגוונת הרבה, ופחממות מורכבות שנותנות תחושב של שובע למשל עדשים, קינואה, בורגול, אורז מלא וכו')

באיזור 17 הייתי אוכלת איזה פרי עם יוגורט או ירקות חתוכים עם גבינה ואם ממש היה בא לי איזה פחממה הייתי מנשנשת את זה עם פריכיות אורז

ובערב בסביבות 20-21 הייתי אוכלת מרק ירקות שתמיד נמצא לי במקרר כ-ל ההריון (מכינה אחד כזה ענק כל תחילת שבוע) ובפנים שמה גם קטניות כלשהם במקום שקדי מרק או קרוטונים (עדשים, גריסים וכאלה)

 

ומתפנקת פעם ביום עם 2-3 תמרים במקום שוקולד...

 

/

להגיד לך שזה כיף? ממש לא... אני מתה על שטויותץ וכאלה וזה קשה לי רצח!

אבל בעיני שווה את זה...

ופעם בשבוע גם הייתי מתפרעת על דברים ממש מוגזמים כמו גלידות ועוגות גבינה (בד"כ בשבת....)

 

אין שום צורך לאכול בהגזמה. את הכל צריך להוריד אח"כ

ואני הבן אדם האחרון שיש לו זמן! מה שעשיתי זה הקדשתי ערב אחד לבישולין בשבוע וחילקתי הכל למנות קטנות והקםאתי. שמעי זה דורש השקעה! אני לא אגיד שלא .. וזה גם יותר יקר בד''כ, אבל שווה את זה בעיני... חוצמזה שככהגם התינוק מקבל אוכל בריא ומזין ולא שטויות

לק"י

הבעיה היא שחלק מהנשים סובלות מבחילות/ הקאות/ נגעלות מכל מיני מאכלים, ואז עדיף לאכול אוכל פחות בריא וכו', אבל לאכול משהו.

באופן כללי, אני בעד ארוחות מסודרות.
אבל מתקשה לעמוד בזה בתקופות רעב

והבנתי שזו תופעה ידועה,
אז יש מקום לאופטימיות....

קיבלתי אחרי 5 חודשים.
ואז אחרי 7 שבועות שוב.
ואז נכנסתי להריון.

אחרי 3 חודשים קיבלתי מחזור. זה היה אחרי הלידה הראשונה. בשאר הלידות לא לקחתי סיכון ומנעתי מההתחלה.

וזה היה סיוט. טבלתי כשהיתה בת חודשיים.

כשהייתה בת 3 חודשים הייתי אמורה לטבול במוצאי שבת,

ואז ביום שישי התחלתי להרגיש רע. אפילו להרים קנקן למזוג שתיה 

לא הייתי מסוגלת, והבדיקה בשבת בבוקר הייתה לא תקינה...

כמובן שלא טבלתי. הייתה לי דלקת רצינית שם...

וכשהבת הייתה בת 5 חודשים קיבלתי והצלחתי להיטהר אחרי חודש...

זה היה הסיוט של החיים...

היא ינקה 15 חודשים. 

ורק חצי שנה אחרי שגמרה לינוק נכנסתי שוב להריון.

אחרי שהגוף התייבש מכל החלב.

בהצלחה. ואל תתייאשי, זה עובר.

כל שעתיים וחצי בערך ועם מוצץ

הדימום חזק מאוד או שנמשך יותר מדי זמן, שאז כדאי לבדוק מה קורה והאם אין שאריות הריון ברחם.

שיש להם הסדר עם מכבי הוא מומחה ברמה בינלאומית

הוא פרטי ועובד עם כללית, בקניון. ממש טוב ומומלץ

המכון נשים בבני ברק, הייתי כבר בכמה ואין כמוהם.
אבל ההחלטה היא קודם כל אם את מעוניינת לעשות אצל רופא פרטי או במכוניפ- במכונים הם מחוייבים להחליף כל 3 שנים את המכשור כך שאני מעדיפה לעשות במכונים ולא בפרטי.
בכל אופן- ממש ממש ממש ממליצה על מכון נשים מכבי בני ברק.

רופא מעולה ממש בכל הבדיקות שהזכרת ויש לו תמיד תורים ארוכים מאד

 

בהצלחה!

יש את ד"ר אורנה לוינסון ביהוד (במרפאה של פרופסור רונאל)

יש את ד"ר ליאת גינדיס שהיא גם מצוינת

 

הכי הכי טובים (בארץ אפילו) באזור הזה זה פרו' אחירון ופרו' מלינגר אבל אני בטוחה שהם לוקחים סכומים מאוד מאוד נאים. 

בסקירת מערכות מוקדמת אצל יגאל וקסמן

היה נחמד ומקצועי ועשה את העבודה

גם כל כרופאים היו תפוסים כשהתקשרתי והוא בערך היחיד שהיה לו פנוי ב"ה

 

כל שאר הבדיקות לא עשיתי..בהצלחה

ללא אמבטיה,
היה בסדר גמור.

רק בשמינית קניתי עגלת אמבטיה. במובנים מסויימים זה היה מאוד נח.

אני אישית מאד אוהבת את האמבטיה (ודווקא קשה)

כשיוצאים צריך משהו שמתאים גם לתינוק וגם לילד הגדול (גם אם זה ילד ראשון אפשר כבר לחשוב על זה)

וגם בבית לדעתי זה ממש ממש לא משמעותי,

במיוחד אם את משכיבה מגיל לידה בעריסה שאז אין שום צורך באמבטיה

היא סה"כ טובה.

ובטח שאפשר להסתדר בלי אמבטיה.

ויום אחד כשתהיה לנו אפשרות להתפנק מאוד הייתי רוצה עגלת אמבטיה.

אבל זה לא ממש חובה.

ואפשר בקלות להסתדר בלעדיה

התינוקות שלי עד כה היו גדולות, כך שאחרי חודשיים שלושה האמבטיה לא רלוונטית עבורן.

הסתדרנו מצוין עם עגלה רגילה, שנשכבת לגמרי ואפילו קצת פחות מלגמרי.

לחמישית קנינו עגלת אמבטיה במקום עריסה (כי בבית שעברנו אליו לא היה מקום לשים בחדרנו עריסה).

בקיצור, אפשר בהחלט בלי זה. אפשר לשים בעגלה מזרן כזה, ואז זה רך יותר.

ובאמת - החיסרון בעגלת אמבטיה שהיא לא מתקפלת לגודל קטן (גם כשמחליפים לטיולון. לפחות כך זה אצלי).

זה נראה לי מסורבל ומגושם.

 

יש לי מזרון כזה מיוחד שמקטין את העגלה ומרפד אותה יותר ובכך נחסכת האמבטיה..

במדריד של ד"ר בייבי
הייתי מרוצה מאוד
הילדה ישנה שם בנוחות
זה נוח שזה טיולון שמתאים לשינה ובכל מצב אפשר לישון גם כשגדולים יותר
היא כבר בת שנה ורק לפני איזה חודש עברנו לטיולון למרות שקיבלנו אותו לפני שנולדה. ..
הסלקל מתחבר נוח ממש, ואפשר לסגור אותה כמעט כמו אמבטיה. מאוד זולה.
חסרונות: קצת כבדה ולא נוח להשכיב בה בבית בלילה מגיל מסוים
בילד הבא אשמח להתפנק עם אמבטיה זולה. ..הלוואי

מהסיבה הפשוטה שאמבטיה זה דבר כבד ואנחנו בקומה גבוהה.

לא מתחרטת לרגע.
מאורר מאוד בקיץ.
לדאוג לכסות טוב בחורף.

זהו.

יש לי עגלת אמבטיה. היו זמנים שהשתמשתי יותר, והיו זמנים שזה לא היה נוח.
רק מה, יש מעלה באמבטיה, שגם כשנמצאים בחוץ יכולים להיות על הבטן. במיוחד לתינוקות שלא אוהבים על הבטן ובחוץ כן רגועים

שימי לב שזה לא תחליף לאמבטיה. לתינוקות קטנים לא בריא להיות הרבה זמן במצב חצי ישיבה בסלקל, צריך להשכיב אותם בטיולון.

וזה היה בסדר גמור

ורק כדי להרגיע זה לא אחת למאה- זו אחת לאלף! להבנתי גלולות מונעות99.9%
לרוב כשיש הריון עם גלולות זה בגלל כדור שנשכח או אנטיביוטיקה שנלקחה ביחד עם גלולות. בקיצור, בגלל שלא מנעו לפי ההוראות.

את חייבת, הכל ייראה לך יותר יציב וידידותי אחרי לילה ארוך של שינה עמוקה. חיבוק גדול! מבינה אותך.

את אמא, את לומדת לתואר, איך יכול להיות שמשהו דפוק אצלך. די, תכתבי שאת מהממת כדי שאוכל להמשיך בחיים המשעממים שלי.

 

תודה.

להיות פתוחה לאפשריות שונות.

 

למה אני מתכוונת? לי יש הפרש של שנה ותשעה ימים בין אחד לשני. בשום אופן לא יכולתי בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים לטפל בשניהם לאורך כל היממה.

אומנם לצערי, באותה תקופה בעלי היה אברך ואני עבדתי, כך שממילא את הגדול הוצאנו למסגרת ( את הבאים בתור כבר גידלתי בבית). אבל גם אם לא, הייתי מוכרחה למצוא לגדול סידור, לפחות לכמה שעות בבוקר כי בלילות הייתי עסוקה בלרקוד עם התינוק השני כדי להקל על גזים...

 

טיפ נוסף - לפני כל הנקה שבה בן השנה שלי היה נוכח וער, הכנתי לו בקבוק (לצערי  הוא שתה מטרנה - אוי ייסורי המצפון ) והושבתי אותו ברוב טקס בכיסא האוטו של הקטן.

מדהים איך בגיל שנה, שנה וחודש, הוא כבר התגייס לעזרה בדברים פעוטים והרגיש אחריות כלפי התינוק. עד היום אני זוכרת לו את זה לטובה.

 

המון סבלנות, המון חום, ומהנסיון שלי זו היתה הלידה שבה הילד הגדול יותר קיבל את הבא אחריו בקלות ובטבעיות, ובזמן הקצר ביותר.

בלידות הבאות היו לי הפרשים יותר גדולים, וזה היה להם פחות פשוט.

 

את שניהם השכבתי במיטות תינוק. בחדר היו שתי מיטות תינוק.

זה עזר גם בשלבים מאוחרים יותר - כשהיה להם צורך להיות עסוקים בשקט במשהו מעניין עם עצמם, כל אחד ישב במיטה שלו עם ענייניו. ועזר גם כדי להפריד בינהם בזמנים פרועים כשהיו גדולים קצת יותר (שני בנים שובבים ).

 

בחודשים הראשונים גם שעת ההשכבה של הגדול היתה מעט מורכבת - הקטן סבל מגזים, או שבשעה הזו כבר היה לי פחות חלב והוא היה זקוק להנקות תכופות, והגדול היה בעצם בעצמו תינוק שאי אפשר לתת לו לחכות, וצריך להאכיל ולהשכיב אותו בצורה מסודרת בשעה קבועה.

לשעות האלה צריך למצוא פתרון יצירתי.

 

שיהיה בשעה טובה בעז"ה ובהצלחה רבה.

קוביות, לגו גדול, פאזלים מעץ שמכניסים אחד אחד, מכוניות, בובות, כלי אוכל, בימבה, תוף, קשקשן... בהצלחה

אם הגדול כבר הולך, יותר נוח, והוא גם יכול לעזור קצת, להביא מוצץ, מימחטה, חיתול, משחק. 

אני מקווה שבעלך יוכל לעזור לפחות בערב/ לילה.

ושזה בסדר!!! זה לא הופך אותך לאמא פחות טובה!
הצטרפות תינוק למשפחה דורשת תקופת הסתגלות-שאורכה משתנה ממשפחה למשפחה.

לגבי ההתנהלות היימיומית עם שני קטנים:
לרוב,ההתמודדות עם ילד שני היא קלה יותר כיוון שהוא נכנס צמערכת משפחתית מובנית. יש כבר סדר יום בסיסי שבשלב מסויים גם הוא יצטרף אליו.
אפשר להתארגן על חומרי יצירה, חוברות, ספרים...
מה שעשיתי עם הגדולה שלי בגיל הזה היה יצירות סביב ספר מסויים. יש באינטרנט מלא רעיונות.
נגיד-מעשה בממישה בלונים.
אז כמובח משחקי בלונים כלשהם
דפי צביעה
ציירתי לה חמישה בלונים והיא הדביקה מדבקות על הבלון כמסגרת-לפי הצבעיח שבסיפור
הדבקת מדבקות לפי דגם
וכן הלאה.

בהצלחה!

היא צריכה עוד טיפה לגדול בשביל יצירות.

אבל בהחלט אני עושה על הרעיונות האלה 'גזור ושמור'..
תודה!

את לא יכולה לדעת מראש מה יהיה, כמה הקטן ידרוש אותך, איך את תרגישי וכו
ממליצה קודם כל להכניס לראש שמה שאת עושה זה המקסימום וזה הכי הכי טוב להם, זה מה שה' נתן לך והוא נתן לך את הכוחות, ודווקא את נבחרת להיות האמא שלהם כי איך שאת מתנהלת זה הכי הכי טוב לילדים שלך.
ובלי נקיפות מצפון, מותר לתינוק / לגדול לבכות כי כרגע החלטת שאין לך אפשרות אחרת, ומותר לאמא להיכנס לשירותים גם אם שניים צורחים, ומותר לתת לגדול משהו מתוק כדי שישב בשקט קצת.
אם אתם בבית, קחי את סדר היום ב'איזי', לפי המצב- אולי הגדול לא חייב לאכול מיד כשמתעורר, אולי לא חייב שעת שינה מוקדמת...
אני הייתי מניחה לגדול משחקים בתוך המיטת תינוק, והיה משחק בזה כמה זמן אחרי שהתעורר.
עוד משהו, קחי עזרה במה שרק אפשר- חד פעמי, בייביסיטר, ניקיון וכו. בעיני, ניקיון זה מחוץ לתחום בכזה מצב,
חובה- דאגי שיהיה לך מתי לישון! גם בשבילך וגם בשביל הילדים. אצלי, בתחילה הגדול היה במסגרת, בשלב כלשהו בהמשך הרגלתי לסדר יום בו שניהם ישנים צהריים יחד, ואז גם אני הלכתי לישון ...

 

 

אבל ממה שראיתי אצל גיסתי, בזמן ההנקה את יכולה להקריא סיפורים, לשחק עם הגדול/ה.

 

ויש סיעתא דישמיא עם כל ילד וילד.

כמובן שאת מצידך תתכונני כמה שאפשר אבל בעז"ה תראי שד' שולח לך כוחות לגדל אותם.

מנסיון של שניים בהפרש שנה וארבע (הגדול עדיין לא הלך כשהקטנה נולדה וזה היה באמצע החורף) בעלי היה אז יוצא מוקדם וחוזר בשעות הערב.
מנסה להיזכר בכמה מהדברים שעזרו לי בזמן הלא כל כך פשוט של אחרי הלידה..:
א. לקחתי בייביסיטר שהגיעה הביתה שעה או שעה וחצי ביום בדיוק בשעה הסוערת של ההשכבה. נתתי לה לשחק עם הגדול ואז טיפלתי בקטנה מקלחת הנקה וכו׳ ואחר כך היא שמרה על הקטנה ואני הייתי כולי עם הגדול - ארוחת ערב מקלחת השכבה סיפור. זה הציל אותי!! והזמנתי את אחת הבנות של השכנים שלא לקחה סכום גדול כי היא רק בת 12 אבל לצורך העניין זה הספיק כי הכל איתי בבית כשאני בעצם משגיחה והיא רק עוזרת.
ב. כל מה שאפשר להיעזר - לקבל הצעות עזרה של שכנות, משפחה וכד׳. כשנסעתי פעם ב.. להורים נסעתי בשעות אחה״צ לקחתי איתי בגדים ובקבוקים והם עזרו לי להאכיל אותם ארוחת ערב לקלח ולארגן לשינה וכך נרדמו בדרך חזרה הביתה ורק העברתי אותם למיטות.
ג. להתארגן מראש לשעות הקשות - בבקרים כשהגדול היה במעון (אפשר כשאחד ישן) ארגנתי מגבות באמבטיה ובגדים על השידה לאחרי המקלחת ולבוקר שלמחרת, כך שהיה לי מוכן לזמנים העמוסים.
ד.פתחתי לול קמפינג בסלון. כך יכולתי לשים את הגדול עם משחקים בפנים כשאני מניקה על הספה או כאשר בישלתי/ארגנתי או לחילופין את הקטנה בלול שתהיה מוגנת כשהגדול הסתובב.
ה. שניהם במיטות תינוק - הקטנה בחדר שלנו והגדול בחדר אחר - לחסוך יקיצות משותפות בלילות
ו. תפקידים קבועים - בעלי קם בלילות לילד גדול ואני לקטנה. אחרת אפשר להיות ערים רוב הלילה..
ז. מנשא! כשלקחתי את הגדול למעון ובחזרה שמתי את התינוקת במנשא וכך הרמתי את הגדול (שהתחיל ללכת רק בגיל שנה וחצי)
ח. אישית לא ממליצה על עגלת תאומים במיוחד אם יש לכם רכב. בעיניי זה סתם מסורבל וכבד. אם את בכיוון לקנות אחת כזו תבקשי מחברים להשאיל לשבוע ותראי, אם נוח לך - תקני גם.
ט. ההתחלה קצת קשה אבל בהמשך נהיה הרבה יותר קל. היום כשהילדים שלנו בני שלוש ושנה ושמונה, הכל ביחד - מקלחת, ארוחת ערב, השכבה, הלבשה. הכל כפול אמנם אבל כיף לעשות זאת לשניהם יחדיו.
י. תתכונני נפשית שלא הכל יתקתק. אז יהיה קצת בלגן ולא תספיקי תמיד הכל ויהיו יותר ארוחות חפוזות אבל הכל שווה את האושר..

הכי חשוב!!! לא לוותר על זמן זוגי! בעומס הנוצר והמרוץ מעניין לעניין ומילד לילד אפשר לשכוח את עצמכם. ממליצה בחום להקדיש ערב קבוע בשבוע שזה הערב שלכם! אפשר להזמין בייביסיטר ולצאת, להשאיר את הילדים אצל סבא וסבתא לכמה שעות (מהגדול לא חלמתי להיפרד בגיל חודש לכמה שעות ועם הקטנה כבר הבנתי שהיא רק תרוויח אם אבא ואמא שלה ינשמו קצת..) או סתם להישאר בבית ביחד בכיף בלי לנקות לבשל לסדר לטלפן לעבוד.. רק אתם.
בהצלחה!
ואל תשכחו להנות מהמתנות!

יש פה עצות מעולות שאחרות כתבו, ממש.

 

אהמ אהמ, אז ככה:

כחודש לפני הלידה, בעלי היקר ואני ישבנו ונסחנו לעצמנו כללים. למשל:

א .עושים ה-כ-ל כדי לשמור על שפיות (בפועל: לקחנו לפעמים עזרה לנקיון, חודשיים אכלנו בכלים חד פעמיים- מה שלא עשינו מעולם קודם לכן)

ב. הזוגיות שלנו היא מעל הכל, כשאנחנו אוהבים- הכל אפשרי! (בפועל: לצאת יחד מדי פעם, הוצאנו את הקטן מחדר השינה שלנו בגיל מוקדם יחסית)

ג. אין נקיפות מצפון ולא משווים את עצמנו לאחרים!!!!!!

ד. אי אפשר להבטיח שיהיה שקט ורגוע בבית כל הזמן. לא נורא אם אחד מהם בוכה לפעמים, או שניהם. לא להתרגש מזה.

ה. להתכונן לתקופה קצת לחוצה מבחינה כלכלית, לא להבהל.

 

אלו חלק מהכללים שלנו. לכל אחד יש את שלו...

 

זו תקופה אינטנסיבית מאד, אבל האמיני לי, הלב שלי לא היה מעולם כ"כ אוהב.

 

אולי כדאי לך לראות איך את יכולה להקל על עצמך. 

אני העדפתי להיות רק עם הקטן בבית, אחרת הייתי מתחרפנת.

אם זה מתאים לך- מעולה!, אם פחות- כדאי למצוא פתרון.

אני ילדתי את הראשונים שלי בהפרש דומה. זכור לי שהיה מאוד נוח שהקטן ישן אחר הצהריים, וכך היה לי פנאי להאכיל ולהשכיב את הגדולה.

ממליצה לקרוא את הלוחשת לתינוקות כדי ללמוד איך ליצור סדר יום לתינוק. ברגע שיש סדר, את יודעת להערך ולתמרן בין שנים.

 

לא היה פשוט, אבל אחר כך ממש כיף שהילדים צפופים.

 

לידה משמחת, בריאות ונחת!

בין נהוראי לתהל > שנה ו-3.
בין תהל לשוהם > שנה וחצי.

אז ככה...
שתהל שלי נולדה, היה לי מאוד לא קל.
אני לא אשכח את נקיפות המצפון שהיו לי אז
איך עשיתי את זה לנהוראי שלי...
איך נלקחתי ממנו
איך אני מעזה להתחלק ביחס בינו לבינה
ממש היה לי קשה.
הוא היה משחק איתי ותהל מתעוררת ובוכה לאכול,
אני קמה מהמשחק ומתנצלת בפניו ובוכה יחד איתה.
וכל הזמן מבקשת ממנו סליחה סליחה סליחה...

סתם כך, באמצע היום, הייתי מביטה בתמונות שלו ובוכה
לקח לי זמן לעכל את העניין הזה,
שיש פה עוד תינוקת שזקוקה כעת ליחס, אחרי שהתרגלתי לתת לו 24/7 את מלוא תשומת הלב.

אחרי כמה זמן, חודש בערך, זה התחיל להסתדר:

א. קבעתי לעצמי שעה איתו ביחד לבד לבד - זמן איכות
בעלי היה מתייחס לתהל ואני רק איתו ואז מתחלפים.
יושבת איתו על השטיח למשחק, ציורים, חיבוקים וסיפורים.

ב. התחלתי לסגל לתהל סדר יום,
ותינוקות טריים בד"כ ישנים די הרבה בחודשים הראשונים
אז היה לי יותר זמן איתו כשאני יודעת מתי היא תאכל,
ומתי תישן, ומתי תהיה איתנו (וכשהייתה ערה הייתי משתפת אותו בכל דבר... תביא לה בובה, תראה איזו יד קטנה, אוי היא אוהבת אותך! תראה איך היא מביטה בך).

ג. שיתופים והמון, בוא תעזור לי לקלח אותו/ה
תביא לי טיטול, תביא את הבקבוק, תעזור לי להאכיל אותו
לשתף ולשתף בכל הזדמנות.

ד. משתמשת המון במנשא ואז הידיים פנויות אליו.

אחרי תקופה מסויימת הודתי בפה מלא תודה:
תהל זו המתנה הטובה ביותר שיכולנו להעניק לנהוראי!
הקשר שנרקם בניהם, ההיקשרות, האהבה, אין לזה תחליף.
אין יום שהם לא צמודים... קשורים מאוד.

ונהוראי השתנה רק לטובה, מבכור מפונקי -
למד לחלוק, קיבל אחריות, קיבל תואר בכור ובוגר, למד לעזור ולשמור. איזו מתנה זו. זה נהדר.

ואנחנו חיזקנו, הזכרנו, עודדנו בכל הזדמנות
כמה שהוא אח בוגר! איך הוא עוזר! איך הוא מתחלק!
וזה התבטא בתחומים רבים,
יש לו זמן איכות רק שלו איתנו, עניינים של בוגרים
הולך עם אבא להסתפר/איתי לקניות
הולך לישון מאוחר יותר מהקטנים... ועוד.

חשוב מאוד לרומם אותם. זה יוצר הרגשה בוגרת מצידם
ולא חס וחלילה קיפוח או מאיפה היא באה עכשיו

בהצלחה ובשעה טובה!

דבר שני לי יש שתי בנות בהפרש של שנה וחודשיים.( וגיליתי לפני שבועיים שאני שוב בהריון )

אני לא אשקר היה לי קשה ועדין מאד קשה לי

האמת  יותר קשה לי עכשיו כשהגדולה בת 3 והקטנה בת שנה ו-10. מאשר כשהן היו קטנות.

פשוט עכשיו הן גדולות ויש להן רצונות הן יודעות בדיוק מה הן רוצות כל היום הן רבות ועושות שטויות ואני מתפוצצת.

אבל דבר אחד אני יכולה להגיד לך לא היה לי עזרה בכלל ואין לי עזרה בכלום! 

אני פשוט זורמת עם החיים ואם מה שהן דורשות כי בסופו של דבר זה לא ממש עוזר לשמוע מאחרים כי כל ילד וכל הורה הוא עולם אחר.

הדבר שהכי עזר ועוזר זה האמונה לדעת שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה והוא לא היה עושה לי את זה אם לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה.

והכי חשוב אל תכנסי ללחץ או היסטריה פשוט תיהי רגועה שהכל יעבור בשלום ויש לך את הכוחות להתמודד עם זה.

ובאמת להודות!!!!!!!!!!!!

שיהיה לך בשעה טובה הרבה הרבה נחת מהילדים ולידה קלה.

אם תרצי אשמח לעזור לך  בשמחה בכל מה שאוכל!!!!!!!!!!!

תפני אלי באישי בשמחה!

בעניין מריבות בין אחים - לפחות הבוקר זה עבד כמה פעמים -

אם הילדים רבים או צועקים או בוכים על שזה חטף לו וזה לא רוצה לשחק איתו וכו' וכדו', פשוט להתעלם ולעסוק בעניינים שלי, ואם באים אלי בטענות על האחים לומר "בואו תסתדרו בעצמכם" "בואו תדברו ביניכם" (אפילו בן שנתיים קלט תוך כמה דקות שאני לא מגיבה על כל (קול) זעקה שלו ופתאום הסתדר יפה.)

לחזור על זה שוב ושוב בכל פעם שמגיעים אלי להתנות צרותיהם (שכמובן הן לא צרות אמיתיות אלא רק שלא מסתדרים ביניהם במשחקים וכדו'). כבר כמה שעות שהם משחקים מקסים והמריבות (בינתיים ) פשוט נעלמו! הלוואי שימשיך ככה.

אבל אם את מתפוצצת ואז מתערבת זה רק מגביר את המריבות. הרי אנחנו מציעים להם פשרות מוכתבות מבחוץ שלא מגיעות מהם ואז זה לא באמת פשרה שלהם ולכן יש מתח. אבל אם הילדים כועסים אחד על השני ומבינים שההורים לא מתערבים להם, רוב הסיכויים שתוך דקות מעטות הם ישלימו. 

בהצלחה!

אז רק אומר לך שגם לי יש הפרש כזה (פחות או יותר), ואם אני הצלחתי לשרוד - אז זה אפשרי לכולן... (אבל גם אצלי הגדולה הייתה במסגרת).

והיום, כשהם גדולים, זה פשוט כיף! יש להם חבר צמוד (למרות המין השונה), לי יש שני עוזרים צעירים, הם משחקים ביחד ומתכננים דברים ביחד. כמה פעמים שאלו אותי אם הם תאומים... (הם כמעט באותו גובה, וכשרואים אותם עם זוג התאומים שאחריהם חושבים שכולם אצלנו באים בזוגות)

בהצלחה רבה, יקרה!

גם אצלי הם באותו הפרש

לפני הלידה קניתי הרבה שטויות- מתנות יום הולדת קטנות כאלה ב-5 ש"ח, וכל פעם נתתי לגדול מתנה בשם הקטן שמאוד אוהב אותו.

נכון ש'שונא מתנות יחיה' אבל זה ממש עזר לי כי זה הכניס בגדול (שהיה עדיין קטן) מוטיבציה לעזור- להביא מגבונים לחים מהספה, להביא את הפלאפון שמצלצל וכו'.

עוד דבר שכבר כתבו כאן- בזמן ההנקה זה ממש מוצלח לקרוא לגדול ספר,

ולדעתי אם את יכולה להכניס מעכשיו למסגרת (רצוי לא להעביר את הגדול שינויים עם לידת הקטן..) אז עדיף.

שלי היה במסגרת אבל אחרי שבועיים יצא ל,חופש גדול, של שלושה שבועות- שרדתי את זה אבל אין ספק שזה דרש כחות מיוחדים, ואת אמורה גם קצת לנוח..

בקשר לנקיון ולסדר בבית- תרפי. כולם יחיו עם קצת בלאגן ולכלוך. את כרגע במשימה הרבה יותר חשובה.

 

היום הקטן שלי בן שנה וקצת, הגדול בן שנתיים- עוד מעט וחצי- והקשר ביניהם מדהים. הם פשוט מאוהבים אחד בשני.

מתעוררים בבוקר ומחכים לראות אחד את השני.

 

לפני הלידה התחלתי להסביר לגדול מה יש לאמא בבטן ולהראות לו תינוקות של אחרים, להגיד לו שעוד מעט גם לו יהיה אחד כזה וצריך לטפל בו.. (אגב זה התינוק 'שלו'..).

כשבאנו מהבית חולים הגדול עזר לדחוף את העגלה עם הקטן ולהכניס אותו הביתה וככה הוא בעצם לקח חלק בלהביא אותו. אני מאוד אהבתי את הרעיון, אפילו צילמתי..

 

עוד משהו שהטריד אותי..

לפני הלידה התחילו לי רגשות אשמה בנוגע לגדול- למה אני עושה לו את זה וכל כך מהר לוקחת לו את הזכות להיות תינוק. 

אז דבר ראשון חשוב כל הזמן לזכור שגם הגדול הוא עדיין קטן,

ודבר שני- עכשיו אני מבינה שהדבר הכי טוב שנתתי לו בחיים זה את אחיו- ב"ה הם פשוט מקסימים יחד.

 

המון המון הצלחה, סבלנות, ותזכרי שגם את צריכה לנוח!!

גם לי יהיה הפרש בין השניים ולא חשבתי על הקושי. ידעתי שיהיה אך לא כמה. תודה על הטיפים הנהדרים ועל האמת ״כן, זה הולך להיות קשה״!

שה׳ יתן לכן הרבה כח. ותרוו נחת.

כמה המלצות מאד מומלצות:

1. לא להכניס לראש שזה קשה או שתהיה קנאה

2. להראות המון אהבה לגדולה

3. בזמן הנקה להתייחס לגדולה- אני הייתי קוראת לה סיפור, באיזשהו שלב בכל פעם שהנקתי היא הייתה מביאה לי ספר והולכת לשחק במשהו אחר.. אבל זה נתן לה תחושה שזמן ההנקה זה זמן שהוא בשבילה (במיוחד שגמלתי אותה חודשיים וחצי לפני הלידה).

4. לשטף את הגדולה בגידול של התינוק- תביאי חיתול/טיטול/מגבונים. להראות לה איך את מקלחת (יכולה לעמוד על שרפרף ולשכשך ידיים כאילו הים מקלחת)., לתת לה להחזיק כשהיא יושבת ואת כמובן מחזיקה איתה.

 

איך להעסיק:

1. סיפורים

2. לצייר ציורים/מדבקות/ פלסטלינה

3. משחקי הרכבה שמתאימים לה

4. בריכה (עם השגחה)

5. עגלה ובובה

 

ואל תדאגי, זה כייף לגדל צמודים (למרות שבהתחלה זה קצת קשה) עליי זה אפילו הקל שיש לה חברה והיום כשיש עוד קטנצ'יק זה כבר ממש תענוג

בין הגדולים היה הפרש של שנה וב"ה עם כל הקושי הטכני מוצאים פתרונות.

מסכימה מאד עם נונימי ההמלצות שלה מצוינות.

אצלי הגדול היה במסגרת והקטנה היתה איתי עד שהסתיימה חופשת הלידה .

הכל עובר מאד מהר והיום הם בני 18 ו 17 וממש לא זוכרים את הקשיים.

תהני מהם ותגדלי אותם בנחת.

ואם קצת בוכים לא נורא לומדים לנענע את העגלה עם הרגל ולהלביש את הגדול וכד' עם הידיים .

בהצלחה

אני גידלתי שתי בנות שההפרש ביניהן שנה ורבע. עד גיל 5-6 זה כמו כמעט כמו לגדל תאומות אז מה הבעיה שלך ? ההפרש ביניהן נפתח כשהקטנה עוכבה עוד שנה בגן והגדולה למדה לכן בהמשך בבית הספר שנה מעליה. אז הן נהפכו לאחיות. היום האחיות בנות 28 ו-29 ושום דבר רע לא קרה להן גם בלי העצות (שלא היה ני שיתן לי ולא היה בכלל אינטרנט).

אם את חוששת וכו' - אל תהיי אמא. טפלי בילדים של אחרים.

אולי לך זה היה קל ולא רצית עצות אבל לא כולם כמוך.
יועץ, אולי. חכם, לא.

אמנם שני ההורים מגדילם את הילדים, אבל בדרך הטבע האמא נמצאת יותר עם הילדים, ולכן חווה יותר קושי.

הפותחת לא התלוננה על ההפרש שיהיה ועל הולדת הילדים (במקום אחר היא אפילו אמרה ששמחה בו), אלא רק ביקשה עצות מבעלות ניסיון איך לעשות זאת בצורה קלה ובריאה.

פעם היו מבקשים עצות כאלה על ספסל גם השעשועים, היום אפשר לקבל אותן (והרבה יותר) גם באינטרנט.

לא זכור לי שקשה,

אמא שלי אמרה לי עכשיו יש לך שני תינוקים בבית שצריכים לאכול כל שלוש שעות.

וכל פעם שהייתי מניקה הייתי מספרת לגדול סיפורים.

ולאט לאט המשפחה לומדת להתרגל תינוק החדש.

ועכשיו זה הכי כיף להם בעולם. הם ממש כמו שני תאומים.

וסתם סיפור הבן הגדול נסע לקיטנה של סבתא והקטנה פשוט בכתה בלילה כי היא התגעגעה אליו.

בכל גידול יש קשה ויש יותר קשה.

שתדעי להסתכל על הטוב.

בהצלחה

כרגע לא מספיקה.
אבל אכתוב ברגע שאוכל.
יש מחשבות שעלו בי וגם שאלות על דברים שכתבתן.
ממש תודה באופן אישי לכל מי שהגיבה!!

ותודה על ההגנה בתגובות ל'יועץ חכם'-
זה בסדר.ממש לא מתייחסת לתגובה כזאת.רק מרחמת על כזאת תת רמה.

יש לי ניסיון - ארבעה צפופים - כשהגדול היה בן 4 ורבע נולד הרביעי.

שיהיה בשעה טובה.

נראה לי שכרגע אין מה יותר מדי להתכונן. אלא להיות רגועה, לנוח כשאפשר.

 

את בעומס ולחץ ועסוקה בלצלוח מבחנים
הוא בחופש ורוצה להיות עם אשתו. ..
דברו על זה, תבינו זא"ז, ותלחיטו איך אפשר מתוךהבנה לדאוג לשניכם ולזוגיות .

בעזרת ה' יעבור בקרוב. (עוד מעט נגמרים המבחנים, לא? את לומדת באלול או שיש לך קצת זמן להרפות עד אחרי החגים?)

 

נסי להבין את בעלך - הייתם אסורים תקופה לא קצרה, הוא מתגעגע אליך, והוא עוד בחופש ולא בשגרה. הוא ממש היה רוצה לנצל את הזמן הזה להנות ממך ומהקטנצי'ק ביחד, ובמקום זה את קבורה בספרים...

 

לא שאני לא מבינה אותך, גם אני פרפקציוניסטית מבחינת הלימודים. אני זוכרת את התקופה שהייתי הולכת לישון יחד עם בעלי, אבל אז קמה באמצע הלילה ומתחילה ללמוד שוב. זה לא קל. ובייחוד שהתינוק תובע את שלו.

 

תהיה לך חופשה בקרוב? את תספיקי לנצל איתו חלק מבין הזמנים ולצאת קצת לטייל? או שאולי תגידי לו שאת מבטיחה לו חופשה נעימה בבין הזמנים הבא בזמן החגים עד סמסטר א'? תחשבי איך את עושה את זה שהוא יבין שהוא חשוב לך, אבל כרגע לצערך את נאלצת ללמוד ושתעריכי מאוד אם הוא יעזור לך עם התינוק עכשיו ואת מבטיחה לפצות אותו בהמשך (אבל תחשבי איך את באמת מפצה אותו, איך את עושה לו משהו שירגיש שהוא חשוב לך ומשמעותי...)

וגם, כשאת יכולה, נגיד בשבת, אם את לא לומדת בשבת - להיות כל כולך איתו. ככל שתזמי מעצמך את הקרבה אליו בזמנים שנוחים לך, הוא ירגיש פחות צורך "לנדנד", כי כרגע הוא מרגיש בתחתית סולם העדיפויות (היה רגיל להיות במקום הראשון ועכשיו קודם התינוק/הלימודים.)

גם אני עכשיו בתקופה לחוצה של מבחנים וצריכה ללמוד כדי לעבור ויש את פיצית המתוקה ויש גם בעל שחוזר מהעבודה ורוצה צומי.

קודם כל תדברי איתו על הנושא בנחת! שידע איך את מרגישה ותנסו למצוא ביחד פתרונות שמתאימים לשניכם. ותסתכלי רגע מנקודת מבט אחרת, יש לך בעל שכ"כ אוהב אותך! רק מחפש את הרגעים הקטנים והמתוקים איתך. תשמחי על זה


אצלי למשל היה לי מאד קשה לקום בבוקר כשהוא מתארגן לעבודה אחרי לילה של הנקות, רציתי רק להמשיל לישון עם הקטנה עד ההנקה הבאה. אבל ראיתי כמה שזה עושה טוב לבעלי וגם הקטנה כבר ב"ה ישנה יותר בלילה אז אני מתעוררת איתו וביחד פותחים את היום. ככה גם אני מתחילה את היום בשעה נורמלית ויש לי יותר זמן, וככה יש לשנינו כמה דקות ביחד ושנינו מרוויחים את השני.

בתור מישהי שמייעצת המון לזוגות את צריכה להודות לקבה שאחרי לידה והוא רוצה קרבה ולא להפך..
ב.אפשר להסביר לו בעדינות ועם כל הקושי להקצות חצי שעה ביום לנישוקים וזמן שלכם יחד..בכל השאר נסי ללמוד או אפילו לשתף אותו בלמידה שלך- תתפלאי יכול להיות שהוא ממש יאהב את מה שתלמדי אותו ואת תרויחי כפליים- גם תלמדי יותר טוב וגם תהני מבעלך.
בהצלחה רבה!
א

פעם היו מיילדים כבר ב 37 בקייסרי ככה ש38 זה בסדר גמור

כמה טוב לשמוע כאלו מילים..

 

הוא נולד במשקל 3.500 גדול ושמן ומפותח ברוך השם..

הוא נולד במשקל 3.500 גדול ושמן ומפותח ברוך השם..

אבל אני רוצה בדיוק ב 37
אפשרי? תקין?

זה אפשרי אבל עדיף למשוך עוד קצת כי כמה שיותר זמן בבטן יותר טוב לתינוק.

גילו שבשוע הזה עוד עלולה להיות איזושהי בעיה בריאות מיד אחרי הלידה אז עדיף לחכות עוד קצת.

כי ראו שטוב לתינוקות עוד קצת בפנים(יודעת מחברה שהלכה ליעוץ לפני ניתוח)

בטח יקבעו לי למתי שיהיה פנוי..
מאד רציתי 37
אבל באמת עדיף למשוך עוד שבוע.

זה לא משנה לרופא איזה מספר ניתוח זה?
השלישי שלי בעזרת ה.

שמעתי לעצתכן ולא ביקשתי ללדת ב 37
הרופא רצה 39
התפשרנו על 38

בעלי נלחץ מזה שהרופא אמר שיכול להיות בעיות נשימה.. נכון שזה נדיר ?
מפחדת שמההתעקשות שלי על 38 יצא משהו לא טוב חלילה ואחר כך אצטער על כך.

זה נכון שבשבוע 38 כבר התינוק "בשל" לצאת לעולם
ובעיות ממש בשבוע כזה הן די נדירות,
אבל ברור שכל יום בבטן מסייע לתינוק לצאת יותר מוכן ונראה לי שבגלל זה הרופא ממליץ לקבוע לשבוע 39.
ככל שהוא גדול יותר מבחינת השבוע, הוא גם גדול יותר מבחינת משקל ויותר קל לו להתמודד עם העולם:
הנקה, ירידה במשקל וכל מיני קשיים קטנים שיכולים להתעורר.
אני אישית הייתי הולכת לפי חוות דעת הרופא ולא לוקחת סיכונים מיותרים, אלא אם כן יש לך באמת סיבה משמעותית...

אני רוצה מוקדם כדי להיות בבית ב 1.9 תחילת שנת הלימודים.
שיהיה לילדים שלי יותר קל..

מבחינת משקל הרופא אמר שלא דואג כי עכשיו בשבוע 35 - הערכה היא של 3 קג שזה גדול.

חשבתי לעצמי שאם הרופא הבכיר הסכים על 38 אז כנראה שזה בסדר..
ל 37 הוא לא הסכים בכלל!

אני מבינה את הרצון להקל על הילדים ביום הראשון ללימודים, גם אני לפני לידות נעשית דאגנית - "ומה יהיה, ומה הם יאכלו, ואולי בעלי לא ילביש אותם מספיק חם? אולי חם מדי?...

 

אבל בסוף הם מסתדרים ב"ה.

 

ואם תהיי סמוך אחרי ניתוח תוכלי לעזור הרבה? לא בטוח.

 

כל יום נוסף בבטן הוא חשוב.

והרופא אמנם הסכים ל38, אבל גם הואאמר ש39 זה עדיף, נכון?

לא צוחקת עלייך בכלל, מבינה מאוד את המחשבה, אבל בעיניי בריאות התינוק בעדיפות גבוהה יותר.

ממליצה לך לחשוב שוב על העניין,

היתרון שלך שאת יודעת מראש תאריך מדויק ויכולה להתכונן עם הילדים מראש לקראת היום הראשון ללימודים.

למשל: להכין ביחד לפני הלידה תיק ובגדים, אולי כיבוד לחלק לחברים לכבוד הלידה,

אולי פתק או ציור של איחולים ממך לכבוד השנה החדשה וכו'....

בד"כ תינוק ככל שהוא בבטן- יותר קל איתו אח"כ.

ההנקה יותר בשלה, כאבי הבטן שיש בחודשים הראשונים עשויים להיות יותר זמן.

 

ילדתי ב38 בזרוז ואין מה להשוות לאלה שנולדו בשבועות מאוחרים יותר.

 

אני כל כך מבינה את ההתלבטות שלך, מה שתחליטי שיהיה בבריאות ובהצלחה

כל האחים

אני בזירוז

והאחים שלי בקיסרי

וכולנו בסדר גמור והיינו בסדר גם כתינוקות חח

רק אחרי שכתבתי ושלחתי ראיתי שביקשת 

שלא נכתוב דיס המלצות....

 

אצל ההורים שלי, במיוחד בלידה ראשונה, וכמובן אם הם מזמינים אתכם...

דווקא זה טוב שתתארחו כי יהיה מי שיעזור לך אחרי הלידה, ותתארחו איפה שנוח לכם (למשל אני מרגישה ממש בנוח אצל ההורים של בעלי אז אין לי בעיה להיות אצלם גם שבוע אבל איך שנוח לכם).

תלוי איפה הכי נוח לך ..
וודאי תזדקקי לעזרה רבה.
קחי את זה בחשבון....
אני הייתי הולכת להורים שלי כי אני בטוחה ששם יעזרו,יש לי אחיות צעירות ויש לי הרבה סיוע מהם

הקב"ה כבר החליט מתי תלדי.  גם אתם תדעו בבוא העת

 

היכן להיות לחגים???

יש הרבה חגים בתשרי, וגם אחר כך.  שבוע לפני ראש השנה נותן לכם גם את ראש השנה, גם את יום כיפור, גם את סוכות , כל חול המועד, וגם שמחת תורה.

האם תרצי להיות במקום אחד לכל התקופה הזו?

האם תרצי להיות גם וגם?

האם תרצי להיות גם אצלך בבית?

 

יש הרבה אפשרויות.  תחשבי עכשיו, בנחת, איפה יהיה לך הכי נעים ונוח וגם איפה תקבלי הכי הרבה עזרה.

 

יש לך אפשרות להיות חלק פה וחלק שם.

 

והכי חשוב - לא לקחת את ההחלטות שלך ברצינות רבה מדי!!!

זכותך לשנות החלטה!  זכותך להיות במקום מסוים ולהחליט שאת רוצה לעבור למקום אחר!

 

שיהיו לכם בשורות טובות, בעיתן ובזמנן!

אבל אמא שלי תעלב...

מה מלחיץ אותך
בללדת בחג?זה דוקא מיוחד.
מה הכוונה איך מסתדרים בחודש עמוס כזה עם תינוק?
בכל מקרה מן הסתם תהי בבית ולא בבית כנסת ותטפלי בו כרגיל.מה ההבדל?
ואם להיות אצל ההורים שלך או של בעלך רק את יכולה לדעת-איך נדע לענות?אולי תפרטי מה השיקולים

לידת בן בתקופה כזאת זה דבר לא צפוי. הוא יכול להוולד לפני, אחרי, באמצע, הברית
יכולה לצאת בכל מיני זמנים..
מציעה לחשוב על אופציות בגדול ולהשאיר הכל פתוח כי פשוט אי אפשר יותר מזה. . .

הקורס מאוד אינפורמטיבי ומסביר על כל תהליך הלידה ומאוד מעביר את הג'נדה שבה דוגל הבית חולים.

זה היה בדיוק מה שחיפשתי ולי זה התאים. מי שמחפשת קורס קצת יותר רוחני או ששם דגש על נשימות ותנועתיות- אז זה לא זה.

אני הייתי בקורס הזוגי והיה מאודד צנוע, אם תעדיפי יש גם קורסים לנשים בלבד. זה עולה  600 ש"ח ומקבלים החזר מבית החולים אם את יולדת שם.

בהצלחה

ממש מילה במילה.. ;)

זה יחסית בסיסי, וכמו שאמרה 9080, לא למי שמחפשת תרגול נשימות וכו'.
היה לי מאד נחמד עם הקבוצה, אבל מידע מהאינטרנט ידעתי יותר מהמדריכה.
זה כן עוזר מעשית, לקבל מושג מה הולך במחלקה ובלידה. אבל לזה אפשר להסתפק בסיור בחדר לידה - הייתי בו גם, עם בעלי, וזה היה מאד מומלץ. תמציתי ומועיל.

היה מצוין ומספק. מיילדת העבירה את הקורס ברמה טובה ואווירה נעימה מאוד.

לא חיפשתי יותר מזה. ובאמת חבל לשלם אם אפשר בחינם! (זה 600 ₪ שמוחזרים לך אם את יולדת שם)

היה בסדר גמור. על מה מדברים? - מידע על שלבי הלידה, היתה התייחסות לקטע של בן הזוג ושזו חוויה זוגית

 

דרכים להקל על הצירים, מתי יוצאים מהבית, אפידורל, הנקה (במפגש הזה היו גם תמונות לא צנועות, בעיני לא נורא, בעלי לא הסתכל.) נראה לי שדברו גם על עיסוי פרינאום.. וגם על טיפול ראשוני בתינוק והתמודדות לאחר הלידה

 

היה מפגש רק של נשים שעשינו התעמלות והרפיה. ובסוף הקורס סיור בקבלה, בחדר לידה ובמחלקה.

 

אם את מחפשת משהו קונבנציונלי בגישה של שע"צ- מוצלח

 

אם את מחפשת גישה של לידה טבעית, על 6, בריכה, בלי להיות מחוברת למוניטור וכאלה- לדעתי פחות מתאים.

 

בהצלחה!

אם את מתכוונת ללדת בשע"צ- לי זה נתן תחושת ביטחון ותחושה של הכרות עם המקום.

 

עצם זה שהייתי בקומה 9 כמה פעמים לפני הלידה, הכרתי את המיילדת שהעבירה את הקורס, ראיתי אנשים וידעתי איפה נמצא כל דבר- זה נתן לי הרבה ביטחון והרגשת שליטה שאני מגיעה למקום מוכר..

היה מפגש על הנקה שהעבירה מישהי משע"צ (לא מביקור חולים), והוא היה מלא באינפורמציה.

היא היתה מעולה.

אני יכולה לומר שהיא נתנה לי את רוב הידע והביטחון שלי לנסות דברים.

(והיה לי קשה והצלחתי רק אחרי חודש וחצי).

משהו רוחני זה פחות הקטע שלי. 

אבל אני כן נראה לי אשמח לדעת על נשימות ותנוחות שונות. פחות בקטע של בריכה וכדומה, אבל לדעת מה האופציות מלבד לשכב במיטה. השאלה אם שערי צדק בכלל נותנים אופציה לתנוחה אחרת. 

 

אני בע"ה מתכננת ללדת בשע"צ,אבל מכירה קצת את המקום- אמא שלי עובדת שם בפגיה, אחיות שלי ילדו שם וכו...אז פחות משמעותי הקטע של להכיר את המקום.

 

באיזה עוד מקומות אפשר לעשות קורס? או מכירות מישהי פרטית שעושה? השאלה העיקרית היא כמה זה עולה, כי יש לי החזר מהקופה עד 300 שקל. אם מישהי פרטית עולה הרבה יותר אז לא בטוחה ששווה לי. 

האיזור שאני מחפשת הוא בירושלים, אזור קרית מנחם. 

 

תודה לכולן 

תלוי באיזה שלב.. תנוחות בזמן הצירים הרגילים- כן. תנוחות בלידה עצמה כמו כריעה ועל 6- כזכור לי לא.

 

כן הכיוון הוא יותר במיטה בזמן הלחיצות (במיוחד אם לוקחים אפידורל שאז זאת האופציה.) 

אני עשיתי קורס קצת יותר מוקדם כי הקורס הבא היה אמור להסתיים ימים בודדים לפני המשוער. ומבית החולים המליצו לי להקדים לקורס אחד לפני.

בהצלחה

תודה לכל העונות עד כה.

יש רק שאלה שלא קיבלתי עליה תשובה ולכן אני שואלת שוב:

מי מכירה מקום  בירושלים או אישה (דולה או משהו כזה) שמעבירים קורס הכנה ללידה? וכמה כסף זה עולה? 

פחות מחפשת את הפן הרוחני. סבבה אם יהיה אבל פחות חשוב. כן חשוב לי לדעת על כל התהליך של הלידה איך ה קורה ואיך מזהים צירים, ובאיזה תנוחות אפשר ללדת. 

תודה מראש!

אגב, הקורס הוא משבוע 30? בשערי צדק היה כתוב שהקורס מיועד לנשים משבוע 26עד 30...

ביו טיוב בערוץ של הופ (אם אני זוכרת נכון) יש קורס הכנה ללידה. זה 5 סרטונים חביבים ממש שראיתי בתור הכנה ללידה, ובנוסף לכל המידע שקראתי באינטרנט הרגשתי מוכנה עד כמה שניתן.

יש את שיטת המודעות לפוריות.. אולי שווה לך ללמוד.

לפוריות, שזה הכרת הגוף והתנהגותו בשעת ביוץ כדי לדעת מתי יש ביוץ ומתי לא.חפשי בגוגל ,כמו כן יש גם בדיקות ביוץ... אך קשה לדייק ולכוון בדברים האלו אז קחי בחשבון

בדרך כלל כדי להצליח בה צריך לדחות את הטבילה בכחמישה ימים.

 

גם בשביל זה צריך היתר של רב.

 

קודם כל, זה נכון רק אם הביוץ הוא בחמשת הימים שאחרי הטבילה. אבל אישה שמבייצת אח"כ (שזה אומר ביום ה-17 של המחזור והלאה, כלומר, אישה שהמחזורים שלה הם של 31 יום ויותר - לא כזה נדיר נראה לי..) לא פורייה ביום הטבילה וממילא אין בעיה.

חוצמזה - השיטה לא אומרת לא להיות ביחד בזמן הפורה. היא אומרת שאם בוחרים להיות יחד בזמן שהאישה פורייה - דואגים לאמצעי מניעה חוצץ, כמו דיאפרגמה. לזה כבר באמת צריך אישור של רב, אבל זה לא שצריך לדחות טבילה.

 

 

על דיאפרגמה אני ממליצה בכל לב.

2 נרות בזמן ביוץ, בזמן של הימים הבטוחים בלי נרות בכלל

בהצלחה

96%
אחכ רק דיאפרגמה 80%
נרות 70%

ואם את מחליטה על שיטת המודעות לוריות הבנתי שלוקח זמן עד שלומדים. גם אם יש לך מחזור מעל 30 יום זה מקשה. ממליצה לשלב במחד עם מניעה כלשהי

רק להבהיר,  שלא יצא מטעה...

טפלי בתינוק מקלחת .האכלה ....
הכיני ארוחת ערב .....
סדרי את הבית ...
בהצלחה!

חוטפת משהו קטן לפה כדי לא להתעלף, ומטפלת קודם כל בתינוק.

 

אם הוא רעב מאוד - קודם כל להאכיל.

יכול לחכות עד שנחליף טיטול - נחליף טיטול.

יכול לחכות גם את הזמן של המקלחת - נעשה מקלחת.

 

בעלי יכול גם לאכול משהו קטן בינתיים. אחר כך, ירחם ה' .

ותוך כדי מכניסים משהו לפה.

את סידור הבית אפשר לדחות למחר.

קודם התינוק

כל הגדולים יחכו. תינוק לא יכול לחכות.

אם הוא יחכה עוד חצי שעה עם החיתול הזה עד שנסיים לאכול זה נורא??

אבל בטח לא תאכלי בנחת ככה.

 

אולי עדיף לעשות הפסקה שניה להחליף לו.

 

אלא אם כן מתחילים בטיטול ואין לדעת איך זה יגמר...אם הוא ישן, אפשר לחכות עם זה.

(בתקופה שהם מצמיחים שיניים, ההפרשות צורבות ואי אפשר להשאיר אותם ככה אפילו דקה. לרוץ לשטוף).

 

מקסימום תשימי לו בייבי פסטה אחר כך.

נשארו רק שקעים כאלה עם סימנים בהירים ממש

לפי הידוע לי, אין הרבה מה לעשות...

אבל לא ניסיתי

והכתמים רק התבהרו - לא נעלמו,

והיו לי המון, כבר הפסקתי להתבאס מזה, התרגלתי שזה החיים..

אבל הופיעו לי סימנים אחרי הלידה- כמו סימני מתיחה והם נעלמו לגמרי לאחר זמן מה, אולי כמה חודשים. (אולי זה סימני התכווצות? לא מבינה בזה...)

שמניקים, אני מציעה לך לא להתקבע על 4, כלומר אולי זה לפחות אבל מותר גם יותר- לפינוק או להרגעה או בימים חמים אלו להגברת נוזלים אצלה, קיצר- לזרום מעבר למס' שקבעת שהוא מינימום... ככה נראה לי...

בתי ב"ה בת 5 וחצי חודשים והתחלתי לה בנתיים טעימות..

איך זה עובד? מתי היא חייבת ארוחת מוצקים ביום ואיך זה עובד מבחינת הנקות..

תעשי בקצב שלך. יש כאלו שרק מניקות בלי שום תוספת עד גיל שנה או יותר והכל בסדר.

מתחילים טעימות כשהיא מראה רצון לאכול (שולחת ידיים וכאלו..)
אחרי שעברת איתה קצת על פירות וירקות בקטנה אפשר להתחיל עם ארוחה אחת ביום.
מביאים לה במשך כמה ימים את אותו הפרי/הירק בכדי לשלול אלרגיה.
צריך להביא את זה טחון ממש טוב בהתחלה (בלנדר) .
ולהביא את זה בזמן שהיא לא ממש רעבה ולא ממש שבעה (אם ההפרשים בין ההנקות הן 3 שעות למשל- אז לתת אחרי שעה וחצי) כי אחרת היא לא תאכל טוב ולאיהיה לה סבלנות לאכול עם כפית.

אחרי שאת מרגילה אותה לארוחה ביום אפשר להתקדם לעוד ארוחות. כשהשאיפה (לפחות שלי) להגיע להנקה/מטרנה בבוקר-איך שקמים ובלילה לפני השינה.

שימי לב שעם ההתקדמות בגיל אפשר להביא טווח רחב יותר של מאכלים. בהמשך תוכלי לשלב 2 פירות ביחד,ביצים מבושלות היטב,לחם ועוד .

ממליצה לקרוא על זה באתרים של קופות החולים (אני יודעת שבכללית יש הסבר מצוין על זה)

בהצלחה!

שכדאי לחשוב אולי גם על שילוב תמ"ל, פעם ביום במשך הזמן הזה.

וכמו שכתבו, הגוף מתאים את עצמו, ואם בשעות בערך קבועות את ממשיכה להניק, לא אמור להיות חוסר בזמן זה.

 אם התינוקת מאוד צמאה או רעבה כי לא שתתה או אכלה מספיק בזמן שלא הנקת, אז יכולה להווצר ההרגשה כאילו יש לך חוסר.

בהצלחה