פורום הריון ולידה (עמוד 4576)

אבל לפעמים זה כאב שמקרין מעצמות האגן, או מפרק הירך. לפעמים עצב שמשהו לוחץ עליו בגלל תזוזה מסויימת.

 

את יכולה לבקש הפניה לפיזיותרפיה. שם יוכלו לעזור.

 

תרגישי טוב.

הוא עוד חודשיים

אם את מאוד סובלת - שווה לחפש פיזיותרפיסטית פרטית. יש כאלה.

 

אני מכירה מישהי בירושלים, אם תרצי אז באישי.

 

ואם את לא מוצאת, תפני לשירותי הרפואה המשלימה של קופ"ח שלך - שם ימיינו (רופא ממיין) ויפנו אותך או לכירופרקט או לאוסטאופט. שניהם יכולים, לפעמים במפגש אחד, לאזן חזרה ולהקל מאוד.

אשמח לקבל פרטים באישי.

איפה מקבלת? כמה עולה פגישה אחת? ועוד פרטים מעניינים שחשוב לדעת

בצד אחד יונק 2 דקות
ובשני 4-5 דק גג.
התרגלתי (הוא בן 4.5 חודשים...)

לפעמים כשתינוק מסרב לינוק מצד אחד, זה מעיד על בעיה קלה אצל התינוק (למשל - כאב באוזן ששוכבת על אותו צד).

תנסי להשכיב אותו באותו כיוון של הצד שממנו הוא יונק, ולהניק אותו מהצד ה"ריק", כשהוא שוכב על הספה או המיטה לידך. (מקווה שהבנת את ההסבר).

את יכולה גם ללכת לרופא, שיבדוק את אוזניו או סיבות אחרות.

מעבירים אצבע על החניכיים שלו משני הצדדים ובודקים אם הלשון שלו עוקבת אחר האצבע.

.

בבית שלנו נהוג לשים למי שיש לו עור ממש יבש בפנים קצת משחת ביבי פסטה וזה מאוד יעיל.

להזהר על העיניים והפה שלא יהיה ליד

אני מצטמצמת ובעלי נמרח על כל המיטה שלו D:
אבל האמת היא שכשאני מביאה אותו לישון איתי, בעלי כבר ישן ובכלל לא מודע למה שקורה..

רק מקסימום שעה שעתיים ככה.. כשאין ברירה..
ואני ישנה מקוטע כי כל פעם מתעוררת אוטומטית ורואה שהוא בסדר..
וכמובן אני מחבקת אותו בעדינות או מחזיקה יד או רגל שלו כדי שלא יזוז יותר מידי במיטה..

אני חושבת שכדאי לך בכל זאת למצוא פתרונות אחרים ושלא ישן איתך בלילות..

אני מצמידה אותה לקיר וישנה לידה.
מקפידה להשאיר לה מרחב כאילו היא ישנה במיטה לבד בתקווה שזה יקטין את התלות בנוכחות שלי.

אני רזה ונח לי לישון גם על החיבור של המזרונים, זה לא שוקע שם וזה ממש בסדר.

כשמתאפשר לי אני משכיבה אותה לישון במיטה שלה וזה לא כי זה כזה מפריע לי אלא כי אני חוששת שלא תצליח בהמשך לישון לבד במיטה.

צמודה בצד

היא צמודה לקיר ואז אני ואז בעלי

היא ישנה לילה שלם לידי.אני שמה לה שמיכה בנפרד. המיטות שלנו גדולות ככה שזה מאוד נח לי לא מרגישה שאין לי מקום

עם השלישית הציק לי. אז הורדנו צד אחד של מיטת התינוק, וחיברנו עם שני ברגים למיטה שלי, בדיוק באותו גובה.

יצא נהדר. היא ישנה לה בשלווה לידי, כשרצתה לינוק- התגלגלה אלי בנחת וכשסיימה- גלגלתי אותה חזרה. אם היה צריך ללטף- אין שום בעיה. בקיצור- היא היתה לגמרי לידי אבל לא תפסה לי את המקום במיטה...

א.א המיטה שלכם צמודה לקיר?
שלנו לא. אולי זה הפיתרון

בת 30 - אין לי מקום בחדר להכניס מיטת תינוק

ודרך אגב הוא לא צריך אותי לידו בשביל להירדם.
פשוט מניחה אותו במיטה שלנו והוא נרדם.
גם כשאנחנו לא שם......

ואז מצמידה את המיטת תינןק למיטה. ככה כדי שהיא לא תיפול חלילה.אם יש אפשרות שתצמידי את המיטה לקיר זה הכי טוב

הוא יכול ליפול, את לא יכולה לדעת מתי הוא יתהפך בפעם הראשונה.
ולשאלה הראשונה שלך, הבת שלי ישנה איתנו בעיקר בהתחלה כי אחרת לא היא ולא אנחנו ישנו... היום לפעמים בבוקר ישנה איתנו. היא ישנה בינינו ליד החיבור של המזרונים (בקצה של המזרון שלי או של בעלי אבל באמצע המיטה הזוגית)
לי מאוד לא נוח לישון איתה, אני ישנה חלש ואיכשהו אני מוצאת את עצמי בקצה של המיטה והבת שלי נהנית מהמרחב...
בהתחלה זאת היתה האופציה היחידה שאיפשאה לכולנו לישון, אבל עם הזמן היא גדלה קצת והרגלנו אותה למיטה שלה.

לא רואה איך אפשר לשים אותו בצורה בטוחה בדרך אחרת.

זה לא פשוט בכלל..אבל יש הרבה מידע שחסר .אז קצת קשה לעזור ככה.. השאלות הם: כמה זמן אתם נשואים? האם יש ילדים? האם בכללי את מסופקת או שהוא בכלל לא מעוניין ביחסים איתך.. יש כאלה שהם דו מיניים ובמצב כזה אפשר להסתדר איכשהוא. השאלה מה הוא? בקיצור חסרים פרטים חשובים.. אם תרצי תשתפי.. בכל מקרה תהיי חזקה נשמה חיבוק גדווול...

זה לא פשוט בכלל..אבל יש הרבה מידע שחסר .אז קצת קשה לעזור ככה.. השאלות הם: כמה זמן אתם נשואים? האם יש ילדים? האם בכללי את מסופקת או שהוא בכלל לא מעוניין ביחסים איתך.. יש כאלה שהם דו מיניים ובמצב כזה אפשר להסתדר איכשהוא. השאלה מה הוא? בקיצור חסרים פרטים חשובים.. אם תרצי תשתפי.. בכל מקרה תהיי חזקה נשמה חיבוק גדווול...

אנחנו נשואים פחות משנה, בלי ילדים.
כמה חודשים כבר לא קיימנו יחסים כי הוא עייף / לא רוצה / מפחד להתאכזב כי היה לו קושי בתפקוד בחודש הראשון..
אני מעדיפה שתכוונו אותי מה אני אמורה לעשות, לפתוח את הנושא הזה איתו? אם כן, איך? לפנות לרב כשהוא?

נראה לי שצריך לדבר איתו ויש כל מיני טיפולים
אולי תתיעצי עם מישהו שמטפל בזה איך לפתוח את זה מולו.



הרבה כוחות ובהצלחה!

בגדול חוסר תפקוד בהתחלה יכול להשפיע על המשך היחסים.
כדאי להציע לפנות לעזרה.
כשאת חוזרת מהמקווה הוא מחכה לך?
הוא מחפש קרבה?חיבוק?

.

מסתבר שבנות דודות שלי הרגישו לפני החתונה שיש לו נטיות ולא אמרו לי דבר.
במשך חודשים לא היינו יחד!!! חודשים!! כל הזמן היו לו תירוצים..
אני מאחלת לך שחסתדר לכם!
עוד לפני שידעתי שיש לו נטיות ניסיתי יעוץ זוגי ניסיתי ייעוץ סקסולוגי (סליחה)
ורק כ 3 חודשים לפני שהחלטתי לחתוך מישהי אמרה לי שהוא נראה לה גיי !..
ואני כמובן שללתי "מה פתאום לא יכול להיות וכו' וכו'"
הייתי בת 24 שהתחתנתי איתו תמימה ולא מבינה דבר .. אבל חשדנית!
וכשהבנו שניסינו לעשות כל דבר ולא מתקדם ..
פתחתי תיק ברבנות ורק אז הוא אמר שהוא מצטער שהוא עשה לי את זה.. ושיש לו נטייה לצד השני>_<
מודה כל יום לבורא עולם שנתן לי את הכוחות וזכות לסיים את הקשר איתו!...
כשנה לאחר הגירושים שמועות שהתגלו אמיתיות שיש לו מחלת מין מהצד השני.

לא כל אחד שיש לו נטיות הפוכות זה אומר שיש לו מחלת מין. 

אין לי מושג אם בכלל יש עליה בסטטיסטיקה מהבחינה הזו. 

 

אני יודעת שזה לא כל מה שפריאלי עברה - 

ומחלק ממנו כן תוכלי ללמוד.

רק רציתי להדגיש את העניין הזה - 

שלא תקישי מהמקרה שלה אלייך - ותתחילי לחשוב שאולי יש לו מחלת מין חס וחלילה. 

 

ופריאלי יקרה - שתזכי אי"ה לכל הטוב שבעולם,

לאנשים שיהיו איתך תמיד גלויים,

שתוכלי לתת בהם את אמונם.

שתזכי למשפחה מלאת שמחה ובית מלא צחוק של ילדים!

 

 

יש הבדל מהותי בין המקרה שלך לבין המקרה שלי. 

אפילו כמה הבדלים. 

 

ההבדל הכי מהותי זה האמון. בעלי אמר לי זאת לפני שהחלטנו להתחתן. 

זה נושא בפני עצמו שכעת יהיה עליכם לבנות מחדש - את האמון ביניכם. 

אולי ניתן ללמד עליו זכות - אולי הוא חשב שהוא כבר הצליח לתקן את הנטייה. אולי הוא חשב שעל ידי חתונה זה יסתדר. 

אבל אילו הייתי במקומך - זה היה לי קשה מאוד לקבל את זה. הייתי זקוקה לעבודה זוגית יחד, כדי להשיב בו את האמון. 

 

 

ההבדל השני הוא המצב העכשווי - בעלי נמשך אלי. לגמרי... 

הוא עבר טיפול דרך 'עצת נפש'. והטיפול נמשך תוך כדי שהיינו בקשר. 

ובשלב מסויים הוא התחיל להרגיש משיכה. 

וזה נמשך עד היום. 

 

עוד הבדל הוא - שמעולם לא קרה שרציתי להיות ביחד והוא לא רצה. 

מעולם לא חשתי שהוא נדחה ממני, או רק שלא נמשך. 

לפעמים קרה הפוך, שלי לא היה חשק. 

 

אני זוכרת שהמטפל שלו אמר לי עצות לפני החתונה (ואמר זאת בעדינות ובצניעות)- 

שגם אם לא הכי הולך לנו - רק להחמיא לו. כי זה חשוב דווקא במקרה כזה. 

בהתחלה אפילו כאב לי ולא אמרתי כלום. 

כמובן שמדובר היה רק בהתחלה. אחר כך כבר דיברנו, והכל הסתדר. 

וב"ה שקיבלתי את העצה הזו, שייתכן והיא טובה לכל חתן וכלה. 

ב"ה יש לנו קשר מצויין והוא רק רוצה שיהיה לי הכי נעים וכיף.

אני מספרת את זה כדי לחשוב בקול רם - אולי הוא באמת הצליח לתקן, 

אך אי ההצלחה שהיתה בהתחלה (שמאפיינת לאו דווקא מקרים כאלה) -

הפכה לכדור שלג של מה שקורה עכשיו?

וזה אומר שאפשר גם לתקן אי"ה בחזרה את הקשר הבריא. 

 

את שואלת מה לעשות עכשיו... 

יש בנושא כמה גישות. 

ממה שאני מכירה - יש את עצת נפש, ויש את הרב אהרל'ה הראל. 

(יש גם גישות שמשלימות עם זה, ואף יוצאות כנגד הניסיון לשנות. כנגד אלו אני לפעמים מסתכלת על הזוגיות הנפלאה שזכיתי לה, ועל הילדים המהממים שיש לנו, נשמות שלא היו זוכות להגיע לעולם אילו בעלי היה מאמין לאלו).

לעצת נפש יש קו חם למקרים כאלה. את יכולה לגלוש לאתר שלהם ולראות שם. 

משיטוט באתר עצת נפש את יכולה טיפה להכיר, לשמוע שיש אנשים שהצליחו לשנות, ולקוות לטוב. 

מהקו החם של עצת נפש - אני מניחה שיוכלו לעזור לך יותר. 

 

חוץ מזה יש את עניין האמון - שהוא עניין בפני עצמו. 

אני מאמינה שכשתביני מה קורה - האם הוא בכלל בעל נטייה הפוכה כרגע? האם היה כזה? אם לא כרגע - מדוע מתחמק מלהיות יחד (האם בגלל האכזבה או בשל סיבה אחרת)? - ותהיי אף אופטימית שהמצב בר תיקון - 

אז תוכלו, חוץ משני הנושאים שאולי הם נושא אחד במקרה שלכם - נטייה הפוכה ויחסי אישות - לעבוד גם עבודה זוגית יחד, כדי להשיב בו את האמון. 

כמובן, אם יש לך שאלה נוספת אלי, ואת רוצה לדבר באישי - תכתבי פה ואפתח ניק לשם כך. 

 

מוסיפה עוד משהו אחרון... 

כתבתי שזכיתי - למה?

המטפל של בעלי היה מרבה לצטט - "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" - לשנות נטייה מינית זה משהו שדורש ממך לעבוד על כל פן באישיות שלך, לפרק כל דבר שנבנה בעבר - ולבנות אותו בצורה אופטימלית, לבנות את המידות, ללמוד לבטא רגשות, להבין את נפש האדם - אדם שהצליח - זה זכות להיות אישתו. ובאמת, באמת זכיתי!

 

וכן, יש לא מעט מקרים לצערי של גברים שנישאים כאשר הם נמשכים לבני מינם. וגם בשלב הזה, בו הם כבר נשואים -  הם מצליחים בכל זאת לשנות את הנטייה!

אז אני מאחלת לך שתאחזי בטוב, 

שתזכי לראות אותו מתגשם בקרוב,

ואף לראות בעינייך איך הכל לטובה. 

 

בהצלחה יקרה!

 

כל אחד עובד על עצמו, לפעמים זו עבודה קלה ולפעמים היא ממש משמעותית ושורשית, ואז- אם מצליח- אז זוכים באדם בנוי וחרוץ. אני יודעת שזה הרבה יותר קל, אבל בעלי היה שמנמן ןמגמגם, והוא עבד על עצמו קשות. כשהכרתי אותו לא יכולתי אפילו לנחש שכך הוא היה פעם, וזו הסיבה הראשית שגרמה לי להתאהב בו ולהתחתן איתו!

אני ממש מאמינה שאדם שמוכן להשקעה ולעבודה קשה כדי להשתנות יהיה בן זוג טוב יותר.

לעניינך- אני מציעה להתייעץ עם רב חכם שמכיר את הנשא, לא רק על הכן/לא אלא גם על איך ומתי לדבר על זה.

ולשאול את בעלך- האם זה נגמר מבחינתו/ עדיין התמודדות, והאם הוא חושב שיעבור/ לא.

 

צריך לזכור שיש גברים בלי נטיות הפוכות שמתחתנים ובוגדים ל"ע... כך שאין יתרון בלהתחתן עם אדם שנטייתו נורמלית- אלא צריך אדם בעל מידות ויר"ש (שכמובן גם נמשך וכו'..)

והרבה ממה שתיארת קורה לכל זוג! חוסר הצלחה פעמים ראשונות, המבוכה וההמנעות... חוסר חשק...

 

אם תגלי שזה מאחוריו, ושהוא אוהב ונמשך עלייך בכללי, הייתי מציעה לך ליזום וליצור אווירה- "תחת התפוח עוררתיך.." אפשר להתייעץ בפרטי בפורום או דרך מדריכת כלות... 

מגיבים...

לק"י

מגיל 4 חודשים טעימות עד כפית-שתיים ביום.
מגיל חצי שנה- כבר להתחיל להחליף ארוחת חלב באוכל (בהדרגה..).

אפשר בינתיים לשים לנולין טהור, לאוורר את המקום (לשכב חלק מהזמן בלי לבוש של חלק עליון) וללכת בבית עם בגדים רחבים בלי חזיה. אם יש קונכיות זה יכול לעזור אם היא רוצה לצאת ולהתלבש  ואז זה נותן הפרדה ומונע חיכוך ומגע בין החזיה לפיטמה.

ממליצה על אלינה ברקן שלא גרה שם,אבל מגיעה לשם. לי היא מאוד עזרה

מומלצת 052-2827900

ג. כשתהיו שלמים עם עצמכם-פחות יפריע לכם... אין ברירה, מתישהו חייבים לספר...

ועם כל הכבוד- זה החיים שלכם ולא שלהם!! סה"כ אושר גדול! 

אני חששתי גם כן מהתגובה של חמותי על אחד ההריונות, כי "עקפנו" את כל האחים בעניין של מס' הילדים, ב"ה, והיא פעם כבר זרקה איזה משפט של- "אולי כדאי שנפסיק", אבל במקום להיות רעה היא אמרה לבעלי-" דווקא חיכיתי ממך לשיחה כזו, כל שנתיים אתה מתקשר לספר על הריון חדש..." ממש בנחמדות, אז אולי תופתעי לטובה...

זה בסהכ הריון שני. אבל ההורים שלי כל הזמן משמיעים את דעתם בקול שצריך לפחות שנתיים בין הריון להריון. ולאמא שלי ברור שאני מונעת עכשיו...

בע"ה

 

שיהיה בשמחות!

 

ולגבי ההורים תגידו להם "נכון X(הבת שלכם) חמודה? אז יש עוד אחד כזה בדרך"

 

 

לנו יש שתיים צפופות, וכל פעם שאמרו לנו שהגדולה חמודה אז אמרנו לכן אנחנו רוצים עוד, על כזה דבר מתוק אי אפשר להגיד לא, וכך זה חלחל גם למשפחה של בעלי שפחות בקטע

שרית 0542040699

בחוץ אפשר להשאיר עם שכבה אחת.

אל תשכחי שהסיבה לשתי שכבות זה העובדה שהגוף שלהם לא יודע לשמור על חום.

הבן שלי נולד באמצע יולי, בשיא החום והלבשתי אותו ב-2 שכבות.

בעקבות זה הוא סבל מפריחה בגיל שבוע!

הרופא שראה אותו ישר אמר לנו להלביש אותו רק עם גופיה בחום שהיה.

 

כמובן שאם יש מזגן אז כן חשוב להלביש טוב!

 

האם נראה לך שהוא מזיע או שנעים לו?

 

תלכי לפי התחושה האמהית שלך.

אם יש מזגן - שימי שתי שכבות,

אם אין - מספיקה שכבה אחת.
ופשוט תבדקי. אם הידיים והרגליים שלו קרות - סימן שקר לו, אם הן מרגישות בסדר - כמנראה הלבשת ותו כמו שצריך

הגוף שלה ממש חם.תרגישי אותה.תראי עם היא מזיעה.
כשאתם עם מזגן פשוט תשימי עליה שמיכה.

בבית חולים כשילדתי .הרגשתי שהידים שלה תמיד היו קרות והאחות שטיפלה בה אמרה לי שידים קרות זה לא מעיד שקר לה צריך לבדוק את איזור החזה.חשוב ששם יהיה מחומם טוב

אבל אנחנו בלי מזגן והוא גם שוקל לא מעט שזה משפיע לדעתי.
הורדתי לו לפי ההרגשה שלי, כשראיתי שהוא מזיע או כשהיה נראה לי שזה מציק לו.
בהצלחה! לאט לאט לומדים להרגיש אותם יותר...

וכבר לפני שבועיים התחלתי להלביש אותו רק שכבה אחת ולפני שבוע התחלתי אפילו עם קצר.
חם לו! פשוט רואים ומרגישים שחם לו. בערב/ במזגן אני דמה לו שמיכה או בגד ארוך

לא אמירה ברורה אלא משהו בסגנון- יואו איזה סושי טעים, מזל שמותר לי להנות ממנו..

אני הייתי אומרת לאמא שלי...

 

אמא...למקרה ואתם חושדים אז שתדעו שלא....

 

כי אין עניין לענות אותם..וכפי שאני רואה שמה שהסתיים בהפלה כן שיתפת..אז תגידי לה,אמא...כשיהיה הריון בעז"ה , את השניה לדעת..(אחרי הבעל כמובן..)

 

 

ושימשיכו להתפלל כדי שתוכלו לבשר להם בהקדם.

זה נשמע הכי דוגרי והכי עדין.

ומאחלת לך באמת שה' ישלח לך הריון בקרוב!

אבל אפשר כן לעשות משהו בעקיפין שיבהיר שאת לא בהריון- כמו לעשות איזה אטרקציה שאסורה בהריון או לאכול מאכלים שאסור בהריון. ככה הם יבינו לבד, במידה והם באמת חושדים..

אתם חושדים שהם חושדים וכו'.. הכל מדי גבולי.
והרי סיפרת להם בפעם הקודמת.
מה שכן, הם עלולים לחשוב שהפעם לא תספרי מהר בגלל ההפלה. אבל אולי עדיף שהם יתחילו ללשוב לעצמם לבד בשקט שאולי הם סתם חושדים, ולא להגיד להם בבת אחת בצורה מוחלטת.

מאחלת לך שתפקדו במהרה! ושיהיה הריון קל וחלק עם תינוק מתוק בסופו!

ואם את רוצה עצות מנסיונן של אחרות על כניסה להריון, בכיף. אצלי הייתה בעיה קלה של ביוץ לפני טבילה. מניחה שאת זה כבר בדקתם.

אני דולה בסטאז', מלווה באיזור נתניה.

אם את מעוניינת לשמוע פרטים אשמח לפנות אליך באישי!

כי זה הריון ראשון אבל קיבלתי המלצה חמה על הדס מיטב..
פגשתי אותה למפגש היכרות והיא ממש מקסימה

שלום רב,

אני דולה בתחילת הדרך, מאזור השרון.

אם לא הסתדרת עם קודמתי, אשמח להציע את שרותיי

שרית 052-4793339

לא להתאמץ, לא להתייבש- להקפיד על שתייה ומנוחה מעבר לרגיל.

אפשרו אולי רק מסלול כמו החצבני, שהוא מוצל וקריר ומלא מים, ולא ללכת הרבה ולא להתאמץ.
לא הייתי מחליטה לפי ההרגשה כי כשמרגישים לא טוב זה עלול להיות חלילה מאוחר מדי.

נראה לי הכי קריטי לא להתייבש וקשה לא להתייבש אפילו קצת בחוץ בחום. קשה עד בלתי אפשרי.

וקצת עליות וירידות בקטנה.. אבל לא משהו קרבי..

יצאתי לטיול עם התלמידות שלי. הייתי בערך בתחילת רביעי.
לפני וידאתי שזה מסלול קל. אמרו לי שהכל ירידה מתונה או מישור ואין בעיה.
באמצע המסלול אנחנו מגיעות לסלע ע-נ-ק בגובה של 2 מטר בערך שאין עליו היתדות או חבל..
את הבנות (קטנות) המלווה נשק הוריד אחת אחת, ומי שתקע את הכל היה דווקא המורות..
כשאני באי לרדת זינקה אלי אחת המורות והודיעה שבטוח מבחינה הלכתית מותר שהמלווה יוריד אותי. . .
אבל אני נשענתי על מישהי וקפצתי..
ב"ה לאם ולילד שלום

שזה כן מסוכן..

 

אם זה מקום עם מזג אוויר נח

ויש צל בשפע

וכמובן לא צריך לטפס על הרים

ולרדת בסנפליג

ויש לך כח- אז בכיף! להיפך, דווקא חשוב ללכת בהריון.

 

תהני,!אני רק חושבת על לצאת מהכיתה לקומה אחת למעלה בשביל לשתות ואני מתעצלת..כבר קשה להיסחב

אבל אם את שותה והולכת בזהירות, אז לדעתי המאוד אישית - זה בכלל לא בעיה. 

אבל כמובן את צריכה לקחת על כך את האחריות בעצמך. 

יותר קל להגביל כדי להיות נקיים מאחריות. 

לפני שבועיים עשיתי את נחל אלעל מאבני איתן וחזרה, בסוף שביעי. 

באמת שזה לא נראה לי סיפור. 

לגבי נפילה - זה מסוכן בהריון כי זה עלול לגרום חס וחלילה להיפרדות שיליה, שזה מצב מאוד מסוכן. 

אבל זה יכול להיגרם בכל מצב. אני נפלתי פעם בהריון על המדרכה ליד הבית.

אם זה מסלול שתואם את היכולת שלך, ולא מצריך קפיצות חזקות, ואת יודעת ללכת כך שהסיכוי לנפילה הוא קלוש - 

אז לדעתי אין בזה בעיה. אבל שוב - האחריות היא שלך. 

 

 

בשלבים מתקדמים כאלה של ההריון כבר לא צריך וגינלי כי רואים טוב דרך הבטן..

מה אתן אומרות על 2.200 ?
גדול? שבוע 33.
כמה הם עולים בשלב הזה?

אין לי בעיה שיהיה גדול..
גם ככה זה קיסרי.

זה מה תקין או לא תקין. בטח קיבלת דף עם תוצאות ורשום שם מה טווח הנורמה לשבוע הזה.

אם זה בטווח- יופי. אם לא- אולי ישלחו אותך לעשות העמסת סוכר של 100 מ"ג כדי לוודא שאין לך סכרת הריון.

זה לא תמיד מדוייק .בהריונות שלי תמיד נתנו הערכה גבוהה יותר ממה שילדתי .זה לידי ביטיו גם בשבועות האלה .
התאומים שלי שקלו בשבוע 34 2.300 ו2.100 .האמת לא האמנתי למשקלים של ההערכה כי הם רק הערכה ובאמת הם נולדו במשקלים לא רחוקים מהמשקלים האלה למרות שהיו אמורים לגדול ולהגיע לממדים הרבה יותר גדולים בשבוע 39
בכל מקרה את צריכה יעוץ רפואי...

אשמח גם לשמוע עצות.
שהיא רואה אותי או יודעת שאני בבית היא רוצה רק לינוק.
וזה ככה כל הזמן לא שפעם אכלה...

לפעמים זאת פשוט תקופה שתעבור..ומתישהו הוא בטוח יאכל.
תנסי בצורה נעימה,אל תצפי יותר מדי -ואל תשקיעי בלהכין דברים מורכבים כדי שלא תתבאסי שכ'כ טרחת והוא לא מסכים.. לפחות הוא יונק!שלי עם תמ'ל -בת שנה ו3 חודשים.אוכלת בעיקר פירות וקצת קרקר או כמה חתיכות תפו'א או מלפפון/עגבניה..וגם זה בנס..אני מנסה רק לשמוח במה שכן..ולא להשוות עם תינוקות אחרים..

הדבר הראשון שתמיד עולה לראש- אולי שיניים? אולי סובל ממשהו אחר?

באמת אולי שינים. למרות שאיך יודעים?
ממה עוד יכול להיות?

כי בסופו של דבר מה שיהפוך תינוק לילד שאוהב לאכול זו חווית האכילה שלו, ולא דווקא מה שנכנס לו לפה או לא בזמנים מסוימים.

אז יש זמנים שהם פחות רוצים, ויש זמנים שהם לא מוכנים לכל מאכל. בסדר. עובר. העיקר בנחת ובלי לחץ

ממשנקודה חשובה

וזה פצע אותה

תבדקי....

איך בודקים ומה עושים עם זה?!
פטמות סיליקון?

היה שיפור משמעותי.. ואז חזר.. אבל נראה לי שאלה חתכים אחרים.. חדשים 😔

לי היו כאבים נוראיים (ילדה ראשונה) שהפכו לסדקים ואחכ לפצעים מדממים. ..לא משנה מה ניסיתי. יועצת הנקה לא עזרה לי ורק סבלתי עוד איזה 3 שבועות בגללה. בסוף אמא אמרה לי לנסות סיליקון (למרות שהיועצת אמרה לי שזה לא בשביל המצב שלי בכלל ושהיא תצטרך לבוא להסביר לי איך-שזה כמובן עוד כסף. ..)
עשיתי את זה לבד, ביחד עם משחת רפאל לקח לזה סביבות שבוע להירפא אם אני זוכרת נכון. קסם.
עד היום אין לי מושג למה זה קרה, ניסיתי הכל, היועצת. הנקה לא אמרה שאני מחזיקה גרוע או משו. .. וכמה רופאים אמרו שאין לה לשון קשורה. היא בת שנה ואנחנו עדיין עם סיליקון וזה ממש לא נורא (ניסיתי כמה פעמים להוריד אבל זה לא היה הכי טוב)
יכול להיות שיועצת הנקה או דברים אחרים יפתרו את הבעיה, אני רק רוצה שתדעי שגם האפשרות הזאת יכולה להיות טובה. אחרי כמעט חודשיים של כאבים די נוראיים זה הציל לי את ההנקה. בהצלחה! !