פורום הריון ולידה (עמוד 4575)

יסכה הרוש-0542177070

 

יפית-0773008475

שתזכי להריון מבורך וקל..

ב"ה שלא מתגדש. תני לזה עוד קצת זמן.

בדרך כלל אחרי חודש וחצי מהפסקת ההנקה. ויש נשים שיותר.

ומרשם קיבלתי אצל רופא נשים.

אגב- זה לא מדמה הריון. זה מדמה ביוץ. שומר את ההורמונים של הביוץ בגוף במצב גבוה וכך לא נותן לגוף את הסימן שהגיע הרגע למחזור.

ראית דופק כבר?

בגדול, לפחות אצלי, הרופא שימש כנותן הפניות, בקושי בדק אותי, בפעם הראשונה שבאתי הוא פשוט ירה את כל המידע הביא לי חבילת דפים לקרוא ונתן הפניות עד שבוע 18 שלא אצטרך לבוא.

ככה שאם אין הפניה ספציפית שאת צריכה והכל תקין וראית דופק לא נראה לי שיש בעיה מהותית לדחות את התור.

בעז"ה נראה אז. השאלה אם צריך צור לרופא מיד אחרי? כי התור הכי קרוב שיש אצלה זה גם ככה רק שבועיים אחרי הא"ס.

ואני לא .עושה שקיפות עורפית, כך שאין צורך בהפניה. 

יש לי תור לעוד שבועיים לא"ס ראשון בהריון (בעז"ה מקווים לראות דופק).

התור הראשון לרופאה שרציתי יהיה רק שבועיים נוספים אח"כ. ובאמת יהיה לי הרבה יותר נוח להגיע לרופאה חודש אחרי הא"ס (כי אז יש כבר מסגרת לגדולה).

כמה דחוף לראות את הרופאה אחרי הא"ס?

אני לא צריכה הפניה לשקיפות עורפית כי לא מתכננת לעשות.

לתור שבעוד שבועיים את מתכננת ללכת?

זה בכללית ברמת אשכול. הא"ס לא אצל הרופאה בחדר אלא בקומה אחרת, ואין לי תור לרופאה להיכנס מיד אח"כ.

לבקש מהאחות להכניס אותי בלי תור? (כשדחוף הם נותנים, אבל לא ברור לי אם זה דחוף)

הרופאה יכולה לתת בדיקות דם, תוספי תזונה וכו'.

לא זוכרת מה עוד.

גם אם היית עושה שקיפות היית יכולה לקבוע כבר תור (כי קשה למצוא תורים קרובים) ורק אחר כך להשיג את ההפניה.

 

בגדול הטכנאיות של הא"ס יודעות גם להגיד אם הכל בסדר, ואם חלילה יש משהו שמצריך רופא היא תגיד לך.

בעז"ה שיהיה הכל חלק!

 

(אצלי הטכנאית ראתה ציסטה גדולה מאד, ובגלל שהיה יום הזיכרון והכל נסגר מוקדם היא דיברה בטלפון עם הרופאה בשבילי ונתנו לי בסניף הפניה למיון. בקיצור דאגו לי מאד. ב"ה זה היה שום דבר אבל היה משמח לראות איך משתדלים גם כשהכל דקה לפני סגירה ואין רופאה. אבל לא בטוח שכולם ככה.. )

כל עוד הטכנאית לא רואה משהו חריג, אין סיבה להגיע לרופא.

וגם אני התייחסתי לרופאה כאל נותנת הפניות בלבד (כי ב"ה לא היה שום דבר חריג), ותכלס - את זה יכולה גם רופאת המשפחה לעשות.

הייתי נכנסת לרופאה, מקבלת הפניה, מחכה בתור לא"ס ונכנסת להראות לרופאה את התוצאות.

אולי עדיף לך פשוט להגיע לתור לרופאה ולעשות א"ס באותו יום.. ?

ככל שדוחים התאריך שנותנים להריון ע"פ האולטרסאונד נעשה פחות מדויק, עד כמה שאני יודעת.

 

וחוץ מזה, נשמע מדהים שיש לך אולטרסאונד זמין באותו זמן ובאותו מקום עם הרופאה.. ממש ניסים ונפלאות

כאב לי מאוד .והיא סירבה לינוק לקח לי זמן להבין זאת ובסוף זה היה הריון ב"ה

וזה היה מחזור רגיל אז לא נראה לי שזה הריון.

ואל תדאגי, ברגע שזה חולף, הם חוזרים לינוק.

תמשיכי לשאוב, מדי פעם תציעי לה הנקה ישירות ממך, בעיקר כשהיא מתוך שינה.

 

יתכן שהיא פצעה אותך ולכן הכאב.

 

יתכן גם שזו סתימה בצינוריות בגלל שהיא לא ינקה, ואת עדיין לא התארגנת על שאיבה.

ליתר בטחון תעטפי את המקום בעלה-שניים של כרוב עד שהכאב חולף. ולא לדאוג - אם את ממשיכה לשאוב, הכרוב לא ייבש את ההנקה.

 

אין לי משאבה בבית ואני שואבת ביד. ומנסיון של העבר השאיבות מאוד התישו אותי,אז לא יודעת כמה כח יהיה לי לזה. תודה

את לא צריכה לשאוב מעבר לזמנים שהיית רגילה לתת לה ממך.

 

הענין הוא רק לשמר את ההנקה עד לרגע שהיא תחזור לינוק.

 

וכמו שכתבתי, תציעי לה הנקה מתוך שינה.

 

אפשרות נוספת - למרוח טי ג'ל או אקמול על החניכיים, או לקנות תכשיר הומאופטי לבקיעת שיניים לתינוקות.

יש בבתי המרקחת.

ולהגביר הנקה? יש עצות...

כי היא ממש בוכה ולא מסכימה בכלל לינוק. אשמח לשמוע בכל זאת טיפים,תודה

להתקלח איתה, אפשר גם לנסות אז להניק, טיפ שני- לנסות להניק כשהיא ישנונית- סה"כ עניין ההנקה זה הכי טבעי להם- הבקבוק משבש, וכדי להחזירם לטבע חשוב קרבה גופנית צמודה והנקה במצב שהיא מסטולה כך היא כנראה לא תתנגד...

 

תפילות!!! 

מאחלת לך המון הצלחה!!

על הפיטמה. זה אומר משהו?

בצינוריות החלב (כי הייצור היה גדול מהביקוש) התקשה והפך לגוש.

 

זה כנראה מה שמכאיב לך.

ככל שתשאבי זה יתנקז החוצה. לשאוב בעדינות. ובינתיים לעטוף בכרוב.

הכרוב יחמם את המקום ויעזור לגוש להתפוגג.

האמת שיש דרך עוד יותר מהרה למוסס את הגוש. אם זה בבירור גוש כזה (ולא פטריה למשל),

 

את הנקודה הזו למרוח ולעסות קלות, בקרם סמיך, ולהניח על העור באותה נקודה צמר גפן ספוג במשהו אלכוהולי - אלכוהול 70%/96% או 98% או אפילו ערק/ברנדי/וודקה.

האלכוהול עובד כמו נס וממיס את גוש החלב שסותם את הצינורית. הקרם או אפילו חמאה/מרגרינה חשובים כדי למנוע צריבה של העור מהאלכוהול.

 

*שימי לב - אלכוהול 70% אינו למאכל. צריך לשטוף את המקום לפני הנקה או שאיבה.

דיברתי עם היועצת הנקה והיא הציעה שאשאב ואנסה להניק כשהיא חצי רדומה.
אז מקודם ניסתי את זה בהתחלה היא בכתה ולא הסכימה אז נתתי לה מוצץ והעלתי לה קצת את החולצה שתרגיש את הבטן שלי ואז נסתי שוב והיא הסכימה וינקה! ואותו דבר בצד השני בהתחלה לא הסכימה ואז הסכימה וינקה.

אתן לא יודעות כמה אושר ושמחה זה הכניס לי,
אחרי שהייתי היום בדיכאון מהעניין הזה.

תודה לכל מי שייעצה ותמכה!

כמה דברים. - הריון ולידה

כל ערב בסביבות 7 היא הייתה מתחילה לבכות. בוכה שעה וחצי- שעתיים ושום דבר בעולם לא הרגיע אותה! לא הנקה, לא גרפס, לא נדנוד, החלפת טיטול, עיסוי בטן...כלום!

מסכנה. כשגדלה קצת עבר לה.

שלפעמים זו דרך לשחרר אנרגיה,מתח, שהצטברו במהלך היום ואין להם מוצא.

צורך בגריה - בחשיפה לגירויים.

 

אז באמת - עיסויים, מנשא, טיול בעגלה.

 

 

 

שיש כמה שעות אחה"צ או בערב שהתינוקות בוכים ולא רגועים.

לדעתי מנשא זה הפתרון הכי טוב, זה גם מאפשר לה להירגע, גם מאפשר לך לעשות מה שאת צריכה ולא להשתגע מזה כל ערב מחדש, וגם משחרר מתחים ולחצים.

כתבו כאן שבכי משחרר- אז גם תינוק במנשא שלא בוכה משחרר מתחים, כי הוא בתנועה כל הזמן, כתוצאה מהתנועות של אמא שלו.

עוד דבר- לגבי מה שתיארת על הקשתת הגוף. אאל"ט זו תופעה שאצל תינוקות שנמצאים רוב הזמן במנשא לא רואים כמעט. לא יודעת איך זה בדיוק קשור, אבל זו עובדה מעניינת...

שמעתי פעם ממישהי רוסיה שאם פותחים ברז ומשמיעים לתינוק את המים הזורמים, זה מרגיע אותו. (כי זה דומה לקולות שהוא שמע כשהיה בבטן והוא מרגיש בטוח ורגוע) לתינוקות עד גיל חצי שנה... שיהיה לך בהצלחה!

זה להשמיע לו הקלטה של פעימות לב, כי זה מה שהוא שמע כשהיה במעי אמו כל הזמן.

אבל ל-ג-מ-ר-י, אפילו לא פירור.

בתרגום לעברית זה שעת "בכי", לכל תינוק, גם זה שהוא הכי רגוע בעולם יש את השעה/שעתיים ביום שלא נוח לו ומציק לו.

בקשר להקשתה של הגב, הילד שלי היה עושה את זה המון, ואמרו לי שזה יכול להיות מין רפלוס ברמה כלשהיא, כלומר שהאוכל עולה לו בחזרה וזה מציק לו....

אל תדאגי זה יעבור....

המון נחת!!

אצל הבת שלי זה היה ב11 בליחה. בעלי היה מסתובב איתה בבית למשך שעה... עבר אחרי חודש, חודש וחצי ב"ה

א. להתייעץ עם יועצת הנקה אם לא עשית את זה... ויכול להיוץ שגם תצליחי לחזור להיניק..
ב. לשאוב יותר- נראה לי שגם זה עובד על היצע וביקוש.
ג. לראות שאת אוכלת שותה הרבה וישנה כמו שצריך- זה גם משפיע.
ד. להניח את התינןק חיתול שלו- משו עם הריח שלו כשאת שואבת.
ה. לראות שאת שואבת ברוגע ולא בלחץ של זמן.
ו. לנסות אולי שזה הסוג של המשאבה.
בהצלחה

אצלי לא הלך הרבה זמן, ובסוף ב"ה רק הנקה.
למה לא הלך? מה היועצת אמרה?
אולי תנסי יועצת אחרת ותבדקי לשון קשורה.

אני מתביישת להגיד אבל אני די מצליחה עם פטמת סיליקון אבל התרגלתי לתת לו בבקבוק

כי אז אני יודעת כמה בדיוק אכל והסיבה העיקרית היא שבהנקה לוקח לו פי 2 זמן ואין לי כח כל פעם להניק אותו שעה..

 

אני היחידה שמרגישה ככה?

אבל את צריכה לקחת בחשבון שההנקה עלולה להסתיים ככה.

 

אם את רוצה שיקבל חלב אם, את צריכה להחזיר אותו לינוק.

עם הזמן הוא ינק יותר כמות בפחות זמן.

 

יחד עם זה, תבדקי אצל רופאת ילדים או משפחה מה הסיבה שהוא מתקשה ביניקה.

אולי לשון קשורה כמו שהציעה ירושלמית.

 

לפעמים הקושי מעיד על משהו, וב"ה שיש את ההנקה כמדד.

חשוב לך חלב אם וההנקה? אם כן אז תדעי שזה לא פשוט אבל..
יש שכר מצד ההשקעה! הקשר של הילד כשהוא אוכל. התלות המתוקה הזאת שהוא רוצה רק אותך.
הכוח שהקב"ה נתן לך להזין את הילד שלך באוכל שהוא הכי טוב בשבילו.
ואיך את יודעת שהקטן שבע? פשוט מאוד... הוא רגוע (בתנאי שאין גזים ;) ) הוא ישן טוב. עולה במשקל. לאט לאט גם נהיה יותר עירני ומתפתח בעז"ה כמו שצריך.. ככה תדעי שהוא אכל טוב והוא שבע.
ובהתחלה כמו בהתחלה היא מאתגרת! אבל לרוב לאט לאט הזמן שהוא אוכל מתקצר והרווח בין הארוחות מתארך.
תעשי חושבים עם עצמך אם באמת חשובה לך ההנקה והחלב אם אז תנסי לחזור להיניק.
בהצלחה :*

לי בהתחלה היה ממש קשה כל העניין אבל היה לי גם מאוד חשוב ההנקה..
לאט לאט זה נעשה יותר קל.
אם את צריכה עידוד/ תמיכה אז תשתפי את בעלך.. תרפי קצת מהבית..
כל עוד את לא סובלת זה שווה את זה

גם אני הרגשתי ככה, אני בן אדם שרגיל גם לעשות דברים כל היום, ובמהירות. היה קשה לי לשבת ככה ולזרום עם הקצב שלו הפצפוני, לקחת את הזמן ככה בנחת.. זה ממש לא היה בקטע שלי, כמו שאומרים.
אבל למדתי איך לנצל את הזמן, הייתי קוראת קצת תוך כדי, נחה לי קצת...
אבל כל כך מבינה אותך, כי זה מאד לא פשוט.
הדבר היחיד שיש לי להגיד זה שזה נהיה הרבה יותר פשוט עם הזמן. הפצפוני היום בן חודשיים וחצי ב"ה והוא יונק כל פעם לזמן הרבה יותר קצר, בערך רבע שעה וזה בהחלט מקל עליי
 

יש לך כח לשבת עם המשאבה?
הרי זה עוד זמן כך שלא נראה לי שאת מרוויחה זמן בסוף.
ומה עם כל חיטוי הבקבוקים.. בעעעע.... לי אין סבלנות לזה לחלוטין.
כשההנקה הולכת טוב זה הכי אלגנטי ונקי.

מה שכן, אם בעז"ה תצליחי, ממליצה לך להשאיר בקבוק אחד בלילה קבוע כדי שלא תתקלי בבעיה ההפוכה, שהוא לא יסכים יותר בקבוק..
לנו זה קרה, אחרי שנלחמתי על ההנקה ממש. הפיצית לא מוכנה לאכול כלום מבקבוק. עובדים קשה עם כפית.

האם בשאיבה זה גם עניין של היצע וביקוש?

אם אני רק אשאב- זה עדיין יגביר את החלב או שלאט לאט הוא יתמעט?

 

ועוד שאלה- ברגע שמתמעט הוא יכול להתרבות גם? או שאם מתמעט אין דרך חזרה?

יכול להיות שלאט לאט הוא יתמעט,

בטח שאפשר להחזיר אותו, זה פשוט לקחת כמה ימים וכל פעם שהוא מבקש אז לתת לו ובעז"ה זה יחזור.

יש גם כדורים שנקראים מוליטיום (אם אני זוכרת נכון) תבקשי מהרופא.

ואם את מרגישה שאין לך סבלנות להחזיר אותו להנקה, אז עדיף אמא רגועה ושהילד יאכל מטרנה.

שאיבה לא מפרישה את כל ההורמונים שמופרשים בהנקה

ולכן אצל רוב הנשים יש ירידה ביצור החלב כאשר רק שואבים.

יש נשים שמצליחות רק לשאוב לתקופות ארוכות,

אבל זה יותר קשה ויש נשים רבות שלא מצליחות....

יש שאיבה ויש שאיבה.

יש שאיבה שמוציאה את החלב שישנו ויש שאיבה שמטרתה לגרות את השד לייצר עוד חלב.

 

שאיבות שמגבירות חלב מתבצעות כל שעתיים למשך רבע שעה - 15 דקות מלאות בכל צד.

לחילופין, אפשר כל שלוש שעות למשך 22.5 דקות , על השעון, בכל צד.

 

שואבים ככה מהקימה בבקר ועד השינה בלילה.  

חובה להסתכל על השעון.  לא לשאוב רק עשר דקות, כי "ממילא לא יוצא כלום" או כי נמאס לי.  

 

צריך להקפיד על שתיה ואכילה וויטמינים.  גם על מנוחה.

 

הנקה היא הענקה.

הענקה, כמו הנקה, דורשות זמן ומאמץ.  אנא חשבי בינך לבין עצמך - האם את מוכנה להשקיע את הזמן בנחת?

 

אולי יש דרכים להקל על ההנקה שטרם ניסית?  

תוכלי להסתכל באתר של ליגת לה לצה, תוכלי לפנות ליועצת הנקה.

יש מה לעשות.

אפשר גם להחליט להפסיק.

מה שתחליטי - תחליטי בלב שלם, מתוך ידיעת כל העובדות ובדיקת כל האפשרויות.

בהצלחה!

 

 

אם אני אשאב כל שעתיים ולא יצא כלום -זה גם מועיל?

אני גם עוברת את מה שאת וכל מי שמסביב רק מטיף לי שכדאי הנקה ושווה את המאמץ וכו' כמו שעשו פה כל הנחמדות. אבל אני אומרת לך שאם את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך הרבה יותר חשוב אמא נורמלית ורגועה וב"ה שיש מטרנה וסימילאק. להניק עם פטמת סיליקון זה קשה מאוד ואני אישית לא החדקתי בזה מעמד. כל פעם לשטוף אותה ולשים ולשמור שהיא לא תזוז ובנתיים התינוקת צורחת וכו' ובסוף אחרי חצי שעה של הנקה היא צורחת מרעב ואני צריכה לשואב ולתת בקבוק.

נלחמתי על ההנקה עד שראיתי שאני עומדת לצאת מדעתי ובמקום להנות מהחודשים הראשונים שלי כאמא אני רק במתח ובתסכולים כל היום והחלטתי שזה לא שווה את זה. 

זה קשה מאוד כי הסביבה ממש מקשה! כמו שראית פה.. כולם רק נואמים לך כמה זה חשוב וכמה זה כיף... ואת כל הזמן מרגישה צורך להתנצל. 

אז אני אומרת לך - תרגישי בנח תעשי רק מה שטוב לך ולילד שלך!!!!! ולא מה שטוב לאנשים שמסתכלים עליך!

בקשר לחלב אני גםנלחמת על השאיבות זה באמת בעיה. תנסי מגבירי חלב כמו קראפט ושקדיה. הם עוזרים קצת- לא שפתאום יהיה לך נחלים.

אבל בעיקר אל תהיי בלחץ. תכניסי לעצמך לראש שמה שאת נותנת לו זה רווח נקי ובונוס וכל השאר הוא משלים ממטרנה. כמה שיש יש... 

המן הצלחה ותהיי חזקה! 

אני מרגישה בדיוק כמוך! עשית לי את היום..!

צריך קצת יותר להשמיע את הקול הזה...

 

עם כל הכבוד להנקה, ובהחלט יש כבוד, כשזה מצליח זה כיף , זה מהנה, זה נח וקל. אבל כשלא- זה יכול להיות נורא מדכא, מתסכל, ומוציא מהדעת. ואז, לדעתי, זה ממש לא שווה את זה...

 

לקח לי הרבה זמן להשלים עם המשפט ש- עדיף אמא שמחה ורגועה, ותינוק שאוכל תמ"ל, מאשר תינוק יונק, צורח, ואמא עצבנית שלא מצליחה אפילו לחייך..
 

גם ככה התקופה הראשונה אחרי הלידה קשה מעוד בחינות. הלחץ מסביב על נושא ההנקה לא עוזר...

אני באמת מרגישה שכבר אין לי כח לשאוב וגם במילא לא כ"כ יוצא..

קשה לשלב את זה עם העבודה..

כנראה שאעבור למטרנה .

 

תודה לך!

עושה את הטוב ביותר בשבילך ובשביל התינוק

לא לכל אחת הולך כמו בספרים וזה נורא מעיק שאמא שלך/חמותך/חברה/אחות/מכרה מסתכלת בזלזול..מה כבר עברת למטרנה?! לא חבל?!
אז כן!!! לפעמים לא רק שלא חבל אלא גם מועיל. למה אני צריכה להכנס לדכאון אחרי לידה בגלל זה???!!!!

עברתי למטרנה בגיל שלושה חודשים..ויהי אור!
זה חשוב מאוד להניק! מונע הרבה מחלות ותורם המון לילד!
אבל.... אחרי שבשתיים הקודמים התחרפנתי.. שנאתי אותם ואת עצמי...
עברתי השלישי למטרנה.. והוא הילד הכי שמח בעולם, הכי נוח בעולם ואני שפויה!!!!

כמה עולה? אני שילמתי כ500 שח על מונה ליזה כולל ההתקן. בלאומית אצל דר פיקאר המדהימה.

תבררי שם של רופא מומחה, אמנם כל רופאי הנשים יודעים להתקין. אבל יש הבדל במומחיות.

 

ההתקן אכן עלול לגרום לקבל מהר יותר, לא לכולן. אי אפשר לדעת איך תגיבי.

אם המניעה לא קריטית- אפשר למנוע בעזרת נרות עד שתקבלי פעם ראשונה ואז מתקינים באזור המחזור.

תשאלי רב מנוסה מתי עדיף להתקין-אחרי הפסק או במהלך המחזור.

קוראת סמויה כאן כבר כמה הריונות, בד"כ אין לי שאלות כי אני מחכימה מהתשובות שגם ככה נכתבת פה, מקיפות כמעט את כל הנושאים, אחלה פורום!

אבל בכל זאת כמה שאלות - אשמח לחוות דעת שונות

1. מה ההבדל בין התקן לא הורמונלי או כן הורמונלי?

2. אני לא מקבלת מחזור כשנה אחרי הלידה בד"כ (הנקה), והפעם ממש חשוב לי למנוע אז אני לא לוקחת סיכונים, ונראה לי שאכניס התקן בערך 4 חודשים אחרי הלידה, יש מישהי שזה קיצר לה את תקופת ה'בלי מחזור'?

3. איזה סוג התקן מומלץ?

4. כל רופא נשים בקופ"ח יודע להכניס, או שכדאי ללכת למומחה כדי להיות בטוחה שהוכנס טוב? הרופאה שלי בקופה נראית מקצועית וכו', כבר כמה הריונות, אבל היא אף פעם לא עשתה לי משהו מעבר ללחלק הפניות לאולטרא סאנוד, ב"ה לא נזקקתי.

5. לכמה זמן מחזיק התקן?

אני חושבת שבנתיים זהו...

1. תקראי על זה בגוגל- יש המון מידע. בהקשר הלכתי- להורמונלי בד"כ בחצי שנה הראשונה יש הרבה דימומים ואח"כ הולך וכמעט נפסק הוסת. התקן לא הורמונלי- מקבלים רגיל כל חודש. לרוב הדימום מוגבר, לעיתים המחזור גם ארוך יותר. (משתנה מאישה לאשה)

2. אף אחת לא יכולה לדעת מה היה אילו... אחרי כל לידה זה שונה. אני קיבלתי מחזור אחרי לידה ראשונה כחצי שנה אחרי הלידה- חודש אחרי שעברתי מסרזט להתקן. אחרי לידה שניה קיבלתי אחרי כשנה שכהפסקתי להניק- ללא קשר להתקן. (שמתי את ההתקן כחודש אחרי הלידה)

3. כדאי להתייעץ עם הרופאה, זה תלוי בצורת הגוף, בנתונים אישיים וכו'.

4. כדאי מאוד רק רופא מומחה!! שווה להשקיע פעם אחת זמן וכסף ולמנוע עוגמת נפש אח"כ. ההתאמה וההתקנה צריכה להיות מקצועית כדי למנוע דימומים מיותרים.

5. רובם מחזיקים בד"כ ל5 שנים, אפשר להוציא לפני.

 

מקווה שעזרתי.. 

עלה בערך-

180 ש"ח ההתקן עצמו

ועוד 200-300 לא מש זוכרת ההתקנה.

ההתקן עלה 86 ש"ח וההתקנה בחינם

מה ההבדל בין הנובה טי למונה ליזה?

ואם יש מישהי שבכ"ז יודעת לגבי ההתקנה בטיפת חלב אשמח לשמוע..

במצבים מסויימים

אבל בצומות למשל, הרב בן שלמה מחמיר בדרך כלל (אם היתה מחשבה לשאול את הרב דווקא).

 

 

חשבתי אולי לשאול אותו, אבל אני לא מכירה אותו רק שמעתי שאפשר להתייעץ איתו

מאוד נחמד ועונה בשמחה לכל שאלה!

לא יודעת מה הוא יגיד במקרה הזה, אבל לא נראה לי שהוא מהמחמירים יותר מדי לציבור.. (כלומר, לעצמו כן, אבל כששואלים אותו הוא נראה לי לפעמים מקל..)

רק לקוחה... זה מחזק ויכול לעזור

רב ממכון פועה פסק לי לא לצום לאחר שבעלי הסביר לו את מצבי הבריאותי..

אם זה נותן לך איזושהי אינדיקציה אם מחמירים או לא :/

אני מניקה תינוקת בת 10 חודשים שגם אוכלת כך שההנקה לא מלאה בכלל אבל עדיין משמעותית.

הרב אמר לי לצום עד הבוקר ואז אם קשה לי מאוד אני יכולה לשבור ולאכול רגיל.

לא לשכוח לעשות הבדלה על מיץ תפוזים או לתת את מיץ הענבים לילד מעל גיל 6.

כיוון שהצום דחוי השנה, זה קל יותר כך אמר לי הרב.

שאין עניין בצום הזה לאכול ולשתות בשיעורים. זה רק ביוה"כ.
פשוט לא לאכול מאכלים מיוחדים, (בשר וכו'), אלא דברים שמחזקים את הגוף.
ובאמת בגלל שזה צום דחוי יש יותר הקלות.

בעקבות השרשור הזה שאלתי את בעלי.
אני חודשים וחצי אחרי לידה מניקה מלא.
הרב של בעלי אמר שאין שום הקלה אפילו שזה דחוי.מניקות ומעוברות צריכות לצום. והוא רב גדול.
אז זה מאוד משתנה מאחת לאחת ולא להסתמך על מה שכותבות פה נשים

על סמך המצב הבריאותי שלי,ושהוא מכיר אותי.
זה לא סתם רב שהביאו לי את המספר שלו..

אבל סתם ככה .הנקה או הריון אין הקלות ככה הוא אמר

כמו שכתבה הפתעה.

 

ענין של הבדלים בפסיקה.

. הרב עובדיה פוסק בשו״ת יביע אומר שמועברות ומניקות פטורות מלצום בט׳ באב שנדחה ליום א׳. אבל עדיף שאם הן יכולות - שלא יאכלו עד חצות (12:45) כדי להשתתף בצער הציבור. אבל מי שחלשה וכו׳ שתאכל כי לא באמת חייבות לצום.

ממש ממליצה על ד"ר מיקי שטטמן. עדין מקצועי ונחמד.

עולה 1000. יש החזר מהקופה (לאומית)

ד"ר חוה שרייבר בפרטי. גם לי עלה 1000. והיא ממש מעולה!

אני לא זוכרת אם היה לי החזר ממכבי...

יש רופא מומלץ או שאפשר ללכת לרופא נשים הרגיל שלי (ד"ר אלחנן בר און)?

אני מפחדת ללכת למישהו שלא מומחה בזה

מרב גלזר.
גרה באמציה אבל מלווה הרבה לידות בירושלים.
חמה,אימהית,מנוסה.מחוברת
לה'.
לא יקרה
בכלל.עושה גם קורס
הכנה . ממליצה מאוד!
אם תרצי מספר-שלחי לי מסר.

היתה לי לידה קשה וארוכה ואין לי אפילו מילים לתאר כמה היא עזרה לי. היא לוקחת 2000 שקל ואם יש לך כללית פלטינום יש החזר של 1500. 

ואל תתפתי לקחת מתחילות או מתנסות. 

היא לא מירושלים, אבל מגיעה גם לשם. מקסימה ונפלאה, שמעתי עליה המון מחברות שלי- שהלידה שלהן איתה היתה חוויה מתקנת למה שעברו לפני. (לי אין עצבים לאף אחד בלידה. בעלי מגיע איתי ובלידה נעלם מהחדר וזאת הסיבה היחידה למה היא לא דולה שלי )

הטלפון שלה הוא 0545827166

 

רוממה שלום מיצהר. מגיעה לירושלים. נהדרת! היתה איתי בלידה האחרונה. אמנם הלידה היתה קצרה אבל היא היתה מושלמת. עשתה את הכל. דיברנו לפני בטלפון וגם נפגשנו.
ממש מומלץ!

לא הולך

לי הטעמים השתנו אחרי הלידה.. מה שאהבתי בהריון פתאום נהיה לי מגעיל אחרי שילדתי..;)

מאז שעבר התאריך המשוער התחלתי מעקב הריון עודף. קודם עושים מוניטור ומןדדים לחץ דם ואחרכך נכנסים לרופא, הוא בןדק פתיחה, אורך צוואר שואל איך את מרגישה ואומר לך מה לעשות- אם הכל בסדר ואין פתיחה או יש בקטנה יגידו לך לחזור עוד יומיים שלושה ואם מתפתח משהו ישאירו אותך.. אשמח לעזור אם יש לך עוד שאלות שיהיה בשעה טובה, לידה קלה ומהירה וידיים מלאות

הסתבר שזה טחורים.
בכל אופן- לכי לרופא לבדוק. אל תסבלי!

הייתי אצל בודקת ואמרה לי שיש לי צלקות מהתפרים וזה מה שכואב.

עד היום (בן כמעט 11 חודש) אני נשרטת מאוד בקלות בבדיקות, ואחרי 5 פעמים רצופות אצל בודקת - קיבלתי היתר מרב לא לעשות מוך דחוק ורק בדיקה ראשונה ואחרונה 

גם אני אשמח לדעת

ממש, ברצינות.

ולחכות שהזמן יעשה את שלו.

(מהניסיון שלי - זה לא בהכרח קשור למניעה, אלא להנקה).

מנסיוני העצוב.

תבואנה כאן נשים ותאמרנה לך שמה פתאום ועליהן זה לא השפיע,

אבל כנראה עליך ועלי זה כן משפיע...

זה חלק מתופעות הלוואי האפשריות, ויש כאלו שהגוף לוקח את זה הכי קשה שיש.

עד שקלטנו את זה - חשבנו באיזשהו שלב שאנחנו צריכים לפרק את הבית חלילה.....

כי זה גם דיכא לי את המצב רוח באופן כללי.

תתייעצי עם מכון פועה, זה מה שאני עשיתי, ויתנו לך פתרון.

בהצלחה!!!

מסכן בעלי.ממש ממש אין לי חשק.כאילו אני לא זקוקה לזה בכלל

וגם אני לא מונעת באמצעים הורמונלים. והיו לי תקופות שלא מנעתי בכלל, ובכל זאת - אדישות רבתי .

מציעה לך לחזור לקחת את הפרינטל מתקופת ההריון.

 

לי זה עזר מאוד לחזור אל הכוחות וגם אל החשק .

עכשיו ארבעה חודשים אחרי וחזר ממש פתאום.

לדעתי זה נבע מכמה דברים:
1. המקום כאב לי והחשש מכאב גרם לי לא לרצות כי גם ככה אני לא אהנה.
2. זו לידה ראשונה והיה קשה לנו לתאם בין הזמן שהילדה ישנה ולא תפריע לבין הזמן שמתאים לנו ויש לנו כח לזה. האנרגיות שלנו נגמרו על לדאוג שהיא לא תפריע וכהיא כבר נרדמה כבר העדפנו לישון ..(אני מעייפות והוא כי יש לו יום למחרת.. )
3. הטיפול בילדה פשוט עייף אותי ורק רציתי לישון.


רק עכשיו אני מבינה את כל זה.
מאוד עוזר עידוד ותמיכה מהבעל!! עם הרבה סבלנות זה משתפר.

כדאי לשתף אותו למה לא כל כך מתחשק (כאב, עייפות, מותשות) ולהגיד לו שזה באמת לא קשור לכעס כלשהו עליו או כי את לא אוהבת אותו (ח"ו..) ככה הוא ידע שזה לא באשמתו.
למרות שאין חשק לא להזניח את הזוגיות ולהשקיע זמן לשבת יחד, לדבר, לשתף.
חלק מהדרך לצאת מחוסר החשק זה להתחיל בלי חשק ועם האוכל בא התאבון. פעם פעמיים זה יהיה קצת מאולץ אבל זה יהפך בהמשך לרצון.

בהצלחה יקרה! 

או לנסות לעבוד על זה ולהביא את החשק, עם האוכל בא התיאבון.

שנאתי את עצמי כשלקחתי אותו ולכן הפסקתי מאד מהר

האם את ובעלך מדברים על הכל? האם את מוצאת לעצמך זמן למנוחה? מתאווררת? נושמת אוויר? האם הוא קשוב לצרכייך? 

לדעתי זה קשור לזה..

מורידים את החשק המיני.
צריך שיהיה בינך ובין בעלך שיח פתוח. תראי מה נעים לכם, ואולי בהתחלה זה לא יגמר בקיום יחסים, אבל יהיה מגע נעים חדש. הגוף שלנו משתנה אחרי לידה, ומה שהיה נעים לנו בעבד יכול להיות כרגע מציק. אני גם ממליצה לנסות לשנות אמצעי מניעה שלא יפריעו לך. לנסות להיכנס לאווירה אפילו לא חייבים תמיד שיהיה ספונטני. בהצלחה!

את התהליך של לידה את מכירה אבל פחדים וחששות ניתן לעלות בהכנה ללידה... הכנה שלי כללה פחדים וחששות כדי שאני אקבל מענה.. באמת שהכנה עזרה.. עדיין היה לי קשה אבל הכנה טובה נותנת המון... יש כאלה קורסי של לידה שמדברים על הכול...

את התהליך של לידה את מכירה אבל פחדים וחששות ניתן לעלות בהכנה ללידה... הכנה שלי כללה פחדים וחששות כדי שאני אקבל מענה.. באמת שהכנה עזרה.. עדיין היה לי קשה אבל הכנה טובה נותנת המון... יש כאלה קורסי של לידה שמדברים על הכול...

כ"כ מבינה אותך! גם אני ילדתי בניתוח בלידה הראשונה שלי.. המזל שלי שאז לא היה וואטסאפ.. אבל סיפור כזה היה יכול להפריע לי מאד מאד.

ממליצה לך לשתף את בעלך במה שכתבת פה, לא כדרך אגב, אלא ממש לומר לו שאת רוצה להסביר לו מה את מרגישה מאז הלידה.. אני מאמינה שהוא יקשיב בקשב רב ויבין. זה נשמע שכם לו קשה המצב עכשיו..

בהצלחה רבה!!!

את מתארת חוויה לא פשוטה, והרגשות שלך הם לגיטימיים לגמרי!
גם אני הרגשתי שלא ילדתי, האמת שאני לא זוכרת בכלל מה היה באותו לילה של הלידה, רק מה שבעלי סיפר לי אני יודעת...
ילדתי כמוך בקיסרי חירום וראיתי את הבת שלי רק אחרי 4 (!!) ימים כי הייתי בטיפול נמרץ והיא היתה בפגיה. ההורים שלי ושל בעלי ראו אותה לפני והרגשתי שלקחו ממני את החוויה האינטימית של המפגש הראשון עם התינוקת הקטנה שלי.
אין לי ממש עצות לתת לך כי גם אני הייתי מאוד הורמונלית אחרי הלידה ועד עכשיו (למרות שעברו כבר כמה חודשים) וזה באמת מקשה על הזוגיות, אבל מה שכן, אל תשאירי את זה בפנים ותדברי עם בעלך גם על התחושות מהלידה וגם על עכשיו.
מקווה בשבילך שתשלימי עם מה שהיה ושבלידה הבאה תהיה לך חוויה יותר טובה בע"ה.
אני כותבת מאנונימי כדי שלא יהיה אווטינג, אבל אם את רוצה לדבר באישי תגידי ונפנה למנהלות שישדכו בינינו.

אני כ"כ מבינה את התחושות שלך, ומאיפה נובעת כל ההתנהגות הזאת.

קודם כל, חדשיים- בטח שזה נחשב אחרי לידה.

דבר שני, אם לא מטפלים ומדברים על הכאב והקושי, זה לא יעבור לבד, צריך לעבד את זה (אומרים שכל אישה אחרי לידה צריכה לספר את סיפור הלידה שלה לבעלה 6 פעמים כדי שהיא תעכל את זה, אז את קל וחומר-שעברת לידה טראומתית..)

וכן, אני גם מבינה את בעלך, הוא לא באמת יודע איך את מרגישה ומה עובר עלייך ובטח שואל את עצמו- איפה אשתי החמודה והחייכנית שהייתה לי? לאן היא הלכה?..

בשורה התחתונה- אני ממש מציעה לך שתקומי, תתארגני תהיי יפה ותניחי ליום אחד את הלימודים, הם לא יברחו לך.. ותשבו לאכול ארוחה חמה, ברוגע, בלי להיפגע ולריב.. ותגידי לו כמה שאת אוהבת אותו כמו תמיד, וכל ההתנהגות בזמן האחרון זה לא אומר שאת לא אוהבת ותסבירי לו בדיוק מה את מרגישה ומה הרגשת כל הלידה. בלי זה הוא לא ידע את זה בחיים, ואין סיכוי לצאת ממעגל הקסמים הזה. וכשאת מספרת את תדברי בצורה שמאשימה אותו כי אז אוטומטית האזניים נאטמות ונכנסים להתגוננות [נגיד במקום להגיד, 'נכנסת לחדר ואתה לא חשבת בכלל איך אני מרגישה אחרי הניתוח', להגיד 'היית כ"כ שמח ומרוגש ולא חשבת על זה שאני מתייסרת בכאבים וזה ממש פגע בי..'- מבינה ת'הבדל?]. פשוט תסבירי הכל הכל כל מה שהרגשת. אני בטוחה שזה יגרום ללב שלך להיות פחות עמוס וכואב וגם בע"ה בעלך יותר יבין אותך.

 

שיהיה במזל טוב ובהצלחה ממש!

אני מרגישה שבעלי לא דאג לי אחרי הלידה..אני זוכרת שהוא כל הזמן אמר שהוא עייף..וזה וכאילו הלוווו??אתה עייף????ולא פרגן לי אוי איזה גבורה וגם בחדר לידה לא כזה תמך..אופי כזה..וסתם מאז המצב ממש לא טוב..גם אחכ היו ריבים עם ההורים שלו והוא לא היה לצידי נראה לי שבגלל זה קשה לי איתו מאוד..ופתאום שום שבר לא הולך כל שעה מרעבה צרחות ובכיות עכשיו המצב הוא או יעוץ או גירושים...

מה זה??לא מגיע לך לראות אוותו ראשונה?זה כל כך מובן לא מכירה אחת שזה לא הפריע לה

מאחלת לך שתרגישי טוב ושהאוצר שלך יהווה לך הרבה נחת ושמחת חיים!
ובעז"ה שהלידות הבאות יעברו בקלות יותר..

אמנם ב"ה עברתי לידה רגילה, אבל גם בעלי אחרי הלידה הראשונה לא בדיוק הבין איך מתמודדים איתי, ומכל משפט שהוא אמרה נעלבתי מאד.. ובכיתי המון....

הרגשתי שהוא אוהב את התינוקת יותר ממני.

 

אז שילוב של אמא טריה מלאה הורמונים+אבא טרי שלא ממש יודע איך מתמודדים עם זה מוביל להרבה עלבונות ובכי..

 

אני רק יכולה לעודד אותך, שעכשיו ב"ה אני בהריון רביעי ומהריון להריון ומלידה ללידה הבעל יותר מבין מה מצופה ממנו ואיך להתנהג עם אישה אחרי לידה.

 

בוכה יחד איתך.
זוועה מה שעברת.
גם לי הייתה לידה קשה, ואני מרגישה שמנה ומכוערת מאז הלידה. וגם מרגישה שבעלי פחות נמשך אלי.
אבל לך נראה לי שהרבה הרבה יותר קשה. ברמות שאני לא מתחילה לדמיין.

קודם כל תרגישי נורמלית, זה קשה באמת. מאד.
ואני מתארת לעצמי שאת לא סובלת את ההורים של בעלך עכשיו..
יש כאלה, סתומים, ששוכחים שיש יולדת, אישה שהגוף שלה התפרק כדי שהתינוק ייצא בחיים.
עזבי את ההורים שלו, את צריכה להתמקד בבעלך.
כדאי שהוא ילך לשיחה עם מישהו חכם.
מה עם אמא שלך? היא יכולה אולי לתת תמיכה? גם בטלפון?

אני בן אדם כ"כ סגור ומופנם.. לעולם לא אלך ואשתף ברגשות שלי. הבן אדם היחיד שכן אשתף הוא בעלי, וגם לו לא סיפרתי את כל החלק האחרון- חווית הלידה מהעיניים שלי.. זה בטח נשמע מוזר, אבל באמת לא שיתפתי אותו במה הרגשתי אלא רק החלפנו חוויות טכניות- מה היה, איך היה וכו'.

 

אני לא שונאת את חמי וחמותי על זה.. אבל כן המצב מפריע לי. חוץ מזה שיש לי תלונות על ההתנהלות שלהם כיום- הם גרים רחוק ממנו, וכשאנחנו באים פעם בשבועיים לשבת, הם פשוט לוקחים לי אותו לחלוטין ומטפלים בו בדברים שאני בכלל לא ביקשתי מהם.. (חמותי מנקה לו את העיניים עם צמר גפן כי יש לו הפרשות, מחליפה לו טיטול בלי לשאול/לבקש, מתעקשים לקום אליו בלילה ולהאכיל אותו...) זה קטנוני אני יודעת, אבל בחייאת, זה הילד הראשון שלי, אני בעצמי לומדת איך לטפל בו ואני הכי קשורה אליו בעולם. כמעט ולא יוצא לי להרים אותו כי הוא עובר מיד ליד. ממש מפרידים בינינו, עד כדי כך שלפני שאנחנו נכנסים בדלת אני נותנת לו נשיקה ונפרדת...  אבל כל זה בכלל מתאים לשרשור אחר...

 

מעבר לזה, תודה רבה על כל התגובות. רק פה מצאתי תמיכה אמיתית.

 

לא דוכרת אצל חמותי אחרי לידה, פעם הייתי מבליגה היום ממש לא, כל הכבוד לל שאת עדין ממשיכה ללכת ולכבד אני כבר לא עומדת בזה, כמובן שיש עוד רכיבים לסיפור

בטח שפה מצאת תמיכה אמיתית כי סיפרת לנו בדיוק מה היה, וכולנו הזדהינו איתך וכאבנו את כאבך.

 

אבל לבעלך לא סיפרת. 

 

אם חשובה לך הזוגיות שלכם, תפתחי ותשתפי אותו בהכל.

 

אני גם כזאת שקשה לה מאוד להיפתח, לחשוף רגשות, להביע את עצמי.. אבל ראיתי שאני רק הורסת לעצמי את הזוגיות ככה,

 

ציפיתי שבעלי ינחש מה אני חושבת ומרגישה. שאני בוכה, הוא יבין לבד למה, וידע בדיוק מה לעשות בעצמו.

 

אבל אנחנו לא נשואות למלאכים ב"ה,(למזלנו..) אז צריך ללמוד לספר, לדבר, להגיד.. עכשיו אני למדתי קצת יותר להביע את רגשותי לבעלי, הרבה בזכותו, הרבה במאמצים שלי, כן, זה קשה. אבל אין ספק שזה שווה את זה, את מרגישה יותר קלילה ושמחה ככה.

 

בקיצור, המלצה אישית, חמה מאוד- תשתפי את בעלך! 

 

קראתי את ההודעה שלך והרגשתי שאת כותבת מקירות ליבי.

עברתי לידה אלימה - ואני לא כותבת עם מרכאות, כי זו היתה הרגשתי,

מאד קשה ומייסרת, ובסוף התינוק היה במצוקה - ואני נשארתי עם רגליים פתוחות מוגבהות, מדממת, 

בזמן שלא יודעת כמה רופאים עבדו על התינוק הקטן שלי שיחיה בצד החדר...

סיטואציה זוועתית וקשה.

אבל מה שהיה לי הכי קשה בלידה הזו - הכי קשה!

זה ההתנהגות של בעלי, שהיתה פשוט... נוראית אחרי הלידה, לא רק באותו רגע - אלא בכל התקופה שאחרי.

מתברר שהוא בעצמו עבר תקופה קשה וממש התנהג מגעיל שלא בצורה שמתאימה לו,

לא התחשב, לא עזר, לא תמך, דרש בלי סוף, זה היה גהנום.

ואת יודעת מה קשה לי?
שבמקום לשבת אתו, כמו שהציעו לך כאן נכון - במקום מסודר, לשבת לשיחה, ולדבר על הכל - 

כל פעם האשמתי קצת, העזתי להתמרד קצת, פרקתי עוד טיפה, וכך בעצם כל פעם הוא התנצל ואת צודקת את צודקת,

והייתי מטורלל, 

אבל אני עדיין פגועה...........

עד עמקי נשמתי! לא התאוששתי!

ודי, כבר דברנו על זה, לא?
על מה אומר לו שאני רוצה לדבר? על מה שהוא כבר שמע? מה, לומר שוב? זה מגוחך ומרגיז. גם אותי.

אז את שעוד לא דברת... 

אל תקמצי במילים ואל תקטיני את מה שקרה,

תדברי הכל, תשפכי הכל, תעשי את זה בתבונה עם כל העצות שנתנו לך איך להידבר אתו, אבל תדברי אתו על הכל.

אני למעלה משנה אחרי הלידה הזו, ועדיין עם מטען שחור וכועס מאד,

למרות שהיום הוא מתנהג מהמם. לא יכולה לשכוח לו שהוא לא היה שם בשבילי.

והוא כבר אמר את כל התירוצים ואני כבר אמתרי את כל הטענות... אז אין מה לחפור שוב. 

אבל בחפירה הראשונה - את עוד יכולה..

בהצלחה!!!

הם מתעקשים לקום אליו בלילה? איז כיף לך! פעם בשבועיים יש לך לילה לישון.
הם מחליפים לו טיטול? איזה יופי! פעם בשבוע שיש לך אפשרות לנוח קצת.
הם מנקים ומרגיעים אותו? איזה מזל שאת יכולה להיות רגועה שהוא בידיים טובות ולנוח...
אם את מתגעגעת, את בהחלט יכולה לומר להם תיזירו לי אותו.. אבל אם תשני גישה ותנצלי את ההזדמנות להנות ממנוחה אמיתית, את רק תרוויחי מזה!
סהכ נשמע שאת בכלל לא התאוששות מהלידה, וככה יש לך הזדמנות לנוח. תנצלי את השבתות אצלם לישון, לנוח, לשבת עם בעלך לשיחה, לצאת איתו לטיול.. למה לכעוס עליהם?!

אני בטוחה שחמותך רואה כמה שאת חלשה וכאובה ולכן היא מושיטה יד לסייע. הרי היא לא מכירה לך איך לטפל בו. היא לא אומרת לך שאת לא אמא טובה. היא בסהכ מנצלת את הזמן שיש לה להושיט לך יד ולסייע..
אולי זה נוגע לך בנקודה שהם ראו אותו לפניך בלידה..אבל תתנתקי מזה רגע... הם לא לוקחים לך את הילד!! הוא שלך לנצח על כל ההתמודדות! מציעים לך אפשרות להתאושש.. תנצלי אותה!

זו דעתי..

בעלי ואחותי. לא סיפרתי מעבר..

קשה לי להסביר למה אני כועסת. אני מרגישה שפשוט לוקחים לי אותו. זה לא רק עוזרים לי, זה משתלטים על כל הטיפול בו.. אני מוצאת את עצמי יושבת על הספה וקוראת עלונים או מתנדבת לשטוף כלים, ואת חמותי עושה איתו סיבובים בבית ומרדימה אותו. ועד שהוא נרדם, חמי פתאום רוצה גם, ואז עוד גיס ואז עוד אחד.. חוץ מזה שהיא אוהבת משום מה להסתובב בחדרים בצהריים ולהעיר איתו את חמי והגיסים. ובלהעיר אני מתכוונת שהיא מניחה אותו לידם כדי שיתכרבלו איתו.. (ורק לסבר את האוזן- הגיסים הם שני בנים בני 14 ו-19) עם כל הכבוד, זה אפילו קצת מגעיל אותי...

 

הכל טוב ויפה. אבל שישאלו רשות ויכבדו את המקום שלך כאמא של התינוק.

 

אבל גם כאן - את צריכה לדבר. להסביר שזה מפריע לך.

ואם זה לא מספיק, אז להבהיר בצורה ברורה מה את מסכימה ומה לא.

חמותך נשמעת סבתא חמה ואוהבת,

 

היא מתלהבת מהנכד שלה ועושה איתו שטויות כי היא מבסוטה עליו, אני בטוחה שהיא לא חושבת שהיא מזיקה לך!!!

 

להיפך, היא בטח מרגישה חמות טובה, שעוזרת לך, קמה לו בלילה, מחליפה לו וכו'..

 

את נשמעת בחורה עדינה, ובטח לא תעיזי להגיד כלום לחמותך ולכן אני מציעה לך קודם כל להרפות ולהנות ממה שאפשר (החלפות, הרדמה, נקיון- למה לא?)

והחלק שמגעיל אותך, פשוט תגידי לבעלך שזה לא נעים לך אז שיעשה משהו... תלמדי לתקשר עם בעלך גם בזה וגם בחווית הלידה הקשה שהייתה לך, אם לא תתקשרי איתו כמו שצריך, את יכולה להמשיך לסבול בשקט עד דלא ידע...

אם כן, ההתלהבות עליו די ברורה..
לדעתי, כל עוד הם לא מזיקים לו, תני להם להתלהב עליו. זה ייצור ביניהם קשר טוב בעתיד.
אני זוכרת איך אנחנו התלהבנו על האחיינית הראשונה שלי - פי כמה וכמה ממה שאת מציגה..
וסך הכל, כמו שאמרו לפני, הם מנסים לעזור לכם ולתת לך לנוח (לפעמים הייתי רוצה שחמותי תעשה דברים כאלה ביותר התלהבות, אבל כבר הבנתי שזה לא האופי שלה...)
את יכולה להסביר להם שגם לך הוא חדש ואת רוצה להיות יותר קרובה אליו, ואז להנמיך את המינון של "ההשתלטות " עליו..
בהצלחה!

להציב, בעדינות ובחיוך - אבל ברור.

אולי על כוס קפה בחוץ. זה כבר יוצר שינוי שאומר - "רגע, שיחה רצינית, ונתעלם מהכעס והמריבות שהיו קודם".

 

בשיחה הזאת תבקשי ממנו רק להקשיב. תתארי את הכאב שלך, ואת חווית הלידה כפי שאת חווית אותה. אכן חוויה לא פשוטה.

אני בטוחה שהוא יזדהה ויבין. פתאום הוא יבין מה עובר עליך.

 

תשתדלי להתנצל על הכעס והנטיה לריב, תבקשי שיבין אותך גם בזה, ושאם זה ממשיך לקרות, שיזכור כמה קשה לך.

 

כנשואה ותיקה אני יכולה לומר לך - בעלים לא מבינים עד הסוף, לא כי הם לא רגישים מספיק או לא מתחשבים מספיק, אלא כי זו פעם ראשונה שהם חווים את האישה שלהם אחרי לידה. צריך לדבר, להסביר, להעביר את התחושות. ולא להחשיב לרעתם את חוסר ההבנה שלהם.

 

הינה את עצמך אומרת כאן שאת מסוגלת לשתף רק את בעלך.

אבל זה עובד רק מתוך נחת, וסבלנות, ורצון לשתף ולקבל תמיכה. לא מתוך האשמות והטלת דופי.

 

קחי בחשבון שגם הוא ירצה לשתף ולספר מה קשה לו.

תחשבו ביחד איך הוא אתם יכולים להקל זה על זה.

 

בהצלחה יקרה. תרגישי טוב.

תבואו לעיתים יותר רחוקות.

בהצלחה בהתמודדות. דברי עם בעלך, תכיני משהו טוב ומקרב, ותדברו מלב אל לב.

וגם אם תבכי שוב, לא נורא. אני פחדתי מדיכאון אחרי לידה, וכשדיברתי עם בעלי בבכי קורע מבחינתי,

ושיחררתי מהלב הכל, אז הכל נעלם לי.

בהצלחה רבה!

נגעת לי בלב.
קשה מאוד מאוד החוויה של הלידה.
צריך לעבד אותה. לעבור עם הבעל שלב שלב ולספר מה בדיוק הרגשת..
נראה שאת עוד כועסת עליו מהלידה .. וכדי לך להןציא את הכעס ולדבר על זה..
חיבוק חזק

נשמה יקרה!ממש ממש נגעת בליבי!ממש חשתי את כאבך.
מבינה אותך כל כך!
קשה להשאר עם כאלה תחושות קשות מהלידה.לא פלא שזה משאיר תסכול מתמשך.
קודם כל-תדעי שהכאב שלך כ'כ מובן!כ'כ אמיתי.
והצעות מעשיות-
א. תקבעי עם בעלך זמן של נחת.תשבי לפני ותכתבי לו מכתב עם החוויות האלו מהלידה.רק בלי שיהיה כתוב שם שום דבר מאשים נגדו-כדי שזה לא יחסום אותו.
תשתפי אותו בתחושות שהניתוח ומה שלאחריו יצרו בך-ותבקשי ממנו שאת רוצה את עזרתו.שכדי להמשיך הלאה-את צריכה אתכם יחד.ולא אחד מול השני.
תעודדי אותו גם לשתף-ומה שיגיד-רק תקבלי בהבנה ורגישות.
תדברו מה יכל לעזור לכם עכשיו להתחיל מחדש. מה כל אחד זקוק.מה כל אחד רוצה לתת מעצמו.
תקבעו לכם מפגש שבועי שמוקדש לזוגיות שלכם.
שניכם נשמעים אנשים טובים שפשוט שקועים בהתמודדות.וקצת איבדתם את החבל שיעזור לכם לעבור אותה ביחד.
זמן שמוגדר כזוגי יכל לעשות נפלאות.זה משקיט מקומות בנפש,מאפשר לצבור עוד חוויות משותפות חיוביות.
ב.נשמע שיעזור לך לעשות עיבוד לידה מקצועי-יש הרבה מטפלות בתחום

חשוב לשים גבולות ברורים.
תבהירו להם לפני הלידה-שאתם לא מעוניינים שיגיעו לבית חולים.
אפשר גם לא להודיע להם לפני.
אל תעשי חשבון.עכשיו את רואה כמה זה יכל להרוס לך.
וכנ'ל גם לגבי הביקורים אצל חמותך-שבעלך ידבר איתה ויגיד לה שאתם מעריכים את כל העזרה שלהם אבל אתם מבקשים שלפני כל עזרה שכזאת ישאלו אתכם אם אתם מעוניינים.כמובן צריך גם להבליג ולא לעשות עניין מכל פרט קטן.תחשבי על 2-3 דברים שמהותיים לך ואותם תבקשי.
הגיוני שהם רוצים לטובה וחושבים שהעזרה הזאת מועילה לכם.
אבל כשאת לא משתפת בתחושותייך נוצר הר געש בפנים שכל עזרה קטנה שלהם גורמת לך להרגיש שהאימהות שלך מאויימת.
כשתשימי גבולות ולא תשמרי בבטן תגלי שחלק מהעזרה שלהם באמת יכולה לעזור לך.
כי בלי התסכול זה יתפרש אחרת.
אני היתי שמחה שמישהו יקום לילדה בלילה ושיחליף לה טיטול.
אבל כמובן לא בצורה שמחלישה אותי ואת הביטחון שלי באימהות

כמה נקודות חשובות שלא ראיתי שכתבו לך..

1. בקשר ללידה עצמה,נשמע שבאמת היה לך קשה
אני מזדהה איתך קצת בקטע שהיה עם התינוק שראית אותו אחרי כולם.. אומנם אצלי זה קצת שונה אבל קצת דומה,ילדתי בלידה רגילה כך שב"ה ראיתי את התינוקת ישר אבל הרגשתי שבקושי הייתי איתה ואמא שלי שהיתה איתי בלידה מרוב התלהבות לקחה אותה והתלהבה מהנכדה הראשונה שלה..ואני הרגשתי כולי מבואסת שעוד תופרים אותי ואני לא נמצאת עם התינוקת.
ביקשתי מהם מראש שלא יספרו עד שאני נותת אישור וכך היה.
אבל אח"כ שוב בדומה לסיפור שלך,היינו אצל ההורים שלי כמה שבועות אחרי הלידה והרגשתי שממש השתלטו לי על התינוקת,הרבה מזה היה מרצון טוב לעזור אבל היו רגעים שהרגשתי שהיא מכירה יותר טוב את אמא שלי מאשר אותי. לדעתי בקטע הזה,תדברי עם בעלך שיסביר לחמותך שחשוב לך לטפל גם בתינוק. מנסיון זה לרוב עוזר.
2. בקשר לבעלך,היה לי מצב דומה ואני מאמינה שהרבה בעלים כך בעיקר בלידה הראשונה. בעלי ממש התלהב מהתינוקת ולא שאל בשלומי..אבל דיברתי איתו על זה אחר כך והוא הבין אותי.
בנוסף,בימים הראשונים לא דיברנו הרבה אבל יום אחד החלטתי לדבר עם בעלי והוא סיפר לי שהוא הרגיש שלא מתייחסים אליו ורק התינוקת מעניינת. ואז הבנתי שאני שקועה בתינוקת וחסר לו יחס ממני..
3. נשמע שבאופן כללי ממש לא טוב לך,שמאוד עצוב לך. אולי כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה?

ממש בהצלחה ותרגישי טוב!אני כ"כ איתך!:-*

זה ממש לגיטימי שאת ככה אחרי לידה.

וחודשיים אחרי לידה זה ממש מוקדם.. את ממש אחרי לידה. במיוחד עם מה שעברת.. בעז"ה שתזכי ללידות קלות תמיד!!

לגבי החמות והמשפחה של הבעל, תנסי דווקא להינות מזה. עם כל הקושי שלך עם זה, תגידי לעצמך מה אכפת לי, עוזרים לי.
לך יש אותו בעז"ה לכל הזמן..

ותלגבי בעלך.. את חייבת לשתף אותו. רק ככה הוא יבין.

וגם לדבר עם אמא אחות או חברה שתעזור לל להתמודד

קראתי את מה שכתבת כמה פעמים ונמענתי מלענות. 

כל כך הרבה עבר עלייך. 

קשה לי להכיל את מה שאני קוראת, אז לעבור את זה בעצמך?

מאיפה להתחיל?

 

רוצה לחבק אותך חזק חזק.

להגיד לך שאת בסדר, שעברת הרבה, שלפי תיאורך את מתמודדת בגבורה רבה! 

ועם גבורה הזו אני מאמינה שתמצאי חזרה את הדרך לאחדות אמיתי עם אישך!

 

בסוף ישבתי וכתבתי. מקווה שיעזור.

מאמינה באמת ובתמים שהכל בר תיקון. 

ומאחלת לך מכל הלב שזה יהיה במהרה!

 

 

יש פה כמה נושאים שונים, 

 

אחד - ההרגשות עקב הניתוח הקיסרי

 

שניים - ההרגשות עקב מה שהתרחש בסיום הניתוח, עם בעלך, אמך והוריו. 

 

שלוש - התקשורת הזוגית בינך לבין בעלך, מייד לאחר הלידה 

 

ארבע - ההתנהלות של חמותך ביחס לתינוק. 

 

תראי, 

לגבי הניתוח - התיאור שאת מתארת - הריקנות, האובדן, חוסר האונים בהתאוששות לבד ללא התינוק וכו' - זה תיאור שחוזר על עצמו מנשים רבות שעברו ניתוח קיסרי (מן הסתם לא כולן, אך רבות מאוד). 

ההרגשה שלך היא כל כך מובנת, כל כך טבעית! חשוב שתעבדי את הטראומה הזאת. 

אם על ידי הסיפור - לבעלך, לחברה, פה. 

אם על ידי איש מקצוע. 

את יכולה להיכנס לפורום של נשים שילדו בקיסרי ולשתף שם. אני בטוחה שיהיו שם רבות שהיו במצבך ויבינו אותך. וזה גם עוזר. 

 

לגבי מה שהיה עם המשפחה בסיום הניתוח -

לגבי בעלך - אני מרגישה שזה מעצים את מה שאת מרגישה לגבי הניתוח. מעצים את הריקנות, את הבדידות. 

במקום להיות איתך, להבין אותך, לדאוג לך, להתלוות (בהבנה במחשבתו) למקום שבו היית - הוא היה במקום לגמרי אחר.

ברור שאפשר להבין אותו. כמו שאת באת לא מוכנה לניתוח, גם הוא לא. ייתכן מאוד שיש לו תפיסה שזה ניתוח פשוט, שכל כך הרבה נשים עוברות אותו והוא ממש קלי קלות. 

חוץ מזה, בינתיים באופן טבעי הוא חווה את רגעי האבהות שלו הראשונים. אמנם למרבה הצער בלעדייך, אך מאוד הגיוני שהאושר היה כל כך גדול שפשוט סינוור אותו, הציף אותו, והוא לא הצליח לראות מעבר. 

 

לגבי המשפחה המורחבת - נכון שיש כאלה שזה לא מפריע להם, אבל נראה לי שזה המיעוט... באופן אישי - לי זה מאוד הפריע. פעם אחת אבא שלי הגיע ישר אחרי הלידה. אחר כך הורי שלחו הודעות לכל המשפחה המורחבת מייד אחרי שהסתיימה הלידה. זה הפריע לי, כי זה מן רגעי אינטמיות שהייתי רוצה קודם לחוות אותם ולהפנים אותם לפני שאני משתפת אותם. מאז כל לידה התלבטנו מתי להודיע (במידה ואימי לא התלוותה אלי, ואם כן זה היה חלק ממה שסיכמנו יחד איתה, אחרי שהסברתי לה כמה שזה חשוב לי). כדי שכולם יהיה רגועים שהכל הסתיים בשלום ב"ה מצד אחד (כי ביקשו שנגיד כשהלידה מתחילה, וכיבדנו את זה), ומצד שני לאפשר את השקט, ההפנמה, את השהייה ברגעי הקדושה ואושר ולהריח אותם ולחוות אותם.

אחרי הלידה הראשונה חמי ז"ל בא לבקר, וזה באמת היה כל כך לא מתאים לי. אפילו שחמותי הגיעה - זה לא התאים לי. הייתי אחרי חוויה ארוכה ומתישה, שעוד לא התחלתי לעכל... הייתי נראית זוועה. מרוב הלחץ שהפעלתי בלידה נימי הדם בפנים התפוצצו לי, הייתי מנוקדת בהמון נקודות דם בולטות. וכמובן זה הרבה מעבר למראה החיצוני. הייתי צריכה אז בעיקר שקט. ולא הייתי פנוייה לקבל אורחים, קל וחומר גברים. בלידות אחרות זה כן התאים לי (נשים), אבל בזאת לא. 

כתבתי על עצמי, כי אני לא רוצה להכניס לך רגשות שאולי לא הרגשת, ומחשבות שאולי לא חשבת. 

אך התיאור שלי זה המעט שבמעט ממה שאת עברת. כי כל החגיגה המשפחתית היתה כשאת שומעת, ורוצה להיות שם ומנועה מכך. הם כן ואת לא. זה כל כך כואב. ולא רק שאת לא שם, גם כואב לך כל כך. ואת בודדה. ואין לך יכולת ליצור קשר עם האנשים שבחוץ. קשה לי להכיל את זה כקוראת, ואת חווית זאת על עצמך...

סיכוי טוב שאם רק בעלך היה איתך, הוא היה דואג לך הרבה יותר, הדעה שלו היתה פחות מוסחת. מוסחת לא כי לא היה אכפת לאחרים ממך חס וחלילה, אלא כי הם היו בתוך האושר של התינוק החדש חדש. זה באמת אושר. 

מאוד הגיוני שהם דאגו לך, אך היו מנועים מלעזור. ייתכן מאוד שהיו מתוסכלים מכך, אך לא יכלו לקדם זאת. אך היה להם משהו אחר להתמקד בו - להחזיק את האושר הזה, ולדאוג לטיפול בו (חיסונים וכו').

נראה לי שחשוב שתביני מה הפריע לך שם. נגיד - תמצאי דימוי למי היית שם. כדי להבין את עצמך, כדי לגעת במה שהיה ובהמשך כדי לרפא זאת. בשלב מאוחר יותר - למצוא את הדרך לנקות את זה, מולך ומולם. אם זה אומר לדבר עם אימך על כך, או בדרך אחרת. 

 

לגבי הקשר עם בעלך בחודשיים האחרונים - מאוד יכול להיות שמה שהתרחש סביב הלידה, סוג של פירוד ביניכם שלא איחיתם עדיין - עדיין מעיב על הקשר היום. מצידך ומצידו. 

אז יכול לעזור לדבר איתו. אבל נראה לי שלא כך סתם. אני בטוחה שהוא לא רצה לפגוע בך. ואת זקוקה כרגע להבנה שלו של מה שהיה, ואני מניחה שגם לבקשת הסליחה שלו. מצידך - זה נשמע שאת בטראומה מזה, שאת עדיין שם. מצידו - זה כבר מזמן עבר וחלף. כבר מזמן עברו מים בנהר. כבר היו עוד כמה וכמה תקריות וכו'. 

אם את חושבת שאכן זה כך - שמה שהתרחש בזמן הלידה עדיין חי אצלך עד היום, שעדיין מעיב על הקשר עד היום - 

אני מציעה שתדברי איתו בזמן שתקבעו לכך, או בזמן שהוא ממש פנוי. ותקדימי משהו בסגנון - שזה משהו שהיה כבר לפני כמה חודשים, אך זה משפיע עלייך ביומיום, וחשוב לך שיקשיב היטב, שיבין מה שעובר עלייך, למרות שהוא עצמו היה שם גם, וחווה זאת אחרת. ורק אז תספרי לו (זאת הצעה שאני חושבת עליה מתוך עולמי, תחשבי אם זה באמת מתאים, ואם לא - אז על דרך אחרת, כגון אווירה שתהיה בבית - שתפתח לו את המחשבה ואת התפיסה שהיתה לו בזמן האחרון, כך שיוכל להסתכל על הדברים אחרת, מנקודת מבטך).

 

לגבי הקשר עם המשפחה המורחבת וחמותך. 

אני שוב כותבת את מה שהיה אצלי - כי מצד אחד זה מזכיר לי מאוד, ומצד שני אני לא רוצה לקבוע מה אצלך. אלא מספרת מה היה אצלי, ואם זה יעזור לך - אז תקבלי מזה, ואם לא - אז לא.

זה מזכיר לי שוב את מה שהיה אצלי. לפני הלידה היה לי קשר טוב עם חמותי. אחריה - היה מאוד קשה. הרגשתי שאני רק כלי, חפץ, שדרכו היא יכולה לקבל נכדים. 

חוץ מזה היה פער בין מה שחשתי שנכון לעשות עם התינוק לבין מה שהיא רצתה. היא רצתה להחזיק אותו בלי סוף. אני חשבתי שהוא לא חפץ, ושהכי טבעי לו בגיל הכל כך רך להיות על אמא שלו כשיש צורך, אלא אם כן אני לא יכולה - ואז זה אכן עוזר שמישהו ייקח אותו, ואדרבא סבתא שלו. מכיוון שאי אפשר לשאול אותו לרצונו, כי הוא רק תינוק - דעתי היתה שהוא צריך להיות עלי. דרך אגב בגיל מאוחר יותר היא רצתה שבני יישן איתה בלילה (לא הסכמנו), היא היתה מפנקת בלי סוף, מרימה בלי סוף, וכשחזרתי הביתה לא עמדתי ברמת פינוק הזו. ותמיד היו אחר כך כמה ימים קשים. 

אצלנו זה גם היה נכד ראשון, וגם מנטליות מאוד שונה ממה שהייתי רגילה אליה. ועוד דבר שהפריע לי - זה שחמותי היא עם מסה של איפור על הפנים, והפריע לי שהיא ממש מתחככת עם התינוק יחד עם המייקאפ וכו'. 

(מאז ידעתי עליות וירידות בקשר עם חמותי. ב"ה היום הקשר טוב. )

 

אני בטוחה שלא כל אחת מסכימה עם הדעה שלי, וזה בכלל לא הדיון. 

הדיון הוא מה קורה כשיש התנגשות בין רצון האמא לרצון הסבתא? עד כמה צריך לכבד את הסבתא?

אצלנו - מצאנו פתרון לגיל הרך - התינוק בעיקר עלינו במנשא. הם כבר התרגלו שככה אנחנו... היינו מגיעים עם מנשא ורוב הזמן היה עלי במנשא. אם רצתה - כשהיינו מגיעים ישר הייתי נותנת לה אותו מתוך כבוד, ולא הבינה למה הוא בוכה (זה פשוט טבעי ישר אחרי נסיעה לעבור למישהו אחר מאמא, ברור שהוא ישר יחייך וכו'...), ואם לא בהתחלה אז קצת אחר כך. ורוב הזמן הוא היה במנשא. כך זאת לא היתה בעיה. 

ההבדל הוא שבעלי היה איתי בעניין. בנושא הזה הוא לא תמיד הסכים איתי, אך ראה עד כמה שזה חשוב לי ולכן זה הוצג כדעה משותפת שלנו. 

עד כאן השיתוף שלי, שהוא לאו דווקא רלוונטי אלייך. אבל חשוב לי שתשמעי עוד סיפור שבו היה פער כזה, והיתה מחשבה מה לעשות איתו, ונמצא הפתרון. ברור שאילו מחשבתי היתה אחרת, ולא הייתי רואה בעיה שהתינוק יעבור מיד ליד - גם היה לי קשה עם זה וטעון מול חמותי - היה נכון למצוא את הדרך לאפשר את זה מתוך שלמות. אני חוששת שכרגע, כשהתחושה היא שזה לא משהו אחד, אלא עוד משהו בתוך אווירה של קושי (עם בעלך) - ייתכן שאת אפילו לא מצליחה לראות את ההיגיון שבתחושתך מול חמותך. 

אני מאמינה שגם בנושא זה המפתח הוא הקשר עם בעלך. אם אפשר להמעיט כרגע את הקשר עם משפחתו מבלי שזה יגביר את החיכוך - מה טוב. אם לא - תנסי להתעלם עם זה, לעבור עוד שבת, ולדעת שזה לא שורש העניין, שלא משם תצמח הישועה. אלא תתמקדי בחיזוק שלך, בהבנה ובאמפתיה שלך כלפי עצמך, ובקשר עם בעלך.

בשלב מאוחר יותר, לבד ושניכם יחד - תנסי/ו לראות מה בעצם מפריע לך במה שהם עושים. לראות את הכוונות הטובות שלהם, לראות האם זה עובר את הגבולות שלכם או לא. להבין מה חשוב לכם ולהבין מה הגבולות שלכם (אם יש כאלה).ואיך לעמוד עליהם. 

 

 

בהצלחה רבה יקרה!!

 

 

 

 

 

 

את לא יודעת עד כמה!!!

מרגישה אותך ממש עד לעצם...

עברת טראומה באמת קשה מאד מאד,

נשמע שאתם זוג מהמם במקור ומלא אהבה, אבל עברתם כאן משהו שקרה בצורה של חוסר הידברות ואי הבנה גדולה מאד,

וזה דורש הידברות ואולי גם טיפול - אבל בעיקר מה שאת יכולה לעשות עבור עצמך,

זה לדבר עם בעלך ברוגע,

ובבקשה מראש של אני רוצה לדבר כדי לספר לך מה עברתי,

בלי שתתגונן ובלי שהכוונה שלי היא להתקיף אותך - אני רוצה שתשמע איך עברתי את מה שעברתי מנקודת המבט שלי!

תשתדלי לספר את זה באמת בלי להטיח בו האשמות, רק לתאר מה עבר עליך.

אני בטוחה שזה כבר יקל!

ואין לך רגשי נחיתות, הגבת הכי נורמלי כמו שכל אשה היתה מגיבה.

עברת משהו ממש קשה מאד, אני מאד מבינה אותך.

המון הצלחה וחיבוקים, הכי חשוב זה הזוגיות הטובה שלכם כי זה מחזיק ונותן המון כוח,

תטפלו בזה לבד או עם עזרה - אבל אל תזניחו... כי זה כדור שלג מתגלגל.

חיבוקים.

צריך להיות חוק נגד לקיחת תינוקות מיד לאחר לידה בקיסרי.. 

ממש חיממתן לי את הלב.. הצלחתן לעודד אותי מאוד. חוץ מזה שלא חשבתי שאגרום לכמה מכן להזיל דמעות..

אני שמחה שהצלחתי להעביר קצת מה עובר עליי ואני מרגישה שזה שיפר את ההרגשה לי.

 

חוץ מזה, אתמול בעלי החליט שהוא שם את כל האגו בצד וביקש שנצא רק שנינו, ערב זוגי ושקט ללא הילד ופשוט נבלה ביחד כמו פעם. מאוד רציתי וחשבתי שזו באמת ההזדמנות שכולכן הצעתן לי.. אני חייבת להודות שזה היה רעיון מצוין.. הרגשתי הרבה יותר חופשיה, הלב היה פחות כבד (למרות שעדיין קשה לי להיפרד מהקטנצ'יק שלי...)

אז רציתי להודות לכולכן... ואני מקווה באמת שאנחנו במגמת שיפור ובתקווה להפסיק את כל הכסאחים והריבים ופשוט להמשיך הלאה בלב שלם ואוהב...

ואני יודעת שנצליח כי יש לנו באמת אהבה גדולה, ואני מרשה לעצמי להיות קיצ'ית ולהגיד שזו אהבה ממבט ראשון...

 

ה' יצליח דרככם!

אמנם, ב"ה לא עברתי את זה, אבל אני כל כך איתך...

אני מצטרפת לזו שכתבה לך לשבת לדבר איתו שיחה רצינית, בנחת, בעדינות, להסביר לו את כל מה שעברת ולהקפיד על כך ששום דבר לא ישודר כ"אתה אשם".

יש לי בעל מדהים, אבל שני דברים חשובים למדתי בחיי הנישואים:

1. גברים לא מבינים ולא מנחשים מה שלא תגידי.
2. אם את מאשימה הם מרגישים מותקפים ומשתמשים מייד בהתגוננות.

יכול להיות שבלי לשים לב, שידרת לו כל הזמן האשמה ולכן הוא מתנהג כמו שמתנהג... 

ברצינות, תדברי איתו מלב אל לב, אין דבר יותר בונה מזה לחיי נישואים.

 

המון הצלחה והמון חיבוקים...

בזכותך אמרתי לבעלי שלי שאני רוצה לדבר אתו על מה שעבר עלי בלידה,

למרות שעבר ממש הרבה זמן מאז - זה עדיין יושב אצלי בבטן עמוק מאד,

ובגלל השרשור הזה קבלתי אומץ - וזה הקל עלי מאד.

מקווה שגם את תצליחי...

תודה צדיקה!!

בכל אופן זה נשמע ממך שעדיף קיסרי, וכך גם הרופא חושב. 

קשה בהריון להיות רגועים, ולהסביר בנחת, אבל כנראה שאין לך ברירה, אלא להסביר לו שוב ושוב,

או לומר לו שהחלטת ושיעזוב אותך, ושאם הוא רוצה שידבר עם הרופא.

בהצלחה בלידה, ומקווה בשבילך שבעלך יפסיק להציק לך בנושא. 

על סמך מה הוא אומר לך לנסות?

אין לך בכלל בחירה כאן.

אם רופא אומר שזה סיכון גדול, מצד "ונשמרתם" אין לך בכלל אפשרות. גם אם היית מאד רוצה, כמו שהוא שואל.

אחרי שני ניתוחי חירום יש צלקת משמעותית ברחם, וצירים חזקים כמו הצירים שדרושים בלידה וגינאלית עשויים לגרום חס וחלילה לנזק בלתי הפיך לך, לתינוק ולרחם. זה לא שווה את הסיכון, לפחות מבחינתך, וזה מספיק.

נשמע שהמחשבה עליך אחרי ניתוח עוברת לו לא טוב. אולי הניתוחים הקודמים פגעו לכם איפשהו בסוגיות, בעבודה, בילדים..
אולי החופש שאחרי הניתוח דורש ממנו ללכת להורים שלך/ לעבוד כפול וכו וכו

או שתנסי לחשוב ממה נובע החשש שלו, או שפשוט תתנטרלי.
הרי ברור שאת הולכת לעשות ניתוח! וברור שהוא לא רופא כדי לומר אחרת..
כך שתנסי לקבל תמיכה מאמא/ אחות/ חברה. ואולי במקביל לנסות להבין מאיפה נובעת לו ההיסטריה מניתוח

(הרי בד"כ זה הפוך - האישה, הפחות רציונאלית, תרצה בכל נפשה להתנסות בלידה טבעית...)

תנסי לפתוח איתו שיחה עדינה על כך.

בהצלחה ולידה קלה!

הוא לא שולל על הסף vbac2 ובודק כל מקרה לגופו.

אני יודעת ממה נובע החשש שלו - מההחלמה.
אכן, ההחלמה לא פשוטה ומהירה
למרות שאני משתדלת לתפקד מהר.
הטיפול בילדים ייפול הרוב עליו.. ברור שהמשפחה תעזור אבל עדיין זה הרוב עליו.
והם קטנים - שנה וחצי ו 3.

אני כבר הקפאתי מנות במקרר של דגים ובשר
על מנת שיהיה להם מוכן בשבוע שלא אהיה..

הוא גם דואג מהעניין שבבית רפואה אני יחסית לבד ואין לי עזרה להתקלח וללכת וכו..
ואני רוצה שהוא יעזור לי אך הוא צריך להיות בבית עם הילדים (זה יהיה בחופש..)
וקשה לו לראות אותי סובלת וכאובה.

אחרי הניתוח אני חוזרת הבייתה וגם אז אין לי כ"כ עזרה ואני משתדלת לתפקד כרגיל
ולהיות אמא ואשה טובה ושהכל יהיה מתוקתק ובסדר
אך ברור שיש לי רגעים של חולשה וכאב שמקשים עלי. וזה גורם לו ללחץ ודאגה גדולה כך שמעדיף לברוח לעבודה..

בקיצור. הוא גם דואג לי וגם לעצמו..

לגבי ניסיון ללדת רגיל- אחרי הטראומות שעברתי
שכמעט איבדתי את חיי וחיי ילדיי
אינני רוצה בכלל לנסות..
בלידה השניה אמרו לי שיש לי אגן מאד צר וילדים גדולים (4 קג) וזה לא אפשרי..

אבל עדיין זה מעצבן שכל יום כשמדברים
הוא אומר "אני לא מבין למה את מתעקשת על ניתוח" מה הוא חושב. שלי זה נעים וכייף?!?!

והיא נובעת מתוך החשש..

כן, הוא חושב שאת חושבת על עצמך ולא עליו. הוא חושב שאת מתאוששת אחרי ניתוח בכיף..נחה, נעזרת, וכו' והוא זה שצריך לקחת חופש מהעבודה ולתפקד ולתפעל בית עם 'תי פיצים. הוא חושב שאת לא מספיק רציני בודקת את האפשרות של לידה רגילה ההתאוששות ממנה קלה הרבה יותר.
ושוב.. ברור שהמחשבות שלו לא נובעות מתוך מחשבה..אלא מתוך לחץ. אבל אולי אם תלכו יחד לרופא נשים מומחה שיבדוק את הנושא, הוא יבין וגם יסכים שניתוח הרבה יותר מומלץ.

ואולי הוא חושב.. שאת לא מתחשבת בו בכלל בשיקולים שלך.. את רוצה שהוא יתמוך בך בצעד שהוא מתנגד לו?!
ושוב.. ברור שזה הגוף שלך וברור שסכנת נפשות וכו וכו'... אבל במקרים כאלה אין צודק! יש חכם.. הייתי ממליצה לך להכין אותו ואת עצמך לניתוח.. בצורה חכמה. כדי שאחר כך לא תרגישי שלא אכפת לו ממך..והוא לא עוזר לך וכו..

ככה נראה לי

שגם ההתאוששות אחרי לידה רגילה אינה קלה כל-כך, ושבכל מקרה צריך לעזור מאוד לאישה ולטפל בילדים כל הזמן.

(גם אחרי הלידה האחרונה שלי, שהייתה ממש קלה ביחס למה שבדרך-כלל, במשך חודש לא עשיתי כמעט כלום בבית ועם הילדים).

במקום לנסות לחשוב על פתרונות לא הגיוניים שכאלה, אולי תחשבו על אפשרויות איך להיעזר לאחר הלידה (משפחה, שכנים, בייביסיטר, עוזרת...).

ואם הוא 'לא מאמין' שבמצב כזה חייבים ניתוח, תלכו להתייעץ עם עוד רופאים, אפילו מומחים.

(ועוד נקודה: אם הניתוחים הקודמים היו ניתוחי חירום, ואילו עכשיו את הולכת לניתוח מתוכנן, יש מצב שההתאוששות תהיה קלה יותר ומהירה יותר).

בשעה טובה ובהצלחה!

תנסי להדגיש לו שזו הנחיה רפואית, חד משמעית ואין לך פה שיקול בכלל!!! ממש במילים האלה " אתה רוצה אישה וילד בריאים ושלימים"

תנסי להראות לו ולהזכיר כל מיני נשים שיולדות ככה מספר ילדים...והן מתאוששות ומתפקדות רגיל

 

ותתפללי, הכי חושב שתתפללי על התאוששות כמה שיותר קלה ומהירה בעזרת השם

 

מאחלת לך המון בהצלחה , ומבינה אותך כל כך!

תודה לכן על התגובות המחזקות.

לגבי פתרונות - הוא מתעקש שהילדים יהיו אצל הוריו בשבוע של האשפוז וכך הוא יילך לעבודה..
אני סומכת על חמותי והכל בסדר.
רק שנראה לי שלילדים כאלה קטנים טוב יותר להיות במקום הטבעי שלהם בלי האמא. מאשר גם במקום לא טבעי וגם בלי אמא (אנחנו אצל חמותי אחת לחודשיים..)
אני רוצה שהוא יקח חופש שבוע (זה מתאפשר לו) ויהיה עם הילדים בבית ומשפחתו ומשפחתי תעזור..
ולכן הוא כועס שאני לא מסכימה לפתרון שלו.
גם ככה יהיה לי קשה בלעדייהם השבוע..
אז להוסיף לי שהם לא במקום הבטוח שלהם?!

העניין השני שהוא לא מסכים לבוא איתי לרופא.
שבוע הבא יש לי את הבדיקה שלפני עם המנתח והוא לא רוצה לבוא.. ביקשתי ממנו שיבוא כדי לשאול כל מה שיש לו במיוחד על לידה טבעית. והוא לא מסכים....

בעזרת ה יהיה בסדר!!!
תודה על ההקשבה =)

אז תזרמי איתו בעניין שבוע האשפוז והילדים. הוא צריך להרגיש בנח וכנראה מלבד העומס הנפשי קשה לו גם עניין החזקת הבית.
אל תלחצי עליו בעניין.
לא יקרה לילדים כלום משבוע אצל סבתא. לידה זה תמיד אירוע מטלטל- ואחכ לאט לאט חוזרים למסלול.

שאחרי ניתוח מתוכנן ההחלמה בדרך כלל הרבה יותר מהירה ופשוטה. אולי ירגיע אותו לדעת את זה.

בכל הנושא של הלידה תדאגי לעצמך..
אל תעירי או תתעקשי על נושאים אחרים.


אני חושבת שאם תתמקדי בך, בלידה ובילד.. זה ישחרר לו איזה לחץ ויאפשר לו להיות איתך.
נראה שקשה לך לשחרר אותו.. למרות שפיזית לא תהיי.. ואולי גם כשתחזרי הביתה לא תוכלי לתפקד אבל תעירי לו על תפקודיו..

תחשבי על כך.. אולי זה הטריגר לכל מה שמסביב הניתוח...

כנראה אני באמת צריכה לשחרר לחץ ודאגה על הילדים ולתת לו יד חופשיה באותו השבוע וכך בוודאי יהיה לו יותר קל..

זה נכון (וטבעי) שאני אוהבת שהוא לצידי
אך כאן אני מעדיפה שיהיה עם הילדים ולא איתי.

אני מאד מאד מקווה שההחלמה מקיסרי מתוכנן יותר מהירה ופשוטה. בעזרת ה!

אני ממש דואגת ולחוצה על הילדים וזה מלחיץ אותי!! כמו שאמרתן, אני צריכה לשחרר לחץ ולסמוך על עוד אנשים מלבדי..מקווה מאד שאצליח. לפעמים אני מרגישה שזה לא בשליטתי.

תודה לכן חברות פורום יקרות!

אבל לפעמים זה כאב שמקרין מעצמות האגן, או מפרק הירך. לפעמים עצב שמשהו לוחץ עליו בגלל תזוזה מסויימת.

 

את יכולה לבקש הפניה לפיזיותרפיה. שם יוכלו לעזור.

 

תרגישי טוב.

הוא עוד חודשיים

אם את מאוד סובלת - שווה לחפש פיזיותרפיסטית פרטית. יש כאלה.

 

אני מכירה מישהי בירושלים, אם תרצי אז באישי.

 

ואם את לא מוצאת, תפני לשירותי הרפואה המשלימה של קופ"ח שלך - שם ימיינו (רופא ממיין) ויפנו אותך או לכירופרקט או לאוסטאופט. שניהם יכולים, לפעמים במפגש אחד, לאזן חזרה ולהקל מאוד.

אשמח לקבל פרטים באישי.

איפה מקבלת? כמה עולה פגישה אחת? ועוד פרטים מעניינים שחשוב לדעת