.

לא כל אחד שיש לו נטיות הפוכות זה אומר שיש לו מחלת מין. 

אין לי מושג אם בכלל יש עליה בסטטיסטיקה מהבחינה הזו. 

אני יודעת שזה לא כל מה שפריאלי עברה - 

ומחלק ממנו כן תוכלי ללמוד.

רק רציתי להדגיש את העניין הזה - 

שלא תקישי מהמקרה שלה אלייך - ותתחילי לחשוב שאולי יש לו מחלת מין חס וחלילה. 

ופריאלי יקרה - שתזכי אי"ה לכל הטוב שבעולם,

לאנשים שיהיו איתך תמיד גלויים,

שתוכלי לתת בהם את אמונם.

שתזכי למשפחה מלאת שמחה ובית מלא צחוק של ילדים!

יש הבדל מהותי בין המקרה שלך לבין המקרה שלי. 

אפילו כמה הבדלים. 

ההבדל הכי מהותי זה האמון. בעלי אמר לי זאת לפני שהחלטנו להתחתן. 

זה נושא בפני עצמו שכעת יהיה עליכם לבנות מחדש - את האמון ביניכם. 

אולי ניתן ללמד עליו זכות - אולי הוא חשב שהוא כבר הצליח לתקן את הנטייה. אולי הוא חשב שעל ידי חתונה זה יסתדר. 

אבל אילו הייתי במקומך - זה היה לי קשה מאוד לקבל את זה. הייתי זקוקה לעבודה זוגית יחד, כדי להשיב בו את האמון. 

ההבדל השני הוא המצב העכשווי - בעלי נמשך אלי. לגמרי... 

הוא עבר טיפול דרך 'עצת נפש'. והטיפול נמשך תוך כדי שהיינו בקשר. 

ובשלב מסויים הוא התחיל להרגיש משיכה. 

וזה נמשך עד היום. 

עוד הבדל הוא - שמעולם לא קרה שרציתי להיות ביחד והוא לא רצה. 

מעולם לא חשתי שהוא נדחה ממני, או רק שלא נמשך. 

לפעמים קרה הפוך, שלי לא היה חשק. 

אני זוכרת שהמטפל שלו אמר לי עצות לפני החתונה (ואמר זאת בעדינות ובצניעות)- 

שגם אם לא הכי הולך לנו - רק להחמיא לו. כי זה חשוב דווקא במקרה כזה. 

בהתחלה אפילו כאב לי ולא אמרתי כלום. 

כמובן שמדובר היה רק בהתחלה. אחר כך כבר דיברנו, והכל הסתדר. 

וב"ה שקיבלתי את העצה הזו, שייתכן והיא טובה לכל חתן וכלה. 

ב"ה יש לנו קשר מצויין והוא רק רוצה שיהיה לי הכי נעים וכיף.

אני מספרת את זה כדי לחשוב בקול רם - אולי הוא באמת הצליח לתקן, 

אך אי ההצלחה שהיתה בהתחלה (שמאפיינת לאו דווקא מקרים כאלה) -

הפכה לכדור שלג של מה שקורה עכשיו?

וזה אומר שאפשר גם לתקן אי"ה בחזרה את הקשר הבריא. 

את שואלת מה לעשות עכשיו... 

יש בנושא כמה גישות. 

ממה שאני מכירה - יש את עצת נפש, ויש את הרב אהרל'ה הראל. 

(יש גם גישות שמשלימות עם זה, ואף יוצאות כנגד הניסיון לשנות. כנגד אלו אני לפעמים מסתכלת על הזוגיות הנפלאה שזכיתי לה, ועל הילדים המהממים שיש לנו, נשמות שלא היו זוכות להגיע לעולם אילו בעלי היה מאמין לאלו).

לעצת נפש יש קו חם למקרים כאלה. את יכולה לגלוש לאתר שלהם ולראות שם. 

משיטוט באתר עצת נפש את יכולה טיפה להכיר, לשמוע שיש אנשים שהצליחו לשנות, ולקוות לטוב. 

מהקו החם של עצת נפש - אני מניחה שיוכלו לעזור לך יותר. 

חוץ מזה יש את עניין האמון - שהוא עניין בפני עצמו. 

אני מאמינה שכשתביני מה קורה - האם הוא בכלל בעל נטייה הפוכה כרגע? האם היה כזה? אם לא כרגע - מדוע מתחמק מלהיות יחד (האם בגלל האכזבה או בשל סיבה אחרת)? - ותהיי אף אופטימית שהמצב בר תיקון - 

אז תוכלו, חוץ משני הנושאים שאולי הם נושא אחד במקרה שלכם - נטייה הפוכה ויחסי אישות - לעבוד גם עבודה זוגית יחד, כדי להשיב בו את האמון. 

כמובן, אם יש לך שאלה נוספת אלי, ואת רוצה לדבר באישי - תכתבי פה ואפתח ניק לשם כך. 

מוסיפה עוד משהו אחרון... 

כתבתי שזכיתי - למה?

המטפל של בעלי היה מרבה לצטט - "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" - לשנות נטייה מינית זה משהו שדורש ממך לעבוד על כל פן באישיות שלך, לפרק כל דבר שנבנה בעבר - ולבנות אותו בצורה אופטימלית, לבנות את המידות, ללמוד לבטא רגשות, להבין את נפש האדם - אדם שהצליח - זה זכות להיות אישתו. ובאמת, באמת זכיתי!

וכן, יש לא מעט מקרים לצערי של גברים שנישאים כאשר הם נמשכים לבני מינם. וגם בשלב הזה, בו הם כבר נשואים -  הם מצליחים בכל זאת לשנות את הנטייה!

אז אני מאחלת לך שתאחזי בטוב, 

שתזכי לראות אותו מתגשם בקרוב,

ואף לראות בעינייך איך הכל לטובה. 

בהצלחה יקרה!

כל אחד עובד על עצמו, לפעמים זו עבודה קלה ולפעמים היא ממש משמעותית ושורשית, ואז- אם מצליח- אז זוכים באדם בנוי וחרוץ. אני יודעת שזה הרבה יותר קל, אבל בעלי היה שמנמן ןמגמגם, והוא עבד על עצמו קשות. כשהכרתי אותו לא יכולתי אפילו לנחש שכך הוא היה פעם, וזו הסיבה הראשית שגרמה לי להתאהב בו ולהתחתן איתו!

אני ממש מאמינה שאדם שמוכן להשקעה ולעבודה קשה כדי להשתנות יהיה בן זוג טוב יותר.

לעניינך- אני מציעה להתייעץ עם רב חכם שמכיר את הנשא, לא רק על הכן/לא אלא גם על איך ומתי לדבר על זה.

ולשאול את בעלך- האם זה נגמר מבחינתו/ עדיין התמודדות, והאם הוא חושב שיעבור/ לא.

צריך לזכור שיש גברים בלי נטיות הפוכות שמתחתנים ובוגדים ל"ע... כך שאין יתרון בלהתחתן עם אדם שנטייתו נורמלית- אלא צריך אדם בעל מידות ויר"ש (שכמובן גם נמשך וכו'..)

והרבה ממה שתיארת קורה לכל זוג! חוסר הצלחה פעמים ראשונות, המבוכה וההמנעות... חוסר חשק...

אם תגלי שזה מאחוריו, ושהוא אוהב ונמשך עלייך בכללי, הייתי מציעה לך ליזום וליצור אווירה- "תחת התפוח עוררתיך.." אפשר להתייעץ בפרטי בפורום או דרך מדריכת כלות... 

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷