פורום הריון ולידה (עמוד 4579)

אולי רק בלידה השלישית...

אם את אומרת שהלידה היתה ארוכה וכואבת, ושהתחברת אל הדולה והיא עזרה כל כך - אולי כדאי לך לבקש הנחה?

בעז"ה בשעה טובה ובקלות.

ואותה דולה בדיוק אני מציעה שתבקשי הנחה

בכך שאת לוקחת אותה פעם נוספת היא נראה לי תתחשב במחיר.

וכל גוף לגופו ישנן נשים שהיה להם ארוך וישנן קצר כך שאם את אומרת שהיא תעזור לך אפילו שזה קצר

זה נראה לי שווה.

לי אישית לא התחברתי לדולה הראשונה שלי ולקחתי שניה(לידה שלישית) שאמנם נהנתי איתה אבל הלידה היתה ממש קצרה ומהירה ולי בדר"כ מאד מאד קצר.

אבל עולי באמת כדאי... לא יודעת.

עוזר הנוכחות של הדולה גם בלידה קצרה כל כך?

היא בקושי היתה איתי, היא היתה איתי רק בקבלה ונתנו לי לשכב על מיטה תוך כדי צירים חזקים.ואז מאד עזרה לי

רבע שעה אחר כך נכנסתי למקלחת בערך ל10 דקות גג רבע שעה והיו לי צירים מטורפים (בפנים) (לא ידעתי אז שזה צירים

של לידה פעילה) כך שהיא שמרה ליד הדלת

ובזכותה בעצם ניצלתי כי פתאום הבנתי שהתינוקת כבר ממש אוטוטו בחוץ והיא

הזעיקה לי מילדת ואחות מיד שיצאתי וב"ה עבר בשלום ובשמחה.

כך שבאמת אנני יודעת מאז לא לקחתי שום דולה

לא מסיבה שלא טוב לי אלא מסיבת ניתוחי קיסרי

את הגדולה שלי גמלתי בגיל 11 חודשים בגלל הריון (כבר הייתי בחודש רביעי).

אם היא יונקת 5-6 פעמים ביום, נניח- אז תורידי ל3-4 פעמים ביום למשך שבוע או שבועיים, ואח"כ לפעמים ביום- בוקר וערב למשך עוד שבוע או שבועיים.

אח"כ תורידי להנקה אחת- ערב או בוקר, מה שנוח לך ואח"כ תעברי ליום כן יום לא ואז תפסיקי לגמרי. ככה יהיה יותר קל גם לילדה וגם לך.

אם הוא חסר, מתהפכים הרבה עד שהשינה באה.

ואולי מגנזיום? גם כאן, אם נרדמים, ישנים שינה לא שינה.

ל B6 - אגוזי מלך, למגנזיום - אגוז ברזיל (20 דקות ומתחילים לפהק).

אני דואגת שתמיד תהיה בבית חבילה של כל אחד מהאגוזים.

קרם גוף נר שזה חבלז... קרם קצפת.. קרם נצנצים... אם היא אוהבת תמרוקים אז אחרי לידה זה ממש כיף להתפנק בקרמים.

אך זו אני יש כאלה שלא אוהבות קרמים אז אולי ספר .איפור.. תיק. בגד

ואני שונאת שמביאים לי קרמים. אני לא כזה משתמשת, וגם כשכן,ממעדיפה לבחור את הריח בעצמי

אבל לא בטוח שתצטרכי..

אני הנקתי 3 ילדים, כל אחד עד גיל שנה ולא הזדקקתי לרפידות הנקה.

לי עזר מאוד גם קונכיות - זה לוחץ מעט ובעדינות, כדי להוציא חלב מיותר. ומצד שני מאוורר את המקום. 

השתמשתי בזה למניעה - למניעת פצעים ולמניעת גודש. 

(שמעתי שיש כאלה שזה לא טוב להן, ואין לי מושג להבחין למי זה טוב ולמי לא)

שמתי את הרפידות בתוך הקונכיות. 

בשלב מאוחר יותר - שמתי את הרפידות בלי קונכיות. 

בעז"ה בעז"ה לא יהיו לי תפרים!!!
 

אבל.. אם...

כשהייתי במחזור תמיד הייתי הולכת עם טייץ צמוד כדי שיחזיק לי את הפד. יש לי רק אחד כזה ואני חושבת לקנות נוסף בשביל התקופה שלאחר הלידה..

השאלה היא- אם יש תפרים- זה לא מכאיב שיש פד צמוד לגוף?

ואם כן- איך עושים שהדם לא יברח מהפד?

ממש תודה לכן!

ובימים הראשונים שהכל כואב הכי נח תחתוני רשת.

ומהתיאור שלך נשמע שאת סובלת משני הדברים.

אם את מתכוונת שהגירוי הוא פנימה יותר מהנרתיק - זו יכולה להיות פטריה. זו יכולה להיות גם דלקת קלה בדרכי השתן.

אפשר אצל רופאת משפחה לבקש לעשות משטח (את עושה בעצמך - זה שטויות) ומרשם לטיפול.

אל תחכי עד לתור אצל רופאת נשים בשביל. חבל שתסבלי.

ולגבי הדליות - כמו שאמרה אר כאן - לשכב יותר, עם הרגליים למעלה, ולהשתמש בטייץ אלסטיים.

ואם זה לא מספיק, תענין אצל הרופא לגבי גרביונים אלסטיים או חגורת בטן.

תרגישי טוב.

יתכן שזו דלקת קלה מאוד בדרכי השתן. אולי התחלה, ואולי בתסמינים האלו זה יסתכם.

שתן צורב, דביק, שמגרה את העור. (גם אני בוגרת אינספור דלקות בעוצמות שונות ומשתנות  - זה אפילו כפל לשון, במחילה...).

אולי שטיפה וקרם יוכלו לעזור.

גם לי היה גירוד קצת יותר למעלה, לא ממש בנרתיק בגלל זה חשבתי שזו לא פטריה ולא טיפלתי בזה ובמשך איזה חודש גירדתי כמו אני לא יודעת מה, טיפסתי על הקירות מרב גרודים וזה כבר ממש שרף, לא יודעת למה הייתי כ"כ דבילית שהזנחתי את זה וזה ממש החמיר, 

עד שיום אחד הייתי במקרה אצל האחות בלי קשר, אז על הדרך אמרתי לה על העניין והיא הביאה לי בדיקה ואכן זו הייתה פטריה וב"ה סוף סוף אחרי הטיפול רק עכשיו זה נגמר. היה סיוט, סיוט, סיוט. תיבדקי, חבל לסבול סתם.. (זה בדיקה פשוטה שאת עושה את הבדיקה לעצמך)

חבל להזניח..במיוחד כשיש כזו אי נוחות.

תעשי את הבדיקה של הפטריה ואם זו לא פטריה יש תכשיר שהשתמשתי בו בשם לקטל שמטפל בזיהומים שגורמים לגרד

בהצלחה

ואת יותר מוכנה לגידול ילדים, אז החלק של החששות קטן יותר, יש יותר נחת להתרגש.

ההריון הראשון עובר מאוד לאט. סופרים כל שבוע, שמים לב לכל פרט קטן.

בהריונות הבאים כבר עסוקים אז פתאום מגלים שבכלל עבר חודש...

אבל זה לא גורע מההתרגשות.

להפך. דווקא כשיש ילדים יותר גדולים בבית מבינים בצורה יותר מוחשית מה המשמעות של נשמה חדשה שבאה לעולם, מרגישים שתינוק זה לא רק תינוק, זה אדם חדש עם פוטנציאל חדש שעומד לגדול בבית שלנו.

וגם בהריון רביעי ב"ה התרגשנו מאוד בא"ס, לראות דופק, לראות גוף. זה תמיד מרגש.

בכלל...

אולי בגלל שההריון הראשון הגיע מאד מהר.
ועכשיו חיכינו קצת..

אולי כי כבר יש לי תינוק בבית ואני יודעת מה זה לחבק אוצר כזה..

בהריון השני לא הייתי מאופסת על ההריון ולא ממש קלטתי שהולך להיות לי עוד ילד

וגם בלידה הראשונה התרגשתי מאוד ובכיתי כשהוא יצא (לא מהכאב..) ובלידה השניה

לא כ"כ רציתי בכלל להרים את התינוק ולקח לי זמן להתחבר אליו, בהתחלה הרגשתי רק געגועים לילד הגדול שבבית

גם לי היו תחושות דומות.

עדיין לא בהריון שני, אבל עכשיו כשאני יודעת מה זה להיות אמא, אני מתרגשת נורא מהמחשבה להיות שוב בהריון! בהריון הראשון עוד לא בדיוק קולטים שאשכרה יוצא משם ילד. בשני כבר מתרגשים ומחכים..

בכרוב את משתמשת? זה ירחיק אותך ממצב של דלקת ויקל מאוד על הגודש.

נשמע שאת כברת דרך אינטנסיבית, כואבת ולא פשוטה  (חיבוק פחות מחייך מתאים כאן).

לצערנו רופאים ככל שהם מקצועיים, לא מוכשרים לתת מענה לקשיים השונים הצצים במהלך ההנקה.

ממה שאת מתארת, העניינים דווקא קרובים להסתדר.

אם את שואלת אותי - הייתי מחכה עוד קצת.

חבל - כי חלב יש לך.

מה עם הפצעים? בדרך להחלים? אם כן, תוכלי בתוך זמן קצר לוותר על פטמות הסיליקון, לנסות לחזור להניק, ואז תוכלי לוותר גם על השאיבה.

אני יודעת כמה זה לא פשוט, על בשרי חוויתי את כל מה שאת מתארת +תפרים שלא נתפרו כמו שצריך.

השאלה אם מישהו יכול לעזור - לתת לך לנוח בין שאיבה לשאיבה (כרגע) כדי שתוכלי לישון.

כשלא ישנים הכל נראה עוד יותר שחור וחסר מוצא.

ההחלטה היא שלך, אבל אם את שואלת אם אפשר להתגבר על מצבים כאלו בזריזות - אפשר.

ושוב - כרוב עכשיו! דחוף דחוף דחוף! בכל מקרה. איזה החלטה שלא תקבלי.

ואל תדאגי זה לא ייבש לך את החלב, זה רק מחמם את המקום וגורם לתנועה של חלק מהחלב המיותר החוצה, וככה נמנעת דלקת. אם תמשיכי לשאוב, זה לא יפגע בייצור החלב.

ואם תחליטי שלא - זה יגן עלייך מפני מצב של דלקת.

לך במיוחד אני מציעה כרוב, כי אין לך זמן מיותר עכשיו לעמוד במקלחת ולהזרים מים חמים ולהקדיש זמן גם לזה. את צריכה הכי קצר והכי יעיל.

צריך להצדיע לך. במקום זה קבלי   ו  וגם . 

שולחת המון כוחות ומתפללת עליך.

אני גם חושבת שאת לקראת הסוף של הקשיים העצומים של ההתחלה.

בגודש אפשר לטפל עם סבלנות, לדעת שאלו ארבעה ימים קשים,

אח"כ לוקח לתינוק כמעט חודש בממוצע עד שהוא ממש יונק אוטומטית, לא צריך את העזרה שלך בכלל,

אז גם אני הייתי מציעה לרכז את כל הכוחות בימים הקרובים, עם המון אהבה ואמונה.

יש מי שיעזור לך לתחזק את הבית, להכין אוכל שלא תצטרכי להתעסק עם זה,

ולאפשר לך לישון במהלך היום??

לכל יולדת. בקורס הכנה ללידה היא אמרה לנו שביום השלישי יש גודש ולהשתמש בכרוב. 

ואת מוזמנת לקרוא הסברים לכך בפורום. תעשי חיפוש.

להיפך - אם ממשיכים לשאוב או להניק, צריך להפסיק את השימוש בכרוב ברגע שהגודש הוקל, כדי לא להגביר את ייצור החלב.

חיבוק גדול!!

גם אני נלחמתי על ההנקה. זה דרש ממני המון כוחות. והבנתי שאני לא מסוגלת.

מיום אחרי שהגעתי להורי והבנתי שאני לא מסוגלת לקום כל הלילה - קנינו מטרנה. שיהיה..

בפועל השתמשתי בזה הרבה.

אך בזכות זה הצלחתי להניק עד גיל חצי שנה.

אם לא הייתי משלבת תמ"ל הייתי מפסיקה את ההנקה כבר בגיל חודש, עם הרבה תחושות תסכול וכאב.

העצה שלי- שתדאגי לעצמך, תעשי מה שטוב לך.

טוב לך להתאמץ ולהניק- מצוין. טוב לך לשלב תמ"ל והנקה- גם מצוין.

השתדלתי לחשוב תמיד בגישה חיובית ולומר לעצמי- כל טיפת חלב שהבת שלי מקבלת זה מתנה בשבילה!

(והשתדלתי לא להסתכל על זה בצורה השלילית של "אוף! למה הבת שלי מקבלת גם תמ"ל?!)

וזה מה שנתן לי כח!

לי זה עזר מאוד בהיריון האחרון. 

אומרים שזנגביל עוזר, אך לא ניסיתי.

במשך היממה??

אם לא. נסי לברר מה קורה עם החלב שלך יתכן ולקחת תרופה או משהו כזה המפחיתה את החלב.../או לחלופין את בהריון והוא מרגיש שינוי בחלב

אם כן. יתכן וזהו קפיצת גדילה, והוא פשוט רוצה עוד ויש תפוקה מסוימת בכמות החלב נסי לתת לו כעבור חצי שעה מההנקה הראשונה אז החלב יתמלא שוב(פשוט לוקח זמן עד שהמאגר מתמלא מחדש)

מקווה שהועלתי בהצלחה.

יש לו טיטולים רטובים. הוא פשוט אוכל פחות. יש עדין הרבה. (אני מזרימה לו לפה לגרות אותו לאכול. לפעמיםזה עוזר...).

את מתכוונת שיכול להיות שאני בהריון והוא מרגיש את זה? כי כרגע אני לא יודעת....

אזניים/ שיניים שסובל מהם??

ככה לא תצטרכי לקום כל שעה..

מבקבוק בדרך כלל יותר קל להם לאכול הרבה..

אני נלחמתי על ההנקה, ולא הצטערתי

(בלידה הראשונה ילדתי לפני הזמן בגלל רעלת, ושאבתי חודש וחצי עד שהבייבי הואיל בטובו לינוק הנקה מלאה, והנקתי עד גיל שנה עם פטמות סיליקון - כי רק לזאת הסכים. השני והשלישית סרבו לינוק, לכאורה בלי סיבה, והיה גודש ודלקות ואנטיביוטיקה, ושאיבות יומם ולילה, ופטמות סיליקון, ודם מהפטמות, וכאבי תופת, והנקות רצופות, ולילות ללא שינה וכו' - ממש נלחמתי. עבדתי עם יועצת הנקה. ב"ה הצלחתי להניק בסוף יותר משנה גם את השני וגם את השלישית). 

אך אני מכירה גם נשים שהפסיקו להניק די מהר, עקב סיבות מוצדקות - ואינן מצטערות כלל. 

כשהאימא מאושרת - גם התינוק מאושר. 

והעיקר - חשוב מאוד לשפוך את הלב לפני מישהו שמבין ויודע להקשיב ולתמוך. אני זוכרת את עצמי מייבבת שעות אחרי הלידות, כי לא מסתדרת לי ההנקה. ב"ה תמיד הייתה אוזן קשבת, וזה עזר לי מאוד (במקרה שלי - התמיכה עזרה לי להתמיד למרות הקושי. אך יש נשים שהתמיכה הזו עזרה להן להחליט להפסיק את ההנקה בלי שום ייסורי מצפון).

ואולי - אפשר פשוט לשלב הנקה ומטרנה? יש נשים שמצליחות.   

אני דולה בסטאז', מוכנה ללוות בבתי החולים - לניאדו, העמק והלל יפה.

אם מתאים לך או שאת רוצה עוד פרטים אני אפנה אלייך באישי.

ילדתי בקיסרי והתאומים היו בפגייה. לא כ"כ יכולתי לנוח... הייתי צריכה ללכת לשאוב ולהניק בפגייה (הרי אי אפשר לקחת לחדר, וזה אפילו לא בתינוקייה הצמודה...) ואח"כ, כשאני השתחררתי, נסעתי פעמיים ביום כדי להניק אותם שם. (ב"ה לא להרבה זמן).

ב"ה התאוששתי מהר יחסית למה שאומרים על ניתוח קיסרי.

כדי שהזרימה של הדם תחזור לעבוד כמו שצריך וגם כדי להוציא את האוויר שנכנס למעיים, כי אם את ממשיכה לשכב הרבה האוויר לא יוצא וזה כאבי תופת..

וכמובן עם כל זה, צריך גם לנוח אבל לא להישאר במצב מאוזן כל היום...

ומזל טוב!!!

אבל נראה לי שהפקטור הכי רציני זה הזמן...

חשוב מאוד לזוז כמה שיותר, אבל לא להגזים. לצאת לטייל קצת בחדר או במחלקה, עוד באותו היום כשהאחיות מאשרות לך. לנוח הרבה, כדי שהגוף יחזיר לעצמו את הכוחות. לאכול ולשתות כמו שצריך, בעיני זה גם הכי חשוב! חוץ מבשביל הכוחות שלך, גם בשביל היציאות...

אותי יילדו בקיסרי חירום בלידה הראשונה, לפני חודשיים וב"ה אפשר להגיד שהיום אני כמעט 100% כרגיל. אחרי שבועיים הכאבים הנוראיים באמת עברו, אבל עדיין יש כמובן התמודדות עם כאבים לא היסטריים. (הכי מציק לי, וזה עד היום, שאני לא יכולה ללבוש את כל החצאיות שלי... מאוד מכאיב לי בצלקת.)

בהצלחה רבה וידיים מלאות!

(אני בסוף הריון ראשון) בעקבות אמא שלי שהחדירה לי מאז שאני קטנה לא ללכת לאולטראסאונד לבד (ככה גילו לה על הפלה ל"ע).

אני מרגישה שלמרות שאני יודעת/ מתפללת שבעז"ה הכל יהיה בסדר, אני צריכה את בעלי איתי למקרה שיגלו משהו מלחיץ...

(אפילו באולטראסאונד האחרון, למרות שהרגשתי תנועות וידעתי שכל הבדיקות עד כה חזרו תקינות ב"ה, רציתי שיהיה איתי למקרה שיגידו לי שהתינוק עכוז או משהו).

לבדיקות מעכב אצל האחות אני לרוב משחררת אותו.

א"ס ראשון- בא איתי

סקירה מוקדמת- לא עשיתי

סקירה מאוחרת-בא איתי

כל שאר הביקורות, שקיפות עורפית וכו' הייתי לבד.

זה לא ממש ניתן להשוואה אחת מהשניה, יש כאלו שקופצים לבדיקה בקופת חולים שליד הבית וזה עניין של חצי שעה,

ויש כאלה שיש להם נסיעה מחוץ לעיר בטרמפים ואוטובוסים ובעל שעובד ואסור לו כמעט להבריז מהעבודה....

הלכנו ביחד והשקענו בתלת מימד... ,

חגגנו לפני זה במסעדה (זה היה בסוף תקופת מבחנים שלא נפגשנו ודיברנו הרבה

אז הפכנו את האירוע שיוצאים לעיר וכו' לחגיגה