1. כן. כי רציתי טבעי כל עוד אצליח לסבול וגם מפחדת מתופעות לוואי של האפידורל.

2. כן, ב"ה

3.כואב אך נסבל.. בידיעה שעוד מעט זה יגמר. מקווה בעז"ה לעשות זאת שוב (ילדתי פעמיים) (גילוי נאות, הלידות שלי יחסית קצרות ב"ה אז זה לא תמיד בר השוואה, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם 10 שעות כאלה...)

4.ל"ר

5.שערי צדק. לא היתה דולה. בלידה ראשונה היתה מישהישרצתה לקחת דם טבורי לבנק כללי והיא היתה איתי בחלק של הלחיצות ועזרה לי בתמיכה פיזית..

לקחתי אפידורל מלכתחילה ומרצון. לא רואה צורך לסבול בכוח. מעבר לכך, הייתה לידה ארוכה וכל הזמן הייתי נינוחה. הרגשתי את הגוף שלי לגמרי, מתי צריך ללחות מתי יש צירים, וכל זה פשוט בנחת עם המון סיעתא דשמיא.

שקשור לרחם אבל לא ללידה, עם הרדמה אפידורלית, לפני 4 ורבע שנים. עדיין ישנם זמנים שאני

מרגישה את הנקודה בה דקרו אותי בגב לאפידורל.

אגב, ילדתי פעמיים בשערי צדק ללא אפידורל. לפני יותר מ18 שנים.

באיכילוב,

הצירים היו כואבים מאוד בגלל שהלידה התחילה בירידת מים, הרגיש לי כציר אחד גדול,לחץ כל הזמן, לא הייתי מסוגלת לשבת

המקלחת עזרה מאוד, הייתה לי דולה, זה תרם הרבה,לידה ערכה כ7 שעות מירידת המים

ולמרות כל הכאבים, היה מ-ד-ה-י-ם, ב"ה יצאתי מהלידה בתחושת התרוממות רוח ממש, לא פתחו לי וריד, לא רציתי אפידורל בשום שלב, בחסדי ה' יצאתי ללא תפרים, 

ב"ה מקווה ללדת רק טבעי,

ובזמן שכבר היה לי כואב מאוד מאוד והיה לי קשה טשטשו את הכאב בעזרת גז שעזר מאוד!

אני מאמינה שבלידות הבאות גם כן אלד כך היה מיוחד!

במיוחד כשאני שומעת על כאלו שמרגישות פחות 'שותפות' בלידה- בלחיצות וכד' בגלל האפידורל.

חשוב לי להיות מפוקסת ולהרגיש את הלידה

1. רציתי ללדת בלידה טבעית משתי סיבות, א. המחשבה על אפידורל הפחידה אותי נורא.. ב. אם אמא שלי עברה את זה 11 פעמים בלי אפידורל, אני בטוח מסוגלת!

2. כן ב"ה

3. כואב, אבל לא כזה נורא, אעשה את זה שוב בעז"ה.

4. לא רלוונטי

5. שערי צדק, אמא שלי היתה איתי בלידה, היתה משמעותית, אבל בלידות הבאות נראה לי שארצה להיות לבד (עם בעלי כמובן).

1. בעקרון העדפתי בלי, בגלל החשש מסיבוכים ומההתאוששות, אבל לא הייתי נעולה על כך - תלוי בנסיבות.

2. פעם ראשונה עם, פעמיים בלי. 

3. תלוי בלידה. בלידה השניה היה טבעי - לידה מהירה מאוד (יחסית אלי - 3 שעות משהגענו עד שנולדה), הגענו, התארגנו, חוקן ועוד, ועד שהתלבטתי לגבי אפידורל, הייתי בפתיחה 8, אז ותרתי. פקעו מים ואחרי כמה לחיצות היא יצאה. התאוששות מאוד מהירה וטובה. בלידה השלישית - היה מיעוט קיצוני של מי שפיר, נתנו לי פיטוצין, לא היה קל, בשלב כלשהו רציתי אפידורל אך המרדים היה עסוק. נתנו לי טשטוש - והוא עשה את העבודה, הלידה התקדמה, חבל לידה היה כרוך פעמיים, ואני חושבת שעדיף היה לעבור את זה בטבעי כי יכלתי להגיב בדיוק - מתי ללחוץ ומתי לא. ההתאוששות סבבה.

4. בפעם הראשונה הייתי 21 שעות בחדר לידה, אחרי 15 שעות נשברתי ובקשתי אפידורל, נגמר בחדר ניתוח בלידת ואקום בגלל ראש גבוה מדי, וגם בגלל שבגלל האפידורל לא הבנתי איך אני אמורה ללחוץ... ההתאוששות לא היתה קלה (בריחת שתן במשך כשבוע...)

5. פעמיים ברמבם ופעם בביקור חולים לפני האיחוד. לא לוותה אותי דולה. אני לא אוהבת לערב עוד אנשים זרים בתהליך וסומכת על עצמי וכמובן על סיעתא דשמיא.

לא רציתי במיוחד לידה טבעית, ואין לי שום דבר נגד אפידורל.

קיבלתי אפידורל בפתיחה 2.

ההתאוששות הייתה קשה לא בגלל האפידורל אלא בגלל התפרים. סיוט.

1. רציתי מאוד. חששתי מאפידורל (ואכן בלידה שניה לקחתי והיה לי ממש לא טוב). מאמינה שיש לי יכולת ללדת טבעי.

2. לידה ראשונה ושלישית- טבעי. בע"ה גם רביעית בקרוב.

3. לידה ראשונעה היתה קשה מאוד. לידה שלישית- חוויה מדהימה, לידה מהחלומות...

4. לא היתה לי דולה, אבל המיילדת היתה מיוחדת וטובה מאוד.

1. לא מעוניינת באפידוראל. מכיוון שבלידה הראשונה היחידה שלקחתי אפידוראל הכאבי ראש היו מטורפים. ובעיקר מכיוון שבלידה טבעית חווים את הלידה. וזו חוויה כ"כ קסומה ששווה בשבילה לחוש את תחושות הלידה.

ב.ילדתי 6  לידות טבעיות.

3. אכן אלד טבעי גם בלידה הבאה, בעז"ה. אני מגדירה זאת ככאב מתוק, כאב שמקרב לה'.

5. ילדתי בבי"ח בנהריה,ללא דולה.

לידה רגועה ושמחה,

בידיים מלאות!

גם עם אפידורל חווים, פשוט בלי צעקות.

אני יודעת על בשרי מה זה לצעוק בלידה....

מלידה אחת יצאתי לגמרי צרודה!!

אבל הייתה לי גם לידה יפה, שבה הכול הסתדר יפה.

הגעתי עם הדולה לחדר הקבלה, ולא היה תור בכלל. הייתי בפתיחה 5.

הכול תיקתק, לא היה צורך בהתערבויות מיוחדות.

התקלחתי בנחת (בחדר לידה טבעית), קיבלתי עיסויים והרבה תמיכה נפשית.

אחרי 5 שעות בחדר לידה, ילדתי.

כל הלידה לא צעקתי, עד הלחיצות.

להגיד לך שלא כאב? זה שקר!!

כאב מאאאוד!!! אבל כשהכול מתנהל כשורה, אפשר לצלוח את הכאב!!!

עברתי גם לידה עם אפידורל וגם שתיים בלי.

בזו עם האפידורל הרגשתי כאילו באיזשהוא אופן זה קורה בלעדי...

בלידה טבעית המעורבות של האם היא הרבה הרבה יותר משמעותית, גם טכנית- פיזית, וגם רגשית ונפשית.

מכיוון שהיתה לי לידת אפידורל יש לי למה להשוות, ואכן הרגשתי יותר את הלידה בלידה טבעית.

בקשו לשתף בחוויות אישיות ואכן זה מה שעשיתי.

תגובות כשלך, אנונימית יקרה, גורמים לי ולעןד חברותי לא להשתתף בפורם.

בתור אחת שעברה לידה עם אפידורל, בלי יותר מדי אפשרות אחרת

כאב לי לשמוע שבלי אפידורל אין חוויית לידה. 

1. לידה ראשונה רציתי ללדת בלי, לידה שניה לא כ"כ.., לידה שלישית ורביעית לא באתי סגורה אבל העדפתי לא לקחת.

בכללי מעדיפה תמיד לא לקחת תרופות ואמרו שההחלמה קלה יותר בלי.

2. 3 לידות אפידורל. לידה רביעית בלי.

3. בע"ה ארצה ללדת שוב בלי אפידורל, אבל זה תלוי בלידה.

4. לידה ראשונה כבר לא עמדתי בכאב, שניה פחדתי שיכאב(וילדתי חצי שעה אחרי שקיבלתי), שלישית עברתי הרב בלי אפידורל אבל היה ארוך מאד אז לקחתי.

5. שערי צדק קפלן ומעייני הישועה.

בלידה רביעית כאב הרבה פחות מהלידות הקודמות והיה מהיר יותר ולכן היה לי מעולה בלי אפידורל.

אבל בלידה ראשונה ושלישית זה היה נצרך ועזר מאד, ובלידה שניה הרגיע את הפחד..(לא היו כאבים מטורפים)

1. לא

2. כן, פעמיים..

3. קשה מאד אבל כנראה שאעשה זאת שוב..

4

5. איכילוב ומעייני הישועה, בלי דולה. בלידה האחרונה במעייני הישועה הייתה לי מיילדת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה וממש עזרה לי.

1. מאוד רציתי- רציתי להוכיח לעצמי שיש לי הכוח לעבור את זה בלי משככי כאבים, שהגוף שלנו מותאם ללידה... וגם לא רציתי את החשש שבדקירה לאפידורל ואתההשפעות שיש לפעמים לאפידורל אחרי.

2. בלידה הראשונה לא, נתנו לי אפידורל אך מאוחר מדי (פיחה 8) והוא לא השפיע. כן עשה לי כאבי גב אח"כ.

בלידה הזו רציתי לידה טבעית, התכוננתי, חשבתי על זה, למדתי על עיסויים, תרגילים עם כדור, תרגלתי נשימות והרפתי בשירותים לאורך ההריון, כתבתי תכנית לידה- וב"ה ילדתי טבעי.

3. בלידה הראשונה עברו רק 6.5 שעות מפתיחה 3 (אז הגעתי לבי"ח) ועד ללידה, כך שלא חששתי מאורך הלידה, והאמנתי שאני מסוגלת להתמודד עם זה, מכיוון שצפיתי שהלידה תהיה קצרה. 

בפועל- היו צירים עוצמתיים ברמות, כמו בלידה הראשונה, אבל הייתי ממש שמחה בהם, הרגשתי עוצמה ולא סבל, ואני מצפה כבר ללדת שוב! (הלידה לקחה רק 3 שעות מהרגע שהתעוררתי באמצע הלילה ועד שהתינוק נולד!!!!! אז לא חוכמה...)

4.

5. זאת בלניאדו, הייתה מיילדת ממש בראש הטבעי, עזרה לי ממש, ואמא שלי כמובן,שבלעדיה אני לא יולדת (:

דולה זה חיצוני לי מידי. מאחר והיה סיכוי שאמי לא תגיע, דיברתי עם חברה בגילי שאולי תתלווה אליי... העדפתי את זה על פני מישהי "חיצונית" לחיי.

1. לא, לא, לא

2. בלידה אחת לא הספקתי אפידורל ובדיעבד אני שמחה בזה, היא היתה מהירה אז

זה גם לא היה נורא...

3. אם תהיה לי לידה מהירה וקלה אעשה את זה, אם הלידה תיקח זמן ויהיה ממש כואב אז לא

4. לא קרה

5. קפלן, בלי דולה, אולי אם הייתי יולדת בלי אפידורל לידות ארוכות הייתי רוצה עזרה פיזית

בפן הנפשי דולה זה ממש לא בשבילי

1. לא. היה לי ברור שארצה אפידורל ברגע שאוכל לקבל! למה? כי הכאב מפחיד אותי ולמה לסבול סתם?

2. לא, ב״ה קיבלתי אפידורל כבר כשהגעתי לבי״ח.

כל השאר פחות רלוונטי מן הסתם..

מעדיפה במאה אחוז חווית לידה עם אפידורל, להיות נינוחה ומשוחררת, מאשר ה״חוויה״ עם הכאב שכל כך מפחיד אותי.

1. לידה ראשונה רציתי,אך היא נפתחה בירידת מים והצירים נהיו כואבים תופת, ביקשתי מייד אפידורל שהקל ועזר מאוד ונתן לי כח להמשיך. לידה שניה רציתי בלי אפידורל כי חשבתי לעצמי מה כבר יכול להיות, הלידה התקדמה מהר מאוד ואכן לא היה זמן לאפידורל, הלחיצות היו סיוט שאי- אפשר לתאר, מה שגרם מאוחר יותר לסוג של דכאון אחרי לידה, ידוע שאחת הסיבות להתפתחות דכאון כזה יכולה להיות סבל של כאבים שהיולדת מרגישה שיכלו להמנע ממנה.

מלידה שלישית והלאה (יש לי 8 ילדים)- רק אפידורל, לכתחילה גמור, לא מפחית לי מעוצמת החוויה בכלל...נותן לילדים אמא שמחה שרוצה להביא עוד, בטוחה שאם לא היתה קיימת אפשרות לאפידורל הייתי הרבה יותר מונעת הריונות.

2. עניתי בתוך 1

3. עניתי בתוך 1 

4. עניתי בתוך 1 

5.בלידה השניה בלי האפידורל הייתי עם דולה והיא זו גם שלחצה לכיוון הטבעי...חוץ מזה עם אמא שלי, פעם אחת בשבת עם חברה טובה. אני יולדת בגלל אזור מגורים בבית חולים מסויים שמאוד דוגל בשיטה טבעית וצריך ממש להפעיל שם לחץ לקבל בזמן אפידורל, אבל אני עושה את זה.

כמו שכתבתי,עניתי מהמקום שלי כדי להראות שמי שמרגישה ממש פחדים מלידה יכולה להיות יותר רגועה כי גם אפידורל זה לא סוף העולם ולא כמו שלפעמים נותנים לאמהות תחושה שזה לא בסדר מכל מיני סיבות של השקפה.

אבל יש בצד זה סיכונים וכל אחת מגיבה אחרת מן הסתם אז נא לא לקחת את התגובה שלי כעצה למישהי מה לעשות או לא.

את השניים הראשונים ילדתי עם אפידורל,  לא הייתי מסוגלת לחשוב על ההתמודדות עם עוצמת הכאב.

בגלל שאין תחושה, לא מרגישים האם לוחצים נכון, מה שיכול לגרום ל... טחורים ושאר מרעין בישין. לקח לי הרבה מאוד זמן לחזור לשגרה אחרי הלידה (חודש- חודשיים), לשבת, ללכת כמו שצריך...

בלידה השלישית רציתי לנסות משהו אחר, חשבתי שאולי כך תק' משכב הלידה תעבור בצורה קלה יותר.

ואכן כך היה.

חשוב לי לומר שהמיילדת היתה מדהימה  (ילדתי בבי"ח מאיר בכפ"ס, מיילדות מדהימות, וזורמות בקטע הטבעי).

ביקשתי לדחות את האפידורל עד לנק' שבה כבר לא אוכל לסבול, היא הרגיעה אותי ואמרה שניתן לתת אפידורל עד פתיחה 8 (!!) ושאין לי מה לדאוג.

הצירים התפתחו, היה כואב, אין מה לומר, וב"ה בסוף ילדתי בלי אפידורל. שלוש שעות אחרי הלידה כבר התהלכתי במחלקה, בלי שום כאב, שום טחורים וכו'.

את הלידה הרביעית כבר היה לי ברור שאעשה בלי אפידורל. וגם אחריה ב"ה לא היו שום בעיות.

תראי, זה אינדווידואלי לכל אחת. כמה יכולה לסבול את  הכאב ולא להגיע מותשת ללידה עצמה.

אני יכולה לומר בוודאות שכדור פיזיו, הליכה בזמן הצירים ולא ישיבה על המיטה (בבי"ח מאיר מאפשרים, בבי"ח קפלן- שם ילדתי את הרביעית, לא מאפשרים וזה ממש תוקע ומעכב את זמן הצירים) מזרז את התהליך ומקל על הכאב.

יש גם מכשיר (השתמשתי איתו בלידה האחרונה, לא זוכרת את שמו) שמעביר זרמים חלשים לאזור הגב, מה שמטשטש את כאב הצירים. זה גם עוזר, יש את זה אצל דולות והן משכירות את זה ליולדות.

לא לקחתי דולה. לבזמן צירים אני מעדיפה להתרכז עם עצמי... לא יכולה שייגעו בי... ושוב, גם כאן זה אינדווידואלי. מכירה הרבה חברות שבירכו את הדולה שלהן אחרי הלידות.. 

שיהיה בהצלחה בע"ה.

ובבריאות. הכי חשוב!!!

גם בשתי הלידות הראשונות רציתי, אבל בסופו של דבר עד שהתקבלתי ללידה הייתי כ"כ מותשת שלקחתי אפידורל.

הלידה השלישית (לפני כמעט 13 שנים) התקדמה מהר מהצפוי - אולי בגלל שקבלתי חוקן, אולי בגלל שבעצם ככה הלידות שלי מתנהלות אבל לא ידעתי - וילדתי 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה.

אחרי הלידה הזו התחלתי ללמוד ברצינות את הנושא של לידה טבעית כדי להגיע מוכנה יותר לחדר לידה וב"ה שאר 5 הלידות שלי היו ללא אפידורל, ובעיני הן הרבה יותר חוויתיות ומעצימות משתי הלידות הראשונות.

אני זוכרת שלאחר אחת מהן אמא שלי שאלה אותי איך היה ואמרתי שהיה כואב. אז לידה זה כואב, אבל עדיין, אני חושבת שבלידה ללא אפידורל וחיבור רציף למכשור רפואי נוסף כתוצאה מכך, יש תחושת שליטה גדולה הרבה יותר וזו חוויה בסיסית שכל יולדת מחפשת.

אני מקווה בע"ה שגם בלידה הבאה אזכה ללידה טבעית וטובה ובעיקר לידיים מלאות.

במענה לשאלה הרביעית, מה שחשוב לי להדגיש הוא שלמרות שמאוד רציתי ללדת גם בשתי הלידות הראשונות ללא אפידורל לא הייתי מוכנה לסוג כזה של לידה. ידע הוא כח, וללא מספיק ידע מקדים לדעתי אין יכולת להתמודד עם עוצמת הכאב של לידה (שבחסדי ה' נשכח מאיתנו בין לידות). כיום אני מודעת לכך שהשלבים המוקדמים של הלידות שלי ארוכים ביותר, ודווקא השלבים הפעילים קצרים במיוחד. כיון שאפידורל ניתן בד"כ רק לקראת השלב הפעיל ברור שמבחינתי הוא מיותר, ולכן עיקר ההתמודדות שלי היא בשלבים המקדימים שהם ארוכים ומתישים. המסקנה שלי מכך היא שחלק מהידע של יולדת חייב להיות זיהוי השלב בו היא נמצאת בלידה וההתמודדות הנכונה עם השלב הזה, כולל אגירת כוחות לשלבים מאוחרים ומתישים יותר.

ולשאלה האחרונה - שבע הלידות הראשונות שלי היו בשע"צ והשמינית בהדסה עין כרם. לא ליוותה אותי דולה באף לידה.

שבזמן בו ילדתי עדיין לא היה קיים בצורה אופטימלית בשע"צ.

הייתי מאוד מאוד מרוצה בעין כרם! ולראשונה מזה הרבה לידות לא חיכיתי לשנייה בה אוכל לברוח הביתה. את האשפוז בשע"צ אף פעם לא חיבבתי, בעין כרם היה פשוט מושלם מבחינה זו.

כיום אני שומעת הרבה דברים טובים על הביות המלא בשערי צדק אז אני ממש לא יודעת מה לעשות בלידה הבאה בע"ה... אבל חושבת שבכל זאת אלך לעין כרם ואתפלל שגם הפעם יהיה מוצלח. אני חושבת שנתוני היסוד שלהם פשוט יותר מתאימים לי. 

ועם אפידורל=לא טבעית?

אוקי.. גישה מעניינת.. 

לא מרגישה שבגלל שפחדתי מאפידורל זאת היתה "לידה טבעית" כמו שתמיד מתארים לידות "טבעיות" אבל שיהיה..

לענייננו..

1. אני ממש מפחדת מאפידורל. הרעיון שמחט תהיה תקועה לי בגב עושה לי רע ואני לא יכולה לחשוב על זה. בלידות הראשונות עד שהתחרטתי שאני רוצה אפידורל- לא הספקתי, בשלישית אפילו גז צחוק לא הספיקו להביא לי.  

2. לידה בלי אפידורל, בלי מוזיקת רקע , לא לידה במים או משהו. רגילה בחדר לידה רגיל.

3. תלוי בלידה.. היו לידות סבירות יותר היו לידות טראומטיות יותר (לידה רביעית וחמישית - זרוז בלי אפידורל. כואבבבבב מאדד אבל מהחמישית דווקא יצאתי איכשהו עם פחות טראומות ) הגיוני שאעשה את זה שוב. פשוט כי האפידורל מפחיד אותי לא מתחייבת על שום דבר..

4 לא רלוונטי (מעולם לא רציתי "טבעי" רציתי ללדת בצורה טובה, בריאה ומהירה. המהירה לא תמיד עבד. אבל הבריאה הכי חשוב. בעז"ה שימשיך כך..)

5. 4 לידות בשע"צ. בלידה האחרונה היה עומס מטורף (כבר כתבתי על זה כאן אני חושבת..) והייתי צריכה לחכות בתור לזירוז, אז פשוט עברתי להר הצופים, התקבלתי ללידה מיד והיה בסדר גמור, חוץ מזה שלא התכוננתי לשבת בבי"ח לא דתי.  הצוות היה מקסים, ומבחינתי זה הכי חשוב.

לקראת הלידה החמישית חשבתי על דולה ששמעתי עליה המון דברים טובים (קרני סלומון 0545827166) עשתה לחברה שלי חוויה מתקנת בלידה, משהו מדהים. אבל הגעתי למסקנה שאין לי עצבים לדברים האלה, וכמו שאני מעיפה את בעלי מהאיזור בזמן הלידה- אז אני אעיף גם אותה, אז חבל על הכסף

**המלצה... לי מאד עזר בלידה האחרונה, בכל פעם שהיה ציר, וצריך לדחוף ונורא כואבבבבבב להתפלל על מישהו אחד. עלינו, על הלידה על התינוק, על הבעל, על הרווקים במשפחה/חברים וכו'...  להתרכז במישהו אחד. וזה ממש עזר לי וגם הרגשתי שהצלחתי להתפלל עליהם, דבר שלא קורה לי בד"כ בלידות, כשיש לי רשימה ארוכה של שמות להתפלל עליהם ברצף.

1. חלמתי תמיד על לידה טבעית (ולא רק בלי אפידורל, אלא בלי מכשור בכלל), אך בשתי הלידות הראשונות הייתי מרותקת למיטה (בראשונה - רעלת וזירוז, בשנייה - ירידת מים ובית חולים שאינו מאפשר להיכנס לחדר טבעי עם ירידת מים, ומיילדת מרגיזה). הייתה אתי דולה, אך לא נהניתי כל כך מנוכחותה. 

2. בלידה השלישית שלי הייתי בחדר הטבעי בלניאדו, עם דולה מדהימה. הייתה חוויה מיוחדת. 

3. זה לא היה קשה  (אף שהיה ארוך. גם בשתי הלידות שקדמו ללידה השלישית והמדהימה הייתי שעות ארוכות בלי אפידורל, אך כשאת מרותקת למיטה - הכאב חזק יותר ותחושת חוסר האונים גדולה יותר, לדעתי). 

4. בלידה הרביעית לקחתי אפידורל, ברגע האחרון ממש (נלחצתי כשראיתי בקבלה יולדת המשתוללת מכאב והמאבדת שליטה, וגם הייתי עייפה אחרי שלושה ימים של צירים). ילדתי לפני שהאפידורל התחיל להשפיע, ובכלל לא היה נורא. צחקתי על עצמי שביקשתי אפידורל... 

5. הלידה הטבעית והמיוחדת הייתה בלניאדו, בליווי דולה מדהימה, שעזרה לי מאוד מאוד. 

לדעתי, חשוב להיות גמישה, ומוכנה לכל אפשרות. הכול לגיטימי. תלוי בתחושה שלך ובנסיבות. 

בהצלחה, לידה קלה!

1. רציתי ללדת ללא אפידורל, כי זה נראה לי יותר נכון וטבעי וגם פחדתי מהכנסת האפידורל ומה שעלול ח"ו לקרות...

    אבל באתי בגישה שאם ממש ארגיש צורך בו, אקח...

2. ילדתי ללא אפידורל

3. זה היה קשה, לא הרגשתי בזה שום צורך, בשום שלב. מקווה לעשות זאת שוב בלידות הבאות

4. לא רלוונטי לי

5. ילדתי בבי"ח פוריה. אמא שלי ובעלי היו איתי בלידה. היו מאד משמעותיים- אמא יותר בקטע הפיזי

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

שלום לך ובשעה טובה!

ילדתי לפני תשעה חודשים את ביתי השלישית ב"ה. רציתי ללדת בלידה טבעית אחרי שלא היה לי טוב עם אפידורל בלידות הקודמות.

לקראת הלידה עשיתי קורס הכנה ללידה של יפה ברנשטיין- הנוסחה ללידה תומכת ומהנה- וזה עבד!

ילדתי ללא אפידורל ובלי כאבים!

ללא ספק אני אעשה זאת שוב בע"ה בלידות הבאות. זו הייתה חוויה מדהימה!!!

אני ילדתי בשערי צדק. ללא דולה ועם מילדת שהייתה לחוצה שיש עוד יולדות שמחכות בחוץ....

במחשבה לאחור הרגשתי כמו בסוג של מפעל..... ב"ה שבלידה עצמה נהנתי כ"כ שזה לא הפריע לי אלא רק אח"כ

שיהיה לך רק טוב בע"ה!

ילדתי 7 לידות עם אפידורל ב"ה,

הם היו לידות מדהימות, מאחלת לכולן את הרוגע הזה (גם לאלו שבוחרות ללדת טבעי)

ולידה אחת היתה טבעית וטראומטית,

בעלי אפילו לא הספיק להגיע.

היא היתה לידה מהירה מאוד, ילדתי 10 דק' לאחר שהגעתי באמבולנס.

והיו לי כאבים חזקים מאוד!!!!!!

בכל אופן, שתהיה לך לידה קלה עם זכרונות נעימים.

בלידה ראשונה לא התכוונתי אפילו ללדת בלי אפידורל. ידעתי שזה אמור להיות קשה (אפילו בגמרא כתוב על "המבכירה") וגיסתי שילדה שלושה שבועות לפני אמרה לי שאבקש מיד, כדי שלא אסבול כמוה (עד שהגיע המרדים)

ביקשתי אפידורל עוד כשהייתי בקבלה... הם קצת צחקו עלי. אבל שורה תחתונה כשכבר הייתי בחדר לידה מוכנה לאפידורל הכאבים היו בשמים!!! עד היום בעלי משחזר את היללות שלי... לא הצלחתי לנשום! האפידורל היה הנס שלי . וזה היה רק פתיחה 3.

בלידה שניה כמובן ביקשתי מיד אפידורל, והיא התמרחה סתם במשך קרוב ל-12 שעות.

בלידה שלישית החלטתי שאני רוצה בלי. בסייעתא דשמיא- הכאבים היו נסבלים ביותר! ציר פעם ב-7 דקות בפתיחה של 7-8. גם בפתיחה 10 הכאבים היו ממש בסדר. אבל המיילדת ציוותה עלי ללחוץ לפני שהרגשתי לחץ וזה היה ממש מייסר. אח"כ נהייתה לי בצקת. וההתאוששות מהלידה היתה קשה הרבה יותר מהקודמת עם האפידורל.

לידות רביעית וחמישית ילדתי תוך שעתיים מאז שהתחילו הצירים, ב"ה בלי אפידורל, הלידה הרביעית התאוששות מ-ד-ה-י-מ-ה

והחמישית מייסרת ומייגעת בעקבות תפרים (הוא היה הכי שמן שלי)

ההמלצה האישית שלי: קחי בחשבון שלידה ראשונה היא קשה יותר בדרך כלל (יש ניסים, נכון, אבל בנורמה) ותהי פתוחה בראשך לקחת אפידורל במקרה הצורך.

אני מכירה מישהי שחלמה על לידה טבעית כל הזמן, הגיעה ללידה ראשונה- היתה יומיים עם צירים זוועה, התחילה עם טשטוש, המשיכה עם פיטוצין ואפידורל... אחרי סבל של למעלה מ24 שעות. אז חבל להיות מקובעים. חשוב לקחת בחשבון את כל האופציות.

1. אני מעדיפה ללדת בלידה טבעית. מפחיד אותי ללדת עם אפידורל. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל והרגשתי שאני כבולה למיטה עם "עבותות" - מוניטור, עירוי ואפידורל  - בלי חופש תנועה, ומתי שהכי צריך אותו...

2. אחר כך ילדתי בחסדי שמים 2 לידות מהירות בלי אפידורל.

3. לידה טבעית - אין אפס, כואב מאוד וקולני מאוד (אצלי) אבל שווה את זה לדעתי (ושוב, זה לא מחייב כי זכיתי ב-2 לידות מהירות)

4. שערי צדק. אני טיפוס קצת סגור. מתפדחת מאנשים ולכן אני מעדיפה כמה שפחות שותפים ללידה, מקסימום בעלי ואחותי.

-הפחיד אותי הסיפורים שיש על אפידורל, רציתי לנסות בלי אבל לא היתי נעולה על זה, אמא של גיסתי נכה מאפידורל והיא זו שאמרה לי שאם צריך לוקחים...

-. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל, היתי בשבוע 41 מי שפיר ממש נמוכים, היתי בזרוז יום שלם והלידה לא התקדמה מרגע האפידורל ועד הלידה עברו 4 שעות, במקרה שלי האפידורל ממש האיץ את הלידה

-את 2 הלידות הבאות ילדתי בלי אפידורל

-היה קשה אבל שווה, ב"ה עבר מהר לידה אחת 45 דקות בחדר לידה, לידה שניה שעתיים בחדר לידה (בגלל שהפנים של העובר זזו טיפה הוא לא ירד, בזכות הדולה המדהימה שלי שעשתה איתי כמה תרגילים ממש טובים הראש התמרכז ויצא מהר, זה סיפור קלאסי של לידה שיכולה להתסיים בניתוח)

- לידה ראשונה שערי צדק לידה שניה גם לידה שלישית ביקור חולים

בשעה טובה !!

בס"ד

1- כן. פחדתי מהתערבויות חיצוניות יותר מהלידה עצה שהיא תהליך טבעי של הגוף

2- כן, ב"ה, שלוש פעמים רצוף... (כל הלידות שלי)

3- עד כמה קשה ביחס למה? לא יודעת. היו לי קרעים וכ',

אבל אם ה' יזכה אותי שוב ללדת, ארצה שוב ללא אפידורל. (מפחדת מהזריקה בגב יותר מאשר מהלידה עצמה..)

5- קפלן, בלי דולה, לא הרגשתי שחסר לי משהו... (אימא שלי הייתה איתי)

1. רציתי כבר בלידה הראשונה. באופן כללי רציתי טבעי יותר. אולי גם הרגשתי שזה גם משהו מאוד נשי... כמו להגשים את הנשיות שלך, את התכלית שלך. חוץ מזה פחדתי מאפידורל, שמעתי מרופאה מהקהילה כל מיני דברים מפחידים מאוד דווקא על אפידורל, כך שהחלטתי שלא אקח, ואם לא אעמוד בכאב אז אקח פטידין (אני לא טועה בשם, נכון?). 

2. הראשון - היתה לידה ארוכה וקשה, בשלב מסויים נשברתי וביקשתי פטידין כפי שתכננתי למקרה שאשבר, אך כבר אי אפשר היה (כי מי השפיר כבר לא היו נקיים. התכנון שלי מראש לא כלל אפשרות זו...). אז תוך כדי כאב נורא מבלי לנסות להתמודד איתו - נפרדתי מהחיים... פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר. ואז חשבתי לעצמי (לא יאומן איך שהלוגיקה המשיכה לעבוד...) שעדיף כבר קיסרי על פני למות, ואז חשבתי לעצמי שעדיף כבר אפידורל על פני קיסרי.. ואז צרחתי - אפידורל, עכשיו!!

אחר כך היה בעיה עם הלחיצות, וכמעט ועשו גם ואקום. לכן בלידות הבאות חשבתי שלא נכון לקחת אפידורל, אך מרוב טראומה מהלידה הראשונה - החלטתי כל פעם לבקש בכל זאת אפידורל. לפני הלידה השנייה למדתי על העניין של הלחיצות קודם. 

ברביעי - ילדתי ללא אפידורל.

לגבי האווירה, ההרגשה בלידה וכו' - 

בלידה הראשונה - נראה לי שהיה יכול להיות לגמרי אחרת עם מלווה שהיתה מתאימה לי. 

בכל מקרה היתה חוויה לא נעימה, גם לפני האפידורל, וגם אחריו. היה גם מאוד כואב. 

בלידה השנייה - היתה לידה קסומה. לא סבלתי בכלל. היה לי מעט מאוד צירים כואבים לפני שהגעתי לבית חולים, ונתנו לי מייד אפידורל. הייתי צריכה ללחוץ משהו כמו 3 לחיצות עדינות, והוא היה בחוץ (גג ארבע שעות סך כל הלידה). בזמן הזה התפללתי על שמות של נשים שלא זכו עדיין לילדים, ועוד. אני חושבת שזה היה הזמן הכי מיוחד מבחינת קרבה לה' שחוויתי בחיי. אמא שלי ובעלי היו איתי, אך אני לא ממש איתם. הייתי בעולם אחר, גבוה, הרגשתי ליד ה'. 

בלידה השלישית - היתה לידה מזעזעת, עם שתי מיילדות מזעזעות. הזלזול מצידן, חוסר היכולת לקום ולפעול כי אני עם אפידורל, חוסר היכולת לקדם את הלידה כי פשוט מנעו ממני - זה היה נורא נורא. גם בלידה עצמה היה ממש לא פשוט, היה איום על קיסרי. גם אחרי הלידה לא כיבדו את הבקשות שלי. וגם האשפוז היה זוועה. בקיצור - החלטתי שלא עוד אפידורל! לא עוד להיות עקודה על המיטה!

בלידה הרביעית - שלוש שעות לאחר שהתחלתי להתלבט האם הפעם הצירים הם לקראת לידה - הגעתי לבית חולים (אחרי נסיעה של כמעט שעה באמבולנס). חצי שעה אחר כך כבר ילדתי. 

הנסיעה באמבולנס היתה לא נעימה כלל, כי לא יכולתי לעזור לעצמי. הייתי חייבת לשבת קשורה באמבולנס.

אבל הלידה עצמה היתה מעולה מעולה. 

לא פתחו לי וריד (שזה דבר שמאוד מציק לי), בדקו אותי פעם אחת בלבד בדיקת פתיחה (המקסימום שהצבתי לפי החלום שלי...), לא עשו לי מוניטור (שזה בדיוק מה שרציתי). 

תוך כדי לידה, למרות שנרשמתי קודם, שאלו שאלות טכניות. שמעתי את בעלי אומר שאין תעודת זהות וידעתי שיש בתיק.. ולא היה לי אכפת. הצלחתי לשים מסך חוצץ מכל מה שלא רלוונטי לי לעכשיו. 

היה כאב אבל אני לא זוכרת את זה בכלל כטראומה. הפוך - הייתי בשליטה על מה שמתאים לי מבחינת הצוות הרפואי, ועל מה שלא. כשהמיילדת הכניסה לי מסרגה כדי לפקוע את המים - אמרתי לה בלי להתבלבל שתוציא אותה, ושלא תעשה שום דבר לפני שתשאל אותי קודם. אכן מאז היא שאלה על כל דבר. 

בחדר הלידה אף הספקתי להתקלח לאחר הלידה וזה היה מדהים... 

3. לגבי הקשה כבר עניתי, לגבי לעשות את זה שוב - מקווה ששוב אזכה ללדת ללא אפידורל, ושיהיה בעזרת ה' בקלות.

4. כבר עניתי...

5. 3 לידות לניאדו (ומאז מאוד לא ממליצה לסמוך על המיילדות שם רק בגלל שיצא לבית החולים שם של מקום טבעי, זה ממש תלוי על מי נופלים שם, כמו בכל מקום). אחרונה - עין כרם. 

היתה דולה בשתי הפעמים האחרונות (משהי אחרת כל פעם). בשתיהן יצא שהן יעצו משהו משמעותי. אך רוב הזמן זה לא היה משמעותי. במובן מסויים אף הפריע לתמיכה מבעלי. 

בהצלחה!!

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

למי שאמרה לסרק

אז אין כמעט מה לסרק 🤭

שמנים למיניהם קצת חוששת מלכלוך שעובר לבגדים ולא יורד

אולי באמת אנסה לחפש את הקרם ש @אמהלהכתבה זה משהו סביר שאני מוכנה לנסות

ובאמת ב"ה העיקר הבריאות

הוא תינוק מתוק שממלא אותנו אושר

לאחרונה גם פחות חולה בכל מיני וירוסים אז באמת תודה לה' על הכל

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

קניתי אותה אחרי שטרמפולינה עם משטח מבד נהרסה.

האמת שלא השתמשתי בה הרבה, כי עד שקניתי התינוק כבר גדל.

בעז"ה לילד הבא.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

בגלל שהתינוקת פולטת הרבה, אז אחרי שהיא יונקת אני שמה אותה שם.

בד"כ כשאני שמה אותה על הבטן ועל הגב היא לא מפסיקה לפלוט, אז צריכה לחכות כמה זמן מהאוכל.