1. כן. כי רציתי טבעי כל עוד אצליח לסבול וגם מפחדת מתופעות לוואי של האפידורל.

2. כן, ב"ה

3.כואב אך נסבל.. בידיעה שעוד מעט זה יגמר. מקווה בעז"ה לעשות זאת שוב (ילדתי פעמיים) (גילוי נאות, הלידות שלי יחסית קצרות ב"ה אז זה לא תמיד בר השוואה, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם 10 שעות כאלה...)

4.ל"ר

5.שערי צדק. לא היתה דולה. בלידה ראשונה היתה מישהישרצתה לקחת דם טבורי לבנק כללי והיא היתה איתי בחלק של הלחיצות ועזרה לי בתמיכה פיזית..

לקחתי אפידורל מלכתחילה ומרצון. לא רואה צורך לסבול בכוח. מעבר לכך, הייתה לידה ארוכה וכל הזמן הייתי נינוחה. הרגשתי את הגוף שלי לגמרי, מתי צריך ללחות מתי יש צירים, וכל זה פשוט בנחת עם המון סיעתא דשמיא.

שקשור לרחם אבל לא ללידה, עם הרדמה אפידורלית, לפני 4 ורבע שנים. עדיין ישנם זמנים שאני

מרגישה את הנקודה בה דקרו אותי בגב לאפידורל.

אגב, ילדתי פעמיים בשערי צדק ללא אפידורל. לפני יותר מ18 שנים.

באיכילוב,

הצירים היו כואבים מאוד בגלל שהלידה התחילה בירידת מים, הרגיש לי כציר אחד גדול,לחץ כל הזמן, לא הייתי מסוגלת לשבת

המקלחת עזרה מאוד, הייתה לי דולה, זה תרם הרבה,לידה ערכה כ7 שעות מירידת המים

ולמרות כל הכאבים, היה מ-ד-ה-י-ם, ב"ה יצאתי מהלידה בתחושת התרוממות רוח ממש, לא פתחו לי וריד, לא רציתי אפידורל בשום שלב, בחסדי ה' יצאתי ללא תפרים, 

ב"ה מקווה ללדת רק טבעי,

ובזמן שכבר היה לי כואב מאוד מאוד והיה לי קשה טשטשו את הכאב בעזרת גז שעזר מאוד!

אני מאמינה שבלידות הבאות גם כן אלד כך היה מיוחד!

במיוחד כשאני שומעת על כאלו שמרגישות פחות 'שותפות' בלידה- בלחיצות וכד' בגלל האפידורל.

חשוב לי להיות מפוקסת ולהרגיש את הלידה

1. רציתי ללדת בלידה טבעית משתי סיבות, א. המחשבה על אפידורל הפחידה אותי נורא.. ב. אם אמא שלי עברה את זה 11 פעמים בלי אפידורל, אני בטוח מסוגלת!

2. כן ב"ה

3. כואב, אבל לא כזה נורא, אעשה את זה שוב בעז"ה.

4. לא רלוונטי

5. שערי צדק, אמא שלי היתה איתי בלידה, היתה משמעותית, אבל בלידות הבאות נראה לי שארצה להיות לבד (עם בעלי כמובן).

1. בעקרון העדפתי בלי, בגלל החשש מסיבוכים ומההתאוששות, אבל לא הייתי נעולה על כך - תלוי בנסיבות.

2. פעם ראשונה עם, פעמיים בלי. 

3. תלוי בלידה. בלידה השניה היה טבעי - לידה מהירה מאוד (יחסית אלי - 3 שעות משהגענו עד שנולדה), הגענו, התארגנו, חוקן ועוד, ועד שהתלבטתי לגבי אפידורל, הייתי בפתיחה 8, אז ותרתי. פקעו מים ואחרי כמה לחיצות היא יצאה. התאוששות מאוד מהירה וטובה. בלידה השלישית - היה מיעוט קיצוני של מי שפיר, נתנו לי פיטוצין, לא היה קל, בשלב כלשהו רציתי אפידורל אך המרדים היה עסוק. נתנו לי טשטוש - והוא עשה את העבודה, הלידה התקדמה, חבל לידה היה כרוך פעמיים, ואני חושבת שעדיף היה לעבור את זה בטבעי כי יכלתי להגיב בדיוק - מתי ללחוץ ומתי לא. ההתאוששות סבבה.

4. בפעם הראשונה הייתי 21 שעות בחדר לידה, אחרי 15 שעות נשברתי ובקשתי אפידורל, נגמר בחדר ניתוח בלידת ואקום בגלל ראש גבוה מדי, וגם בגלל שבגלל האפידורל לא הבנתי איך אני אמורה ללחוץ... ההתאוששות לא היתה קלה (בריחת שתן במשך כשבוע...)

5. פעמיים ברמבם ופעם בביקור חולים לפני האיחוד. לא לוותה אותי דולה. אני לא אוהבת לערב עוד אנשים זרים בתהליך וסומכת על עצמי וכמובן על סיעתא דשמיא.

לא רציתי במיוחד לידה טבעית, ואין לי שום דבר נגד אפידורל.

קיבלתי אפידורל בפתיחה 2.

ההתאוששות הייתה קשה לא בגלל האפידורל אלא בגלל התפרים. סיוט.

1. רציתי מאוד. חששתי מאפידורל (ואכן בלידה שניה לקחתי והיה לי ממש לא טוב). מאמינה שיש לי יכולת ללדת טבעי.

2. לידה ראשונה ושלישית- טבעי. בע"ה גם רביעית בקרוב.

3. לידה ראשונעה היתה קשה מאוד. לידה שלישית- חוויה מדהימה, לידה מהחלומות...

4. לא היתה לי דולה, אבל המיילדת היתה מיוחדת וטובה מאוד.

1. לא מעוניינת באפידוראל. מכיוון שבלידה הראשונה היחידה שלקחתי אפידוראל הכאבי ראש היו מטורפים. ובעיקר מכיוון שבלידה טבעית חווים את הלידה. וזו חוויה כ"כ קסומה ששווה בשבילה לחוש את תחושות הלידה.

ב.ילדתי 6  לידות טבעיות.

3. אכן אלד טבעי גם בלידה הבאה, בעז"ה. אני מגדירה זאת ככאב מתוק, כאב שמקרב לה'.

5. ילדתי בבי"ח בנהריה,ללא דולה.

לידה רגועה ושמחה,

בידיים מלאות!

גם עם אפידורל חווים, פשוט בלי צעקות.

אני יודעת על בשרי מה זה לצעוק בלידה....

מלידה אחת יצאתי לגמרי צרודה!!

אבל הייתה לי גם לידה יפה, שבה הכול הסתדר יפה.

הגעתי עם הדולה לחדר הקבלה, ולא היה תור בכלל. הייתי בפתיחה 5.

הכול תיקתק, לא היה צורך בהתערבויות מיוחדות.

התקלחתי בנחת (בחדר לידה טבעית), קיבלתי עיסויים והרבה תמיכה נפשית.

אחרי 5 שעות בחדר לידה, ילדתי.

כל הלידה לא צעקתי, עד הלחיצות.

להגיד לך שלא כאב? זה שקר!!

כאב מאאאוד!!! אבל כשהכול מתנהל כשורה, אפשר לצלוח את הכאב!!!

עברתי גם לידה עם אפידורל וגם שתיים בלי.

בזו עם האפידורל הרגשתי כאילו באיזשהוא אופן זה קורה בלעדי...

בלידה טבעית המעורבות של האם היא הרבה הרבה יותר משמעותית, גם טכנית- פיזית, וגם רגשית ונפשית.

מכיוון שהיתה לי לידת אפידורל יש לי למה להשוות, ואכן הרגשתי יותר את הלידה בלידה טבעית.

בקשו לשתף בחוויות אישיות ואכן זה מה שעשיתי.

תגובות כשלך, אנונימית יקרה, גורמים לי ולעןד חברותי לא להשתתף בפורם.

בתור אחת שעברה לידה עם אפידורל, בלי יותר מדי אפשרות אחרת

כאב לי לשמוע שבלי אפידורל אין חוויית לידה. 

1. לידה ראשונה רציתי ללדת בלי, לידה שניה לא כ"כ.., לידה שלישית ורביעית לא באתי סגורה אבל העדפתי לא לקחת.

בכללי מעדיפה תמיד לא לקחת תרופות ואמרו שההחלמה קלה יותר בלי.

2. 3 לידות אפידורל. לידה רביעית בלי.

3. בע"ה ארצה ללדת שוב בלי אפידורל, אבל זה תלוי בלידה.

4. לידה ראשונה כבר לא עמדתי בכאב, שניה פחדתי שיכאב(וילדתי חצי שעה אחרי שקיבלתי), שלישית עברתי הרב בלי אפידורל אבל היה ארוך מאד אז לקחתי.

5. שערי צדק קפלן ומעייני הישועה.

בלידה רביעית כאב הרבה פחות מהלידות הקודמות והיה מהיר יותר ולכן היה לי מעולה בלי אפידורל.

אבל בלידה ראשונה ושלישית זה היה נצרך ועזר מאד, ובלידה שניה הרגיע את הפחד..(לא היו כאבים מטורפים)

1. לא

2. כן, פעמיים..

3. קשה מאד אבל כנראה שאעשה זאת שוב..

4

5. איכילוב ומעייני הישועה, בלי דולה. בלידה האחרונה במעייני הישועה הייתה לי מיילדת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה וממש עזרה לי.

1. מאוד רציתי- רציתי להוכיח לעצמי שיש לי הכוח לעבור את זה בלי משככי כאבים, שהגוף שלנו מותאם ללידה... וגם לא רציתי את החשש שבדקירה לאפידורל ואתההשפעות שיש לפעמים לאפידורל אחרי.

2. בלידה הראשונה לא, נתנו לי אפידורל אך מאוחר מדי (פיחה 8) והוא לא השפיע. כן עשה לי כאבי גב אח"כ.

בלידה הזו רציתי לידה טבעית, התכוננתי, חשבתי על זה, למדתי על עיסויים, תרגילים עם כדור, תרגלתי נשימות והרפתי בשירותים לאורך ההריון, כתבתי תכנית לידה- וב"ה ילדתי טבעי.

3. בלידה הראשונה עברו רק 6.5 שעות מפתיחה 3 (אז הגעתי לבי"ח) ועד ללידה, כך שלא חששתי מאורך הלידה, והאמנתי שאני מסוגלת להתמודד עם זה, מכיוון שצפיתי שהלידה תהיה קצרה. 

בפועל- היו צירים עוצמתיים ברמות, כמו בלידה הראשונה, אבל הייתי ממש שמחה בהם, הרגשתי עוצמה ולא סבל, ואני מצפה כבר ללדת שוב! (הלידה לקחה רק 3 שעות מהרגע שהתעוררתי באמצע הלילה ועד שהתינוק נולד!!!!! אז לא חוכמה...)

4.

5. זאת בלניאדו, הייתה מיילדת ממש בראש הטבעי, עזרה לי ממש, ואמא שלי כמובן,שבלעדיה אני לא יולדת (:

דולה זה חיצוני לי מידי. מאחר והיה סיכוי שאמי לא תגיע, דיברתי עם חברה בגילי שאולי תתלווה אליי... העדפתי את זה על פני מישהי "חיצונית" לחיי.

1. לא, לא, לא

2. בלידה אחת לא הספקתי אפידורל ובדיעבד אני שמחה בזה, היא היתה מהירה אז

זה גם לא היה נורא...

3. אם תהיה לי לידה מהירה וקלה אעשה את זה, אם הלידה תיקח זמן ויהיה ממש כואב אז לא

4. לא קרה

5. קפלן, בלי דולה, אולי אם הייתי יולדת בלי אפידורל לידות ארוכות הייתי רוצה עזרה פיזית

בפן הנפשי דולה זה ממש לא בשבילי

1. לא. היה לי ברור שארצה אפידורל ברגע שאוכל לקבל! למה? כי הכאב מפחיד אותי ולמה לסבול סתם?

2. לא, ב״ה קיבלתי אפידורל כבר כשהגעתי לבי״ח.

כל השאר פחות רלוונטי מן הסתם..

מעדיפה במאה אחוז חווית לידה עם אפידורל, להיות נינוחה ומשוחררת, מאשר ה״חוויה״ עם הכאב שכל כך מפחיד אותי.

1. לידה ראשונה רציתי,אך היא נפתחה בירידת מים והצירים נהיו כואבים תופת, ביקשתי מייד אפידורל שהקל ועזר מאוד ונתן לי כח להמשיך. לידה שניה רציתי בלי אפידורל כי חשבתי לעצמי מה כבר יכול להיות, הלידה התקדמה מהר מאוד ואכן לא היה זמן לאפידורל, הלחיצות היו סיוט שאי- אפשר לתאר, מה שגרם מאוחר יותר לסוג של דכאון אחרי לידה, ידוע שאחת הסיבות להתפתחות דכאון כזה יכולה להיות סבל של כאבים שהיולדת מרגישה שיכלו להמנע ממנה.

מלידה שלישית והלאה (יש לי 8 ילדים)- רק אפידורל, לכתחילה גמור, לא מפחית לי מעוצמת החוויה בכלל...נותן לילדים אמא שמחה שרוצה להביא עוד, בטוחה שאם לא היתה קיימת אפשרות לאפידורל הייתי הרבה יותר מונעת הריונות.

2. עניתי בתוך 1

3. עניתי בתוך 1 

4. עניתי בתוך 1 

5.בלידה השניה בלי האפידורל הייתי עם דולה והיא זו גם שלחצה לכיוון הטבעי...חוץ מזה עם אמא שלי, פעם אחת בשבת עם חברה טובה. אני יולדת בגלל אזור מגורים בבית חולים מסויים שמאוד דוגל בשיטה טבעית וצריך ממש להפעיל שם לחץ לקבל בזמן אפידורל, אבל אני עושה את זה.

כמו שכתבתי,עניתי מהמקום שלי כדי להראות שמי שמרגישה ממש פחדים מלידה יכולה להיות יותר רגועה כי גם אפידורל זה לא סוף העולם ולא כמו שלפעמים נותנים לאמהות תחושה שזה לא בסדר מכל מיני סיבות של השקפה.

אבל יש בצד זה סיכונים וכל אחת מגיבה אחרת מן הסתם אז נא לא לקחת את התגובה שלי כעצה למישהי מה לעשות או לא.

את השניים הראשונים ילדתי עם אפידורל,  לא הייתי מסוגלת לחשוב על ההתמודדות עם עוצמת הכאב.

בגלל שאין תחושה, לא מרגישים האם לוחצים נכון, מה שיכול לגרום ל... טחורים ושאר מרעין בישין. לקח לי הרבה מאוד זמן לחזור לשגרה אחרי הלידה (חודש- חודשיים), לשבת, ללכת כמו שצריך...

בלידה השלישית רציתי לנסות משהו אחר, חשבתי שאולי כך תק' משכב הלידה תעבור בצורה קלה יותר.

ואכן כך היה.

חשוב לי לומר שהמיילדת היתה מדהימה  (ילדתי בבי"ח מאיר בכפ"ס, מיילדות מדהימות, וזורמות בקטע הטבעי).

ביקשתי לדחות את האפידורל עד לנק' שבה כבר לא אוכל לסבול, היא הרגיעה אותי ואמרה שניתן לתת אפידורל עד פתיחה 8 (!!) ושאין לי מה לדאוג.

הצירים התפתחו, היה כואב, אין מה לומר, וב"ה בסוף ילדתי בלי אפידורל. שלוש שעות אחרי הלידה כבר התהלכתי במחלקה, בלי שום כאב, שום טחורים וכו'.

את הלידה הרביעית כבר היה לי ברור שאעשה בלי אפידורל. וגם אחריה ב"ה לא היו שום בעיות.

תראי, זה אינדווידואלי לכל אחת. כמה יכולה לסבול את  הכאב ולא להגיע מותשת ללידה עצמה.

אני יכולה לומר בוודאות שכדור פיזיו, הליכה בזמן הצירים ולא ישיבה על המיטה (בבי"ח מאיר מאפשרים, בבי"ח קפלן- שם ילדתי את הרביעית, לא מאפשרים וזה ממש תוקע ומעכב את זמן הצירים) מזרז את התהליך ומקל על הכאב.

יש גם מכשיר (השתמשתי איתו בלידה האחרונה, לא זוכרת את שמו) שמעביר זרמים חלשים לאזור הגב, מה שמטשטש את כאב הצירים. זה גם עוזר, יש את זה אצל דולות והן משכירות את זה ליולדות.

לא לקחתי דולה. לבזמן צירים אני מעדיפה להתרכז עם עצמי... לא יכולה שייגעו בי... ושוב, גם כאן זה אינדווידואלי. מכירה הרבה חברות שבירכו את הדולה שלהן אחרי הלידות.. 

שיהיה בהצלחה בע"ה.

ובבריאות. הכי חשוב!!!

גם בשתי הלידות הראשונות רציתי, אבל בסופו של דבר עד שהתקבלתי ללידה הייתי כ"כ מותשת שלקחתי אפידורל.

הלידה השלישית (לפני כמעט 13 שנים) התקדמה מהר מהצפוי - אולי בגלל שקבלתי חוקן, אולי בגלל שבעצם ככה הלידות שלי מתנהלות אבל לא ידעתי - וילדתי 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה.

אחרי הלידה הזו התחלתי ללמוד ברצינות את הנושא של לידה טבעית כדי להגיע מוכנה יותר לחדר לידה וב"ה שאר 5 הלידות שלי היו ללא אפידורל, ובעיני הן הרבה יותר חוויתיות ומעצימות משתי הלידות הראשונות.

אני זוכרת שלאחר אחת מהן אמא שלי שאלה אותי איך היה ואמרתי שהיה כואב. אז לידה זה כואב, אבל עדיין, אני חושבת שבלידה ללא אפידורל וחיבור רציף למכשור רפואי נוסף כתוצאה מכך, יש תחושת שליטה גדולה הרבה יותר וזו חוויה בסיסית שכל יולדת מחפשת.

אני מקווה בע"ה שגם בלידה הבאה אזכה ללידה טבעית וטובה ובעיקר לידיים מלאות.

במענה לשאלה הרביעית, מה שחשוב לי להדגיש הוא שלמרות שמאוד רציתי ללדת גם בשתי הלידות הראשונות ללא אפידורל לא הייתי מוכנה לסוג כזה של לידה. ידע הוא כח, וללא מספיק ידע מקדים לדעתי אין יכולת להתמודד עם עוצמת הכאב של לידה (שבחסדי ה' נשכח מאיתנו בין לידות). כיום אני מודעת לכך שהשלבים המוקדמים של הלידות שלי ארוכים ביותר, ודווקא השלבים הפעילים קצרים במיוחד. כיון שאפידורל ניתן בד"כ רק לקראת השלב הפעיל ברור שמבחינתי הוא מיותר, ולכן עיקר ההתמודדות שלי היא בשלבים המקדימים שהם ארוכים ומתישים. המסקנה שלי מכך היא שחלק מהידע של יולדת חייב להיות זיהוי השלב בו היא נמצאת בלידה וההתמודדות הנכונה עם השלב הזה, כולל אגירת כוחות לשלבים מאוחרים ומתישים יותר.

ולשאלה האחרונה - שבע הלידות הראשונות שלי היו בשע"צ והשמינית בהדסה עין כרם. לא ליוותה אותי דולה באף לידה.

שבזמן בו ילדתי עדיין לא היה קיים בצורה אופטימלית בשע"צ.

הייתי מאוד מאוד מרוצה בעין כרם! ולראשונה מזה הרבה לידות לא חיכיתי לשנייה בה אוכל לברוח הביתה. את האשפוז בשע"צ אף פעם לא חיבבתי, בעין כרם היה פשוט מושלם מבחינה זו.

כיום אני שומעת הרבה דברים טובים על הביות המלא בשערי צדק אז אני ממש לא יודעת מה לעשות בלידה הבאה בע"ה... אבל חושבת שבכל זאת אלך לעין כרם ואתפלל שגם הפעם יהיה מוצלח. אני חושבת שנתוני היסוד שלהם פשוט יותר מתאימים לי. 

ועם אפידורל=לא טבעית?

אוקי.. גישה מעניינת.. 

לא מרגישה שבגלל שפחדתי מאפידורל זאת היתה "לידה טבעית" כמו שתמיד מתארים לידות "טבעיות" אבל שיהיה..

לענייננו..

1. אני ממש מפחדת מאפידורל. הרעיון שמחט תהיה תקועה לי בגב עושה לי רע ואני לא יכולה לחשוב על זה. בלידות הראשונות עד שהתחרטתי שאני רוצה אפידורל- לא הספקתי, בשלישית אפילו גז צחוק לא הספיקו להביא לי.  

2. לידה בלי אפידורל, בלי מוזיקת רקע , לא לידה במים או משהו. רגילה בחדר לידה רגיל.

3. תלוי בלידה.. היו לידות סבירות יותר היו לידות טראומטיות יותר (לידה רביעית וחמישית - זרוז בלי אפידורל. כואבבבבב מאדד אבל מהחמישית דווקא יצאתי איכשהו עם פחות טראומות ) הגיוני שאעשה את זה שוב. פשוט כי האפידורל מפחיד אותי לא מתחייבת על שום דבר..

4 לא רלוונטי (מעולם לא רציתי "טבעי" רציתי ללדת בצורה טובה, בריאה ומהירה. המהירה לא תמיד עבד. אבל הבריאה הכי חשוב. בעז"ה שימשיך כך..)

5. 4 לידות בשע"צ. בלידה האחרונה היה עומס מטורף (כבר כתבתי על זה כאן אני חושבת..) והייתי צריכה לחכות בתור לזירוז, אז פשוט עברתי להר הצופים, התקבלתי ללידה מיד והיה בסדר גמור, חוץ מזה שלא התכוננתי לשבת בבי"ח לא דתי.  הצוות היה מקסים, ומבחינתי זה הכי חשוב.

לקראת הלידה החמישית חשבתי על דולה ששמעתי עליה המון דברים טובים (קרני סלומון 0545827166) עשתה לחברה שלי חוויה מתקנת בלידה, משהו מדהים. אבל הגעתי למסקנה שאין לי עצבים לדברים האלה, וכמו שאני מעיפה את בעלי מהאיזור בזמן הלידה- אז אני אעיף גם אותה, אז חבל על הכסף

**המלצה... לי מאד עזר בלידה האחרונה, בכל פעם שהיה ציר, וצריך לדחוף ונורא כואבבבבבב להתפלל על מישהו אחד. עלינו, על הלידה על התינוק, על הבעל, על הרווקים במשפחה/חברים וכו'...  להתרכז במישהו אחד. וזה ממש עזר לי וגם הרגשתי שהצלחתי להתפלל עליהם, דבר שלא קורה לי בד"כ בלידות, כשיש לי רשימה ארוכה של שמות להתפלל עליהם ברצף.

1. חלמתי תמיד על לידה טבעית (ולא רק בלי אפידורל, אלא בלי מכשור בכלל), אך בשתי הלידות הראשונות הייתי מרותקת למיטה (בראשונה - רעלת וזירוז, בשנייה - ירידת מים ובית חולים שאינו מאפשר להיכנס לחדר טבעי עם ירידת מים, ומיילדת מרגיזה). הייתה אתי דולה, אך לא נהניתי כל כך מנוכחותה. 

2. בלידה השלישית שלי הייתי בחדר הטבעי בלניאדו, עם דולה מדהימה. הייתה חוויה מיוחדת. 

3. זה לא היה קשה  (אף שהיה ארוך. גם בשתי הלידות שקדמו ללידה השלישית והמדהימה הייתי שעות ארוכות בלי אפידורל, אך כשאת מרותקת למיטה - הכאב חזק יותר ותחושת חוסר האונים גדולה יותר, לדעתי). 

4. בלידה הרביעית לקחתי אפידורל, ברגע האחרון ממש (נלחצתי כשראיתי בקבלה יולדת המשתוללת מכאב והמאבדת שליטה, וגם הייתי עייפה אחרי שלושה ימים של צירים). ילדתי לפני שהאפידורל התחיל להשפיע, ובכלל לא היה נורא. צחקתי על עצמי שביקשתי אפידורל... 

5. הלידה הטבעית והמיוחדת הייתה בלניאדו, בליווי דולה מדהימה, שעזרה לי מאוד מאוד. 

לדעתי, חשוב להיות גמישה, ומוכנה לכל אפשרות. הכול לגיטימי. תלוי בתחושה שלך ובנסיבות. 

בהצלחה, לידה קלה!

1. רציתי ללדת ללא אפידורל, כי זה נראה לי יותר נכון וטבעי וגם פחדתי מהכנסת האפידורל ומה שעלול ח"ו לקרות...

    אבל באתי בגישה שאם ממש ארגיש צורך בו, אקח...

2. ילדתי ללא אפידורל

3. זה היה קשה, לא הרגשתי בזה שום צורך, בשום שלב. מקווה לעשות זאת שוב בלידות הבאות

4. לא רלוונטי לי

5. ילדתי בבי"ח פוריה. אמא שלי ובעלי היו איתי בלידה. היו מאד משמעותיים- אמא יותר בקטע הפיזי

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

שלום לך ובשעה טובה!

ילדתי לפני תשעה חודשים את ביתי השלישית ב"ה. רציתי ללדת בלידה טבעית אחרי שלא היה לי טוב עם אפידורל בלידות הקודמות.

לקראת הלידה עשיתי קורס הכנה ללידה של יפה ברנשטיין- הנוסחה ללידה תומכת ומהנה- וזה עבד!

ילדתי ללא אפידורל ובלי כאבים!

ללא ספק אני אעשה זאת שוב בע"ה בלידות הבאות. זו הייתה חוויה מדהימה!!!

אני ילדתי בשערי צדק. ללא דולה ועם מילדת שהייתה לחוצה שיש עוד יולדות שמחכות בחוץ....

במחשבה לאחור הרגשתי כמו בסוג של מפעל..... ב"ה שבלידה עצמה נהנתי כ"כ שזה לא הפריע לי אלא רק אח"כ

שיהיה לך רק טוב בע"ה!

ילדתי 7 לידות עם אפידורל ב"ה,

הם היו לידות מדהימות, מאחלת לכולן את הרוגע הזה (גם לאלו שבוחרות ללדת טבעי)

ולידה אחת היתה טבעית וטראומטית,

בעלי אפילו לא הספיק להגיע.

היא היתה לידה מהירה מאוד, ילדתי 10 דק' לאחר שהגעתי באמבולנס.

והיו לי כאבים חזקים מאוד!!!!!!

בכל אופן, שתהיה לך לידה קלה עם זכרונות נעימים.

בלידה ראשונה לא התכוונתי אפילו ללדת בלי אפידורל. ידעתי שזה אמור להיות קשה (אפילו בגמרא כתוב על "המבכירה") וגיסתי שילדה שלושה שבועות לפני אמרה לי שאבקש מיד, כדי שלא אסבול כמוה (עד שהגיע המרדים)

ביקשתי אפידורל עוד כשהייתי בקבלה... הם קצת צחקו עלי. אבל שורה תחתונה כשכבר הייתי בחדר לידה מוכנה לאפידורל הכאבים היו בשמים!!! עד היום בעלי משחזר את היללות שלי... לא הצלחתי לנשום! האפידורל היה הנס שלי . וזה היה רק פתיחה 3.

בלידה שניה כמובן ביקשתי מיד אפידורל, והיא התמרחה סתם במשך קרוב ל-12 שעות.

בלידה שלישית החלטתי שאני רוצה בלי. בסייעתא דשמיא- הכאבים היו נסבלים ביותר! ציר פעם ב-7 דקות בפתיחה של 7-8. גם בפתיחה 10 הכאבים היו ממש בסדר. אבל המיילדת ציוותה עלי ללחוץ לפני שהרגשתי לחץ וזה היה ממש מייסר. אח"כ נהייתה לי בצקת. וההתאוששות מהלידה היתה קשה הרבה יותר מהקודמת עם האפידורל.

לידות רביעית וחמישית ילדתי תוך שעתיים מאז שהתחילו הצירים, ב"ה בלי אפידורל, הלידה הרביעית התאוששות מ-ד-ה-י-מ-ה

והחמישית מייסרת ומייגעת בעקבות תפרים (הוא היה הכי שמן שלי)

ההמלצה האישית שלי: קחי בחשבון שלידה ראשונה היא קשה יותר בדרך כלל (יש ניסים, נכון, אבל בנורמה) ותהי פתוחה בראשך לקחת אפידורל במקרה הצורך.

אני מכירה מישהי שחלמה על לידה טבעית כל הזמן, הגיעה ללידה ראשונה- היתה יומיים עם צירים זוועה, התחילה עם טשטוש, המשיכה עם פיטוצין ואפידורל... אחרי סבל של למעלה מ24 שעות. אז חבל להיות מקובעים. חשוב לקחת בחשבון את כל האופציות.

1. אני מעדיפה ללדת בלידה טבעית. מפחיד אותי ללדת עם אפידורל. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל והרגשתי שאני כבולה למיטה עם "עבותות" - מוניטור, עירוי ואפידורל  - בלי חופש תנועה, ומתי שהכי צריך אותו...

2. אחר כך ילדתי בחסדי שמים 2 לידות מהירות בלי אפידורל.

3. לידה טבעית - אין אפס, כואב מאוד וקולני מאוד (אצלי) אבל שווה את זה לדעתי (ושוב, זה לא מחייב כי זכיתי ב-2 לידות מהירות)

4. שערי צדק. אני טיפוס קצת סגור. מתפדחת מאנשים ולכן אני מעדיפה כמה שפחות שותפים ללידה, מקסימום בעלי ואחותי.

-הפחיד אותי הסיפורים שיש על אפידורל, רציתי לנסות בלי אבל לא היתי נעולה על זה, אמא של גיסתי נכה מאפידורל והיא זו שאמרה לי שאם צריך לוקחים...

-. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל, היתי בשבוע 41 מי שפיר ממש נמוכים, היתי בזרוז יום שלם והלידה לא התקדמה מרגע האפידורל ועד הלידה עברו 4 שעות, במקרה שלי האפידורל ממש האיץ את הלידה

-את 2 הלידות הבאות ילדתי בלי אפידורל

-היה קשה אבל שווה, ב"ה עבר מהר לידה אחת 45 דקות בחדר לידה, לידה שניה שעתיים בחדר לידה (בגלל שהפנים של העובר זזו טיפה הוא לא ירד, בזכות הדולה המדהימה שלי שעשתה איתי כמה תרגילים ממש טובים הראש התמרכז ויצא מהר, זה סיפור קלאסי של לידה שיכולה להתסיים בניתוח)

- לידה ראשונה שערי צדק לידה שניה גם לידה שלישית ביקור חולים

בשעה טובה !!

בס"ד

1- כן. פחדתי מהתערבויות חיצוניות יותר מהלידה עצה שהיא תהליך טבעי של הגוף

2- כן, ב"ה, שלוש פעמים רצוף... (כל הלידות שלי)

3- עד כמה קשה ביחס למה? לא יודעת. היו לי קרעים וכ',

אבל אם ה' יזכה אותי שוב ללדת, ארצה שוב ללא אפידורל. (מפחדת מהזריקה בגב יותר מאשר מהלידה עצמה..)

5- קפלן, בלי דולה, לא הרגשתי שחסר לי משהו... (אימא שלי הייתה איתי)

1. רציתי כבר בלידה הראשונה. באופן כללי רציתי טבעי יותר. אולי גם הרגשתי שזה גם משהו מאוד נשי... כמו להגשים את הנשיות שלך, את התכלית שלך. חוץ מזה פחדתי מאפידורל, שמעתי מרופאה מהקהילה כל מיני דברים מפחידים מאוד דווקא על אפידורל, כך שהחלטתי שלא אקח, ואם לא אעמוד בכאב אז אקח פטידין (אני לא טועה בשם, נכון?). 

2. הראשון - היתה לידה ארוכה וקשה, בשלב מסויים נשברתי וביקשתי פטידין כפי שתכננתי למקרה שאשבר, אך כבר אי אפשר היה (כי מי השפיר כבר לא היו נקיים. התכנון שלי מראש לא כלל אפשרות זו...). אז תוך כדי כאב נורא מבלי לנסות להתמודד איתו - נפרדתי מהחיים... פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר. ואז חשבתי לעצמי (לא יאומן איך שהלוגיקה המשיכה לעבוד...) שעדיף כבר קיסרי על פני למות, ואז חשבתי לעצמי שעדיף כבר אפידורל על פני קיסרי.. ואז צרחתי - אפידורל, עכשיו!!

אחר כך היה בעיה עם הלחיצות, וכמעט ועשו גם ואקום. לכן בלידות הבאות חשבתי שלא נכון לקחת אפידורל, אך מרוב טראומה מהלידה הראשונה - החלטתי כל פעם לבקש בכל זאת אפידורל. לפני הלידה השנייה למדתי על העניין של הלחיצות קודם. 

ברביעי - ילדתי ללא אפידורל.

לגבי האווירה, ההרגשה בלידה וכו' - 

בלידה הראשונה - נראה לי שהיה יכול להיות לגמרי אחרת עם מלווה שהיתה מתאימה לי. 

בכל מקרה היתה חוויה לא נעימה, גם לפני האפידורל, וגם אחריו. היה גם מאוד כואב. 

בלידה השנייה - היתה לידה קסומה. לא סבלתי בכלל. היה לי מעט מאוד צירים כואבים לפני שהגעתי לבית חולים, ונתנו לי מייד אפידורל. הייתי צריכה ללחוץ משהו כמו 3 לחיצות עדינות, והוא היה בחוץ (גג ארבע שעות סך כל הלידה). בזמן הזה התפללתי על שמות של נשים שלא זכו עדיין לילדים, ועוד. אני חושבת שזה היה הזמן הכי מיוחד מבחינת קרבה לה' שחוויתי בחיי. אמא שלי ובעלי היו איתי, אך אני לא ממש איתם. הייתי בעולם אחר, גבוה, הרגשתי ליד ה'. 

בלידה השלישית - היתה לידה מזעזעת, עם שתי מיילדות מזעזעות. הזלזול מצידן, חוסר היכולת לקום ולפעול כי אני עם אפידורל, חוסר היכולת לקדם את הלידה כי פשוט מנעו ממני - זה היה נורא נורא. גם בלידה עצמה היה ממש לא פשוט, היה איום על קיסרי. גם אחרי הלידה לא כיבדו את הבקשות שלי. וגם האשפוז היה זוועה. בקיצור - החלטתי שלא עוד אפידורל! לא עוד להיות עקודה על המיטה!

בלידה הרביעית - שלוש שעות לאחר שהתחלתי להתלבט האם הפעם הצירים הם לקראת לידה - הגעתי לבית חולים (אחרי נסיעה של כמעט שעה באמבולנס). חצי שעה אחר כך כבר ילדתי. 

הנסיעה באמבולנס היתה לא נעימה כלל, כי לא יכולתי לעזור לעצמי. הייתי חייבת לשבת קשורה באמבולנס.

אבל הלידה עצמה היתה מעולה מעולה. 

לא פתחו לי וריד (שזה דבר שמאוד מציק לי), בדקו אותי פעם אחת בלבד בדיקת פתיחה (המקסימום שהצבתי לפי החלום שלי...), לא עשו לי מוניטור (שזה בדיוק מה שרציתי). 

תוך כדי לידה, למרות שנרשמתי קודם, שאלו שאלות טכניות. שמעתי את בעלי אומר שאין תעודת זהות וידעתי שיש בתיק.. ולא היה לי אכפת. הצלחתי לשים מסך חוצץ מכל מה שלא רלוונטי לי לעכשיו. 

היה כאב אבל אני לא זוכרת את זה בכלל כטראומה. הפוך - הייתי בשליטה על מה שמתאים לי מבחינת הצוות הרפואי, ועל מה שלא. כשהמיילדת הכניסה לי מסרגה כדי לפקוע את המים - אמרתי לה בלי להתבלבל שתוציא אותה, ושלא תעשה שום דבר לפני שתשאל אותי קודם. אכן מאז היא שאלה על כל דבר. 

בחדר הלידה אף הספקתי להתקלח לאחר הלידה וזה היה מדהים... 

3. לגבי הקשה כבר עניתי, לגבי לעשות את זה שוב - מקווה ששוב אזכה ללדת ללא אפידורל, ושיהיה בעזרת ה' בקלות.

4. כבר עניתי...

5. 3 לידות לניאדו (ומאז מאוד לא ממליצה לסמוך על המיילדות שם רק בגלל שיצא לבית החולים שם של מקום טבעי, זה ממש תלוי על מי נופלים שם, כמו בכל מקום). אחרונה - עין כרם. 

היתה דולה בשתי הפעמים האחרונות (משהי אחרת כל פעם). בשתיהן יצא שהן יעצו משהו משמעותי. אך רוב הזמן זה לא היה משמעותי. במובן מסויים אף הפריע לתמיכה מבעלי. 

בהצלחה!!

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר

ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

אני קמה בדר"כ אחריהם, מארגנת אותם, נותנת להם לשחק ומתארגנת בעצמי.

לרוב לוקח לי שעה מהרגע שאני קמה עד שאנחנו יוצאים

והם קמים לפחות חצי שעה לפני.

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..