1. כן. כי רציתי טבעי כל עוד אצליח לסבול וגם מפחדת מתופעות לוואי של האפידורל.

2. כן, ב"ה

3.כואב אך נסבל.. בידיעה שעוד מעט זה יגמר. מקווה בעז"ה לעשות זאת שוב (ילדתי פעמיים) (גילוי נאות, הלידות שלי יחסית קצרות ב"ה אז זה לא תמיד בר השוואה, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם 10 שעות כאלה...)

4.ל"ר

5.שערי צדק. לא היתה דולה. בלידה ראשונה היתה מישהישרצתה לקחת דם טבורי לבנק כללי והיא היתה איתי בחלק של הלחיצות ועזרה לי בתמיכה פיזית..

לקחתי אפידורל מלכתחילה ומרצון. לא רואה צורך לסבול בכוח. מעבר לכך, הייתה לידה ארוכה וכל הזמן הייתי נינוחה. הרגשתי את הגוף שלי לגמרי, מתי צריך ללחות מתי יש צירים, וכל זה פשוט בנחת עם המון סיעתא דשמיא.

שקשור לרחם אבל לא ללידה, עם הרדמה אפידורלית, לפני 4 ורבע שנים. עדיין ישנם זמנים שאני

מרגישה את הנקודה בה דקרו אותי בגב לאפידורל.

אגב, ילדתי פעמיים בשערי צדק ללא אפידורל. לפני יותר מ18 שנים.

באיכילוב,

הצירים היו כואבים מאוד בגלל שהלידה התחילה בירידת מים, הרגיש לי כציר אחד גדול,לחץ כל הזמן, לא הייתי מסוגלת לשבת

המקלחת עזרה מאוד, הייתה לי דולה, זה תרם הרבה,לידה ערכה כ7 שעות מירידת המים

ולמרות כל הכאבים, היה מ-ד-ה-י-ם, ב"ה יצאתי מהלידה בתחושת התרוממות רוח ממש, לא פתחו לי וריד, לא רציתי אפידורל בשום שלב, בחסדי ה' יצאתי ללא תפרים, 

ב"ה מקווה ללדת רק טבעי,

ובזמן שכבר היה לי כואב מאוד מאוד והיה לי קשה טשטשו את הכאב בעזרת גז שעזר מאוד!

אני מאמינה שבלידות הבאות גם כן אלד כך היה מיוחד!

במיוחד כשאני שומעת על כאלו שמרגישות פחות 'שותפות' בלידה- בלחיצות וכד' בגלל האפידורל.

חשוב לי להיות מפוקסת ולהרגיש את הלידה

1. רציתי ללדת בלידה טבעית משתי סיבות, א. המחשבה על אפידורל הפחידה אותי נורא.. ב. אם אמא שלי עברה את זה 11 פעמים בלי אפידורל, אני בטוח מסוגלת!

2. כן ב"ה

3. כואב, אבל לא כזה נורא, אעשה את זה שוב בעז"ה.

4. לא רלוונטי

5. שערי צדק, אמא שלי היתה איתי בלידה, היתה משמעותית, אבל בלידות הבאות נראה לי שארצה להיות לבד (עם בעלי כמובן).

1. בעקרון העדפתי בלי, בגלל החשש מסיבוכים ומההתאוששות, אבל לא הייתי נעולה על כך - תלוי בנסיבות.

2. פעם ראשונה עם, פעמיים בלי. 

3. תלוי בלידה. בלידה השניה היה טבעי - לידה מהירה מאוד (יחסית אלי - 3 שעות משהגענו עד שנולדה), הגענו, התארגנו, חוקן ועוד, ועד שהתלבטתי לגבי אפידורל, הייתי בפתיחה 8, אז ותרתי. פקעו מים ואחרי כמה לחיצות היא יצאה. התאוששות מאוד מהירה וטובה. בלידה השלישית - היה מיעוט קיצוני של מי שפיר, נתנו לי פיטוצין, לא היה קל, בשלב כלשהו רציתי אפידורל אך המרדים היה עסוק. נתנו לי טשטוש - והוא עשה את העבודה, הלידה התקדמה, חבל לידה היה כרוך פעמיים, ואני חושבת שעדיף היה לעבור את זה בטבעי כי יכלתי להגיב בדיוק - מתי ללחוץ ומתי לא. ההתאוששות סבבה.

4. בפעם הראשונה הייתי 21 שעות בחדר לידה, אחרי 15 שעות נשברתי ובקשתי אפידורל, נגמר בחדר ניתוח בלידת ואקום בגלל ראש גבוה מדי, וגם בגלל שבגלל האפידורל לא הבנתי איך אני אמורה ללחוץ... ההתאוששות לא היתה קלה (בריחת שתן במשך כשבוע...)

5. פעמיים ברמבם ופעם בביקור חולים לפני האיחוד. לא לוותה אותי דולה. אני לא אוהבת לערב עוד אנשים זרים בתהליך וסומכת על עצמי וכמובן על סיעתא דשמיא.

לא רציתי במיוחד לידה טבעית, ואין לי שום דבר נגד אפידורל.

קיבלתי אפידורל בפתיחה 2.

ההתאוששות הייתה קשה לא בגלל האפידורל אלא בגלל התפרים. סיוט.

1. רציתי מאוד. חששתי מאפידורל (ואכן בלידה שניה לקחתי והיה לי ממש לא טוב). מאמינה שיש לי יכולת ללדת טבעי.

2. לידה ראשונה ושלישית- טבעי. בע"ה גם רביעית בקרוב.

3. לידה ראשונעה היתה קשה מאוד. לידה שלישית- חוויה מדהימה, לידה מהחלומות...

4. לא היתה לי דולה, אבל המיילדת היתה מיוחדת וטובה מאוד.

1. לא מעוניינת באפידוראל. מכיוון שבלידה הראשונה היחידה שלקחתי אפידוראל הכאבי ראש היו מטורפים. ובעיקר מכיוון שבלידה טבעית חווים את הלידה. וזו חוויה כ"כ קסומה ששווה בשבילה לחוש את תחושות הלידה.

ב.ילדתי 6  לידות טבעיות.

3. אכן אלד טבעי גם בלידה הבאה, בעז"ה. אני מגדירה זאת ככאב מתוק, כאב שמקרב לה'.

5. ילדתי בבי"ח בנהריה,ללא דולה.

לידה רגועה ושמחה,

בידיים מלאות!

גם עם אפידורל חווים, פשוט בלי צעקות.

אני יודעת על בשרי מה זה לצעוק בלידה....

מלידה אחת יצאתי לגמרי צרודה!!

אבל הייתה לי גם לידה יפה, שבה הכול הסתדר יפה.

הגעתי עם הדולה לחדר הקבלה, ולא היה תור בכלל. הייתי בפתיחה 5.

הכול תיקתק, לא היה צורך בהתערבויות מיוחדות.

התקלחתי בנחת (בחדר לידה טבעית), קיבלתי עיסויים והרבה תמיכה נפשית.

אחרי 5 שעות בחדר לידה, ילדתי.

כל הלידה לא צעקתי, עד הלחיצות.

להגיד לך שלא כאב? זה שקר!!

כאב מאאאוד!!! אבל כשהכול מתנהל כשורה, אפשר לצלוח את הכאב!!!

עברתי גם לידה עם אפידורל וגם שתיים בלי.

בזו עם האפידורל הרגשתי כאילו באיזשהוא אופן זה קורה בלעדי...

בלידה טבעית המעורבות של האם היא הרבה הרבה יותר משמעותית, גם טכנית- פיזית, וגם רגשית ונפשית.

מכיוון שהיתה לי לידת אפידורל יש לי למה להשוות, ואכן הרגשתי יותר את הלידה בלידה טבעית.

בקשו לשתף בחוויות אישיות ואכן זה מה שעשיתי.

תגובות כשלך, אנונימית יקרה, גורמים לי ולעןד חברותי לא להשתתף בפורם.

בתור אחת שעברה לידה עם אפידורל, בלי יותר מדי אפשרות אחרת

כאב לי לשמוע שבלי אפידורל אין חוויית לידה. 

1. לידה ראשונה רציתי ללדת בלי, לידה שניה לא כ"כ.., לידה שלישית ורביעית לא באתי סגורה אבל העדפתי לא לקחת.

בכללי מעדיפה תמיד לא לקחת תרופות ואמרו שההחלמה קלה יותר בלי.

2. 3 לידות אפידורל. לידה רביעית בלי.

3. בע"ה ארצה ללדת שוב בלי אפידורל, אבל זה תלוי בלידה.

4. לידה ראשונה כבר לא עמדתי בכאב, שניה פחדתי שיכאב(וילדתי חצי שעה אחרי שקיבלתי), שלישית עברתי הרב בלי אפידורל אבל היה ארוך מאד אז לקחתי.

5. שערי צדק קפלן ומעייני הישועה.

בלידה רביעית כאב הרבה פחות מהלידות הקודמות והיה מהיר יותר ולכן היה לי מעולה בלי אפידורל.

אבל בלידה ראשונה ושלישית זה היה נצרך ועזר מאד, ובלידה שניה הרגיע את הפחד..(לא היו כאבים מטורפים)

1. לא

2. כן, פעמיים..

3. קשה מאד אבל כנראה שאעשה זאת שוב..

4

5. איכילוב ומעייני הישועה, בלי דולה. בלידה האחרונה במעייני הישועה הייתה לי מיילדת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה וממש עזרה לי.

1. מאוד רציתי- רציתי להוכיח לעצמי שיש לי הכוח לעבור את זה בלי משככי כאבים, שהגוף שלנו מותאם ללידה... וגם לא רציתי את החשש שבדקירה לאפידורל ואתההשפעות שיש לפעמים לאפידורל אחרי.

2. בלידה הראשונה לא, נתנו לי אפידורל אך מאוחר מדי (פיחה 8) והוא לא השפיע. כן עשה לי כאבי גב אח"כ.

בלידה הזו רציתי לידה טבעית, התכוננתי, חשבתי על זה, למדתי על עיסויים, תרגילים עם כדור, תרגלתי נשימות והרפתי בשירותים לאורך ההריון, כתבתי תכנית לידה- וב"ה ילדתי טבעי.

3. בלידה הראשונה עברו רק 6.5 שעות מפתיחה 3 (אז הגעתי לבי"ח) ועד ללידה, כך שלא חששתי מאורך הלידה, והאמנתי שאני מסוגלת להתמודד עם זה, מכיוון שצפיתי שהלידה תהיה קצרה. 

בפועל- היו צירים עוצמתיים ברמות, כמו בלידה הראשונה, אבל הייתי ממש שמחה בהם, הרגשתי עוצמה ולא סבל, ואני מצפה כבר ללדת שוב! (הלידה לקחה רק 3 שעות מהרגע שהתעוררתי באמצע הלילה ועד שהתינוק נולד!!!!! אז לא חוכמה...)

4.

5. זאת בלניאדו, הייתה מיילדת ממש בראש הטבעי, עזרה לי ממש, ואמא שלי כמובן,שבלעדיה אני לא יולדת (:

דולה זה חיצוני לי מידי. מאחר והיה סיכוי שאמי לא תגיע, דיברתי עם חברה בגילי שאולי תתלווה אליי... העדפתי את זה על פני מישהי "חיצונית" לחיי.

1. לא, לא, לא

2. בלידה אחת לא הספקתי אפידורל ובדיעבד אני שמחה בזה, היא היתה מהירה אז

זה גם לא היה נורא...

3. אם תהיה לי לידה מהירה וקלה אעשה את זה, אם הלידה תיקח זמן ויהיה ממש כואב אז לא

4. לא קרה

5. קפלן, בלי דולה, אולי אם הייתי יולדת בלי אפידורל לידות ארוכות הייתי רוצה עזרה פיזית

בפן הנפשי דולה זה ממש לא בשבילי

1. לא. היה לי ברור שארצה אפידורל ברגע שאוכל לקבל! למה? כי הכאב מפחיד אותי ולמה לסבול סתם?

2. לא, ב״ה קיבלתי אפידורל כבר כשהגעתי לבי״ח.

כל השאר פחות רלוונטי מן הסתם..

מעדיפה במאה אחוז חווית לידה עם אפידורל, להיות נינוחה ומשוחררת, מאשר ה״חוויה״ עם הכאב שכל כך מפחיד אותי.

1. לידה ראשונה רציתי,אך היא נפתחה בירידת מים והצירים נהיו כואבים תופת, ביקשתי מייד אפידורל שהקל ועזר מאוד ונתן לי כח להמשיך. לידה שניה רציתי בלי אפידורל כי חשבתי לעצמי מה כבר יכול להיות, הלידה התקדמה מהר מאוד ואכן לא היה זמן לאפידורל, הלחיצות היו סיוט שאי- אפשר לתאר, מה שגרם מאוחר יותר לסוג של דכאון אחרי לידה, ידוע שאחת הסיבות להתפתחות דכאון כזה יכולה להיות סבל של כאבים שהיולדת מרגישה שיכלו להמנע ממנה.

מלידה שלישית והלאה (יש לי 8 ילדים)- רק אפידורל, לכתחילה גמור, לא מפחית לי מעוצמת החוויה בכלל...נותן לילדים אמא שמחה שרוצה להביא עוד, בטוחה שאם לא היתה קיימת אפשרות לאפידורל הייתי הרבה יותר מונעת הריונות.

2. עניתי בתוך 1

3. עניתי בתוך 1 

4. עניתי בתוך 1 

5.בלידה השניה בלי האפידורל הייתי עם דולה והיא זו גם שלחצה לכיוון הטבעי...חוץ מזה עם אמא שלי, פעם אחת בשבת עם חברה טובה. אני יולדת בגלל אזור מגורים בבית חולים מסויים שמאוד דוגל בשיטה טבעית וצריך ממש להפעיל שם לחץ לקבל בזמן אפידורל, אבל אני עושה את זה.

כמו שכתבתי,עניתי מהמקום שלי כדי להראות שמי שמרגישה ממש פחדים מלידה יכולה להיות יותר רגועה כי גם אפידורל זה לא סוף העולם ולא כמו שלפעמים נותנים לאמהות תחושה שזה לא בסדר מכל מיני סיבות של השקפה.

אבל יש בצד זה סיכונים וכל אחת מגיבה אחרת מן הסתם אז נא לא לקחת את התגובה שלי כעצה למישהי מה לעשות או לא.

את השניים הראשונים ילדתי עם אפידורל,  לא הייתי מסוגלת לחשוב על ההתמודדות עם עוצמת הכאב.

בגלל שאין תחושה, לא מרגישים האם לוחצים נכון, מה שיכול לגרום ל... טחורים ושאר מרעין בישין. לקח לי הרבה מאוד זמן לחזור לשגרה אחרי הלידה (חודש- חודשיים), לשבת, ללכת כמו שצריך...

בלידה השלישית רציתי לנסות משהו אחר, חשבתי שאולי כך תק' משכב הלידה תעבור בצורה קלה יותר.

ואכן כך היה.

חשוב לי לומר שהמיילדת היתה מדהימה  (ילדתי בבי"ח מאיר בכפ"ס, מיילדות מדהימות, וזורמות בקטע הטבעי).

ביקשתי לדחות את האפידורל עד לנק' שבה כבר לא אוכל לסבול, היא הרגיעה אותי ואמרה שניתן לתת אפידורל עד פתיחה 8 (!!) ושאין לי מה לדאוג.

הצירים התפתחו, היה כואב, אין מה לומר, וב"ה בסוף ילדתי בלי אפידורל. שלוש שעות אחרי הלידה כבר התהלכתי במחלקה, בלי שום כאב, שום טחורים וכו'.

את הלידה הרביעית כבר היה לי ברור שאעשה בלי אפידורל. וגם אחריה ב"ה לא היו שום בעיות.

תראי, זה אינדווידואלי לכל אחת. כמה יכולה לסבול את  הכאב ולא להגיע מותשת ללידה עצמה.

אני יכולה לומר בוודאות שכדור פיזיו, הליכה בזמן הצירים ולא ישיבה על המיטה (בבי"ח מאיר מאפשרים, בבי"ח קפלן- שם ילדתי את הרביעית, לא מאפשרים וזה ממש תוקע ומעכב את זמן הצירים) מזרז את התהליך ומקל על הכאב.

יש גם מכשיר (השתמשתי איתו בלידה האחרונה, לא זוכרת את שמו) שמעביר זרמים חלשים לאזור הגב, מה שמטשטש את כאב הצירים. זה גם עוזר, יש את זה אצל דולות והן משכירות את זה ליולדות.

לא לקחתי דולה. לבזמן צירים אני מעדיפה להתרכז עם עצמי... לא יכולה שייגעו בי... ושוב, גם כאן זה אינדווידואלי. מכירה הרבה חברות שבירכו את הדולה שלהן אחרי הלידות.. 

שיהיה בהצלחה בע"ה.

ובבריאות. הכי חשוב!!!

גם בשתי הלידות הראשונות רציתי, אבל בסופו של דבר עד שהתקבלתי ללידה הייתי כ"כ מותשת שלקחתי אפידורל.

הלידה השלישית (לפני כמעט 13 שנים) התקדמה מהר מהצפוי - אולי בגלל שקבלתי חוקן, אולי בגלל שבעצם ככה הלידות שלי מתנהלות אבל לא ידעתי - וילדתי 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה.

אחרי הלידה הזו התחלתי ללמוד ברצינות את הנושא של לידה טבעית כדי להגיע מוכנה יותר לחדר לידה וב"ה שאר 5 הלידות שלי היו ללא אפידורל, ובעיני הן הרבה יותר חוויתיות ומעצימות משתי הלידות הראשונות.

אני זוכרת שלאחר אחת מהן אמא שלי שאלה אותי איך היה ואמרתי שהיה כואב. אז לידה זה כואב, אבל עדיין, אני חושבת שבלידה ללא אפידורל וחיבור רציף למכשור רפואי נוסף כתוצאה מכך, יש תחושת שליטה גדולה הרבה יותר וזו חוויה בסיסית שכל יולדת מחפשת.

אני מקווה בע"ה שגם בלידה הבאה אזכה ללידה טבעית וטובה ובעיקר לידיים מלאות.

במענה לשאלה הרביעית, מה שחשוב לי להדגיש הוא שלמרות שמאוד רציתי ללדת גם בשתי הלידות הראשונות ללא אפידורל לא הייתי מוכנה לסוג כזה של לידה. ידע הוא כח, וללא מספיק ידע מקדים לדעתי אין יכולת להתמודד עם עוצמת הכאב של לידה (שבחסדי ה' נשכח מאיתנו בין לידות). כיום אני מודעת לכך שהשלבים המוקדמים של הלידות שלי ארוכים ביותר, ודווקא השלבים הפעילים קצרים במיוחד. כיון שאפידורל ניתן בד"כ רק לקראת השלב הפעיל ברור שמבחינתי הוא מיותר, ולכן עיקר ההתמודדות שלי היא בשלבים המקדימים שהם ארוכים ומתישים. המסקנה שלי מכך היא שחלק מהידע של יולדת חייב להיות זיהוי השלב בו היא נמצאת בלידה וההתמודדות הנכונה עם השלב הזה, כולל אגירת כוחות לשלבים מאוחרים ומתישים יותר.

ולשאלה האחרונה - שבע הלידות הראשונות שלי היו בשע"צ והשמינית בהדסה עין כרם. לא ליוותה אותי דולה באף לידה.

שבזמן בו ילדתי עדיין לא היה קיים בצורה אופטימלית בשע"צ.

הייתי מאוד מאוד מרוצה בעין כרם! ולראשונה מזה הרבה לידות לא חיכיתי לשנייה בה אוכל לברוח הביתה. את האשפוז בשע"צ אף פעם לא חיבבתי, בעין כרם היה פשוט מושלם מבחינה זו.

כיום אני שומעת הרבה דברים טובים על הביות המלא בשערי צדק אז אני ממש לא יודעת מה לעשות בלידה הבאה בע"ה... אבל חושבת שבכל זאת אלך לעין כרם ואתפלל שגם הפעם יהיה מוצלח. אני חושבת שנתוני היסוד שלהם פשוט יותר מתאימים לי. 

ועם אפידורל=לא טבעית?

אוקי.. גישה מעניינת.. 

לא מרגישה שבגלל שפחדתי מאפידורל זאת היתה "לידה טבעית" כמו שתמיד מתארים לידות "טבעיות" אבל שיהיה..

לענייננו..

1. אני ממש מפחדת מאפידורל. הרעיון שמחט תהיה תקועה לי בגב עושה לי רע ואני לא יכולה לחשוב על זה. בלידות הראשונות עד שהתחרטתי שאני רוצה אפידורל- לא הספקתי, בשלישית אפילו גז צחוק לא הספיקו להביא לי.  

2. לידה בלי אפידורל, בלי מוזיקת רקע , לא לידה במים או משהו. רגילה בחדר לידה רגיל.

3. תלוי בלידה.. היו לידות סבירות יותר היו לידות טראומטיות יותר (לידה רביעית וחמישית - זרוז בלי אפידורל. כואבבבבב מאדד אבל מהחמישית דווקא יצאתי איכשהו עם פחות טראומות ) הגיוני שאעשה את זה שוב. פשוט כי האפידורל מפחיד אותי לא מתחייבת על שום דבר..

4 לא רלוונטי (מעולם לא רציתי "טבעי" רציתי ללדת בצורה טובה, בריאה ומהירה. המהירה לא תמיד עבד. אבל הבריאה הכי חשוב. בעז"ה שימשיך כך..)

5. 4 לידות בשע"צ. בלידה האחרונה היה עומס מטורף (כבר כתבתי על זה כאן אני חושבת..) והייתי צריכה לחכות בתור לזירוז, אז פשוט עברתי להר הצופים, התקבלתי ללידה מיד והיה בסדר גמור, חוץ מזה שלא התכוננתי לשבת בבי"ח לא דתי.  הצוות היה מקסים, ומבחינתי זה הכי חשוב.

לקראת הלידה החמישית חשבתי על דולה ששמעתי עליה המון דברים טובים (קרני סלומון 0545827166) עשתה לחברה שלי חוויה מתקנת בלידה, משהו מדהים. אבל הגעתי למסקנה שאין לי עצבים לדברים האלה, וכמו שאני מעיפה את בעלי מהאיזור בזמן הלידה- אז אני אעיף גם אותה, אז חבל על הכסף

**המלצה... לי מאד עזר בלידה האחרונה, בכל פעם שהיה ציר, וצריך לדחוף ונורא כואבבבבבב להתפלל על מישהו אחד. עלינו, על הלידה על התינוק, על הבעל, על הרווקים במשפחה/חברים וכו'...  להתרכז במישהו אחד. וזה ממש עזר לי וגם הרגשתי שהצלחתי להתפלל עליהם, דבר שלא קורה לי בד"כ בלידות, כשיש לי רשימה ארוכה של שמות להתפלל עליהם ברצף.

1. חלמתי תמיד על לידה טבעית (ולא רק בלי אפידורל, אלא בלי מכשור בכלל), אך בשתי הלידות הראשונות הייתי מרותקת למיטה (בראשונה - רעלת וזירוז, בשנייה - ירידת מים ובית חולים שאינו מאפשר להיכנס לחדר טבעי עם ירידת מים, ומיילדת מרגיזה). הייתה אתי דולה, אך לא נהניתי כל כך מנוכחותה. 

2. בלידה השלישית שלי הייתי בחדר הטבעי בלניאדו, עם דולה מדהימה. הייתה חוויה מיוחדת. 

3. זה לא היה קשה  (אף שהיה ארוך. גם בשתי הלידות שקדמו ללידה השלישית והמדהימה הייתי שעות ארוכות בלי אפידורל, אך כשאת מרותקת למיטה - הכאב חזק יותר ותחושת חוסר האונים גדולה יותר, לדעתי). 

4. בלידה הרביעית לקחתי אפידורל, ברגע האחרון ממש (נלחצתי כשראיתי בקבלה יולדת המשתוללת מכאב והמאבדת שליטה, וגם הייתי עייפה אחרי שלושה ימים של צירים). ילדתי לפני שהאפידורל התחיל להשפיע, ובכלל לא היה נורא. צחקתי על עצמי שביקשתי אפידורל... 

5. הלידה הטבעית והמיוחדת הייתה בלניאדו, בליווי דולה מדהימה, שעזרה לי מאוד מאוד. 

לדעתי, חשוב להיות גמישה, ומוכנה לכל אפשרות. הכול לגיטימי. תלוי בתחושה שלך ובנסיבות. 

בהצלחה, לידה קלה!

1. רציתי ללדת ללא אפידורל, כי זה נראה לי יותר נכון וטבעי וגם פחדתי מהכנסת האפידורל ומה שעלול ח"ו לקרות...

    אבל באתי בגישה שאם ממש ארגיש צורך בו, אקח...

2. ילדתי ללא אפידורל

3. זה היה קשה, לא הרגשתי בזה שום צורך, בשום שלב. מקווה לעשות זאת שוב בלידות הבאות

4. לא רלוונטי לי

5. ילדתי בבי"ח פוריה. אמא שלי ובעלי היו איתי בלידה. היו מאד משמעותיים- אמא יותר בקטע הפיזי

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

שלום לך ובשעה טובה!

ילדתי לפני תשעה חודשים את ביתי השלישית ב"ה. רציתי ללדת בלידה טבעית אחרי שלא היה לי טוב עם אפידורל בלידות הקודמות.

לקראת הלידה עשיתי קורס הכנה ללידה של יפה ברנשטיין- הנוסחה ללידה תומכת ומהנה- וזה עבד!

ילדתי ללא אפידורל ובלי כאבים!

ללא ספק אני אעשה זאת שוב בע"ה בלידות הבאות. זו הייתה חוויה מדהימה!!!

אני ילדתי בשערי צדק. ללא דולה ועם מילדת שהייתה לחוצה שיש עוד יולדות שמחכות בחוץ....

במחשבה לאחור הרגשתי כמו בסוג של מפעל..... ב"ה שבלידה עצמה נהנתי כ"כ שזה לא הפריע לי אלא רק אח"כ

שיהיה לך רק טוב בע"ה!

ילדתי 7 לידות עם אפידורל ב"ה,

הם היו לידות מדהימות, מאחלת לכולן את הרוגע הזה (גם לאלו שבוחרות ללדת טבעי)

ולידה אחת היתה טבעית וטראומטית,

בעלי אפילו לא הספיק להגיע.

היא היתה לידה מהירה מאוד, ילדתי 10 דק' לאחר שהגעתי באמבולנס.

והיו לי כאבים חזקים מאוד!!!!!!

בכל אופן, שתהיה לך לידה קלה עם זכרונות נעימים.

בלידה ראשונה לא התכוונתי אפילו ללדת בלי אפידורל. ידעתי שזה אמור להיות קשה (אפילו בגמרא כתוב על "המבכירה") וגיסתי שילדה שלושה שבועות לפני אמרה לי שאבקש מיד, כדי שלא אסבול כמוה (עד שהגיע המרדים)

ביקשתי אפידורל עוד כשהייתי בקבלה... הם קצת צחקו עלי. אבל שורה תחתונה כשכבר הייתי בחדר לידה מוכנה לאפידורל הכאבים היו בשמים!!! עד היום בעלי משחזר את היללות שלי... לא הצלחתי לנשום! האפידורל היה הנס שלי . וזה היה רק פתיחה 3.

בלידה שניה כמובן ביקשתי מיד אפידורל, והיא התמרחה סתם במשך קרוב ל-12 שעות.

בלידה שלישית החלטתי שאני רוצה בלי. בסייעתא דשמיא- הכאבים היו נסבלים ביותר! ציר פעם ב-7 דקות בפתיחה של 7-8. גם בפתיחה 10 הכאבים היו ממש בסדר. אבל המיילדת ציוותה עלי ללחוץ לפני שהרגשתי לחץ וזה היה ממש מייסר. אח"כ נהייתה לי בצקת. וההתאוששות מהלידה היתה קשה הרבה יותר מהקודמת עם האפידורל.

לידות רביעית וחמישית ילדתי תוך שעתיים מאז שהתחילו הצירים, ב"ה בלי אפידורל, הלידה הרביעית התאוששות מ-ד-ה-י-מ-ה

והחמישית מייסרת ומייגעת בעקבות תפרים (הוא היה הכי שמן שלי)

ההמלצה האישית שלי: קחי בחשבון שלידה ראשונה היא קשה יותר בדרך כלל (יש ניסים, נכון, אבל בנורמה) ותהי פתוחה בראשך לקחת אפידורל במקרה הצורך.

אני מכירה מישהי שחלמה על לידה טבעית כל הזמן, הגיעה ללידה ראשונה- היתה יומיים עם צירים זוועה, התחילה עם טשטוש, המשיכה עם פיטוצין ואפידורל... אחרי סבל של למעלה מ24 שעות. אז חבל להיות מקובעים. חשוב לקחת בחשבון את כל האופציות.

1. אני מעדיפה ללדת בלידה טבעית. מפחיד אותי ללדת עם אפידורל. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל והרגשתי שאני כבולה למיטה עם "עבותות" - מוניטור, עירוי ואפידורל  - בלי חופש תנועה, ומתי שהכי צריך אותו...

2. אחר כך ילדתי בחסדי שמים 2 לידות מהירות בלי אפידורל.

3. לידה טבעית - אין אפס, כואב מאוד וקולני מאוד (אצלי) אבל שווה את זה לדעתי (ושוב, זה לא מחייב כי זכיתי ב-2 לידות מהירות)

4. שערי צדק. אני טיפוס קצת סגור. מתפדחת מאנשים ולכן אני מעדיפה כמה שפחות שותפים ללידה, מקסימום בעלי ואחותי.

-הפחיד אותי הסיפורים שיש על אפידורל, רציתי לנסות בלי אבל לא היתי נעולה על זה, אמא של גיסתי נכה מאפידורל והיא זו שאמרה לי שאם צריך לוקחים...

-. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל, היתי בשבוע 41 מי שפיר ממש נמוכים, היתי בזרוז יום שלם והלידה לא התקדמה מרגע האפידורל ועד הלידה עברו 4 שעות, במקרה שלי האפידורל ממש האיץ את הלידה

-את 2 הלידות הבאות ילדתי בלי אפידורל

-היה קשה אבל שווה, ב"ה עבר מהר לידה אחת 45 דקות בחדר לידה, לידה שניה שעתיים בחדר לידה (בגלל שהפנים של העובר זזו טיפה הוא לא ירד, בזכות הדולה המדהימה שלי שעשתה איתי כמה תרגילים ממש טובים הראש התמרכז ויצא מהר, זה סיפור קלאסי של לידה שיכולה להתסיים בניתוח)

- לידה ראשונה שערי צדק לידה שניה גם לידה שלישית ביקור חולים

בשעה טובה !!

בס"ד

1- כן. פחדתי מהתערבויות חיצוניות יותר מהלידה עצה שהיא תהליך טבעי של הגוף

2- כן, ב"ה, שלוש פעמים רצוף... (כל הלידות שלי)

3- עד כמה קשה ביחס למה? לא יודעת. היו לי קרעים וכ',

אבל אם ה' יזכה אותי שוב ללדת, ארצה שוב ללא אפידורל. (מפחדת מהזריקה בגב יותר מאשר מהלידה עצמה..)

5- קפלן, בלי דולה, לא הרגשתי שחסר לי משהו... (אימא שלי הייתה איתי)

1. רציתי כבר בלידה הראשונה. באופן כללי רציתי טבעי יותר. אולי גם הרגשתי שזה גם משהו מאוד נשי... כמו להגשים את הנשיות שלך, את התכלית שלך. חוץ מזה פחדתי מאפידורל, שמעתי מרופאה מהקהילה כל מיני דברים מפחידים מאוד דווקא על אפידורל, כך שהחלטתי שלא אקח, ואם לא אעמוד בכאב אז אקח פטידין (אני לא טועה בשם, נכון?). 

2. הראשון - היתה לידה ארוכה וקשה, בשלב מסויים נשברתי וביקשתי פטידין כפי שתכננתי למקרה שאשבר, אך כבר אי אפשר היה (כי מי השפיר כבר לא היו נקיים. התכנון שלי מראש לא כלל אפשרות זו...). אז תוך כדי כאב נורא מבלי לנסות להתמודד איתו - נפרדתי מהחיים... פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר. ואז חשבתי לעצמי (לא יאומן איך שהלוגיקה המשיכה לעבוד...) שעדיף כבר קיסרי על פני למות, ואז חשבתי לעצמי שעדיף כבר אפידורל על פני קיסרי.. ואז צרחתי - אפידורל, עכשיו!!

אחר כך היה בעיה עם הלחיצות, וכמעט ועשו גם ואקום. לכן בלידות הבאות חשבתי שלא נכון לקחת אפידורל, אך מרוב טראומה מהלידה הראשונה - החלטתי כל פעם לבקש בכל זאת אפידורל. לפני הלידה השנייה למדתי על העניין של הלחיצות קודם. 

ברביעי - ילדתי ללא אפידורל.

לגבי האווירה, ההרגשה בלידה וכו' - 

בלידה הראשונה - נראה לי שהיה יכול להיות לגמרי אחרת עם מלווה שהיתה מתאימה לי. 

בכל מקרה היתה חוויה לא נעימה, גם לפני האפידורל, וגם אחריו. היה גם מאוד כואב. 

בלידה השנייה - היתה לידה קסומה. לא סבלתי בכלל. היה לי מעט מאוד צירים כואבים לפני שהגעתי לבית חולים, ונתנו לי מייד אפידורל. הייתי צריכה ללחוץ משהו כמו 3 לחיצות עדינות, והוא היה בחוץ (גג ארבע שעות סך כל הלידה). בזמן הזה התפללתי על שמות של נשים שלא זכו עדיין לילדים, ועוד. אני חושבת שזה היה הזמן הכי מיוחד מבחינת קרבה לה' שחוויתי בחיי. אמא שלי ובעלי היו איתי, אך אני לא ממש איתם. הייתי בעולם אחר, גבוה, הרגשתי ליד ה'. 

בלידה השלישית - היתה לידה מזעזעת, עם שתי מיילדות מזעזעות. הזלזול מצידן, חוסר היכולת לקום ולפעול כי אני עם אפידורל, חוסר היכולת לקדם את הלידה כי פשוט מנעו ממני - זה היה נורא נורא. גם בלידה עצמה היה ממש לא פשוט, היה איום על קיסרי. גם אחרי הלידה לא כיבדו את הבקשות שלי. וגם האשפוז היה זוועה. בקיצור - החלטתי שלא עוד אפידורל! לא עוד להיות עקודה על המיטה!

בלידה הרביעית - שלוש שעות לאחר שהתחלתי להתלבט האם הפעם הצירים הם לקראת לידה - הגעתי לבית חולים (אחרי נסיעה של כמעט שעה באמבולנס). חצי שעה אחר כך כבר ילדתי. 

הנסיעה באמבולנס היתה לא נעימה כלל, כי לא יכולתי לעזור לעצמי. הייתי חייבת לשבת קשורה באמבולנס.

אבל הלידה עצמה היתה מעולה מעולה. 

לא פתחו לי וריד (שזה דבר שמאוד מציק לי), בדקו אותי פעם אחת בלבד בדיקת פתיחה (המקסימום שהצבתי לפי החלום שלי...), לא עשו לי מוניטור (שזה בדיוק מה שרציתי). 

תוך כדי לידה, למרות שנרשמתי קודם, שאלו שאלות טכניות. שמעתי את בעלי אומר שאין תעודת זהות וידעתי שיש בתיק.. ולא היה לי אכפת. הצלחתי לשים מסך חוצץ מכל מה שלא רלוונטי לי לעכשיו. 

היה כאב אבל אני לא זוכרת את זה בכלל כטראומה. הפוך - הייתי בשליטה על מה שמתאים לי מבחינת הצוות הרפואי, ועל מה שלא. כשהמיילדת הכניסה לי מסרגה כדי לפקוע את המים - אמרתי לה בלי להתבלבל שתוציא אותה, ושלא תעשה שום דבר לפני שתשאל אותי קודם. אכן מאז היא שאלה על כל דבר. 

בחדר הלידה אף הספקתי להתקלח לאחר הלידה וזה היה מדהים... 

3. לגבי הקשה כבר עניתי, לגבי לעשות את זה שוב - מקווה ששוב אזכה ללדת ללא אפידורל, ושיהיה בעזרת ה' בקלות.

4. כבר עניתי...

5. 3 לידות לניאדו (ומאז מאוד לא ממליצה לסמוך על המיילדות שם רק בגלל שיצא לבית החולים שם של מקום טבעי, זה ממש תלוי על מי נופלים שם, כמו בכל מקום). אחרונה - עין כרם. 

היתה דולה בשתי הפעמים האחרונות (משהי אחרת כל פעם). בשתיהן יצא שהן יעצו משהו משמעותי. אך רוב הזמן זה לא היה משמעותי. במובן מסויים אף הפריע לתמיכה מבעלי. 

בהצלחה!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק