פורום הריון ולידה (עמוד 4608)

אבל זו דעתי הלא מקצועית.

 

בשבועות 8-9 דימום עלול להעיד על היפרדות קרומים קלה.

 

כדאי להשתדל לשכב בשעות של הדימום, ואח"כ לשמור - לא להשתולל, לא להרים, וכו'. להקפיד על חומצה פולית.

 

וגם לא לדאוג . אם שומרים, זה יכול להסתדר די מהר בעז"ה.

בינתיים לא חזר ב"ה.

או שהתנוחה בה את מרימה אותה גורמת להקאה נסי תנוחה שונה.

 

זאת אומרת אל תקחי אותה על הזרוע שלך, אלא הניחי אותה על כתפך עד להוצאת הגרעפס!

 

בהצלחה!!

תנסי לתת לה מנות יותר קטנות...(כך היה עם הבן שלי)

תנסי לתת לה מנות יותר קטנות...(כך היה עם הבן שלי)

היא היתה מקיאה פעם ביום עד שזה נהיה הקאה אחרי כל ארוחה והיא היתה בת חודש והלכנו איתה למיון כי היא כמעט התייבשה. בבית חולים גילו שזה ריפלוקס ורגישות לחלב.

ממליצה לעקוב ובמקרה הצורך ללכת להיבדק.
בהצלחה!

אצלי כשיש לחה לפעמים הם משתעלים ואז מקיאים.

הקיא המון במשך תקופת ההנקה
לפחות פעם ביום
בדקנו רפלקס הכל היה תקין
הוא הקיא וירד במשקל
לפני חודש הלכתי איתו לאחת שבודקת עם מתולתלת ואמרה לי להפסיק עם חלבי
הילד הפסיק להקיא!
ממש פלאים

אם זיהיתן נא לעדכן

אולי אלרגיה לאוכל שעוד לא אכלה קודם? חלב, סויה או משהו אחר? יש לה פריחה? (תבדקי בבטן)

כמובן יכול להיות וירוס שהוא רק גורם להקאות.

תרגישו טוב.

אני רק יכולה לשתף שהייתה תקופה שהקטנה שלי גם הייתה מקיאה, בערך פעם ביום אחרי שהייתי מניקה אותה..

 

הלכתי לרופאים אבל הם לא ידעו ממה זה ולא הצלחנו לפתור את הבעיה.

 

ב"ה זה עבר ועכשיו היא פעוטה מתוקה בת שנתיים.

לא שיניתי משהו משמעותי בתזונה, אם כי הייתה לקטנה קצת פריחה סביב הטבור.

כן ניסיתי לא להאכיל יותר מדי, להרים בעדינות אחרי האוכל, וברוך ה' זה עבר (כבר היה לנו בעבר כמה הקאות סמוכות, וזה הפסיק. אולי זה משהו שקורה לקטנה כל כמה זמן).

 

העצות והעזרה שלכן תרמו לי. תודה.

אצל הבת שלי שבוע אחרי חיסונים היו הקאות.

זה עבר לבד..

אין מה לעשות עם זה חוץ מלהאמין שהכל רצון השם..ושבעזרת השם יהיה בסדר... אמונה אמונה ואמונה...

יש לי שכנה שהיתה אומרת "אני רוצה לשמוע רק דברים טובים"

וכשהיתה שומעת דברים אחרים פשוט היתה קמה והולכת.

כשלי היה מצב כזה פשוט החלטתי שאני מוסיפה כל יום פרק תהילים לבריאותו של העובר, ובכל ליל שבת הייתי נותנת צדקה.

ובע"ה יהיה בידיים מלאות

נסי ל לחשוב על זה וכשאת שומעת משהו כזה תתפללי עבור אותה אישה מזכנה ועבורך עצמך, זה מה שאת יכולה לעשות.

וגם תזכירי לעצמך שאת לא עושה דברים שיכולים לגרום לדברים נוראיים כאלה,  שזה אומר, שאת עושה את ההשתדלות שלך.

 

יתכן שזה קשור לחיסון שעלת שכעת  עובר בדיקה על נשים הרות. לפחות כך קראתי.

מאתגר, אבל השתדלי כל הזמן לראות את ההריון מתקדם באופן תקין ושנולד תינוק בריא ושלם.  תראי את זה בעיניי רוחך, בדמיונך.  ככל שרואים טוב, אנו משפיעים על המצב כדי שימשיך להיות טוב.

נשמע אולי מעט רחפני, אבל עובד, ב"ה, נפלא.

ובטח שמעת עליהם...
אצלי ממש עזר לפנות לד׳ במילים שלי ולבקש שירחם עלי והכל יסתיים בטוב.

שחלילה התינוק יולד עם בעיה ח"ו ח"ו.... איך מתמודדים???

ומבקשים הרבה מהשותף השלישי.

עכשיו חוגג חודשיים, כל יום הפתעה חדשה

אבל לי האחות בטיפת חלב אמרה שזו לא התהפכות אלא הם פשוט נופלים.

אולי מהכובד של הראש שגדול יחסית לגוף.

 

אבל מה אכפת לנו, הילדים שלנו פשוט מתקדמים מאד!

היא חוזרת על זה כמה פעמים ודי מבסוטה מהעינין.והראש שלה ממש לא גדול יש לה ראש קטן

לא עניתי קודם כי לא עברתי קיסרי.

אבל עם או בלי קיסרי - הייתי הולכת לרופאה שתבדוק.

אם זה מאוד קריטי לך את יכולה לבקש מרופא/ת המשפחה כדורים לדחיית המחזור מחר על הבוקר.
אם אני לא טועה פרימולט נור אמור לדחות בכמה ימים אבל צריך לקחת אותו כ 3 ימים לפני המחזור הצפוי.
אני אישית לא הייתי משתמשת בכדורים הורמונליים אם זה לא ממש נחוץ.
בהצלחה בכל מקרה..

לא יפה לכתוב על עצמך שתהיי 'טמאה', זה ביטוי שלילי ולא מדוייק... גם נותן בתת מודע תחושה שאת אשמה בכך,

 

תלמדי להגיד 'אנחנו אסורים' ולא 'אני טמאה'- זה מיד נותן הרגשה של אני אשמה, אני מלוכלכת ח"ו.

 

מקווה שלא נחתתי עליך... יש כאלו שזה ממש פגע בהן שדיברו ככה.

לי בכל אופן זה לא נותן את התחושה הזאת..

הרי מי שקובע טמא או טהור זה אלוקים.לא יודעת אולי אני המוזרה(-:

טומאת מת, קרי, נידה ועוד. אפילו כשהיה מקדש טומאה הייתה המצב הנורמלי היומיומי של רוב האנשים. רק כשעולים למקדש מיטהרים. מצב של טהרה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן, כי המוות - על פניו השונים - הוא חלק מהחיים ושלוב בהם כל הזמן.

לא צריך לפחד מהמילה טומאה. זו לא מילה רעה.

טומאת נידה מיוחדת בכך שממנה נטהרים גם היום, אין מקדש.

הרבה פעמים זה ענין של גישה, אסכולה.

 

כל מה שהיא אמרה ידוע. השאלה באיזה אחוזים. והשאלה היותר חשובה - איך זה יסתדר לך באופן אישי.

 

 

אני משתמשת באמצעי אחר אז אני לא יכולה לעזור, אבל תמיד, בכל תחום, אם מבינים את הרקע והאסכולה ממנה בא איש המקצוע או מי שעומד מולך ומייעץ, אפשר לעשות תרגום של הדברים לקריטריונים שחשובים לך.

 

המון בהצלחה.

תחשבי מה את לוקחת מהדברים שלה. אם בעיקרון חקרת ובדקת, ומצאת שזה מה ששייך מבחינתך, אז תלכי על זה ותתנסי, בעז"ה יהיה לך מוצלח.

היא הבינה שאם אני לא רוצה הורמונים זאת הברירה היחידה.
אבל היא היתה חייבת לומר שהיא לא כ"כ ממליצה בגלל שאני עוד צעירה ורק אחרי 2 לידות.
וגם לפני שהיא שמה היא חייבת להפחיד...
כדי שאני אהיה מודעת ולא אגיד אח"כ שלא אמרו לי...

מה? - שכנוע פנימי עמוק או דקלום כזה - "מצוות אנשים מלומדה" - שמביא לידיעתך את הסיכונים. 

זה לא עשה לי כיף לשמוע.
וקצת ערער את הבטחון שהייתי בו...
אז אני אלך מחר להתקין,
אבל,
אני אשמח מאוד לשמוע עידודים וחיזוקים ממשהי שכבר עשתה את זה...

כל הדברים שהיא אמרה בהחלט יכולים לקראת, אבל זה נדיר מאוד מאוד.
- הריון מחוץ לרחם קורה גם בלי התקן
- דימומים, אצלי זה היה בסדר גמור
- זיהומים ודלקות- נדיר. הריונות צפופים ומניעה הורמונלית יכולה לפגוע במצב הנפשי של האשה.
גם אם זה לקצת זמן, זה שווה- להכניס הורמונים לקצת זמן שווה יותר??? והקושי של ההריון שלא בזמן שמתאים לך יותר גרוע מהכל...
שתפסיק לבלבל את השכל, היא מנסה להגן על עצמה מכל הכיוונים והאפשרויות מבחינה משפטית ...
לפני הלידה חתמתי על אישור לשים אפידורל ואני מטבעי חשוב לי לקרא כל מה שכתוב, אני לא יספר לך אפילו מה היה כתוב שם...

את יכולה לפרט לי קצת יותר על הדימומים?
בתכלס נראה לי שזה הכי מפחיד אותי...
היו לך כתמים לפני המחזור? כתמים אח"כ?
כמה ימים היה הדימום עצמו?
אני שונאת להיות אסורים וגם לא רגילה לזה.
היתה לנו עכשיו תקופה מאוד מאוד ארוכה שהיינו מותרים (הריון, הנקה, מחזור אחד ואז עוד הריון ועכשיו שוב הנקה...)

אני לא הייתי מוכנה הורמונים בשום אופן, ואני עם התקן ג'ינה פיקס. 

מאד מאד מרוצה. הוא לא עושה לי שום דימומים. וזה אושר גדול להרגיש את ההורמונים הטבעיים שלי שעובדים ב"ה!

 

הדבר היחיד זה שהדימום של המחזור קצת יותר מסיבי מהרגיל אבל כבר מתרגלים לזה. לא משהו קשה.

אצל מי שמת ג'יינה פיקס? דרך הקופה או פרטי? כמה עלה?

תודה!

פרטי. מקבל בירושלים ונראה לי גם בביתר.. מאד נחמד עדין מקצועי.

עלה 1000 יש החזר מהקופה (לאומית) בערך750

 

 

גם אני אחרי הלידה חשבתי על התקן, אבל הרופאה אמרה לי שהמחזור יהיה יותר ארוך (והוא גם ככה ארוך אצלי) ושזה לא מומלץ לאישה שרוצה ללדת עוד ילדים בעתיד.
האמת שהיא ביאסה אותי... אבל אני סומכת עליה ובינתיים אני עם סרזט..

יש לי ואני מרוצה ממנו ממש ברוך ה'

אחרי שהיא שמה את ההתקן (שאגב,בקושי כאב) היה קצת דימום כמה ימים וחוץ מזה אין כלום.

נכון המחזור הוא יותר אבל לא במספר הימים אלא בעוצמה שלו, היה לי תמיד חמישה ימים והוא עדיין חמישה ימים רק עם עוצמה מוגברת. אין לי בעיה להיטהר, אני לא מרגישה אותו, לא צריכה כל הזמן לזכור לקחת גלולה ולהילחץ אם שכחתי לקחת.

ממש ממש מומלץ.

לא כואבת הבטן,לא כואב כלום ואם רוצים להוציא דווקא הרופאה שלי אמרה לי שאין בעיה.

לפני זה התחלתי סרזט וזה שיגע אותי גם הדימומים וגם ההורמונים.

בקיצור- זה בסדר גמור סתם משום מה אוהבים להפחיד מההתקן הזה...

הוא באמת בסדר,

בהצלחה

שמתי אחרי הלידה הראשונה ועכשיו אחרי הלידה השניה,

מרוצה ממש!!

כל מה שהיא אמרה זה סתם כסת"ח, לא משהו שאת אמורה לדאוג בגללו.

ולגבי הריון מחוץ לרחם גם אם מנסים להיכנס להריון זה יכול לקרות, פשוט זה לא מונע ביוץ= פחות התערבות במערכת הרביה.

לדעתי גלולות יותר מסוכנות מהתקן, חוץ מההתעסקות היומיומית שממש לא בשבילי, אני בעד פחות לשגע את הגוף.

בזמן מחזור לפעמים הדימום מוגבר ולפעמים לא, וזה מאריך לי את ההיטהרות מ5 ימים ל6 ימים וזה בלי לנסות לימון וכו'.

בזמן ההנקה היו לי כתמים מדי פעם אבל אני לא יכולה להיות בטוחה אם זה מההתקן או מההנקה, בכל מקרה אף פעם לא נטמאתי בגלל הכתמים.

ב7 נקיים הרב אמר לי להפחית בדיקות בגלל ההתקן וללכת עם צבעוני.

 

מה שחשוב שתהיי מודעת- לא כל רופא/ רופאה יודעים להתקין כמו שצריך!!

בזמן האחרון אני שומעת על מקרים שהרופאה לא התקינה טוב וזה גרם לדימום מאסיבי והיה צריך להוציא את ההתקן.

חשוב שתבררי שיש עליה המלצות טובות ושהיא מספיק מנוסה בזה- ולבקש הפניה לאולטרסאונד מיד אחרי ההתקנה לוודא שההתקן במקום. אצל הרופאה שלי זה חלק מהנוהל כל אשה עושה במקום אולטרסאונד ולא הולכת הביתה לפני.

 

אם ההתקנה עוברת בשלום את יכולה להיות רגועה. בזמן מחזור להוריד קצת הילוך וזהו!

 

בהצלחה!

בהחלט התעודדתי קצת...

אני נוסעת עכשיו...

מתפללים לטוב ביותר...

ב"ה עבר ממש בשלום.
כאב קצת אבל עכשיו כבר בסדר גמור.
הרופאה היתה ממש חמודה והסבירה כל מה שהיא עושה.
נתנה לי זמן לשאול שאלות ולנוח אחרי ההתקנה לפני שאני קמה ללכת...
באמת חמודה.
קיבלתי עליה המלצות פה בפורום.
לא זוכרת ממי בדיוק אבל תודה למי ששיתפה!
חוץ מההפחדה שלה בהתחלה היא באמת מקסימה.

עשיתי את זה!
תודה לכל מי שחיזקה ועודדה!

או ממשהו אחר?.

סיבוכים ותופעות לוואי.
הם חייבים לספר לך הכל.
גם דברים שהסיכויים שיקרו הם מאוד מאוד נמוכים.
כדי שלא תוכלי לתבוע אותם אח"כ...

ד"ר אינה וינשטיין.
מקבלת בעזרא בני ברק ובאלעד. דרך קופ"ח כללית.
אולי גם בעוד מקום אבל זה מה שאני יודעת.

ובלי אמצעי מניע כלל.

לא סתם כולם במידה זו או אחרת פוגעים בפוריות: אם בורא עולם נותן מתנת חינם כה יקרה כמו ילד ומוותרים עליה....

גם אני ביקשתי למנוע הריון עם התקן והרופאה ממש שיכנעה אותי .למה לא התקן. עשתה הכל ע"מ שאצה ממנה עם מרשם לכדורים .
האמת שהרגשתי ממש מוזר ...יצאתי ממש משוכנעת עם כל הנזקים שהיא פרטה לי האמנתי לה מאוד שזה מסוכן וכו
בדיעבד אני מבינה שלרופאים יש אחוזים ממכירת כדורים .התקן זה פעם אחת לתקופה ,ואילו כדורים את צריכה לקחת מדי חודש בחודשו .כך הבנתי רופא מתוגמל על מכירת כדורים .
הרבה פעמים אני רואב זאת כשאני הולכת עם ילדי למרפאה כמה תרופות מנחיתה הרופאה לגוף כזה קטנטן. מה העניין אחוזים וכו

לא אמור להיות לא מוסרי ולא חוקי בכלל????

את צודקת .באמת לא מוסרי!
לא מוסרי גם שאישה שעוברת ניתוח קייסרי מכניסה יותר כסף לבי"ח ,ולכן יש בתי חולים שמעודדים ניתוחים על פני לידות טבעיות .בניתוח יש את העניין של תוספת סיכון צוות מורחב יותר .ימי אשפוז יותר מבלידה רגילה ,פשוט משתלם!

לדעתי זה לא עובד ככה... פשוט יש גישות אז כל רופא ממליץ על משו אחר.. ולא נראלי שהם מקבלים תגמולים על כמה כגורים הם נותנים..

הרופא אצלי אמר לי שאם אני לא רוצה למנוע לפחות לשנתיים אין טעם להתקן- כי לוקח לגוף זמן להתרגל וחבל לי..
סומכת עליו.. ולא נראלי היה לו אינטרס..

רופאים מקבלים משכורת מקופת חולים בעיקר לפי מספר השדות שהם עובדים ומספר החולים שהם מקבלים ועוד אי אלו פרמטרים.

לא להגזים..

לרוב הרופאים יש דעה, בגלל זה הם למדו ועובדים עצמאית - כי הם כבר גיבשו לעצמם דעה.

רופאים מקבלים דוגמיות ואולי מוזמנים לכנסים מטעם חברות התרופות, אבל יש להם בעיקר עניין להיות רופאים טובים ולהצליח.

ומכירה קצת את העולם הזה מקרוב דרך אבא שלי.
מי שמכיר קצת יותר ומשוחח עם רופאים לא היה מעלה בדעתו לומר כזה דבר. זה מנותק מהמציאות.

יש כל מיני שחיתויות במשרד הבריאות, פייגלין נלחם באחת מהן - הספקית המרכזית של התרופות בארץ הייתה איזה חברה בלי מכרז, או משהו דומה.

כשאת שומעת רופאים מדברים שהתרופה ההיא מתאימה לזה וההיא לשם, וההיא מזיקה ואחרת לא מועילה וכו', את רואה שיש מחשבה ודעה. אבל אני לא אומרת רק בגלל מה שנראה לי, כמו שהסברתי. אני רק מתפלאה שאנשים חושבים ככה.
לא כל העולם קונספירציה!!

כמובן, יש אנשים מושחתים, כמו רופא שיניים שיגיד לך להחליף את כל הסתימות בפה או מנתח פלסטי שיעשה הכל תמורת כסף. אבל צריך גם להיות קצת טמבל כדי ליפול על כאלה, בדרך כלל.

זהו, לא מתכוונת להסביר עוד ועוד, באמת, כי נראה לי שמי שחשדן כלפי הממסד ממילא ממשיך לחשוב שכולם עובדים עליו, ואני לא אשנה את זה.

מסע פרסום אגרסיבי לעיתים קרובות לתרופות שלהן, והן מצ'פרות רופאים (בכלל! לאו דוקא אלה שנתנו מרשמים של תרופות שלהן) בכנסים רפואיים ומחקרים.

 

למעשה רוב המחקרים הרפואיים בעולם ממומנים ע"י חברות תרופות. אין מה לעשות צריך שמישהו יניע את גלגלי המחקר ובינתיים עד בוא משיח צדקנו אלה החברות הללו.

 

אבל מכאן ועד האמירה שרופאים כביכול מדווחים לחברות התרופות אלו מרשמים נתנו?! המרחק רב מאד!

 

המעשה שאת מצהירה עליו, הוא מעשה פלילי! רופא שיתגלה כמשת"פ כזה של חברת התרופות עלול לאבד את הרישיון שלו!

 

ואגב, לי מכון פוע"ה המליצו בדיוק אותו הדבר כמו שכתבה הפותחת, אז אולי גם להם יש אינטרס כלכלי בהמלצתם??

 

 

הוא לןקח מוצץ?..

תמיד היה אומר.:״היא רק תלך ותגדל ואיתה גם הגירויים וגם הקושי להירדם״

מציעה על חלומות נעימים בפייסבוק או נעמה ברודי-שמש.

אני ממש התחברתי לדרך שלה וגם רואה אט אט תוצאות.

אם לא עונים, תשאירי הודעה.

אלי הם חזרו די מהר.

שכשהם מצוננים, הם פחות רוצים לאכול. לא נראה לי שהלחץ שלך עוזר לרצון שלו לאכול, אולי אפילו להפך. אני לא יודעת כמה הוא שוקל, וכמה הוא חיוני (יש לו כוח להשתולל במשך היום לאחר שישן?)

אם הוא נראה לך בסדר, הייתי מנסה להרגע. ולאט לאט משנה דברים ולא בבת אחת. גם אנחנו אוכלים בשעות שאנחנו רגילים, לוקח זמן לשנות הרגלים.

דבר נוסף, בדקתם אם הוא צריך ברזל, זה מאוד יכול לעזור לתאבון.

עוד דבר, אם הוא שותה הרבה, אולי כדאי לנסות להוריד בקבוק אחד , או חלק מהכמות, ואז יתפנה לו מקום בבטן, ויוכל לאכול יותר. בהצלחה

היתה פצפונת לחלוטין.

ובטח כשמשנים לו את סדר היום קשה להתרגל אבל זה יעבור,

תמשיכי תמיד להציע לו.

ועכשיו לגבי האוכל והמשקל- נכון שהוא קטן, אבל תורידי את הלחץ. הוא קטן אבל מבין טוב מאוד מה שאת מרגישה.

כשתורידי את הלחץ פתאום תראי איך שהוא אוכל.

תראי לו שמה שהוא אוכל זה בסדר, גם אם זה רק את החביתה.

ולא יודעת מה הדיאטנית אמרה עוד אבל אל תתני לו מים ונשנושים בין הארוחות. מים בסוף האוכל. ותראי איך שהוא מגיע לארוחה יותר רעב.

ועוד משו  תחכי 3 שעות בין הארוחות. מאוד חשוב!!

כשהבת שלי היתה בת שנה היא הייתה ממש רזה-אחוזון שלוש. הדיאטנית נתנה לנו תפריט והיינו אצלה כל שבועיים-חודש.
אבל הגברת לא רצתה לאכול אז לא עוזר תפריט....
ואז שמנו לב שבמעון היא אוכלת (לא כמיות אבל עדיין אוכלת) אז הרפנו והבנו שעדיף פחות להתעסק בזה.

היום היא בת שנה ועשר , עדיין לא שמנה אבל כבר עלתה לאחוזון 11 והפסקנו את הדיאטנית.
היא אוכלת הכל אבל יש לה קריזות לפעמים בא לה ואוכלת שלוש קציצות ולמחרת לא נוגעת.....

בקיצור בלי לחץ.
והרבה סבלנות (:

ממחר בעז"ה אשתדל לשחרר לחץ..

נכון שזה מבאס אבל תורידי לחץ.

לא להיכנס לסרטים לפי ההלכה צריך להתקלח ולבדוק אבל מכאן ועד היסטריה המרחק רב.

בתור כלה צעירה הייתי קצת בלחץ ,עבר זמן קיבלתי פרופורציות.

מה שעזר לי היה קורס למדריכות כלום של בנין שלם שעשיתי לפני המון שנים.

לגלות לך סוד שמגיעים לגיל מסוים לא הולכים לטבול יותר.

שיעבור בקלות ובשמחה.

זה יכול באמת להיות סיוט.
כדאי לך ללמוד שוב, להשקיע בפגישה את עם מדריכה או משהו.
חבל שתסבלי !

זה יהיה מעמיק לכן קחי את עצמך בידיים מחשבה טובה תועיל לך בהכנות ההבנה שהכל זה רק למען אהוב ליבך ולמענך כמובן .
תהני מהזמן המיוחד הזה בטוחה אני כי את לא מתקלחת ומתקרצפת בשאר הימים את עושה את זה רק פעם בשבוע תחשבי על התועלת הפיזית והנפשית שזה תורם לך
מרגיש לי גם שיש משהו אחר שמעיק לך יותר מההכנות למקווה בררי עם עצמך ....
מאחלת לךרק טוב וחיבוק ענק

אין לך מושג כמה אני מבינה ומזדהה איתך!!

היתה לי עכשיו תק' מאד מאד קשה בעניין הזה.. (נהייתי חרדתית לזה. החרדה הצטרפה ל"דיכאון אחרי לידה").

גם אני דוסית וממש מקפידה על הכל.

והגעתי למצב שאמרתי שאני כבר לא אשמור על "טהרת המשפחה" מרוב המתח והחרדה.

הגעתי למסקנה שה' יעדיף שאעשה מה שביכולתי (כמובן בגבול ההלכה) ולנסות כמה שיותר להוריד את המתח.

לצערי אני עוד לא במצב השלם והנורמלי. וזה קשה!!

אכתוב לך כמה דברים שלי עזרו:

*את כל החציצות לעשות יום- יומיים קודם.

*ביום המקווה לעשות מקלחת טובה ואת הדברים הסופיים.

ולהרפות.

להגיד לעצמי- ה' שמח במה שאני עושה! אני מעריצה את עצמי שככה אני מתאמצת.

קל- זה לא. תנסי לחשוב מה הדברים שיכולים להקל עליך.

אם זה שהבעל יפנק או תקני לך ביום זה משהו שמשמח אותך.

אם זה להרחיק למקוה יותר נעים עם בלניות נחמדות וכו'.

לנו למשל אין רכב והסיוט שלי היה לנסוע באוטובוס למקוה. פחדתי שיראו אותי, וההליכה בחושך הלחיצה אותי.

החלטנו שליום של מקוה אנחנו משיגים רכב. בעלי מסיע אותי. מחכה ברכב אפילו שעה וישר אני נוסעת איתו..

עלי זה ממש מקל!

ודבר נוסף.. כדאי לשבת עם מדריכת כלות שממש תסביר מה נקרא חציצה ומה לא.

 

בהצלחה יקרה,

מעריכה אותך מאד!!!

חיבוק גדול

את מתארת מציאות מאוד קשה ואני מבינה שיש לצערינו הרבה כאלה.

 

אז קודם כל אל תכניסו מושג של 'דוסית' כי זה לא ממש קשור, דוסיות לא אמורות להרגיש לחץ מטורף לפני מקווה.

 

גם לי היו פעמים שהתארגנתי מלא זמן ושעות הורדתי חתיכות עור מכפות הרגליים שלא נגמרו, עד שבאיזשהו שלב אמרתי לעצמי: "לא יכול להיות שהיהדות תדרוש ממני לעבוד ככה, אני כנראה לא יודעת מספיק את ההלכות! " שאלתי את הבלנית שהיא רבנית גדולה שניתן לסמוך עליה בעיניים עצומות והיא אמרה לי שאם אני הולכת ככה ולא מקפידה על זה אז זה כלום!.

 

מה אני רוצה להגיד בזה? שלפעמים מחוסר בידע אנו נלחצות לחינם!!! כל העבודה שלי הייתה לשווא, זה לא היה הידור ולא חומרה, זו הייתה תוספת מתוך בורות שלי. ולכן, אני מציעה-

 

לשאול לשאול לשאול.

 

יש לנו רבנים, תלמידי חכמים- בשביל זה הם כאן.

 

התארגנות למקווה לא אמורה לקחת יותר משעה-שעה וחצי.

 

תזהרו לא להגיע למצב של ocd ה' ירחם...

 

ולגבי לפגוש נשים- אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלינו אני לא פוגשת שום אישה כי הבלנית מתכננת את זה לפי שעות מדוייקות ע"מ למנוע עגמת נפש, תבררי, תנסי, אולי ישנו את זה אצלכן. בהצלחה!!!

גם לי זה היה מעסיק את הראש בימים הקרובים ליום הטבילה, אבל למדתי לשחרר.

להבין שאנחנו עושות את המקסימום, את ההשתדלות... וה' ימשיך...

באמת לא הגיוני שזה יוציא אותנו מדעתנו זו מצווה חשובה, ולדחות ליל טבילה בגלל זה??? חבל...

אני עשיתי עבודה עם עצמי להרגע ולכוון להגיע למטרה, להיות טהורה ולא להיות אסורים.

( להבדיל אבל כשהיו לי שאלו על כתמים ראיתי כמה רבנים מנסים למצוא פתח להיות מותרים, וכנ"ל מכון פועה שתמיד בראש מענייהם שהזוג יהיה מותר כי זה חשוב ממש)... אז מי אני שלא אשתדל...

לא מתשגעת אבל מקפידה על ההלכה...

 

ומי שרואה אותי,,, בעיה שלה,,,, למה גנבתי משהו??? עשיתי משהו לא בסדר??? מה היא עושה שונה ממני???

שונאת את המקווה, הבדיקות החטטניות במשל שבוע וההתלבטות כל פעם אם זה בסדר, ההתעסקות עם נקיון הגוף, הבלנית שמסתכלת עלי.

שונאת את זה!!!!!

גם אני 'דוסית' שמקפידה, ואני לא אחפף בדברים האלה, אבל אני עושה את המצווה הזאת של הבדיקות והטבילה, בכעס, עצבים, שנאה, וחוסר הבנה למה בנות ישראל קיבלו על עצמם לספור שבעה נקיים על כל טיפת דם. למה אני אמורה לסבול מזה קשות?

ולא, אני לא מהאלה שהמקווה נותן להם תחושת התעלות רוחנית וכו'. המקווה נותן לי תחושת קריזה.

בעלי לא יודע איך לאכול את זה, אז כל פעם הוא קונה לי מאכל שאני אוהבת כדי להרגיע אותי.

כל פעם סביב הימים של המקווה והבדיקות אני מקטרת ומתעצבנת. ועוד יותר שונאת לתת את בדי בדיקה לרבנים - זה מביך אותי מאוד (כמובן שבעלי הולך ולא אני אבל זה עדיין מביך שרב יסתכל על הבגדים התחתונים שלי, וזה קורה).

מבחינתי, בכל התקופות שהם  לא הריון והנקה(ללא מחזור), לקחת גלולות למניעת מחזור כדי לא להגיע למקווה.

אין לי מה להגיד לך חוץ מזה שאני מבינה לליבך, ושמחה לראות שאני לא היחידה ששונאת את זה.

גם אני כתבתי פה כמה לא פשוט לי העניין. ואני מטפלת בזה.. גם אם זה לא תהיה המצווה האהובה עלי, לפחות שלא תהיה סיוט.

אולי תחשבי עם עצמך איך את יכולה להקל מעלייך את הסיוט הזה. יש מגוון טיפולים ודרכים.

באמת שזו המלצה מכל הלב..

לגבי להראות לרבנים את העדים- גם לי זה קשה! (במיוחד שהרב שלנו מכיר אותנו טוב..).

מה שאני מנסה לחשוב שהוא באמת מסתכל על זה בצורה עניינית (כך גם אשתו אמרה לי). ותחשבי שהוא ראה כבר עשרות אם לא מאות עדים וכו'.

יודעת שזה לא פותר את העניין. אבל כשתשני את המחשבה זה יכול להקל עלייך מעט.

בהצלחה יקרה!!

חיבוק גדול

ייתכן ואם המקווה שלכן היה מקום יפה, מטופח מפואר וכו', החוויה שלכן הייתה חוויה יותר חיובית?
אני מתכוונת למקוואות שנראות כמו ספא, משוכללות, משופצות ויפהפיות! תענוג להכנס לשם (או לפחות לראות תמונות .)
כלומר, אולי חלק מהפתרון הוא להתכונן ולטבול במקום יפה יותר?

אני קורא פה את התגובות ומשתגעת...אולי אני חיה בסרט..אבל אני רק מחכה כבר לליל הטבילה..ההכנות וההתארגנויות מרגשות ומשמחות אותי בטירוף. זה יום מאושר בשבילי!! צריך לקחת הכל בפורפורציה. ולא להחמיר סתם. לעשות דברים נחמדים..אצלנו זה יום יציאה ביחד..אנחנו נוסעים יחד למקווה בדכ לא קרוב לביתי... בדכ מקווה נעים עם ספא וכו. אחרי זה אנחנו יוצאים יחד לבית קפה או משו...תהפגכו את זה לחוויה חיובית!!

חיבוק גדוללל לכל מי שקשה לה עם המקווה

היה לי יום מטורף..

הגענו למקווה וחזרתי חזרה הביתה מרוב סטרס

המחשבה על להכנס למקווה פשוט עשתה לי קוצר נשימה..

בקיצור.. היה לי סרטים בצורה מטורפת!!!

 

ואני חושבת שאני מסכימה איתך!

לאחר מעשה.. אני חושבת שחיכיתי להבנה ותמיכה ואולי גם להערכה..

אני חושבת שהמעשה הזה וכל הנלווה אליו הוא בשבילי סיוט!!

אבל שאם אהפוך את היום הזה לחוויה ויום כיף יהיה לי יותר קל.

רק יש מצב שזה תלוי בבעל?!

איך מסבירים לבעל מה ואיך לפרגן כדי להפוך את היום הזה לנסבל?!?!

 

ולשמח אותך- אם הוא יקנה לך משו קטן בתוספת מכתב..

או שתלכו למסעדה/ לסיבוב לילי..

משהו שירגיע אותך ויעשה לך טוב.

ומותר גם לומר לבעל שהערכה שלו אליך והתמיכה שלו ממש חשובות לך.

כזה כאילו להיות הגיבורים שמצילים את הנסיכה בטירה מהדרקון 

תיכנסי לראש הזה כשאת מדברת איתו, תחושי ותשדרי שהוא הגיבור המציל והמושיע. כשזה מה שתשדרי, הוא בטח ישמח מאוד לקחת על עצמו את התפקיד הזה.

הצורך שלך צריך להיאמר בצורה מאוד מפורשת וברורה, לא להניח שרק תגידי איך את מרגישה והוא יסיק מזה מה את רוצה. הוא לא. תבקשי מאוד במפורש שייחלץ לעזרתך. תגידי לו מילים שמלטפות אגו גברי - אני זקוקה לך, אני צריכה שתוציא אותי מהקושי שלי, רק אתה יכול.... כאלה.

יקירתי אנני מבינה מה מייסר אותך.....
אין שום עניין הלכתי להחמיר על עצמך .כל שאלה ניתן להפנות לרב והוא יפתור לך את הבעיה עשי לך והסרי עצמך מין הספק .תעשי לך חיים קלים .אם לך קשה שילחי את בעלך
התורה היא אוסף של חוקים ,לא חלילה ע"מ להקשות עליינו ,אלא ,להפך לעשותם יפים (טהרת המשפחה עוזרת לנו בשמירת הזוגיות וכו...)
טהרת המשפחה זו מצוה שנשמרה בכל הדורות והתפוצות.אמא שלי והסבתות שלי היו הולכות לטבול בנהר (באתיופיה) בדרכים חשוכות כשסכנות רבות היו צפויות להן בדרכן ,ולאחר ההכנות בקפור ובגשם הן נכנסו למים הקפואים והכל בשמחה למען שמירת ט המשפחה .
דעי לך כי אשה שמקיימת את מצוות ט המשפחה בשמחה שכרך רב ועצוםלאין שיעור ועושה נחת רוח מרובה לבוראה
השמחה הזו תשפיע עלייך על בעלך ועל צאצאייך
טיפ: ע"מ לא לאבד מערכו של היום המיוחד אל להכניס את ההכנות למקווה בעיסוק השוטף בסדר יום הרבה פעמים זו הסיבה שמאבדים מערכו של היום המיוחד ,לכן עשי לך דברים מיוחדים ביום אל תבשלי תשטפי וכו עשי זאת יום קודם .ותייחדי את היום הזה רק לך ולבעלך .תתארגני עם בבי סיטר לילדים
.....

יפה ומרגש מה שכתבת. ואת ממש צודקת - להצמיד את ההכנות לחוויה נעימה ולפנות להן זמן מיוחד.

אני ממש באותו סרט כמוך...לקחתי גלולות 3 שנים כדי לא לקבל מחזור. וכן גם אני דוסית ותמיד שנאתי את ההתעסקות במצווה הזאת. לפני כמעט שנה הפסקתי את הכדורים כי החלטתי שזה הזמן להביא עוד ילד, וזה כמובן לווה בחששות כבדים בגלל העניין הזה.אבל עכשיו למדנו לקחים מהעבר,אנחנו מביאים ביבי סיטר בעלי בא איתי עד המקווה ומחכה שאני יסיים ואז אנחנו הולכים למסעדה וזה קצת יותר משחרר אותי מכל הסטרס הזה...

היו פה הרבה תגובות .....
כתבתי לך בהתחלה שתבדקי אם יש משהו אחר שמטריד אותך ול ההתארגנות.,,,,,,
כשהל מסביבב בסדר כולל הזוגיות אולי בעיקר הזוגיות ומקומי שם הוא טוב יש הבנה הדדית ובעלי מצליח לקרוא אותי גם בלי שדיברתי מילה.הדברים הכי קשים כמעיין מתגמדים בייחס לטוב שיש לי .קרי הזוגיות .
בטוחה אני אם יטב לך עם בעלך יטב לך הכל
בהצלחה יקירתי

לא חושבת שמחדשת מעבר למה שנאמר כבר אבל גם אני רוצה להוסיף שחשוב מאוד לעשות כל מאמץ על מנת שהטבילה וההכנות לקראתה יהיו בשמחה ובציפיה למפגש מחודש עם הבעל. 

לאף אישה לא צריך להיות סיוטים, לא משבעה נקיים, לא מההכנות לטבילה ולא מהטבילה.

לשם כך נכון שכל מי שזו החוויה שלה כיום - 

א. לברר מחדש דרך מדריכת כלות, מכון פוע"ה, רב או רבנית שמקובלים עליכן - מה בדיוק נחוץ כהכנה לטבילה. ודאו שאינכן מגזימות מחוסר ידע ובכך מכבידות על עצמכן.

ב. מאוד מאוד מומלץ לפרוס את ההכנות על פני מספר ימים. זה מאוד מקל. כמו שנאמר כאן הרבה מההכנות ניתן לבצע יום-יומיים לפני הטבילה (הסרת שיער, גזיזת צפרניים...). וכן, כמו שכבר נאמר, אף אם מבצעים את כ-ל ההכנות בו ביום זה לא אמור לקחת יותר משעה, גג שעה וחצי. זה יעזור לכן להכניס את לוח הזמנים לפרופורציה.

ג. לזכור תמיד את מטרת הפעולות המבוצעות - שבעה נקיים מטרתן לטפח ציפיה מעין "ספירת הגומר" למפגש מחודש בין בני הזוג, מפגש עוצמתי וחווייתי "כביום כניסתה לחופה". וכך רצוי להתייחס אליהם. עצבים, לחץ, תסכול - מקשים את האפשרות למפגש מהנה ומחבר.

את מכינה את עצמך בדקדוק וטיפטופ על מנת להגיע במיטבך אל בעלך! ראי בהכנות לטבילה כמו התכוננותך לחתונתך - שהכל יהיה הכי נקי, מטופח ומושלם!

ד. שנזכה כולנו לחיות את חיינו ולעבוד את בוראינו בשמחה ובאהבה.

 

בשורות טובות ישועות ונחמות לכל בית ישראל!

לחלקים, וככה יותר קל להתמודד.

 

קודם כל וחשוב מאוד: מותר להגיד שקשה לי, שאני שונאת, שלא פשוט לי, שדוחה אותי...

גם אם אני "דוסית", גם אם אני מבינה שהמצווה חשובה. למה לגברים יש לגיטמציה לקושי שלהם בזמן שרחוקים? כל אישה תגיד שלגבר מאוד קשה בימים האלו, אבל לא כל אישה תפרגן לעצמה את הקשיים שלה! וראית בשירשור שיש עוד נשים שקשה להן... ככה זה מצוות ואמונה- הקושי לא מוריד מהערך, להיפך. עושים גם מה שקשה כי מאמינים.

 

בנוסף, כדאי לראות מה מלחיץ.

חרדות, מחשבות קשות לפני- נסי להרגיע את עצמך. אפילו בעזרת בדיחות עם חברה טובה, תגזימי את הסיטואציה (הייתה לי פעם חוויה מאוד לא נעימה עם בלנית חסרת טקט. וסיפרתי לחברה שלי והגזמנו וצחקנו, הפכתי לפארודיה והיה לי יותר קל להתמודד אח"כ).

 

לגבי ההכנות - נתנו כאן הרבה טיפים איך לחלק לכמה ימים, לשאול רב וכו'.

אבל יש עוד דברים מסביב! למשל, הייתי חוזרת פשוט מותשת מהמקווה, גמורה (ואני לא שונאת את החוויה במיוחד). ואז גיליתי שבכל ההכנות אני שוכחת לאכול... גם מהלחץ שיהיה משהו בשיניים.

עשיתי לי מנהג לאכול משהו, להיות שבעה ורק אז להתחיל את ההכנות. ומקפידה לשתות לפני שאני יוצאת.

 

תחשבי על מבחן מלחיץ שהיה לך בחיים (בגרות, פסיכומטרי, תואר)- מה הרגיע אותך? שוקולד? כוס קפה חזק? מוזיקה? זה מה שאת צריכה לפני שאת יוצאת. את יודעת מה מרגיע אותך בחיים.

 

ותמיד לזכור שהתקדמות אמיתית מתרחשת לאט לאט... שבחי את עצמך על כל צעד קטן, כל רגע של שלווה מרחיק אותך מהמקום הקשה בו התחלת. באמת.

לחלקים, וככה יותר קל להתמודד.

 

קודם כל וחשוב מאוד: מותר להגיד שקשה לי, שאני שונאת, שלא פשוט לי, שדוחה אותי...

גם אם אני "דוסית", גם אם אני מבינה שהמצווה חשובה. למה לגברים יש לגיטמציה לקושי שלהם בזמן שרחוקים? כל אישה תגיד שלגבר מאוד קשה בימים האלו, אבל לא כל אישה תפרגן לעצמה את הקשיים שלה! וראית בשירשור שיש עוד נשים שקשה להן... ככה זה מצוות ואמונה- הקושי לא מוריד מהערך, להיפך. עושים גם מה שקשה כי מאמינים.

 

בנוסף, כדאי לראות מה מלחיץ.

חרדות, מחשבות קשות לפני- נסי להרגיע את עצמך. אפילו בעזרת בדיחות עם חברה טובה, תגזימי את הסיטואציה (הייתה לי פעם חוויה מאוד לא נעימה עם בלנית חסרת טקט. וסיפרתי לחברה שלי והגזמנו וצחקנו, הפכתי לפארודיה והיה לי יותר קל להתמודד אח"כ).

 

לגבי ההכנות - נתנו כאן הרבה טיפים איך לחלק לכמה ימים, לשאול רב וכו'.

אבל יש עוד דברים מסביב! למשל, הייתי חוזרת פשוט מותשת מהמקווה, גמורה (ואני לא שונאת את החוויה במיוחד). ואז גיליתי שבכל ההכנות אני שוכחת לאכול... גם מהלחץ שיהיה משהו בשיניים.

עשיתי לי מנהג לאכול משהו, להיות שבעה ורק אז להתחיל את ההכנות. ומקפידה לשתות לפני שאני יוצאת.

 

תחשבי על מבחן מלחיץ שהיה לך בחיים (בגרות, פסיכומטרי, תואר)- מה הרגיע אותך? שוקולד? כוס קפה חזק? מוזיקה? זה מה שאת צריכה לפני שאת יוצאת. את יודעת מה מרגיע אותך בחיים.

 

ותמיד לזכור שהתקדמות אמיתית מתרחשת לאט לאט... שבחי את עצמך על כל צעד קטן, כל רגע של שלווה מרחיק אותך מהמקום הקשה בו התחלת. באמת.

שלם. חמדה. אור. איילת חן. נאוה.

אני מזועזעת

רוני ושמחי בת ציון

ציון הלא תשאלי לשלום

תפתחי קונקורדציה ותראי שמי שהפך את זה לזכר זה לא התנ'''ך


ואני כזאת שמקפידה על זכר לזכר ונקבה לבת..

גם טוהר זב משמעות זכר וקוראים כך לבנות. קיצ רחמנות על הילדה שקוראים לה ציון.

יש לי בת שקוראים לה ציון.
היא ממש לא מסכנה ומקבלת המון מחמאות על השם שלה.
דווקא שמתי לב שכשקוראים כך לבת אנשים פתאום מבינים את המשמעות וזו משמעות יפה.

זה תלוי איפה את גרה, בסביבה שלנו יש הרבה ציון לבנות וזה ממש מקובל וגם יפה בעיני.

גם לביתי קוראים ככה ואומרים את במילרע ככה שזה אפילו לא יוצר קונוטציה של מוכר מכולת...

ואולי את מכירה איזה ציון תימני מבוגר ולכן התקבעת על זה אבל בעיני זה ממש ממש לא מה שעולה בתור אסוציאציה לשם.....
אז את לא חייבת לקרוא ככה לבת שלך אבל קצת פתיחות...

וזה גם לא חכמה ולא יפה לכתוב בצורה כזו מאנונימי.

לבת שלי קראנו ציון והיא ממש ממש לא היחידה.

להפך, אני לא מכירה אף בן שקוראים לו ציון חוץ מכמה זקנים.  כל הציון שאני מכירה הן בנות.  ו

וזה גם מאוד הגיוני כי ציון זאת מילה בנקבה ולא בזכר.

ציון במלרע, לא במלעיל.

וחוצמזה שציון זה שם שקיים כבר די הרבה זמן לבנות

ובכלל- ציון היא מילה נקבית, ואם כבר לתמוה- אולי נתמה למה זה הפך לשם של בן.

 

אבל חבל על האנרגיות של הזעזוע...

ממה הזעזוע?

בכל המקורות ציון היא נקבה- כמו שכתבו לעיל, ו רחם על ציון כי היא בית חיינו ועוד הרבה מאד מקורות.

 

היא אמרה משהו, מי שחושבת אחרת- פשוט לא להגיב. לא צריך כל פעם להגיע מעצבים לזה. ולא מכעס

'מזועזעת'
'רחמנות עליה...'


זה כבר לא שייך.
לא כל מה שחושבים כותבים.

משהי כתבה שקוראים לבת שלה כך ואז לא הגבתי כדי שזה לא יהיה אישי. זכותי להזדעזע ולהגיב איך שנראה לי. ומי את שתחליטי מה שייך ומה לא? יש אנשים שקוראים לבן שלהם נמרוד והרבה דוסים מזדעזעים מיזה..משהו אומר להם משהו? !לא כי מכבדים את דעתם. אז בבקשה לכבד דעות של אחרים .

אני מניחה שאם מישהי הייתה כותבת ככה על שם של אחד הילדים שלך היית מגיבה על זה.
סך הכול ענו לך יפה. אף אחת לא תקפה אישית.
פשוט לא מסכימות אתך. זה הכול.
מותר גם לנו להביע דעה, לא?

לך מה לאמר אז חזרת על דברים שנאמרו. בקיצור לא חידשת כלום .

ואני לא מתכוונת להגיב לך יותר.

את חייבת לעשות משהו בקשר להצתות המאוחרות האלה..

אבל בואו נדבר יפה אחת לשניה!

זה שם נקבי לכל הדעות!

תכנסי לאתר של התמת ותבדקי

לפעמים יש טעויות באולטסאונד,
תנסי לחשוב חיובי. חיבוקים!

קורה שהביוץ מאוחר ולכן העובר קטן.... אם יש דופק נשמע שהכל בסדר..בכל אופן תחכי שבוע ותראי..תתפללי ותסמכי על השם כי הכל מאיתו.. חיבוק ענק

בשבועשמונה לפי הווסת והטכנאית שבדקה
שינתה את גיל העובר לשבוע שש וכן את מועד הווסת לשבועיים פחות השבוע שנתתי לה.
יתכן מאוד כפי שמשהי כתבה כאן שהביוץ היה מאוחר
אני רק רוצה לשאול אותך פותחת היתה בדיקה לפני הבדיקה הזו?

שנית-
היתה בדיקה שבוע שעבר,אחרי הפרשה חומה,
ואז העובר היה בגודל שקטן ביומיים מתאריך הוסת.
אז באמת לא דאגתי,
אבל בשתי (!!) בדיקות או"ס שעברתי ביום שישי,
העובר היה קטן בשבוע מתאריך הוסת..
הוא גדל בשבוע שבין הבדיקות,
והיה דופק,
אבל לא גדל מספיק.
בנתיים מתפללים..
וזה קרה דווקא השבת, כשחשבנו כבר לספר להורים

למשהי שנוח לדבר איתה, אמא , אחות או חברה טובה.

גם ובמיוחד אם ח"ו תהיה הפלה, יהיה לך עם מי לדבר על זה.

בעז"ה הכל יהיה טוב כמו שכתבו כל השאר.

 לפעמים ההבדלים נובעים ממכשיר א.ס. אחר/ בודק אחר..

 

שיהיו בשורות טובות!

זה מאוד נפוץ שמשנים את גיל העובר בשלב הזה.
אני הלכתי בשבוע 10 פעם ראשונה לרופא והרופא אמר שלפי גודל העובר אני שבוע 9. אז שינה ל9 וזהו. לא כזה סיפור. גם לפעמים יש הבדל בין אולטרסאונד לאולטרסאונד.

לא להיכנס ללחץ, לחץ בטוח לא מועיל במצב הזה.

אם הבנתי נכון זו לא הבדיקה הראשונה שלה.ומאז אותה בדיקה העובר לא התפתח .נכן ון שלפעמים אם הגודל של העובר לא מתאי ם לשבוע ההריון בבדיקה הראשונה משנים את תארי ך הווסת .ואצלי היה גם כך .היא מתארת מציאחת שהיתה בדיקה ולאחריה בדיקה נוספת ששם נראה פער ....

בין בדיקה לבדיקה,העובר התפתח,אבל לא מספיק..
יש לציין שגם בבדיקה השניה היה דופק,
ואני תולה בזה את תקוותי..
אה,ולא הסכמתי לעשות או"ס וגינלי. בשתי הבדיקות.
יכול להיות שבגלל זה הפער?

בדיקה פנימית היא בדכ הרבה יותר מדוייקת
ואם יש בחילות ואפילו במרץ נראה לי שאת יכולה להיות רגועה .
בכל מקרה אם יש לך אפשרות עדיף שתבדקי .הספק והלא נודע הוא לפעמים קשה מאוד .מבינה אותך מאוד
כל הנאממר הוא המלצה בלבד מתוך נסיון
בהצלחה יקירתי ....

כרגע אין מה לעשות. אני יכולה להמליץ להתפלל
לקוות שהכל תקין
מחבקת ומקווה לטוב בשבילך..

היה לי פער של שבוע+ עד סוף ההריון

סתם סיפור להרגעה - היום התינוקת כבר נשואה ואמא בעצמה, ב"ה, אבל בהריון...

שלושה מכוני אולטרא סאונד שונים סרקו את העובר וכולם!!! ראו רק 3 חדרים בלב העובר, מצב שגורם מוות ודאי לעובר.  ההורים, המשפחות וכל השכנים והחברים התפללו, והתינוקת נולדה עם לב תקין ובריא, ב"ה!

 

בנוסף, אולטרא סאונד אינו מדייק בתחילת הריון ולא בסוף הריון לגבי גיל העובר.  יש עוברים בריאים ושלמים שהם קטנים ויש עוברים שלמים ובריאים שהם גדולים, וכל השאר - באמצע.  אז העובר שלך לא קרה בספר איזה גודל הוא אמור להיות מבחינת הגרף???

אז מה???

בעיה של הגרף.  המשיכי לנוח ולאכול בריא ולשתות כמות תקינה של נוזלים, וכמובן להתפלל.

חשוב מאוד גם לראות את הטוב.  לדמיין את העובר גדל באופן מיטבי ותקין, ונולד בריא ושלם.  

כמאמר השיר "קחי חלום - הפכי למציאות"

בעז"ה תוכלו לצחוק על כל הדברים האלה בעוד אי אלו חודשים, אחרי הלידה

בעז"ה מחר יש עוד או"ס.
מקווה לעדכן עידכונים טובים ומשמחים
בנתיים הבחילות ממשיכות בקצה מטורף,
הלוואי שזה אומר משהו טוב..

באמת כשהולכים לכל הבדיקות האלה צריך לזכור שמצד אחד הן יכולותת להיות מועילות ומצילות חיים אבל מצד שני הן יכולות להכניס הורים ללחץ מיותר. ויש כ"כ הרבה סיפורים- לכאן ולכאן. ולחץ בהריון זה בטח לא דבר טוב.

די הרבה.
אי אפשר לספר סיפור מלפני יותר מעשרים שנה ולהקיש מסקנות לעכשיו...
זה לא אומר שאין טעויות גם היום, ואני מקווה שנשמע בקרוב עידכון משמח שהכל תקין,
אבל צריך לדעת שבדיקת us שבוצעה בידי בודק מיומן והמכשיר הוא מהטובים שבשוק, אי אפשר לנפנף ככה את התוצאות שנצפו ולהגיד שהכל שטויות ותתפללי ויהיה בסדר.
למקרה הספציפי, נשמע שיש סיכוי טוב שהכל בסדר, יש הבדלים בין בודקים ובין מכשירים.

פרצוף נבוך

די הרבה.
אי אפשר לספר סיפור מלפני יותר מעשרים שנה ולהקיש מסקנות לעכשיו...
זה לא אומר שאין טעויות גם היום, ואני מקווה שנשמע בקרוב עידכון משמח שהכל תקין,
אבל צריך לדעת שבדיקת us שבוצעה בידי בודק מיומן והמכשיר הוא מהטובים שבשוק, אי אפשר לנפנף ככה את התוצאות שנצפו ולהגיד שהכל שטויות ותתפללי ויהיה בסדר.
למקרה הספציפי, נשמע שיש סיכוי טוב שהכל בסדר, יש הבדלים בין בודקים ובין מכשירים.

די הרבה.
אי אפשר לספר סיפור מלפני יותר מעשרים שנה ולהקיש מסקנות לעכשיו...
זה לא אומר שאין טעויות גם היום, ואני מקווה שנשמע בקרוב עידכון משמח שהכל תקין,
אבל צריך לדעת שבדיקת us שבוצעה בידי בודק מיומן והמכשיר הוא מהטובים שבשוק, אי אפשר לנפנף ככה את התוצאות שנצפו ולהגיד שהכל שטויות ותתפללי ויהיה בסדר.
למקרה הספציפי, נשמע שיש סיכוי טוב שהכל בסדר, יש הבדלים בין בודקים ובין מכשירים.

ב"ה היינו עכשיו באו"ס,
והעובר מתאים לשבוע הנוכחי לפי הוסת
יש דופק,הוא גדל והתפתח,כבר קצת ראו צורה..
ב"ה ב"ה ב"ה!!!!
אז תודה לכולן |נשיקה|

שיהיה לך המשך הריון קליל תקין ומשעמםםםם

אבל השתתפתי בדיון מהצד!

 

אז ב"ה שהכל תקין יקרה, שיהיה לך המשך הריון קל ומשעמם(מבחינת בריאות) ותצאי בידיים מלאות

 

בעז"ה.

המשך הריון מבורך ומשמח!

הרבה תפילות.

הריון בריא ובקלות .....

רק מעירה שאל תאסרי את עצמך, ואל תתייאשי ותאמרי "זה דם" (אלא כתם) לפני שרב אסר...

לא כל כתם אוסר.!

 

זה ממש לא הרבה. עד כמה שזכור לי בערך 10-20 רופאים בכל הארץ.

אני ממליצה בחום על ד"ר מיקי שטטמן (עובד ירושלים ונראלי גם במודיעין)

דתי, עדין, מכבד. ממש מקסים.

לא קניתי בנפרד - הדעתי אליו והוא התקין לי, ושילמתי על הכול ביחד. כבר לא זוכרת כמה.

אנחנו עשינו קורס זוגי והיינו מרוצים. ת'כלס בקורס של עשרה זוגות היו 4 זוגות דתיים (ועוד כמה מסורתיים) והייתה אווירה נעימה ומכבדת. המדריכה הייתה דתית כך שגם זה תרם לאווירה מתאימה מבחינתנו.

תזכרי שאם באמת אכפת לך מבעלך את אמורה 'לשמור עליו', כן, זה לא סוד שהיצר של הגברים חזק בהרבה משל האישה ובשבילו זו מצווה בהרבה יותר קשה אז במקום להיסחף אחריו לעצור את זה ולהגיד: "די, זה אסור"- לא מתוך תקיפות אלא מתוך צער של "אנחנו חוטאים וזה מצער אותי, מצער את הקב"ה".

 

אני ממש מבינה אותך כי גם אנחנו היינו בסיטואציות דומות, לא הגענו למצב שלכם אבל כמעט... וזה אח"כ נותן תחושה נוראית שאני לא שולטת בעצמי, ואיך אפשר לעבור על עבירה כ"כ חמורה?!

 

אז אחרי כל ההקדמה לסיכום:

 

* לזכור שזה לטובתו של בעלך! אם את באמת ובתמים אוהבת אותו אז את לא רוצה שהוא יענש על כך בשמים חלילה.

* ללמוד יחד ולשנן הלכות נידה- אפילו שמכירים את זה בע"פ- זה מחזק.

* לזכור שאנחנו קטנים ולא מבינים הכל, ולא מבינים מה הסיבה לכל המצוות והגזירות. לקיים מתוך אמונה תמימה.

* לפני שנאסרים לשנן ביחד 'אנחנו לא נופלים הפעם..!'

* לשתף את בעלך בתחושות שזה מצער אותך כל פעם אחרי הנפילה.

* משהו שעזר לי- לא לתת תחושה של 'אתה אשם בזה', כי זה באמת כמו שוטרת דת.. אלא  'אנחנו נופלים, אנחנו צריכים להיזהר, אנחנו...' (למרות שבתכלס הבעל גורר את זה ראשון)

* כמובן, להתפלל על זה!!! ה' תעזור לנו שהיצר הרע לא ישלוט בנו, אני רוצה להיות יהודיה טובה וכו'.

* לזכור שמבחינה רוחנית זה פוגע בילדים שלכם!!!

 

 

מקווה שיעזור... בהצלחה!

במיוחד בחלק של הנשימות והלחיצות הנכונות היה חלש מאד.

אני ידעתי יותר ממנה (ברצינות, הדפסתי לה לקרוא חומר על רצפת האגן).

אבל אני לוקחת כבר חודשיים..

 

ושכחתי להגיד שאני מרגישה תנועות

אבל הייתי בודקת צואה בצבע שחור...
בשורות טובות!

גם לי זה ככה.

אני הסברתי לעצמי (ואולי זה לא נכון) שכשהיה חוסר רציני בגוף, הכל נספג.

אבל בהמשך חלק כבר לא נספג וצבע את הצואה בשחור.

אולי זה בכלל שהוא עושה בלגן במעיים ומפריע לספיגה..

 

אבל כדאי לך להחליף סוג, עדיף כזה שלא צובע, מנסיוני הוא יעשה פחות עצירות/שלשול ויעלה יותר את ההמוגלובין.

חפשי כאן שרשורים ישנים בנושא..

 

אני ממליצה על פוליפרין (=אקטיפרין).

פריפול היה לי טוב וטעים אבל עשה טיפה עצירות.

אין לדעת..צריך פשוט לחכות בסבלנות..(למרות שזה קשה..)

היא מסייעת בעיקר לראות אם אין תופעות חריגות

 

היא בודקת לחץ דם, גובה/ משקל, בדיקת שתן לראות אם אין חלבון בשתן או התייבשות יתר

 

וגם נותנת לך ידע כללי על ההריון ניתן להיתיעץ איתה על שאלה שאת מעלה בדעתך.

 

לגבי טלפון לא נראה לי במיוחד אם אין לה את הרקע שלך. אבל האמת לא ניסיתי אז אולי כן .

תודה על הפירוט לגבי האחות ליווי הריון.
אני ממש זקוקה לזה כעת,ועוד חודש אולי כבר פחות.

כל כמה זמן בערך הלכת אליה?

ההמלצה היא להגיע לאחות ליווי הריון פעם בחודש. אבל אם יש לך שאלה,
בכללית ובמכבי אני יודעת שיש קו טלפון של אחות שעונה בכל שעות היממה לכל שאלה שמתעוררת בנושא הריון.

 

ואח"כ למדתי להיכנס לאחות כל פעם שהיה לי תור לרופאה, הרבה יותר חסכוני בזמן.

לפעמים נכנסתי אליה לפני התור לרופאה ולפעמים אחרי (תלוי במצב התור...)

 

האחות בודקת לחץ דם, חלבון בשתן ומשקל. אם יש לך שאלות אפשר לשאול אותה.

 

אני גם בקופ"ח כללית