לעוס כבר אבל אין אצל מי לפרוק...אנונימי (פותח)

כבר שלושה שבועות אנחנו בהרחקות..

שה בטירוף!!! מעצבן ומתסכל..

 

אבל יותר מהכל.. שונאת ללכת למקווה!!!!!כל ההתקשקשות הזאת סביב שאריות הציפורניים והעור המיותר.. כל השהיה הזאת במים

הפגישות עם הנשים האחרות..

הטבילה וכו'.

עושה לי רע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

 

מתגעגעת אליו, לריח, למגע..

אבל מעדיפה שימשיך ככה כי אני לא רוצה ללכת למקווה. כואבת לי הבטן מלחשוב על שעתיים סיוט

לא עוזר לי לדמיין אותו בשביל לעבור את זה ברוגע.

 

מה עושים???????איך מתרגלים לתהליך הזה???

 

אני כותבת ממצוקה. כי אני מקפידה על כל המצוות קלה כחמורה. ודווקא המצווה הכי משמעותית ורצינית אני מזלזלת??!!

אבל אני פשוט מרגישה שאני מעדיפה לא לטבול היום. שיקרה משהו ולא אצטרך לעשות את זה.

לא אכפת לי להשאר בהרחקות העיקר לא לעבור את השעתיים התארגנות וטבילה האלה.

(וזה לא מגיע מזה שאני לא רוצה אותו..כי כמעט נפלתי בתקופה הזאת.. אני ממש ממש צריכה אותו.. אבל המחיר בשביל זה מבחינתי גבוה בטירוף)

חיבוק גדולאנונימי (3)


יקרהאנונימי (4)

נכון שזה מבאס אבל תורידי לחץ.

לא להיכנס לסרטים לפי ההלכה צריך להתקלח ולבדוק אבל מכאן ועד היסטריה המרחק רב.

בתור כלה צעירה הייתי קצת בלחץ ,עבר זמן קיבלתי פרופורציות.

מה שעזר לי היה קורס למדריכות כלום של בנין שלם שעשיתי לפני המון שנים.

לגלות לך סוד שמגיעים לגיל מסוים לא הולכים לטבול יותר.

שיעבור בקלות ובשמחה.

מוכר..מתיש..ולפום צערא אגרא.. חיבוק!ללית
שאריות הצפרניים והעור המיותר בדרך כלל אינם חציצה!ירושלמית טרייה
זה יכול באמת להיות סיוט.
כדאי לך ללמוד שוב, להשקיע בפגישה את עם מדריכה או משהו.
חבל שתסבלי !
יקרתי דעי לך ככל שתשבי ותחשבי כמה זה מעיק זה באמתאנונימי (5)
זה יהיה מעמיק לכן קחי את עצמך בידיים מחשבה טובה תועיל לך בהכנות ההבנה שהכל זה רק למען אהוב ליבך ולמענך כמובן .
תהני מהזמן המיוחד הזה בטוחה אני כי את לא מתקלחת ומתקרצפת בשאר הימים את עושה את זה רק פעם בשבוע תחשבי על התועלת הפיזית והנפשית שזה תורם לך
מרגיש לי גם שיש משהו אחר שמעיק לך יותר מההכנות למקווה בררי עם עצמך ....
מאחלת לךרק טוב וחיבוק ענק
מתקנת: פעם בחודש ולא פעם בשבועאנונימי (5)
וואי.. יקרה, (קצת ארוך..)אנונימי (6)

אין לך מושג כמה אני מבינה ומזדהה איתך!!

היתה לי עכשיו תק' מאד מאד קשה בעניין הזה.. (נהייתי חרדתית לזה. החרדה הצטרפה ל"דיכאון אחרי לידה").

גם אני דוסית וממש מקפידה על הכל.

והגעתי למצב שאמרתי שאני כבר לא אשמור על "טהרת המשפחה" מרוב המתח והחרדה.

הגעתי למסקנה שה' יעדיף שאעשה מה שביכולתי (כמובן בגבול ההלכה) ולנסות כמה שיותר להוריד את המתח.

לצערי אני עוד לא במצב השלם והנורמלי. וזה קשה!!

אכתוב לך כמה דברים שלי עזרו:

*את כל החציצות לעשות יום- יומיים קודם.

*ביום המקווה לעשות מקלחת טובה ואת הדברים הסופיים.

ולהרפות.

להגיד לעצמי- ה' שמח במה שאני עושה! אני מעריצה את עצמי שככה אני מתאמצת.

קל- זה לא. תנסי לחשוב מה הדברים שיכולים להקל עליך.

אם זה שהבעל יפנק או תקני לך ביום זה משהו שמשמח אותך.

אם זה להרחיק למקוה יותר נעים עם בלניות נחמדות וכו'.

לנו למשל אין רכב והסיוט שלי היה לנסוע באוטובוס למקוה. פחדתי שיראו אותי, וההליכה בחושך הלחיצה אותי.

החלטנו שליום של מקוה אנחנו משיגים רכב. בעלי מסיע אותי. מחכה ברכב אפילו שעה וישר אני נוסעת איתו..

עלי זה ממש מקל!

ודבר נוסף.. כדאי לשבת עם מדריכת כלות שממש תסביר מה נקרא חציצה ומה לא.

 

בהצלחה יקרה,

מעריכה אותך מאד!!!

חיבוק גדולנשיקה

לפותחת ולכל מי שמרגישה כמוה!אנונימי (7)

את מתארת מציאות מאוד קשה ואני מבינה שיש לצערינו הרבה כאלה.

 

אז קודם כל אל תכניסו מושג של 'דוסית' כי זה לא ממש קשור, דוסיות לא אמורות להרגיש לחץ מטורף לפני מקווה.

 

גם לי היו פעמים שהתארגנתי מלא זמן ושעות הורדתי חתיכות עור מכפות הרגליים שלא נגמרו, עד שבאיזשהו שלב אמרתי לעצמי: "לא יכול להיות שהיהדות תדרוש ממני לעבוד ככה, אני כנראה לא יודעת מספיק את ההלכות! " שאלתי את הבלנית שהיא רבנית גדולה שניתן לסמוך עליה בעיניים עצומות והיא אמרה לי שאם אני הולכת ככה ולא מקפידה על זה אז זה כלום!.

 

מה אני רוצה להגיד בזה? שלפעמים מחוסר בידע אנו נלחצות לחינם!!! כל העבודה שלי הייתה לשווא, זה לא היה הידור ולא חומרה, זו הייתה תוספת מתוך בורות שלי. ולכן, אני מציעה-

 

לשאול לשאול לשאול.

 

יש לנו רבנים, תלמידי חכמים- בשביל זה הם כאן.

 

התארגנות למקווה לא אמורה לקחת יותר משעה-שעה וחצי.

 

תזהרו לא להגיע למצב של ocd ה' ירחם...

 

ולגבי לפגוש נשים- אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלינו אני לא פוגשת שום אישה כי הבלנית מתכננת את זה לפי שעות מדוייקות ע"מ למנוע עגמת נפש, תבררי, תנסי, אולי ישנו את זה אצלכן. בהצלחה!!!

לקחת דברים בפרופורציה...מאמינה בטוב

גם לי זה היה מעסיק את הראש בימים הקרובים ליום הטבילה, אבל למדתי לשחרר.

להבין שאנחנו עושות את המקסימום, את ההשתדלות... וה' ימשיך...

באמת לא הגיוני שזה יוציא אותנו מדעתנו זו מצווה חשובה, ולדחות ליל טבילה בגלל זה??? חבל...

אני עשיתי עבודה עם עצמי להרגע ולכוון להגיע למטרה, להיות טהורה ולא להיות אסורים.

( להבדיל אבל כשהיו לי שאלו על כתמים ראיתי כמה רבנים מנסים למצוא פתח להיות מותרים, וכנ"ל מכון פועה שתמיד בראש מענייהם שהזוג יהיה מותר כי זה חשוב ממש)... אז מי אני שלא אשתדל...

לא מתשגעת אבל מקפידה על ההלכה...

 

ומי שרואה אותי,,, בעיה שלה,,,, למה גנבתי משהו??? עשיתי משהו לא בסדר??? מה היא עושה שונה ממני???

גם אני שונאת!!!אנונימי (8)

שונאת את המקווה, הבדיקות החטטניות במשל שבוע וההתלבטות כל פעם אם זה בסדר, ההתעסקות עם נקיון הגוף, הבלנית שמסתכלת עלי.

שונאת את זה!!!!!

גם אני 'דוסית' שמקפידה, ואני לא אחפף בדברים האלה, אבל אני עושה את המצווה הזאת של הבדיקות והטבילה, בכעס, עצבים, שנאה, וחוסר הבנה למה בנות ישראל קיבלו על עצמם לספור שבעה נקיים על כל טיפת דם. למה אני אמורה לסבול מזה קשות?

ולא, אני לא מהאלה שהמקווה נותן להם תחושת התעלות רוחנית וכו'. המקווה נותן לי תחושת קריזה.

בעלי לא יודע איך לאכול את זה, אז כל פעם הוא קונה לי מאכל שאני אוהבת כדי להרגיע אותי.

כל פעם סביב הימים של המקווה והבדיקות אני מקטרת ומתעצבנת. ועוד יותר שונאת לתת את בדי בדיקה לרבנים - זה מביך אותי מאוד (כמובן שבעלי הולך ולא אני אבל זה עדיין מביך שרב יסתכל על הבגדים התחתונים שלי, וזה קורה).

מבחינתי, בכל התקופות שהם  לא הריון והנקה(ללא מחזור), לקחת גלולות למניעת מחזור כדי לא להגיע למקווה.

אין לי מה להגיד לך חוץ מזה שאני מבינה לליבך, ושמחה לראות שאני לא היחידה ששונאת את זה.

וואי.. זה נשמע ממש קשה!אנונימי (6)

גם אני כתבתי פה כמה לא פשוט לי העניין. ואני מטפלת בזה.. גם אם זה לא תהיה המצווה האהובה עלי, לפחות שלא תהיה סיוט.

אולי תחשבי עם עצמך איך את יכולה להקל מעלייך את הסיוט הזה. יש מגוון טיפולים ודרכים.

באמת שזו המלצה מכל הלב..

לגבי להראות לרבנים את העדים- גם לי זה קשה! (במיוחד שהרב שלנו מכיר אותנו טוב..).

מה שאני מנסה לחשוב שהוא באמת מסתכל על זה בצורה עניינית (כך גם אשתו אמרה לי). ותחשבי שהוא ראה כבר עשרות אם לא מאות עדים וכו'.

יודעת שזה לא פותר את העניין. אבל כשתשני את המחשבה זה יכול להקל עלייך מעט.

בהצלחה יקרה!!

חיבוק גדול

סתם תהיהאנונימי (9)
ייתכן ואם המקווה שלכן היה מקום יפה, מטופח מפואר וכו', החוויה שלכן הייתה חוויה יותר חיובית?
אני מתכוונת למקוואות שנראות כמו ספא, משוכללות, משופצות ויפהפיות! תענוג להכנס לשם (או לפחות לראות תמונות .)
כלומר, אולי חלק מהפתרון הוא להתכונן ולטבול במקום יפה יותר?
לא..זה לא עצם הטבילה זהכל המסביבאנונימי (10)


מי חי בסרט?אנונומי
אני קורא פה את התגובות ומשתגעת...אולי אני חיה בסרט..אבל אני רק מחכה כבר לליל הטבילה..ההכנות וההתארגנויות מרגשות ומשמחות אותי בטירוף. זה יום מאושר בשבילי!! צריך לקחת הכל בפורפורציה. ולא להחמיר סתם. לעשות דברים נחמדים..אצלנו זה יום יציאה ביחד..אנחנו נוסעים יחד למקווה בדכ לא קרוב לביתי... בדכ מקווה נעים עם ספא וכו. אחרי זה אנחנו יוצאים יחד לבית קפה או משו...תהפגכו את זה לחוויה חיובית!!
חח חושבת כמוךטלי 21
חיבוק גדוללל לכל מי שקשה לה עם המקווה
אני פתחתי את השירשוראנונימי (פותח)

היה לי יום מטורף..

הגענו למקווה וחזרתי חזרה הביתה מרוב סטרס

המחשבה על להכנס למקווה פשוט עשתה לי קוצר נשימה..

בקיצור.. היה לי סרטים בצורה מטורפת!!!

 

ואני חושבת שאני מסכימה איתך!

לאחר מעשה.. אני חושבת שחיכיתי להבנה ותמיכה ואולי גם להערכה..

אני חושבת שהמעשה הזה וכל הנלווה אליו הוא בשבילי סיוט!!

אבל שאם אהפוך את היום הזה לחוויה ויום כיף יהיה לי יותר קל.

רק יש מצב שזה תלוי בבעל?!

איך מסבירים לבעל מה ואיך לפרגן כדי להפוך את היום הזה לנסבל?!?!

 

זה ממש מה שחשבתי..כתבתי לך בהתלהאנונימי (5)
שתפי אותו כמה קשה לך.. ושאולי הוא יכול להקל עליךאנונימי (6)

ולשמח אותך- אם הוא יקנה לך משו קטן בתוספת מכתב..

או שתלכו למסעדה/ לסיבוב לילי..

משהו שירגיע אותך ויעשה לך טוב.

ומותר גם לומר לבעל שהערכה שלו אליך והתמיכה שלו ממש חשובות לך.

גברים אוהבים להיחלץ לעזרת האישהאנונימי (12)

כזה כאילו להיות הגיבורים שמצילים את הנסיכה בטירה מהדרקון צוחק

תיכנסי לראש הזה כשאת מדברת איתו, תחושי ותשדרי שהוא הגיבור המציל והמושיע. כשזה מה שתשדרי, הוא בטח ישמח מאוד לקחת על עצמו את התפקיד הזה.

הצורך שלך צריך להיאמר בצורה מאוד מפורשת וברורה, לא להניח שרק תגידי איך את מרגישה והוא יסיק מזה מה את רוצה. הוא לא. תבקשי מאוד במפורש שייחלץ לעזרתך. תגידי לו מילים שמלטפות אגו גברי - אני זקוקה לך, אני צריכה שתוציא אותי מהקושי שלי, רק אתה יכול.... כאלה.

מכל הלב........(\@/)אנונימי (5)
יקירתי אנני מבינה מה מייסר אותך.....
אין שום עניין הלכתי להחמיר על עצמך .כל שאלה ניתן להפנות לרב והוא יפתור לך את הבעיה עשי לך והסרי עצמך מין הספק .תעשי לך חיים קלים .אם לך קשה שילחי את בעלך
התורה היא אוסף של חוקים ,לא חלילה ע"מ להקשות עליינו ,אלא ,להפך לעשותם יפים (טהרת המשפחה עוזרת לנו בשמירת הזוגיות וכו...)
טהרת המשפחה זו מצוה שנשמרה בכל הדורות והתפוצות.אמא שלי והסבתות שלי היו הולכות לטבול בנהר (באתיופיה) בדרכים חשוכות כשסכנות רבות היו צפויות להן בדרכן ,ולאחר ההכנות בקפור ובגשם הן נכנסו למים הקפואים והכל בשמחה למען שמירת ט המשפחה .
דעי לך כי אשה שמקיימת את מצוות ט המשפחה בשמחה שכרך רב ועצוםלאין שיעור ועושה נחת רוח מרובה לבוראה
השמחה הזו תשפיע עלייך על בעלך ועל צאצאייך
טיפ: ע"מ לא לאבד מערכו של היום המיוחד אל להכניס את ההכנות למקווה בעיסוק השוטף בסדר יום הרבה פעמים זו הסיבה שמאבדים מערכו של היום המיוחד ,לכן עשי לך דברים מיוחדים ביום אל תבשלי תשטפי וכו עשי זאת יום קודם .ותייחדי את היום הזה רק לך ולבעלך .תתארגני עם בבי סיטר לילדים
.....
מתקנת:עשי לך רב......\אנונימי (5)
התרגשתיאנונימי (11)

יפה ומרגש מה שכתבת. ואת ממש צודקת - להצמיד את ההכנות לחוויה נעימה ולפנות להן זמן מיוחד.

פותחת יקרהיראת

אני ממש באותו סרט כמוך...לקחתי גלולות 3 שנים כדי לא לקבל מחזור. וכן גם אני דוסית ותמיד שנאתי את ההתעסקות במצווה הזאת. לפני כמעט שנה הפסקתי את הכדורים כי החלטתי שזה הזמן להביא עוד ילד, וזה כמובן לווה בחששות כבדים בגלל העניין הזה.אבל עכשיו למדנו לקחים מהעבר,אנחנו מביאים ביבי סיטר בעלי בא איתי עד המקווה ומחכה שאני יסיים ואז אנחנו הולכים למסעדה וזה קצת יותר משחרר אותי מכל הסטרס הזה...

יקירתי על מה את רושמת מרגש?חננית
לפותחת .יקירתי נרגעת קצת מכל הסערה ?אנונימי (5)
היו פה הרבה תגובות .....
כתבתי לך בהתחלה שתבדקי אם יש משהו אחר שמטריד אותך ול ההתארגנות.,,,,,,
כשהל מסביבב בסדר כולל הזוגיות אולי בעיקר הזוגיות ומקומי שם הוא טוב יש הבנה הדדית ובעלי מצליח לקרוא אותי גם בלי שדיברתי מילה.הדברים הכי קשים כמעיין מתגמדים בייחס לטוב שיש לי .קרי הזוגיות .
בטוחה אני אם יטב לך עם בעלך יטב לך הכל
בהצלחה יקירתי
אחדד בקצרה את הנקודות המרכזיותפלא ההורות

לא חושבת שמחדשת מעבר למה שנאמר כבר אבל גם אני רוצה להוסיף שחשוב מאוד לעשות כל מאמץ על מנת שהטבילה וההכנות לקראתה יהיו בשמחה ובציפיה למפגש מחודש עם הבעל. 

לאף אישה לא צריך להיות סיוטים, לא משבעה נקיים, לא מההכנות לטבילה ולא מהטבילה.

לשם כך נכון שכל מי שזו החוויה שלה כיום - 

א. לברר מחדש דרך מדריכת כלות, מכון פוע"ה, רב או רבנית שמקובלים עליכן - מה בדיוק נחוץ כהכנה לטבילה. ודאו שאינכן מגזימות מחוסר ידע ובכך מכבידות על עצמכן.

ב. מאוד מאוד מומלץ לפרוס את ההכנות על פני מספר ימים. זה מאוד מקל. כמו שנאמר כאן הרבה מההכנות ניתן לבצע יום-יומיים לפני הטבילה (הסרת שיער, גזיזת צפרניים...). וכן, כמו שכבר נאמר, אף אם מבצעים את כ-ל ההכנות בו ביום זה לא אמור לקחת יותר משעה, גג שעה וחצי. זה יעזור לכן להכניס את לוח הזמנים לפרופורציה.

ג. לזכור תמיד את מטרת הפעולות המבוצעות - שבעה נקיים מטרתן לטפח ציפיה מעין "ספירת הגומר" למפגש מחודש בין בני הזוג, מפגש עוצמתי וחווייתי "כביום כניסתה לחופה". וכך רצוי להתייחס אליהם. עצבים, לחץ, תסכול - מקשים את האפשרות למפגש מהנה ומחבר.

את מכינה את עצמך בדקדוק וטיפטופ על מנת להגיע במיטבך אל בעלך! ראי בהכנות לטבילה כמו התכוננותך לחתונתך - שהכל יהיה הכי נקי, מטופח ומושלם!

ד. שנזכה כולנו לחיות את חיינו ולעבוד את בוראינו בשמחה ובאהבה.

 

בשורות טובות ישועות ונחמות לכל בית ישראל!

אפשר לפרק את הקושיאנונימי (13)

לחלקים, וככה יותר קל להתמודד.

 

קודם כל וחשוב מאוד: מותר להגיד שקשה לי, שאני שונאת, שלא פשוט לי, שדוחה אותי...

גם אם אני "דוסית", גם אם אני מבינה שהמצווה חשובה. למה לגברים יש לגיטמציה לקושי שלהם בזמן שרחוקים? כל אישה תגיד שלגבר מאוד קשה בימים האלו, אבל לא כל אישה תפרגן לעצמה את הקשיים שלה! וראית בשירשור שיש עוד נשים שקשה להן... ככה זה מצוות ואמונה- הקושי לא מוריד מהערך, להיפך. עושים גם מה שקשה כי מאמינים.

 

בנוסף, כדאי לראות מה מלחיץ.

חרדות, מחשבות קשות לפני- נסי להרגיע את עצמך. אפילו בעזרת בדיחות עם חברה טובה, תגזימי את הסיטואציה (הייתה לי פעם חוויה מאוד לא נעימה עם בלנית חסרת טקט. וסיפרתי לחברה שלי והגזמנו וצחקנו, הפכתי לפארודיה והיה לי יותר קל להתמודד אח"כ).

 

לגבי ההכנות - נתנו כאן הרבה טיפים איך לחלק לכמה ימים, לשאול רב וכו'.

אבל יש עוד דברים מסביב! למשל, הייתי חוזרת פשוט מותשת מהמקווה, גמורה (ואני לא שונאת את החוויה במיוחד). ואז גיליתי שבכל ההכנות אני שוכחת לאכול... גם מהלחץ שיהיה משהו בשיניים.

עשיתי לי מנהג לאכול משהו, להיות שבעה ורק אז להתחיל את ההכנות. ומקפידה לשתות לפני שאני יוצאת.

 

תחשבי על מבחן מלחיץ שהיה לך בחיים (בגרות, פסיכומטרי, תואר)- מה הרגיע אותך? שוקולד? כוס קפה חזק? מוזיקה? זה מה שאת צריכה לפני שאת יוצאת. את יודעת מה מרגיע אותך בחיים.

 

ותמיד לזכור שהתקדמות אמיתית מתרחשת לאט לאט... שבחי את עצמך על כל צעד קטן, כל רגע של שלווה מרחיק אותך מהמקום הקשה בו התחלת. באמת.

אפשר לפרק את הקושיאנונימי (13)

לחלקים, וככה יותר קל להתמודד.

 

קודם כל וחשוב מאוד: מותר להגיד שקשה לי, שאני שונאת, שלא פשוט לי, שדוחה אותי...

גם אם אני "דוסית", גם אם אני מבינה שהמצווה חשובה. למה לגברים יש לגיטמציה לקושי שלהם בזמן שרחוקים? כל אישה תגיד שלגבר מאוד קשה בימים האלו, אבל לא כל אישה תפרגן לעצמה את הקשיים שלה! וראית בשירשור שיש עוד נשים שקשה להן... ככה זה מצוות ואמונה- הקושי לא מוריד מהערך, להיפך. עושים גם מה שקשה כי מאמינים.

 

בנוסף, כדאי לראות מה מלחיץ.

חרדות, מחשבות קשות לפני- נסי להרגיע את עצמך. אפילו בעזרת בדיחות עם חברה טובה, תגזימי את הסיטואציה (הייתה לי פעם חוויה מאוד לא נעימה עם בלנית חסרת טקט. וסיפרתי לחברה שלי והגזמנו וצחקנו, הפכתי לפארודיה והיה לי יותר קל להתמודד אח"כ).

 

לגבי ההכנות - נתנו כאן הרבה טיפים איך לחלק לכמה ימים, לשאול רב וכו'.

אבל יש עוד דברים מסביב! למשל, הייתי חוזרת פשוט מותשת מהמקווה, גמורה (ואני לא שונאת את החוויה במיוחד). ואז גיליתי שבכל ההכנות אני שוכחת לאכול... גם מהלחץ שיהיה משהו בשיניים.

עשיתי לי מנהג לאכול משהו, להיות שבעה ורק אז להתחיל את ההכנות. ומקפידה לשתות לפני שאני יוצאת.

 

תחשבי על מבחן מלחיץ שהיה לך בחיים (בגרות, פסיכומטרי, תואר)- מה הרגיע אותך? שוקולד? כוס קפה חזק? מוזיקה? זה מה שאת צריכה לפני שאת יוצאת. את יודעת מה מרגיע אותך בחיים.

 

ותמיד לזכור שהתקדמות אמיתית מתרחשת לאט לאט... שבחי את עצמך על כל צעד קטן, כל רגע של שלווה מרחיק אותך מהמקום הקשה בו התחלת. באמת.

פותחת יקרה מה שלומך ? נרגעת קצת?אנונימי (14)אחרונה
המלצה לאיפה לעשות מי שפירתותית11

לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון

וצריכה לעשות מי שפיר

אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.

ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב

אני ממש חוששת 

באיזה אזור?כורסא ירוקה

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

תודה!תותית11

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

ד"ר שי פורת בעין כרםאפונה

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

תודה לךתותית11
מה מרגישים? 🫣
לניאדואנונימית בהו"ל

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.


בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

מבחינת כאבאנונימית בהו"ל

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ואי תודה רבה לך עזרת לי ממשתותית11
בשמחה!אנונימית בהו"ל

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות


אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אז למה גם ניפט?תותית11
כאילו אם התוצאה של מי שפיר היא ודאית? 
ניפט אפשר לעשות מוקדם יותרכורסא ירוקה
אז לא צריך לחכות המון שבועות למי שפיר בחוסר ודאות מוחלט אלא עם איזשהו כיוון
כי מי שפיראנונימית בהו"ל

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

עשיתי כמה פעמיםמתיכון ועד מעוןאחרונה

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אמא מורידהמעיין34

כמעט כל שבת של אירוח, אמא שלי מורידה אותי בפומבי

מקצינה את המגרעות שלי

ואני יודעת שזו לא בכוונה רעה

וגם דיברתי איתה והתנצלה

אבל תמיד זה חוזר על עצמו


מול בעלי,  הילדים, האורחים

אאוצ' . כואב ממש! חיבוק גדול ❤️באתי מפעם
תודה🫶מעיין34
אתם באים אליהם הרבה?בכינוי אחר

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

באים פעם בחודשיים כי אוהבת בבית , בלי קשרמעיין34

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.


ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אולי פחות לשתף אותה בענינים האלו..?זמינהאחרונה

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

שאלת חברויות בגיל 5אנונימית בהו"ל

אקדים ואומר שאני מזהה על עצמי שיש לי כל מיני סצנות מהילדות שקופצות לי ואני די בטוחה שבגלל זה אני לוקחת את זה קשה יותר ופה אתן נכנסות


וואו יצא לי ארוךךך


הבת שלי המתוקה בגן טרום חובה. מאוד אוהבת ללכת לגן, מאוד מאוד אוהבת את הגננת.

היא הגיעה עם 2 חברות מהגן הקודם ונשארה חברה מאוד טובה של אחת מהן.

לאחרונה היא מספרת לי שנגיד חברה שלה עזבה מוקדם באיזה יום והיה לה משעמם כי לא היה לה עם מי לשחק

אז שאלתי אותה למה היא לא שיחקה עם בנות אחרות (בצורה קצת יותר נעימה ופחות ישירה) והיא אמרה שאף אחת לא רוצה לשחק איתה.

זה חזר על עצמו בכל מיני וריאציות.

ניסיתי לשאול אותה אם היא פונה לחברות לשאול אם הן רוצות לשחק איתה והיא לא ענתה תשובה נחרצת.


מאוד מזכירה את אמא שלה, זה אין ספק


חייבת לציין שלא מזמן חגגנו לה יום הולדת, כשהזמנו את החברות כולן מאוד שמחו להגיע והיתה אווירה מעולה.

(כן היה לי קצת מוזר שאחת החברות רצתה לשבת ליד מישהי אחרת ולא ליד הבת שלי שהיתה ילדת היומולדת אבל חוצמזה היה מעולה).

בנות מתקשרות להזמין אותה לשחק איתה וכשאנחנו פוגשות חברות בגינה הן מייד רוצות לשחק איתה.


אבל לי היה קשה כל המשפטים שלה אז התקשרתי לגננת ואיך שאמרתי לה שהיא אומרת לי שילדות לא רוצות לשחק איתה היא אמרה לי שהיא חייבת לעצור אותי ושאני אדע שזה הפוך, היא ילדה מהממת ושמחה אבל ביישנית וזוג צמוד עם החברה מהגן הקודם. עד פורים הם דיברו ביניהן לא בעברית בכלל (הן הגיעו מגן קודם לא דובר עברית) ורק לאחרונה עברו לעברית והן די משדרות אל תיגעו בי.

היא אמרה שלפעמים היא רואה את הבת שלי עומדת בצד וצופה באחרות וכשהיא שואלת אותה הם רוצה להצטרף למשחק עם הבנות היא אומרת שלא.

שיצאה קבוצה של בנות יחסית דומיננטיות והבת שלי על הצד היותר שקט וביישן והיא פורחת במקומות שהיא מרגישה ביטחון ושייכות, הגיוני סהכ.


היא המליצה לי להזמין אלינו עוד בנות וככה במקום הבטוח שלה היא תפתח יותר וזה ישפיע גם בגן.


ואזזז השבת היא סיפרה לי שהשבוע הגיע תורה להיות מוכרת בחנות, זה משהו שהיא מחכה לו המון זמן. הזוג שלה היה החברה הטובה ואז היא אומרת לי שבדרכ יש שורה ארוכה (תור ארוך) ואליהם הגיעו רק 3 בנות לקנות.

זהו אני נגמרתי סופית.

שאלתי אותה איך זה הרגיש בשבילה אז היא אמרה לי חצי במבוכה שהם אמרו פרק תהילים שיבואו יותר אנשים אבל לא הגיעו, זה ממש מוזר אמא.

אני שלולית. עצוב לי מאודדדדד

בעלי לא מבין מה הסיפור, היא לא לקחה את זה ככ קשה, הגננת מספרת כמה היא מקסימה ושאם אני ממש רוצה אפשר להזמין עוד בנות אבל שבגדול טוב לה, בשישי היא כן סיפרה לי שהיא שיחקה עם עוד כמה בנות.


אבל אני מרגישה שבגלל החסכים שלי אני יותר מידי עסוקה בזה ונשבר לי הלב בשבילה ואני רק מזיקה.

אשמח מאוד מאוד לעיצות

באה להרגיעפילה

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

וואו מהזה אופייני בגיל הזנאוהבת את השבת

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש


ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....


וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..


עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

מצטרפת להמלצה להזמין אלכם ילדות אחה"צדיאן ד.אחרונה

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

 

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

מתנה ללידה ילד שישי/ שביעיתהילנה

מה משמח יותר? בגד לתינוק או משחק לילדים גדולים?

מניחה שיש הבדלים, אבל אשמח לשמוע טיעונים לכאן או לכאן


(וכן, יודעת שהכי משמח ארוחה / עזרה, אין לי אפשרות אבל לצערי)

מנסיון של אמא שלי שתמיד אוהבת לשאולסטודנטית אלופה
הרוב המוחלט מעדיף משחק לילדים הגדולים
תודה רבה!תהילנה
אני דווקא שמחתי גם בבגדיםמתיכון ועד מעון

לחדש לקטן

שאלה טובה🤔חזקה בעורף

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)


אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

תודה רבה!תהילנה
אני הבאתי לאחותי משו בשבילהחמדמדה

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

רעיון יפהתהילנה

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

גיסתי הביאה לי ללידה שנייה בקבוק שווה וחלוק מגבתחמדמדה

והיה לי ממש כיף😂


לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

האמת שאני קניתי לגיסתי פיג'מה מפנקת עם כפתוריםסטודנטית אלופה

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

תלוי בגילאי הילדים.מוריה
וברווחים בניהם.
לא מספיק בקיאהתהילנה
הגדולות בנות 11 נראה לי. ילדים צפופים...
אז תעסוקה חדשהמוריה
לילדים הקרובים בגיל, זה יכול להיות יעיל.

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.


אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

אותי בגד לתינוק כי מאוהבת בבגדי תינוקותנחת-רוח

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים


אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה


אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

תודה רבה!תהילנה
בכל מקרה חשבתי להשקיע עם משהו בקרטרס או בסגנון ונראה לי שיש מצב שהן דומות לך מהבחינה הזאת שלא יפרגנו לעצמן בגד חדש בשלב הזה...
האמת בקטנה שלי ממש פירגנתינחת-רוח

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה


אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה


אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת


אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר


היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

לדעתי משחק לילדיםמתואמת

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

לפעמים דווקא אחרי כמה ילדיםאמאשוני

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני שואלת אותם מה הם רוציםפרח חדשאחרונה

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה 

בעקבות השרשור על הסכום הוצאה בקניותאונמר

של @בכינוי אחר (תודה לך)

שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -

 

כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,

לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.

מאיפה מתחילים?

 

אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.

הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?

לא באלי לחיות ככה.

לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.

אבל אולי אין מנוס.

 

תודה!!

בלת''קעוד מעט פסח

כל בחירה שאת בוחרת בחיים, את אומרת בה 'כן' למשהו מסוים, וגם 'לא' על משהו אחר.

למשל- את בוחרת לצאת עם חברות. כדי לא להגיד לעצמך 'לא' על ה-200 שקל.

אבל כל ההוצאות האלה מצטברות לזה שבסוף את לא יכולה להרשות לעצמך להאריך חופשת לידה, או לעבור לדירה גדולה יותר (או כל דבר אחר שאת רוצה אומרת לעצמך שאת לא יכולה כי הוא ממש יקר).

אז חוסר הרצון לומר 'לא' רשמי, גרם לזה שתגידי 'לא' בלי באמת לבחור, מתוך כורח המציאות.

כשאתן רוצות לצאת לערב בנות / הופעה -רבותבנות

מה תעשו?


סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה

בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת

אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯


אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??

סגנון דתי לאומי דוס

(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)

אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76

יש לנו סיכוי?? 🥴

ההצגה על נעמי שמרעוד מעט פסח

לא מתאימה לדוסים.

יש בה קטעים בוטים מאוד.

אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ההוצאות של הסופר שלנובכינוי אחר

ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.

זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?

הורים ו4 ילדים.

אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.


(אני מפה בניק אחר)

ברור שתלוי כשרות, אבל רמי לוי כן יותר זולמרגול

גם במוצרים שהם לא המותג הפרטי שלו


רוב מה שאנחנו קונים שם זה לא מהמותג הפרטי, אלא ממותגים גנריים שיש בכל מכולת בגדול. ובהחלט יותר זול ובפער

לפחות מהמכולת השכונתית שלנו.. (ויש כמה)

אבל היא גם באמת יקרה


ודווקא בשר ועופות וכו אנחנו לרוב לא קונים שם

סחרחורות חזקות וגלי חום בתחילת הריון- מישהי חוותה?מעיין34
בהריון הקודם חוויתי חשבתי שזה בגלל דימומים שהיו לי.

ועכשיו שוב, 

אוף אני מזדהה כל כךפומלה
זה יותר מאתגר מבחילות, אני מרותקת במיטהמעיין34
עלית על טיפול?
וואו קשה. אקנה שלוקים וקרטיביםפומלה
אני עם קוביות קרח לבחילות, אבל לסחרחורות?מעיין34
אוקיי יש לי עדכוןןןן סוכריות מציצה לימון!! וואופומלה
חובה!
לסחרחורות?? איזה קניתמעיין34
את מניקה במקביל?ממתקית

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

כן והוא בתקופת שיניים אז הוא נדבק אליי גם שעהמעיין34
מה עזר לך? חייב להפסיק?
אני אישית הפסקתי להניק, כי הבנתי שהסחרחורות הן בשלממתקית

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לי היו סחרחורות נוראיות בתחילת הריונות (בעיקר)...מתואמת
מתי עברו? ואין טיפול?מעיין34
לא ניסיתי יותר מדי לטפל... עבר אחרי שלושה-ארבעהמתואמת
שבועות בערך (אם אני זוכרת נכון). לפעמים הופיע שוב במהלך ההיריון, אבל לא ברמה יומיומית.
תודה רבההמעיין34אחרונה

אולי יעניין אותך