פורום הריון ולידה (עמוד 4619)

גם דולה וגם חברה

לגבי התנאים המחלקות שם משופצות ונעימות

נכון שחדרי הלידה לא יפים כמו בעין כרם אבל ילדתי שם פעמים תמיד הצוות היה נפלא. כולן זורמות איתך טובות איתך עוזרות לך.

חדר לידה טבעי שם הוא בחינם אבל גם בלעדיו הראש שלהם הוא טבעי אז בכל מקרה עוזרים לך בעניין

יש ביות מלא ובאופן כללי נותנים לך יד חופשי עם התינוק

בקיצור אני חסידה של המקום

בהצלחה

ואני הבנתי שה"יד חופשית" עם התינוק לא מתאימה לכולם... יש כאלה שציפו ליותר סיוע ולא כ"כ קיבלו אותו...

אבל זה רק מתחושה של חברות, לא ילדתי שם בעצמי.

אם את באה ללידה רגילה ולא מיילדת פרטית, מרכז לידה וכו'... נראה לי אין כ"כ הרבה הבדל.

אולי הביות בעין כרם קצת יותר מוצלח... (יכול להיות שהשתנו דברים בשניהם במהלך השנים אך בעין כרם באו אלי לחדר לעשות כל מה שצריך לתינוק כולל רופא ובלניאדו היייתי צריכה לבוא איתו  לתינוקיה וזה לא כל כך נעים)

אה ובעין כרם הוא היה 6 שעות ראשונות בתינוקיה אך לדעתי הם מזמן שינו זאת. מאז למדתי שבעלי איתו בקבלה ואחכ הוא מיד חוזר אלי...

הייתי שם לפני הלידה, בתור לזירוז.

יש שם את כל מה שצריך, מרווח, והאחיות חמודות ועוזרות.

אחרי הלידה הייתי בביות חלקי וגם שם כל הבדיקות הן בחדר לידך ולא בתינוקיה.

תיעזרי בבעלך שימחת לך את הרגל חזק, זה משתחרר בשניה.

לגבי המגנזיום אני לא ממש יודעת

כלומר - להעלות את כף הרגל לכיוון הברך.

הלוואי שמישהי יודעת להסביר יותר טוב ממני.. 

לי זה שינה את החיים!

זה משתחרר תוך שניה!

למתוח את כף הרגל כלפי מעלה שבעצם מה שקורה זה שהשוק נמתח חזק.

יש בו מלא מגנזיום ועוזר פלאים!!

במקרה שיש כאבים קודם כל: צריך להיות רגועים ולא לפתח היסטריה (דבר שמגביר עוד יותר את המצב)

דבר שני : למתוח כמה שאפשר את כף הרגל ולאט לאט זה נרגע .

דבר שלישי : גם אחרי שחשבת שעבר צריך לחכות קצת זמן כי לפעמים זה חוזר על עצמו!!!

רפואה שלימה!

אברר על המגנזיום ציטארט של סולגאר.

לגבי בננות, מגיל קטן זהו מרקם שאינני מסוגלת לאכול... (בדומה לאפרסק רך..)

כך שלא בא בחשבון ולכן חיפשתי חלופות.

בעלי ניסה למתוח ולעשות לי פלקס אבל זה ממש כואב.

תודה רבה על העיצות המועילות.

עזרתן לי מאד!

יש תופעות שחולפות רק עם הלידה...

במקום בננה יש לך אגוז ברזיל שעשיר מאוד במגנזיום - חצי אגוז ליום יכול להספיק.

עכשיו אני רואה שכתבת ואת שואלת כמה - תתחילי עם אגוז שלם (אפשר עד שניים שלושה ליום - לא יותר) ותרדי לחצי/שליש אם אין צורך ביותר.

כמו שכתבו להניח את כף הרגל בעדינות על משטח ישר.

ומה שעוד עוזר - לחשוב באותם רגעים על ג'לי ! כן - כאילו כף הרגל עשויה ג'לי (הסמיילי הכי קרוב לג'לי שמצאתי).

עוזר להרפות את העווית.

תרגישי טוב.

כנראה שצריך די הרבה מגנזיום, כמו שאמרו כתוסף מזון.

אני מציעה שתתחילי עם אגוז ברזיל - תמיד טוב יותר לקבל את מה שחסר לגוף מתזונה עשירה באותו חומר חסר.

אם זה לא מספיק, תעברי לתוסף מזון - יש לסולגאר/אלטמן/סופהרב - כולם טובים באותה מידה.

בטח יש לך תחושות נוראיות של רגשות אשמה על עצמך וגם כעס על בעלך אולי,

יש בעיה רוחנית של שלום בית, שזה בהחלט בעיה, מעבר לזה אני לא יודעת,

מה שבטוח תמיד אפשר לתקן..

תחזרי היום מהעבודה\ מהלימודים מוקדם, תכיני ארוחה נחמדה ורומנטית, תדליקי קצת נרות ותתארגני יפה,

תפצי על כל הצער שהיה לכם ואם עוד פעם מתחשק לך לעשות פרצופים ולתת לו 'לרדוף אחריך', אל תתני לזה לקרות, 

תשנני בלב שאת לא נותנת ליצר הרע לנצח אותך!

בהצלחה יקירה! חיבוק...

אצלינו המריבות הכי גדולות היו בזמנים שהיו אמורים להיות הכי מיוחדים...

פעמיים ביומולדת של בעלי ופעם ביום נישואין 

זה כל כך מצער וכואב!!

אולי משהו בציפייה הענקית הזו.. גורם לכל דבר קטן להיות יותר כואב ומכעיס ואז הכל מסתבך סתם...

אבל- "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן"

אף פעם לא מאוחר להגיד "סליחה", להסביר מה הפריע, מה העליב...

ואף פעם לא מאוחר מידי להגיד את ה3 מילים החשובות ביותר בחיי הנישואין- "אני אוהבת אותך"

בהצלחה רבה!!

בעז"ה שצמחו מזה, ובסוף - עוד תזכרו את זה לטובה 

את אשת חיל, זה בכח שלך לבנות בית ענק

תכיני לבעלך אוכל שהוא אוהב

כשהוא חוזר הביתה תביאי לו חיבוק ענק

תגישי לו את האוכל

ובלילה באווירה של הביחד תדברו על מה שהיה.

אל תתני לזהה להמשיך. את אשת חיל

נכנסתי להיריון - תאומים - בריא וכמעט שלם (נולדו פגים אך בריאים), והמשכתי לקחת עוד כמה זמן אח"כ עד שהרגשתי שאני כבר לא זקוקה לזה.

בהצלחה!

והפסקתי בערך תשעה חודשים לאחר לידת התאומים.

ההיריון היה טבעי ב"ה.

שיהיה בשעה טובה!

מוזמנת לייעוץ בנושא של תאומים... (כשתפתחי כאן שרשורים בנושא בעתיד)

כל הטרטולוגים אומרים שהנזק שנגרם לנשים שצריכות לקחת בהריון תרופות נגד חרדה ולא לוקחות גדול יותר מאשר לקחת כל ההריון ולהיות אמא רגועה בלי חרדות

אז אנא ממך

אם את צריכה את התרופה הזו- המשיכי לקחת אותה. והקפידי לקחת אותה

אני באמת מנסה קצת להמעיט את ההנקה...

באמת יותר נוח לשמש לפנות בוקר - גם הורידים נרגעים, גם אני לא מותשת.

ואם זו תופעה כללית של יותר מוריד אחד, את כנראה צריכה גרביון אלסטי כמו שהציעו פה.

הקושי הוא אחרי התשמיש?

יכול להיות שזה כמו אצלי - חוץ מורידים בולטים אני רגישה גם למרכיבים המזרזים שבנוזל הזרע.

ואז אני סובלת (יותר נכון סבלתי) שעות מכאבים בכל פלג הגוף התחתון, כאילו כל הורידים פועמים,

ולפעמים גם מהתכווצויות.

עשיתי שאלת רב וקיבלתי הדרכה איך לשמש על פי ההלכה ככה שלא אסבול מהתופעות האלו.

הרחם אחרי הלידה זה כמו "פצע פתוח" לכן חשוב לנוח כמה שיותר כדי לתת לרחם "להתרפא".

(אחרי לידה אחת שלי יום לפני שהייתי אמורה לטבול עשיתי מסע קניות מתיש, באותו היום התחדש לי הדימום. מאז אחרי כל לידה עד שאני טובלת אני עושה מאמץ מאוד גדול לנוח כמה שיותר!)

בכל מקרה, יש סיכוי שזה מחזור, למרות שלפי התיאור שלך נשמע שלא.

זה מרגיש שזה לא ייגמר לעולם... כמה זמן בערך לוקח עד שהדימום עובר ואפשר לטבול סופסוף? זה קורה הרבה שזה לוקח יותר מחודשיים? (מנסה להכין את עצמי נפשית)

רגשות של אישה הם לא דבר מוזר, גם אם בעיני העולם זה כך.

שתזכי לגדל את ילדייך (הנוכחיים והעתידיים) בשמחה!

זה הרצון הכי טבעי ובריא של האישה! הקטן שלי בן חודשיים ואני כבר מתגעגעת לזה שוב... תתפללי

לא להילחץ. הכל בעתו ובזמנו הטוב ביותר בעזרת ה'.

מה יותר יפה מלרצות ילד נוסף? גם אם יש כבר עשרה!

מאחלת לך שבקרוב תבשרי לנו בשורות טובות בע"ה.

ומה אפשר לעשות? אןם פתאום אלד, זה יפריע או משהו..?

תנסי לשים. ועדיף לטפל בזה לפני הלידה

אפשר לבקש הפניה דרך הטלפון,

פעם הבנתי מהאחות שעד שעה מסויימת (אני חושבת 7 בערב) צריך הפניה ואח"כ לא..

אפשר לראות את הזרימת דם אבל זה זז ומשתנה ולא מבטיח שום דבר.

וגם זה הרבה פעמים תקין.

יש הרבה סיבות לירידות בדופק.

אם זה קשור לחבל הטבור זה בגלל שיש חס וחלילה קשר בחבל הטבור מה שמנוע מאספקת הדם להגיע לתינוק.

גם לי לקראת הלידה השביעית אמרו ככה. אמירה שממש הפילה את רוחי - שהרחם הוא כמו בלון שניפחו מס' רב של פעמים.

היו לי דימומים ללא פתיחה או צירים - מה שנקרא שואו - ניראות של לידה.

בפועל, כמה ימים אחר כך, היתה לידת בזק - כמעט לא הספקתי להגיע לחדר לידה.

וגם לי בלידה השישית היה עיכוב קל בפתיחה.

זה מהחוויה שלי, דעתי הלא מקצועית.

אם את רוצה לחזק - תקפידי על מגנזיום -נמצא בחסה, אגוזי ברזיל ועוד, אחראי על התכווצויות אפקטיביות.

על סידן, ויטמין D ואשלגן, לכולם יש נגיעה לתפקוד האופטימלי של השרירים - כאן זו דעתי המקצועית .

שיהיה בשעה טובה בעז"ה.

אני מבינה שאת עוסקת בכך אז כמה שאלות..

מגנזיום יש גם בבננה נכון?

לגבי סידן ובניית שירירים והעצמות (שגם אחרי ההריונות אני מרגישה שהכל "מתפרק"

לגבי ויטמין D מלבד השמש ותוספים כמו קלצ'יצ'ו שקניתי שגם מכיל סידן, אין דרך לקבל ויטמין D דרך אוכל, נכון ?

גם אני חוששת שהגוף שלי כבר לא כמו שהיה והייתי שמחה לשמוע מה עוד חשוב לאכול בשביל להחזיר אותו למצב טוב יותר

תודה רבה!!

תה פטל מחזק את הרחם והוא מומלץ בשבועות האחרונים של ההריון.

אבל כשאת אומרת לידות מהירות ועיכוב קל בפתיחה מלאה, לא הייתי מתרגשת ממה שהמיילדת אמרה, נשמע שהרחם שלך יודעת היטב את המלאכה ואין סיבה לדאגה.

העניין המוכר והנפוץ שככל שיש יותר לידות יותר קשה לרחם להתכווץ לאחר הלידה ולכן ההתכווצויות כואבות יותר אבל אני בטח לא מחדשת לך בעניין הזה

תחיה - "עיכוב קל בפתיחה" זה היה די הרבה זמן פתיחה מלאה כשהתינוק לא ירד, והלחיצות והצירים לא עזרו (קשה לי עכשיו ממרחק הזמן להעריך כמה זמן זה היה, אבל בוודאות הרבה יותר זמן ממה שהייתי רגילה...)

ואנונימית  - הלידות השישית והשביעית באמת היו לי לידות מהירות...

תודה על העצות התזונתיות, איך אומרים? אם לא מועיל - בטוח לא מזיק!!

שכבר פתיחה מלאה ואין צירי לחץ, זה יכול לקחת לפעמים חצי שעה וזו הזדמנות פשוט לנוח ולחכות לצירי לחץ.

לצערנו בחדרי לידה לא אוהבים לחכות ורוצים לראות התקדמות ולא תמיד זה לטובת היולדת והתינוק.

שוב, לא יודעת מה בדיוק היה אצלך אבל מותר ללידה להתעכב קצת, בד"כ יש לגוף ולתינוק סיבה טובה למה הלידה מתעכבת

העניין שבד"כ הלידות אחר כך קצרות יותר, ובלידות מתקדמות מאד6,7 והלאה לא תמיד יש את אותה חוקיות שהיתה עד עכשיו

אבל שלי לא אהב בכלל להיות על הבטן. רק הנחתי אותו היה מתחיל לצרוח. אז לא התעקשתי יותר מדי.

ועכשיו בגיל 5 חודשים מרים ממש יפה.

אבל למרות שלא שמתי כמעט בכלל על הבטן הוא בילה הרבה על הידיים, והרבה בתנוחת "נמר על עץ", וגם לא מעט במנשא.

אז זה לא שהוא שכב רק על הגב בחודשים האלה.

אני צריכה באמת לזכור יותר לשים על הבטן..

ב4:00 מגיעים לבית חולים, אני רצה עם הכדור בידיים לקבלה, מתיישבת מול הפקידה ההמומה ומקפצת... היא אומרת: אני רואה שאת כאובה מאוד, תיכנסי למיון. דווקא הייתי יותר נלהבת מאשר כאובה...

במיון הפרידו אותי מהכדור ): ושלחו אותי למוניטור. אני שוכבת ומתבאסת, מרגישה כל ציר, מנסה לרקוד-לפחות עם הידיים- ולהימנע מלהסתכל על השעון... איכשהוא העברתי את החצי שעה הנוראה הזו, כשבסופה- כאב חד, קול פקיעה, וזרם מים חמים שוטף אותי... אני בשוק- מנסה לקרוא לאחות: הלו, מישהו, פקעו לי המים...

[ואז החלק המעצבן- במקום להכניס אותי לחדר לידה- האחות ממלאת איתי טפסים! היי, קצת קשה לדבר באמצע ציר]

בשעה טובה- קצת אחרי 4:30- נכנסת לחדר לידה, מיילדת מקסימה טופפת פנימה אחרי ומכבה את האורות, שומעת ממני בכמה מילים מה אני רוצה, ושולחת אותי לשרותים להחליף לחלוק (זה הזמן לגלות את הפאדיחה הגדולה של הלידה הזו- החצאית שאיתה העברתי חצי מהלידה, כולל הדימום המתלווה, הייתה של חברה שהשאילה לי כמה בגדים לסוף ההריון]

עם חלוק ופתיחה רצינית אני ממשיכה לקפצץ על הכדור, לנשום כמו שהמיילדת מורה לי- צצצצצ או טשטשטש, פווווווווו או טפוטפוטפו. זה מדהים כמה שזה עבד! באמת הכווין את הלחץ לפה ולא ללמטה. בעלי בצד קורא תהילים, הפעיל את השירים שהעליתי מבעוד מועד לפלאפון, ואני שרה, כואבת ומתגלגלת עם הכדור...

ב-4:00 סוף סוף אמא הגיעה, ישר ניגשה לעמדת עיסוי, מפטפטת קצת עם המיילדת, ואז פחות או יותר התעצם הכאב. אני עולה על המיטה לבדוק פתיחה- היה 6 כמדומני, אבל ברור לי שהסוף קרוב.... המיילדת מציעה מקלחת ותוך כדי שאני מתלבטת באים כמה צירים ארוכים שממש מקשים עליי להחזיק מעמד ולנשום לכל האורך. אני לוחצת בסוף וצועקת שאני לא בסדר, ואני לא מצליחה להתגבר על הדחף ללחוץ... המיילדת מציעה לי לעבור לעמידת 6 בהישענות על ראש המיטה. אני עושה כדבריה ומגלה שזה לא טוב לי. אני כבר מרגישה צריבה למטה וזוכרת שזה קשור לירידת הראש. המיילדת בודקת- ואכן- פתיחה מלאה והראש כבר בפלוס 2 או משהו כזה. מחליטה ללדת בשכיבה על המיטה על צד שמאל, רגל אחת מורמת. שוב, בעזרת הדרכת המיילדת והחצי חיבוק עם אמא אני מתאפקת לא ללחוץ כשאומרים לי, ועם מילת הקסם "ללחוץ" אני נותנת כל מה שיש לי תוך בערך חמש לחיצות כאלה- אולי עשר- אין לי שמץ- בתהליך של אולי עשר דקות- הילדון בחוץ, יפה, צרחן, ומשוח-ורניקס. אני בוכה מהתרגשות... השעה 5:25.

עוד כמה דקות ואבא שלו נכנס לגזור את חבל הטבור.   

לידה מופלאה באה אל סיומה הטוב. אושר

בא לי שוב

ולסיום- החוויה הטובה שלי נעוצה בזה שכתבתי לעצמי מה אני רוצה בלידה (שירים, אמא, ללדת טבעי) וב"ה כמעט כמעט הכל התממש.

הסיפוק שלי נובע מהרצון שלי ללדת בלי התערבויות, בלי משככי כאבים, ומהעובדה שה' סייע בידי ועזר לי להפגין את הכוחות ולהתמודד בשמחה עם הכאב.

תשאלו אותי שבוע אחרי- אני לא זוכרת את הלידה ככואבת, אני יודעת שצעקתי אבל לא זוכרת כאב אלא עוצמה. משהו עצום ששוטף אותך, אבל לא מדגיש סבל אלא כוח.

שנזכה לישועה השלמה ולביטול קללת ה"בעצב תלדי בנים"....

כל כך הזדהתי עם זה שאמרת שזה לא היה כאב אלא עוצמה!

גם אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר.

מזל טוב!!

כל כך יפה שידעת מראש מה את בדיוק רוצה, והצלחת לעמוד באתגר שהצבת לעצמך!

ב"ה, שהכול הלך לפי התכנון!

ב"ה

היה תענוג לקרוא. הזכיר לי את הלידות שהיו לי, ברוך ה' (אם כי הגוף שלי התקדם יותר לאט עם הלידה).

ולגבי העוצמה- הזכיר לי את ההרגשה הזו, של ההתעלות מעבר לכוחות וליכולת.

הרבה מזל טוב, והרבה נחת!

גם לי היו 2 לידות ממש מרגשות,

אבל זה קשה להוריד את זה למילים....

ממש צריך כישרון...

יפה לך

לפרק ב'...כמעט לחצתי על שלח, ואז ראיתי את פרק ההמשך.

נשמע מדהים.

ואופס - אני רואה סיכום....

ויש לך כישרון כתיבה!

טוב שאת גרה קרוב לבית החולים....

כתבת מקסים.

צחקתי ובכיתי עם כל תיאור.

שכתבת שעבר התאריך מט סיון ??

שיהיה ברית בזמנה! הרבה נחת, יהודי, , ושיגדל לחסיד, ירא שמים ולמדן!!!

גידול קל  והחלמה מהירה!!

שתזכו לגדלו בנחת  ובשמחה!(:

נהנתי לקרוא שיהיה הרבה נחת.

נהנתי לכתוב- בטח יותר ממה שנהנתן לקרוא (:

רציתי להגיב לכמה מהתגובות כאן-מ

א. אני לא טיפוס שמודע לעצמי כ"כ וגם בלידה לא הייתי כל הזמן בפוקוס, מה שעזר לי זה לתכנן מראש איך אני רוצה שהלידה תראה ולשתף את בעלי ואימי (ולתת משימות- אתה הולך להיות הדי'ג'יי....)

הדבר השני שעזר זה השליחות הטובות- המיילדות שנתנו לי הוראות ואת הדרך בעצם ללדת טבעי. 

ב. אני גרה 15-20 דק' נסיעה מהבית חולים....

ואני לא מהתאריך של ט סיוון....

קראתי פה הרבה, הגבתי מעט, ולא יצא לי לפתוח פה שום שרשור בהריון הזה, כמדומני....

רק הערה- משום מה שהייתי שם היה עומס מטורף כך שממש לא רוויתי נחת מהאשפוז, מהמולת האורחים או מהטיפול בתינוקיה (הנקתי מלא אבל ללא ביות). 

מקווה בשבילם שזה היה חד"פ, והכי חשוב שהלידה הייתה ברוכה

כל פעםם שהייתי שם היא היתה צפןפה ומלאה.

אבל נראה לי שזה כך ברוב, אם לא בכל התינוקיות. 

הרבה תינוקות יחד ושתי אחיות זה אף פעם לא יהיה טיפול צמוד אישי ורגוע.

או שיוצאים לה שיניים והיא סובלת בפה, לכן לא מעונינת להכניס כלום!!

ובדיוק עשינו בדיקת ברזל לטיפת חלב- 11.2

אולי זה פחות מאיים במצב של כאבים והיא תסכים.

לתבלין ציפורן טחון יש השפעה מאלחשת. אפשר לשים על האצבע שלך מעט, ולשפשף בעדינות את החניכיים, אולי אחרי זה היא תסכים.

אישית אני נעזרת בהומאופתיה כדי לשכך את כאבי בקיעת השיניים.

אבל גם אם לא הולך להאכיל מוצקים, אז בתקופות כאלו יותר הנקה או תמ"ל. אנחנו קוראים לתקופות האלו "חוזרים להרגיש כמו אחרי לידה". מניקה יותר פעמים ופנויה פחות, כמו אחרי לידה. 

לשתות היא חייבת. אולי ישירות מהספל.

אז היא לא אוכלת בכלל?

אם היא אוכלת פחות מכרגיל אבל אוכלת, זה סביר. אחרי הגל הזה של בקיעת השיניים הם משלימים את החסר ומפתחים תאבון.

אבל אם היא לא אוכלת בכלל, תתייעצי עם רופא.

אני יודעת שיש בעיה עם טיג'ל אבל במקרה של תינוק שמסרב לגמרי לאכול, זה יכול להיות הצלת חיים.

בכל אופן, כתבתי שיש הומאופתיה טובה לזה, כדאי להתעניין.

בס"ד

חוסר ברזל גורם לחוסר תיאבון.

תנסו לתת לה 6 טיפות ביום (מה שגם ככה היא צריכה לקבל),

אצלי אחרי יומיים הכל היסטוריה.