פורום הריון ולידה (עמוד 4620)

אבל שלי לא אהב בכלל להיות על הבטן. רק הנחתי אותו היה מתחיל לצרוח. אז לא התעקשתי יותר מדי.

ועכשיו בגיל 5 חודשים מרים ממש יפה.

 

אבל למרות שלא שמתי כמעט בכלל על הבטן הוא בילה הרבה על הידיים, והרבה בתנוחת "נמר על עץ", וגם לא מעט במנשא.

אז זה לא שהוא שכב רק על הגב בחודשים האלה.

את יכולה גם לשים לישון במשך היום קצת על הבטן, ולשים לו מגן ראש שהוא ספרון עם ציורים, אז לפני ואחרי השינה הוא יסתכל.
אצלנו זה גם עזר שהיא לא תעיר אותנו מיד כשהיא מתעוררת.. מענייןבלה במיטה..

לא זוכרת באיזה גיל, אמרו לנו בטיפת חלב שאנחנו לא שמים מספיק על הבטן כי היא החזיקה את הראש בהתנדנדות, כמו איזה שיכור. ובאמת השתדלנו יותר וזה עזר מאד.

אני צריכה באמת לזכור יותר לשים על הבטן..

שמתי אותה עלי על הבטן ופתאום היא הרימה את
הראש ממש ועכשיו היא ממש מרימה גבוה

זה היה לי עם עוד ילד אחד גם אותו סיפור

ועכשיו בגיל 4 שבועות התחיל להתהפך!!
בהתחלה חשבתי שזה טעות בגלל שצרח כשהיה על הבטן. אבל הוא ממשיך להתהפך ומתהפך גם כשהוא רגוע ומבסוט!!

ב4:00 מגיעים לבית חולים, אני רצה עם הכדור בידיים לקבלה, מתיישבת מול הפקידה ההמומה ומקפצת... היא אומרת: אני רואה שאת כאובה מאוד, תיכנסי למיון. דווקא הייתי יותר נלהבת מאשר כאובה...

במיון הפרידו אותי מהכדור ): ושלחו אותי למוניטור. אני שוכבת ומתבאסת, מרגישה כל ציר, מנסה לרקוד-לפחות עם הידיים- ולהימנע מלהסתכל על השעון... איכשהוא העברתי את החצי שעה הנוראה הזו, כשבסופה- כאב חד, קול פקיעה, וזרם מים חמים שוטף אותי... אני בשוק- מנסה לקרוא לאחות: הלו, מישהו, פקעו לי המים...

[ואז החלק המעצבן- במקום להכניס אותי לחדר לידה- האחות ממלאת איתי טפסים! היי, קצת קשה לדבר באמצע ציר]

בשעה טובה- קצת אחרי 4:30- נכנסת לחדר לידה, מיילדת מקסימה טופפת פנימה אחרי ומכבה את האורות, שומעת ממני בכמה מילים מה אני רוצה, ושולחת אותי לשרותים להחליף לחלוק (זה הזמן לגלות את הפאדיחה הגדולה של הלידה הזו- החצאית שאיתה העברתי חצי מהלידה, כולל הדימום המתלווה, הייתה של חברה שהשאילה לי כמה בגדים לסוף ההריון]

עם חלוק ופתיחה רצינית אני ממשיכה לקפצץ על הכדור, לנשום כמו שהמיילדת מורה לי- צצצצצ או טשטשטש, פווווווווו או טפוטפוטפו. זה מדהים כמה שזה עבד! באמת הכווין את הלחץ לפה ולא ללמטה. בעלי בצד קורא תהילים, הפעיל את השירים שהעליתי מבעוד מועד לפלאפון, ואני שרה, כואבת ומתגלגלת עם הכדור...

ב-4:00 סוף סוף אמא הגיעה, ישר ניגשה לעמדת עיסוי, מפטפטת קצת עם המיילדת, ואז פחות או יותר התעצם הכאב. אני עולה על המיטה לבדוק פתיחה- היה 6 כמדומני, אבל ברור לי שהסוף קרוב.... המיילדת מציעה מקלחת ותוך כדי שאני מתלבטת באים כמה צירים ארוכים שממש מקשים עליי להחזיק מעמד ולנשום לכל האורך. אני לוחצת בסוף וצועקת שאני לא בסדר, ואני לא מצליחה להתגבר על הדחף ללחוץ... המיילדת מציעה לי לעבור לעמידת 6 בהישענות על ראש המיטה. אני עושה כדבריה ומגלה שזה לא טוב לי. אני כבר מרגישה צריבה למטה וזוכרת שזה קשור לירידת הראש. המיילדת בודקת- ואכן- פתיחה מלאה והראש כבר בפלוס 2 או משהו כזה. מחליטה ללדת בשכיבה על המיטה על צד שמאל, רגל אחת מורמת. שוב, בעזרת הדרכת המיילדת והחצי חיבוק עם אמא אני מתאפקת לא ללחוץ כשאומרים לי, ועם מילת הקסם "ללחוץ" אני נותנת כל מה שיש לי תוך בערך חמש לחיצות כאלה- אולי עשר- אין לי שמץ- בתהליך של אולי עשר דקות- הילדון בחוץ, יפה, צרחן, ומשוח-ורניקס. אני בוכה מהתרגשות... השעה 5:25.

עוד כמה דקות ואבא שלו נכנס לגזור את חבל הטבור.   

לידה מופלאה באה אל סיומה הטוב. אושר

בא לי שוב

ולסיום- החוויה הטובה שלי נעוצה בזה שכתבתי לעצמי מה אני רוצה בלידה (שירים, אמא, ללדת טבעי) וב"ה כמעט כמעט הכל התממש.

הסיפוק שלי נובע מהרצון שלי ללדת בלי התערבויות, בלי משככי כאבים, ומהעובדה שה' סייע בידי ועזר לי להפגין את הכוחות ולהתמודד בשמחה עם הכאב.

תשאלו אותי שבוע אחרי- אני לא זוכרת את הלידה ככואבת, אני יודעת שצעקתי אבל לא זוכרת כאב אלא עוצמה. משהו עצום ששוטף אותך, אבל לא מדגיש סבל אלא כוח.

 

שנזכה לישועה השלמה ולביטול קללת ה"בעצב תלדי בנים"....

כל כך הזדהתי עם זה שאמרת שזה לא היה כאב אלא עוצמה!

גם אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר.

 

מזל טוב!!

איזו חוויה מיוחדת, כיף לך!
ומזדהה עם האמירה שזוכרים עוצמהולא כאב..

כל כך יפה שידעת מראש מה את בדיוק רוצה, והצלחת לעמוד באתגר שהצבת לעצמך!

ב"ה, שהכול הלך לפי התכנון!

ב"ה

היה תענוג לקרוא. הזכיר לי את הלידות שהיו לי, ברוך ה' (אם כי הגוף שלי התקדם יותר לאט עם הלידה).

 

ולגבי העוצמה- הזכיר לי את ההרגשה הזו, של ההתעלות מעבר לכוחות וליכולת.

 

הרבה מזל טוב, והרבה נחת!

גם לי היו 2 לידות ממש מרגשות,

אבל זה קשה להוריד את זה למילים....

ממש צריך כישרון...

יפה לך

לפרק ב'...כמעט לחצתי על שלח, ואז ראיתי את פרק ההמשך.

 

נשמע מדהים.

 

ואופס - אני רואה סיכום....

ויש לך כישרון כתיבה!

טוב שאת גרה קרוב לבית החולים....

כתבת מקסים.

צחקתי ובכיתי עם כל תיאור.

שכתבת שעבר התאריך מט סיון ??

 

שיהיה ברית בזמנה! הרבה נחת, יהודי, , ושיגדל לחסיד, ירא שמים ולמדן!!!

 

גידול קל  והחלמה מהירה!!

מקסים! וכל הכבוד לך!

איזו מודעות עצמית יש לך, שמחה שהצלחת לממש את מה שחפצת במהלך הלידה.
ובקשר למילוי הטפסים אחרי ירידת המים- בגלל זה חשוב להרשם לבית רפואה לפני הלידה, זה חוסך זמן יקר במיוחד בעת לחץ שכזו.
תגדלו אותו בנחת, מזל טוב!

שתזכו לגדלו בנחת  ובשמחה!(:

נהנתי לקרוא שיהיה הרבה נחת.

נהנתי לכתוב- בטח יותר ממה שנהנתן לקרוא (:

רציתי להגיב לכמה מהתגובות כאן-מ

א. אני לא טיפוס שמודע לעצמי כ"כ וגם בלידה לא הייתי כל הזמן בפוקוס, מה שעזר לי זה לתכנן מראש איך אני רוצה שהלידה תראה ולשתף את בעלי ואימי (ולתת משימות- אתה הולך להיות הדי'ג'יי....)

הדבר השני שעזר זה השליחות הטובות- המיילדות שנתנו לי הוראות ואת הדרך בעצם ללדת טבעי. 

ב. אני גרה 15-20 דק' נסיעה מהבית חולים....

 

 

ואני לא מהתאריך של ט סיוון....

קראתי פה הרבה, הגבתי מעט, ולא יצא לי לפתוח פה שום שרשור בהריון הזה, כמדומני....

רק הערה- משום מה שהייתי שם היה עומס מטורף כך שממש לא רוויתי נחת מהאשפוז, מהמולת האורחים או מהטיפול בתינוקיה (הנקתי מלא אבל ללא ביות). 

מקווה בשבילם שזה היה חד"פ, והכי חשוב שהלידה הייתה ברוכה

כל פעםם שהייתי שם היא היתה צפןפה ומלאה.

אבל נראה לי שזה כך ברוב, אם לא בכל התינוקיות. 

הרבה תינוקות יחד ושתי אחיות זה אף פעם לא יהיה טיפול צמוד אישי ורגוע.

אולי יוצא לה שיניים? כאב גרון?
אולי פצעים בפה?

או שיוצאים לה שיניים והיא סובלת בפה, לכן לא מעונינת להכניס כלום!!

ובדיוק עשינו בדיקת ברזל לטיפת חלב- 11.2

אולי זה פחות מאיים במצב של כאבים והיא תסכים.

 

לתבלין ציפורן טחון יש השפעה מאלחשת. אפשר לשים על האצבע שלך מעט, ולשפשף בעדינות את החניכיים, אולי אחרי זה היא תסכים.

 

אישית אני נעזרת בהומאופתיה כדי לשכך את כאבי בקיעת השיניים.

 

אבל גם אם לא הולך להאכיל מוצקים, אז בתקופות כאלו יותר הנקה או תמ"ל. אנחנו קוראים לתקופות האלו "חוזרים להרגיש כמו אחרי לידה". מניקה יותר פעמים ופנויה פחות, כמו אחרי לידה. 

לשתות היא חייבת. אולי ישירות מהספל.

 

אז היא לא אוכלת בכלל?

אם היא אוכלת פחות מכרגיל אבל אוכלת, זה סביר. אחרי הגל הזה של בקיעת השיניים הם משלימים את החסר ומפתחים תאבון.

אבל אם היא לא אוכלת בכלל, תתייעצי עם רופא.

 

אני יודעת שיש בעיה עם טיג'ל אבל במקרה של תינוק שמסרב לגמרי לאכול, זה יכול להיות הצלת חיים.

 

בכל אופן, כתבתי שיש הומאופתיה טובה לזה, כדאי להתעניין.

אני מציעה לא להלחץ כי זה עלול רק להחמיר את המצב...
תמשיכי להציע והיא תחליט אם היא רוצה...
אם לא תעשי מזה סיפור, זה יעבור מעצמו...
אבל אם היא תקלוט שאת לחוצה מזה, יכולה לעשות דווקא.
עברנו את זה עם כל הילדים.
ממליצה לתת לה אוכל רך וקר כמו מעדן, רסק פירות קר, אפילו אגלו,
זה מרגיע להם את החניכיים.
וכמובן להקפיד שהיא נראית חיונית ושותה מספיק.
אם היא לא נראית טוב, חשוב לבדוק אצל רופא...

בס"ד

 

חוסר ברזל גורם לחוסר תיאבון.

תנסו לתת לה 6 טיפות ביום (מה שגם ככה היא צריכה לקבל),

אצלי אחרי יומיים הכל היסטוריה.

הלכנו בתחילת תשיעי נראלי,

לי מאד עזר,הרגיע אותי לדעת לאן אני הולכת, כמו שכתבת, זה עוזר להתמודד עם מצבים חדשים, במיוחד שיש כל כך הרבה נעלמים בכל הסיטואציה אז מה שכן אפשר לדעת לפני- מומלץ!

 

מה עושים? יש מיילדת שמראה את הקבלה, לשם צריך לבוא כשאתם מגיעים לבי"ח,

אח"כ היא מסבירה בחדר לידה מה זה כל דבר, על האופציות, על התהליך וכו'..

 

אותי בעיקר הרגיע לראות שרגוע שם. דימיינתי מלא צרחות ולחץ וממש לא ככה. זה ממש הרגיע אותי..

ממליצה לך ללכת במיוחד לאור מה שכתבת בשורה האחרונה..

 

 

הלכנו כשהיה לשנינו זמן בערך בחודש שישי. לדעתי אפשר גם יותר מאוחר..

לי זה היה טוב, ראיתי איפה הקבלה איך חדרי הלידה נראים איך חדרי האשפוז נראים.

הם גם מסבירים על תהליך הקבלה, מה יש בחדרים.

ידעתי לקראת מה הולכים. כשהייתי צריכה להגיע ידענו בדיוק לאיפה וכו'.

 

אני ממליצה כן ללכת כי כמו שאמרת זה עוזר להתמודד עם המצב.

אני הלכתי עם בעלי וזה היה לי חשוב שהוא יהיה שותף, זה כיף לעשות סיבוב עם הבעל ולהפנים את מה שבעז"ה מצפה לנו.

 

 

 

 

 

 

לדעת לאן הולכים - רק חסר בלחץ ובכאב עם צירים להתחיל לחפש.
והיא גם הסבירה הרבה על הלידה והאפשרויות.

הלכתי עם בעלי, כמעט כולם היו זוגות, גם חרדים. אין בעיה לגברים.

כמה משמעותי אם הלידה בשבת

ללכת לבית חולים שיותר קרוב לקרובי משפחה שבעלי יוכל לישון אצלם נורמלי?

 

מישהי מכירה את ההבדל בין ביקור חולים לשערי צדק?

הבנתי שהם עכשיו שלוחה של שע"צ.

בעיקר מבחינת הצוות והמענה הרפואי

בדקתי שניים ופשוט הרגשתי שזה לא זה
אחכ החלטנו עין כרם בלי לראות (לא היה לנו כח) ובסוף קרובת משפחה ילדה שם וזכינו לסיור פרטי ממכרה וזה היה חשוב מאוד
ככה ידענו לאן לבוא ואיזה חדר ואביזרים לבקש מה יש ומה אין
בקשר לשבת פחות ממליצה עין כרם בשבת, בשאר השבוע מאוד

אני כבר לא זוכרת אז הכי טוב זה לבדוק באתר אינטרנט של בתי החולים.

יש ימים ושעות קבועים. תראי באתר..

יש ארגון שכחתי את שמו.

לא מסוכן לפי מה שאני זוכרת.

מאיפה זה בא אני לא זוכרת ולא רוצה להטעות..
לפעמים זה מתפוצץ ואז יש דימום. (ואת זה אני מכירה.) אז משחררים למנוחה ואח"כ הכל בסדר.

זה בסדר. היה לי דימום בשבוע 8 שעבר ב"ה.
אבל תצטרכי לשמור על עצמך יותר, לנוח ולשמור על עצמך. וחשוב שזה לא יגדל...

בשבוע 4... היה דימום רציני והמטומה ברחם.

הבנתי שזה נפוץ...ולרוב מתמוסס לבד.

לי ההנחיה היתה לנוח כמה שיותר. לשתות הרבה. לעקוב..ולהמנע מיחסים במשך שבועיים-שלושה.
ב''ה אחרי שבוע כבר נעלם הכל.

שמעתי סיפורים על כאלו עם המטומה גם למשך תקופה ארוכה.
באמת מנוחה חשובה.
תקחי גם ויטמנים מחזקים.

בעז''ה יהיה בסדר!!!

למשל בעזרת "מוח אחד," זה ממש יכול לעזור!!

אצלי הלידה הראשונה הייתה טראומטית.

הייתי בכמה טיפולים של מח -אחד אצל מטפלת מעולה, וב"ה הלידה השנייה הייתה 10!

מח-אחד עוזר גם להתאושש מהחוויות הקשות שקשורות להיריון ולאחרי הלידה.

 

אלייך הפותחת, אני מאמינה שאת בעצם כן רוצה עוד ילד, רק לא בטוחה ביכולת שלך לתפקד עם כל מה שזה כולל.

מח-אחד, יכול לעזור לך להחזיר לעצמך את הביטחון.

אני מאמינה שישנן עוד שיטות טיפול טובות, רק שלא התנסיתי בהן. אם את לא מתחברת למח-אחד, שווה לבדוק שיטה אחרת.

אם את לא באמת רוצה את לא חייבת. 

בעז"ה יבוא יום שתרצי, ותרגישי מסוגלת.

 

 

עושים וכדאי רק אז כי הילד בשל אז. קודם הוא לא בשל ויצטרכו לשים אותו במעקב/ בפגיה.

 

בהצלחה יקרה!

 

מה זה אינטרסיד? אשמח לשמוע על כך??

מעון יש פלוס שאת יכולה להפתיע ולבוא מתי שאת רוצה לראות את הילד. בנוסף המטפלת במעוו באה לעבוד ונמצאת נטו עם הילדים ויש עליה פיקוח לעומת מטפלת פרטית שיכולה לעשות כביסות לנקות את הבית תוך כדי הטיפול בילד.. אך ברור שמטפלת פרטית יכולה לתת יחס יותר אישי לילד..כי מעון זה הרבה ילדים וממש רועש ..אני אישית שמתי השנה אצל מטפלת פרטית ולשנה הבאה רשמתי אותו למעון...לא התחברתי למטפלת בבית

ושנה הבאה בעזרת ה' במעון כי בגיל הזה הם יותר קטנים וצריכים יותר השקט ופחות גיוריים (מקווה שאני צודקת...?)

אבל פתאום אני חוששת שאולי אני עושה טעות ועדיף מעון, הבנתי ששם הם מתפתחים יותר טוב...

 

אוף. בלבול.

תשימי אצלה .. כי כשהם קטנים באמת עדיף יחס אישי ומקום שקט יותר ממעון.. אבל רק אם זה משהי שאת ממש רגועה לשים אצלה... אגב בשנה שהבן שלי היה אצל מטפלת פרטית הוא ממש התפתח..אפילו חברותי ומדבר יותר מאחיין שלי שהיה במעון.. אני לא שמה גם השנה אצל אותה מטפלת כי היה לי קשה ממש שאני לא יכולה בכל רגע שבאלי פשוט לפתוח את הדלת ולראות את הילד... וגם היא לא נתנה בכלל להכנס אליה לבית כי בעלה ממש דוס ולא התאים לו שהסתובבו נשים בבית..השארתי בכל זאת את הילד שם כי הוא ממש קפץ עליה כל בוקר ואהב אותה ממש.

מה זה מתפתחים יותר טוב?

יכול להיות שבמעון הוא יתחיל לזחול יותר מהר אבל זה לא יותר טוב ובטח לא אומר כלום.

זה לא אומר שהוא יהיה יותר חכם, או יותר "מפותח".

הוא סך הכל אולי יעשה דברים יותר מהר, וזה לאו דווקא משהוא טוב. 

ואגב, אני גם לא בטוחה שזה נכון שבמעון מתפתחים יותר מהר..

 

בעיני הרבה יותר חשוב, בעיקר לפני גיל שנה, שילד יקבל בעיקר המון חום ואהבה!

אם את מצאת מטפלת שאת יודעת שהיא תספק לו את זה אז זה בהחלט עדיף!

 

ואגב, גם לגבי חברה - עד גיל שנתיים פלוס תינוקות לא צריכים חברה, הם עוד לא יודעים ליצור קשרים.

הם יכולים אולי לזהות את מי שנמצא איתם הרבה, אולי נעים להם עם תינוקות אחרים שמוכרים להם, אבל אין להם צורך לחברה.

הדבר היחיד שה"חברה" מספקת לתינוק בגיל הזה הוא עניין, שלא משעמם להם, בדיוק כמו משחק או טיול.

 

 

אם אין הבדל בין המטפלות אז ברור שעדיף מטפלת בבית

דבר ראשון לאיזה גיל? 

דבר שני- יש מקומות שבהם המעונות מעולים, ויש מקומות שלא. 

 

יתרונות של מטפלת- את יודעת מי היא ואת בוחרת אותה, במעון לא תמיד את בוחרת ולפעמים יש תחלופה גבוהה. 
אצל מטפלת- יש מספר נמוך יותר של ילדים. במעון יש לפעמים מספר גבוה והרבה ילדים באותו חדר.
יחס לתינוק- זה תלוי מטפלת...
גם אצל מטפלת יש חברה בד"כ, אלא אם כן את מדברת על מטפלת פרטית לגמרי. 

מעון- יש אפשרות לקבל הנחת תמ"ת, מטפלת בד"כ יותר יקר.
חופשות- מטפלת הרבה פעמים הולכת לפי משרד החינוך, זה אומר המון חופשים.

את צריכה הזנה? תבררי איפה יש ומה מתאים לך. 

צהרון ושעת קבלה בבוקר

 

 

מבחינתי הדבר הכי חשוב זה האופי של המטפלת, מישהי שאני סומכת עליה שתאהב את הילד ותטפל בו טוב.
לכן הלכתי לפרטי, מכיון שבמעון אצלנו אי אפשר לדעת על מי נופלים, יש גם תלונות והרבה החלפות . 

שבעז"ה נצליח למצוא את הטוב ביותר עבור ילדינו!

זה יותר קרוב לאמא מגננת וגם יש לה יותר אפשרות טכנית למלא את הדרישות שלך.

לא יודעת לגבי המעבר מהסרזט, רוב הסיכויים שאת מוגנת.
את אמורה לקבל מחזור בארבעת הימים שבהם יש כדורי פלצבו, כלומר בלי כלום. יכול לקחת למחזור כמה ימים להגיע. אחרי כמה חודשים תראי כמה זמן לוקח לו להגיע אצלך, זה רלוונטי לזמן פרישה.

יש גלולות שאפשר לחבר בהן חבילות, תשאלי את הרופא לגבי המינס. זה פשוט יכול לחסוך מחזורים..

לי המינס לא היה כ"כ טוב, לא עזר לאקנה ואולי השפיע לרעה על מצב הרוח. הוא נחשב טוב כי ההורמונים בו במינון נמוך, אבל אם לא יהיה לך טוב אחרי חודשיים תעברי לגלולות רגילות. ישןגם מחקרים שמראים שאין לגלולות כאלה יתרון.

ולא הבנתי לאיזה כדורים אין ייתרון?

ותודה!

בהתחלה חשבו שזה מאד טוב כי כדאי להשיג מניעה עם כמה שפחות הורמונים, אבל עד כמה שאני יודעת ישנם מחקרים שמראים שאין לזה באמת יתרון.

הגלולות הרגילות הן עם 20-30 מק"ג אסטרוגן אאל"ט (איזשהו תחליף סינטטי שלו, שונה מגלולה לגלולה).
המינס עם 15 מק"ג.

זה מה שאני זוכרת ממה שקראתי פעם, אם את רוצה לדעת יותר תחפשי בגוגל..

גלולות רגילות: מיקרודיול, יסמין, אורתוציקלן וכו'. דברים שקיימים כבר הרבה שנים.

שנאמר "אשרי העם שככה לו".

כזה דבר מהטעות שלי

חח

הרבהה זמן לא צחקתי כך.....קק

לא לוקחים ציטוטק.

 

נותנים לגוף ולזמן לעשות את שלהם.

שבועיים ויום נחשבים מוקדם יחסית להיטהרות.

 

קחי את הזמן. 

נשארו לי קרישי דם שלא יצאו,

וקיבלתי ציטוטק (פעם אחת)

 

השאלה אם זה המצב עכשיו?

אז לכי להיבדק.

ובטבור תנקי לו כל החלפה עם אלכוהול

זה שלב מאוד מוקדם מכדי לקבוע שנשאר משהו ברחם,

אבל אם יש לך נסיון עם זה, אולי כדאי להיבדק ולקבל ציטוטק.

 

באיזה שלב אחרי לידה שעברה קיבלת ציטוטק ?

 

לי עוד העה ממש דימום בשלב כזה וגם אחרי

מה שאת מתארת זה לא קרישי דם משמעותיים..נשמע תקין לגמרי.

חכי ותראי..

ולגבי החבל טבור- כן זה תקין. תקפידי לנקות.זה יעבור

עד שהמקום מתייבש לגמרי

הוא נולד כבר או שמדובר על הערכת משקל? כי בהערכה נדיר שמדייקים.
בנוסף תלוי באיזה שבוע הוא נולד.

שלי נולד מעט יותר מזה אבל בזמן ולכן המוהל מל אותו בזמן.
הוא אמר שאם הוא היה נולד מוקדם הוא היה מחכה. (והוא גם ראה אותו קודם.)

נולדו :

 

אחד בשבוע 36 משקל 2,660 - ברית בזמן.

 

השני בשבוע 38 משקל 2,405 - הברית נדחה בשבועיים וחצי עד שהתינוק עלה ל2,500.

והעדיפו לחכות שיגדלו .שבוע אחרי זה היה ברית ושנהם היו במשקלים יפים ואז עשו ברית.בהצלחה!

ובברית היה 2.200, נולד בשבוע 35 והרופא ילדים ראה אותו ואישר שאין ענין לחכות עם הברית. ב"ה היום שובבי בן כמעט 4

חיכינו חודש עד הברית שיגיעו ל3 קילו.
הרופא אמר לא לעשות לפני.

בזמן הברית הוא שקל קצת יותר מ-2.100. התייעצנו עם שלושה מוהלים וכולם ענו לנו ש:

א. אם הילד נולד כך לא בגלל סיבה בעייתית (גם הגדולה שלנו נולדה כך, אפילו קצת יותר קטנה. זה פשוט גנטי אצלנו. תימנים קטנים...) אז זה כאילו נורמלי. לא בנורמות של העולם אבל כן בנורמות המשפחתיות והנסיבתיות.

ב. אם  בכל יום מאז שהילד מפסיק לרדת במשקל הוא עולה בין 20 ל-40 גרם זה מעיד על כך שהכל תקין.

 

שקשקתי מפחד וממש רציתי שיגידו לי לדחות, אבל כל המוהלים אמרו שזה בסדר מעניין לציין שאחד המוהלים היה צמח הירשפלד - מוהל מצויין ואחראי, והשני היה ד"ר סודי נמיר. מה שכן, ד"ר הרשפלד המליץ לנו שבכ"ז רופא יאשר לנו. (לכן פנינו גם לד"ר סודי.

 

נפלאות דרכי ה' - מסתבר שביום השמיני ללידה יש לאדם הכי הרבה גורמי קרישה בדם ממה שיהיה לו בכל ימי חייו.

 

היתה ברית מדהימה והקטנטן היה גיבור, אפילו ש(ואל תקראו לרשויות הרווחה........) מרוב בלבול של יולדת לא נתתי לו לפני הברית את משכך הכאבים שתכננתי לתת לו. 

אלא (סליחה על התיאור) מקו החזיה..
ומקרינים גם לגב תחתון ולרגליים.
ואני לא מרגישה צריבה בשתן, אז לא נראה לי שיש לי דלקת..

שתית מספיק לאחרונה? כי התקשות הבטן נובעת מחוסר שתיה, בטח בימים חמים כאלה.
לגבי כאבי הגב את פעילה מספיק גופנית או כל היום שוכבת במיטה/יושבת על כיסא בלי לזוז? לפעמים לחוסר פעילות גופנית יש השפעה גדולה על כאבים במהלך ההריון.

שימי לב לזה, לפעמים טיפה תנועה ושתיה יכולים לעשות את כל ההבדל.

נדבר עם הרופא ובע"ה הכל יהיה בסדר..

פשוט חשבתי שזה משהו מוכר וידוע, זה הריון ראשון ועדיין אנחנו לא מבינים מה נורמאלי ומה פחות..

גם אני סובלת מזה, זה קורה לי הרבה כשאני עומדת הרבה על הרגליים או שוטפת את הרצפה או שמתכופפת הרבה.. אבל לי כן עוזר הרבה עיסויים ולנוח השכיבה על הגב..

היה חשש שלא יהיו צירים מוקדמים..
עשו לי מוניטור ואולטרסאונד והכל היה בסדר פרט לזה ששוב השיליה נמוכה מאוד (כמעט פתח)..

השאירו אותי למנוחה עד סוף שבוע..
מסתבר שכדאי לבדוק :/

ומה שניתן כדי להפחית זה לא לשתות יחד עם אוכל רק כעבור שעה!

אני מניקה שנתיים שלוש כל תינוק.

 

ממה שראיתי בסביבות החודשים האלה (גג 8-9, היו לי גם לא אכלנים ובררנים עד אימה) ההנקה כבר לא מספיקה.

 

אני זרמתי עם התינוקות והתחלתי מוצקים רק כשבאמת היתה דרישה שלהם - גם כי התעניינו במה שאנחנו כמשפחה אכלנו סביבם וגם כי ראיתי שאני לא עומדת בביקוש למרות שאני בוגרת של מספר לא מבוטל של קפיצות גדילה...

 

כמובן שכשהצמיחו שיניים או היו חולים הם חזרו להסתמך יותר על הנקה ופחות על אוכל מוצק.

ורק אח"כ התחיל לאכול מוצקים.

ב"ה תינוק שמנמן ומפותח.

מדובר על הנקה

היא לא האם האמיתי נכון?
כלומר עפי ההלכה כן כי היא ילדה אותו
אבל הביצית לא שלה.. נכון?
אחרת איך זה הגיוני?

אבל היום ניתן להקפיא ביציות..

יש דעות לכאן ולכאן, וזה נושא בעייתי מאד.

שמעתי שיש דעות לכאן ולכאן.
אבל להלכה האקט של הלידה הוא זה שקובע ולא מקור הביצית.
כל למשל מי שרוצה לעשות פונדקאות יעשה זאת עם אישה רווקה.
כי באישה נשואה יש בעיה של אשת איש.
עד כה מה שידוע לי.
הנושא האמת מרתק.
כך שאם יש למישהו מאמר הלכתי של רב מוסמך אשמח לקרוא...

ואילו שתי דעות מי האמא-

בעלת הביצית או נושאת ההריון.

או על תרומת ביצית מגויה, לא זוכרת. זה עניין מורכב מאד ואין פסק יחיד שמקובל על כולם.

אישה חרדית מבני ברק זה שלה ושל בעלה!

על פניו הביצית לא שלה (כמו שאמרה הירושלמית ל25 שנים לא הקפיאו ביציות וגם לא לפני 20...) ואין שום מצווה להאמין

 

שקרה נס ונהיו לה ביציות, זה נס גלוי לגמרי. כל אשה שעוברת את גיל הפוריות אין לה ביציות ואין בינתים כל דרך רפואית

 

להחיות/להחזיר אותן! תאמיני לי שזה נס גדול גם ככה, שאשה בגיל כזה הצליחה להחזיק ברחמה תינוק תשעה חודשים וללדת אותו חי ובריא!

לאותה משפחה נולדה תינוקת נוספת מביציות שהוקפאו - כיום בת 23.

 

אני לא מבינה בזה הרבה אבל בוודאות לגבי המשפחה שאני מדברת עליה, ההפריה היא מהבעל ואישתו.

או לא ממש עוברים אבל ביציות מופרות.
וזה באמת קיים כבר הרבה שנים אז יכול להיות שהילד שלהם לגמרי ופשוט חיכה שיפשירו אותו..

החידוש בשנים האחרונות הוא הקפאת ביציות לא מופרות, כשלאישה עוד אין בן זוג והיא רוצה לשמר פוריות.

הזוג הנ"ל, מעניין מה הסיבה שגרמה להם להרות ככ מאוחר, הרי היו להם את העוברים האלה הקפואים שנים רבות.

נראה לך שלזוג יש עוברים מוקפאים והם מחכים 25 שנה כדי להחזיר אותם??

כי מוזר לי שרב חרדי אישר תרומת ביצית

דיברו בתקשורת = הזוג הגיע מאוקראינה בהריון.

 

העיקר שיחיו חיים ארוכים ויגדלו את הילד בשמחה ובבריאות. זה מה שכולנו צריכים להתפלל בשבילו.

ויש חרדים שזקוקים לתרומת ביצית, או  זרע... שתי האפשרויות לא הכי טובות  מבחינה הלכתית, אבל יש להן היתרים. מכירה מישהי שעובדת במעבדת פיריון ומכירה המון זוגות שעוברים תהליך של הפריה כולל מתרומה, וביניהם גם חרדים, זאת הסיבה אגב שעושים זאת באוקראינה שם התהליך קל יותר למי שמקבלת תרומה.

מעניין, אז בעצם התינוק הזה בן 25

כשאומרים ילדי מבחנה,הכוונה לילדים שנולדו להורים שעברו הפריה חוץ גופית,שבעצם שאבו מהאמא את הביציות,האבא נתן זרע והקפיאו אותם ואז זה הוכנס לגוף האישה והיא נהיתה בהריון.

תרומת ביצית,כשלאמא אין ביציות טובות,היא לוקחת מתורמת.
תרומת זרע,כשלאבא אין זרע טוב הוא לוקח תרומה.
2 התרומות נעשות רק באישור מרב

והיה מקרה שעובר סבר במקפיא 18 שנה

וכמו שאת אומרת מקרה שעובר שרד 18 שנה הוא מקרה נדיר כ"כ עד שהוא תועד בספרות המקצועית.

 

לכן קשה עד בלתי אפשרי להאמין (וגם אין כל חובה או מצווה) שהתינוק הוא שלה גנטית, כי עובר לא היה שורד כ"כ הרבה שנים.

 

אגב, שמעתי גם שמעתי על רבנים חרדים שהתירו תרומת ביצית. אגב, לפי ההלכה רוב הדעות הן שהאם הביולוגית היא האם שנושאת את הילד ברחמה ויולדת אותו. פוסקים שהחמירו אמרו שאם הילד מתרומת ביצית של גויה הוא צריך לעבור גיור לחומרה.

הסיכוי לשאוב ביציות אחרי גיל 45 הוא אפסי. ובמיוחד אצל אישה שכנראה גם ככה לא הייתה יותר מדי פוריה...
ועל פי מה שידוע לי כמעט לכל הדעות אין בעיה עם תרומת ביציות/זרעונים מגויים בחו"ל.

הריון בגיל הזה, מבין את גודל הנס! 

 

ב"ה, שיזכו לגדלו בבריאות איתנה באריכות ימים!

יחד עם הברכה שיש ביכולות החדשות של הרפואה יש תמיד השלכות נוספות- ולא כולן חיוביות...

כששמעתי על זה דבר ראשון הגבתי בזעזוע מהרעיון של אמהות בגיל כזה מבוגר- מבחינת הקושי הפיזי של גידול הילד, ומהחשש של הורים מתבגרים מזדקנים ואף- חולים/ הולכים לעולמם כשהילד כ"כ צעיר.

כמובן, זה תגבוי כל פעם ששומעים על מקרה כזה,

מאחלת להורים הטריים אורך ימים ונחת מצאצאיהם...

הילדים מבאים חיות וכח לעולם ה יתן להם כח ואריכות ימים לגדל את ילדם
והשאר מה הדאגה ה ידאג להם העיקר שהם לא ערערעיים
...ויוסיפו שנו חיים.....

וחבל שמגישים את זה כנס ומשלים את הנשים.

חבל שבמקום זה לא  מספרים שטיפולי IVF מצליחים רק בכ-15% מהמקרים (כן, היום כבר רק 15, זה ירד, כי גיל הפונות עלה...)וכמה מהדורי גיהינום עוברות נשים עד שמצליחות - או לא מצליחות. וכמה תופעות לוואי יש להן עד סוף חייהן...

זה ממש יפחיד את מי שצריכה לעשות IVF

(ויש כאלה שמתחילות בגיל צעיר כמוני. ויש לי ברוך ה' 3 ילדים כולם מטיפולים שונים של החזרת עוברים מוקפאים, ואני בטיפולים עכשיו לעוד בעז"ה. מנשים צעירות שאני מכירה מסביבי אני יודעת שהסטטיסטיקות הרבה יותר טובות)

ולמה את מדברת על תופעות לוואי אחר כך? אני לא אומרת שהטיפולים קלים, ויש תופעות לוואי, אבל אני לא מכירה כאלה שסובלות מתופעות לוואי אחרי שהפסיקו את הטיפולים. סה"כ נותנים הורמונים טבעיים, אומנם בכמויות מאוד גבוהות, אך בררתי ובדקתי לגבי תופעות לוואי אחר כך ולפחות לפי מה שאני יודעת, אין הוכחות לכך (יכול להיות שיש אצל נשים שעוברות טיפולים בגיל מאוד מבוגר, שלא מתאימים ליכולות הגוף שלהן... לא יודעת..)

 

נגד כל מה שהוא לא טבעי.
נו שוין, פעם היו מתים צעירים מכל שטות ולהרבה זוגות לא היו ילדים.

ללכת מן העולם צבלי שיזכו בילדים?
זה הרי מטופש!
כל כך הרבה ילדים נולדים בזכות הטיפולים האלה!

זכותה המלאה .אך יש דרכים הרבה יותר
מכבדות להביע את דעתה המושכלת ללא שלילה על סף את הדעה האחרת שנוגדת בתכלית את גישתה ..

על הקרם אלסטן-elasten מוכרים רק בתוך הבית מרקחת בסופר פארם.
תכלת לבן יעל בטירוףףףף כי מכיל חומרים פעילים ולא רק תמציות שמנים

רוב השאלות פה לגבי ויב"ק הם אחרי ניתוח אחד ומקסימום 2.

 

בכל אופן שווה לך להתייעץ עם ד"ר אילן הלוי שהוא מומחה ללידות ויב"ק 1 ו 2.

 

בהצלחה!

נורא קשה לי הרעיון ללדת בניתוח יש ילדים המצפים לי בבית ואין כמעט שום עזרה זה פשוט קשה!!

 

לחזור הביתה מותשת עייפה וכאבים. לקום ל(עובר אינני יודעת מה זה עוד ) ועוד לתפקד בבית רגיל ולהתייחס לגדולים שגם הם

 

עוד פצפונים ממש לא מנחם...........!!!!

 

מה עושים????איך שורדים???

מכניסים לראש שאישה אחרי לידה- ועל אחת כמה וכמה אחרי ניתוח,

מוכרחה מנוחה. נקודה.

 

וזה אומר התארגנות מראש של הכנת ארוחות או קניית מזון מוכן, מציאת מטפלת/ עוזרת /שמרטפית- מה שלא יהיה,

שליחה של האמא לשבוע לפחות  לבית החלמה/ מקום אחר לנוח.

 

אני מודעת לזה שהכל יקר-

אבל החיים יקרים.

והבריאות שלך יקרה.

והילדים שלך צריכים אמא. חזקה. בריאה. עם כח.

 

כשיש פיצוץ בצנרת/ מכונת כביסה שקרסה/ מנוע שהלך באוטו-

מוציאים אלפי שקלים לתיקון , ולא אומרים אין כסף.

 

אמא בריאה בבית זה גם צורך דחוף ובסיסי,

רק שלא מתיחסים לזה ככה.

 

בטוחים שאמא תחזור אחרי לידה ואיכשהו יהיה בסדר.

אבל זה לא.

 

רק כשתכניסי לעצמך לראש שאת אחרי ניתוח ואת חייבת לנוח בכל מחיר-

תעשי סדרי עדיפויות שונים ותוכלי.

יש לי שמונה ילדים, אבל אחרי כל לידה אני לוקחת את המנוחה שלי, ויתהפך העולם.

אם אני אקרוס חלילה- הבית והילדים ישלמו מחיר הרבה יותר יקר ולטווח ארוך הרבה יותר.

מכונת כביסה ומייבש עם קיבולת גדולה, לשכוח מגיהוץ ולהזמין ביביסיטר לכמה שעות במשך שבועיים

ותדברי עם בעלך- אם הוא היה עובר ניתוח אף אחד לא היה מצפה ממנו לחזור לפעילות פיזית כמה ימים אחרי ניתוח

רופא פרטי לוקח 15000 שקל בערך, אם העניין הוא עזרה אז בסכום הזה אפשר להזמין הרבה עזרה

 

 

 

 

אבל זו ממש ממש ממש לא סיבה ללדת רגיל עם סיכון כל כך גדול! שלא לדבר על זה שבמצבך בלידה רגילה יש יותר סיכוי שתגמרי בטיפול נמרץ יותר מאשר בניתוח.

 

הלו!!! מדובר על חיים! שלך ושל העובר!! ואם חס חס  חס וחלילה יקרה משהו תצליחי לחיות עם זה?

 

ואין ברירה אלא לתפקד במינימום שבמינימום:

 

כלים-ח"פ.

 

אוכל- קנוי או הכי פשוט ומינימליסטי שניתן (ולבקש ממשפחה, שכנות וחברות לבשל- זו לא בושה. כולם שמחים לעזור).

 

ילדים- שכנה צעירה או בייביסיטר להוציא בצהריים מהבית שתוכלי לישון (לא לסדר ולכבס!)

 

כביסה- לפני הלידה תכיני 2 סטים של בגדים תואמים לכל ילד שאפשר להלביש ותלמדי את בעלך לכבס בתוכנית הכי פשוטה וקלה לתפעול.

 

לא נראה לי שתרצי להתמוטט בבית אחר כך ואז כולם יסבלו פי כמה וכמה.

 

ואת לא חייבת לענות אבל שאלה בסיסית- איפה בעלך בכל הסיפור? הוא אמור להבין שאישה אחרי לידה ועוד ניתוח זו חולה שיש בה סכנה.  ובמיוחד לאור זה שזה לא הניתוח הראשון.

אחרי שני ניתוחים מאד חוששים מהידבקויות בחלל הבטן ולכן מעדיפים לא לקחת סיכון, לא מבינה בזה יותר לעומק רק אומרת את מה שהסבירו לי השבוע.
אני חושבת שהבריאות הנפשית והאישית שלך הרבה יותר חשובה ואת חייבת לדאוג לעצמך!!! תקראי שוב ושוב את מה ש-mp3 כתבה לך ותפעלי בהתאם.

אמא שלי בדיוק שבוע שעבר סיפרה לי על אישה שהתעקשה ללדת רגיל ונפטר לה התינוק בגלל קרע ברחם

ומציעה להתארגן נכון על עזרה לאחר הלידה.

 

נניח שהיו אומרים לך שאת תוכלי ללדת בלידה רגילה אבל עם רופא פרטי- העלות של זה היא סביב 10,000-15,000.

בהרבה פחות מזה תוכלי לרכוש לך עזרה לאחר הלידה, קנית אוכל מוכן, ימי חופש לבעלך וכמובן עוזרת או מטפלת שתבוא לביתך לסייע עם הילדים ועבודות הבית.

תודה רבה לכל המנסות לעזור!!

תנסי להתארגן ככל יכולתך ולגייס תמיכה בלי בושה מהסביבה!!! לפחות לשבועיים. במילא שבוע תהיי מאושפזת. (או קצת פחות)

וגם אחכ - בשביל זה יש חד פעמי, מייבש, אוכל מוכן או ג'אנק פוד. זה בדיוק הזמן לכל זה.

 

שתהיה בעזרת ה' בעיתו ובזמנו,
לידה תקינה, בריאה
שתחזרו הביתה בידיים מלאות בע"ה.

ה' יתן לך כוחות ברגע המיוחל יקירה
הסירי דאגה מלבך
הכל יהיה בסדר בעזרתו^.

באחד ההריונות היתי מטופלת בהריון בסיכון גבוהה .יחד איתי היתה אישה הרה אחרי שני ניתוחים בין התורים היינו משוחחות .היא שיתפה בין היתר וסיפרה לי שהלידה /הניתוח האחרון היה לפני תשע שנים .לשאלתי מה מנבאים הרופאים ענתה כי הם בכיוון שלא ל.קחת סיכון ולנתח אותה ....
אחרי שנתיים בערך נפגשנו במקרה באיזה מקום זכרתי אותה ואת המקרה ולשאלתי נו איך היתה הלידה הופתעתי והוכתי תדהמה היא סיפרה שהתינוקת נולדה בלידה טבעית היא הוסיפה שהיא ממש הופתעה ולא ציפתה שמהכאבים שהיו לה תתפתח לידה בה' ילדה מתוקה והיא מרגישה טוב
אין להסיק שום מסקנה מהסיפור כמובן למקרה
הנל
פותחת יקרה .אני במצבך אני אחרי שני ניתוחים ומאחלת לך שתהי לך לידה קלה ובריאה עם ידיים מלאות .ממליצה לך אחרי הלידה ללכת לאיזה בית יולדות \ החלמה לנוח שם .הבית לא בורח הבעל יסתדר העיקר שתחזרי בריאה גופנית ונפשית

מה לדבר על לידה רגילה .אני אופטימית עלייך ועליי(שאזכה להריון)יש סיכויים ללידה טבעית. אבל שאני מבינה שאת נותחת כבר שלוש פעמים לא נותר לי אלא להציע לך להירשם בצורה מסודרת לניתוח שיעבור בקלות

בת 10 חודשים
בבוקר פרי - בדר"כ אבטיח או מלון
ולפני או אחרי שייק ירוק (בננה, תמר, חסה, כוסברה בדרך כלל)
בצהריים מלפפון, טחינה אם היא רוצה
לפני השינה בדר"כ מרק עם כל הירקות (בטטה גזר תפו"א קישוא בטטה - מה שיש) ועם עדשים כתומות/ירוקות מונבטות.
בין לבין פירות אם היא רוצה (בננה, נקטרינה, תמר. ..)
השאר הנקה.
משתדלת מאוד על תפריט טבעוני

בכל הגילאים...

זה נותן אנרגיה זמינה על הבוקר.

אני גם נתתי פרי- אגס, תמר וכד'. ובחורף- גם דייסת קוואקר עם פרי מרוסק

אפשר טחינה (אפילו גולמית), אבוקדו, גבינה, חומוס, חמאת בוטנים (בלי סוכר), סילאן (בלי סוכר) ועוד..

אם לא לחם אז פרי ולפעמים מעדן (אפשר מעדן בלי סוכר ולהוסיף תמר מעוך).

(היו לי ילדים שבגיל הזה כבר אכלו המון אז הייתי מביאה גם לחם וגם פרי/מעדן)

 

בצהרים - מרק טחון עם ירקות ועוף, קציצה רכה, ירקות מבושלים חתוכים, ספגטי/פסטה חתוך קטן עם רוטב בלונז..

 

ארוחת ביניים - פרי. (בננה זה הכי קל..)

 

ערב - ביצה - חביתה/מקושקשת/קשה, לחם עם ממרח, אם הוא מסתדר עם זה כבר אז גם מלפפון ועגבניה.

 

שאני מביאה לו לחם עם טחינה והרופאה (שלא הייתה נחמדה...) זלזלה בזה. אמרה לי להביא לו גבינה/גמדים.
נשמע לכם?
ואיך הוא אמור לשבוע מזה?

מי שמביאה פירות, איך אתן מביאות בצורה לא מסוכנת?
(חוץ מזה שאין לנו כאן כ''כ פירות בהכשר שמיטה שאנחנו אוכלים...)

בצהריים אני מביאה לו מרק ירקות-עוף טחון עם אורז, ובערב דייסה בכפית.
ביניים אם צריך - גרבר.

במה להעשיר לו את התפריט? ועדיף דברים משמינים...

בטוח הרבה יותר טוב ממעדן!

 

פירות - למעוך במזלג/לרסק בבלנדר/לגרד בפומפיה.

 

לדעתי התפריט מצוין!

את יכולה להוסיף בערב - חביתה, אם הוא מסתדר אפשר גם ירקות חתוכים קטן (אולי בעצם הוא עדיין קטן לזה, אבל בהמשך אפשר), אפשר גם גבינה או קוטג'.

 

למה את צריכה דברים משמינים??

תאמיני לי את המעדנים הוא יגלה לבד 

אולי כתוספת הייתי נותנת אחרי הלחם לבן או גבינה אם הוא רוצה סתם בשביל הסידן או שאם הוא נשאר רעב

 

מכל גמדים או מוצר חלב אחר. ..

תעשי תזכורת קבועה בנייד, עם נודניק כמובן.

לבטל את הנודניק רק אחרי נטילת הגלולה, ולא דקה לפני שאת לוקחת, כי בדקה הזו משהו יכול להשתבש.

באופן אישי זו כבר פעם שניה שאני משתמשת ומניקה תוך כדי, אבל זה עלול לפגוע בהנקה.

אנחנו שאלנו רב לפני, רק לתשומת לבך,

הגלולות עשו לי דכאון מטורף, ודכאון מיני במיוחד. שימי לב אם את מחליטה על גלולות - 

אם קורה לך דיכוי חשק טוטאלי, זה עלול להיות בגלל זה. (בנוסף לכל המצב כמובן, אבל עם ובלי - שתי עולמות, אצלי לפחות.)

המירנה לא ידידותית בלשון המעטה,

נובה טי ממש בסדר.

 

מסוג מונה ליזה.
תחתונים צבעוניות ולא להסתכל בניגוב,
לשאול לגבי הבדיקות אולי אפשר פחות...
בקיצור לא התחרטתי לשניה על ההתקן.
אין הורמונים ואין תזכורות.

אם מותר לך לעשות, היא תסביר לך איך בדיוק.

זה שריר שעובר במאונך באמצע הבטן והרבה פעמים נפתח בהריון. תחזיקי את שרירי הבטן ותנסי להכניס את האצבעות קצת מעל או מתחת לטבור. אם את מצליחה להכניס יותר מ2 אצבעות אל תעשי כפיפות בטן בלי לקבל הנחיה מרופא/פיזיותרפיסטית.

 

נניח שאת עושה תרגילים בשכיבה, אחרי כיווץ רצפת האגן תמשיכי עם כיווץ שרירי הבטן הרוחביים למטה.
הפיזיותרפיסטית שלי הוסיפה לי הרמה קטנה מאד של הראש.
שימי לב שהבטן נשארת שטוחה, אם ההרמה מרימה לך את הבטן זמן שהרמת את הראש יותר מדי ואת עלולה לפגוע בשריר הבטן החדר כמו שהסבירה פרת משה.

ובקיצור, תדברי עם הפיזיותרפיסטית.

אם את מרגישה שהיא לא מספיק טובה תלכי למישהי אחרת.